כתבתי אותו בתחילת מלחמת חרבות ברזל

ואנו ממש במלחמה בתוך מלחמה

אז נכון גם לעכשיו ממש...

אבל רק תראו כמה עברנו!

וכמה אנו גם צמחנו

ויכולנו, בעיקר בעיקר יכולנו לזה.

איך גם המלחמה הזו מגיעה אחרי שאנו כבר "מיומנים". מיומנים בהתמגנות, בלמידה מרחוק, בעזרה לאחר, בכלים לגוף ולנפש, בעזרה הדדית, בהתמודדות עם חוסר ודאות.

זה גם משהו, החוסן שלנו. החוזק שלנו. זה לא מגיע לנו פתאום משום מקום אלא מתוך חוסן שצמח ונבנה עוד ועוד ועוד כבר יותר משנה וחצי.

ואנו רואים בחוש ניסים עצומים. ישועות עצומות.

שבעזרת ה' יתברך רק ילכו ויתעצמו עוד ועוד. בטוב גלוי וברחמים עצומים ב"ה. 🙏

***

כמה כלים וטיפים לימי המלחמה:

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

לפני שאני נרדמת במיטה לדמיין ממש פיזית שאני בידו הגדולה של ריבונו של עולם. והוא מלטף אותי ודואג לי.

זה בהחלט כלי מרגיע.

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

שבאמת הכל בידו

אישית גם לי מאוד מחזק לומר לעצמי כמה פעמים "והבוטח בה' חסד יסובבנו"

וממש לדמיין את החסד שסובב אותי בעקבות הביטחון רק בקב"ה שבידו הכל.

כלומר המבט מעלה של הביטחון בה'

ומשם המבט מסביב לחסד שסובב

כמו שתיארת נפלא הדמיון המודרך והחיזוק הזה מאוד מועילים ב"ה 🙏❤️

הצטרפתי בשבועות למיזם הנ''ך היומי.

שני פרקים בתנ''ך כל יום (הקלטה עם הסבר תוספות רעיוניות).

וזה ממש נותן פרספקטיבה היסטורית למה שאנחנו עוברים. לראות איך הקב''ה נלחם את מלחמות ישראל מאז ועד היום. את החיבור המדהים בין ההשתדלות והמאמץ שלנו- לניסים שאנחנו מקבלים מלמעלה.

ולראות שגם בעבר לא הכל היה חלק. אבל ממרחק השנים- הקשיים מתגמדים. זה מחזק אותי ויוצר רוממות נפש.

קישור-

הנ"ך היומי | כל הנ"ך בשנה

שהוא גם סגולה לשמירה.

המילים שם כ"כ נכונות לרגעים האלו

שזה פשוט מרגיע.

תודה רבה על השיתוף ❤️

ובכללי יש באמת כוח מופלא במזמורי תהילים. 

אני מאוד מתחזקת גם מפרק כ, כז, לה, לז, פג, צד, ק, קכא, קל ועוד.

וכשקוראת את "ופושעים נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה" (לז) ממש מדמיינת את כל הצוררים הכי גדולים שהושמדו השנה ב"ה, כמו ימח שמם נסראללה, כל הסינווארים, דף, הנייה, וכל השאר. וממשיכה להתחזק שגם לשאר הצוררים הזמן אוזל וממש "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו".

ובכלל כל מילה של דוד המלך ע"ה פשוט מחזקת ומאירה

שכתבה @עוד מעט פסח היקרה

ורוצה לצרף אותה גם כאן כי באמת כל מילה פנינה:

הגוף שלנו התעורר באמצע הלילה למנת יתר של אדרנלין וקורטיזול - מתוך שינה.

המוח נכנס לכוננות-על, הלב דופק, הנשימה קצרה, והגוף כולו נכנס שוב למצב מלחמה . הגוף שלנו ושל יקירנו עובד עכשיו שעות נוספות ומייצר קורטיזול בכמויות גבוהות. זה טבעי, זה הישרדותי אבל חשוב לדעת איך לעזור לעצמנו להרגיע את המערכת 💙

אלה הדרכים המוכחות להפחית קורטיזול:

🫶 להתחבר לאהובים שלנו – שיחה על מה שעובר עלינו, חיבוק, ליטופים, מילה טובה, קשר עין, משחקים משותפים. אוקסיטוצין, הורמון הקשר, מנטרל קורטיזול.

🌬 נשימות איטיות – נשיפה ארוכה במיוחד (פי 2 מהשאיפה) מאותתת למוח: אנחנו בטוחים.

💌 לכתוב יומן מחשבות - כתיבה מסייעת לעבד רגשות, מפעילה את האונה המצחית קדמית ומווסתת את המוח הרגשי. רצוי גם יומן תודות.

🥗 ארוחות בריאות– חלבון (טריפטופאן), אומגה 3 ו-6, ויטמין C מגנזיום. לשים לב גם למה שאנחנו אוכלים (בלי ג'אנק) – וגם לאיך שאנחנו אוכלים (לא מול הטלפון).

🚶‍♀️ הליכות שמש – 20 דק' ביום של אור טבעי + תנועה זה שילוב מנצח. מורידים קורטיזול ומעלים סרוטונין, הורמון השמחה.

🧘 מדיטציה / מיינדפולנס – אפילו 5 דקות ביום משנות את תגובת הסטרס העצבית.

🛁 אמבטיות חמימות – מדליקות את עצב הואגוס מרגיעות את המוח, ומרפות את השרירים.

😌 להוקיר את הטוב – הכרת תודה יומית משנה דפוסי חשיבה ומפעילה אזורי שלווה במוח.

😴 שינה איכותית – הגיינת שינה קריטית דווקא בזמני סטרס. שעה לפני השינה מנתקים מגע עם מסכים, שעתיים לפני אוכל לא נכנס לגוף, 5 שעות קפה לא נכנס.

🌤 לטפח תקווה – גם כשהעתיד לא ברור – מציאת משמעות, תקווה ואופטימיות שומרים על ויסות עצבי.

אנחנו עם הנצח, יש לנו את הצבא הטוב ביותר בעולם

נשלח תפילה לחיילינו שישובו בשלום

עם ישראל חי

זכרו: בזמנים קשים, להיות עדינים עם עצמכם זה לא מותרות - זה הכרח. כל פעולה קטנה שאתם עושים למען הרגעה עצבית היא מעשה של אמפתיה עצמית ומגבירה את החוסן

אבל זה לא שלי.

רק הודעה שקיבלתי והעברתי.

אם הייתי יודעת מי כתב הייתי מביאה גאולה לעולם...

נט"ל - כלים להתמודדות עם לחץ וחרדה בשעת חירום

מוזמנות להוסיף שירים שמחזקים אתכן עכשיו ובאופן כללי.

מצרפת את השיר הנפלא של עקיבא, "להחזיק חזק", שנכתב במלחמה:

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

(כתבתי את זה בתחילת חרבות ברזל, אך כ"כ רלוונטי גם לעכשיו):

שלום כוחות שלי

רציתי לשאול מה שלומכם?

ואיפה אתם בעצם?

לאן הלכתם לי?

שלום ריכוז

אשמח אם תגרום לי להתרכז ולהבין איפה אתה בימים אלה?

שלום בילבול

רוצה לספר לי מדוע החלטת להתמקם לי בקדמת המוח ללא הרף?

ולמה רק אתה שם כל הזמן?

שלום אנרגיות

לאן נעלמתן לי?

רוצה למסור לכן שאתן מאוד חסרות לי

שלום מוח פירה

אתה מאוד נוכח וחזק בזמן הזה

גורם לי לעבור מדבר לדבר בלי לזכור מה בכלל רציתי לעשות עכשיו?

גורם לי לשכוח מילים, ואיך בכלל מבטאים אותם ואיך בכלל מתבטאים?

ולמה הכל מוזר

ושחור

וסמיך

ומבולבל

וכבד

ולא רגוע בכלל

ומי זאת בכלל "אני" עכשיו?

כדמות שחבוטה בין לבין כל הזמן

בצד אחד כמו כדור חבטו אותה להיות באימת מוות הכי מוחשי וממשי שיש, ורק לשרוד, רק לשרוד

ובצד השני חבטו אותה לדרך ולרצון שלה לעשייה, להתקדמות, לעזרה לאחר, לעם

אבל הכדור פינג-פונג הזה כל כך מבלבל

ומתיש

רגע שם

ורגע שם

ואין סדר

ואין רוגע

ואין אוויר

הפרט

והכלל

מתערבבים

מתבלבלים

ובתוך

מי זאת אני

ומה תפקידי?

ולמה זה קרה?

ולמה זה הכל?

ומה בעצם עושים?

לפעמים טובעים

ואז קמים

ושוב נופלים

ואז צפים

ובעיקר מוצפים

וצריכים גם מצופים

רק כדי לא לטבוע שוב

וזה לא שיר ואפילו לא מוגדר מה זה כן,

גם עצם הכתיבה כאן מבולבלת

ורוצה לבטא קצת מן התחושות, מן הבילבול, מן המוזר המוזר הזה

אבל גם

לכתוב את התקווה

אני זוכרת שיום אחרי שמחת  תורה נכנסתי לפורום.

וכל ההודעות, פשוט כל ההודעות, היו אך ורק של ההלם, והכאב הבלתי נתפס, וההישרדות במובן הכי אמיתי ועמוק של המילה.

ולא הצלחתי להיכנס הרבה, רק מעט,

אבל היום נכנסתי שוב

והפעם ראיתי בעיקר *חיים*

עוד ועוד הודעות

על הריון חדש ומרגש ב"ה

על קידום בעבודה

על רצון וכמיהה לקירבה עמוקה יותר, מדוייקת יותר לבעל,

על געגועים לביחד הזוגי ולאיש

ועוד הודעה על החיים העמוקים של איש ואשתו, שממש נקראים "חיי אישות" כי הם מבטאים בתוכם ממש חיים שלמים,

והודעה על מתכונים, ובישול, ודאגה לאוכל טוב ולבריאות

והודעה על לידה של אוצר חדש לעם ישראל

ובתוך חיבוק על כך הקושי שנשים חוות

גם זה היה

כל הגם וגם

ממש מציאות שאנו מוצאים את עצמנו כל הזמן כל הזמן בגם וגם

מציאות שאנחנו מוכרחים להיות גם וגם

גם כואבים ושותתי דם

וגם חיים וממשיכים קדימה

גם נותנות חיבוק ומקבלות חיבוק של חיזוק כי נשברנו או נשברו מולנו

וגם מנסות בכוחות מופלאים לדחוף קדימה את העגלה הזו ששמה חיים

ולהוסיף עוד מהחיים האלה

גם לבכות

וגם לצחוק

גם לדאוג

וגם להרפות

גם להתכנס ולהתכווץ פנימה

וגם להיות בעשייה והתקדמות קדימה

גם וגם.

נשים אהובות תראו כמה כמה כוח יש לנו!

כמה כוח יש לעם שלנו!

כמה חיים אנחנו מבטאות וממשיכות

כמה מורכבות אנחנו יכולות לשאת

כמה כוח אדיר ומתפרץ מתוכנו

כמה אור גדול בוקע מתוכנו

כמה אנחנו באמת ניצחנו!

ניצחנו אותם!

את החמאס, את הרע, את ציר הרשע והחושך 

והכנסנו טוב, ואור וחיים

הם רצו לגדוע הכל וליצור חידלון 

אבל הם לא הצליחו! ולא יצליחו לעולם!

ואנחנו ממשיכות!

גם אם נופלות -

שוב קמות

וחיות

"כי חיות הנה"

אנחנו חיות!

ויש חיים!

ויש תקווה

ויש אור

ויש טוב

והטוב ינצח ❤

כבר כתבתי את זה בשרשור אחר, אבל שמה גם פה, כי זה מתאים גם לכאן...

דברים שכתבתי בהשראת השיעור על פרשת בהעלותך (השבת האחרונה) של הרב ראובן ששון. שמעתי ביום חמישי ממש לפני התחלת המלחמה עם איראן. אבל הדברים מאוד התחברו אחר כך למציאות שהתחדשה עלינו).

כשאנחנו רוצים להזכיר ניסים גדולים, בסדר גודל שאין מה להתווכח עליו, בדרך כלל נדבר על יציאת מצרים.

חומשים שמות ובמדבר מתארים לנו את התקופה שבה הקב"ה הלך עם עמ"י יד ביד, והתגלה להם בניסים גדולים ועצומים - במכות מצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה, וגם לאורך כל השנים של הנדודים במדבר ובניסים שליוו אותם לאורך השנים - המן שירד מהשמים כל בוקר, עמוד הענן שיישר לפניהם את הדרך, הבגדים שלא היו צריכים להחליף, באר מרים שליווה אותם, ועוד…

אבל החוויה של עמ"י ביציאת מצרים לא תמיד היתה קלה. בפרשת בהעלותך, שקראנו בשבת האחרונה, אנחנו רואים שהמסעות במדבר כללו הרבה חוסר וודאות, והסתגלות לשינויים לא צפויים.

התורה מאריכה בתיאור הזה, שמספר איך עמ"י נסעו על פי הענן -

"וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ עַל־פִּ֣י יְ-הֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְ-הֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְ-הֹוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃" (במדבר ט', י"ז-כ"ג).

והרמב"ן מפרש את הפסוק ומרחיב עוד על המורכבות והטורח שזה הביא על עמ"י -

"לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם… וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך או יומים…" (פירוש רמב"ן לבמדבר ט', י"ט).

גם אנחנו היום בימים שמזכירים קצת את החוויה הזו. מצד אחד - ניסים גדולים ועצומים. ניסים שאנחנו מרגישים את יד ה' איתנו, לא רק פועלת מלמעלה כמו ביציאת מצרים, אלא ניסים שבהם הקב"ה 'נותן לנו כוח לעשות חיל' ועוזר לנו לנצח את האיום הכי גדול שהיה על עמ"י, ובגדול…

אבל מצד שני - זה גם פוגש אותנו בחיים הפרטיים עם חוסר נוחות, פחד, חוסר וודאות, יציאה מהשגרה, ועוד הרבה התמודדויות פרטיות, כל אחד עם הסיפור שלו.

אבל חשוב בתוך הקושי, לראות את הדברים במבט רחב. להבין שאנחנו בתוך פרק משמעותי בגאולת עמ"י, בתוך ימים היסטוריים שייזכרו לדורות.

ומעל הכל חשוב לזכור שכל מה שקורה לנו זה ברצון ה' - "עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ", גם הניסים הגדולים, וגם התמודדויות האישיות והטורח שנגרם לנו בתוך המציאות הזו.

שנזכה לעוד הרבה טוב, ושנזכה להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא עושה איתנו…

מחזקת ומדויקת כל כך!

(ב"ה מקווה שאצליח בהמשך להרחיב טיפה יותר)

ושוב תודה רבה על כל החיזוקים שלך כאן ובכל שאר הפעמים הרבות, זה תמיד ממלא נותן כוח ❤️

בתקווה שאצליח לנסח משהו הגיוני עם כל המצב והעייפות והמוח הפירה

זה באמת לא פשוט מה שאנחנו עוברים

קשה מאוד מאוד 

כל יום, וכל שעה,

והלב והגוף קשה להם להכיל 

ובתוך תוך כל זה מנסה להחזיק את הגם וגם הזה,

כתבה את זה נפלא סיוון רהב מאיר אתמול וחשוב לי להביא לכאן את דבריה הנפלאים:

"בכל המפגשים שעשיתי אתמול בזום, חזרה על עצמה אותה שאלה בצ'אט: המצוקות האישיות מול הסיפור הגדול. ברור לנו שקורה כאן משהו ענק, שלוקח אותנו קדימה בעזרת השם - אבל ביומיום, פשוט קשה.

שמעתי אתמול עצה טובה של מנחת ההורים מיכל שניאור: 

"אל תשתיקו את הכאבים האישיים בגלל הסיפור הגדול. 

אל תשתיקו את הסיפור הגדול בגלל הכאבים האישיים.

 קוראים לזה להכיל את המורכבות. 

קוראים לזה יהדות." 

זה לא אגואיסטי. חשוב מאוד לדאוג לשקט הנפשי ולחוסן שלנו. באמת יש מקום לכל החלקים שבתוכנו. אפשר להתפלל גם על הצרות ה"קטנות" וגם על העניינים הגדולים, והכול חלק מאותו סיפור. אלוקים איתנו בכל התהליך הזה. בספר תהילים מוסבר שאלוקים אומר על עם ישראל: "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". בכל צרה. 

אבל זה לא רק שילוב של "שני חלקים" מנותקים. הסיפור הגדול גם נותן כוח להתמודדות האישית. חכמינו מלמדים שמה שעם ישראל עובר זה חבלי לידה. אנחנו לא במחלקת החולים הסופניים אלא בחדר לידה. הכאב של הצירים בוודאי כואב, אבל הוא מוליד בסוף משהו טוב וגדול יותר, שנותן משמעות וכוח לכאב שבדרך."

אז מנסים, מנסה להחזיק את הגם וגם הזה. כפי שהיטיבה לתאר גם מיכל שניאור וגם סיוון רהב מאיר בדברים הנ"ל.

לפעמים זה קשה וכל מה שאפשר זה רק לנשום את הנשימה הבאה. וזהו. מעבר אי אפשר פיזית לראות ולחשוב כלום מרוב שקשה ולחוץ ומאיים.

ממש אנחנו באיום קיומי.

בהישרדות.

רק לשרוד.

רק לנשום.

רק לעבור את היום הבא, את הרגע הבא.

כמה המוח לא מרוכז, לא עובד, 

כמה הלב כבד כבד כבד

כמה בילבול

כמה פחד

כמה חשש

כמה חוסר אונים

כמה עייפות

כמה תסכול

כמה...

ובתוך כל זה -

כמה ניסים גלויים!!!

כמה ישועות!

כמה עוצמות!

כמה טוב וחסד גלוי גלוי!

זה לא נתפס

באמת לא נתפס

מרגישה שאני מתבוננת על קריעת ים סוף ואף עוברת ביבשה בתוך הים

שאני חלק ממעמד הר סיני עכשיו

שאני צופה בגאולה בעיניי ממש

רק השם של המלחמה הזו "מלחמת ישראל ואיראן"

מה? איך? אנחנו? נלחמים באיראן?

אנחנו הקטנים?

משמידים להם ביום אחד, בכמה שעות, כמות מטורפת של בכירים, של נשק, של הכור, של כל המעצמה הענקית הזו?

כן!

עם כלביא

ממש ממש ממש

פשוט לחיות את הגאולה זה מה שקורה

לא נתפס

ותודה לך ה' הטוב

תודה

ורוצה לצרף גם סיכום ההישגים המטורפים במלחמה הזו, שנכתב אתמול ומאז יש עוד המון הישגים, ממש כל שנייה עוד הישג מדהים

ועוד אחד. ועוד. ועוד.

כל שנייה!!!!

ברמה של נס גלוי. אחד אחרי השני.

הסיכום הבא מובא מתוך אתר רוטר (כמדומני ע"י ניק בשם "דיווח מיוחד"), מהקישור הזה:

https://rotter.net/forum/scoops1/904674.shtml

ממליצה להיכנס ולראות בו את כל הגרפים המדויקים והכל בצורה שלמה.

ההישגים עד כה לישראל במערכה עם כלביא / מתקני גרעין שהותקפו ומדענים שחוסלו. בסיסים שהותקפו. האיום הבליסטי. משטר ותשתיות  

 
‏כפי שהבטחנו, בהמשך לרשימת ההישגים שפרסמנו לפני 48 שעות, הנה רשימה מעודכנת הכוללת את 48 השעות האחרונות.
בשקפים נוסף שקף רביעי (ימים שלישי/רביעי השבוע)
הישגי המערכה עד כה – 13-18.6.2025 (6 ימים)

גרעין
מתקנים שהותקפו ומדענים שחוסלו:

נטנז - אתר העשרת האורניום הגדול ביותר באיראן ובו מרחב תת קרקעי המכיל אולם העשרה בעל מספר קומות ובו צנטריפוגות, חדרי חשמל ותשתיות תומכות נוספות.

איספהאן - אתר הגרעין של המשטר האיראני במרחב איספהן ובו תשתיות לטובת תהליך המרה חוזרת, המרה חוזרת של אורניום מועשר לצרכים צבאיים מובהקים.

טהרן - תשעה מדענים ומומחים בכירים בפרויקט הגרעין האיראני כולל פרידון.
עבאסי - מומחה להנדסה גרעינית.
פורדו - תקיפה מוגבלת
טהרן - ידיעות לא רשמיות על חיסול 4 מדענים נוספים בעזרת מכוניות נפץ
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
הותקף אתר לייצור צנטריפוגות בטהראן, שנועדו לאפשר למשטר האיראני להרחיב את היקף וקצב העשרת האורניום שלו לצורך פיתוח נשק גרעיני.

צבא
בסיסים שהותקפו וקצינים שחוסלו

תשתיות לשיגור כלי טיס בלתי מאוישים
המדאן וטבריז - בסיסים צבאיים של חיל האוויר האיראני
בסיס "טבריז" הושמד כתוצאה מהתקיפה.
מחמד חסין באקרי - הרמטכ"ל
חסין סלאמי - מפקד משמרות המהפכה
ח'אתם-ע'לאם עלי רשיד - מפקד מפקדת החירום

אמיר עלי חאג'י-זאדה - מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה לצד בכירים נוספים
בסיס צבאי בסמוך לפארצ'ין

שדה התעופה מהראבאבד בטהרן
תקיפה במטה משמרות המהפכה בכרמנשאה

ראש אגף המודיעין של הכוחות המזוינים
מפקד מערך טילי הקרקע-קרקע של משמרות המהפכה

חיל האוויר תקף והשמיד זוג מטוסי F14 איראניים בשדה תעופה בטהראן
הותקף בסיס האוויר והחלל של בסיס משה"מ בח'וג'יר, בדרום מזרח טהראן
חיל האוויר זיהה ותקף חמישה מסוקי קרב בבסיס צבאי במרחב כראמנשה

בפעם השנייה: צה"ל חיסל את את עלי שאדמאני, רמטכ"ל המלחמה, המפקד הצבאי הבכיר ביותר והאיש המקורב ביותר למנהיג האיראני עלי חמינאי.

האיום הבליסטי

מערב איראן - עשרות מכ"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר

כרמנשאה (מערב איראן) - עשרות משגרים, אתרי אחסון טילי קרקע-קרקע ואתרים צבאיים נוספים
עשרות מטרות בהן תשתיות טילי קרקע-אוויר במרחב טהרן
משגרי טילים מוכנים לשיגור לעבר העורף הישראלי במערב איראן
אתר תת-קרקעי במערב איראן ובו מנהרות אחסון טילי קרקע-קרקע, טילי שיוט ופירי שיגור רבים.

בסיס הטילים אלע'דיר בפרברי טהראן
ציד משאיות עם טילים ומשגרים בכבישים
חיל האוויר תקף עשרות תשתיות לאחסון ולשיגור טילי קרקע-קרקע, אתרים לאחסון כטב"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר במערב איראן.

דיווחים על תקיפה ישראלית משמעותית בבסיס הטילים הגדול בכאשאן.
הושמדו יותר מ-70 סוללות טילי הגנה אווירית של איראן
אתר לייצור חומרי גלם ורכיבים להרכבה של טילי הקרקע-קרקע
הותקפו אתרי ייצור מערכות ורכיבים לטילי קרקע - אוויר שנועדו לפגיעה במטוסים.

משטר ותשתיות

תקיפת מאגר נפט גדול במערב טהרן

תקיפת מתקן זיקוק בדרום טהרן

תקיפת מתקני הזיקוק בתבריז בצפון איראן.

אתר אחסון של גז נוזלי/מתקן הזיקוק "פג'ר ג'אם" בשדה פארס במחוז בושהר
מטה משמרות המהפכה בטהרן
מטה משרד ההגנה בכיכר נובוניאד
משרד החוץ האיראני בטהרן
רשות השידור של משמרות המהפכה
פיצוץ אדיר בשדרות סבאי באזור אנדרגזו במרכז טהרן.

דיווחים על תקיפת מתקני הזיקוק באספהאן
מקורות איראנים מדווחים שכל סניפי הבנק בטהרן ובערים נוספות סגורים - האזרחים לא יכולים למשוך את כספם.
הותקף בסיס משמרות המהפכה באספהאן
האוניברסיטה הצבאית אלאמאם אלחסין במזרח טהרן - אונ' זו קשורה למשמרות המהפכה האיראנים.
שלושה מטוסים של ממשלת איראן נמלטו לעומאן.
מטוסי חיל האוויר השמידו את מפקדת ביטחון הפנים של המשטר האיראני

שהבאת אותו!

ממליצה בחום לשמוע

שמעתי הכל וזה פשוט פלאי וניסי מה שאנחנו עוברים, 

חסדים עצומים

ישועות עצומות

ניסים גלויים

תודה לה' יתברך וב"ה שנראה רק רק בחסד וברחמים את הישועה השלמה במהרה ממש 🙏

שאמר בשיעור נתנאל אלינסון,

כמה שחשוב להודות ולהלל ולהודות לקב"ה על כל הניסים העצומים האלה!

מצרפת הודעה שקיבלתי בוואסאפ:

קריאה היסטורית לכל עם ישראל

– יום חמישי, 19 ביוני | כ”ג בסיוון תשפ”ה

רגע שההיסטוריה לא תשכח.

אנו חיים בימים שמעבר לכל דמיון.

ימים שבהם המציאות מדביקה את הנבואה.

ימים שבהם ריבונו של עולם מגלה את כוחו וחסדו לעינינו.

השמים מעל איראן, שפעם נראו בלתי חדירים, נפתחים כעת לפני טייסינו כמו דרכים שמימיות.

אתרים גרעיניים קורסים. טילים נעלמים. ועם ישראל מוגן בניסים שמעל לכל הבנה.

אבל…

האם הודינו לה’ באופן שמתאים למה שהוא עושה עבורנו?

הרבי אמר לאחר מלחמת המפרץ:

“אם היינו מודים באמת, ייתכן שכבר הייתה באה הגאולה האמיתית והשלמה.”

– יום חמישי, 19 ביוני – זהו בדיוק כ”ג בסיוון —

היום שבו המלך אחשוורוש נענה לבקשת אסתר, והתיר לכל היהודים להגן על עצמם מפני אויביהם.

זה היה תחילתה של מהפכת הנס של פורים.

וביום הזה ממש, בדור שלנו – אנו שוב רואים את השמיים נפתחים לטובת ישראל.

לכן אנו קוראים לכל יהודי, בכל מקום בעולם, להתאחד בקריאת תודה:

היום בדיוק בשעה 18:00 (שעון ישראל),

נקרא יחד:

נשמת כל חי

תהילים פרק ק’ – מִזְמוֹר לְתוֹדָה

הפיצו את ההודעה הזו בכל מקום!

בכל עיר, בכל בית, בכל לב.

אל נוותר על הרגע הזה. אל נשאר בשתיקה.

שישמע העולם את תודתנו – וייפתחו שערי השמים עוד יותר.

זמן ההתכנסות – 18:00 (שעון ישראל)

מדינות / ערים – שעות מקומיות:

פריז – 17:00

בריסל / ז’נבה – 17:00

ניו יורק – 11:00

מונטריאול / טורונטו – 11:00

לונדון – 16:00

סאו פאולו – 12:00

בואנוס איירס – 12:00

יוהנסבורג – 17:00

מוסקבה – 18:00

איסטנבול – 18:00

לוס אנג’לס – 08:00

סידני – 01:00 (יום שישי, 20 ביוני)

טוקיו – 00:00 (יום שישי, 20 ביוני)

שתפו את ההודעה עם כמה שיותר אנשים.

שהכ”ג בסיוון הזה יהיה לנקודת מפנה בהיסטוריה של עמנו,

ושיהיה זה היום שבו אחדות, אמונה ותודה – יפתחו את שערי הגאולה.

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶך גוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

אֱלוֹהֵי הָרִאשוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּכָל (יש גורסים: בְּרֹב) הַתִּשְבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיהוָֹה עֵר, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, (יש גורסים: מְחַיֵּה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים) הַמֵּשִׂיח אִלְּמִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וְהַסּוֹמֵך נוֹפְלִים, וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלוּ פִינוּ מָלֵא שִירָה כַיָּם, וּלְשוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ.

מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ, וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח.

עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם, יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל-פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה, יְהוָֹה מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. מִי יִדְמֶה לָּךְ, וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ, וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ, וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר, לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִי אֶת יְהוָֹה, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשוֹ.

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ. הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ: הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא.

שוֹכֵן עַד, מָרוֹם וְקָדוֹש שְמוֹ. וְכָתוּב, רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְהוָֹה, לַיְשָרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדַּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהָדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, לְבָרֵךְ, לְעָלֶה, וּלְקָלֵס, עַל כָּל דִבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָוִד בֵּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שִיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹש, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

אסף וול כתב יפה לפני כמה ימים-

קורא את התגובות למלחמה באנגלית ובגרמנית, נורא. רבים כל כך רוצים שנמחק מעל המפה. המון מוסלמים אבל לא מעט "ועוזריהם". לא מעט יהודים אכולי יצר השמדה עצמית, מזוכיסטים נרצעים המחזיקים במשאלת מוות.

זה לא פוסט שבא לבאס אלא להרים. השנאה הזו אינה בכדי. אנחנו מביאים להם את הסעיף כי אנחנו כל מה שהם לא. האתגרים העומדים בפני מדינות המערב הם עצומים והם כושלים בהם שוב ושוב ושוב. מליוני אזרחים ללא זהות, ללא ילודה, ללא תכלית ללא עתיד. מולם מדינה קטנטנה, שאף אחד לא מבין איך היא שורדת. לא רק שהיא שורדת, הבורסה שלה עולה, המטבע שלה מתחזק, הילודה מרקיעת שחקים, מעצמת טכנולוגיה, מדע, חקלאות ומה לא. היא עושה בשמי האויבת הגדולה שלה, אימפריה אדירה, כבתוך שלה. אומר לכם ממקור ראשון, ואתם יודעים שאני ספקן - הם מלאים הערצה. השנאה והאהבה הם ביטוי לאותה תופעה - משהו פה גדול על ההבנה שלהם.

כשאוסטרים או אחרים שואלים אותי ומבינים שלא באתי להשתקע אלא לחזור לישראל, כמעט תמיד תגובתם סוג של קנאה. מפתיע נכון? גם אני הופתעתי. תגידו, מי האדיוט שיכול לחיות בכפר ציורי בטירול או בוינה הבאמת מדהימה ויעדיף לחזור למדינה שנמצאת תדיר במלחמה, בסכסוך פנימי והגרוע מכל, להחליף את התור השליו והמהיר ב"לידל" באימת הג'ונגל של רמי לוי ביום שישי.

אבל הם בסוג של דכאון. הם מקוננים על זה שמערכת הבריאות מתדרדרת, המחירים עולים, המלחמה מרחפת שוב מעל אירופה, המהגרים הם פצצה פנימית מתקתקת, יש להם כלבים במקום ילדים והכי חשוב - אין להם תכלית. הלאומיות באירופה נחשבת לרוב לדבר מגונה, פשיזם ממש, ובנוסף האיחוד האירופי שהוא נסיון ליצירת "פאן אירופיזם" ריסק את היחודיות של כל עם וסירס את הגאווה הלאומית ואת הרוח. ובלי רוח, תשאלו בהולנד, שום דבר לא זז.

אני לא אומר שהכי טוב בארץ, לא. יש המון חסרונות בארץ. גם מבחינת האופי שלי אני הרבה יותר מתאים לשקט האירופי, לכיבוד המרחב האישי, לנימוס הכן ולהתחשבות בזולת. לא, חניה על מדרכות וקריוקי בלילה זה לא ממש אני. בנוסף, יש לי אזרחות, יש לי שפה, יש לי עיסוק - זה רק עניין של החלטה אם להיות פה או שם. ובכל זאת יש לי תאריך חזרה וגם כרטיס טיסה.

למה? כי ישראל זה העתיד ואירופה היא כוכב שרק אורו עוד איכשהו מגיע, למעשה הוא כבר אינו קיים. כי יש לי שני בנים בצבא, כפרה עליהם. יש לי משפחה ויש לי ידיעה: אני לא אוסטרי ולא גרמני ולא שום דבר אחר שאינו יהודי-ישראלי. ישראל כותבת את ההיסטוריה, כולם רואים את זה. ישראל אינה מובלת היא מובילה. אין שום דבר שדומה לעם היהודי ולמדינת ישראל, שום דבר. זו לא תחושה או משאלה, זה מה שאתה רואה ושומע כל היום בכל מדינה שאני מסתובב בה באירופה: בכל מקום שאני הולך, המסכים בתחתית מראים ישראל, העיתונים ישראל, באתרי החדשות בגרמנית ישראל. ישראל ישראל ישראל. פאקינג 8 מיליון אנשים שכל העולם מסתובב סביבם כשכל מה שהם רוצים זה שיעזבו אותם בשקט.

קצת לפני המלחמה הגעתי לאירופה, עוד כך או כך אני עוזב. זו היתה חויה אדירה. מעולם לא ראיתי את העם היהודי ואת מדינת ישראל כך מבחוץ. מעולם לא חויתי את השנאה האנטישמית וגם את האהבה (כן, יש כזו) וההכרה הזרה בעוצמת העם המטורלל שלנו. חשוב לי שנדע את מה שגם אני לא ידעתי עד שיצאתי מהארץ: אנחנו לא צריכים את העולם, העולם צריך אותנו. אמיתי. וחוץ מזה, נכון שאין על הקינוחים בוינה, אבל שום דבר לא מתחרה ב"אחי! איך לפנק אותך?"

לא נתפס

לא נתפס

כמות הישועות העצומות

הניסים הגלויים

הגאולה המתרחשת לנגד עינינו

גם בהתקפה חסרת התקדים של ארה"ב את מתקני הגרעין של איראן ובתקווה השמדתם כליל

אנחנו עדים לדברים שלא חלמנו עליהם אפילו

"היינו כחולמים"

"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"

רק לומר תודה תודה תודה לך ריבונו של עולם

על כל החסדים העצומים שאתה גומל עמנו יום יום שעה שעה

הכל שלך

הכל מאיתך

הכל בידך

ת ו ד ה

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)