ממש מבאס אותי שהפורום שם כ"כ פעיל,

למרות שחצי מהשאלות שם היו יכולות להישאל גם כאן...

(מבין ומכבד שיש כאלה שרוצות פורום בגוון נשי ולא מעורב, רק אומר שזה מבאס).

לק"י

ולכן הוא כולל הכל בערך.

פה לא הייתי אומרת שחברתי במיוחד.

אבל אני חושב שספציפית, ציבור הגברים כנראה פחות מנוסה כדי לענות על השאלה של השרשור...

לק"י

נשים מתעניינות אחת בשניה, בלי להכיר מעבר לפורום.

אני חושבת שבעבר הוא היה יותר טכני, והיו בעיקר שרשורים בנוגע להריון ולידה. היום בגלל שבנות מרגישות "חברות", עולים שם מלא נושאים.

לא שפה הכל טכני, אבל פחות (אולי גם בגלל שהוא פחות פעיל).

והריון ולידה זה תחום שנשים יכולות לדבר עליו בלי סוףףף חחחח

יש גם הרבה על מה לשאול

בנשואים יש הרבה פחות על מה לדבר...

אלא לאתגרים בזוגיות,

בהורות,

נושאי צרכנות וכלכלה...

כלומר הרבה דברים שהיו יכולים להיכתב גם כאן.

יותר מזה: 

כאשר אשה כותבת על שאלה או אתגר בקשר לבעלה, לדעתי זאת קצת תיבת תהודה סגורה שבה היא שומעת את עצמה שוב ושוב אם אין אף גבר בדיון.

כלומר ברור שלכל אשה יש דעה אחרת וזו לא הדעה שלה שוב ושוב, אבל עדיין משהו חסר. ולדעתי השואלת מפסידה מזה.

בנוסף לזה, שחלק רוצות לדסקס עם נשים ולא עם גברים.

(וזה מה שגורם לפורום להיות הרבה יותר כיף).

רק שאני קצת מקנא 🙄

הייתי רוצה שגם כאן יהיה פעיל מאוד...

השרשורים כאן לא רגישים יותר מאובדן הריון או גרושים וגרושות.

אתגרים. פוסטים עם מידע.

שלא רק כל הצרות יגיעו...

זוכרת הרבה מאוד שרשורים בסגנון שהזכרת, שאני חושבת שהתגובות שנשים כתבו לאישה בהחלט עשו שינוי ועזרו לה.

זה נכון שלפעמים זה יכול לעזור לשמוע גם מנקדות מבט גברית.

אבל בעיני - לרוב זה לא מה שיעזור. לרוב אישה צריכה במצב כזה דווקא מענה נשי שמבין את המקום שלה, ומתוכו יכול לעזור לה גם לשנות.

ושיח רגשי בפורום מעורב בעיני לא מתאים לרוב המשתתפות פה. לכן הן מעדיפות לכתוב שם גם נושאים שלא קשורים לנושא הפורום.

בצורה אחרת משל בנות אבל מתלוננים

לא הייתי רוצה לנהל שיח על הרגשות שלי או על כל דבר אחר שיכול ליצור קרבה עם גברים.

לכן הפורום הזה יותר פעיל כי אני כנראה לא היחידה בגישה הזאת.

ובגלל זה שאלות שלא קשורות להריון ולידה אבל כן קשורות לרגשות ויכולות ליצור שיח אמיתי יותר (ולא טכני על תקלה באוטו) אעדיף לשאול בפורום נשי.

גם שם גברים יכולים לפרסם ולהגיב אלא אם כן ביקשו שלא ספציפית

אז מי שחסר לו שידבר שם

שאני מנהלת.

(ולגבי גברים זה לא מדוייק. יש שם כללים לגבי תגובות של גברים מעבר לשרשור שכתוב עליו בפירוש "לנשים בלבד").

תתחיל שביתה של כל מערכת החינוך

נגיד שתיכונסטים לא נורא (למרות שלפני כמה שנים היתה שביתה של תיכונים בתחילת שנה ואחרי שבוע משרד האוצר נשבר)

אבל כל ילדי הגנים והיסודי ישבו בבית

נראה מי ישבר ראשון,

מורה שתוציא בנתיים אישורי מחלה, המשכורת דופקת כרגיל (מורה מקבלת 30 ימי מחלה בשנה עם אפשרות צבירה, ככה שמורה ממוצעת יכולה לשבת בבית על חשבון ימי מחלה גם חצי שנה בלי בעיה, הותיקות גם שנה ויותר)

או...

