מבחינתי כל עוד לא הגדרת לזה אין לזה שום ביטוי למשפט שאתה אומר "לא רואים את מציאות ה' היום".

השאלה על ההגדרה היא רלוונטית בעיקר כדי להבין למה אנחנו מצפים? לאיזו סוג של התגלות אנחנו מייחלים?

לי יהיה כיוון מסויים לתשובה ואני יוכל לומר אותו, אבל אני רוצה להבין קודם את הדעה שלך.

גילוי לצורך העניין יכול להיות גם אספקט כביכול חומרי כמו מלחמה. אך מלחמה ללא הרוגים כלל וכלל.

מצב שלא משאיר שום מקום לספק.

כמו מלחמת גדעון או מלחמת יהונתן ושאול במכמש

יש עוד גילויי א-להות שאתה מכיר? (נבואה היא גם אירוע של נס)

או שהקב"ה מבחינתך מתגלה בעיקר על ידי ניסים?

לגבי שכינה, "איש ואישה, זכו - שכינה בניהם", בהקשר הזה למילה שכינה לא נראה לי שיש כאן משהו שקשור לנס..

איך זה משנה אם ה' משגיח עלינו באופן גלוי או לא? הוא משגיח נקודה. השאלות יש להן מקום כשהן עולות באופן טבעי, אבל להפוך את זה לתפיסת חיים זה עקום... (וגם עלולים להכנס ללופ שאין לו סוף). כל הקטע בעולם זה ההסתר, ההעלם. זה לראות מעבר למה שאנחנו רואים בעיניים שלנו ולפרש בצורה של אמונה. כל הניסיון עד הגאולה זה הביטחון. 

מה שכתבת פשוט חסר הבנה מי זה ה' וגדולתו, ואתה כותב בדיוק ההיפך. במקום לעזור לעצמך לראות יותר את החסד העצום שלו איתנו כמו שאנחנו יודעים, מאמינים ובוטחים, כתבת שאנחנו אלה שעושים חסד איתו...! כנל בניגוד למה שכתבת שם שהוא לא תובע את עלבוננו, הקב"ה הוא סבלן ו"מלך עלוב" כמו שכותב התומר דבורה, כלומר הוא לא תובע את עלבונו שלו, ומטה כלפי חסד. 

והפכת את הכל, עד לרמה של להגיד שהצדק עם מי שעוזב את ה'...! מאיפה זה נובע ולאן זה מוביל?!

זה לא נשמע לך הזוי לכתוב את כל זה בלי להתבלבל, בלי להסס, בלי לשים איזה סימן שאלה? קצת צניעות..?

מבינה שאתה רוצה לסנגר על ישראל אבל יש דברים אחרים לשבח את ישראל, לא ככה. 

לא להוציא את הקב"ה כלא צודק, כשלמעשה אתה יודע שהוא צדיק. נקודה. 

הכל תלוי איך מסתכלים- אירועים מהסוג של השואה וה7.10 מביאים את האדם ל2 אפשרויות: כפירה, או אמונה יותר חזקה. הכל תלוי באדם העובר אותם ומה היתה רמת האמונה שלו לפני כן. אירועים קשים לא סותרים אמונה, זה פשוט בחינה שחושפת את מה שיש בפנים. האמת לא משתנה בטוב וברע.
וכל היהודים שמסרו את נפשם על קידוש ה' לאורך הדורות, תאמין לי שהם ראו בזה זכות וחובה למסור את נפשם למען הקב"ה, ולא חשבו שהם עושים בזה טובה לה' ואיזה חסד בלתי נתפס זה מצידם... 

כשאנחנו דבקים בה' אנחנו דבקים במקור חיותנו, במקור הטוב. אנחנו עושים בעיקר חסד עם עצמנו ועם נשמתנו! 
זה לא שאנחנו משהו נפרד שיש לנו יכולת לתת לה' בכלל, הוא זה שמחזיק ומחייה אותנו, אנחנו חלק מנשמת אפו. הוא פשוט אוהב אותנו וברא אותנו בשבילנו.

