אני הייתי בודקת שוב את עניין הרפלוקס הסמוי

נורמלי

אז עושים גם דברים שבד"כ לא עושים.

אני הייתי הולכת לרופא גסטרו טוב או לחילופין רופא ילדים מומחה

והוא לא ראה כלום.

אין לנו כוח להשתגע על זה גם עכשיו

שהמליץ על תרופה נגד חומציות לתינוקות למרות שהיו במשקל תקין? או על רופא ילדים מנוסה כנ"ל?

למיטב הבנתי, כל עוד לא עושים בדיקת הדמיה, אי אפשר 'לראות' ריפלוקס. ייתכן שאני טועה אבל זה מה שהבנתי.

את פשוט חוזרת על כך ש'הרופא לא ראה כלום', כשבעצם אין ממש מה לראות, יש דבר הרי שנקרא ריפלוקס סמוי כי לא רואים אותו, אין הקאות.

פשוט, יש רופאים שהגישה שלהם היא לא לטפל כל עוד התינוק עולה במשקל, ויש כאלה שנותנים תרופה על סמך תיאור של ההורים של בכי/אי נוחות סביב ארוחות, ובעצם התרופה היא מה שעוזר לאבחן האם יש ריפלוקס או לא.

( ולא מאוד חשוב אבל הרופא המומחה למערכת העיכול הוא גסטרואנטרולוג, ובקיצור גסטרו, אבל לא גסטרולוג)

כמובן, אפשר לקבל את דעתו של הרופא שאם היא ב"ה בריאה ומתפתחת לא כדאי לטפל, ולפי מה שהגיבו כאן בשרשור ייתכן גם שבאמת אין משהו חריג, והיא גם עוד מעט בגיל שממילא יש הרבה פעמים הטבה גם אם יש ריפלוקס. אבל זה לא ששלתתם ריפלוקס

כדאי לפנות ואיך לטפל.

יכולה לשתף אותך שהבייבי שלי בכה יומם ולילה במשך חודשים.

הרופא ילדים שלנו שלח אותנו לבדיקות שונות ומשונות כדי לנסות להבין מה קורה איתו.

כשכל הבדיקות ב"ה יצאו תקינות הוא אמר נשאר עכשיו רק לקחת תרופה לרפלוקס ולעשות ניסוי ותהיה.

אם הוא קצת ירגע כנראה זה רפלוקס סמוי.

לילדון שלי היתה איזו בעיה אורטופדית בנוסף, והפיזיותרפיסטית שלנו המליצה לי ללכת לכירופרקטית מיוחדת לילדים- לא לאוסטיופת

אחרי לבטים רבים החלטנו ללכת למישהי שהיא יחידה בארץ שמטפלת בתינוקות

טיפול של 7 דקות שלווה בצרחות נוראיות,פשוט הציל את הילד שלנו.

מאז הילד נרגע, התחיל להתפתח וב"ה הוא סגר פער התפתתחותי של כמה חודשים.

היא טענה שהיה לו תפוס הגב התחתון ועוד חוליה בעמוד השדרה וכן עצם הבריח.

כמו פלא תוך יומיים מהטיפול הילד פשוט נהפך לילד אחר.

אולי תנסו את הכיוון הזה?

אם את מעוניינת אכתוב לך את השם באישי.

שלושה ימים לתוך אירוע משנה חיים, זה הזמן להשתמש בתותחים הכי כבדים.

וכמה שזה מרגיש שעברה שנה,

אנחנו רק ביום שלישי.

(לא סופרת את שבת כי זה מצב שונה לגמרי, סופרת שלושה ימים בלי מסגרות)

אצלנו היום טיפה התחיל להתבהר.

וגם המצב הביטחוני קצת יותר אופטימי.

לא לפחד להשתמש במה שיש, כל האמצעים כשרים.

וחיבוק 🤗

לפעמים הם סקרנים

לפעמים הם אוהבים ידיים

לפעמים יש להם טמפרמנט

לפעמים זה גזים/כאבי בטן/ שיניים

מה זה אומר עצבנית מבחינתך?

ניסית לתת משכך כאבים?

התרגלתי מהילדים הקודמים שלי שהם משחקים יפה על הרצפה, צוחקים ונהנים, ורק כשרעבים או שמציק להם משהו הם בוכים... והתרגלתי גם שיחסית קל להרדים אותם...

לא יודעת, אולי באמת ההתנהגות שלה היא התקינה ושלהם לא...

זו תשובה גם ל @טריה.

אבל איך אפשר להתנהל ככה? איך עובדים (במחשב - היא רוצה כל הזמן לגעת בו), איך עושים כביסות, איך מנקים את הבית, איך מתקלחים? (לפחות לרדת למקלט זה גם ככה על הידיים...)

אמנם ב"ה יש לנו הרבה זוגות ידיים במשפחה (טח עכשיו, כשכולם בבית), אבל הילדים כבר מתעצבנים...

וזה לא שהם חריגים. כל ילד והאופי שלו🤷

אני מבינה שזה מקשה עלייך, אבל לא הייתי מחפשת מה לפתור פה, מלבד לנסות להקל עלייך

יש לך לול לא? שתהיה בו כשאת מתקלחת

כנל כביסה. אפשר גם בזמנים שהיא ישנה.

הרי את לא כל היום מתקלחת ומכבסת

.עבודה זה משו אחר האמת ולא ברור לי איך אפשר לעבוד במתכונת הזו רצוף ולדעתי זו כן דרישה מוגזמת. אאכ והילדים נרתמים לעזור כל כמה זמן

ובעלך יכול לעזור גם מתי שהוא מגיע

וגם אם היא מתעצבנת, לא נורא. לא קרה כלום. בסוף הבית צריך לתפקד והיא צריכה להשתלב  

לא זוכרת בת כמה היא אבל יש ילדים יותר עצבניים

הילדים שלי היו עצבניים הרבה כשהיו קטנים גם כשלא היו רעבים או עייפים

אז באמת לא בטוח שיש בעיה.

נשמע לי ממש הגיוני שעם תינוקת בגילה אי אפשר לעשות את כל מה שאמרת.

אתם יוצאים קצת מהבית?

עשר דקות זה המון, אפשר לנצל את זה. אפילו אם יש חתיכת דשא בין שני בניינים.

בבית לי עזר רק מנשא, לפעמים רק מנשא גב.

אולי תעשו תורנות מי איתה במנשא.

יש לכם מרפסת? אפשר להתקין נדנדה ומישהו ישמור עליה שם. הבחוץ המעניין מאוד עוזר להירגע.

אם במנשא היא רגועה תנסי להיעזר בבעלך נניח שייקח אותה לתפילה במנשא.

למדתי לעשות המון דברים ביד אחת ולנסות להספיק הרבה כשהוא ישן.

עבודה - אין לי מושג, בשגרה הוא אצל המטפלת, עכשיו אני באמת לא מצליחה לעבוד כי הוא מנסה למשוך הכל.

הבעיה העיקרית שלי היא שהוא כבד...

עדיין אני חושבת שיהיה לי יותר קל להתאים את הציפיות שלי ולזכור שזה עניין של חודשים ספורים מאשר לנסות "לחנך" אותו.

שהיו להם תקופות משגעות שינקו בעצבים, מתנתקת, ומתחברת שוב ושוב, בוכה, מתפתלת... בסוף מצאתי את עצמי מניקה בעמידה ועוד מתנועעת תוך כדי. תקופה של איזה חודש נניח, לא באמת זוכרת זה היה לפני שנים, רק זוכרת שזה עבר מתישהו וזה היה נורא מתסכל.

אני מאמינה שזה היה גזים/ כאב בטן כלשהו/ גרפס תקוע/ משהו מציק אחר... בגדול, אני מאמינה שהגוף מרפא את עצמו, אני אף פעם לא ממהרת ללכת לרופאים.אם היא עולה במשקל, מתפתחת , צוחקת אז לגיטימי שהיא בכיינית, יש תינוקות קשוחים וזה משגע, אבל לדעתי זה נורמאלי.

וממש מבינה אותך, כשמתרגלים לתינוק מלאך זה מאוד קשה לנחות לתינוק קשה. זכיתי באחד כזה מלאך וזה היה מדהים.

רק כשהם ישנים.

יש לי ילדה אחת שכשהיא היתה תינוקת יכלה לשחק בלול עם עצמה, עם השאר אין מצב, הם לא הרגישו לי תינוקות קשים, אלא רגילים, שרוצים יחס וידיים.

ההתפתלות בהנקה, כן נראת לי פחות תקינה.

אבל בדרך כלל כשהיו לי תינוקות כיבסתי וסידרתי כשישנו או כשמישהו אחר החזיק אותם.

כשיש כבר הרבה ידים בבית זה קל יותר.

עכשיו כשהוא הפגיש אותי עם מציאות שיש תינוקות שלא רוצים אך ורק בידיים ושנותנים לי לעשות אפילו משהו

זה גרם לי להיות בהלם חח לא חשבתי שזה אפשרי בכלל

פתאם הערצתי את עצמי איך גידלתי את כולם😂

אז כן מה .שיארת לי לפחות נמשע נורמלי

אני באמת נעזרתי מלא במנשא

ואם יש לך גדולים הז בכלל תענוג

תמצאי את הדרך לדרבן אותם לעזרה איתו במזנים שאת צריכה במיוחד

תפרגני ותתגמלי אותם על זה לפעמים בצורות שונות

ובעיקר כשמתיחסים למשהו כאל תקין ןנורמלי יותר קל למצוא דרך להתמודד

מאשר כשיש מחשבה שזה לא נורמלי

ונמצא כמעט כל היום על הידיים, האמת לא חשבתי שצריך ללכת לרופא.

זה התחיל להטריד אותי לאחרונה כי לא ברור לי איך הוא יזחל ויתפתח ככה,  אבל אני רואה את זה כמשהו טבעי שהוא רוצה קרבה לאחר ההורים. (על הידיים הוא רגוע מאוד בד"כ, אבל לשכב ולשחק הוא מוכן לזמן קצר מאוד).

רוצה לחדד קצת יותר מה מפריע לך?

אולי שם את יותר רגועה, אז היא מרגישה ונרגעת גם?

הילדים שלך גדולים, הם יסתדרו זה עם זה אם תהיה אזעקה.

אני הייתי חוזרת לאוסתאופת. לנו זה מאד עזר.

מנסה להפריד בין שני הדברים שמפריעים לי:

ההתפתלויות בהנקה - שהן אמנם לא תמיד, אבל ברור לי שהן לא תקינות.

העצבנות שלה כשמניחים אותה במקום שהוא לא הידיים - זה אולי תקין, אבל מקשה מאוד על החיים... (יש לה זמנים שהיא כן מוכנה לשחק עם עצמה, אבל הם הולכים ונעשים נדירים...) וחוץ מזה קואה שגם על הידיים היא פתאום מתעצבנת ממשהו לא ברור, ומנסה כאילו לזנק מהידיים...

והבעיה הנוספת היא שהיא לא מתפתחת ככה כמו שצריך... עוד לא זוחלת בכלל (בת 8.5 חודשים) ומתהפכת אבל לא מספיק...

היא לא אוהבת להיות בלול - בוכה ברגע שאנחנו משכיבים אותה שם. לכן הוא עכשיו בחדר ומשמש רק לשינה בלילה (בשילוב עם המיטה שלי כמובן...)

בטיולון - לפעמים מוכנה, הרבה פעמים לא.

טיולים היא אוהבת. אבל היום בעלי יצא איתה ועם הילדונת לגינה (שחררתי כי היא קרובה לבית ולמקלט) והיא לא נרגעה

עם מנשא אני עצמי לא מסתדרת (עושה לי כאבי גב).

אולי באמת איזו נדנדה במרפסת תעשה טוב. אם למישהי יש קישור למשהו בטיחותי אז אשמח.

הגדולים שלי מדהימים ובאמת עוזרים בשמחה, אבל הם לא הורים, ואם אנחנו קורסים - אז הם ודאי לא יחזיקו מעמד...

@אמהלה - אשמח שתכתבי לי באישי את ההמלצה שלך. נראה מתי נצליח להתאפס על עצמנו (מלחמה ועוד שלל תורים לילדים) כדי לטפל בזה...

בגדול לדעתי זה קצת מזין את עצמו,המעגל הזה

היא כבר גדולה בשביל רק להיות בלול, אבלהיא גם לא זוחלת. וקשה לה כנראה.

לאיודעת אם זו תאוריה מדויקת ביחס להתפתחות תינוקות, אבל כך ההגיון שלי אומר לי

לפני שבועיים או שלושה, ובאמת נתנה לי תרגילים.

אבל אני לא מצליחה להתמיד בהם, גם מבחינת פניות נפשית ועומס (בטח עכשיו) וגם מבחינת יכולת פיזית-חושית שלי...

ובאמת גם אני מרגישה שאם היא הייתה יודעת להזיז את עצמה היא פחות הייתה בוכה כי היה לה פחות משעמם...

1. סטופר של 10 דקות - לתרגל לפחות פעם ביום

2. לנסות שהגדולה תתרגל איתה בהשגחה שלך

3. להטיל את המשימה על בעלך

בסוף לדעתי, חבל לרוץ לעוד ועוד מטפלים. זה גם גוזל ממך זמן ואנרגיה נפשית וכוח. וגם עולה כסף. ויכול להיות שזה יתן פתרונות עוקפים בלבד.

תתמקדי בפתרון הנוכחי של פיזיוטרפיה ותחפשי את הדרך להתמיד בו, יכול להיות שזה יקל עליה.

שולחת הרבה כח  

לא זוחלת

כן מסתובבת סביב עצמה והולכת ברברס

הבנתי שזה תקין

חוץ מזה היא יכולה להיות הרבה על הרצפה רק אם יושבים לידה ומשחקים איתה

אם לא היא מאבדת סבלנות מהר מאוד

מסוגלת לשבת על הרצפה......

יש גם כסאות נמוכים שאפשר לשבת עליהם

נראה לי קוראים לזה כסא חוף.

זה גם מעניין אותה

אס לפעמים אנחנו נפגשות כמה שכנות ונותנות להם לשחק ביחד בערך באותו גיל

אבל מחוסר ברירה...

בגיל חמישה חודשים ראיתי שהיא ממש נהנית  ורגועה אצל המטפלת יותר מאשר בבית כי בבית משעמם לה

במבט לאחור זה כנראה היה קושי בויסות חושי שגילינו יותר מאוחר. היה רגוע בעיקר על הידיים או במנשא והתפתח מאוחר. ברגע שלמד ללכת הוא נהיה הרבה יותר רגוע.

בטיפת חלב המליצו לי לשים אותו עם כמה שפחות ביגוד על דשא סינטטי או שטיח כל יום וזה באמת עזר לו ללמוד לזחול.

שמתי אותה על המיטה שלנו, ופתאום היא נהנתה לגמרי והתהפכה לכל הכיוונים בחופשיות. וגם על הספה היא אוהבת להיות. רק שהן לא בטיחותיות לשהייה לבד...

יש לנו משטח פעילות, אבל הוא תופס חצי סלון, אז אני לא שמה אותו הרבה... אבל אולי נעשה את זה בכל זאת, והילדים ידרכו עליו וזהו. ונראה אם באמת זה יעזור לה...

לדעתי אם ההתפתלויות לא תמיד זה לא מדאיג. אולי צריכה גרפס, אולי גזים.

רצון לידיים בוודאי מקשה על החיים. אבל תינוקות זה קשה... לא אומר שמשהו לא בסדר איתה.

לגבי ההתפתחות כן כדאי לשים על הבטן כמובן. אני חושבת שאת צריכה להתרגל לשים אותה הרבה פעמים ולהיות מולה ואיתה. גם אם זה למשך דקה. פשוט נשמע שהיית רגילה להניח על הבטן והיו שמחים לאורך זמן ומתפתחים. אבל אצלה זה פחות עובד, אז כדאי להגביר את תדירות הנסיונות.

וכמובן לבצע את הפיזיו', אולי לתת למישהו אחר אם קשה לך מדי? מובן. לרוב הם בוכים מזה... או לראות אם עוד כמה ימים המצב נרגע ויש יותר פניות לזה.

באופן כללי יש תינוקות קלים ששמחים בכל מקום. אנחנו קוראים לזה תינוקות ''של השכנים''. בצחוק. אני לא מצפה לעשות הרבה דברים עם תינוק ולא מצפה שזה יהיה קליל ונלווה. זה בהחלט עוצר את החיים לתקופה. ולכן בין היתר גם ריווחתי... יכול להיות שפשוט את לא רגילה. וצריכה בעיקר להתאים ציפיות ולשחרר קצת במקום לנסות ''לתקן'' את המצב.

לא כביקורת חלילה. באהבה. הרבה הצלחה ונחת.

אבל כל אחד מהם בנפרד היה תינוק נוח...

היה לי הרבה יותר קשה הגידול של התינוקת הקודמת מאשר הגידול שלהם

יכולה לתת לך רעיונות. יתכן מאד שהגברת רגישה לאור או לריח.

יש לי בת כזו וכשמתי אותה למדל בחדר חשוך ושקט היא היתה רגועה

היא היתה צורחת שעותת והשכנה ממול ילדה איתי ביחד ולא הבינה מה זה העוצמות האלה

אני לא באמת יודעת מה מציק לה. כדאי מאד להתיעץ.

אצלינו יש בטיפת חלב את מי לשאול, יש שם רופאה התפתחותית

וגם מדריכת הורים ומרפאה בעיסוק שמעתי...

לך אותך.

זו התאוריה שלי, שכמה שילד יותר קטן ככה הוא משקף את אמא שלו, ואם זמן של מתח וחרדה, או סטרס כי אין זמן לעצמי בתוך יום יום שואב ודורש, זה יופיע גם בהתנהגות של התינוק.

לכן שתיהן דורשות תשומת לב מיוחדת, לכן התינוקת נרגעת במקלט...

אולי זו פסיכולוגיה בגרוש, אני גם בשום אופן לא אומרת שזה לא דברים שאחרות כאן הציעו, אבל בהחלט יכול להיות מצב בעיני שגם אם תבדקו לא תעלו על משהו. הלואי שיש דרך להקל עליה ועליך ועל כולכם. את מוצאת מידי פעם זמן לעצמך בתוך כל הבלאגן?

בימים האחרונים אין לי כמעט רגע של נחת (אפילו עכשיו - כולם כבר ישנים סוף סוף, חוץ מהילדונת, שבעלי לקח אותה לטיול הירדמות באוטו, אז אני לא מעיזה ללכת להתקלח ולישון שמא תהיה אזעקה, אבל מצד שני עייפה מכדי לעשות משהו מועיל לנפש...)

והאמת שכל השנה האחרונה הייתה מורכבת בשבילנו, בלי קשר למלחמה, עם אבחונים ואבחנות לילדים וכל מיני כאלה, אז הגיוני שגם זה משפיע על התינוקת...

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

לא תמיד יש את האופציה

אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה

לא חוזרת על זה בחיים

ממליצה בחום רב לבנות סוכה.

כמה רחוקים הם מכם?

