יש לך תכנון ללדת בימים הקרובים? 😅

אני פשוט עדיין מצרה על זה שלא יכולתי להשתחרר מוקדם בלידות האחרונות...

באלתורי מחלקה שבדר''כ הם סיוטט מצד תנאים

וא זלחור הביתה לאזעקות וילדים בבית כל היום

אותי כמעט שיחררו בגלל שהקלו ראש בעיקר לשחרר וזו הייתה יכולה להיות טעות, מזל שעמדתי על בדיקות מעמיקות ובסוף כן השאירו אותי באשפוז

יש מקרים שעדיף להתבאס מחוסר נוחות מאשר לרוץ ולחזור לטיפולים במרפאות בימים כאלו עם תינוק שרק נולד וממילא כבר נמצאים בביח ליד מרחב מוגן

השתחררה אחרי 18 שעות

אמרה שהאשפוז בכלל לא נעים

חדר ענק ענק ממוגן עם מלא וילונות למחיצות

2 שירותים לכל היולדות

הבעלים עוברים שם בלי הגבלה

ברור שעדיף להשתחרר.

יאלה לא צריך שום פיקוח וזהו

איזה מצב מטורלל

לק"י

ושניה אחרי לידה.

אבל לי קל לדבר, תמיד האשפוז אצלינן ארוך, כי יש צהבת.

בגדול שר לעשות את זה גם במרפאה...

לא יודעת להסביר..

גם שחררו מוקדם בגלל המלחמה (היה בהתחלה במקום מופגז)

לק"י

צהבת אחרי יותר מ-12 שעות.

ואם היינו חוזרים הביתה, ושוב חוזרים לאשפוז, זה היה קשה.

לק"י

אבל לא זוכרת מתי בדיוק.

רגיל.

מביות מלא

ואחרי יממה בערך נפל לי האסימון שהיא מיובשת ומתחילה גם להצהיב.

(וזו ילדה חמישית ויש לי נסיון נוסף ועשיר עם יילודים).

לא חזרתי למיון אלא ישר ליועצת הנקה תותחית, עבדתי קשה מאד והצלחתי לשקם את ההנקה ב"ה.

הסברה טובה להורים למה לשים לב יכולה לעשות את העבודה.

(לצורך העניין, יש הרבה תינוקות שלא יונקים טוב בהתחלה, בבי"ח נותנים להם תמ"ל כדי שלא יתייבשו ולפעמים הולכת מזה ההנקה).

לק"י

הייתי פונה לטיפול רפואי במקביל לחיזוק ההנקה.

(אני כותבת את זה לטובת נשים אחרות).

אצלי כולם היו עם צהבת עוד באשפוז, אבל ב"ה ינקו טוב.

ואצל רובם בכלל לא המליצו לתת תמ"ל, כך שאני מאמינה שזה תלוי במקום או בזמן, שמבינים שהעיקר להאכיל הרבה, והנקה מרובה "מספיקה".

ואין לי ניסיון עם שחרור של ילד שלא היתה לו צהבת, אבל בהחלט חשוב להדריך הורים איך לשים לב אם התינוק מפתח צהבת וכו'.

יש צורך במעקב רפואי כלשהו

מפחיד אותי לחשוב על שחרור כזה מוקדם

כולל מעקב ובדיקות שצריך לעשות בשלב מאוחר יותר אחרי הלידה.

משרד הבריאות בהנחיה דרמטית: "להיערך לשחרור יולדות תוך 12 שעות"

המנהל הרפואי של מחוז ירושלים במאוחדת, ד"ר מנחם ביתן, מסר כי "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרוב היולדות והתינוקות נמצאים במצב תקין ויכולים לשוב לביתם, גם אם עברו רק 12 שעות ממועד הלידה. יחד עם זאת, על מנת להמשיך לנטר את מצבו של התינוק ולאתר מבעוד מועד בעיות רפואיות שדורשות טיפול, החלטנו להמשיך לבצע מעקב אישי אחר כל יולדת, כשברוב המקרים הרופא שיגיע הוא נאונטולוג, מומחה ביילודים ובפגים. יש בדיקות ליילודים שבכל מקרה צריכים להיעשות, כולל בדיקות דם ספציפיות ואנחנו מקלים על בתי החולים וממשיכים את מה שהיילוד אמור לקבל ב-72 השעות הראשונות לחייו - אצלו בבית על ידי צוותים שלנו".

נשמע לי מופרך

ואני בטוחה שאם לא יעשו את זה הרבה יולדות יוותרו על המעקב כי זה ממש קשוח לצאת עם תינוק וללכת ולחזור כשאת ביום יומיים אחרי הלידה ואם חזרת הביתה אז גם יש לך ילדים נוספים על הראש... 

זה חלק מהתפקיד של אחות טיפת חלב, לעשות ביקורי בית.

אני יודעת ששכנה שלי שהיא אחות טפ"ח עושה במלחמה ביקורים כאלה וגם מזמנת אישית בכל מיני זמנים שיתאים ליולדות

אחות טיפת חלב מגיעה לבית גם בלי מלחמה, לפחות בילד הראשון.

ככה זכור לי שהתקשרו להציע לי אחרי לידה.

אבל התקשרו להציע

למרות שתכלס זה לא לבדיקות

זה יותר להדרכה עם תינוק חדש, לראות את החדר שלו והציוד

וזה היה נחמד כי זה חסך ממני את ההגעה לשקילה של שבועיים אחרי לידה- היא הביאה איתה משקל וגם היא הייתה יועצת הנקה אז גפ עזרה לי עם ההנקה..

אבל חוץ מזה זה לא איזה ביקור קריטי במיוחד

לק"י

למי שצריכה עזרה או הדרכה.

סליחה על הבורות, זו הייתה פעם ראשונה

היא לא אמרה לך להרפות את השרירים שם?

לק"י
 

הרופא/ המיילדת מכניסים את האצבעות שלהם. לפעמים לוחצים על הבטן במקביל.

לפעמים זה לא כל כך נעים. לנשים שהן לא רגישות במיוחד, אני לא חושבת שזה כואב בדרך כלל.

ואם אין סיבה מיוחדת, לרוב בודקים פתיחה כשמגיעים ללדת, ובודקים כמה פעמים בדר"כ, לבדוק אם יש התקדמות.

(יש רופאים שבודקים במעקב הריון עודף. אני אישית מוותרת, אם אין סיבה).

היא סתם רצתה לעשות "כי בד"כ עושים" , לא בהריון או משהו

פעם הבאה לסרב? לא ידעתי שזה לא הרגיל

לק"י

ופתיחה לא בודקים עם המכשיר.

סתם כתמים לא כרגיל...

נראה לי שסתם נפלתי על רופאה מעצבנת

גם לי קרה שהלכתי מהסיבה הזאת לרופא ושאלתי אם אפשר לוותר על הבדיקה הפנימית, אז הוא אמר שאם ככה הוא לא יבדוק את כל מה שצריך לבדוק כדי לוודא שהכל בסדר..

וממליצה לך ממש לחפש רופאה מוצלחת שתלכי אליה קבוע❤️

ואיזה כיף לקבל חיבוקים

ככלל יותר שיותר רפויים ורגועים, פחות כואב.

ומאוד סביר שאצל רופאה שאת לא סומכת עליה את לא תהיי רגועה בבדיקה...

נשימות יכול לעזור, להתכונן לזה מראש. ללכת רק לרופא שאת סומכת עליו...

כן כואב לדעתי

אבל אני לא אחת שמרפה גם..

מה שלא יודעים זה שיש גדלים שונים, אפשר לבקש קטן. את גם יכולה לבקש להכניס אותו בעצמך.

ולהקפיד לשחרר את שרירי רצפת האגן בזמן הבדיקה כי בעצם מה שעושים בבדיקה כזאת זה להרחיב את האזור ולפתוח כדי שהרופא יוכל לבדוק, ואם השרירים מכווצים זה כואב הרבה יותר.

לשאלתך, עברתי בדיקות פנימיות כואבות מאוד וכאלה שלא כל כך כאבו, זה מאוד תלוי במומחיות של הרופא. העובדה שהכנסתי לעצמי את הספקולום השפיעה מאוד.

אבל יש רופאים יותר עדינים ויש פחות,

וכמו שכבר כתבו, זה גם תלוי עד כמה את מצליחה להיות נינוחה ומרפה.

אבל, ממש לא אמורים לעבור את זה מלא פעמים סביב לידות וכו'. בהריון אני לא חושבת שיש סיבה, לקראת לידה לפעמים, אבל לפעמים גם כשרופא רוצה לבדוק - זה מיותר, כדאי לשאול האם זה נחוץ ולמה. אחרי לידה לא כל הרופאים בודקים עם ספקולום, אבל לי נראה שזה כן חשוב. בדיקת פאפ פעם ב3 שנים נדמה לי.

אז באמת נפלתי על אחת ממש לא עדינה...

ורק בשביל לנרמל - גם כשעושים אצל רופאה עדינה מתוקה מנוסה (כמו האחת שלי) זה עדיין יכול לכאוב. לפעמים ההחדרה כואבת (אבל כאמור את יכולה לבקש להחדיר לעצמך לאט), אבל כשפותחים את הספקולום (יעני מרחיבים) כמעט תמיד מרגישים כזה לחץ, קצת דומה לזה שמרגישים בבדיקות שיניים לחץ (כשהרופאה אומרת)

זה לא כיף, אבל אם אין לך בעיות בריאותיות שקשורות, לא צריך לעבור את זה הרבה. 

לק"י

במשרה מלאה.

אבל בתיכונים זה בדרך כלל עוז לתמורה, ואז זה פחות שעות.

את ההטבה של משרת אם מקבלים רק אם יש מעל 80% משרה, שזה יוצא 19 שעות.

זה עדיין לא מגיעה למשרה מלאה.

משרה מלאה בחט"ב /תיכון למורה לא אם זה 24  ש"ש.

למורה אם זה בערך 22 ש"ש.

לק"י
 

כי ביסודי משרה מלאה זה 26 שעות פרונטאליות, 5 שהיה ו-5 פרטני.

משרת אם זה בסך הכל פחות שעתיים (1 פרונטאלי, ו-1 שהיה).

אני יודעת שבתיכונים יש פחות שעות פרונטאליות ויותר שהיה 

אני פחות מכירה מה קורה ביסודי אבל יודעת שיש הבדל.

לפני האופק ("בעולם הישן") ההבדל היה אפילו יותר משמעותי.

כי 18 שעות זה אחלה מבחינתי

מה זה אומר בפועל שזה לא משרת אם??? ה בדיוק אני מפסידה?

להתעקש על זה?

אני בחטיבה 

כאילו יש לך יותר אחוזי משרה ממה שאת עובדת בפועל.

אפשר לקבל את זה רק מאחוז משרה מסויים. אם עובדים פחות, מקבלים בדיוק לפי אחוז המשרה שלך, בלי תוספת.

באופן אישי, אני לא קיבלתי אף פעם משרת אם, כי מבחינתי מספר השעות שאני עובדת מאפשרות לי איזון נכון בין בית לעבודה. ולא התאים לי להוסיף יותר שעות בשביל משרת אם, כשזה בסופו של דבר יבוא על חשבון הבית...

אני יודעת שאת באה מהכיוון השני - של להפחית שעות כדי לתת יותר מקום לבית. ויכול להיות שעבורך גם הפחתה מועטה יותר שעדיין תשאיר לך את התוספת של המשרת אם, תהיה משמעותית ותאפשר לך להתמקד יותר בבית.

אבל בעיני השאלה היא כמה שעות באמת יאפשרו איזון נכון, וגם אם 'מפסידים' משרת אם כי לא עובדים מספיק שעות כדי לקבל את ההטבה הזו, זה לא בהכרח הפסד אם ה מה שנכון לבית.

יש כמובן עוד שיקולים חוץ מהשיקול הכלכלי אז כדאי לקחת גם אותם בחשבון.

אני מדברת על צעירות יחסית.. כיתה ה'ו'.

הן מספיק כוח עזר אבל לא תמיד יכולות לתפקד לבד..

לפזר את הילדים בין חברים ואת הקטן לקחת איתך.

