"לא יודעת" עניתי לך
אבל בעצם אני יודעת
אני מרגישה שלמה עכשיו
לא לבד יותר
יש עוד מישהו שאיתי צועד
ויחד מעל הקשיים אנו מדלגים
ואולי לפעמים מהבוץ קצת מתלכלכים
אבל זה לא משנה, אנחנו ביחד בזה.
לא לבד. לא בודדה.
יש את מי לשתף, על מי להישען ולמי לתת כתף.
ועכשיו כבר לא כואב,
החוסר התמלא
בגופי תחושת שמחה
רוגע ושלווה, הגעתי לנחלה
מצאתי אהבה
על חיפוש גם לפי סגנון לבוש/תכשיטים? עכשו ברור לי שהלבוש הרבה פעמים לא משקף בדיוק, גם לי יוצא להתלבש בכמה סגנונות... אבל בסוף יש לי סגנון לבוש לעצמי שאני אוהב ומחובר אליו, וגם סגנון לבוש נשי שאני מתחבר אליו והייתי רוצה שאשתי תאהב.
אני מרגיש שיש בזה ביטוי פנימי, וזה יכל להיות אחלה בדיקת התאמה.
מה אתם חושבים?
אשמח לתשובות משני המינים
בעיקר, ופחות ממסיבה אישית - פסיכולוגית.
בבגד אני בוחר לאיזו חברה להשתייך, אם אני לובש כובע של נייק ומכנסיים של אדידס אז אני ערס.
אם אני לובש חולצה פשוטה מכופתרת ומכנסי דגמ"ח אני תלמיד בישיבה גבוהה, וכן על זה הדרך..
אני לא חושב שהאידיאליה שאתה מתאר משקפת את המציאות.
ומתוך ההבנה הנ"ל גם נמשכת ההשלכה לגבי דייטים, אך בעיקר ביחס לרושם הראשוני.
אם אני בא עם כיפה ברבוש זה משדר משהו אחד ואם אני בא עם כיפה סרוגה סטנדרטית זה משדר משהו אחר.
אבל זה בעיקר רושם ראשוני ושייכות חברתית.
באופן אישי, לא אכפת לי כל כך מה השייכות החברתית המדוייקת של הבת שאני יוצא איתה לכן לא רואה בזה עניין גדול.
במידה והשייכות החברתית מגזרית היא קריטית בעיניך אז אכן, כדאי לשים לכך.
היא מתחתנת עוד כמה ימים והזמינה אותי וגם אני ממשממש שמח בישביל החילזונית הזו
אבללל אע"פ שעברו הרבה הרבה מים או ריר(?) בנהר
בסופ בסופ היא מישי שפם היינו ביחד וזה אולי משו שלא אמורים לעשות לא משנה מה.
חלק בי אומר לי לך תהנה תשמח חתן וכלה תעשה שיגועים בחתונה משעממת של דוסים. וחלק שני אומר זו חתונה של דוסים ואתה מגיע על תקן הידיד/אקס(?) שלה זה מוזר.
אאאא פפ
סופריקה
היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.
ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…
אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.
תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…
אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת
ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.
לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰♂️
ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?
אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.
גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.
ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות
לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.
אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם
ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם
למה לא?
בברכת
"ובשמחתך
ישמח לבנו גם אנו"
המערכת.
אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.
אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת.
וגם אז- רק להגיד מזל טוב
בתור אנשים שמחפשים את החצי השני שלנו, יוצא לי לפעמים לחשוב על הנושא של דרך ההיכרות. ברוך ה' אני חשוף לשתי המגזרים הרלוונטים במדינה - הדת"ל והחרדי, ובתור אדם שדוגל בלקיחת הטוב שיש בכל מגזר אני מנסה לחשוב מהי הדרך הנכונה בכל הנושא של היכרות דייטים וכו'.
אז למי שחושב/ת שבציבור החרדי כולם אותו דבר או כולם מאה שערים אני מציע ללכת לסיור קצר בירושלים ולהבין שזה ממש לא ככה. וגם אלו שלא נפגשים בחוץ יש בזה המון רמות ומנהגים.
החיסרון הגורף: חוסר היכרות. אתה מכיר את אישתך/בעלך רק אחרי החתונה... אומרים גם שלפעמים אתה קולט שהתחתנת בכלל עם מישהי אחרת...
בציבור הדת"ל (ת'אמת אני פחות מכיר, מאמין שיש הרבה סגנונות) אבל משום מה מרגיש לי שהפתיחות הזו מביאה לפעמים לדברים לא טובים...
מצד שני כן מרגיש לי שיש פה משהו בריא יותר [אבל אולי קצת מסוכן], מה אתם אומרים.ות.
מודע מראש שיתכן שיאכלו אותי בלי מלח, אבל בכנות: לא הגיע הזמן לברר את זה כמו שצריך?
אולי צד אחד טועה? אולי שתיהם?
אשמח לשמוע תגובות מכל הסגנונות ומכל רמות הפתיחות
רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...
יש סי מקום של חלל וחוסר שאני יודע שהוא יתמלא רק אחרי שאני ימצא את החצי השני שלי ויתחתן.
אבל יש בי חלל אחר שאני צריך למלכות אותו בעצמי ולא שאשתי תמלא אותו
אז איך אני יודע איזה אחד מנהל את הרצון שלי להתחתן? החוסר הנכון או בריחה מחוסר אישי
אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל
מרגישים את זה שונה
גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר
מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.
ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).
ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.
צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.
מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.
נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:
"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"
כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.
אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.
ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…
אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.
לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).
השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.
לק"י
איסוף/ פיזור מהמסגרות.
הרמת משקולות 
וכו'
ייפגע בבריאות ובכושר?
יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם
קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.
אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.
תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.
עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.
שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה
אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל
עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?
מה החבר היה עונה לך?
אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים
שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?
מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?
מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?
לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.
ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו
שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,
חששותיך וכו'.
אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת
ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...
היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....
זה היה מספק אותך?
ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים
בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".
עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.
תודה לקב"ה שמכוון הכל מלמעלה
מאחלת פה לכולם שיזכו למצוא את זיווגם בקרוב!
הרמוניהמשמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓
שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!
שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה
שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️
יש 4 אופציות כולן טובות מאד
איזה באסה שאי אפשר עם כולן
תלוי בך
השני שך ושהו. לא מסובך
העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.
אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.
תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)
הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.
שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?
אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?
אבל בעצם אין לו כלום בלי אשה.
(נכון שזה יכול להתממש בעוצמה בהמשך, אבל כעת בהגדרה אין לו כלום.)
ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.
תובנה כואבת שכזו
