מה לעזאזל קורה פה

הכל מלחיץ ולא אומרים כלום

שמעתי שיר בטיקטוק ועצמתי עיניים והיה באלי לבכות

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב

נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה

וזה סתם לא קשור לכלום אבל כל השירים האלו לאחרונה עושים לי לרצות לבכות

אני מרגישה לא קשורה

לא שייכת לשומקום

באלי שמישהו יסביר לי מה לעזאזל הולך פה ואף אחד לא מסביר כי "זה לא קשור אלייך"

אני רוצה לשים שירים ולבכות ולהירדם

אולי אני אקח עכשיו כדי להירדם מוקדם

לא שזה באמת עוזר לי בשני לילות האחרונים לא נרדמתי במשך שעות ואני מגיעה לשעות הזויות של הלילה כמעט בוקר

אין לי כוחות יותר

טאטע אפשר אותך

אולי אני צריכה התבודדות

אופ

אני רוצה שיהיה בסדר כבר אפשר

Yeah well here we are again

I hate these hours

Just wanna sleep and literally can't

I kept myself busy to help me not thinking but as I finished it's all coming back

I need to sleep. I have to

Tomorrow I can't go back to sleep

I need a reminder what i'm even going for

What am I looking for anyway

Home

Love

Life

All big big words and kind of titles

I hate definitions

I just wanna be me

But who even am I

I'm confused and tired

I have so many questions but I don't think I care about the answers by now

Just wanna sleep

One single night

Is that possible

Is that too much to ask

כן יש בי חלום

לעוף חופשי מכל החסימות שבתוכי

ולזכות שוב פשוט להיות שמח בחלקי

טאטע אני צריכה אותך

ימים משוגעים, רגשות משוגעים, אני משוגעת

אני צריכה שתציל אותי מעצמי

כי באמת לפעמים אני פשוט רוצה לוותר

ואז אני צריכה תזכורות שיש עוד בשביל מה להמשיך

שאפשר ומותר לי לחיות

שאין שום ייאוש בעולם כלל

שיש עניין שנתהפך הכל לטובה,

ושיש לי ים בלב;

ויש בים הזה חיים.

02:34 שעה יפה

גוד נייט אור סמפינג לייק דאט 

שתהיה במסע שלך הכי טוב שיכול להיות

אולי אני קצת מפחדת

מפחדת שיהיה טוב

מפחדת שאשכח מה רציתי להיות

אתה לא שפוי

ראית מה שראית

ונשארת אכזר

מה שממתגנט אל הטוב

בצורה המעוותת שלך

נרקב.

למה ה'?

למה לקחת ממני את המקום היחיד

שאי פעם הרגשתי שייך?

למה הרגת את האדם היחיד

שאי פעם אהבתי?

אני כמו חיגר

כמו עיוור

חולה רוח

הכאב פסיכוסומטי

ועליבות ההלך המסכן

מהלכת מעליו

לחשושי המילים של ההולכים רכיל

הם צעקות באוזניים שלי

אני אוכל ואקיא אוכל ואקיא

אקעקע את הגוף

כסימן לנצחיות השברון של הנפש

אני לא שייך לפה

המחשבות שלי רצות כמו רכבות

אל מחנות ההשמדה

אל חוב שאי אפשר לפרוע

ההזדמנות לחיות בכאב

בייסורים שיכלו כל חלקה טובה

אל טיפשות הלב ורפיון השכל

שנתפשטו באדם כמו מחלה ממארת

וכמו צרעת כולם מתרחקים

והנשמות הטובות מתגלות

גסות, מלאות רחמים

ולא יכולות לפצות על החסר.

ומה עם הרחמנות שלי?

כמה כאב היא מסיבה לי?

סכין שעמלתי להשחיז,

יום יום שעה שעה,

במטרה אחת

לתקוע בלב החולה של רודפיי

עד שהשגתי אותם

צמא נקמה

גואל דם

גיליתי שהלב החולה הוא רק שלי

ועדיין הייתי מוכן להשלים את המשימה.

ופתאום הסכין קהתה

ונשאר התסכול.

בין החיים והמוות

בנדודים חסרי קץ

הנשמה פרחה

לא יכולה לסבול את תחלואי הגוף

את ההשלמה עם הכאב המפעם

של זמניות תיכלת עולם הפירוד

והגוף מתהלך בשר ולא דם

משתנע

משתגע בעצמו, כמו כפלי המוח האומלל

פיתולי התהומות הקוראים לקול צינורך