גם אם את חושבת שאת לא צריכה לנסוע להיבדק לשאול שכנה אם יש סיכוי שהיא לוקחת ילד 1 לארוחת ערב רק כדי לאפשר לך להתאושש קצת ולצבור כוח להשכיב..

אבל כבר כמעט שלושה חודשים אחרי..

לא חושבת שאני צריכה להיבדק..אלא אם ימשיך עד מחר אולי

להתפלל לה' שייתן לך כוח לארוחה והשכבות. לחם עם גבינה לארוחת ערב וזהו.

אפילו להשכיב בלי פיג'מה אלא עם הבגדים שלבשו היום.

אולי באמת אני לא אקלח אותם למרות שבקיץ זה די מסריח

אבל מחר שישי

החלטתי לקחת גם נורופן וב"ה שעה אחרי אני מרגישה הרבה יותר טוב

עדיין ויתרתי על מקלחת😅ועכשיו שני הגדולים כבר במיטות בתקווה להירדמות מהירה (שלא לדבר על זה שהאמצעי נגמל עכשיו מחיתול בלילה🥴)

נראה איך יתקדם הערב עם הקטני

קודם כל חיבוקק

איזהסיוט זה להרגיש טוב ואין במי להעזר להתמך....

בממוחד כשבעלך במילואים.

קוראת שאת מרגישה טוב יותר ב"ה

חיבוק ענק

אם יקרה שוב... אין חברה עם לב זהב שאפשר לקרוא לה?

לק"י

להגיד את שמות החלקים של הלב.

אני לא הכרתי הכל😂

ונראה לי שבמקומך הייתי מספרת למשפחות.

בעיקרון כמעט כולם אומרים שלא רואים את החב בצורה טובה וממליצים על אקו לב. הסיבה לרוב זה שהלב עדין לא מפותח מספיק. ישלחו אותך לאקו יגידו שהכל בסדר ויבקשו שתגיעי שוב בשלב מאוחר יותר, מניסיון.

אם את מרגישה שאת רוצה לספר תספרי אם לא בא לך את לא חייבת. אבל ברגע שתספרי בשלב מאוחר יש מצב ש"יכעסו" עלייך שלא סיפרת לפני אבל, זה נטו החלטה שלך. בהצלחה

לק"י

ותמיד ראו טוב את הלב ולא הפנו לאקו לב סתם.

וגם את פותחת השרשור לא הפנו לשם, אלא אמרו לה לחזור שוב לעשות אול'.

אז לא בטוחה שאת צודקת.

שמעת מעוד נשים שעשו אצל הרופא שאת עשית או באותו אזור?

והיא לא שלחה לאקו לב, אלא לסקירה חוזרת אצלה רק של הלב.

לק"י

ותמיד ראו טוב.

למה ההתלבטות אם לספר עכשיו או לא קשורה ללב?

לבן שלי יש מום בלב, גילינו רק אחרי הלידה. אבל גם אם היינו מגלים במהלך ההיריון, לא נראה לי שזה היה משנה משהו. סיפרנו להורים מוקדם יחסית, ואם היינו רואים את המום בהמשך אז היינו מספרים להם על המום בהמשך.

פשוט אני לא באמת יודעת מה המשמעות של זה. אם חס ושלום זה משהו שאומר שהעובר לא בר חיות חס ושלום חס ושלום ולא נשמע שזה העניין כי היא סה"כ כן ראתה ואמרה שתקין.. ואם זה מום מאוד קשה עם הרבה השלכות ונרצה לעכל לבד מבלי לקבל שאלות על ההריון מהסביבה?

אני לא יודעת מה אפשר לגלות בסקירה חוזרת של הלב. מקווה מאוד מאוד שהכל בסדר גמור וזה "סתם" זהירות יתרה של הרופאה.

לק"י

מאמינה שהרופא בדק מה שצריך.

אולי פשוט לא כולם מפרטים 

לא לאורך כל הבישול, גם לי לקח זמן להתרגל...

זה טוב אם את רוצה לשים את הסיר בתנור, לנשים שלא שמות סירים בתנור זה סתם מעצבן

קשה עד בלתי אפשרי 'להלביש' את זה כשהסיר כבר רותח. במיוחד על המכסה…

ובקשר לתנור, הפוך. אם שמים בתנור צריך להסיר את הסיליקון. בבישול זה אמור להשאר… 

אני צריכה במהלך הבישול לפתוח/לסגור מכסה, להזיז להבה או לשפוך פסטה לסינון למשל. זה ממש רותח! 

להשתמש בידיות.

האמת יש לי סירים עם ידיות כאלו, ואני בכלל לא משתמשת בסיליקון, אלא בכפפות מטבח שתלויות לי במקום נגיש.

דבר ראשון רוצה להגיד לה שאת אלופה, ועמוק בפנים יש לך את התשובות, ואם תצליחי לא להיפגע ולא לקחת את ההתנהגות שלהם באופן אישי (כי בכנות, ילד בן 4 שאומר לך אמא תינוקת, חוצפנית ומילים של שרותים, זה לא מעליב... זה מצחיק אם כבר 🙃 ברור שזה מעצבן כשזה הילד שלך, אבל מכאו ועד להיפגע מהשטויות שלהם? אל תתני לזה להפעיל אותך) יהיה לך יותר קל לשמוע את הקול הפנימי שלך ולהרגיש מה הילד באמת צריך.

לדעתי היה לו קשה להתחלק עם התאום שלו בזכות לשחק עם החבר, והסיטואציה היתה גדולה עליו. זה הציף אותו, ומשם זה התגלגל לכל ההפרעות הבאות, שבסופו של דבר היו קריאה של מצוקה, קריאה של אמא תראי אותי, רצון ליחס אישי (ואצל תאומים רצון ליחס אישי הוא תמיד יותר דרמטי והישרדותי כי הם רבים על זה מהרגע שנולדו). החיבוק שנתת לו בסוף זה בדיוק מה שהוא היה צריך (והעונש לא לקבל עוד פנקייק בגלל שזרק את העגבניות היה בדיוק מה שהוא לא היה צריך להרגיש עוד יותר לא רצוי ולא אהוב. במקום זה הייתי מבקשת ממנו לעזור לי לאסוף את העגבניות ולנגב את השיש. כמה שיותר ברוגע בלי אמוציות) ומהמם שהגעת לתובנה הזו! כמה שיותר חום אהבה וחיבוקים ירגיע אותם הרבה יותר מעונשים. במיוחד לפני השינה, נשמע שהם זקוקים לזה.

מילה אחרונה לגבי חברים, לדעתי כשמזמינים חבר הכי טוב שיהיה ברור שהחבר הזה מגיע לתאום א', ותאום ב' הולך לשחק בבית של חבר אחר, ובפעם הבאה מתחלפים. קשה לצפות מהם לבגרות הנדרשת כדי להתחלק בחבר הזה שכל כך חיכו לו.

לזהות את הצורך שמבטאת התנהגות זו מיומנות שלגמרי אפשר ללמוד ולתרגל ולרכוש. כמו שהמליצה @אמאשוני בקורסים \ הנחית הורים בגישת תקשורת מקרבת (הגישה ההיקשרותית - נראה לי שזה בערך אותו דבר, אולי יש הבדלים בניואנסים).

המון המון הצלחה!

תנסי להפחית קונפליקטים. זה לא כ"כ הגיל להזמין חברים לעיתים קרובות, בטח לא כשזה הופך לשלישיה.

ההתחרפנות הזאת מלמדת על קושי רגשי להכיל את הסיטואציה. הוא מקנא, מתרגש, מבולבל

איך איומים או הטפת מוסר מה יפה או לא יפה יצליחו לדבר אליו?

הוא קודם צריך לאסוף את עצמו, להרגיע את התחושות הקשות.

תארי לך את עצמך בשיא הקושי איתם שאת רק רוצה לצרוח, השכנה קוראת לך מלמטה ומתחילה להטיף לך מוסר שהכביסה הרטובה מטפטפת לה למרפסת

או הועד בניין אומר לך שאם את לא נותנת לך עכשיו צ'ק ביד הוא מונע ממך איזה שירות,

האם תצליחי לשתף פעולה עם האיומים או המוסר שלהם, או שזה רק יגביר אצלך את החוסר אונים והמצוקה והתסכול?

הילד שלך קורא לך ע"י ההתנהגות שלו. תנסי להפריד בין איך שהמצוקה באה לידי ביטוי בפועל, לבין מה שהוא מנסה להגיד.

תנסי לא לשחק על המגרש שלו, אלא לתרגם לך לשפה הורית: הילד שלי משתולל עכשיו כי הוא לא מצליח להירגע אחרת.

למה הוא זקוק? לדרך להירגע?

איך אעזור לו? האם איום יקדם אותי למטרה, או דווקא אמפתיה ותעסוקה?

כשאת מחליטה לעזור לו, השאלה היא איך. וכאן יש הרבה אפשרויות, תלוי ילד.

אפשר הסחות דעת (הינה ציפור) הרבה פעמים יציאה החוצה לחצר או מרפסת יכולה להרגיע.

מקלחת (אפשר להציע קצף בועות בתור משחק או צבעי ידיים)

מוזיקה

פעילות ספורטיבית (לרדת במדרגות)

אפשר אפילו סתם לנפח בלון או כמה בלונים, בלי להציע לו ובלי לדבר איתו. פשוט תניחי אותם במרכז הבית.

אין הרבה ילדים "שיתאפקו" ולא יתחילו להתעסק עם זה.

אפשר תוך כדי שאת "מסדרת" להפעיל "בטעות" משחק מנגן או מדליק אורות, ואז לכבות ולהחזיר למקום. בלי לומר מילה.

מסוג הדברים שתופסים את תשומת הלב ומגרה את הסקרנות להתעסק איתם בלי שישימו לב וככה להירגע.

אפשר לאכול קרח או לשים צלחת אבטיח על השולחן.

אחרי שהוא נרגע, לתמלל לו מה קרה.

הגיע חבר, זה גרם לך לקנאה, לא ידעתי מה לעשות וזה גרם לך לתסכול.

זה ממש קשה לחוש תסכול. וזה מעליב שהחבר לא משחק איתך. אתה צודק זה באמת לא נעים.

אתה השתוללת כי לא ידעתי איך להירגע? גם אני כשהייתי קטנה לפני שההורים שלי לימדו אותי להירגע, לפעמים הייתי משתוללת ואז למדתי.

אחרי שהוא מפנים, אפשר לשאול אותו: בוא נחשוב מה עוזר לנו להירגע כשקשה לנו?

וכן, לפעמים כל מה שילד צריך זה רק חיבוק טוב, את כל השאר הוא יודע לבד.

ותזכרי שהם רק ילדים, בגיל ששובבות זה חלק מההתפתחות, ועכשיו חופש גדול. ומצד אחד זה זמן טוב לבסס הרגלים חדשים במשפחה, מצד שני זאת תקופה שיותר קשה עם גבולות.

אז זה ממש נורמלי שיש אצלכם טנטרומים, השאלה מה עושים עם זה.

ומחזקת אותך ללכת להדרכת הורים, זה עושה סדר ובהירות, ומאוד מאוד עוזר. בהצלחה רבה!

אין לי את זה בקטע הרגשי

מרגישה שאני רק רוצה שיתנהגו יפה

וכשהם לא, אני רק מעירה ומתעצבנת ואין לי את כל ההבנה העמוקה על מה התנהל אצלם בלב

קשה לי לראות את האחר! רק את הדרישה שלי להרמוניה. 

ממליצה לך ממש ממש על הקורס של הבית להורות מקרבת.

זה עולה רק כמה מאות ויתן לך בדיוק את זה. ויש גם ליווי בווטסאפ.

ואפשר ללמוד בלי לצאת מהבית.

ואגלה לך עוד טיפ, אחרי שאת לומדת את הקורס (וחוזרת עליו שוב ושוב כדי לחדד ולחדש מול השינויים)

את יכולה לכתוב לצאטGPT מקרה ולבקש ממנו ניתוח סיטואציה בכלים של תקשורת מקרבת.

זה ממש לא במקום הדרכה מסודרת, אלא בנוסף ואחרי שלומדים את העקרונות לעומק ואת עדיין מרגישה שחסר לך קצת פרקטיקה או לזקק איפה בדיוק הנקודה שבה היה אפשר לעשות דברים אחרת וזה היה משפיע על ההמשך, אז הצאט ממש עוזר.

וגם אחרי שלומדים את העקרונות בצורה מסודרת, אח"כ יותר קל לתחזק ע"י קריאת מאמרים ושמיעת פודקאסטים וכד' שזה בחינם.

את יכולה גם ללכת למפגשים פרונטליים, אבל אם את רוצה להתחיל ממשהו, אני ממליצה על הקורס הזה. שימי לב שיש כל מיני גישות להדרכת הורים, ואני חושבת שיש מה לקחת מכל דבר, אבל זה יכול לבלבל, אז אם את רוצה את גישת תקשורת מקרבת, לא הייתי הולכת במקביל להדרכה בגישת אדלר/ שפר אלא בגישה ההיקשרותית.

וככל שהתיאור שלך התמשך, זה רק חידד את זה.

לא תמיד אני מצליחה לעצור את עצמי מהפליק.

אבל אם אני מזכירה לעצמי שהילד עייף מותש, גם כשאני עייפה אני פחות מה שהייתי רוצה להיות,

אז יותר קל לי להתעלם מההתנהגות.

כמו שעצרת אותו עם חיבוק בכיסא, אני חושבת שהוא היה צריך את זה כבר קודם. הוא היה עייף, וכנראה היה עדיף לזרז עניינים, לשלוח את החבר אם אפשר, ולקדם אותו למיטה. אבל גם אם לא, לפחות להבין שהוא עייף, והוא צריך עכשיו משהו יותר רגוע, אולי חיבוק, אולי לשכב על הספה עם ספר.

אני חושבת שכשאנחנו מצליחים להסתכל רגע מבחוץ ולהבין מה קורה כאן, שהילד לא נגדנו אלא מנסה להביע משהו / צריך משהו, אז כבר לא משנה בדיוק הפרטים איך נגיב ומה נאמר, יש לך בפנים מספיק אינטואיציות בריאות. פשוט צריך רגע לצאת מהסיטואציה, לחשוב מה באמת עובר עליו, ומה הוא צריך כרגע כדי לעצור את ההתנהגות ולצאת מהמעגל השלילי.

לא תיזמנתי כי זה לא סדיר אבל זה כואב, ועושה לי גלי חום

ובשעה כזאת יש לי זמן להרגיש ואם צריך להיבדק, מה שלא אפשרי עוד כמה שעות בודדות

חשוב לראות שהדלקת עברה

וגם להבדק בכללי.....

בע"ה שיהיה כלום אבל חלילה אם חושדים בצירים באמת אז חשוב לקבל צלסטון ..

יתכם והטיפול לא היה מספיק יעיל.

אם יש לך אופציה- לכי עכשיו לעשות מוניטור ולקבל נוזלים וכו'

עדיף ללכת 10 פעמים סתם מלפספס חלילה....

תרגישי טוב

תעדכני, רפואה שלמה

בסוף בעייפות הכריעה ונרדמתי, נראה איך יהיה היום.

לגבי הבדיקה שהדלקת עברה, הרופא אמר לי לעשות שוב בדיקת שתן 10 ימים אחרי שמסיימת אנטיביוטיקה...

מכירות הנחייה כזאת?

ומה ההבדל בין צירים לברקסטונים? יש דרך להבדיל?

אם יש מעל 4 בשעה, או צירים כואבים כדאי להיבדק.

צירים יכולים לגרום ללידה מוקדמת

בריקטונים רק מכינים את הרחם

את בשלב שממש חייבים לעקוב, לא היית רוצה ללדת בשלב הזה.

לפחות עד שבוע 35 אם יש צירים כואבים אז לתזמן.

לא, זה לא זמן טוב ללדת

לא כזה מוקדם ולא כשכולם בבית ;)

צירים - מקדמים לידה

ברקסטונים - רק הרגשה, בלי לקדם לידה בפועל.

אני לא חושבת שיש דרך להבדיל בהרגשה בלבד.

זה מרגיש לי הרבה זמן

אני עם הדלקת הזאצ כמעט חודש עד שהתחלתי לטפל... אז אם עכשיו עוד 10 ימים אגלה שעדיין יש?!

לא ידע מקצועי.. רק הגיון

אני הייתי כמה פעמים עם צירים סדירים לאחרונה, אבל הם לא גרמו להתקצרות הצוואר, אז הרופאה הייתה רגועה…

צירים כואבים מצריכים התייחסות לדעתי.

וחלילה לגרום ללידה מוקדמת.

לכן ממש מקפידים לבדוק שהדלקת מוגרה כראוי.

אם צירים לא נרגעים אחרי מנוחה ושתיה מרובה זה לרוב יהיה צירים אמיתיים.

ואם התדירות שלהם גבוהה והם סדירים ומגיעים בגלים זה גם צירים אמיתיים.

ברקסטונים לרוב זה התקשויות שמלוות באי נעימות ופחות בכאב חזק.

את צודקת, יתכן וצריך לפני

שאלתי בפירוש כדי להיות בטוחה

שבוע אנטיביוטיקה ואז אחרי 10 ימים בדיקה חוזרת

לא יודעת

הייתי מתייעצת עם עוד רופא

אני עשיתי לעצמי סוג של תנאי שאם לא עובר מעל שעתיים

וזה אחרי מנוחה מוחלטת ורגיעה מוחלטת של אחרי אמבטיה,עם בגדים נוחים

ובהרפיה מלאה עד כמה שאפשר+ 3 ליטר של מים סך כל היום

אז נוסעת להיבדק

זו כמובן לא המלצה רפואית בכלל בכלל וגם תלוי בעוצמת הכאב!!!!

יש דלקות בשתן שעוברות רק אחרי מתן אנטיביוטיקה בוריד!!!!!

אז במקרה שלך הייתי רצה להיבדק זה לא צחוק

לק"י

וחוץ מהגדול שלא ידע להירדם אחרת, השאר נרדמו בצורות אחרות כשלא הייתי.

