הוא מפרק גם את הגוש עם גולקנוף, טסלר ופורוש שהבהירו שיצביעו נגד החוק?

(מישהו באמת מאמין שההחלטות מתקבלות אצל הרב לנדאו, שכל השנים היה מוקע מדגל התורה, עד שהיו צריכים רב מעל 90?)

המלחמות הפנימיות בין דגל התורה לאגודת ישראל הן בליבת חוק הגיוס. הבעיה היא שלכל מיני יפי נפש מהסוג של סופר יש אינטרסים פוליטיים כאלה ואחרים, בגינם הגענו עד הלום.

הציונות הדתית היתה צריכה להודיע שמכוח ההסכם הקואליציוני שהיא חתומה עליו, תמיכתה מובטחת אוטומטית לכל נוסח חוק גיוס יהיה טיבו אשר יהיה.

זה לא קרה, ולכן כולם יפסידו והצה"ד תהיה בראש המפסידים.

תענה לשאלה.

אם מוצדק לפרק את הגוש על זה, שיפרקו קודם כל את המפלגה שלהן. 

אם לא, אין הצדקה לצפות מח"כים שמלווים ילדים לחזית, שהבנות שלהן כבר שלוש שנים מתזזות כי הבעל לא בבית, להיות הגויים של שבת של גולדקנוף.

תענה על שאלה:

אופיר סופר חתם על הסכם קואליציוני, ובתמורה קיבל את תיק הקליטה, ואם לא היה חותם- היה צועק על אחמד טיבי מספסלי האופוזיציה.

זהו.

איש נקלה, בזוי, וגנב דעת כמו אדונו. 

זה יגמר לא טוב.

יש כאן תמונה מלאה, רחבה, ששני הצדגים מנסים להתעלם מחלק ממנה.

יש כאן שתי זוויות, וכל צד פוליטי בוחר (בצדק) לשרת את הזווית שלו.

מהכיוון החרדי:

ברור לי ולכולם, שבנט והליצנים שלו מושכים בחוטים, והם כנראה יוכלו להעביר חוק גיוס סבבה כי כשזה "אנשים אחרים" בגצ והיומשית והתקשורת וכולם שותקים והכל טוב. וכן, גם הקפלניסטים עם הדרגות (שהם השיגו על חשבון מוסרי נפש עם כיפות), פתאום כולם יהיו ממש בעד לימוד תוירע. - זה כמובן בהנחה (מאוד סבירה) שכלל המפלגות החרדיות יהיו לשון מאזניים בבחירות הבאות (כמו בכל בחירות).

השאלה היא אם זה הגיוני מהכיוון החרדי, לנטוש את הגוש ולהעביר לשמאל ואז לרקוד משמחה כשמפנים יישובים ועושים צרות למתנחלים ופיגועים לכולם (אחרי הכל, בני ברק חסינה מטילים כמו שאמר מי שאמר...). אני חושב שהם יהיו ממש טיפשים אם הם ינהגו ככה, אבל אני גם חושב שבראש שלהם זה מהלך הגיוני ומבריק. ואפרט:

לדעתי הם יהיו טיפשים, כי ברגע שהם יבהירו שניתן לסחור אותם בכסף, גם המניה שלהם תהיה זולה יותר ולטווח הארוך הם לא יגישו הרבה בזכות זה. וגם בגלל שבסופו של דבר יש גוש חרדי לא קטן שלא ימשיך לתמוך בהם, יש הרבה ימניים וממורמרים ומודרניים תןמכי גיוס ועוד ועוד - ברגע שתהיה תפנית הם יפסידו הרבה מאוד כוח (ואל תשכחו שכמו שיהדות התורה ושס פונות לבוחר החרדי, מפלגות נוספות גם יכולות לפנות אליו).

למה לדעתם הם גאוניים, כי הם באמת נמצאים בפלונטר שאין איך לצאת ממנו. וגם כי הם באמת חושבים שכיף וחשוב להשפיל את הציונות הדתית. הפוליטיקאים החרדיים ממש שמחים ומחכים לזה, אולי בגלל שנאה אבל בעיקר בגלל פחד מהקשר עם החרדלים, שתכלס הרבה יותר מעניינים ומוצלחים מהם.

מהכיוון הציוני-דתי:

עם כל הכבוד, גם לילד קטן או לא שפוי שעושה טרור, בסוף צריך לשים גבולות. הציבור נאנק, השטח בוער, משפחות קורסות כדי שישדרו בערב את "שבבניקים", שמראה במוחש מה חרדיים רבים עושים בזמן הזה (בעצם גם הם רואים שבבניקים). נכון שיש לומדי תורה, אבל לא בטוח שסה שונה בהרבה באחוזים ובאיכות מתוך החרדלים.

בסופו של דבר, יש כאן אפשרות להיות קצת חכם ומאוד מאוד לא צודק, ומובן שעל הגבול הזה יש וויכוח מסוים בתןך הציונות הדתית. על זה יושב הוויכוח, ולדעתי זה לגיטימי שתהיינה דעות ופעולות שונות.

בשולי הדברים, אני חושב שהחרדים מתנהגים בצורה הכי מחפירה ומטונפת שאפשר. הרי כולם יודעים שהבעיה היא לא הכנסת את אנשי הפרוגרס ובעיקר בגצ והיועמשית. והם שבקושי נקפו אצבע ברפורמה המשפטית, ובתחילת המלחמה עשו כל שטות אפשרית עם הנאומים של הרבנים שלהם, עכשיו מגיעים לנשוך את המקל שתכלס כל הזמן ניסה להגן עליהם.

אני מניח שלצד הרבה מאוד תרחישים, יש תרחיש חשוב מאוד - שהם ייתפסו ככפויי טובה ואופורטוניסטים, וככה יתייחסו אליהם מכל הזוויות הפוליטיות

מסכים עם כל מילה

ואני באמת חושב שאם היינו רואים מתחילת המלחמה את הציבור החרדי משנה כיוון, מעודד מיוזמתו ובתמיכה גלויה של המנהיגות הרבנית והפוליטית יוזמות לגיוס אלפי הבטלנים, שבמקרה הטוב עובדים בלבן (אם יש להם פטור) או בשחור (אם אין, או סתם כי למה...) ובמקרה המצוי יושבים על כל מיני ברזלים, למסגרות מותאמום לחרדים -

הציבור הרחב היה מסוגל לקבל שהאלפים שבאמת לומדים - ממשיכים לקבל דחיה.

ולהבהיר: אני באמת חושב שלמי שבאמת שוקד על תלמודו יומם ולילה, מפסיק רק לצורך אמיתי שלא יכול להיעשות על ידי אחרים - ראוי שהמדינה תאפשר לדחות גיוס, כל עוד שהוא שוקד על תלמודו וזכות למדינה לאפשר זאת. את החשבון ההלכתי, האם הוא מחוייב להתגייס למלחמת מצווה - נשאיר בינו לבין רבותיו.

המציאות בה כשהעם נלחם על חייו, הציבור החרדי מנותק לחלוטין ועצרות תפילה שפורסמו בריכוזים החרדיים בימים בהם היו מעל מאה חטופים וכל יום שלושה 'הותר לפירסום', עסקו 'במצב הקשה בגלל גזירת הגיוס' היא מציאות שהציבור לא מסוגל לסבול.

בתחילת המלחמה אני חושב שהציבור החרדי היה בין פסיביות להירתמות. גם לא ממש הבינו מה הסדר גודל ובמה מדובר. בהמשך התחילו הרבה מאוד לטנף על החרדים ובאופן די טבעי הם נכנסו למגננה.

יש מצב שכל זה היה נראה אחרת, לו רק היו פחןת מטנפים ויותר מנסים ליצור שת"פים שונים ומשונים. אבל צריך תמיד לזכור שהחרדים שאינם מתגייסים הם הקלף הכי טוב של לפיד (ביום שהם יתגייסו, לא יהיה ללפיד המון מה להציע, בפרט לאור הרזומה המפואר שלו בצהל), אז מי שהכי ידאג כל הזמן שזה לא יקרה - הם תכלס לפיד והקפלניסטים...

עברו שלוש וחצי שנים מאז חתימת ההסכם הקואליציוני. הצה"ד קיבלה את כל דרישותיה, מתוכם עשו הבטלנים עשרה אחוז, אבל לא שייך לכאן. 

גם בן גביר קיבל מה שרצה, ואילו החרדים שבסך הכל רצו חוק גיוס- קיבלו אצבע בעין...

אם מירי פרנקל ויולי אדלשטיין הסרוגים לא היתה תוקעים את החוק לפני שנתיים, במרחק ששה חודשים מהבחירות, נתניהו לא היה מתחיל להשלים עם אובדן השלטון.

אם היה מקשיב לחרדים ולא לסמוטריץ', את הבחירות הקרובות הוא היה לוקח בהליכה.

אלא בגצ שמוציא את הנשמה, ולא מאתמול.

אגב, חוק טל שחוקק בימי ברק, הפך בימי ביבי לחוק פויה ופיכסה. מה הסיבה לדעתך?

עד כמה שזכור לי ההתנתקות ממש לא עבגה חלק מבחינה ציבורית.

ואף אחד לא ביקש ממך להתקרבן!

….הסכמי אברהם, הרצון האובססיבי לשלום עם סעודיה. כולם ערבים מוסלמים שונאי יהודים שמסוגלים להתהפך ברגע.

ועל זה כמובן נסלח לימין שלא לדבר על ויתור על שטחים כמובן.

גפני רוצה להתנתק מגולדקנוף מסיבות שלא קשורות לקואליציה, אבל כפוליטיקאי ממולח הוא יתלה בהפרת ההסכם הקואליציוני, וההסכם אכן הופר, ואין חולק.

סמוטריץ' מיתן את התקפותיו על החרדים, לא לפני שווידא שחברו סופר נכנס בנעליו השמאליות.

כך או כך, לחרדים אין מה להפסיד מפירוק הגוש. הדף הריק בצד השמאלי עדיין מחכה להם, ויש מצב שהפעם יקבלו קלסר...

שכר שיחה/ שתיקה נאה מגיע לבן גביר וחבריו שמתנהלים למופת בסוגיית הגיוס. שמעתי את צביקה פוגל שאינו חשוד בפנטיות, שפתיים ישק. האמת, גם לסופר אין מה להפסיד. איך שלא יהיה את הכנסת הבאה הוא בכל מקרה יראה מהיציע. אשר לסמוטריץ', הוא משחק באש.

בוא, על המפלגות החרדיות אתה מדבר?

אלו מקדשים שם שמים בעיניך?

זו תורה?

זו בעיקר עסקנות, שחיתות ועושק

אבל בראש ובראשונה עסקנות מחליאה

אפילו לא מדברת על המהלך הספציפי הנוכחי. מדברת בכללי. 

כמו פארוש וגם פורוש,

בארא פארק וגם בורו פארק

שבציבור החרדי יש גם איזה רב בשם הרב דוב לנדא (רב חסידי מירושלים, לא מאוד מוכר, עוסק בעיקר במתן הכשרים מטעם בדצים שונים או מטעם עצמו).

אולי לכן היה חשוב לו ההבדל בין הכתיבות.

אבל כאן מדובר בשני אנשים עם אותו שם בדיוק, אז כדי להבדיל ביניהם כותבים את אחד השמות אחרת (ואולי זה גם סוג של מיתוג ויוקרה מהסוג שרק חרדים מבינים).

אגב גם אצל הדתלים יש שני הרב ישראל אריאל, וכל פעם יוצרים איזה כינוי או תואר שנועד להבדיל ביניהם.

אבל השם הפרטי שונה.

יכול להיות שהמיתוג "לנדו/לנדוי" התחיל כבר מימי המריבות עם רבני משפ' לנדא.

מה שבאמת חשוב, זה שמסתכלים על קהילה ככ ענייה ומסורה לכל מיני ערכים מקודשים, ורואים קהילה שכל הזמן עסוקה במריבות על מיתוג ורושם...

הרב לנדא זה של הכשרות, הרב של בני ברק.

הרב לנדו זה "שר התורה" החדש אצל הליטאים.

הרב לנדא זה הרב חיים יצחק לנדא.

הרב לנדו זה הרב דוב לנדו.

שמתואמים עליו. עובדה, את הצעת החוק לפיזור הכנסת, הגישו (כדי לשלוט על התהליך) כל ראשי סיעות הקואליציה, ביחד...

באמת, עם כל הכבוד לנאיביות של ביסמוט ומגל, כל מי שעיניו בראשו יודע שלא היתה אפשרות להעביר חוק גיוס בכנסת הזאת.

אולי בשנה הראשונה היה אפשר, אבל אז גפני עוד חיכה לזה שהגויים של שבת יעבירו בשבילו חוק, שהוא יצביע נגדו ויצעק כמה הוא שמד. כך בדיוק הוא עשה בסיבוב הקודם, הסתכל היטב שיש רוב בעד - ואז הצביע נגד...

כנראה היום הוא מצטער על זה.

מרגע שפרצה המלחמה - לא היתה אפשרות כזאת. אתה יכול לזרוק בוץ על אופיר סופר כמה שאתה רוצה, אבל אתה יודע טוב מאוד, שהמקסימום שהליכוד יכל לתת, כשהציבור שלו נאנק תחת נטל המילואים, הוא הרבה פחות מהמינימום שהחרדים היו מוכנים לקבל. אפילו את ההצעה של ביסמוט, שהיא סופר הליכה לכיוון החרדים ומעוררת זעם עצום בציבור המשרת, עד לרגע זה אף אחד מהח"כים החרדים לא הודיע שיתמוך בה ככתבה וכלשונה. שלא לדבר על ההצעה של אדלשטיין, ששומו שמיים, כללה מנגנון לוודא שמי שרשום בישיבה, אכן נמצא בה ולא נופש בבריכה מעורבת בתילאנד...

במציאות הזאת, שחוק גיוס לא יהיה, ההצגה הנוכחית טובה ל(כמעט )כולם. הבחירות ממילא בעוד פחות מחצי שנה, יש מעט מאוד להפסיד מהקדמתן.

ג' מרוויחה נקודות לקראת הבחירות, מול 'העדה' שתמיד לוחצת לא להצביע ומול הפלג הירושלמי, שסביב משבר הגיוס התקרב ל'עדה' - בזה שהם מציגים את עצמם כלוחמים למען בחורי הישיבות.

הליכוד/הצה"ד - מרוויחים את המתלבטים בינהם לבין בנט/ליברמן/גנץ/טרופר ושות' - שהקמפיין העיקרי שלהם הוא בשם 'המשרתים', אז הנה - לא נכנענו לחרדים.

היחידים שמסובכים כאן הם ש"ס ולכן הם ממלאים פיהם מים כרגע.

מצד אחד, רוב מצביעיהם הם ציבור פריפריה, ימני, אוהב את נתניהו וכו' - הקמפיין המוצלח של הפעם הקודמת 'נתניהו צריך אריה חזק' עבד בדיוק על הנקודה הזאת, תוך שדר שהצבעה לש"ס, היא כביכול 'הצבעה בשני פתקים' גם לנתניהו וגם לדרעי שידאג לכם. מול הציבור הזה, משבר עם נתניהו רק יוריד מצביעים ובכלל, הציבור הזה לא יאהב בריקאדות בעניין הגיוס.

מצד שני, יש להם את המנדטים של 'בני התורה', שחלקם תמיד תחת הלחץ של פורת יוסף (גאולה) שלא מצביעים בכלל וחלקם שכן מצביעים, תמיד מתלבטים אם 'בן תורה' אמיתי מצביע דגל ('מרביצי', הרב עדס וכו') - מולם הם לא יכולים להחשב פחות חרדים ולוחמניים מכפני.

הכוונה היא שהם צריכים לעבור את הבעיה הבירוקרטית הזו ששמה בחירות, ואחר כך הם מיד יתגוששו כמשפטם.

תכלס אין לאף אחד מה להרוויח או להפסיד במצב הקיים. הכנסת זה ממשלת בובות של אוכלי חינם (מכל הצדדים); את סדר היום קובעים היועמשית בשיתוף עם התנועה המגונה לאיכות השלטון, ואת ההחלטות מקבל בגצ.

אבל השאלה החשובה היא מה ישעיהו אמר שם לחזקיה על הברית עם מצרים?

ממשיך את התפקיד של רבשקה

לגופם של דברים, יפה שאתה מודה, שאתה מהדהד את הטענות של אויבי ישראל ומחשיב את עצמך בצד של אלו עליהם נאמר שדבריהם נועדו "לחרף א-ל חי" והנביא ענה: "כה אמר ד' אל תירא מן הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך אשור אותי".

מדובר פה בכוכבים קטנים או בינוניים? כוכבי חמה או לא?

כולם יכולים להתפרש בצורה נקודתית לפי הקונטקסט שהם נאמרו (נדמה לי שחלקם לא נאמרו מעולם. לדוגמה המילים "חמאס הוא נכס" מצוטטות הרבה אבל לא זכור לי שראיתי תמליל מדויק של המקור שלהם).

למה, למען השם, כדי לטעון טענה צריך להוציא דברים מהקשרם? ולמה בכלל כל הטענות הן לגופו של אדם/קבוצה ולא שאלות פרגמטיות - "מה אני רוצה והאם ואיך אני משיג את זה?"

ועושה זאת במודע ובאופן קבוע, במסגרת מאמציו ליצור דה-הומניזציה למוסרי הנפש על ישוב הארץ וליצור דה-מורליזציה במלחמה בכלל.

תעקוב אחרי הניק הזה בכ.א. שלו בניק הזה ובכל הקודמים שנחסמו ולא יהיה לך ספק בכלל שזה מה שהוא עושה.

נ.ב.

אני לא באמת חושב שהוא בוט אירני. מי שהאירנים משקיעים בו לא כל כך שקוף. הוא לא בכמת 'מרגל אירני', הוא כן אוחז בהחלט במסורת 'המרגלים' מהתורה, יורד מהארץ, נמושה, שאת התסכולים שלו מחייו האישיים - פורק על מוסרי הנפש על ישוב הארץ.

אכן לא הכרתי את הסרטון הזה.

רק לתשומת ליבך, אם אתה מתבסס רק על הסרטון הזה, השימוש במילים "חמאס הוא נכס" הוא אבי אבות ההוצאת דברים מהקשרם...

….רק מה הלוגיקה הזאת היא שהביאה לנו את

"המחדל הטקטי".

הרי מיגור החמס יחזק את המאבק המדיני שהוא לדברי הדובר יותר מסוכן .

אני מבין שהוא יותר מסוכן כי הוא יוליך חלילה להסכם שיסכן את שלמות ארץ ישראל.

אז עדיף טבח שנגרם על ידי "מחדל טקטי".

… אני לא פוגע ומעליב כמו אנשים כאן בפורום הזה. אני רק מתיחס לציטוטים ספציפיים ואם אני טועה אני מיד מודה בטעות. גלגולי עיניים השמצות והתפתלויות  שיש כאן לרוב לא בבית ספרי.

עד עכשיו לא ידעת על הציתות וכעת אתה מכשיר אותו טוב גם זאת. גישה.

אני בטוח שתתעלם ותמשיך לטעון על שנאה כי זה מה שאתה מרגיש. הרי הבן אדם טהור מושלם יושב עם ראש ממשלה שהוא בעצמו קרה לו "שקרן בן שקרן".

בס"ד

האם יש אפשרות לעמוד על ההבדל מדוע החוק של רוטמן הוא חוק נצרך וייושם לבין החוק של לימור סון הר מלך שהוא "רק הצהרה"? (רוב זה הבדל יפה, אבל לא שייך להבדלים).

בסוף בסוף שניהם עובדים על אותו עיקרון חשוב שקובע דבר אחד: מחבל יצא מהכלא במצב אחד בלבד - מת. או כי הוטל עליו עונש מוות למחבלים, או כי הוא מת כדרכו של אדם.

מה שמילינובסקי ורוטמן עשו, זה לא חוק שקובע שהמחבלים יוצאו להורג (כי אז היתה טענה על חוק רטרו-אקטיבי), אלא החוק שלהם מסדר את הפרוצדרות, כך שהמחבלים באמת יוצאו להורג בטווח זמן סביר יחסית.

ואני לא מזלזל בחשיבות של החוק הזה לרגע. השאלה שלי היא מה ההבדל פרקטית בינו לבין החוק של סון-הר מלך שבנוגע אליו נכתב "רק הצהרה"?

הסיבה שזה לא נעשה עד היום, אינה שלא היה חוק, אלא שהפרוצדורה כל כך מסובכת ודורשת מהמערכת הרבה רצון והרבה מאוד משאבים שאם אכן יושקעו - יתקעו את המערכת לשנים. אם בעוד עשר שנים נראה מחבל אחד מוצא להורג בעקבות החוק הזה - זה יהיה מפתיע ומעיד על התגייסות מופלאה של כל המערכת ואם המערכת תתגייס לזה - לא צריך עוד חוק.

בס"ד

ולעניין -

בהחחט לא היה רצון מצד המערכת להשתמש בחוק הזה למרות שהוא היה חלק מחוקי הענושין (בבתי המשפט הצבאיים). מה שהחוק החדש עשה זה בדיוק מה שאתה אומר - הסדיר אותו בכל מיני מובנים כדי שבתי המשפט, הצבאיים והרגילים, יהיו חייבים להשתמש בו, וגם אם לא - אין יותר שחרורים מוקדמים ומחבל יוצא אך מת מהכלא. בדיוק כמו בחוק של מילינובסקי ורוטמן.

בקיצור, אם מדברים על פרוצדורה (סליחה, כבל) אז בוודאי שהחוק של סון הר מלך עוסק גם בזה.

בכל מקרה, אני מאוד מקווה שלא נראה גם בעוד עשרים שנה את החוק יוצא אל הפועל, והמציאות כמו בחודשים האחרונים שאין פיגועים רצחניים תימשך עוד זמן רב (החוק לא חל רטרואקטיבית(. אבל בהנחה שכנראה לצערנו זה כן יקרה אז ממש לא מדובר בעשר שנים.

מצד שני, רק שלשום הורשע המחבל שרצח לפני שש שנים את עמית בן יגאל הי"ד בכפר יעבד. אבל זה לא קשור לחוק, אלא לסחבת המשפטית שנהוגה לצערנו במדינת ישראל.

שלא יתלונן אח"כ כשמהפכת ההתיישבות תיעצר, כשימונו לעליון שופטים אולטרא-אקטביסטים, כשבני גנץ יחזור לסיכומים עם אבו מאזן על אי כניסה לערים ויקומו מחדש גדודי גוב האריות, כשבנט יאשר הכנסת עשרות אלפי מרגלים מעזה נגד המלצת גופי הביטחון, כשלפיד ימסור שטחים ריבוניים ללבנון, כשאייזנקוט יוותר על כל הישגי המלחמה, כשנטיעות בנגב יעצרו בגלל מועצת השורא, כששר הבריאות יעסוק בעיקר בניתוחי המרה ויבריז מקבינט רפואי בשיאה של מגיפה כדי לעלות לרגל לרב מרצחים כל שהוא.
 

פייגלין מעל שלושים שנה בפוליטיקה, ניסה מכל הכיוונים. יש לו רעיונות מעניינים, חלקם נכונים יותר וחלקם נכונים פחות - אבל בביצוע, המקסימום שהצליח זה לחסום כבישים, מעבר לזה 0 הצלחות. 

שלא להזכיר את הנזק שתעשה ליגליזציה של סמים לחלק מבני הנוער

הגעתי בעבר לכנס בחירות שלו והוא הצליח לשכנע אותי למה להצביע לו  --- זה הדבר הכי מטומטם שאעשה בחיים שלי.

היכולת המרשימה להציג שאין אמת אחרת חוץ מהאמת שלו, והבכי כאילו כולם רק פועלים נגדו לסקל אותו (כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם, כמובן) שכנעו אותי להתרחק ממנו.

או שינסה את כשרונו מחוץ לפוליטיקה, או שיבין שהוא לא יכול לנהל פוליטיקה עם החלומות שלו

זה לא מקרי שהספר שלו בתקופה שרץ ב-2019 תפס חזק והוא כמעט עבר את אחוז החסימה. מכאן ועד היכולת להתנהל במערכת עם עוד אילוצים הדרך כנראה ארוכה.

שבו מאשימים אותו בהסתה, כי חמש שנים קודם אמר "מי ששורף את השדות של בארי - ברגע שיוכל ישרוף גם את התינוקות של בארי".

ממילא נוצר בינהם חיבור.

לעניות דעתי, למרות שיש בינהם פער בתפיסה הכלכלית - אצל שניהם לא זו עיקר המשנה.

לפייגלין היתה אפיזודה סביב זהות, בה הוא דיבר בעיקר על כלכלה ומריחואנה, בנסיון לצאת מהמסגרת הדתית לאומית - לא הלך לו. ברגע האחרון הוא חזר לדבר על המהלך האמוני שלו ונכשל - כי אף צד לא קנה את זה. הליברלים לא השתכנעו שהפאנט באמת השתנה והציבור האמוני לא השתכנע שהליצנים ואנטי-דתיים שהכניס לרשימה, באמת מזדהים עם החזון האמוני.

לכן טובת עם ישראל, ששניהם ישארו בתחום הפובלציסטי, האקדמאי והתורני, יכתבו את הרעיונות שלהם, ידברו עליהם יחנכו לידע הסטורי/מדיני, להבין מי זה עם ישראל ומה תפקידו ומי הוא האויב הערבי/מוסלמי ודרכי הפעולה הרצחניים שלו כבר אלף ארבע מאות שנה.

את העשיה הפוליטית עדיף שישאירו לאנשים שמראים הצלחה בשדה הפוליטי.

סתם מעניין על סמך מה אתה אומר שמיכאל בן ארי סוציאליסט.

שכשלו פוליטית לאורך שנים?

נ.ב.

אני לא אמרתי שבן ארי סוציאליסט, @משה אמר. האמת ששמעתי אותו מדבר בסגנון סוציאליסטי אפילו יחסית קיצוני, אבל איני בטוח שזאת משנה סוציאליסטית סדורה ולא יותר רצון לעזור לאנשים, בלי לקחת בחשבון את המשמעות הציבורית של עזרה בלתי מרוסנת על חשבון הציבור.

גם למדתי אצלו פעם.

היהודי הוא דב חנין על סטרואידים. זה כמובן לא אומר שום דבר על עמדותיו בתחומי ידע אחרים ועל הספרים שלו ועל כך ש"חזה" את השביעי באוקטובר. זה פשוט נקודה שצריך להזכיר  כל פעם מחדש שעוסקים בו בדרך לקריירה פוליטית.

אגב, הוא גם הצביע 1-1 יחד עם המפלגות החרדיות כמעט בכל נושא. דרך שבן גביר בגדול די המשיך. אני משער שזה בגלל חסידות חב"ד שהצביעה לו במספרים גבוהים.

(חוץ מהגיוס כמובן, אבל גם שם - כפייה לא תעזור)

(גם אני למדתי אצלו, למדתי ממנו המון ועדיין - בין בנושאים שאני מסכים עליהם ובין בנושאים שלא - איני חושב שהכובע הפוליטי, הוא הכובע שדרכו מתאים לו להשפיע. נראה לי שדרך האקדמיה והפרסום השונים לציבור, הוא משפיע הרבה יותר.

של התחום הכלכלי - תקציבים וקצבאות

פייגלין הביא לבדו מעל 100 אלף קולות(למרות המלחמה העיקשת נגדו מימין ומשמאל יחד), כמעט כמו מה שבנט ושקד קבלו יחד באותן בחירות.

כשהתמודד מול ביבי בליכןד, קיבל מעל 30% (בערך כמו מה שקיבל סער), נכון שבשונה משאר הפוליטיקאים הוא חושב על אידאולוגיה לפני כיסאולוגיה,לכן העדיף לוותר על תפקיד השר לענייני כלום מטעם הליכוד, כדי לקדם אידאולוגיה, בעז"ה הוא עוד יצליח.

בכל מקרה,אין מישהו אחר שמציע מהפכה מרעננת כמותו או בכלל בכיוון.

בכל מקרה 2, גם בגין ניסה 8 פעמים להתמודד ונחשב כמוקיון כל הזמן עד שהצליח, גם לבן גביר לקחו כמה וכמה מערכות בחירות עד שהצליח.

אחרי בחירות פייגלין-בנט, כשביבי הבין שחסרים לו בדיוק שני המנדטים המושמצים של כהנא. לפני כן, זה לא היה . ביבי אפילו שילם לבית היהודי דאז בח"כ על חשבון הליכוד שהתמודד אצלו בגלל מצביעים שנרתעו מעוצמה יהודית.

אחר כך קרו עוד כמה פלאים. כן.

ואז מישהו אחר לקח את הרעיונות שהביא לבמה וקידם אותם.

הכי מוכר היה בנט והממשלה שלו שקידמה הרבה דברים ממש מהספרים של פייגלין (שכמובן לא המציא אותם, זה תאוריות מוכרות לפחות 100 שנה).

מסוגלות לתעדף נושאים אידיאולוגיים עקרוניים שעליהם עובדים, וגם הם - בתוך המסגרת שחבריך לקואליציה מסוגלים לקבל, תוך 'תשלום' לחברי הקואליציה, בתמיכה בדברים שחשובים להם, גם אם מבחינתך הם פחות קריטיים.

פיגלין ובן ארי, היו ח"כים כנסת אחת וחוץ מנאומים - השאירו 0 עגול של הישגים מהקדנציה. בן ארי (ואלדד) לא רצו בכלל להכנס לקואליציה (ובמידה רבה על זה האיחוד הלאומי דאז, התפרק), למרות שכך יכלו להשפיע על תחומים נרחבים. פיגלין, 'עשה שבת לעצמו', תוך צפצוף מוחלט על הסיעה והקואליציה, מה שהביא לדחיקתו מהליכוד.

ממילא, גם אם הם יכנסו לכנסת (ספוילר: לא יקרה), הם יהיו חסרי תועלת מעשית ורק יגרמו לעצירת המהפכים המהותיים שחברי הציונות הדתית ועוצמה יהודית הובילו בקדנציה הנוכחית.

יש חשיבות רבה לאנשים שצועקים את האמת המוחלטת. כפי שציינתי מהר' ד"ר בן ארי למדתי הרבה וגם ממאמרים וראיונות של פייגלין החכמתי - זה לא אומר שהם צריכים להיות בעשיה הפוליטית.

אנחנו הכרנו היטב, את זה שמתנגד לברית מילה, את הליצן שהתפרסם כשעשה צחוק מהתורה וכו'. אלו האנשים שפייגלין הביא. 
 

החוצה ניסה לשכנע (והרשימה די הוכיחה זאת)  שהמטרה היחידה היא לגליזציה ואפילו הכריז שיתמוך בראשון שמתחייב ללגליזציה. אגב גם זה היה שינוי מהמשפט המלוגמני ש"מפלגת זהות (כלומר: אני, משה פייגלין) תמליץ לנשיא רק על העומד בראשה (כלומר על משה פייגלין שמדבר על עצמו פעמיים במשפט בלשון נסתר)".

פנימה ניסה לשכנע שהוא וכל חברי הרשימה (כולל זה שמתנגד לברית מילה) בכלל מחוייבים לחזון האמוני ולבית המקדש.

ישרפו כמה אלפי קולות, וחסל. זה כמו שזליכה יתאחד עם עינת וילף.

* ממשלת ימין (לא אידיאלית ובכל זאת), שממשיכה ביתר שאת את הדברים החשובים שנעשו בקדנציה הזאת ומוסיפה עוד ועוד אחרי שיסורו הטענות (המעוותות ובכל זאת) על 'לא על זה היו הבחירות'.

לבין:

*ממשלת שמאל שתחזיר אחורה את כל הדברים הטובים שנעשו ותהיה תלויה במועצת השורה.

ליברמן הפתיע בתןר שר אוצר וכך גם עודד פורר. סמוטריץ' גילה לנו שבהסכם הקואליציוני הליכוד כפה ביטול הכפורמות הנפלאות במועצות החקלאיות. עד רמה של חבר כנסת שממש נבחר כדי לעזור למונופול הביצים.

בימין מתפצלים.

נראה שבציונות הדתית לבדה ירוצו בששה ראשים.

זאת הבעיה, ולא מונופול הביצים.

דדי שמחי שמשווק את עצמו כאיש ימין הכריז על רשימה שתתמודד בבחירות הקרובות.

היועץ הפוליטי שלו הוא מיודענו איש השמאל הקיצוני אלדד יניב. מן הסתם יעץ לו לשרוף כמה אלפי קולות שיכול שיגרעו מנדט קריטי בימין.

לגבי בנט- אתה צודק ב- 100%

אני פשוט מציג את זה בצורה יותר רחבה. בעיניי לפחות.

כוחות שמנוגדים לחלוטין לתפיסה הכלכלית ההיסטורית, של התנועה הרוויזיוניסטית ומפלגת החירות שהחליפה אותה.

איך אמר עמית סגל, המשפט שנשמע היום טבעי: "נציגי הוועדים בליכוד",

היה נשמע לפני כמה עשרות שנים אמין בערך כמו: "נצגי מרצ בוועד רבני יש"ע".

אם יצרפו לרשימה עוד כמה נציגים מוכרים כמו אבי מעוז ועופר וינטר יהיה להם סיכוי כלשהו לעבור את אחוז החסימה, אבל כנראה יפגעו בסיכויים של סמוטריץ לעבור את אחוז החסימה, באופוזיציה הם לא יעזרו כלל לעם ישראל. אפילו אבי מעוז לא הצליח להשתתף בצורה פעילה בקואליציה.

ב2019 פייגלין סיים בערך כמו בנט.

בבחירות הנוכחיות, אין ראיות שמצבו של סמוטריץ' טוב משלהם.