ואני באמת לא יודעת מה עושים

מרגישה אבודה

לא שייך לכתוב כל גבי הפורום, זה סתם עלול לפגוע.

(זו הארה שחשוב שכולם ידעו, לכן אני כותבת בפורום).

לק"י

ולגיטימי לגמרי לשאול את זה באנונימי.

סביר להניח שמי ששואלת, שואלת לגבי הריון עכשווי, ולא כולן רוצות לפרסם.

זה עניין של מנהגים.

אני לא עושה סקירה מוקדמת אבל לא כי זה אסור הלכתית אלא כי אצלנו הרבנים סוברים שזה לא הכרחי ומה שלא הכרחי לא עושים.

סקירה מאוחרת עושים.

ומאותן הסיבות

זה לא בעיה הלכתית בסקירה

פשוט עושים רק מה שנחוץ ממש

אם רופא יגיד 'יש סיבה קונקרטית מסוימת לעשות סקירה נוספת אז עושים

אני לא מכירה בעיה הלכתית ואני עושה את כל הסקירות

אבל אם לדעתכם יש בה עניין הלכתי את צריכה לברר עם הרב שלכם.

ראיתי איפושהו

באיזה מדריך של חרדים

ואני לא באמת יודעת מה נהוג

אם את חרדית וגם אם לא, מאמינה שלכל רב יש את הגישה שלו.

לא הייתי הולכת לפי הדעות פה בפורום כי כל אחת ומה שהיא נוהגת 

לק"י

אני לא רואה פה שום בעיה הלכתית.

זה לא מסכן אותך או את העובר או משהו.

את גם יכולה להחליט לשאול רב או לא

זאת אומרת, אין בעיה להתייעץ פה וזה אפילו נותן כיוון, אבל את מחליטה בסוף. ויש מלא נשים שנוהגות בכל מיני דברים אזזה אפילו יכול לבלבל..

אני חושבת שאת צריכה לקבל מידע מקיף על הבדיקות ולגבש ביחד עם בעלך דעה על העניין

הייתי הולכת איתו לפגישה עם רופא אחר או לפחות יושבת לקרוא באינטרנט

ובכל אופן, בשעה טובה יקרה❤️

מנהלות אפשר לנעול

סה"כ ניסיתי להבין מה נהוג בעולם

כשהכל מבולבל אצלי וקיבלתי ערימת בדיקות

ומנסה למצוא ידיים ורגליים בדבר הזה

ושמעתי שיש כל מיני בדיקות שאין צורך לעשות באמת/יש בדיקות שעדיף שלא כי גם ככה זה לעניין של הפלה והלכתית יש בזה בעיה

וסה"כ רציתי להתמודד כרגע בלי לספר לאף אחד על ההריון

לא, לא בא לי לספר לרב עדיין

ולא יודעת לגבי ההורים

ואין לי אחיות

והכל חדש ומבלבל ומלחיץ

ואני רואה שזה בכלל בודק גם עניין של ת.דאון

ולבעלי היה אח כזה

ומודה שזה קצת בחששות שלנו

אבל לא משנה

אולי זה לא המקום

זה תלוי גם אם זה בעיה גנטית או מוטציה.

לא אצל כולם זה גנטי.

לק"י

וגם בדיקות שבודקות תסמונת דאון בודקות גם עוד בעיות.

את יכולה לשאול את הרופא לגבי כל בדיקה. או את האחות, אם את כבר עושה מעקב.

יש בדיקות ממש חשובות לכל הדיעות.

בהצלחה ובבריאות🙏

לק"י

אז אולי באמת תבקשי ליוומ של אחות.

אני יודעת שיש ליווי שמיועד להריון ראשון, שזה מפורט יותר מאשר מעקב הריון רגיל.

רופא צריך להיות קשוב וסבלני, ובטח ובטח אם זה הריון ראשון. יש הרבה נשים כמוך שאין להן את מי לשאול, ונכון, יש אחות ליווי הריון וגם היא כתובת, אבל ממש מעודדת אותך למצוא רופא/ה קשובה, סבלנית ואכפתית. יש כאלה.

מוזמנת לכתוב קופה ואזור ואולי תקבלי המלצות פה

לק"י

מקסימום יעזור לנשים אחרות.

(ולהבא, תשתמשי בכפתור דיווח כדי לבקש נעילה/ מחיקה/ עריכה)

ובאמת זה מה שנהוג בעולם, שחלק עושות וחלק לא.

אני לא יודעת אם דווקא הבדיקה הזאת בודקת ת.דאון, לא ביררתי אף פעם.

