אני הייתי בודקת שוב את עניין הרפלוקס הסמוי

נורמלי

אז עושים גם דברים שבד"כ לא עושים.

אני הייתי הולכת לרופא גסטרו טוב או לחילופין רופא ילדים מומחה

והוא לא ראה כלום.

אין לנו כוח להשתגע על זה גם עכשיו

שהמליץ על תרופה נגד חומציות לתינוקות למרות שהיו במשקל תקין? או על רופא ילדים מנוסה כנ"ל?

למיטב הבנתי, כל עוד לא עושים בדיקת הדמיה, אי אפשר 'לראות' ריפלוקס. ייתכן שאני טועה אבל זה מה שהבנתי.

את פשוט חוזרת על כך ש'הרופא לא ראה כלום', כשבעצם אין ממש מה לראות, יש דבר הרי שנקרא ריפלוקס סמוי כי לא רואים אותו, אין הקאות.

פשוט, יש רופאים שהגישה שלהם היא לא לטפל כל עוד התינוק עולה במשקל, ויש כאלה שנותנים תרופה על סמך תיאור של ההורים של בכי/אי נוחות סביב ארוחות, ובעצם התרופה היא מה שעוזר לאבחן האם יש ריפלוקס או לא.

( ולא מאוד חשוב אבל הרופא המומחה למערכת העיכול הוא גסטרואנטרולוג, ובקיצור גסטרו, אבל לא גסטרולוג)

כמובן, אפשר לקבל את דעתו של הרופא שאם היא ב"ה בריאה ומתפתחת לא כדאי לטפל, ולפי מה שהגיבו כאן בשרשור ייתכן גם שבאמת אין משהו חריג, והיא גם עוד מעט בגיל שממילא יש הרבה פעמים הטבה גם אם יש ריפלוקס. אבל זה לא ששלתתם ריפלוקס

כדאי לפנות ואיך לטפל.

יכולה לשתף אותך שהבייבי שלי בכה יומם ולילה במשך חודשים.

הרופא ילדים שלנו שלח אותנו לבדיקות שונות ומשונות כדי לנסות להבין מה קורה איתו.

כשכל הבדיקות ב"ה יצאו תקינות הוא אמר נשאר עכשיו רק לקחת תרופה לרפלוקס ולעשות ניסוי ותהיה.

אם הוא קצת ירגע כנראה זה רפלוקס סמוי.

לילדון שלי היתה איזו בעיה אורטופדית בנוסף, והפיזיותרפיסטית שלנו המליצה לי ללכת לכירופרקטית מיוחדת לילדים- לא לאוסטיופת

אחרי לבטים רבים החלטנו ללכת למישהי שהיא יחידה בארץ שמטפלת בתינוקות

טיפול של 7 דקות שלווה בצרחות נוראיות,פשוט הציל את הילד שלנו.

מאז הילד נרגע, התחיל להתפתח וב"ה הוא סגר פער התפתתחותי של כמה חודשים.

היא טענה שהיה לו תפוס הגב התחתון ועוד חוליה בעמוד השדרה וכן עצם הבריח.

כמו פלא תוך יומיים מהטיפול הילד פשוט נהפך לילד אחר.

אולי תנסו את הכיוון הזה?

אם את מעוניינת אכתוב לך את השם באישי.

שלושה ימים לתוך אירוע משנה חיים, זה הזמן להשתמש בתותחים הכי כבדים.

וכמה שזה מרגיש שעברה שנה,

אנחנו רק ביום שלישי.

(לא סופרת את שבת כי זה מצב שונה לגמרי, סופרת שלושה ימים בלי מסגרות)

אצלנו היום טיפה התחיל להתבהר.

וגם המצב הביטחוני קצת יותר אופטימי.

לא לפחד להשתמש במה שיש, כל האמצעים כשרים.

וחיבוק 🤗

לפעמים הם סקרנים

לפעמים הם אוהבים ידיים

לפעמים יש להם טמפרמנט

לפעמים זה גזים/כאבי בטן/ שיניים

מה זה אומר עצבנית מבחינתך?

ניסית לתת משכך כאבים?

התרגלתי מהילדים הקודמים שלי שהם משחקים יפה על הרצפה, צוחקים ונהנים, ורק כשרעבים או שמציק להם משהו הם בוכים... והתרגלתי גם שיחסית קל להרדים אותם...

לא יודעת, אולי באמת ההתנהגות שלה היא התקינה ושלהם לא...

זו תשובה גם ל @טריה.

אבל איך אפשר להתנהל ככה? איך עובדים (במחשב - היא רוצה כל הזמן לגעת בו), איך עושים כביסות, איך מנקים את הבית, איך מתקלחים? (לפחות לרדת למקלט זה גם ככה על הידיים...)

אמנם ב"ה יש לנו הרבה זוגות ידיים במשפחה (טח עכשיו, כשכולם בבית), אבל הילדים כבר מתעצבנים...

וזה לא שהם חריגים. כל ילד והאופי שלו🤷

אני מבינה שזה מקשה עלייך, אבל לא הייתי מחפשת מה לפתור פה, מלבד לנסות להקל עלייך

יש לך לול לא? שתהיה בו כשאת מתקלחת

כנל כביסה. אפשר גם בזמנים שהיא ישנה.

הרי את לא כל היום מתקלחת ומכבסת

.עבודה זה משו אחר האמת ולא ברור לי איך אפשר לעבוד במתכונת הזו רצוף ולדעתי זו כן דרישה מוגזמת. אאכ והילדים נרתמים לעזור כל כמה זמן

ובעלך יכול לעזור גם מתי שהוא מגיע

וגם אם היא מתעצבנת, לא נורא. לא קרה כלום. בסוף הבית צריך לתפקד והיא צריכה להשתלב  

לא זוכרת בת כמה היא אבל יש ילדים יותר עצבניים

הילדים שלי היו עצבניים הרבה כשהיו קטנים גם כשלא היו רעבים או עייפים

אז באמת לא בטוח שיש בעיה.

נשמע לי ממש הגיוני שעם תינוקת בגילה אי אפשר לעשות את כל מה שאמרת.

אתם יוצאים קצת מהבית?

עשר דקות זה המון, אפשר לנצל את זה. אפילו אם יש חתיכת דשא בין שני בניינים.

בבית לי עזר רק מנשא, לפעמים רק מנשא גב.

אולי תעשו תורנות מי איתה במנשא.

יש לכם מרפסת? אפשר להתקין נדנדה ומישהו ישמור עליה שם. הבחוץ המעניין מאוד עוזר להירגע.

אם במנשא היא רגועה תנסי להיעזר בבעלך נניח שייקח אותה לתפילה במנשא.

למדתי לעשות המון דברים ביד אחת ולנסות להספיק הרבה כשהוא ישן.

עבודה - אין לי מושג, בשגרה הוא אצל המטפלת, עכשיו אני באמת לא מצליחה לעבוד כי הוא מנסה למשוך הכל.

הבעיה העיקרית שלי היא שהוא כבד...

עדיין אני חושבת שיהיה לי יותר קל להתאים את הציפיות שלי ולזכור שזה עניין של חודשים ספורים מאשר לנסות "לחנך" אותו.

שהיו להם תקופות משגעות שינקו בעצבים, מתנתקת, ומתחברת שוב ושוב, בוכה, מתפתלת... בסוף מצאתי את עצמי מניקה בעמידה ועוד מתנועעת תוך כדי. תקופה של איזה חודש נניח, לא באמת זוכרת זה היה לפני שנים, רק זוכרת שזה עבר מתישהו וזה היה נורא מתסכל.

אני מאמינה שזה היה גזים/ כאב בטן כלשהו/ גרפס תקוע/ משהו מציק אחר... בגדול, אני מאמינה שהגוף מרפא את עצמו, אני אף פעם לא ממהרת ללכת לרופאים.אם היא עולה במשקל, מתפתחת , צוחקת אז לגיטימי שהיא בכיינית, יש תינוקות קשוחים וזה משגע, אבל לדעתי זה נורמאלי.

וממש מבינה אותך, כשמתרגלים לתינוק מלאך זה מאוד קשה לנחות לתינוק קשה. זכיתי באחד כזה מלאך וזה היה מדהים.

רק כשהם ישנים.

יש לי ילדה אחת שכשהיא היתה תינוקת יכלה לשחק בלול עם עצמה, עם השאר אין מצב, הם לא הרגישו לי תינוקות קשים, אלא רגילים, שרוצים יחס וידיים.

ההתפתלות בהנקה, כן נראת לי פחות תקינה.

אבל בדרך כלל כשהיו לי תינוקות כיבסתי וסידרתי כשישנו או כשמישהו אחר החזיק אותם.

כשיש כבר הרבה ידים בבית זה קל יותר.

עכשיו כשהוא הפגיש אותי עם מציאות שיש תינוקות שלא רוצים אך ורק בידיים ושנותנים לי לעשות אפילו משהו

זה גרם לי להיות בהלם חח לא חשבתי שזה אפשרי בכלל

פתאם הערצתי את עצמי איך גידלתי את כולם😂

אז כן מה .שיארת לי לפחות נמשע נורמלי

אני באמת נעזרתי מלא במנשא

ואם יש לך גדולים הז בכלל תענוג

תמצאי את הדרך לדרבן אותם לעזרה איתו במזנים שאת צריכה במיוחד

תפרגני ותתגמלי אותם על זה לפעמים בצורות שונות

ובעיקר כשמתיחסים למשהו כאל תקין ןנורמלי יותר קל למצוא דרך להתמודד

מאשר כשיש מחשבה שזה לא נורמלי

ונמצא כמעט כל היום על הידיים, האמת לא חשבתי שצריך ללכת לרופא.

זה התחיל להטריד אותי לאחרונה כי לא ברור לי איך הוא יזחל ויתפתח ככה,  אבל אני רואה את זה כמשהו טבעי שהוא רוצה קרבה לאחר ההורים. (על הידיים הוא רגוע מאוד בד"כ, אבל לשכב ולשחק הוא מוכן לזמן קצר מאוד).

רוצה לחדד קצת יותר מה מפריע לך?

אולי שם את יותר רגועה, אז היא מרגישה ונרגעת גם?

הילדים שלך גדולים, הם יסתדרו זה עם זה אם תהיה אזעקה.

אני הייתי חוזרת לאוסתאופת. לנו זה מאד עזר.

מנסה להפריד בין שני הדברים שמפריעים לי:

ההתפתלויות בהנקה - שהן אמנם לא תמיד, אבל ברור לי שהן לא תקינות.

העצבנות שלה כשמניחים אותה במקום שהוא לא הידיים - זה אולי תקין, אבל מקשה מאוד על החיים... (יש לה זמנים שהיא כן מוכנה לשחק עם עצמה, אבל הם הולכים ונעשים נדירים...) וחוץ מזה קואה שגם על הידיים היא פתאום מתעצבנת ממשהו לא ברור, ומנסה כאילו לזנק מהידיים...

והבעיה הנוספת היא שהיא לא מתפתחת ככה כמו שצריך... עוד לא זוחלת בכלל (בת 8.5 חודשים) ומתהפכת אבל לא מספיק...

היא לא אוהבת להיות בלול - בוכה ברגע שאנחנו משכיבים אותה שם. לכן הוא עכשיו בחדר ומשמש רק לשינה בלילה (בשילוב עם המיטה שלי כמובן...)

בטיולון - לפעמים מוכנה, הרבה פעמים לא.

טיולים היא אוהבת. אבל היום בעלי יצא איתה ועם הילדונת לגינה (שחררתי כי היא קרובה לבית ולמקלט) והיא לא נרגעה

עם מנשא אני עצמי לא מסתדרת (עושה לי כאבי גב).

אולי באמת איזו נדנדה במרפסת תעשה טוב. אם למישהי יש קישור למשהו בטיחותי אז אשמח.

הגדולים שלי מדהימים ובאמת עוזרים בשמחה, אבל הם לא הורים, ואם אנחנו קורסים - אז הם ודאי לא יחזיקו מעמד...

@אמהלה - אשמח שתכתבי לי באישי את ההמלצה שלך. נראה מתי נצליח להתאפס על עצמנו (מלחמה ועוד שלל תורים לילדים) כדי לטפל בזה...

בגדול לדעתי זה קצת מזין את עצמו,המעגל הזה

היא כבר גדולה בשביל רק להיות בלול, אבלהיא גם לא זוחלת. וקשה לה כנראה.

לאיודעת אם זו תאוריה מדויקת ביחס להתפתחות תינוקות, אבל כך ההגיון שלי אומר לי

לפני שבועיים או שלושה, ובאמת נתנה לי תרגילים.

אבל אני לא מצליחה להתמיד בהם, גם מבחינת פניות נפשית ועומס (בטח עכשיו) וגם מבחינת יכולת פיזית-חושית שלי...

ובאמת גם אני מרגישה שאם היא הייתה יודעת להזיז את עצמה היא פחות הייתה בוכה כי היה לה פחות משעמם...

1. סטופר של 10 דקות - לתרגל לפחות פעם ביום

2. לנסות שהגדולה תתרגל איתה בהשגחה שלך

3. להטיל את המשימה על בעלך

בסוף לדעתי, חבל לרוץ לעוד ועוד מטפלים. זה גם גוזל ממך זמן ואנרגיה נפשית וכוח. וגם עולה כסף. ויכול להיות שזה יתן פתרונות עוקפים בלבד.

תתמקדי בפתרון הנוכחי של פיזיוטרפיה ותחפשי את הדרך להתמיד בו, יכול להיות שזה יקל עליה.

שולחת הרבה כח  

לא זוחלת

כן מסתובבת סביב עצמה והולכת ברברס

הבנתי שזה תקין

חוץ מזה היא יכולה להיות הרבה על הרצפה רק אם יושבים לידה ומשחקים איתה

אם לא היא מאבדת סבלנות מהר מאוד

מסוגלת לשבת על הרצפה......

יש גם כסאות נמוכים שאפשר לשבת עליהם

נראה לי קוראים לזה כסא חוף.

זה גם מעניין אותה

אס לפעמים אנחנו נפגשות כמה שכנות ונותנות להם לשחק ביחד בערך באותו גיל

אבל מחוסר ברירה...

בגיל חמישה חודשים ראיתי שהיא ממש נהנית  ורגועה אצל המטפלת יותר מאשר בבית כי בבית משעמם לה

במבט לאחור זה כנראה היה קושי בויסות חושי שגילינו יותר מאוחר. היה רגוע בעיקר על הידיים או במנשא והתפתח מאוחר. ברגע שלמד ללכת הוא נהיה הרבה יותר רגוע.

בטיפת חלב המליצו לי לשים אותו עם כמה שפחות ביגוד על דשא סינטטי או שטיח כל יום וזה באמת עזר לו ללמוד לזחול.

שמתי אותה על המיטה שלנו, ופתאום היא נהנתה לגמרי והתהפכה לכל הכיוונים בחופשיות. וגם על הספה היא אוהבת להיות. רק שהן לא בטיחותיות לשהייה לבד...

יש לנו משטח פעילות, אבל הוא תופס חצי סלון, אז אני לא שמה אותו הרבה... אבל אולי נעשה את זה בכל זאת, והילדים ידרכו עליו וזהו. ונראה אם באמת זה יעזור לה...

לדעתי אם ההתפתלויות לא תמיד זה לא מדאיג. אולי צריכה גרפס, אולי גזים.

רצון לידיים בוודאי מקשה על החיים. אבל תינוקות זה קשה... לא אומר שמשהו לא בסדר איתה.

לגבי ההתפתחות כן כדאי לשים על הבטן כמובן. אני חושבת שאת צריכה להתרגל לשים אותה הרבה פעמים ולהיות מולה ואיתה. גם אם זה למשך דקה. פשוט נשמע שהיית רגילה להניח על הבטן והיו שמחים לאורך זמן ומתפתחים. אבל אצלה זה פחות עובד, אז כדאי להגביר את תדירות הנסיונות.

וכמובן לבצע את הפיזיו', אולי לתת למישהו אחר אם קשה לך מדי? מובן. לרוב הם בוכים מזה... או לראות אם עוד כמה ימים המצב נרגע ויש יותר פניות לזה.

באופן כללי יש תינוקות קלים ששמחים בכל מקום. אנחנו קוראים לזה תינוקות ''של השכנים''. בצחוק. אני לא מצפה לעשות הרבה דברים עם תינוק ולא מצפה שזה יהיה קליל ונלווה. זה בהחלט עוצר את החיים לתקופה. ולכן בין היתר גם ריווחתי... יכול להיות שפשוט את לא רגילה. וצריכה בעיקר להתאים ציפיות ולשחרר קצת במקום לנסות ''לתקן'' את המצב.

לא כביקורת חלילה. באהבה. הרבה הצלחה ונחת.

אבל כל אחד מהם בנפרד היה תינוק נוח...

היה לי הרבה יותר קשה הגידול של התינוקת הקודמת מאשר הגידול שלהם

יכולה לתת לך רעיונות. יתכן מאד שהגברת רגישה לאור או לריח.

יש לי בת כזו וכשמתי אותה למדל בחדר חשוך ושקט היא היתה רגועה

היא היתה צורחת שעותת והשכנה ממול ילדה איתי ביחד ולא הבינה מה זה העוצמות האלה

אני לא באמת יודעת מה מציק לה. כדאי מאד להתיעץ.

אצלינו יש בטיפת חלב את מי לשאול, יש שם רופאה התפתחותית

וגם מדריכת הורים ומרפאה בעיסוק שמעתי...

לך אותך.

זו התאוריה שלי, שכמה שילד יותר קטן ככה הוא משקף את אמא שלו, ואם זמן של מתח וחרדה, או סטרס כי אין זמן לעצמי בתוך יום יום שואב ודורש, זה יופיע גם בהתנהגות של התינוק.

לכן שתיהן דורשות תשומת לב מיוחדת, לכן התינוקת נרגעת במקלט...

אולי זו פסיכולוגיה בגרוש, אני גם בשום אופן לא אומרת שזה לא דברים שאחרות כאן הציעו, אבל בהחלט יכול להיות מצב בעיני שגם אם תבדקו לא תעלו על משהו. הלואי שיש דרך להקל עליה ועליך ועל כולכם. את מוצאת מידי פעם זמן לעצמך בתוך כל הבלאגן?

בימים האחרונים אין לי כמעט רגע של נחת (אפילו עכשיו - כולם כבר ישנים סוף סוף, חוץ מהילדונת, שבעלי לקח אותה לטיול הירדמות באוטו, אז אני לא מעיזה ללכת להתקלח ולישון שמא תהיה אזעקה, אבל מצד שני עייפה מכדי לעשות משהו מועיל לנפש...)

והאמת שכל השנה האחרונה הייתה מורכבת בשבילנו, בלי קשר למלחמה, עם אבחונים ואבחנות לילדים וכל מיני כאלה, אז הגיוני שגם זה משפיע על התינוקת...

גם יש לזה השפעה על מהלך הלידה.

טיפול מפנק ונעים, שווה את ההשקעה!

ראיתי שהיה ממש הבדל בלידה לעומת לידות קודמות, בקושי לחצתי. 2 לחיצות והראש היה בחוץ.

עשיתי בפתח תקוה אצל מישהי בשם יאנה טסלר, היא גם דולה.

ממליצה בחום! היא מקצוענית, עדינה ורגישה.

הטלפון שלה- 054-543-9391

זה לא עוזר רק לתחושה בהריון אלא משפיע על המנח של התינוק ולכן על הלידה וההתאוששות

אני עשיתי בסוף ממש ועזר לי מאוד

אני לא זוכרת עלות

אפשר למצוא את כל המטפלות באתר שבט אימהות לפי איזור 

אחת רצתה רמעט 800 אחת מעל 1000

זה הזוי בעיני

לא מסוגלת לשלם כאלה סכומים

יש המלצות למישהי טובה ומקצועית אבל במחיר קצת שפוי

אין לי החזרים

אני הלכתי והיה מדהים

אבל השאלה אם יהיה עד הלידה זה כבר ממש קרוב

ממליצה לעקוב אחרי רחל שפירו מייסדת השיטה באינסטגרם

שמה היא מפרסמת על הימי סטאז

לפעמים מתפנה מקום מהיום למחר

העובר טוב באגן

אני התחרטתי שלא הלכתי.

זה גרם לי לסיבוכים גדולים בלידה ואחריה

תכתבי באיזה איזור את

הבנתי שמאוד משפיע על קלות הלידה בע"ה

ומתוך כך על בריאות והתאוששות היולדת והנולד

אנסה לקבוע תור למחר

רק כדי לאזן את התגובות פה, שלא תחשבי שזה קסם או גורם בוודאות ללידה קלה...

אני הוצאתי הפניה להידרוטרפיה בקופה

שילמתי 150 שקל לטיפול

(עשיתי כמה פעמים לפני הלידה)

בטח אם זה חשוב לאחד משניכם

וביחד תקבלו החלטות.

שמירת שלימות הבית זה הדבר החשוב ביותר.

וגם אם לא באים למעשה חס ושלום

יכולים להגיע הרהורים, מחשבות שהם גם מפריעים לאנרגיה הזוגית וכמובן אסור הלכתית.

לדעתי קשה להיות נקי בזה.

וכדאי בנחת לשוחח על זה ולהתחזק ביחד.

לתועלת אשתף ואחזק שאצלנו קבענו מההתחלה את הגדרים לגבי זה כי חשובה לנו האחדות בזוגיות.

בעלי משתדל על שמירת העיניים ושיח עם נשים.

וגם אני.

שיהיה בהצלחה! 

וכן איזה גדרים מומלץ לעשות...

תודה

כל אישה נורמלית מקנאה לבעלה ולא רוצה שיהיה לבעלה שום קשר עם אישה אחרת מעבר לקשר מקצועי וענייני.

קודם כל להיות במקום החזק הזה שאת בסדר גמור ולא איזה משוגעת שמקנאת.

מה זה "כנראה מחזיר לבית".את לא יודעת? את אישתו, תשאלי אותו, כמה שיותר בהירות בדברים האלה יותר טוב.

אם כן,

נראה לי שהייתי באה בהפוך ופשוט מעמידה את הבעל במקומי ושואלת אותו: "תגיד לא היה מפריע לך שגבר היה מחזיר אותי ברכב שלו?".

כמובן, לא בעצבים, לא לתקוף, אבל כן להעלות את הנושא באווירה טובה

להגיד לו שיש משהו חשוב שאת רוצה לדבר איתו שקשור לחיזוק הזוגיות שלכם. אם את מכירה אותו כאחד שזורם על הסגנון אז מעולה, אם לא אז לדרבן לשיח עם משהו על הדרך כמו נגיד להכין לו משהו שהוא אוהב, זה יכול להיות אפילו כוס קפה...

פשוט להראות לו שחשבת עליו שאת אוהבת אותו...

וגם, את רוצה שהשיח יהיה מוגדר בלוז או משהו כזה יותר על הדרך כששניכם פנויים? כי לכל סוג שיח באים עם התכווננות אחרת....

והמלצה שלי לא לעשות עבודות עם המין השני, בטוח יש דרך להתחמק מזה...

בלי התכתבויות גם לא לצורך לימודים, לא לשמור באנשי קשר כל מיני בנות וכו'

להגיד מראש שלא מסתירים אחד מהשני במידה והיה שיח או יצירת קשר כזה או אחר (וצריך ממש עדינות וזהירות איך לגשת עם בקשה כזו מאוד תלוי בדינאמיקה שלכם)

אבל ממש חשוב שתהיה הבנה של החשיבות שמאחורי זה ושלא תהיה הרגשה של אנטי וכפיה

על אולי מחזיר לבית...

נגיד לדעתי זה קצת קו אדום

לא מחזירים בחורה לבית גם אם זה מטר מהבית שלכם ללא הסכמה וידיעה שלך...

לא ממקום פרנואידי. זה זהירות. ועל הדברים האלו מדברים מראש. גם אם עוד לא קרה השיח, לא נורא הכל בסדר... מתחילים מחדש.

לפעמים אין מודעות לשמירה על הדברים האלו (גם מתמימות) ואז בלי כוונה אפשר להגיע למקומות לא רצויים.

בלחזק את הערך העצמי שלך ושל הזוגיות שלכם.

שיהיה לך ברור שאת יותר יפה, חכמה ומושכת מהבנות האחרות שהוא נפגש איתן. ושהקשר שלכם הוא קשר מיוחד שאין ולא יהיה לו עם אף אחת אחרת.

זה קודם כל.

שלב שני, אני חושבת שלפני שאת מביעה את דעתך כדאי לשאול אותו מה הוא חושב על הסוגיה הזו. איך הוא רואה את הדברים.

ומתוך זה להעלות את החששות שלך והדברים שחשובים לך.

בנוסף, כדאי להפנים שאין לך שליטה עליו. זאת אומרת שהכל יעשה מתוך שיתוף ולא שאת באה אליו מלמעלה ומציבה לו קוים אדומים (כמובן מותר שיהיו קוים אדומים אבל מומלץ להשתמש בהם בחכמה ובדיוק כדי לא להפוך אותם ללא רלוונטיים ואת כל הקשר לאמא-ילד. )

בנוסף, לבוא מתוך נקודת מוצא של אמון שהקשר ביניכם חשוב לו, וגם הוא כמוך רוצה לשמור עליו. ומתוך כך לנהל את השיח. בעדינות ובאמונה, שזה לא יגרום לתחושה של חוסר אמון

קודם כל חיבוק

זה סיטואציה לא קלה

חושבת שכדאי לדבר על זה

תשמעי מה הוא חושב על זה

איך הוא רואה את הדברים

האם זה מאיים עליו או לא

ואם לא אז למה לא

תסמכי עליו שהוא בריא בנפשו וגם הוא יודע ורוצה להזהר מקשר עם נשים אחרות

יחד עם זה כן יש מקום גם שלך להאיר לו דברים שנראים לך עלולים להגרר לקשר לא טוב. וזה מתחיל מתמימות....

אז למשל חושבת שבוודאי שלא לעשות עבודות/מלגות יחד. כמובן אם אפשרי. לא תמיד זה אפשרי.

אם לא אפשרי- אז להשתדל שיהיה שלישיה. לא רק זוג לבד.

בנוסף, ממש לא כדאי להקפיץ הביתה. לא משנה אם זה מטר או קילומטר. היא בחורה גדולה שתסתדר....

חוץ מזה מאוד חשוב בעיני לא לשבת על עבודות ביחד.... כאילו פיזית.  אם עושים יחד עבודה אז להשתדל לחלק את המישמות ככה שהתכנון וכו יהיה מרחוק- בזום או בטלפון. לא פיזי ככ הרבה שעות יחד.

אבל כל זה.... טוב ויפה שאני כותבת

זה דברים מאוד עדינים

ובעיקר חשוב שהוא ירגיש שאת סומכת עליו ומכבדת אותו

זה מאודדדד מתסכל אם בן/בת הזוג כל היום חושש ו"בודק" אחרי הבנזוג... ממש.

צריך מרחב מחייה ואמון וזה הכי חשוב.

אז אחרי שתשמעי איך הוא רואה את הדברים (ומאמינה שיהיה לו מה לומר) תראי איך להציע את הגדרים האלו (אם את מתחברת אליהם) הכל באהבה ובאמון מלא בו ❤️ בהצלחה

עובדת עם גברים הרבה שנים וגם למדתי עם גברים

אני בקשר מצוין איתם מקצועי וגם אישי

לא רואה בעיה לעשות מצגת ולא בלתת טרמפ

לא רואה את הזוגיות כדבר שברירי שכל סיטואציה כזו מערערת אותה

לא עובד או לומד עם נשים

אבל לא רואה את זה כבעיה אם זה היה קורה

אין גברים איתו בלימודים? אי אפשר לעשות את זה בזום?

איך בעלך היה מרגיש אם זה היה ההפך? בטוחה שהוא היה מדבר איתך...

אני חושבת שכל עוד זה מפריע לך, את צריכה ללכת ולשתף אותו..

אם זו סביבה עם המון נשים באופן כללי, למה הוא נכנס לשם מלכתחילה?

אם לא, אפשר לבקש להחליף במישהו במקום הבחורה הזו..

ידוע ששיחה יוצרת קרבה, ומשם לעוד דברים..

אני הייתי עוצרת את זה עכשיו...

לי היה מקרה שבעלי ניהל שיחות עם מישהי לגבי שידוך, היא רצתה את חבר שלו ולא הפסיקה להתקשר אליו ולשתף בתחושות שלה לגביו.. ואמרתי לו בצורה נעימה אבל ברורה שזה לא שייך ואיך הוא היה מרגיש אם בחור היה מדבר איתי בתדירות גבוהה כי הוא רוצה את חברה שלי ומשתף אותי בתחושות שלו.. בעלי מיד הבין שזה לא שייך ועצר את זה מיד...

אמרתי לו שאם היא רוצה שתפנה לרב שלו.. שם אני בטוחה שהיא תדבר רק על מה שצריך ולא תשתף בתחושות מעבר...

בעלי ממש לא הכתובת.. 

ולא היה מציע לה טרמפ ומחזיר אותה הביתה-.הייתי עושה לו 'מי-שברך'

אבל פה נעוץ הענין

לא אם הוא עושה עבודה עם גבר או אישה

ולא אם הוא כן/לא מחזיר אותה הביתה

אלא *איך את מרגישה עם זה*

הייתי מתחילה מבירור עצמי  מה בדיוק מפריע לך

ומה מערער אותך

האם זה ההרגל וזה שזה משהו שאת לא רגילה אליו?

האם זה מהותי?

מה הגבולות שאת רוצה לשים?

ומשם פותחת מולו, לא בביקורת על ההתנהלות שלו

אלא כדיון עקרוני שאפשר לצמוח ממנו

שומעת ממנו איך הוא רואה את הדברים, הפרספקטיבה שלו גם חשובה

ומדם מתקדמים

ולוקח טרמפ קבוע גברים ונשים.

יש אמנם משמעות לכמות הזמן שנמצאים ביחד, אבל יותר מזה חשוב האווירה המכובדת והאנושית ולא קלות ראש.

לקחת טרמפ זה די מתבקש, אבל גם העבודה יחד וגם הטרמפ, צריך לשים לב שלא נוצרת קרבה מעבר ליחסים אנושיים בסיסיים.

את יכולה להציע לו לשמוע משהו בדרך באוטו וזה יעסיק את דעתו ולא יצטרכו לחפש נושאים שיחה בשביל הנימוס.

אני לא חושבת שצריך לשים את זה בהשוואה אלייך. אני באמת לא מאמינה שזה קשור אחד לשני.

בעלך אוהב אותך בכל המכלול של מי שאת והבית שבניתם. היכרות עם מישהי חכמה/ מצחיקה/ יפה לא צריכה לערער על זה,

אבל בלי קשר לא צריך לפתח קשרים עמוקים מדי גם אם זה לא בהשוואה לזוגיות, לא צריך להגיע למקומות האלו וזהו.

בעיני כדאי לשוחח.

בלי האשמה, לשתף מה את מרגישה, ומה חשוב לך שיהיה.

לדוגמכ שלא יהיו קשרים מעבר או כל מה שחשוב לך.

האם מתחיל כי זה החיים או שהוא בוחר יותר ויותר. (לדוגמה למד במקום מסוים עם גברים בלבד ועכשיו לומד במקום אחר שבו ציוות ואותו לאישה, או שהוא עצמו באותו מקום  ועבר שינוי)

  ונקודה חשובה נוספת, מה מקובל אצלכם?

האם אחותך/ אחיו/ חברות וחברים שלגם עובדים עם נשים וגברים באופן הזה?

אם כן, אז מבינה את התחושה שאת צריכה להתרגל ולסמוך עליו וכן'.

אם לא, כדאי לדבר על זה. לפעמים אנשים נמצאים באיזה שהיא דרך והתת מודע שלהם אומר להם שאם לא מעירים להם אז זה כנראה בסדר.

(כמובן שאפשר לדבר גם על משהו שהוא לגיטימי לחלוטין לסביבה, אבל זה נותן פרופורציה מסוימת)

ותמיד אפשר לדבר על גבולות, גם ממקום מחמיא.  (אתה כזה מיוחד שאני מקנאת..). זה לא פגם לקנא, זה יפה, זה חשוב. זה אומר שאת נותנת למסגרת הזוגית שלכם הרבה מקום וחשיבות. 

מאישה לאישה,

בכנות, לא הייתי רגועה.

יש טיפוסים שהם מאוד חמים באופי שלהם, נוטים להתרגש מהר.

זה לא משהו רע או טוב, זה סוג אופי מסויים. בסוף, זה מביא לידי איזשהו ריגוש מסויים לעבוד צמוד עם משהי , בעיקר צעירה, ולכתוב עבודה עם משהי, זה מקרב, מה לעשות. בסוף אנחנו בני אדם, לא רובוטים, וזה כן עושה משהו בלב להיות 'ידיד' למשהי, במיוחד מי שכל חייו היה בנפרד, דווקא זה יכול לרגש אותו יותר מאשר מישהו שכל חייו היה במעורב.

לא היה בא לי שבעלי יתרגש ממשהי אחרת, להתרגש זה לא בהכרח צריך להיות משהו דרמטי. יש כאלה שלא אכפת להן שגם הן מקדברות עם הבעל על אישה אחרת ביחד שהיא אישה יפה. אני לא מסוגלת להעלות את זה על דעתי. אני רוצה להרגיש הכי יפה, הכי מרגשת, הכי מדהימה בעיני בעלי. והקשר ביננו מקודש ולא היה שווה לי להכניס את עצמנו לזה. תראי, אם אין ברירה, תדברו יחד מה הגבולות שלכם. זה גם תלוי אופי של בעלך, אם הוא טיפוס אדיש , יבש וקר, פחות היה מפריע. זה גם תלוי, לאיזה תקופה זה יהיה?

כמה הקשר הוא אחד על אחד?

ובסוף, מה שאת מרגישה זה המדד הכי חשוב.

גם אם כולן יכתבו לך לשחרר, ולא להיות קנאית. בסוף, את האישה שלו, והרגשות שלך הן הדבר הכי חשוב בסיפור הזה. אז קודם כל תקשיבי לעצמך, לתחושות שלך, אח''כ תקראי תגובות, ואח''כ תעשי חושבים. בהצלחה יקרה! 

ומעלה איתו את זה לשיח

גם אם אני בסיטואציה דומה ואני לא נותנת שיקרה משו שמפריע לי בלי שהוא יידע

זה מותר הלכתית בכלל? טרמפ של חצי שעה? 

פשוט מסבירה להם שממש קשה לכם לישון בחדרים הקטנים ולכן למרות הרצון לפגוש אותם אתם מעדיפים להגיע כשהם לא נמצאים.

להפוך אץ זה למתואם, לנסביר שזה לא בא מטינה או כעס אלא פשוט ברמה הטכנית זה מה שמתאים לכם.

אם יותר חשוב להם לפגוש אתכם מאשר לישון בחדר שלהם - אז הם יפנו לכם אותו (אבל לא הייתי בונה על זה. זו לא המטרה לדעתי)

(ואגב אני די ותיקה פה אבל שכחתי את הסיסמה פה ולא הצלחתי לשחזר אז פתחתי ניק חדש 😊)

מי את?)

אני בעד לדבר בכנות ובכבוד.

לרוב יוצא מזה רק טוב

אני גם חווה סיפור דומה

ולצערי ניסיתי לדבר, אבל המצב מורכב וסבוך ולא הייתה הבנה, אז בהחלט ממעטת בביקורים

ופשוט מזמינה אלי יותר.

אולי באמת ננסה לדבר ישירות, מקווה שלא יגרום לאי נעימות.

אין לנו מקום לארח בבית. והרבה פעמים אנחנו מגיעים דווקא כי אין כוח להכין שבת. ובעיניי ממש חבל שהורים שלי יהיו לבד (והם מתבאסים מזה) בגלל שאחים שלי רוצים שנעדכן מתי אנחנו מגיעים.

קודם כל כי יכול להיות שהם ישמחו להפגש אחרי צהריים, בחוהמ או באופן כללי בהזדמנויות שלא כוללות לינה. אבל יותר מזה, כמו שאומרים על ילדים "הם לא נגדך הם בעד עצמם", זה מקרה קלאסי כזה. זה לא כי לא חשוב להם להפגש עם האחים, אבל לא יודעת אם חווית את החוויה הזאת של לישון כולם צפופים על מזרונים שבקושי יש מקום לדרוך בחדר - זה יכול להוציא את הטעם מכל השבת ברמה של לא לרצות לבוא שןב. אז במקרה כזה - בכל מקרה הם לא יראו אותם כי פשוט לא יבואו.

הם בעצם אומרים - איתכם אנחנו לא ניפגש לשבת שכוללת לינה. או כי זה צפוף (ולא נבוא) או כי לא תהיו. אז בבקשה תנו לנו את ההזדמנות לפחות לפגוש את ההורים. 

אני פשוט חושבת שלמרות שהמילים של שתי המשפטים זהות, אין סימטריה ביניהן.

כלומר לא ממש מסכימה עם מה שכתבת שלהגיד "אם חשוב לכם להפגש תוותרו" זה זהה ל"לנו לא חשוב להפגש מספיק כדי לוותר", פשוט כי הוויתורים הם ברמה שונה.

ברמה הנפשית עבור שני הצדדים יש פה הקרבה. אבל ברמה הטכנית, אדם שישן לילה אחד בחדר אחר שיש לו בו מקום, גם אם לא ברווח, שונה מהותית ממשפחה שצריכים לישון בצפיפות גדולה. אז זה לא שלא חשוב להם מספיק אלא שבאמת יש פה מקרה שהגיעו מים עד נפש וזה כבר פשוט לא אפשרי

אם נראה לך שאחים שלך זה אנשים שאפשר לדבר איתם, הייתי אומרת דוגרי- מאוד מאתגר לנו להגיע ולהיות בחדר הקטן, לא משהו שמתאים לנו לעשות הרבה, אנחנו גם מבינים שאתם רוצים להיות בחדר שלכם ולא מתאים לכם לפנות אותו, אבל זה באמת גורם לזה שלמרות שאנחנו עוד נהנים להיות איתכם בשבת לא באמת מתאים לנו לעשות את זה הרבה ..

לא להגיד את זה ממקום של ביקורת, אלא זאת המציאות..

אולי הם מאוד ירצו להיות אתכם ויסכימו כן לפנות את החדר, והגיוני גם שלא, אבל זה יהיה מובן להם למה אתם לא מעדכנים מראש שתהיו...

מה שבטוח לא לעשות זה לא להמשיך להגיע בלי לעדכן בלי שהסברתם להם למה אתם לא מעדכנים, אחרי שתכלס הוא ביקש שכן תעדכנו..

ובנוסף כן הייתי פעם במלא זמן מעדכנת לוקחת בחשבון שתהיה שבת פחות נוחה..

דרך אגב, מה עם האופציה שאחד האחים יפנה את החדר שלו ויעבור לחדר הקטן? לא מושלם כי עדין תצטרכו להיות עם כל הילדים בחדר, אבל כן יהיה יותר מרווח, וגם בטח לאח שצריך לפנות זה פחות כיף, אבל כן הוא יהיה לבד ותהיה לו פרטיות

בקיצור לא מושלם בכלל אבל אולי זה כן פתרון ביניים..

לפעמים האחים הקטנים מרגישים שהקשר רק מצידם ולגדולים הוא פחות חשוב

אז הייתי מנסה לראות איפה כן אפשר להשקיע בקשר

אולי מפגשים באמצע שבוע, להזמין אליכם, בקשר לשבתות אז כן לנסות שתהיו ביחד עם אחד האחים כל פעם, ולוודא שזה לא תמיד אותו אחד...

אולי ננסה לדבר בכל זאת.

ובהחלט אנחנו עושים מדי פעם שבתות צפופות, פשוט היינו ככה יומיים של ליל הסדר ועוד איזה פעמיים בחצי שנה האחרונה, ולבעלי קצת נמאס.

וכל הנושא היה רק לבקש שאחד יעבור לחדר קטן. אפילו לא חשבתי לבקש שיהיו בחדר ביחד.

אצלנו הפתרון שתיאמנו בסוף הוא שהילדים מצטרפים על מזרונים כל פעם לאח אחר בחדר שלו, ואנחנו ישנים בחדר הצפוף, אבל בלי ילדים...

אולי יתאים לכם.

אופציה אחרת היא שהילדים ישנו על מזרונים בסלון או במרחב אחר שיש בבית, שוב אם זה מתאים לכם...

אבל הקטנים עדיין קמים בלילה ורוצים אותי. זה מאפשר שיהיה רצפה בגודל של מזרון קטן בפתח של החדר, אבל עדיין די צפוף.

.

אני ממש מבינה אותם שלא אוהבים לפנות, גמני בתור רווקה שנאתי לעזוב את החדר שלי לטובת הנשואים.

ולומר לה שרק שם היא יכולה לישון...

ואולי גם לשאול אותה למה היא מגיעה אלייך בלילה. אולי בתשובה שלה תוכלי למצוא התחלה של פתרון...

וכשהיא באה אלייך ואת לא שמה לב אז את יכולה כשכן שמת לב להעביר אל השמיכה או המזרן.

אצלי זה עד כל כך שהילד היה פשוט מביא את הכרית והשמיכה שלו, נשכב על הפוך שפרוש על הרצפה לידי אפילו בלי להעיר אותי. המשיך גם כשהיה תינוק בחדר ולא הפריע לי בכלל. והפסיק מעצמו באיזה שהוא שלב, לא זוכרת אבל זה היה תקופה לא ארוכה.

ומוכנים לספוג כמה לילות עם פחות ישנה

לעשות לה הכנה

לדבר איתה..דרך הצגה או סיפורים

אבל ברגע שזה כלל אז הז כלל

מתעוררת- באים אליה מציעים לה מים או משהו שמרגיע אותה

אפשר לשיר לה..וכו

וגם אם בוכה מסבירים בנעימות אבל בבטחון שכל הילדים ישנים במיטה 'להם..ושגם  היא ישנה במיטה שלה והז הכי נעים ואמא תעזור לך להתרגל

מנסיון לש כל הרגל הם מפנימים

אבל צריך התמדה

ואמון

ולשדר בטחון

אם תכנעי לה הז לא יעבוד

ואגב לילדים הבאים- אמלי נגיד אין מצב בעולם

ישלד ישן איתי בחדר

לא בנויה לזה

עד גיל שנה אם י ש צורך ספציפי זה יקרה

מאז והלאה פשוט מעולם לא אופציה

הם לא מעלים בדעתם אפילו אופציה כזאת מ4וב שזה מוחלט אצלי

אז הכי טוב בעיני להבא- לא לאפשר אף פעם

אם י שלילה חריג שחולים או משהו כזה אני אשכב לידם בחדר לשהם ולא להפך

ולא לישון בלילה זה לא אופציה בסוף הריון..

במיוחד שבכל מקרה זה לא יעזור כי אני לא אחכה לה ערה שהיא תבוא... והיא מגיעה וישנה לידי לוקח הרבה זמן עד שאני שמה לב שהיא שם.

אם היא מגיעה כשאני עוד ערה היא בלי בעיה הולכת לחדר שלה ונותנת לי לשבת לידה

בגלל סמיכות הזמנים של המילואים והלידה.

האם בעלך היה לאחרונה במילואים או שהוא עכשיו יוצא?

אם עד עכשיו הוא היה בבית ולא חל שיפור מעם כלביא, מאוד יכול להיות כשהוא יצא היא לא תהיה בנויה לתהליך של לא לבוא אליכם לחדר.

וגם מיטה פנויה זה קורץ..

תנסי מזרון כמו שהציעו, וכשהוא במילואים שיהיו דברים על המיטה, שלא יהיה לה פיזית מקום לידך.

אם איכשהו הוא לא יצא למילואים בסוף, אז ממש כדאי שהוא יקח אחריות על התהליך.

כל פעם שהיא באה הוא מחזיר אותה ויושב לידה בחדר שלה עד שהיא נרדמת.

אמא ביום, אבא בלילה. חודשיים לפני לידה זה ממש הזמן.

אבל אם הוא כן יצא למילואים אז תנסי בטוב בחודש הקרוב, אם יעבוד הרווחת.

יש לכם ספונת?

אצלנו אחרי לידה עם הפרשים דומים, התינוק במטחברת, האח/ אחות בספונת.

ככה יש להם את המקום שמוגדר שלהם, אבל הוא לא באמת נוח, אז כשהם בשלים להישאר במיטה הם פחות ופחות באים אלינו.

אין ספונת..  

אבל המזרון נשמע באמת רעיון טוב וננסה לממש אותו

רק צריכה לברר איפה שמתי את הסדינים של המזרן הקטן, העפתי את הרוב כשהעברתי אותה למיטת אחים ומסרתי את המיטב מעבר

לק"י

(בנוסף לבן 2.9.... אבל הוא עוד הקטן פה).

אני התחלתי איתה מבצע, שכל לילה שהיא ישנה במיטה שלה- היא מקבלת מדבקה. אחרי מספר מדבקות היא תקבל הפתעה.

מקווה שיעזור לה להתרגל לישון במיטה שלה. כי נראה לי שהיא פשוט מתעוררת ובאה. לא מנסה להירדם במיטה שלה.

וגם אני לא מתעוררת תמיד כשהיא באה.

נראה מה יהיה ואיך יהיה 😀

אני מרגישה שמגיעה כם כוח לסבב הזה כי מאז סוף תשרי היה לנו חופש מהמילואים..

ובעיניי אם אני מחליטה על משהו שהוא לא, אז אחרי דיבור חוזר ונשנה אני מתחילה להציב גבולות חדים יותר ועוזרת לילד ליישם... אנחנו ביחד מול הכלל... 

ועוזר לי לישון טוב יותר זה מבורך.. עד גיל שנה לגמרי ישנים איתי וגם אחרי באים לינוק בלילה וממשיכים בלינה משותפת.

ברגע שזה מפריע יותר מדי אז עוצרת את זה.

עם שני הגדולים בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי כבר היה תינוק קטן יותר. איתה גם בגלל שלא היה עוד תינוק עדיין וגם בגלל המלחמה שכל פעם הרגיש לי זמן לא טוב לשים גבול (או שלא הפריע לי כי המיטה הייתה כולה שלי אז היה מספיק מרחב לשתינו) איכשהו הגענו לגיל 3 וחצי וזה עוד לא קרה..

הבטוח הזה..

הגדול בקושי בקושי מגיע, רק אם היה לו חלום ממש רע.

השני מגיע לעיתים רחוקות מאוד. אבל זה ממקום שהוא התבגר מעצמו וכבר לא צריך את זה. ולא אני כיוונתי לשם.. ( כן ניווטתי, אבל לא ממש כיוונתי, והוא עשה את זה מעצמו)

לנעול כדי שהיא תדפוק ונלך איתה למיטה שלה.

אבל מרגיש לי שזה יהיה לה מקום לא טוב..

השארתי לה הלילה מזרון, ודיברתי איתה והסברתי לה למה מפריע לי שהיא באה.. נראה מה יהיה ואיך יהיה.

באמת עד הלידה ממש התקשיתי לאכוף את זה... כששמתי לב כן ניסיתי להעביר חזרה או לבקש שתחזור אבל האמת שלא רבתי אם זה דרש יותר מ10 דקות.

אחרי הלידה בשבוע הראשון פשוט אמרתי לה- התינוק פה תתני לו נשיקה אין מקום את יכולה לישון במיטה של אבא או במיטה שלך.

יום 1 אמרתי לה שתביא את הספה הקטנה הנפתחת שלה (עד הלידה היא ממש לא הסכימה)

אחרי הלידה השינה שלי קלה יותר ושמתי לב ברגע שהיא הגיעה לחדר...

אחר כך התחיל עם כלביא וישנו יחד בממ"ד אחריו נתתי להן יומיים במיטה של בעלי כשהוא היה במילואים ואז הסברתי להם שהוא חוזר לשבת וצריך מיטה אז כל אחת בשלה

זה עבד בזכות איך שהיא קיבלה את התינוק במלא אהבה ולא בקנאה. אם היה אחרת כנראה זה לא היה מוצלח

בת כמה היא?

כי זה ממש יכול להיות טריגר להרגשה שהתינוק לקח לה את המקום..

גם אצלי היא ממש מחכה ללידה בכיליון עיניים😍

הילדים שלי יותר רגישים וכמעט כולם עברו שלב שהגיעו כל לילה למיטה שלי. מבחינתי זה צורך שלהם, ולא היה לי לב לשלול לבד לחדר, וגם לא היה לי כוחות ללכת לשכב לידם.

אז פשוט ככה זה נשאר, לאט לאט רובם הפסיקו, ומי שלא מאמינה שיפסיק בקרוב, זה לא נמשך לנצח.

מבינה שזה לא מתאים לכולם, אצלנו זה רוב הזמן היה בסדר גמור ונתן לי לישון יותר טוב.

(הילדים שלי לא דברנים גדולים ולא בנויים לחפירות אז הרגשתי ככה אני מאפשרת להם מקום בטוח בלי לשאול שאלות או לבקש בקשות, נכנסים למיטה וזהו ומרגישים בבית)

זו באמת הסיבה שלא הצבתי פה גבול נוקשה עד עכשיו.

מרגיש לי שזה מרחב בטוח עבורם.

אבל מה עשית כשנולד עוד תינוק אם הגדול עוד לא היה בשל לזה?

מקווה שבאמת הפתרון של המזרון יהיה פתרון מוצלח.

אצלי קצת יותר חמור - אותו סיפור עם שני ילדים - בני שלוש ושש.

צריכה ללדת בקרוב, ואצלי יש הרבה תכונה בחדר השינה לאחר הלידה (התינוקות שלי ערים בלילה).

ממש לא נראה לי שייך שהמצב יימשך ואנחנו מתקשים לעשות את השינוי, אבל נראה שזה באמת נצרך.

לעשות את השינוי לאחר הלידה נראה לי פחות מוצלח - ככה יקשרו את לידת האח החדש לזה שהם "מפסידים" שינה עם אבא ואימא.

עוקבת אחר ההצעות שיש כאן ומקווה שנצליח למצוא פתרון❤️

אני מבינה את הצורך שלו בבטחון ובקרבה 

מצד שני זה ממש יכול להפריע לי לישון

מה שעוזר זה אני סוגרת/ נועלת את החדר

ואז כשהוא מגיע אני אומרת לו שהוא יכול להיכנס אבל לישון על שמיכה/ מזרון ליד המיטה ולא לעלות על המיטה עד הבוקר 

(צריך להיות איתו ברורים כי זה הרגל שהוא עושה מתוך שינה )....

ואז בהמשך אפשר גם להשאיר מראש פתוח שברור לו שהוא רק על השמיכה ולא עולה....

זה מקל עלי...

מקווה שבעתיד הוא יתרגל גם לישון לילה שלם במיטה שלו

אבל זה מעל לכוחותי לקום להחזיר אותו ולשכב איתו במיטה שלו...

לא כתבת בן כמה הוא אבל אני ממש בנחת איתה בגלל שאני יודעת שיבוא יום וזה יעבור לה.. כמו שעבר לשני הגדולים.

רק עכשיו רוצה לתת לה דחיפה קטנה לשם אז 😉

כל אחת מסיבה אחרת.. דיבור, נוזלים, שמיעה וכו..

לכולם הבדיקות שמיעה היו סבבה ולאחת יש קצת ירידה אבל לא עושים עם זה כלום..

רב האנשים ששמעתי הבדיקות תקינות ואם לא אז ב"ה שעלו על זה והילד וההורים כבר לא סובלים..

ונוזלים באוזניים זה ממש ממש נפוץ (ניתוח כפתורים די פשוט)..

הרבה ילדים עושים בגלל נוזלים באוזניים, וזה מאוד נפוץ.

תתחילי בלקבוע תור, גם ככה לוקח זמן עד שיש...

לאחד היה מבנה של תעלה קטנה שבתוספת לנוזלים גרם לו ירידה, עם הגיל זה משתפר ב"ה.

ככל הנראה אם לא נדלקה לך נורה אדומה עד עכשיו זה לא משהו קיצוני.

תתכן בהחלט ירידה בשמיעה כתוצאה מנוזלים שגורמת לזה.

או מבנה וכד'

זו בדיקה פשוטה ונחמדה לילדים ללא כאבים בכלל.

את צריכה הפנייה מרופא ילדים והתחייבות למכון שמיעה הספציפית אליו תלכי.

אני מרוצה מאד ממכון קדמה.

כל פעם שהייתי צריכה נתנו לי תור לאותו השבוע

בודקות/בודקים מקצועיים ואדיבים

חיבוק על ההלם, קשה לשמוע כל דבר אפילו קטנטן על הילדים שלנו.

אבל כל הכבוד לגננת ששמה לב לדברים ומפנה, זה חשוב מאד להתפתחות תקינה.

בשורות טובות

גם מתוך השערה של המטפלת שבגלל זה לא מדבר

הבדיקה יצאה תקינה והילד השלים לבד את הפער

יכולה להגיד על עצמי,

אם אני לא יושבת מתחת הסנטר של המרצה - אני מאבדת עניין.

אני לא מאובחנת עם בעיות קשב או משהו דומה

אבל אני פשוט יוצאת מריכוז אם יושבת במקום שהוא לא בהתחלה

אני אחלה בנאדם.. והמרצים ממש אוהבים את התלמידות שיושבות מקדימה

גם ילד שלא רואה טוב ישתף פעולה יותר כשהוא קרוב.

יתכן מאוד שבע"ה הכל תקין.

אם לא שמת לב לכלום עד עכשו אז כנראה אין בעיה קריטית.

אבל קושי בשמיעה או בראיה יכול לגרום לקשיים בלמידה ולעיתים קרובות ניתן לתיקון בקלות, אז חבל לפספס.

וזה סתם המלצה בגיל הזה לקחת אם אף פעם לא עשית.

באוזניים - בעיה שכיחה ונפוצה, שבמקרה הכי גרוע שלה מטפלים בה בניתוח פשוט מאוד.

(לצורך ההשוואה - אצלנו במשפחה, הילדים שלי וגם אני ואחים שלי, מתוך כעשרה או יותר ילדים שהיו להם בעיות בשמיעה רק אחת מהם באמת נזקקה בסוף למכשיר שמיעה באוזן אחת. היא גם עברה שני ניתוחי כפתורים וגם אני עברתי ניתוח, אבל כל השאר טופלו בתרופה או בצורה טבעית, נכון לעכשיו)

אז בלי לחץ - לכי לרופא אף אוזן גרון, הוא יבדוק את הילד וייתן הפניה לבדיקת שמיעה, תעשו את בדיקת השמיעה ואז תחזרו לרופא ותפעלו לפי ההנחיות שלו. ויש אפשרות כמובן גם לטפל באופן טבעי - תוכלי לחזור לכאן אחרי האבחנה כדי לקבל המלצות.

בע"ה הכול יהיה בסדר!

עלינו על זה בגלל שהיא לא הגתה מילים נכון

אבל לא היה בעיה באוצר מילים

בבדיקה עצמה כבר אמרו לנו שזה תוצאה מנוזלים ולא בעיה באוזן

עשינו ניתוח כפתורים

היתה התאוששות ממש קלה

והשיפור היה מידי

הרבה פעמים יש נוזלים באוזניים וזה עובר לבד.

אם לא, עושים ניתוח כפתורים.

ל 3 מתוך 4 ילדים אצלי היו נוזלים באוזניים לתקופה. זה עבר לבד, בלי התערבות.

אצל הקטן אנחנו עדיין במעקב.

היו בעיות שמיעה
גם כן בגיל גן. הגננת המליצה לבדוק שמיעה.

היו לי נוזלים באוזניים ועשו לי ניתוח כפתורים..

עשו לי 4 ניתוחי כפתורים סה"כ בילדות שלי.

אבל אפילו בתור ילדה אני זוכרת איזה הקלה וכמה כיף היה לשמוע טוב פתאום אחרי הניתוח.

וקיבלתי המון תשומת לב ויחס כיפי בניתוחים

בקיצור זכור לי כחוויה טובה

חשבתי שהבת שלי היא השיא... (שני ניתוחי כפתורים ועוד ניתוח אחד לתיקון חור שנוצר בגלל רחד הכפתורים)

באילו גילאים עשית אותם?

ב"ה שנותרה לך חוויה טובה!

הרופא אמר לי שכל עוד אין השפעה על השמיעה אז לא צריך לטפל וזה עובר עד גיל 6.

לקטן יותר כן יש ירידה בשמיעה, מחכה לתור לרופא לשמוע מה יגיד על זה

איזה כייף שלילד שלך יש גננת עירנית ששמה לב אליו!

אצל הבן שלי הגננת לא שמה לב לשום דבר (לא מאשימה אותה) אבל לי היה ברור שהוא לא שומע 100% ולקחתי לבדיקה וגיליתי שצדקתי.

הבדיקה קלילה ממש

אבל אצלי לבן ה3 היה קשה לזרום והייתי צריכה לעשות לו הרבה הכנה מראש ולהבטיח פרס כדי שיסכים לשתף פעולה.

בן ה4 זרם לגמרי.

אז תלוי בגיל ובילד, כדאי להכין מראש לבדיקה ומה יהיה שם.

בהצלחה בע"ה ! 

לדעתי די נפוצה, הייתי קובעת תור ולא מודאגת מזה יותר מידי כרגע.

להרבה ילדים יש נוזלים וזה יכול לפגוע בשמיעה.

לגבי הצעקות, גם הבת שלי לפעמים מדברת בקול כשהיא מתלהבת/ תוך כדי משחק/ רוצה שיקשיבו רק לה.

בקיצור, הגיוני להרגיש קצת מבואסת אבל אי אפשר לדעת, עצם זה שהמליצו בדיקה לא אומר בהכרח שיש בעיה (ובכל מקרה עדיף לבדוק ולדעת).

השלייה עולה עם הזמן ולכן אם כרגע היא לא מכסה אז סביר שגם בהמשך היא לא תכסה.

בכל מקרה לעיתים במקרה כזה יש התוויה להימנע מיחסים, כדאי לבדוק עם הרופא 

לרוב זה עולה,ככל שההריון מתקדם והרחם נמתח. זה לא מדע מדויק.

זה יכול גם לכסות אבל יותר נדיר.

דרך אגב, רופא אמר לכם להימנע מיחסים?

לרוב אם זה לא מכסה את צוואר הרחם לא צריך להימנע.

כמובן שאם זה בהוראת רופא אז תמנעו אבל אם לא אז לרוב כדאי להוסיף חומרות 

זה עלה. היתה שליית פתח ועכשו לא.

תלכי עוד כמה שבועות לאולטראסאונד ושיבדקו מה עם השליה .

ראו את זה לראשונה בשבוע 12
בשבוע 17 עדיין היתה מאוד נמוכה
בשבוע 22 היתה אחורית רחוקה מהפתח

שהממוצע הוא 10 שבועות או משהו כזה...שוו בתחילת ההריון הגדילה של הרחם אישית ובהמשך הרבה יותר מהירה.

לי בשבוע 16 ראו שהיא מאוד קרובה לפתח אבל בשבוע 22 כבר עלתה.... ככה שאם כבר אני חושבת שבאזור 20+ זה עולה

סוגי טיפולים)

מעניין מה הפחיד אותו במיטה... אולי הוא ראה פרפר על הווילון, נגיד? מקווה שלא יקרו דברים כאלה שוב... אבל לפחות אתם כבר יודעים איך לפתור את הבעיה

וואלה אחלה טיפול.
אשתמש בטיפ הזה תודה.

אבל העיקרון שלו (לפי מה שהבנתי) הוא חשיפה מוגנת לדבר שהציף טראומה.

התנסיתי בזה רק פעם אחת בעצמי, אז אני לא באמת יודעת לעומק את כל התהליך הנדרש...

הוא עוד לא ממש מדבר אז לא הבנו.

נראה לי שהוא חלם משהו

קודם כל את אמא מדהימה, איזה סבלנות הייתה לך בשבוע הזה! וואו...

זה מזכיר לי שפעם הבן שלי, בערך בגיל הזה, צרח צרחות אימים כמה לילות ברצף שיש לו ג'ירפה בלול... זה היה מאוד מצחיק אבל הוא באמת פחד ממש והיה קשוח . בדיוק ניצלנו את ההזדמנות לפרק את הלול ולהעביר אותו למיטת מעבר ואז אמרנו שאבא זרק את הג'ירפה רחוק רחוק ... ועד היום הוא בן 3 וחצי הוא זוכר את זה, זה ממש היה טראומטי בשבילו, הג'ירפה הזאת...  הוא רואה תמונה של הלול והוא אומר לי- שמה הייתה הג'ירפה ואבא זרק אותה. וזה נתן לו עוצמה וכוח שאבא גיבור על הדברים המפחידים.

ממש אוהבת סורים כאלה, על הקשר התמים בין אחים.

הרבה פעמים לאחים יותר קל להבין את האחים הקטנים שלהם, הם היו שם רק לא מזמן..

תודה על השיתוף והרבה נחת!!

ואם היא תשפיע ולא תוכלי להקפיד איתה עד סוף ההריון אז אולי עדיף שלא כי זה יטה את התוצאות..

מה שעזר לי היה להביא תעסוקה לשעות של ההמתנה, ספר, מנדלות לצביעה, טלפון מוטען וגלישה באינטרנט ;)

בהצלחה!

כנראה שעבר לי סביר.. היו קצת בחילות אבל לא משהו מטורף.

לגבי הדקירות זה לא הכי נעים. תשאלי אם יש להן אופציה להשאיר לך וריד פתוח ולקחת ממנו כל פעם, ככה זה דקירה אחת ומחברים מתי שצריך. החיסרון הוא שלא ככ כיף להסתובב עם מחט שתקועה לך ביד 3 שעות

לא לקום וללכת מיד

ובטח לא לנהוג מיד

אני הרגשתי בסדר בכל השעות

סימתי את הבדיקה האחרונה

האחיות אמרו שאני יכולה לצאת

התחלתי ללכת

תוך כמה דקות ראיתי חשור

התישבתי על המדרכה

אחרת היתי נופלת מעולפת

התקשרתי מהר לבעלי שבנס יכל לבא לאסוף אותי

ובתוצאות ראיתי שהיתה לי צניחת סוכר מטורפתתתת כמעט כמו אדם חצי מת משהו הזוי

אז לגמרי ממליצה לשבת בנחת ולוודא שאת בטוח בסדר

גם לי כל שעות הבדיקה עברו ממש סבבה, הרגשתי מצויין אחרי ואפילו אכלתי.

ואז נסעתי עם כל הילדים לאירוע (בעלי הגיע לשם מהעבודה) והייתה לי נפילת סוכר באמצע הדרך. אחת החוויות הכי מפחידות שעברתי.

עדיף "סתם" לא לקבוע כלום, ובסוף להרגיש מצויין...

למרות שחששתי ממנה נורא

את המיץ המזעזע הזה אני שותה בבת אחת תוך כדי סתימה של האף

והכי חשוב, מביאה תעסוקה לשלוש שעות.

מצטרפת להמלצות לא לקבוע משהו ליום הזה

בטפשותי הרבה חשבתי לצאת לקניות אח"כ והתעלפתי באמצע רחוב יפו.....

*תזונה בריאה תמיד חשובה אבל אי אפשר "לעבוד" על הבדיקה

היא בודקת במצב הנוכחי ובזמן הנתון אחרי שתיית הסוכר איך עולה ויורד....

*הצום הוא לא בעיה. תעשי את זה על הבוקר. רק קשה לשבת 3 שעות

את יכולה להביא ספר/סרט

לבקש מהאחיות מיטה לנוח

בהצלחה

רק בריאות