יש דברים שפועלים מיידית ON OFF

ויש דברים שנרקמים לאורך זמן.

לדעתי זה ההבדל בין 2 הסוגים שציינת.

תגדירי "רומנטי". 

אני מניח שאת מתכוונת שרומנטי זה ההפך של זוגיות שנוצרת רק משכל וממכנים משותפים חיצוניים. כלומר הפרפרים בבטן, וכמו שאמרת המסתוריות הם אלו שגורמים לאירוע להיות מסעיר, וממילא לקיים דרייב מאוד טוב של התאהבות (התאהבות דייקא, במובן החיובי של המונח, אבל לא אהבה).

אני חושב שרומנטיקה נוצרת בעיקר מהאשלייה ומהמשחק, אבל האכזבה מובטחת בתום המשחק, כי תמיד זה מתבדה. לאט לאט ככל שמתקרבים היכולת להישאר בפוזה הולכת ומתייתרת והבן אדם הולך וחושף צדדים של עצמו, פחות נוצצים בהכרח, ויותר קשורים לצד האמיתי של החיים, על הדבש ועל העוקץ.

אני ממש חושב שכדאי כמה שיותר לנטרל את האספקטים האלה, בטח בנוגע למתח ודרמטיות בתור מחולל סקרנות והתרגשות. "מסתוריות" יכולה לשמש רק אם היא באמת הזמנה אותנטית של הבן אדם שתכירי אותו יותר, אבל לרוב "מסתוריות" היא פנטזייה (כדוגמת הסיפור החסידי ההוא שמדמה את היצר הרע לאדם שרץ כשידו סגורה ואומר לכולם "לא תאמינו מה יש לי ביד").

בחזרה למשפט הפתיחה - תגדירי "רומנטיקה": 

- אם את מדברת על רומנטיקה במשמעות המקורית שלה, אז כן: בשביל הריגוש, הפרפרים בבטן, המשחק, תליית הדמות הבלתי-ריאלית בבן הזוג, הפרפרים בבטן ממשפטים יפים שהוא אומר וגם להפך, הדרמות וכו' כמו שאמרת - אז חייב, כי בלי זה הקשר נהיה סתם שני אנשים לא בהכרח מושלמים שצמאים לאהבה...

- אבל אם "רומנטיקה" זה בשביל לשלול את הציור של זוג שומם שעושה טבלת פלוסים ומינוסים ומחליט שזה זה אפילו שאין שום אש והתלהבות לקראת - אז לא, פשוט צריך להביא את עצמך, להתעניין בבת/בן הזוג, להקשיב, לצחוק, להתעניין. לא חייב פרחים ומחוות דרמטיות או הודעות מאולצות ואפשר באמת להיות כמו שאנחנו, ואני חושב שממילא יש את כל הפרפרים בלי שום טררם חיצוני.

כך לפחות אני מבין את זה

אלא אם כן שאלת שאלה אחרת - למה תמיד במערכות יחסים שהן יותר טובות או עם יותר רגש יש את כל הבלאגן והמסתוריות והמתח והדרמה? כלומר במרמור  

אני מדברת על מקרה שיש חיבור טוב -

מאוד כיף לנו ביחד, והוא גם בדיוק מה שחיפשתי ולהיפך.

אבל הקשר קליל מאוד, כמו חברים טובים, אין משחקים ודרמות. יכולה להתפתח כאן רומנטיקה ומין ריגוש שסוחף אותנו אם נמשיך להישאר בפשטות שלנו?

אז מה רע?

"כמו חברים" - ואם הוא יהיה החבר הכי טוב? זה לא מספק?

יש לך עוד בערך 100 שנה לגבש את הקונספט.

לדעתי בסיס טוב זה מה שחשוב.

שחסר קצת חיבור רגשי ויש צורך להעמיק את הקשר? 

נגיד לשתף יותר דברים אישיים... דברים שבוערים בכם

יכול להיות שמרוב שהכל סבבה לא מספיק נוכח הייחודיות של כל אחד, שזה חשוב ליצור משיכה וחיבור עמוק יותר.

הרבה פעמים גם מחילוקי דעות מתקרבים, גם זה סוג של אקסטרים(:

כן צריך רגש

כשאנחנו גדלים אנחנו מציירים בליבנו ציורים של איך נראה עולם, וכשמשהו לא יושב בתבנית של הציור אנחנו חושבים שזה לא זה. (הדוגמה של הרב צוקרמן: הוא נותן לאנשים דף ואומר להם: תציירו "חתול צדיק". חלק מציירים חתול עם ציצית ופאות, אחרים מציירים חתול שעוזר לחבר שלו... הרב צוקרמן מצייר חתול רגיל, ומסביר - "להיות צדיק זה להיות כפי רצון בוראי, לכן חתול צדיק הוא חתול רגיל". ההפרש בין כל האנשים הוא הציור שלהם על מהו צדיק.

בהתאם, אנחנו גדלנו בתוך עולם חצי מערבי, והתקבע לנו ציור מאוד רומנטי במובן המקורי של המילה ( התנועה הרומנטית – ויקיפדיה ), ולכן אם אין דרמה, ריגוש, מעט מתח ופחד, ואז אקסטזה וסחרור חושים ופרפרים בבטן וחלומות בהקיץ וכו' - אז זה סתם קשר... לדעתי זה לא ציור טוב והוא מאוד עלול להזיק.

את אומרת "אבל הקשר קליל מאוד, כמו חברים טובים" - כאן יכול להיות שבאמת חסר משהו, איזה מימד מסויים שהוא לא שטחי. אבל לא הייתי הולך לדרמות, אלא אולי באמת לכוון לרגעי מפגש. כלומר להצליח לפגוש "אותו", את הצד היותר מהותי שלו, מעבר לסבבי-בבי ולסיפורים ולצחוקים. יש רגעים שבהם אדם אומר משהו על עצמו ואפשר פתאום לראות את הנשמה שלו, בלי פוזה ובלי תחכום. זה עמוק מאוד ומושך מאוד להיקשר לאדם אחרי שפוגשים את האדם שבו. ויכול להיות שזה מה שחסר

בהצלחה!

הדברים הראשונים שהזכרת הם כמובן מושכים ומרגשים, אבל בלאו הכי הם לא יכולים להחזיק מעמד - ובני אדם לא יכולים להחזיק אתם מעמד - לאורך זמן.

קשר טוב יכול להתחיל כך או כך, אך המסתוריות וכו' בהכרח יתפוגגו (אפשר יהיה לתחזק זאת באופן מלאכותי לפעמים, וזה יכול לקרות בשני המקרים)

את סדרת האסופית?

אם כן, זה בעצם מה שאן למדה בדרך הקשה. לא לחפש דווקא את המסתורי והמרגש, שהיא דמיינה ש"כך צריך" (רוי גרדנר), אלא דווקא מה שמחובר אליה וקשור לחייה (גילברט בלייט).

אני לא אומרת שכל אחת צריכה בדיוק אותו דבר, אבל כן שיש לפעמים דמיונות של מה צריך, שלא בהכרח נכונים ומשרתים אותנו היטב.

התפיסה הזו יכולה לנבוע ממסרים תרבותיים או אפילו מקשרים מהעבר, וצריך להתבונן בדברים ולשקול אותם בכנות ובמתינות. המון הצלחה ובחירות טובות!)

הרבה דברים יכולים ליצור קשר רומנטי, והרבה דברים יכולים גם ליצור מסתורין.

אני מתכוון, שזה מאוד סובייקטיבי. לפעמים מה שנראה לאחד משעמם לשני ייראה מרתק ומלא במסתורין ותשוקות, וכן להיפך. ויש גם כאלה שאוהבים דווקא דברים ישירים וגלויים, ולפעמים זה בעצמו יכול להיות מלא במסתורין (אתן דוגמה ואני מתנצל מראש על אי הנעימות יש הרבה בחורים/ות שהידע שלהם על המין השני הוא ממש קטן, הם לא יודעים איך נראה ומתפקד המין השני ברמה הכי בסיסית... ואם יבוא בן המין השני ותהיה הזדמנות לשתף, גם אם הוא יהיה הכי גלוי ופשוט, כי תכלס מי שיספר - חי עם זה את כל חייו בכל זאת ההזדמנות לגלות היא בעצמה היכרות עם מסתורין. זו סתם דוגמה שבולטת לי בראש, אני מניח שזה פחות רלוונטי לתקופת הדייטים אבל קחו את הרעיון).

בשביל לתחזק צריך יותר השקעה, שיהיה מעניין ומגרה וכיף. כשזה צפוי ושגרתי כזה, עלולים להשתעמם.

יש כאלה שצריכים יותר יציבות ובטחון ויש כאלה שצריכים יותר משחק ומסתורין,

אבל בלי משחק בכלל סתם יהיה משעמם, זה לא יהיה קשר זוגי, אולי ידידים. כל העניין של משיכה זה שיהיה משהו 'מושך', ואין דבר כזה משהו מושך אם הוא יותר מדי צפוי. לא רק זה, לדעתי קשר זוגי גם אחרי עשר שנים צריך הפתעות כלשהן בשביל להתקיים.

בהתאם לשלב ולאופי של בני הזוג.

נניח הם קבעו להפגש באיזשהו מדרחוב עם הרבה אנשים, היא מתקשרת לבחור ושואלת אותו: "אתה כאן?" הוא עונה: "תסתכלי ימינה." והיא רואה אותו ממתין  על ספסל עם חיוך משועשע.

או נניח הבחור הביא עוגיות למפגש והבחורה אומרת "אתה רואה, אתה גם יפה וגם אופה."

ברור ששני המקרים הללו מציבים את הצד השני במבוכה מסויימת, אבל זה מוסיף עניין וגיוון לקשר, במיוחד אם הצד השני יודע להחזיר.

אבל כל אחד מעדיף סוג אחר של משחק. יכול להיות שמה שאחד יחווה כאמירה נועזת ומצחיקה הצד השני יחווה כמטרידה או מעליבה.

אגב: כל משחק נועד להכניס אותנו לסיטואציה לא נוחה. נניח אפילו בשחמט, שני הצדדים במצב לא נוח, בו הם צריכים להפעיל את הראש כדי להחלץ מהמצבים שהיריב שם אותך בהם. זה לא כיף לשחק שחמט עם יריב שרק עושה טעויות ועושה לך חיים קלים בלנצח אותו, זה נורא משעמם (וגם יריב נורא חזק זה לא כיף, כי זה סתם מתסכל).
 

מחילה שנפלתי דווקא עליך כשבטח יש עוד אנשים שאמרו ככה מעליך חח
אבל אותך קראתי...

ברור לי שלא חייב את הסיטואציה לא נוחה.

עד היום אני ובעלי, שנשואים כמה שנים טובות, לא מגיעים למצבים האלה.

שנינו לא אוהבים את זה וזה לא עושה לנו את זה.

יש פן של רומנטיקה כנה.

לא נסתרת.

להגיד בפנים 'וואו השקעת ממש עם העוגיות. תודה רבה! מרשים אותי מאד'

מבחינתי עדיף פי מאה מ'יפה ואופה'.

לא משווה את זה למשחק, כי יש פה עומק.

בקשר טוב יש עומק.

שלא חייב את הריגוש החיצוני.

ככה חושבת.

אולי בהמשך יהיה לי זמן להסביר יותר.

אתה מניח בתור הנחת יסוד שצריך את הצד של הדרמה, אבל באמת לא פחות חשוב גם הצד השני של השקיפות והנינחות.

השילוב של שניהם, יוצר את האנרגיה של הקשר. אם זה רק מצד אחד, הקשר ימצא את עצמו מאוד מהר.

תפסה אותי השאלה שלך.

פחות מתאים לי לפרסם את דעתי האישית בעניין בפומבי, אז שולחת לך באישי.

אופציה ב' אבל מצד האישה בעיקר..פחות מצידי, אלו הקשרים הכי טובים שהיו לי בפער, כמובן שמצידי כשכבר יש התקדמות אבל בהתחלה אני מוצא שכשמישהי מדברת רגש ופחות מנסה להיות "קולית" ואסופה כזו זה יפה, לא מדבר עכשיו על בכיינית, אלא פשוט אמיתית כזאת בלי משחק..

הרבה יותר מרגיע

שלווה בקשר מאשר דרמות

אבל כן זה יבוא עם ריגוש תמיד יהיה מתח טוב כזה

אני מאמינה שקודם כל צריך שקיפות ופחות דרמות.

אל חשש, הן מגיעות.. לא צריך לייצר אותן..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?