מתי אתן מספרות על הריון?אנונימית בהו"ל

להורים

לאחים (ובהנחה והם קטנים מכם ולא נשואים, גילאי 24-14 האם התשובה משתנה?)

חברות קרובות

לעבודה

מתי כבר לא אכפת לכם ומדברות על זה בחופשיות עם שכנות, חברות רחוקות וכו'?


הריון קודם סיפרנו להורים קצת אחרי הסטיק והבטא, עוד לפני דופק.. ממש בשבוע 4+

ל3 חברות טובות בשבוע 11 כזה, לאחים באזור שבוע 14 ואז שבוע 15 שלחנו הודעה במשפחה המורחבת, ואז לכל מי ששאל פשוט, למעסיק הודעתי רשמית בשבוע 19.

בפועל ההורים שלו סיפרו לאחים (ואולי גם למשפחה מורחבת, עדיין לא ברור פרטי הסיפור) בערך בשבוע 11 כי לא הגעתי לחתונה בגלל שהקאתי את חיי. כמובן שכעסנו ונפגענו מאוד, אמרנו שהפעם נשתף אותם הכי מאוחר שיש שזה לא מעליב.


האמת ההריון הזה אף אחד לא יודע חוץ מאמא שלי, איפשהו אחרי הדופק סיפרתי לה כי בעלי במילואים והייתי צריכה עזרה כי הקאתי והייתי חלשה. עכשיו שבוע 13+ ואני יותר בטוב.

יש לי סקירה מוקדמת עוד שבוע וחצי.

תוהה לעצמי אם לא לספר פשוט להורים, לאחים, לסבתות אזור שבוע 15-16 ואז פשוט שזה לא יהיה סוד יותר. או שלהמשיך לשמור על זה עוד בסוד (בינתיים זה נחמד לנו ככה). פעם שעברה יצאה לי הבטן שבוע 19, מאמינה שגם הפעם היא תצא מאוחר יחסית, אולי טיפה יותר מוקדם.


יש לציין שלשתי המשפחות אנחנו מגיעים בערך בתדירות של פעם בחודש-חודשיים, לא גרים קרוב.


מתי הכי מאוחר לספר מבלי שזה יחשב מעליב? והאם זה נראה לכן לגיטימי לספר להורים, אחים, סבתות וחברות די ביחד בהפרש של ימים בודדים אם בכלל ואז פשוט להפסיק להסתיר? או שצריך "לכבד" ולתת להורים תחושה שהם ידעו ראשונים כשזה עוד היה "סודי" (למרות שהם לא יודעים לשמור סודות) ובקטע של כבוד לתת איזה הפרש של שבוע-שבועיים בין ההודעה להורים להודעה לשאר המשפחה והחברים?


והאם יש הריון שבו זה כבר פשוט מפסיק להיות אישיו ולא צריך להודיע ולעדכן ומי שרואה בטן שלום וברכה ומי שלא יקבל הודעה בלידה? קצת מתיש אותי הנושא. המשפחה שלו דרמטית מאוד, יכולים להעלב ולעשות רגשי ומצד שני לא שומרים סוד בעליל אז לכן המורכבות. המשפחה המורחבת שלי גם קצת דרמטית, אבל הם משפחה מורחבת (כמה דודות ספציפיות) וזה פחות "אישיו" מהורים.

אחרי הסקירה נשמע לי מצוייןאמאשוני

תספרי לכולם, תשחררי את זה.

וגם בהריונות הבאים, אפשר אחרי הסקירה, זה שלב מצויין לספר בו.

בהמשך זה נהיה פחות אישיו כי התהליך מוכר וידוע לך היטב, אז זה פחות מטריד.

וגם האנשים רגילים מתי מספקים להם והכל טוב.

אני גם חושבת כמוךיעל מהדרום
בעיניי הכי משמעותישלומית.

זה ההורים,  השאר פחות משנה.

בהריון האחרון היה חשוב לי לספר יחסית מאוחר לחמי וחמותי, אבל הרגשתי שאחרי שליש ראשון זה מעליב, אז סיפרתי בשבוע 13+ שזה עדיין נחשב שליש ראשון, שלא ירגישו ממש לא קשורים...

אבל זו ההרגשה שלי, לא האמת המוחלטת. גם יכול להיות שמשתנה בין תרבויות 

אני חושבת שכדאי לתת הפרש בין ההורים לבין כולםאיזמרגד1
אבל לספר בשלב שבו לא אכפת לך שיספקו לאחרים, ואז אם הן מספרים מיד זה כבר בעיה שלהם ולא שלך😉
לאמא שלי מספרת אחרי הדופקהשקט הזה

לאבא שלי אחרי השקיפות, לאחים אחרי הסקירה. לא משנה גיל, גם גדולים ממני ונשואים וגם קטנים ממני ורווקים (ותכלס הכי כיף לספר לאח הקטן שלי. התגובות שלו הכי מתלהבות🤣)


בהריון הנוכחי להורים של בעלי סיפרנו באזור שבוע 10 נראה לי ואז הם סיפרו לחלק מהילדים, ואז קלטו שלא היו אמורים לספר אז הם ביקשו שפעם הבאה לא נספר להם עד שאנחנו רוצים שהאחים ידעו, כדי שלא יקרה שוב שנפלט להם או משהו


שקצת קשה לי עם זה כי בעיני לגיטימי שההורים ידעו לפני, גם כי אנחנו גרים לידם ונעזרים בהם, וגם כי חמותי תכלס קלטה לפני שאמרנו להם ("פשוט בבת אחת נהיית כל הזמן עייפה😅") אבל אם זו הבקשה שלהם- נכבד אותה כמובן.

איזו רגישות מצדם לבקש כזאת בקשה!!לפניו ברננה!
כן. ב"ה הם מקסימיםהשקט הזה
תודה יקרות!אנונימית בהו"ל

אחרי שבוע 15 זה כבר באמת נחשב מעליב?

וכמה רווח הייתן נותנות בין ההורים לאחים/סבא וסבתא/ חברות קרובות/ מעסיק/ שאר העולם? 

כמה שבא לייעל מהדרום

לק"י


להורים ולאחים אנחנו בדרך כלל או תמיד מספרים ביחד. ואז זה משתנה, אם משתפים מיד את שאר המשפחה המורחבת, או לוקחים עוד קצת זמן. תלוי מתי סיפרנו למשפחה הגרעינית.

למעסיק יש טווח זמן שעד אליו צריך לספר. לפעמים אני מספרת לפני, אם יש לי הזדמנות/ שאני מרגישה שההריון כבר בולט. ואז מבחינתי שכולם כבר ידעו.


ושבוע 15 נשמע לי בסדר גמור.

למה שסבא וסבתא ידעו מתי סיפרת למעסיק?קופצת רגע

זה לא קשור.

פשוט תעשו מה שמתאים לכם ותפחיתו קצת דרמה.

אפשר פשוט להודיע לכולם יחד, זה לא ממש משנה...


בהצלחה! 

אתן צודקותאנונימית בהו"ל

כנראה שנחכה לאחרי הסקירה ואז נספר רשמית להורים ואחים. ודי מייד אחכ (אולי כמה ימים כדי "לכבד") את שאר המשפחה המורחבת והחברים.

ואז זה פשוט לא סוד.

למעסיק פעמים קודמות סיפרתי שבוע 18 וזה נראה לי אחלה.

מעצבן אותי שזה כזה נהיה עול ומעיק

רק שהם לא יעלבו, ואז התגובות יתחלקו בין "למה אתם מספרים רק עכשיו?" לבין - "סופסוף, הגיע הזמן, כמה חיכינו", לבין "ידענו, את בכלל לא צריכה לספר, כבר בפסח ניחשנו!" (הפלא ופלא עוג לא הייתי בהריון חמודים, אתם לא ניחשתם)

ואז ההם יתחילו לשאול שאלות ולהסתכל על הבטן ולי אין כח שזה נהיה נושא השיחה

ואז מתחילים הניחושים אם בן או בת ולמה אתם לא מגלים? בסוף זה נולד ואנחנו נדע, מה כזה סודי בזה? למה לא לגלות?

ואז אם זה בת אז תקראו לה על שם סבתא רוחמה

ואם זה בן אז לתת סנדקות לסבא איציק

מה לא תכבדו?

ואז דיונים איך נקרא. ובטח לביא בגלל המלחמה. נראה לי רוני כדי להוסיף שמחה. התכוונת רוני רוחמה כי צריך לכבד את סבתא!

וואי איזה כאב ראש. באמת זה פשוט שלב שמעיק עליי.

ואי ואי נשמע טרחני ומעצבן.לפניו ברננה!

כמה טיפים שאולי יכולים לעזור..

א. חוץ מהורים וסבא וסבתא לא להגיד פנים אל פנים אלא רק בהודעה. אפשר בשיטה מגניבה ומצחיקה או פשוט לכתוב שאתם שמחים לשתף..

ב. לא להגיד באיזה שבוע את אלא מתי בערך את צפויה ללדת. ואם זה מהמשפחות שלוחצות כשעוברים את התאריך אפשר לתת טווח זמן קצת רחב. לדוגמה אם את צריכה ללדת שבועיים לפני חנוכה להגיד בסביבות חנוכה. או שם של חודש...

ג. לחץ לגלות את המין- לומר פעם פעמיים שאתם החלטתם לשמור את המידע הזה לעצמכם ואחר כך להתעלם.. (האמת שהיו פעמים שהיה בא לי לעבוד על אנשים שלוחצים שזה המין השני..)

ד. ניחושי שמות אני בעיקר מסננת - מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה. נהנים לשחק משחקי ניחושים - תהנו. את ההחלטה על השם הרי את ובעלך תבחרו בלעדיהם ;)

יואו😳 ממש מעיק כשזה ככהיעל מהדרום
אולי אפשר בהומוריעל מהדרום
לק"י


אם אתם מספרים למשפחה בהודעה, להוסיף "אנחנו לא יודעים מתי תהיה הלידה בדיוק, ועוד לא החלטנו מה השם...."


למרות שלא יודעת אם לי היה בא להתבדח איתם, או לצרוח עליהם🙊

וואו איזה חפירהאמונה :)

ואת מתארת את זה בכל זאת בצורה מצחיקה, צחקתי עכשיו
שזה מהמם בעיני!

ואולי אפשר לקחת את זה לכיוון של לצחוק על זה, בינך לבין עצמך כמובן... לדמיין מראש מה הכי חסר טקט שיגיע ולראות האם הצליחו לעקוף

גם אצלנו יש כאלה חפרניםבאתי מפעם

ובעלי משתגע מזה.

לי זה יותר בסדר , אני לוקחת את זה למקום שהם פשוט מתרגשים ושמחים מאוד בהריון, וצריכים להתבחשש עליו איכשהו אז זה יוצא בצורה כזאת חופרת/ חטטנית/ הערות/ ניחושים (האהוב עליהם)/ ידעתי כי... וכו'

מצד שני, כשהייתי בהריונות מתקדמים החפירות פחתו משמעותית...

וזה גם קצת אומר שההריון והתינוק הבאים עלינו לטובה פחות מרגשים ומעניינים... 

כל הכבוד לך! גם לדעתי זו התרגשותקופצת רגע

ויש בזה משהו יפה שהמשפחה המורחבת מתרגשת כל כך, וזה אכן מאפיין תינוקות ראשונים במשפחה.

זה גם נכוןיעל מהדרום

לק"י


נראה לי שאצלינו חפרו הכי הרבה בהריון הראשון. שבצד של בעלי זה גם היה הנכד והאחיין הראשון.


אבל זה לא היה ברמה שתיארה הפותחת🤦‍♀️

בעיקר ניסיונות לגלות אם זה בן או בת..

תודה לכן, נירמלתן ממשאנונימית בהו"ל

ברור לי שזה נובע מהתרגשות, אבל עליי זה פשוט מעיק 🙈

יש לי גיסה שפשוט לא מספרת רשמית אלא מחכה שהבטן תהיה מספיק ברורה ואז מדברת על זה בחופשיות כאילו הכל ידוע, וזה קצת מוריד את החפירות כי אין את "רגע הגילוי" וכי אנשים מרגישים פחות בנוח לשאול. מצד שני - זה גורר מבטים וריכולים והתלבטויות עד שכבר לא ניתן להכחיש ואני פחות בקטע.

אני אשתדל לקחת את זה יותר בקליל בע"ה. ונראה לי שנספר בערך שבוע 15-16, מקווה שאף אחד לא יעלב, ואם כן בעיה שלהם. פעם שעברה שסיפרנו מוקדם אני זו שנעלבתי

בהצלחה! אולי אל תגידו איזה שבועיעל מהדרום
לק"י


רק מתי בערך התל"מ.

כן, אבל מניחה שישאלואנונימית בהו"ל
וזה משהו שמוזר להסתיר אותו
תגידי חודש. אצלינו לא שאלויעל מהדרום

לק"י


לפחות לא אותי.

(אבל לא אכפת לי להגיד).


ואם ייעלבו, עניין שלהם.

לא הסתרתם את ההריון עד ללידה או משהו🤷‍♀️

תגידי שאתם שבועיים אחורהשושנושי

זה מה שאנחנו עשינו בשתי ההריונות כדי להמנע מהחפירות של הרגע האחרון.

הייתי למשל בשבוע 30, כולם חשבו שאני ב 27-28 כזה

תקשיבי יקרהאנונימית בהו"לאחרונה

יש סביבךאנשיםשלא כיף לספר להם

זה בעיה שלהםםםםם

אתתעשי מה שטובלך

הריון קודם סיפרתי למשפחה של בעלי בשבוע 20

אומרת שאני בהרין, וצריכה ללדת בסביבות ....

וזהו

ב"ה אני מרגישה טוב

עדו שאלותאני מורחת.

וזה בעייתם

לאחים שלי בעלי מוכן לספר סיום שאנחנו יודעים

כיהם מגיבים יפה

וזהוווו

סביבות שבוע 12צפורה

אחרי שקיפות.


להורים ראשונים ואח"כ לאחים ולסבא וסבתא


אם יש באחד הצדדים כאלה שנוטים לספר אז אפשר לצמצם זמנים בין מצי להורים לאחיך לסבא סבתא... ולבקש בבקשה לא לספר. ואם משהו בכל זאת מספר, לשחרר. ץ


בכללי כדאי לנסות לשחאר מכל הסיפור של מי סיפר מתי סיפר וכו

מודה שהיה קשה לי אבל פשוט עוזר לשחרר את כל הקטע הזה

אז ידעו, אז חשבו... אז מה.. לעבור הלאה


הכי חשוב הריון קל, בדיקות תקינות בעז"ה בנחת בבריאות בקלות.. 

קחי בחשבוןנועה לה

יש אנשים שפשוט אוהבים לספר לאחרים דברים שרק הם יודעים... מכירה מקרובת משפחה שקבוע כשמספרים לה משהו לשמור בסוד היא מספרת לי שיש לה משו סודי סודי לספר ושלא אגיד לאף אחד...

ברגע שמקבלים את זזה שיש סוג כזה של אנשים וזה סוג הבנאדם שמולך את לומדת מה ומתי לספר וכמובן לא להתעצבן...(לנסות)

תודה רבה לכולן!!אנונימית בהו"ל
תשובה בפניםאמ פי 5

לבעלי- איך שיוצאת תשובה חיובית- לא מחכה עם הקטע שלעשות איזה ערב ולהפתיע באופן מרגש- לא מתאפקת עד אז

 

לכל השאר רק מחודש 3 בערך או 4- תלוי באיך שמרגיש לי איתם ושיחשבו מה שהם רוצים

 

 

זו שאלה לגבי הבעל? בעיני הכי הגיוני לספר מידיעל מהדרום

לק"י


מקסימום אם ממש רוצים להפתיע, אז אחרי כמה שעות.

(את הראשונה שהתייחסה לבעל. לא נראה לי שיש פה יותר מידי התלבטות😅).

חחח הבעל חיכה איתי את ה5 דקות מורטות העצביםאנונימית בהו"ל
עד שיש 2 פסים על הסטיק
אף פעם לא חיכהאמ פי 5

עשיתי לבד

והוא היה המופתע הראשון

אז אני מנצחת... הוא סיפר לי!מקרמה
מההה איך????רקאני
עשיתי בדיקהמקרמה

ויצא שלילי

ודימום לא הגיע

אז אחרי שבועיים עשיתי שוב בדיקה

והיה נראה לי שוב שלילי (הוא היה בתפילה)

ונסעתי לעבודה

ואחרי כמה זמן בעלי מתקשר אלי ושואל אותי למה לא סיפרתי לו שיצא חיובי?

מסתבר שאחכ הופיע פס נוסף שאני לא ראיתי

בגלל ששבועים לפני כן היה שלילי היית  בטוחה שזה שיבוש הורמונלי בגלל שהוצאתי התקן ולא חיכיתי מספיק זמן וזה היה הריון צעיר מאוד

😲🤭 מטורףףף חחחחרקאני
ניצחת!😅יעל מהדרום
וואו.. הנצחון שלךאמ פי 5
חחח... מזכיר לי סיפור הפוך שקרה ליבאתי מפעם

חשדתי שאני בהריון (לא רצוי, הייתי קצת אחרי לידה)

וכל כך פחדתי שלא העזתי לעשות בדיקה, בסוף אחרי שהיו יותר מידי תסמיני הריון... אמרתי לבעלי שאני עושה בדיקה אבל הוא מסתכל על התוצאה ושיספר לי בעדינות....


אמאל'ה... נזכרת בחרדות שהיו לי 🤣 זה היה שלילי. תודה לאל.

יש ברשת כאלה שעושות כמו ערב כזהאמ פי 5

או מספרות בדרך מיוחדת

 

אני לא ספרתי בדרך מיוחדת

פשוט התקשרת אליו בבהלה

זה חמוד ומשעשע ביחדיעל מהדרום
לק"י


אבל נראה לי שזה פחות הסגנון של נשות הפורום...

דווקא יש לי חלום כזהרקאני
להפתיע אותו עם איזה דובי או בגד של תינוק וככה לספר לו...


