א. קחי את הזמן שלך. חודשיים זה לא המון. יש תהליכים שלוקחים זמן.

ב. בעל הוא לא החברה הכי טובה שלך!! זו טעות נפוצה )לשני הצדדים). אין בעיה שיהיה החבר הכי טוב שלך, אבל הוא ממלא תפקיד שונה לחלוטין מחברה. 

נכון.

א.לוקחת, ועדיין תוהה לעצמי אם זה נכון להמשיך..

ב. ברוררררר

פשוט אם אני מוצאת את עצמי חוזרת לחברות כל פעם כדי שיבינו אותי, אז אולי הוא לא מספיק ברמה הריגשית שלי... בלי קשר לתפקיד שהוא ממלא או אמור למלא אצלי

אני חושבת שלפני שרצים לכל מיני סיסמאות כמו 'בעל זה לא כמו חברות' (לא אומרת שאין בזה מן האמת, רק ששניה צריך לעשות כאן בירור לפני)- אולי כדאי שתשאלי את עצמך- מה זה אומר בשבילך שהוא 'יבין אותך'.

האם זה אומר שאת מצפה שיקשיב יותר ופחות ידבר?

האם זה אומר שאת מרגישה שכשאת מספרת על משהו ריגשי הוא אף פעם לא מצליח להבין למה את מתכוונת?

האם זה אומר שאת מצפה שיגיד יותר אמירות אמפתיות כמו- 'אני ממש מבין אותך, זה באמת קשה..' ?

או משהו אחר?

אני חושבת שהבקשה שלך שיבין אותך היא סופרררר לגיטימית! אני יכולה לשתף שזו הנקודה שגרמה לי להחליט שבעלי יהיה בעלי, כשראיתי כמה הוא מבין אותי ואת השפה הריגשית שלי.

אבל אני חושבת שכדי להבין מה לעשות עם זה כדאי שתשאלי את עצמך מה *בדיוק* חסר לך. אולי זה משהו שאם רק תגידי למדוייט שאת זקוקה לו זה יהיה לו ממש פשוט להיעתר לזה? ויכול להיות גם שזה משהו שפשוט אין לו וגם כנראה לא יהיה.

בכל מקרה, אני אישית לא הייתי ממשיכה את הקשר רק בגלל ש'בעל זה לא כמו חברות'. אם יש צורך שמהותי לך שיהיה בזוגיות שלך אז הוא מהותי! רק צריך לברר מה בדיוק הנקודה המהותית ;) ואז יהיה יותר קל להבין מה עושים מכאן.

ומצטרפת לאמירה של- קחי הכל בנחת(:

חודשיים זה לא הרבה!

חיבוק♥️ מבינה אותך ממש ממש! 

נשמע שפשוט לא ציפית שיגיע משהו טוב כל כך מהר ואת מרגישה שאת לא בוחרת באמת מתוך היכרות עם "השטח", ומצד שני את מודעת לזה שיכול להיות שקשה לך להעריך אפילו אם זה טוב באמת.

אם הייתם עושים הפסקה, והיית מפסיקה להפגש איתו זה היה עושה לך משהו? הוא היה חסר לך?

יש לי חברה טובה שהתחתנה בלי פרפרים, גם הייתה בנחת, והיא הלכה לפגישה אחת למאמנת וזה מאד עזר לה ועשה לה סדר... זו גם אופציה. 

חשוב לדעתי להתייעץ עם אדם שידע לשאול אותך את השאלות הנכונות...

בהצלחה בכל מקרה ולא להיות בלחץ בגלל הזמן, זו בחירה של חיים.

כתבתי תגובה שיצאה ארוכה ואישית מדי לפורום הפתוח, לכן מעדיפה לשלוח לך אותה באישי, למרות שחלק ממנה היה יכול להועיל גם לאחרות.

אם תרצי סמני לי ואשלח לך, ומוכנה לשלוח באישי גם למי שתשובה לשאלה הזו תועיל להם.  

כלומר גבר שכיף לך איתו אבל הוא לא מייצר את המתח של גבר-אישה. אז אתם יוצאים ונעים לך ונחמד לך אבל אין "מעבר" שם.

ואולי את סתם מחפשת רעש וצלצולים כשבעצם מה שאת צריכה זה בדיוק את מה שיש לך: משהו רגוע, ושמח, ופשוט. וצריך רק להסכים לקבל אותו.

משיכה - רצון בסיסי לפחות, יש ?

-יש

ואם את רגישה (ראה פורום מקביל), יש מצב שהרעש והצלצולים רק יהרסו לך והגוף שלך יברח משם בגלל שלא תוכלי לשאת את כל "ההצפה" הזו. נשמע לי שעדיף לך ככה.

אז אני נהנת מהמרחב והסבלנות שהוא נותן לי,

מצד שני, דווקא בתור רגישה מאוד, אני זקוקה שיבינו אותי...

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

ותתקדמי הלאה. יתן לך תשובות לכמה דברים איך המנגנון שלך עובד ואיך פועלים איתו. (גם הכותבת מעליי עומדת בקטגוריה).

לומדים מה את לא מחפשת .

( ברור שלומדים יותר איך להתנהג, ובכללי מכל אחד אפשר ללמוד המון, אבל זה בעיני זה הדבר המרכזי)

לפני שתקראי, חשוב לי לציין:  אין לי מלא ותק בעולם הדייטים, ומאמינה שיש כאלה בפורום שאולי יוכלו לענות לך בצורה יותר מדוייקת, אז קחי את התגובה שלי בעירבון מוגבל.

אם את לא רוצה להיות איתו - אל תהיי איתו , אל תבזבזי לו את הזמן, זה לא הוגן כלפיו.

יכול להיות שאת עוד לא בשלה, או מרגישה שלא תהיי בטוחה בו עד שתצאי עם עוד, מותר לך - רק אל תצפי לפגוש אותו שוב.

מה זה אומר לצאת עם 10? זה אומר שיצאת עם 9 ולא הלך - או שאת נאלצת לחתוך, או שחתכו ממך. זה אומר זמן.

מהחוויה שלי, רוב עולם הדייטים זה לא שיש לך מיליון אופציות מתאימות ואת רק צריכה לבחור, זה הצעות(ויש כאלה שגם כאלה אין להם) - חלקן לא מתאימות, זה לחזור לפעמים מיואשת ולנסות להבין שוב ושוב איך הצורה הכי רגישה לסיים את זה, ברור שיש פה גם מלא חוויות טובות - את יכולה ללמוד על עצמך, לפגוש אנשים מעניינים, להרגיש קליק ועוד, השאלה מה הרווח שלך פה לעומת ההפסד.

מה שכן - אם את בוחרת להמשיך, תחשבי איך את יכולה לשדרג את הקשר, מה את יכולה לשנות בתפיסה שלך כדי שיהיה לך יותר טוב, כי כרגע (באופן נורא נורא הגיוני) בגלל שאת מרגישה "מתחילה" יכול להיות שאת עוד לא ראית בו אופציה אמיתית.

שיהיה ממש ממש בהצלחה, מה שלא תבחרי!

ברמה של פרופסורה

יכולה לפסול כל בחור בלי לדבר איתו

ובלי פגישה

לא יודעת בכלל מה קורה בגיל 40, אבל בחורים יותר מבוגרים (מבוגרים מבחינתי) שיצאתי איתם (בני 28-29) הרבה פעמים גם היו הרבה יותר ממורמרים מאחרים שיצאתי איתם, ואחד שהציעו לו אותי, לפני שאפילו הראו לו את הכרטיס, הוא שמע שאני גרה שעה נסיעה ממנו ולא התעניין… 

אני מבינה שעברת חוויה לא פשוטה בכלל ושקשה לך, אבל אתה לא יכול בכל שרשור פה להשמיץ את הבנות.

נסחפת. 

אני כתבתי על הבנות המבוגרות

המוכרות לי מהאתרים.

מה את רוצה שאני אכתוב - אני כותב

כמעט בכל שרשור שאתה מגיב בו, אתה מוציא את הבנות כרעות שמחפשות איך לפגוע בגברים. זה ממש לא לעניין.  

אני חושב טובות

לא מדבר על הערך העצמי

רוצה לטובת כולם,

שיסירו את המגננות

ויאפשרו קשרים

כי כשמחפשים למה לחתוך

מוצאים, אפשר למצוא תוך יום יום

המוח ימצא סיבה לחתוך

לגרום נזקים לעולם השידוכים.

ולשמוע רק מילים טובות.

כדי לחזק את הבטחון העצמי.

אני מוכן לתת מילים טובות בשמחה.

וזה באמת יותר מאתגר

גם בנות שהן רווקות ומבוגרות לא רוצות גברים בסטטוס הזה הרבה פעמים, כי זה מגיע עם מטען אחר מאשר רווק מן הסתם

ובכל זאת, זה מצליח הרבה פעמים.

ופעמים שלא, וכדאי להרחיב את החיפוש לנשים בסטטוס שלך

ובכל אופן, אני חושבת שמיציתי את המריבה הזו. אתה מוזמן למצוא פרטנר אחר אם רוצה. אני את שלי אמרתי. 

זה הרבה יותר מועיל.

אומר לך את מאהבה

שעלתה בי חלחלה מהתגובה שלך ובאותה נשימה אני לא מתפלא שזה אתה, כאילו אתה איזה "אדם שמבין ובא לטובתו" ועוד בא מאהבה..עוד קצת אהבה כזאת ואבדנו דוד.

הבן אדם חווה משבר שאני לא מאחל לאף אחד לחוות, יש לך מושג מה עובר עליו שאתה בא מגבוה כמו איזה פסיכולוג? קצת ענווה גבר, תבין שאין לך מושג מה עובר עליו ואתה לא בעמדה של להטיף לאף אחד ק"ו בן בנו של ק"ו לאדם שחווה משבר שאין לך התחלה של מושג של הבנה מהו.

אבל אתה בא מלמעלה ומטיף "תתרכז באחריות שלך זה הרבה יותר מועיל" איזו אחריות אחי? מועיל למי? לאיזה מצב באיזה תחום? מה אתה מטיף כאילו יש לך הבנה מה עובר עליו? לפחות היית נותן עצה משהו, סתם זרקת הטפת מוסר בלי קשר לכלום. מעייף מאוד.

אם היית במצב שלו ספק(ענק ענק ענק) אם היית לוקח אחריות ולא מטיח אשמות.

אומר לך את זה מאהבה.

שמו"ס על ענווה זה לא יזיק לאף אחד, גם לי לא יזיק.

אם היית משבח ומפאר אותי כנראה שזה היה מרים לי לאגו והיה מסוכן עבורי.

אבל עכשיו שאתה מביע ביקורת בצורה אישית ומזלזל ביחס לכוונתי - אדרבה אתה נותן לי מתנה.

אבל אולי אשמח להוסיף לך גם חומר למחשבה -

מה מטרת ההודעה שלך? 

ברגע שאתה נותן לי ביקורת, מה אתה רוצה להשיג?

יכול להיות שביקורת גם גובה מחירים או שיש בה סיכון מסויים? אם כן, מה הם הסכנות בהבעת ביקורת?

אני לא פוסל קשרים מאינטואיציה.

בעניין להצביע עם ליקוי שמזיק לפי דעתי

אם איכפת לי ממישהו אני אומר לו.

פעם הייתי מהשותקים.

אני אספר לך סיפור מלפני שבועיים

אכלתי באיזה חנות או משהו,

וכל פעם שהבן אדם שמכין את המנה הסתובב

משהו בלבוש שלו היה בעייתי

ועוברים בחנות הזו עשרות ומאות אנשים

וכולם מחייכים אליו וממשיכים

ואז חשבתי לעצמי, מה ה'

מעדיף, שעוד 100 אנשים יראו אותו

בצורה לא מחמיאה בא נגיד,

והוא יתפאר בפני מלאכי מרום,

תראו את בני 300 אנשים ראו אותו ככה

ואף אחד לא אמר כלום?

או שאחד יגיד לו, והוא יוכל לשפר את הופעתו.

ונכנסה בי ההבנה שקרוב לוודאי,

שעם כל החוסר נעימות, יש אמת

וכל אחד היה רוצה שיגידו לו.

