אני הייתי בודקת שוב את עניין הרפלוקס הסמוי

נורמלי

אז עושים גם דברים שבד"כ לא עושים.

אני הייתי הולכת לרופא גסטרו טוב או לחילופין רופא ילדים מומחה

והוא לא ראה כלום.

אין לנו כוח להשתגע על זה גם עכשיו

שהמליץ על תרופה נגד חומציות לתינוקות למרות שהיו במשקל תקין? או על רופא ילדים מנוסה כנ"ל?

למיטב הבנתי, כל עוד לא עושים בדיקת הדמיה, אי אפשר 'לראות' ריפלוקס. ייתכן שאני טועה אבל זה מה שהבנתי.

את פשוט חוזרת על כך ש'הרופא לא ראה כלום', כשבעצם אין ממש מה לראות, יש דבר הרי שנקרא ריפלוקס סמוי כי לא רואים אותו, אין הקאות.

פשוט, יש רופאים שהגישה שלהם היא לא לטפל כל עוד התינוק עולה במשקל, ויש כאלה שנותנים תרופה על סמך תיאור של ההורים של בכי/אי נוחות סביב ארוחות, ובעצם התרופה היא מה שעוזר לאבחן האם יש ריפלוקס או לא.

( ולא מאוד חשוב אבל הרופא המומחה למערכת העיכול הוא גסטרואנטרולוג, ובקיצור גסטרו, אבל לא גסטרולוג)

כמובן, אפשר לקבל את דעתו של הרופא שאם היא ב"ה בריאה ומתפתחת לא כדאי לטפל, ולפי מה שהגיבו כאן בשרשור ייתכן גם שבאמת אין משהו חריג, והיא גם עוד מעט בגיל שממילא יש הרבה פעמים הטבה גם אם יש ריפלוקס. אבל זה לא ששלתתם ריפלוקס

כדאי לפנות ואיך לטפל.

יכולה לשתף אותך שהבייבי שלי בכה יומם ולילה במשך חודשים.

הרופא ילדים שלנו שלח אותנו לבדיקות שונות ומשונות כדי לנסות להבין מה קורה איתו.

כשכל הבדיקות ב"ה יצאו תקינות הוא אמר נשאר עכשיו רק לקחת תרופה לרפלוקס ולעשות ניסוי ותהיה.

אם הוא קצת ירגע כנראה זה רפלוקס סמוי.

לילדון שלי היתה איזו בעיה אורטופדית בנוסף, והפיזיותרפיסטית שלנו המליצה לי ללכת לכירופרקטית מיוחדת לילדים- לא לאוסטיופת

אחרי לבטים רבים החלטנו ללכת למישהי שהיא יחידה בארץ שמטפלת בתינוקות

טיפול של 7 דקות שלווה בצרחות נוראיות,פשוט הציל את הילד שלנו.

מאז הילד נרגע, התחיל להתפתח וב"ה הוא סגר פער התפתתחותי של כמה חודשים.

היא טענה שהיה לו תפוס הגב התחתון ועוד חוליה בעמוד השדרה וכן עצם הבריח.

כמו פלא תוך יומיים מהטיפול הילד פשוט נהפך לילד אחר.

אולי תנסו את הכיוון הזה?

אם את מעוניינת אכתוב לך את השם באישי.

שלושה ימים לתוך אירוע משנה חיים, זה הזמן להשתמש בתותחים הכי כבדים.

וכמה שזה מרגיש שעברה שנה,

אנחנו רק ביום שלישי.

(לא סופרת את שבת כי זה מצב שונה לגמרי, סופרת שלושה ימים בלי מסגרות)

אצלנו היום טיפה התחיל להתבהר.

וגם המצב הביטחוני קצת יותר אופטימי.

לא לפחד להשתמש במה שיש, כל האמצעים כשרים.

וחיבוק 🤗

לפעמים הם סקרנים

לפעמים הם אוהבים ידיים

לפעמים יש להם טמפרמנט

לפעמים זה גזים/כאבי בטן/ שיניים

מה זה אומר עצבנית מבחינתך?

ניסית לתת משכך כאבים?

התרגלתי מהילדים הקודמים שלי שהם משחקים יפה על הרצפה, צוחקים ונהנים, ורק כשרעבים או שמציק להם משהו הם בוכים... והתרגלתי גם שיחסית קל להרדים אותם...

לא יודעת, אולי באמת ההתנהגות שלה היא התקינה ושלהם לא...

זו תשובה גם ל @טריה.

אבל איך אפשר להתנהל ככה? איך עובדים (במחשב - היא רוצה כל הזמן לגעת בו), איך עושים כביסות, איך מנקים את הבית, איך מתקלחים? (לפחות לרדת למקלט זה גם ככה על הידיים...)

אמנם ב"ה יש לנו הרבה זוגות ידיים במשפחה (טח עכשיו, כשכולם בבית), אבל הילדים כבר מתעצבנים...

וזה לא שהם חריגים. כל ילד והאופי שלו🤷

אני מבינה שזה מקשה עלייך, אבל לא הייתי מחפשת מה לפתור פה, מלבד לנסות להקל עלייך

יש לך לול לא? שתהיה בו כשאת מתקלחת

כנל כביסה. אפשר גם בזמנים שהיא ישנה.

הרי את לא כל היום מתקלחת ומכבסת

.עבודה זה משו אחר האמת ולא ברור לי איך אפשר לעבוד במתכונת הזו רצוף ולדעתי זו כן דרישה מוגזמת. אאכ והילדים נרתמים לעזור כל כמה זמן

ובעלך יכול לעזור גם מתי שהוא מגיע

וגם אם היא מתעצבנת, לא נורא. לא קרה כלום. בסוף הבית צריך לתפקד והיא צריכה להשתלב  

לא זוכרת בת כמה היא אבל יש ילדים יותר עצבניים

הילדים שלי היו עצבניים הרבה כשהיו קטנים גם כשלא היו רעבים או עייפים

אז באמת לא בטוח שיש בעיה.

נשמע לי ממש הגיוני שעם תינוקת בגילה אי אפשר לעשות את כל מה שאמרת.

אתם יוצאים קצת מהבית?

עשר דקות זה המון, אפשר לנצל את זה. אפילו אם יש חתיכת דשא בין שני בניינים.

בבית לי עזר רק מנשא, לפעמים רק מנשא גב.

אולי תעשו תורנות מי איתה במנשא.

יש לכם מרפסת? אפשר להתקין נדנדה ומישהו ישמור עליה שם. הבחוץ המעניין מאוד עוזר להירגע.

אם במנשא היא רגועה תנסי להיעזר בבעלך נניח שייקח אותה לתפילה במנשא.

למדתי לעשות המון דברים ביד אחת ולנסות להספיק הרבה כשהוא ישן.

עבודה - אין לי מושג, בשגרה הוא אצל המטפלת, עכשיו אני באמת לא מצליחה לעבוד כי הוא מנסה למשוך הכל.

הבעיה העיקרית שלי היא שהוא כבד...

עדיין אני חושבת שיהיה לי יותר קל להתאים את הציפיות שלי ולזכור שזה עניין של חודשים ספורים מאשר לנסות "לחנך" אותו.

שהיו להם תקופות משגעות שינקו בעצבים, מתנתקת, ומתחברת שוב ושוב, בוכה, מתפתלת... בסוף מצאתי את עצמי מניקה בעמידה ועוד מתנועעת תוך כדי. תקופה של איזה חודש נניח, לא באמת זוכרת זה היה לפני שנים, רק זוכרת שזה עבר מתישהו וזה היה נורא מתסכל.