פעמים קודמות הוא חיכה איתי לתוצאות 

אפשר לקנות מראש ולשמור לזמן אמת😉יעל מהדרום
אפשר גם לקחת בגד ישן מהארון חחחחרקאני
חחחח אני חשבתי להפתיעאנונימית בהו"ל

בפועל רציתי אותו לידי כדי שנראה יחד מה יוצא, כי פעם קודמת שבדקתי יצא שלילי

ותוך שניה זה ניהיה חיובי שנעתקו לשנינו המילים

רק בפעם הראשונה הוא היה איתי שבדקתיאמ פי 5

בשאר הפעמים לא ידע בכלל שקניתי מקל

האמת שאני עכשיו בשבוע 15+3 עם המטומהפעם אחרת

ולא שיתפתי אף אחד חוץ מהמעסיקה, מרגישה בכזה חוסר וודאות לגבי ההריון למרות שמאחלת ומתפללת לטוב אבל עד שהסיפור הזה לא יהיה מאחורי וההמטומה הזו לא תיספג, מעדיפה להסתיר כמה שאני יכולה, למרות שהבטן מבצבצת לה...


בעבודה כמה כבר שלחו מבט כזה של זה הריון זה לא הריון..

אבל הייתי בשלי, לא הרגשתי צורך לשתף...

ובכללי אני לא ממהרת לספר.. בדר"כ רק להורים.. הגיסים והאחים רואים.. וכל השאר אני פחות מרגישה צורך להגיד.. מי שרואה מעולה ומי שלא אז לא... 

אני בגישה של לא לעשות עניין מזהשושנושי

של מתי לאחות מתי לגיסה מתי לשכנה ולמנקה

יכולה להגיד על עצמי שסיפרנו להורים הריון ראשון רק בשבוע 17 +-, כבר אחרי סקירה מוקדמת..

זה הריון של הפריה, יקר נורא דאגנו ולא רצינו להכניס לסיטואציה הזאת גם את הלחץ של הההורים (שבאמת הייתה. אחרי שסיפרנו התחרטנו שעשינו את זה חחח הם לא הפסיקו לחפור כל יום בשיחות התעניינות וכו)

 

אחרי שסיפרנו להורים, כמה ימים אחר כך זרקתי על זה פה לאחות שם לגיסה וככה כולם ידעו דיי מהר

 

הריון שני סיפרתי להורים מייד בהתחלה. כל השאר זה לא היה סוד

מי ששמע שמע מי שראה ראה

 

מציע גישה אחרתמקרמה

יש מעט מאוד טנשים בעולם הזה שאני מרגישה שאני 'צריכה' לספר להם

אולי רק הבוס- וגם הוא אחלה בוס ואני מספרת גי מוקדם כדי שיהיה רקע להיעדרויות/עייפות/ירידה בתפוקה


לכל שאר האנשים אני מספרת כי אני רוצה

כי הם חלק מהחיים שלי ובא לי לשתף אותם

כי זה משמח אותי, זה ישמח אותם אז בואו נשמח ונתרגש ביחד


בכל הריון יצא לי לשתף בסדר שונה

לפעמים אמא היתה ראשונה, לפעמים אחות

תלוי בסיטואציה


לא כל ההריונות שלי הסתיימו בידיים מלאות... (בתכלס..  חצי מהם לא)

באיזשהו שלה הבנתי שאין טעם להסתיר את במילא בסוף אספר על דופק או חס וחלילה הפלה


 

חודש חמישיחדשה דנדשה

בד"כ אם סיפרתי לפני לחברה טובה כי הייתי זקוקה לשיתוף והבנה זה אופציה לשתף מישהו קרוב אבל לא חייב בגלל זה לשתף את כל השאר

יודעת שיש כאלה שרואים ישר באיחור לא משנה לי 

זה מפוצץ אותי, אז תסלחו לי שלא קשור לפורוםytrewq

מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.

לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.

עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...

אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.

אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?

לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...

זהו, שחררתי 😁

צהלoo

זה 6 אחוז מעובדי המדינה

יכולים להיות הרבה סיבות ותירוצים למה הם לא שם

בפועל הם לא

למרות שאחוז הנשים החרדיות העובדות גבוה מאד וגם רוב הגברים החרדים עובדים

Google Search

אמא תקני לישמחה כפרוייקט

הייתי שמחה לשמוע אם משהו לא תקין אצלי או שיש מזדהות.

אז ברור שאנחנו חיים בעידן של שפע וחד פעמי, אבל מרגיש לי שהצרכים של הילדים פשוט לא נגמרים.

כאילו כל היום אני סביב לקנות להם מה שהם צריכים וזה רק ממשיך ומתעדכן כל הזמן.

סתם דוגמאות: הגדולה מבקשת גוזיות כי הן בלויות, לאחת נשבר הבקבוק בביצפר, לשני חורים בגרביים, לקטנה צריך צעד ראשון דחוף, המורה ביקשה מחשבון מדעי, משקפיים מחכים בתור, מתנה ליומולדת שעדיין לא קניתי, לגברת שוב נעלם עגיל….. שלא נדבר על חגים שעכשיו וקולקציית חורף לרענן. בקיצור, הם כל הזמן צריכים.

עכשיו עזבו כסף, זה מתיש אותי. ויותר מזה, לא נשאר לי כח ופניות לקנות לעצמי (וגם אני מרגישה שכבר צריכה לחדש מלא דברים כמו חזיות, קרם פנים, סניקרס…)

אני מנסה להבין אם הלופ הזה נורמלי ועל מה לוותר.

פליז תעשו לי סדר בראש

כשקראתי את הכותרתהשם שלי

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

וואי זה קטע, גמני כל הזמן סולקת😅המקורית

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

יש תקופות של הכנותאמאשוני

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

מרובים צורכי עמךשמחה כפרוייקט

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

וואי גם אני מרגישה ככה!אוהבת את השבת

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

השנקל שלי-קנמון

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

  • צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

  • עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

  • יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

רק לגבי החיסרון השלישיברונזה

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

תודה(:קנמון

כןoo

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

וואו איך אני מזדהה, אני גם ממש לא אוהבת לקנותשמשית123

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אולי שיין זה פתרון לפחות לחלק מהדבריםשמעונה

מזדהה ממש... כרגע בחופשת לידה אז פחות נוראytrewq

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

נראה לי יש תקופות כאלו שפתאום כולם צריכים ביחדשיפור

מזדהה מאוד!יראת גאולה

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

לי עוזר לרכז רשימה על המקרר,ד' הוא האלוקיםאחרונה

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

ילד שנמנע מכתיבההשם שלי

הבן שלי התחיל כיתה ב'.

הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.

הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.

יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.

בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.

הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.

יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).

בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.

לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.

דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.

אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.

בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.

המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.

קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.

אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.

בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?

האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?

או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?

איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?

אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.

אז אפשר ללמד אותו לחתוך סלטאמאשוני

או לקנות עבורו מכשיר קוצץ סלט.

ואפשר ללמד אותו לקשור שרוכים או לקנות נעלי סקוטשים

ואפשר ללמד אותו לכפתר כפתורים או לקנות חולצות לא מכופתרות.

כשלילד יש צורך אמיתי במשהו, יהיה לו הרבה יותר קל לגייס את עצמו להצליח מאשר כשזה לא משהו שבאמת צריך.

אני לא מכירה את חיה קושניר ולא את הגישה שלה, בעיני ההורה צריך להיות ממוקד במטרה ומה הוא מנסה להשיג ולמה, כי המערכת לא תראה את טובת הילד כמו שההורה רואה. המערכת גם לא רואה את הדינמיקה בבית והפגיעה הפוטניאלית בקשר של ההורה עם הילד רק בגלל תסכול ש"ב

ויעידו הרבה מאוד הורים לילדים מתוסכלים בא'

שנתקלים בהכנת שיעורי בית כעיקרון כדי ללמד/ לחנך/ להטמיע הרגל של כל המשפחה סביב נושא של הכנת ש"ב, הרגל שממילא נעלם בב'-ג' אצל הרבה מאוד ילדים עד סוף היסודי כי פשוט ממילא לא צריך.

מה שנשאר זה בעיות תסכול ופגיעה בשלווה ובביטחון בבית.

זה לא אומר שאין ילדים שצריכים ללמוד להכין ש"ב וזה יעזור להם מאוד בשנים הבאות ביסודי.

זה אומר שהמורה רואה זווית מסויימת, בין השאר את המשכורת שלה ודרישות המנהלת שרואה את הזווית שלה בתורה,

ואני לא אומרת שהם לא צודקות מהזווית שלהם,

אני אומרת שהורה צריך לשמור על זווית הראייה שלו שלא תלך לאיבוד בתוך כל ההמלצות של אנשי המקצוע ולזכור שכולם מדברים מפוזיציה ורק ההורה יכול באמת לשקלל את כל הנתונים.

שימי לב שלא סתרתי אף תגובה לפני, אלא הוספתי גם את הזווית הזאת כי לא ראיתי אותה לפני כן.

וכל אחת תעשה כפי שהיא רואה ומאמינה.

אגב את נקודת המבט לגבי הכנת ש"ב בא' קיבלתי כעצת זהב ממורה לא' שאמרה לי בקריצה בלחש שהיא לא מפעילה שיקול דעת לבדוק מי כתב בחוברת איזה חלק אלא היא בודקת שהדפים מולאו כי זה הדרישה..

או כשצריך לקרוא את אותו קטע 3 פעמים, יש ילדים שעבורם זה יוצר יותר נזק מתועלת.

ילדים שקוראים ספרים שלמים, שגם אחרי שעתיים מאבק לא מסיימים לקרוא קטע קטן 3 פעמים ובלי חתימה לא מקבלים מדבקה ואז עניין של דימוי עצמי ועניין חברתי.

מאז עוד יותר התחדד לי שזה בסדר גמור שיש דברים לעשות עליהם וי כלומר "לגשר" בין הצורך האמיתי של הילד לדרישת המערכת ממנו.

ועם כל זאת, ממש לא אומרת לישון על האף.

ממש לא קשור לפורוםעוד מעט פסח

אבל בא לי עצה של הנשים החכמות שיש כאן.

אני עובדת במקום חילוני-שמאלני.

ואני מרגישה איך ככל שהבחירות מתקרבות, אנשים יותר ויותר מדברים פוליטיקה, והאמת- מה שהכי מטריד אותי בזה שזה גורם לי הרבה פחות להעריך אנשים.

ברמה הטכנית אני פשוט מתחמקת משיחות כאלו, אבל ככל שהבחירות מתקרבות זה הולך ונהיה קשה, ואני ממש שמרגישה איך יש אנשים שכבר לא בא לי להיות לידם בגלל הדעות שלהם, ואני מבואסת על עצמי בגלל זה.

נגיד, מישהי שאמרה לי כמה מסכנים הפלסטינים שהחוות מנשלות אותן מאדמותיהם, כשמבחינתה הגירוש מגוש קטיף היה 'מחיר כואב שחשוב לשלם בשביל השלום' ומאז כל פעם שאני מדברת איתה תקועה לי בראש מחשבה של 'איזה צבועה את!' או 'לא מאמינה שיש אנשים שפויים שאשכרה חושבים ככה', וכל ההערכה שלי אליה ירדה בטירוף.

אני אגיד משהו בוטה- אם עד המלחמה הייתי מסוגלת להסתכל על המציאות גם דרך עיניים של אנשים אחרים, היום יש תפיסות עולם שנראות לי פשוט כמחלת נפש של שנאה עצמית. כבר לא רואה שם את ההגיון ואת הערכים היפים שהייתי יכולה להתמקד בהם לפני.

וכמובן שממש לא מדובר על כולם. אפילו לא על הרוב. אבל השמאל הקיצוני, אנשים שמזדעזעים מהרצון 'לסתום את חופש הביטוי' ליוצרי הסרט מכפיש-ישראל שמדברים עליו עכשיו- איך אפשר להמשיך להיות חברים שלהם???

ואני מבואסת על עצמי שזה ככה משפיע עלי.

אשמח לעצות מכמות ומנוסות.

לא יודעת אם זאת עצה טובהכורסא ירוקה.

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

משתפת מאצליאפרסקה

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

זהoo

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

אני דווקא רואה שיש נטייה לאנשים מהשמאל לשפוךממשיכה

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

כנראה תלוי בראיהoo

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

מסתבר שאני כן.ממשיכה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

כן ימנית או כן רואה את התמונה?ooאחרונה

גם אצלי ככה…חמדמדה

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

באמת היחס אמור להיות כמו למחלהאונמר

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

זה באמת קשה ומורכבוהרי החדשה

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

ניסחת יפה ממש. מצטרפת.אונמר

מה עושים עם זה שהמטפחת כל הזמן מחליקה?????אנונימית בהו"ל

ניסיתי הכל

כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא

יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש

סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער

יש למישהי רעיון???

קיבלתי הצעהמישהי חדשה:)

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

אם השיער שלך בשבילרק רגע קט

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

יש לאביה ששוןשואלת12

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

שמה סיכות שחורות בצדדים ולא זזשירה_11

זז הכי עם סיכות אצליאנונימית בהו"ל

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

איזה מוזר, אצלי אין תזוזהשירה_11

ספריי תסרוקותואני שר

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

אני שמה ספוג עם חור על קוקס ומחזקת בסיכןת סבתאבוקר אור

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

גם לי תמיד מחליק, מצאתי סיכות מיוחדות שלא זז איתןכורסא ירוקה.

מהסופר פארם. חזקות מאד

תחפשי כובע או סרט של חברת "גם וגם" נשמרים יפה !נפש חיה.

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

יש סיכות כמו של פאהנופנופאחרונה

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

זה לגיטימיאנונימית בהו"ל

להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂

לא ולא!!!שמעונה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

הכל לגיטמיאםאני

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

כן לגיטימי, אבל עדיף להניח לזהדיאן ד.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

חישבתי לפי התאריך הלועזיאנונימית בהו"ל

אז זה כן ערב פסח...

להוסיף ללחץ?קנמון

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצוה בשבת הגדול עוד סבירשיפור

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

תחשבי מהצד של למצוא דירות של שכנים לאירוחקנמון

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

חכי עם הבר מצווהאנונימית בהו"ל

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

הייתי פעם בברית שהיתה בערב חג,קנמון

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

גם אני הייתי בברית בערב פסחעוד מעט פסח

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

וואי לאאא!!יהלומה..

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

טוב זה גם נכוןאנונימית בהו"ל

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

ילדתי פעמיים בפסח😊Doughnut

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

האמת שאני ישמח לשמוע ממך איך היה ללדת בפסחאנונימית בהו"ל

סתם כדי להירגע🙂

יואו זה היה התל"מ שלי. אבל היה כימי בסוף דיליה

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

אני ילדתי בפסחבוקר אור

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

היו לי שתי חוויות שונות לגמריDoughnut

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

ילדתי 3 ימים לפני פסחזריחה123

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

כן. מותר להלחץנופנופאחרונה

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

באסת חוגים-שאלה מפגרת קצתאובדת חצות

היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.

סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.

הוא בכיתה א שקדי מרק

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

מדויקריבוזום

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

וואו... הוא קטנצ'יק! את יודעת עוד כמה פעמים בחייםמתואמת

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

הממ את זוכרת בן כמה הוא נכון? ;)חילזון 123

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

צודקות;) במיוחד האשה של…אובדת חצות

שאלתי את בעלי אחר כך על זהמתואמת

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

הילד התלהב- זה העיקר מבחינתישיפור

רובוטיקה אלקטרוניקה נשמע אותו דברממתקית

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

יעזרו לך עוד תגובות באותו סגנון? 😅ואני שר

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

הכי חשוב שהוא יאהב את זה ואז את תראי

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

אין שום קשר לחוג שהוא יעשה עכשיועדיין טרייה

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

רק אומרת שכר מהנדסי אלקטרוניקה הוא הטופ שבמשקמקרמה

אל דאגה...

תני לילד להנותשלומית.

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

חוג היום לא בהכרח יעיד על תחום עיסוק בהמשך.קנמון

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

אם זה היה קורה ליאפונה

לא הייתי שמה לב לטעות.

חח... לגמרי...שיפור

חח טובבבאונמר

בואי נגיד שעד שהוא יהיה בגיל של שוק העובדהנופנופאחרונה

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

מה אתן חושבות על ארוע לבנות..?מחכה עד מאוד

אז היו לי כמה בריתות שכמובן דרשו מוהל קטרינג וכו וכו...

וברור שזאת השקעה כספית ועשינו אותה בשמחה.

השאלה שלי היא כזו-

כמה זאת חובה להשקיע לבנות?

תכף בעזרת ה אלד בת

ואלה לאחיות שלה לא השקעתי

בגלל שיש לי הרבה אחים בנים,אז בחג שאחריי הלידה כגון -פסח ,סוכות, חנוכה -יצא גם עכשיו.

גם ככה כולם נפגשים אצל ההורים.

אז יש לי מניין שמרגישה בנח כי אחים שלי " להגומל" מכינה מאכל כלשהו )תמיד יש גם ככה אוכל.

מספרים על השם של הקטנה וזהו.

תכלס לא מספיק נכון?

מה הייתי רוצה?

הייתה לי אחות שעשתה ארוע כמו ברית אומנם חיכתה הרבה שנים ואני לא אבל זה מיוחד...

קידוש -הבית כנסת רחוק ובעלי לא אוהב להיות במרכז העניינים....

ארוע נשים בבית?יש לי סלון מאוד קטן.

כאילו לא נעים לי שבגלל שזו בת אין ארוע מכבד וגדול ורשמי.

וגם כל האמירות שזה חשוב ממש. לא יודעת.

מה אתן עשיתן לבת?

מה אתן חושבות?

לא עשיתי כלוםDoughnut

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לא עשינו משהו גדולהשם שלי

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

אנחנו על הגדולה עשינו שבתחמדמדה

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

בעיניי אין חובהואני שר

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

נשמע לי לגמרי מספיק!מתואמת

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

לי נשמע אחלה,שלומית.

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

הכל עניין של מיתוג… חחחרינת 24

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

קידוש מכובד בבית הכנסת...וזהו.ממתקית

אנחנו עשינו לכל הבנותמתיכון ועד מעון

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אנחנו גם עשינו לכל הבנות*אורחת

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

האפליה היא שתינוק צריך ברית ותינוקת משוחררת ממנה😉Doughnut

בדיוק.*אורחת

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

עשינו קידוש וזהונופנופאחרונה

אולי יעניין אותך