להלחיץ אותי..

צריך לזכור שהסיכוי להפגע מטיל קטן יותר מלהפגע בתאונת דרכים. 

תחשבי שזה שכמו שכל פעם שאנחנו נוסעים בכביש ועומדת להיות תאונת דרכים איפשהו בארץ היתה אזעקה. והרי כל יום יש תאונת דרכים איפשהו ואנו נוסעים ברוגע כי הסיכוי ממש קטן.  פגיעת טיל הסיכוי עוד יותר קטן.  

צריך לדמיין שבמקום אזעקה עושים כהרתעה שיר של אברהם פריד

נהרגו השבת שלושה אנשים מהטילים, לא נהרגים כל יום שלושה אנשים מתאונות דרכים.

מה שמרגיע זה שאם נכנסים לממ"ד בזמן לא אמורים להפגע.

רק רציתי להדגיש שחשוב להכנס לממ"ד.

לא צריך להלחץ, אבל צריך להזהר גם לא ללכת לקצה השני.

ב"ה מצליחים ליירט אחוז גבוה מהטילים, ויש גם מספיק זמן התראה מראש.

צריך רק להקשיב לפיקוד העורף ולבטוח בה'.

צריך רק לבטוח בה'ולהקשיב לפיקוד העורף...

קצת צרם לי מחילה😬

המלחמה שנה שעברה ממש הייתי נלחץ מכל טיל של חמאס, אבל מאז שהתרגלתי ומאז ששום טיל חותי לא הצליח לעשות  כלום זה כבר עובר ליידי ולא מייחס לזה לחץ

נהרגים הרבה יותר בתאונות דרכים.

והם לא היו במרחב מוגן.

מדבר על המערכה עכשיו.

עלה כבר לצערנו ל14 הרוגים בפחות ביומיים.

מסכים בהחלט לגבי הממ"ד, רציתי רק להדגיש שחשוב כן להכנס לממ"ד/מקלט גם למי שקצת קשה לו, ולא להיות אדישים.

אין מה להילחץ, ה' יקבע מה יקרה. אנחנו צריכים לעשות השתדלות, לא להיכנס למצב של פאניקה, אם זה מכניס אותך לפאניקה תתעלמי, תתייחסי רק למה שמחזק אותך.

אבל כל מי שיכול, וזה לא מכניס אותו לפאניקה- שיעשה סוויץ' במוח, ושמעכשיו ייכנס לסרט של חובש קרבי. לא בטוח שיקרה משהו, אבל אם במקרה מישהו יפגע לידך מטיל איראני, ואתה במוד של חובש קרבי- אתה יכול להציל אותו!

זה נכון באופן כללי על עזרה ראשונה, ועכשיו יותר מתמיד! קחו לתשומת לבכם!

כדי שהרבנים שלנו של הציונות הדתית, יספרו ביראה והתרגשות על הניסים העצומים שהתרחשו פה עכשיו, לקהל מנומנם שמחכה רק לארוחה הבאה שלו?

אדם שמתגונן על חייו ורץ עם הילדים למקלט - מרגיש את המהות האמיתית של מלחמה באופן הרבה יותר אמיתי מאופריית הרגעים ההיסטוריים של הגאולה.

ומה לדעתך חשו החשמונאים כשנלחמו ביוונים?

ומה חשו בני ישראל במגילת אסתר?

אצל החשמונאים, אחרי טיהור המקדש היה עדיין מחנה צבאי של היוונים שמשם ירו חיצים לתוך בית המקדש במשך שנים (המלחמה נגמרה 22 שנה אחרי טיהור המקדש)

אולי בסוף הייתה אופוריה, אבל במהלך הדרך?

אז באופן טבעי למתקשים,

היו תהפוכות במהלך הדרך,

וספקות, ופחדים,

ובסוף כולם (אחד מחמש שזכו) נגאלו, והרגישו בשמיים.

- מה הנקודה?

גם בכל אירוע גדול בהיסטוריה, שלא נגמר בטוב, זה היה ככה.

בגירוש גוש קטיף, היו שהאמינו בכל ליבם שבכל רגע הולך להתגלות משיח בן דוד ולבטל את הגזירה,

ובסוף כולם גורשו משם, והרגישו על הפנים.

- מה הנקודה?

כאן, רואים התקדמות עצומה של עמנו ובאמת ניסי ניסים יחד עם הקשיים שיש, להם היה קשה בעבר וזה לא סתר שמדובר במהלך היסטורי מדהים שה' עשה עבורנו, וגם כאן האתגרים לא סותרת את זה שמדובר בתהליך עם תוצאות מדהימות

בכמה וכמה היבטים:

כשאני רואה את הנשק והמאמצים שאויבינו השקיעו בניסיון להשמיד אותנו ורק המיעוט הקטן מזה מצליח לפגוע בנו, אני רואה כמה ה' מגן עלינו

בזה שאני רואה את הצבא שלנו נלחם בכל כך הרבה מקומות כאשר אויבינו כמעט ולא מצליחים לפגוע בהם.

אני ראיתי אצל אבו עלי אקספרס כטבמ ישראלי טס בשמי טהרן, בירת אויבינו שחפצו להשמידנו ואני נפעם מזה שאנחנו זוכים לראות זאת

אני שומע על נפילות בימים האחרונים וכמות ההרס שנגרמה ומבין כמה ה' שומר עלינו שרובם לא מצליחים לפגוע.

אני רואה את מה שדוד פטר ציין על ההבדל בין מניעת גזירת המן אצל אחשוורוש באמצעות אסתר למניעת גזירות חמינאי באמצעות המדינה שלנו.

עונה גם על זה...

מצליח להגיע למדינה עם יכולות צבאיות כאלו מתקדמות תוך 70 שנה (אנחנו 7 מיליון יהודים כאן מול 80 מליון אזרחי איראן), זה עצמו גילוי שכינה

בעולם, (ויש לסיבה הזו חלק גדול בזה שאנו מדינה מפותחת עם נשק מתקדם מול איראן) זה עצמו גיליו שכינה, כי החכמה באתוס היהודי מגיעה מהאתוס האלוק ישל העם היהודי

גרם לשינוי בציונות הדתית של מהמשבר רק מתחזקים. זה שהציונות הדתית עברה מעמדת קרון הכשרות ברכבת הציונית לעמדת מובילה וקטר, זה "בזכות"(עד כמה שאפשר לומר על דבר רע) הגירוש. רק לא רואים את זה מייד אלא כעבור כמה שנים. כנ"ל המאורעות בימינו ייבנו קומה חדשה בגאולת ישראל

עמית סגל העלה אתמול תמונה מרהיבה של ירוטים, עם הכיתוב הבא:

"כוחותינו בסוריה מתעדים יירוטים של טילים מאיראן.

כל מילה במשפט הזה הייתה בלתי נתפסת עד לא מזמן".

קשה לרוץ עם ילדים למקלט בלילה ואני (לבושתי) אפילו לא מגוייס. שולחים את הגדולים לעזור לשכנות.

אבל חשוב לא לבוז ליום קטנות. דברי הנביאים מגיעים אלינו בצרורות, אפשר להיות מ'הזקנים' בספר עזרא, שבוכים כשלא הכל לפי התכניות שלהם. עדיף לראות, להודות להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים, את שליחיו בארץ שמוציאים אותם לפועל. במקביל להתפלל ולזעוק על המורכביות ולהיזהר לפי הכללים.

אם באים לספר לי שאם אני לא מרגיש את החיזוק הזה בעבודת ה' - הרי שאני ישן בעמידה, וצריך מהר לפקוח עיניים, - אני לא ממהר להתאכזב מדבריהם.

ואני מנסה, בכנות, להסתכל אחרת, פשוט לא רואה את זה.

והאם זה משתלם בסוף? לדעתי רק אם זה מחזיק, האמונה המושרשת הזאת. אם זה בא והלך, יש פה עדות לטעם נפגם על רקע תיאורים ניצחיים.

לכן אני חושב, אפשר להתחזק בעבודת ה' כמו כל יום אחר, במה שמחזק אותך אישית. הוא לא חייב לבוא בדגש על האירועים.

זה לא קל בכלל,

אבל תחשוב על זה שהתקיפה כעת היא לפני שלאיראנים יהיו פי כמה טילים הרסניים ממה שהם שלחו.

תחשוב על זה שמאות טילים עצומים נשלחו ורק בודדים מהם פגעו.

תחשוב על זה שאם הם יורים לעברנו טילים על מנת להרוג, מה מטרת הגרעין מבחינתם ולמה זה נס שעצרנו את זה כעת.

אתה צודק שלהתחזק בעבודת ה' זה יפה  וחשוב, אבל כאן אני מציע לא רק מההיבט הדתי, אלא מהדרך לראות את הטוב במציאות ההזויה והמדהימה בה אנו חיים

חושב על כל הדברים האלו, ואני מקסימום רואה השגחה, לא "נסי ניסים".

זה לא דבר טריוויאלי בכלל לראות את הניסים בכל זה, לא לכל אחד, אפילו לאנשים מאמינים, וקל וחומר בקרב הציבור הכללי שמבין כי "כוחי ועוצם ידי".

אני מתכוון, אם אתה אומר "לא רק מההיבט הדתי", הפכת את זה קצת לחסר משמעות (וזה עם כל הקושי שהיה לאחדים לתת לו משמעות לכתחילה).

נניח ההורים קנו לך מתנה ליום הולדת,

יש עניין גם להודות להם על המתנה אבל גם לשמוח וליהנות במתנה.

גם פה, ה' נתן לנו יכולות מדהימות ומנע כל כך הרבה מחשבות מאויבינו, אני מודה לו על כך, אבל גם שמח על הניסים והטוב הזה למרות האתגרים

אם אתה שמח בטוב הזה למרות האתגרים, אבל לא מקשר זאת לה', זה לא פועל על נפשך לחיזוק האמונה או עבודת ה'.

כמו שאם אתה שמח רק מעצם המתנות, אבל לא אכפת לך שהורים שלך הם אלו שהביאו לך את המתנות, לא תרגיש יותר קירבה אליהם בשל כך.

חשובים ושווה בגללם לשים לב לגילוי שכינה העצום לו אנו זוכים כעת:

א. לראות את שכינת ה' ולהודות לו על כך.

ב. לשמוח על עצם הזכות

מה נותנת ההבחנה שאלו שני היביטים, או שתי זוויות שונות במציאות?

להפך, אני חושב, שהחוויה הפשוטה, היא מאוד מאחדת ביניהם.

אני רואה את גילוי שכינת ה' באופן מסוים ואני שמח על הזכות הזאת.

אולי כמו תוצאה מיידית לסיבה. והחוויה היותר נקלטת בגילוי השכינה.

לא ירדתי לסוף דעתך.

השילוב ביניהם נכון,

אבל גם בלי השילוב, כל אחד לבד מספיק

מגיעה לעוצמה צבאית כזו שמאפשרת לה עליונות אווירית מוחלטת על מדינה עם 80 מיליון זה לא נס? (השמדנו להם את כל מערך ההגנה האווירית, האם מטוס קרב איראני יוכל לחדור לשמי ישראל? ממש לא)

להשפיע על הפרט בעוד 80 שנה, כך שייתרגש כל פעם שישמע אותם. הרגעים האלו משנים את האווירה התרבותית ציבורית בחברה, ובמילא הפרט שיחיה עוד 80 שנה יחיה את כל חיין בצורה משודרג תיותר כי החברה תשתנה.  האדם הציוני דתי הממוצע שונה בצורה טובה יותר מהציוני דתי הממוצע לפני 80 שנה

שהם ייראו וייחו לנו אחרת.

וההקשר היה ביחס לעבודת ה' הפרטית שלנו, כמו שציוני דתי ממוצע לא בהכרח עובד ה' יותר טוב בגלל השפעתה המעמיקה על נפשו של מלחמת השחרור,

כך בעוד 80 שנה, וכו'.

לא שהוא צדיק יותר, אבל התפיסה בעבודת ה' שלו יותר איכותית

עזרה ראשונה: ידע מציל חיים

רק תיקון טעות: לא מדובר על 4 שעות אלא על 6 שעות.

החשיבות של הדרכות לטיפול באדם שנפצע לידך לפני המלחמה לעומת לאחרי תחילת הלחימה, היא ממש זהה (עליה זניחה של מאית אחוז בהגזמה היא לא הבדל). אין לה משמעות "מבצעית" אלא רק בתחושת הרוגע, למי שזה עוזר. מי שזה מלחיץ אותו יותר - עדיף שיישאר חסר ידע.

הלם, טראומה - זה הרבה יותר משמעותי. אבל לפני שאתם לומדים איך לטפל באחרים, תוודאו שאתם יודעים איך לטפל בעצמכם בעניין. אם אתם רגועים, ורק צריכים להרגיע מישהו אחר שבהלם - ההבדל בין הגישה האינטואיטיבית שלכם גם בלי ידע, לבין הגישה המלומדת, היא לא כזאת שונה ברמה שתעשה את ההבדל. לפחות רוצה להאמין.

כמו שאספר שהעלתי טרמפיסטית, לחצתי על הכפתור שהופך את האוטו לרובוטריק מעופף בשביל לדלג על הפקק במחסום חיזמא, טסנו מעל ירושלים רבתי ונחתנו בכותל ובירכנו הגומל בסידור אדום בנוסח רפורמי.

צבע הסידור שונה על מנת למנוע זיהוי. ככה אין מצב שהיא תזהה אותי.

אני לא יודע אם אתה בכוונה צוחק🙈

אבל

הוא לא רוצה שיהיה זיהוי שלו או של המוחמד הזה

לא של הטרמפיסטית

ובלי השם שלו - לא תוכלו לחפש אותו בגוגל...

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.