לק"י

אם לך לא נוח להרדים בהנקה, תנסי לעשות שינוי.

אם לך זה בסדר, אבל לסבתא/ השכנה/ מומחיות למיניהן- זה מפריע, תעשי מה שנוח לך.

בזמנו המליצו לי על הספר "לישון בלי לבכות". אני אהבתי את הגישה ואת העיצות שנתנו בו. בפועל לא היה לי כח ליישם.

יש שם גישה מאוד הדרגתית עם מגוון של עיצות, שאת יכולה לבחור מה מתאים לך.

יש גם את לריסה גינת שמדברת על זה. אולי יש לה סרטון חינמי בגוגל.

וקחי בחשבון שזה תהליך. זה לא הוקוס פוקוס. אם זה חשוב לך, אז קחי את הזמן ואל תתייאשי.

בהצלחה!!

לק"י

את צריכה כח רצון לעשות שינוי, כי אחרת גם גם יועצת שינה זה תאוריה בערך כמו הספר הזה (בעיני. כי גם הוא נותן מגוון עיצות, ולא אחת וזהו).

בסוף את העבודה את תצטרכי לעשות בעצמך.

אל תקראי לפני השינה. תקראי בזמנים אחרים.

בגדול השיטה היא הדרגתית: לנתק את התינוק ממך שניה לפני שהוא ישן עמוק ולהניח במיטה, ככה עד שהוא מתרגל. ואז לעבור להניח אותו שלב לפני וכו'.

ואם הוא בוכה, אז שוב להחזיר להניק, ולנתק שוב.

יכול להיות שהוא יבכה, כי זה שינוי וככה הוא מביע את עצמו. אז אני לא בעד להשאיר לבכות לבד יותר מדקה נניח, אבל לקחת בחשבון שזה תהליך של להרגיע, ושוב לנסות וכו'.

לק"י

גם סביב 5.5 חודשים הבת שלי נכנסה למסגרת ולמדה להירדם אחרת. לא זוכרת איך בעלי הסתדר איתה.

אצל הקטן חזרתי לעבודה בגיל חצי שנה והוא נשאר עם בעלי, והוא היה נרדם לו בידיים או לידו במיטה.

אולי שבעלך ינסה יותר פעמים להרדים אותו בדרך שהולכת לו. שיתרגל.

אני לא מרדימה בהנקה בכלל. אף פעם. לא מוכנה לתלות הזאת. ה' עשה איתי חסד ונתן לילדיי ריפלוקסים כדי שהרדמה בהנקה לא תהייה אפשרית כי לאחר ההנקה הם פולטים אמבטיות של חלב... 

לק"י

אבל יש דברים שכן משתנים עם הזמן או הגיל.

(לא תמיד אפשר לדעת מתי זה הרגל ומתי שינוי שבא עם הגיל).

אפשר לזרז תהליכים עם אימון ו"אילוף" והרגלים כמו שאת אומרת

אבל תינוקות זה הדבר הכי גמיש שקיים, והם לומדים נורא מהר.

בשנה הראשונה לחיים קצב ההתפתחות של התינוק מטורף. בחודש הם עוברים שינויים שילדים בני שמונה לא עוברים בשנה.. וזו התפתחות פיזית אבל גם התפתחות מנטלית

ברור שתינוק בן 9-10 חודשים מבין הרבה יותר ומסוגל יותר להמתין מתינוק בן 5 חודשים וכן הלאה..

ולכן ברור שיש פה גם התפתחות משמעותית שקשורה לחלוטין לגיל.

אבל התכוונתי לגיל הקטן יותר ששם רוצים ללמד עצמאית..

ואגב, לא מכירה הרבה תינוקות שמעצמם בגיל 9 חודשים התחילו לישון עצמאית... ההרגל חזק יותר... אלא אם מלמדים אותם אחרת

ותסלחי לי, הביטוי "אילוף" מזעזע בעיניי... מאיפה המושג הזה? 

בגיל קטן יותר ההרדמה העצמאית היא רק טכנית

ואם היא רק טכנית ובלי הבנה רגשית, זה אילוף....

לדעתי זה לא השלב

ואם כן בוחרים בזה צריך לדעת שזו צורת התהליך...

פירטתי למטה על הילדים שלי, בהחלט ראיתי אצלם שינוי סביב גיל 9 חודשים. 

שזה עושה לי קונוטציה של כלבים/חיות ולכן קשה לי ממש הביטוי הזה...

אני לא משתמשת במושג הזה בהקשר של ילדים (או בני אדם בכלל)

אני מלמדת ילד... גם בלי שמבין את המשמעות.

למשל עבור ילד בן שנתיים שאנחנו לא נותנים לו לעבור כביש לבד, זה מלמד אותו שלא עוברים כביש לבד... ולא משנה לי כמה מבין את הסכנה של זה... זה לא מה שיגדיר לי אם ללמד או לא...

לילד בגיל קטן טוב להיות עם ההורים שלו כמה שיותר, ושירדימו אותו... אבל אם אני מלמדת אותו שאני איתו גם כשנרדם לבד, אז הביטחון שלו לא מתערער וזה מושלם לו בדיוק כמו לפני כן, רק שלא הכיר את זה. אני פה כדי לחשוף אותו לעולם החדש שנכנס אליו...

אני בטוחה שיש התקדמות בהתפתחות בכל גיל, גם בגיל 9 חודשים. לא מכירה שתינוקות מעצמם נרדמים לבד... מעניין. 

הרבה יותר קל ללמד חלק מהילדים..

את הגדולה לימדתי להירדם לבד בגיל ארבעה חודשים וזה זרם, ועם האמצעי זה היה סיוט וראיתי שהוא ממש לא בשל

ניסיתי שוב כמה חודשים אחרי וראיתי שזה עדיין לא מתאים

בסוף למד להירדם לבד רק לקראת גיל שנה וזה היה תהליך הרבה יותר טוב ומהיר מאשר כשניסיתי לפני..

ןהקטן עכשיו אני רואה שבגיל שלושה חודשים זה ממש תלוי במוד שלו, לפעמים אני מניחה אותו והוא נרדם ולפעמים אני ממש צריכה להרדים אותו עלי או בנדנוד.. ככה שאני כבר חא מאמינה בחוקיות הזו זה כל כך משתנה בגילאים האלה

ברור שיש הבדלים בין הילדים והם שונים זה מזה ולא מגיבים דומה לכל דבר, אבל האמירה *הכללית* שללמד ילד לישון לבד זה לא מתאים בגיל הזה, לא נכונה...

אגב אני מרגישה שאמא יודעת על הילד (הספציפי) מתי זה נכון וטוב צורת ההירדמות ומתי זה לא מרגיש לה נכון ותקין... ולו רק בגלל ההרגשה שלה.

אני פה בשביל הילדים שלהם לעזור להם בכל מה שצריכים אבל תמיד אפשר לשאוף ללמד דברים ואני עדין פה לתת תמיכה להכל.. ועושה לי טוב לדעת שה באפשרותם, ואם הם לא מצליחים אני אעזור יותר. (אגב, בדיוק כמו במצבי חולי) 

שלפעמים יותר קל ללמד ילדים לישון לבד דווקא בגיל גדול יותר

ברור שאין משהו שנכון לכולם ויכול להיות שהייתי יכולה ללמד אותו לישון לבד בגיל ארבעה חודשים אבל המחיר לא שווה את זה ולא הרגיש לי שזה נכון לאבלבגיל גדול יותר התהליך כבר היה הרבה יותר קל כי הוא גדל ופחות היה צריך את ההיצמדות הזו..

וההרגל יכול להתחרבש ברגע בגלל חולי, או שיניים או חופשה או בגלל התפתחות טבעית של יותר סקרנות וכו'.

אבל זה לא הכל או כלום,

אפשר להירדם עם עזרה אבל לא בהכרח בהנקה.

למשל לשים אותו חצי ינשנוני במיטה ואז לשים עליו יד ודברים כאלה..

בעיני נדנוד זה הכי קשה כי התינוק הכי מרגיש את הפסקת הנדנוד מתוך שינה ואז מרבה להתעורר.

בגיל הזה ממליצה לבעלך להתרגל להרדים אותו במנשא.

וגם שהתינוק יהיה רגיל להיות על אבא ולהירגע עליו לא רק בהקשר של להירדם כשאמא לא נמצאת.

אבל יש את מה שלימדנו אותה, זהו, למדה. כשיש קושי נותנים מענה שלא סותר את מה שלימדנו...

או נשארים יותר זמן בחדר וכו' אבל עדין ההירדמות היא עצמאית ולא אני מרדימה (מעשה חיצוני לילד שבלעדיו לא נרדם) 

אבל בגיל יותר גדול היא הפסיקה.

לא ממש לימדתי אותה להירדם עצמאית, זה פשוט בא לבד. אבל כשהיא גדלה יותר, היא כבר לא הצליחה להירדם לבד.

בוודאי שהוא לא ישכח,

מה שאני דיברתי זה שאם כן סותרים את התהליך ליומיים- שלושה רצוף,

אז אח"כ יש רגרסיה.

לא יודעת להגיד אם כל התהליך יורד לטמיון או שיותר קל מאשר כשלא היה תהליך בכלל לפני,

כי אני בסוף תמיד נשברתי עד שהפסקתי להשקיע בתהליכים האלו שהתחרבשו כל הזמן והשלמתי עם זה שהתינוק זקוק לי בשביל להירדם.

(הכי קשה להתמיד זה כשקם לפנות בוקר ואז זה מאוד מפתה להרדים בהנקה ולא לתת לו לנסות להירדם לבד ולהשקיע זמן וסבלנות כשאין לי כח לכלום ורק רוצה לחזור לישון אז מה שעובד עובד בלי לחשוב על הטווח הארוך)

מחלה של הילד החזירה את ההנקות לילה אחרי גמילה מתישה, מחלה אחרת החזירה אותו לישון איתי במיטה אחרי תהליך מאתגר ומוצלח והעביר למיטה שלו, מחלה נוספת (ארוכה מאוד) החזירה את הילד לטיטול...

אז נכון שזה לא היה קורה אם לא הייתי מניקה את הילד החולה בלילה, לא מעבירה אותו למיטה שלי או לא שמה לו טיטול גם כשהוא קודח מחום, הוזה ומשלשל... אבל יש לזה מחירים משמעותיים אחרים.

ברוך ה' כל התהליכים האלה קרו בסוף שוב אבל לקח להם את הזמן לקרות גם אחרי שהילדים הבריאו.

להתחיל ללמוד הירדמות עצמאית

בעיני זה מוקדם

עשיתי את זה עם שני הגדולים בגיל מאוחר יותר

מנסיון שלי- זה עובד רק שאת באמת מוכנה ושלמה עם התהליך

בן השנה וחודשיים עדין נרדם בהנקה

אני לוקחת בחשבון שבשנה הראשונה הם צמודים אלי, במיוחד בערבים

בדיעבר- הייתי מחכה

לא הייתי מוכנה לזה ב100 וזה השפיע על התהליך שהיה ארוך.

אצל השניה- שנה וחצי

הלךך חלק ומהיר, הגעתי מוכנה ושלמה

והשלישי - מתחיל לבצבבץ לי מחשבה אבל אנחנו עדין לא שמה

באופן ממש קצר

מפרידים הנקה משינה

עוושים טקס קצר של לפני השינה

אני נשארת על ידם בלילות הראשוננים, אין דבר כזה לבכות בלי מענה

אני מרימה ומרגיעה במקרי הצורך

הלילה הראשון הכי קשה וארוך

אני מבינה על עצמי שכנראה אצטרך לחכות עוד קצת כדי לעשות את זה הכי טוב בשבילו

תודה!!

בת תיכף 10 חודשים

נרדמת לרוב בהנקה, לפעמים במנשא.

השבוע היתה פעם ראשונה אצל בייביסיטר והיא הרדימה אותה בטיול בעגלה אין לי מושג איך (אצלי היא בקושי מסכימה לשבת בעגלה, לרוב עומדת).

מבחינתי לא דחוף לשנות את זה כרגע כי ממילא אני איתה כל הזמן.

