לא שונה מאותם אלו שאומרים "תן לי להוציא קודם תואר"

ומי אמר שהעבודה שלך תהיה קשורה לתואר?

ומי אמר שתמצא פרנסה מהמקצוע שלמדת?

אני מכיר זוג שהכירו במכללה והתחתנו ועכשיו מס' שנים לאחר מכן

הבעל עובד בחנות נעליים/בגדים והאישה עקרת בית

<אתה רוצה להצחיק את אלוקים, ספר לו על התוכניות שלך>

ולא תואר כמקצוע - די מרחף….

ולא חסרים תארים שווים שמבטיחים מקצוע ופרנסה טובה. 

לדעתי דיברו על זה לא מזמן.

וללמוד תואר זו השתדלות שהרבה אנשים עושים.

רוב האנשים רוצים להרוויח יותר מאשר משכורת של עובד בחנות…

כן לומדת מקצוע שמקווה בע"ה למשכורת גבוהה אחרי סיום הלימודים, וגם תוך כדי.

בשום אופן לא רוצה להשתמש בכסף ממתנות החתונה אחרי הנישואין. מעדיפה משמעותית לשמור אותו ולהיעזר בו לקניית דירה.

ואני כן בונה *גם* על המשכורת של מי שאתחתן איתו. לא סתם אני לא מחפשת בחור ישיבה אלא בחור עם תואר או לקראת סיום, ועובד. כמובן שמקווה להתחיל לעבוד תיכף ולהרוויח כסף בעצמי גם.

אני לא חושבת שזה נכון להתחתן כשעוד אין בכלל מקצוע ביד. במיוחד לא להתחתן עם מישהו שלא מתכנן לעבוד, לפחות בשנים הקרובות. אולי יש פחות הוצאות בתחילת הנישואין, אבל גם אז צריך ממה להתפרנס, וזה בדיוק הזמן לחסוך כסף.

אצטט רב חכם שאמר:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו."

(רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יא)

אפשר לטעון שכיום מספיק יכולת לשכור ולא לקנות בית, אבל הרעיון ברור.

כיום אנו חיים במציאות שונה. והרווקות המאוחרת היא תופעה מסוכנת.

אם אדם לומד בישיבת הסדר /גבוהה , ייתכן שמוטב שייתחתן כבר אז

היכולת יורדת עם הגיל( אם כי לא נפסקת לחלוטין אצל חלקם, פשוט סיכוי נמוך יותר).

וזה בלי לדבר על איכות, פגמים וכו'. 

לא חושב שזוגות צעירים שמתחתנים גרים ברחוב..

ד"א הרמב"ם בעצמו כתב גם שצריך להתחתן עד גיל 20

כמובן בתנאי שהכל ברור לשני הצדדים לפני החתונה

בניתי על זה לגמרי

לא כי תכננתי לא לעבוד. אני סיימתי מקצוע הרבה לפניו, וגם עסקתי בו, אבל כן חיפשתי אדם שיש לו מוסר עבודה ומתכוון לעבוד כדי לפרנס ביחד. 

בשתים יותר קל לנהל משק בית ומקום לגור מאשר במשכורת ממוצעת אחת.

בלי קשר אני חושבת שלרוב הגדול של הרווקים/רווקות מעל גיל 27 יש מקצוע/ או בדרך למקצוע כדי להתפרנס באמצעותו.

בחיי משפחה אחרי החתונה.

מכניס מספיק כעת כדי להחזיק את הבית גם אם היא לא תעבוד.

כך שיש תוכנית עבודה, אם כי כדי לקנות בית יקח קצת יותר זמן וגם תלוי מה היא תעשה.

לא כלכלה דרכנו

כמובן יכולות להיות הרבה הפתעות בחיים, אבל חושבני שזה לא בריא שתוכנית העבודה תהיה "נסתדר איכשהו". ראיתי מספיק אנשים ש"נסתדר איכשהו" ובסוף לא הסתדרו בכלל. גם מסופקני אם כל ה"נסתדר איכשהו" אכן נובעים מתוך אמונה וביטחון מוחלטים ביד ה', או פשוט חוסר רצון לקחת אחריות.

אני גם לא חושב שחייב תואר שני בשביל להתחתן, או שאי־אפשר להתחתן מוקדם, פשוט צריך לדעת מה מתכננים לעשות אחר־כך בטווח קרוב־בינוני. איך הולכות להיראות ההכנסות, איך הולכות להיראות ההוצאות, תוכנית גיבוי כו'. להיות בעל יכולת לעבוד בעבודה קבועה ולהיות בשליטה סבירה על הפיננסים.

לגבי הסתמכות על הורים, אם אי־אפשר לבנות בית בלי להסתמך על עזרה מסיבית מההורים, אולי זה סימן שנמצאים בשלב בחיים שעדיין לא יכולים לבנות בית?

כן היה חשוב לי להתחיל לימודים למקצוע.

אבל יצא שהתחתנתי ממש על תחילת הלימודים.

שנה א.

המשכתי ללמוד, בעלי לא היה עם מקצוע.

הסתדרנו בהתחלה מעבודות מזדמנות שלו,

והיום ב"ה שנינו עם מקצוע ומכניסים יפה.

רק אומרת שלא חייב לסגור את כל הפינות לפני, רק כדאי להיות מתוכננים מה אני רוצה.

לא לשבת בלי ללמוד כלום ולחכות לאביר.

ללמוד כל עוד אפשרי, אבל לגמרי הגיוני להתחתן תוך כדי ולהמשיך להשקיע.

ללימודים.

האמא הוסיפה שלוש שנים ללימודים.

(שניהם חוו לא מעט נכשלים בלימודים בגלל זה,

סביר שמבחינתם היה כדאי, אבל זה מחיר קשוח.

ושניהם מבריקים)

אנחנו התחתנו ממש מוקדם, גיל 19.

קיבלנו היתר מהרב למנוע היריון, הייתי בלימודים שנתיים, והייתי בהיריון רק בפרויקט.

ילדתי ממש אחרי.

ב"ה הקב"ה סידר לנו טוב. כל אחד והסידור שלו.

אבל באמת  ללמוד עם ילדים זה ממש קשה.

אחותי עשתה את זה אבל.

תואר 4 שנים ותוך כדי שלושה ילדים.

והשם פינק אותה בכוחות. באמת לא פשוט בכלל והיא לא בטוחה אם היא ממליצה לאחרות לעשות את זה....

מצד שני להישאר בלי תעודה זה גם לא פשוט בכלל..

אפשר להישאר עם תעודה, אבל לקחת יותר זמן עם הלימודים

קשה עד בלתי נסבל

אבל לא מתחרטת

עושה כל מאמץ שזה לא יקרה

כי ככל שעובר הזמן אנחנו יותר צריכים שאני אתחיל לעבוד...

המשפחה מתרחבת, ההוצאות גדלות...

משתדל לא לעסוק באנשים עצמם אלא במה שהם כותבים

וחוסר שיפוטיות

מודה, זאת היתה דרמה מוגזמת מצידי

מתנצל

דירה זה 4 אוכל 2 מעון לתינוק 3

מבלי לדבר על אוטו נסיעות

ומעון עולה בערך 1000-1500 למי שמרוויח 8k.

חוץ מזה שאפשר לעבוד קצת גם תוך כדי הלימודים.

ובמקרי קיצון זה לא נורא אם סטודנט יקח הלוואה, כי הוא יודע שבעתיד הוא יוכל להחזיר בלי בעיה.

כמה אח שלך ואישתו מרוויחים? הסבסוד הוא בהתאם לשכר.

אבל זה תלוי הכנסה.

אולי אח שלך מכניס הרבה.

עם הכנסה של 8000 מעון עולה 1500 מקסימום 1800
אם יש שני אחים אז עוד פחות.

וזול זה קראוון בכל ישוב שהוא.

ואפשר לחיות עם 8 הכנסה כשיודעים שתכף יעלה.

אם צריך עובדים טיפה מהצד.

מצמצמים הוצאות.

ומי שלא רוצה שיסיים קודם תואר וימצא עבודה 🤷‍♀️

זה ענין של סולם ערכים ורצונות.

כשיותר חשוב לך להתחתן מוקדם - אתה תנסה למצוא את הבת זוג שלך אפילו שאתה יודע שלא סיימת תואר.

כשיותר חשוב לך לדעת שאתה יציב כלכלית- מן הסתם שלא תצא בכלל.

אני דיי ברור לי שהערך של להתחתן מוקדם גדול על הערך של לחיות בצורה שפויה כמשפחה צעירה או כזוג.

אפשרי גם למנוע היריון עד אחרי הלימודים כדי שיתאפשר באמת לחיות בצימצום ולהתרכז.

ולהרוויח את הרווח של נישואין מוקדמים.

בטח כשזה לא בידים שלנו ואין לדעת אם באמת נמצא תיק תק את הבן זוג או שיש לנו כמה שנים טובות של חיפושים.

מאחלת לכולם למצוא תיק תק ממש 🙏🙏

מקווה בשבילה, לא משנה מי היא, שתבחר מקצוע שמרוויחים בו שכר יותר סביר 😀

בפרט אם היא מתכננת להיות אשת רופא או פסיכולוג, שייקח להם הרבה שנים להגיע לשכר גבוה….

יקר לחיות בישראל.  צריך להיערך בצורה מפוכחת לבחירת קריירה מקצועית שתאפשר לחיות ברווחה כלכלית טובה.  

עם שכר כזה נמוך 

ברור וידוע שיש רבים שחיים בתנאים כלכליים קשים ביותר.  

בגלל שהם כבר לא בני עשרים, אלא באמצע החיים והלאה, והם רכשו לעצמם מקצועות ומקורות פרנסה לפני שנים רבות.  שלא מותאמים להתמודדות טובה מול יוקר המחיה בישראל. 

הכנסה

וזה בסדר גם להצטמצם בהתחלה

אגב, רופאים מתמחים כן מרוויחים גם אם לא הון

פסיכולוג אני יודעת שמתואר שני זה נחשב כדי להרוויח,  אבל בכל אופן עדיין אפשר לעבוד מהצד

ובעיניי, שווה לחיות בשביל הרווח העתידי על מתנות מהחתונה אם יש + להצטמצם במידת האפשר, כי זו השקעה שלרוב תחזיר את עצמה אבל צריך בשביל זה סבלנות

וגם, חינוך פיננסי נכון

כנ"ל הדיור.

אתה יכול גם לקנות ברמי לוי ומשנת יוסף לצמצום הקניות.

ובכלל לרוב המעון מגיע כשנה וחצי עד שנתיים אחרי החתונה.

לחפש עוד בתחילת הלימודים למרות שההורים חשבו אחרת, אך החלב כבר נשפך

אבל זה גם היה בידיעה גמורה שאני רוצה בעל אברך, ולכן אני צריכה לתכנן את החיים ככה שיהיה לי איך לפרנס בית כשהוא לא עובד. לא רואה משהו רע בלהתחתן גם כשאין מקור הכנסה מסודר, כל עוד באים עם ידיעה מראש על זהו מוכנים לעמוד במחירים שזה ידרוש

דירה. בסוף הם שינו דעתם כי קלטו שכשתהיה להם דירה כבר לא יוכלו להוליד ילדים...

קרעתי את עצמי בשירות לקוחות של חברה כלשהי בזמן שעשיתי תואר.

בהתחלה גם אשתי שילבה לימודים ועבודה, אבל אחרי לידת הבכור היא לא חזרה לעבוד עד סוף הלימודים.

כלומר במשך מספר שנים חיינו 3 אנשים ממשכורת של משרה חלקית בשירות לקוחות.

בלי רכב, בלי בשר בקר, בלי מסעדות, בלי ובלי ובלי.

התחשבנּו על כל דבר, ברמה של אם אפשר להכניס פחות פטרוזיליה למנה כדי שלא נצטרך בשבוע הבא לקנות עוד אחת.

הייתי נוסע בשני אוטובוסים ללימודים ומבזבז שעה וחצי לכיוון, כשברכב זה 25 דקות. נסענו עם הילד באוטובוסים מרחקים עצומים בשביל להגיע להורים, חיכינו בשמש, בגשם, לא תמיד היה מקום לשבת.

אחרי ארבע שנות לימודים התחלתי להרוויח משכורת סבירה, אחרי עוד שנתיים לימודים השכר כבר היה מספיק בשביל שנוכל לאכול כמה פטרוזיליה שאנחנו רוצים. אשתי כבר התחילה לעבוד בתקופה ההיא.

אם אני אנסה היום לחיות ברמת החיים שהייתה לי אז, הייתי מתפרק מרוב תחושת עוני ומסכנוּת.

אבל אז, בתקופה ההיא, לא היה חסר לי דבר. הייתי מאושר ממה שיש לי, הרגשתי שאני לא צריך שקל אחד נוסף.

לא מתחרט אפילו לרגע אחד, הייתי (ואני עדיין) אבא צעיר וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לבקש. בזמן שהחברים לספסל הלימודים חזרו בסוף היום להורים או לדירת שותפים, אני חזרתי לאשתי.

מי צריך כסף כשיש את כל הטוב הזה.

רק אציין:

ידענו שזה זמני, ידענו שאחרי שנות לימודים נתחיל להרוויח יפה.

כנראה לא היינו מצליחים לשרוד כך עוד שנים רבות.

אז זה נחשב תוכנית עבודה? לא יודע, כנראה שכן.

זה מודעות כלכלית ותכנון נכון ואז אפשר להתחתן מוקדם ובתוך הלימודים

(כמובן גם נכונות לחיות בצורה שלפעמים נמוכה מרמת החיים אצל ההורים)

עשינו את זה, היה קצת קשוח אבל שמחים בכל רגע שהתחתנו מוקדם וילדנו מוקדם 

שנינו לא אנשים של רמת חיים גבוה, וידענו לסגור את החודש ועוד לחסוך (והיו שנים של 2 ילדים במעון)

יש היום כל מיני עבודות שיכולות לתת מגורים (הדרכה בישיבות/אולפנות)

יש עבודות של ימי שישי או לילות חמישי שאפשר לקחת 

אפשר לחשוב על מגוון רעיונות כדי להסתדר

שמחה שהתחתנתי בגיל צעיר ובעז"ה אכוון את ילדי לשם (ולו רק מכיוון שאני רואה את החברות שהתחילו לצאת מאוחר יותר ומשום מה הכל הולך אצלן לאט יותר לעומת חברות שהתחילו לצאת מוקדם והכל 'רץ'. זה לא חד משמעי אבל יש משהו בגיל המוקדם שיותר קל להתחתן לדעתי)

אגב, לנו ב"ה יש בית (ומשכנתא כמובן) שקנינו בשנה החמישית לנישואין, לא הרבה אחרי הלימודים, לעומת חברות שנשארו רווקות ולכאורה יכלו לחסוך הרבה או נשואות צעירות שיכולות לחסוך ולהתבסס.

לי יש עוד ילדים לפרנס ומעונות לשלם ולהן לא אז נראה לי זה סוגר את הפער

הדבר היחיד שאני יכולה לומר שלהן כנראה כבר לא יהיה מחיר למשתכן וזה מאוד משמעותי

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.