הייתי שם... קמה מוקדם מארגנת את כולם והוא ישן... 

תזכרי אבל שיש אנשים שהרבה הרבה יותר קשה להם לקום בבוקר

זה לא מרוע ולא מרצון לברוח מאחריות זה באמת קושי אוביקטיבי, ואם בשעות

הערות הוא עוזר, שחררי

איך שאני רואה את זה זו יותר מוטיבציה פנימית מאשר קושי אובייקטיבי

יש תקופות שהוא מחליט וקם מוקדם

ויש תקופות שכאילו לא אכפת לו. וזה כואב לראות את זה, כי זאת גם כזאת אפאתיות שמבאסת..

קשה לו לקום בבוקר. קם לתפילה של 8:30 או 9.

בהתחלה התבאסתי על זה. ניסיתי הרבה פעמים לעודד אותו ללכת לתפילה יותר מוקדמת שיספיק להתחיל יותר מוקדם בבוקר, אבל הוא אמר שהוא מעדיף ללמוד תורה עד מאוחר ולקום לתפילה יותר מאוחרת אז קיבלתי את זה.

ועדעין בשלב מסויים הרגשתי שזה לא הוגן שאני עושה הכל בבוקר. אז דיברתי איתו על זה שקשה לי לארגן לבד בבוקר והגענו להסדר ששנינו הסכמנו עליו. ולרוב הוא עומד בו. יש עדיין ימים שפתאום נורא קשה לו לקום והוא לא עושה את החלק שלו וזה מבאס. אבל אני משתדלת לקבל את זה בהבנה.

הייתה תקופה אחרי המילואים שהוא לא היה קם בכלל לתפילת שחרית בשבת. וזה הפריע לי והיה ברור לי שזה גם לא מה שהוא רוצה להתרגל אליו. ופתחתי את זה מולו בזמן זוגי רגוע ושקט. בלי עצבים. שחשוב לי שהילדים יראו אבא שהולך לתפילת שחרית בשבת. והוא הסכים שגם לו זה חשוב מאוד. ואמרתי שאני מבינה שזה התחיל מלהיות כל פעם חד פעמי והפך להיות די קבוע ואיך אני יכולה לעזור לו לצאת מהלופ הזה. וחשבנו על רעיונות ביחד ומאז ברוך ה הוא התחיל ללכת.

מפחדת לפתוח את זה מולו, חוששת שהיא ממש יעלב.

לדבר על הצורך שלי בבוקר זה כן אפשרי, אבל חוששת שגם יעבור אליו שאני מאוכזבת ממנו וזה רק יוריד לו את המוטיבציה.

ברור לי שגם לו זה מפריע באיזושהי מידה.

לפעמים אפילו מאוד מאוחר.

 לפעמים הוא מתעורר אחרי שכבר פזרתי את כולם ועשיתי קניות. 

הבוקר שלו מתחיל כשאני כבר מרגישה צהריים.

אבל אנשים צריכים את השינה שלהם גם אם סדר היום שלהם שונה משלי.

הבקרים הם האחריות הבלעדית שלי ואין לי שום צפיות לעזרה בבוקר.

מצד שני אני הולכת לישון כשבשבילו זה אמצע היום.

היה נחמד אם היינו יכולים לעשות דברים מוקדם בבוקר, אבל יותר חשוב לי שיקבל את השינה שהוא צריך.

תנסי לחשוב על הדברים האחרים שהוא נהדר בהם ולהזכיר לעצמך שכל אחד וסדר היום שלו. אם הוא הלך לישון מאוחר את לא רוצה שהוא יקום מוקדם, את רוצה שהוא יוכל לתפקד כראוי. ולא לחטוף כל מיני מחלות של חוסר שינה.

העניין הוא שהרבה פעמים אנחנו הולכים לישון ביחד וזו עדיין אותה חלוקה בבוקר.

אני הרבה פעמים מחכה לו שיבוא לישון, כי כיף יותר ללכת לישון ביחד.

לא יושבת רגל על רגל אבל הייתי מתקדמת לכיוון שינה הרבה יותר מוקדם. והוא רק ב12 מתחיל לחשוב על להתארגן לשינה - ואז חשוב לו ללכת לישון במטבח מסודר (המטבח זה התפקיד שלו..) ועד שמתארגן כבר קרוב ל1.

אתמול בגלל שלא הייתי באזור אז גם התחיל לשטוף כלים מאוחר יותר.

לא עוזר שאני אומרת לו שהלילה אני רוצה ללכת לישון מוקדם ובוא נתארגן מוקדם יותר.

אין שום בעיה להכיר בעובדה שהבקרים זה לא הזמנים שלו.

אלא אם יש מקרה חרום הוא לא קשור לבקרים. הוא עוזר בזמנים אחרים. אכפת לו ממני. 

וגם לי אכפת ממנו אז אני לא רוצה שיתלוש את עצמו מהמיטה בשביל לעזור לי.

כי את מצפה ממנו להתאים את עצמו אלייך.

אם הוא היה מבקש ממך להצטרף אליו למטלות הבית ב12:00 בלילה ומשכנע אותך למה זה הזמן המתאים,

מבחינה תפקודית היית מצליחה לסדר ולנקות ביעילות ב12:00 בלילה?

כנראה שלא..

ואז הוא היה כותב לא עוזר כמה אני מבקש ממנה לסדר בלילה ושתמשיך לישון איתי בבוקר כי כיף לישון בבוקר ביחד ולקום לבית מתוקתק..

אם היית מתארת אדם שיוצא לבלות עד מאוחר ובגלל זה קם מאוחר, זה דבר אחד,

אבל את מתארת אדם שמנצל את שעות היעילות שלו לדברים יעילים, ובשעות העייפות שלו מנצל לשינה.

אם את מרגישה שהחלוקה לא הוגנת, תציעי לו שהוא יהיה אחראי על יותר דברים בתמורה לאחריות שלך בבוקר.

לדוגמה שיהיה אחראי גם על כביסות וגם על הכנת אוכל מבושל למחר בנוסף.

אם את לא תצפי לעזרה בבוקר, ותקבלי את זה שהוא ישן אמנם אבל "מפצה" אותך בדרך אחרת, יהיה לך יותר קל עם הילדים בבוקר. כשאת מצפה לעזרה שלא מתקבלת זה הרבה יותר קשה להתמודד.

נראה לי שהעניין העקרוני הוא היותר משמעותי פה, והוא גם משפיע על העניין הפרקטי. ואם תצליחי לשחרר באמת את העניין העקרוני, הפרקטי לא יהיה קשה כמו עכשיו.

דבר שני אני ממש מתלבטת מה אני חושבת על זה.

כי מה לעשות, בחיים לפעמים צריך להכריח את עצמנו לעשות דברים גם בזמנים שלא נוחים לנו.

ואם הוא מארגן ומסתדר בימים שאני יצאתי לעבודה ב7 או 7 וחצי, אז למה כשאני בבית זה נופל עלי?

אם הוא היה יוצא לתפילה בזמן הזה זה היה משמח אותי מאוד שהוא לא יכול לעזור לי.

וכשהוא לא חייב הוא משחרר.

זה כמו שמישהי עם סוכרת הריון תצליח להתנזר ממאכלים מסויימים בהריון ואחרי הלידה כבר לא תעמוד בפיתוי למרות שהיא מאוד תנסה לשמור.

במקום להעריך את המאמץ שהוא עושה כשאת לא נמצאת, את כועסת שהוא לא מתאמץ תמיד,

אבל זה באמת קשה..

את לא מקבלת את זה כעניין עקרוני שלאנשים יש שונים יש עדיפות שונה מתי להתחיל את שעות השינה ומתי לסיים אותם.

אם הוא יעשה בדיקת גנטית ויוכיחו לך מחקרית שחור על גבי מבחנה, שאנשים עם גן מסויים יעילים יותר בלילה משעות הבוקר, זה יעזור לך לשחרר את העניין העקרוני?

אלא שהיית רוצה שיקום לתפילה

זה ממש שלו, לגמרי שלו, מול בורא עולם

ולהתאמץ מאוד ויש דברים שפחות.

הוא יכול לחזור לישון אחרי שהילדים בגנים.

מה שלפעמים יוצא שאני עושה  ביום החופשי שלי

זה מבאס, מצד שני משלימים אחד את השני.
ואני מקנא באנשים המשכימים קום עם הזריחה- בריא לגוף ולנפש. אני לא מצליחה.

ולכן באמת אצלנו בעלי אחראי בלעדי בבוקר ואני לפעמים קצת עוזרת.

אבל!! זה נעשה מתוך תיאום מלא בינינו ומלא פעמים אני מוודא איתו שזה בסדר ומנסה "לחפות" בזמנים אחרים..

יכולה להצליח לקום מוקדם

זה פונקציה של סדרי עדיפויות ויישום שלהם

אם הולכים לישון באופן קבוע מוקדם

אחרי תקופה באופן אוטומטי שעת הקימה תהיה מוקדמת 

זה נחמד כשאין אחריות על ילדים או על דברים נוספים

להמשיך עם הנטייה להיות איש לילה כשיש ילדים

בלי הסכמה מפורשת של בן/ בת הזוג

זו נטייה לזריקת אחריות

כל אחד עם כל נטייה שירגיל את עצמו לשעות שינה שמתאימות לגידול ילדים

יכול להיות יעיל גם בבוקר

זה עניין של הרגל ואימון

ככה אנשים משתפרים ומתפתחים בחיים

ולחילופין

יש אנשים שנצמדים לנטיות המולדות/ הרגלים גרועים שלהם

הפרשת הורמון השינה זה עניין מולד שמשפיע על היכולות.

זה כמו שתגידי לאשה שהיא לא מתאמצת להרים דברים כבדים כמו גבר,

מבנה הגוף שלה שונה ואני בנוי כמו גבר.

נכון שאם היא תתאמן בלי הפסקה או שאם החיים שלה יהיה תלויים בזה (כמו בתקופת העבדות) היא תצליח לעשות הכל,

אבל המחיר שזה ידרוש ממנה הוא לא פרופורציונלי.

זה לא שלכל האנשים יש את אותה יכולת לתפקד בבוקר ומפה זה רק חינוך, אחריות והרגל.

אלא מראש לא כולם באותה עמדת פתיחה.

רק אחרי שמקבלים את השוני, אפשר לדון האם המאמץ הדרוש שווה את המחיר או שעדיף להתאים את אורח החיים לנטיות השונות.

