על איזה השלכות אתה מדבר?

מה כבר יכול לקרות מזה שאדם בוחר להיות חרדי לאומי נגיד..?

השאלה היא למה הוא עושה את זה, זה אם בקטע של רמה תורנית או שזה פשוט להרגיש שייכות למגזר החרדי.

ויכול להעיד בתור אחד שגדל במגזר הדתי לאומי, שאחד הדברים המאד יפים בו, זה שאת יכולה להיות מחוברת לכולם וללמוד מכולם כמאמר פרקי אבות: "איזהו החכם..."

ואז כשמגיעים לשלב של חיפוש זוגיות, השאלה אם זה בכלל תואם את מה שמחפשים, אני למשל מחפש בעיקר רק דתיות לאומיות כי זה המגזר שאני גדלתי בו אחרי הכל, וזה הכי טבעי שיש.

אז להגיד כאילו אני חרד"ל או על התפר במקום דתי לאומי ואז לפרט בהמשך למשל שמחובר לחרדים ושהם נשמעים לפעמים מעניינים למרות שפחות אוהב אותם, זה פשוט לסבך לבנות להבין אם זה מה שהן מחפשות וחבל.

אני נמצא למשל בשגרירים בלב, והשגרירה שלי מכירה טוב את המשפחה שלי, היא בעצמה לא מתחברת להגדרות למרות שהם דתיים לאומים, והיא רואה אותנו בתור משפחה חרדית בקטע הטוב למרות שאנחנו ממש לא כאלו, ובכל זאת כתבה כך כי ככה הבינה את זה (ואבי בעצמו אמר לא להשתמש בכלל במילה חרדי, כי אין לו שום קשר אליהם, היה בעבר חובש כיפה סרוגה ומאז עבר לשחורה כי רצה להשתייך, אבל הסגנון אותו סגנון).

מקווה שהבנת את הנקודה שנסיתי להסביר

אצלכם יש טעות בהגדרה מבחינה חיצונית לטענתך..?

אתה דתי לאומי מבחינתך? אז למה כיפה שחורה..?

היה פה דיון שפתחת על זה אם אני זוכרת נכון

לדעתי, מי שבוחר להיראות בצורה מסוימת צריך לקחת בחשבון שזה משפיע

אז השאלה שלך חוזרת אליך בעצם - למה אתה הולך עם כיפה שמייצגת מגזר חרדי אם זה מסבך אותך בפגישות? אם זה לא מייצג מה שאתה באמת הולך לפיו ומכיר כל חייך בהגדרה?

נכון, אכן פתחתי על זה כמה פעמים, פשוט כי המשפחה היה קטע כזה והרקע קצת מורכב, אז אני רגיל לזה...

ויש לזה גם קצת קטע של ניטרליות, כי להרבה חרדים יש קטע מוזר שהם כאילו סלחנים יותר כל עוד לא מדובר בכיפה סרוגה משום מה

שכל ניסיון להתחקות אחרי דפוסי החברה בשביל להישאר באזור הנוחות שלך, לא יביא לך כלום.

בקטע טוב, כן?

אם אתה מחפש להתקדם לאנשהו, לדעתי,  זה או להשלים עם הבחירה שלך ועם הפרשנות החיצונית שלה או לעבור לצד השני על מלא

בכל מקרה אחר זה קצת לטחון מים ולהיכנס לעמדה שפחות תקדם אותך

בחיים צריך להניח לצדק בצד הרבה פעמים, ולקבל מוסכמויות חברתיות פשוט. לא חייב להיצמד אליהן וזה בסדרשיהיה לך את הגוון שלך, אבל בתחושה שלי אתה מנסה לפצח פה את השיטה כביכול. ותכלס, בעיניי, עדיף פשןט לדייק את החיפוש וזהו . לא משנה איך תבחר להראות, ומה לקחת לחיים הרוחניים שלך, השם ישלח לך את מי שמיועדת ומתאימה לך. 

אבל זה דורש בעיקר ממך לעשות עבודה של דיוק מול עצמך. תרכז את האנרגיות לשם לדעתי. ברגע שיהיה ברור לך איך ומה אתה רוצה, תוכל להתמקד בזה.

ברגע שאתה מעורבב בפנים, זה פתח להרחבת היריעה בדברים שאינם נצרכים כשהפוקוס הוא כלפי חוץ ולא בפנים, ובעיניי זה מרחיק אותך מהמטרה

שמחה שעזרתי🙏

פשוט לבדוק כל פעם של מי הפרופיל ולוודא שזה הותיק.

ולנושא, פתחתי על זה לפני שנה עם תיאור יחסית מפורט:
שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות

כיום מסתובב עם כיפות בצבעים קצת שונים, לא סרוגות אבל (כרגע קטיפה כחולה למשל).
לבוש חרדי מלא זה באמת משהו שאני לא אסכים אליו כי אז יראו בי חרדי (כיום לפעמים אני נשאל אם אני אמריקאי, חוצניק, רקע חרדי או בן של חרדי, מתנחל וכל מיני קטעים).

אני יודע שבחיפוש אחרי אותה אחת, ייצוג נכון וברור יותר יכול להקל יותר במקום לאתגר, בהנחה שזה אכן מאתגר ברושם ראשוני (ויש מיליון סיבות לא קשורות לפסילה).

@ארץ השוקולד נראה שמישהו מנסה להתחזות לך

נשמה של ברבור, הוא יודע שאני לא יתחזה אליו. יש לי גם תחושה שידו לא הייתה במעל..

ובכלל , אי אפשר להתחזות אליו כי הוא ניק מודגש באדום.. 

אז just boy... לך תכין חמוצים.

מכל הניקים שבחרתי להתחזות אליהם אתה ניצלת .. זה מעניין ..

אבל לא לעולם חוסן.. אפילו חתול מת בסוף.. נראלי..

פרשתי מפה עד יעבור זעם

אין לי כח לשטויות האלה.

עכשיו גם לכו תדעו כמה זמן יעבור עד שהזעם יעבור.. בעיה.

שוין, אז הולך עם ספודיק חביב וקפוטה. מה קרה. האישה והילדים בדיכאון קליני, אף־אחד לא מוכן להתחתן עם הילדים שלו כי אבא קצת גור אבל לא ממש גור, הבית בקריסה מוחלטת. ואז פתאום הוא מחליט להחליף לכיפה סרוגה וכולם שמחים ומאושרים וחוזר להם האור בעיניים.

לדעתי הסיפור מעיד פחות על מציאות אלא יותר על חיים מלודרמטיים שמחפשים לעשות ביג דיל.

נראה לי שלרוב האנשים יש הורים שהם לא בדיוק לפי הספר. קצת פחות דתיים, קצת יותר דתיים, עולים חדשים, עולים ישנים, כועסים / מקובעים / מתערבים כו' כו' כו'. שאלה בעיות הרבה יותר חמורות מאשר ללבוש ספודיק. ובסוף הוא חי את החיים שלו והילדים שלו צריכים ללמוד לחיות את החיים של עצמם, לבנות את עצמם לבד, וזה לא כזה מסובך אלא אם כן אתה בעצמך מחפש לעשות מדברים כאלה עניין, או לוקח ללב אנשים שמשום־מה זה נוגע בציפור נפשם.

– אני אישית מתלבש בסגנון קצת חרדי. נניח, מכנס חום + קפוטה + מגבעת בשבת, משהו בין חרדי לבין בלש בפילם נואר. שילוב מוזר אבל לאו דווקא לא־יפה. אף־אחד בעולם לא אמר לי כלום על הלבוש שלי, והפוך, הקהילה שלי, דתיים לאומיים, אוהבים אותי מאוד, ואני חושב שהם מבינים את הלבוש שלי בדיוק כמו שאני מבין אותו: שאני מחובר למגזר החרדי/חסידי מבלי להיות חרדי, אבל גם מספיק כדי לא להיות דתי־לאומי, ולהקריא מדף מסרים כזה או אחר.

– נראה לי שראיתי הרבה אנשים בחיי, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה של טופאק, חלקם עם כיפה שקופה וציצית, חלקם עם כיפה סרוגה ומכופתרת, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה לבנה בחוץ, ועוד כל־מיני קומבינציות שונות ומשונות, חלקם שייכים באופן מובהק למגזר מסוים, חלקם לא מגזריים בכלל, ורבים, רבים מאוד מהם, נשואים. ובאמת שאין לי מושג עד כמה לנשים שלהם אכפת מזה. ברור שבנישת השדכנים והאתרים וכו' כו' אנשים מנסים לעשות כל־מיני "סינונים" ו"בדיקות" וכל־מיני שטויות אבל נראה שיש גם "עולם אמיתי" מעבר לזה.

אז איך אפשר לדעת אם אתה דתי לאומי במבט מהיר? חחחח

מעניין אותי

אני מתלבש איך שאני רוצה ונחמד לי ואני רואה לנכון.

אם למישהו מציק, הוא מוזמן להתלבש אחרת.

בינתיים לאף־אחד מסביבי זה לא מפריע, והפוך, אני חושב שזה מוסיף לדמות שלי.

והאמת שללבוש רק בשבת זה הרבה פחות בעיה.
אני אישית בשבת לובש עם חליפה, וזה לא חריג בכלל בציבור הדתי לאומי, הדבר היחיד שאולי אולי יוצא דופן זאת כיפה קטיפה שחורה עם סרט

אני פרפר חופשי ומאושר.

אבל אני חושב שבין השטויות, בסופו־של־דבר התובנות הן אותן תובנות. יש המון סוגים של אנשים משלל הגוונים והמנעדים שהם גם נשואים. וכנ"ל גם לגבי בנות. זה אומר שאפשר להתחתן גם אם לא הולכים 100% לפי הספר המגזרי. ככל שמייחסים לזה פחות משמעות, ככה גם לסביבה פחות אכפת. מי שקריטי לו, לבריאות.

ובמגזר הדתי לאומי זה באמת מהיתרונות המרכזים שלו בניגוד לחרדים, שהוא הרבה פחות תבניתי.

בסופו של דבר צריך להיות ברור שאתה לא חרדי כדי להחשב כחלק מהמגזר הדתי לאומי, על כל ההשלכותיו

אי אפשר לדעת לפי הלבוש החיצוני על העולם הפנימי. לפחות אי אפשר לקבוע על פי זה.

אני חושבת שזה לא כדאי.

אם היא טיפוס ספורטיבי או זרוק, פשוט או "מגונדר" - אולי כן. אבל אין ספק

שלא זה בלבד מאפיין את הבן אדם.  ודאי שלא.

אני לובשת פשוט מה שיפה וצנוע בעיני.

אני גבר חחח בסוף לובש מה שיש בארון.

אבל בכללי אני בוחר בגדים נוחים, פשוטים, נושמים. שמאפשרים לי לנוע בהם בחופשיות.

אני רוצה לנוע בחופשיות, לנשום, להיות מחובר לעצמי. מבינה? זה למשל ביטוי של בגדים בעיני.

אם הייתי חושב על חוזק וגבורה נגיד הייתי בוחר אחרת

אני מסכימה, אבל שוב, לא נראה לי שזה צריך להיות קריטריון, אני מאמינה שכבר באופן טבעי הדברים יסתדרו ככה שאשתך תהיה בסגנון שלך.

ואני בכלל לא בטוחה שהיית רוצה שאשתך תתלבש כמוך.

שיש לזה משמעות אבל לא לבחון דרך זה את הבן אדם.

שמעניין מה שאמרת בסוף אם הייתי רוצה שאשתי תתלבש כמוני, נקודה למחשבה.

תודה רבה!

נשמע לי סיסמא

אף אחד לא חושב על ערך כזה או אחר שהוא שם חולצה.

וחיבור לעצמיות נמדדת באדידס או בפולו? נו באמת

הוא על סגנון לבוש. לא על רמת צניעות, גם בתוך הצניעות יש סגנונות של בגדים.

אם זה צנוע לפי כללי הצניעות למה שלא יהיה צנוע?

תמיד מדברים על צניעות בלבוש של בנות, אבל אצל בנים זה גם חצי קטע של צניעות וחצי קטע של סגנון.

לך בטח לא מציעים כאלה, אבל אני מקבלת כל מיני הצעות של בחורים בסגנון של ללבוש שרשרת מארינס בשיער ומכנס סקיני ואמא שלי לא מבינה למה אני פוסלת על זה. או שקיבלתי מספר של בחור שהוא "ירא שמיים" וכו' ובוואטסאפ תמונת פרופיל שלו בלי חולצה. ממש עושה רושם שאנשים יודעים מה שהם מדברים.

מה הקשר?

דובר על סגנון לבוש

זה לא הנושא

ציינתי שיש לזה עוד השלכות.

לצורך העניין - כנראה שללכת עם חמשת אלפים עגילים באוזן לא נופל תחת הגדרה יבשה של צניעות.

עם זאת מי שהולכת ככה היא לא בדיוק צנועה.

הקשר לנושא ברור יותר? 

אתה באמת חושב שזה מדע מדויק?

נשמע חבל להוסיף את זה כקריטיון

שסגנון לבוש מעיד גם על סגנון חיים

לא הייתי אומרת לפסול בחורה אם הסגנון שלה הוא לא בדיוק מה שאתה אוהב

אבל כן להתמקד יותר בבחורות שלבושות בסגנון כזה

בסוף מי שאוהבת ללבוש מותגים שונה ממי שאוהבת ללבוש זרוק

לנשים זה דבר שהוא משתנה

אישה יכולה ללבוש יום אחד סגנון מסוים יום אחר סגנון אחר , אני מאמינה שנשים מושפעות יותר לפי מצב רוח וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש..

הלבוש הנשי בסוף זו תורה ענקית ..

לדעתי לא יהיה נכון להשוות אותו לגברי, ששם הדברים הרבה יותר ברורים וחוזרים על עצמם , אם זה בפלטת הצבעים אם זה סגנון .

אתה תראה הרבה יותר הטרוגניות אצל האישה .

וזה בריא וזה טוב ונכון לנפש האישה ...

דווקא אישה שלא תרצה לבטא בלבוש שלה / אקססוריז/ חפצים שהיא בוחרת

סגנון מאוד מאוד ספציפי , זה קצת מוזר.

לדוגמא אישה שאוהבת מראה קלאסי והיא קונה *רק* אותו.  צבעים עדינים , סגנון מחויט , עקבים בסגנון מסויים ..

זה מעורר תמיהה חלק מהיופי של האישה

זה שהיא יכולה להיות גם וגם

את יכולה לאהוב סגנון מחויט ובמקביל להרגיש נינוחה בסגנון בהו שיק וזה בסדר.

בקיצור

לא להשוות

לפי היהדות יש כוח מאוד גדול

לפלטת צבעים שאישה בוחרת ...

יש כוח לכל צבע וצבע

ברגע שיש גם וגם זה מדהים מאוזן

ברגע שיש רק צבע אחד בעייתי - חוסר איזון , עצבות.

נשים לפעמים חושבות שבגדים צבעים אבזרים רהיטים זה משהו שטחי חיצוני.

לא ..

אם מקשיבים טוב הוא מסמל דברים

וממש לא הדברים שהגברים חושבים ..

זה קשור גם לספירות

בקיצור המלצה שלי לשחרר

לא כדאי לשים על זה את הדגש.

אחרי שיש קשר רציני ובודאי בקשר נישואין - יש לזה יותר מקום.

ועכשיו אפשר להבין גם על הדוגמא שלך, אם יש סגנון לבוש שאתה נמשך אליו וכו, תנסה ואם תמצא, ברכה, אבל להגביל את עצמך רק אליו? נראה לי פחות ריאלי, אם לקשר לדוגמא שכתבתי לעיל- נניח שאני ממש אוהב קיווי-אז כל היום אני אוכל רק את זה? ממש לא..וכו

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו