להלחיץ אותי..

צריך לזכור שהסיכוי להפגע מטיל קטן יותר מלהפגע בתאונת דרכים. 

תחשבי שזה שכמו שכל פעם שאנחנו נוסעים בכביש ועומדת להיות תאונת דרכים איפשהו בארץ היתה אזעקה. והרי כל יום יש תאונת דרכים איפשהו ואנו נוסעים ברוגע כי הסיכוי ממש קטן.  פגיעת טיל הסיכוי עוד יותר קטן.  

צריך לדמיין שבמקום אזעקה עושים כהרתעה שיר של אברהם פריד

נהרגו השבת שלושה אנשים מהטילים, לא נהרגים כל יום שלושה אנשים מתאונות דרכים.

מה שמרגיע זה שאם נכנסים לממ"ד בזמן לא אמורים להפגע.

רק רציתי להדגיש שחשוב להכנס לממ"ד.

לא צריך להלחץ, אבל צריך להזהר גם לא ללכת לקצה השני.

ב"ה מצליחים ליירט אחוז גבוה מהטילים, ויש גם מספיק זמן התראה מראש.

צריך רק להקשיב לפיקוד העורף ולבטוח בה'.

צריך רק לבטוח בה'ולהקשיב לפיקוד העורף...

קצת צרם לי מחילה😬

המלחמה שנה שעברה ממש הייתי נלחץ מכל טיל של חמאס, אבל מאז שהתרגלתי ומאז ששום טיל חותי לא הצליח לעשות  כלום זה כבר עובר ליידי ולא מייחס לזה לחץ

נהרגים הרבה יותר בתאונות דרכים.

והם לא היו במרחב מוגן.

מדבר על המערכה עכשיו.

עלה כבר לצערנו ל14 הרוגים בפחות ביומיים.

מסכים בהחלט לגבי הממ"ד, רציתי רק להדגיש שחשוב כן להכנס לממ"ד/מקלט גם למי שקצת קשה לו, ולא להיות אדישים.

אין מה להילחץ, ה' יקבע מה יקרה. אנחנו צריכים לעשות השתדלות, לא להיכנס למצב של פאניקה, אם זה מכניס אותך לפאניקה תתעלמי, תתייחסי רק למה שמחזק אותך.

אבל כל מי שיכול, וזה לא מכניס אותו לפאניקה- שיעשה סוויץ' במוח, ושמעכשיו ייכנס לסרט של חובש קרבי. לא בטוח שיקרה משהו, אבל אם במקרה מישהו יפגע לידך מטיל איראני, ואתה במוד של חובש קרבי- אתה יכול להציל אותו!

זה נכון באופן כללי על עזרה ראשונה, ועכשיו יותר מתמיד! קחו לתשומת לבכם!

כדי שהרבנים שלנו של הציונות הדתית, יספרו ביראה והתרגשות על הניסים העצומים שהתרחשו פה עכשיו, לקהל מנומנם שמחכה רק לארוחה הבאה שלו?

אדם שמתגונן על חייו ורץ עם הילדים למקלט - מרגיש את המהות האמיתית של מלחמה באופן הרבה יותר אמיתי מאופריית הרגעים ההיסטוריים של הגאולה.

ומה לדעתך חשו החשמונאים כשנלחמו ביוונים?

ומה חשו בני ישראל במגילת אסתר?

אצל החשמונאים, אחרי טיהור המקדש היה עדיין מחנה צבאי של היוונים שמשם ירו חיצים לתוך בית המקדש במשך שנים (המלחמה נגמרה 22 שנה אחרי טיהור המקדש)

אולי בסוף הייתה אופוריה, אבל במהלך הדרך?

אז באופן טבעי למתקשים,

היו תהפוכות במהלך הדרך,

וספקות, ופחדים,

ובסוף כולם (אחד מחמש שזכו) נגאלו, והרגישו בשמיים.

- מה הנקודה?

גם בכל אירוע גדול בהיסטוריה, שלא נגמר בטוב, זה היה ככה.

בגירוש גוש קטיף, היו שהאמינו בכל ליבם שבכל רגע הולך להתגלות משיח בן דוד ולבטל את הגזירה,

ובסוף כולם גורשו משם, והרגישו על הפנים.

- מה הנקודה?

כאן, רואים התקדמות עצומה של עמנו ובאמת ניסי ניסים יחד עם הקשיים שיש, להם היה קשה בעבר וזה לא סתר שמדובר במהלך היסטורי מדהים שה' עשה עבורנו, וגם כאן האתגרים לא סותרת את זה שמדובר בתהליך עם תוצאות מדהימות

בכמה וכמה היבטים:

כשאני רואה את הנשק והמאמצים שאויבינו השקיעו בניסיון להשמיד אותנו ורק המיעוט הקטן מזה מצליח לפגוע בנו, אני רואה כמה ה' מגן עלינו

בזה שאני רואה את הצבא שלנו נלחם בכל כך הרבה מקומות כאשר אויבינו כמעט ולא מצליחים לפגוע בהם.

אני ראיתי אצל אבו עלי אקספרס כטבמ ישראלי טס בשמי טהרן, בירת אויבינו שחפצו להשמידנו ואני נפעם מזה שאנחנו זוכים לראות זאת

אני שומע על נפילות בימים האחרונים וכמות ההרס שנגרמה ומבין כמה ה' שומר עלינו שרובם לא מצליחים לפגוע.

אני רואה את מה שדוד פטר ציין על ההבדל בין מניעת גזירת המן אצל אחשוורוש באמצעות אסתר למניעת גזירות חמינאי באמצעות המדינה שלנו.

עונה גם על זה...

מצליח להגיע למדינה עם יכולות צבאיות כאלו מתקדמות תוך 70 שנה (אנחנו 7 מיליון יהודים כאן מול 80 מליון אזרחי איראן), זה עצמו גילוי שכינה

בעולם, (ויש לסיבה הזו חלק גדול בזה שאנו מדינה מפותחת עם נשק מתקדם מול איראן) זה עצמו גיליו שכינה, כי החכמה באתוס היהודי מגיעה מהאתוס האלוק ישל העם היהודי

גרם לשינוי בציונות הדתית של מהמשבר רק מתחזקים. זה שהציונות הדתית עברה מעמדת קרון הכשרות ברכבת הציונית לעמדת מובילה וקטר, זה "בזכות"(עד כמה שאפשר לומר על דבר רע) הגירוש. רק לא רואים את זה מייד אלא כעבור כמה שנים. כנ"ל המאורעות בימינו ייבנו קומה חדשה בגאולת ישראל

עמית סגל העלה אתמול תמונה מרהיבה של ירוטים, עם הכיתוב הבא:

"כוחותינו בסוריה מתעדים יירוטים של טילים מאיראן.

כל מילה במשפט הזה הייתה בלתי נתפסת עד לא מזמן".

קשה לרוץ עם ילדים למקלט בלילה ואני (לבושתי) אפילו לא מגוייס. שולחים את הגדולים לעזור לשכנות.

אבל חשוב לא לבוז ליום קטנות. דברי הנביאים מגיעים אלינו בצרורות, אפשר להיות מ'הזקנים' בספר עזרא, שבוכים כשלא הכל לפי התכניות שלהם. עדיף לראות, להודות להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים, את שליחיו בארץ שמוציאים אותם לפועל. במקביל להתפלל ולזעוק על המורכביות ולהיזהר לפי הכללים.

אם באים לספר לי שאם אני לא מרגיש את החיזוק הזה בעבודת ה' - הרי שאני ישן בעמידה, וצריך מהר לפקוח עיניים, - אני לא ממהר להתאכזב מדבריהם.

ואני מנסה, בכנות, להסתכל אחרת, פשוט לא רואה את זה.

והאם זה משתלם בסוף? לדעתי רק אם זה מחזיק, האמונה המושרשת הזאת. אם זה בא והלך, יש פה עדות לטעם נפגם על רקע תיאורים ניצחיים.

לכן אני חושב, אפשר להתחזק בעבודת ה' כמו כל יום אחר, במה שמחזק אותך אישית. הוא לא חייב לבוא בדגש על האירועים.

זה לא קל בכלל,

אבל תחשוב על זה שהתקיפה כעת היא לפני שלאיראנים יהיו פי כמה טילים הרסניים ממה שהם שלחו.

תחשוב על זה שמאות טילים עצומים נשלחו ורק בודדים מהם פגעו.

תחשוב על זה שאם הם יורים לעברנו טילים על מנת להרוג, מה מטרת הגרעין מבחינתם ולמה זה נס שעצרנו את זה כעת.

אתה צודק שלהתחזק בעבודת ה' זה יפה  וחשוב, אבל כאן אני מציע לא רק מההיבט הדתי, אלא מהדרך לראות את הטוב במציאות ההזויה והמדהימה בה אנו חיים

חושב על כל הדברים האלו, ואני מקסימום רואה השגחה, לא "נסי ניסים".

זה לא דבר טריוויאלי בכלל לראות את הניסים בכל זה, לא לכל אחד, אפילו לאנשים מאמינים, וקל וחומר בקרב הציבור הכללי שמבין כי "כוחי ועוצם ידי".

אני מתכוון, אם אתה אומר "לא רק מההיבט הדתי", הפכת את זה קצת לחסר משמעות (וזה עם כל הקושי שהיה לאחדים לתת לו משמעות לכתחילה).

נניח ההורים קנו לך מתנה ליום הולדת,

יש עניין גם להודות להם על המתנה אבל גם לשמוח וליהנות במתנה.

גם פה, ה' נתן לנו יכולות מדהימות ומנע כל כך הרבה מחשבות מאויבינו, אני מודה לו על כך, אבל גם שמח על הניסים והטוב הזה למרות האתגרים

אם אתה שמח בטוב הזה למרות האתגרים, אבל לא מקשר זאת לה', זה לא פועל על נפשך לחיזוק האמונה או עבודת ה'.

כמו שאם אתה שמח רק מעצם המתנות, אבל לא אכפת לך שהורים שלך הם אלו שהביאו לך את המתנות, לא תרגיש יותר קירבה אליהם בשל כך.

חשובים ושווה בגללם לשים לב לגילוי שכינה העצום לו אנו זוכים כעת:

א. לראות את שכינת ה' ולהודות לו על כך.

ב. לשמוח על עצם הזכות

מה נותנת ההבחנה שאלו שני היביטים, או שתי זוויות שונות במציאות?

להפך, אני חושב, שהחוויה הפשוטה, היא מאוד מאחדת ביניהם.

אני רואה את גילוי שכינת ה' באופן מסוים ואני שמח על הזכות הזאת.

אולי כמו תוצאה מיידית לסיבה. והחוויה היותר נקלטת בגילוי השכינה.

לא ירדתי לסוף דעתך.

השילוב ביניהם נכון,

אבל גם בלי השילוב, כל אחד לבד מספיק

מגיעה לעוצמה צבאית כזו שמאפשרת לה עליונות אווירית מוחלטת על מדינה עם 80 מיליון זה לא נס? (השמדנו להם את כל מערך ההגנה האווירית, האם מטוס קרב איראני יוכל לחדור לשמי ישראל? ממש לא)

להשפיע על הפרט בעוד 80 שנה, כך שייתרגש כל פעם שישמע אותם. הרגעים האלו משנים את האווירה התרבותית ציבורית בחברה, ובמילא הפרט שיחיה עוד 80 שנה יחיה את כל חיין בצורה משודרג תיותר כי החברה תשתנה.  האדם הציוני דתי הממוצע שונה בצורה טובה יותר מהציוני דתי הממוצע לפני 80 שנה

שהם ייראו וייחו לנו אחרת.

וההקשר היה ביחס לעבודת ה' הפרטית שלנו, כמו שציוני דתי ממוצע לא בהכרח עובד ה' יותר טוב בגלל השפעתה המעמיקה על נפשו של מלחמת השחרור,

כך בעוד 80 שנה, וכו'.

לא שהוא צדיק יותר, אבל התפיסה בעבודת ה' שלו יותר איכותית

עזרה ראשונה: ידע מציל חיים

רק תיקון טעות: לא מדובר על 4 שעות אלא על 6 שעות.

החשיבות של הדרכות לטיפול באדם שנפצע לידך לפני המלחמה לעומת לאחרי תחילת הלחימה, היא ממש זהה (עליה זניחה של מאית אחוז בהגזמה היא לא הבדל). אין לה משמעות "מבצעית" אלא רק בתחושת הרוגע, למי שזה עוזר. מי שזה מלחיץ אותו יותר - עדיף שיישאר חסר ידע.

הלם, טראומה - זה הרבה יותר משמעותי. אבל לפני שאתם לומדים איך לטפל באחרים, תוודאו שאתם יודעים איך לטפל בעצמכם בעניין. אם אתם רגועים, ורק צריכים להרגיע מישהו אחר שבהלם - ההבדל בין הגישה האינטואיטיבית שלכם גם בלי ידע, לבין הגישה המלומדת, היא לא כזאת שונה ברמה שתעשה את ההבדל. לפחות רוצה להאמין.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.