להלחיץ אותי..

צריך לזכור שהסיכוי להפגע מטיל קטן יותר מלהפגע בתאונת דרכים. 

תחשבי שזה שכמו שכל פעם שאנחנו נוסעים בכביש ועומדת להיות תאונת דרכים איפשהו בארץ היתה אזעקה. והרי כל יום יש תאונת דרכים איפשהו ואנו נוסעים ברוגע כי הסיכוי ממש קטן.  פגיעת טיל הסיכוי עוד יותר קטן.  

צריך לדמיין שבמקום אזעקה עושים כהרתעה שיר של אברהם פריד

נהרגו השבת שלושה אנשים מהטילים, לא נהרגים כל יום שלושה אנשים מתאונות דרכים.

מה שמרגיע זה שאם נכנסים לממ"ד בזמן לא אמורים להפגע.

רק רציתי להדגיש שחשוב להכנס לממ"ד.

לא צריך להלחץ, אבל צריך להזהר גם לא ללכת לקצה השני.

ב"ה מצליחים ליירט אחוז גבוה מהטילים, ויש גם מספיק זמן התראה מראש.

צריך רק להקשיב לפיקוד העורף ולבטוח בה'.

צריך רק לבטוח בה'ולהקשיב לפיקוד העורף...

קצת צרם לי מחילה😬

המלחמה שנה שעברה ממש הייתי נלחץ מכל טיל של חמאס, אבל מאז שהתרגלתי ומאז ששום טיל חותי לא הצליח לעשות  כלום זה כבר עובר ליידי ולא מייחס לזה לחץ

נהרגים הרבה יותר בתאונות דרכים.

והם לא היו במרחב מוגן.

מדבר על המערכה עכשיו.

עלה כבר לצערנו ל14 הרוגים בפחות ביומיים.

מסכים בהחלט לגבי הממ"ד, רציתי רק להדגיש שחשוב כן להכנס לממ"ד/מקלט גם למי שקצת קשה לו, ולא להיות אדישים.

אין מה להילחץ, ה' יקבע מה יקרה. אנחנו צריכים לעשות השתדלות, לא להיכנס למצב של פאניקה, אם זה מכניס אותך לפאניקה תתעלמי, תתייחסי רק למה שמחזק אותך.

אבל כל מי שיכול, וזה לא מכניס אותו לפאניקה- שיעשה סוויץ' במוח, ושמעכשיו ייכנס לסרט של חובש קרבי. לא בטוח שיקרה משהו, אבל אם במקרה מישהו יפגע לידך מטיל איראני, ואתה במוד של חובש קרבי- אתה יכול להציל אותו!

זה נכון באופן כללי על עזרה ראשונה, ועכשיו יותר מתמיד! קחו לתשומת לבכם!

כדי שהרבנים שלנו של הציונות הדתית, יספרו ביראה והתרגשות על הניסים העצומים שהתרחשו פה עכשיו, לקהל מנומנם שמחכה רק לארוחה הבאה שלו?

אדם שמתגונן על חייו ורץ עם הילדים למקלט - מרגיש את המהות האמיתית של מלחמה באופן הרבה יותר אמיתי מאופריית הרגעים ההיסטוריים של הגאולה.

ומה לדעתך חשו החשמונאים כשנלחמו ביוונים?

ומה חשו בני ישראל במגילת אסתר?

אצל החשמונאים, אחרי טיהור המקדש היה עדיין מחנה צבאי של היוונים שמשם ירו חיצים לתוך בית המקדש במשך שנים (המלחמה נגמרה 22 שנה אחרי טיהור המקדש)

אולי בסוף הייתה אופוריה, אבל במהלך הדרך?

אז באופן טבעי למתקשים,

היו תהפוכות במהלך הדרך,

וספקות, ופחדים,

ובסוף כולם (אחד מחמש שזכו) נגאלו, והרגישו בשמיים.

- מה הנקודה?

גם בכל אירוע גדול בהיסטוריה, שלא נגמר בטוב, זה היה ככה.

בגירוש גוש קטיף, היו שהאמינו בכל ליבם שבכל רגע הולך להתגלות משיח בן דוד ולבטל את הגזירה,

ובסוף כולם גורשו משם, והרגישו על הפנים.

- מה הנקודה?

כאן, רואים התקדמות עצומה של עמנו ובאמת ניסי ניסים יחד עם הקשיים שיש, להם היה קשה בעבר וזה לא סתר שמדובר במהלך היסטורי מדהים שה' עשה עבורנו, וגם כאן האתגרים לא סותרת את זה שמדובר בתהליך עם תוצאות מדהימות

בכמה וכמה היבטים:

כשאני רואה את הנשק והמאמצים שאויבינו השקיעו בניסיון להשמיד אותנו ורק המיעוט הקטן מזה מצליח לפגוע בנו, אני רואה כמה ה' מגן עלינו

בזה שאני רואה את הצבא שלנו נלחם בכל כך הרבה מקומות כאשר אויבינו כמעט ולא מצליחים לפגוע בהם.

אני ראיתי אצל אבו עלי אקספרס כטבמ ישראלי טס בשמי טהרן, בירת אויבינו שחפצו להשמידנו ואני נפעם מזה שאנחנו זוכים לראות זאת

אני שומע על נפילות בימים האחרונים וכמות ההרס שנגרמה ומבין כמה ה' שומר עלינו שרובם לא מצליחים לפגוע.

אני רואה את מה שדוד פטר ציין על ההבדל בין מניעת גזירת המן אצל אחשוורוש באמצעות אסתר למניעת גזירות חמינאי באמצעות המדינה שלנו.

עונה גם על זה...

מצליח להגיע למדינה עם יכולות צבאיות כאלו מתקדמות תוך 70 שנה (אנחנו 7 מיליון יהודים כאן מול 80 מליון אזרחי איראן), זה עצמו גילוי שכינה

בעולם, (ויש לסיבה הזו חלק גדול בזה שאנו מדינה מפותחת עם נשק מתקדם מול איראן) זה עצמו גיליו שכינה, כי החכמה באתוס היהודי מגיעה מהאתוס האלוק ישל העם היהודי

גרם לשינוי בציונות הדתית של מהמשבר רק מתחזקים. זה שהציונות הדתית עברה מעמדת קרון הכשרות ברכבת הציונית לעמדת מובילה וקטר, זה "בזכות"(עד כמה שאפשר לומר על דבר רע) הגירוש. רק לא רואים את זה מייד אלא כעבור כמה שנים. כנ"ל המאורעות בימינו ייבנו קומה חדשה בגאולת ישראל

עמית סגל העלה אתמול תמונה מרהיבה של ירוטים, עם הכיתוב הבא:

"כוחותינו בסוריה מתעדים יירוטים של טילים מאיראן.

כל מילה במשפט הזה הייתה בלתי נתפסת עד לא מזמן".

קשה לרוץ עם ילדים למקלט בלילה ואני (לבושתי) אפילו לא מגוייס. שולחים את הגדולים לעזור לשכנות.

אבל חשוב לא לבוז ליום קטנות. דברי הנביאים מגיעים אלינו בצרורות, אפשר להיות מ'הזקנים' בספר עזרא, שבוכים כשלא הכל לפי התכניות שלהם. עדיף לראות, להודות להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים, את שליחיו בארץ שמוציאים אותם לפועל. במקביל להתפלל ולזעוק על המורכביות ולהיזהר לפי הכללים.

אם באים לספר לי שאם אני לא מרגיש את החיזוק הזה בעבודת ה' - הרי שאני ישן בעמידה, וצריך מהר לפקוח עיניים, - אני לא ממהר להתאכזב מדבריהם.

ואני מנסה, בכנות, להסתכל אחרת, פשוט לא רואה את זה.

והאם זה משתלם בסוף? לדעתי רק אם זה מחזיק, האמונה המושרשת הזאת. אם זה בא והלך, יש פה עדות לטעם נפגם על רקע תיאורים ניצחיים.

לכן אני חושב, אפשר להתחזק בעבודת ה' כמו כל יום אחר, במה שמחזק אותך אישית. הוא לא חייב לבוא בדגש על האירועים.

זה לא קל בכלל,

אבל תחשוב על זה שהתקיפה כעת היא לפני שלאיראנים יהיו פי כמה טילים הרסניים ממה שהם שלחו.

תחשוב על זה שמאות טילים עצומים נשלחו ורק בודדים מהם פגעו.

תחשוב על זה שאם הם יורים לעברנו טילים על מנת להרוג, מה מטרת הגרעין מבחינתם ולמה זה נס שעצרנו את זה כעת.

אתה צודק שלהתחזק בעבודת ה' זה יפה  וחשוב, אבל כאן אני מציע לא רק מההיבט הדתי, אלא מהדרך לראות את הטוב במציאות ההזויה והמדהימה בה אנו חיים

חושב על כל הדברים האלו, ואני מקסימום רואה השגחה, לא "נסי ניסים".

