אתה צריך להיות ביומיום שלך במעגלים מעורבים מבחינת בנים בנות. יש מספיק כאלה?

הגישה השניה דורשת מישהי שלא כל כך מעניינות אותה סוגיות תיאולוגיות כי מי שזה מעניין אותה רואה בכיפה השחורה, וכנראה בצדק לטעמי, הצהרה מבאסת, כי אתה לא מסתובב עם כוכבית שמסבירה עם איזה דברים בגישה החרדית אתה מזדהה ועם איזה לא.

במסגרות מעל גיל יסודי שבהן למדת, בהנחה שלא למדו שם ילדים ממשפחות חרדיות, לא היית חריג?

יש אירועי פו"פ, מעבר לזה לא יודע כמה הרבה יש, כי באוניברסיטה למשל יש מעט מאד דתיות יחסית דתיים.

ולגבי המסגרות, האמת לא הרגשתי חריג בכלל ולא נחשבתי לכזה, היו עוד כאלו עם כיפות שחורות, אבל זה לא היה קשור למשפחות חרדיות בכלל, הם לא באו משם, בעיקר ספרדים.
והאמת אני אשכנזי לצורך העניין, שכחתי את הפרט הזה, אוסיף את זה בהודעה המקורית.

וחוץ מזה, זה די מבאס שצריך להכנע לתבניות בשביל להציג את עצמך...

שאלו כל המעגלים שלך.

לגוף השאלה, אני לא רואה מניעה להזדהות עם אלמנטים חרדיים *מבלי* לשאת כיפה שחורה שאיננה סרוגה. רובנו כיום פתוחים ממילא להשפעות מגווונות מבחינה דתית. כל עוד היא לא העיקרית שבהן, ולא תיארת שזו העיקרית, זה פשוט לא עוזר לך.

אציין שאני כיום נשואה לאדם שהכרתי ממעגל משותף, כאדם בעל כיפה סרוגה (החליף במהלך התואר) ובכל זאת - אם הייתי מכירה אותו בעודו חובש שחורה, לא היינו כנראה יוצאים. אולי לאחר זמן רב.

לא ציינתי כי לא הרגשתי צורך, הייתי למשל בתנועת נוער אריאל, בכלל זה הרבה לפרט, כי בנ"א זה הבנ"א

אכן לא רואה עניין בזה, אני גם פחות רואה במשהו שחייב להצהיר בפני כולם, אני אוהב את הכיפה הזאת בלי קשר, עניין של נוחות גם, וכך בגדול הלכו עד לא מזמן.
אז לא נראה מוזר שצריכים להכנע לתבניות כדי להצהיר על משהו, גם אם פחות אוהבים ללבוש כך, או לתת למישהו אחר בעלות? זה כאילו יוצא שהכיפות השחורות זה של החרדים למרות שזה היה לפניהם חחחח

לא אעשה במקומך את החישוב אבל אם בסוף תחליט להחליף מציעה כפיתרון פרקטי לשתף את אשתך, שתגיע בבוא היום, בכך שאתה מאד היית שמח לחזור למקורותיך והעדפותיך, ומה דעתה בעניין.

בכללי זה רעיון לא טוב לדעתי וגם סתם מפתח ציפיות, ויוצא מצחיק, כי זה כאילו להתחפש בשביל למצוא את האחת ולא הייתי רוצה להגיע מחופש, אלא להיות כמו מי שאני חחחח

(אגב לך תדע אולי גם היא אחרי החתונה רוצה נניח לשנות משהו בלבוש. תמיד שווה לדבר)

זה מן הסתם צריך להיות משהו סביר ולא להשתגע יותר מדי, והאמת שהלכתי ליועץ אישי וזוגי והוא המליץ ללכת לאירוע פו"פ פעם בשבוע משהו כזה.
לחכות הרבה זמן זה סיוט שלא בא בחשבון, ואם הבת זוג תרצה בהמשך לבקש לשנות, זה אפשר לשחק, נגיד שהיא היתה שואלת על הכיפה, הייתי מסביר, אבל לא מעלה את זה אם היא לא שואלת.

(אם בכל זאת להרחיב אז אפשר לשנות מקום מגורים לכזה שבו גרים עוד רווקות, אפשר להתנדב איפשהו, אפשר ללכת לחוג... אפשר אפילו הכל יחד...)

פשוט אם היא מסכימה להתכתב איתי, לצאת לדייטים וכדומה, אז היא יכולה לשאול ואסביר הכל, רק שלא תפסול מלכתחילה בלי להכיר אותי, זה סתם חבל, ונראה לי שלשמוע עוד דעות מבנות אחרות גם טוב, אתן טובות בשיחות עם חברות

ותודה רבה, אמן!

נגיד שהייתי לובש חולצה פוליטית עם כתוביות ברורות, אז זה חד משמעית חחחח
אבל לא מוזר שכיפה חייבת להצהיר בעוד שצבע חולצת טריקו או פולו למשל פחות?

היא שכשאתה הולך למקום כלשהו שבו לא מכירים אותך, או לקופת חולים למשל, חושבים שאתה חרדי. אם אתה גר בעיר חילונית אז מבחינתם אתה כל החבילה של החרדיות. הרבה פעמים הם אפילו לא מבחינים בין סרוגה צבעונית לבין שחורה.

אם לא מפריע לך שלאשתך כל זה לא יפריע, נהדר. אולי היא כמוך יודעת שזה של פעם, אבל אם הוריה או אפילו אחד מהם חזרו בתשובה היא כנראה לא מכירה את ההסטוריה הזו, שרבים רבים לא מכירים.

(לי אישית היה מפריע להזדהות כמישהי שנשואה למישהו שלא מחנך למשל לשירות ציוני ולאקדמיה. זה שונה מסתם להלביש סטיגמה כמו "בטח היית במירון", זה בילד אין בחרדיות כפי שתופסים אותה הרוב בישראל כיום)

האמת שזה יפתיע אותי אם חילונים זיהו אותי בתור חרדי, כי כיפה לבד זה לא הכל, והם עצמם לא זיהו אותי כך בכלל ממה שידוע לי, כי הלבוש לא ישיבתי בכלל כפי שרשמתי בהודעה המקורית

חכה שתצא מחממת האוניברסיטה

משהו שלא יהיה מתיש מדי חחחח
(יצאתי השבוע פעם ראשונה האמת, ועם חוצניקית ותיקה מדהימה, לא המשכנו)

של אזור מסויים בעיר מסויימת (בא"י), ומישהו שמכיר אותו סיפר לי שהוא אמר לו שהוא החליף מסרוגה לשחורה כי זה פותח לו דלתות.

אז אם כבר ניסית וזה מרתיע בנות, נעשה ק"ו פשוט: 

אם מישהו- שהוא רב, ועשה את הדרך ההפוכה תרתי משמע, רק כדי לפתוח לעצמו דלתות,

אז אתה- שאינך רב, ואתה צריך לעשות את הדרך הישרה, כדי לא רק לפתוח לעצמך דלת אלא כדי לבנות את ביתך,

אין זה מן הראוי שתחליף את כיפתך?

זה לא קשור בכלל מה זה מצהיר, פשוט לא כזה עניין אותי יותר מדי בד"כ, ולפני חמישים שנה זה היה נפוץ אצל כולם ולא היה צריך להתיישר רק כי זה נהיה שייך לתבנית כזאת או אחרת

נוחות והרגלים, ומשם זה מצטרף לעוד דברים שלאף אחד אין בעלות מהיום והלאה או סטיגמות אחרות

החל בכמות הדתיים בארץ,

עבור בחשיבות הנראות ומספר המדיות הויזואליות,

כלה בנפיצות והקיטוב.

אגב זה מתקזז עם השפעות אחרות שדווקא תומכות בהשארת הכיפה שנוחה לך, אבל בפועל מספרית קשה יותר "לבנות על זה".

אציין שאישית לא הכרתי, ובטח כמןני עוד רבים לא מכירים, שזה היה נפוץ. מבאס אבל זה המצב

אם לא שופטים לפי סוג הכיפה, ואין בעיה שכל אחד יהיה עם מה שנוח לו, זה ינפץ בפני עצמו את הסטיגמות שנוצרו מאז

כי זה אומר שכל מה שהם ילבשו, אז אנחנו לא נלבש, פשוט ניתן להם את זה במתנה, והם כמובן בקטע מתנשא יגידו הנה זה של שומרי מסורת מדור לדור, זה בסוף לא לאכול גפילטע פיש למשל כי הם אוכלים חחחח
יש דרכים הרבה יותר טובות להתבדל או להסתייג

ובין אם לא.

אתה בוחר בעצם להציג את עצמך בצורה מסוימת. לצורת ההצגה הזאת יש מחיר.

אתה יכול לשנות את צורת ההצגשה שלך, וגם זה לשלם מחיר.

השאלה היא איזה מחיר אתה מוכן ורוצה לשלם?

לדעתי, אין גישה אחת נכונה. אף אחד לא יכול להבטיח לך אם ומתי גישה אחת תעבוד.

רק אגיד - "דתייה לאומית מוכנה רק כיפה סרוגה" - זה לא אמירה נכונה. (ראה תגובתי בשרשור: לבוש לא מגזרי - לקראת נישואין וזוגיות).

ב"ה יש הרבה בנות עם הרבה דעות. לא כולנו חושבות אותו דבר.

יש בנות שזה יפריע להן, יש בנות שלא.

אני חושבת שהצגת פה את הדילמה יפה -

מצד אחד, כיפה שחורה מייצגת משהו, שייתכן ויוצר אנטי אצל חלק מהבנות. אבל אולי זה מסנן עבורך בנות שמלכתחילה פחות מתאימות?

מצד שני, להחליף כיפה פוגם בזהות ובנוחות שלך.

לדעתי, בהנחה שאתה לא מעוניין לשנות את לבושך - הייתי מנסה להדגיש בכרטיס שאתה לא חרדי (לדוג': שם הישיבה שלמדת, שירות צבאי), ואולי אפילו כותב משהו מפורש על הכיפה (לובש כיפה שחורה מטעמי נוחות).

קראתי את תגובתך בדיון ששלחת, כתבת מאד יפה ומייצג, רק קצת הבדל, ששם הבאת דוגמאות לכאלו עם הרבה יותר נגיעה אצל החרדים אצלי, במקרה שלי זה רק הכיפה (והיא גדולה יותר משל החרדי הממוצע האמת, לא משהו מצוי אצלם, סתם מציין), וקצת רקע ממשפחה מעורבת גם ברמת המשפחה הקרובה וסביבה מעורבת שחייה באחווה ושלום ברוך השם, ולא יותר מזה בכלל כל כך האמת.

ולגבי אם אולי זה מסנן מלכתחילה את הלא מתאימות, לא חושב שבהכרח זה כך, כי יכול להיות שהן סתם מפספסות וזה לא באמת כך, וממישהי למשל פה הבנתי שזה מסנן יותר מהרציניות יותר מבחינה דתית ולאומית האמת, לא שזה מפריע לי מהאלו שפחות, כי הערכים זה מה שחשוב בסופו של דבר בעיניי.

ולגבי עצם שהחלפת כיפה פוגם בזהות, זה פחות העניין אצלי, אבל רק עצם שהרבה שמו לכיפה זהות, אז זה גורם לי עוד יותר לא לאהוב את זה, כי אישית בגדול נגד זהות על מה שלא כתוב, כמו פעם, וסתם מגביל את הנוחות וחבל.

בתמונות שאני משתמש, הכיפה האמת לא בולטת למרות שהכיפה די גדולה (לא מבליט ולא מסתיר בכוונה, משאיר הכי טבעי שיש), אבל אפשר לבדוק אם מתאמצים, מעניין אם הבנות באמת מתאמצות חחחח

והאמת שאם יש שאלה אלו כיפות הילדים יחבשו לצורך העניין, לי זה לא באמת משנה, חוץ מזה שגיוון עשיר יפה בעיני בלי קשר, משני הסוגים

היא לסנן בנות שלא מכילות את המורכבות הזאת שאתה מציג בלבושך.

בהחלט ייתכן שיש בנות רבות שמפספסות אותך סתם. אבל יכולות גם לפספס אותך סתם כי הן לא אוהבות את השם שלך, את העדה, את מקום המגורים, הגובה, העיסוק, הישיבה, השירות הצבאי וכו' וכו'. לא חסרים דברים שגורמים לאנשים לסנן.

אבל אעיר דבר אחד נוסף: ברוב המקרים הנ"ל שהזכרתי, הבהירו לי (הוא בעצמו או מי שהכיר בינינו) לפני שזה לא בחירה עקרונית, ושאם לי זה עקרוני - הוא יחליף.

שזה באמת חבל, אבל אם הבחורה בוחרת להכיר בכל זאת, זה עוזר לניפוץ סטיגמות.

לגבי מה שציינת בסוף, אם אפשר לשאול, לך אישית זה עקרוני או לא באמת חשוב בכלל?

אם אני רואה מישהו שחור לבן מכופתר וכיפה שחורה כן אני חושב שיש סיכוי טוב שהוא משתייך לציבור החרדי וגם זה לא תמיד

אבל אם אתה לא לבוש כמו חרדי (=טריקו דגמ"חים כו')

אז אין סיבה שיחשבו שאתה חרדי

אני מכיר אנשים עם כיפה שחורה שאינם חרדים פשוט יש להם כיפה שחורה

לפעמים זה נובע מתוך חוסר רצון להזדהות באופן מלא עם הציונות הדתית

לפעמים זה גם לא אומר כלום

קטיפה שחורה גדולה עם סרט דווקא פחות שגרתי אצל חרדים ליטאים או ספרדים ממה שאני רואה לרוב, ראיתי הרבה יותר אצל מתנחלים למשל או בירושלים

רוב הבנות הדתיות, ובטח שחילונים, לא מודעים לדקויות האלה. לפיכך הצעתי לך, לאורך תגובותיי פה, כמה אפשרויות, ואתמצת -

או להישאר כפי שהנך אבל להוסיף מקומות מעורבים ביומיום שלך, שבהם יש בנות, נניח חוג/ שיעור/ התנדבות/ מקום מגורים, כי ברור שבהיכרות לאורך זמן תעבור זהותך הרחבה;

או להישאר כפי שהנך בלי להוסיף מקומות אם אין לך בעיה עם מישהי שהזהות הדתית-סוציולוגית שלה לא תופסת מקום רב בחייה ולא מעסיקה אותה יותר מדי (לקטגוריה הזו תיפול לרוב גם חוצניקית, כמו שהציעו פה, שהזהות דווקא מעסיקה אבל היא רגילה למיקס הזה);

או להישאר כפי שהנך בלי להוסיף מקומות ובלי "להשלים" עם מישהי "פשוטה" יותר בהיבט האמור, אם אין לך בעיה שזה פשוט ייקח יותר זמן;

או חא לעשות שום דבר מהנ"ל אבל לנסות איזה שינוי בכיפה ולשתף את המדוייטת שזה משהו שעשית לאחרונה ואתה עוד בוחן אותו, וזה ייתן פתח עבורה לדבר גם כן על הנראות של הזהות שלה ואם היתה רוצה לשנות משהו, שזו אחלה שיחה, חשובה, מקרבת ומעניינת.

ככה ששום דבר לא סופי.

מאירה לך שהצעתי לך את האפשרויות האלו עבור מישהו שמעוניין לטייב את מצבו, ואתה ממשיך לדייק כמה, ומדוע, הכיפה לא אמורה להיות מנוכסת - שזה הכי נכון בעולם אבל את הדקויות האלו לצערנו כבר לא מכירים בימינו, ואם תגור בעיר חילונית זה יהיה פשוט לא רלבנטי. כדתי עם כיפת קטיפה שחורה עם סרט, סביר יותר שתנחת פה עם שאלות על היחס שאתה מקבל מאנשים זרים, לא ממדוייטת. כי חילוני ממוצע יתייחס אליך כאל חרדי כי הוא גם ככה, כחילוני *ממוצע*, בקושי מבחין בין (מה שעדיין הוא רק) שני המגזרים. עכשיו נסה לדמיין מדוייטת שנהנית מהייחוס הזה שלה ע"י זרים לבת זוג של חרדי. לרוב זה יהיה לה פחות כיף.

בכל מקרה מתגובותיך נשמע שאתה לא בשל לאפשרות האחרונה שהצעתי ואולי מנסה פה פשוט להרחיב את אופקי הבנות כאן שדבר כזה קיים. אז אתה אולי צודק בזה מצד האמת, אבל אם אתה בונה על זה - אתה לא מתנהל בחכמה, כי את כל מה שאתה יודע, ועכשיו יודעות בנות הפורום, רוב הבנות הפוטנציאליות לא יודעות. וכתרגיל מחשבתי קח מישהי שנראית שייכת לאיקס, אבל בעצם מזדהה כשייכת לוואי. עד כמה תצליח לעלות על זה בזמן אמת, ולתת צ'אנס?

בשולי הדברים: אם שינוי קשה לך ברמת האמירה לכאורה שטמונה שבו, שים לב שבסוף, שום שינוי לא מעניין אף אחד אחרי יממה, גג. אנשים יודעים שאנשים עוברים שינויים בחיים, וזהו. לעומת זאת ההכרעה ללכת יום יום לאוטובוס, לקופת חולים, לקניות, עם כיפה מסוג שמשדר תיאולוגיה מובחנת הכוללת הצבעה למפלגות מסויימות שחשפו דווקא השנה עוד יותר את פניהן הקשות - היא הכרעה עם השלכות שעלולות לבאס בכל יום ויום.

ואגב אבא שלי החליף משחורה לשחורה סרוגה בגיל 60. הוא לא הזכיר שום קושי בעקבות זאת והוא אחד שאוהב להתלונן. לידיעתך

לא שאלות קלות האמת.
וחוץ מזה, אם אפשר לשאול , בעקבות מה שכתבת על אביך, מאיזה בית באת, חרדי, חוצניקי או רגיל דתי לאומי?
(אם כבר כיפה סרוגה, אז גם צבעוני אפשר, לכיפה קטיפה גדולה בקושי יש לא שחורות )
חוץ מזה שאפשר לשאול את החברות מה הן חושבות למשל.

תחליף כיפה כדי למשוך ציבור של בנות שחושבות שברגע שיש לך כיפה שחורה על הראש, במנותק מכל סממן חברתי (טריקו, דגמ"חים, אולי ג'ינס), אתה מצביע למפלגות נוראיות (שחשפו את פרצופן הנורא דווקא השנה, לפני זה, היו פחות או יותר לגיטימיות)

אני לא יודע מיהן אותן רוב הבנות שאת מדברת עליהן אבל זאת רמת ניתוק (ולחיצות פוליטית) שאני פעם ראשונה שומע עליה

בישיבה התיכונית שלמדתי בה שלא נחשדת בטיפת חרדיות, חצי הצביעו ציונות דתית חצי הצביעו ש"ס

בישיבת ההסדר שלמדתי בה שגם כן כולם היו עם כיפות סרוגות, חלק הצביעו ציונות דתית, חלק ש"ס, חלק ג'

אמרתי שבנות שחושבות שברגע שאתה חובש כיפה שחורה, מבחינתן אתה מצביע למפלגות נוראיות (שאולי עד לפני כמה זמן נחשבו ללגיטימיות) לכן אין מה לדבר איתך, אפילו שהלבוש שלך רחוק שנות אור מלבוש חרדי, זה לא סתם מעיד על "אי־הבנת דקויות" אלא על ניתוק כמעט מוחלט שלהן מהמציאות וסטיגמטיות מפחידה

ואם רוב הבנות הן ככה אני באמת המום לדעת, אם כי, אולי אני זה שהייתי מנותק מהמציאות. עדיין, זה פלא בעיניי.

"לעומת זאת ההכרעה ללכת יום יום לאוטובוס, לקופת חולים, לקניות, עם כיפה מסוג שמשדר תיאולוגיה מובחנת הכוללת הצבעה למפלגות מסויימות שחשפו דווקא השנה עוד יותר את פניהן הקשות - היא הכרעה עם השלכות שעלולות לבאס בכל יום ויום."

היה לי קשה לעיכול

באמת אני לא יודע עד כמה זה מבאס לדחות בנות עם שמצד אחד סולדות מאוד מחרדים ומסממניהם, ומצד שני גם לא יודעות מה זה בכלל חרדים ואיך הם נראים (או לא נראים)

אבל צודקת פותח השרשור מוזמן להחליט

אני בת 36 וגרה בעיר מגוונת וזה כך בכל המעגלים בהם מסתובבת, ובאמתחתי ובשכנותי הרבה יותר מרק שלבי הישיבה תיכונית וישיבת ההסדר אותן ציינת.

אם השנה הזו מאז שמחתורה לא שינתה אצלך כלום ביחס למפלגות הללו או לחילופין אם אתה לא אוהב מה שכתבתי כאן אתה לא חייב להגיב ומוזמן להמשיך בחייך בנחת. באמת, מה שטוב לך

(כמו גם הרבה חרדים...)

אבל גם לא ממש מתעניין בפוליטיקה

המחשבה, שכמובן איני מייחס אותה אלייך, שאם אני חובש כיפה שחורה, אבל הולך עם טריינינג שבע שמיניות וטריקו של 2pac, זה סימן שאני מזדהה עם ג', לכן אויב העם, היא מגוחכת בעיניי, אם יש בחורה שחושבת ככה אז זאת בעיה במבחן המציאות

שזה נתפס אחרת, לכן ציינתי בהמשך שאני אשכנזי ורואים זאת, כך שזרים לא אמורים לעלות בדעתם את האפשרות אם אני שסניק :O

אני כתבתי פה כמה פעמים שאם אין בעיה לאישה שיחשבו אותה בטעות לבת זוג של חרדי (מה שרוב חילוני מצוי יחשוב, ומיעוט מצוי של דתיים וביחוד דתיות) - אז מעולה.

לא מכירה נשים רבות שישלימו עם טעות מהסוג הזה בלי שמכירות תבנאדם, בין אם לפני שמחתורה ובטח לאחריו, ולכן הצעתי לפותח השרשור כמה אופציות כדי שלא ישנה את חזותו החיצונית המעט מבלבלת. אגב את אותן נשים אני די מבינה ולא ברור לי מדוע אתה קורא סלידה לרצון שלהן בזהות מובחנת - אם יש לי זהות ציונית בין אם טיפחתי אותה ובין אם לא, אני גאה בה ולא רואה סיבה לוותר עליה ולהסכים שיחשבו שאני בעלת זהות אחרת. בדיוק כמו שפותח השרשור לא רוצה לוותר על זהותו הציונית על אף שנושא תיוג חיצוני מבלבל. זה החריף כמובן מאז המלחמה וכבר כתבתי שזה היה קשה גם קודם.

ולא הצלחתי להבין מה נותן זה שהחרדים סולדים ממפלגות חרדיות אם הם ממשיכים להצביע אליהן. מי שלא מצביע למפלגות חרדיות אני באופן אישי לא מחשיבה חרדי. האדם ברחוב לא ישאל אותך למי אתה מצביע.

בסוף זו שאלה של איך גדלת, הרי על אותו מראה שתיאר הפותח אפשר למצוא גם חרדי מבית שפשוט נוח לו יותר לעבוד בבגדים אלו (נפוץ אצל בעלי מלאכה) או להרגיש בבגדים כאלו פתוח יותר לעולם או כי הוא כרגע נניח בטיול, אבל זו עדין זהותו וזה עדיין דפוס הצבעתו (למפלגה חרדית). בחורה שרואה אותו במבט חטוף באתר לא תתהה, שוב בהנחה שיש לה אלטרנטיבות ובהנחה שהזהות הזו חשובה לה, האם למד במוסד חרדי או במוסד ציוני ומה הסיבה שנראה כפי שנראה, והציעו מעלי שיפרט יותר בכרטיס ולכן אמרתי לו שזה בסך הכל עשוי לקחת יותר זמן.

(חוץ ממה שכתבתי בפיסקה האחרונה, תשומת לבך שאני שוב כותבת את כל התגובות שלי פה כי אתה פשוט לא מדייק בהן שלא לומר מעוות. חבל, ולא ברורה לי המוטיבציה שלך בכך)

אצלי האמת הכיפה לא בולטת בתמונות, לא מנסה להסתיר או להבליט, פשוט מצלם טבעי, ואפשר עם מאמץ כן לבדוק.
אבל כרטיסים מן הסתם כבר מגיעים עם הרבה תיאור, הגדרה דתית וזה, באתרי היכרויות למשל זה חובה, אז שם סימנתי חד משמעית "דתי לאומי" (לפעמים סימנתי "דתי לאומי תורני", אבל זאת כבר שאלה בפני עצמה שהסתדרתי איתה פחות ויותר), תיאור על הלימודים וזה, שם לא כתבתי האמת איפה למדתי ביסודי ותיכון.

אני לא מנסה לעוות שום דבר פשוט אמרתי את דעתי בנושא

ודעתי היא, אם לא התנסחתי כמו שצריך:

– אם יש בנות שקנאיות לגבי לבישת כיפה סרוגה מתוך אידיאל כלשהו, אשריהן

– אם יש בנות שחושבות שמי שלובש כיפה שחורה, הוא אוטומטית מצביע למפלגות מסוימות (שהן מאוד סולדות מהן), בלי קשר לסממנים חיצוניים אחרים שלו, מעיד על הסתכלות שאינה רק סטיגמטית (בסה"כ סטיגמות סבבה, אם אני רואה קפטן ושטריימל אני יכול להניח שמישהו משתייך לחסידות כלשהי...) אלא גם לא נכונה, כי בדיוק באותה מידה אפשר גם למצוא מישהו עם כיפה סרוגה שמצביע ש"ס או ג'

– לכן איני יודע עד כמה זה שווה התייחסות, וגם איני יודע מה אחוז אותן בנות באוכלוסיה

– רצון להתבדל ולא להזדהות = סלידה, לא? בכל־מקרה, אפשר לקרוא לזה איך שרוצים

הערה צדדית, יש חרדים שמחרימים את הבחירות ואליהם הייתה כוונתי. ומבחינתם, אלה שמצביעים הם לא חרדים, go figure

(שוב...)

שאותן בנות מסויימות לא מעוניינות שהרחוב יתייג, לא שבהכרח הן המתייגות. 

והאמת שלפעמים מודה שזה קצת מפריע לי, אבל זה גם מעודד מצד שני, שזה גם ניפוץ סטיגמות אם הרחוב יכיר ואז פחות ימהר לתייג אנשים או יתן הרבה יותר מרחב

חשבתי אולי על בית שמש, אבל היא מלאה חוצניקים, אז מתאר לעצמי ששם דווקא הפוך למרות המלחמות שם חחח

צעיר או פחות מנוסה,

ולגבי הפוליטיקה אתה בעצמך העדת שלא מבין בזה... אז בעתיד

להזכירך שבכיפות סרוגות האמת יש הרבה גוונים, שמעתי על כאלו למשל שלא מוכנות כיפות סרוגות שחורות, רק צבעוניות, ממה שאמרו לי.
רק חבל שבכיפות קטיפה הגוונים הם עד גודל מסויים :/

אבל זה עדיין מצחיק אותי.

עריכה: כמו שאני אוהב לומר, פעם בשטעייטעל היה הרבה יותר פשוט. אם סיימת את הש"ס עד גיל 13, היית מתחתן עם הבת של הרב. אם היית מסיים עד גיל 16, היית מתחתן עם חיה אסתר, שאמנם לא בת של רב, אבל יודעת להכין לאטקעס טובים ולאבא שלה יש קצת זהובים. ואם לא היית מסיים בכלל, היית נתקע עם רוח'לה, שמכינה לאטקעס מעפנים. וזהו, אלה כל הבנות הפנויות ברדיוס 300KM.

בזמן שנפגשתי עם בחורים, העדפתי בהתחלה לפחות כאלה עם סגנון פחות מוגדר, וכיפה שחורה-סרוגה או ערבוב של לבוש ספורטיבי עם כיפה שחורה נראו לי בדיוק מה שיתאים לי. 

זו לא היתה דרישה, ורוב הבחורים שנפגשתי אתם (די הרבה...) היו עם כיפה סרוגה רגילה. רק יותר "התלהבתי" מהצעות עם השילוב הלא-סטנדרטי. עם הזמן ייחסתי לזה פחות ופחות חשיבות. בסוף בעלי לא מגדיר את עצמו מעורבב ויש לו כיפה סרוגה רגילה לגמרי. (אגב, סגנון הלבוש שלי הוא לא בדיוק מה שהוא היה רגיל אליו בכל הניואנסים.)

מה שרציתי לומר בזה: אין בעיניי סיבה לשנות שום דבר. זה עוד פרט... די שולי לגבי קשר זוגי, ויש הרבה מעבר לזה להכיר. כרושם ראשוני הנתונים שלך יספרו הרבה יותר עליך מאשר ההופעה החיצונית, וההיכרות בפגישה בכלל תגבר על זה. 

כי עברתי מהפחות-סטנדרטי ליותר סטנדרטי. כשהסיבות להעדפה של הלא-סטנדרטי בהתחלה היו מאוד דומות לסיבות שאתה מציג - הרגל, קצת רקע משפחתי, ובעצם לא ממש הרבה מעבר, כלומר, בעצם מה שהסטנדרטי לרוב מייצג כנראה יותר התאים לי באמת.

אבל אתן דוגמא נוספת: פעם הציעו לי להיפגש עם בחור, ובתמונה שלו בפייסבוק ראיתי שיש לו זקן ופאות מאוד ארוכות, מה שלא היה נראה כמתאים למה שחיפשתי. שאלתי את מי שהציע לי, והוא הבהיר לי שבמקרה הזה מה שחשבתי שהמראה משקף אינו נכון. נפגשנו וגיליתי שהוא לגמרי צדק. אני מתארת לעצמי שהרבה בנות באותו אופן בוחנות את ההופעה החיצונית יחד עם שאר הפרטים (ועם מידת האמון שלהן במציע, אם יש).

אמנם כתוב שאת נשואה (באושר ;), נניח שלפני, היית יוצאת עם מישהו לפי התיאור הנ"ל למשל, או שאת לא ממהרת להגדיר לפני שאת שומעת ממנו תיאור מילולי וזה?
והאמת שיפה הניק שבחרת, חופשיה לנפשי

כשהתחלתי לצאת עם בעלי הוא רק עבר מכיפת קטיפה שחורה לכיפה סרוגה שחורה פשוט כי הוא היה בשיאו של תהליך מעבר בין המגזר החרדי לזה הדת"לי

כמו כן: אחי הגדול גם חובש כיפת קטיפה שחורה, זה מה שנוח לו והוא יודע בדיוק איזו כיפה לקנות ולא הייתי מגדירה אותו כחרדי

אני למשל אישית לא מרגיש צורך להבהיר כזה דבר מראש, רק אם היא שואלת ואז עונה כמובן שזה לא אומר כלום, פשוט הרגל ונוחות.
ובכל מקרה בכרטיס אצלי ברור הכיוון אצלי כך שזה מן הסתם מתייתר לציין את סוג הכיפה ולמה אני מסתובב עמה.

גדלתם בציבור הדתי הלאומי, בפרט אחיך הגדול?

גדלנו בציבור הדת"ל-פריפריאלי, אני למדתי בבית ספר יסודי חרדי ואחי הגדול למד במוסדות חרדיים עד שהוא הפסיק ללמוד בישיבה, ככה שהמקרה שלו יותר מורכב משלך אבל עדיין לא הייתי מגדירה אותו כחרדי(גם הוא לא מגדיר את עצמו ככה)

נשמע שאתה שמח בבחירתך,

אז למה לשנות?

אם זה ממקום אמיתי ופשוט, וואלה לא נראלי שצריך לשנות, אם זה כדי להיות מיוחד זה גם סבבה - אבל זה בעיניי בחירה שנובעת משיקולים אחרים

מכירה כאלה שדוקא הכיפה השחורה בעיניהם יש בזה משהו אפילו שלא מחפש להשתייך למגזר מסוים,

פשוט לשים כיסוי ראש, לא דוקא מעיד על 'חרדיות'. אלא משהו יותר שורשי אולי?

מבינה שזה יכול להיות מבלבל ומתייג, (אבל גם לשים כיפה זה מתייג וכדומה.. כל בחירה יש לה משמעות, גם אם אני בוחר כיפה 'סטנדרטית')..

חושבת שיש בנות שיכול למצוא חן בעיניהן, פשוט אולי מי שלא מכירה זה יראה לה מוזר

לי יצא לצאת עם בחורים עם כל מיני כיפות, ודוקא שחורה מעיד בעיניי משהו שפחות אפשר לתייג - ואז באמת זה מעלה שאלה מי הבנאדם למה הוא קשור, שזה רצון טבעי להבין, כי אני חושבת שהנטיה לשייך נותנת לכאורה בטחון, וכשאין את זה, אז הרצון שלי להבין ולחפור יותר כדי לקבל בטחון מי הבנאדם.. אז אולי זה יגרום לכך שירצו יותר להבין מי אתה וכו' בשלב הראשוני אף על פי שזה חיצוני, ולכאורה לא אומר על הפנימיות..

זה גם משהו שחשבתי האמת, להיות ניטרלי כלפי חוץ ואז על הדרך זה משדר שצריך להכיר את האדם רק כשמדברים איתו ופחות לפי החיצוניות, וגם מאפשר להיות מי שאנחנו (אם כי זה בגדול חלק מהמהות של המגזר הדתי לאומי בהרבה מובנים האמת, שזה מה שיפה במגזר).

בנות שזה מוצא חן בעיניהן זה מן הסתם יתרון, אבל מה שחשוב זה שלא תהיה רתיעה, ורצון טבעי להבין ולהכיר זה אכן טוב

אז אם אתה שואל אותי ולא שאלת,
אז : יום חול - קטיפה שחורה. זה בסדר.

אבל שבת וחגים - סרוגה לבנה. שבת המלכה. איזה צבע עולה לך לראש שאתה אומר ״שבת המלכה״ ? שחור או לבן ?

ההחלטה מחייבת. למרות שלא ביקשת את עצתי..

שלב השאלות 

Just Boy : אבל...
מוקי : זה סופי.

זה לא משנה אם אוהבים את הסטיגמות או לא, הלבוש הוא אמירה.

מה היית חושב על בחור שלובש כיפה בצבעי הגאווה? גם אם הוא אומר שהוא סתם אוהב את הצבעים, ואין לו כלום עם הקבוצה ההיא.

מה היית חושב על בחורה שצובעת שיער לכחול? גם אם אין שום בעיה הלכתית, והיא סתם נהנית מזה כמו מחולצה יפה.

היות וכיפה שחורה מזוהה עם ציבור מסויים, אז כשאתה בוחר ללכת עם זה אתה בעצם בוחר שאנשים יזהו אותך כחלק מהציבור הזה.

זה לא מחייב ולא כלום, זו עובדה סוציולוגית. כמו ציציות ארוכות, תסרוקת פאנק, מכנסיים עם קרעים, או חולצה של טומי הילפיגר.

יש משמעות לדברים האלה, והשאלה היא אם אכפת לנו מזה או האם אנחנו מוכנים לספוג את החסרונות של הבחירה.

זה הכל.

אני אגב לא רואה בעיה בדרך היעילה מאוד הזו של החברה לנווט. העולם היה מקום קשה מאוד לחיזוי והתנהגות אם היינו כל הזמן

מעורפלים ומסופקים לגבי האנשים שאנחנו באים איתם במגע. הסימנים החיצוניים הם שיטה יעילה מאוד להשגה מהירה של המצב.

סטטיסטית, זה גם יוצר זיהויים נכונים. תמיד יכולים להיות עומקים ושינויים ממה שחשבנו, סבבה, זה רק אומר שלמרות הקיטלוג

אנחנו עדיין צריכים להיות עם ענווה.

צובעת חצי לבן חצי שחור?
נראה כאילו היא יצאה מסרט מצוייר יפני.

בכללי כיפה שחורה קטיפה דווקא מקובל גם בציבור דתי לאומי.
אני מכיר לא מעט רבנים ותלמידי חכמים מאד גדולים שלובשים כיפת קטיפה והם ציונים להפליא.

ביקשתי מה־AI שיצייר Designer-3 hosted at ImgBB

לא מחוייבת בציצית או בטלית אבל אם היא רוצה, למה לא?

אבל היו גם כמה בלי טלית

https://ibb.co/4m3zY0J
Designer-1 hosted at ImgBB (... עם כיתוב בארמית סורית על כיסוי הראש?)

מגניב אבל שבכולם זה עם כיסוי ראש כמנהג הספרדיות

בכל מקרה ה־AI הזה מלחיץ, רמת הפרטים, ההצללות, הצבעים

תוך 10 שניות זה מוציא ציור שלוקח שנה לעשות

בתור חובב אומנות, זה מלחיץ אותי

תחשוב על מכונית עם 200 כוחות סוס... ומה לגבי אדם שיסחוב במהירות כמו סובארו או סוזוקי או מרצדס?

זו לא השוואה.

אתה צריך להבין שכדי ליצור את התמונה הושקעו מליוני דולרים ולדעתי אפילו מליארדים.

התשתית כדי לתת למכונה את היכולת ליצור כזה דבר מלבד המכונה עצמה שעולה מליונים....
מדובר על מליוני מליונים.

ולמביני דבר:

קח חוות שרתים שמחולקת לאיזה 4 אזורים כשבכל איזור איזה 50 אלף מאצים גרפיים...
כל החשמל הזה מונגש לך בלחיצת כפתור.

ואז עולה השאלה: תכלס לחצתי על כפתור, האם חיללתי שבת בזה שבצד השני של העולם החדר עלה מחום של כ 30 מעלות ל 80 מעלות לאיזה 8 דקות?

אבל עדיין, מטורף

והתחושה היא שזה הולך לייתר את רוב העבודה בתחום האומנות בהדרגה

אולי כמו שהתייתרו מרכבות סוסים, מה אני יודע

אבל אומנות זה עניין כמעט רוחני בעיניי ומלחיץ שמחשבים משתלטים על זה

זה יהפוך את המוצר ליותר מיוחד כאשר זה נעשה על ידי אדם ולא על ידי מכונה.

עבודת מכונה

געוואלד

רבים ותלמידי חכמים שלובשים כיפה כזו הם מבוגרים מאוד ושייכים לדור הקודם או נמצאים על הגבול מבחינת הגיל.

חוץ מזה, באמת הת"חים האלה בדר"כ יותר מזוהים מאזורים מסויימים של הציונות הדתית.

זה רע? זה טוב? לא, זה לבוש. וככזה יש לו תפקיד שדומה לתמרור. הוא אומר משהו.

הבחירה בלבוש בעל כרחנו כוללת את הבחירה בדברים שהוא מסמל.

אם זה לא מפריע ללובש, סבבה. כל אחד יחליט מה שהוא מוצא לנכון.

יהיה לך יותר קל להתחתן, אם תתחיל לנסות להיות מישהו אחר בשביל למצוא חן, זה עלול לא להיגמר ואח"כ מגלים שבעצם לא נפגשנו באמת, ח"ו

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.