מתי אתן מספרות על הריון?אנונימית בהו"ל

להורים

לאחים (ובהנחה והם קטנים מכם ולא נשואים, גילאי 24-14 האם התשובה משתנה?)

חברות קרובות

לעבודה

מתי כבר לא אכפת לכם ומדברות על זה בחופשיות עם שכנות, חברות רחוקות וכו'?


הריון קודם סיפרנו להורים קצת אחרי הסטיק והבטא, עוד לפני דופק.. ממש בשבוע 4+

ל3 חברות טובות בשבוע 11 כזה, לאחים באזור שבוע 14 ואז שבוע 15 שלחנו הודעה במשפחה המורחבת, ואז לכל מי ששאל פשוט, למעסיק הודעתי רשמית בשבוע 19.

בפועל ההורים שלו סיפרו לאחים (ואולי גם למשפחה מורחבת, עדיין לא ברור פרטי הסיפור) בערך בשבוע 11 כי לא הגעתי לחתונה בגלל שהקאתי את חיי. כמובן שכעסנו ונפגענו מאוד, אמרנו שהפעם נשתף אותם הכי מאוחר שיש שזה לא מעליב.


האמת ההריון הזה אף אחד לא יודע חוץ מאמא שלי, איפשהו אחרי הדופק סיפרתי לה כי בעלי במילואים והייתי צריכה עזרה כי הקאתי והייתי חלשה. עכשיו שבוע 13+ ואני יותר בטוב.

יש לי סקירה מוקדמת עוד שבוע וחצי.

תוהה לעצמי אם לא לספר פשוט להורים, לאחים, לסבתות אזור שבוע 15-16 ואז פשוט שזה לא יהיה סוד יותר. או שלהמשיך לשמור על זה עוד בסוד (בינתיים זה נחמד לנו ככה). פעם שעברה יצאה לי הבטן שבוע 19, מאמינה שגם הפעם היא תצא מאוחר יחסית, אולי טיפה יותר מוקדם.


יש לציין שלשתי המשפחות אנחנו מגיעים בערך בתדירות של פעם בחודש-חודשיים, לא גרים קרוב.


מתי הכי מאוחר לספר מבלי שזה יחשב מעליב? והאם זה נראה לכן לגיטימי לספר להורים, אחים, סבתות וחברות די ביחד בהפרש של ימים בודדים אם בכלל ואז פשוט להפסיק להסתיר? או שצריך "לכבד" ולתת להורים תחושה שהם ידעו ראשונים כשזה עוד היה "סודי" (למרות שהם לא יודעים לשמור סודות) ובקטע של כבוד לתת איזה הפרש של שבוע-שבועיים בין ההודעה להורים להודעה לשאר המשפחה והחברים?


והאם יש הריון שבו זה כבר פשוט מפסיק להיות אישיו ולא צריך להודיע ולעדכן ומי שרואה בטן שלום וברכה ומי שלא יקבל הודעה בלידה? קצת מתיש אותי הנושא. המשפחה שלו דרמטית מאוד, יכולים להעלב ולעשות רגשי ומצד שני לא שומרים סוד בעליל אז לכן המורכבות. המשפחה המורחבת שלי גם קצת דרמטית, אבל הם משפחה מורחבת (כמה דודות ספציפיות) וזה פחות "אישיו" מהורים.

אחרי הסקירה נשמע לי מצוייןאמאשוני

תספרי לכולם, תשחררי את זה.

וגם בהריונות הבאים, אפשר אחרי הסקירה, זה שלב מצויין לספר בו.

בהמשך זה נהיה פחות אישיו כי התהליך מוכר וידוע לך היטב, אז זה פחות מטריד.

וגם האנשים רגילים מתי מספקים להם והכל טוב.

אני גם חושבת כמוךיעל מהדרום
בעיניי הכי משמעותישלומית.

זה ההורים,  השאר פחות משנה.

בהריון האחרון היה חשוב לי לספר יחסית מאוחר לחמי וחמותי, אבל הרגשתי שאחרי שליש ראשון זה מעליב, אז סיפרתי בשבוע 13+ שזה עדיין נחשב שליש ראשון, שלא ירגישו ממש לא קשורים...

אבל זו ההרגשה שלי, לא האמת המוחלטת. גם יכול להיות שמשתנה בין תרבויות 

אני חושבת שכדאי לתת הפרש בין ההורים לבין כולםאיזמרגד1
אבל לספר בשלב שבו לא אכפת לך שיספקו לאחרים, ואז אם הן מספרים מיד זה כבר בעיה שלהם ולא שלך😉
לאמא שלי מספרת אחרי הדופקהשקט הזה

לאבא שלי אחרי השקיפות, לאחים אחרי הסקירה. לא משנה גיל, גם גדולים ממני ונשואים וגם קטנים ממני ורווקים (ותכלס הכי כיף לספר לאח הקטן שלי. התגובות שלו הכי מתלהבות🤣)


בהריון הנוכחי להורים של בעלי סיפרנו באזור שבוע 10 נראה לי ואז הם סיפרו לחלק מהילדים, ואז קלטו שלא היו אמורים לספר אז הם ביקשו שפעם הבאה לא נספר להם עד שאנחנו רוצים שהאחים ידעו, כדי שלא יקרה שוב שנפלט להם או משהו


שקצת קשה לי עם זה כי בעיני לגיטימי שההורים ידעו לפני, גם כי אנחנו גרים לידם ונעזרים בהם, וגם כי חמותי תכלס קלטה לפני שאמרנו להם ("פשוט בבת אחת נהיית כל הזמן עייפה😅") אבל אם זו הבקשה שלהם- נכבד אותה כמובן.

איזו רגישות מצדם לבקש כזאת בקשה!!לפניו ברננה!
כן. ב"ה הם מקסימיםהשקט הזה
תודה יקרות!אנונימית בהו"ל

אחרי שבוע 15 זה כבר באמת נחשב מעליב?

וכמה רווח הייתן נותנות בין ההורים לאחים/סבא וסבתא/ חברות קרובות/ מעסיק/ שאר העולם? 

כמה שבא לייעל מהדרום

לק"י


להורים ולאחים אנחנו בדרך כלל או תמיד מספרים ביחד. ואז זה משתנה, אם משתפים מיד את שאר המשפחה המורחבת, או לוקחים עוד קצת זמן. תלוי מתי סיפרנו למשפחה הגרעינית.

למעסיק יש טווח זמן שעד אליו צריך לספר. לפעמים אני מספרת לפני, אם יש לי הזדמנות/ שאני מרגישה שההריון כבר בולט. ואז מבחינתי שכולם כבר ידעו.


ושבוע 15 נשמע לי בסדר גמור.

למה שסבא וסבתא ידעו מתי סיפרת למעסיק?קופצת רגע

זה לא קשור.

פשוט תעשו מה שמתאים לכם ותפחיתו קצת דרמה.

אפשר פשוט להודיע לכולם יחד, זה לא ממש משנה...


בהצלחה! 

אתן צודקותאנונימית בהו"ל

כנראה שנחכה לאחרי הסקירה ואז נספר רשמית להורים ואחים. ודי מייד אחכ (אולי כמה ימים כדי "לכבד") את שאר המשפחה המורחבת והחברים.

ואז זה פשוט לא סוד.

למעסיק פעמים קודמות סיפרתי שבוע 18 וזה נראה לי אחלה.

מעצבן אותי שזה כזה נהיה עול ומעיק

רק שהם לא יעלבו, ואז התגובות יתחלקו בין "למה אתם מספרים רק עכשיו?" לבין - "סופסוף, הגיע הזמן, כמה חיכינו", לבין "ידענו, את בכלל לא צריכה לספר, כבר בפסח ניחשנו!" (הפלא ופלא עוג לא הייתי בהריון חמודים, אתם לא ניחשתם)

ואז ההם יתחילו לשאול שאלות ולהסתכל על הבטן ולי אין כח שזה נהיה נושא השיחה

ואז מתחילים הניחושים אם בן או בת ולמה אתם לא מגלים? בסוף זה נולד ואנחנו נדע, מה כזה סודי בזה? למה לא לגלות?

ואז אם זה בת אז תקראו לה על שם סבתא רוחמה

ואם זה בן אז לתת סנדקות לסבא איציק

מה לא תכבדו?

ואז דיונים איך נקרא. ובטח לביא בגלל המלחמה. נראה לי רוני כדי להוסיף שמחה. התכוונת רוני רוחמה כי צריך לכבד את סבתא!

וואי איזה כאב ראש. באמת זה פשוט שלב שמעיק עליי.

ואי ואי נשמע טרחני ומעצבן.לפניו ברננה!

כמה טיפים שאולי יכולים לעזור..

א. חוץ מהורים וסבא וסבתא לא להגיד פנים אל פנים אלא רק בהודעה. אפשר בשיטה מגניבה ומצחיקה או פשוט לכתוב שאתם שמחים לשתף..

ב. לא להגיד באיזה שבוע את אלא מתי בערך את צפויה ללדת. ואם זה מהמשפחות שלוחצות כשעוברים את התאריך אפשר לתת טווח זמן קצת רחב. לדוגמה אם את צריכה ללדת שבועיים לפני חנוכה להגיד בסביבות חנוכה. או שם של חודש...

ג. לחץ לגלות את המין- לומר פעם פעמיים שאתם החלטתם לשמור את המידע הזה לעצמכם ואחר כך להתעלם.. (האמת שהיו פעמים שהיה בא לי לעבוד על אנשים שלוחצים שזה המין השני..)

ד. ניחושי שמות אני בעיקר מסננת - מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה. נהנים לשחק משחקי ניחושים - תהנו. את ההחלטה על השם הרי את ובעלך תבחרו בלעדיהם ;)

יואו😳 ממש מעיק כשזה ככהיעל מהדרום
אולי אפשר בהומוריעל מהדרום
לק"י


אם אתם מספרים למשפחה בהודעה, להוסיף "אנחנו לא יודעים מתי תהיה הלידה בדיוק, ועוד לא החלטנו מה השם...."


למרות שלא יודעת אם לי היה בא להתבדח איתם, או לצרוח עליהם🙊

וואו איזה חפירהאמונה :)

ואת מתארת את זה בכל זאת בצורה מצחיקה, צחקתי עכשיו
שזה מהמם בעיני!

ואולי אפשר לקחת את זה לכיוון של לצחוק על זה, בינך לבין עצמך כמובן... לדמיין מראש מה הכי חסר טקט שיגיע ולראות האם הצליחו לעקוף

גם אצלנו יש כאלה חפרניםבאתי מפעם

ובעלי משתגע מזה.

לי זה יותר בסדר , אני לוקחת את זה למקום שהם פשוט מתרגשים ושמחים מאוד בהריון, וצריכים להתבחשש עליו איכשהו אז זה יוצא בצורה כזאת חופרת/ חטטנית/ הערות/ ניחושים (האהוב עליהם)/ ידעתי כי... וכו'

מצד שני, כשהייתי בהריונות מתקדמים החפירות פחתו משמעותית...

וזה גם קצת אומר שההריון והתינוק הבאים עלינו לטובה פחות מרגשים ומעניינים... 

כל הכבוד לך! גם לדעתי זו התרגשותקופצת רגע

ויש בזה משהו יפה שהמשפחה המורחבת מתרגשת כל כך, וזה אכן מאפיין תינוקות ראשונים במשפחה.

זה גם נכוןיעל מהדרום

לק"י


נראה לי שאצלינו חפרו הכי הרבה בהריון הראשון. שבצד של בעלי זה גם היה הנכד והאחיין הראשון.


אבל זה לא היה ברמה שתיארה הפותחת🤦‍♀️

בעיקר ניסיונות לגלות אם זה בן או בת..

תודה לכן, נירמלתן ממשאנונימית בהו"ל

ברור לי שזה נובע מהתרגשות, אבל עליי זה פשוט מעיק 🙈

יש לי גיסה שפשוט לא מספרת רשמית אלא מחכה שהבטן תהיה מספיק ברורה ואז מדברת על זה בחופשיות כאילו הכל ידוע, וזה קצת מוריד את החפירות כי אין את "רגע הגילוי" וכי אנשים מרגישים פחות בנוח לשאול. מצד שני - זה גורר מבטים וריכולים והתלבטויות עד שכבר לא ניתן להכחיש ואני פחות בקטע.

אני אשתדל לקחת את זה יותר בקליל בע"ה. ונראה לי שנספר בערך שבוע 15-16, מקווה שאף אחד לא יעלב, ואם כן בעיה שלהם. פעם שעברה שסיפרנו מוקדם אני זו שנעלבתי

בהצלחה! אולי אל תגידו איזה שבועיעל מהדרום
לק"י


רק מתי בערך התל"מ.

כן, אבל מניחה שישאלואנונימית בהו"ל
וזה משהו שמוזר להסתיר אותו
תגידי חודש. אצלינו לא שאלויעל מהדרום

לק"י


לפחות לא אותי.

(אבל לא אכפת לי להגיד).


ואם ייעלבו, עניין שלהם.

לא הסתרתם את ההריון עד ללידה או משהו🤷‍♀️

תגידי שאתם שבועיים אחורהשושנושי

זה מה שאנחנו עשינו בשתי ההריונות כדי להמנע מהחפירות של הרגע האחרון.

הייתי למשל בשבוע 30, כולם חשבו שאני ב 27-28 כזה

תקשיבי יקרהאנונימית בהו"לאחרונה

יש סביבךאנשיםשלא כיף לספר להם

זה בעיה שלהםםםםם

אתתעשי מה שטובלך

הריון קודם סיפרתי למשפחה של בעלי בשבוע 20

אומרת שאני בהרין, וצריכה ללדת בסביבות ....

וזהו

ב"ה אני מרגישה טוב

עדו שאלותאני מורחת.

וזה בעייתם

לאחים שלי בעלי מוכן לספר סיום שאנחנו יודעים

כיהם מגיבים יפה

וזהוווו

סביבות שבוע 12צפורה

אחרי שקיפות.


להורים ראשונים ואח"כ לאחים ולסבא וסבתא


אם יש באחד הצדדים כאלה שנוטים לספר אז אפשר לצמצם זמנים בין מצי להורים לאחיך לסבא סבתא... ולבקש בבקשה לא לספר. ואם משהו בכל זאת מספר, לשחרר. ץ


בכללי כדאי לנסות לשחאר מכל הסיפור של מי סיפר מתי סיפר וכו

מודה שהיה קשה לי אבל פשוט עוזר לשחרר את כל הקטע הזה

אז ידעו, אז חשבו... אז מה.. לעבור הלאה


הכי חשוב הריון קל, בדיקות תקינות בעז"ה בנחת בבריאות בקלות.. 

קחי בחשבוןנועה לה

יש אנשים שפשוט אוהבים לספר לאחרים דברים שרק הם יודעים... מכירה מקרובת משפחה שקבוע כשמספרים לה משהו לשמור בסוד היא מספרת לי שיש לה משו סודי סודי לספר ושלא אגיד לאף אחד...

ברגע שמקבלים את זזה שיש סוג כזה של אנשים וזה סוג הבנאדם שמולך את לומדת מה ומתי לספר וכמובן לא להתעצבן...(לנסות)

תודה רבה לכולן!!אנונימית בהו"ל
תשובה בפניםאמ פי 5

לבעלי- איך שיוצאת תשובה חיובית- לא מחכה עם הקטע שלעשות איזה ערב ולהפתיע באופן מרגש- לא מתאפקת עד אז

 

לכל השאר רק מחודש 3 בערך או 4- תלוי באיך שמרגיש לי איתם ושיחשבו מה שהם רוצים

 

 

זו שאלה לגבי הבעל? בעיני הכי הגיוני לספר מידיעל מהדרום

לק"י


מקסימום אם ממש רוצים להפתיע, אז אחרי כמה שעות.

(את הראשונה שהתייחסה לבעל. לא נראה לי שיש פה יותר מידי התלבטות😅).