משק שלם שלא יוצא לעבוד

תן לי לנחש, המשק ישבר ראשון

לא רק שהמשק ישבר ראשון,

ראית את הפתיחה של הסרט שרק עם הקלשונים?

ככה זה יראה מחוץ לבית של שר החינוך אחרי שבוע-שבועיים

א. בית דין יכול להוציא צווים נגד שביתה

ב. אם מורה מבקש לנצל יותר מדי ימי מחלה, משרד החינוך יכול לדרוש שהמורה יראה רופא מטעם משרד החינוך כדי לוודא שהוא באמת חולה.

א. בית משפט לא ממהר להוציא צווים נגד שביתה, אלא הוא ידרוש ממשרד החינוך לשבת לדבר עם ארגוני המורים.

כי זאת הרעת תנאים קיצונית (גם אם יש לך עוד כמה שנים הערך לזה)

ארגוני המורים ידרשו פיצוי כספי הוגן ומשרד החינוך פשוט לא יעמוד בזה

וזה יסגר על משהו כמו תוספת ענקית למורים (שאני ואתה נשלם כל חיינו גם אחרי שלא יהיו לנו ילדים) וביטול של כמה ימי חופש

ב. כן. היא חולה.

היה לה אתמול חום 39 מעלות

היא הקיאה 3 פעמים בלילה

ועוד שילשלה 7 פעמים ביום האחרון

בנוסף ממש כואב לה הראש, 4 אקמול גם לא משפיע

מדי פעם יש לה כאב חד בכתף שמקרין לגב תחתון

הרופא יכול לאמת או לשלול את זה?

א. נכון שהוא לא ממהר לתת צווים, אבל במקרה הצורך הוא נותן. אם התוכנית תהיה מאוזנת ולא תפגע בזכויות, ושים לב שבתוכנית שכתבתי המורים הוותיקים לא חייבים בכלל לעשות אותה, וכל השאר יקבלו פיצוי, כך שהיא בהחלט לא שבירת הכלים מול המורים.

ב. על יום מחלה אחד, רופא לא יכול להוכיח שזה חרטוט. על שבוע כבר יותר קל להוכיח, על חודש זה כבר הכי קל שבעולם, על חצי שנה כבר לגמרי בלתי אפשרי לזייף מחלה.

א. ברוב המקרים הקודמים. בית המשפט דרש ממשרד החינוך לשבת להדברות עם ארגוני המורים. כנראה שגם בתוכנית שלך זה יקרה

ב. איך רופא יכול להוכיח שלא כואב למורה הראש? שבןע אחד כואב הגב? יום חוזרת ללמד ואז עוד יום יש לה כאב בירך. ועוד המצאות

רופא יכול לא להאמין. האם הוא יכול להוכיח שהיא משקרת? לא בטוח.

זה שהעובד צריך להוכיח לרופא שהוא חולה, לא הרופא צריך להוכיח שהעובד משקר...

אם הרופא לא השתכנע שיש מחלה אז הוא לא ייתן אישור מחלה, ככה פשוט.

לרופא מטעם משרד החינוך?

כי אז יהיה כנראה אחד מהשניים:

1. מעט רופאים שיצליחו לבדוק את כל המורים תוך הרבה זמן. בנתיים השביתב דופקת.

2. הרבה רופאים מסונדלים לזה. ואז לא רק שאין בית ספר וגנים. אין רופאים זמינים. שביתה על סטרואידים.

למה אתה מניח ש200 אלף עובדי הוראה יעשו דין לעצמם ויזייפו מחלה?

אני חושב שהמורים הם ברובם אנשים איכותיים.

חוץ מזה, אני הצעתי פתרון שלא מתעלל בהם אלא מאפשר להם תקופה של שנים רבות להסתגל למצב החדש, להרוויח מזה כסף, לבחור אם להצטרף או לא...

אתה עוד לא נכנסת לחדר המו''מ וכבר החלטת שלא רק שאין מה לדבר על התוכנית כי היא פשוט איומה ונוראה למורים, אלא שהם ישבתו או יזייפו מחלה. הלכת רחוק...

ולא צריך לזייף מחלה

אתה יודע איך יכאב לי הראש (ולכל אדם ממוצע) אם אדע שמבטלים לי את ימי החופש או מורידים לי בשכר פר שעה.

צריך יהיה לתפור בייביסיטר מקביל ולהתכונן לכמה חודשי שביתה.