הפרשת הורמון השינה ביולוגית היא בשעת החשיכה כמו שביולוגית גוף האישה פחות בנןי למשאות כבדים

ולכן ההשוואה ליכולת להרים משאות כבדים היא בדיוק להפך

מי שתעבוד על עצמה תוכל להרים משאות כבדים- וכן. יהיה לזה מחיר

כנל לגבי הפרשת מלטונין

מי שלא תפרוש לישון מוקדם ותדאג לצמצם מעכבי הפרשה של מלטונים )קםה, תאורה, מסך, צריכת אנדרנלין)- תצליח לעכב את העייפות ולהפוך להיות איש לילה- אבל המחיר של זה יהיה יקיצה מאוחרת וקושי לקום בבוקר

הבעיה היא שזה לא באמת מחיר שהיא מדלמת

זה בעיקר מחיר שהבן זוג והילדים משלמים

ולכן זה לא משהו ששוה לשנות הרגלים בשבילו

עכשיו שוב- יש זוגות שזה מתאים להם

ובחלוקת העבודה בניהם זה עובד

אבל אי אפשר להתעלם ולגמד את המחיר

ולהגיד- ככה אני

יש אנשים שהפרשת ההורמון היא בשעה מאוחרת יותר בלילה,

ולכן השינה הטובה שלהם תהיה מאוחר יותר.

זה לא שהפרשת ההורמון היא בתחילת הלילה והם "דפקו" את המערכת בגלל הרגלים לא טובים.

גם אם אי אפשר לגמד את המחיר ולומר אם תרצה אתה יכול.

אבל מי שרוצה יכול ללמוד להתאמן ולאמץ הרגלים אחרים

בניגוד לנטייה הטבעית שלו

גם הנטייה הטבעית שלי היא להיות ציפור דרור

ולמרות זאת אני נשואה עם ילדים ועם משרה כמעט מלאה

אז הנטייה הטבעית שלי חלק מהיום בצד כדי לנהל חיים תקינים

המחיר של הרגלי שינה שונים מהנטייה הטבעית הוא הגיוני לחלוטין בהתחשב בצורך הטבעי כהורה לילדים

אבל אנשי הלילה כמוני ישארו כך לנצח.
זה לא רק לקום מוקדם
בשתיים בלילה אני יכולה לעבוד מהבית, להכין לחם לבוקר, אני בשיא שלי.
אם אקום בשש אשב על הספה חסרת מעש, המוח לא עובד. אני תשושה ועייפה, לא מסוגלת להכין כריכים לילדים אפילו.
הלוואי והייתי הפוך, אבל אני ככה, זה האופי שלי. גם אם אישן בעשר בלילה (כמעט ולא קורה.. בלילות אני נהיית היפר), בבוקר אקום תשושה ועייפה

קשה לי מאוד לקום בבוקר

לא משנה כמה מוקדם הלכתי לישון

גם לישון מוקדם זה לא קל כי בלילה פתאום יש לי אנרגיות ובבוקר אני פשוט פסיבית, גם אם קמתי אני לא מתפקדת טוב איזה שעתיים

תדעי שזה מאוד מבאס

אני מאוד רוצה להצליח לקום בבוקר וזה פשוט לא הולך

אני יודעת שגם בעלי מבואס עליי אבל לא עוזר לי כשהוא אומר לי את זה כי אני פשוט יודעת שהוא צודק ויש לי כבר ייסורי מצפון משל עצמי....

אני יכולה להגיד לך מהצד שלי, שאולי תשאלי אותו אם הוא מעוניין לשנות ואם זה מפריע לו ואם כן אז איך את יכולה לעזור לו לעשות שינוי

ואם זה לא מפריע לו אז להסביר לו מה את צריכה ממנו בעזרה עם הילדים ומשם זה שלו

זה הרבה יותר טוב.

היום כבר יודעים שיש אנשים שמתפקדים יותר טוב בלילה.

חבל באמת לנסות אחרת..

אם זה פשוט עניין של ברזל וכו סבבה

אבל אם לא

באמת חבל להלחם בזה 

אני מאחרת ללימודים מפסידה חומר

זה לא עושה לי טוב בסוף

ולכן אני דואגת לקום במרווח זמן סביר שיאפשר לי להתעורר על החיים עם הקפה 

אם אני רוצה להיות בעבודה ב7.30 למשל, ובטוב (כולל חצי שעה נסיעה) אני מבחינתי קמה ב5.20 כדי להתאושש קודם בנחת ולהספיק פרוסות לילדים ועוד כמה דברים בבית

אז ככה שאם את מצפה לצאת מהמיטה ולקבל איזה פרץ של מרץ לא נורמלי ולהתחיל לרוץ במעגלים - זה לא ככ עובד 

אני ישנה 7 שעות לפחות כל לילה, ועדיין לוקח לי זמן להתאושש בבוקר.  

אקום גם שעתיים לפני, זה לא משנה, המוח שלי לא פורה בשעות הללו, מה שבלילה כן.
קשה לי לחשוב, לתכנן, לארגן לנקות.
אגב, אני קמה בלילות ליונקת...ולילדים שקמים בלילה לעיתים. בעלי לא. 7 שעות לפחות לישון זה חלום שכנראה יקרה כשיגדלו כולם.אני זקוקה לשנת הבוקר כדי לקום עם כוחות ומרץ, זה גם קורה כשלא ישנים רצוף העייפות בבוקר גדלה (בלי קשר לחוסר יכולת תפקוד בבוקר אצלי)
טוב לנו ככה.
הוא מבחינתו בבוקר קם מוקדם מתקתק הכל שולח את כולם למסגרות ובזה סיים את כל אבל כככללל מחויבותו לבית...שווה לו.

ב"ה יש לי עבודה שאני קובעת את השעות, הקב"ה דואג לכל אחד לפי איך שברא אותו...וצריך לומר תודה

אם אני צריכה לצאת ב7:30, יש שתי אפשרויות.

אני יכולה לקום ב6:45, להתארגן בזריזות, לצחוק עם הילדים שבעלי הלביש לפני שהלך לעבודה ולמור לארגן אותם ולצאת בזמן.

או שאני יכולה לקום ב6:00 כדי לארגן אותם לבד. להימרח חצי שעה בעיניים טרוטות, לארגן אותם בלחץ, גם אם היו לבושים מהלילה ולצאת מהבית באיחור קל עם ארוחת בוקר ביד במקרה הטוב ולהיות כל היום עייפה.

עבורי 45 הדקות האלה של השינה הם קריטיות

אם אקום מוקדם יותר, כדי להתארגן יותר בנחת, רק יווצר יותר לחץ בבוקר כי אני פחות אתפקד

אני לא באתי אלייך בטענה שאת חייבת לקום מוקדם. זה היה שיתוף שלי למה שאמרה @רקאני על התאוששות.

אם עובד לכם ככה אז מעולה

כל אחד והגוף שהוא קיבל מהקב"ה

אצלנו לא משפיע על הילדים הגדולים בכלל (גילאי 13-20). הם לומדים חריצות מהאבא ולומדים שכל אחד יש לו כוחות אחרים

גם אני עייפה ורוצה לישון, אבל יש לי מחויבויות שמקימות אותי. כשאני לא בבית ובעלי צריך לתפקד בבוקר ואין ברירה אחרת הוא קם. כשאני בבית, הוא ישן. ולכן זו עצלות, וכן, כואב לי כשהילדים שלי רואים חוסר ניצול של הזמן ועצלות . סבבה שאתה עובד וחרוץ כשאתה ער, אבל אתה מתעצל לקום, לא משנה איך נצבע את זה. כל אחד מאיתנו, אם לא היתה לו ברירה , היה קם מוקדם בבוקר. זה עניין של בחירה וסדר עדיפויות.

הילדים שלי יודעים על עצמם שלכל אחד יש כוחות אחרים ולא צריכים לראות את אבא שלהם ישן בבוקר בשביל להבין.

בשבתות , בחופשים, סבבה לישון, זה הזמן. ביומיום? תמיד יש מה לעשות ב"ה, חבל על הזמן. 

זה לא אומר שהוא עצלן בשאר הזמן שהוא ממשיך לישון.

אנחנו חיים בדור שיש מספיק ידע מדעי בשביל לדעת שמישהו שקם מאוחר זה לא בהכרח עצלות. הוא צריך לקבל 8 שעות שינה רצופות, אם הלך לישון ב1 הוא *צריך* לישון עד 9.

זה שאנחנו לא תמיד מקבלים את השינה שאנחנו צריכים לא אומר שמי שישן מספיק הוא עצלן. אם את לא מקבלת מספיק שינה תשתדלי לעשות מאמץ לקבל לא להאשים אחרים בעצלות.

אחד הדברים הממש חשובים שאנשים מפספסים ששינה הוא אחד הצרכים הכי מהותיים שבן אדם צריך וחוסר שינה מזיק מאוד.

בדיון כזה מאוד חשוב להבדיל בין בעל שמשתדל לדאוג למשפחה כמיטב יכולתו ויש זמנים שהוא עייף לבין בעל שלא אכפת לו והוא שייח סעודי.

הפותחת תארה את בעלה ש"הוא בעל ואבא נפלא והיום יצא שהיה עליו הרבה עול בבית והוא נשא אותו בשמחה ובנעימות. גם את החלק שהפלתי עליו בגלל שהיה לי בלתם של העבודה."

אז מגיעה לו הערכה ומגיע לו שיאפשו לו לישון.

אבל את לא יכולה להחליט שכל יום הוא "צריך" לקום רק כי את לא אוהבת את הרעיון שהוא ישן עד מאוחר.

וכמו שאמרתי אני ממש מבינה את ההרגשה שאצלי כבר אמצע היום והוא רק נתעורר ועדיין אני חשוב לי שיקבל את השינה שהוא צריך.

אני חושבת שזה גם נובע מהרקע ממנו אנחנו מגיעים כמה למדו אותנו בילדות ששינה זה חשוב. מי שלא גדל על החשיבות של שינה או לפחות למד עליה בהמשך חייב באמת לא מבין כמה זה ממש חשוב.

ותראי כמה נשים כתבו פה שהן מתעוררות מאוחר והבעל מארגן את הילדים בבוקר. ועדיין הן לא עצלניות הן עובדות קשה כל היום.

לישון זה ניצול זמן חשוב מאוד! זה קריטי לפעילות של הגוף. בן אדם שפועל עד מאוחר וקם מאוחר הוא לא עצל. הוא פשוט מארגן את הזמן שלו בצורה אחרת.

אני חושבת שאם תשדרי לילדים שזאת עצלות וחוסר ניצול זמן, אז הם יחשבו כך. ואם לא אז הם פשוט יחשבו שאילו שעות השינה של אבא.

אצלנו זה הפוך
בעלי משכים קום, מתקתק, מכין, מלביש, באמת אלוף
אני ישנה עד שאני כבר צריכה לקום בין אם לעבודה בין אם לעיסוק אחר, לא מסוגלת לחשוב לקום לפני שמונה וחצי, שש-שבע? אני לא מכירה את השעות האלו...

שבתות ישנה עד שחוזרים מבית הכנסת (יש לי גם גדולים, וב"ה קיבלו את הגנים של בעלי)
אל תכעסי על בעלך, יש אנשים של בוקרא יש של לילה, בעלי בעשר, גם אם נח צהריים, כבר אי אפשר לדבר איתו, להתקלח אין לו כוח. לתכנן, לחשוב- הוא לא שם המוח שלו פעיל בשעות הבוקר המוקדמות.
אני הפוך- ערה עד השעות הקטנות של הלילה, מלאה בעשיה, תכנון, כתיבה, המוח חשלי פורה בשעות הללו.

מאמינה שבעלך ער בלילה והוא מקדם ועושה דברים למען הבית- ניקיון, כלים וכו...
בעלי בכל אופן לא מרגיש פראיר, אני עושה את כל שאר הדברים בבית, לו נשאר רק ארגון הבוקר. 
במקומך, הייתי מביאה לבעלך תפקידים שאותם יעשה בשעות הערות שלו, וזה יקל עלייך (למשל- בלילה להכין כריכים לגנים...לקפל כביסה, לסדר שתקומו לבית נקי)

דבר ראשון חיבוק, גם על הסיטואציה שאת מארגנת אותם לבד וגם על הרגשות כלפיו

לי לפעמים עוזר כשאני מתבאסת על דברים בו-

להזכיר לעצמי שלא בחרתי בו בגלל מקבץ התכונות שלו, מה שאני רוצה זה שותף לחיים. אז תכונה ספציפית שאני לא אוהבת פחות משנה כי לא חיפשתי את האיש הכי מושלם בעולם אלא את השותף שלי ואנחנו מתקדמים ביחד.

אבל כן, מובן שמבאס...

באמת במהלך היום כששוב היה בינינו ממשק הכעס שלי לגמרי נעלם.

הוא בעל ואבא נפלא והיום יצא שהיה עליו הרבה עול בבית והוא נשא אותו בשמחה ובנעימות. גם את החלק שהפלתי עליו בגלל שהיה לי בלתם של העבודה.

"נכון, לא ביקשתי עזרה. ציפיתי שיושיט אותה לבד "

אם רוצים עזרה, עדיף לבקש. 

ואם לא מבקשים אז לקחת בחשבון שלא מקבלים, ואז אין מה להתאכזב או לכעוס.

ובמיוחד שהוא במיטה ולא ברור כמה הוא בכלל היה מודע לסיטואציה.

אם את צריכה עזרה בבקרים אז מן הראוי לתאם ציפיות

בעלך לא נביא הרי. אם את רוצה שינוי מהסדר הקיים בלי לדבר עליו, זה בעייתי בעיניי.

אבל אם מדובר על זה שאת רוצה שינהל את הזמן כמו שנראה לך שנכון, כמו ללכת לתפילה שכתבת בהודעה אחרת פה בשרשור, זה כבר משו אחר לדעתי. 

בעבר כל בוקר היינו מארגנים ביחד

לארגן ילדים לבד כל בוקר כשהבעל ישן זה לא סבבה.

גם בעלי היה כך. רגיל לקום מאוחר, וממש כמוך, זה היה מוריד לי וצברתי כעס פנימי כי כל הלחץ של הבוקר היה עליי וזה היה סיוט באיזשהו שלב

אז התחלתי לדבר על זה.

עכשיו אני באמת מבינה שמי שרגיל ללילה - קשה לו עם הבוקר. באמת. מצד שני, לא מקובל עליי להיות המבוגר האחראי היחיד על הכל, במיוחד שזה משפיע על שעת החזרה שלי מהעבודה. ואצלנו זה גלש על עוד תחומים שהיו שלי בלעדית. ונגמר לי הכח.

אני צריכה שותף.

אם את מרגישה שיש שותפות, וזה רק הבוקר (את למשל כותבת שהוא מנקה ועושה כלים וכו) - אזבעיניי זה בסדר שלכל אחד יש תחומים אחרים וזה מתחלק ביניכם. נגיד את על הבוקר והוא נותן את שלו בזמנים אחרים. וזה בסדר גם לבקש עזרה ומתבקש וסביר להניח שהוא לא יבין לבד, כי כשלוקחים אחריות השני משחרר אותה

אבל אם האחריות היא שלך בלעדית בכל מיני דברים - תדברי על זה,אבל נראה שזה לא המצב ממה שכתבת.

לגבי מוריד לך - שוב, מתחברת. אני כן אמרתי שזה מוריד לי. מה אעשה🤷  השיח בינינו אמיתי וכנה ואני משתדלת מאוד לדבר לא בצורה ביקורתית ולהעביר את התחושות שלי ממקום של שיתוף, אבל זה לא אומר שאני לא אגיד דברים שמפריעים לי. וחשוב לעשות הפרדה בינך לבין עצמך האם מדובר ברצון בשליטה על ההתנהלות שלו, שאז ההתייחסות היא אחרת, להאם באמת זה מפריע לך ממקום אחר. הקו הוא דק מאוד.

שנים ארוכות אני אירגנתי לבד תמיד כי הוא עבד ממוקדם

כשהתאפשר האחריות עברה אליו רוב הזמן

אבל וידאתי שסה בסדר מצידו והוא ממ שםירגן כי בסוף אני קמתי להניק ורוב הזמן איתם לבד והרדמות לרוב עלי והבית כמעט בהכל אז זה היה גם הגיוני

ואגב כהשוא מארגן אותם -אני לא קמה גם אם בוכים או מעצבנים..כמו שאני מתמודדת לבד בזמנים אחרים גם הוא יכל

חוץ מכל המילואים בשנתיים האלה שכמובן שינו הכל

אבללל

אם לך לא טוב האחריות את צריכה לומר

לא באותו זמן

להגיד שזה לא נכון לך ככה וקשה לך

אבל

אם באמת הוא עובד בערב במטבח וכלים ועוד דברים אז למה בעצם זה כזה נורא שמשהו יהיה התפקיד שלך?

זה די הגיוני במובן מסוים

אבל אם נח לך חלוקה שונה א זדברו בינכם

הטעות פה היא זה שאת לוקחת אחריות לא ברצון ואז מרירה מבפנים

עדיף לדבר גלויות

אם תקבעו שבימים מסוימים הוא מארגן בבוקר- אני חושבת שהוא יעשה את זה בסוף..קם אם לא מושלם בהתחלה

אבל בימים שהלוז שלי גמיש יותר אז בסוף אני לא מקבלת עוד שעה בבוקר כי הילדים יוצאים מאוחר יותר.

וכשאני מקבלת עוד שעה אני בדרך כלל משתמשת בה לניקיון וארגון הבית, שבמקרה הבוקר היה במצב ממש נורא. אולי באמת זה מה שעיצבן אותי הבוקר במיוחד, שידעתי שלא יהיה לי זמן לזה בשאר היום.

בעלי מוציא למסגרות

מארגן להם את האוכל והכל.

לא מזמן ממש היה לנו פיצוץ על זה.

ופשוט הבנו ביחד שככה אני ואני לא מצליחה לקום מוקדם.

אז פשוט בערב לעזור במה שאפשר.

אם זה לסדר את הנעלים ליד הדלת/ לדאוג לבקבוקי המים

בגדים לראות שיש הכל לאוכל.

ואז בבוקר שלו נראה אחרת לגמרי והוא כאילו לא לבד בזה.

והפוך כן ?אני קמה בלילה בד"כ לילדים כי אני יודעת שהוא יצטרך לקום איתם. 

שלו יהיה כוח לקום בבוקר.

לא זפציפי אליך אבל יש פה הרבה תשובות שאומרות שיש אנשים שיותר קשה להם וככה זה

אז אני שואלת אותך כי אין לי אפשרות לשאול אותם

באמת מסקרנות,.לא כביקורת (מה שעובד בינך לבעלך מי אני שאתערב)

מה יקרה אם הוא יצא מהבית מוקדם וישאיר לך את האחריות על הילדים?

או יצא למילואים?

גם אז לא תצליחי לקום?

אומרת מנסיון עם בעלי

בגלל זה גם עמדתי על זה

אמנם קשה לו, אבל הוא מצא את הדרך לעשות את זה כמו גדול ולמצוא זמן להשלים שינה גם כשהוא עדיין ישן מאוחר. זה באמת ענין של סדרי עדיפויות בעיניי והרגלים

לא יודעת מה הייתה הסיטואציה ביניכם

וכמה הוא לקח על עצמו בזמנים אחרים,

אבל שתדעי שזה ממש ראוי להערכה ולעיתים כרוך במאמץ עילאי ויכול להיות כרוך ברגרסיות.

אם בעלך הצליח לשנות את דפוס השינה שלו וזה לא נשבר בשינויים וחזר לדיפולט של לישון מאוחר לקום מאוחר, אז ממש כך הכבוד לו.

השאלה למה צריך להוציא אותו כ"כ מאיזור הנוחות שלו, והאם זה שווה את המאמץ.

לגל זוג כנראה יהיה סיפור אחר.

גם אצלנו וגם אצל לא מחוברת. זה דווקא משתלב שהורה אחד אחראי בלילה על הקימות לילדים וההורה השני על הבוקר.

הם כבר גדולים,אז אין חלוקה כזו

והוא לא שינה ככ. הוא ישן מאוחר, קם לפזר אותם וישן שעה שעתיים בצהריים כדי להמשיך לישון מאוחר😅

לגבי ה- למה,אז האמת שפירטתי. לא מתאים לי שהבקרים בלעדית שלי כל החיים. זה מעכב אותי וגורם לי לחזור מאוחר מהעבודה. ואז אני זו שמתעייפת ונגמרת ואין לי זמן לנוח ואני חסרת סבלנות

ואני לא חיה לבד הרי

וגם כשהוא איתם בבוקר, זה אני שמכינה אוכל וכו כן?

כאילו עם כל הכבוד לקושי שלו, שנינו עובדים ואני גם עובדת בבית יותר ממנו.

בעיניי ממש לגיטימי שהחלק של פיזור שייך לו ואני יכולה להתעופף לי לעבודה. זה בסוף בשביל ליצור איזון בין הבית לעבודה ולהתנהל בשפיות.

אפשר להתחלק בימים מי מפזר מתי,

או שהוא יקח על עצמו יותר בזמנים אחרים.

אצלנו למשל תנאים של עבודה מהבית זה מאסט אז כמעט ואין את השיקול של לצאת מוקדם בשביל לחזור מוקדם.

בסוף זה פערים שיש בניהול בית ולכל זוג יתאים פתרון אחר, אבל זה פער לגיטימי, זה לא שיש הורה חרוץ והורה עצלן, והורה העצלן צריך לשנות את ההתנהגות שלו. (לא שאמרת את זה, אבל לכאורה ככה אפשר לחשוב על מי שרוצה להמשיך לישון בבוקר כשהשני כבר מתחיל את היום)

לנו זה מסתדר יופי ולבעלי אין תלונות, בסוף הוא בעצמו מרוצה מזה גם

אגב, אם תקראי את התגובה הראשונה שהגבתי זה באמת מה שכתבתי. שאם הוא נותן את שלו בזמנים אחרים, אז שתשחרר כי זה באמת עניין של התאמה לכל סיטואציה ספציפית.

אם הייתי סבבה עם הבקרים וזה לא מפריע לי לנהל את היום, והיה לי גיבוי בכלבדברים אחרים, בבקשה. תפאדל

אבל זה לא היה המצב אצלנו

אם אין לי ברירה אני אקום מוקדם אבל אסחוב את העייפות לאורך כל היום.

אם מתאפשר לי אני ישנה כשהם ערים ולפעמים זה נגמר בתאונות קטנות או גדולות.

הרבה פעמים זה פשוט לקום חסרת אנרגיות, חסרת סבלנות. יותר קצרה איתם. רק שבניגוד לאנשים שעייפים בלילה, זה דופק את כל היום.

שבוע שעבר קמתי כל יום מוקדם:

1. מילואים

2. בדיקה רפואית

3. הקטן העיר אותי ממש מוקדם

4. קמנו לפני הזריחה בגלל נסיעה מסויימת

5. חותים

6. שכן שצעק מהרחוב.

הרגשתי שאני קורסת כבר ברמה של דיכאון.

בשבת סוף סוף הצלחתי לישון בבוקר והחיים נראים אחרת.

ובלילות התקשיתי להירדם כמה שאני מנסה, לא מצליחה.

לא תמיד זה היה ככה, זה תמיד בא לי בתקופות,

דווקא בגלל העבודה, שיש תקופות שאני עובדת עד מאוחר ממש (חוזרת הביתה ב1-2 בלילה)

אז קמה מאוחר ויוצאת לעבודה בשעות הבוקר המאוחרות אחרי הפקקים.

ויש תקופות שקמה מוקדם, יוצאת מוקדם וחוזרת מוקדם והולכת לישון מוקדם. ממש לא קל, זה מאבק אבל עושה כי חשוב לי להיות בשעות אחר"צ עם הילדים.

הפעם לא מצליחה לסדר את השעות וזה תסכול עמוק דווקא בגלל המילואים ובגלל שזה בזבוז שאני ערה כשהקטנים ישנים ואז מתוסכלת שהם קמים "מוקדם"

אגב בעלי הפוך ממני.

21:00 קורס למיטה ויתהפך העולם, 6:00 הוא כבר בקפה שני. והוא מאוד מתקשה לקום בלילה. לעומת זאת בלילה השינה שלי קלה. בבוקר זה הקריסה שלי.

לא לפנות אלי לא לדבר אלי..

פעמיים בשבוע יש לי שיעור ספורט בבוקר (9:00 לא להתלהב מדי חח)

ובימים האלו אני מרגישה עם אנרגיות ומפוקסת כרגיל לאורך היום, לא משנה כמה מוקדם קמתי.

ב9.30 בבוקר ואני צריכה להיות ברכבת כבר ב8

אני יודעת לקום בבוקר 😅

אבל אני משמעותית פחות יעילה, אני משמעותית עובדת פחות טוב.

מפספסת דברים, המון פעמים עצבנית יותר אמא פחות טובה וכו.

אני חושבת שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להכיר בכוחות שלנו.

ואני יודעת שהחיים של כולנו יותר טובים כשאני קמה מאוחר יותר. אז אני אנסה כמה שיותר להתכונן לזה.. 

עצבנית
אין לי כוח לאף אחד
מביאה לילדים שוקולד למי שמתארגן מהר, כדי שזה יהיה מהיר, אין לי סבלנות

ומכין את כל כריכי הבוקר.
אם גם זה עליי, וואי וואי.
הרבה פעמים הילדים קמים לפני ומכים לי בספה, הם יודעים שאמא בבוקר- ישנה.
והם יודעים עד 7  להעיר אותי להתארגנות.

אני כזאת שישנה עד מאוחר .. ושונאת ממש לקום לארגן את הילדים בבוקר..

כשאני רואה שבילי עושה את זה וואלה אני ממשיכה לנח או לישון..

יש מצב שזה מפריע לו כל הסיפור הזה אבל אם הוא לא יציף את זה לא יהיה לי מושג!

חבל לצפות לבד שהוא יבין.

גם דברים שהכי הכי נראים לנו מובנים לצד השני הם לט בהכרח מובנים מאילהם

לדעתי האישית, כמה שזה קשה, את צריכה לשחרר את זה בתוכך, להניח לו, לקבל אותו.

אם זה מפריע לו והוא רוצה לעשות עבודת המידות, אז אפשר לנסות לעזור אחד לשני מתוך אהבה.

אם פעם ב כמה זמן את צריכה עזרה, ספציפית בוקר שאת ממהרת מהרגיל, תבקשי ממנו ערב קודם, "אני מחר בבוקר צריכה עזרה תוכל בבקשה לקום לעזור לי, אח"כ תמשיך לנוח,מצטערת, מחר ממהרת במיוחד". ובבוקר ממש תודי לו על זה, שזה עזר לך המון. ובערב תפרגני לו שהיה נראה שהילדים נהנו להספיק לראות אותו בבוקר לפני שיצאו.

שאר הימים תסתדרי, תקומי מוקדם יותר/תכיני מהערב/אל תתכנני פרוייקטים מיוחדים לבוקר כמו שהיה בהודעה הפותחת.

תפרגני לו הוא יפרגן לך.

הרי יש בזוגיות המון דברים שיכולים לא למצוא חן, או לא להוות דוגמא אישית לילדים, או להקשות על תפקוד זורם של הבית. לעניות דעתי צריך קודם לנסות לקחת אחריות בעצמך, לא סותר שאפשר לדבר, לשתף וכו. אבל אם משהו מפריע לי במישהו אחר אני צריכה להתבונן פנימה ולהבין מה אני צריכה לתקן בי. אחרי שעושים עבודה כזו אפשר לגשת ולהגיד קשה לי בבקרים לנהל לבד את הבית, אבל לא ממקום של זה בעייתי שאתה ישן לך, אלא לשתף בקושי האישי, אולי יהיו לו רעיונות איך לעזור.

