#1

עוד יום עובר באבדון.

חדלתי לחשוב: מה אני כן ומה אני לא.

רק התקיימתי.

#2

מוזר קצת,

להילחם בעצמך בקרב מבטים מול המראה.

אתה תמיד מנצח,

ותמיד מפסיד.

מוזרה קצת,

המחשבה לכתחילה להילחם בעצמך ככה.

היא לא שלי,

היא גם לא של האיש במראה,

היא פשוט הווה,

כמוני.

#3

לא שותה, לא מעשן.

אבל עדיין הוזה.

כל "לילה" -

"חלומות".

כאילו אני בתוך משחק מחשב,

כל פעם ממשיך מחדש מהנקודה האחרונה ששמורה בתהליך.

פתטי.

__

פעם,

התערבתי עם עצמי,

במחיר כבד. בלי להבין את המשמעויות.

הבטחתי לעצמי את המציאות כולה,

והפסדתי.

עכשיו אני מתעורר בזיעה קרה בשעות הקטנות של הלילה,

מסויט, מבועת.

אבל ההצגה חייבת להימשך,

אחרת הכל הולך לפח, יורד לטמיון.

אז אני בולע עוד כמה כדורי שינה,

מחכה לקום: למות ולחיות מחדש את כל הטעויות שלי.

#4

אני לא מצליח להסביר להם מה כואב לי

מה עובר עליי.
האמת היא - שהם כבר לא שואלים.

הצד הטוב, שלעצמי אני כבר לא צריך להסביר,

התבטלתי, עברתי את מרחב ההיגיון.

שורף לי לראות אותם,

צורם לי לשמוע אותם.

אני לא מטאפורי יותר,

לא פואטי,

רק כואב.

צף על הגב ברחמים עצמיים.

מתמרן את עצמי.

מאמץ חוסר אכפתיות.

מבקש להיות נרדף, ניצד,

רק בשביל הריגוש.

___

אני כאן בשביל התהילה.

אני כאן, בשביל התהילה.

אני כאן – בשביל התהילה.

היום היה לי קצת אור בחג האור הזה שבשבילי הוא תמיד היה חג החושך

וזה מראה קצת התקדמות

לנסות לראות את האור

נראה לי

טאטע תודה

הרגשתי אותך קצת כשהדלקתי את הנרות

זה עשה לי קצת שמחה ורוגע בלב

לקחת אחריות ולבחור בעצמי לעשות את זה

זה טוב. נכון? נכון.

גוד נייט

לאב יו גירל

טנק יו טאטע

זה קורה לכל אחד... או ש.. לא? 

הבנתי למה אני תמיד חוזרת לכאן וממה אני בורחת.

איזה צעד.

זה נורא מפחיד

לקוות

להתאכזב

אני מקווה שהוא גם חושב ככה

ורוצה

זה מתחיל להיות קשה

בא לי לשרוף הכל וללכת

אולי מה שאני מחפשת לא קיים בכלל

אבל

בוודאי ישנו שם

אז איך אדע? 

אני אבוד

אני סובל 

אני נושא כאב מיום ליום.

אני מוצף חרדה

לא מפסיק לבכות

כבר לא רואה ערך

לא רואה משמעות

אני מטשטש את החושים כדי לברוח מהמציאות

בודדתי את עצמי

זאת בחירה שלי לאורך כל הדרך

אני לא מאמין שהאנשים הקרובים אליי יכולים לעור

הפכתי למוגבל

נהייתי פגיע

והימים האחרונים עוברים עליי באופן קשה במיוחד

אני מפוחד

מעצמי יותר מהכל

אני מאוס בעיניי

מנותק מהחוויות הכי בסיסיות

מנותק מאלוקים

אני דוחה את כולם

מתבוסס במחשבות שרודפות אותי

יום ולילה

אין לי אלוקים

אין לי אמונה

אין צוהר בליבי לחמלה

אני קמל

אין בי כוחות לקחת אחריות

אני מחולל

בגוף ובנפש

אני רוצה לצרוח

ואני לא רוצה לשמוע מילה

לא מעצמי

ולא מאף אחד אחר

האוזניים שלי ניצלות בלחשושי השטנה האלה

אני מכור

בהימור בין השטן לאלוקים

אני לא רוצה יותר בכלום

אין לי עניין בהצלחה

רק קח ממני את הסבל

אני מתגולל בעולם בביזיון

ממקום למקום

מן הפח אל הפחת

קח אותי לגיהנום

להישרף בצואה רותחת

רק קח ממני את הבחירה

את תחושת האשמה

שאני זה שהורס את חיי במו ידיי

תן לי לעבור בין כל הדוקטורים בעולם

יגידו אתה ככה ואתה ככה

כל הפסיכולוגים

יגידו תעשה ככה תעשה ככה

לא עשיתי כמוטל עליי?

הנשמה שלי כבר חרוכה עקורה

נפש עקרה

למה אלוקים?

למה העמדת אותי בניסיון שאני לא יכול לעמוד בו?

בחיים ללא נחמה

הדמעות שלי עצמן יורדות בחטא ופשע

נסתלק ממני צלם אלוקים

וירדה עליי חשכת עולם

אבל למה אני מרגישה שנכשלתי

שסבא מסתכל עליי מלמעלה ורואה שאני לא מצליחה

לא מצליחה להתמודד

נאבקת על כל נשימה

סבא אני נשבעתי לחיות בשבילך

ואני לא מצליחה לקיים את ההבטחה

סבא תגיד לאבא שם למעלה שיעזור לי קצת

אני לא מצליחה לבד

תשמור עליי מלמעלה טוב?

סבא אני מתגעגעת

לא מאמינה ששנה אתה לא איתנו