או לחכות למלחמה / קורונה שבמילא אין מסגרות.

תנסה למצוא פיתרון לבעיות הקשות והבוערות והדחופות יותר של מערכת החינוך בארץ.

הכשרת מורים לחרדים שיתנו להם כלים לנהל אורח חיים מודרני ולהתפרנס בכבוד.

הכשרת מחנכים ערבים שלא יסיתו נגד מדינת ישראל וסמליה.

פירוק עמותות הפרוטקשיין המנצלות את המורים.

אלא הטאבו שאסור ללמוד לימודי חול

דרך האגב, זה כמעט כמעט היה כך בציבור הדת"ל

שהציעו לרב נריה זצ"ל לשלב לימודי חול בישיבת כפר הרא"ה

הוא התנגד לכך בתוקף "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו כאן לימוד חול" (אל תתפוס אותי על הציטוט המדויק, זה הזיכרון שלי ואני כבר לא בן 18)

למזלנו, הרב צוקרמן זצ"ל הצליח לשכנע אותו, והשאר היסטוריה

נדרש גם לציבור החרדי "רב צוקרמן" שיצא מול הזרם

תשמח לשמוע, שהחינוך הממ"ח תופס תאוצה

וגודל אספוננציאלית

נקווה שתוך כמה שנים הוא אלטרנטיבה ראויה

לצערנו הערבים לא נשארים רק בבית ספר הערבים

כבר כיום מעל 10% מהמורים בחינוך הממלכתי (יהודי) מגיעים מהמגזר הערבי

וזה גדל

איך מורה ערביה תעודד גיוס לצה"ל?

הזדהות עם יום הזכרון? העצמאות?

וארגוני המורים?

אכן מנצלים את המורים

אבל גם מגינות עליהם מהצעות כמו שכתובה כאן

אלא אידאולוגיה

הבנות לומדות מקצוע ומתפרנסות

הבנים הרבה הרבה פחות

כי לימוד תורה וזה

אידאולוגיה קשה עד בלתי אפשרי לשנות מלמעלה

לפעמים יש תזוזות מלמטה

מהשטח שחווה את התסכול ומחליט לשנות אמונה

ובעיה אחת לא יכולה להצדיק אחת אחרת

אין קשר בין עבודת המורים לחופשות במשק. מורים הם לא ביייביסטר...

אפשר לבקש מהממשלה שתמצא פתרון לילדים. כמו שהיה השנה לאורך כל יולי מסגרת לילדים עד כיתה ד.

כל היכולת של הארגונים שלהם זה היכולת להזיק כלכלית.

תביא מישהו בשכר מינימום

לגבי הרבה הורים וחופש.

(וגם חלק מהמורים הצעירים לא מרוויחים הרבה יותר)

שצריך לבשם את חדרי השרותים של המורים, חדר שרותים לא מבושם גורם למורה להיות אומלל ומורה אומלל גורם לחינוך איום ונורא.

ברוב חדרי המורים אין מספיק תאים כדי שיכלו להכיל את כל המורים בהפסקה

כבר היום מערכת החינוך מתקשה לגייס כוח אדם איכותי

ראשי מכללות להוראה מדווחים על ירידה בהרשמה בעשרות אחוזים. מכללות להוראה נסגרות או מתמזגות כדי לחתוך הפסדים.

וגם מי שכבר הפך להיות מורה. משרד החינוך מדווח ש40% מהמורים פורשים תוך 5 שנים.

פתרון כזה לא יביא כוח אדם למערכת

אלא יצמצם עוד יותר את הכניסה של מורים חדשים למערכת. ומי שבאמת יגיע יעשה את זה לא מתוך בחירה אלא מתוך חוסר אפשרות אחרת

הבעיה של החופשים היא בעיה קשה

להורים זה יוצר מצב בלתי אפשרי שדורש ניצול ימי חופש כדי לשמור על הילדים שלהם (ולא באמת לחופש)

עלויות מטורפות של קייטנות. צהרונים. וכו'

ואם יש סבא/סבתא בפנסיה. גם הם מגוייסים למאמץ

מצד שני המדינה לא באמת יכולה להכניס את היד לכיס ולתגמל את המורים בביטול החופש. זה יעלה עשרות מיליארדים שיקוצצו משאר התחומים (שגם סובלים מחוסר. לדוגמה בריאות. בטחון וכו')

אבל אף אחד לא לוקח את זה בידיים.

שמעתם פעם פוליטיקאי שיש לו מצב אמיתי לחינוך.

שהחינוך הוא הקו הראשון.

כולם מדברים על ביטחון. יוקר מחיה. ביביזם וכו'

ומערכת החינוך נשארת מאחור. אומנם עם תקציב ענק. אבל לא מספיק או לכל הפחות לא מנוהל נכון.

עובדת על חצי אוטומט. אין תוכנית פיתוח אמיתית. מגיע שר חינוך שרק רוצה להטביע את חותמו ועושה שטויות ובדרך כלל מקלקל יותר מאשר מתקן.

החופשים זה הדבר שהכי כואב להורים

אבל מערכת החינוך צריכה בניה מחדש

אבל אף פוליטיקאי לא מדבר על זה.

כי זה לא באמת מעניין אף אחד.

אף אחד לא מצביע למתמודד x בגלל אגנדה חינוכית

אז הצעת תוכנית נחמדה.

אין סיכוי שתיושם בגלל התנגדות של המורים לכך (וארגוני המורים שמייצגים אותם)

לפטר את כל המפקחים והאנשים האלה ולהפנות את עלות השכר שלהם לבי''ס שיעשה איתו מה שהוא רוצה. מצידי שישכרו מדריכים שיקרינו שיעורים מוכנים מהאינטרנט.

אין כמעט תיכון שהמורים מקבלים שכר ממשרד החינוך

בדרך כלל מהעיריה או מרשתות כמו אורט. אמית. בני עקיבא וכו'

זה לא מונע מהמורים להיות מאוגדים תחת ארגון המורים

כי המורים עדיין שייכים לוועד. אבל היכולת שלו להזיק קטנה יותר כי בני 14 לא צריכים בייביסיטר

בתחילת שנה

עדיין משרד האוצר,-,חינוך נשבר אחרי שבוע וחצי

כלומר, לקחת מהם את השכר על ימי השביתה ולא להחזיר אותו

ניסו לעשות זה הרבה פעמים

פיזית אף פעם זה לא הצליח

וזה מה שגם נותן גב למורים, כי בסוף לא נפגעים כספית (או שנפגעים ממש קצת)

ולאחר השביתה השכר עולה

אז שווה

האם יהיה שר אוצר שיצליח לכופף את ארגוני המורים?

לא חושב שזה יהיה לו כל כך פשוט

במיוחד שההורים מחפשים בעיקר שקט תעשייתי

מכמה סיבות:

1. כבר היום קשה מאוד למצוא מורים, בעיקר טובים. בבתי ספר רבים מביאים מורים מהמגזר הערבי, כמורים מקצועיים וכמחנכים. חסרים מורים ברמה שמתבטלים שיעורים רבים בלא מעט מקומות. פגיעה בתנאי העבודה באופן קיצוני היא כמו פגיעה בשכר, ותביא הרבה פחות לתחום ההוראה שכבר כך במשבר. אם רוצים שינוי- צריך שהוא יהיה שווה וטוב לשני הצדדים. בתכנית שלך זה רק להעמיד בפני עובדה מוגמרת אם תקופת הסתגלות.

2. להגיד למורה שלמד ונכנס למקצוע, גם אם הוא רק 5 שנים - הכל השתנה- תלמד מקצוע חדש- זה לא הוגן לדעתי. הוא השקיע 3 שנות לימוד, הכשרה מעשית וכו'. גם לו יש זכויות..

3. הערה קטנה- יש מורים עם נניח 18 שנות ותק- ורק בני 40.. עוד 27 שנים במערכת..

4. התעלמת מהעלאת הדרישות המשמעותית שהמורים נדרשים לעמוד בהם משנה לשנה. מסיימים הרבה יותר מאוחר, המון מטלות/מבחנים/שעות פרטניות וכו'.

5. בראייה כלכלית מערכתית- מערכת החינוך לא צריכה עוד ימי לימודים. גם כך בישראל לומדים הרבה יותר ימים מהמדינות המפותחות (לא מתבטא בהישגים..)

מאוד כללית, חפש בשרשורי עבר ותראה שכבר דשו בזה לא מעט.

זה תלוי מאוד בסיבות לחוסר החשק, בהיסטוריה ובדינמיקה שלכם.

אבל מעבר לזה שחרר אותה. היא לא בשליטתך.

תשקיע במדדים שלך. תתאמן בגינת כושר (בחינם), צא להליכות, תן לגוף שלך להיות בשיא שלו.

תשדר לעולם ולך משהו אחר.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.