יש לכם בנים גדולים?

הוא יכול רק לישון אצליהם?

גם אם תסכו, אין כמו לדעת שהבית מחכה לכם מוכן

מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

לק"י

ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.

(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).

כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).

אין אוויר כבר

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...

אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...

במיוחד שיש הרבה חול המועד

אבל גם עומס

אוהבת אותו בטירוף.

יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.

יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.

בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...

וממש שמחה בו.

השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…

בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…

יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️

בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.

שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔

שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.

וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)

השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅

זה לא מובן מאליו ככה להתעלות מעל עצמינו

חוץ מהחלק שהשנה אנחנו במקום אחר 😂

כי אני לא במקום אחר, אני באותה באסה.

לא מתכוונת להתקרב לסוכה (לא עושים את החג עצמו בבית)

מקווה שיעבור לי עד מוצ"ש..

כרגע בחוסר עשייה מוחלט. הבית הפוך, למי אכפת..

מקווה כשנתארח שהמצב רוח ישתפר.

וממש כיף לשמוע אותך ככה!!

את באמת חזקה 💪 בעורף.

מרגע שהתחלנו להתארגן כבר לא היה זמן להימרח אז ב"ה מרגישה יותר טוב.

פתאום קלטתי שהחג סוכות האחרון שעשינו ביחד היה זה שלפני ה7.10

איפה הימים שמה שהיה לי קשה זה שהוא ישן בסוכה.

חג שמח!

חיבוק ענק!!!

בע"ה שהחג יאיר ויביא איתו שמחה ואור!!

לא מידי תכנונים, משפחה רוגע זרימה..

הם תחרות ביני לבין סוכות מי יגיע ראשון לט"ו בתשרי

מרדףףףף חסר נשימה

וגם יש לנו אירוע בחג

אבל ב"ה הכל בטוב ובשמחה

על החגים...

מדי פעם אני קוראת שוב וזה עוזר לי לנרמל את התחושות המעורבות מול החג.

הנה הקישור

חגים – כי נפלתי קמתי

תודה @קמה ש.

שנה ראשונה שלא עם ההורים שלי בחג…

אצל ההורים של בעלי, ויהיו דברים שונים משאני רגילה, אז קצת לחוצה. ולא הספקנו לקשט את הסוכה שלנו שזה ממש מבאס אותי, מרגיש לי שהיא חסרה עוד… אבל משתדלת לחשוב חיובי

תנסי לשלב

תבחרי שעות מסויימות ביום שאת רק מניקה

ואחרות רק תמל

כך הילד יקבל את יתרונות ההנקה

אבל לא יהיה תלוי רק בזה

את מעודדת אותי שזה אפשרי 🥹

לפעמים הקושי הוא בתנוחה לא נכונה של ההנקה והתינוק, או באופן שבו הוא מתחבר. יועצת הנקה תדע להדריך איך להיניק נכון.

ולפעמים באמת אין מה לעשות...

אבל באמת לא צריך לוותר לגמרי, אפשר לשלב הנקה עם בקבוק תמ"ל❤️

אני כבר משלבת, אבל חוששת שלהוסיף עוד תמ"ל יחריב את ההנקה לחלוטין...

עד שהיא עלתה במשקל, ואז חזרתי להנקה בלעדית (זה היה בערך מגיל שלושה שבועות עד חודשיים).

לא יכולה לומר שההנקה שלה הייתה הכי מוצלחת שיש (היא לא הייתה יונקת רגוע, ובגיל 11 חודשים חזרנו לשלב בקבוק, עד שבגיל שנה וחודשיים בערך היא הפסיקה לגמרי לינוק), אבל בכל זאת יש קצת תקווה...

אגב, יועצת הנקה אמרה לי שבלידות מתקדמות לפעמים קשה יותר לתינוק לינוק, כי החזה גדל מפעם לפעם... (אצלי זה היה נכון עם שתי הקטנות, אבל לא בטוח שזה קשור רק לזה)

שיש הבדל בין מדריכת הנקה

ליועצת הנקה ibclc

לפחות לפי הניסיון שלי..יועצת הנקה מוסמכת תבנה תוכנית שתדעי בדיוק כמה להוסיף וכו שההנקה לא תלך ושהתינוק יעלה במשקל

וואי בהצלחה הייתי שם מבינה ממש את התסכול💕

בצורה נעימה, לא בכעס או משהו.

פשוט "דיברתי עם מישהו וזה לא קשור אליך".

זהו

שאני עכשיו עונה לשיחה ואני אשמח לאפשר לי לדבר בלי הפרעה ואם יש שאלות אז אפשר כשאסיים ואז עונה/לא עונה ובכללי מסבירה הרבה פעמים את הכללים של נימוס במהלך שיחה באופן ישיר או עם בטלפון ואם יש מקרה דחוף אז עושים סימן..

סקרנות של ילד זו הזדמנות של למידה ודוגמא אישית

אני מסבירה על כל דבר בשפה שמותאמת לגיל

אחכ מתפלאים שמתבגרים לא משתפים

ושהם חסרי סבלנות

היתה להם דוגמא אישית לזה

ומציבה גבולות.

זה הולך בערך ככה:

עם מי דיברת?

את רוצה לדעת עם מי דיברתי?

כן

זה מסקרן אותך?

כן

אממ זה באמת מסקרן, כשקורה משהו סביבי ואני לא יודעת מהו, זה כמו ביצת הפתעה, זה כמו משלוח שהגיע בחבילה.

מעניין למה זה גורם לנו סקרנות. יש לך עוד דוגמאות לדברים שמסקרנים? לפעמים את מסתקרנת גם בגן? האם יש לך דברים אישיים שמסקרנים אחרים?

(ככל שהם יותר גדולים ככה יש להם דברים יותר אישיים)

למה אנחנו לא מספרים לאחרים הכל הכל? כי יש לנו דברים אישיים. ואנחנו מכבדים את המרחב של האחר ולומדים להתאפק.

זה קשה אבל

נכון זה קשה להתאפק כי אני מאוד מאוד סקרנית, אהל אני מבינה שזה משהו אישי ולא חייבים לספר דברים אישיים.

את יודעת למבוגרים גם יש הרבה תחומים שילדים ככך שהם גדלים הם יבינו יותר.

למשל מה?

למשל נגזרת של פונקציה. את רוצה שאת אסביר לך מהי נזרת של פונקציה ואיך מחשבים אותה?

אה.. לא? אה.. כי זה דברים של מבוגרים וכשהיא מבוגרת אז תלמדי אותם.

הייתה לי עכשיו שיחה שהיא אישית/ של מבוגרים ולכן אין טעם שאספר לך מי התקשר.

אני מבינה מאוד את הסקרנות, ובכל זאת לא מספרת.

אבל אשמח לחלוק איתך מחשבה אחרת.

את רוצה לשמוע מה קרה לי הבוקר?

זה רק דוגמה, לפעמים אחרי שני משפטים ממצים, לפעמים לא מרפים, לא להיבהל מהחטטנות או מההתעקשות, הם ילדים והם עדיין לומדים א העולם. זה בדיוק תפקידנו ללמד אותם. הכל טוב.

אם יש ילד שחודר למרחב האישי באופן מוגזם אפשר לעבוד על זה (וגם כדאי להבין אם זה יושב על כיוון חרדתי או חוסר ביטחון)

אבל אם זה משהו טבעי של ילדים אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה ולהבין שזה בדיוק התפקיד שלנו ללמד אותם את רזי החיים.. כלומר לא לקחת את זה אישית, הם שאלו אותי וזה מעצבן אותי כי אני לא חייבת להם תשובות,

אלא לנטרל את העובדה שזה הופנה כלפי, וחהסתכל על זה מלמעלה,

הם חופרים לאדם בנושא שלא עניינם/ הם לא יבינו, זה גורם לאותו אדם חוסר נוחות

אני אמא שלהם, ולכן מתפקידי ללמד אותם אץ ההתנהלות הבריאה.

ואז לנצל את הסיטואציה/ לרשום לי בצד להזדמנות אחרת, על מנת ללמד אותם כישורי חיים בהקשר הזה.

דיברנו על משהו של אבא ואמא.

זהו.

אם ממשיכים להתעקש:

זה לא משהו שקשור אליך/שאתה צריך לדעת. אם זה היה קשור אליך היינו מספרים לך.

רעיון לנתב את זה לשיח על סקרנות. אבל לא חושבת שזה משהו שאני יכולה לעשות כל פעם שעולה שאלה כזו

מספיק 3-4 פעמים בתקופה קצרה כשאת מזהה שזה מוציא ממך כבר תחושות מעבר לנורמליות. או כשזה כמה ילדים במקביל בשלב הזה ואז זה מרגיש כמו מתקפה מכמה חזיתות ואת רוצה להרגיע את כולם בתהליך אחד.

לפעמים זה נרגע ואז שוב חוזר ואז אפשר שוב לפתוח את זה מעבר.

מניחה שאם הפותחת עצרה כדי לשאול על זה, זה מספיק מציק לה ששווה לעצור רגע ולהבין מה קורה פה ואיך אפשר לנתב את זה להתקדמות ולמידה ולא לתסכול ומאבק כח.

במאמר מוסגר,

בעיני להגיד זה לא משהו קשור אליך, עלול להגביר חרדה ולכן אני אישית נמנעת מתשובות כאלו בלי להסביר איך יכול להיות שזה לא קשור אליו ולהרגיע שהוא באמת יאמין לי שזה לא צריך להטריד אותו.

כלומר אם הוא רגוע אלרי תשובה קצרה, אז הכל טוב.

אבל אם הוא רק מקבל את הסמכות שאסור לו לשאול אבל בפנים הוא לא רגוע, ולומד רק שאסור לשאול, מבחינתי זה לא טוב.

אבל יכול להיות שזה נכון רק לגבי הילדים שלי ולא לגבי ילדים אחרים.

אני לא מתיימרת להגיד מה נכון לכולם, אני משתפת איך זה אצלנו ומי שרוצה שתיקח, ומי שלא רלוונטי לה הכל בסדר 😊

והורים לא משתפים ילדים בדברים האישיים שלהם.

אבל אולי אפשר להפוך את זה למשהו מצחיק:

לענות להם על השאלה, אבל במלל צפוף ובמילים גבוהות, וב"אירוך" רב - עד שהם יתחרטו ששאלו🤭

וזהו.

לפעמים משנה, מוסיפה, מעוותת את נושא השיחה האמיתי.

מדברת בחדרי עם דלת סגורה או כשהם ישנים...

כשזה סתם שיחה עם חברה ומעניין אותם- אני משתפת.

קשיים כאלה הגיוני שמכניסים ללחץ לא מבוקר כזה...

נסי לנוח עוד קצת בחדר, ואז לצאת אליה, להתנצל בפניה ולהחזיר לה את המוצץ, ולהסביר לה בעדינות שנלחצת כי יש לך הרבה מה לעשות ואת צריכה עזרה עם הילד...

הכי חשוב לא להישאר במקום של ההלקאה העצמית❤️ (קל להגיד, קשה לבצע...) בכל אופן, הכי טוב לילדים אמא יציבה שלא מתבוססת בתוך עצמה, ולכן זה חשוב...

זה קורה לכולנו 💔

תחושת אשמה ושנאה עצמית מלוות אותנו הרבה אחרי שהילדה עבר לה ... כשאת נרגעת תגידי לה שאת מצטערת ולא התכוונת, זה יקל גם עלייך וגם עליה.

עם כזאת הקדמה הייתי בטוחה שעשית משהו רשלני שגרם לסכנה חמורה

(כמו לשכוח להרים הנדברקס והאוטו הידרדר)

קודם כל בשביל עצמך כדאי להפחית את הציפיות להכנות לחג למינימום האפשרי.

לא יקרה כלום אם לא תספיקו לשטוף את הבית, ממילא אוכלים בסוכה, ואם יהיה למחר לאכול חלה עם שניצל (וגם זה אפשר קנוי)

נשמע שיש פה פער גדול בין הציפיות ליכולות שגורם ללחץ שרק שורף זמן ומגדיל נזקים.

כנסי למקלחת מרעננת

תתכנני מחדש את היום לפי מה שריאלי,

תשאירי זמן לקצת נחת עם הילדים

תשלבי לכם מסכים ושמע פודקאסטים,

תוציאי להם חטיף אחר"צ

והכל יהיה בסדר.

יבואו עוד ימי שישי וערבי חג מוצלחים יותר. זה בסדר גמור אם לפעמים יוצא מפוקשש ברמות.

לפעמים חולים, לפעמים לחוצים, קורה במשפחות הכי טובות!

הכל בראש, תשנני לעצמך שהכל בסדר ויהיה בסדר!

כלכך הגיוניות ברמת הדיוק.

רשמתי גם לעצמי

לשחחחחחחרררררר

אני לא יודעת בת כמה הילדה. אבל אחרי שדברים נרגעים אפשר לדבר איתה, להסביר את הלחץ ולהתנצל ולחבק. וזהו, להמשיך הלאה. הכל בסדר. גם פה בלי אתגרים אנחנו לא בקצב בכלל וכולם עצבניים....

שבר משהו לשכנה בסוכה...

או הציק לילדים ברחוב

הפתעת בסוף...חחחח

קרה לי גם...יפה שאת בהלם מעצמך, את נשמעת אמא מקסימה.

אני היום צרחתי על הבת בת 9 שלי והעפתי אותה מחדרי כי כמה יכולה לספוג את הצעקות שלה עליי שאחותה לקחה לה את הבריסטול הירוק שחסר לה לקישוט לסוכה. אז הצעתי לה מלא אאפשרויות והבאתי לה דברים חלופיים והיא צועקת שעכשיו אלך לקנות לה חדש וכו

צרחתי עליה שתצא מהחדר ותתמודד ביי.

היה לי רע

היא ישבה עם עצמה, חשבה ומצאה פתרון יצירתי מדהים חדש

חשבתי לי שכן לפעמים אולי ילדים צריכים משהו שיפעיל להם את הנשמה, אז אולי היה טוב שצעקתי עליה.

וואו היא נשמעת ממש כמו בן ה9 שלי...

מלא צעקות עלי והכל עכשיו ואימפולסיבי

מעניין אם זה אופי או קשור לגיל או שניהם

באמת מתסכל❤️

הגיוני שתבכי, תני לזה..

אולי תרשמי פה באיזה אזור את גרה ונמליץ לך על רופא אחר ?

כי התורים לרוב הרופאים כאן הם בטווח של חודש.

ממליצה לנצל את החודש הזה להתארגן עם בדיקות חשובות שבלעדיהם לא מתחילים טיפולים.

תתחילי בבדיקת שד אצל כירורגית או רופאת משפחה שהתמחתה בזה. יש פה שרשור נעוץ שיכול לעזור. (בלי בדיקת שד ב"תוקף" לא עושים טיפול...)

אפשר לבקש מרופא משפחה הפניה לפרופיל הורמונאלי ובדיקות דם מקיפות.

זה יכול לקצר תהליכים אחר כך

ממליצה מאד!

שוב חיבוק ענק

והלוואי ולא תצטרכו את התור לרופא בחודש הבא

ותתבשרו בבשורות טובות ומתוקות, בזש"ק בבריאות, בשמחה ובאהבה.

האמת היא שכבר הייתי פעם אצל כירורגית שד, והיתה חוויה ממש לא טובה, אז אני קצת מדחיקה את זה שאצטרך שוב...

מה זה אומר "רופא משפחה שהתמחה בזה"? יש כזה דבר?

בשביל להתחיל תהליך של פוריות צריך בדיקת רופא כירורג שד בתוקף

תנסי לנצל את החודש הזה לדברים האלו

פרופיל הורמונלי עושים ביום 3-5 לוסת, אצלי הרופאת משפחה נותנת כאלו הפניות. אני כותבת לה באפליקציה וזה מספיק.

חוץ מזה ממש הרגשתי אותך בתסכול וההחמצה

אני לגמרי יכולה להבין אותך, עברתי דברים דומים בעבר וכמעט שום דבר לא עזר לי לא להתבאס על זה...

וזה בעצם כי אין הרבה כירורגיות לצערנו....

לכן המלצתי להסתכל בשרשור הנעוץ פה בפורום, יש שם הרבה מידע בכל קופ"ח

אני לא מסכים עם בעלך.

רופא הוא לא נציג שירות של חברת סלולר, הוא לא אמור להיות קצר סבלנות בסוף המשמרת שלו.

להתקשר למרפאה זה אף פעם לא מזיק, מקסימום היו אומרים לכם שזה לא אפשרי. אם היו אומרים לכם שזה כן אפשרי, אז מן הסתם הייתם מקבלים ממנו את השירות הכי טוב שיש לו.

ובכל מקרה פעמים רבות איחור של לקוח לא מעכב את הרופא אלא רק משנה את הסדר, כלומר מי שהיה אמור להיות אחריכם נכנס במקומכם, ואז אתם הייתם נכנסים במקומו. ממילא פעמים רבות התור כולו מתעכב ואף אחד לא נכנס בשעה שהוא הוזמן אליה.

ואם יש רופא קצר רוח בסוף המשמרת שלו, לא הייתי רוצה שהוא יטפל בי גם באמצע המשמרת שלו...

אבל זה קרה. ולכן התגובה שלך מיותרת ופוגעת, כי היא דורכת עוד יותר על הקושי, תוקעת סכין בפצע ומסובבת אותו.

זה היה התור האחרון ביום, ולכן הנטיה של בעלי היתה לוותר כי זה פחות סיכויים שהוא יישאר עוד. גם אני חושבת שזאת היתה טעות, אבל התגובה שלך פוגעת ומיותרת.

הוא אמור למות לבד בפינה שהוא נכנס אליה, או שמצאו אותו על הגב מתי שהוא..

לנו ההדברה החזיקה הרבה יותר מכמה חודשים, יותר לכיוון של שנים

הבאתי מדביר לבית

אצלי זה כמה חודשים לא כמה שנים

מצד שני, ניקיתי מאז חלונות פעמיים (בהנחה שנכנס מהחלון) וכמובן שטפתי את הבית

אני יכולה להיות רגועה? במקום להתכונן לחג שבת אני כל הזמן משוטטת עם העניים שלי בכל מקום

קטו הוא עכול להיכנס

אבל עם הדברה הוא אמור למות

ופעם הבאה אגב תבקשי שידבער גם קצת מחוץ לבית זה גם אמור לעזור

יימח שמו, ימות במהרה

בערך אחרי עשרה חודשים הם מתחילים לחזור לאט לאט

שהוא ימות בתווך הזמן הקרוב? וואי זה סיוט

ולמה אני כזאת פחדנית?

קצת מגעיל למצוא מקק מת, אבל אין סיכוי שהוא לא מת מההדברה.

כזה חי מטייל פתאום בבית

אחרת את תצרכי להיות זאת שתעשה את זה

מזכיר לי שפעם נכנס גוק לחדר שינה שלנו

לילה לבן כולל הזזת כל הרהיטים בחדר

עד שלא היתה גופת ג'וק לא הלכנו לישון