אבל אני אישית לא אוהב לבקש.

תמונה כן יכולה אמנם לשקף במקרים של "קצוות" (נגיד סגנון מראה שבכלל לא מתאים) אבל ברוב המקרים זה לא ממש משקף, כמובן כל העניין של פוטוגניות וכו'.

העניין הוא שגם המראה החיצוני עצמו, הוא עניין טריקי. הכרתי בחורה שכשראיתי אותה בפעם הראשונה, הרגשתי שאני לא ממש מתחבר למראה החיצוני שלה, אבל אחרי שדיברנו וצחקנו פתאום קלטתי שהיא דווקא ממש יפה.

יש לי גם בעיה, שמאוד קשה לי להסתכל לאנשים בַּפנים (זה גורם לי להרגיש לא בנוח). לכן הרושם שלי הוא דווקא יותר מדברים כמו קוֹל או קצב, לא יודע להסביר את זה.

אפשר להבין הרבה דברים מתמונה, סגנון לבוש, סגנון כללי (מעצם התנוחה או הקונטקסט של התמונה)

אבל אני מעדיף שלא להבין את הדברים האלה מתמונה אלא מהאדם כפי שהוא.

בכל־מקרה, מבחינתי, הקול הוא ה־פקטור. וגם העיניים, כמו שאמרו חז"ל, וזה צריך לראות מקרוב.

ובאופן כללי אני לא מחפש לשווק את עצמי אלא לגרום לסינון שרק מי שרוצה אופי כמו שלי תתעניין. אין לי עניין לשווק את עצמי לבנות שלא מעוניינות באופי כמו שלי

שמישהי תסתכל על התמונה ששמת ומשם תבין מה האופי שלך מעצמה? או שכתבת שם "התמונה מייצגת את האופי שלי" או משהו בסגנון? לפי דבריך משמע שהסינון נעשה בצורה גדולה וככה אתה מאבד המון אפשרויות רק כי מישהי לא השכילה להבין דרך התמונה את האופי נשמע לי באופן אישי הרבה יותר פשוט לדבר ולבדוק אם מתאים אבל אולי אני באמת מפספס משהו בדבריך.

כי אם לא זה קצת באוויר מדי דוד ולא כל כך מחזיק.

צודק?

משדרת רוך ורוגע, התמונה הנ"ל שכבודו שלח משדרת טרור אז אני חושב שזה פחות יעבוד

ר"ל- מש"ל בלעז.

אם זה תמונה של נוף יפה כמו שקיעה בין הרים

או ירח שמאיר את הים, לגמרי בעד

תמונה של ליצן, נגד לחלוטין!

היה ובכלל התכוונת בענייני שידוכים

אז אם זה הגיע לשלבים רציניים למה לא(:

חשבתי שמדברת על אולטרסאונד

שמגלה אם זכר או נקבה(:

(קשור לנישואין וזוגיות וזה)

על עיוור?

מעניין

היית עסוקה בלחשוב לפני הפגישה 

איך הוא נראה במקום לחשוב על הפגישה עצמה

האם יתאים, נסתדר וכו'?

הראש שלי היה חושב על הנראות שלה וזה היה מוריד

נראה לי ממהות הפגישה עצמה

מצד אחד - אני כן חושבת שתמונה אומרת המון על הבן אדם - איזה תמונה בחרת כדי לייצג אותך, סגנון לבוש שאתה בוחר (כן, זו בחירה , זה דרך שבה אתה מייצג את עצמך), ההבעת פנים בתמונה (אפילו גודל החיוך אומר משהו בעיני חחח, אם זה מוגזם, אמיתי וכן) וכן - כן משקף (אמנם מעוות אבל כן) את המראה , ויכול לסנן אם יש משהו שבאמת מפריע.

מצד שני - זה נותן לך קביעה מוקדמת על הבן אדם , אחרי שראית תמונה, המראה קבוע בעיניך - מתפתח איזה שני ציפיה לטוב או לרע , וזה לא נותן מקום לשינוי כל-כך, וגם - יש אנשים שבאמת לא יודעים להצטלם. עוד נקודה - אני גם לא אוהבת את זה שאנשים שאני לא מכירה מקבלים תמונה שלי - כאילו אני שולחת (ומבינה למה) , אבל כאילו זה מרגיש לי מוזר כזה שתמונה שלי עוברת לזרים חחח. 

ואז לוקחים את התמונה בערבון מוגבל ובתוך מכלול השיקולים.

לכ  אחד יש את הסיבות שלו

לי מרגיש יותר נח שיודעים איך אני נראת .

ועוד דבר יש לי טראומה מזה, חזרתי מזועזעת

אני יודעת שזה קורה פעם ב...

אבל אצלי היה משהו קיצוני וגם חפרו לי לפני שהכל טוב אז בכלל זה שרט אותי ומאז אין סיכוי שאני לא רואה לפניי

אני חושבת שאנחנו חייבים לתת הזדמנות להכיר את הפנימיות לפני החיצוניות של האדם. לא היה מישהו אחד שנפגשתי איתו והיה נראה לי בדייט השני כמו בדייט הראשון. אנחנו חיים בעולם שיש בו פער בין הנסתר לגלוי.

אבל, ויש אבל, בשלב כלשהו הבנתי שהרבה בנים בסגנון שלי מבקשים תמונה והחלטתי להפסיק להילחם בזה. וגם יש משהו שנותן שקט כשאני מגיעה לדייט ואני יודעת מראש שהבחור כבר סבבה עם איך שאני נראית.

זה נושא מורכב.. לא הייתי מיישרת עם זה קו בחיים אם זה לא היה ככ מורכב. אבל יש לזה גם מחיר. אני מודעת טוב מאוד לזה שכש*אני* רואה תמונה שלא באה לי בטוב בעין אני כנראה לא אסכים להצעה. למרות שבפועל אם היינו נפגשים יכול מאוד להיות שהבנאדם היה נראה לי שונה ואולי הכימיה תהיה פתאום מדהימה.

בפורום אני רואה בעיקר בנים מדברים על הנושא הזה. אני רוצה להדגיש שגם לבנות אכפת!  ההבדל הוא שלבנות יש יותר כח סבל בנושא, אבל מה שדומה זה ששני הצדדים הם בני אדם שמסוגלים לעמול ולבחור באמת. אני חושבת שזאת שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו ולא לפעול על אוטומט כי פשוט חבל, גם ככה עולם השידוכים קשה. זה לא אומר שצריך להתחתן עם מישהו שלא יפה בעינינו ,ממש לא,  פשוט חבל לפעול בצורה שמצמצמת אותנו או את ההיצע שמגיע לנו. הרבה פעמים זה סתם קיבעון לדעתי. תסמכו על הקב"ה שישלח לכם את הבנאדם הנכון עם או בלי תמונה.

אז לפי מה את פועלת בסוף?

נותנת תמונה כי זה מקובל או סומכת על הקב"ה ומתרכזת בפנימיות?

שאלת איך אני מתמודדת- בוכה מתסכול ..

אבל תכלס

אני בגדול אומרת שלא ישלחו תמונה לכתחילה- אבל אם מבקשים אז סבבה.

ואם שלחתי תמונה שלי אז אני מבקשת גם לראות. לא נשארת קדושה מעונה.

וגם לפעמים תלוי מי מציע ואיך מריח לי העסק..

אבל לא תמונת סטודיו מושקעת, אלא תמונה מהחיים עצמם.

באמצע טיול, בריקוד מהחתונה של הדודה, מטקס סיום חוג/תואר...

לדעתי זה הרבה יותר אותנטי ומעביר יותר מידע 

בתור שדכן, אוכל להגיד שהשאלה הזאת רגישה מאד. 

אנחנו פוגשים לא מעט בנים ובנות שאומרים שהם לא יכולים בלי תמונה. אנחנו גם פוגשים כאלה שאומרים "על גופתי המתה". יש כאלה שמבקשים תמונה עם התנצלות ואי נעימות ויש גם כאלה שממש לא מתנצלים על הבקשה. 

בתור אחד שעוסק בחקר החברה, וכביכול מסתכל מהצד, אוכל להגיד שהתופעה הזאת של "חייב תמונה" לא תמיד הייתה כך. החברה בשנים האחרונות הרבה יותר חזותית, ותלויה במה שאנחנו רואים בעיניים במקום הקשר הבין אישי. יש המון מחקרים שמראים את זה.

לפני כמה עשרות שנים הקטע של תמונה כנראה הייתה פחות אישו. לא בדקתי וגם אין לי איך לבדוק את זה באופן מדעי, אבל כנראה שדכנים היו נותנים תמונות יותר ותכלס גם לאנשים היה פחות אכפת לראות מלכתחילה. היום אבל זה נובע מתוך קונטקסט אחר, ובאמת יש נורמת תרבות שכורכת בזה הרבה יותר משמעות. בעצם כמו שאמר סוציולוג אחד, "the medium has become the message". 

כשדכן אני מבין שאין לי יותר מדי איך להתווכח עם זה. זה משהו שדי נעוץ בחברה. כסוציולוג אבל אני כן מוכן לאתגר את החברה שאני פוגש - עד כמה אתה באמת מזדהה עם הדבר הזה? האם אתה באמת תלוי בחזותיות עד כדי כך? לדעתי הסיפור היא לא סביב תמונה או לא תמונה, אלא סביב מאיזה מקום זה נובע. בכנות לדעתי, הרבה מהחברה יעדיפו לענות לשאלה בשלילה.

פעם בחורה פסלה אותי על תמונה ואישרה אותי על תמונה אחרת.

ואם זה לא מספיק, התמונה שבה נפסלתי צולמה ע"י מיכל וולשטיין אחרי 35 נסיונות, והתמונה שהיא אישרה היתה אחרי צילום עצמי אחד.

לפעמים יש פערים גדולים יחסית לכאן או לכאן בין תמונה אחת לאחרת או בין תמונה למציאות

ואני זוכר שהבחור (שפסל על תמונה אחת והתחרט אחרי תמונה נוספת), התפעל כמה אותה בחורה יכולה להיראות אחרת בשתי תמונות....

אגב קורה לי שאני מבקש כמה תמונות מתוך השערה איזו תמונה תמצא חן בעיני הבחור/ה

לצערי אין ברירה ..

אבל המחשבה שהתמונה שלי בפלאפון של בחור ..לא נעימה לי

ואני אנסה להסביר.

אני אישית תופס בראשי שיש נשים שלא ירצו לצאת איתי כי אני לא מתלבש אלגנט והן מאוד אלגנטיות בסגנון.

ויצא לי לראות משהו דומה בתחום מקביל.

אני מאמין שאני לא אסתדר עם אדריכלית...

למה? מכיוון שברוב מוחלט של המקרים לאדריכלית החיצונית והניראות מאוד חשובה כאשר אצלי היא חשובה מעט פחות(בעדינות).

וכמובן לא שיופי לא חשוב אבל.. בפרופורציה.

אז זה סוג של מחסום כזה ואני בעד תמונה אבל להשקיע קצת בתמונה, לא ממש לזלזל ולקחת תמונה של עצמך במראה.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו