מה אתן עושות בזמנכן הפנוי בערבים?
אני מרגישה שאני בפלונטר לא נגמר עם המסך.
מאז שאני ילדה.. הטלוויזיה הייתה פיתוי. בתיכון הייתי נפגשת עם חברות ואז חוזרת ורואה סדרות עד אמצע הלילה... כמו איזה פורקן כזה של זמן שקט עם עצמי.
וגם היום, הזוי שבתור אמא בשנות ה30 לחייה, אני עדיין מתמודדת עם הדבר הזה. הילדים נרדמים והדבר הראשון שאני עושה זה מתחברת ליוטיוב, או אפילו שעות בווצאפ.. פשוט שורפת את הזמן. ניסיתי לעבור לטלפון פשוט, לחסום יוטיוב, לעבור לווצאפ במחשב.. עם כל אלה לא הלך.
איך אני יכולה לצפות מהילדים שלי כשיגדלו ויחזיקו במכשיר הזה, להתגבר כשאני לא מצליחה?
אני כבר שנים מנסה לסגל לעצמי הרגל של קריאה במקום. אני יודעת שזה ייתן לי תחושה הרבה יותר טובה וסיפוק, גם אם זה סתם ספר עלילתי. הבעיה היא שיש לי הפרעת קשב וריכוז ומאז שאני ילדה מאוד קשה לי לשבת לקרוא. הזמן היחידי שאני מצליחה זה בשבת ואז זה ממש כיף לי. אין לי כמעט הסחות דעת ואני נהנית.
בשנים האחרונות מרגישה שהחוסר ריכוז החריף עם הזמן... ברור שזה קשור לזה שהכל היום זה סרטונים קצרים. אם פעם הייתי רואה סרטים וסדרות (ב"ה לא רואה את התכנים האלה יותר) אז היום אין לי סבלנות לזה בכלל. סרטונים של 10 דקות רבע שעה גג.
ואני מסיימת את היום גמורה. במיוחד בזמן מלחמה ועם מילואים וכו. אז אני הולכת למה שהכי זמין, הכי קל. לא דורש ממני מאמץ (כמו קריאה או לימוד).
ונשבר ליייייי
לא רוצה להתחרט שאת השנים היפות שהקב"ה נתן לי בחיים אני שורפת מול מסך.
יודעת שזה לכאורה כדי למלא חסך ריגשי. שאני תופסת מסך בתור "זמן לעצמי", "להירגע מיום מטורלל בתור אמא עמוסה" וכלמיני שקרים כאלה שהיצר מקצוען בלדקלם.
יודעת שאהיה עובדת ה' טובה יותר, אישה טובה יותר, אמא טובה יותר. אם אצליח להשתלט על עצמי.
אז אני לא יודעת מה אני מבקשת ממכן בעצם... כי ברור לי מה ימלא אותי. בעיקר לקרוא/ללמוד ייתן לי יותר כח לטווח הארוך. התחלתי ללכת לשיעור שבועי שממלא אותי בכוחות שאין לתאר! אבל אני לא אלך לשיעור כל יום כמובן... ורק מסגרת מחזיקה אותי כשזה מגיע ללימודי קודש.
טוב. אולי סתם כתבתי את זה כדי לפרוק את אשר על ליבי. מייחלת ומקווה שהקב"ה יאיר את עיניי
אלופה!