נדמה לי שזה השיר הראשון שלך שקראתי הוד.
הרגיש לי אווירה מובהקת של ראפ, למרות שכשזמזמתי לעצמי לא בטוח שהצלחתי למצוא בדיוק את המשקלים.
השם של השיר הוא "סוסי", והוא פותח בשורה "לבן סוסי" (שקראתי בהתחלה - לבן כמו הצבע).
אני מרגיש שיש בשיר כמה אלמנטים שמשתלבים בצורה שאני לא מספיק מבין אבל היא פועלת עלי חזק. יש את האלמנט של בן סוסי (שכמובן מרפרר לשיר הילדים רוץ בן סוסי רוץ ודהר רוצה טוסה יום וליל וכו'), יש את האלמנט של סט הכוסות לחתונה שנשברות אחת אחת, ובין שני האלמנטים האלו נרקם סיפור חיים.
מה שיפה במיוחד בראפ זו יכולת לספר בלדה די ארוכה, אבל כל שורה ממש מגלמת תמונה שרואים בבהירות בעין הדמיון. "ואבא רוכן על הדף הלבן" - אני לא בטוח שאני יודע מה זה, כלומר האם הדף הלבן זה גמרא (כי דף לבן מעורר יותר ציור של דף חלק, התחלה חדשה, אבל "אבא רוכן" מצייר ציור מעט כבד יותר, של אבא מבוגר בבית שהתרוקן מילדים.
האמא מול הייאוש והבדידות של האבא היא מן עדה שקטה. המחשבות שרצות לה בראש, הכאבים והשמחות והרעננות של הנישואין הטריים והכל עומד לנגד עיניה. יש מלא שורות יפהפהיות שעולות מהזכרונות שלה: "ימים עטופי הוד של קדושה + זוכרת גם יין עם איש ואשה" - תיאור מיוחד ומאוד ויזואלי: מרק רגל קרושה זה לא הזיכרון הכי נעים או נוח כי המאכל לא מדהים, אבל הוא נותן וייבים מאוד יהודיים עתיקים של היהדות התמימה של פעם. לעומת זאת יין עם איש ואישה נותן לי ציור הרבה יותר קלאסי, נקי (לעומת הגסות של הרגל הקרושה והמגעילה). השילוב ביניהם נותן עומק מאוד נעים.
"זוכרת גשם זוכרת צחוק" - כאן ממש הרגשתי את הראפ _בעיקר לאור השבירה בשורה הבאה) אבל מה שחזק ונתן את האלמנט של הראפ זה הויזואליות. זו לחלוטין בלאדה במובן שזה סיפור שמוגש ככפית לפה, ובמשפט "זוכרת גשם זוכרת צחוק" אסוף כל כך הרבה צבע. מתלבט האם גשם וצחוק הם הפכים שיוצרים סתירה (כלומר - גשם = ימים עצובים וסגריריים / צחוק = ימי אביב משגשגים) או שהם יוצרים השלמה של תמונה אמנם אפורה בגלל הגשם אבל אינטימית בגלל הצחוק?
יש מרחב שלם בשיר שבו הילד בורח מהבית. התלבטתי האם "בן סוסי" זה הבן שנכנס לחיים בסערה (שבירה ראשונה) ושבר את הכוס מהסט, וחוץ מזה גם ברח מהבית ושבר להורים את הלב...
אבל כאן פתאום קורית תפנית מבלבלת - הסיפור לא מסופר לא מעיניה של האמא ולא מעיניו של מספר-יודע-כל, אלא ממבטה של האחות (?!) שנמצאת שם ושומרת על אמא ואבא? היא כל כך שקטה לאורך כל השיר ובלתי מורגשת. היא לעולם לא היתה שוברת כוס, וממש נותנת הרגשה של "נחבאת אל הכלים".
בשורות הראשונות קיבלתי את ההרגשה שאיכשהו "בן סוסי" זה האבא, והאופן שבו הוא רוכן על הדף הלבן מבטא את זה ש"נגמר לו הסוס". אבל בסיום אני מרגיש שאולי איכשהו הכיוון הוא שהסוס זה הנעורים, הבעיטה, שבירת הכוסות... הנכדים, וממילא גם האחות שנטמעה בתוך השתיקה האפלה של הבית יכולה רק להצטרף לגעגוע של הבית הכואב והשקט של הוריה ולשיר גם כמו ששרים לילדים סתם, אבל גם במלוא מובן המשמעות - רוץ בן סוסי רוץ ודהר.
איכשהו הצבעים מתערבבים ונותנים תחושה מיוחדת. השורות האחרונות נותנות ניגוד: מצד אחד "אשיר איתם בגרון ניחר" שמבטא כוח, הזדהות, רצון, אבל גם סיום שמרגיש מעט קודר ועצוב, "רוץ בן סוסי, רוץ ודהר" שלא מרגיש ששייך שם סימן קריאה או תרועת ניצחון. אולי כל זה מתערבב לי עם התחושה שהדברים נגמרים (הכוסות נשברות) ומתייתרים (לבן קנו גם סט אחר לחתונה), ועם הגשם והצחוק והרגל הקרושה והצורך בנחמה... מדמיין שאם זה באמת ראפ אז הליווי יהיה כמו בשיר מוקינגבירד של אמינם, פסנתר עצוב וקצב רגוע, צבעים כחולים-אפורים.
איכשהו השיר נוגע, אפילו שלא מספיק הבנתי אותו.
אין עליך בעולם הוד!
דור 