חחח הבעל חיכה איתי את ה5 דקות מורטות העצביםאנונימית בהו"ל
עד שיש 2 פסים על הסטיק
אף פעם לא חיכהאמ פי 5

עשיתי לבד

והוא היה המופתע הראשון

אז אני מנצחת... הוא סיפר לי!מקרמה
מההה איך????רקאני
עשיתי בדיקהמקרמה

ויצא שלילי

ודימום לא הגיע

אז אחרי שבועיים עשיתי שוב בדיקה

והיה נראה לי שוב שלילי (הוא היה בתפילה)

ונסעתי לעבודה

ואחרי כמה זמן בעלי מתקשר אלי ושואל אותי למה לא סיפרתי לו שיצא חיובי?

מסתבר שאחכ הופיע פס נוסף שאני לא ראיתי

בגלל ששבועים לפני כן היה שלילי היית  בטוחה שזה שיבוש הורמונלי בגלל שהוצאתי התקן ולא חיכיתי מספיק זמן וזה היה הריון צעיר מאוד

😲🤭 מטורףףף חחחחרקאני
ניצחת!😅יעל מהדרום
וואו.. הנצחון שלךאמ פי 5
חחח... מזכיר לי סיפור הפוך שקרה ליבאתי מפעם

חשדתי שאני בהריון (לא רצוי, הייתי קצת אחרי לידה)

וכל כך פחדתי שלא העזתי לעשות בדיקה, בסוף אחרי שהיו יותר מידי תסמיני הריון... אמרתי לבעלי שאני עושה בדיקה אבל הוא מסתכל על התוצאה ושיספר לי בעדינות....


אמאל'ה... נזכרת בחרדות שהיו לי 🤣 זה היה שלילי. תודה לאל.

יש ברשת כאלה שעושות כמו ערב כזהאמ פי 5

או מספרות בדרך מיוחדת

 

אני לא ספרתי בדרך מיוחדת

פשוט התקשרת אליו בבהלה

זה חמוד ומשעשע ביחדיעל מהדרום
לק"י


אבל נראה לי שזה פחות הסגנון של נשות הפורום...

דווקא יש לי חלום כזהרקאני
להפתיע אותו עם איזה דובי או בגד של תינוק וככה לספר לו...


פעמים קודמות הוא חיכה איתי לתוצאות 

אפשר לקנות מראש ולשמור לזמן אמת😉יעל מהדרום
אפשר גם לקחת בגד ישן מהארון חחחחרקאני
חחחח אני חשבתי להפתיעאנונימית בהו"ל

בפועל רציתי אותו לידי כדי שנראה יחד מה יוצא, כי פעם קודמת שבדקתי יצא שלילי

ותוך שניה זה ניהיה חיובי שנעתקו לשנינו המילים

רק בפעם הראשונה הוא היה איתי שבדקתיאמ פי 5

בשאר הפעמים לא ידע בכלל שקניתי מקל

האמת שאני עכשיו בשבוע 15+3 עם המטומהפעם אחרת

ולא שיתפתי אף אחד חוץ מהמעסיקה, מרגישה בכזה חוסר וודאות לגבי ההריון למרות שמאחלת ומתפללת לטוב אבל עד שהסיפור הזה לא יהיה מאחורי וההמטומה הזו לא תיספג, מעדיפה להסתיר כמה שאני יכולה, למרות שהבטן מבצבצת לה...


בעבודה כמה כבר שלחו מבט כזה של זה הריון זה לא הריון..

אבל הייתי בשלי, לא הרגשתי צורך לשתף...

ובכללי אני לא ממהרת לספר.. בדר"כ רק להורים.. הגיסים והאחים רואים.. וכל השאר אני פחות מרגישה צורך להגיד.. מי שרואה מעולה ומי שלא אז לא... 

אני בגישה של לא לעשות עניין מזהשושנושי

של מתי לאחות מתי לגיסה מתי לשכנה ולמנקה

יכולה להגיד על עצמי שסיפרנו להורים הריון ראשון רק בשבוע 17 +-, כבר אחרי סקירה מוקדמת..

זה הריון של הפריה, יקר נורא דאגנו ולא רצינו להכניס לסיטואציה הזאת גם את הלחץ של הההורים (שבאמת הייתה. אחרי שסיפרנו התחרטנו שעשינו את זה חחח הם לא הפסיקו לחפור כל יום בשיחות התעניינות וכו)

 

אחרי שסיפרנו להורים, כמה ימים אחר כך זרקתי על זה פה לאחות שם לגיסה וככה כולם ידעו דיי מהר

 

הריון שני סיפרתי להורים מייד בהתחלה. כל השאר זה לא היה סוד

מי ששמע שמע מי שראה ראה

 

מציע גישה אחרתמקרמה

יש מעט מאוד טנשים בעולם הזה שאני מרגישה שאני 'צריכה' לספר להם

אולי רק הבוס- וגם הוא אחלה בוס ואני מספרת גי מוקדם כדי שיהיה רקע להיעדרויות/עייפות/ירידה בתפוקה


לכל שאר האנשים אני מספרת כי אני רוצה

כי הם חלק מהחיים שלי ובא לי לשתף אותם

כי זה משמח אותי, זה ישמח אותם אז בואו נשמח ונתרגש ביחד


בכל הריון יצא לי לשתף בסדר שונה

לפעמים אמא היתה ראשונה, לפעמים אחות

תלוי בסיטואציה


לא כל ההריונות שלי הסתיימו בידיים מלאות... (בתכלס..  חצי מהם לא)

באיזשהו שלה הבנתי שאין טעם להסתיר את במילא בסוף אספר על דופק או חס וחלילה הפלה


 

חודש חמישיחדשה דנדשה

בד"כ אם סיפרתי לפני לחברה טובה כי הייתי זקוקה לשיתוף והבנה זה אופציה לשתף מישהו קרוב אבל לא חייב בגלל זה לשתף את כל השאר

יודעת שיש כאלה שרואים ישר באיחור לא משנה לי 

הפרעת קשב לילדה בכיתה געם ישראל חי🇮🇱

יש כאן מישהי שיכולה להגיד איך משיגים הפניה לרופא נוירולוג או קשב בלי קופת חולים? הם מערימים כל כך הרבה קשיים, תורים ארוכים ולא הגיוניים ועד שיהיה אבחון ודאי יקח עד חצי שנה במקרה הטוב.

הבנתי מהיועצת בית ספר שאני צריכה לעשןת לה מבחן moxo  .בכללית אמרו לי שצריך הפניה לרופא קשב או נוירולוג ובשביל זה צריך שיפתחו תורים וצריך למלא שאלונים ואז לשלוח לכללית ואז אחרי שיבדקו אז יזמנו לתור בעוד 3 חודשים ועד חצי שנה בקיצור זה בלתי.

איך אני עושה את האבחון כדי לוודא בעיית קשב ולתת מה שהיא צריכה ?

מישהי יכןלה להאיר את עיניי אשמח ממש

תודה 

אין החזראיזמרגד1
צריך רופא שלא עובד בקופה כדי לקבל החזרים על פרטי אצלו...
אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

וואי. זה ממש ממש לא ככה אצל כולםאחת כמוני
וחיבוק על התחושה הקשה
עלה פה הרבה בפורום שכןאנונימית בהו"ל
לרוב אוהבים יותר את הילדים של הבנות
כי פה בפורום נשים פורקותניגון של הלב

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...


ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...


ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

ב''ה אצלנו זה ממש לא ככהשלומית.
נשמע קשה ביותר!
אני לא חמות, יודעת שהרבה פעמים כותבים את זהקופצת רגע

כאן בפורום.


אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.


(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)


יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.


לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.


יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אוי, נשמע מבאס ממש! מצטרפת לקולות שזה לא ככהשמש בשמיים

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

 

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

 

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

חמותי לא ככהרקאני

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

וואי אצלנו זה ממש לא ככהניק חדש2

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.


ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

גם אצל חמותי וגם אצל אימא שליהבוקר יעלהאחרונה

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

שאלת נורמות חברתיות בנושא טהרהמרגול

זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?

על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.

מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.

מה עושות?

כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…


ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח. 

לא חושבת שיש נורמה בנושאכורסא ירוקה

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

אני חושבת שכןמולהבולה
אנחנו נשים 
לדעתי כןסטודנטית אלופה

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

עשיתי את זה פעמים בודדות בחייאורי8
רק ממש בחוסר בררה, זה קריטי רק אם את צריכה לעשות הפסק. כי סתם לדלג על בדיקה לפני שקיעה באמצע 7 נקיים זה לא נורא ואני כבר'שנים עושה רק - הפסק, ובדיקה ביום הראשון , השלישי והשביעי  בבוקר, בהתר של רב . ואם את באמצע 7 נקיים אפשר לבדק עם הבד'של התחתון הלבן בצד 'שלו. ובכללי תמיד  יש לי בתיק קלמר עם פדים , טמפונים ובדים. אני חושבת שאם נתקעים זה בסדר לבקש  
בעיניי לגמרי סבירשלומית.
כמובן אעדיף להמנע כי זה קצת מביך אבל לא ברמת המוזר 
אני ביקשתי כמה פעמים וגם ביקשו ממנידיאט ספרייט

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

ביקשו ממני פעמיים לפחות בעבודהעדינה אבל בשטח
נראה לי סבבהאיזמרגד1
אם זה מישהי שהייתי מרגישה בנוח לבקש ממנה פד הייתי גם מבקשת עד בדיקה
אני אהיה קצת מובכת לבקש פד, ולא אבקש בד בדיקהרקלתשוהנ

כנראה השום מצב

בעיני הגיוני (וכבר חברה בעבודה שאלה אותי פעם)יעל מהדרום

לק"י

 

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

לדעתי זה לא מקובלדיאן ד.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

 

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

הייתי שואלת מחברה קרובהשמעונה
תדעי שבכמה מקומות עבודה ולימודים שהייתי היה בשרותים ארון כזה , או שמישהי שמה פדים ועדים לזיכוי הרבים בארון .... כשאחת כרגע מניקה ולא קיבלה מחזור, הסיכוי שיהיה לי עד פיצי , אבל גם תחבושת לא יהיה לי... כלומר , צריך לקוות שמי שתעזי ותשאלי אותה גם יהיה לה
הזכרת לי שפעם חברה מהעבודה שנתקעה עדהבוקר יעלה

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

נראה לי ממש לגיטימי לשאןל.טארקו
בעיני לא מתאים בכללתהילנה

לא מכניסה אף אחת לתחתונים שלי. סליחה על הביטוי החריף.

ההלכה שאני מכירה זה שבשעת הצורך אפשר להשתמש בנייר טואלט/ מגבון

לי לא היה מוזררקאניאחרונה

אם מישהי הייתה מבקשת ממני בשקט

גם הייתי מבקשת אם הייתי נתקעת בלי

 

לא יצא לי אבל אף פעם

 

פדים יצא מלא פעמים שביקשו ממני וגם שאני ביקשתי

בעיקר בנות שחברות אבל ממש לא רק

יצא לי לתת למישהי בשרותים ציבוריים בתחנה מרכזית

תגידו, זה נשמע הזוי כשמישהי מספרת לך שהיא מניקהממתקית

פעוט בן שנתיים ואחת עשרה חודש?
סיפרתי לכמה נשים כבדרך אגב בגינה.

קיבלתי תגובות לא נעימות ושל הלם.
חשבתי שזה יותר נפוץ, הן די הגיבו בתדהמה ובהסבר שאני צריכה להפסיק ואני לא נורמאלית

מצאתי את עצמי מתנצלת מולן שאני עוד מניקה.
אגב, מניקה רק בבית לפני שינה וכשחוזר מהמעון, זה לא שאני מניקה בחוץ או כל דקה. (שגם זה בסדר נראה לי למי שזה נוח לה...)
 

למי יש ניסיון עם ביטוח בריאות פרטי? זה שווה את זה?אנונימית בהו"ל

יש לנו ילד מתוק ומיוחד, שכרגע אין לו ביטוח בריאות פרטי.

דיברתי עם סוכן ביטוח שאמר לי שהוא יכול לסדר לנו ביטוח שיכסה לנו טיפולים פרטיים, והתייעצויות עם רופאים מומחים (שני דברים שנצרכים לנו עבורו).

הפגישה עם הסוכן עולה לא מעט כסף. ואחר כך אם אנחנו רוצים שהוא גם ילווה אותנו ויעזור לנו לבקש את החזרים מחברות הביטוח, אז זה עוד תשלום (לא יודעת כמה בדיוק, אבל זה לא בהתנדבות...).

זה באמת שווה את זה? האם זה מעשי להתנהל בעצמי ישירות מול חברות הביטוח או שעדיף להמשיך עם ליווי שלו?

לי יש ביטוח פרטי של הפניקס ואני מתנהלת מולםחמדמדה

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

היי יש לי ניסיון מעולה עם מישי מקסימה!!מתןתורה
תגידי לה מה הצרכים שלך והיא תתאים לך...

קוראים לה שירה +972 55-688-1602


למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

זה עולה כסף?פה לקצתאחרונה
מוזר הסוכן עצמו לא אמור לעלות כסףזוית חדשה

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

יש סוכנים שלא שייכים לחברה מסויימתיעל מהדרום

לק"י


אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לא ידעתי...אנחנו נעזרים באחד, אבל בעלי אחראי על זהיעל מהדרום
לבקש היחזרים לא אמור להיות מסובךיעל מהדרום

לק"י


אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

הייתי בודקת עוד אופציותהמקורית

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

פגישה עם סוכן לא אמורה לעלות כסף!אר

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

יש לו ביטוח או עדיין לא?מאמינה ומתאמנת

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.


כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.


יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

איך מתמודדים עם אכזבה צורבת?שמיכת פוך

אנחנו גרים בדירה ממש קטנה 10 נפשות ב80 מ''ר.. הגיעו מים עד נפש ואנחנו שנה בתוך תהליך של קניה ומכירה של  דירה.

ב''ה מצאנו דירה שמתאימה לצרכים ולתקציב שלנו וחיכינו למכור את הדירה שלנו כדי לקנות אותה.

ביום שנמצא קונה לדירה שלנו - הדירה ההיא נמכרה.

וזו היתה החלטה שלנו לא לקנות לפני שמוכרים, אל תשפטו אותנו על זה.

אני מרגישה כ''כ חסרת אונים , מהבוקר אני בדאון מוחלט, בעבודה הייתי כל היום עם דמעות בעיניים. חזרתי הביתה ואין לי טיפת כח להתייחס לילדים ולטפל בהם. לא מעניין אותי כלוםםםםםםםםםםם חוץ מהדירה.

אני לפני לידה ואין לי מקום להשכיב את התינוקת, הבת שלי בת שנה וחצי ישנה איתנו בחדר ואין להעביר אותה.. שלא לדבר על מקום אכסון לבגדים של התינוקת שאין לי פירור של מקום להכניס...

אין לי חשק לחזור הביתה מהבית חולים...

 

אני עם ארון בגדים אחד  של שלוש דלתות לשמונה ילדים!!!!!!! 

 

אני יודעת שזה צרות של עשירים אבל זה לא מעודד אותי

מה שקרה היום גרם לנו להחלטה לעבור לעיר אחרת וזה דבר שאנחנו לא רוצים ... חשבנו על זה הרבה וקשה לנתק את הילדים ממסגרות לימוד שהם אוהבים.. אני גם אצטרך לעזוב את העבןדה וזה שובר אותי...

עידודים וחיבוקים יתקבלו בברכה

 

וואו קשוח ממש ממשרקאני

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

תודה יקרה!שמיכת פוך
חיבוקפילה

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

זה שני חדרים ועוד חצי חדרון שסגרנו מהסלוןשמיכת פוך

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

חיבוק גדולשופטים
באמת מאתגר, תנסי להחזיק באמונה שיגיע טוב יותר מהדירה הזאת, ובע"ה בקרוב תזכו לשפע גדול
זה קשה ממששירה_11

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.


מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

יאוווו, איזה קשה!. נראה לי רק אמונה יכולה לעודד פהיעל...

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

איזה באסה ואיזה אכזבהדיאן ד.

נשמע ממש ממש קשוח.

 

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

 

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

 

 

חיבוק ענק♥️המקורית
מה שעולה לי - אולי בעיר אחרת תמצאו דירה הרבה יותר מרווחת במחיר טוב/ אולי עוד יש תקווה למצוא בעיר שלכם?
בעיר אחרת זה אכן אופציה שאנחנו שוקלים...שמיכת פוך

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

אתן מדהימות!שמיכת פוך

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

טוב שאת נותנת לעצמך את המקום הזהשיפור
כנראה שלה' יש תוכנית יותר טובה בשבילכם, אבל עד שהיא תתגלה זה נורא נורא קשה❤️
האמת שזה קרה לנו פעםהבוקר יעלהאחרונה

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

אני בעד הצעת חוקאמונה :)

ייאסר על אישה להביע דעה על קושי שאני עוברת אם היא סבלה ממני פחות ממני חח, ובעיקר אם הוא עבר

אלא אם ביקשו ממנה לעשות את זה

 

כאילו ברור שכמות זמן לא אומרת על רמת הקושי וכו'

אבל אשכרה מישהי לא מוכרת בכלל התחילה לעשות לי הרצאה על התהליך שלה בציפיה לילדים 

כשהיא עם 2 ילדים (לא תאומים) תוך 3 שנים מהחתונה

ואנחנו בטיפולים

מי ביקש את זה

 

סליחה על המרמור... מנסה לחזור להיות אופטימית

(ובאסה שאחרי זה לא התחשק לי בכלל להמשיך לדבר איתה וחושבת שהייתי לא כזה נחמדה... מצד שני לא כיף לי ששואלים איפה השארתי את הילדים אם הם לא קיימים. ובטח ובטח שלא להמשיך לשאלה הבאה כמה זמן את נשואה!!)

וואו! כמה אני מזדהה עם הפסקה האחרונה שלך❤️רק רגע קט
אני ברגעים כאלה לא עושה חשבון של נחמדות. עושה מה שמגן עלי באותו רגע.
תודה! זה באמת מה שעשיתי;)אמונה :)

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

מותר להתבאס על טעות שמישהו עשהרק רגע קט

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

רק תדעי שאת לא חייבת לענות על שאלות אם לא נוח לך!נפש חיה.
חד משמעית מסכימה איתךאמונה :)

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

ידידותי , עד שאת מרגישה שזה מפריע לך וכבר לא נעיםנפש חיה.

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

מסכימה איתךמולהבולה

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

וואוו חחחח אני בעדשירה_11

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

לא תמיד חייבים להיות נחמדיםמאמינה ומתאמנת

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

וואי מטריףףף. חכתה חודשיים? כולי רחמים. חיבוק לך!אורוש3

נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.

בטח שהיית לא נחמדה.

אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.

מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.

מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.

ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.

זה חוסר רגישות בסיסית...

תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!! 

וואי תודה!אמונה :)

ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך אז תודה רבה

באהבה 🩷 והמון המון בהצלחה!!אורוש3
יאללה אומרת פרק תהילים בשבילך. חיבוקים 
וואי איזה מהממות אתןאמונה :)

תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...

יש אנשיםרקאניאחרונה

חסרי טאקט בעולם

 

ויש אנשים שנפלט להם בטעות

יצא לי לדבר עם 2 נשים, אני ועוד אחת בהריון והשלישית אין לנו מושג מה הסטטוס שלה

ודיברנו על הקושי של ההריון

ואחר כך דיברתי רק עם השניה שבהריון והגענו למסקנה שיכול מאוד להיות שיצאנו חסרות טאקט

אנחנו לא מכירות אותה

לא שאלנו אותה שום שאלה עליה

דיברנו ביננו על הקושי שלנו

אבל אם היא מחכה זה יכול לצאת מאוד חסר טאקט

 

אז מי שיצא לה להיפגע בכאלה מקרים ממש ממש סליחה

לפעמים מי שפוגעת לא מתכוונת בכללללל

שאלת חלאק'המאמינה ומתאמנת

הנסיך הקטן שלנו חוגג 3 עוד מעט. אני מתלבטת איך הכי כדאי לחגוג לו.

הכי נוח לנו זה לחגוג בבית אבל זה ידרוש הרבה הכנות מראש.

המשפחה הקרובה שלנו זה בערך 15-20 מבוגרים ו10 ילדים. לדעתי רובם יגיעו כי זה יוצא בחופש הגדול.

אני רוצה שזה יהיה מכובד, אנחנו מביאים אנשים מרחוק. ושלילד יהיה שמח, זה הכי חשוב לי.

אם יש כאלו שחגגו בבית אשמח לשמוע איך חגגתם, איזה סגנון של אוכל היה, איך הפעלתם את הילדים...

אנחנו אבל לא היו עוד ילדים חוץ מהילדים שלנובוקר אור
אנחנו חגגנו בבית...ואילו פינו

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

אה, הרב שלנו הגיע גם לגזור תלתל ולברך אותו.ואילו פינו
זה היה מאוד מרגש
ארוחה חלביתחילזון 123

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי


לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

אנחנו חגגנו בבית היה מושלםדיאן ד.

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

 

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

 

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

 

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

אנחנו חגגנו בבית, אבל משפחה קטנה יותרמתואמת

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לגבי אוכל לילדים- ממליצה לדאוג גם ללחמניות/ פיתותיעל מהדרום

לק"י


וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.


ומזל טוב!!

רעיון..הילושש

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

 

 

מזל טוב! 

 

בבית זה תמיד יפה לחגוגשירה_11

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה


בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים


(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

עשינו בבית בתקופת הקורונהאבןישראל

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

מזל טוב! אנחנו עשינו ארוחה ישראלית - פלאפלדיבור פשוט

קנינו כדורי פלאפל מוכנים, להכין בתנור

פיתות

חומוס, טחינה, מטבוחה

סלט ירקות

כרוב חתוך של חסלט

צ'יפס

מלפח"צ

שתיה

הכנתי עוגת קרמבו ללא גלוטן לקינוח


הכנו מזכרת מהממת לכל משפחה שבאה. ברכת הבנים חרוטה על פרספקס. 