אבל דבר ראשון, זה לא תורשתי

ודבר שני, נראה לי שיש בדיקות אחרות (שגם אותם אני לא עושה) שיותר בודקות את זה

אני זוכרת שיש הבדל. לא זוכרת מה....

שזה לא שינוי בדנ"א אלא תוספת של כרומוזום.

מחלה גנטית היא בדרך כלל תורשתית כי זה בדנ"א עצמו, אז זה יכול לעבור במשפחה.

לפעמים יש מוטציות גם חדשות (שינוי חדש בדנ"א שלא היה בדורות קודמים, אבל ברגע שזה בדנ"א זה יוכל לעבור הלאה לדורות הבאים). אבל זה נראה לי יותר נדיר...

(מקווה שדייקתי, כותבת מידע כללי ולא ידע מקצועי)

אנשים עם תסמונת דאון לא יכולים ללדת.

וגם מחלות אחרות, אם זה משהו שמי שחולה בו לא ילד ילדים (כי זה כולל פיגור קשה/ תמותה מוקדמת/ עקרות וכד').

אז גם אם תיאורטית זה תורשתי, בפועל אין לזה אפשרות לעבור הלאה.

מה שיכול להיות תורשתי, זה מחלות שאפשר לחיות איתם וללדת ילדים.

או מחלות רצסיביות, שיכול להיות מישהו עם גן פגוע וגן בריא, והוא יהיה בריא. אבל הוא יכול להעביר את הגן הפגוע לילדים.

יש טריזומיות חלקיות, למשל שעוד חלק מכרומוזום מתלבש על כרומוזום שלם ומשתכפל איתו, ואז יש עודף וכמובן אפשר להוריד את זה (לא יודעת אם לדורות הבאים אבל וודאי לכמה ילדים באותו דור. 

אאל"ט  5% מהטריזומיות הן כאלה.

אוכל לשאול אותו שיבוא הביתה ולהחזיר לך תשובה אם תרצי...

מעקב הריון ובדיקות בהריון

בעיה הלכתית. יותר עניין של גישה.

בהריונות הראשונים לא עשיתי סקירה ושקיפות, עשיתי רק בדיקות דם ואולטרה סאונד.

כשהרופא העלה חשש של ריבוי מים בהריון הרביעי שלי, הוא אמר שעכשיו סקירה זה לא המלצה אלא חובה

ובעלי אמר כמובן מיד לעשות.

ההריון החמישי שלי היה הריון בסכון גבוה של תאומות זהות, אז עשיתי בדיקות נוספות כמו שקיפות (רק את האולטרה סאונד כי הבדיקת דם לא אמינה בזהים וסקירות ואקו לב וכו')

בדיקות כמו חלבון עוברי ומי שפיר לא עשיתי בכלל.

בהריון האחרון, עשיתי גם סקירה מאוחרת, בעלי אומר לתלמידיו שזו בדיקה שאם האמא רוצה אפשר לעשות. לכתחילה הוא ממליץ רק על בדיקות דם ואולטרה סאונד רגיל.

זה לא פסיקה הלכתית. זה יותר הנהגות וגישה.

וכן, בעלי ראש ישיבה, יש לו כושר והוא יכול לפסוק.

ואני לא מתיימרת להביא לפה פסיקות, שיתפתי מה בעלי פסק לנו באופן אישי ומה ממליץ לתלמידיו.

בשוטף?

מותר לכן לעשות אולטרסאונד לבדוק שההתקן במקום?

וואלה בחיים לא שמעתי על ההנהגות האלה..

מדגישה שוב.

אולטרה סאונד אני עושה חופשי כמה שצריך מתי שצריך.

בהריונות הראשונים הרופא שלי בכל ביקורת עשה US אצלו בחדר.

אח"כ היה לי הריון מורכב שבו עשיתי גם כמה פעמים בשבוע US.

ומתי שיש צורך רפואי עושים מה שצריך בלי פקפוק.

רק אם הכל בסדר ואין שום דחיפות רפואית, לכתחילה לא אעשה בדיקות נוספות מלבד US ודם.

ולא יודעת למי התכוונת כשכתבת לכן...

נכון שיש גם בדיקות שלא אעשה אם המטרה שלהן לצורך זיהוי להפלה חו ובמיוחד כאלו שיש גם אחוז כלשהו של סיכון

כי ממילא לא אעשה הפלה ובאופן כללי משתדלת למעט בבדיקות ללא צורך רפואי ספציפי 

לא רק להפיל

(גם אני לא עושה הכל, אבל לא מתוך מחשבה מאוד מעמיקה).

הרב שלנו בדק עם רופאים מומחים וזאת היתה ההמלצה לבדיקה שיש מה לטפל חוץ מהפלה -

אולטרסאונד לבדוק מיקום הריון בהתחלה לוודא 'אין הריון חוץ רחמי

סקירה מאוחרת

אולטרסאונד להערכת משקל- כי זה גם נוגע לפעול יכולים להמליץ על זירוז במקרה הצורך

למעשה לי אישית היו במהלך ההריונות ענינים אישיים שדרשו בדיקות נוספות אז עשיתי כמובן לפי הצורך (מדברת על אולטרסאונד לא שקיפות) אבל זה ככלל

של מישהי שהתינוק שלה נפטר מיד לאחר הלידה בגלל מום שאם היו מגלים אותו היו יכולים לטפל בו. זה מום שלא רואים בUS שגרתי, אבל בסקירה כן בודקים אותו, וזה היה יכול להציל אותו.

אבל המשפחה הזו נוהגת לא לעשות סקירה. וזה נגמר אצלם עצוב...

בעיני סקירה מאוחרת זו בדיקת חובה, כי יש מצבים שזה באמת יכול להציל חיים.

זוג שעשו סקירה ואת כל הבדיקות ופספסו בסקירה שיש מום בלב.

נולדה תיסמותק מהממת עם מום רציני בלב שדרש ניתוח לב פתוח.

אם היה איזשהו סיכון בבדיקה והם היו נפגעים ממנו, אז זה היה סיפור הפוך באמת.

אבל במקרה שלהם הם לא ניזוקו מהבדיקה עצמה. אלא שהיתה בעיה שהבדיקה פספסה.

וזה גם סיפור מורכב, ומן הסתם זה לא היה פשוט.

אבל זה עדיין לא מוכיח שלא כדאי לעשות את הבדיקה. זה רק אומר שאפילו כשעושים את כל הבדיקות, זה לא מבטיח ב100% שהכל יהיה בסדר.

(וזה בכל מקרה נכון, כי יש גם דברים שהסקירות לא יכולות לגלות בכלל, וגם יש דברים שקורים במהלך הלידה או בהמשך החיים. זה עדיין לא סיבה בעיני לעשות את הבדיקה כדי שאם יש משהו שהיא תוכל לגלות ולהציל - אז זה כן יתגלה ויטופל).

נתתי דוגמא לכך שהקב"ה יכול לעוור את עינינו גם אם נראה לנו שעשינו הכל וכו'....

השאלה פה לדעתי היא על רמת ההשתדלות שצריך לעשות 

בעיני - בבדיקות שיש בהן סיכון כלשהו, אני מבינה את השאלה.

בבדיקות שעולות סכום משמעותי - אני מבינה את השאלה.

אבל בבדיקה כזו - שיכולה להציל חיים, נמצאת בסל הבריאות, ואין בה שום סיכון, אני לא רואה שאלה. בעיני זה לגמרי חלק מחובת ההשתדלות.

וברור שהכל בגדר השתדלות, ולא הכל בידיים שלנו.

אבל מה שכן אפשר לעשות - בעיני זה חשוב וצריך...

בכל מקרה - לא באתי להתווכח איתך. יש פה מקום לדעות שונות... אבל כן היה לי חשוב להביא את הסיפור הזה, כי בעיני זה חשוב להבין שזו באמת בדיקה שלפעמים יכולה להציל חיים.

עושים בדיקות אותה כן לרוב עושים.

כשהיה פה שרשור  לאחרונה על סקירה מוקדמת אמרתי שאם היא היתה כזו חשובה כנראה היו מכניסים לסל כדי שכולן תוכלנה לעשות בקלות....

ברור שסקירה לא מגלה את כל המומים, אי אפשר לכסות הכל

אבל באופן כללי בסקירה רואים אם יש מומים בלב, וזה מאוד חשוב כי אחרת כשהתינוק נולד אין איך לדעת את זה ולכן לא מטפלים מיד אלא רק כשיש מצוקה והרבה פעמים זה כבר מאוחר מדי

(יש גם את המקרים שאפשר עוד לטפל בבטן, אבל לפי מה שאני מבינה הם די נדירים, אבל מומים בלב הם ממש לא נדירים ושם בדרך כלל זה קריטי לדעת מראש)

ודרך אגב הגיוני שדווקא בגלל שהתינוקת היתה עם תסמותק אז ברגע שהיא נולדה בדקו אותה כי אצל תינוקות עם תסמותק נפוץ שיש מומים בלב, לכן עלו על המום בלב וטיפלו בזמן, אבל אם היה נולד תינוק רגיל, אף אחד לא היה חושב לבדוק עד שהיתה מצוקה)

כמובן כל אחד והגישה שלו כלפי ההשתדלות שצריך לעשות..

קודם כל מה שאת מרגישה מבולבלת זה ממש לגיטימי,

הכל באמת חדש מבלבל ומלחיץ.

יש המון גישות ודעות על כל דבר.

ממליצה לך אם יש מישהי שאת יכולה לדבר איתה,

גיסה או שכנה או מישהי עם ניסיון חיים שיש לכן אורח חיים דומה, שתוכלי לשאול אותה, זה שווה את החשיפה.

אולי אפילו המדריכת כלות שלך.

לפעמים יותר קל לשתף דווקא מישהו יותר רחוק מאשר מישהו קרוב.

תשקלי אפילו אולי חמותך אם את מרגישה איתה בנוח.

את יכולה תמיד לשאול גם פה,

אבל מטבע הדברים גם פה יכולות להיות גישות שונות וגם אף אחד לא מכיר את הסיפור שלך כדי לקחת בחשבון כל מיני עניינים.

בכל מקרה מצטערת אם נגרמה לך אי נעימות, מכמה מילים לא הובן הסיפור הכללי, אוף כאב לי בשבילך שלא קיבלת את התשובות שחיפשת כבר בהתחלה ❤️

רווחת למי שמתייעצים בענייני הרפואה עם הרב *במקרים רגילים ולא מיוחדים* לעשות את הבדיקות שממומנות ע"י הקופה (אם לא היו חשובות לא היו מממנים, זה מדד לחשיבותן).

כל הבדיקות שהן בהשתתפות עצמית הן או פחות מדויקות מלכתחילה או פחות קריטיות. כמובן שאם מדובר במקרה מיוחד, או אם בדיקות שבסל יצאו בעייתיות, מידע מקיף יותר מהבדיקות שבהשתתפות עצמית משלים חלקים בתמונה ויכול לעזור לקבלת החלטות.

ממה שאני מכירה, בדיקת מי שפיר היא בדיקה שיש עליה איזשהם אחוזים של סכנה להפלה, אבל אם את פחות מגיל 32 לא יפנו אותך לעשות אותה. 

עורפית+ בדיקת דם בימים הסמוכים להדמיה יכולים לתת מידע בעניין הזה בשבועות המוקדמים יותר. אבל זו בדיקת סקר, שאני לא זוכרת להגדיר לך עכשיו אבל תעשי גוגל.

וגם יש למכון פועה אפשרות לשאול און ליין שאלות באופן אנונימי ותוכלי לפרט שם על המקרה הספציפי של משפחתכם, ורב מהמכון יענה לך.

בשעה טובה, בבריאות ובקלות 🤍

ועשיתי כמה פעמים

ההנחיה אצלנו היא לעשות הכל בכל מכל כל

כל מה שהרופא ממליץ עליו

שקיפות עורפית למשל פחות, כי זה מכניס לסיכון את העובר ולכן עושים רק אם ממש חשוב לעשות, אם יש סיבה קונקרטית

יש לי גיסה דוסית ממש ויש כאלה לגמרי מופתעות שהיא עושה גם שקיפות

זו ההנחיה אצלנו וככה נוהגים

אולי זו גם הגישה של הרב שלך? לכי תדעי 

שקיפות לא מכניסה את העובר לסיכון

זה אולטראסאונד ככל האולטראסאונדים+בדיקת דם.

רק דיקור מי שפיר וסיסי שיליה הן בדיקות נפוצות עם חשש כלשהו לעובר.

בלי להיכנס לכן עושים או לא עושים פשוט שאף אחת לא תיבהל מהאמירה הזו..

ממש לא התכוונתי שקיפות שכמובן כולנו עושים

התכוונתי לדיקור מי שפיר שעושים רק אם יש סיבה מספקת

תודה על הדיוק.

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

אם כל-כך קשה לך לצום אז זה דין אחר. מי שאין לה בעיה לצום, או שיש לה קושי רגיל כמו כולם אז אני מסכימה עם @רק לרגע9 , אני גם לא מבינה למה כל-כך רווח שנשים לא צמות.. אני תמיד צמה מה שיכולה ולא עושה לעצמי הקלות. גם יש גברים שקשה להם לצום, אז הם יגידו שהם פשוט לא צמים? כמובן במקרים רגילים ולא קיצוני כמו שאת מתארת על עצמך.

כן אני עושה הקלות וכן אני לא צמה כל עוד יש לי סיכוי לעבור את זה.

המכון יש גברים שקשה להם ואני לא מודדת את עצמי מול אף אחד.

וכן מבינה את זה שבקהילות רבות נשים לא צמות באופן גורף חוץ מצומות כבדים יותר.

אישה יש לה בית לנהל וחייבת לתפקד. הגוף שלה עובר מליון תהליכים ומעברים וזה קשה יותר מגבר.

לא באה לשכנע, רק מסבירה איך אני רואה את זה.

וכמו שכתבה @אונמר

אנחנו הנשים עוברות בכל יום תהליכים ושינויים בגוף מה שגבר לא עובר כל חייו

אז איך אפשר בכלל להשוות..?!

אישית אני צמה רק כשאני מרגישה 100 אחוז טוב (בלי קשר לצום) וכשאני יודעת שאוכל לנוח ולא להתאמץ כל היום.

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

גם אם יש מקרים שמותר לשבור את הצום וגם אם יש דרך מותרת לשטוף את הפה

זה קטע לא ידעתי שאצל חרדים לא נהוג

אני מהבת מצווה עד הריון ראשון לא פספסתי צום אחד..

וכולם צמו אצלי בבית, אמא שלי תמיד צמה. דתיים לאומיים רגילים אם המגזר משנה.

אגב היום יהיה לי הרבה יותר קשה לחזור לצום. אבל אם יש היתר כלשהו אני לוקחת אותו, שזה שנתיים מהלידה

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).

בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..

במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.

אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.

בהצלחה ♥️

מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.

ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.

בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.

אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.

ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.

מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.

וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.

לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.

אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.

משתנה ממקום למקום.

בין בייביסיטר באיכות ירודה, להעלות, חוגים הוראה מתקנת לשיעורי בית...

ממליצה לך לברר עם נשים מהאזור ששמו הצהרון שנים קודמות.

למה לדחוס לו''ז? לדעתי אחרי ארבע זה כבר לחזור ישר הביתה לאכול פרי, קצת זמן אמא (משחק, יצירה, סיפור), וכבר ארוחת ערב.

אם יש הצהרון חוגים- אל תעמיס עליהם חוגים נוספים. חבל עלייך ועליהם. אם אין, אפשר יום אחד בשבוע ללכת. לא יותר. שיהיה לך בנחת.

שיעורי בית אני הייתי אוהבת להכין איתם אחרי מקלחת וארוחת ערב, כשזה או להכין שיעורים או ללכת לישון... ואז הם שמחים להכין, כי זו האופציה הטובה מבין האפשרויות...

לא אצל כולם זה עובד, כי יש ילדים שקשה להם להתרכז כשהם עייפים. ב''ה לילדים שלי זה התאים (למרות שעכשיו אני אוכלת עם זה חצץ, כשהבת בכיתה ז' נזכרת בעשר בערב שיש לה שיעורים שלוקחים שעה...).

אנחנו נגיד יןצאים לגינה רק בשבתות ופעם ב.. באמצע שבוע. אנחנו מגיעים הביתה אחרי מסגרות וזה הכי נכון לנו במיוחד שהמסגרות מאוחרות והילדים מוצפים מכל היום.

חוגים אני נותנת מגיל שהילד רוצה ומבקש ולא דוחפת לזה, וגם אז פעם בשבוע בלבד. חוג אחד. כשניסיתי אחרת זה היה לי ולהם נורא.

בנימה אישית אתן לך עצה כי נשמע שהילדים מאתגרים אותך והם במסגרת חדשה ומציפה. אם יש לך אפשרות הייתי מוציאה הכי מוקדם שאני יכולה. לי יש ילדה באלף עכשיו ואני משתדלת בימים שאני מסיימת מוקדם לאסוף גם אותה מוקדם כי מסגרת חדשה זה קשה. והכל חדש. וקל וחומר לילדים שמאתגר להם בכללי.

כשהייתי בהדרכת הורים בגישה ההקשרותית ממש דובר שם על הרעה החולה של הדור הזה שזה צהרונים. ובואי גם אני עובדת ואין ברירה וכו.

אבל בגלל שכתבת שאת צריכה את הזמן שלך הייתי במקומך לוקחת יום בשבוע בו אני מוציאה מאוחר ובכל השאר מוקדם, אם זה כמובן מסתדר לך בלוז.

לגבי אוורור, ההפך הוא הנכון. אחרי יום עמוס ילדים צריכים רק בית. משחקים, שב אם לא הספיקו, מקלחת וארוחת ערב בנחת

בהצלחה.