זה לא דבר טריוויאלי בכלל לראות את הניסים בכל זה, לא לכל אחד, אפילו לאנשים מאמינים, וקל וחומר בקרב הציבור הכללי שמבין כי "כוחי ועוצם ידי".

אני מתכוון, אם אתה אומר "לא רק מההיבט הדתי", הפכת את זה קצת לחסר משמעות (וזה עם כל הקושי שהיה לאחדים לתת לו משמעות לכתחילה).

נניח ההורים קנו לך מתנה ליום הולדת,

יש עניין גם להודות להם על המתנה אבל גם לשמוח וליהנות במתנה.

גם פה, ה' נתן לנו יכולות מדהימות ומנע כל כך הרבה מחשבות מאויבינו, אני מודה לו על כך, אבל גם שמח על הניסים והטוב הזה למרות האתגרים

אם אתה שמח בטוב הזה למרות האתגרים, אבל לא מקשר זאת לה', זה לא פועל על נפשך לחיזוק האמונה או עבודת ה'.

כמו שאם אתה שמח רק מעצם המתנות, אבל לא אכפת לך שהורים שלך הם אלו שהביאו לך את המתנות, לא תרגיש יותר קירבה אליהם בשל כך.

חשובים ושווה בגללם לשים לב לגילוי שכינה העצום לו אנו זוכים כעת:

א. לראות את שכינת ה' ולהודות לו על כך.

ב. לשמוח על עצם הזכות

מה נותנת ההבחנה שאלו שני היביטים, או שתי זוויות שונות במציאות?

להפך, אני חושב, שהחוויה הפשוטה, היא מאוד מאחדת ביניהם.

אני רואה את גילוי שכינת ה' באופן מסוים ואני שמח על הזכות הזאת.

אולי כמו תוצאה מיידית לסיבה. והחוויה היותר נקלטת בגילוי השכינה.

לא ירדתי לסוף דעתך.

השילוב ביניהם נכון,

אבל גם בלי השילוב, כל אחד לבד מספיק

מגיעה לעוצמה צבאית כזו שמאפשרת לה עליונות אווירית מוחלטת על מדינה עם 80 מיליון זה לא נס? (השמדנו להם את כל מערך ההגנה האווירית, האם מטוס קרב איראני יוכל לחדור לשמי ישראל? ממש לא)

להשפיע על הפרט בעוד 80 שנה, כך שייתרגש כל פעם שישמע אותם. הרגעים האלו משנים את האווירה התרבותית ציבורית בחברה, ובמילא הפרט שיחיה עוד 80 שנה יחיה את כל חיין בצורה משודרג תיותר כי החברה תשתנה.  האדם הציוני דתי הממוצע שונה בצורה טובה יותר מהציוני דתי הממוצע לפני 80 שנה

שהם ייראו וייחו לנו אחרת.

וההקשר היה ביחס לעבודת ה' הפרטית שלנו, כמו שציוני דתי ממוצע לא בהכרח עובד ה' יותר טוב בגלל השפעתה המעמיקה על נפשו של מלחמת השחרור,

כך בעוד 80 שנה, וכו'.

לא שהוא צדיק יותר, אבל התפיסה בעבודת ה' שלו יותר איכותית

עזרה ראשונה: ידע מציל חיים

רק תיקון טעות: לא מדובר על 4 שעות אלא על 6 שעות.

החשיבות של הדרכות לטיפול באדם שנפצע לידך לפני המלחמה לעומת לאחרי תחילת הלחימה, היא ממש זהה (עליה זניחה של מאית אחוז בהגזמה היא לא הבדל). אין לה משמעות "מבצעית" אלא רק בתחושת הרוגע, למי שזה עוזר. מי שזה מלחיץ אותו יותר - עדיף שיישאר חסר ידע.

הלם, טראומה - זה הרבה יותר משמעותי. אבל לפני שאתם לומדים איך לטפל באחרים, תוודאו שאתם יודעים איך לטפל בעצמכם בעניין. אם אתם רגועים, ורק צריכים להרגיע מישהו אחר שבהלם - ההבדל בין הגישה האינטואיטיבית שלכם גם בלי ידע, לבין הגישה המלומדת, היא לא כזאת שונה ברמה שתעשה את ההבדל. לפחות רוצה להאמין.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים