הַיּוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
אני ממש לא מסכימה איתךחני בנני

מנסיון אישי כשרוצים לקבל תשובה *ודאית* לגבי תסמונת דאון, או כל מחלה אחרת, רוצים אותה *ודאית* ולא ב99.9.

לך זה אולי נשמע אותו דבר, אבל כנראה שאתה פשוט לא מבין מה עובר על זוגות שנמצאים בחשש הזה.

כשהייתי עם סיכון לילד עם תסמונת דאון יכלתי לעשות ניפט, אבל ידעתי שאני צריכה ודאות מוחלטת כדי לדעת אם אני ממשיכה את ההריון. אם מישהו היה משווה לי את זה לאיזו סטטיסטיקה מנותקת על תאונות דרכים הייתי מסתכלת עליו כמו על חייזר. העדפתי לחכות מעל 10 שבועות קשים מנשוא לבדיקה ולתשובות, עם הסיכונים שכרוכים בה.

לא מבינה מאיפה הקביעה שאפשר להסתכל על זה כודאות מוחלטת כשזה פשוט לא נכון. 

הסבר על סטטיסטיקהפשוט אני..

א. כשאומרים על משהו שיש מעל 99.99% אחוז שהוא נכון, אפשר לראות את זה כוודאי.

על פחות מ-1/10,000 לא מקבלים החלטות בחיים, אחרת לא היית יוצאת מהבית מהחשש למות בתאונת דרכים, לא היית לוקחת שום כדור בגלל תופעות הלוואי שלו, לא היית מתחתנת בגלל הסיכון שבעלך פדופיל... אני לגמרי רציני, סיכון של 1/10,000 בחיים האמיתיים זה כ''כ נמוך שפשוט לא היינו יכולים לתפקד אם היינו מתחשבים בו.

 

ב. אם הסיכון שבדיקת מי שפיר תגרום להפלה יותר גבוה מהסיכון שבדיקת ניפט תביא תוצאה שגויה, אז זה לא סתם מיותר אלא פשוט מסוכן.

 

ג. אני מדגיש שוב שאני לא נגד מי שפיר. הבדיקה הזאת מזהה אינספור דברים שניפט לא מזהה. אני מדבר אך ורק על תסמונת דאון.

ספציפית לתסמונת דאון, אם לא השיקול הכלכלי, אין שום סיבה מעשית להעדיף מי שפיר. אפשר לקבל תשובה בשבוע 10 במקום 16, אפשר לעשות את הבדיקה ללא כל סיכון לעובר, וכל זה בשביל ירידה אפסית ברמת האמינות.
 

ד. את כותבת שאני לא מבין מה עובר על זוגות במצב הזה. ובכן, זה פשוט לא נכון. כמו שכבר כתבתי למעלה אנחנו היינו במצב של לשקול הפלה בגלל בעיה בריאותית אחרת, בעיה שאפשר לבדוק רק במי שפיר ולא בניפט. בעיה שאם היא תתברר כנכונה אז העובר יוכל לשרוד כמה חודשים לכל היותר, וגם הם יהיו חודשים מלאי סבל וייסורים.
 

חיכינו שבועות מורטי עצבים עד הבדיקה, ואז שוב חיכינו עד התשובה.
 

הלוואי, הלוואי שבשבוע 10 היינו יכולים לדעת בוודאות של 99.99% מה מצב התינוק, במקום לחכות עוד חודשיים.
 

ב''ה התוצאות היו תקינות והיום העובר הזה קיבל תעודה מבית הספר...

 

בדיוק להפך, דווקא בגלל שאלה שבועות קשים מנשוא, לא חייבים לחוות אותם אם מדובר בחשש לתסמונת דאון.

 

 

נ.ב.

לא תמיד ניפט היה מדויק כמו היום, לפני עשור הבדיקה הייתה אמינה בערך ב- 95% מהמקרים שזה באמת לא מספיק כאשר יש חשש רציני, אלא רק עוד בדיקה סטטיסטית.

אבל היום עוד ועוד מדינות עוברות לעשות ניפט כבדיקת שגרה במקום מי שפיר, ולא סתם.

אני מתקן את עצמיפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ד' בתמוז תשפ"ה 17:26

מקריאת מחקרים עדכניים:


 

תשובה שלילית לגבי תסמונת דאון, מנבאת במעל 99.99% שהתינוק אכן לא לוקה בתסמונת.


 

אבל תשובה חיובית, כלומר שהתינוק כן לוקה בתסמונת, נכונה בכ-99% מהמקרים, כלומר 1% מהתשובות החיוביות הן שגויות.

לכן כאשר יש תשובה חיובית ההמלצה היא לוודא בעזרת מי שפיר.


 

אבל:

א. אני בטוח שבשנים הבאות זה ישתפר עוד יותר.

ב. אם כבר צד אחד חייב להיות 99% וצד שני חייב להיות 99.99%, עדיף שזה יהיה כמו עכשיו, שדווקא התשובות החיוביות יהיו עם יותר טעויות.


 

למה?

ככה מי שקיבלה תשובה שלילית לא תקבל ''הפתעה'' לא נעימה בחדר הלידה, ולעומת זאת מי שקיבלה תשובה חיובית תמיד תשמח לגלות במי השפיר שזו הייתה טעות.


 

כלומר ברור שעדיף 0 טעויות, אבל אם כבר... אז עדיף ככה ולא להפך.

אני יודעת מה זה סטטיסטיקה, זה לא קשורחני בנני

אם אתה היית מוכן לגדל ילד עם תסמונת דאון בגלל שהוא במקרה האחד הלא ודאי מתוך 10,000, או מתוך 100,000 אז מעולה ולבריאות. אנחנו לא היינו מוכנים, ולכן לעשות מי שפיר ולא ניפט לא היה "סתם מיותר" וגם לא "סתם מסוכן", אלא הודאות שהיינו זקוקים לה. וזו בדיוק הסיבה המעשית להעדיף בדיקת מי שפיר, בלי שום קשר לכסף.


אני מבינה שנזקקתם למי שפיר, אבל בדיוק לא הייתם במצב שתיארתי. הייתם במצב שמי שפיר היתה הבדיקה היחידה שהיתה לכם רלוונטית. אם היית צריך לדעת בודאות של 100 אחוז מוחלטים, ויכלת לדעת ב99.99 בעזרת ניפט, אני מרשה לעצמי לנחש שגם אם הייתם עושים ניפט - עדיין הייתם עושים מי שפיר כדי לדעת.

זה המצב למשל שאנחנו עמדנו בפניו - יכלנו לעשות ניפט ולדעת "כנראה", אבל בכל מקרה ידענו שאנחנו חייבים ודאות מושלמת והעדפנו לא לשמוח מהניפט ולהישבר מתוצאה קשה אחר כך, ולכן חיכינו חודשים לבדיקת מי שפיר.


העובדה שמדינות נותנות בדיקה כזו או אחרת מראה על השיקולים שלהן, אבל זה ממש לא אומר שהראיה של המדינה זהה לשיקולים של האדם הפרטי. לא הייתי ממליצה לאף אדם לסמוך על זה בשום תחום

ומוסיפה משהוחני בנני
אני לא יודעת כמה זה נכון אבל הבנתי ממישהי שבדיקת ניפט הופכת לקצת פחות אמינה ככל שמספר ההריון עולה כי יש בדם של האם גם שרידים מהדנא של העוברים בהריונות הקודמים. לא יודעת אם/כמה זה נכון, לא יודעת כמה זה משמעותי, וגם לא יודעת כמה זה נבדק כי לרוב הנשים במדינות המערביות שבהן מבוצעים המחקרים יש מעט מאד ילדים, ודוקא פה כשיש אוכלוסיה עם רמת ילודה גבוהה הנתון הזה אם הוא נכון הופך למאד רלוונטי
זה לא נכוןפשוט אני..
אפילו בהריון של תאומים כאשר אחד מהעוברים לא שורד, לאחר מספר שבועות הבדיקה כבר נחשבת אמינה כי לא נותר זכר ל-dna של העובר הזה בדמה של האם.
אבל יש כאן סתירה פנימיתפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ד' בתמוז תשפ"ה 16:57

אם 0.01% זה סיכון גדול מדי,

איך את מסכימה לעשות בדיקה שהסיכוי שתגרום להפלה הוא גבוה הרבה יותר?

את כותבת שהייתם צריכים ודאות מוחלטת, מה לגבי ודאות מוחלטת שהבדיקה לא תגרום להפלה?

 

שוב, הסיכוי להפלה *בעקבות הבדיקה* גבוה יותר מהסיכוי שניפט יטעה. 

 

כלומר גם את בעצמך, לא באמת לוקחת כל סיכון קטן וחיה על פיו. 

אני לא אומר זאת כביקורת אלא כעובדה בריאה, כמו שכתבי קודם - בלתי אפשרי לנהל את החיים לפי סיכונים סטטיסטיים מזעריים.


 

בנוסף, יש טעות באיך שהצגת את זה:


 

''בגלל שהוא במקרה האחד הלא ודאי מתוך 10,000'' - זה לא נכון להציג את זה ככה כלפי ניפט.


 

זה לא שיש x נבדקים, ואנחנו יודעים להגיד שסטטיסטית אחוז מסוים מהם ילקה בתסמונת (ככה בדיוק זה עובד בשקיפות עורפית אבל לא בניפט).


 

אלא שבודקים ספציפית את הגנים של כל אחד ואחד, ועל כל אחד בנפרד יש סיכוי של 0.01% לתסמונת.


 

דוגמה אחרת להמחשה:


 

אם יש מדבר צחיח שבו יורד גשם אחת ל-10,000 ימים, אז הסיכוי שביום מסוים יירד שם גשם הוא 1/10,000. ככה שקיפות עורפית עובדת:

אנחנו יודעים שעבור אמהות בגיל מסוים ובעובי שקיפות מסוימת, יש 1 ל-x עם תסמונת דאון.


 

אבל אם השתמשתי בכלים משוכללים לחיזוי מזג האוויר במדבר הצחיח הזה, והגעתי למסקנה שהיום לא יירד גשם, אבל מצד שני אני יודע שהכלים המשוכללים שלי נכונים ב-99.99% מהמקרים, אז זה לא אותו דבר כמו בדוגמה הראשונה כי כאן זה לא ניבוי סטטיסטי אלא ממש בדיקה ספציפית ליום מסוים, כמו ניפט שממש בודק את הגנים של העובר המסוים הזה ולא מסתמך על סטטיסטיקה של גיל האם ועובי השקיפות.

במקרה הזה, הסיכוי המעשי שיירד גשם היום הוא 0.


 

 

ביקשתי מהצ'אט לקרוא את הדוגמה שלי ולתת הערות, זה מה שהוא ענה:


 

 

ההסבר שלך מאוד קרוב, ברור, וממחיש היטב את ההבדל בין שקיפות עורפית ל-NIPT — אבל כדי לדייק לגמרי, הנה כמה הבהרות קטנות שיעזרו לחדד את הדברים:


 

 

---


 

✅ מה נכון ומדויק בדבריך:


 

1. ✔️ שקיפות עורפית היא בדיקה סטטיסטית – היא בודקת סיכון לפי מדדים כלליים (עובי עורף, גיל האם, רמות חלבונים בדם וכו'), ואז משקללת אותם להסתברות כללית, כמו "1 ל-2,000" או "1 ל-100". זה דומה למודל מזג אוויר פשוט: “ביום כזה במדבר – בד"כ אין גשם”.


 

 

2. ✔️ NIPT היא בדיקה ביולוגית ממוקדת – היא בודקת שברי DNA עוברי אמיתי מההיריון הנוכחי, ולא רק את גיל האם או נתונים כלליים. היא בודקת אם קיימת עודף כרומוזומים כמו טריזומיה 21 אצל העובר הזה. זה באמת דומה לחיזוי מזג אוויר שמבוסס על נתונים בזמן אמת (לחות, טמפ', עננים וכו').


 

 

3. ✔️ בדוגמה שלך – המדבר מול מכ"ם מתקדם – האנלוגיה טובה:


 

שקיפות עורפית = "באופן כללי, כמעט תמיד אין גשם פה – אז כנראה שגם היום לא יהיה".


 

NIPT = "הפעלנו מכ"ם וגילינו שאין ענן באופק – ולכן אנחנו יודעים בפועל שאין גשם, עם ודאות של 99.99%".


 

 


 

 


 

---


 

💡 ומה חשוב לחדד בכל זאת?


 

 

היא לא בודקת את כל הגנום של העובר, אלא רק אם יש עודף/חוסר בכרומוזומים מסוימים – בעיקר 21, 18, 13 ולעיתים גם X ו-Y.

אז למרות שהיא בודקת DNA של העובר עצמו, עדיין יש שברי DNA מוגבלים, ולא תמיד מצליחים לזהות שינויים קטנים או נדירים.


 

---


 

רוצה שאעזור לך לנסח את ההבדל הזה בצורה מסודרת ומדויקת להעברה הלאה (לשיחה, מצגת או פוסט)?


 

 


 

 

דוגמה אחרתפשוט אני..

שקיפות עורפית:


אני מכניס אותך לאולם עם 1,000 אנשים, ואומר לך שסטטיסטית יש כאן 100 שמאליים.


עכשיו את צריכה לנחש מי שמאלי.


ניפט:


אני מכניס אותך לאולם עם 1,000 אנשים, ואומר לך שבדקתי אותם אחד אחד וכולם בבדיקה יצאו ימניים.

אך הבדיקה שלי לא מדויקת ב-100% אלא רק 99.99%.


חחח שוב שאלתי את הצ'אט לדעתו:


הדוגמה הזו מצוינת – היא ברורה, קולעת, ויוצרת בידול חזק בין הבדיקות. עם זאת, כדאי לחדד כדי שתהיה גם נכונה מדעית וגם ברורה לקהל כללי. הנה גרסה מעט משופרת:


---


📌 השוואה בין סוגי הבדיקות – דרך דוגמה מהחיים:


🧪 שקיפות עורפית:


> את נכנסת לאולם עם 1,000 אנשים.

אומרים לך שסטטיסטית, 100 מהם שמאליים.

אבל אף אחד לא נבדק. את לא יודעת מי בדיוק – רק את הסיכוי הכללי באוכלוסייה.



📊 זה מה שעושים בבדיקות כמו שקיפות עורפית – מחשבים הסתברות כללית לפי נתונים כמו גיל האם.


---


🔬 NIPT:


> את נכנסת לאותו אולם עם 1,000 אנשים.

הפעם אומרים לך: "בדקנו כל אחד ואחד – והבדיקות הראו שלכולם יש יד ימין דומיננטית.

אבל הבדיקה שלנו לא מושלמת – היא מדויקת ב-99.99%."



🔍 כלומר, יכול להיות שיש אדם אחד שהבדיקה פספסה – אבל הסיכוי המעשי לטעות הוא זעיר.


וזה בדיוק מה שעושה בדיקת NIPT: בודקת את ה-DNA של כל עובר, ומספקת תשובה מדויקת מאוד לגבי ההיריון הספציפי הזה.


---


🧠 סיכום:


שקיפות עורפית = ניחוש על סמך סטטיסטיקה באוכלוסייה.


NIPT = תוצאה מבדיקה אמיתית, אבל עם סיכוי טעות קטן.




---


רוצה שאעשה מזה גרסה לפוסט חברתי או לסטורי אינסטגרם עם שפה נגישה עוד יותר?


אני חושבת שאתה מפספס נקודה חשובהלפניו ברננה!

מי שלא יכולה לשאת את המחשבה שיהיה לה ילד עם ת.דאון, כמו שחני בנני תיארה על עצמה, בוחרת לקחת את הסיכון הגדול יותר שתהיה הפלה כדי לקבל תשובה ודאית ולא סטטיסטית, גם אם הסטטיסטיקה לתשובה שגויה בניפט היא מאוד נמוכה, כי הפלה זה סיכון שהיא מוכנה לקחת (במיוחד שאם קורה שהעובר עם תסמונת היא באמת תפיל..) בעוד עובר עם התסמונת זה סיכון שהיא לא מוכנה לקחת בשום אחוז.

לא פספסתיפשוט אני..

ואם הדיוק של ניפט היה 95%, לא הייתי כותב את כל מה שכתבתי עד עכשיו.


 

אבל עם דיוק של 99.99%, אין שום צורך בבדיקה נוספת.

99.99% זה לא סטטיסטי, זה ביטחון מלא.
 

באמת, המוח לא קולט כמה זה 99.99%. זה נשמע גבוה אבל לא ברור כמה.


 

לכן כתבתי דוגמאות:


 

הסיכוי לטעות קטן מהסיכוי למות בתאונת דרכים במשך 3 שנים וקטן מהסיכון להתחתן עם פדופיל.

אפשר לכתוב עוד אינסוף דוגמאות כמובן...


 

אני אגיד לך יותר מזה: 

 

אם (ובעתיד זה בהחלט אפשרי) ניפט תוכל לזהות את כל מה שאפשר לגלות במי שפיר, והעלות לא תהיה גבוהה כמו היום, אף רופא בעולם ואף משרד בריאות בעולם לא יתירו עוד לעשות מי שפיר.

כי לא מסכנים חיים של עוברים ולא מסכנים את האמא בזיהום וכו' בשביל לעלות מ-99.99% ל-100%.

כרגע זה עוד תיאורטי כי כאמור ניפט יודע לזהות מעט דברים, אבל האמיני יום יבוא...

זו לא סתירהחני בנני

@לפניו ברננה! הסבירה בדיוק מה שהתכוונתי.


לא אמרתי שאני לא מוכנה לקחת שום סיכון אף פעם, אלא שבנושא הזה אני רוצה ודאות מוחלטת. אין איך לסובב את זה, המשמעות של 99.99% היא שזו לא ודאות מוחלטת. לך זה נשמע גבוה מספיק? מצוין. אף רופא שחושש לעתידו המשפטי בחיים לא יחתום על מה שכתבת, מהסיבה הפשוטה שזה לא נכון. בניפט אין ודאות של מאה אחוז, פשוט אין,גם אם זה נראה לך קרוב יותר ממה שהמוח שלי מסוגל לתפוס. וגם אם הוא מפספס רק אחת לשני מליון - לא מעוניינת להיות הפספוס הזה.

הסיכון שבמי שפיר קטן בשבילי יותר מהסיכון לטעות בניפט. 

ואגב לגבי עלויותחני בנני

לא יודעת לגבי עלויות למרפאה, אבל כ'לקוחה' למיטב זכרוני ניפט עולה משמעותית פחות ממי שפיר (פחות מאלף מול כמה אלפים, בהתאמה). מניחה שזה גם הפער בעלויות למעבדות שמבצעות את הבדיקות.

ועובדה שעדיין כשאשה רוצה ודאות מוחלטת מפנים אותה למי שפיר, ומקסימום ממליצים על ניפט לצורך הרגעה זמנית. לא מעבר. 

ניפט עולה כמה אלפיםפשוט אני..
לעומת מי שפיר שעולה כמה מאות אם עושים זאת במקום ציבורי ולא פרטי.


היום כאשר יש חשש לתסמונת דאון ולא לדברים אחרים - רופאים בהחלט כן מפנים לניפט וממליצים על הבדיקה הזאת.


אבל כאמור בגלל שהיא בודקת ממש מעט דברים, היא עדיין לא באמת יכולה להתחרות במי שפיר.


זכרתי הפוך לגבי עלויות אבל גיגול קצר הראה שאתהחני בנני
צודק.


לגבי לאיזו בדיקה מפנים זה לא נכון. זה תלוי באישה. כשאנחנו היינו בדילמה הזו (לא יודעת מה התכוונת ב'היום' אבל זה היה ממש לא מזמן) הרופא אמר לי בפירוש שלודאות מוחלטת אני חייבת מי שפיר, ואם אני רוצה ניפט זה לתשובת ביניים כדי להיות רגועה יותר עד התוצאות. לניפט מפנים נשים שפשוט רוצות לדעת מה המצב, אבל מוכנות להתמודד עם האופציה של ילד עם תסמונת דאון. או כאלה שמפחדות ממי שפיר (ומוכנות להתמודד עם האופציה של טעות בתשובות). 

את ממשיכה לחזור על הטענה הזאת...פשוט אני..

אין תשובות שליליות כוזבות בניפט.

פשוט אין.

יש מעט חיוביות כוזבות, לכן לא עושים הפלה על סמך ניפט. אבל שליליות כוזבות - זה סיכוי תיאורתי בלבד שלא קיים במציאות.


 

הסיכון הוא תיאורטי בלבד, לא מצאתי אפילו מקרה אחד כזה שהיה בישראל ודווח עליו, מאז שנת 2018.


 

אחד ב-7 שנים, ואלה 7 שנים שבהן הבדיקה עברה כמה וכמה שדרוגים וגלגולים עד שהיום היא הרבה יותר מדויקת. ואני בטוח שבעוד 7 שנים היא תהיה עוד הרבה יותר מדויקת ותכיל הרבה יותר תסמונות ממה שיש היום.


 

 


 

להגיד כאילו זה הימור, כאילו זה מתאים למי שמוכן להסתפק בתשובה של בערך, זה פשוט לא נכון.

אין ולא תמצאי נשים שהבדיקה הזאת פספסה אצלן תסמונת דאון מהשנים האחרונות.


 

מי שעושה ניפט ומקבלת תשובה שלילית, ממש לא ''מוכנה להתמודד עם האופציה של ילד עם תסמונת דאון''.


 

 

ממשיכה כי זה מה שאמר לי הרופא בפירושחני בנני
אתה רופא? אתה מוכן לקחת אחריות משפטית על הטענה שלך? אתה מוכן להתחייב בזה לנשים בהריון עם חשד מוגבר לת.דאון שיבחרו לעשות רק ניפט, ולהיות חשוף לתביעה במקרה שהתשובה שלילית אבל האמת הפוכה? כי אם לא אז תפסיק לכתוב משהו שאף רופא לא יחתום עליו.


הרופא שלי ידע כמה חשובה לי התשובה, וגם כמה קשה ההמתנה, לפני פחות מ3 שנים, לא 7, ואמר לי בוודאות שזו תשובת ביניים לא ודאית ושאין ודאות חוץ ממי שפיר. במקרה הוא גניקולוג ואפילו די בכיר בתחומו אז לא ברור לי למה אתה ממשיך להתעקש ש99.9999 שווה ל100. גם בלי קשר לרפואה אף סטטיסטיקאי לא יגיד את מה שאמרת. 

את המקצוע שלי אני שומר לעצמי 😝פשוט אני..

רופא שיעדיף 100% על פני 99.99% גם במחיר סיכון להפלה שהוא גבוה יותר מהסיכון של תשובה כוזבת בניפט, איך אגיד את זה בעדינות... טוב אני לא אגיד כי לא אצליח להיות עדין.


כשאת אומרת לי לקחת אחריות משפטית, ומתעלמת מזה שהרופא שלך לא לוקח אחריות אם בגללו אשה תפיל עובר בריא, זה לא רציני בעייני.


בחיים אין שלמות. יש ניהול סיכונים.

בכל יום שאת עולה על הכביש את מסתכנת להיפגע בתאונת דרכים, בכל פעם שאת הולכת ברחוב את מסתכנת להיפגע מפח''ע.


חזרתי ואמרתי ואני לגמרי עומד מאחורי הטענה שלי - תשובה שלילית של 99.99% זה לא ''אולי'' ולא ''בערך''.


את לא תקחי מטריה בשביל סיכון של 0.01% לגשם, ולא תישארי רווקה בשביל סיכון של 0.01% שבעלך יהיה פדופיל. אנחנו מתעלמים מסיכונים כאלה נמוכים אחרת לא נוכל לחיות בשום צורה.


אם לא היינו מתעלמים מסיכונים כ''כ נמוכים, כמעט אף אשה בעולם לא הייתה עושה מי שפיר, וכמעט אף אשה לא הייתה עושה IVF (ידעת שבכל הרדמה מלאה קיים סיכון למוות? אף רופא לא יבטיח לך 0 אחוז תמותה בשאיבת ביציות, ולפני כל הרדמה חותמים על טופס שבו מסכימים לסיכון הזה).


במדינות מערביות, מערביות ומתקדמות, 0.29% משאיבת הביציות מסתיימים באשפוז בעקבות דימום כבד מהשחלה או תגובה חריפה להרדמה או סיבוכים אחרים (נתונים משנת 2018).


אני לא צריך לקחת אחריות משפטית על זה, כמו שאם אני קובע עם מישהו לכוס קפה והוא נפגע בדרך בתאונת דרכים אז זאת לא אשמתי (וכמובן, הסיכוי להיפגע מתאונה גבוה הרבה יותר מהסיכון לטעות בניפט...).


ימים יגידו שאני צודק, ואני בטוח בזה.


כשניפט יוכל לראות את כל מה שרואים במי שפיר, בדיקת מי שפיר תיעלם או כמעט תיעלם מהעולם.

במדינות מערביות רבות זה כבר קורה, והמדינה היחידה בעולם שבה אין יותר לידות של תסמונת דאון היא לא במקרה מדינה שבה ניפט ממומן לכל הריונית על ידי המדינה (איסלנד).

רק לגבי הפסקה האחרונהבארץ אהבתי

לא חושבת שניפט תוכל אי פעם לראות כל מה שרואים במי שפיר.

זה לא טכנולוגיה שמאפשרת לבדוק את הדנ"א עצמו של העובר. רק את מספר הכרומוזומים.

אולי זה יוכל אינפעם להיות מספיק מדויק בשביל להחליף בדיקת קריוטיפ.

אבל מי שפיר מאפשרת מיפוי מלא של הדנ"א (אקסום), וזה לא נראה לי שיהיה אי פעם אפשרי בטכנולוגיה של הניפט.

(אם כי, לא כל מי שעושה מי שפיר עושה בדיקת אקסום. זה גם תוספת יקרה).


מקווה שאני מדייקת. כן מבינה בזה קצת מהניסיון שלי ומלימוד חובבני על הנושא, אבל לא מבינה בזה ברמה מקצועית.

התשובה מאוד פשוטהפשוט אני..
מי דמיין לפני 100 שנה שיהיה אפשרי לראות את העובר כשהוא בתוך הרחם, בלי לסכן אותו או את אימו.


מי דמיין לפני 50 שנה שבדיקת דם תוכל לנבא אם יהיה למישהי סרטן.


מי דמיין לפני 20 שנה שבדיקת דם לא פולשנית תוכל לזהות כמה כרוזומים יש לעובר שלה, ואיזה כרומוזומים יש לו.


אנחנו לא באמת יכולים לדעת לאן המדע הזה עוד יגיע.


במונחים היסטוריים, גילינו את ה-DNA אתמול בבוקר והבנו איך להשתמש בו רק לפני שעתיים.