הגדול שלי היה נרדם עצמאית עם סדר היום של הלוחשת. זה היה נחמד אבל כל המערך היה שונה אצלו (היה עם מוצץ, לא היו לי עוד ילדים, היה במסגרת ארוכת שעות מגיל צעיר...)

דווקא ממה שאת מתארת לא נשמע שהוא לא יודע להירדם בשום דרך אחרת, אלא שהוא מעדיף מאוד את ההנקה, וזה נראה לי ממש ממש טבעי ונורמלי בגיל הזה.

כן יש אפשרות להרדים אותו אם יש צורך גדול ואת לא זמינה.. אבל זה כן קשה יותר וזה הגיוני בגילו.

חשוב לזכור שהנקה היא לא רק מזון לתינוק אלא היא גם הרבה מעבר. היא משחררת אוקסיטוצין(הורמון האושר/הרוגע) אצל האמא והתינוק

נותנת לתינוק שייכות ואהבה(בגיל הזה התינוק מבין רק מחוות פיזיות)

מחברת בין האמא לתינוק ויוצרת היקשרות בריאה..

וחשוב לי להזכיר שתינוקות משתנים ומאוד.

מה שהוא עכשיו זה לא לכל החיים, זה גם לא עד גיל שנתיים או שלוש או חמש. זה הצורך והרצון שלו עכשיו בגיל 5 חודשים. זהו. אני מרגישה שהרבה תהליכים שאנחנו עושים נובעים מתוך הפחד הזה של "מה, ככה הוא יהיה עד גיל שלושים?" שמתוך הפחד הזה אנחנו מתנהלים ולא נותנים להתפתחות הטבעית להוביל אותנו.

אני ראיתי ממש על הילדים שלי שסביב גיל 10 חודשים כבר יותר קל בשעות היום להסביר ולהפריד, וגם בהרדמה שלפני השינה. זה לא אומר שאני לא מניקה לפני השינה אלא מניקה ואז מניחה במיטה וזה עובר טוב ברוב הפעמים..

באמצע הלילה עוד לא פיצחתי את השיטה🤭אבל נראה לי שזה כי גם אני גמורה ורק מתה לחזור לישון אז עושה מה שהכי מהיר..

(הגדול שלי ישן לילות מגיל שנה בערך, הקטנה בת 1.5 עדיין מתעוררת פעם-פעמיים בלילה להנקה.. מניחה שהיא תגדל מתישהו)

ועם כל זה ובלי לסתור את מה שכתבתי

אם לך זה מכביד וקשה

אפשר לעבוד על ניתוק ויש כל מיני שיטות.. (לישון בלי לבכות, הלוחשת לתינוקות..) אפשר לקרוא ולראות למה הלב שלך מתחבר.

ממה שאני שומעת וגם מה שאני חוויתי, לרוב ילד ראשון מאוד מאתגר בשינה.

יש גם משהו שבגלל שאנחנו הורים טריים אנחנו קוראים הרבה ולומדים הרבה ופחות מקשיבים לאינטואציות שלנו.

אני אישית עברתי סרטים עם השינה של הבכור שלי (שגם היה בלי מוצץ).

כל לילה הרדמה של 3 שעות בכייף והתעוררויות של בין 4 ל-5 פעמים כל לילה.

ניסינו כל שיטה אפשרית ללמד אותו להירדם.

שיטות מזעזעות שהיום בחיים לא נראה לי שאעשה לילד (לעשות טקס שינה, להכניס למיטה ולא להרים גם אם בוכה (ברררר... מסכן שלי)

גם שיטות שצלחו, הן עזרו לשבועיים ואז הכל חזר לקדמותו.

אצלנו אחרי שנה קשה ממש מה שהכי עזר זה המאמר הבא שפשוט מלמד להקשיב לילד, לראות את סימני העייפות שלו ולנצל את חלון הזמן לשינה.

איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים - הורות מחבקת

(אומנם מדבר על הרדמה עם אנשים אחרים אבל עזר לי מאוד להבין בעצמי איך להרדים את התינוק)

וחוץ מזה לשחרר לשחרר לשחרר.

במקום לבדוק בשעון ולראות שמאוחר כבר וצריך לישון, ובמקום לקרוא עשרות מאמרים ברשת איך להרדים תינוקות פשוט להיות איתם וללכת בדרך שלהם.

היום אם הילדים שלי בערב לא בכיוון לישון גם אם השעה תשע או עשר אני לא מכניסה אותם למיטה.

רק כשאני רואה סימני עייפות אני מדרבנת ללכת לישון.

כמובן שאם התלות בהנקה קשה לך אז כדאי לנסות להפחית את התלות ולחפש דרכים אחרים להרדמה.

אבל מהניסיון שלי, יש מצב שהדרך להפחית את התלות (כי ככה כתוב וכולן מתלוננות וסימן שזה קשה) זה יהיה יותר קשה מ"התלות" עצמה.

ולדעתי הקושי האמיתי לאמא בהרדמה בהנקה הוא בגילאים הרבה יותר מאוחרים שהתינוק רוצה לישון עם הנקה צמודה כל הלילה.

איך להרדים תינוק תוך 10 דקות

שווה קריאה בעיני

הגדול לא ינק, עד היום בן כמעט 3 הוא נרדם עם בקבוק (סיוט!!!)

דווקא הילד השני בן עשרה חודשים בהתחלה באמת לא נשם בלי הנקה, הכל הוא עשה תוך כדי הנקה. כמובן גם להירדם.

כיום הוא בן עשרה חודשים ונרדם עצמאים לגמרי

אני מניקה, איך שמסיימת להניק הוא מתעורר

מחתלת

ורק אחר כך משכיבה לישון, הוא משחק קצת עם הגדול שישן במיטה לידו עד שנרדם (רגע לפני שאתן בהלם שהוא כבר ישן בחדר ילדים, זה רק לשעתיים הראשונות עד ההנקה לאחר מכן)

אני בגישה של רגע לנשום ולחכות

להרגיל הירדמות למשל בסיבוב ברחוב זה גרוע

אבל להרגיל להירדם עם הנקה - הכי מבורך בעיניי. הוא ממש קטני תני לו את זה שייהנה ויספוג ממך כמה שיותר!