אני מאמינה שזה היה גזים/ כאב בטן כלשהו/ גרפס תקוע/ משהו מציק אחר... בגדול, אני מאמינה שהגוף מרפא את עצמו, אני אף פעם לא ממהרת ללכת לרופאים.אם היא עולה במשקל, מתפתחת , צוחקת אז לגיטימי שהיא בכיינית, יש תינוקות קשוחים וזה משגע, אבל לדעתי זה נורמאלי.

וממש מבינה אותך, כשמתרגלים לתינוק מלאך זה מאוד קשה לנחות לתינוק קשה. זכיתי באחד כזה מלאך וזה היה מדהים.

רק כשהם ישנים.

יש לי ילדה אחת שכשהיא היתה תינוקת יכלה לשחק בלול עם עצמה, עם השאר אין מצב, הם לא הרגישו לי תינוקות קשים, אלא רגילים, שרוצים יחס וידיים.

ההתפתלות בהנקה, כן נראת לי פחות תקינה.

אבל בדרך כלל כשהיו לי תינוקות כיבסתי וסידרתי כשישנו או כשמישהו אחר החזיק אותם.

כשיש כבר הרבה ידים בבית זה קל יותר.

עכשיו כשהוא הפגיש אותי עם מציאות שיש תינוקות שלא רוצים אך ורק בידיים ושנותנים לי לעשות אפילו משהו

זה גרם לי להיות בהלם חח לא חשבתי שזה אפשרי בכלל

פתאם הערצתי את עצמי איך גידלתי את כולם😂

אז כן מה .שיארת לי לפחות נמשע נורמלי

אני באמת נעזרתי מלא במנשא

ואם יש לך גדולים הז בכלל תענוג

תמצאי את הדרך לדרבן אותם לעזרה איתו במזנים שאת צריכה במיוחד

תפרגני ותתגמלי אותם על זה לפעמים בצורות שונות

ובעיקר כשמתיחסים למשהו כאל תקין ןנורמלי יותר קל למצוא דרך להתמודד

מאשר כשיש מחשבה שזה לא נורמלי

ונמצא כמעט כל היום על הידיים, האמת לא חשבתי שצריך ללכת לרופא.

זה התחיל להטריד אותי לאחרונה כי לא ברור לי איך הוא יזחל ויתפתח ככה,  אבל אני רואה את זה כמשהו טבעי שהוא רוצה קרבה לאחר ההורים. (על הידיים הוא רגוע מאוד בד"כ, אבל לשכב ולשחק הוא מוכן לזמן קצר מאוד).

רוצה לחדד קצת יותר מה מפריע לך?

אולי שם את יותר רגועה, אז היא מרגישה ונרגעת גם?

הילדים שלך גדולים, הם יסתדרו זה עם זה אם תהיה אזעקה.

אני הייתי חוזרת לאוסתאופת. לנו זה מאד עזר.

מנסה להפריד בין שני הדברים שמפריעים לי:

ההתפתלויות בהנקה - שהן אמנם לא תמיד, אבל ברור לי שהן לא תקינות.

העצבנות שלה כשמניחים אותה במקום שהוא לא הידיים - זה אולי תקין, אבל מקשה מאוד על החיים... (יש לה זמנים שהיא כן מוכנה לשחק עם עצמה, אבל הם הולכים ונעשים נדירים...) וחוץ מזה קואה שגם על הידיים היא פתאום מתעצבנת ממשהו לא ברור, ומנסה כאילו לזנק מהידיים...

והבעיה הנוספת היא שהיא לא מתפתחת ככה כמו שצריך... עוד לא זוחלת בכלל (בת 8.5 חודשים) ומתהפכת אבל לא מספיק...

היא לא אוהבת להיות בלול - בוכה ברגע שאנחנו משכיבים אותה שם. לכן הוא עכשיו בחדר ומשמש רק לשינה בלילה (בשילוב עם המיטה שלי כמובן...)

בטיולון - לפעמים מוכנה, הרבה פעמים לא.