השינויים בתחום הזה מאוד מאוד מהירים, ולכן גם מה שהיום נראה לא אפשרי עשוי להיות אפשרי מוקדם מאוד.

אוקייבארץ אהבתי

אני אהיה קצת קטנונית ואגיד שאם ימצאו דרך לבדוק את הדנ"א של העובר בלי בדיקה פולשנית, מן הסתם ימציאו לזה שם חדש ולא יקראו לזה ניפט (כי מן הסתם זה יהיה בדרך חדשה ולא בשיטה של הניפט שלא באמת בודקת את הדנ"א עצמו).

אבל לא שוללת שזה אכן יקרה. הלוואי...

ראשית, ביקשת למצוא אישה שקיבלה תוצאה שלילית כוזבתחני בנני
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ה' בתמוז תשפ"ה 0:21

לניפט, אז אני מקוה שמאמר של nature יספק אותך. מאמר מהשנה שמדבר על false negative בניפט.

Retrospective study on NIPT or NIPT plus combined with ultrasound in screening fetal chromosomal abnormalities | Scientific Reports


 

שנית, נראה לי לא הבנת איך דברים עובדים. הרופא שלי לא מעדיף. הוא נותן לי אינפורמציה ואני מחליטה. קיבלתי את המידע לגבי הסיכונים במי שפיר, קיבלתי את המידע לגבי מידת הודאות של ניפט, וקיבלתי החלטה בעצמי.

זה לא הרופא שלי שלא יכול לחיות עם הסיכוי הקטן אלא אני.

אני מבינה שאני הזויה בעיניך, אבל בסה"כ יש לי סדרי עדיפויות שונים משלך. זה כל הפער ביננו.


 

מבחינתי אני סיימתי את הדיון איתך ואני מאחלת לך לעולם לעולם לא לעמוד במצב שבו אתה תהיה מוכן לעשות הכל רק כדי לוודא שאין סיכוי הכי קטן למשהו. כי זה אף פעם לא משהו טוב.


 

 

במחקר שהבאת כתוב במפורשפשוט אני..

In the screening for T13/18/21, all methods had an FN rate of 0, except for NIPT, which had a higher FN rate of 12.5%, potentially due to low fetal cfDNA concentration or inherent limitations in detection sensitivity.


גוגל תרגום:


בבדיקת הסינון עבור T13/18/21, כל השיטות הציגו שיעור FN (שלילי כוזב, כלומר מפספסים ילד עם תסמונת דאון) של 0, למעט NIPT, בה היה שיעור FN גבוה יותר של 12.5%, כנראה עקב ריכוז cfDNA נמוך של העובר או מגבלות אינהרנטיות ברגישות הגילוי.


ומה זה ''כל השיטות למעט ניפט''?


ניפט פלוס עם אולטרסאונד, ניפט פלוס בלי אולטרסאונד.


כלומר בסך הכל עבור ניפט פלוס יש 0 אחוז של שלילי שגוי.


מודה שלא הצלחתי להבין בדיוק למה הם קוראים ניפט ולמה הם קוראים ניפט פלוס, אבל לפי זה שבניפט יש אחוז מטורף של שליליים שגויים, 1 מכל 8, זה לא הגיוני שזאת הבדיקה שיש בישראל. אולי לפני עשור הבדיקות בישראל הניבו 12% תוצאות שליליות שגויות, אבל בטח לא בשנים האחרונות.


מסתמא מה שיש בישראל דומה למה שהם קוראים ''ניפט פלוס'', שכאמור לפי המחקר שציטטת מביא 0 תוצאות שליליות כוזבות.

תעשה חיפוש על המונח פולס נגטיבחני בנני
ותמצא שהיה להם מקרה כזה
על ניפט, לא ניפט פלוספשוט אני..

וכמו שכתבתי קודם, אני לא לגמרי בקיא במונחים שלהם, אבל אין סיכוי שה''ניפט'' שלהם זה הניפט שיש בישראל.


 

12% שלילי כוזב?

אף אשה לא הייתה מוכנה לסבול דקירה קטנה בשביל אחוז שגיאות גבוה כ''כ.

זה בוודאות לא מה שיש בישראל.


 

בהמשך אותה הפסקה ממש שאליה הפנית עכשיו, הם מזכירים שוב שב''ניפט פלוס'' אין שגיאות.


 

כמו כן הם מדגישים שעבור תסמונות אחרות, היעילות של הבדיקה נמוכה בהרבה, ואני עצמי חזרתי על הנתון הזה שוב ושוב לאורך השרשור:

ניפט לא מחליף מי שפיר כל עוד הוא לא יעיל כמוהו בשאר התסמונות.


 

Notably, among the four screening methods ev‎alluated, both NIPT with and without ultrasound showed a false negative case for T21 when screening for trisomy abnormalities (T13, T18, and T21). This aligns with previous reports suggesting higher FN rates for T21 than other trisomies. For example, one study found four FN cases for T21 but only one for T1824. NIPT plus offers advantages over standard NIPT, including expanded test coverage, enhanced detection of CNV, and improved diagnostic accuracy26. 

 

 

גוגל תרגום (מה שבסוגריים - תוספת שלי בשביל להסביר את ההקשר, לא פרשנות חלילה):

 

ראוי לציין כי מבין ארבע שיטות הסינון שנבדקו (ניפט עם אולטרסאונד ובלי אולטרסאונד, ניפט פלוס עם אולטרסאונד וניפט פלוס בלי אולטרסאונד), גם NIPT עם וגם בלי אולטרסאונד הראה מקרה שלילי כוזב עבור T21 בעת סינון לאי-נומליות טריזומיה (T13, T18 ו-T21). ממצא זה תואם דיווחים קודמים המצביעים על שיעורי שלילי כוזב עבור T21 בהשוואה לטריזומיות אחרות. לדוגמה, מחקר אחד מצא ארבעה מקרים של שלילי כוזב עבור T21 אך רק אחד עבור T1824.

(כלומר רק בניפט הרגיל מצאו שלילי כוזב, לא בניפט פלוס).

 

 

NIPT plus מציע יתרונות על פני NIPT סטנדרטי, כולל כיסוי בדיקות מורחב, גילוי משופר של CNV ודיוק אבחוני משופר26. הממצאים שלנו מדגישים גם את היתרונות הפוטנציאליים של NIPT plus, המציע כיסוי בדיקות מורחב וגילוי משופר של מצבים כמו CNV. עם זאת, התועלת הקלינית שלו מעבר לטריזומיות 13, 18 ו-21 נותרה שנויה במחלוקת עקב נתוני אימות מוגבלים וחששות לגבי FP ו-FN11, אשר עלולים להוביל להתערבויות מיותרות או אבחונים שהוחמצו.

 

 

ממש חשוב לי להבהירפשוט אני..אחרונה

מבחינתי זה דיון אקדמי, אני דן על מספרים ועל סטטיסטיקות ועל מחקרים ואלה דברים שאני מאוד אוהב.


לרגע אחד לא התכוונתי לזלזל בדעות או חששות או רצונות של אף אחד, בטח לא של הורים בהריון.

מי בכלל שמני להחליט או להתערב בהחלטות של הורים אחרים איזה בדיקות לעשות ואיזה לא.


אני עומד מאחורי המספרים והמסקנות שלהם, אבל בסוף ברור שכל אחד וכל אחת יעשו מה שטוב להם ואת מה שהם יחיו איתו בשלום.


אני מתנצל אם מתוך להט כתבתי בצורה שמשדרת משהו אחר, זו באמת לא הייתה כוונתי.


אני רואה בזה דיון אקדמי לגופו של עניין ולא דיון אישי לגופו של אדם, לא התכוונתי לפגוע באף אחד חלילה ואם פגעתי אז שום מידע שכתבתי כאן לא היה שווה מבחינתי.

ועוד שאלה לרופא שלךפשוט אני..

האם על כל כאב גרון הוא שולח ביופסיה כדי לשלול סרטן?


 

האם הוא נמנע מלתת אנטיביוטיקה לילדים מחוץ למתקן רפואי, בגלל החשש מתגובה אלרגית שתביא למותם?

 

הוא נוהג להפשיט את מטופליו בשביל לחפש נגעים המקושרים לסרטן העור?


 

אם לא, אז שלא יספר סיפורים על כך שסיכון של 0.01% זה משהו שהוא לא יכול לחיות איתו.


 

ומילא אם בשביל להעלות את רמת הוודאות זה רק היה עולה כסף או קצת כואב, אבל... ריבונו של פתח תקווה! עוברים מתים במי שפיר, באחוזים הרבה יותר גבוהים מאחוז הטעויות של ניפט.

כלומר זה פשוט חסר כל היגיון.


 

אין,

ולא תהיה,

שום דרך בעולם,

לחיות,

כשאנחנו מתייחסים לסיכונים כ''כ נמוכים.

 

אני רוצה להגיד על זה משהובארץ אהבתי

בעיני, לעשות מי שפיר ולא ניפט בגלל הסיכון האפסי ביותר שאולי יהיה בכל זאת תסמונת דאון, קצת מפספסת את זה שבסופו של דבר אנחנו לא יכולים אף פעם להיות בטוחים ב100% שהילד שלנו יהיה בריא.


גם אם תסמונת דאון היתה התסמונת היחידה הקיימת, והיה לי חשוב לוודא שלילד שלי אין את התסמונת הזו, עדיין אני מסכימה עם ההסבר של 'פשוט אני..' שאפשר לסמוך על הבדיקה הזו. אבל הייתי יותר מבינה את מי שבוחר לעשות בדיקה שהוודאות שלה היא באמת 100%.


אבל בסופו של דבר יש פה גם מקום להבין שעם כל ההשתדלות שלנו, לא הכל בידיים שלנו. גם אם עושים את כל הבדיקות האפשריות, יכול ח"ו להיות סיבוך בלידה שיגרום לתינוק להיות עם cp, או יכול להיות שהוא יאובחן בהמשך החיים עם אוטיזם, או שבכלל יפגע בתאונה ל"ע, או יחלה במשהו בהמשך החיים, ועוד אינסוף דברים שיכולים לקרות.

אנחנו אולי לא רוצים ששום דבר מתוך הרשימה הזו יקרה. ולרוב באמת זה לא קורה רוב הילדים גדלים בבריאות ב"ה.

אבל אם קורה משהו כזה, אז אנחנו מבינים שזה משמיים וזה מה שאנחנו צריכים לעבור.


ובעיני, תסמונת דאון שמתגלה אחרי שבבדיקת ניפט שללה אותה (בוודאות של 99.99%, שזה באמת מקרה כמעט לא הגיוני, אבל אם בכל זאת איכשהו זה קרה) - זה מצטרף לרשימת הדברים שבאמת כבר מעבר לשליטה שלנו.


מה שכן, אני כן חושבת שמי ששוקלת להפיל במקרה של תסמונת דאון - אז אין מצב להפיל גם על וודאות של 99% וגם יותר. נראה לי לא שייך להפיל תינוק בלי וודאות של 100% שהוא באמת פגוע.

וזה כן שיקול בעיני בעד בדיקת מי שפיר.

מצד שני, אם באמת היה מימון שכל אישה תעשה ניפט במקום שקיפות, אז היה הגיוני להתחיל עם הניפט לכולן, ואז רק מי שיוצא לה חיובי - לעשות גם מי שפיר כדי לדעת ב100%.

מה שכתבת עכשיו זו ההמלצה הרשמיתפשוט אני..
אם יוצא חיובי בניפט אז עושים מי שפיר לפני שמחליטים על הפלה.
עכשיו מתחילים לרוב בשקיפות עורפיתבארץ אהבתי
ומי שיוצא לה סיכון מוגבר על פי שקיפות עורפית, בעיני יש היגיון לגשת ישר למי שפיר, כי אם השאלה היא עם מחשבה גם על אפשרות של הפלה, אז חבל על הזמן ועל הכסף לחכות קודם לתוצאה של ניפט, שכבר ידוע שיש סיכון מוגבר לתסמונת דאון (מה גם ששקיפות עורפית מוגברת יכולה גם להעיד על עוד דברים חוץ מת.ד. ומי שפיר נותן יותר מידע מאשר ניפט).


אבל אני מסכימה שאם לא היה השיקול הכספי, היה הגיוני שכל אישה תתחיל מבדיקת ניפט, גלי צורך להמשיך למי שפיר אם התוצאה יוצאת שלילית.


(ועדיין אני מניחה שלא היו מוותרים על שקיפות עורפית, כי כמו שכתבתי - היא יכולה להעיד גם על דברים אחרים. ואם היא יוצאת לא תקינה, אז יש מצב שניפט לא מספיק, כי הוא לא שולל הכל).

כמובן שהכל יכול לקרותחני בנני

זה ברור לי, ויותר מזה, דווקא המחלות שנחשפתי אליהן בסביבה שלי וגרמו לי להיות בטוחה שאעשה הכל כדי למנוע את זה כל עוד זה בשליטתי - לא ניתנות לגילוי מוקדם.

הכל הכל יכול לקרות, אבל אם יש משהו שכן בשליטתי למנוע - אני אעשה את ה100% ויותר כדי למנוע. 

מבינה אותך❤️בארץ אהבתי

וזה באמת לא פשוט לעמוד במקום הזה של הספק והחשש ממה שעלול לקרות.

בטוחה שעשיתם את ההחלטה הכי נכונה עבורכם...

לי כן הספיקה ניפט כדי להרגעאורי8
עבר עריכה על ידי אורי8 בתאריך ד' בתמוז תשפ"ה 22:45

בהריון האחרון בגיח 40, היה לי חשש סטטיטי לתסמונת דאון בשקיפות ובדיקת ניפט תקינה בהחלט הרגיעה אותי.

אבל אולי בגלל שאני כנראה לא היתי מפילה גם אם ח"ו היתה תסמונת דאון, למרות שנלחצתי מאוד עד,שקיבלתי תשובה, עדין ה 99.99 הספיקה לי, בכללי שאני בגישה שאף פעם אים 100 אחוז בחיים ואם ה רוצה להביא לי נסיון , יש עוד דרכים להביא אותו, והיה לי בעיקר חשוב לדעת , בדי להתכונן נפשית.

כמה זמן לוקח עכשיו למשלוח מנקסט?מתןתורה

חייבת טייצים עד הברך לבנות..

ולא יודעת איפה לקנות באיזור

לא יודעת לגבי נקסטהשם שלי
בארץ אני קונה בפוקס ובקיווי.
מה המחירים בפוקס?מתןתורה
אני חושבת שקניתי 4 במאההשם שלי
לא יודעת אם זה מחיר קבוע.
תסתכלי בדקטלוןבת מלך =)
אסתכל. תודה!מתןתורה
הזמתי מלא בחודשיים האחרוניםביבוש

במלחמה לקח בערך 3 שבועות וכעת בערך שבועיים

יפה. הזמנתי לפני שבועיים, וזה עוד לא הגיע לארץיעל מהדרום
תודה רבה לכן!!מתןתורה
תבדקי בקיווי. נראה לי שיש להם טייצים 3 ב-50יעל מהדרום
לק"י

לא יודעת אם קצרים או עד הברך.

באתר יש רק ב25..מתןתורה
תבדקי בחנויות. יש להם 3 פריטים ב-50יעל מהדרוםאחרונה
הגיע לי לארץ תוך שבוע ועוד כמעט שבועיים עד שהגיע אטארקו
אבל גם הדואר פה מעפן קצת, גם הייתי צריכה לשלם לשחרור מהמכס.. ןגם זה היה לפיי כמה ימים אני קצת מקווה שיש שיפור בעומסים.

לגבי איפה בארץ תנסי באתר של ביגוד.

וואלה, תודה!מתןתורה
הרבה...אורוש3
ממש לא שבוע כמו תמיד. לא היה לי דחוף היסטרי אז לא הייתי ממש על זה אבל אחת נראה לי לקחה שבועיים ואחת שלושה. 
ומנצלשת- כמה אפשר עכשיו בלי מכס? 75 או 130?פה לקצת
לדעתי חזר ל75!!!אורוש3
לא. בוודאותטארקו

היה 75

חתמו צו שהעלה ל150

הצו פג, הצביעו לא להאריך אותו ממניעים פופוליסטיים מעצבנים, ירד חזרה ל75 לכמה ימים

ואז חתמו צו חדש שמעלה ל130 והוא עדיין בתוקף ב"ה.

סגורה? לדעתי אחרי 130 ירד חזרהאורוש3
הזמנתי שבוע לפני פסח, הגיע תוך שבועיים וחצישושנושי
לגבי עכשיו לא יודעת 
חברה אמרה לי שקיבלה כרגיל תוך שבועיים.לפניו ברננה!
עשיתי לפני כמה ימיםהתלבטות טובה

ראיתי באתר למעלה, מה שתמיד משתנה

שעד 130 דולר אין מכס

סתם פריקה- עבודהאפרסקה

אז כרגע אני לבדי בעבודה, אחרי שהיה תקל בין זו שעובדת איתי לבוס. מה שגורם לכך שכל האחריות שהכל יתפקד- עליי. ואם במקרה ילד לא מרגיש טוב, דברים קורסים כי אין כ'כ מי שיגבה כי אני היחידה. זה הגיע לרמה שאני מבקשת טובות מאנשים במסדרון אצלנו כדי לכבות שריפות כשאני לא נמצאת, זה מאוד נחמד מצידם אבל ממש ממש לא התפקיד שלהם.

הבוס שלי לא מתעצבן או משהו כשאני לא מגיעה/ אומרת לו שאאחר בחצי שעה, לא יודעת אם מנחמדות או פשוט שהוא מפחד שאעזוב והוא ישאר בלי עובדים, בכל מקרה, אבל עדיין הלחץ נותר והוא תמיד שואל אותי- ואיך דברים יסתדרו?? הוא פשוט טיפוס מאוד לחוץ. אני מכבדת את זה ומשתדלת ככל יכולתי אבל לפעמים יש בלתמים.

היום נגיד הילד היה חולה, ובמקום לקחת יום מחלה הייתי איתו בבוקר וביקשתי מאמא שלי שתשמור עליו כמה שעות אחה"צ כדי שאוכל לקפוץ כמה שעות לעבודה. זה גורם לי בעצם להפסיד חצי יום משכורת (יש לי ב"ה שעות) במקום לקחת יום מחלה שיש לי מלא. אבל אחרת דברים פשוט יקרסו פה וחבל לי.

וגם צריך להגיע לנו מוצר שבוע הבא, ביום שלישי מוקדם בבוקר, בזמן שקבעתי טיפת חלב לבן שלי (ב-8:00 בבוקר הכי מוקדם שנפתח, לא תגידו התפרעתי וקבעתי לו ב-10:00). הטיפת חלב הזאת גם ככה דחיתי אותה בגלל משהו דחוף בעבודה, ואני לא יכולה לדחות אותה כל פעם לנצח. אז אמרתי לבוס שלא אהיה בעבודה לקבלת המוצר, הצעתי לו כמה פתרונות אבל הם פחות להיט מבחינתו, הוא מנסה לחשוב על פתרון בעצמו.

אז מצד אחד, כן, אני אמורה להיות מוקדם באותו יום ואני מבינה אותו לגמרי. הוא גם לא אמר לי לדחות את הטיפת חלב או משהו נגיד (הוא חופשי מבטל דברים שיש טיפת חלב לבנות שלו). מצד שני הלחץץץץץץץץ כל האחריות על הכתפיים שלי.

אני לא מבינה מורות איך אתן מתמודדות עם זה, שברגע שאתן לא נמצאות אין מחליפה והכל קורס. איך מתמודדים עם הלחץ הזה??

או נגיד מי שמטופלת פוריות וחייבת לעשות בדיקות ולאחר מדיי פעם.. מה עושים עם האי נעימות? הרי יש לי דברים שאני צריכה לעשות בחיים, טיפת חלב, מוסך, רופא, ורוב הדברים לא פתוחים אחרי 4 וגם אין לי יום חופשי... אוף

הי יקרהתהילה 3>

נשמע שאת ממש לוקחת על עצמך את כל האחריות של העבודה על הכתפיים, מתוך אי נעימות, ואולי קצת ריצוי.

זה לגטימי שאת מרגישה חשש לאכזב את הבוס, אי לא רוצה לצאת עובדת פחות אחראית או משהי כזה, ויחד עם זה גם את בטח מרגישה שמשהו פה עובר את גבול הטעם הטוב, ואת משלמת מחירים משמעותיים על אובר האחריות שלך כלפי העבודה,

מחירים שבאים על חשבון האחריות הקודמת שלך אלייך ואל משפחתך.


בסופו של דבר גם מצד ההערכה, אנשים יודעים להעריך יותר אנשים שיודעים מה כן ומה לא, ומסוגליח לשמור על הגבולות שלהם.


אז מה עושים עם האי נעימות?

עובדים עם מה שיש בשורשה❤️


נניח שתקחי יום חופש בסוף, ובואי נרחיק לכת שלא ימצא פתרון. מה יקרה? מה את עלולה להרגיש מול עצמך? מה את פוחדת שיקרה אז?


זה מקום בנפש שהוא לא בטוח, והדרך היא לעבוד עם המקום הזה באופן שמשחרר את הפחדים ונותן מענה ובטחון עצמי שאינו תלוי בפרצוף שיעשה הבוס או לא.

לדעת לתת לעצמך את האישור שאת טובה וראויה בלי תלות בגורמים חיצוניים...


נכוןאפרסקה

אני ראויה ואני באמת סופר וומן. והבוס דלי יודע את זה. אבל הוא הטיפוס הדוחף, ואני מבינה את זה והוא הבוס. ותכלס אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, מתי מתאים לי לתת אקסטרה (אתמול נסעתי במיוחד לאיפשהו ועשיתי אקסטרה שעות, תכננתי את זה מראש וזה היה בסדר גמור), ומתי אני מציבה גבול של זה כבר מגדיש את הסיאה.

חשבתי לעצמי אם לדחות את הטיפת חלב אבל וואלה לא, זה גם חשוב. סתם ההרגשה הזאת שבדקה שמוביל המוצר יגיע, הבוס שלי ישאל אם אני שם. ולא, לא בטוח שאספיק לדלג מעל פקקי הבוקר ולהגיע בשניה. אבל אולי אני צריכה להיות ברוגע. להגיד לו שאני בדרכי. ושהכל יהיה בסדר.

יש צפי לעובדת חדשה?המקורית

מתגמלים אותך על כל העול הזה?


אני במצב דומה שמתי גבול ואמרתי עד כאן. עבודה כבודה במקומה מונח, אבל היא רק עבודה,ויש גבול לכמה רוחב פס אני נותנת לה לתפוס אצלי

לדעתי את צריכה להרגיש ממש בנח לא לתת לה להשתלט לך על החיים.. ראיתי לא מעט א.נשים שעשו מעל ומעבר וזה יצר אצלם המון משקעים, ובסוף אחרי כמה שנים עזבו ועברו למקום אחר שהיה להם יותר קל ולא הבינו למה שקעו ככ / למה השקיעו ככ על חשבון הילדים/ דברים שחשובים להם


אני לא נגד השקעה, אבל שימי לב שזה באמת לא עובר את הגבול שלך כי יש מקומות שנוטים לנצל את המסירות היתרה של העובדים 

הוא מחפשאפרסקה

אבל יש 2 בעיות-

1. הבוס שלי לא כ"כ מוצלח ביחסי אנוש אז קשה לו למצוא אנשים שהוא חושב שמתאימים

2. לפי המשכורת שהוא מציע (לגיטימית בתחום העבודה שלנו) לא מגיעים אנשים ברמה שהוא מחפש


כרגע מה שהוא מצא זו מישהי למשרת סטודנט חלקית שתגיע באוגוסט כשאני לא נמצאת רק כדי לכבות שריפות


ומה זה מתגמלים... הוא מאוד מעריך ולפני חגים נגיד הוא מצ'פר (אקסטרה מעבר למה שאני מקבלת מהארגון עצמו), וגם כשביקשתי ממנו העלאה הוא ישר הסכים. אז מניחה שכן? הוא מתגמל אבל גם מאוד דורש


צודקת. אני צריכה לראות מתי זה מתאים לי ומתי לא. ותכלס זה באמת עבודה עם עצמי כי הבוס ברור שהוא ירצה שאגיע תמיד ושתמיד הכל יתקתק, אין יותר מדיי איך לשנות את זה

פעם אמרו לי-דיאט ספרייט

אם המעסיק שלך מסכים מיד להעלאת השכר שאת מבקשת ומעלה בדיוק בסכום שביקשת משמע שהיית צריכה לבקש את ההעלאה חודשיים קודם ובסכום כפול.

זה תדעי לפעם הבאה שתבקשי 

חחחח תודה!אפרסקה
האמת שהוא דווקא דחה לי את ההעלאה ב-3 חודשים בכל מיני תירוצים חחח אבל לפחות הסכים. ולא ביקשתי סכום ספציפי, הוא אמר שהוא נתן לי את ההעלאה המקסימלית לפי משאבי אנוש (יכול להיות שחירטט עליי ואני לא אתפלא, אבל שאלתי עוד אנשים שעובדים איתי בתחום ונראה שזה באמת נכון מה שהוא אמר)
אז נראה לי שזה בסדרדיאט ספרייט
גם ככה הקב"ה מפרנס, אני מנסה תמיד לזכור את זה ולשים הכל בפרופורציות (לא אומרת שמצליחה)
נכון ממשאפרסקה
וביקשתי העלאה רק כי עבר זמן לא כי אנחנו זקוקים לעוד תזרים בחודשי, ובתכלס שאלה יהיו הסיבות ושלא נזדקק אף פעם
הייתי במקום הזהoo

שהכל היה עלי ודברים קרסו כשלא הייתי

אז קרסו

והיו הרבה בעיות

אבל הייתי חולה/ יצאתי לחופש/ הילד היה מאושפז

עד שלמדו שצריך ממלאת מקום

ומאז יש


ולא רק מ"מ

מאז למדתי לעבוד בקצב נורמלי

לא לעשות עבודה של כמה אנשים

ולא לתת ללחץ של אנשים להשפיע על קצב עבודתי


זה גם עשה את העבודה שלי טובה יותר

כי כשעובדים בקצב נורמלי

אפשר לשמור על יותר פוקוס


ואז גם הבוס שלי למד

מהו הקצב שלי

ושכדאי לו לשמור על הקצב הזה

כדי שהעבודה תצא איכותית 

תודה על התגובהאפרסקה

כמו שאמרתי ל@המקורית, הוא באמת מחפש עוד עובדת אבל זה קצת קשה לו. באמת כשהייתה עוד מישהי הכל היה הרבה יותר נעים.

