באיזה שהוא שלב היא החליפה מריטלין לאטנט וזה היה יותר יעיל בשבילה עם פחות תופעות לוואי. שווה לבדוק.

לק"י

נבקש שגברים לא יגיבו כאן.

ואם במקרה הגעת לכאן מהעמוד הראשי, אני אבקש שיורידו.

לכן שואלת אם אפשר לתת נקודת מבט של מישהי שמלווה נוער ואת ההורים שלהם בדיוק בסיטואציה כזו?

לא מתמודדת בעצמי

אני רואה את זה אצל הרבה מטופלים שלי שמגיעים עם מישהו שיש לו הפרעת קשב ולהם אין שהתסכול גדול מאוד, חוסר ההבנה על איך בעל הקש"ר לא מצליח לפתור את הבעיות ולמצוא פתרונות הוא באמת מתסכל. אבל בעיני זו ליבת העניין. כשיש לך תפקודים ניהוליים תקינים שזה חלק משמעותי ממנגנוני הקשב אז היכולת להתנהל לקראת מטלות ברורה, מצליחים לפתח אסטרטגיות יעילות להתמודדות ולבסוף גם חווים הצלחות. כשזה לא קורה אז גם ההתנהלות פחות יעילה כמו שתיארת וגם חווית הכשלון מאוד משמעותית בחיים והרבה פעמים צובעת את חוויות הלמידה או חוויות אחרות.

אני גם מזהה אצל הרבה את הבדידות, הקושי להחזיק הכל לבד כי אחרת דברים יקרסו הוא קשה מאוד, גם מול הבת שלך ובטח מול בעלך שאמור להיות שותף ובפועל כ"כ הרבה נופל עליך.

אני מציעה לשקול טיפול תרופתי, הוא מסייע מאוד. בנוסף, אולי אימון לאסטרטגיות התמודדות עם קשב ועבורכם אני ממליצה על טיפול בהורות אצל פסיכולוג חינוכי.

אם תרצי אוכל להרחיב פה או בפרטי, זה חלק עיקרי מתחום העיסוק שלי

אסטרטגיות התמודדות.

טיפול תרופתי זה אפיק נוסף שאנחנו עובדים עליו במקביל.

אבל רופאת קש"ר אמרה לי שתרופות עוזרות במיקוד ולא עוזרות בתפקודים ניהוליים, וגם תרופות לא משפיעות כל הזמן, כך שנראה לי שצריך לפתח אסטרטגיות בלי קשר (בדיוק כמו שאני, כאדם שכן מתמקד, עדיין צריכה לפתח משמעת עצמית ואסטרטגיות ניהול משימות)

אפשר אצל מרפאות בעיסוק, בשיטת קוג פאן.

אני מניחה שיש עוד סדנאות או הזדמנויות כאלו,

נשמע לי יותר יתקבל בגיל הזה ללמוד בצורה מסודרת, מבעל מקצוע, מאשר לקבל טיפים מאמא שלא מתמודדת בעצמה עם הקשיים.

לא ראיתי לימוד תפקודים ניהוליים ייעודי לבעלי קש"ר אבל זה נראה לי כמו הכיוון הנכון.

זה לא מניסיון אישי.

תגגלי שיטת קוג פאן, זה בדיוק נועד לבעלי קש"ר.

יש אתר עם רשימת המטפלים, פשוט לחפש מי באזור שלכם וליצור קשר לבירור.

אולי אפשר לקבל החזר דרך המושלמים למיניהם.

עוד רעיון שיכול להיות מתאים (בכיוון של ללמוד בצורה מסודרת אצל מישהו מקצועי) -

פוקוס- אימון אישי לקשב וריכוז

על החוויה המתוסכלת שלך שאת רואה אותה.

אני בהחלט חושבת שהיא צריכה ללמוד אסטרטגיה אבל את צריכה ללמוד איפה את מתמקמת כאמא וכבת זוג במשפחה שיש בה הפרעות קשב 

עושה המון עבודת המידות ונושכת שפתיים ועושה מאמץ לא להיכנס למקומות שלא שלי...

וכמובן לא מנהלת או חושבת לנהל את בעלי ודרכי ההתמודדות שלו הן שלו.

(כמובן התמודדויות זוגיות הן עניין נפרד, תקשורת טובה ועבודת המידות וכו')

ועם זאת, חושבת שגם אחריותי כאמא לעזור לבת שלי עם קשיים.

ופרחי באך עזרו לך?

זה משפיע מיידית לפרק זמן מסוים או לאורך זמן?

אבל ייתכן שיש לי כמה מהסתמינים שיש לקשב וריכוז...

בכל אופן גם בלי הבחנה ועצם מה שתיארת פרחי באך יכול לעזור...

זה משפיע על כל אחד אחרת, לי עזר באופן כמעט מיידי...

אבל-גם אם לא תראי מייד תוצאות, שווה לחכות יום יומיים שלוש ולבדוק את זה

בין קושי להתרכז שהוא לא מאובחן ויכול לנבוע מכל מיני סיבות, לבין בעיות קשב וריכוז ש(לפחות ממה שידוע היום למדע) נובעות ממחסור בדופאמין באזורים מסוימים במוח.

ברור שאם אנחנו בלחץ או עצובים או כל עומס נפשי אחר, גם קשה להתרכז ואני הכי בעד טיפולים טבעיים.

אבל אדם שיש לו קש"ר יכול להיות הכי מבסוט בעולם ועדיין לשכוח חפצים, לשים לב למיליון דברים רק לא למה שהוא צריך לעשות, להתקשות במטלות שדורשות שרשרת פעולות ועוד.

אז מן הסתם גם הטיפול הוא אחר, אני בעיקר מחפשת אסטרטגיות (לא תרופות דווקא) ממי שמתמודד בעצמו עם קש"ר.

תודה בכל אופן!

וזה לא סותר בכלל

ויש אנשים שמתמודדים עם קשב וריכוז ולוקחים פרחי באך...

ומה שעזר לי בכלל לא היה הנקודה של הריכוז יותר עם  התפזרות בריבוי מטלות ודחיינות.

וזה לא קשור למצב רוח ריגשי מה שציינתי.

יש אנשים, שלא מאובחנים עם קשב וריכוז, והם מבסוטים על החיים כמו שציינת אבל עדיין הולכים לאיבוד בין ים המטלות ובסוף, בסוף יום לא הצליחו לעשות כלום ולא כי לא היה להם זמן...

אז לא, לא בהכרח שהטיפול הוא עד כדי כך אחר... ההשפעה אולי אחרת, זה כן...

(ובלי קשר יש מחקרים היום שמראים שזה בכלל לא מדויק כל העניין של חוסרים כימיים במח... אבל זה נושא אחר)

בהצלחה!

ויש דרכים להתנהל גם עם קש''ר... הרבה ממה שאת מתארת אני עדיין מתנהלת ככה, אבל למה שממש הפריע לי מצאתי פתרונות. אבל זה דרכים שהם צריכים לרצות אותם, ולחפש מה נכון להם ולהתנהל איתם.

להם זה מפריע, מה שאת מתארת? הם מחפשים דרך לשנות? 

אפשר לחלק את זה לשניים- מה שמפריע להם והם צריכים עזרה, ומה שלא מפריע להם אלא רק לך

מה שמפריע להם- אני חושבת שממש כדאי לעשות שיחה (כמובן עם כל אחד בנפרד...) ולהבין מה מפריע להם והם ישמחו לעזרה, ואיזה סוג עזרה בדיוק יעזור להם. דוגמה מאצלי- ממש קשה לי להתחיל לסדר את הבית, אז אני מבקשת מבעלי שירכז לי את הבלגן וככה אני מצליחה להתחיל..

ומה שמפריע לך- להפריד בין מה שהוא אחריות שלהם (לדוגמה לחץ מהלימודים, זה אחריות רק שלה בעיני), ואז את תעזרי להם בשמחה אם הם יבקשו אבל זה אחריות שלהם בסוף, ומה שקשה לך והם יכולים לעזור- לסכם איך מנסים להתנהל עם זה יותר חכם בצורה שהן יוכלו לעזור לך.

מקווה שכתבתי ברור, אם לא יכולה לנסות להרחיב עוד...

לה מפריע שהיא בעומס מטורף וכל הזמן בקריסה, אבל היא לא רואה כמוני לאן זה עלול להידרדר ולא רואה אופציה אחרת (לתחושתי) - אני רואה אותה בחרדה ורואה אותה מוותרת על מבחנים ועבודות והיא בעיקר דבקה במירוץ ומקווה לטוב.

כלומר אני מאמינה שיש עוד דרכים להתמודד ולא נראה לי שהיא חושבת ככה.

נכון שלימודים זה אחריות שלה, אבל אם היא בחרדות, בברגשה שלי זו אחריות שלי כאמא, לדאוג לרווחתה הנפשית ולעזור לה להתמודד אם היא לא מצליחה לפתח לבד אסטרטגיות יעילות.

לו מפריע שהוא עובד הרבה, אבל כנראה שלי זה מפריע יותר.

וגם לא חושבת שהוא חושב שיש אופציה אחרת.

ההרגשה שלי היא שבגלל שאני שם אני הרבה פעמים בתפקיד "המצילה" (למשל יש ימים שלמים שהוא לא אוכל עד שאני דואגת לו לאוכל, וגם שאר הבית "מתנהל" כי אני שמה לב לזמנים, והוא לא) וזה ממש מפריע לי.

מפריע גם לו - לא שאני מנהלת, אלא כשאני מסיבה כלשהי לא מצליחה להחזיק הכול בזמן שהוא עסוק בכיבוי שריפות.

למשל שהבית פחות מסודר או כשהילדים הולכים לישון מאוחר מדי לטעמו.

הוא לא פרפקציוניסט ומשתדל לא לבוא אליי בטענות אבל בסוף ההרגשה היא שהוא תמיד עסוק במשהו דחוף או נח מהימים המאוד אינטנסיביים שלו (כיבוי שריפות כאמור)

בשביל לעשות משהו בנדון צריך לראות מראש איך יהיה הלו"ז ולנהל אותו אחרת...

לעזור לה לפתח אסטרטגיות, זה יהיה לה מעולה

אבל בתור מתבגרת לא מאוד ממזמן- נורא עיצבן אותי שאמא שלי ניסתה להסביר לי איך ללמוד ומה לעשות😅

תכלס איך הייתי רוצה שיתנהלו איתי: לשבת לשיחה ולהסביר איך היום מתנהל כרגע, איך את חושבת שהמצב האידיאלי יהיה, איך נראה לך ולהם שאפשר לשפר את המצב. לדבר על זה ולראות, ואם הם רוצים עזרה לנסות לעזור עם זה...

לא ממש יודעת מה עוד להגיד🤔

אני יודעת שהיא תרגיש נורא אם היא לא תצליח להוציא בגרות כמו שהיא רוצה.

אני כן יכולה לתת לה רק הקשבה ולהתאפק לא לתת עצות...

את צודקת שאולי פחות מתאים להגיד לה איך ללמוד, עם כל הקושי שלי ושלה יחד.

אולי היא צריכה ללמוד לבד ולרצות את זה בעצמה...

אולי יש לכם פשוט קשר יותר טוב ממה שלי ולאמא שלי היה😂

תכלס אני חושבת- ברגע של לחץ כנראה לתת עצות פחות יעבוד, כי נראה לי קשה מאוד ליישם אותם. אולי יותר יעיל בזמן רגוע יותר לשבת ולתכנן הלאה ביחד איתה...

להצמיד דברים למשהו אחר עד שזה נהיה הרגל.... לדוגמה אוכל- אני אוכלת ארוחת בוקר אחרי שהתינוק נרדם לשנת בוקר, בצהריים כשבעלי חוזר מהעבודה וכו' ואז לא יוצא שאני מדלגת על ארוחות. לנסות להגדיר זמן שהוא לא שעה אלא דבר שקורה, או שעון מעורר קבוע... כי שעה זה באמת משהו שקשה לשים לב אליו.

לשים דברים מול העיניים כדי לא לשכוח- הכביסה נמצאת אצלי באמצע הבית ואז אין מצב שאני מכניסה כביסה ושוכחת ממנה עד שהיא מתעפשת...

רשימת משימות נוחה מול העיניים שאפשר לסמן, אפשר עם לוח מחולק לפי ימים או משהו. (אם הבת תזרום איתך- את יכולה להכין איתה לוח כזה ללימודים, עם הערכה שלך של כמה ימים מראש צריך להתחיל להתכונן לכל מטלה. גם אם זה לא מדויק זה עדיין עוזר.)

ובהרבה דברים האסטרטגיה שלי היא פשוט להנמיך סטנדרטים... לבדוק מה קריטי ומה בונוס ולפעול לפי זה. יותר קל להתמודד כשברור על מה אפשר לוותר ומה חייבים בכל מקרה.

זה מה שעולה לי בינתיים, אם יעלה עוד משהו אני יוסיף...

1) הילד קיבל טיפול תרופתי 

2) קיבל שיעורי - עזר במיומנויות אישיות

3) ישבתי איתו פיזית מידי יום ועברתי איתו על הלו"ז. לו עצמו היה קשה לעשות את זה לבד וכן, זה דרש ממני להיות שם עבורו עד שהוא התרגל לרעיון וגם החל ליישם אותם בחייו בלעדיי.

4) למדתי להרפות. אם הוא נלחץ- זה שלו. אם הוא מאחר- זה שלו. 

מן הסתם יש לי מאז ומתמיד.

אני לא הייתי כמו הבת שלך במובן שהייתי לומדת רק לילה לפני, לא כל הזמן. ויש בגרות ואפילו טובה.

בשאר המובנים מבינה אותה לגמרי.

לא התעליתי על הקש"ר אז לא יודעת להמליץ לגמרי. אספר מה עזר לי ומה הנקודת מוצא שלי.

לי קשה להושיב את עצמי נקודה. אני יכולה לא לעשות כלום יום שלם, רק לדחות ולדחות את המטלות, ולהתעייף מזה😂 נשמע שהבת שלך יודעת להושיב את עצמה, והרבה מהקושי הוא ניהול זמן וכו'

לי עזר ללכת לאימון אישי בקשר לזה, אבל בעיקר לתקופה שבה התאמנתי. פיקס אותי לדבר על זה עם מישהי, נתן לי בוסט של מוטיבציה, וזה איכשהו עזר לי לשבת יותר.

לגבי ניהול זמן - אני אוהבת להשתמש בlists (זה של מייקרוסופט, אם יש לך וורד וכו הגיוני שיש לך רישיון גם לזה). זו פלטפורמה ממש נוחה לסווג משימות לפי מקצועות, דחיפות וכו. אפילו אם היא לא יודעת כמה זמן יקח לה כל דבר, היא יודעת כמה נושאים יש לה ללמוד (בתוך כל מקצוע). אז שתרשום נושא נושא, ושתנסה לחלק את המשימות כך שכל משבצת זו משימה ריאלית להשלים בישיבה אחת (למשל בפחות משעה). ככה היא יכולה לחלק את החומר עד המבחן לפי נושאים, לא לפי כמה זמן יקח לה ללמוד. וכמובן לקחת מרווח בטחון (נניח יומיים לפני המבחן זה יום להשלמת חוסרים, יום לפני המבחן תרגול של מבחני עבר).

בנוסף, לי סופר עוזר להשתמש ביומן בפלאפון (רלוונטי אם יש לה סמארטפון). מודה שהתחלתי להשתמש בזה באמת רק כי הלו"ז האוניברסיטאי הוכנס אוטומטית ליומן, אבל מה שטוב זה שהוא מקפיץ תזכורות x זמן לפני האירוע. וגם זה ממקד יותר את הזמן, פחות שוכחים דברים שקובעים מראש וכו.

וגם, להבין שקש"ר זה דינאמי. יום אחד אני יכולה להתרכז 10 שעות ברצף (תלוי איך קמתי, איך התרופה, כמה אני מצליחה להושיב את עצמי וכו), ויום אחרי בקושי לשרוד שעה. ואם לא מצליחים להתרכז למרות שכל התנאים מותאמים ללמידה - לעשות הפסקה, בעדיפות לעשות פעילות גופנית כלשהי (אפילו הליכה של 20 דק), ואח"כ לחזור לזה. אין יותר מייאש מלשבת מול החומר שעה ולהבין שלא הספקת לקרוא אפילו לא עמוד.

אבל כמו שאמרו מעליי - זה מאוד תלוי כמה *היא* רוצה שזה ישתנה. אם היא לא רוצה - לא יעזור מה שתעשי, זה לא יעבוד.

ובהקשר הזה - אני לא יודעת איך את נוהגת כיום, אבל מניסיוני- עדיף שלא תהיי את אחראית למשימות שלה (לתזכר וכו). היא בגיל של בגרויות ז"א שהיא מספיק בוגרת כדי לתחזק את החיים שלה בעצמה בהקשר של לזכור דברים וכו. נכון, היא לא תמיד תזכור, אבל היא תחווה את זה על בשרה וזה יעזור לה לזכור להבא. יתן לה מוטיבציה לנהל את הזמן בצורה טובה יותר. ברגע שאת זו שאחראית עליה, היא יכולה למחוק לגמרי את האירוע מהראש שלה ולחיות בפנאן שלה כאילו זה לא קיים…

אם משהו לא ברור מוזמנת לשאול.

גילוי נאות - אין לי ילדים עדיין. אבל כן מאובחנת קש"ר

קראתי בקשב רב וזה קצת מעודד... שהצלחת למצוא אסטרטגיות שמתאימות לך, ויש לך עצות טובות.

היא לגמרי אחראית על עצמה, אם הייתי צריכה לעקוב אחרי המבחנים שלה בנוסף למשימות שלי גם אני הייתי הולכת לאיבוד...

בעזהי"ת

א. לתקופות כאלה לא רואה סיבה לא לנסות טיפול תרופתי. יכול להיות מציל חיים, ברמה הרגשית.

ב. אסטרטגיות ניהול עצמי. מתפתחות עם השנים ואפשר לנסות ללמוד אותם אבל כשמם כן הם- ניהול *עצמי*, את לא יכולה לנהל אותם בשבילה.. 

מה שאני עושה עם ריבוי משימות:

1. רשימות רשימות רשימות 

2. תגמולים עצמיים על כל משימה. צ'ופר על כל משימה שהצלחתי.. ככה יש לי מוטיבציה לסיים. 

3. לא דוחה. עושה מיד.. לקח לי הרבה זמן ללמוד ליישם את זה. היום אני עושה הכל ראשונה. כי אם נתנו בוחן בלימודים- אם אני לא אעשה אותו מיד, אני אשכח שהוא קיים ואזכר באיחור... 

לפעמים העצות המדהימות שיש לנו כאמהות לתת נענות באוזניים אטומות.

אותן עצות או דומות להן שיגיעו ממקור חיצוני יתקבלו בברכה ובנכונות לעבודה.

לפעמים לקחת שיעורים פרטיים באסטרטגיות למידה ( עם מישהי שממוחית לכך עם מתבגרים) יותר יעיל ומונע הרבה מריבות וחיכוכים בבית. 

בנקודה רגישה

לא מעריכים אוצי?

אני לא טובה כמו שאני ? וכזה...

שאני גם לא הקשבתי לעצות של אחרים איך להתמודד מכיוון שכל אחד בטוח בדרך ובשיטות שלו, אבל לי זה לא התאים, סיגלתי לעצמי עם הזמן הרגלים שנכונים לי איך להתמודד ורק מהפעמים שנכשלתי למדתי לדייק את הדרכים שלי איך להתארגן נכון

והרבה מהעבודה וה'תגליות' על עצמי הם לגמרי מהשנים שאחרי שסיימתי תיכון בכלל, וגם היכולת לא לחוות את החיים בהתפעלות קיצונית התחדדה עם הזמן וזה גם חשוב לעניין קשב וריכוז וכשאני יותר באיזון בתחום הזה גם הקשב והריכוז מתאזן

לא פרופורצינאלית למציאות

לחץ, סטרס מתח

מה שהיום אני אומרת אוקי מה שהיה היה, הקב'ה עושה לטובה עכשיו צריך לראות קדימה ולחשוב איך לפתור את הבעיה עם הכלים והזמן שכן יש לי

להתמקד מה דחוף לעכשיו ולא להעמיס משימות

להיות בפוקוס

וזה מכלול של הרבה דברים שמשפיעים על תגובות כאלה אוכל נקי ומאוזן, שינה טובה, לצאת לשמש/נשימה/תחביב/עשייה שנותן סיפוק

תודה

זה כנראה באמת עניין של תהליכים פנימיים שהיא צריכה לעבור עם עצמה...

בגילאי הנוער אני רואה שהם חומר גלם,

שהם עוד רק בעיבוד הראשוני של מי אני?

אבל כן אני רוצה להאיר שכהורים יש להעצים את החסרונות והקשיים, הכוונה להגיד לילד/נער שאם יש לו אותם הוא לא דפוק, ושדווקא איפה שהקושי נמצא זה הכלים לייעוד שלו זה רק עוד לא בשל מספיק

איפה שקשה זה דווקא הכשרונות ונקודות החוזק שהוא צריך כדי להתמודד וזה נבנה קומה על קומה

אבל ככה צריך להסתכל על זה כדי שהם לא לא יפלו למסכנות ואווירת דיכאון, וזה ממש קל בגיל הזה

צריך ליצור להם חוויה טובה מהקושי

אני אמא צעירה יחסית אבל עם הפרעת קשב קשה בעצמי

שלא היתה מטופלת תרופתית עד שלא לקחתי את עצמי בידיים (אחרי שכבר נישאתי בעצמי)

עונה לך למרות שעבר זמן כי מרגישה שיש לי מה לומר שלא נאמר כאן

לאנשים מסוימים הפרעת קשב משפיעה הרבה יותר על תפקודים ניהולים מאשר על למידה. 

אני הסתדרתי יופי בלימודים, ב"ה היה לי ראש טוב נכון תמיד למדתי ברגע האחרון.. (זה היה אחריות בלעדית שלי איש לא חלם לדאוג לזה במקומי)

אבל בחיים האמיתיים, כשצריך לנהל ריבוי משימות- שם קרסתי ממש.

והתובנות שלי

א' זה הזמן ללמוד. לא לבגרות, לחיים. יש פודקאסטים ממש טובים שלמדתי דרכם המון!!! על עצמי ועל כלים לניהול.

אצלי נגיד יומנים וכו' לא עוזרים כי אני קונה בהתלהבות ונטשת אחרי שבוע- כל היומנים שלי ריקים (אם לא נאבדו בדרך)

אבל- מאד עוזר לי לכתוב כי עצם הכתיבה מכניסה לי לזכרון (הפתק בדרך כלל נאבד, שוב...)

ב' תרופות כן עוזרות. זה לא קסם זה תהליך. היום הגעתי לתרופה שכן עוזרת לי מאד! בניהול העצמי שלי. אלא שא"א לקחת בהריון וכו' אבל כשאני לוקחת- היא מדהימה. (אטנט, אבל זה אינדיווינדואלי)

ג' לא מדובר מספיק- אבל להפרעת קשב יש השלכת אדירות על חיי נישואים. בהקשר של גירושים ובעיקר בהקשר של איכות חיים. אומרת לך מהצד שבעלי עושה על עצמו עבודה מדהימההההה וזה לא פשוט בכלל! אז חיבוק לך על ההתמודדות. אצלינו זה כביכול 'משונה' כי הוא הגבר אבל תכלס לקח על עצמו מלא תחומים בניהול הבית כי אני לא התמודדתי ואני בעיקר מוקירת טובה על זה ומביעה מלא הערכה, אבל מקבלת את זה שאין לי את הכישורים המתאימים. שמה בסוגריים שזה משפיע גם על מיניות כי זה פחות קשור לבת שלך, כנראה לבעלך כן

ד' תכלס בשאלה שלך מה מקומך כאמא- אל תקחי אחריות במקומה. זה לא כמו בני זוג. היא בגיל שצריכה להתמודד עם ההשלכות. אם אמא שלי היתה לוקחת עלי אחריות בחיים לא היה קורה איתי כלום. מה כן? את יכולה להתפלל עליה. להציע לה כלים. למשל- ליווי רגשי (חשוב, לא כי הקשב על בסיס רגשי. זה פיזיולוגי. אלא כי צריך לפתח מיומנויות של התמודדות במצבי סטרס שאנחנו דוחקים את עצמינו לשם, וכי הדימוי העצמי נפגע מאד, והפער בין היכולות למימוש שלהן אדיר וקורע את הלב) למשל- אימון קשב. 

תשימי לב שהבת שלך מחקה את הדפוס של בעלך של לדחוק דברים לשעת אפס ופשוט לעבוד כל הזמן. עכשיו אני כל כך מבינה אותה שהיא לא מסוגלת לקבוע לעצמה זמני לימוד וזמני מנוחה, גם אני לא יודעת לעשות את זה- שום סיכוי בעולם _ואיך בכלל אצליח לדעת מראש מתי אהיה מרוכזת??

 אבל למדתי (זה נשמע רגשי..) לקבל את עצמי ולהבין שיש זמנים כמו אחרי ספורט שאני יותר במיטבי ואז אני עובדת, וכשאני מבינה שאני בזמן פחות טוב- אני מסוגלת לסגור את המחברת. וזה מנקה את המח ומכין אותו יותר טוב לפרק למידה הבא, וגם מוציא אותי מהלופ של 'אמאלה אני כל היום עובדת ולא מתקדמת' כי אני לא עובדת על עצמי בעיניים שעבדתי כל הזמן. הייתי בעבודה 8 שעות, ועבדתי מתוכן 3 (אגב הספקתי אז יותר מכל העובדות האחרות, ללמדך שיש גם מעלות להפרעת הקשב שלי וב"ה קיבלתי פיצויים טובים מאת ד')

ובהצלחה! לא פשוט להרגיש שאת העוגן של הבית. שמעי לעצת בעלי- תלמדי בעצמך על הקשב, וקחי לך טיפול שילמד אותך לא לקחת אחריות ולא להבהל אלא בעיקר בעיקר לאהוב ולקבל.

קראתי בקשב רב...

באמת מבינה שרוב העבודה שלי היא להניח לדברים ולתת לה להתמודד, ופשוט להיות העוגן הרגשי בדבילה אם היא תרצה.

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון

נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל

וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.

זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.

לא כתבת באיזה גיל התינוק.

תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.