לא שונה מאותם אלו שאומרים "תן לי להוציא קודם תואר"

ומי אמר שהעבודה שלך תהיה קשורה לתואר?

ומי אמר שתמצא פרנסה מהמקצוע שלמדת?

אני מכיר זוג שהכירו במכללה והתחתנו ועכשיו מס' שנים לאחר מכן

הבעל עובד בחנות נעליים/בגדים והאישה עקרת בית

<אתה רוצה להצחיק את אלוקים, ספר לו על התוכניות שלך>

ולא תואר כמקצוע - די מרחף….

ולא חסרים תארים שווים שמבטיחים מקצוע ופרנסה טובה. 

לדעתי דיברו על זה לא מזמן.

וללמוד תואר זו השתדלות שהרבה אנשים עושים.

רוב האנשים רוצים להרוויח יותר מאשר משכורת של עובד בחנות…

כן לומדת מקצוע שמקווה בע"ה למשכורת גבוהה אחרי סיום הלימודים, וגם תוך כדי.

בשום אופן לא רוצה להשתמש בכסף ממתנות החתונה אחרי הנישואין. מעדיפה משמעותית לשמור אותו ולהיעזר בו לקניית דירה.

ואני כן בונה *גם* על המשכורת של מי שאתחתן איתו. לא סתם אני לא מחפשת בחור ישיבה אלא בחור עם תואר או לקראת סיום, ועובד. כמובן שמקווה להתחיל לעבוד תיכף ולהרוויח כסף בעצמי גם.

אני לא חושבת שזה נכון להתחתן כשעוד אין בכלל מקצוע ביד. במיוחד לא להתחתן עם מישהו שלא מתכנן לעבוד, לפחות בשנים הקרובות. אולי יש פחות הוצאות בתחילת הנישואין, אבל גם אז צריך ממה להתפרנס, וזה בדיוק הזמן לחסוך כסף.

אצטט רב חכם שאמר:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו."

(רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יא)

אפשר לטעון שכיום מספיק יכולת לשכור ולא לקנות בית, אבל הרעיון ברור.

כיום אנו חיים במציאות שונה. והרווקות המאוחרת היא תופעה מסוכנת.

אם אדם לומד בישיבת הסדר /גבוהה , ייתכן שמוטב שייתחתן כבר אז

היכולת יורדת עם הגיל( אם כי לא נפסקת לחלוטין אצל חלקם, פשוט סיכוי נמוך יותר).

וזה בלי לדבר על איכות, פגמים וכו'. 

לא חושב שזוגות צעירים שמתחתנים גרים ברחוב..

ד"א הרמב"ם בעצמו כתב גם שצריך להתחתן עד גיל 20

כמובן בתנאי שהכל ברור לשני הצדדים לפני החתונה

בניתי על זה לגמרי

לא כי תכננתי לא לעבוד. אני סיימתי מקצוע הרבה לפניו, וגם עסקתי בו, אבל כן חיפשתי אדם שיש לו מוסר עבודה ומתכוון לעבוד כדי לפרנס ביחד. 

בשתים יותר קל לנהל משק בית ומקום לגור מאשר במשכורת ממוצעת אחת.

בלי קשר אני חושבת שלרוב הגדול של הרווקים/רווקות מעל גיל 27 יש מקצוע/ או בדרך למקצוע כדי להתפרנס באמצעותו.

בחיי משפחה אחרי החתונה.

מכניס מספיק כעת כדי להחזיק את הבית גם אם היא לא תעבוד.

כך שיש תוכנית עבודה, אם כי כדי לקנות בית יקח קצת יותר זמן וגם תלוי מה היא תעשה.

לא כלכלה דרכנו

כמובן יכולות להיות הרבה הפתעות בחיים, אבל חושבני שזה לא בריא שתוכנית העבודה תהיה "נסתדר איכשהו". ראיתי מספיק אנשים ש"נסתדר איכשהו" ובסוף לא הסתדרו בכלל. גם מסופקני אם כל ה"נסתדר איכשהו" אכן נובעים מתוך אמונה וביטחון מוחלטים ביד ה', או פשוט חוסר רצון לקחת אחריות.

אני גם לא חושב שחייב תואר שני בשביל להתחתן, או שאי־אפשר להתחתן מוקדם, פשוט צריך לדעת מה מתכננים לעשות אחר־כך בטווח קרוב־בינוני. איך הולכות להיראות ההכנסות, איך הולכות להיראות ההוצאות, תוכנית גיבוי כו'. להיות בעל יכולת לעבוד בעבודה קבועה ולהיות בשליטה סבירה על הפיננסים.

לגבי הסתמכות על הורים, אם אי־אפשר לבנות בית בלי להסתמך על עזרה מסיבית מההורים, אולי זה סימן שנמצאים בשלב בחיים שעדיין לא יכולים לבנות בית?

כן היה חשוב לי להתחיל לימודים למקצוע.

אבל יצא שהתחתנתי ממש על תחילת הלימודים.

שנה א.

המשכתי ללמוד, בעלי לא היה עם מקצוע.

הסתדרנו בהתחלה מעבודות מזדמנות שלו,

והיום ב"ה שנינו עם מקצוע ומכניסים יפה.

רק אומרת שלא חייב לסגור את כל הפינות לפני, רק כדאי להיות מתוכננים מה אני רוצה.

לא לשבת בלי ללמוד כלום ולחכות לאביר.

ללמוד כל עוד אפשרי, אבל לגמרי הגיוני להתחתן תוך כדי ולהמשיך להשקיע.

ללימודים.

האמא הוסיפה שלוש שנים ללימודים.

(שניהם חוו לא מעט נכשלים בלימודים בגלל זה,

סביר שמבחינתם היה כדאי, אבל זה מחיר קשוח.

ושניהם מבריקים)

אנחנו התחתנו ממש מוקדם, גיל 19.

קיבלנו היתר מהרב למנוע היריון, הייתי בלימודים שנתיים, והייתי בהיריון רק בפרויקט.

ילדתי ממש אחרי.

ב"ה הקב"ה סידר לנו טוב. כל אחד והסידור שלו.

אבל באמת  ללמוד עם ילדים זה ממש קשה.

אחותי עשתה את זה אבל.

תואר 4 שנים ותוך כדי שלושה ילדים.

והשם פינק אותה בכוחות. באמת לא פשוט בכלל והיא לא בטוחה אם היא ממליצה לאחרות לעשות את זה....

מצד שני להישאר בלי תעודה זה גם לא פשוט בכלל..

אפשר להישאר עם תעודה, אבל לקחת יותר זמן עם הלימודים

קשה עד בלתי נסבל

אבל לא מתחרטת

עושה כל מאמץ שזה לא יקרה

כי ככל שעובר הזמן אנחנו יותר צריכים שאני אתחיל לעבוד...

המשפחה מתרחבת, ההוצאות גדלות...

משתדל לא לעסוק באנשים עצמם אלא במה שהם כותבים

וחוסר שיפוטיות

מודה, זאת היתה דרמה מוגזמת מצידי

מתנצל

דירה זה 4 אוכל 2 מעון לתינוק 3

מבלי לדבר על אוטו נסיעות

ומעון עולה בערך 1000-1500 למי שמרוויח 8k.

חוץ מזה שאפשר לעבוד קצת גם תוך כדי הלימודים.

ובמקרי קיצון זה לא נורא אם סטודנט יקח הלוואה, כי הוא יודע שבעתיד הוא יוכל להחזיר בלי בעיה.

כמה אח שלך ואישתו מרוויחים? הסבסוד הוא בהתאם לשכר.

אבל זה תלוי הכנסה.

אולי אח שלך מכניס הרבה.

