קשה לי מזה שקשה לי
אני לא מסוגלת להבין מה התהפך (אולי קצת כן)
ודברים שפעם היו מביאים אותי לאושר מביאים אותי עכשיו לחשש נוראי
בהריון באמצע
עד ההריון די רציתי (בחודשיים האחרונים פתאום משום מקום נעלם לי הרצון והדחף לעוד הריון)
פתאום מאז תחילת ההריון אני מרגישה מלא חשש.
פתאום חושבת לעצמי בשביל מה הייתי צריכה להכנס להרפתקאה הזו. עם ילדים גדולים בבית שהקטן בהם כבר בן 6.
לפני כמה חודשים הייתי בדיכאון שחשבתי שאתחיל להפרד מגן השעשועים ומהזמן החופשי שיש לי.
היום בידיוק הפוך מתה מפחד מהרעיון הזה של לאבד את. החופש שהיה לי כבר.
שעוד מעט אין לי זמן לעצמי.
לעשות שוב ברייק בחיים ולא לצאת כמעט לשום מקום לא לדבר על חול חופשות וכו.
וזה רק הקשיים האלו של הגילאים הקטנים ומה אח''כ שהילד יגדל כמעט לבד כי יהיה לו אחים גדולים ממש. חלקם כבר בטח בעז"ה לא יהיו בבית.
ואני בעיקר מממש כועסת על עצמי שככה אני חושבת.
שאני לא מכירה בטובה ובמה שככה רציתי.
ובמחשבה ברור לי לגמרי שאם הקב"ה זימן לי את ההריון כנראה שהוא יודע שזה הכי טוב בשבילי
אז למה רק אני כל היום רק דואגת חוששת????
ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...