נשואים יותר מעשור ובחיים לא דחיתי טבילה. גם לא בזמנים שהיה קשוח לצאת לטבול מכל מיני סיבות, וגם לא במילואים, כשהוא גם ככה לא בבית.
מעדיפה "להתאבד" על זה ולא לדחות.
עוד כמה ימים צריכה לטבול, והוא (שוב) במילואים וממש אי סיכוי שיצא. יודעת שתמיד יש הפתעות, וכבר היו פעמים שחשבתי שאין סיכוי שיוצא ובסוף הוא הפתיע.
אבל הפעם, בגלל המיקום והתפקיד ממש ממש אין סיכוי.
וזה יוצא לי ביום של אירוע, שיהיה לי קשוח גם לתפעל את הילדים, גם לצאת לאירוע, גם לטבול.
אם הוא היה בבית, או שהיה סיכוי שיצא, ברור שהייתי טובלת.
אבל במצב הזה פתאום תוהה לעצמי אם יש על מה "להתאבד"?!
גם ככה אני חוזרת עצובה לבית ריק, אז אולי כן קצת להקל על עצמי?
ממש מתלבטת בזה😐
(וגם, כתבתי שאין סיכוי שהוא יצא, אבל אם חס וחלילה קורה דברים שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם, אז הוא כן יצא. אבל אני לא רוצה לחשוב על זה!!! אז לא יודעת אם להכניס כשיקול...)
ואם החלטתי כן לדחות טבילה. צריך לשאול בכלל רב?
איך זה הולך מבחינת הבדיקות? ביום הטבילה צריך לעשות עוד בדיקות ליתר ביטחון או שמספיקות כל הבדיקות הרגילות?
איזה מסירות נפש