אני גם הייתי בכיתה ב' בתאומים, אבל הגירוש היה בקיץ של ו' 🤔

משהו לא מסתדר לי 😂

מלחמת עיראק – ויקיפדיה

בהשראת הפלישה של צבא ארצות הברית לעיראק.

הפתיח הזה נשאר שם שנתיים...

כאן בדקה 01:00:

זה היה השימוש היחיד שלהם

הלכנו עם המסיכה בתוך קופסה,

עקרונית היה אסור לפתוח את הקופסאות לפני שמודיעים או משהו כזה.. לא זוכרת בדיוק, רק זוכרת שקישטנו את הקופסאות עצמן.

על אזרחי ישראל להסתובב עם ערכות המגן

אסון התאומים אלול תשסא -תחילת כיתה ב

תשסב - כיתה ב

תשסג - כיתה ג

תשסד -כיתה ד

תשסה -כיתה ה

הגירוש אב תשסה הקיץ בין ה ל ו.

אז אם היא התכוונה לקיץ שאחרי ה ואת לקיץ שלפני ו אז שתיכן צודקות.

(רק מחשבת בשבילכן... אני הרבה יותר קשישה...)

התאומים ספטמבר 2001, תחילת ב

2002 ג

2003 ד

2004 ה

2005 כיתה ו, ולקראת סוף 2005 היה הגירוש

אני התכוונתי לקיץ שבין ו לז

באלול תשסא אני התחלתי ג

יכול להיות שהתחלתי אז ג ולא ב? 🤔

הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם חחח

אבל נראה לי קצת פחות סביר לומר על מחמאה, את ההקשר הטראגי שזה מעלה בך..

אבל בסופו של דבר, אנחנו מנסים להיות נורמאלים במציאות לא נורמאלית.

אז הכל טוב, את נורמאלית! ;)

שאנחנו זוכרים איפה היינו בזמן אירועים מכוננים.. למשל ברצח רבין, או כששמענו על מגדלי התאומים ועוד.. זה נכון גם לאירועים מכוננים בחיים האישיים- למשל פטירה/ ההחלטה על גירושין של מישהו מהמשפחה וכו..

יש לזה שם אבל לא זוכרת מה הוא.

בס"ד

יש לי רשימה ארוכה ארוכה כזאת……

משפחת פוגל הי"ד בשבת חתן של קרוב משפחה

ד"ר דוד אפלבאום ובתו נאוה הי"ד כשעבדתי בקונדיטוריה

מגדלי התאומים ביציאה מבית הספר

פיגוע בסופר כשר בחו"ל כשהייתי באישפוז אחרי לידה

ההתנתקות כשהדרכתי מחנה

כשהודיעו על חילוץ הגופות של 6 החטופים שנרצחו בשבי והייתי בלימודים

את אסון המסוקים כשהייתי חניכה במחנה

כשהרגו את שייח יאסין ימ"ש והייתי בבית הספר

ועוד ועוד ועוד 

אבל אף אחד מהאירועים שהזכרת לא בזיכרון שלי

הייתי בת שנה בגירוש🫣

לפי כיתות...

הגירוש ממש זכור לי איפה הייתי מה שמעתי

יואו אימהלה... דמעות

וכן, זה מאד נפוץ להעלות זכרונות ממראה/ריח אפילו שיר לפעמים מזכיר לי....

כשאני שומעת למשל רצף של אמבולנסים זה מעלה לי זיכרון של אסון ורסאי

זוכרת איך האמבולנסים פשוט לא הפסיקו לזרום ועוד ועוד

זה היה ביום חמישי בלילה - ואפילו לא חשבתי שאני אמורה להתקשר לדווח להם שלא הייתי שם... ורק כשהתקשרתי למחרת להגיד להם שבת שלום ואמא שלי התחילה לבכות בהיסטריה מהגילוי שאני בעצם חיה הסתבר שהם חשבו כל הזמן הזה שקרה לי משהו..

חשבתי רק אני זוכרת את זה...

צעירונת.
אני זקנה...

רק מסכות אבכ היו הרבה לפני שהיה התאומים...

לא הגיוני שהלכת עם אבכ לבית ספר, ובכיתה ב' היה אסון התאומים.

כנראה היית תינוקת, את לא זוכרת...חחח

מסכות אבך היה גם כמה שנים אחר כך.

כשחששו שאולי יהיה משהו.

שנה וחצי בערך אחרי כן

באותו זמן קראנו לזה מלחמת המפרץ השניה

אני לא זוכרת שום אירוע מאלה שהיא הזכירה

🤦‍♀️

לספר מרצח רבין.

ממש זוכרת את הימים האלו. (אמנם כילדה קטנה, אבל זוכרת)

צוק איתן

שלושת החטופים- וואו אני ממש זוכרת איפה הייתי

הפיגוע בהר נוף

הייתי נשואה אמא לשני קטנים ובעלי היה מגוייס.

בהחלט זוכרת את זה חחח

בת כמה היית?

זה מטורף מה עוברים בד"כ מעט שנים.

מעניין אם גם במקומות אחרים בעולם זה ככה.

בסוף יש אירועים בכל מקום.

שם אולי זה גם לפי אסונות טבע, ואצלנו פחות.

באמת מטורף

זה היה סוף כיתה ד

וגם הרב עובדיה נפטר באותה שנה

ועוד כמה.. יותר גדולה ממך מסתבר..

אני זוכרת את סבא שלי ז"ל מנסה להסביר לי על אינפלציה בכיתה א כשהחליפו משקל לשקל חדש..

את הפילוג ה"נורא" בין עפרה חזה לירדנה ארזי כשכל הבנות בכיתה היו חייבות לתפוס צד ולא דיברו מחנה אחד עם המחנה השני...

את הרוטציה בין פרס לשמיר איפהו באמצע היסודי - היינו בנופש משפחתי בירושלים כשהיה את התרגיל המסריח.. (יש לי מזה זיכרון עמום של המבוגרים רואים טלוויזיה..)

את נפילת החומות של ברית המועצות בכיתה ה והמורה לגיאוגרפיה מתרגשת ומסבירה לנו שזה רגע הסטורי ולנצח נזכור איפה היינו ביום הזה...

את מלחמת המפרץ בכתה ו וכמה שנים אחרי זה פחדנו מכל אופנוע שעבר ברחוב...

את פטירת בגין בכתה ז כשהמורה להיסטוריה הושיב אותנו לראות בטלוויזיה הקטנה של בית הספר את כל ההלוויה...

את מוצ"ש כשחזרנו מהסניף וגילינו על מבצע שלמה ואת ההתרגשות הגדולה...

ולא מדברת על תקופת הפיגועים וההפגנות כשהייתי בתיכון.. כל החופשות שהעברנו בסניף ובהפגנות סביב "העם עם הגולן""שלום עם הגולן" ו"ישע זה כאן" שמעורבב עם שירים של אברהם פריד (משהו יציב שעדיין נשאר כאן.. )

ואת הלילה של רצח רבין בכתה יא ...

וכמה פחדו והבהילו מה יקרה כשתגיע שנת 2000 והמכשירים יפסיקו לעבוד...

ואת אסון התאומים כשלמדתי כבר במכללה והיו אצלנו בנות חוצניקיות שממש ממש נבהלו ודאגו לקרובים שלהן..

מרגישה דינוזאור...

אחרי החתונה זוכרת בעיקר לפי הריונות:

את הגירוש, למשל, אני זוכרת בעיקר כי הייתי ממש בסוף הריון והיינו תוך כדי מעבר דירה לפני הלידה....

ואת עופרת יצוקה אני זוכרת כי בעלי נכנס לעזה והשאיר אותי עם בחילות כשאף אחד לא יודע שאני בתחילת הריון וכל הילדים עוד קטנטנים....

והרצח של פוגל (כשאני כמובן בסוף הריון) שממש ממש הפחיד אותי כי הילדים היו ממש בגילאים מקבילים לחלק מהילדים שלי וחודשים אחרי זה הייתי בחרדות...

מרתק...

וואי גם אצלי זכרונות לפי הריונות, זה קרה בחודש שביעי של זאת, וזה קרה אחרי הלידה של זה...

ובכללי אצלי חורף זה ישר משתייך לבחילות של תחילת הריון, מרוב פעמים שזה קרה.... 

לפי מה שכתבת אני שנה מעלייך...

הגיע הזמן שאני אגמל מהפורום הזה, עברתי את הגיל ואת השלב...

קלטתי בשרשור הזה שיש פה נשים בגיל של הבן שלי... אז אני ממש זקנה...

וגם אני זוכרת את ההחלפה משקל ישן כשארטיק עלה 250 שקל ואז 25 אגורות חדשות.

וחלוקת הכיתה לקבוצות עפרה מול ירדנה (ואני בתווך מסרבת לבחור קבוצה).

וכו'

(לא זוכרת את הרוטציה בין פרס לשמיר, כנראה פחות עניין אותי...)

אני בגיל של הפותחת, שנה מתחתיה וכל האירועים שכתבה אני זוכרת.

אבל מה שאת כתבת יודעת רק מההיסטוריה

ומעניין הקטע של האינפלציה בשנות ה-80...

זה פשוט הזוי לחשוב על עליית מחירים כל כך משמעותית בתקופה כל כך קצרה

תמיד תהיתי לעצמי איך אנשים הסתדרו בתקופה הזאת.

רצח פוגל הייתי גם בסוף הריון, ממש זוכרת.

ושנת 2000 שדיברו שיהיה בלאגן- זה ממש זכור לי, היו שלטים ברחובות...הייתי רואה מהאוטובוס ונכנסת לפחד שהסוף מגיע.

כמוך

זוכרת כרונולוגית דברים ככה לפי ציוני מקרים לאו דווקא מציאות בטחונית אבל באופן כללי

הכל אסונות וזה נורא אבל עלה לי כזה חיוך של עם ישראל כולנו יחד ואיזה מדהים זה.

ומממשש יש לי עוד הרבה להוסיף לרשימה ומתי זה היה.. ה' ישמור!

אין על העם המדהים שלנו!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.