עובד במקביל (עוד מימי התואר ראשון)

ככה שיש את ההכנסה שלו.

אני עובדת גם במשרה מלאה, רוצה מאוד להמשיך ללמוד אבל מחכה שהוא יסיים.

עוד שנה שנתיים אני אוכל להמשיך.

הסידור הזה לגמרי מתאים לנו. 

באמת תקופה קשוחה

לדעת מה הזכויות שלכם

מלגות, מענקים

לברר בדיוק מה מגיע

כמובן כשלא לומדים אז עובדים

אם זה תואר אינטנסיבי אז להשתמש בחסכונות מתוך מחשבה שמן הסתם כשתתחילו לעבוד תכסו את מה שהוצאתם

רהיטים ובגדים- לתעדף יד 2

קניות לסופר- לבדוק אם יש מכירות שכונתיות לידכם כמו החישוק/ משנת יוסף שמאוד מוזילות מחירים

כמובן שרכב לא היה לנו

להסתפק במועט

בילוי זוגי לא חייב להיות במסעדה, אפשר גם פיקניק לדוגמא

ולתת ערך גדול לעצם הזמן ביחד, להינות מהפשטות באמת בלי להרגיש מסכנים

אצלינו חילקנו את זמן הלימודים קודם אני ואז בעלי

זה באמת קשוח, מצד שני היינו צריכים שאחד מאיתנו יכניס הכנסה יציבה ואז הסטודנט עובד במשהו שאולי מכניס פחות אבל מאפשר ללמוד

כדאי לתת תקציב לכל הוצאה נצרכת (אפשר להשתמש באקסל, יש ברשת כל מיני אפליקציות או אפילו סתם להדפיס דפים לחלוקת תקציב)

אם נאלצים לשבור חסכון כדאי לעשות זאת בצורה חכמה שמחלקת את החסכון לחודשים הנצרכים ושההוצאות יהיו בהתאם

זה קשוח וקשה לשלב את זה יחד עם ההשקעה בלימודים

אבל ראיתי שכשהייתי מאורגנת מראש (לדוג' בזמנים רגועים הכנתי יותר אוכל והקפאתי וככה בתקופות לחוצות כמעט ולא הייתי צריכה לקנות אוכל בחוץ או בזמנים שהייתי צריכה עזרה עם הילדים ארגנתי זאת מראש, השתדלתי להיות מאורגנת ככל שניתן ביציאות ובילויים ובכלל) אז זה אפשרי קצת יותר לחסוך, לא תמיד זה אפשרי וזה לא קל, להיות סטודנט נשוי זה קשוח

אבל התקופה הזו יכולה להצמיח וממנה ניתן ללמוד להנות מהדברים הפשוטים של החיים, כל הזדמנות שמישהו מסר משהו או מלגה או נתנו שוברים וכיו' אני לקחתי

כל רגע שהייתה לי הזדמנות לצאת עם בעלי יצאתי (אפילו סתם לחיק הטבע עם עוגיות ופק"ל קפה) ככה גם עם הילדים

מה שעמד לנגד עיני זה שאני רוצה לסיים בלי הלוואות מיותרות ככל שניתן (אם חייבים לקחת הלוואה אז לעשות את זה חכם, העיקר לסיים את הלימודים)

אני יכולה לומר לך שאני רואה חברות שלי שמרוויחות יפה ואני שומעת שהן במינוס ואני מבינה כמה התקופה הזו יכולה ללמד התנהלות כלכלית לחיים

בהצלחה!

שמדובר על זוג סטודנטים במקצועות שלא כזה מאפשרים לעבוד מהצד כמו מדעי המחשב וכו באוניברסיטאות קשות(לא מכללות) ולא הוראה(לא כותבת במדויק מחשש לאאוטינג), ממש באלי לשמוע על כאלה שהיה להם תקופות קשות שהשתמשו בחסכונות וכו ואחר כך הצליחו לעבוד,להרוויח יפה ולהחזיר הכל.

יש לי כל הזמן את הפחד שלא נמצא עבודה כי השוק עכשיו מאוד קשה ושחלילה הזמן הזה ימשיך יותר ממה שתוכנן...

אבל אני סטודנטית לתואר קשוח מאוד, 5 ימים בשבוע, באוניברסיטה ובעלי גם כרגע לומד ואין הרבה זמן לעבוד.

למרות זאת שנינו משלבים עבודה בערבים, מאמינה שכשיגיעו ילדים (אני ממש בתחילת הריון) אני אעבוד פחות ובעלי ימשיך לעבוד. יש לנו קצת תמיכה מהמשפחה אבל לא מספיק בשביל לכלכל את עצמנו ובטח לא ילד. יש לי עוד זמן עד שאני אתחיל להכניס כסף בצורה מסודרת וגם לבעלי. חוץ מזה אני עובדת בעבודה באוניברסיטה שזה עבודה שיותר קל לשלב ונותנת ערך מוסף גם ללימודים עצמם ומקדמת מבחינה תעסוקתית בעתיד.

אני מאמינה שעל השכלה גבוהה צריך להסתכל כמו על השקעה בבורסה, היית שמה את החסכונות שלך בשוק ההון? אני כן, ולכן גם על זה בעיני שווה להשקיע חסכונות בשביל תשואה עתידית של עבודה מכניסה ובטוחה.

בניתי על זה שאמצא עבודה אחרי התואר ואז יהיה קל יותר. וזה לא קרה.

היינו צריכים לעשות חישוב מסלול מחדש.

סליחה אם זו תגובה מבאסת

אבל כן, יש קצת הימור בתחום של הייטק לבנות על עבודה בדיוק כשמסתיימים הלימודים.

זה שוק שמרוויחים בו יפה, אבל חלק מהמחיר זה חוסר יציבות.

ולכן אם בונים על לחיות על חסכונות, צריך לקחת גם מרווח ביטחון של תקופת חיפוש עבודה, וגם לקחת בחשבון שאולי דברים ישתנו ותצטרכו לחשב מסלול מחדש מבחינת תעסוקה.

אני חושבת שזה עניין של סדרי עדיפויות ואיך מתאים לכם להתנהל.

אני למשל לא הייתי מסוגלת לחיות במינוס, וגם מתנגדת לזה עקרונית. אז בעיניי זו לא אופציה, גם אם אחד מבני הזוג צריך לדחות את הלימודים שלו / לפרוש אותם / לשנות תחום עיסוק.

לחיות על חסכונות תקופה זה בסדר, אבל אם זה גומר את כולם זה עלול להיות מאתגר בהמשך.

ההסתכלות צריכה להיות גם לטווח של שנים קדימה, ולא רק איך שורדים עכשיו.

מה שאני באה להגיד, שכרגע האקסיומה שלכם היא "שנינו לומדים"

אבל המחיר של זה יכול להיות גבוה

ולמרות שיש נטייה לחשוב שבסוף נסתדר, אז לא תמיד מסתדרים.

או שהמחיר של להסתדר הוא גבוה.

אז אולי שווה לשקול לפרוס את הלימודים ולשלב משרת סטודנט (או עבודה אחרת)

להחליט שאחד מכם נותן פול גז כדי לסיים ולעבוד והשני מוריד הילוך

אין לי כאן המלצה חד משמעית.

רק כיוונים.

ואולי בגלל שלי תמיד נראה היה שהכל אפשרי, ואז גיליתי שזה לא כזה פשוט, חשוב לי להציג תמונה אחרת. ואולי היא קצת פסימית מידי.

הלוואי שלכם זה יסתדר, תמצאו עבודה בקלות ושיהיה שפע מהשמיים.

מה הכוונה חישוב מסלול מחדש?התחלת ללמוד תואר אחר?

בסופו של דבר ללמוד תואר במדעי המחשב זה לא קל ומוציא הרבה כוחות, אז קשה לי לחשוב שההשקעה שלי תיזרק לפח...

שהתחלתי לעבוד בעבודה שלא בתחום שלי בכלל, ובשכר נמוך

במקביל המשכתי לחפש בתחום שלי תקופה מאוד ארוכה.

כשהבנתי שהסיכוי למצוא עבודה מאוד נמוך, התחלתי להתרחב לתחומים נוספים.

בסוף ה' גילגל לי הזדמנות לכיוון שלא חשבתי שיהיה.

אבל זה דורש עוד מאמץ והשקעה מצידי, גם אחרי התואר שכבר למדתי ואחרי ההשקעה בחיפוש עבודה ממושך.

אני לא אומרת לא ללמוד מדעי המחשב

זה תואר טוב

אבל כן צריך להכיר את השוק

להבין שהוא לא יציב

ושלא בטוח שאפשר להגיד "נשרוד שלוש שנים על חסכונות, ואז נחזיר הכל בעבודה", כי זה לא בטוח יהיה שלוש שנים.

לעומת זאת אם כן מצליחים באיזשהו אופן לעבוד תוך כדי הלימודים, ואילו לחסוך, זה יכול לאפשר בהמשך תקופת חיפוש עבודה ממושכת יותר, בלי צורך לקחת כל עבודה מזדמנת, רק כי אין ברירה כלכלית.

בקיצור, אני רק מעלה את הנקודה של החשיבות לתכנון כלכלי לטווח הארוך. כי בסופו של דבר זה גם מה שיכול לאפשר עבודה בתחום, שדורש הרבה סבלנות ואורך רוח בחיפוש עבודה. ואם העניין הכלכלי יהיה מאתגר. הוא יהיה מאתגר לא רק בלימודים, אלא גם בזמן שמחפשים עבודה. 

מי שרוצה רק משרות פיתוח מתקשה במציאת עבודה

כי אלה משרות קצובות באופן כללי ובפרט לג'וניורים וגם הai מצמצם אותם

רוב המשרות בהייטק אינן משרות פיתוח וחלקן מיועדות לג'וניורים (הדרכה/ תמיכה במערכות אפליקטיביות/ סיסטם/ אבטחת מידע ועוד)

מי שפתוח להצעות מגוונות ולא מחפש להרוויח עשרות אלפים על ההתחלה

כנראה ימצא עבודה די בקלות

גם בלי תואר

(אני גייסתי 2 אנשי סיסטם בשנה האחרונה בלי תואר)

לא סיים וגם לא מצאתי עבודה איזה שנה

כך שלקח זמן וחיינו על כסף של חסכונות והייתה גם עזרה מההורים שלו כמתנת חתונה

גם בהמשך כשהחלתי לעבוד בעלי לא עבד מסודר, ולקח זמן עד שהרוויח יותר ממני, היום הוא המפרנס העיקרי ועוד הייתה לי תקופה שהייתי בבית עם הילדים. אבל לא הייתה תקופה ארוכה שבה לא עבדנו שנינו בכלל בכלל. סהכ כמעט שנה אחת חופפת לשתינו.

אני חושבת שאם 2 בני הזוג לא מכניסים בכלל, אז הגיוני לחיות על חסכונות, אחרת מה האופציה?

וכן, גם למצוא עבודה טובה לוקח זמן ויותר קל למצוא כשלא עובדים האמת.

אם נורא כבד לכם, אז כדאי לחשוב איך בכל זאת ניתן בהתחשב בנתונים לשלב הכנסה. פריסה של התואר וכד

בעלי עשה תואר במדעי המחשב ואני במקביל תואר תובעני מאוד תוך כדי לידות וכו'

הוא התחיל לעבוד בעבודות סטודנט תוך כדי התואר וגם אני עבדתי בקטנה כשהיה אפשרי.

זה היה קשוח מאוד אבל זה שהוא התחיל לעבוד בתור סטודנט זה היה משמעותי מאוד, מעבר למשכורת (שהיתה יפה מאוד לסטודנט) זה נתן לו ניסיון ופתח לו בהמשך דלתות לעוד עבודות טובות אז כמה שזה נראה קשה, ממליצה מאוד מאוד לעשות את זה

בעלי סטודנט ולא עובד בכלל, אז לא יודעת כמה זה עונה

הלימודים לא מאפשרים עבודה.

עכשיו הוא משלים את כל מה שהפסיד בגלל המילואים ואני לבד עם הילדים בחופש.

בגדול חיים על המשכורת שלי.

ולא ממש חוסכים.

ובונים על זה שירוויח משכורת ממוצעת פלוס וזה יחפה..

כן יש לנו קצת חסכונות בזכות במילואים. אבל בלעדיהם לא היינו סוגרים את החודש.. 

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)