טיולים היא אוהבת. אבל היום בעלי יצא איתה ועם הילדונת לגינה (שחררתי כי היא קרובה לבית ולמקלט) והיא לא נרגעה

עם מנשא אני עצמי לא מסתדרת (עושה לי כאבי גב).

אולי באמת איזו נדנדה במרפסת תעשה טוב. אם למישהי יש קישור למשהו בטיחותי אז אשמח.

הגדולים שלי מדהימים ובאמת עוזרים בשמחה, אבל הם לא הורים, ואם אנחנו קורסים - אז הם ודאי לא יחזיקו מעמד...

@אמהלה - אשמח שתכתבי לי באישי את ההמלצה שלך. נראה מתי נצליח להתאפס על עצמנו (מלחמה ועוד שלל תורים לילדים) כדי לטפל בזה...

בגדול לדעתי זה קצת מזין את עצמו,המעגל הזה

היא כבר גדולה בשביל רק להיות בלול, אבלהיא גם לא זוחלת. וקשה לה כנראה.

לאיודעת אם זו תאוריה מדויקת ביחס להתפתחות תינוקות, אבל כך ההגיון שלי אומר לי

לפני שבועיים או שלושה, ובאמת נתנה לי תרגילים.

אבל אני לא מצליחה להתמיד בהם, גם מבחינת פניות נפשית ועומס (בטח עכשיו) וגם מבחינת יכולת פיזית-חושית שלי...

ובאמת גם אני מרגישה שאם היא הייתה יודעת להזיז את עצמה היא פחות הייתה בוכה כי היה לה פחות משעמם...

1. סטופר של 10 דקות - לתרגל לפחות פעם ביום

2. לנסות שהגדולה תתרגל איתה בהשגחה שלך

3. להטיל את המשימה על בעלך

בסוף לדעתי, חבל לרוץ לעוד ועוד מטפלים. זה גם גוזל ממך זמן ואנרגיה נפשית וכוח. וגם עולה כסף. ויכול להיות שזה יתן פתרונות עוקפים בלבד.

תתמקדי בפתרון הנוכחי של פיזיוטרפיה ותחפשי את הדרך להתמיד בו, יכול להיות שזה יקל עליה.

שולחת הרבה כח  

לא זוחלת

כן מסתובבת סביב עצמה והולכת ברברס

הבנתי שזה תקין

חוץ מזה היא יכולה להיות הרבה על הרצפה רק אם יושבים לידה ומשחקים איתה

אם לא היא מאבדת סבלנות מהר מאוד

מסוגלת לשבת על הרצפה......

יש גם כסאות נמוכים שאפשר לשבת עליהם

נראה לי קוראים לזה כסא חוף.

זה גם מעניין אותה

אס לפעמים אנחנו נפגשות כמה שכנות ונותנות להם לשחק ביחד בערך באותו גיל

אבל מחוסר ברירה...

בגיל חמישה חודשים ראיתי שהיא ממש נהנית  ורגועה אצל המטפלת יותר מאשר בבית כי בבית משעמם לה

במבט לאחור זה כנראה היה קושי בויסות חושי שגילינו יותר מאוחר. היה רגוע בעיקר על הידיים או במנשא והתפתח מאוחר. ברגע שלמד ללכת הוא נהיה הרבה יותר רגוע.

בטיפת חלב המליצו לי לשים אותו עם כמה שפחות ביגוד על דשא סינטטי או שטיח כל יום וזה באמת עזר לו ללמוד לזחול.

שמתי אותה על המיטה שלנו, ופתאום היא נהנתה לגמרי והתהפכה לכל הכיוונים בחופשיות. וגם על הספה היא אוהבת להיות. רק שהן לא בטיחותיות לשהייה לבד...

יש לנו משטח פעילות, אבל הוא תופס חצי סלון, אז אני לא שמה אותו הרבה... אבל אולי נעשה את זה בכל זאת, והילדים ידרכו עליו וזהו. ונראה אם באמת זה יעזור לה...

