הייתי שם... קמה מוקדם מארגנת את כולם והוא ישן... 

תזכרי אבל שיש אנשים שהרבה הרבה יותר קשה להם לקום בבוקר

זה לא מרוע ולא מרצון לברוח מאחריות זה באמת קושי אוביקטיבי, ואם בשעות

הערות הוא עוזר, שחררי

איך שאני רואה את זה זו יותר מוטיבציה פנימית מאשר קושי אובייקטיבי

יש תקופות שהוא מחליט וקם מוקדם

ויש תקופות שכאילו לא אכפת לו. וזה כואב לראות את זה, כי זאת גם כזאת אפאתיות שמבאסת..

קשה לו לקום בבוקר. קם לתפילה של 8:30 או 9.

בהתחלה התבאסתי על זה. ניסיתי הרבה פעמים לעודד אותו ללכת לתפילה יותר מוקדמת שיספיק להתחיל יותר מוקדם בבוקר, אבל הוא אמר שהוא מעדיף ללמוד תורה עד מאוחר ולקום לתפילה יותר מאוחרת אז קיבלתי את זה.

ועדעין בשלב מסויים הרגשתי שזה לא הוגן שאני עושה הכל בבוקר. אז דיברתי איתו על זה שקשה לי לארגן לבד בבוקר והגענו להסדר ששנינו הסכמנו עליו. ולרוב הוא עומד בו. יש עדיין ימים שפתאום נורא קשה לו לקום והוא לא עושה את החלק שלו וזה מבאס. אבל אני משתדלת לקבל את זה בהבנה.

הייתה תקופה אחרי המילואים שהוא לא היה קם בכלל לתפילת שחרית בשבת. וזה הפריע לי והיה ברור לי שזה גם לא מה שהוא רוצה להתרגל אליו. ופתחתי את זה מולו בזמן זוגי רגוע ושקט. בלי עצבים. שחשוב לי שהילדים יראו אבא שהולך לתפילת שחרית בשבת. והוא הסכים שגם לו זה חשוב מאוד. ואמרתי שאני מבינה שזה התחיל מלהיות כל פעם חד פעמי והפך להיות די קבוע ואיך אני יכולה לעזור לו לצאת מהלופ הזה. וחשבנו על רעיונות ביחד ומאז ברוך ה הוא התחיל ללכת.

מפחדת לפתוח את זה מולו, חוששת שהיא ממש יעלב.

לדבר על הצורך שלי בבוקר זה כן אפשרי, אבל חוששת שגם יעבור אליו שאני מאוכזבת ממנו וזה רק יוריד לו את המוטיבציה.

ברור לי שגם לו זה מפריע באיזושהי מידה.

לפעמים אפילו מאוד מאוחר.

 לפעמים הוא מתעורר אחרי שכבר פזרתי את כולם ועשיתי קניות. 

הבוקר שלו מתחיל כשאני כבר מרגישה צהריים.

אבל אנשים צריכים את השינה שלהם גם אם סדר היום שלהם שונה משלי.

הבקרים הם האחריות הבלעדית שלי ואין לי שום צפיות לעזרה בבוקר.

מצד שני אני הולכת לישון כשבשבילו זה אמצע היום.

היה נחמד אם היינו יכולים לעשות דברים מוקדם בבוקר, אבל יותר חשוב לי שיקבל את השינה שהוא צריך.

תנסי לחשוב על הדברים האחרים שהוא נהדר בהם ולהזכיר לעצמך שכל אחד וסדר היום שלו. אם הוא הלך לישון מאוחר את לא רוצה שהוא יקום מוקדם, את רוצה שהוא יוכל לתפקד כראוי. ולא לחטוף כל מיני מחלות של חוסר שינה.

העניין הוא שהרבה פעמים אנחנו הולכים לישון ביחד וזו עדיין אותה חלוקה בבוקר.

אני הרבה פעמים מחכה לו שיבוא לישון, כי כיף יותר ללכת לישון ביחד.

לא יושבת רגל על רגל אבל הייתי מתקדמת לכיוון שינה הרבה יותר מוקדם. והוא רק ב12 מתחיל לחשוב על להתארגן לשינה - ואז חשוב לו ללכת לישון במטבח מסודר (המטבח זה התפקיד שלו..) ועד שמתארגן כבר קרוב ל1.

אתמול בגלל שלא הייתי באזור אז גם התחיל לשטוף כלים מאוחר יותר.

לא עוזר שאני אומרת לו שהלילה אני רוצה ללכת לישון מוקדם ובוא נתארגן מוקדם יותר.

אין שום בעיה להכיר בעובדה שהבקרים זה לא הזמנים שלו.

אלא אם יש מקרה חרום הוא לא קשור לבקרים. הוא עוזר בזמנים אחרים. אכפת לו ממני. 

וגם לי אכפת ממנו אז אני לא רוצה שיתלוש את עצמו מהמיטה בשביל לעזור לי.

כי את מצפה ממנו להתאים את עצמו אלייך.

אם הוא היה מבקש ממך להצטרף אליו למטלות הבית ב12:00 בלילה ומשכנע אותך למה זה הזמן המתאים,

מבחינה תפקודית היית מצליחה לסדר ולנקות ביעילות ב12:00 בלילה?

כנראה שלא..

ואז הוא היה כותב לא עוזר כמה אני מבקש ממנה לסדר בלילה ושתמשיך לישון איתי בבוקר כי כיף לישון בבוקר ביחד ולקום לבית מתוקתק..

אם היית מתארת אדם שיוצא לבלות עד מאוחר ובגלל זה קם מאוחר, זה דבר אחד,

אבל את מתארת אדם שמנצל את שעות היעילות שלו לדברים יעילים, ובשעות העייפות שלו מנצל לשינה.

אם את מרגישה שהחלוקה לא הוגנת, תציעי לו שהוא יהיה אחראי על יותר דברים בתמורה לאחריות שלך בבוקר.

לדוגמה שיהיה אחראי גם על כביסות וגם על הכנת אוכל מבושל למחר בנוסף.

אם את לא תצפי לעזרה בבוקר, ותקבלי את זה שהוא ישן אמנם אבל "מפצה" אותך בדרך אחרת, יהיה לך יותר קל עם הילדים בבוקר. כשאת מצפה לעזרה שלא מתקבלת זה הרבה יותר קשה להתמודד.

נראה לי שהעניין העקרוני הוא היותר משמעותי פה, והוא גם משפיע על העניין הפרקטי. ואם תצליחי לשחרר באמת את העניין העקרוני, הפרקטי לא יהיה קשה כמו עכשיו.

דבר שני אני ממש מתלבטת מה אני חושבת על זה.

כי מה לעשות, בחיים לפעמים צריך להכריח את עצמנו לעשות דברים גם בזמנים שלא נוחים לנו.

ואם הוא מארגן ומסתדר בימים שאני יצאתי לעבודה ב7 או 7 וחצי, אז למה כשאני בבית זה נופל עלי?

אם הוא היה יוצא לתפילה בזמן הזה זה היה משמח אותי מאוד שהוא לא יכול לעזור לי.

וכשהוא לא חייב הוא משחרר.

זה כמו שמישהי עם סוכרת הריון תצליח להתנזר ממאכלים מסויימים בהריון ואחרי הלידה כבר לא תעמוד בפיתוי למרות שהיא מאוד תנסה לשמור.

במקום להעריך את המאמץ שהוא עושה כשאת לא נמצאת, את כועסת שהוא לא מתאמץ תמיד,

אבל זה באמת קשה..

את לא מקבלת את זה כעניין עקרוני שלאנשים יש שונים יש עדיפות שונה מתי להתחיל את שעות השינה ומתי לסיים אותם.

אם הוא יעשה בדיקת גנטית ויוכיחו לך מחקרית שחור על גבי מבחנה, שאנשים עם גן מסויים יעילים יותר בלילה משעות הבוקר, זה יעזור לך לשחרר את העניין העקרוני?

אלא שהיית רוצה שיקום לתפילה

זה ממש שלו, לגמרי שלו, מול בורא עולם

ולהתאמץ מאוד ויש דברים שפחות.

הוא יכול לחזור לישון אחרי שהילדים בגנים.

מה שלפעמים יוצא שאני עושה  ביום החופשי שלי

זה מבאס, מצד שני משלימים אחד את השני.
ואני מקנא באנשים המשכימים קום עם הזריחה- בריא לגוף ולנפש. אני לא מצליחה.

ולכן באמת אצלנו בעלי אחראי בלעדי בבוקר ואני לפעמים קצת עוזרת.

אבל!! זה נעשה מתוך תיאום מלא בינינו ומלא פעמים אני מוודא איתו שזה בסדר ומנסה "לחפות" בזמנים אחרים..

יכולה להצליח לקום מוקדם

זה פונקציה של סדרי עדיפויות ויישום שלהם

אם הולכים לישון באופן קבוע מוקדם

אחרי תקופה באופן אוטומטי שעת הקימה תהיה מוקדמת 

זה נחמד כשאין אחריות על ילדים או על דברים נוספים

להמשיך עם הנטייה להיות איש לילה כשיש ילדים

בלי הסכמה מפורשת של בן/ בת הזוג

זו נטייה לזריקת אחריות

כל אחד עם כל נטייה שירגיל את עצמו לשעות שינה שמתאימות לגידול ילדים

יכול להיות יעיל גם בבוקר

זה עניין של הרגל ואימון

ככה אנשים משתפרים ומתפתחים בחיים

ולחילופין

יש אנשים שנצמדים לנטיות המולדות/ הרגלים גרועים שלהם

הפרשת הורמון השינה זה עניין מולד שמשפיע על היכולות.

זה כמו שתגידי לאשה שהיא לא מתאמצת להרים דברים כבדים כמו גבר,

מבנה הגוף שלה שונה ואני בנוי כמו גבר.

נכון שאם היא תתאמן בלי הפסקה או שאם החיים שלה יהיה תלויים בזה (כמו בתקופת העבדות) היא תצליח לעשות הכל,

אבל המחיר שזה ידרוש ממנה הוא לא פרופורציונלי.

זה לא שלכל האנשים יש את אותה יכולת לתפקד בבוקר ומפה זה רק חינוך, אחריות והרגל.

אלא מראש לא כולם באותה עמדת פתיחה.

רק אחרי שמקבלים את השוני, אפשר לדון האם המאמץ הדרוש שווה את המחיר או שעדיף להתאים את אורח החיים לנטיות השונות.

