אלפי מחבלים חצו את הגדר,

מול צבא מאוד חזק שכלל לא היה ערוך לכך ובהתאם כמעט ולא הציב כוחות בגזרת עזה.

לא הקפיצו מייד מסוקים, שהיו יכולים לגמור את העסק במיידי.

ההסבר של זה שלא היו מספיק כוחות זה תירוץ של השמאל, שמחפש להשליך את האשמה על הסוכה של סוכות.

לפי צורת ההתנהלות, גם אם היו פי 3 כוחות, אז היו פשוט פי 3 חיילים הרוגים וחיילים חטופים.

האם בכל רגע עד למלחמה היו מספיק כוחות על גבול לבנון? איפה מערך ההתרעה המיידית והקפצת כוח אווירי? 

הם לא ניצחו בגלל הנשק המתקדם שלהם או טקטיקות מיוחדות, הם פשוט היו רבים יותר.

ומזה שלא הקפצנו כוחות אוויריים/רגליים בזמן.  לא היה קיים כזה דבר הקפצת חי"ר במסוקים לתרחיש פלישה גדולה? או אפילו ירי מסוקים מלמעלה? ואפילו חי"ר לא מוסקים שיבואו במיידי.  משהו במערך העברת הקשר ביום הראשון היה פגום מיסודו (בלי קשר לאמ"ן, אני מדבר שכשזה כבר התחיל).

ומי אמר לך שאם היו פי 3 גדודים,החמאס לא היה מוציא פי 3 כוחות?

לצה''ל יש פי כמה אלפי חיילים לעומת הכוח שהוצב באזור עזה.

כל הכוח של חמאס הוא אולי פי כמה עשרות ממה שהם שלחו לישראל. בסוף הצבא שלנו הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק.

וזה שהיה אפשר לעשות יותר עם חיל האוויר וכו' - מעולם לא אמרתי אחרת.

אבל התשובה הכי פשוטה לשאלה שנשאלה, איך זה שהם הצליחו לחדור, היא שהם היו רבים יותר. זהו.

כל השאר זה ''איך יכולנו לעצור את המתקפה בצורה טובה יותר''.

כך שמי שאומר שהמתקפה הצליחה כי לא היו מספיק גדודים בשוטף בעזה, טועה

ברור שהיו אלף ואחת בעיות:

תפיסה בטחונית שחמאס מעוניין בשקט,

תפיסה בטחונית שחמאס פרגמטי,

חוסר הבנה שהם רציניים בכוונות שלהם והם לא מתאמנים סתם,

חוסר התייחסות להרבה מאוד סימנים מטרידים בשעות שלפני הטבח,

ועוד ועוד ועוד.

המחדלים רבים והם מתפרסים על פני עשרות שנים.

אבל לשאלה הנקודתית מאוד, איך הם הצליחו לחדור את הגדר - התשובה היא שהם היו רבים יותר. זהו.

למה הם היו רבים יותר? בגלל כל הבעיות שכתבתי למעלה, ועוד רבות אחרות.

זה כמו לשאול ''למה קרתה כאן תאונת דרכים''. התשובה היא כי אחד הרכבים עבר באדום, ולא ''תרבות הנהיגה בישראל מעודדת אנשים לבצע עבירות תנועה, מערכת המשפט לא מענישה מספיק והטסטרים מעבירים יותר מדי בקלות''. כל הסיבות האלה נכונות, אבל בסוף התאונה קרתה כי מישהו עבר באדום.

כבר הייתה ידיעה מוחלטת שתהיה פלישה עם חטיפה, ועל חטיפה מייד מתחילה מלחמה. למה לא נערכו, למה הבור של המטכ"ל היה ריק? למה לא העירו את היועמ"שית שתהיה מוכנה מייד להכריז מלחמה?

היו סימנים מדאיגים,

אבל גם היו סימנים מרגיעים.

הם טעו, לא פירשו נכון את הסימנים, לא הבינו את היקף החדירה.