לסיכום, שאלת הצדיק ורע לו צריכה להיות שאלה לא צורת הסתכלות.

ברור שזה משנה

יש הבדל עצום בין השגחה נסתרת להשגחה גלויה.

אגב, זה מנהסתם תלוי גם ברמה האמונית שלנו אם תבואו אתי בקרי אני אבוא אתכם בחמת קרי.

אבל אפשר לומר שבבחינה הזאת אנחנו דיי בבחינת אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה. אבותינו מלפני שנים נתקו את הקשר עם השם. ומאז אנחנו חיים בעולם מנותק. מאחר והעולם לא במצבו הטבעי, השתנו כל הטבעים. בימי קדם כשאדם עשה עבירה הוא ראה את האפקט של זה. וכך גם עם המצוות. כשיש שכינה העולם נושם וחיי. היום אין כלום אז גם הכל כביכול נהפך למכני. העובדה שאנשים נכנסים היום לקודד הקודשים ולא קורה להם כלום זה על טבעי.

והעובדה שהיום זה נתפס כטבעי ממש לא הופך את זה לחלק ממשמעות החיים לנסות לחפש בזכוכית מגדלת את טביעות האצבע שלו. אנחנו אמורים לחזור לעצמנו ולהקרין מתוכנו את מציאות השם. לא לאסוף גרגירים מהרצפה..

מאחר והיום החומר בולט וכל דבר רוחני קשה לראות. אין מה להאשים אנשים שפשוט לא רואים. כי תכלס קשה מאד מאד לראות. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. הדוגמא שהבאתי בשירשור הקודם היא דוגמא אחת מני רבות לכל מיני מצבים שמצדיקים את הקטרוג שיש לעם ישראל על השם כביכול. והם צודקים. תכלס איפה הוא? חזרנו הבייתה לארץ שהיא בבת עינו, ואין כלום. להתחיל לתרץ שהוא משגיח מאד כי עובדה שאנחנו מנצחים וכו זה תירוץ עגום ועלוב. במצב אידיאלי וטבעי אף אחד מעם ישראל לא אמור להיפגע בכלל.

אני מבינה את הבחינה שאתה מנסה להגיד, אבל 2 דברים:

א) לא מאשימים אותנו על זה שאין שכינה היום בהר הבית ועל זה שאנחנו לא מקרינים מתוכנו את מציאות ה'. זה פשוט לא מה שמצופה מאיתנו במציאות הזאת, אז מבחינתי השאלה אפילו לא מתחילה. 

היום מצפים מאיתנו לשמור על מה שאנחנו כן יכולים. על תפילה, על צניעות, לימוד תורה, בין אדם לחברו וכו 

ואם זו המציאות היום אז באיזשהו מקום זה כן רצון ה' כרגע. 

ב) זו אמירה קצת מסוכנת כי זה נשמע כזה נתינת לגיטימציה.. ובתכלס אנחנו צריכים להלחם להסתכל בעיניים רוחניות, ולא להגיד "טוב אז החומר שולט מה זה אשמתנו".

אז תלוי למי אומרים את זה ובאיזה הקשר. נגיד אם אומרים את זה לבן אדם שמרגיש רע עם עצמו זה בסדר כדי לעודד אותו להמשיך בעבודת ה'...

המצב הנוכחי הוא קילקול והוא תוצאה של מעשינו.

ורק אנחנו יכולים וחייבים להחזיר את המצב לקדמותו. ברור שזה על ידי תורה ומצוות בין היתר אבל לא רק. לא רק להתקבע ב4 אמות של הלכה. צריך ללמוד אמונה לעומק, לשאול שאלות, לשאוף שאיפות

אחרת פשוט נמשיך להתנענע כמו לולב ב18 מבלי שאף אחד מרגיש כלום 

שעם ישראל הולך עם ה' באש ובמים.

תחליט 

אתה מדבר על האידאל ואני מדברת על הדרך.

רוב הזמן צריך להיות מרוכזים בדרך אבל מדי פעם צריך להרים את הראש להסתכל קדימה ולהזכר לאן אנחנו הולכים כמו שאתה אומר.

בצד המדיני

כתבת דברים חצופים מאוד ולא חזרת בך.

ממקום של להצדיק את החוטא והחטא ולהאשים את הבורא אתה עובר לזלזול בדתיים ולהאשים אותם בעוון של אמונה פשוטה.

(נראה שהכיוון שלך ברור מאוד(!))

אתה כותב דברים עם שינויים משמעותיים כאילו זה מה שאמרת לפני וכאילו יצאנו עלייך לחינם.

(יש גם אי דיוקים בכתיבה הנוכחית)

באמת לא יודעת איך להגיב לזה..(גם להחליט אם להגיב לזה לקח לי כמה ימים)

איפה כתבתי שזה צודק לחטוא??

אני לא חייב להביא לך כלום.

אין לך תרבות דיבור את כל הזמן יוצאת על אנשים באצטלה של קדושה כאילו את מבינה הכל אבל את ממש לא את פשוט מתלהמת ומדברת מרגש כל הזמן. אם היית מתנסחת נורמלי כמו אנשים אחרים כאן בכיף הייתי מביא לך אבל זה לא פעם ראשונה שאת עושה את זה 

הם מדברים בעד עצמם. כדאי לשים לב מה אתה כותב.

הנה ציטוט:"מי יעז לפצות פה כנגד יהודי אחד שבוחר לא ללכת עם השם?

הצדק עמו."

אתה כותב לי כתגובה שאולי יש מדרש שמאשר את הדעה שלך. ואני אמרתי שאם יש לך אז אדרבה תביא אולי הצדק עמך ותחזק את עמדתך ללא עוררין, לטובתך. אתה מסרב. ואני מבינה מכך שגם אתה מבין שאין שום מדרש וסתם כתבת שטויות.

חחח מצחיק שאתה מדבר איתי על תרבות דיבור והשרשור שלך פותח באמירה מזלזלת שאנשים דתיים הם חולים(!), לא פחות ולא יותר, ושרשור קודם דיברת בצורה חצופה ללא אחר מאשר הקב"ה אז אני חושבת שלקרוא לדברים שלך מטוטמים זה המעט מהמעט מהגינויים שדבריך ראויים, אם הייתי פחות מנומסת אז דברי היו הרבה יותר חריפים.

וסלח לי אבל אם היה הרבה חכמה ותוכן ראוי בתגובות הייתי פונה בצורה שכלית גם כן.

לא מגיב על שאר הדברים שאמרת

של להביא את הציטוטים לכאן ותסביר למה זה מוכיח את טענתך.

מה זה?

איזה חלק אתה מדבר ומתוך זה לנסות להבין איך זה קשור למה שאתה אומר.

אם היו מאשימים אותי בחציפות ובכתיבה של שטויות וכו הייתי מתאמצת הרבה יותר.

אחרי שחיפשתי את המקורות וקראתי אני מבינה שסתם זרקת מקורות באוויר כדי להגיד שהבאת מקורות.

תקשיב הדברים שלך הם נורא חריפים וחצופים.

עזוב שאתה מדבר על הקב"ה ,אבל אפילו על ההורים אי אפשר לדבר ככה. להגיד שאנחנו עושים להורים טובה בזה שאנחנו מכבדים אותם? ממש לא! אפילו הורים שהם לא 100 חייבים לכבד וזה יהיה כפיות טובה לא לכבד. וזה לא לעשות להם טובה,אנחנו חייבים להם.אנחנו חייבים.

קל וחומר כשמדובר בקב"ה

הדברים שמופיעים במדרשי חז"ל חריפים פי מאה ממה שכתבתי כאן אני לא משועמם שבודה דברים מליבו ממקום של הפקרות

משתנים מתי ה' עונה. אבל אני לפחות ראיתי בחוש איך ה' עונה לתפילותיי.

אני גם רואה את השגחת ה' בסייעתא דשמיא בלימוד תורה. הוא מגלה לי חידושים וסודות-"ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו שנאמר (שיר השירים א, ג) עלמות אהבוך קרי ביה עלומות", ומקורות שמתאימים למהלכים שלי.

הכל חסד היה, צריך לפקוח עיניים. "אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח."

שאנחנו בהכרח יכולים לדעת אותם ולשלוט עליהם

נראה שכעת בלתי אפשרי למצוא חוקיות בזה

1. כי מבחינה מהותית למדוד זה לצמצם לדבר חומרי, רוחניות במהותה חופשיה מזה.

2. תמיד יהיו תירוצים.

מי שמסתכל באמת רואה וחווה תוצאות.

ואמר רב יהודה שלשה דברים [המאריך בהן] מאריכין ימיו ושנותיו של אדם המאריך בתפלתו והמאריך על שלחנו והמאריך בבית הכסא והמאריך בתפלתו מעליותא היא והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים הא לא קשיא אהא דמעיין בה הא דלא מעיין בה

רש"י - 

מעיין בה - אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%94_%D7%90

שצריך לצפות באופן כללי שיתקיים תפילתו, כי אם לא למה הוא מבקש בכלל, ושמתקיים צריך להודות ל-ה'.

זה כמו שאתה עושה השתדלות ולא דואג אחרי זה אם זה יצא לפועל או לא, אלא סומך על ה'.

הצלחת לב מגיע מהתוחלת ממושכה.

א' - לא צריך להוסיף מילים לרש"י

ב' - המבוקש הוא רק אמצעי לתפילה ולא מטרתה (ע"ע מי מרום י"ב, בהקדמה)

כל התפילות מתקבלות? וגם אלה שמתקבלות לא תמיד פועלות שחשבנו שהם יפעלו.

ולא מבין איך זה משמע מהפסוק. זה הפרשנות על פי מצודות דוד.

avid;font-size:18px;">תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה

"תוחלת" - המייחל לדבר מה, והיא נמשכת ומתאחרת לבוא, היא לו לכאב לב; וכאשר באה התאוה, היא לו לעץ המגדל חיים, וירופא מכאב הלב.

והמלבי"ם אומר -

"תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה", יש הבדל בין תוחלת ובין תקוה ובין תאוה, המקוה מקוה אל הדבר ואין בו הבטחה שבודאי תבוא תקותו, אבל המיחל יש לו הבטחה ובטוח שיבא הדבר שהוא מיחל עליו, והמתאוה אין לו גם תקוה רק הוא מתאוה אל הדבר ואין לו תקוה שישיגנה, אמר גם התוחלת אם נמשך ואינו בא בזמן קרוב רק בזמן רחוק כבר מחלה את לבו, הגם שבטוח שיבא הדבר לבו חולה על שלא הקדים לבא, וכ"ש שלב המתאוה חולה, והוא חולה שאין לו רפואה כיון שאין תקוה כלל, וכמ"ש תאות עצל תמיתנו, וא"כ כשהתאוה בא, שהוא דבר שלא קוה עליו דומה כעץ חיים שמחיה את נפשו המתאוה:

לא מוצא פה שום זכר לעצבנות, אלא לציפייה ודאית שיתקיים.
 

לגמרי כמבואר בגמרא ובזוהר.

אבל המתפלל צריך להיות אופטימי שיתקבל ויתקיים תפילתו, כי אם לא אין לו את הבסיס לבקש.

זה לא משחק, אנחנו באמת רוצים את מה שאנחנו מבקשים.

כשזה מגיע למחלת לב, אז הצפייה יותר מדי מוגברת ועצבנית, אבל צריך להיות ציפייה כמו לכל דבר חיובי בעתיד, בצורה מדודה שלא מביאה למחלת לב.

וביחד עם זה, אנחנו מבינים שהפריזמה שלנו היא מוגבלת ולכן אנחנו לא יודעים עד הסוף מה טוב שיקרה.

לכן יש את נוסח חז"ל על תפילת הלחש שנכתבה על ידי אנשי כנסת הגדולה שבניהם היו נביאים.

שאני מבקש משהו ממשהו, ולהבדיל, מהקב"ה, אני יודע שהוא גם יכול לומר לא.

האם להיות אופטימי? בוודאי. אופטימי שהקב"ה שומע את הקול שלי וזה מניע משהו במציאות. מה זה מניע? צריך להיות נביא כדי לדעת את זה.

לא מבין איך מה שאתה כותב כאן קשור למה שכתוב שם.

מה שכתבת שם היה כביכול אין לנו שום מחויבות לקב"ה כיון שהוא לא דאג לנו לתנאי עבודה שלדעתך מגיעים לנו. זה סתם חוצפה (והתגובה שלי נמחקה כי אמרתי שאתה חצוף במקום להגיד שדבריך הם דברי חוצפה. אם דקדוקי עניות כאלה מניחים את דעתה של ההנהלה, לא אתווכח).

נכון, אין נבואה ואפשר להתווכח לגבי התגלות.

אבל אני לא עובד את ה' כי הוא מתגלה אלי ולא כי הוא עשה לי נעים. אני עובד את ה' כי זה מה שנכון לעשות. הוא עשנו ולו אנחנו, הוא עשנו ולא אנחנו. ולכן אנחנו מחויבים אליו. לא בגלל שהוא חמוד.

להגיד שמי שעובד את ה' במצב כזה הוא חולה? יש לו בעיות וחסרונות, ה' לא משגיח עליו מספיק, אבל הוא לא טועה

תצפי רק 30 שניות ותביני תמחלוקת בינינו

מ49:55 עד 50:30

אחד הטובים

הבנתי שאין לך תשובות,אל תעשה את זה יותר מביך

בבקשה לא להגרר לדיון אישי

https://www.yeshiva.org.il/ask/112228

בקיצור למי שאין כוח לקרוא (כדאי גם להסתכל בשאלות המשך שם), יש הבדל בין אדם שהיה בשואה ועזב את הדת שאז אין לשפוט אותו (אל תדין את האדם עד שתגיע למקומו), לבין אדם שלא היה בדברים האלה ואומר באופן שכלי שעקרונית אין בעיה לעזוב את הדת, והדת היא רק בגדר אקסטרה למטיבי לכת. להשתמש בצער של אחרים וחשבונות של ה' ביחס לאחרים בשביל טצדקא של העבודה שלך זה פשוט לא שייך..... (אתה יכול לשאול על זה איך הגיוני שזה קרה, אבל אתה לא יכול בשם זה לעזוב את הדת, כי למה אם הוא סבל זה קשור לעבודת ה' שלך)

ובכל מקרה, נראה שתפיסת עבודת ה' כאן היא איזה חשבון ביני לבין מישהו זר, ואני צריך לרצות אותו. עבודת ה' עומדת ביסוד העולם, וה' הוא לא מישהו שחיצוני לי, אלא הוא נותן לי את ה"אני" שלי, הוא משמעות חיי, הוא כביכול הדם שזורם לי בעורקים ומחייה אותי. אי אפשר לוותר על זה כמו שאי אפשר לוותר על לחיות. ואכמ"ל ודו"ק וד"ל ועוד ראשי תיבות שנוהגים לשים בסוף שותי"ם.

ולגבי אין התגלות, לא מסכים, הרב דרוקמן וכן הרב שרקי וכן אמרו לי שהרב צבי יהודה אמרו שכבר עברנו את החצי בגאולה! אתחלתא דגאולה הייתה בזמן הגר"א....השכינה שבה לציון (הרב שרקי מסביר שכיוון שהשכינה שבה אז היהודים שבחו"ל היו ללא שמירת השכינה, וממילא יכלה להיגרם השואה). אמנם לא בתוקף מילואה והדרה ושלימותה, אבל היא שבה. המחזיר שכינתו לציון כפשוטו.

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...

עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...