לא שונה מאותם אלו שאומרים "תן לי להוציא קודם תואר"

ומי אמר שהעבודה שלך תהיה קשורה לתואר?

ומי אמר שתמצא פרנסה מהמקצוע שלמדת?

אני מכיר זוג שהכירו במכללה והתחתנו ועכשיו מס' שנים לאחר מכן

הבעל עובד בחנות נעליים/בגדים והאישה עקרת בית

<אתה רוצה להצחיק את אלוקים, ספר לו על התוכניות שלך>

ולא תואר כמקצוע - די מרחף….

ולא חסרים תארים שווים שמבטיחים מקצוע ופרנסה טובה. 

לדעתי דיברו על זה לא מזמן.

וללמוד תואר זו השתדלות שהרבה אנשים עושים.

רוב האנשים רוצים להרוויח יותר מאשר משכורת של עובד בחנות…

כן לומדת מקצוע שמקווה בע"ה למשכורת גבוהה אחרי סיום הלימודים, וגם תוך כדי.

בשום אופן לא רוצה להשתמש בכסף ממתנות החתונה אחרי הנישואין. מעדיפה משמעותית לשמור אותו ולהיעזר בו לקניית דירה.

ואני כן בונה *גם* על המשכורת של מי שאתחתן איתו. לא סתם אני לא מחפשת בחור ישיבה אלא בחור עם תואר או לקראת סיום, ועובד. כמובן שמקווה להתחיל לעבוד תיכף ולהרוויח כסף בעצמי גם.

אני לא חושבת שזה נכון להתחתן כשעוד אין בכלל מקצוע ביד. במיוחד לא להתחתן עם מישהו שלא מתכנן לעבוד, לפחות בשנים הקרובות. אולי יש פחות הוצאות בתחילת הנישואין, אבל גם אז צריך ממה להתפרנס, וזה בדיוק הזמן לחסוך כסף.

אצטט רב חכם שאמר:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו."

(רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יא)

אפשר לטעון שכיום מספיק יכולת לשכור ולא לקנות בית, אבל הרעיון ברור.

כיום אנו חיים במציאות שונה. והרווקות המאוחרת היא תופעה מסוכנת.

אם אדם לומד בישיבת הסדר /גבוהה , ייתכן שמוטב שייתחתן כבר אז

היכולת יורדת עם הגיל( אם כי לא נפסקת לחלוטין אצל חלקם, פשוט סיכוי נמוך יותר).

וזה בלי לדבר על איכות, פגמים וכו'. 

לא חושב שזוגות צעירים שמתחתנים גרים ברחוב..

ד"א הרמב"ם בעצמו כתב גם שצריך להתחתן עד גיל 20

כמובן בתנאי שהכל ברור לשני הצדדים לפני החתונה

בניתי על זה לגמרי

לא כי תכננתי לא לעבוד. אני סיימתי מקצוע הרבה לפניו, וגם עסקתי בו, אבל כן חיפשתי אדם שיש לו מוסר עבודה ומתכוון לעבוד כדי לפרנס ביחד. 

בשתים יותר קל לנהל משק בית ומקום לגור מאשר במשכורת ממוצעת אחת.

בלי קשר אני חושבת שלרוב הגדול של הרווקים/רווקות מעל גיל 27 יש מקצוע/ או בדרך למקצוע כדי להתפרנס באמצעותו.

בחיי משפחה אחרי החתונה.

מכניס מספיק כעת כדי להחזיק את הבית גם אם היא לא תעבוד.

כך שיש תוכנית עבודה, אם כי כדי לקנות בית יקח קצת יותר זמן וגם תלוי מה היא תעשה.

לא כלכלה דרכנו

כמובן יכולות להיות הרבה הפתעות בחיים, אבל חושבני שזה לא בריא שתוכנית העבודה תהיה "נסתדר איכשהו". ראיתי מספיק אנשים ש"נסתדר איכשהו" ובסוף לא הסתדרו בכלל. גם מסופקני אם כל ה"נסתדר איכשהו" אכן נובעים מתוך אמונה וביטחון מוחלטים ביד ה', או פשוט חוסר רצון לקחת אחריות.

אני גם לא חושב שחייב תואר שני בשביל להתחתן, או שאי־אפשר להתחתן מוקדם, פשוט צריך לדעת מה מתכננים לעשות אחר־כך בטווח קרוב־בינוני. איך הולכות להיראות ההכנסות, איך הולכות להיראות ההוצאות, תוכנית גיבוי כו'. להיות בעל יכולת לעבוד בעבודה קבועה ולהיות בשליטה סבירה על הפיננסים.

לגבי הסתמכות על הורים, אם אי־אפשר לבנות בית בלי להסתמך על עזרה מסיבית מההורים, אולי זה סימן שנמצאים בשלב בחיים שעדיין לא יכולים לבנות בית?

כן היה חשוב לי להתחיל לימודים למקצוע.

אבל יצא שהתחתנתי ממש על תחילת הלימודים.

שנה א.

המשכתי ללמוד, בעלי לא היה עם מקצוע.

הסתדרנו בהתחלה מעבודות מזדמנות שלו,

והיום ב"ה שנינו עם מקצוע ומכניסים יפה.

רק אומרת שלא חייב לסגור את כל הפינות לפני, רק כדאי להיות מתוכננים מה אני רוצה.

לא לשבת בלי ללמוד כלום ולחכות לאביר.

ללמוד כל עוד אפשרי, אבל לגמרי הגיוני להתחתן תוך כדי ולהמשיך להשקיע.

ללימודים.

האמא הוסיפה שלוש שנים ללימודים.

(שניהם חוו לא מעט נכשלים בלימודים בגלל זה,

סביר שמבחינתם היה כדאי, אבל זה מחיר קשוח.

ושניהם מבריקים)

אנחנו התחתנו ממש מוקדם, גיל 19.

קיבלנו היתר מהרב למנוע היריון, הייתי בלימודים שנתיים, והייתי בהיריון רק בפרויקט.

ילדתי ממש אחרי.

ב"ה הקב"ה סידר לנו טוב. כל אחד והסידור שלו.

אבל באמת  ללמוד עם ילדים זה ממש קשה.

אחותי עשתה את זה אבל.

תואר 4 שנים ותוך כדי שלושה ילדים.

והשם פינק אותה בכוחות. באמת לא פשוט בכלל והיא לא בטוחה אם היא ממליצה לאחרות לעשות את זה....

מצד שני להישאר בלי תעודה זה גם לא פשוט בכלל..

אפשר להישאר עם תעודה, אבל לקחת יותר זמן עם הלימודים

קשה עד בלתי נסבל

אבל לא מתחרטת

עושה כל מאמץ שזה לא יקרה

כי ככל שעובר הזמן אנחנו יותר צריכים שאני אתחיל לעבוד...

המשפחה מתרחבת, ההוצאות גדלות...

משתדל לא לעסוק באנשים עצמם אלא במה שהם כותבים

וחוסר שיפוטיות

מודה, זאת היתה דרמה מוגזמת מצידי

מתנצל

דירה זה 4 אוכל 2 מעון לתינוק 3

מבלי לדבר על אוטו נסיעות

ומעון עולה בערך 1000-1500 למי שמרוויח 8k.

חוץ מזה שאפשר לעבוד קצת גם תוך כדי הלימודים.

ובמקרי קיצון זה לא נורא אם סטודנט יקח הלוואה, כי הוא יודע שבעתיד הוא יוכל להחזיר בלי בעיה.

כמה אח שלך ואישתו מרוויחים? הסבסוד הוא בהתאם לשכר.

אבל זה תלוי הכנסה.

אולי אח שלך מכניס הרבה.

