אני הייתי בודקת שוב את עניין הרפלוקס הסמוי

נורמלי

אז עושים גם דברים שבד"כ לא עושים.

אני הייתי הולכת לרופא גסטרו טוב או לחילופין רופא ילדים מומחה

והוא לא ראה כלום.

אין לנו כוח להשתגע על זה גם עכשיו

שהמליץ על תרופה נגד חומציות לתינוקות למרות שהיו במשקל תקין? או על רופא ילדים מנוסה כנ"ל?

למיטב הבנתי, כל עוד לא עושים בדיקת הדמיה, אי אפשר 'לראות' ריפלוקס. ייתכן שאני טועה אבל זה מה שהבנתי.

את פשוט חוזרת על כך ש'הרופא לא ראה כלום', כשבעצם אין ממש מה לראות, יש דבר הרי שנקרא ריפלוקס סמוי כי לא רואים אותו, אין הקאות.

פשוט, יש רופאים שהגישה שלהם היא לא לטפל כל עוד התינוק עולה במשקל, ויש כאלה שנותנים תרופה על סמך תיאור של ההורים של בכי/אי נוחות סביב ארוחות, ובעצם התרופה היא מה שעוזר לאבחן האם יש ריפלוקס או לא.

( ולא מאוד חשוב אבל הרופא המומחה למערכת העיכול הוא גסטרואנטרולוג, ובקיצור גסטרו, אבל לא גסטרולוג)

כמובן, אפשר לקבל את דעתו של הרופא שאם היא ב"ה בריאה ומתפתחת לא כדאי לטפל, ולפי מה שהגיבו כאן בשרשור ייתכן גם שבאמת אין משהו חריג, והיא גם עוד מעט בגיל שממילא יש הרבה פעמים הטבה גם אם יש ריפלוקס. אבל זה לא ששלתתם ריפלוקס

כדאי לפנות ואיך לטפל.

יכולה לשתף אותך שהבייבי שלי בכה יומם ולילה במשך חודשים.

הרופא ילדים שלנו שלח אותנו לבדיקות שונות ומשונות כדי לנסות להבין מה קורה איתו.

כשכל הבדיקות ב"ה יצאו תקינות הוא אמר נשאר עכשיו רק לקחת תרופה לרפלוקס ולעשות ניסוי ותהיה.

אם הוא קצת ירגע כנראה זה רפלוקס סמוי.

לילדון שלי היתה איזו בעיה אורטופדית בנוסף, והפיזיותרפיסטית שלנו המליצה לי ללכת לכירופרקטית מיוחדת לילדים- לא לאוסטיופת

אחרי לבטים רבים החלטנו ללכת למישהי שהיא יחידה בארץ שמטפלת בתינוקות

טיפול של 7 דקות שלווה בצרחות נוראיות,פשוט הציל את הילד שלנו.

מאז הילד נרגע, התחיל להתפתח וב"ה הוא סגר פער התפתתחותי של כמה חודשים.

היא טענה שהיה לו תפוס הגב התחתון ועוד חוליה בעמוד השדרה וכן עצם הבריח.

כמו פלא תוך יומיים מהטיפול הילד פשוט נהפך לילד אחר.

אולי תנסו את הכיוון הזה?

אם את מעוניינת אכתוב לך את השם באישי.

שלושה ימים לתוך אירוע משנה חיים, זה הזמן להשתמש בתותחים הכי כבדים.

וכמה שזה מרגיש שעברה שנה,

אנחנו רק ביום שלישי.

(לא סופרת את שבת כי זה מצב שונה לגמרי, סופרת שלושה ימים בלי מסגרות)

אצלנו היום טיפה התחיל להתבהר.

וגם המצב הביטחוני קצת יותר אופטימי.

לא לפחד להשתמש במה שיש, כל האמצעים כשרים.

וחיבוק 🤗

לפעמים הם סקרנים

לפעמים הם אוהבים ידיים

לפעמים יש להם טמפרמנט

לפעמים זה גזים/כאבי בטן/ שיניים

מה זה אומר עצבנית מבחינתך?

ניסית לתת משכך כאבים?

התרגלתי מהילדים הקודמים שלי שהם משחקים יפה על הרצפה, צוחקים ונהנים, ורק כשרעבים או שמציק להם משהו הם בוכים... והתרגלתי גם שיחסית קל להרדים אותם...

לא יודעת, אולי באמת ההתנהגות שלה היא התקינה ושלהם לא...

זו תשובה גם ל @טריה.

אבל איך אפשר להתנהל ככה? איך עובדים (במחשב - היא רוצה כל הזמן לגעת בו), איך עושים כביסות, איך מנקים את הבית, איך מתקלחים? (לפחות לרדת למקלט זה גם ככה על הידיים...)

אמנם ב"ה יש לנו הרבה זוגות ידיים במשפחה (טח עכשיו, כשכולם בבית), אבל הילדים כבר מתעצבנים...

וזה לא שהם חריגים. כל ילד והאופי שלו🤷

אני מבינה שזה מקשה עלייך, אבל לא הייתי מחפשת מה לפתור פה, מלבד לנסות להקל עלייך

יש לך לול לא? שתהיה בו כשאת מתקלחת

כנל כביסה. אפשר גם בזמנים שהיא ישנה.

הרי את לא כל היום מתקלחת ומכבסת

.עבודה זה משו אחר האמת ולא ברור לי איך אפשר לעבוד במתכונת הזו רצוף ולדעתי זו כן דרישה מוגזמת. אאכ והילדים נרתמים לעזור כל כמה זמן

ובעלך יכול לעזור גם מתי שהוא מגיע

וגם אם היא מתעצבנת, לא נורא. לא קרה כלום. בסוף הבית צריך לתפקד והיא צריכה להשתלב  

לא זוכרת בת כמה היא אבל יש ילדים יותר עצבניים

הילדים שלי היו עצבניים הרבה כשהיו קטנים גם כשלא היו רעבים או עייפים

אז באמת לא בטוח שיש בעיה.

נשמע לי ממש הגיוני שעם תינוקת בגילה אי אפשר לעשות את כל מה שאמרת.

אתם יוצאים קצת מהבית?

עשר דקות זה המון, אפשר לנצל את זה. אפילו אם יש חתיכת דשא בין שני בניינים.

בבית לי עזר רק מנשא, לפעמים רק מנשא גב.

אולי תעשו תורנות מי איתה במנשא.

יש לכם מרפסת? אפשר להתקין נדנדה ומישהו ישמור עליה שם. הבחוץ המעניין מאוד עוזר להירגע.

אם במנשא היא רגועה תנסי להיעזר בבעלך נניח שייקח אותה לתפילה במנשא.

למדתי לעשות המון דברים ביד אחת ולנסות להספיק הרבה כשהוא ישן.

עבודה - אין לי מושג, בשגרה הוא אצל המטפלת, עכשיו אני באמת לא מצליחה לעבוד כי הוא מנסה למשוך הכל.

הבעיה העיקרית שלי היא שהוא כבד...

עדיין אני חושבת שיהיה לי יותר קל להתאים את הציפיות שלי ולזכור שזה עניין של חודשים ספורים מאשר לנסות "לחנך" אותו.

שהיו להם תקופות משגעות שינקו בעצבים, מתנתקת, ומתחברת שוב ושוב, בוכה, מתפתלת... בסוף מצאתי את עצמי מניקה בעמידה ועוד מתנועעת תוך כדי. תקופה של איזה חודש נניח, לא באמת זוכרת זה היה לפני שנים, רק זוכרת שזה עבר מתישהו וזה היה נורא מתסכל.

אני מאמינה שזה היה גזים/ כאב בטן כלשהו/ גרפס תקוע/ משהו מציק אחר... בגדול, אני מאמינה שהגוף מרפא את עצמו, אני אף פעם לא ממהרת ללכת לרופאים.אם היא עולה במשקל, מתפתחת , צוחקת אז לגיטימי שהיא בכיינית, יש תינוקות קשוחים וזה משגע, אבל לדעתי זה נורמאלי.

וממש מבינה אותך, כשמתרגלים לתינוק מלאך זה מאוד קשה לנחות לתינוק קשה. זכיתי באחד כזה מלאך וזה היה מדהים.

רק כשהם ישנים.

יש לי ילדה אחת שכשהיא היתה תינוקת יכלה לשחק בלול עם עצמה, עם השאר אין מצב, הם לא הרגישו לי תינוקות קשים, אלא רגילים, שרוצים יחס וידיים.

ההתפתלות בהנקה, כן נראת לי פחות תקינה.

אבל בדרך כלל כשהיו לי תינוקות כיבסתי וסידרתי כשישנו או כשמישהו אחר החזיק אותם.

כשיש כבר הרבה ידים בבית זה קל יותר.

עכשיו כשהוא הפגיש אותי עם מציאות שיש תינוקות שלא רוצים אך ורק בידיים ושנותנים לי לעשות אפילו משהו

זה גרם לי להיות בהלם חח לא חשבתי שזה אפשרי בכלל

פתאם הערצתי את עצמי איך גידלתי את כולם😂

אז כן מה .שיארת לי לפחות נמשע נורמלי

אני באמת נעזרתי מלא במנשא

ואם יש לך גדולים הז בכלל תענוג

תמצאי את הדרך לדרבן אותם לעזרה איתו במזנים שאת צריכה במיוחד

תפרגני ותתגמלי אותם על זה לפעמים בצורות שונות

ובעיקר כשמתיחסים למשהו כאל תקין ןנורמלי יותר קל למצוא דרך להתמודד

מאשר כשיש מחשבה שזה לא נורמלי

ונמצא כמעט כל היום על הידיים, האמת לא חשבתי שצריך ללכת לרופא.

זה התחיל להטריד אותי לאחרונה כי לא ברור לי איך הוא יזחל ויתפתח ככה,  אבל אני רואה את זה כמשהו טבעי שהוא רוצה קרבה לאחר ההורים. (על הידיים הוא רגוע מאוד בד"כ, אבל לשכב ולשחק הוא מוכן לזמן קצר מאוד).

רוצה לחדד קצת יותר מה מפריע לך?

אולי שם את יותר רגועה, אז היא מרגישה ונרגעת גם?

הילדים שלך גדולים, הם יסתדרו זה עם זה אם תהיה אזעקה.

אני הייתי חוזרת לאוסתאופת. לנו זה מאד עזר.

מנסה להפריד בין שני הדברים שמפריעים לי:

ההתפתלויות בהנקה - שהן אמנם לא תמיד, אבל ברור לי שהן לא תקינות.

העצבנות שלה כשמניחים אותה במקום שהוא לא הידיים - זה אולי תקין, אבל מקשה מאוד על החיים... (יש לה זמנים שהיא כן מוכנה לשחק עם עצמה, אבל הם הולכים ונעשים נדירים...) וחוץ מזה קואה שגם על הידיים היא פתאום מתעצבנת ממשהו לא ברור, ומנסה כאילו לזנק מהידיים...

והבעיה הנוספת היא שהיא לא מתפתחת ככה כמו שצריך... עוד לא זוחלת בכלל (בת 8.5 חודשים) ומתהפכת אבל לא מספיק...

היא לא אוהבת להיות בלול - בוכה ברגע שאנחנו משכיבים אותה שם. לכן הוא עכשיו בחדר ומשמש רק לשינה בלילה (בשילוב עם המיטה שלי כמובן...)

בטיולון - לפעמים מוכנה, הרבה פעמים לא.

טיולים היא אוהבת. אבל היום בעלי יצא איתה ועם הילדונת לגינה (שחררתי כי היא קרובה לבית ולמקלט) והיא לא נרגעה

עם מנשא אני עצמי לא מסתדרת (עושה לי כאבי גב).

אולי באמת איזו נדנדה במרפסת תעשה טוב. אם למישהי יש קישור למשהו בטיחותי אז אשמח.

הגדולים שלי מדהימים ובאמת עוזרים בשמחה, אבל הם לא הורים, ואם אנחנו קורסים - אז הם ודאי לא יחזיקו מעמד...

@אמהלה - אשמח שתכתבי לי באישי את ההמלצה שלך. נראה מתי נצליח להתאפס על עצמנו (מלחמה ועוד שלל תורים לילדים) כדי לטפל בזה...

בגדול לדעתי זה קצת מזין את עצמו,המעגל הזה

היא כבר גדולה בשביל רק להיות בלול, אבלהיא גם לא זוחלת. וקשה לה כנראה.

לאיודעת אם זו תאוריה מדויקת ביחס להתפתחות תינוקות, אבל כך ההגיון שלי אומר לי

לפני שבועיים או שלושה, ובאמת נתנה לי תרגילים.

אבל אני לא מצליחה להתמיד בהם, גם מבחינת פניות נפשית ועומס (בטח עכשיו) וגם מבחינת יכולת פיזית-חושית שלי...

ובאמת גם אני מרגישה שאם היא הייתה יודעת להזיז את עצמה היא פחות הייתה בוכה כי היה לה פחות משעמם...

1. סטופר של 10 דקות - לתרגל לפחות פעם ביום

2. לנסות שהגדולה תתרגל איתה בהשגחה שלך

3. להטיל את המשימה על בעלך

בסוף לדעתי, חבל לרוץ לעוד ועוד מטפלים. זה גם גוזל ממך זמן ואנרגיה נפשית וכוח. וגם עולה כסף. ויכול להיות שזה יתן פתרונות עוקפים בלבד.

תתמקדי בפתרון הנוכחי של פיזיוטרפיה ותחפשי את הדרך להתמיד בו, יכול להיות שזה יקל עליה.

שולחת הרבה כח  

לא זוחלת

כן מסתובבת סביב עצמה והולכת ברברס

הבנתי שזה תקין

חוץ מזה היא יכולה להיות הרבה על הרצפה רק אם יושבים לידה ומשחקים איתה

אם לא היא מאבדת סבלנות מהר מאוד

מסוגלת לשבת על הרצפה......

יש גם כסאות נמוכים שאפשר לשבת עליהם

נראה לי קוראים לזה כסא חוף.

זה גם מעניין אותה

אס לפעמים אנחנו נפגשות כמה שכנות ונותנות להם לשחק ביחד בערך באותו גיל

אבל מחוסר ברירה...

בגיל חמישה חודשים ראיתי שהיא ממש נהנית  ורגועה אצל המטפלת יותר מאשר בבית כי בבית משעמם לה

במבט לאחור זה כנראה היה קושי בויסות חושי שגילינו יותר מאוחר. היה רגוע בעיקר על הידיים או במנשא והתפתח מאוחר. ברגע שלמד ללכת הוא נהיה הרבה יותר רגוע.

בטיפת חלב המליצו לי לשים אותו עם כמה שפחות ביגוד על דשא סינטטי או שטיח כל יום וזה באמת עזר לו ללמוד לזחול.

שמתי אותה על המיטה שלנו, ופתאום היא נהנתה לגמרי והתהפכה לכל הכיוונים בחופשיות. וגם על הספה היא אוהבת להיות. רק שהן לא בטיחותיות לשהייה לבד...

יש לנו משטח פעילות, אבל הוא תופס חצי סלון, אז אני לא שמה אותו הרבה... אבל אולי נעשה את זה בכל זאת, והילדים ידרכו עליו וזהו. ונראה אם באמת זה יעזור לה...

לדעתי אם ההתפתלויות לא תמיד זה לא מדאיג. אולי צריכה גרפס, אולי גזים.

רצון לידיים בוודאי מקשה על החיים. אבל תינוקות זה קשה... לא אומר שמשהו לא בסדר איתה.

לגבי ההתפתחות כן כדאי לשים על הבטן כמובן. אני חושבת שאת צריכה להתרגל לשים אותה הרבה פעמים ולהיות מולה ואיתה. גם אם זה למשך דקה. פשוט נשמע שהיית רגילה להניח על הבטן והיו שמחים לאורך זמן ומתפתחים. אבל אצלה זה פחות עובד, אז כדאי להגביר את תדירות הנסיונות.

וכמובן לבצע את הפיזיו', אולי לתת למישהו אחר אם קשה לך מדי? מובן. לרוב הם בוכים מזה... או לראות אם עוד כמה ימים המצב נרגע ויש יותר פניות לזה.

באופן כללי יש תינוקות קלים ששמחים בכל מקום. אנחנו קוראים לזה תינוקות ''של השכנים''. בצחוק. אני לא מצפה לעשות הרבה דברים עם תינוק ולא מצפה שזה יהיה קליל ונלווה. זה בהחלט עוצר את החיים לתקופה. ולכן בין היתר גם ריווחתי... יכול להיות שפשוט את לא רגילה. וצריכה בעיקר להתאים ציפיות ולשחרר קצת במקום לנסות ''לתקן'' את המצב.

לא כביקורת חלילה. באהבה. הרבה הצלחה ונחת.

אבל כל אחד מהם בנפרד היה תינוק נוח...

היה לי הרבה יותר קשה הגידול של התינוקת הקודמת מאשר הגידול שלהם

יכולה לתת לך רעיונות. יתכן מאד שהגברת רגישה לאור או לריח.

יש לי בת כזו וכשמתי אותה למדל בחדר חשוך ושקט היא היתה רגועה

היא היתה צורחת שעותת והשכנה ממול ילדה איתי ביחד ולא הבינה מה זה העוצמות האלה

אני לא באמת יודעת מה מציק לה. כדאי מאד להתיעץ.

אצלינו יש בטיפת חלב את מי לשאול, יש שם רופאה התפתחותית

וגם מדריכת הורים ומרפאה בעיסוק שמעתי...

לך אותך.

זו התאוריה שלי, שכמה שילד יותר קטן ככה הוא משקף את אמא שלו, ואם זמן של מתח וחרדה, או סטרס כי אין זמן לעצמי בתוך יום יום שואב ודורש, זה יופיע גם בהתנהגות של התינוק.

לכן שתיהן דורשות תשומת לב מיוחדת, לכן התינוקת נרגעת במקלט...

אולי זו פסיכולוגיה בגרוש, אני גם בשום אופן לא אומרת שזה לא דברים שאחרות כאן הציעו, אבל בהחלט יכול להיות מצב בעיני שגם אם תבדקו לא תעלו על משהו. הלואי שיש דרך להקל עליה ועליך ועל כולכם. את מוצאת מידי פעם זמן לעצמך בתוך כל הבלאגן?

בימים האחרונים אין לי כמעט רגע של נחת (אפילו עכשיו - כולם כבר ישנים סוף סוף, חוץ מהילדונת, שבעלי לקח אותה לטיול הירדמות באוטו, אז אני לא מעיזה ללכת להתקלח ולישון שמא תהיה אזעקה, אבל מצד שני עייפה מכדי לעשות משהו מועיל לנפש...)

והאמת שכל השנה האחרונה הייתה מורכבת בשבילנו, בלי קשר למלחמה, עם אבחונים ואבחנות לילדים וכל מיני כאלה, אז הגיוני שגם זה משפיע על התינוקת...

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

לא נשמע לי פתרון יעיל

הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.

שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.

איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..

ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?

אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

מחובר

+ תיקון אוטומטי

חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך

והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד

תלוי

מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️

אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.

מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.

אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.

בהצלחה ומזל טוב!!

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..

אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה

אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה

חיבוק♥️