לדעתי אם ההתפתלויות לא תמיד זה לא מדאיג. אולי צריכה גרפס, אולי גזים.

רצון לידיים בוודאי מקשה על החיים. אבל תינוקות זה קשה... לא אומר שמשהו לא בסדר איתה.

לגבי ההתפתחות כן כדאי לשים על הבטן כמובן. אני חושבת שאת צריכה להתרגל לשים אותה הרבה פעמים ולהיות מולה ואיתה. גם אם זה למשך דקה. פשוט נשמע שהיית רגילה להניח על הבטן והיו שמחים לאורך זמן ומתפתחים. אבל אצלה זה פחות עובד, אז כדאי להגביר את תדירות הנסיונות.

וכמובן לבצע את הפיזיו', אולי לתת למישהו אחר אם קשה לך מדי? מובן. לרוב הם בוכים מזה... או לראות אם עוד כמה ימים המצב נרגע ויש יותר פניות לזה.

באופן כללי יש תינוקות קלים ששמחים בכל מקום. אנחנו קוראים לזה תינוקות ''של השכנים''. בצחוק. אני לא מצפה לעשות הרבה דברים עם תינוק ולא מצפה שזה יהיה קליל ונלווה. זה בהחלט עוצר את החיים לתקופה. ולכן בין היתר גם ריווחתי... יכול להיות שפשוט את לא רגילה. וצריכה בעיקר להתאים ציפיות ולשחרר קצת במקום לנסות ''לתקן'' את המצב.

לא כביקורת חלילה. באהבה. הרבה הצלחה ונחת.

אבל כל אחד מהם בנפרד היה תינוק נוח...

היה לי הרבה יותר קשה הגידול של התינוקת הקודמת מאשר הגידול שלהם

יכולה לתת לך רעיונות. יתכן מאד שהגברת רגישה לאור או לריח.

יש לי בת כזו וכשמתי אותה למדל בחדר חשוך ושקט היא היתה רגועה

היא היתה צורחת שעותת והשכנה ממול ילדה איתי ביחד ולא הבינה מה זה העוצמות האלה

אני לא באמת יודעת מה מציק לה. כדאי מאד להתיעץ.

אצלינו יש בטיפת חלב את מי לשאול, יש שם רופאה התפתחותית

וגם מדריכת הורים ומרפאה בעיסוק שמעתי...

לך אותך.

זו התאוריה שלי, שכמה שילד יותר קטן ככה הוא משקף את אמא שלו, ואם זמן של מתח וחרדה, או סטרס כי אין זמן לעצמי בתוך יום יום שואב ודורש, זה יופיע גם בהתנהגות של התינוק.

לכן שתיהן דורשות תשומת לב מיוחדת, לכן התינוקת נרגעת במקלט...

אולי זו פסיכולוגיה בגרוש, אני גם בשום אופן לא אומרת שזה לא דברים שאחרות כאן הציעו, אבל בהחלט יכול להיות מצב בעיני שגם אם תבדקו לא תעלו על משהו. הלואי שיש דרך להקל עליה ועליך ועל כולכם. את מוצאת מידי פעם זמן לעצמך בתוך כל הבלאגן?

בימים האחרונים אין לי כמעט רגע של נחת (אפילו עכשיו - כולם כבר ישנים סוף סוף, חוץ מהילדונת, שבעלי לקח אותה לטיול הירדמות באוטו, אז אני לא מעיזה ללכת להתקלח ולישון שמא תהיה אזעקה, אבל מצד שני עייפה מכדי לעשות משהו מועיל לנפש...)

והאמת שכל השנה האחרונה הייתה מורכבת בשבילנו, בלי קשר למלחמה, עם אבחונים ואבחנות לילדים וכל מיני כאלה, אז הגיוני שגם זה משפיע על התינוקת...

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה.