זה. במיוחד ששניהם הילדים שלך, והלב שלך לא יכול לבחור אוטומטית בילד הפגוע...

בכל אופן, הדרך להתמודד עם העלבות, לדעתי, היא לנרמל אותן, להוציא מהן את העוקץ.

אם המילה הפוגעת היא לא נכונה ("אתה טיפש!") אז אומרים לילד הפגוע, "אבל אתה לא טיפש, נכון? אז אין סיבה להיעלב ממשהו שלא קשור אליך..."

ואם, כמו במקרה שלכם, זה דווקא נכון, אז להפוך את העלבון לעובדה, משהו שהוא חלק מהחיים ובכלל לא מעליב. "כן, אתה שמן, נכון. וחמוד ומדהים ואיזה כיף שאני יכולה לחבק אותך ולהרגיש הרבה ממך!"

כי שמן הוא באמת עובדה, וזה לא משהו רע... (פעם זה אפילו היה משהו טוב יותר)

אצלנו העלבות כאלה גם קורות לא מעט, לצערי...

לאחרונה אחד הילדים (שלומד קללות מחבריו לכיתה למרבה הצער) התחיל לקרוא לאחים שלו "אוטיסט" בתיר עלבון.

לשמחתנו יש לנו בבית ילדה שהיא באמת אוטיסטית, כך שיכולנו להסביר לו שאוטיסט זו אבחנה עובדתית, וממש לא עלבון. אוטיסט אולי לא מבין דברים חברתיים שמסבירים לו, אבל בהחלט יכול להיות חכם מאוד ומתוק מאוד (מה שנכון לגמרי אצל הילדה שלנו).

כמובן, בזמן אמת שהיצרים חמים והמריבה מרקיעה שחקים קשה להסביר דברים הגיוניים כאלו, אבל בכל זאת כדאי לנסות, ולחזור על זה בזמנים רגועים...

מה שהילד האומר מרגיש

מה הילד השומע מרגיש

מה את מרגישה.

אני חושבת שכדאי להתחיל עם מה שאת מרגישה.

אם אין בעיה להיות שמן,

אז האמירה "אתה שמן" היא לא נוראית כמו שמצטייר.

זה כמו להגיד למישהו אתה זקן, אתה ג'ינג'י או כל פרט חיצוני אחר.

מציעה לחשוב (תנסי באמת לחשוב בראש פתוח)

מה ולמה זה גורם לך להתהפך מבפנים.

חמישה סימני קריאה לדעתי מעידים על מתח שמתרחש אצלך ואולי כדאי לטפל קודם בזה.

כי ברגע שאת תהיי היציבה יהיה הרבה יותר קל לרתום את שניהם לפתרון.

אם את כ"כ כאובה מהאמירה הזו, אז יהיה קשה גם להגיב נכון, וגם לא לגרום להם ללחוץ על הנקודה הזאת כל פעם שהם זקוקים להתייחסות שלך.

כשילד אומר לאחיו אתה טיפש, אתה מפגר, זה מפריע לך באותה מידה?

אם לא, אז למה?

אחד הכלים שמלמדים בגישת שפר וזה טריק נחמד, זה להשתמש בדימוי התחפושת.

מה הכוונה?

הבן שלך באמת אוהב את אחיו ולא רוצה לפגוע בו.

אז למה הוא אומר מילה פוגעת? כי הוא נכנס לדמות/ תפקיד.

תחשבי אם הבן שלך מתחפש לאריה ושואג כמו אריה, זה מבהיל אותך? לא. למה? כי את יודעת שזה תחפושת.

את יודעת שזה לא אריה, ולכן לא נבהלת מהשאגה.

אותו דבר כשילד מעליב את אחיו, הוא נכנס לדמות, אם היה מדובר בהצגת סוף שנה עם תחפושות והכל והיה לבן שלך טקטס להגיד, היית מתייחסת לאמירה כפי שהיא? כנראה שלא.

אז אותו דבר כאן.

זה לא הילד, זה הסיטואציה (שצריך להבין למה הוא בחר בה אבל זה כבר שלב אחר)

קודם כל להבין שזה לא הוא, וככה לחזק את היציבות שלך.

בנוסף, מה רע בלהיות שמן? מדובר בתיאור גוף ותו לא.

כמובן יש פה גם את הנושא של הילד האומר והילד השומע שצריך לנתח ולהבין איך לגרום לחיזוק חיובי לכל אחד מהם, אבל בכוונה אני חושבת שהשלב הראשון הוא לטפל במה שאת מרגישה סביב הנושא ולא באיך שהם מתנהלים.

עבר עריכה על ידי טלפון אדום בתאריך י' בתמוז תשפ"ה 13:21

כן הענין הזה מפריע לי...

אני מרגישה כלפיו אותו הדבר כמו כל שאר האחים

וכן, אני רואה אותו שונה מאחיו

וגם ביחס לרב החברה

\מבינה את המשמעות של זה.. והקושי שיש לו סביב זה

חוץ מהתמודדות יום יומית בנושאים כמו

התאמת ביגוד... התמודדות עם שוני בחברה, ןגם סוג של קושי פיזי בפעילות גופנית

כואב לי שנוסף לזה גם התמודדות בתוך חברה על הנושא

ואני יודעת שזה קיים... וזה נושא שאני לא אוכל כל הזמן לרפד לו

וזו תהיה התמודדות

אבל כואב לי שזה מגיע גם מהאחים.. בבית שלו...

תמיד חשבתי שזה קו אדום...

ולבסוף.. מבינה למה חתרת... כן... כואב לי שהוא נראה ככה

זה לא היה מאז ומתמיד 

ויקח לי זמן להתרגל אולי...

ואני עדיין בסוג של הסתגלות לנושא

אני חושבת שאני משתדלת כמה שיותר לא להציף ולהבליט את זה

בטח לא כלפיו

נדמה לי שהוא גם מרגיש שאני מקבלת אותו כמו שהוא...

האם כשאני ארגיש יותר משוחררת בענין אני אוכל להתיחחס בשוויון נפש למול העלבות מאחים? או כל התיחסות בחברה?

זו שאלה שלא בטוח שאצליח לעמוד בזה.. ואם יש שיטות אשמח לשמוע מה הכיוון

הילד האומר לדעתי החברה גם מדרבנת אותו... וזה סוג של  מרגיע ועצוב ביחד

"מרגיע" אם אפשר לךקרוא לזה כך.. זה דחיפה מהחברה וזה לא באמת מגיע מכוונה רעה כלפיו

עצוב כי פגיעה בחברה מבחינתי הרבה יותר משפילה...

והילד הפגוע והשומע ... ילד מאוד מרגיש

וכן עצוב לי עליו

תרגישי מסוגלות להתמודד עם ההובלה של הנושא בבית,

עם ההובלה של הילד האומר כלפי אמירות לאחרים

ותרגישי מסוגלות להקנות כלים לילד השומע להערות מהסביבה.

אני חושבת שאי אפשר לעשות פה קיצורי דרך ולנסות ללמוד איך להוביל את הסיטואציה כשאת לא באמת שלמה איתה.

ושלא תטעי, אני מבינה אותך מאוד מאוד.

אני גם התמודדתי עם חריגות חברתית עם הבת שלי (סביב נושא הגמגום)

ומה שאני אומרת לך נשען במידה רבה על הכלים שקיבלתי בהדרכה ובטיפול בה.

אז ממש לא כותבת ממקום שופט, כותבת ממקום שמבינה לגמרי את התחושות שלך, ודווקא מהמקום הזה אני כותבת שלדעתי אין מנוס אלא קודם לפתור את זה בינך לבין עצמך ורק אח"כ לעבור לשלב של איך אני משפיעה על האווירה בבית סביב הנושא.

מציעה להתחבר לקבוצת תמיכה כלשהי (אני קיבלתי את המענה בקבוצת פייסבוק מדהימה)

במשך חודשיים אולי רק קראתי ובכיתי, בכיתי וקראתי, ועם הזמן למדתי לקבל השראה מאמהות שעברו את זה לפני, וזה מאוד עודד אותי לראות את התהליך השלמה שהם עברו, ואיך הילדים שלהם עם ביטחון עצמי מדברים חופשי והכל, זה היה לגמרי תהליך.

גם בעזרת הקבוצה, גם בעזרת המטפלת וגם בסוף ההבנה שיש "צרות גדולות יותר" ושהיא יכולה להיות חיים מלאים וטובים ושהגמגום הוא אמנם גזירת גורל, אבל החוסר ביטחון וההימנעות היא לא גזירת גורל ותלויה במידה רבה במה אני חושבת ואיך אני מקבלת את הגמגום עצמו.

זה הדברים שעזרו לי, כל אחת צריכה לחפש את הדברים שעוזרים לה (לי למשל אין משפחה לתמיכה, אבל אם יש לך משפחה תומכת, או בעל שמבין את מה שאת עוברת, לגמרי תוכלי להיעזר גם בזה)

אבל מה שחשוב זה להגיע להשלמה וביטחון אמיתי. אין דבר כזה לנסות לא להציף כלפיו. כמה שננסה, בסוף הילדים קולטים אותנו יותר מדי טוב. כל מטפלת וכל מדריכת הורים תגיד את זה. חוץ מזה שמאוד קשה להעלות קומה ולתמוך בילד לאורך זמן בהתמודדות עם החריגות, כשאנחנו בעצמנו לא לגמרי שם.

כשאת תרגישי יותר משוחררת, לא תתייחסי שוויון נפש כשיקראו לו "שמן", אבל תוכלי לטפל בזה כמו שהוא קורא לו "מפגר" או סתם מחפש להקניט.

כלומר תוכלי להוביל פה תהליך כשאת יציבה, לא כשאת בעצמך מושפעת מהאמירה עצמה.

זה כמו שתנסי להרגיע ילדים מבוהלים כשאת בעצמך מבוהלת, או כשאת בעצמך לא מבוהלת.

בכל מקרה תצטרכי לטפל בבהלה, אני לא אומרת שתוכלי להתעלם מהמתרחש, אבל את מבינה שאי אפשר להרגיע ילד מבוהל כשאת בעצמך מבוהלת, ואי אפשר ללמד ילד איך לא להיפגע כשאת בעצמך פגועה בשבילו.

זה כמו שילד ג'ינג'י שלך יבוא ויספר לך שהחברים לועגים לו, יש הבדל ביכולת שלך לחזק אותו בין אם הג'ינג'יות זו נקודה רגישה אצלך, לבין שבשבילך באמת באמת אין שום משמעות לצבע שיער.

כלומר לא הייתי קוראת לזה שוויון נפש, כמו שהייתי קוראת לזה יותר אסופה.

בכל אופן חיבוק גדול, זה באמת לא פשוט להתמודד כשפוגעים בילדים שלנו.

🤗

ילדים.

אני יום אחד ישבתי והראיתי לילדים את כף היד שלי

הראיתי להם איך כל אצבע שונה מהשניה

אבל לכל אצבע יש תפקיד

אחת עוזרת בכתיבה, אחת בלעדיה אי אפשר לפתוח דלת

אחת טוב למרוח איתה פלסטלינה ועוד ועוד

וכשאצבע אחת יוצאת משימוש- זה כל כך מגביל.

ולהגיד לזרת למה את לא מורחת טוב כמו האצבע זה לא רלוונטי וגם לא יכול להעליב אותה

כי היא פשוט לא בנויה לזה, יש לה תפקיד אחר.

ואז אמרנו, הנה בבית שלנו

כל אחד נראה אחרת

וכמה ילדים מתמודדים עם שוני מסוים

אבל לכל אחד תפקיד אחר

וכולם באותה כף יד....

אי אפשר בלי אצבע אחת.

ואי אפשר לעשות תפקיד של אחר.

ולילד אחד קשה בחשבון, לילדה השניה קשה בחברה, אחד לא רואה טוב, אחד לא שומע טוב

כולם במשפחה אחת אוהבת.

ואז ציירנו את היד וכל אחד כתב לשני כל מיני דברים טובים שיש בו.

זה עשה אווירה טובה, נתן קצת פתיחות לדבר על מה אני טובה ובמה קשה לי וכו'....

בחינוך של ההורים שלי- יכלנו לריב הרבה ביננו, כולל מכות וכאלה וזרמו איתנו בנחת

אבל לרדת על נקודה אמיתית ופוגעת באח- זה היה קו אדום שבחיים לא עוברים. ילד שפגע באח בנקודה באמת רגישה חטף עונש כזה רציני שהוציא לו את החשק לשנתיים הבאות לפחות.

ברור שאנחנו בשאיפה להיות מכילים ואוהבים כלפי הילדים אבל בעיני גם טוב שיש גבול חד משמעי שהילד יודע שהוא באמת חמור ושם לא עוברים, וזה באמת מחזיק...

(לא אומרת על כל דבר, אבל פגיעה כזאת נכנסת בעיני לקטגוריה שאפשר להגדיר כגבול אדום אם בעיניכם זה ככה)

יש הבדל בין להגיד למישהו יא טיפש אחד! שזה לא בסדר, אבל זה לא לרדת עליו באופן ספציפי על תכונה או נראות, זה רק כדי להביע כעס על האח.

אבל להגיד אתה שמן זה פוגע מאוד. זה יפה שנשים פה כותבות ששמן זה לא מילה רעה, זה עובדה וכו' וכו'... אבל בואי, נראה אותך שמנה שאומרים לה - יא שמנה. אין מעליב מזה!!

בעיני, קו אדום בוהק. הייתי מענישה בחומרה על ההעלבות האלה. והילדים שלי רבים בכמויות, כולל מכות ואני ממש לא מתרגשת מזה אבל זה פגיעה אישית זה לא עובר בגרון בכלל. 

וזה היופי בדיונים שמתפתחים.

אבל כשנשים כותבות כאן, לרוב זה מניסיון אישי, גם אם לא אחד לאחד, זה לפי רוח הדברים, אז אין צורך לזלזל- "נראה אותך"

אם זה מתואמת שרשמה במפורש התייחסות לאמירה לגבי אוטיסטים כשיש לה ילדה שאובחנה על הרצף,

ואם זה השיתוף שלי שמתייחס לגמגום (שמן הסתם לעגו לו, אחרת לא הייתי כותבת) ואני בטוחה שעוד תגובות מתבססות על ניסיון גם אם לא רשום במפורש מה הרקע ממנו התפתחה התובנה.

המשותף לאותם מקרים הוא ניסיון מעשי עם חריגות חברתית ואיך מתמודדים עם הערות או לעג מהסביבה לגביהם.

ככה שלא חייבים להיות שמנה כדי לגבש תובנה כיצד נכון יותר להתמודד עם הנושא.

זה לא היה בתור זלזול ''נראה אותך...'', זה היה באמת-נראה אותך (ולא התכוונתי אלייך או למישהי ספציפית, אלא לאישה שהיא באמת שמנה) נראה אותך, אישה יקרה שמנה,  איך תרגישי שאומרים לך יא שמנה. נכון שזו עובדה, אבל נרצה או לא נרצה, זה מעליב, כי מה לעשות אנחנו חיים במציאות ששמן זה לא דבר שאפשר להגיד אותו לאחרים.

בכל אופן, אני דברתי מניסיון אישי, גם אצלי יש מגמגם בבית (פעם דיברתי איתך על זה), ואח שלו החמוד ומתוק זלזל בו בעניין והסברתי לו במפורש בצורה מאוד תקיפה שאין דבר כזה בעולם. @מתואמת

 לא בהכרח ''עונש'', אבל זה דיבור תקיף מאוד וברור לילד להבדיל בין ''יוסי חמוד, אני לא מרשה להגיד את המילים האלה'' לבין "יוסי, תסתכל אליי, אתה לא מדבר ככה! נקודה. ''

בקיצור, איך שתגיבי כשתשמעי את הילד שלך אומר מילים גסות, זה לא חייב להיות עונש, זה דיבור נוקשה וברור שהילד מבין שזה לא יתקבל אצלך בעולם. 

(אף שזה לא תמיד עוזר, מהניסיון שלי...)

בד בבד עם נרמול ה"קללה" מול הילד הפגוע... (לא להמעיט בערך הפגיעה שהוא חש! כן לשים את הביטוי במקום המתאים לו, כדי לשדר לו חוזק וביטחון עצמי.)

בעיניי באמת נכון, לפי רמת הילד וגילו, לא לסכם את זה ב- לא לדבר ככה, אלא לרדת לשורש העניין, שהוא - אנחנו לא יורדים על תכונות אופי/ תכונות חיצוניות של האחר

שיתפתי פה לא מזמן שיש לי צלקת גדולה מגיל קטן. היה ילד אחד רע שכל הזמן היה יורד עליי בבית הספר. כנל על בעיה אורטופדית שלי, מצד האחים.  ואחים שלי היו שמנים. בקיצור, יש לי נסיון עשיר עם הדברים האלה.

לסתום לילד את הפה לא יעזור. צריך באמת לדבר על זה. לכל אחד יש דברים שבולטים אצלו יותר. באופי או בחיצוניות. אנחנו לא נשתמש בהם ככלי לניגוח. חד משמעית.

בד בבד, גם אי אפשר להתעלם ולדעתי גם לא נכון. אצלנו בבית בכל אופן לא התעלמו. עובדה, יש לי צלקת. עובדה,יש לי בעיה אורטופדית. עובדה, אחים שלי שמנים. עובדה. זה בסדר לשים דברים על השולחן שממילא רואים אותם. זה מכניס פרופורציות, מנרמל, ומלמד את הילד שהוא טוב בדיוק כמו שהוא. בין בדברים שניתנים לשינוי, בין בדברים שלא.

ששמן זה באמת משהו רע... וגם אם זה באמת לא משהו שאנחנו רוצים להיות בעצמנו, אנחנו לא רוצים שזה יהפוך למשהו שלילי בעיני הילדים. לדעתי זה הרבה יותר מנציח את הפגיעה שהילד ה"שמן" חווה...

כמובן, זה לא אומר שמותר לפגוע ולהעליב ולעבור לסדר היום על פגיעה באח! אבל התגובה צריכה להיות במינון מתאים כדי לא להפוך את הפגיעה למשהו חמור מדי...

איך שאני רואה את זה - זה אומר שבשום אופן לא יורדים על מישהו על דבר שבאמת מתאר אותו, ובאמת שאין לו בו שום שליטה.

בצורה דומה גם הייתי מגיבה אם ילד היה יורד על אח שלו בכינוי גנאי בסגנון של עיוות השם שלו באופן פוגע (למשל 'אהרון עכברון' לצורך העניין). זה לא אומר שזה רע להיות 'אהרון'. זה פשוט אומר שלא שייך לצחוק או להעליב ילד על בסיס השם שלו, שלא הוא בחר וזה לא משהו שתלוי בו.

וגם פה - להעליב ילד על בסיס משהו שבאמת לא תלוי בו (ומן הסתם הוא גם נקודה רגישה אצלו, כי זה העולם שלנו לצערנו), זה משהו שצריך להיות ברור שהוא מחוץ לתחום. לא כי זה רע להיות שמן, אלא כי זה לא שייך להפוך את זה לעלבון.

(לא חושבת שהייתי נוקטת בעונש. כי אני באופן כללי לא בעד עונשים שלא קשורים למעשה. אבל כן חושבת שצריך על זה תגובה תקיפה יותר מאשר ילד שאומר על אח שלו 'חצוף' או 'מעצבן' וכדו').

אם מתייחסים לעובדה שהילד מלא/שמנמן כעובדה - זה פחות יהפוך לעלבון

הייתי פועלת ב2 מישורים

1. מול הילד עצמו - שמן זו מילת תואר כמו יפה. זה שהפכנו אותה לגנאי לא אומר שהקונוטציה חייבת להיות שלילית.

2. מול הילדים האחרים - גבול ברור שלא משתמשים בזה כעלבון. שוב, זו מילת תואר. לא גנאי.

והכי חשוב - לחזק את המקום שלך ושל הילד מול זה. אפשר לנסות לטפל בזה אם הוא רוצה וקשה לו. אבל זה לא אומר כלום מעבר לעובדה שהוא במשקל יותר גבוה מהשאר, ושכל אחד בורך בתארים אחרים

חסר טאקט/ פוגעני זו תכונה מולדת שמתפתחת

אנשים בוגרים פוגעניים / חסרי מודעות היו פעם ילדים כאלה

לפעמים יש לילד תכונות חזקות של חוסר טאקט/ מודעות וזה קורה בתדירות גבוהה

השפעה הורית יכולה למתן את התכונה הזו (אבל תמיד היא תשאר ברקע)

אני פועלת מ2 כיוונים:

1. מתערבת ועוצרת מיד את השיח הפוגעני

2. מסבירה לפוגע שזה פוגע ומציעה חלופות אם צריך

האח הפוגע במקרה הזה הוא בכלל לא חסר טאקט...

ואם אני אדייק הוא בדיוק להפך

הוא  מודע לזה שזה היה פוגע

ולדעתי זה קורה רק ליד חברה שרוצה אולי "להרשים"...

כשהאח בכה היה נראה שכואב לו

ומבחינתי זה קו אדום רק לא יודעת איך לטפל בזה..

יש חוסר מודעות/ טאקט בפגיעה

גם אם המעשה נעשה במתכוון

החוסר קיים בתקשורת ובהתנהלות חברתית תקינה

להרשים אחרים זו סיבה קלאסית לדיבור פוגעני

גם אצל מבוגרים

לילד יש זמן וצ'אנס להשתפר ולסגל התנהלות אחרת (אצל מבוגרים זה לרוב אבוד)

בעיניי הטיפול המומלץ הוא עצירת הפגיעה בכל פעם שהיא מתרחשת + הסבר לפוגע על מהות הפגיעה 

קודם כל, אם ההתייחסות היא כמה פעמים כתגובה לאירוע, יכולה להיווצר התניה אצל הילד האומר, שזו דרך לקבל התייחסות מההורה.

בנוסף, מה המסר לילד שנאמרו עליו הדברים, שלהיות שמן זה רע?

בנוסף, הרבה פעמים כשעוצרים את הפגיעה כשהיא מתרחשת לידינו בלי לתת מענה משמעותי יותר, הפגיעה תתרחש כשאנחנו לא נמצאים שם לעצור אותה. לפני כן הצעת להציע חלופות לפוגע. אני חושבת שזו נקודה לשים עליה דגש.

בנוסף, אצל רוב המשפחות השגרה מתנהלת תחת עומס. אני יודעת שאצלך לא, אבל אם אני משליכה את הרעיון על סביבה שהיא פחות סטרילית, אז הרבה פעמים התגובה של ההורה תהיה כזו של איבוד שליטה (רגשי) בסיטואציה במקום להוביל אותה בצורה מאוזנת ושקולה.

מניחה שאפשר לתת מענה לחסרונות שהעליתי,

בכל מקרה אני מעדיפה לפתור דברים כאלו בדרך של "להקדים תרופה למכה"

ולא כהתייחסות בזמן אמת. (למעט הפעם הראשונה שהיא לא צפויה)

גם בגלל שההורה והילדים יותר בקשב ונכונות לקבל, וגם כי אפשר לתת מענה יותר לעומק.

(בדוגמה הזו, אם ילד אומר משהו כדי להרשים את החבר, סביר להניח שכל עוד החבר נמצא שם, הוא פחות יהיה בנכונות לשמוע ולקבל)

אם הורה מתייחס לילד רק כדי להפסיק פגיעה

שמן זה לא רע

לומר שמן כדי להעליב- זה רע

העצירה לא במקום ההסבר שיבוא אחריה אלא בנוסף

אכן יותר קשה לפתור בעיות כשיש עומס

בוודאי שאני מקדימה תרופה למכה

אבל

מסתבר שהרבה פעמים זה לא מספיק יעיל וצריך שוב הכוונה בזמן אמת

אולי לא הבנתי אותך נכון.

בכל אופן לגבי הנושא של התייחסות לילד, הרבה פעמים ילדים מנסים לקבל תשומת לב מההורים בזמנים פחות נוחים, כגון שההורה נח או משוחח בטלפון או עסוק במשהו (לבשל לשבת למשל) ככל שהילד קטן קשה לו לדחות סיפוקים אבל גם לילדים יותר גדולים זה יכול לקרות.

ולפעמים כשילד לא מסוגל להתאפק הוא "משתמש" בקלף שמקפיץ את ההורה כדי לקבל התייחסות מיידית, כמובן באופן לא מודע.

זה קורה בעיקר כשאין מענה משמעותי יותר, אלא רק כתגובה כל פעם לאירוע.

למשל אם ילד בן שנתיים מטפס על השולחן, וההתייחסות לאירוע תהיה רק בפעמים שהוא מטפס,

מה שיקרה זה שכשלא מוצא חן בעיניו שאמא לא מתייחסת אליו כאן ועכשיו הדרך שלו להסיט את תשומת הלב אליו, תהיה בדרך של לטפס על השולחן.

בגיל גדול זה פחות רלוונטי

ילדים פונים ישירות להורה ולא פוגעים במישהו כדי לקבל תשומת לב

בגיל 8-9 עדיין קשה לשלוט בזה.

ייתכן שילד יודע לבקש שהוא צריך את ההורה לפני שהוא עושה דברים לא הגיוניים,

אבל אם הוא מקבל סירוב פעם או פעמיים וקשה לו להתמודד, הוא עדיין יעשה את הדבר הלא הגיוני.

יכול להיות שהפתרון העדיף הוא להיות בקשב ולאמוד בדיוק רב יותר את יכולת האיפוק של הילד, אבל לא תמיד זה אפשרי.

וזה ממש נפוץ שילדים בגיל הזה עוד דורשים תשומת לב בדרך שלילית לדוגמה בכי, מכות או העלבת אח, ולא בצורה בוגרת והגיונית יותר.

פחות מכירה את הסיטואציות הללו

בכל מקרה

פחות משנה מה הסיבה

אלא דפוס ההתנהגות

ילד שבוחר לפגוע שוב ושוב יש לו קשיי מודעות הבנה ויישום בנושא

'תכונות מולדות'.

הוא ילד, וילדים נוטים לדבר בלי מחשבה, בטח כשהם רוצים להרשים את הסביבה.

כמובן, לא צריך לאפשר את זה, כדי שלא יתרגל לנהוג כך גם עכשיו וגם בעתיד, אבל גם לא צריך לתייג אותו כ"רע".

ואני מצטרפת גם למה שכתבה @אמאשוני שמרגישים שאת בעצמך נפגעת ממה שהאח הפוגע אמר,  ויכול להיות שכשתצליחי לעשות עבודה מול עצמך ולהבין שאין כאן פגיעה, גם הילד הפוגע וגם הילד הפגוע לא יעשו מזה עניין ולא ימשיכו בקו הזה...

אלא להיות מודעים לקושי של הפוגע להתנהל כראוי

להבין שהוא צריך הכוונה ולמידה

בן ה5 שלי במודעות ורגישות גבוהה לאחרים

הוא כמעט ולא צריך הכוונה בנושא

זה משהו מולד

לעומת ילד אחר שצריך הכוונה רבה

גם אצלו זה משהו מולד

אם מודעים להבדלים בין ילדים

זה עוזר להבין אותם ולכוון אותם יותר טוב

בין לתייג מישהו שאכן צריך להיות בזהירות ובמקצועיות

לבין

להיות מודעים לקשיים רק כדי לתת להם מענה

יש איזשהו פחד להביט לקשיים בעיניים ולהבין שהם שם ולא ילכו לשום מקום

ולהתייחס לנטייה של הילד כפי שהיא באה לידי ביטוי.

אם יש ילד שהוא פחות רגיש לסביבה, אפשר לעבוד על פיתוח רגישות. זה לא משנה אם זה מולד או לא, מה שחשוב זה המשפט בסוף:

"אם מודעים להבדלים בין הילדים, זה עוזר להבין אותם ולכוון אותם יותר טוב"

אני מסכימה שיש ילדים שיותר קשה להם להבין פגיעות של אחרים, מילדים אחרים ואפשר לעבוד על זה.

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...

ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...

ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

כאן בפורום.

אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.

(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)

יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.

לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.

יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.

ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

כנראה השום מצב

לק"י

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

לא מכניסה אף אחת לתחתונים שלי. סליחה על הביטוי החריף.

ההלכה שאני מכירה זה שבשעת הצורך אפשר להשתמש בנייר טואלט/ מגבון

אם מישהי הייתה מבקשת ממני בשקט

גם הייתי מבקשת אם הייתי נתקעת בלי

לא יצא לי אבל אף פעם

פדים יצא מלא פעמים שביקשו ממני וגם שאני ביקשתי

בעיקר בנות שחברות אבל ממש לא רק

יצא לי לתת למישהי בשרותים ציבוריים בתחנה מרכזית

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

קוראים לה שירה +972 55-688-1602

למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

לק"י

אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לק"י

אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.

כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.

יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.

בטח שהיית לא נחמדה.

אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.

מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.

מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.

ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.

זה חוסר רגישות בסיסית...

תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!! 

ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך אז תודה רבה

תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...

חסרי טאקט בעולם

ויש אנשים שנפלט להם בטעות

יצא לי לדבר עם 2 נשים, אני ועוד אחת בהריון והשלישית אין לנו מושג מה הסטטוס שלה

ודיברנו על הקושי של ההריון

ואחר כך דיברתי רק עם השניה שבהריון והגענו למסקנה שיכול מאוד להיות שיצאנו חסרות טאקט

אנחנו לא מכירות אותה

לא שאלנו אותה שום שאלה עליה

דיברנו ביננו על הקושי שלנו

אבל אם היא מחכה זה יכול לצאת מאוד חסר טאקט

אז מי שיצא לה להיפגע בכאלה מקרים ממש ממש סליחה

לפעמים מי שפוגעת לא מתכוונת בכללללל

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי

לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לק"י

וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.

ומזל טוב!!

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

מזל טוב! 

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה

בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים

(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

קנינו כדורי פלאפל מוכנים, להכין בתנור

פיתות

חומוס, טחינה, מטבוחה

סלט ירקות

כרוב חתוך של חסלט

צ'יפס

מלפח"צ

שתיה

הכנתי עוגת קרמבו ללא גלוטן לקינוח

הכנו מזכרת מהממת לכל משפחה שבאה. ברכת הבנים חרוטה על פרספקס. 

יצא מושלם! 

אם לתועלת כותבת כאן מאיפה, אם לא מתאים המנהלות יכולות לערוך..

DOLB - Laser works & art | שירותי חריטה בלייזר מקצועיים

נראלי זהו בגדול אם אני זוכרת נכון.

תכננתי להכין שקיות הפתעה לילדים, קניתי שקיות משולשות, תכננתי להכניס מרשמלו, סוכריות שוקולדים אבל לא הספקתי.
 

הרב של בעלי בא, אמר כמה דברים וגזר ראשון תלתל

אח"כ כל אחד גם גזר וברך אותו.

לא הספקתי להתארגן על לוח אותיות,

אז קניתי אותיות מגנטיות,

סידרתי אותן על לוח מגנט גדול ובמרכזן שמתי קערית עם דבש ואמרנומאיך זה קשור, הוא טעם מהדהד

מתנות וזהו בגדול נראלי.

ואז יוצא גם טעים, גם מושקע, גם ביתי, גם לא ביתי

ופחות עבודה.

למשל:

2 סוגי מרק (מרק כתום ומרק בצל) עם תוספות קנויות:

קרוטונים, שקדי מרק, גבנצ וכו'.

בגטים/ בייגלים קנויים עם גבינות קנויות ודגים קנויים וסלטים ביתיים או סלטים חצי ביתי חצי קנוי.

מגש ירקות ביתי עם רטבים קנויים.

אנטיפסטי בתנור.

אפשר להזמין מגש סושי, או פיצות לילדים וכד'

ולהכין פשטידות ופוקצות לעבות את הארוחה.

יש כמה אפשרויות איך לשלב, שיהיה עשיר באוכל ולא הכל רק ביתי שזה באמת הרבה עבודה.

גם בסלטים אפשר לקנות תערובת ירקות גוש קטיף שרק צריך לערבב עם רוטב.

מזל טוב!

רק מקודם הצלחתי להיכנס לפורום ולראות את התגובות שלכן, ממש מעריכה את הפירוט.

נתתן לי הרבה רעיונות לאוכל ולחגיגה עצמה.

לגבי המקום- בעזרת ה' אמורים לעבור חודש לפני לדירה עם סלון גדול ומרפסת ככה שיהיה מקום לכולם.

לגבי האוכל- נראה לי אני אלך על חלבי- פרווה, זה יוצא אוגוסט ובשרי מרגיש לי כבד מידי. אני אצטרך לתכנן תפריט עם הכנות פשוטות יחסית ושרובו יהיה מדברים קנויים או דברים שאפשר להכין ערב לפני. אני לא יכולה לעמוד במטבח ולבשל, עושה בעיקר דברים בישיבה ובעלי מבשל לפי ההסברים שלי. וגם זה לא תמיד מתאפשר לי.

ביום החלאקה עצמו אני מתכננת להביא את העוזרת ואת הבייביסיטר כדי שיעזרו עם הילדים והארגון בשעות שלפני.

אתן חושבות שבסדר שקודם יהיה הטקס עצמו ורק אחר כך האוכל? הרבה פעמים אחרי אוכל עייפים ואין כח לכלום😅 ככה ישר כשהילדים יסיימו לאכול הם יוכלו לצאת למרפסת ולשחק שם/ לעשות יצירות/ לרקוד בלי לחשוש שהם יתלכלכו לפני הטקס.

רק שיתחיל בשעה הגיונית. שלא יהיו מורעבים😅

הגיוני מאוד קודם טקס ואז אוכל

אפשר לקנות בייגלים וגבינות טעימות

ולחתוך ירקות ותוספות וכו'

זה ארוחה חלבית קלילה וקנויה

בבוקר הלכנו לרב שיברך אותו ויגזור תלתל ראשון.

אח''צ המשפחה הגיעה.

הכנו עוגיות אותיות, פעם אחת מוכנות ופעם שניה כשהיו ילדים יותר גדולים כבר אז עם שני סוגי ציפויים סוכריות והם קשטו בתור פעילות.

דברנו קצת על ההתרגשות שהוא גדל וכו', כל אחד שרצה גזר תלתל ואז אמא של בעלי ספרה אותו. אפשר גם יום אח''כ לקחת למספרה.

כיפה וציצית מקושטת.

מבחינת אוכל: פיצות קנויות- קל סוגר פינה עם הילדים,  לחמים קנויים יותר בריאים לגדולים, ממרחים קנויים, סלט, מרק, אפשר גם סלט טונה וסלט ביצים. קצת שתיה.

ממש נחמד וקליל יחסית. בתכלס להכין רק שלושה סלטים באותו יום. מרק עוגיות וציפויים מראש אולי תשלמי למישהי שתכין. ובתכלס לא חייב ציפויים ולא מרק. סתם אצלנו זו היתה הפעילות לילדים.   

העוגיות בתור הקינוח. אבל אפשר עוד משהו אם רוצים.