לא שונה מאותם אלו שאומרים "תן לי להוציא קודם תואר"

ומי אמר שהעבודה שלך תהיה קשורה לתואר?

ומי אמר שתמצא פרנסה מהמקצוע שלמדת?

אני מכיר זוג שהכירו במכללה והתחתנו ועכשיו מס' שנים לאחר מכן

הבעל עובד בחנות נעליים/בגדים והאישה עקרת בית

<אתה רוצה להצחיק את אלוקים, ספר לו על התוכניות שלך>

ולא תואר כמקצוע - די מרחף….

ולא חסרים תארים שווים שמבטיחים מקצוע ופרנסה טובה. 

לדעתי דיברו על זה לא מזמן.

וללמוד תואר זו השתדלות שהרבה אנשים עושים.

רוב האנשים רוצים להרוויח יותר מאשר משכורת של עובד בחנות…

כן לומדת מקצוע שמקווה בע"ה למשכורת גבוהה אחרי סיום הלימודים, וגם תוך כדי.

בשום אופן לא רוצה להשתמש בכסף ממתנות החתונה אחרי הנישואין. מעדיפה משמעותית לשמור אותו ולהיעזר בו לקניית דירה.

ואני כן בונה *גם* על המשכורת של מי שאתחתן איתו. לא סתם אני לא מחפשת בחור ישיבה אלא בחור עם תואר או לקראת סיום, ועובד. כמובן שמקווה להתחיל לעבוד תיכף ולהרוויח כסף בעצמי גם.

אני לא חושבת שזה נכון להתחתן כשעוד אין בכלל מקצוע ביד. במיוחד לא להתחתן עם מישהו שלא מתכנן לעבוד, לפחות בשנים הקרובות. אולי יש פחות הוצאות בתחילת הנישואין, אבל גם אז צריך ממה להתפרנס, וזה בדיוק הזמן לחסוך כסף.

אצטט רב חכם שאמר:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו."

(רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יא)

אפשר לטעון שכיום מספיק יכולת לשכור ולא לקנות בית, אבל הרעיון ברור.

כיום אנו חיים במציאות שונה. והרווקות המאוחרת היא תופעה מסוכנת.

אם אדם לומד בישיבת הסדר /גבוהה , ייתכן שמוטב שייתחתן כבר אז

היכולת יורדת עם הגיל( אם כי לא נפסקת לחלוטין אצל חלקם, פשוט סיכוי נמוך יותר).

וזה בלי לדבר על איכות, פגמים וכו'. 

לא חושב שזוגות צעירים שמתחתנים גרים ברחוב..

ד"א הרמב"ם בעצמו כתב גם שצריך להתחתן עד גיל 20

כמובן בתנאי שהכל ברור לשני הצדדים לפני החתונה

בניתי על זה לגמרי

לא כי תכננתי לא לעבוד. אני סיימתי מקצוע הרבה לפניו, וגם עסקתי בו, אבל כן חיפשתי אדם שיש לו מוסר עבודה ומתכוון לעבוד כדי לפרנס ביחד. 

בשתים יותר קל לנהל משק בית ומקום לגור מאשר במשכורת ממוצעת אחת.

בלי קשר אני חושבת שלרוב הגדול של הרווקים/רווקות מעל גיל 27 יש מקצוע/ או בדרך למקצוע כדי להתפרנס באמצעותו.

בחיי משפחה אחרי החתונה.

מכניס מספיק כעת כדי להחזיק את הבית גם אם היא לא תעבוד.

כך שיש תוכנית עבודה, אם כי כדי לקנות בית יקח קצת יותר זמן וגם תלוי מה היא תעשה.

לא כלכלה דרכנו

כמובן יכולות להיות הרבה הפתעות בחיים, אבל חושבני שזה לא בריא שתוכנית העבודה תהיה "נסתדר איכשהו". ראיתי מספיק אנשים ש"נסתדר איכשהו" ובסוף לא הסתדרו בכלל. גם מסופקני אם כל ה"נסתדר איכשהו" אכן נובעים מתוך אמונה וביטחון מוחלטים ביד ה', או פשוט חוסר רצון לקחת אחריות.

אני גם לא חושב שחייב תואר שני בשביל להתחתן, או שאי־אפשר להתחתן מוקדם, פשוט צריך לדעת מה מתכננים לעשות אחר־כך בטווח קרוב־בינוני. איך הולכות להיראות ההכנסות, איך הולכות להיראות ההוצאות, תוכנית גיבוי כו'. להיות בעל יכולת לעבוד בעבודה קבועה ולהיות בשליטה סבירה על הפיננסים.

לגבי הסתמכות על הורים, אם אי־אפשר לבנות בית בלי להסתמך על עזרה מסיבית מההורים, אולי זה סימן שנמצאים בשלב בחיים שעדיין לא יכולים לבנות בית?

כן היה חשוב לי להתחיל לימודים למקצוע.

אבל יצא שהתחתנתי ממש על תחילת הלימודים.

שנה א.

המשכתי ללמוד, בעלי לא היה עם מקצוע.

הסתדרנו בהתחלה מעבודות מזדמנות שלו,

והיום ב"ה שנינו עם מקצוע ומכניסים יפה.

רק אומרת שלא חייב לסגור את כל הפינות לפני, רק כדאי להיות מתוכננים מה אני רוצה.

לא לשבת בלי ללמוד כלום ולחכות לאביר.

ללמוד כל עוד אפשרי, אבל לגמרי הגיוני להתחתן תוך כדי ולהמשיך להשקיע.

ללימודים.

האמא הוסיפה שלוש שנים ללימודים.

(שניהם חוו לא מעט נכשלים בלימודים בגלל זה,

סביר שמבחינתם היה כדאי, אבל זה מחיר קשוח.

ושניהם מבריקים)

אנחנו התחתנו ממש מוקדם, גיל 19.

קיבלנו היתר מהרב למנוע היריון, הייתי בלימודים שנתיים, והייתי בהיריון רק בפרויקט.

ילדתי ממש אחרי.

ב"ה הקב"ה סידר לנו טוב. כל אחד והסידור שלו.

אבל באמת  ללמוד עם ילדים זה ממש קשה.

אחותי עשתה את זה אבל.

תואר 4 שנים ותוך כדי שלושה ילדים.

והשם פינק אותה בכוחות. באמת לא פשוט בכלל והיא לא בטוחה אם היא ממליצה לאחרות לעשות את זה....

מצד שני להישאר בלי תעודה זה גם לא פשוט בכלל..

אפשר להישאר עם תעודה, אבל לקחת יותר זמן עם הלימודים

קשה עד בלתי נסבל

אבל לא מתחרטת

עושה כל מאמץ שזה לא יקרה

כי ככל שעובר הזמן אנחנו יותר צריכים שאני אתחיל לעבוד...

המשפחה מתרחבת, ההוצאות גדלות...

משתדל לא לעסוק באנשים עצמם אלא במה שהם כותבים

וחוסר שיפוטיות

מודה, זאת היתה דרמה מוגזמת מצידי

מתנצל

דירה זה 4 אוכל 2 מעון לתינוק 3

מבלי לדבר על אוטו נסיעות

ומעון עולה בערך 1000-1500 למי שמרוויח 8k.

חוץ מזה שאפשר לעבוד קצת גם תוך כדי הלימודים.

ובמקרי קיצון זה לא נורא אם סטודנט יקח הלוואה, כי הוא יודע שבעתיד הוא יוכל להחזיר בלי בעיה.

כמה אח שלך ואישתו מרוויחים? הסבסוד הוא בהתאם לשכר.

אבל זה תלוי הכנסה.

אולי אח שלך מכניס הרבה.

עם הכנסה של 8000 מעון עולה 1500 מקסימום 1800
אם יש שני אחים אז עוד פחות.

וזול זה קראוון בכל ישוב שהוא.

ואפשר לחיות עם 8 הכנסה כשיודעים שתכף יעלה.

אם צריך עובדים טיפה מהצד.

מצמצמים הוצאות.

ומי שלא רוצה שיסיים קודם תואר וימצא עבודה 🤷‍♀️

זה ענין של סולם ערכים ורצונות.

כשיותר חשוב לך להתחתן מוקדם - אתה תנסה למצוא את הבת זוג שלך אפילו שאתה יודע שלא סיימת תואר.

כשיותר חשוב לך לדעת שאתה יציב כלכלית- מן הסתם שלא תצא בכלל.

אני דיי ברור לי שהערך של להתחתן מוקדם גדול על הערך של לחיות בצורה שפויה כמשפחה צעירה או כזוג.

אפשרי גם למנוע היריון עד אחרי הלימודים כדי שיתאפשר באמת לחיות בצימצום ולהתרכז.

ולהרוויח את הרווח של נישואין מוקדמים.

בטח כשזה לא בידים שלנו ואין לדעת אם באמת נמצא תיק תק את הבן זוג או שיש לנו כמה שנים טובות של חיפושים.

מאחלת לכולם למצוא תיק תק ממש 🙏🙏

מקווה בשבילה, לא משנה מי היא, שתבחר מקצוע שמרוויחים בו שכר יותר סביר 😀

בפרט אם היא מתכננת להיות אשת רופא או פסיכולוג, שייקח להם הרבה שנים להגיע לשכר גבוה….

יקר לחיות בישראל.  צריך להיערך בצורה מפוכחת לבחירת קריירה מקצועית שתאפשר לחיות ברווחה כלכלית טובה.  

עם שכר כזה נמוך 

ברור וידוע שיש רבים שחיים בתנאים כלכליים קשים ביותר.  

בגלל שהם כבר לא בני עשרים, אלא באמצע החיים והלאה, והם רכשו לעצמם מקצועות ומקורות פרנסה לפני שנים רבות.  שלא מותאמים להתמודדות טובה מול יוקר המחיה בישראל. 

הכנסה

וזה בסדר גם להצטמצם בהתחלה

אגב, רופאים מתמחים כן מרוויחים גם אם לא הון

פסיכולוג אני יודעת שמתואר שני זה נחשב כדי להרוויח,  אבל בכל אופן עדיין אפשר לעבוד מהצד

ובעיניי, שווה לחיות בשביל הרווח העתידי על מתנות מהחתונה אם יש + להצטמצם במידת האפשר, כי זו השקעה שלרוב תחזיר את עצמה אבל צריך בשביל זה סבלנות

וגם, חינוך פיננסי נכון

כנ"ל הדיור.

אתה יכול גם לקנות ברמי לוי ומשנת יוסף לצמצום הקניות.

ובכלל לרוב המעון מגיע כשנה וחצי עד שנתיים אחרי החתונה.

לחפש עוד בתחילת הלימודים למרות שההורים חשבו אחרת, אך החלב כבר נשפך

אבל זה גם היה בידיעה גמורה שאני רוצה בעל אברך, ולכן אני צריכה לתכנן את החיים ככה שיהיה לי איך לפרנס בית כשהוא לא עובד. לא רואה משהו רע בלהתחתן גם כשאין מקור הכנסה מסודר, כל עוד באים עם ידיעה מראש על זהו מוכנים לעמוד במחירים שזה ידרוש

דירה. בסוף הם שינו דעתם כי קלטו שכשתהיה להם דירה כבר לא יוכלו להוליד ילדים...

קרעתי את עצמי בשירות לקוחות של חברה כלשהי בזמן שעשיתי תואר.

בהתחלה גם אשתי שילבה לימודים ועבודה, אבל אחרי לידת הבכור היא לא חזרה לעבוד עד סוף הלימודים.

כלומר במשך מספר שנים חיינו 3 אנשים ממשכורת של משרה חלקית בשירות לקוחות.

בלי רכב, בלי בשר בקר, בלי מסעדות, בלי ובלי ובלי.

התחשבנּו על כל דבר, ברמה של אם אפשר להכניס פחות פטרוזיליה למנה כדי שלא נצטרך בשבוע הבא לקנות עוד אחת.

הייתי נוסע בשני אוטובוסים ללימודים ומבזבז שעה וחצי לכיוון, כשברכב זה 25 דקות. נסענו עם הילד באוטובוסים מרחקים עצומים בשביל להגיע להורים, חיכינו בשמש, בגשם, לא תמיד היה מקום לשבת.

אחרי ארבע שנות לימודים התחלתי להרוויח משכורת סבירה, אחרי עוד שנתיים לימודים השכר כבר היה מספיק בשביל שנוכל לאכול כמה פטרוזיליה שאנחנו רוצים. אשתי כבר התחילה לעבוד בתקופה ההיא.

אם אני אנסה היום לחיות ברמת החיים שהייתה לי אז, הייתי מתפרק מרוב תחושת עוני ומסכנוּת.

אבל אז, בתקופה ההיא, לא היה חסר לי דבר. הייתי מאושר ממה שיש לי, הרגשתי שאני לא צריך שקל אחד נוסף.

לא מתחרט אפילו לרגע אחד, הייתי (ואני עדיין) אבא צעיר וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לבקש. בזמן שהחברים לספסל הלימודים חזרו בסוף היום להורים או לדירת שותפים, אני חזרתי לאשתי.

מי צריך כסף כשיש את כל הטוב הזה.

רק אציין:

ידענו שזה זמני, ידענו שאחרי שנות לימודים נתחיל להרוויח יפה.

כנראה לא היינו מצליחים לשרוד כך עוד שנים רבות.

אז זה נחשב תוכנית עבודה? לא יודע, כנראה שכן.

זה מודעות כלכלית ותכנון נכון ואז אפשר להתחתן מוקדם ובתוך הלימודים

(כמובן גם נכונות לחיות בצורה שלפעמים נמוכה מרמת החיים אצל ההורים)

עשינו את זה, היה קצת קשוח אבל שמחים בכל רגע שהתחתנו מוקדם וילדנו מוקדם 

שנינו לא אנשים של רמת חיים גבוה, וידענו לסגור את החודש ועוד לחסוך (והיו שנים של 2 ילדים במעון)

יש היום כל מיני עבודות שיכולות לתת מגורים (הדרכה בישיבות/אולפנות)

יש עבודות של ימי שישי או לילות חמישי שאפשר לקחת 

אפשר לחשוב על מגוון רעיונות כדי להסתדר

שמחה שהתחתנתי בגיל צעיר ובעז"ה אכוון את ילדי לשם (ולו רק מכיוון שאני רואה את החברות שהתחילו לצאת מאוחר יותר ומשום מה הכל הולך אצלן לאט יותר לעומת חברות שהתחילו לצאת מוקדם והכל 'רץ'. זה לא חד משמעי אבל יש משהו בגיל המוקדם שיותר קל להתחתן לדעתי)

אגב, לנו ב"ה יש בית (ומשכנתא כמובן) שקנינו בשנה החמישית לנישואין, לא הרבה אחרי הלימודים, לעומת חברות שנשארו רווקות ולכאורה יכלו לחסוך הרבה או נשואות צעירות שיכולות לחסוך ולהתבסס.

לי יש עוד ילדים לפרנס ומעונות לשלם ולהן לא אז נראה לי זה סוגר את הפער

הדבר היחיד שאני יכולה לומר שלהן כנראה כבר לא יהיה מחיר למשתכן וזה מאוד משמעותי

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו