אלפי מחבלים חצו את הגדר,

מול צבא מאוד חזק שכלל לא היה ערוך לכך ובהתאם כמעט ולא הציב כוחות בגזרת עזה.

לא הקפיצו מייד מסוקים, שהיו יכולים לגמור את העסק במיידי.

ההסבר של זה שלא היו מספיק כוחות זה תירוץ של השמאל, שמחפש להשליך את האשמה על הסוכה של סוכות.

לפי צורת ההתנהלות, גם אם היו פי 3 כוחות, אז היו פשוט פי 3 חיילים הרוגים וחיילים חטופים.

האם בכל רגע עד למלחמה היו מספיק כוחות על גבול לבנון? איפה מערך ההתרעה המיידית והקפצת כוח אווירי? 

הם לא ניצחו בגלל הנשק המתקדם שלהם או טקטיקות מיוחדות, הם פשוט היו רבים יותר.

ומזה שלא הקפצנו כוחות אוויריים/רגליים בזמן.  לא היה קיים כזה דבר הקפצת חי"ר במסוקים לתרחיש פלישה גדולה? או אפילו ירי מסוקים מלמעלה? ואפילו חי"ר לא מוסקים שיבואו במיידי.  משהו במערך העברת הקשר ביום הראשון היה פגום מיסודו (בלי קשר לאמ"ן, אני מדבר שכשזה כבר התחיל).

ומי אמר לך שאם היו פי 3 גדודים,החמאס לא היה מוציא פי 3 כוחות?

לצה''ל יש פי כמה אלפי חיילים לעומת הכוח שהוצב באזור עזה.

כל הכוח של חמאס הוא אולי פי כמה עשרות ממה שהם שלחו לישראל. בסוף הצבא שלנו הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק.

וזה שהיה אפשר לעשות יותר עם חיל האוויר וכו' - מעולם לא אמרתי אחרת.

אבל התשובה הכי פשוטה לשאלה שנשאלה, איך זה שהם הצליחו לחדור, היא שהם היו רבים יותר. זהו.

כל השאר זה ''איך יכולנו לעצור את המתקפה בצורה טובה יותר''.

כך שמי שאומר שהמתקפה הצליחה כי לא היו מספיק גדודים בשוטף בעזה, טועה

ברור שהיו אלף ואחת בעיות:

תפיסה בטחונית שחמאס מעוניין בשקט,

תפיסה בטחונית שחמאס פרגמטי,

חוסר הבנה שהם רציניים בכוונות שלהם והם לא מתאמנים סתם,

חוסר התייחסות להרבה מאוד סימנים מטרידים בשעות שלפני הטבח,

ועוד ועוד ועוד.

המחדלים רבים והם מתפרסים על פני עשרות שנים.

אבל לשאלה הנקודתית מאוד, איך הם הצליחו לחדור את הגדר - התשובה היא שהם היו רבים יותר. זהו.

למה הם היו רבים יותר? בגלל כל הבעיות שכתבתי למעלה, ועוד רבות אחרות.

זה כמו לשאול ''למה קרתה כאן תאונת דרכים''. התשובה היא כי אחד הרכבים עבר באדום, ולא ''תרבות הנהיגה בישראל מעודדת אנשים לבצע עבירות תנועה, מערכת המשפט לא מענישה מספיק והטסטרים מעבירים יותר מדי בקלות''. כל הסיבות האלה נכונות, אבל בסוף התאונה קרתה כי מישהו עבר באדום.

כבר הייתה ידיעה מוחלטת שתהיה פלישה עם חטיפה, ועל חטיפה מייד מתחילה מלחמה. למה לא נערכו, למה הבור של המטכ"ל היה ריק? למה לא העירו את היועמ"שית שתהיה מוכנה מייד להכריז מלחמה?

היו סימנים מדאיגים,

אבל גם היו סימנים מרגיעים.

הם טעו, לא פירשו נכון את הסימנים, לא הבינו את היקף החדירה.

נוח'בות זה קומנדו.

חליווה ישן באילת, רונן בר לא רצה שנתניהו יעשה לו "מיסקלקולציה", הרצי היה אנמי ועלוב גם לפני זה, התצפיתניות הושתקו ברמת האוגדה ולמטה מזה, וכן הלאה.

גם האדם הכי חזק יפסיד כשהוא יפנה את הגב לאויב.

מול זה אצלנו ישנו בעמידה והתעקשו להחזיק חזק חזק את העיניים עצומות. כך שאין שום קושיא איך הם הצליחו.

הסיבה שאפשר להתעודד היא שנצח ישראל לא ישקר. כמה יהיה מסובך בדרך, תלוי בעיקר ברצון שלנו.

הקונספירציות על בגידה, משחררות את כולנו מהצורך בחשבון נפש. כאילו הכל עבד, הכל היה יכול לעבוד רק שמישהו בגד ובגללו האסון התרחש. כביכול נמצא את הבוגד(/ים) נתלה אותו ונוכל לחזור לישון במלון באילת.

אז לא - גם בלי בגידה, קו הגנה לעולם יפרץ. גם בלי בגידה - לא יתכן שיש שבועיים בשנה שחיל האוויר בהדממה. גם בלי בגידה - לא יתכן שלשב"כ אין כמעט אף מקור אנושי בעזה אבל הוא עסוק בלהעסיק מספיק סוכנים כדי לוודא מי הבריז מפוייקה בגבעה משהו. גם בלי בגידה, לא יתכן שאין במטכ"ל תוכניות מוכנות למקרה של צורך בכיבוש עזה. גם בלי בגידה - לא יעלה על הדעת שראשי מערכת הביטחון לא חושבים שצריך לעדכן את הדרג המדיני על צפי של חדירה לישובים. גם בלי בגידה - לא יתכן שבג"ץ גוזל לעצמו 100% סמכות עם 0% אחריות בענייני ביטחון ובכלל. גם בלי בגידה - לא יכול להיות שנרמלו כאן מציאות של ילדים שבכל צעד מוודאים איפה המיגונית הקרובה. גם בלי בגידה - לא יתכן שחמש עשרה שנה חיינו במציאות שברגע נסראללה יכל להורות לירות טילים לכל המדינה...

הדיבורים על בגידה, רק משחררים מהצורך לשודד מערכות.

כמו שאנחנו רואים - זה לא קרה

אבל הטיעון שלך ל"הייתה בגידה" הוא "יש אנשים שנגד הממשלה"?

זה הכל? שום דבר מעניין? אפילו לא רווח אישי קטנצ'יק? מה?

אבל העיסוק בזה משחרר אותך מטיפול עומק. אני לא מדבר על ריקבון, אלא על תפיסות עומק.

הסוגיא אינה ריקבון, הוא אולי התוצאה.

הסוגיא היא התכחשות למהות הוויתנו כעם ישראל ונסיון להיות חלק מהעולם הגדול. בעולם קוליוניסטי, הדור הראשון של הציונות הצליח להצדיק את חזרתינו לארץ והקמת מדינה, כשמצד אחד סיפרו לעולם ולעצמם שכאן מולדתינו העתיקה ומצד שני לא היה באמת נורא מידי להתיישב בארץ די ריקה ולהשתלט עליה. בסופו של דבר, הם גם כמעט כולם גדלו בחידר וגם אם נטשו את עולם התורה, ישב להם מאחורה שזה שלנו

בדור השני, בעולם פוסט-קולוניוניסטי, זה התחיל להרגיש פחות נח, אבל הצורך במלחמת קיום רצופה, עשה את שלו. בסופו של דבר, גם העובדה שיכלנו לספר לעצמינו (ולעולם) שאנחנו החזית של העולם המערבי הנאור, מול מסך הברזל וגרורותיו, הצדיק את הלחימה.

ואז הגיע 'קץ ההיסטוריה', ברית המועצות נפלה, מסך הברזל הוסר, מזרח אירופה נעשתה דמוקרטית ומדינות ערב בעצמן הפכו לבסיסים אמריקאים. האפרטהייד בדרום אפריקה הסתיימה ובצפון אירלנד השלום מחזיק למרות כל הזעזועים. מה הסיכוי שרק אנחנו צריכים להמשיך לחיות על חרבנו?!

על רקע זה נחתם אוסלו ועל רקע זה כשאוסלו לא עבד, אנשים בתוכינו שכנעו את עצמם שזה באשמתינו כי יש התנחלויות. על רקע זה היו משוכנעים שאם רק ניתן להם עזה יודנ-ריין, הם יהפכו אותה לסינגפור ושגחו את דברי יצחק שדה, שהערבי אינו בן-המדבר, אלא אבי-המדבר.

הסיפור של ראש אמ"ן שמשוכנע בשכנוע פנימי עמוק, שעם עזה יהיה בסדר, קצת מקלות וקצת גזרים, אבל הדאגה שלנו צריכה להיות ממשבר האקלים - הוא בזעיר אנפין, הסיפור של כל הדור החילוני-ציוני המבוגר. אנשים ערכיים, מוסריים ומסורים, שבאמת סיכנו את חייהם והקדישו את רוב המוחלט של ימיהם לביטחון ישראל - נהייו עוורים למציאות, כי הם עם צורך פסיכולוגי עמוק לחיות כחלק מ'הסיפור' המערבי.

זה גם הסיפור של המיס-קלקולציה, אנשי מודיעין מקצועיים, יכולים לראות מול עיניהם את כל הסימנים. אבל הם בשכנוע פנימי עמוק, שאנשים שקידשו את חייהם לג'יהאד וכתוב באמנת היסוד של ארגונם שמטרתם להשמיד אותנו - הם בסה"כ אנשים רציונליים כמו כולנו, שלא רוצים מלחמה.

החשש שהחמאס יחשוב שאנחנו פותחים מלחמה ולכן היא תפרוץ, היא בדיוק הפסיכולוגיה המתוסבכת של מתנצלי המערב. הבעיה היא אנחנו, שכמו כל העולם המערבי הפוסט מודרני, אכולים יסורי מצפון על הקוליניזים. אנחנו אלו שגורמים למלחמות ואנחנו אחראים לכל ההתנהגות של הילידים.

האם בקצה היה מישהו, שבמודע קיבל החלטות שבזמן אמת הוא היה מודע לכך שהן יפגעו בביטחון ישראל - אינני יודע. אבל גם אינני חושב שהעיסוק האובססיבי של כל מיני פרודקסטים בזה מקדם אותנו לאיזה שהוא מקום.

האם סרבנות נקראת בגידה?

סרבנות הייתה ועוד איך. והמטרה שלהם הייתה שירגישו שבלעדיהם אנחנו אבודים. ומכאן, שבהתחלה כאשר לא ידעו את היקף המתקפה, הם עשו גם שביתה איטלקית.

אבל זה עצמו שאלה, למה חשבו שתהיה מתקפה מוגבלת, כאשר סרטונים של החמאס שהיעו בדרך כזו או אחרת אמרו שהם מתכננים פלישה ענקית,

ומכאן הקונספירציה שהייתה גם התדברות עם החמאס וסיכום שתהיה מתקפה מוגבלת.

אנשים אומללים מצפון קוריאה

או ממדינות מסוימות באפריקה

או נשים במדינות מוסלמיות קיצוניות

ועוד

התשובה היא שהם לא מעניינים את בעלי הכוח

מה שמעניין את בעלי הכוח זה הון ושלטון

לאדם הפשוט אין הרבה מה לעשות 

נצלה הזדמנות בסוריה

כנראה שמי שאמור לעקוב אחר הזדמנות באירן ערני למצב

זה שמתו אלפי מפגינים לא אומר בהכרח שזו ההזדמנות

יכול להיות שעדיין מסוכן להתערב

מתו מאות אלפים וישראל לא התערבה. היא התערבה הרבה יותר מאוחר בנסיבות אחרות לגמרי.

(סתם מציין עובדה)

ההרוגים לא מענינים אף אחד (בעמדת כוח)

רק אינטרסים

לכן ההתערבות באירן (אם תהיה) תהיה רק כשהתועלת תעלה על העלות

(כמו ההתערבות הגלויה הקודמת)

אמריקאי/ ישראלי

1. להשמיד/ להפחית איום צבאי

2. להחליף לממשל ידידותי/ פחות עוין

לא חושבת שהפגנות אלימות זו הזדמנות מספקת

היו הפגנות דומות בעבר (לא עוקבת אחרי העוצמה המדויקת בעבר/ בהווה)

טראמפ יכול להרשות לעצמו לאיים ולעשות מעצמו צחוק

הוא בעמדת כל יכול

זה שהוא איים לא בהכרח אומר שיהיה משהו עכשיו או עתידי

והתנהלות אכזרית מול האזרחים המשוועים לחיים אחרים.  

אירן היא רק עוד אחת מהן.  

במדינות רבות האוכלוסייה סובלת מדיכוי זכויות אדם, רבים נמצאים בעוני קיצוני, ורדיפה פוליטית.

קוריאה הצפונית, אריתריאה, אפגניסטן, סוריה, סין, אירן, תימן, ועוד ועוד.

עזרה וסיוע יעיל הוא רק ברמות הבינלאומיות.  

איפה כל אלו שהפגינו והרעידו עולמות נגד ישראל במלחמתה בעזה, בגלל הסבל שנגרם לאזרחים הפלסתינים, כאשר השלטון האיראני טובח באזרחים שלו?

איפה כל אלו שצרחו “זכויות אדם” בעזה, כשבאיראן השלטון יורה, תולה ומענה את העם שלו?

מוסר שלא עקבי הוא לא מוסר — הוא פוליטיקה.

מי שבאמת נלחם על זכויות אדם — לא בוחר קורבנות לפי אג'נדה.

רק ג'ובים עוד ועוד.

זרח וורהפטיג מתהפך בקברו.

(לא פותח ישראל היום, אבל קפץ לי):

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/19671662&ved=2ahUKEwiz6rvgjYqSAxVt3wIHHSerJV8QFnoECCgQAQ&sqi=2&usg=AOvVaw2od0jDvOtjPmDJRcN9uARl

היא מובילה את החינוך היהודי - תשאל כל ראש ישיבה בציבור (שמעתי באוזני מכמה וכמה), כל ראש אולפנה, כל מנהל בית ספר.

היא מובילה את יישוב ארץ ישראל - בזמן שאתה מקשקש על אנטנות, יהודה אליהו מקים עוד ארבע חוות.

היא מובילה את שמירת שבת - כולל קידום הכלכלה על ידי לדוגמא פתיחת הבורסה עד שעתיים לפני שבת.

היא מובילה ואתה באובססיה וכפיות טובה מקשקש כאן בפורום. בהצלחה.

וחוזרים הביתה במקרה הטוב כעבור 4 שעות

בשעת ברכת המזון בכל בית יהודי.

"יהדות ליברלית".

הרב קוק מתהפך בקברו.

אני לא מבין גדול בבורסה, אבל ככל הידוע לי כמעט כל המסחר היום הוא ווירטואלי, זה לא שבשביל לקנות/למכור מניות צריך להגיע פיזית.

נשמח לתגובת המבינים:

@משה

@אריק מהדרום

@פשוט אני..

@איתן גיל, תתאמץ לבסס את ההשמצות המגוכחות שלך, לפחות על איזשהו רקע מציאותי...

לפעם אחת- לפחות.

במקום לקשקש...

וכך זה עובד: עמך ישראל שקונה ומוכר מניות בסכומים קטנים, נותן הוראות דיגיטליות לנציג שלו בבנק או בבית ההשקעות.

ואפילו אין לו דריסת רגל בבורסה.

ויש את הסוחרים והמשקיעים הבינוניים והכבדים שנפגשים בבורסה וסוגרים עסקאות/ קומבינות בארבע או בשש או בשמונה עיניים.

כמו עם סיעת הציונות הדתית בכנסת.

שאל את סמוטריץ', הוא מבין בזה.

כמה וכמה ענו לך שאנשים לא צריכים להגיע פיזית.

אם אתה מדבר על פגישות שמתקימות ב'מתחם הבורסה', הן יכולות להתקיים בכל מקום אחר.

(וכפי שענו לך, מגיעים מרמת גן לחיפה בהרבה פחות זמן)

ספר לנו ממקור ראשון איך זה עובד.

קרא שוב מה שכתבתי קודם.

בכ"מ המסחר נגמר בשעה שתיים, ככה שאין סיבה שלא יספיקו לחזור הביתה לשבת.

למה נסיעה מתל אביב לחיפה אמורה לקחת 4 שעות?

למה אמורים להיות שם עובדים מחיפה?

וב-4 שעות מגיעים לאילת, לא לחיפה

כשהערתי למישהו שהוא פלש לתחום חילול שבת דאורייתא הוא ענה לי שיש עוד 4 דקות עד כניסת שבת.

נבל ברשות התורה.

מעניין. צריך לבדוק את זה יותר.

בס"ד

יש חשש. אין אידיקציות.

בתגובה אולי הם יתקפו אותנו, אבל כנראה שבעיקר בסיסים של ארה"ב. ואולי הם יפחדו לתקוף בחזרה כדי לא לתת לנו או לטראמפ תירוץ לתקוף יותר חזק.

חוץ מזה יש חשש שכשהשלטון שם ירגיש שזה הסוף, הוא ינסה כלפינו בחינת 'תמות נפשי עם יהודים'.

צריך להיות מוכנים, אך לא להכנס לפניקה. ד' איתנו, עם ישראל חי קיים ועומד על נפשו.