והפוך, מי שמחייך ולא אומר כלום,

ומעביר אותה, הוא זה שלא הכי איכפת לו.

מסכים עם מה שכתבת.

בהקשר של ההתייחסות בהודעה לשרשור,

נראה לי שאנשים מדברים על תופעות מתחילים לקשר אותם למקרים פרטיים זה בדרך כלל לא יעיל.

כל מקרה לגופו כדאי לבחון את עניינו. אם הוא מתקשר לתופעה יותר רחבה - זה אולי מוסיף אבל בסוף צרה פרטית היא צרה פרטית.

אני חושב שיש מנגנון בבני אדם

שהוא אחראי על מה הבן אדם מרגיש

כלפי העולם,

ואחרי שהוא כבר גיבש יחס בגיל מבוגר לדוגמה,

מנסה להישאר עם אותו יחס

להתקבע

ולא מעניין אותו בדיוק מה קרה

יותר חשוב לו להצדיק את היחס שהוא

התקבע עליו,

שהוא לא טועה,

"וכולם רמאים וגנבים" לדוגמה

או כל משפט אחר

וככה יש לו בטחון בדרך העגומה

שלו בפענוח המציאות

אם את רוצה לחבוט בי בלי קשר

בגלל שלפי דעתך עברתי גירושין לא נעימים

מוזמנת לחבוט בי בפרטי

לא מצדיקה את זו שהגיבה לו כאן.

אבל אם אישה גרושה בת 39 הייתה מגיבה שגברים בגילה סתם בררנים וצריכים להשתחרר ולהיות פתוחים לכל הצעה שתבוא אליהם, לא משנה אם מתאימה או לא - התגובה שלי (ראי "תקף גם לגברים") עדיין הייתה נכתבת אבל הפוך - הייתי מספרת אולי על חברות יותר מבוגרות שלי והחוויה שלי מהם .

להתעצבן על משהו כאן בגלל תגובות בשרשור אחר, זה פחות לעניין , אמנם גם לי צרם דברים שלו שנכתבו בשרשור על הציפורניים(למרות שאני מקווה שבצחוק!) , אבל להתרעם עליו בשרשור הזה זה חסר פואנטה. 

ובמה השוני ביניכם שכתבת בא לידי ביטוי? זה מאוד משנה פה

וגם, מה הציפיות שלך מקשר זוגי בכלל?

אולי את מצפה שיבין אותך כמו אנשים שמכירים אותך המון שנים ואתם עוד לא שם ובראש שלך הציפיות קופצות לשלב הבא של הקשר..?

שאני מבינה את החשש של אולי יש משהו שאני מפסידה כי זה רק הבחור השני

תנסי לא לתת לזה להפריע. תתמקדי במה שמולך ואם זה טוב, לא משנה כמה בחורים יש בעולם את צריכה רק אחד.

אני התחתנתי עם הבחור השני כשהראשון היה רק דייט אחד...

אז אני מבינה את זה שיש מים הרגשה של אני לא יודעת מה עוד יש בחוץ. אבל היום אני מבינה שפשוט הייתה לי סיעתא דשמייא ולא הייתי צריכה לחפש הרבה זמן...

אז היו עוד 1000 בחורים שהיה לך יותר טוב איתם מאשר איתו.
זה נכון גם לכל מי שנשוי היום. איפשהו מסתובבים אנשים שיותר מתאימים להם.

ההתאמה חשובה עד גבול מסויים.
כל השאר, זה מה שנבנה בין בני הזוג. זה החלק הקריטי, זה מה שבונה את החברות באמת.

לכן,
את צריכה לשאול שאלה פשוטה :
האם את יכולה לראות את עצמך איתו כל החיים ?
לא - לעצור.
לא יודעת - להמשיך ולתת לזה צ'אנס עד זמן שתחליטי לכאן או לכאן. תקבעי את הזמן בצורה ברורה.
כן - לסגור עסקה.

הצלחתך, הצלחתנו, הצלחת עם ישראל, בהצלחה.

באמת זה התלבטות חזקה

אבל השאלה האם היא לא מתוך מחשבה של 'אולי אמצא משהו יותר טוב'

זאת מחשבה שתמיד יכולה ללוות אותה וזה עלול להיות לופ אינסופי

"בסוף חברות מבינות אותי יותר"

מחילה שאני נתפס רק על הקטע הקצרצר הזה אך זה ממש תפס לי את העיניים.

הרצון הוא לנהל שיח עם הגבר שלך באותה הרמה כחברות שלך?

אני הקטן לא חושב שזה באמת אפשרי, ואם כן אני ועוד כמה גברים שאני מכיר נמצאים בבעיה מאוד חמורה.

מעניין אם זה רצון של כל הנשים...

המון הצלחה איתו ומקווה שהוא יבין אותך במידה שתגרום לך אושר ושמחה

לפי הכלל הזה-

כשיודעים שלא- עוצרים

כשיודעים שכן- מתקדמים לחתונה

כשלא יודעים- ממשיכים.

כמובן שיש את הצד השני אבל כל עוד הוא בעניין, לשקף לו את המקום שלך וללכת לפי הכלל הזה.

אם את מרגישה שכבר הגיע הזמן לקבל החלטה, או שהוא אומר לך שמבחינתו זה הרבה זמן והוא רוצה שתקבלי החלטה, אז תשבי עם עצמך ותעשי סיכום של הכל ותנסי להגיע למסקנה האם את מוכנה להתחתן איתו או לא

אולי פשוט תדברי איתו על זה? תגידי לו מה היית רוצה שיהיה. לא ממקום של "אתה לא בסדר" כמובן, אלא ממקום בונה. של מה היית רוצה שיהיה, מה עושה לך טוב. ועצה שלי, תשאלי אותו גם אם יש משהו שהוא מרגיש פחות בטוב איתו, כמו שאת עם זה. לפעמים גם קשה לו לפתוח ולהגיד על משהו שמפריע לו, אבל בלי קשר, עצם העובדה שאת מראה לו שזה הדדי, שגם את רוצה לבדוק אם יש דרך להשתפר בשביל לעשות לו טוב יותר, תעודד אותו להשתנות. (זה לא בקטע לנסות לשנות אותו אלא כי רוב הסיכויים שהוא באמת לא יודע למה את מצפה)

בהצלחה!

אלא שהן בכלל לא חשובות ומסיטות אותנו מהעיקר.

את מתארת מצב שבו את מצפה להרגיש מבעלך תחשוה מסויימת וכרגע הוא לא מספק לך את אותו תחושה.

ממה שאת מתארת התחושה הזאת קשורה לזה שאת יותר רגישה, לזה שהוא רוצה יותר, לזה שלא יצאת עם עובד בחורים, לזה שהוא שונה ממך..

אך זה כל הדברים הללו קשורים להשפעת התחושה של "האחד"?

יש עוד דברים שהיית רוצה להכניס לתחושה של "האחד"?

זה עולם אחר – גם הגבר הכי מתוק בעולם לא יבין אותך כמו חברה.

אז אולי הגיע הזמן לשנות הסתכלות – לא לצפות שהוא ירגיש בדיוק כמוך, אלא לבחון מה כן נבנה ביניכם בתוך המרחב שכן אפשרי.

ובתוך התחום הזה – מה זאת בעצם תקשורת טובה?

זו תקשורת שמרימה אותך. כזו שגם כשיש קושי – מצליחים לדבר, להבין, לגשר.

כשהוא רוצה לעזור – הוא באמת מצליח.

אבל אם ברוב הזמן את מרגישה שהוא מרוקן אותך, שאת חוזרת חסרת כוחות ולא מתמלאת –

אז אולי זה לא עניין של "לסדר את התקשורת", אלא סימן לשאול אם זו התקשורת שמתאימה לך באמת.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

הלכתי על כאלו שקיבלתי עליהם המלצות.. יכול להיות שהם באמת טובים, אבל לא לי.

השאלה שלי לדעתי יחסית נפוצה, אז מבחינתי מספיק לשמוע כיוונים שונים ודעות שונות, מניסיונם של אחרים ואמצא מביניהן מה יותר מתאים לי

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.