יש דברים שפועלים מיידית ON OFF

ויש דברים שנרקמים לאורך זמן.

לדעתי זה ההבדל בין 2 הסוגים שציינת.

תגדירי "רומנטי". 

אני מניח שאת מתכוונת שרומנטי זה ההפך של זוגיות שנוצרת רק משכל וממכנים משותפים חיצוניים. כלומר הפרפרים בבטן, וכמו שאמרת המסתוריות הם אלו שגורמים לאירוע להיות מסעיר, וממילא לקיים דרייב מאוד טוב של התאהבות (התאהבות דייקא, במובן החיובי של המונח, אבל לא אהבה).

אני חושב שרומנטיקה נוצרת בעיקר מהאשלייה ומהמשחק, אבל האכזבה מובטחת בתום המשחק, כי תמיד זה מתבדה. לאט לאט ככל שמתקרבים היכולת להישאר בפוזה הולכת ומתייתרת והבן אדם הולך וחושף צדדים של עצמו, פחות נוצצים בהכרח, ויותר קשורים לצד האמיתי של החיים, על הדבש ועל העוקץ.

אני ממש חושב שכדאי כמה שיותר לנטרל את האספקטים האלה, בטח בנוגע למתח ודרמטיות בתור מחולל סקרנות והתרגשות. "מסתוריות" יכולה לשמש רק אם היא באמת הזמנה אותנטית של הבן אדם שתכירי אותו יותר, אבל לרוב "מסתוריות" היא פנטזייה (כדוגמת הסיפור החסידי ההוא שמדמה את היצר הרע לאדם שרץ כשידו סגורה ואומר לכולם "לא תאמינו מה יש לי ביד").

בחזרה למשפט הפתיחה - תגדירי "רומנטיקה": 

- אם את מדברת על רומנטיקה במשמעות המקורית שלה, אז כן: בשביל הריגוש, הפרפרים בבטן, המשחק, תליית הדמות הבלתי-ריאלית בבן הזוג, הפרפרים בבטן ממשפטים יפים שהוא אומר וגם להפך, הדרמות וכו' כמו שאמרת - אז חייב, כי בלי זה הקשר נהיה סתם שני אנשים לא בהכרח מושלמים שצמאים לאהבה...

- אבל אם "רומנטיקה" זה בשביל לשלול את הציור של זוג שומם שעושה טבלת פלוסים ומינוסים ומחליט שזה זה אפילו שאין שום אש והתלהבות לקראת - אז לא, פשוט צריך להביא את עצמך, להתעניין בבת/בן הזוג, להקשיב, לצחוק, להתעניין. לא חייב פרחים ומחוות דרמטיות או הודעות מאולצות ואפשר באמת להיות כמו שאנחנו, ואני חושב שממילא יש את כל הפרפרים בלי שום טררם חיצוני.

כך לפחות אני מבין את זה

אלא אם כן שאלת שאלה אחרת - למה תמיד במערכות יחסים שהן יותר טובות או עם יותר רגש יש את כל הבלאגן והמסתוריות והמתח והדרמה? כלומר במרמור  

אני מדברת על מקרה שיש חיבור טוב -

מאוד כיף לנו ביחד, והוא גם בדיוק מה שחיפשתי ולהיפך.

אבל הקשר קליל מאוד, כמו חברים טובים, אין משחקים ודרמות. יכולה להתפתח כאן רומנטיקה ומין ריגוש שסוחף אותנו אם נמשיך להישאר בפשטות שלנו?

אז מה רע?

"כמו חברים" - ואם הוא יהיה החבר הכי טוב? זה לא מספק?

יש לך עוד בערך 100 שנה לגבש את הקונספט.

לדעתי בסיס טוב זה מה שחשוב.

שחסר קצת חיבור רגשי ויש צורך להעמיק את הקשר? 

נגיד לשתף יותר דברים אישיים... דברים שבוערים בכם

יכול להיות שמרוב שהכל סבבה לא מספיק נוכח הייחודיות של כל אחד, שזה חשוב ליצור משיכה וחיבור עמוק יותר.

הרבה פעמים גם מחילוקי דעות מתקרבים, גם זה סוג של אקסטרים(:

כן צריך רגש

כשאנחנו גדלים אנחנו מציירים בליבנו ציורים של איך נראה עולם, וכשמשהו לא יושב בתבנית של הציור אנחנו חושבים שזה לא זה. (הדוגמה של הרב צוקרמן: הוא נותן לאנשים דף ואומר להם: תציירו "חתול צדיק". חלק מציירים חתול עם ציצית ופאות, אחרים מציירים חתול שעוזר לחבר שלו... הרב צוקרמן מצייר חתול רגיל, ומסביר - "להיות צדיק זה להיות כפי רצון בוראי, לכן חתול צדיק הוא חתול רגיל". ההפרש בין כל האנשים הוא הציור שלהם על מהו צדיק.

בהתאם, אנחנו גדלנו בתוך עולם חצי מערבי, והתקבע לנו ציור מאוד רומנטי במובן המקורי של המילה ( התנועה הרומנטית – ויקיפדיה ), ולכן אם אין דרמה, ריגוש, מעט מתח ופחד, ואז אקסטזה וסחרור חושים ופרפרים בבטן וחלומות בהקיץ וכו' - אז זה סתם קשר... לדעתי זה לא ציור טוב והוא מאוד עלול להזיק.

את אומרת "אבל הקשר קליל מאוד, כמו חברים טובים" - כאן יכול להיות שבאמת חסר משהו, איזה מימד מסויים שהוא לא שטחי. אבל לא הייתי הולך לדרמות, אלא אולי באמת לכוון לרגעי מפגש. כלומר להצליח לפגוש "אותו", את הצד היותר מהותי שלו, מעבר לסבבי-בבי ולסיפורים ולצחוקים. יש רגעים שבהם אדם אומר משהו על עצמו ואפשר פתאום לראות את הנשמה שלו, בלי פוזה ובלי תחכום. זה עמוק מאוד ומושך מאוד להיקשר לאדם אחרי שפוגשים את האדם שבו. ויכול להיות שזה מה שחסר

בהצלחה!

הדברים הראשונים שהזכרת הם כמובן מושכים ומרגשים, אבל בלאו הכי הם לא יכולים להחזיק מעמד - ובני אדם לא יכולים להחזיק אתם מעמד - לאורך זמן.

קשר טוב יכול להתחיל כך או כך, אך המסתוריות וכו' בהכרח יתפוגגו (אפשר יהיה לתחזק זאת באופן מלאכותי לפעמים, וזה יכול לקרות בשני המקרים)

את סדרת האסופית?

אם כן, זה בעצם מה שאן למדה בדרך הקשה. לא לחפש דווקא את המסתורי והמרגש, שהיא דמיינה ש"כך צריך" (רוי גרדנר), אלא דווקא מה שמחובר אליה וקשור לחייה (גילברט בלייט).

אני לא אומרת שכל אחת צריכה בדיוק אותו דבר, אבל כן שיש לפעמים דמיונות של מה צריך, שלא בהכרח נכונים ומשרתים אותנו היטב.

התפיסה הזו יכולה לנבוע ממסרים תרבותיים או אפילו מקשרים מהעבר, וצריך להתבונן בדברים ולשקול אותם בכנות ובמתינות. המון הצלחה ובחירות טובות!)

הרבה דברים יכולים ליצור קשר רומנטי, והרבה דברים יכולים גם ליצור מסתורין.

אני מתכוון, שזה מאוד סובייקטיבי. לפעמים מה שנראה לאחד משעמם לשני ייראה מרתק ומלא במסתורין ותשוקות, וכן להיפך. ויש גם כאלה שאוהבים דווקא דברים ישירים וגלויים, ולפעמים זה בעצמו יכול להיות מלא במסתורין (אתן דוגמה ואני מתנצל מראש על אי הנעימות יש הרבה בחורים/ות שהידע שלהם על המין השני הוא ממש קטן, הם לא יודעים איך נראה ומתפקד המין השני ברמה הכי בסיסית... ואם יבוא בן המין השני ותהיה הזדמנות לשתף, גם אם הוא יהיה הכי גלוי ופשוט, כי תכלס מי שיספר - חי עם זה את כל חייו בכל זאת ההזדמנות לגלות היא בעצמה היכרות עם מסתורין. זו סתם דוגמה שבולטת לי בראש, אני מניח שזה פחות רלוונטי לתקופת הדייטים אבל קחו את הרעיון).

בשביל לתחזק צריך יותר השקעה, שיהיה מעניין ומגרה וכיף. כשזה צפוי ושגרתי כזה, עלולים להשתעמם.

יש כאלה שצריכים יותר יציבות ובטחון ויש כאלה שצריכים יותר משחק ומסתורין,

אבל בלי משחק בכלל סתם יהיה משעמם, זה לא יהיה קשר זוגי, אולי ידידים. כל העניין של משיכה זה שיהיה משהו 'מושך', ואין דבר כזה משהו מושך אם הוא יותר מדי צפוי. לא רק זה, לדעתי קשר זוגי גם אחרי עשר שנים צריך הפתעות כלשהן בשביל להתקיים.

בהתאם לשלב ולאופי של בני הזוג.

נניח הם קבעו להפגש באיזשהו מדרחוב עם הרבה אנשים, היא מתקשרת לבחור ושואלת אותו: "אתה כאן?" הוא עונה: "תסתכלי ימינה." והיא רואה אותו ממתין  על ספסל עם חיוך משועשע.

או נניח הבחור הביא עוגיות למפגש והבחורה אומרת "אתה רואה, אתה גם יפה וגם אופה."

ברור ששני המקרים הללו מציבים את הצד השני במבוכה מסויימת, אבל זה מוסיף עניין וגיוון לקשר, במיוחד אם הצד השני יודע להחזיר.

אבל כל אחד מעדיף סוג אחר של משחק. יכול להיות שמה שאחד יחווה כאמירה נועזת ומצחיקה הצד השני יחווה כמטרידה או מעליבה.

אגב: כל משחק נועד להכניס אותנו לסיטואציה לא נוחה. נניח אפילו בשחמט, שני הצדדים במצב לא נוח, בו הם צריכים להפעיל את הראש כדי להחלץ מהמצבים שהיריב שם אותך בהם. זה לא כיף לשחק שחמט עם יריב שרק עושה טעויות ועושה לך חיים קלים בלנצח אותו, זה נורא משעמם (וגם יריב נורא חזק זה לא כיף, כי זה סתם מתסכל).
 

מחילה שנפלתי דווקא עליך כשבטח יש עוד אנשים שאמרו ככה מעליך חח
אבל אותך קראתי...

ברור לי שלא חייב את הסיטואציה לא נוחה.

עד היום אני ובעלי, שנשואים כמה שנים טובות, לא מגיעים למצבים האלה.

שנינו לא אוהבים את זה וזה לא עושה לנו את זה.

יש פן של רומנטיקה כנה.

לא נסתרת.

להגיד בפנים 'וואו השקעת ממש עם העוגיות. תודה רבה! מרשים אותי מאד'

מבחינתי עדיף פי מאה מ'יפה ואופה'.

לא משווה את זה למשחק, כי יש פה עומק.

בקשר טוב יש עומק.

שלא חייב את הריגוש החיצוני.

ככה חושבת.

אולי בהמשך יהיה לי זמן להסביר יותר.

אתה מניח בתור הנחת יסוד שצריך את הצד של הדרמה, אבל באמת לא פחות חשוב גם הצד השני של השקיפות והנינחות.

השילוב של שניהם, יוצר את האנרגיה של הקשר. אם זה רק מצד אחד, הקשר ימצא את עצמו מאוד מהר.

תפסה אותי השאלה שלך.

פחות מתאים לי לפרסם את דעתי האישית בעניין בפומבי, אז שולחת לך באישי.

אופציה ב' אבל מצד האישה בעיקר..פחות מצידי, אלו הקשרים הכי טובים שהיו לי בפער, כמובן שמצידי כשכבר יש התקדמות אבל בהתחלה אני מוצא שכשמישהי מדברת רגש ופחות מנסה להיות "קולית" ואסופה כזו זה יפה, לא מדבר עכשיו על בכיינית, אלא פשוט אמיתית כזאת בלי משחק..

הרבה יותר מרגיע

שלווה בקשר מאשר דרמות

אבל כן זה יבוא עם ריגוש תמיד יהיה מתח טוב כזה

אני מאמינה שקודם כל צריך שקיפות ופחות דרמות.

אל חשש, הן מגיעות.. לא צריך לייצר אותן..

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.