עם הכנסה של 8000 מעון עולה 1500 מקסימום 1800
אם יש שני אחים אז עוד פחות.

וזול זה קראוון בכל ישוב שהוא.

ואפשר לחיות עם 8 הכנסה כשיודעים שתכף יעלה.

אם צריך עובדים טיפה מהצד.

מצמצמים הוצאות.

ומי שלא רוצה שיסיים קודם תואר וימצא עבודה 🤷‍♀️

זה ענין של סולם ערכים ורצונות.

כשיותר חשוב לך להתחתן מוקדם - אתה תנסה למצוא את הבת זוג שלך אפילו שאתה יודע שלא סיימת תואר.

כשיותר חשוב לך לדעת שאתה יציב כלכלית- מן הסתם שלא תצא בכלל.

אני דיי ברור לי שהערך של להתחתן מוקדם גדול על הערך של לחיות בצורה שפויה כמשפחה צעירה או כזוג.

אפשרי גם למנוע היריון עד אחרי הלימודים כדי שיתאפשר באמת לחיות בצימצום ולהתרכז.

ולהרוויח את הרווח של נישואין מוקדמים.

בטח כשזה לא בידים שלנו ואין לדעת אם באמת נמצא תיק תק את הבן זוג או שיש לנו כמה שנים טובות של חיפושים.

מאחלת לכולם למצוא תיק תק ממש 🙏🙏

מקווה בשבילה, לא משנה מי היא, שתבחר מקצוע שמרוויחים בו שכר יותר סביר 😀

בפרט אם היא מתכננת להיות אשת רופא או פסיכולוג, שייקח להם הרבה שנים להגיע לשכר גבוה….

יקר לחיות בישראל.  צריך להיערך בצורה מפוכחת לבחירת קריירה מקצועית שתאפשר לחיות ברווחה כלכלית טובה.  

עם שכר כזה נמוך 

ברור וידוע שיש רבים שחיים בתנאים כלכליים קשים ביותר.  

בגלל שהם כבר לא בני עשרים, אלא באמצע החיים והלאה, והם רכשו לעצמם מקצועות ומקורות פרנסה לפני שנים רבות.  שלא מותאמים להתמודדות טובה מול יוקר המחיה בישראל. 

הכנסה

וזה בסדר גם להצטמצם בהתחלה

אגב, רופאים מתמחים כן מרוויחים גם אם לא הון

פסיכולוג אני יודעת שמתואר שני זה נחשב כדי להרוויח,  אבל בכל אופן עדיין אפשר לעבוד מהצד

ובעיניי, שווה לחיות בשביל הרווח העתידי על מתנות מהחתונה אם יש + להצטמצם במידת האפשר, כי זו השקעה שלרוב תחזיר את עצמה אבל צריך בשביל זה סבלנות

וגם, חינוך פיננסי נכון

כנ"ל הדיור.

אתה יכול גם לקנות ברמי לוי ומשנת יוסף לצמצום הקניות.

ובכלל לרוב המעון מגיע כשנה וחצי עד שנתיים אחרי החתונה.

לחפש עוד בתחילת הלימודים למרות שההורים חשבו אחרת, אך החלב כבר נשפך

אבל זה גם היה בידיעה גמורה שאני רוצה בעל אברך, ולכן אני צריכה לתכנן את החיים ככה שיהיה לי איך לפרנס בית כשהוא לא עובד. לא רואה משהו רע בלהתחתן גם כשאין מקור הכנסה מסודר, כל עוד באים עם ידיעה מראש על זהו מוכנים לעמוד במחירים שזה ידרוש

דירה. בסוף הם שינו דעתם כי קלטו שכשתהיה להם דירה כבר לא יוכלו להוליד ילדים...

קרעתי את עצמי בשירות לקוחות של חברה כלשהי בזמן שעשיתי תואר.

בהתחלה גם אשתי שילבה לימודים ועבודה, אבל אחרי לידת הבכור היא לא חזרה לעבוד עד סוף הלימודים.

כלומר במשך מספר שנים חיינו 3 אנשים ממשכורת של משרה חלקית בשירות לקוחות.

בלי רכב, בלי בשר בקר, בלי מסעדות, בלי ובלי ובלי.

התחשבנּו על כל דבר, ברמה של אם אפשר להכניס פחות פטרוזיליה למנה כדי שלא נצטרך בשבוע הבא לקנות עוד אחת.

הייתי נוסע בשני אוטובוסים ללימודים ומבזבז שעה וחצי לכיוון, כשברכב זה 25 דקות. נסענו עם הילד באוטובוסים מרחקים עצומים בשביל להגיע להורים, חיכינו בשמש, בגשם, לא תמיד היה מקום לשבת.

אחרי ארבע שנות לימודים התחלתי להרוויח משכורת סבירה, אחרי עוד שנתיים לימודים השכר כבר היה מספיק בשביל שנוכל לאכול כמה פטרוזיליה שאנחנו רוצים. אשתי כבר התחילה לעבוד בתקופה ההיא.

אם אני אנסה היום לחיות ברמת החיים שהייתה לי אז, הייתי מתפרק מרוב תחושת עוני ומסכנוּת.

אבל אז, בתקופה ההיא, לא היה חסר לי דבר. הייתי מאושר ממה שיש לי, הרגשתי שאני לא צריך שקל אחד נוסף.

לא מתחרט אפילו לרגע אחד, הייתי (ואני עדיין) אבא צעיר וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לבקש. בזמן שהחברים לספסל הלימודים חזרו בסוף היום להורים או לדירת שותפים, אני חזרתי לאשתי.

מי צריך כסף כשיש את כל הטוב הזה.

רק אציין:

ידענו שזה זמני, ידענו שאחרי שנות לימודים נתחיל להרוויח יפה.

כנראה לא היינו מצליחים לשרוד כך עוד שנים רבות.

אז זה נחשב תוכנית עבודה? לא יודע, כנראה שכן.

זה מודעות כלכלית ותכנון נכון ואז אפשר להתחתן מוקדם ובתוך הלימודים

(כמובן גם נכונות לחיות בצורה שלפעמים נמוכה מרמת החיים אצל ההורים)

עשינו את זה, היה קצת קשוח אבל שמחים בכל רגע שהתחתנו מוקדם וילדנו מוקדם 

שנינו לא אנשים של רמת חיים גבוה, וידענו לסגור את החודש ועוד לחסוך (והיו שנים של 2 ילדים במעון)

יש היום כל מיני עבודות שיכולות לתת מגורים (הדרכה בישיבות/אולפנות)

יש עבודות של ימי שישי או לילות חמישי שאפשר לקחת 

אפשר לחשוב על מגוון רעיונות כדי להסתדר

שמחה שהתחתנתי בגיל צעיר ובעז"ה אכוון את ילדי לשם (ולו רק מכיוון שאני רואה את החברות שהתחילו לצאת מאוחר יותר ומשום מה הכל הולך אצלן לאט יותר לעומת חברות שהתחילו לצאת מוקדם והכל 'רץ'. זה לא חד משמעי אבל יש משהו בגיל המוקדם שיותר קל להתחתן לדעתי)

אגב, לנו ב"ה יש בית (ומשכנתא כמובן) שקנינו בשנה החמישית לנישואין, לא הרבה אחרי הלימודים, לעומת חברות שנשארו רווקות ולכאורה יכלו לחסוך הרבה או נשואות צעירות שיכולות לחסוך ולהתבסס.

לי יש עוד ילדים לפרנס ומעונות לשלם ולהן לא אז נראה לי זה סוגר את הפער

הדבר היחיד שאני יכולה לומר שלהן כנראה כבר לא יהיה מחיר למשתכן וזה מאוד משמעותי

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.