ועוד בעיה עם הבוס שלי, שהוא לא קולט את הקצב 😂 ואולי אני זו שלא מסבירה מספיק... כל פעם שאני אומרת לו שזה ההספק האופטימלי, הוא מנסה לדחוף עוד דברים. ולא משנה כמה אני מסבירה לו הוא לא קולט. הוא מעריך יותר קצב עבודה מאשר איכות עבודה, זה מופלא (וטיפשי) בעיניי אבל לא ממש הצלחתי להחדיר לו את זה.

אישית אני מרגישה שתכלס אני יכולה לעבוד באופן יעיל יותר, ואולי באמת להספיק יותר, אולי זה מה שמונע ממני להגיד לו שהקצב קצת מוגזם. אבל מצד שני אם אני אתן 100% מהכוחות שלי בעבודה, לא ישאר לי כלום לבית

גם לבוס שלי לקח זמן לקלוט את הקצבoo

הוא עצמו עובד בקצב מהיר ואינטנסיבי יותר


אבל הוא ראה שהתוצאות שלי הרבה יותר טובות שאני מנהלת את הלוז

לכן הוא למד להתכוונן אלי


אני גם בוסית בעצמי

ואני נותנת ספייס לעובדים

אבל אם מישהו לא נותן עבודה טובה

אני כן מלחיצה אותו וכן דורשת יותר

זה הולך ביחד

תוצאות= ספייס

אין תוצאות טובות= יותר מעקב ולחץ


ויש בוסים שכל הזמן מלחיצים

מעבר לזה שהם פשוט גרועים

זה גם ניצול עובדים

לזה לא הייתי מסכימה (בעבר אגב הסכמתי ושלמתי על זה מחיר

עם השנים למדתי

לא לתת לאף אחד לנצל אותי)

תודה רבהאפרסקה
קראתי הכל. עכשיו צריך רק לראות איך ליישם
עובד שיודע לתת מעצמו כשצריךאמאשוני

זה עובד שטס עם הקידום והמשכורת שלו קדימה.

אם באופן זמני יש בלתם ואת נכנסת מתחת לאלונקה זה יכול להשתלם לך.


חשוב לשים לב לכמה דברים:

1. שמשהו מתקדם עם פתרון לבלתם. שאת לא תהפכי להיות הפתרון הקבוע.

2. לשקף לבוס את המחירים שאת משלמת. לא בקטע מתבכיין אלא שידע באמת מה זה דורש.

3. אם זה יותר משבוע-שבועיים לבקש הערכה לא רק מילולית.

4. להציע להם מה יכול לעזור לך לעמוד בעומס. נניח עבודה מהבית, שישלמו על יום מלא, מוניות וכל מה שמסביב שיכול לתמוך ובשבילם זה כסף קטן.

5. לספר להם כמה את עובדת טובה. לשקף את מה שאת עושה, ולא רק את המחירים. צריך לעשות את זה בטאקט ובאלגנטיות, אבל זה חשוב.


למשל בשיחת סמול טוק נגיד השבוע שיתפתי שהייתי צריכה לתדלק פעמיים השבוע (מעיד על זה שנסעתי כל יום למשרד השבוע כשלרוב עובדים פעם-פעמיים מהבית) זה התפתח לכיוון שרציתי ואז המנהל שלי אמר שאני סופרוומן או משהו כזה.

כלומר הוא רואה גם את העשייה עצמה. אחרת הוא לא מקשר בין כל החוטים. כי כל יום היה לי משהו חשוב בכובע אחר שלי וזה התנקז וזה לא שקוף לו מספיק.


גברים יודעים לדבר את מה שהם עושים, נשים הרבה פעמים עושות ולא מדברות. ואז נוצר תסכול והרגשה שהמסירות לא מוערכת מספיק.


נגיד אם חשוב לי גם לדחוף למצוא פתרון קבע אז אני אומרת שעם כל הרצון הטוב לעשות גם ד ואני מבינה שזה חשוב וממש רוצה לעשות גם ד,

אם יפול עלי א+ב+ג+ד

אז הכל יקרוס ואז לא רק שלא יהיה ד

לא יהיה גם א+ב+ג.

ואז הם נבהלים כי ממש אין מי שיעשה את א, ב, ג.

וככה נוצרת דחיפות למצוא פתרון שהוא לא אני ל-ד'.

ולבינתיים אני כן עושה הכל.


אני לא יודעת מה מורות עושות כי אני לא מורה.


אני כן בתפקיד יחיד בחברה ומתמודדת עם הרבה אחריות ועומס על הכתפיים שלי.

וכן התמודדתי עם ילדים ומילואים בחברה שעובדת בשווקים בחו"ל בזמן מלחמות ושאר בלתמים. הכל אפשרי.

לצורך הדוגמה ב8 באוקטובר 2023 אני והמנכל היינו היחידים שהגענו פיזית למשרד.

רק שאני באתי עם הילדים כי בעלי גויס ב7.10

הייתה משימה חשובה שהייתה חייבת להיות באותו יום ובשביל לבצע אותה הייתי צריכה משהו פיזי מהמשרד.

יש לי צוות שבזה דווקא כן יכל לעזור ולנסוע במקומי, אבל לא הייתי שולחת אף עובד שלי לצאת מהבית. יצאתי בעצמי.

גם עכשיו במלחמה האחרונה היה מאוד מאוד לא פשוט, (בין השאר שוב מילואים ופסח) ועמדתי בדרך לא דרך בדד ליין.

בין השורות בדיעבד הבנתי שההנהלה הייתה מסופקת אם זה אפשרי בכלל.

הסיפוק הוא אדיר.

אבל זה אופי, ברור שלא לכל אחד זה מתאים.

אבל מי שיש לו את זה, ממה שאני רואה מתקדם מאוד מהר. גם מקצועית וגם בתגמול כספי.


לגבי טיפולים לילדים, בגלל שאני יודעת לצפות את תקופות הפיקים, אני מראש קובעת טיפולי שיניים, ביקורות וחיסונים לזמנים שאמורים להיות יותר נוחים. ככה יש פחות בלתמים.


לגבי טיפולי פוריות, לא יודעת לענות אבל יכולה לתת דוגמה מהתקופה של ההריון בסיכון.

בתקןפה הזאת מראש שיקפתי שבאופן זמני אני פחות בתפקוד. הצעתי פתרונות כמו להעסיק עובד שעתי תחתי או למצוא לי מחליף עוד קודם הלידה.

בנוסף כשעבדתי זה היה מהבית ופחות שעות (אז היה פחות מקובל מאשר היום)

וככה הצלחנו לתמרן בין לא להעמיס מדי עלי לבין לא לעשות הרבה פנצרים לבין לעמוד במשימות נצרכות.


פשוט הכל היה מתוכנן ביחד ובשקיפות ואחרי שכבר הכירו אותי תקופה מסויימת והבינו שזה מגבלה זמנית ולא אופי. לגמרי הכילו את זה יפה וזה לא פגע בהערכה כלפי בשום צורה.

עוד מנהל המחלקה הנחה את הHR לסייע לי בפתרונות ולבוא לקראתי ואכן הרגשתי שאני יכולה לבקש הכל ולגמרי הם איתי ולא עיקמו פרצוף על כלום.

אבל יחס כזה משיגים מעבודה קשה ואחריות אמיתית עוד לפני..

מי שמתחילה מקום עבודה חדש במצב כזה, הרבה יותר מורכב ועדיין אם יש המלצות חמות מאוד ממקומות קודמים. שווה לשמר ולבוא לקראת עובד כזה, כי זה משתלם להם בהמשך.


בקיצור בהצלחה!

אחרי שקראתי הכל ושאפו לךהמקורית

אני חייבת לציין שזה ממש תלוי במקום העבודה

יש מקומות שלא מטיסים את השכר ולא משמרים עובדים למרות שזה ממש לא חכם ולא כדאי

מכירה כמה דוגמאות מקרוב. אז לא תמיד זה שווה את המאמץ.. אולי כדאי למנף במקום אחר 

בדיוק מה שרציתי להגיד אחרי שקראתי הכלדיאט ספרייט

@אמאשוני באמת שכתבת לעניין וכל הכבוד שהשקעת על ההודעה.

אבל במציאות החיים יש הרבה צדיקים שרע להם.

יש מקומות עבודה שלא יודעים להעריך ומנצלים ובן אדם שואל את עצמו אחרי שנים מה עשיתי פה כ"כ הרבה זמן ולמה?

אז באמת הרבה פעמים מה שאת כותבת נכון,

אבל לשים לב לאיזו חברה מדובר,

האם המנהל מראה הערכה גם בכסף ולא רק במילים, האם המנהל משווק ומעביר את ההערכה הזו הלאה לידיעת הממונים ובאופן כללי האם יש אופק קידומי בחברה. 

ברור כמובןאמאשוני

בהחלט יש הרבה מעסיקים לא הגונים שלא שווה להשקיע בהם.

שווה לעבוד במקום הגון שמבין את חשיבות ההשקעה בעובדים ושם לתת את הדחיפה קדימה.


תודה על התגובה,

גם @המקורית

זה חשוב ממש לשים לב לנקודה הזאת..

מקום שלא מתגמל עובדים טובים עדיף לשאוף לעבור למקום אחר ולא לבזבז את הזמן ואת המאמץ בניסיון לשפר מבפנים, בהחלט.

תודה!אפרסקה
קראתי הכל. אני חושבת שאני באמת נותנת מעצמי מעל ומעבר. אני גם הייתי בעבודה ב9 לאוקטובר (לא ב8, מודה, חחחחח לא כולם מושלמים) וגם עכשיו בעם כלביא ובשאגת הארי לא פיספסתי יום אחד. אבל וואלה כשרואה שאצל כולם מתגמשים לפחות בלתת לעבוד מהבית וכאלה, ויש מה לעבוד מהבית לא חסר, וואלה זה כן נותן תחושה של מה אני משקיעה גם ככה אף אחד לא מתחשב ולא סופר אותי ממטר
איזה קטע אני ממש במקרה דומה לשלךshiran30005

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה, מקום מסודר , קרוב לבית ועם ותק של כמעט 15 שנים באותו מחלקה.

התקדמתי מעט עם השנים בשכר אבל לא מעבר כי זה חב ממשלתית ולא נותנים העלאת.שכר לפי בקשות וכו'.

אממה אני כבר חצי שנה לבד במשרד עם הבוס שלי , עובדת 1 יצאה לחל"ד- חל"ת, עובדת אחרת יצאה לפנסיה ככה יצאה שאני והוא לבד...

אני קורסת תחת העומס ועם הזמן נהייתי אדישה כבר לעומס הזה, מן הסתם אני מנהלת ומתפעלת את כל המחלקה , יש לי בבית 4 ילדים מתוכם 2 תינוקות אחת מהם עם עיכוב התפתחותי גדול וחולה המון שמצריך יציאות/טיפולים קבועים/מעקבים וכמובן ימי מחלה שלהם שיש לא מעט...

למדתי ועדיין לומדת עם הזמן איך להיות אסטרטיבית וחזקה ברצונות שלי כי אני טיפוס מאוד מרצה ו"מתים" עלי בעבודה כי בחיים לא סירבתי למשהו אבל זהו, נגמרו הימים הטובים ואין לי זמן לעזור למה שלא בתחום אחריותי

העובדת השנייה כנראה תחזור בספטמבר רק שזה עוד ים זמן.

אז כן  לוקחת חופשעם שצריך, יוצאת קבוע פעם בשבןע מוקדם מהעבודה בשביל טיפול לילד, נותנת "גיחות" לסידורים שצריך וסוגרת את המשרד אם יש צורך.

משהו מההנהלה מגיע בתלונות? סבבה, תביאו לנו עזרה זה לא יהיה המצב...

חמישי שעבר הבן שלי קם חולה , בדיוק הבוס סימס לי שהוא לא מגיע שאדע ואני בדיוק באתי לשלוח לו שאני עם הילד בבית. קצת לא נעים, התנצלות קטנה וזהו. המשרד נשאר סגור

גם במלחמה הבהרתי שאני לא מגיעה למשרד כי אני בבית עם הילדים ואעבוד מהבית, קצת דיברו עשו רעש ושכחו מזה


זה האבה עבודה עצמית אבל לא קל. הנה היום הייתי חייבת לעשות קניות, בערב קשוח לי , אחהצ גם כן. קבעתי לו שאני מסיימת שעה לפני כי יש לי עניין אישי ויצאתי.


שיהיה המון בהצלחה ומלאא כוחות

וואי את מה זה מעודדת אותיאפרסקה

שזה גם הרבה עניין של אסרטיביות.

איזה כיף לך רק שהעבודה קרובה לבית, אצלי בגלל הפקקים זה פלוס מינוס שעה כל כיוון 😅

דווקא אחכ יותר מעריכיםshiran30005

ברגע שיודעים שאת "חזקה" ועומדת על שלך בדברים אישיים הם לא יכולים לעמוד מנגד. אבל כשאת מראה חולשה הם עולים עלייך, לצערי מניסיון מר.

לי עוזר לפעמים לשתף אותו דברים אישיים -כמו מה יש לילד שלי שהוא עובר אבחונים, היא שומע את השיחות שלי (בכוונה מדברת לידו שישמע) ואז הוא מתבייש לסרב לי שאני צריכה משהו

מעניין מה שאת אומרתאפרסקה

כי פעם שמעתי שדווקא לא לתרץ מה יש לך, פשוט להגיד שיש עניין. נגיד עכשיו לא אמרתי לבוס שזה טיפת חלב, פשוט אמרתי לו שאגיע באיחור כי יש לי משהו. 

או שלא לזה התכוונת? 

לא זה הכוונהshiran30005

הוא יודע שיש לי ילד מעוכב התפתחות ומטופל. הוא יודע שקשה לו וקשה לי אז שיתפתי , ןעכשיו שאני יוצאת קבוע לטיפול שבועי הוא שותק. שיצאתי לוודעה ולאבחונים הוא שותק. כי הוא יןדע שזה חשוב לי ממש ואין מצב שהוא מסרב לי או עושה פרצוף

ביום שני נגיד יש לי בדיקת דם לילדה הקטנה, תור מיוחד מוזמן מראש אני אגיע מאוחר אז אגיד לו יש לי עניין אישי ואני מתעכבת

אבל דברים מהותיים אני כן משתפת שיהיה לי קל יותר.

גם שהייתי בטיפולי פוריות שיתפתי בכללי כזה בלי להכנס לפרטים וזהו. הגעתי מאוחר מלא פעמים ולא היתי צריכה לתרץ את עצמי כל פעם מחדש

גם שהייתי 2 בצוות והוא זה היה ככה, אני זוג של מנהלת היחדיה אז הוא לא יכול בלעדיי אבל זה מה שיש. קשה לך?? תלך תהפוך את העולם שנקבל משהי מ"מ לזמני

אבל יש דברעם שאני מוותרת אם זה לא חשוב ככ, או שבעלי יכול ללכת, או שאם אני יכולה בפרטי אחהצ אז אני יעשה כי יש לי החזר מהביטוח , מבינה? אני כן מכבדת אבל עד גבול מסויים

הייתי במקום הזה בדיוק....רוצה לשאול שאלה

עם בוס דורש והמון אחריות עליי כי עובדים אחרים עזבו כמו זבובים...

כן בהתחלה הרגשתי אחריות וכל פעם כשהייתי צריכה לאחר השלמתי את הזמן בערב וכשלא יכולתי הרגתי את עצמי כדי לעמוד בכל מיני דדליינים והרגעתי אותו שאני אצליח וכו'. הוא נלחץ ונדנד לי כל הזמן וזה עוד יותר הלחיץ אותי. 

עד שזה עלה לי עד למעלה, ויש לי ילדים שצריכים אותי ויש טיפולים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ, ואני עובדת משרה מלאה.

אז פשוט אמרתי לו - אני עובדת משרה מלאה, ואין לי בעיה עם זה לא מפריע לי הכמות שעות, אבל אני כן מבקשת שתהיה הבנה הדדית שאני עושה את שלי אבל אני אישה עם משפחה והוא יודע את זה, אם יש לי תור אני לא משלימה את הזמן הזה, ואם ילד לא מרגיש טוב מותר לי לקחת חופש, אני לא הבעלים של החברה. והוא זה שצריך לדעת לתעדף דברים, לא להכל יש דדליין, לא כל דבר החברה עומדת עליו ואם הוא לא יקרה עד תאריך מסוים החברה תקרוס, הכל טוב, הוא בחר בי כעובדת למרות שידע שאני אמא לילדים, הוא בוחר להשאיר אותי כי הוא יודע מה אני שווה, אז הוא צריך גם 'להקריב' איחורים וחיסורים מידי פעם. 

זה לא אמור להיות על הראש שלך, את מבחינתך שכירה, עושה מה שאת יכולה, ולא צריכה לוותר על דברים שהם יותר חשובים מעבודה. 

תודה רבה 🙏אפרסקהאחרונה
עודדת אותי
אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

וואי. זה ממש ממש לא ככה אצל כולםאחת כמוני
וחיבוק על התחושה הקשה
עלה פה הרבה בפורום שכןאנונימית בהו"ל
לרוב אוהבים יותר את הילדים של הבנות
כי פה בפורום נשים פורקותניגון של הלב

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...


ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...


ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

ב''ה אצלנו זה ממש לא ככהשלומית.
נשמע קשה ביותר!
אני לא חמות, יודעת שהרבה פעמים כותבים את זהקופצת רגע

כאן בפורום.


אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.


(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)


יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.


לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.


יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אוי, נשמע מבאס ממש! מצטרפת לקולות שזה לא ככהשמש בשמיים

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

 

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

 

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

חמותי לא ככהרקאני

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

וואי אצלנו זה ממש לא ככהניק חדש2

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.


ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

גם אצל חמותי וגם אצל אימא שליהבוקר יעלה

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

מתואמת

מצטרפת לאלה שאומרות שזה ממש לא כלל גורף אצל כולן.

(לחמותי יש רק בנים נשואים, אז אולי אי אפשר להשוות, אבל היא 'מלכת אי האפליות', אז ברור לי שלא תנהג ככה. ואמא שלי מתנהגת בשווה לכל הנכדים שלה, ויצא הרבה פעמים שהיא שמרה על ילדים של אחת מכלותיה, שיתומה מאם)

יכולה לספר לך גם על סבתא שלי:

דודה שלי (הבת שלה) ומשפחתה גרו כל השנים לידם, ומטבע הדברים בילו אצלם הרבה. אבא שלי (הבן שלה) ואנחנו תמיד גרנו רחוק ובאנו לביקורים מדי פעם.

ובכל זאת סבתא שלי תמיד הייתה משבחת בעיקר אותנו, הנכדים המרוחקים של הכלה, וחושבת שאנחנו מושלמים.

בני הדודים שלי לעומת זאת, שכמעט גדלו אצלה בבית, ספגו נזיפות וכדומה, כמו שנעשה בין הורים לילדים, והם פחות קיבלו אצלה את המקום הסבתאי.

אז לפעמים יש מחירים למגורים קרובים לסבא וסבתא ולהורים... לא תמיד רואים אותם מהצד, אבל הם קיימים.

אולי באמת עדיף לך המצב הזה, של אורחת לרגע, גם אם זה אומר שאת "שקופה" יותר, מאשר להיות צמודה...


כך או כך, זה באמת נשמע פוגע, ואני מקווה בשבילכם שזה ישתנה עם השנים❤️

וואי מבינה לליבך, אצלנו זה לא ככה.ממתקית

אבל מובן מה שאת מרגישה, אין לי תובנות רק חיבוןק.

מעניין אותי האם גם בעלך מרגישבאתי מפעם

את האפליה הזאת? האם זה מפריע לו? או שזה בעיקר לך?


יכול להיות שזה בעיקר תחושה שלך.

אני לא חושבת שאמא אוהבת יותר נכדים של ילדה לעומת ילד שלה, אבל אולי היא ספציפית יש לה קטע. אל תקחי קשה מידי, תחבקי את הילד שלך ותהפכי לו את חווית האכילה על הרצפה לכיף ולתחושת פיקניק... 

לא מקובל עליי כל כךאנונימית בהו"ל

זו לא תחושת פיקניק לצערי,זו תחושה מבאסת

ונמאס לי פשוט נמאס 😓

מה בעלך אומר?באתי מפעם
אם זה תחושת דחיה כ"כ חמורה תגיעו פעם ב...
למה על הרצפה אבלאור10

אצל חמותי מעולם לא היה כסא אוכל לתינוק

מי שמתארח עם תינוק מחזיק אותו בידיים על עצמו

עד שהפעוט מספיק גדול לשבת בעצמו

זה מקרה שחוזר על עצמו בכל פעם?ממתקית

או היה חד פעמי?
בן כמה בנך ובן כמה הנכד השני? או שהם בני אותו גיל?
 

אני ממש לא חווה את זה ככהמקקה

וזה הרבה עניין של פרשנות

ולפעמים גם הרגל של החמות לילד מסויים

ממליצה לנסות לא להיכנס למקומות האלה במחשבה

מנצלשת- איך להיות חמה טובה?אור10

כרגע אני יודעת שבתור כלה אני לא משהו, לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו. אנחנו בקושי מוזמנים לשבת כי הם כבר מבוגרים וקשה. מה שכן מנסה לבקר מדי פעם (כל שבועיים שלוש נגיד) כדי לתחזק הקשר עם הנכדים שחשוב לי בפני עצמו.

וזה גם שאלה בפני עצמה איך להיות כלה יותר טובה.


אבל בתור אמא לבנים בעיקר, תוהה לעצמי איך בעתיד אהיה חמה שכן כיף ונעים לכלות? מה עושה את ההבדל?

לשאול שאלות ולהתעניין או שזה חופר? לארח ולבקר או שזה מכביד? לקנות מתנות או שאחכ לא נעים להן כי לא קלעתי לטעם? להתקשר או שזה מציק? וכו

בתור כלה שאוהבת את חמותהרקאני

אני נהנית מאוד מזה שהיא נותנת מלא מרחב

לא חופרת בכלל

מלאת טאקט

וכן מתעניינת בשלומי הרבה

בעיקר דרך בעלי

מזכירה לו לדאוג לי

אם נגיד היא שמעה ממנו שהברזל שלי נמוך

אז כל השיחות הבאות איתו מתחילות באיך אני מרגישה ואם התחלתי לקבל ואם אני נחה מספיק ואוכלת טוב....

אני והיא פחות מתקשרות ישירות בטלפון

רק במפגשים

לשתינו זה נוח מאמינה שיש כאלה שלא...

וכמובן התעניינות בנכדים 

מאוד דומה לחמותישמש בשמיים

היא גם דואגת שיהיה לי נוח אצלם ומאוד מפרגנת לי גם דרך בעלי

בול, מסכימה איתךסטודנטית אלופה
בול חמתי המהממת!!ממתקית

לא חופרת
מתעניינת בלי ביקורת
ומראה הרבה הערכה על מה שאני ומה שאני עושה, מפרגנת ממש.
מקבלת כל דבר בי
 

נראה לי כל דבר שחמות עושה תהיה מי שתאהב ותהיה מייראת גאולה

שלא.

בדיוק כמו שכתבת, בשביל אחת הכי כיף בעולם חמות שמבקרת, ואם החמות לא מבקרת היא לא אכפתית, ובשביל אחרת חמות שמבקרת היא מלחיצה ומכבידה...

לכן לדעתי צריך לעשות הכל במינון לא קיצוני, קצת להתקשר קצת לבקר קצת להתעניין, ולהיות עם המון רגישות וטקט מה מתקבל בברכה ומה פחות.

אבל יש מה שאף פעם לא מוסיף לקשר - ביקורת והערות, זה תמיד גרוע, ועדיף בלעדיו.

ומה שתמיד טוב ומועיל לקשר - מחמאות והקשבה אמיתית, תמיד כדאי להרבות בזה.

הלוואי שאצליח להיות חמות טובה ונחמדה 😃

את דווקא נשמעת לי כלה מעולה. לא כל חמות מצפה למתנושיפור
נכוןרקאני

@אור10 אני כלה כמו שתיארת פחות או יותר

לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו.

אנחנו כן מוזמנים שבתות אבל מעצמנו לא מגיעים הרבה כי לנו יותר טוב בבית

ואני מרגישה כלה מאוד טובה😅

זה לא ככה אצלנואורי8
אמא שלי ממש אןהבת את כולם אותו דבר. לא רואה העדפה לילדים שלי על פני הילדים של האחים שלי. ואם כבר ההפך, לי היא מרגישה יותר נח לומר שאין לה כח ולא יכולה לבוא לשמור על הילדים ולכלות פחות נעים לה לסרב. ולחמותי אין בנות ... מה שאת מצארת באמצ ממש מבאס , אבל זו בעיה של חמותך ולא בהכרח טבע העולם. 
אצלינו זה לא ככה ב2 הצדדים ברוך ה'שיפור
קודם כל חיבוק 🫂סטודנטית אלופה

בטוחה שזו תחושב ממש לא נעימה😒

אצלנו זה הפוך מרגישה שחמותי שמה אותנו הכלות במקום ראשון לפני הבת הנשואה שלה, איתה מטבע הדברים היא מרגישה יותר חופשי.

זה מתבטא בכך שאנחנו נקבל את החדר הטוב יותר וכו

כנ"ל אצל ההורים שלי מרגישה שאחיי וגיסותיי במקום הראשון, לטעמי קצת בהגזמה (אבל אולי זה גם מה שאחותו של בעלי חושבת, בכיוון ההפוך🫣)

אני מרגישה שקשר עם הנכדים הוא תלוי קשר עם ההורים שמקרמה

אני יכולה להבין שלהרבה נשים הקשר שלהן עם אמא שלהן חזק יותר מהקשר עם חמותן

וגברים... הרבה מהם לא ממש מביעי רגש... גם לאמא שלהם


באופן אישי אני יכולה להגיד שאני ממש משתדלת להשקיע בקשר עם חמותי

לא השקעה טכנית

אלא השקעה פנימית, שלי כלפי עצמי על ההרגשה שהיא הורה לכל דבר ( בשנים הראשונות זה היה יותר קשה, היום אני אוהבת אותה מאוד מאוד, היא באמת דמות אם עבורי)

וגם בעלי- ממש ילד של אמא



מציעות לדבר על זה איתה?אנונימית בהו"ל
או שזה מוזר
על זה שהילד אוכל על הרצפהרקאני

נשמע לי הגיוני לדבר

הייתי שולחת את בעלי

אבל בגדול על אפליות קשה לי להאמין שהיא תקבל

יותר הגיוני שתכחיש...

אבל את מכירה אותה את יודעת איך היא ואם יש עם מי לדבר

אני חושבת שיותר הגיוני להגיד באותו הרגע בקלילותהריון ולידה

ולא לעשות מזה שיחה קשה מדי

להגיד: רגע זלדה אני לא בעד שזרובבל יאכל על הריצפה. יש לך פיתרון אחר?


ואגב אישית אני לא רואה מה הדרמה לתת לילד קטן לאכול על ריצפה. אם יש מקום שמאפשר את זה.

יכול להיות שגם חמותך חושבת ככה, ולכן לא חשבה שזה כזה עניין עקרוני.

ואם זה כן עקרוני לך אז *תגידי* לה את זה

וגם תעזרי בעצמך עם פיתרונות. אולי למשל תחזיקי את אחד הילדים עליך...

על ילד שיושב על הרצפהניק חדש2

בוודאי להגיד.

בעיני זה לא תקין ולא מקובל.

הוא בן אדם.

היא רוצה לאכול על הרצפה? כנראה שלא.

אולי לא מבינה את החומרה של זה.

וואי זה ממש לא אותו דברמקקהאחרונה
אני חופשי מושיבה את התינוקת שלי לאכול מקערה על הרצפה. זה נוח לה בגובה, האמת לא רואה מה הבעיה
שאלת נורמות חברתיות בנושא טהרהמרגול

זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?

על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.

מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.

מה עושות?

כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…


ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח. 

לא ממשבשורות משמחות

בדרכ במקום אקראי...

אבל כדאי מיוזמה אישית לעשות גמח טהרה בשירותי נשים וכמה שיותר מקומות זה יכול לפתור את הבעיה לבאה בתור שנתקעת

ביטוח פרטי לילדים ופסיכיאטר ילדיםפה לקצת

מי שיש לה ביטוח לילדים-

איך זה הולך?

בטח יש כמה חברות, איך יודעים מה לבחור?

יש תקופת אכשרה או שמיד אפשר להיעזר בביטוח?
 

ואני רוצה לקחת את הבן שלי לפסיכיאטר ילדים לאבחון באופן פרטי-

איך יודעים איזה פסיכיאטר טוב?

איך בכלל מגיעים לפסיכיאטר? מגוגל?

לא רוצה דרך הקופה כי זה זמני המתנה ארוכים

 

איך מתמודדים עם אכזבה צורבת?שמיכת פוך

אנחנו גרים בדירה ממש קטנה 10 נפשות ב80 מ''ר.. הגיעו מים עד נפש ואנחנו שנה בתוך תהליך של קניה ומכירה של  דירה.

ב''ה מצאנו דירה שמתאימה לצרכים ולתקציב שלנו וחיכינו למכור את הדירה שלנו כדי לקנות אותה.

ביום שנמצא קונה לדירה שלנו - הדירה ההיא נמכרה.

וזו היתה החלטה שלנו לא לקנות לפני שמוכרים, אל תשפטו אותנו על זה.

אני מרגישה כ''כ חסרת אונים , מהבוקר אני בדאון מוחלט, בעבודה הייתי כל היום עם דמעות בעיניים. חזרתי הביתה ואין לי טיפת כח להתייחס לילדים ולטפל בהם. לא מעניין אותי כלוםםםםםםםםםםם חוץ מהדירה.

אני לפני לידה ואין לי מקום להשכיב את התינוקת, הבת שלי בת שנה וחצי ישנה איתנו בחדר ואין להעביר אותה.. שלא לדבר על מקום אכסון לבגדים של התינוקת שאין לי פירור של מקום להכניס...

אין לי חשק לחזור הביתה מהבית חולים...

 

אני עם ארון בגדים אחד  של שלוש דלתות לשמונה ילדים!!!!!!! 

 

אני יודעת שזה צרות של עשירים אבל זה לא מעודד אותי

מה שקרה היום גרם לנו להחלטה לעבור לעיר אחרת וזה דבר שאנחנו לא רוצים ... חשבנו על זה הרבה וקשה לנתק את הילדים ממסגרות לימוד שהם אוהבים.. אני גם אצטרך לעזוב את העבןדה וזה שובר אותי...

עידודים וחיבוקים יתקבלו בברכה

 

וואו קשוח ממש ממשרקאני

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

תודה יקרה!שמיכת פוך
חיבוקפילה

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

זה שני חדרים ועוד חצי חדרון שסגרנו מהסלוןשמיכת פוך

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

חיבוק גדולשופטים
באמת מאתגר, תנסי להחזיק באמונה שיגיע טוב יותר מהדירה הזאת, ובע"ה בקרוב תזכו לשפע גדול
זה קשה ממששירה_11

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.


מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

יאוווו, איזה קשה!. נראה לי רק אמונה יכולה לעודד פהיעל...

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

איזה באסה ואיזה אכזבהדיאן ד.

נשמע ממש ממש קשוח.

 

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

 

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

 

 

חיבוק ענק♥️המקורית
מה שעולה לי - אולי בעיר אחרת תמצאו דירה הרבה יותר מרווחת במחיר טוב/ אולי עוד יש תקווה למצוא בעיר שלכם?
בעיר אחרת זה אכן אופציה שאנחנו שוקלים...שמיכת פוך

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

אתן מדהימות!שמיכת פוך

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

טוב שאת נותנת לעצמך את המקום הזהשיפור
כנראה שלה' יש תוכנית יותר טובה בשבילכם, אבל עד שהיא תתגלה זה נורא נורא קשה❤️
האמת שזה קרה לנו פעםהבוקר יעלה

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

שכירות לא באה בחשבוןשמיכת פוך

כי את ההפרש שנצטרך להוסיף אנחנו מעדיפים לתת למשכנתא שניקח ..

וגם לעבור כמה פעמים דירה משכירות לקניה נראה לי קשוח מאד..


החלטתי שאני משחררת ממני נותנת להקב''ה לנהל את ההצגה.. הוא יודע שאין לנו מקום בבית ועשינו את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות . מכאן ואילך זה שלו... שידאג לנו

בינתיים אתם יכולים להשקיע את הכסף מהקניההבוקר יעלה

בסיכון נמוך ולהרוויח עליו יפה.

אני באמת מבינה אותך אבל לדעתי כדאי לך לשקול זאת כי קשה לתזמן את הקניה מכירה לאותו זמן ואם כבר מצאתם קונה חבל לפספס זאת.. 

אולי תמכרו למישהו שיתן לכם להשאר בשכירות בדירהחילזון 123

הנוכחית נניח לחצי שנה או שנה

ובזמן הזה תחפשו

מהמם! את מדהימה!! ישועת ה כהרף עיןמתןתורה
וואו בא לי לבכות מתסכול רק מלקרוא אותךעדינה אבל בשטח

אני זוכרת גם שנים של מצוקה אצלנו לפני שעברנו לבית גדול יותר, את ההרגשה הזו שאין לך אויר. יכולה רק לדמיין את הקושי שזה כבר היה בידיים שלך והופ.

אני יכולה לעודד אותך בדברי אמונה? כאחת שקוראת אותך מהצד, יותר קל לי לראות , שמה שקורה ברגע האחרון, זה מאוד שקוף שהוא לטובה, אמנם כמובן להכל יש יד מכוונת, אבל פה ממש אפשר לראות שזה טוויסט בעלילה ובעז"ה, יבוא משהו אחר שיותר טוב לכם, אני רק מאחלת לך שיגיע מהררררר ושתראו את הטוב שבזה ולא תצטרכו לחפש למה זה עדיף והיה שווה לחכות.

אמן! תודה אהובה!שמיכת פוך
שולחת לך חיבוק ועוד משהועם ישראל חי🇮🇱

"אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא"

קחי את המשפט הזה איתך בכל פעם שאת מתבאסת על הדירה שלבסוף נמכרה למישהו אחר.

לבורא ברוך הוא יש תוכנית אחרת בשבילכם ,וכנראה הרבה יותר טובה.

מבינה את הצער בבית קטן עם הרבה נפשות,זה באמת לא פשוט וקשוח!

אבל הכל זמני

וברגע שתשחררי את זה ותתני לבורא להוביל ולא דווקא להרגיש שאת שולטת במצב, הדברים מתבהרים ואת תיווכחי לראות את זה בעצמך.

בטוחה שתמצאי את הדירה שאתם חולמים עליה, וגם אם מחוץ לעיר, אולי זה לטובה (בטוח).

מאחלת לך לידה קלה, התאוששות מהירה

ובע"ה קניה של דירה מעולה ומתאימה לכם מכל הבחינות!

ככה השם רצה, יותר טוב לא תמצא ...

אמן בע''השמיכת פוך
השיר הזה כ''כ מדויק לי עכשיו . רק חבל שאי אפשר לשמוע אותו;)
הקטן שלי (בן 4) שר: "כי ככה ה רצה,אני=)

יותר טוב לא תצעק".

שזה גם לימוד סה"כ, 😜

אבל לפעמים אנחנו נכנסים לזה ואומרים לו- למה, תצעק תצעק, אולי בסוף תמצא גם משהו אחר/ נוסף. סתם מצחיק, אבל חיבוק על החוויה. הכי מתחברת ומזדהה וכואב שזה קורה לפני לידה. בע"ה שבקרוב תרגישו איך זה הוביל אתכם למקום מדוייק.

וואי המשפט האחרוןכורסא ירוקה
הבן שלי הביא אותו הביתה מהגן, נקרענו מצחוק. לא ידעתי שזה נפוץ 🤣🤣🤣
זה שיר חחחרקאני
באמת?? וואי לא שמעתי עליו בחייםכורסא ירוקה
איזה בורה יצאתי.. איך קוראים לו?
...רקאני

כי ככה ה' רצה

 

תודה! 😅כורסא ירוקה
חחח זה שיר מפורסם 😜😜עם ישראל חי🇮🇱
די חדששיפור
קשה ממשתהילה 3>

מאכזב

לרצות משהו

לקוות

לקבל אותו כמעט

ולהתבדות.


מותר להתאבל על החלום שהתנפץ, לתת לו מקום, להתבאס על תחושת ההחמצה, וכשתסיימו להתאבל, תזכרו שהכל משמים, מה ששלכם שלכם, ובע"ה תגיע אליכם הדירה הכי נכונה עבורכם.

ואולי זו הזדמנות שוה לדייק את החיפוש והצורך שלכם לאור מה שהיה, והתחושות שלך לגבי הניתוק ומעבר וכו'

וואי חיבוק באמת מבאסהשקט הזה

לא יודעת אם יעזור אבל כשחיפשנו לשכור דירה הייתה דירה שממש אהבנו וכשרצינו לסגור הבעליפ אמרו שכבר נתפס.

בקיצור ניסינו להתעודד שמה ששלנו שלנו וממש יומיים אחרי ראינו את הדירה שלנו, שגם עלתה קצת פחות וגם ב"ה נפלנו על בעל בית מדהים ממש, אנחנו כבר חמש שנים כאן והחוזה הוא עד סוף שנה הבאה. משלמים כמעט את אותו המחיר ששילמנו כשהתחלנו, כנעט לא העלה לנו את המחיר. קיצור זה היה ממש מדוייק ולטובה.

אז מעודדת אותך שגם לכם זה יהיה לטובה ותראו ישועה בקרוב.


ובפן הפרקטי- ממה שאני קצת מבינה, המצב היום בשוק של דירות יד2 לא ככ מזהיר (אני ממש לא מבינה גדולה, כן? סתם מדברים שקצת קוראת) ולהצליח למכור ולקנות באותו זמן זה לקחת סיכון לעוד אכזבות כאלה לדעתי.

שווה לברר מול הבנק מה האופציות שלכם. יש אופציה שנקראית הלוואת גישור שבעצם נותנת את הכסף על הבית הקיים עד שיימכר, אולי יש אופציה למשכן מחדש את הבית הקיים עד למכירה שלו.. באמת שאני לא מבינה גדולה בכלל אבל אני חושבת שכדאי לפתוח את הראש לאופציות כאלה ולא להיות מקובעים לרעיון של מכירה מול קנייה כי זה עלול לגרור עוד הרבה תסכולים

אין צער כזה !!כנרת כנרת

עברתי עכשיו גם צער דומה בעניין

ופשוט הרגשתי שהשם רוצה שנרגיש מה זה שאין לו בית

אני לא אגולל את כל הסיפור כי זה באמת בלתי נגמר אבל מכיון ממש לא צפוי נושענו !!

וזה מה שאני רוצה לתת לך לדרך ישועת השם כהרף עין אבל ממש מממש.

תשבי עם עצמך ותקחי את כל הדאגה למקום של תפילה

תכתבי ממש מה את רוצה בבית

כמה חדרים.איך יראה המטבח ואיך השירותים

כל מה שבא לך מרמת המרפסת ועד הפרקט ממש לפרט וזהו להשליך על השם.אני יודעת כמה זה קשה תאמיני לי

אבל אנחנו אחראים רק על הרצון השם על הביצוע

מבטיחה לך עברתי את כל התיסכולים בעניין ההשתדלות היא לא רק בחיפוש דירה אלא בלהחזיק בראש מה אני רוצה ולתת להשם הזדמנות להושיע אותי...

שתהיה לך לידה קלה ויציאה אל המרחב בקלות !

היום זה ההילולא של רבי מאיר בעל הנס ואת בקרוס חוזרת לפה לספר לנו את הנס

אמן! תודה ריגשת!!שמיכת פוךאחרונה

ממש עכשיו הדלקתי נר והתפללתי שניוושע בקרוב.

וביקשתי גם שה' יתן לי כח להתמודד עם האכזבה העמוקה הזו. כי היו הרבה פלוסים בדירה ההיא.. המחיר היה נמוך משמעותית מכל הדירות האחרות, והדירה היתה  בבנין מולנו  וכבר תכננתי איזה שיפוץ נעשה ואיזה הרווחה תהיה לנו שם.


כל השנתיים האחרונות  לא התלוננתי על הדירה הקטנה כי ידעתי שזה זמני . עכשיו ממש מרגישה שהחלומות התנפצו לי בפנים.


לפני פסח ניסינו להתחיל את התהליך של הקניה אבל בגלל שלא היה לנו אפשרות להתחייב על סכום גדול מראש לא עשינו את החוזה.


ויש פה עוד ענין כואב שמישהו שידע שאנו רוצים לקנות את הדירה הזו - תיווך את הדירה הזו למישהו אחר.. וזה הדבר שהכי שבר אותי בסיפור הזה..


מתפללת שה' יתן לי כח להתמודד עם זה כי אני עדיין מרגישה שקשה לי.



 

איוורור זוגישמחה כפרוייקט

יש לנו הזדמנות לנצל את שישי מחר עד שהקטנים מסיימים גנים ומעונות. רעיונות??

חייבים להתאוורר אבל בא לי משהו מעניין

לא צריך להיות יקר

חשבנו ללכת לטייל ולטעום במחנה יהודה אבל אני לא מכירה בכלל ופוחדת שיהיה לי מלחיץ ומבאס

אשמח לכמה שיותר רעיונות

מחנה יהודה זה ממש מעניין ולענייןדיאן ד.

אני מאוד ממליצה

למה מלחיץ?רקאני

ממש כיף שם

ויש דברים טעימים לקנות

 

נחמד ממשהתלבטות טובה

רק שביום שישי עמוס מאוד

סתם שתדעי, לי קשה להנות כשיש ממש עומס. אבל זה גם חוויה לראות

זהו אולי מזה אני חוששתשמחה כפרוייקט
יש המלצות ספציפיות? משהו ששווה לטעום? פשוט להסתובב?
אני אישית מעדיפה להתאוורר בטבע...מתואמת

בירושלים יש את יער ירושלים ואת עמק הצבאים, למשל. אפשר להביא אתכם משחק קופסה וקצת אוכל כדי שיהיה מעניין. ופשוט לטייל קצת, לנשום את האוויר הצלול, לפטפט בנחת ובלי הפרעות...

(למרות שאני ירושלמית מעולם לא הייתי בשוק מחנה יהודה🤭 מלבד לחלוף על פניו באוטובוס. אני יודעת שהוא יהיה מדי מציף חושים בשבילי...)

מתחברת למה שאת אומרתשמחה כפרוייקט

העניין שאני חייבת לשלב משהו טעים חח

אז אולי באמת טבע יפה בשילוב של משהו כשר לקנות

אני פשוט לא בקטע להביא מהבית

אשמח להמלצות בכל איזור המרכז וירושלים

במחנה יהודה יש מאפיות/ חנויות של בקלווה וכאלהנפש חיה.

אפשר לקנות כיבוד לדייט שלכם+ אולי דברים שווים לשבת (מאפה/ ממתק/ פירות)


ואז להיות בדייט

ולחזור הבייתה 

אז אפשר להיכנס לפני כן לסופר או לחנות מזון מהירמתואמת

ולקנות ואז לאכול בטבע.

או לטייל קצת בטבע, ואז ללכת למסעדה.

הגן הבוטני יכול להיות נחמדהתלבטות טובה

ויש שם בית קפה קפית. או קפה אלה ממול ברחוב הרצוג.(2 הבנתי קפה האלה בהכשר רבנות, לא מהדרין).

בתחנת דלק מחוץ לגן הבוטני יש פיצה הוט מהדרין

אני לא מבינה למה אנשים חושביםדיאט ספרייט

שלטייל בשוק זה מעניין.

לעשות קניות זה סידורים זה לא חופש.

כאילו, אפשר לעשות את זה בחופש אבל לא נראה לי שזה כיף.

לדעתי לפחות.

ואם למישהי יש איך להאיר את עיניי, אז בכיף 😆

וואירקאני

אני אוהבתת

זה לא הקניות אני יכולה לטייל בשוק ולא לקנות כלום

זה האווירה 

ומלא אנשים 

ומצברוח

חחח גדולשמחה כפרוייקט

זה בכל זאת לא אושר עד

יש שם חוויה די מיוחדת של טעמים, ריחות וצבעים

כמובן שמי שרגיל לזה זה לא מעניין

הייאפרסקה
אני אוהבת קניות באושר עד 🤣
אוי לא שנאת חיי חחחשמחה כפרוייקט
כנל.. יוצאת מסוחררת משם קבועמתןתורה
אני חושבת את אותו דבר על כל מי שהולך לשוק ראש העיןמתיכון ועד מעוןאחרונה

רק המחשבה על זה עושה לי רע, ויש לי חברות שזה בילוי יום שישי מבחינתן

הטבע מהמם עכשיו!!!!!מתןתורה

מחנה יהודה מן הסתם צפוף ודחוס ולא כזה אפר לדבר..


תכלס הייתי מתפנקת בכמה דברים לפיקניק כייפי ויוצאת לאיזור הסטף או עין כרם או עין עוזי

הכל מלא פרחיםםםםם

ועוד שבוע שבועיים כבר יתחיל להתייבש...

איפה מהמם?מקופלת
היינו במקומות טבע באזור המרכז והכל כבר עם קוצים...כל הכלניות נעלמו, יש חרציות אומנם.. אבל אשמח להמלצות על מקומות פורחים בטבע
אנחנו בירושלים, אולי שונה..מתןתורה
אין לכם הרבה זמן אז כדאי לחפש מקום קרובשקדי מרק

אם יש ים באיזורכם לדעתי זה אחלה, עם איזה פיקניק באיזור, או אבטיח וגלידה מפנקת.

או מרחבים ירוקים פורחים, עדיין יחסית נעים והכל יפה בחוץ

אולי עגלת קפהמתיכון ועד מעון

עם נוף יפה?

או לעבור במאפייה ולקנות דברים טעימים ולרדת למעיין באיזור מגוריכם? אם זה ירושלים יש המון באיזור

ילד שלא טוב לו במשפחתון וגמילהאנונימית בהו"ל

הבן המתוק שלי בן שנתיים וחצי, כתבתי עליו לפני פסח, ילד רגיש. התלבטתי אם האריך חופשת לידה ולהוציא אותו מהמשפחתון. החלטתי להשאיר אותו וחזרתי לעבודה.

בהתחלה אחרי פסח היה נראה שטוב לו, אפילו הוא התחיל לדבר שם יותר ממה שהוא היה מדבר שם לפני כן. אבל די מהר הוא שוב התחיל לעשות בעיות בבוקר, לא רוצה ללכת, לא רוצה לצאת מהאוטו, לא רוצה להיכנס, בוכה כשנפרדים... נראה שאין כימיה בינו למטפלת.

 

בקיצור, התחלנו גמילה, הלך מהמם! תוך שבועיים (שבבית הוא עם תחתונים ובמשפחתון עם טיטול) אני כבר הכרזתי שהוא גמול. אצל סבא וסבתא היה רק עם תחתונים, לקחתי אותו לשכנים עם תחתונים, היה הולך לשירותים לבד (שלח אותי החוצה כשבאתי איתו) ידע להבחין בין קטנים וגדולים (זה בעמידה בשירותים וזה בישיבה בסיר), אפס פספוסים.

בכל הזמן של הגמילה הוא היה צריך שני אהיה החלטית, אם שאלתי אותו הוא העדיף להישאר עם טיטול, וסירב ללכת לשירותים, כשהודעתי לו שמורידים טיטול ושהולכים לשירותים היה מעולה, עד שהגענו לשלב שהוא יודע בעצמו.

לאור הרגישות במשפחתון, לא לחצתי. כן הייתי שולחת אותו עם תחתונים מעל הטיטול (גם כדי שהמעבר לתחתונים יהיה זורם ברגע שנכנסים הביתה) והוא היה מאושר וגאה להראות למטפלת את התחתונים שלו, מהערב כשהלבשתי אותו הוא ביקש להראות לה. הגיע למצב שהמתוק היה עם טיטולים כמעט יבשים במשפחתון ומתרוקן כשמגיע הביתה. אז היא מיוזמתה הציעה שנוריד טיטול גם אצלה, זרמתי. הילד כמעט לא פיספס, ממש עצר את עצמו, טיפה הרטיב אבל לא שלוליות. מצד שני, הוא ממש סירב ללכת לשירותים אצלה. אז חשבתי שאני אקח אותו לשירותים אצלה ליצור לו תחושת הצלחה משם. והייתי החלטית כמו בתחילת הגמילה בבית. אז הוא ממש ממש התנגד ובכה ולא הסכים. 

זה היה לפני יומיים, מאז, הוא לא הלך לשירותים בכלל, פיספס שלוליות גדולות גם בבית (שזה אפילו ביום הראשון ל הגמילה לא היה ככה), כשלקחתי אותו לשירותים הוא לא עשה כלום (ויכל לפספס חמש דקות אחר כך).

בקיצור, החזרנו טיטול במשפחתון (אין קטע שהוא יהיה עם תחתונים שהוא לא מוכן להסתכל על הסיר או השירותים שם) אבל בבית אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד הילד היה גמול!! יש לו יכולות ממש טובות! מצד שני כרגע הוא רק מפספס ואין לי סבלנות וכוחות לזה, במצב הכוחות שלי כרגע אם היה ככה בהתחלה הייתי מחזירה טיטול וזהו, אבל ממש מבאס להחזיר אותו לטיטול במיוחד שהוא ילד חששן ורגיש וממש ראיתי איך הביטחון שלו נבנה לאט לאט בגמילה, בהתחלה הוא ממש פחד לשבת על הסיר, שירותים בכלל לא היה מה לדבר, ממש חשש להוריד את הטיטול. ומפחדת שנחזור לזה שוב.

הילד זקוק לבטחוןתהילה 3>

כדי לנסות שוב אחרי שחווה מקום לא בטוח וכנראה לחץ לצאת מהגבולות שהוא מסוגל להם.

בדרך כלל כדאי פשוט להמתין קצת זמן על טיטול עד שיגלה שוב בטחון ומסוגלות לנסות. אופציה נוספת לדבר איתו ממה הוא חושש, מה יעזור לו וכו. 

אז כן היית מחזירה לטיטול בינתיים?אנונימית בהו"ל

הוא קטן עדיין, הוא יודע לדבר מאוד יפה אבל לא יודע להסביר מה מפריע לו ומה יעזור לו. למשל על המשפחתון כשניסיתי לדובב אותו למה הוא לא רוצה ללכת הוא לא ממש אמר.

האמת שזו רגרסיה ממש נפוצהיראת גאולה

בלי קשר למשפחתון.

מהחוויה שלי כאמא, וגם מהאחיינים ופטפוטי שכנות, אני רואה שהרבה ילדים בהתחלה חווים הצלחה, מתרגשים מלגלות את היכולת שלהם, ומלהיות כמו הגדולים בגן / האחים הגדולים,

ואז יורד להם החשק להתאמץ, ומעדיפים לשקוע במשחק, ובודקים מה יקרה אם לא נעצור את המשחק או לא נרוץ מהר לשירותים...

אצלנו בשלב הזה עודדנו עם צ'ופר על כל פעם שהולך לשירותים (מדבקה או שוקולד צ'יפס). וגם השתדלתי להיות יותר ערנית לשים לב לתנועות גוף של חוסר נוחות ולקחת אותו לשירותים בעצמי, בלי לשאול פשוט לקבוע עובדה לתת לו יד וללכת לשירותים.

הקטע שהוא פחות מוכן ללכת גם עם עידודאנונימית בהו"ל

כמעט בכל הפעמים שהוא פיספס שלולית גדולה אני הצעתי לו ללכת כמה דקות לפני כן, הוא תמיד סירב בתוקף. אמרתי לו שיקבל שוקולד צ'יפס לא הרשים אותו.

היום בינתיים הייתה לנו הצלחה אחת, שזה כבר יותר מעודד מאתמול.

אם היום הייתה התקדמות מאתמולאיזמרגד1
אז הייתי נותנת לו עוד כמה ימים ומנסה לראות מה קורה ואיך מתקדם. ובינתיים דואגת שיהיה הכי קל שאפשר- שיסתובב רק עם תחתונים ובלי מכנסיים, רצפה פנויה, סמרטוטים זמינים
מסכימהשיפור
ברוך ה' היום הייתה ממש התקדמותאנונימית בהו"ל

תודה על העידוד!

משמח לשמוע🙂שיפוראחרונה
לכן כתבתי בלי לשאול 😂 זה ממש אופייני לגיל!יראת גאולה
פשוט לתת לו יד, ולומר עכשיו הולכים לשירותים. לא במאבק, פשוט עכשיו הולכים ביחד. אפשר עם המשחק או 'לשמור' את המשחק (לשמור זו מילת קסם בגיל הזה!) ואפשר לפטפט על דברים אחרים, לא כדאי להפוך את ההליכה לשירותים לעסק.
תודה על העצות וגם על הנרמול!אנונימית בהו"ל

כיף לשמוע שזה נפוץ בגיל הזה

כל כך מורכב ומתסכל😣 בהצלחה!!!!שיפור

אולי יעניין אותך