נוח'בות זה קומנדו.

חליווה ישן באילת, רונן בר לא רצה שנתניהו יעשה לו "מיסקלקולציה", הרצי היה אנמי ועלוב גם לפני זה, התצפיתניות הושתקו ברמת האוגדה ולמטה מזה, וכן הלאה.

גם האדם הכי חזק יפסיד כשהוא יפנה את הגב לאויב.

מול זה אצלנו ישנו בעמידה והתעקשו להחזיק חזק חזק את העיניים עצומות. כך שאין שום קושיא איך הם הצליחו.

הסיבה שאפשר להתעודד היא שנצח ישראל לא ישקר. כמה יהיה מסובך בדרך, תלוי בעיקר ברצון שלנו.

הקונספירציות על בגידה, משחררות את כולנו מהצורך בחשבון נפש. כאילו הכל עבד, הכל היה יכול לעבוד רק שמישהו בגד ובגללו האסון התרחש. כביכול נמצא את הבוגד(/ים) נתלה אותו ונוכל לחזור לישון במלון באילת.

אז לא - גם בלי בגידה, קו הגנה לעולם יפרץ. גם בלי בגידה - לא יתכן שיש שבועיים בשנה שחיל האוויר בהדממה. גם בלי בגידה - לא יתכן שלשב"כ אין כמעט אף מקור אנושי בעזה אבל הוא עסוק בלהעסיק מספיק סוכנים כדי לוודא מי הבריז מפוייקה בגבעה משהו. גם בלי בגידה, לא יתכן שאין במטכ"ל תוכניות מוכנות למקרה של צורך בכיבוש עזה. גם בלי בגידה - לא יעלה על הדעת שראשי מערכת הביטחון לא חושבים שצריך לעדכן את הדרג המדיני על צפי של חדירה לישובים. גם בלי בגידה - לא יתכן שבג"ץ גוזל לעצמו 100% סמכות עם 0% אחריות בענייני ביטחון ובכלל. גם בלי בגידה - לא יכול להיות שנרמלו כאן מציאות של ילדים שבכל צעד מוודאים איפה המיגונית הקרובה. גם בלי בגידה - לא יתכן שחמש עשרה שנה חיינו במציאות שברגע נסראללה יכל להורות לירות טילים לכל המדינה...

הדיבורים על בגידה, רק משחררים מהצורך לשודד מערכות.

כמו שאנחנו רואים - זה לא קרה

אבל הטיעון שלך ל"הייתה בגידה" הוא "יש אנשים שנגד הממשלה"?

זה הכל? שום דבר מעניין? אפילו לא רווח אישי קטנצ'יק? מה?

אבל העיסוק בזה משחרר אותך מטיפול עומק. אני לא מדבר על ריקבון, אלא על תפיסות עומק.

הסוגיא אינה ריקבון, הוא אולי התוצאה.

הסוגיא היא התכחשות למהות הוויתנו כעם ישראל ונסיון להיות חלק מהעולם הגדול. בעולם קוליוניסטי, הדור הראשון של הציונות הצליח להצדיק את חזרתינו לארץ והקמת מדינה, כשמצד אחד סיפרו לעולם ולעצמם שכאן מולדתינו העתיקה ומצד שני לא היה באמת נורא מידי להתיישב בארץ די ריקה ולהשתלט עליה. בסופו של דבר, הם גם כמעט כולם גדלו בחידר וגם אם נטשו את עולם התורה, ישב להם מאחורה שזה שלנו

בדור השני, בעולם פוסט-קולוניוניסטי, זה התחיל להרגיש פחות נח, אבל הצורך במלחמת קיום רצופה, עשה את שלו. בסופו של דבר, גם העובדה שיכלנו לספר לעצמינו (ולעולם) שאנחנו החזית של העולם המערבי הנאור, מול מסך הברזל וגרורותיו, הצדיק את הלחימה.