הפרשת הורמון השינה ביולוגית היא בשעת החשיכה כמו שביולוגית גוף האישה פחות בנןי למשאות כבדים

ולכן ההשוואה ליכולת להרים משאות כבדים היא בדיוק להפך

מי שתעבוד על עצמה תוכל להרים משאות כבדים- וכן. יהיה לזה מחיר

כנל לגבי הפרשת מלטונין

מי שלא תפרוש לישון מוקדם ותדאג לצמצם מעכבי הפרשה של מלטונים )קםה, תאורה, מסך, צריכת אנדרנלין)- תצליח לעכב את העייפות ולהפוך להיות איש לילה- אבל המחיר של זה יהיה יקיצה מאוחרת וקושי לקום בבוקר

הבעיה היא שזה לא באמת מחיר שהיא מדלמת

זה בעיקר מחיר שהבן זוג והילדים משלמים

ולכן זה לא משהו ששוה לשנות הרגלים בשבילו

עכשיו שוב- יש זוגות שזה מתאים להם

ובחלוקת העבודה בניהם זה עובד

אבל אי אפשר להתעלם ולגמד את המחיר

ולהגיד- ככה אני

יש אנשים שהפרשת ההורמון היא בשעה מאוחרת יותר בלילה,

ולכן השינה הטובה שלהם תהיה מאוחר יותר.

זה לא שהפרשת ההורמון היא בתחילת הלילה והם "דפקו" את המערכת בגלל הרגלים לא טובים.

גם אם אי אפשר לגמד את המחיר ולומר אם תרצה אתה יכול.

אבל מי שרוצה יכול ללמוד להתאמן ולאמץ הרגלים אחרים

בניגוד לנטייה הטבעית שלו

גם הנטייה הטבעית שלי היא להיות ציפור דרור

ולמרות זאת אני נשואה עם ילדים ועם משרה כמעט מלאה

אז הנטייה הטבעית שלי חלק מהיום בצד כדי לנהל חיים תקינים

המחיר של הרגלי שינה שונים מהנטייה הטבעית הוא הגיוני לחלוטין בהתחשב בצורך הטבעי כהורה לילדים

אבל אנשי הלילה כמוני ישארו כך לנצח.
זה לא רק לקום מוקדם
בשתיים בלילה אני יכולה לעבוד מהבית, להכין לחם לבוקר, אני בשיא שלי.
אם אקום בשש אשב על הספה חסרת מעש, המוח לא עובד. אני תשושה ועייפה, לא מסוגלת להכין כריכים לילדים אפילו.
הלוואי והייתי הפוך, אבל אני ככה, זה האופי שלי. גם אם אישן בעשר בלילה (כמעט ולא קורה.. בלילות אני נהיית היפר), בבוקר אקום תשושה ועייפה

קשה לי מאוד לקום בבוקר

לא משנה כמה מוקדם הלכתי לישון

גם לישון מוקדם זה לא קל כי בלילה פתאום יש לי אנרגיות ובבוקר אני פשוט פסיבית, גם אם קמתי אני לא מתפקדת טוב איזה שעתיים

תדעי שזה מאוד מבאס

אני מאוד רוצה להצליח לקום בבוקר וזה פשוט לא הולך

אני יודעת שגם בעלי מבואס עליי אבל לא עוזר לי כשהוא אומר לי את זה כי אני פשוט יודעת שהוא צודק ויש לי כבר ייסורי מצפון משל עצמי....

אני יכולה להגיד לך מהצד שלי, שאולי תשאלי אותו אם הוא מעוניין לשנות ואם זה מפריע לו ואם כן אז איך את יכולה לעזור לו לעשות שינוי

ואם זה לא מפריע לו אז להסביר לו מה את צריכה ממנו בעזרה עם הילדים ומשם זה שלו

זה הרבה יותר טוב.

היום כבר יודעים שיש אנשים שמתפקדים יותר טוב בלילה.

חבל באמת לנסות אחרת..

אם זה פשוט עניין של ברזל וכו סבבה

אבל אם לא

באמת חבל להלחם בזה 

אני מאחרת ללימודים מפסידה חומר

זה לא עושה לי טוב בסוף

ולכן אני דואגת לקום במרווח זמן סביר שיאפשר לי להתעורר על החיים עם הקפה 

אם אני רוצה להיות בעבודה ב7.30 למשל, ובטוב (כולל חצי שעה נסיעה) אני מבחינתי קמה ב5.20 כדי להתאושש קודם בנחת ולהספיק פרוסות לילדים ועוד כמה דברים בבית

אז ככה שאם את מצפה לצאת מהמיטה ולקבל איזה פרץ של מרץ לא נורמלי ולהתחיל לרוץ במעגלים - זה לא ככ עובד 

אני ישנה 7 שעות לפחות כל לילה, ועדיין לוקח לי זמן להתאושש בבוקר.  

אקום גם שעתיים לפני, זה לא משנה, המוח שלי לא פורה בשעות הללו, מה שבלילה כן.
קשה לי לחשוב, לתכנן, לארגן לנקות.
אגב, אני קמה בלילות ליונקת...ולילדים שקמים בלילה לעיתים. בעלי לא. 7 שעות לפחות לישון זה חלום שכנראה יקרה כשיגדלו כולם.אני זקוקה לשנת הבוקר כדי לקום עם כוחות ומרץ, זה גם קורה כשלא ישנים רצוף העייפות בבוקר גדלה (בלי קשר לחוסר יכולת תפקוד בבוקר אצלי)
טוב לנו ככה.
הוא מבחינתו בבוקר קם מוקדם מתקתק הכל שולח את כולם למסגרות ובזה סיים את כל אבל כככללל מחויבותו לבית...שווה לו.

ב"ה יש לי עבודה שאני קובעת את השעות, הקב"ה דואג לכל אחד לפי איך שברא אותו...וצריך לומר תודה

אם אני צריכה לצאת ב7:30, יש שתי אפשרויות.

אני יכולה לקום ב6:45, להתארגן בזריזות, לצחוק עם הילדים שבעלי הלביש לפני שהלך לעבודה ולמור לארגן אותם ולצאת בזמן.