עם הכנסה של 8000 מעון עולה 1500 מקסימום 1800
אם יש שני אחים אז עוד פחות.

וזול זה קראוון בכל ישוב שהוא.

ואפשר לחיות עם 8 הכנסה כשיודעים שתכף יעלה.

אם צריך עובדים טיפה מהצד.

מצמצמים הוצאות.

ומי שלא רוצה שיסיים קודם תואר וימצא עבודה 🤷‍♀️

זה ענין של סולם ערכים ורצונות.

כשיותר חשוב לך להתחתן מוקדם - אתה תנסה למצוא את הבת זוג שלך אפילו שאתה יודע שלא סיימת תואר.

כשיותר חשוב לך לדעת שאתה יציב כלכלית- מן הסתם שלא תצא בכלל.

אני דיי ברור לי שהערך של להתחתן מוקדם גדול על הערך של לחיות בצורה שפויה כמשפחה צעירה או כזוג.

אפשרי גם למנוע היריון עד אחרי הלימודים כדי שיתאפשר באמת לחיות בצימצום ולהתרכז.

ולהרוויח את הרווח של נישואין מוקדמים.

בטח כשזה לא בידים שלנו ואין לדעת אם באמת נמצא תיק תק את הבן זוג או שיש לנו כמה שנים טובות של חיפושים.

מאחלת לכולם למצוא תיק תק ממש 🙏🙏

מקווה בשבילה, לא משנה מי היא, שתבחר מקצוע שמרוויחים בו שכר יותר סביר 😀

בפרט אם היא מתכננת להיות אשת רופא או פסיכולוג, שייקח להם הרבה שנים להגיע לשכר גבוה….

יקר לחיות בישראל.  צריך להיערך בצורה מפוכחת לבחירת קריירה מקצועית שתאפשר לחיות ברווחה כלכלית טובה.  

עם שכר כזה נמוך 

ברור וידוע שיש רבים שחיים בתנאים כלכליים קשים ביותר.  

בגלל שהם כבר לא בני עשרים, אלא באמצע החיים והלאה, והם רכשו לעצמם מקצועות ומקורות פרנסה לפני שנים רבות.  שלא מותאמים להתמודדות טובה מול יוקר המחיה בישראל. 

הכנסה

וזה בסדר גם להצטמצם בהתחלה

אגב, רופאים מתמחים כן מרוויחים גם אם לא הון

פסיכולוג אני יודעת שמתואר שני זה נחשב כדי להרוויח,  אבל בכל אופן עדיין אפשר לעבוד מהצד

ובעיניי, שווה לחיות בשביל הרווח העתידי על מתנות מהחתונה אם יש + להצטמצם במידת האפשר, כי זו השקעה שלרוב תחזיר את עצמה אבל צריך בשביל זה סבלנות

וגם, חינוך פיננסי נכון

כנ"ל הדיור.

אתה יכול גם לקנות ברמי לוי ומשנת יוסף לצמצום הקניות.

ובכלל לרוב המעון מגיע כשנה וחצי עד שנתיים אחרי החתונה.

לחפש עוד בתחילת הלימודים למרות שההורים חשבו אחרת, אך החלב כבר נשפך

אבל זה גם היה בידיעה גמורה שאני רוצה בעל אברך, ולכן אני צריכה לתכנן את החיים ככה שיהיה לי איך לפרנס בית כשהוא לא עובד. לא רואה משהו רע בלהתחתן גם כשאין מקור הכנסה מסודר, כל עוד באים עם ידיעה מראש על זהו מוכנים לעמוד במחירים שזה ידרוש

דירה. בסוף הם שינו דעתם כי קלטו שכשתהיה להם דירה כבר לא יוכלו להוליד ילדים...

קרעתי את עצמי בשירות לקוחות של חברה כלשהי בזמן שעשיתי תואר.

בהתחלה גם אשתי שילבה לימודים ועבודה, אבל אחרי לידת הבכור היא לא חזרה לעבוד עד סוף הלימודים.

כלומר במשך מספר שנים חיינו 3 אנשים ממשכורת של משרה חלקית בשירות לקוחות.

בלי רכב, בלי בשר בקר, בלי מסעדות, בלי ובלי ובלי.

התחשבנּו על כל דבר, ברמה של אם אפשר להכניס פחות פטרוזיליה למנה כדי שלא נצטרך בשבוע הבא לקנות עוד אחת.

הייתי נוסע בשני אוטובוסים ללימודים ומבזבז שעה וחצי לכיוון, כשברכב זה 25 דקות. נסענו עם הילד באוטובוסים מרחקים עצומים בשביל להגיע להורים, חיכינו בשמש, בגשם, לא תמיד היה מקום לשבת.

אחרי ארבע שנות לימודים התחלתי להרוויח משכורת סבירה, אחרי עוד שנתיים לימודים השכר כבר היה מספיק בשביל שנוכל לאכול כמה פטרוזיליה שאנחנו רוצים. אשתי כבר התחילה לעבוד בתקופה ההיא.

אם אני אנסה היום לחיות ברמת החיים שהייתה לי אז, הייתי מתפרק מרוב תחושת עוני ומסכנוּת.

אבל אז, בתקופה ההיא, לא היה חסר לי דבר. הייתי מאושר ממה שיש לי, הרגשתי שאני לא צריך שקל אחד נוסף.

לא מתחרט אפילו לרגע אחד, הייתי (ואני עדיין) אבא צעיר וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לבקש. בזמן שהחברים לספסל הלימודים חזרו בסוף היום להורים או לדירת שותפים, אני חזרתי לאשתי.

מי צריך כסף כשיש את כל הטוב הזה.

רק אציין:

ידענו שזה זמני, ידענו שאחרי שנות לימודים נתחיל להרוויח יפה.

כנראה לא היינו מצליחים לשרוד כך עוד שנים רבות.

אז זה נחשב תוכנית עבודה? לא יודע, כנראה שכן.

זה מודעות כלכלית ותכנון נכון ואז אפשר להתחתן מוקדם ובתוך הלימודים

(כמובן גם נכונות לחיות בצורה שלפעמים נמוכה מרמת החיים אצל ההורים)

עשינו את זה, היה קצת קשוח אבל שמחים בכל רגע שהתחתנו מוקדם וילדנו מוקדם 

שנינו לא אנשים של רמת חיים גבוה, וידענו לסגור את החודש ועוד לחסוך (והיו שנים של 2 ילדים במעון)

יש היום כל מיני עבודות שיכולות לתת מגורים (הדרכה בישיבות/אולפנות)

יש עבודות של ימי שישי או לילות חמישי שאפשר לקחת 

אפשר לחשוב על מגוון רעיונות כדי להסתדר

שמחה שהתחתנתי בגיל צעיר ובעז"ה אכוון את ילדי לשם (ולו רק מכיוון שאני רואה את החברות שהתחילו לצאת מאוחר יותר ומשום מה הכל הולך אצלן לאט יותר לעומת חברות שהתחילו לצאת מוקדם והכל 'רץ'. זה לא חד משמעי אבל יש משהו בגיל המוקדם שיותר קל להתחתן לדעתי)

אגב, לנו ב"ה יש בית (ומשכנתא כמובן) שקנינו בשנה החמישית לנישואין, לא הרבה אחרי הלימודים, לעומת חברות שנשארו רווקות ולכאורה יכלו לחסוך הרבה או נשואות צעירות שיכולות לחסוך ולהתבסס.

לי יש עוד ילדים לפרנס ומעונות לשלם ולהן לא אז נראה לי זה סוגר את הפער

הדבר היחיד שאני יכולה לומר שלהן כנראה כבר לא יהיה מחיר למשתכן וזה מאוד משמעותי

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.