ואז הגיע 'קץ ההיסטוריה', ברית המועצות נפלה, מסך הברזל הוסר, מזרח אירופה נעשתה דמוקרטית ומדינות ערב בעצמן הפכו לבסיסים אמריקאים. האפרטהייד בדרום אפריקה הסתיימה ובצפון אירלנד השלום מחזיק למרות כל הזעזועים. מה הסיכוי שרק אנחנו צריכים להמשיך לחיות על חרבנו?!

על רקע זה נחתם אוסלו ועל רקע זה כשאוסלו לא עבד, אנשים בתוכינו שכנעו את עצמם שזה באשמתינו כי יש התנחלויות. על רקע זה היו משוכנעים שאם רק ניתן להם עזה יודנ-ריין, הם יהפכו אותה לסינגפור ושגחו את דברי יצחק שדה, שהערבי אינו בן-המדבר, אלא אבי-המדבר.

הסיפור של ראש אמ"ן שמשוכנע בשכנוע פנימי עמוק, שעם עזה יהיה בסדר, קצת מקלות וקצת גזרים, אבל הדאגה שלנו צריכה להיות ממשבר האקלים - הוא בזעיר אנפין, הסיפור של כל הדור החילוני-ציוני המבוגר. אנשים ערכיים, מוסריים ומסורים, שבאמת סיכנו את חייהם והקדישו את רוב המוחלט של ימיהם לביטחון ישראל - נהייו עוורים למציאות, כי הם עם צורך פסיכולוגי עמוק לחיות כחלק מ'הסיפור' המערבי.

זה גם הסיפור של המיס-קלקולציה, אנשי מודיעין מקצועיים, יכולים לראות מול עיניהם את כל הסימנים. אבל הם בשכנוע פנימי עמוק, שאנשים שקידשו את חייהם לג'יהאד וכתוב באמנת היסוד של ארגונם שמטרתם להשמיד אותנו - הם בסה"כ אנשים רציונליים כמו כולנו, שלא רוצים מלחמה.

החשש שהחמאס יחשוב שאנחנו פותחים מלחמה ולכן היא תפרוץ, היא בדיוק הפסיכולוגיה המתוסבכת של מתנצלי המערב. הבעיה היא אנחנו, שכמו כל העולם המערבי הפוסט מודרני, אכולים יסורי מצפון על הקוליניזים. אנחנו אלו שגורמים למלחמות ואנחנו אחראים לכל ההתנהגות של הילידים.

האם בקצה היה מישהו, שבמודע קיבל החלטות שבזמן אמת הוא היה מודע לכך שהן יפגעו בביטחון ישראל - אינני יודע. אבל גם אינני חושב שהעיסוק האובססיבי של כל מיני פרודקסטים בזה מקדם אותנו לאיזה שהוא מקום.

האם סרבנות נקראת בגידה?

סרבנות הייתה ועוד איך. והמטרה שלהם הייתה שירגישו שבלעדיהם אנחנו אבודים. ומכאן, שבהתחלה כאשר לא ידעו את היקף המתקפה, הם עשו גם שביתה איטלקית.

אבל זה עצמו שאלה, למה חשבו שתהיה מתקפה מוגבלת, כאשר סרטונים של החמאס שהיעו בדרך כזו או אחרת אמרו שהם מתכננים פלישה ענקית,

ומכאן הקונספירציה שהייתה גם התדברות עם החמאס וסיכום שתהיה מתקפה מוגבלת.

וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך.

טומאת נידה זה מי שמזדעזע מהרס אנדרטה של רוצח תינוקות כמו עראפאת

ובהכנסת ארס של מוסר נוצרי לתוך הבית מדרש.

הלוחם שהודח על מצבת עראפת הודח בצדק כי היה עליו לבוא עם פטיש אמיתי ולא עם פטיש גומי. לא ככה מבערים את הרוע המונצח באבן.

אתה שלוש פעמים ביום מבקש מהקב"ה שיביא אותך לארץ. הוא הביא, אתה בעטת במתנה שלו!
 

אין יותר תפילה מהשפה ולחוץ מהתפילה שלך. בכוזרי כתב זאת גם על מי שנולד בחו"ל ולא עולה לארץ:

מאמר שני

כג - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אַתָּה מְקַצֵּר בְּחוֹבַת תּוֹרָתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה מֵשִׂים מְגַמָּתְךָ הַמָּקוֹם הַזֶּה וּתְשִׂימֶנּוּ בֵּית חַיֶּיךָ וּמוֹתֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵית חַיֵּינוּ", וְתַאֲמִין כִּי הַשְּׁכִינָה שָׁבָה אֵלָיו, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהּ מַעֲלָה אֶלָּא הַתְמָדַת הַשְּׁכִינָה בָהּ בְּאֹרֶךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה מִן הַדִּין שֶׁתִּכָּסַפְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לָהּ וְתִזַּכְנָה בָהּ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָנוּ בִמְקוֹמוֹת הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כָּל שֶׁכֵּן הִיא שֶׁהִיא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וּכְבָר הִסְכִּימוּ כָל הָאֻמּוֹת עַל זֶה. הַנּוֹצְרִים אוֹמְרִים, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת נִקְבָּצוֹת אֵלֶיהָ וּמִמֶּנָּה מַעֲלִין אוֹתָן אֶל הַשָּׁמַיִם, וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים אוֹמְרִים, כִּי הִיא מְקוֹם עֲלִיַּת הַנְּבִיאִים אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁהִיא מְקוֹם מַעֲמַד יוֹם הַדִּין, וְהוּא לַכֹּל מְקוֹם כַּוָּנָה וָחָג. אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהִשְׁתַּחֲוָיָתְךָ וּכְרִיָעְתָך נֶגְדָּה חֹנֶף,אוֹ מִנְהָג מִבִּלְתִּי כַוָּנָה, וּכְבָר הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים בּוֹחֲרִים לָדוּר בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל מְקוֹמוֹת מוֹלַדְתָּם, וּבוֹחֲרִים הַגֵּרוּת בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיִּהְיוּ אֶזְרָחִים בִּמְקוֹמוֹתָם. כָּל זֶה עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בָעֵת הַהִיא נִרְאֵית הַשְּׁכִינָה בָהּ, אֲבָל הָיְתָה מְלֵאָה זִמָּה וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיְתָה לָהֶם תַּאֲוָה אֶלָּא לַעֲמֹד בָּהּ, וְשֶׁלֹּא לָצֵאת מִמֶּנָּה ְּבִעּתֹות הָרָעָב אֶלָּא בְמִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְהָיוּ מְבַקְשִׁים לִנְשֹׂא עַצְמוֹתָם אֵלֶיהָ.

כד - אָמַר הֶחָבֵר: הוֹבַשְׁתַּנִי מֶלֶךְ כּוּזָר, וְהֶעָוֹן הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר מְנָעָנוּ מֵהַשְׁלָמַת מַה שֶּׁיְּעָדָנוּ בוֹ הָאֱלֹהִים בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּמָה שֶׁאָמַר: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן", כִּי כְבָר הָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְזֻמָּן לָחוּל כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה אִלּוּ הָיוּ מַסְכִּימִים כֻּלָּם לָשׁוּב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אֲבָל שָׁבוּ מִקְצָתָם וְנִשְׁאֲרוּ רֻבָּם וּגְדוֹלֵיהֶם בְּבָבֶל, רוֹצִים בַּגָּלוּת וּבָעֲבוֹדָה- שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וְעִנְיָנֵיהֶם. וְשֶׁמָּא עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", כִּנָּה הַגָּלוּת בְּשֵׁנָה וְהַלֵּב הָעֵר הַתְמָדַת הַנְּבוּאָה בֵינֵיהֶם. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", קְרִיאַת הָאֱלֹהִים לָשׁוּב. " שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא-טָל" עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּצְאָה מִצִּלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי", עַל עַצְלוּתָם לָשׁוּב. "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחוֹר", עַל עֶזְרָא שֶׁהָיָה פוֹצֵר בָּהֶם וּנְחֶמְיָה וְהַנְּבִיאִים, עַד שֶׁהוֹדוּ קְצָתָם לָשׁוּב הוֹדָאָה בִלְתִּי גְמוּרָה,וְנָתַן לָהֶם כְּמַצְפּוּן לִבָּם, וּבָאוּ הָעִנְיָנִים מְקֻצָּרִים מִפְּנֵי קִצּוּרָם, כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֵינֶנּוּ חָל עַל הָאִישׁ אֶלָּא כְּפִי הִזְדַּמְּנוּתוֹ לוֹ, אִם מְעַט – מְעָט וְאִם הַרְבֵּה – הַרְבֵּה. וְאִלּוּ הָיִינוּ מִזְדַּמְּנִים לִקְרַאת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, הָיִינוּ פוֹגְעִים מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁפָּגְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. 

וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ: "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ",וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לְהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ " הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְצִפְצוּף הַזַּרְזִיר, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַל מַה שֶּׁנֹאמַר בָּזֶה וְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ מֶלֶךְ כּוּזָר.

רבינו יהודה הלוי, נאה דרש ונאה קיים ויצא ועזב כל טוב בארץ ספרד ושם פעמיו בדרכים מסוכנות, מלאות שודדים, ספינות טובעות ומסעי צלב, לארץ ישראל.

אתה בתקופת שפע כזאת, נטשת את ארץ ישראל. 

"גדול כבודינו בגוים"

... אני שואל:

מה אתה חושב כשאתה  עומד לפני הקדוש ברוך הוא ואומר:

"דל כבודנו בגויים ושקצונו כטומאת הנדה"

אם לא תענה אבין שגם אתה מאלה שמתפללים מהפה לחוץ.

"דל כבודינו בגוים" זה שמצוקמקים כמו חות'ים מעיזים לירות עלינו, ושאנו עוד נאלצים לקבל טילים מארגון מצוקמק כמו חזבאללה ולא לכבוש את כל לבנון. ושאנו נאלצים שבעיר העתיקה תהיה מלאה בצלבים ועבודת אלילים. שאנו מכילים את זה שהגויים לא מכירים בירושלים כבירת ישראל ובעיר העתיקה כנשלטת על ידינו. שהערבים עושים כבשלהם בהר הבית ומשחקים בו כדורגל.  שהגויים לא מכירים בלב המולדת שלנו יהודה ושומרון כחלק מהמדינה ושיהודי לא יכול לסוע בצורה בטוחה בלב המולדת שלו ביהודה ושומרון.  שהגוים מצטטים את עיתון הארץ ואת אולמרט ואורמים "אפילו ישראלים טוענים שמדינת ישראל פושעת מלחמה".

"ושקיצונו כטומאת הנידה" - השפעת הפרוגרס על התרבות במדינה, חדירת המוסר הנוצרי לחלקים מהבית מדרש, והעובדה שחצי מיהודי ארצות הברית הם רפורמים  אוטו אנטישמים שונאי עמם והסירו המתפילה את הבקשה לחזור לארץ

... את הדבר הנכון. אין ספקות  ואין חרטות. וידוי מושלם.

.... מעשה תועבה.

ותצביע למפלגת נעם

.... במילים "מה זה קשור" בורח מהמציאות.

אתה יודע טוב מאוד שזה רע בעיני השם.

נעם

בארץ ישראל

בדיוק הפקרת שדות גז בצפון הארץ בנחלת שבט אשר. הפקרה שפינקה את איראן דרך חיזבאללה בלבנון.

בדיוק הסכמי אוסלו שהקריבו אלפי חיים על מזבח השקר השמאלני של רבין ופרס.

גם כאן לא הייתי ממהר להיצמד לדברי הרהב של פרשנים יהירים. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.

איך זה מעודד?

שאנחנו בדרך לגאולה

אז מי זה מלך ערבי?

פרסים אינם ערבים. מדובר בשתי קבוצות אתניות שונות עם היסטוריה, שפה ותרבות נפרדות.

הנה ההבדלים המרכזיים שחשוב להכיר:

1. מוצא ואתניות

* פרסים: שייכים לקבוצת העמים האיראניים (מקור הודו-אירופי). הם חיים בעיקר באיראן, שם הם מהווים את הרוב המכריע של האוכלוסייה.

* ערבים: שייכים לקבוצת העמים השמיים, שמקורם בחצי האי ערב.

2. שפה

זהו אחד ההבדלים הבולטים ביותר:

* פרסית (פארסי): שפה הודו-אירופית. למרות שהיא נכתבת באלפבית המבוסס על הכתב הערבי (עם כמה אותיות נוספות) ושאלה מילים רבות מהערבית, היא קרובה דקדוקית הרבה יותר לשפות אירופיות (כמו אנגלית או גרמנית) מאשר לערבית.

* ערבית: שפה שמית, הקרובה מאוד לעברית מבחינה מבנית ודקדוקית.

3. דת

בעוד ששתי הקבוצות הן ברובן מוסלמיות, יש ביניהן הבדל זרמי מובהק:

* רוב הפרסים הם מוסלמים שיעים.

* רוב הערבים בעולם הם מוסלמים סונים (אם כי יש מיעוטים שיעים גדולים במדינות כמו עיראק ולבנון, וכן מיעוטים נוצריים).

4. היסטוריה

הפרסים מתגאים בהיסטוריה של אימפריות עתיקות (כמו האימפריה האחמנית של כורש הגדול) שהתקיימו הרבה לפני עליית האסלאם והתפשטות התרבות הערבית. כיבוש פרס על ידי הערבים במאה ה-7 אמנם הביא את האסלאם לאזור, אך הפרסים שמרו על זהותם האתנית והלשונית הייחודית.

(נעזרתי ב Gemini)

מלכות זה לא עם אלא ציווילזציה.

כשם שאירופה כיום אינה רומאית, ועדיין ממשיכה של מלכות רומי

אי פעם את הדעה שהאיראנים הם ממוצא ארי וכך גם הם רואים את עצמם?

ארים = עמלק. 

אם כי נכון שהם והם התנדבו לבצע את תפקידו.

בגדול בחקר העמים והבלשנות, בעוד שאנחנו הערבים, הארמים ועוד נחשבים 'שמיים', יש את האירנים שהם מקור השפות ההודו-אירופיות, כלומר ההנחה היא שקבוצות הברברים שפלשו לצפון ומרכז אירופה ופגשו מצפון את היוונים והלטינים (רומאים), הגיעו במקורן ממרכז אסיה.

מדרשי אגדה יכולים להתפרש בכל מיני דרכים. כשעם ישראל קם ונלחם, יש סיע"ד.

את העולם שלו, כידוע. אפילו אם לא רואים זאת בעיני הבשר ודם שלנו.

סבלנות.

"מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל וייסעו!".

עייני רש"י במקום; שני פירושים בדבריו.

*היום זה אירן (ויתכן שבמידת מה עומדות מאחוריה רוסיה וסין),

*מחר אולי תהיה תורכיה של ארדואן וגם כל מיני גורמים ממפרקי הזהויות במערב.

*עד לפני שלושים שנה זו היתה בריה"מ,

*במלחמת השחרור זו היתה בריטניה הגדולה שהלגיון הירדני ובמידה רבה גם מצרים היו תחת חסותה,

*לפני כן המופתי קיבל חסות מהיטלר.

אבל לפני ואחרי הכל, האויב העיקרי והמהותי זה הערבים בארץ ובסביבתה.

אם 'ראש הנחש' מתחלף, אבל הניבים העיקריים, נשארים אותם ניבים במשך מאתיים שנה - כנראה שהם הראש האמיתי שרק מוצאים כל פעם נותן חסות חדש...