או שאני יכולה לקום ב6:00 כדי לארגן אותם לבד. להימרח חצי שעה בעיניים טרוטות, לארגן אותם בלחץ, גם אם היו לבושים מהלילה ולצאת מהבית באיחור קל עם ארוחת בוקר ביד במקרה הטוב ולהיות כל היום עייפה.

עבורי 45 הדקות האלה של השינה הם קריטיות

אם אקום מוקדם יותר, כדי להתארגן יותר בנחת, רק יווצר יותר לחץ בבוקר כי אני פחות אתפקד

אני לא באתי אלייך בטענה שאת חייבת לקום מוקדם. זה היה שיתוף שלי למה שאמרה @רקאני על התאוששות.

אם עובד לכם ככה אז מעולה

כל אחד והגוף שהוא קיבל מהקב"ה

אצלנו לא משפיע על הילדים הגדולים בכלל (גילאי 13-20). הם לומדים חריצות מהאבא ולומדים שכל אחד יש לו כוחות אחרים

גם אני עייפה ורוצה לישון, אבל יש לי מחויבויות שמקימות אותי. כשאני לא בבית ובעלי צריך לתפקד בבוקר ואין ברירה אחרת הוא קם. כשאני בבית, הוא ישן. ולכן זו עצלות, וכן, כואב לי כשהילדים שלי רואים חוסר ניצול של הזמן ועצלות . סבבה שאתה עובד וחרוץ כשאתה ער, אבל אתה מתעצל לקום, לא משנה איך נצבע את זה. כל אחד מאיתנו, אם לא היתה לו ברירה , היה קם מוקדם בבוקר. זה עניין של בחירה וסדר עדיפויות.

הילדים שלי יודעים על עצמם שלכל אחד יש כוחות אחרים ולא צריכים לראות את אבא שלהם ישן בבוקר בשביל להבין.

בשבתות , בחופשים, סבבה לישון, זה הזמן. ביומיום? תמיד יש מה לעשות ב"ה, חבל על הזמן. 

זה לא אומר שהוא עצלן בשאר הזמן שהוא ממשיך לישון.

אנחנו חיים בדור שיש מספיק ידע מדעי בשביל לדעת שמישהו שקם מאוחר זה לא בהכרח עצלות. הוא צריך לקבל 8 שעות שינה רצופות, אם הלך לישון ב1 הוא *צריך* לישון עד 9.

זה שאנחנו לא תמיד מקבלים את השינה שאנחנו צריכים לא אומר שמי שישן מספיק הוא עצלן. אם את לא מקבלת מספיק שינה תשתדלי לעשות מאמץ לקבל לא להאשים אחרים בעצלות.

אחד הדברים הממש חשובים שאנשים מפספסים ששינה הוא אחד הצרכים הכי מהותיים שבן אדם צריך וחוסר שינה מזיק מאוד.

בדיון כזה מאוד חשוב להבדיל בין בעל שמשתדל לדאוג למשפחה כמיטב יכולתו ויש זמנים שהוא עייף לבין בעל שלא אכפת לו והוא שייח סעודי.

הפותחת תארה את בעלה ש"הוא בעל ואבא נפלא והיום יצא שהיה עליו הרבה עול בבית והוא נשא אותו בשמחה ובנעימות. גם את החלק שהפלתי עליו בגלל שהיה לי בלתם של העבודה."

אז מגיעה לו הערכה ומגיע לו שיאפשו לו לישון.

אבל את לא יכולה להחליט שכל יום הוא "צריך" לקום רק כי את לא אוהבת את הרעיון שהוא ישן עד מאוחר.

וכמו שאמרתי אני ממש מבינה את ההרגשה שאצלי כבר אמצע היום והוא רק נתעורר ועדיין אני חשוב לי שיקבל את השינה שהוא צריך.

אני חושבת שזה גם נובע מהרקע ממנו אנחנו מגיעים כמה למדו אותנו בילדות ששינה זה חשוב. מי שלא גדל על החשיבות של שינה או לפחות למד עליה בהמשך חייב באמת לא מבין כמה זה ממש חשוב.

ותראי כמה נשים כתבו פה שהן מתעוררות מאוחר והבעל מארגן את הילדים בבוקר. ועדיין הן לא עצלניות הן עובדות קשה כל היום.

לישון זה ניצול זמן חשוב מאוד! זה קריטי לפעילות של הגוף. בן אדם שפועל עד מאוחר וקם מאוחר הוא לא עצל. הוא פשוט מארגן את הזמן שלו בצורה אחרת.

אני חושבת שאם תשדרי לילדים שזאת עצלות וחוסר ניצול זמן, אז הם יחשבו כך. ואם לא אז הם פשוט יחשבו שאילו שעות השינה של אבא.

אצלנו זה הפוך
בעלי משכים קום, מתקתק, מכין, מלביש, באמת אלוף
אני ישנה עד שאני כבר צריכה לקום בין אם לעבודה בין אם לעיסוק אחר, לא מסוגלת לחשוב לקום לפני שמונה וחצי, שש-שבע? אני לא מכירה את השעות האלו...

שבתות ישנה עד שחוזרים מבית הכנסת (יש לי גם גדולים, וב"ה קיבלו את הגנים של בעלי)
אל תכעסי על בעלך, יש אנשים של בוקרא יש של לילה, בעלי בעשר, גם אם נח צהריים, כבר אי אפשר לדבר איתו, להתקלח אין לו כוח. לתכנן, לחשוב- הוא לא שם המוח שלו פעיל בשעות הבוקר המוקדמות.
אני הפוך- ערה עד השעות הקטנות של הלילה, מלאה בעשיה, תכנון, כתיבה, המוח חשלי פורה בשעות הללו.

מאמינה שבעלך ער בלילה והוא מקדם ועושה דברים למען הבית- ניקיון, כלים וכו...
בעלי בכל אופן לא מרגיש פראיר, אני עושה את כל שאר הדברים בבית, לו נשאר רק ארגון הבוקר. 
במקומך, הייתי מביאה לבעלך תפקידים שאותם יעשה בשעות הערות שלו, וזה יקל עלייך (למשל- בלילה להכין כריכים לגנים...לקפל כביסה, לסדר שתקומו לבית נקי)

דבר ראשון חיבוק, גם על הסיטואציה שאת מארגנת אותם לבד וגם על הרגשות כלפיו

לי לפעמים עוזר כשאני מתבאסת על דברים בו-

להזכיר לעצמי שלא בחרתי בו בגלל מקבץ התכונות שלו, מה שאני רוצה זה שותף לחיים. אז תכונה ספציפית שאני לא אוהבת פחות משנה כי לא חיפשתי את האיש הכי מושלם בעולם אלא את השותף שלי ואנחנו מתקדמים ביחד.

אבל כן, מובן שמבאס...

באמת במהלך היום כששוב היה בינינו ממשק הכעס שלי לגמרי נעלם.

הוא בעל ואבא נפלא והיום יצא שהיה עליו הרבה עול בבית והוא נשא אותו בשמחה ובנעימות. גם את החלק שהפלתי עליו בגלל שהיה לי בלתם של העבודה.

"נכון, לא ביקשתי עזרה. ציפיתי שיושיט אותה לבד "

אם רוצים עזרה, עדיף לבקש. 

ואם לא מבקשים אז לקחת בחשבון שלא מקבלים, ואז אין מה להתאכזב או לכעוס.

ובמיוחד שהוא במיטה ולא ברור כמה הוא בכלל היה מודע לסיטואציה.

אם את צריכה עזרה בבקרים אז מן הראוי לתאם ציפיות

בעלך לא נביא הרי. אם את רוצה שינוי מהסדר הקיים בלי לדבר עליו, זה בעייתי בעיניי.

אבל אם מדובר על זה שאת רוצה שינהל את הזמן כמו שנראה לך שנכון, כמו ללכת לתפילה שכתבת בהודעה אחרת פה בשרשור, זה כבר משו אחר לדעתי. 

בעבר כל בוקר היינו מארגנים ביחד

לארגן ילדים לבד כל בוקר כשהבעל ישן זה לא סבבה.

גם בעלי היה כך. רגיל לקום מאוחר, וממש כמוך, זה היה מוריד לי וצברתי כעס פנימי כי כל הלחץ של הבוקר היה עליי וזה היה סיוט באיזשהו שלב

אז התחלתי לדבר על זה.

עכשיו אני באמת מבינה שמי שרגיל ללילה - קשה לו עם הבוקר. באמת. מצד שני, לא מקובל עליי להיות המבוגר האחראי היחיד על הכל, במיוחד שזה משפיע על שעת החזרה שלי מהעבודה. ואצלנו זה גלש על עוד תחומים שהיו שלי בלעדית. ונגמר לי הכח.

אני צריכה שותף.

אם את מרגישה שיש שותפות, וזה רק הבוקר (את למשל כותבת שהוא מנקה ועושה כלים וכו) - אזבעיניי זה בסדר שלכל אחד יש תחומים אחרים וזה מתחלק ביניכם. נגיד את על הבוקר והוא נותן את שלו בזמנים אחרים. וזה בסדר גם לבקש עזרה ומתבקש וסביר להניח שהוא לא יבין לבד, כי כשלוקחים אחריות השני משחרר אותה

אבל אם האחריות היא שלך בלעדית בכל מיני דברים - תדברי על זה,אבל נראה שזה לא המצב ממה שכתבת.

לגבי מוריד לך - שוב, מתחברת. אני כן אמרתי שזה מוריד לי. מה אעשה🤷  השיח בינינו אמיתי וכנה ואני משתדלת מאוד לדבר לא בצורה ביקורתית ולהעביר את התחושות שלי ממקום של שיתוף, אבל זה לא אומר שאני לא אגיד דברים שמפריעים לי. וחשוב לעשות הפרדה בינך לבין עצמך האם מדובר ברצון בשליטה על ההתנהלות שלו, שאז ההתייחסות היא אחרת, להאם באמת זה מפריע לך ממקום אחר. הקו הוא דק מאוד.

שנים ארוכות אני אירגנתי לבד תמיד כי הוא עבד ממוקדם

כשהתאפשר האחריות עברה אליו רוב הזמן

אבל וידאתי שסה בסדר מצידו והוא ממ שםירגן כי בסוף אני קמתי להניק ורוב הזמן איתם לבד והרדמות לרוב עלי והבית כמעט בהכל אז זה היה גם הגיוני

ואגב כהשוא מארגן אותם -אני לא קמה גם אם בוכים או מעצבנים..כמו שאני מתמודדת לבד בזמנים אחרים גם הוא יכל

חוץ מכל המילואים בשנתיים האלה שכמובן שינו הכל

אבללל

אם לך לא טוב האחריות את צריכה לומר

לא באותו זמן

להגיד שזה לא נכון לך ככה וקשה לך

אבל

אם באמת הוא עובד בערב במטבח וכלים ועוד דברים אז למה בעצם זה כזה נורא שמשהו יהיה התפקיד שלך?

זה די הגיוני במובן מסוים

אבל אם נח לך חלוקה שונה א זדברו בינכם

הטעות פה היא זה שאת לוקחת אחריות לא ברצון ואז מרירה מבפנים

עדיף לדבר גלויות

אם תקבעו שבימים מסוימים הוא מארגן בבוקר- אני חושבת שהוא יעשה את זה בסוף..קם אם לא מושלם בהתחלה

אבל בימים שהלוז שלי גמיש יותר אז בסוף אני לא מקבלת עוד שעה בבוקר כי הילדים יוצאים מאוחר יותר.

וכשאני מקבלת עוד שעה אני בדרך כלל משתמשת בה לניקיון וארגון הבית, שבמקרה הבוקר היה במצב ממש נורא. אולי באמת זה מה שעיצבן אותי הבוקר במיוחד, שידעתי שלא יהיה לי זמן לזה בשאר היום.

בעלי מוציא למסגרות

מארגן להם את האוכל והכל.

לא מזמן ממש היה לנו פיצוץ על זה.

ופשוט הבנו ביחד שככה אני ואני לא מצליחה לקום מוקדם.

אז פשוט בערב לעזור במה שאפשר.

אם זה לסדר את הנעלים ליד הדלת/ לדאוג לבקבוקי המים

בגדים לראות שיש הכל לאוכל.

ואז בבוקר שלו נראה אחרת לגמרי והוא כאילו לא לבד בזה.

והפוך כן ?אני קמה בלילה בד"כ לילדים כי אני יודעת שהוא יצטרך לקום איתם. 

שלו יהיה כוח לקום בבוקר.

לא זפציפי אליך אבל יש פה הרבה תשובות שאומרות שיש אנשים שיותר קשה להם וככה זה

אז אני שואלת אותך כי אין לי אפשרות לשאול אותם

באמת מסקרנות,.לא כביקורת (מה שעובד בינך לבעלך מי אני שאתערב)

מה יקרה אם הוא יצא מהבית מוקדם וישאיר לך את האחריות על הילדים?

או יצא למילואים?

גם אז לא תצליחי לקום?

אומרת מנסיון עם בעלי

בגלל זה גם עמדתי על זה

אמנם קשה לו, אבל הוא מצא את הדרך לעשות את זה כמו גדול ולמצוא זמן להשלים שינה גם כשהוא עדיין ישן מאוחר. זה באמת ענין של סדרי עדיפויות בעיניי והרגלים

לא יודעת מה הייתה הסיטואציה ביניכם

וכמה הוא לקח על עצמו בזמנים אחרים,

אבל שתדעי שזה ממש ראוי להערכה ולעיתים כרוך במאמץ עילאי ויכול להיות כרוך ברגרסיות.

אם בעלך הצליח לשנות את דפוס השינה שלו וזה לא נשבר בשינויים וחזר לדיפולט של לישון מאוחר לקום מאוחר, אז ממש כך הכבוד לו.

השאלה למה צריך להוציא אותו כ"כ מאיזור הנוחות שלו, והאם זה שווה את המאמץ.

לגל זוג כנראה יהיה סיפור אחר.

גם אצלנו וגם אצל לא מחוברת. זה דווקא משתלב שהורה אחד אחראי בלילה על הקימות לילדים וההורה השני על הבוקר.

הם כבר גדולים,אז אין חלוקה כזו

והוא לא שינה ככ. הוא ישן מאוחר, קם לפזר אותם וישן שעה שעתיים בצהריים כדי להמשיך לישון מאוחר😅

לגבי ה- למה,אז האמת שפירטתי. לא מתאים לי שהבקרים בלעדית שלי כל החיים. זה מעכב אותי וגורם לי לחזור מאוחר מהעבודה. ואז אני זו שמתעייפת ונגמרת ואין לי זמן לנוח ואני חסרת סבלנות

ואני לא חיה לבד הרי

וגם כשהוא איתם בבוקר, זה אני שמכינה אוכל וכו כן?

כאילו עם כל הכבוד לקושי שלו, שנינו עובדים ואני גם עובדת בבית יותר ממנו.

בעיניי ממש לגיטימי שהחלק של פיזור שייך לו ואני יכולה להתעופף לי לעבודה. זה בסוף בשביל ליצור איזון בין הבית לעבודה ולהתנהל בשפיות.

אפשר להתחלק בימים מי מפזר מתי,

או שהוא יקח על עצמו יותר בזמנים אחרים.

אצלנו למשל תנאים של עבודה מהבית זה מאסט אז כמעט ואין את השיקול של לצאת מוקדם בשביל לחזור מוקדם.

בסוף זה פערים שיש בניהול בית ולכל זוג יתאים פתרון אחר, אבל זה פער לגיטימי, זה לא שיש הורה חרוץ והורה עצלן, והורה העצלן צריך לשנות את ההתנהגות שלו. (לא שאמרת את זה, אבל לכאורה ככה אפשר לחשוב על מי שרוצה להמשיך לישון בבוקר כשהשני כבר מתחיל את היום)

לנו זה מסתדר יופי ולבעלי אין תלונות, בסוף הוא בעצמו מרוצה מזה גם

אגב, אם תקראי את התגובה הראשונה שהגבתי זה באמת מה שכתבתי. שאם הוא נותן את שלו בזמנים אחרים, אז שתשחרר כי זה באמת עניין של התאמה לכל סיטואציה ספציפית.

אם הייתי סבבה עם הבקרים וזה לא מפריע לי לנהל את היום, והיה לי גיבוי בכלבדברים אחרים, בבקשה. תפאדל

אבל זה לא היה המצב אצלנו

אם אין לי ברירה אני אקום מוקדם אבל אסחוב את העייפות לאורך כל היום.

אם מתאפשר לי אני ישנה כשהם ערים ולפעמים זה נגמר בתאונות קטנות או גדולות.

הרבה פעמים זה פשוט לקום חסרת אנרגיות, חסרת סבלנות. יותר קצרה איתם. רק שבניגוד לאנשים שעייפים בלילה, זה דופק את כל היום.

שבוע שעבר קמתי כל יום מוקדם:

1. מילואים

2. בדיקה רפואית

3. הקטן העיר אותי ממש מוקדם

4. קמנו לפני הזריחה בגלל נסיעה מסויימת

5. חותים

6. שכן שצעק מהרחוב.

הרגשתי שאני קורסת כבר ברמה של דיכאון.

בשבת סוף סוף הצלחתי לישון בבוקר והחיים נראים אחרת.

ובלילות התקשיתי להירדם כמה שאני מנסה, לא מצליחה.

לא תמיד זה היה ככה, זה תמיד בא לי בתקופות,

דווקא בגלל העבודה, שיש תקופות שאני עובדת עד מאוחר ממש (חוזרת הביתה ב1-2 בלילה)

אז קמה מאוחר ויוצאת לעבודה בשעות הבוקר המאוחרות אחרי הפקקים.

ויש תקופות שקמה מוקדם, יוצאת מוקדם וחוזרת מוקדם והולכת לישון מוקדם. ממש לא קל, זה מאבק אבל עושה כי חשוב לי להיות בשעות אחר"צ עם הילדים.

הפעם לא מצליחה לסדר את השעות וזה תסכול עמוק דווקא בגלל המילואים ובגלל שזה בזבוז שאני ערה כשהקטנים ישנים ואז מתוסכלת שהם קמים "מוקדם"

אגב בעלי הפוך ממני.

21:00 קורס למיטה ויתהפך העולם, 6:00 הוא כבר בקפה שני. והוא מאוד מתקשה לקום בלילה. לעומת זאת בלילה השינה שלי קלה. בבוקר זה הקריסה שלי.

לא לפנות אלי לא לדבר אלי..

פעמיים בשבוע יש לי שיעור ספורט בבוקר (9:00 לא להתלהב מדי חח)

ובימים האלו אני מרגישה עם אנרגיות ומפוקסת כרגיל לאורך היום, לא משנה כמה מוקדם קמתי.

ב9.30 בבוקר ואני צריכה להיות ברכבת כבר ב8

אני יודעת לקום בבוקר 😅

אבל אני משמעותית פחות יעילה, אני משמעותית עובדת פחות טוב.

מפספסת דברים, המון פעמים עצבנית יותר אמא פחות טובה וכו.

אני חושבת שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להכיר בכוחות שלנו.

ואני יודעת שהחיים של כולנו יותר טובים כשאני קמה מאוחר יותר. אז אני אנסה כמה שיותר להתכונן לזה.. 

עצבנית
אין לי כוח לאף אחד
מביאה לילדים שוקולד למי שמתארגן מהר, כדי שזה יהיה מהיר, אין לי סבלנות

ומכין את כל כריכי הבוקר.
אם גם זה עליי, וואי וואי.
הרבה פעמים הילדים קמים לפני ומכים לי בספה, הם יודעים שאמא בבוקר- ישנה.
והם יודעים עד 7  להעיר אותי להתארגנות.

אני כזאת שישנה עד מאוחר .. ושונאת ממש לקום לארגן את הילדים בבוקר..

כשאני רואה שבילי עושה את זה וואלה אני ממשיכה לנח או לישון..

יש מצב שזה מפריע לו כל הסיפור הזה אבל אם הוא לא יציף את זה לא יהיה לי מושג!

חבל לצפות לבד שהוא יבין.

גם דברים שהכי הכי נראים לנו מובנים לצד השני הם לט בהכרח מובנים מאילהם

לדעתי האישית, כמה שזה קשה, את צריכה לשחרר את זה בתוכך, להניח לו, לקבל אותו.

אם זה מפריע לו והוא רוצה לעשות עבודת המידות, אז אפשר לנסות לעזור אחד לשני מתוך אהבה.

אם פעם ב כמה זמן את צריכה עזרה, ספציפית בוקר שאת ממהרת מהרגיל, תבקשי ממנו ערב קודם, "אני מחר בבוקר צריכה עזרה תוכל בבקשה לקום לעזור לי, אח"כ תמשיך לנוח,מצטערת, מחר ממהרת במיוחד". ובבוקר ממש תודי לו על זה, שזה עזר לך המון. ובערב תפרגני לו שהיה נראה שהילדים נהנו להספיק לראות אותו בבוקר לפני שיצאו.

שאר הימים תסתדרי, תקומי מוקדם יותר/תכיני מהערב/אל תתכנני פרוייקטים מיוחדים לבוקר כמו שהיה בהודעה הפותחת.

תפרגני לו הוא יפרגן לך.

הרי יש בזוגיות המון דברים שיכולים לא למצוא חן, או לא להוות דוגמא אישית לילדים, או להקשות על תפקוד זורם של הבית. לעניות דעתי צריך קודם לנסות לקחת אחריות בעצמך, לא סותר שאפשר לדבר, לשתף וכו. אבל אם משהו מפריע לי במישהו אחר אני צריכה להתבונן פנימה ולהבין מה אני צריכה לתקן בי. אחרי שעושים עבודה כזו אפשר לגשת ולהגיד קשה לי בבקרים לנהל לבד את הבית, אבל לא ממקום של זה בעייתי שאתה ישן לך, אלא לשתף בקושי האישי, אולי יהיו לו רעיונות איך לעזור.

פשוט מהתגובות שראיתי ענו לך צודקת/לא צודקת ורעיונות פרקטיים מה לעשות.

ולדעתי האישית זה בכלל לא העניין פה. אלא איך לכבד ולאהוב את האיש. איך לראות את הטוב. איך לשחרר.

זה יחזור אלייך, תרגישי ממך וממנו טוב בחזרה.

זה לא תמיד, יש פעמים שהוא יקום קודם במיוחד אם הוא צריך לצאת מוקדם.

אז פעם פתחתי את זה איתו וגיליתי שהוא רואה את זה אחרת לגמרי.

מסתבר שהוא ממש העריך את זה שנתתי לו לישון עוד. ואני בכלל לא התכוונתי לתת לו פשוט רציתי שהוא יקום.

ומאז למדתי שאם אני רוצה שהוא יהיה ער אני צריכה לבקש ממנו ולהסביר לו שזה חשוב לי.

וככה קורה.

אז ככה לפני כשנתיים נחשפתי לאיזה פודקאסט על קצרי וארוכי שינה.

אני קצרה -קמה די בקלות ומיד נכנסת לעניינים.

הוא ההיפך הגמור.

וזה מתסכל ברמות.

אין הרבה מה לעשות עם זה אבל כן יש משהו אחד. משמעותי- היא אומרת שם- לא לחכות לרגע האחרון עם ההשכמה- אלא להתחיל מראש- בשבילם נוצר הנודניק בשעון המעורר.

בני זוג יותר קשה לחנך. אבל מאז שלמדתי את השיטה אני מנהיגה אותה עם הילדים שלי שמגלים נטיות של אבא שלהם .וזה מדהים.

פשוט כמה פעמים להעיר. ולא רק ברגע האחרון.

לאחרונה- התחיל לעבוד לנו גם איתו- אני מעירה אותו לפני שאני יוצאת מהבית (אני יוצאת מוקדם לפני שכולם קמים) ואחכ מתקשרת מהדרך.

אצלינו זה ממש עזר.

הן מצד ההכלה של האירוע המסתכל (שבאופן טיבעי מתלבשות עליו אלף פרשנויות מבאסות).

והן בצד הפרקטי .

לצערי לא זוכרת את השם של הפודקאסט אבל אולי דרך מילות חיפוש תצליחי למצוא. 

לא קראתי תגובות נוספות בשרשור,

אבל נשמע שצריך פה שיח רגשי.

אני ממש מאוכזבת, היה לי ממש קשה, קיויתי שתראה את הקושי שלי ותעזור.. ממש משמעותי לי וגורם לי להעריך אותך כשאתה קם בבקר, וזה קשה לי כשאתה ישן בבקר וכו.

אני מוסיפה ומסייגת, שכדי להגיע בצורה כמה שיותר מיטיבה לשיחה כזאת, הכי נכון לעשות עבודה עצמית קודם, להבין מה בדיוק כואב לך ולמה, ומה חשוב לך ואת זקוקה ממנו.

כמובן שהשיח צריך להיות עלייך.

מה קשה לך, ממה התאכזבת, למה את זקוקה, מה מוריד לך ומה מרים לך..

לא להאשים ולא לדבר עליו ומה בסדר או לא בסדר בו, כי הנושא זה התחושות שלך כאישה והצורך שלך ממנו כאיש.

במיוחד כשזה קשור אליו.

למדתי שאני צריכה להביע צורך עם כמה שפחות הבעה של רגשות כואבים כי ברגע שהוא שומע רגש כואב וקשה שלי הוא נאטם ולא מסוגל לשמוע ולקבל במיוחד במיוחד כשזה קשור אליו. גם אם אני במקום הכי נקי ולא מאשים ומגיע לשתף את הצורך שלי, זה כואב לו מדי והוא מרגיש אחריות ולא מסוגל לשאת את זה.

לפני שתגידי שצריך פה עבודה על זה בפן הזוגי שלנו אני אקדים אותך ואומר שיש בזה משהו מקסים בעיני. ברגע שהוא הסביר לי מה זה עושה לו לשמוע שהוא גרם לי לכאב גם אם לא בכוונה זה מרגש אותי. כן הייתי רוצה שיהיה לי מקום בטוח גם לרגשות קשים אבל אני בנחת עם זה כי אני רואה שזה משהו שהוא צריך לפתור עם עצמו.

ומדהים שאת מצליחה לראות את הקסם למרות שזה מקשה עלייך!!!

זה נשמע לי משהו שכן מאוד חשוב לעבוד עליו כדי לאפשר פתיחות הדדית.

בינתיים בנושא הזה אולי יעזור להתמקד בצורך שלך לעתיד ולא בקושי שהיה.

להשתמש בשיח שנכון לך. לדוגמא לא להגיד הרגשתי בדידות איומה אלא היה לי קשה וכן הלאה.

תפתחו את המקום הזה של השיח הרגשי באופן שנכון עבור שניכם, בקשב, זה חשוב וזה נפלא.

עם כמות התגובות פה שכל זוג הם אחד ככה

חח ב"ה

כמובן שלא באה לעוף

כל זוג והדפקות שלו וכו וכו

ב"ה לכולם יש שק ועובדים ולומדים ופותרים

ורק רציתי להגיד לך שתדעי שזה מדהים שאת חותרת לפתרון וחותרת ללסדר את הדברים אצלך בפנים,

ולא צוברת וצוברת וצוברת כעס...

חיבוק ובהצלחה!!

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)