פשוט מהתגובות שראיתי ענו לך צודקת/לא צודקת ורעיונות פרקטיים מה לעשות.

ולדעתי האישית זה בכלל לא העניין פה. אלא איך לכבד ולאהוב את האיש. איך לראות את הטוב. איך לשחרר.

זה יחזור אלייך, תרגישי ממך וממנו טוב בחזרה.

זה לא תמיד, יש פעמים שהוא יקום קודם במיוחד אם הוא צריך לצאת מוקדם.

אז פעם פתחתי את זה איתו וגיליתי שהוא רואה את זה אחרת לגמרי.

מסתבר שהוא ממש העריך את זה שנתתי לו לישון עוד. ואני בכלל לא התכוונתי לתת לו פשוט רציתי שהוא יקום.

ומאז למדתי שאם אני רוצה שהוא יהיה ער אני צריכה לבקש ממנו ולהסביר לו שזה חשוב לי.

וככה קורה.

אז ככה לפני כשנתיים נחשפתי לאיזה פודקאסט על קצרי וארוכי שינה.

אני קצרה -קמה די בקלות ומיד נכנסת לעניינים.

הוא ההיפך הגמור.

וזה מתסכל ברמות.

אין הרבה מה לעשות עם זה אבל כן יש משהו אחד. משמעותי- היא אומרת שם- לא לחכות לרגע האחרון עם ההשכמה- אלא להתחיל מראש- בשבילם נוצר הנודניק בשעון המעורר.

בני זוג יותר קשה לחנך. אבל מאז שלמדתי את השיטה אני מנהיגה אותה עם הילדים שלי שמגלים נטיות של אבא שלהם .וזה מדהים.

פשוט כמה פעמים להעיר. ולא רק ברגע האחרון.

לאחרונה- התחיל לעבוד לנו גם איתו- אני מעירה אותו לפני שאני יוצאת מהבית (אני יוצאת מוקדם לפני שכולם קמים) ואחכ מתקשרת מהדרך.

אצלינו זה ממש עזר.

הן מצד ההכלה של האירוע המסתכל (שבאופן טיבעי מתלבשות עליו אלף פרשנויות מבאסות).

והן בצד הפרקטי .

לצערי לא זוכרת את השם של הפודקאסט אבל אולי דרך מילות חיפוש תצליחי למצוא. 

לא קראתי תגובות נוספות בשרשור,

אבל נשמע שצריך פה שיח רגשי.

אני ממש מאוכזבת, היה לי ממש קשה, קיויתי שתראה את הקושי שלי ותעזור.. ממש משמעותי לי וגורם לי להעריך אותך כשאתה קם בבקר, וזה קשה לי כשאתה ישן בבקר וכו.

אני מוסיפה ומסייגת, שכדי להגיע בצורה כמה שיותר מיטיבה לשיחה כזאת, הכי נכון לעשות עבודה עצמית קודם, להבין מה בדיוק כואב לך ולמה, ומה חשוב לך ואת זקוקה ממנו.

כמובן שהשיח צריך להיות עלייך.

מה קשה לך, ממה התאכזבת, למה את זקוקה, מה מוריד לך ומה מרים לך..

לא להאשים ולא לדבר עליו ומה בסדר או לא בסדר בו, כי הנושא זה התחושות שלך כאישה והצורך שלך ממנו כאיש.

במיוחד כשזה קשור אליו.

למדתי שאני צריכה להביע צורך עם כמה שפחות הבעה של רגשות כואבים כי ברגע שהוא שומע רגש כואב וקשה שלי הוא נאטם ולא מסוגל לשמוע ולקבל במיוחד במיוחד כשזה קשור אליו. גם אם אני במקום הכי נקי ולא מאשים ומגיע לשתף את הצורך שלי, זה כואב לו מדי והוא מרגיש אחריות ולא מסוגל לשאת את זה.

לפני שתגידי שצריך פה עבודה על זה בפן הזוגי שלנו אני אקדים אותך ואומר שיש בזה משהו מקסים בעיני. ברגע שהוא הסביר לי מה זה עושה לו לשמוע שהוא גרם לי לכאב גם אם לא בכוונה זה מרגש אותי. כן הייתי רוצה שיהיה לי מקום בטוח גם לרגשות קשים אבל אני בנחת עם זה כי אני רואה שזה משהו שהוא צריך לפתור עם עצמו.

ומדהים שאת מצליחה לראות את הקסם למרות שזה מקשה עלייך!!!

זה נשמע לי משהו שכן מאוד חשוב לעבוד עליו כדי לאפשר פתיחות הדדית.

בינתיים בנושא הזה אולי יעזור להתמקד בצורך שלך לעתיד ולא בקושי שהיה.

להשתמש בשיח שנכון לך. לדוגמא לא להגיד הרגשתי בדידות איומה אלא היה לי קשה וכן הלאה.

תפתחו את המקום הזה של השיח הרגשי באופן שנכון עבור שניכם, בקשב, זה חשוב וזה נפלא.

עם כמות התגובות פה שכל זוג הם אחד ככה

חח ב"ה

כמובן שלא באה לעוף

כל זוג והדפקות שלו וכו וכו

ב"ה לכולם יש שק ועובדים ולומדים ופותרים

ורק רציתי להגיד לך שתדעי שזה מדהים שאת חותרת לפתרון וחותרת ללסדר את הדברים אצלך בפנים,

ולא צוברת וצוברת וצוברת כעס...

חיבוק ובהצלחה!!

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...