יצא מושלם! 

אם לתועלת כותבת כאן מאיפה, אם לא מתאים המנהלות יכולות לערוך..

DOLB - Laser works & art | שירותי חריטה בלייזר מקצועיים

 

נראלי זהו בגדול אם אני זוכרת נכון.

תכננתי להכין שקיות הפתעה לילדים, קניתי שקיות משולשות, תכננתי להכניס מרשמלו, סוכריות שוקולדים אבל לא הספקתי.
 

הרב של בעלי בא, אמר כמה דברים וגזר ראשון תלתל

אח"כ כל אחד גם גזר וברך אותו.


 

לא הספקתי להתארגן על לוח אותיות,

אז קניתי אותיות מגנטיות,

סידרתי אותן על לוח מגנט גדול ובמרכזן שמתי קערית עם דבש ואמרנומאיך זה קשור, הוא טעם מהדהד

מתנות וזהו בגדול נראלי.

 

אפשר לשלב אוכל קנוי עם ביתיאמאשוני

ואז יוצא גם טעים, גם מושקע, גם ביתי, גם לא ביתי

ופחות עבודה.


למשל:

2 סוגי מרק (מרק כתום ומרק בצל) עם תוספות קנויות:

קרוטונים, שקדי מרק, גבנצ וכו'.

בגטים/ בייגלים קנויים עם גבינות קנויות ודגים קנויים וסלטים ביתיים או סלטים חצי ביתי חצי קנוי.

מגש ירקות ביתי עם רטבים קנויים.

אנטיפסטי בתנור.


אפשר להזמין מגש סושי, או פיצות לילדים וכד'

ולהכין פשטידות ופוקצות לעבות את הארוחה.

יש כמה אפשרויות איך לשלב, שיהיה עשיר באוכל ולא הכל רק ביתי שזה באמת הרבה עבודה.


גם בסלטים אפשר לקנות תערובת ירקות גוש קטיף שרק צריך לערבב עם רוטב.


מזל טוב!

מה עם על האש?מולהבולה
תודה רבה לכל מי שענתה❤️מאמינה ומתאמנת

רק מקודם הצלחתי להיכנס לפורום ולראות את התגובות שלכן, ממש מעריכה את הפירוט.

נתתן לי הרבה רעיונות לאוכל ולחגיגה עצמה.

לגבי המקום- בעזרת ה' אמורים לעבור חודש לפני לדירה עם סלון גדול ומרפסת ככה שיהיה מקום לכולם.


לגבי האוכל- נראה לי אני אלך על חלבי- פרווה, זה יוצא אוגוסט ובשרי מרגיש לי כבד מידי. אני אצטרך לתכנן תפריט עם הכנות פשוטות יחסית ושרובו יהיה מדברים קנויים או דברים שאפשר להכין ערב לפני. אני לא יכולה לעמוד במטבח ולבשל, עושה בעיקר דברים בישיבה ובעלי מבשל לפי ההסברים שלי. וגם זה לא תמיד מתאפשר לי.

ביום החלאקה עצמו אני מתכננת להביא את העוזרת ואת הבייביסיטר כדי שיעזרו עם הילדים והארגון בשעות שלפני.


אתן חושבות שבסדר שקודם יהיה הטקס עצמו ורק אחר כך האוכל? הרבה פעמים אחרי אוכל עייפים ואין כח לכלום😅 ככה ישר כשהילדים יסיימו לאכול הם יוכלו לצאת למרפסת ולשחק שם/ לעשות יצירות/ לרקוד בלי לחשוש שהם יתלכלכו לפני הטקס.

כן. הגיוני להתחיל בטקסיעל מהדרום
לק"י

רק שיתחיל בשעה הגיונית. שלא יהיו מורעבים😅

בהצלחה במעבר דירה❣️רקאניאחרונה

הגיוני מאוד קודם טקס ואז אוכל

אפשר לקנות בייגלים וגבינות טעימות

ולחתוך ירקות ותוספות וכו'

זה ארוחה חלבית קלילה וקנויה

אנחנו חגגנו בבית פעמייםאורוש3

בבוקר הלכנו לרב שיברך אותו ויגזור תלתל ראשון.

אח''צ המשפחה הגיעה.

הכנו עוגיות אותיות, פעם אחת מוכנות ופעם שניה כשהיו ילדים יותר גדולים כבר אז עם שני סוגי ציפויים סוכריות והם קשטו בתור פעילות.

דברנו קצת על ההתרגשות שהוא גדל וכו', כל אחד שרצה גזר תלתל ואז אמא של בעלי ספרה אותו. אפשר גם יום אח''כ לקחת למספרה.

כיפה וציצית מקושטת.

מבחינת אוכל: פיצות קנויות- קל סוגר פינה עם הילדים,  לחמים קנויים יותר בריאים לגדולים, ממרחים קנויים, סלט, מרק, אפשר גם סלט טונה וסלט ביצים. קצת שתיה.

ממש נחמד וקליל יחסית. בתכלס להכין רק שלושה סלטים באותו יום. מרק עוגיות וציפויים מראש אולי תשלמי למישהי שתכין. ובתכלס לא חייב ציפויים ולא מרק. סתם אצלנו זו היתה הפעילות לילדים.   

העוגיות בתור הקינוח. אבל אפשר עוד משהו אם רוצים. 

אולי יעניין אותך