אתמול החלטתי שנמאס שהם באים לישון איתנו, הם התרגלו לטוב, עד עכשיו היינו רכרוכיים, ניסינו, לא התמדנו, לא היינו רציניים ועקביים והם באו אלינו לישון איתנו מלא בלילות ונשבר לי והפעם לתמיד.
אז אתמול התחלנו תהליך והחזרו למיטה אבל היינו צריכים להישאר שם איתם בחדר נצח, והמון פעמים במהלך הלילה ולפנות בוקר.
הם בכו והיה להם ממש קשה עם הרעיון גם כי זו פעם ראשונה שעמדנו על שלנו והם כבר גדולים אבל- ובמיוחד הם פוחדים בגלל האזעקות וכל מה שהיה וזה טבעי.
1. אפשר בכלל להתחיל תהליך כזה? או שדווקא להמשיך לחמול עליהם בגלל כל מה שעברו? ולאפשרשינה במיטה איתנו?
2. הבעיה שיש לנו נופש רק אני ובעלי עוד כמה ימים אז שוב יהי חוסר רצף
3. למישהולך לחדר של הילדים - אתם ישנים איתם על מזרון שם או שאמורים רק לשבת על כסא לידם? כדי להעביר אחריות לשינה אליהם? מה יותר נכון?
4. האם גם הילדים שלכם מתעוררים יותר בלילה בוכים ומפחדים מאז המלחמה?
אשמח לחיזוקים
ישנתי 3 שעות בלילה.
