בגילאי 4 ו3

במיוחד שגיל 4 שואלת אותי כל הזמן אם יש לי תינוק בבטן

אני מנסה להגיע לאחרי סקירה מאוחרת אבל יתכן שאספר אחרי המוקדמת

להורים סיפרנו לפני, סביבות שבוע 10.

הם ידעו לא לספר לילדים.

באחת הפעמים סיפרנו לפני מפגש משפחתי, כי ידענו שהילדים יוכלו לשמוע על זה שם.

כשאנחנו מספרים על ההריון, מסבירים שזה תהליך שלוקח זמן.

עכשיו התינוק מאוד קטן הנמצא בבטן של אמא, כשהוא יגדל יותר הוא יוולד והיה לנו תינוק. מדברים מתי זה בערך אמור לקרות- אחרי חג/ יום הולדת וכד'.

צריך לקחת בחשבון, שברגע שהילדים יודעים יש סיכוי שהם יספרו לסביבה, גם אם אומרים להם לא לספר.

תכלס הרגשתי רע פיזית

ובסוף פשוט אמרתי

סביב שבוע 12

אבל לא אמרתי יהיה לנו תינוק אלא לאמא יש תינוק בבטן

זה המצב..

הגדל בן חמש וחצי מבין שתהיה לידה וגם נתתי יעד (אחרי חג)

אבל הם לא שואלים מתי כבר

אלא פשוט המצב הוא שלאמא יש תינוק בבטן.. זהו

חח

למיטב ידיעתי הם לא ספרו, לא נראה לי שחשבו שזה אמור לעניין מישהו

(גם לא סיפרתי בהתרגשות גדולה אלא בתור ציון עובדה פשוטה)

כי הייתי עם היפרמאזיס. הקאות בלתי פוסקות עירויים הייתי בבית חולים ואז עם אשפוז ביתי.

היא דאגה והרגשתי שעדיף להתייסר בהמתנה מלחשוב שאמא גוססת

זה יצא שבוע 20

לדעתי לדחות כמה שיותר אם אין סיבה שלא, לילדים קשה לחכות וקשה להבין זמנים במרחקים כאלה...

לק"י

חושבת שדוקא כשהיו קטנים, זה פחות העסיק אותם.

וגם כשהם גדלו, זה לא מה שהיה להם בראש כל הזמן.

לק"י

בהריון השני כשסיפרנו לבן השנתיים וחצי, הוא לא דיבר על זה. אבל זה באמת גיל צעיר.

לרוב או תמיד סיפרנו כשזה היה בסדר שיספרו.

אנחנו לא שומרים את זה בסוד לאורך זמן בדרך כלל.

כנראה תלוי ילד

אחרי שסיפרנו

חחח מעניין

לי זה היה ברור לספר להם לפני אחרים, ושנתמודד מול כל ההשלכות, מן תובנה פנימית עמוקה שהנחתה אותי.

במילים אני יכולה להסביר שהילדים שלי הם המדפחה הגרעינית שלי, ושינויים שקשורים למשפחה הגרעינית, הם הראשונים לדעת.

אולי עד גיל 3 זה פחות משמעותי, אבל מעבר לזה, מרגישים בניואנס את הגישה הזו.

הם שמחו והתרגשו ושאלו שאלות וחוו איתנו את ההריון.

בשלב שסיפרתי על ההריון, קודם כל סיפרתי את זה במונחים האלו "אמא בהריון" הם מיד אמרו "יש לך תינוק בבטן"

דייקתי שזה עדיין לא תינוק אלא עובר שגדל וגדל ועם הימשכות ההריון הוא מתפתח. הראיתי תמונות והם אמרו שזה דומה לעכבר.

אז הסברתי שהעובר צריך להמשיך לגדול עד שיראה כמו תינוק שאנחנו מכירים ואז הוא ייוולד.

היו הרבה שאלות סביב הלידה.

ואחרי ההתעניינות של הימים הראשונים, הם פשוט היו חלק מהחוויה.

לפעמים שאלו נו מתי התינוק כבר יצא, והסברתי שהוא עדיין לא מפותח מספיק ולכן לא יכול לצאת עדיין.

ואז דיברתי עליהם, על הציפייה שלהם, על בהתרגשות. ותכלס מה שמעניין אותם זה הם, ומה הם מרגישים ביחס לתינוק, ולא התינוק עצמו.

כלומר זה שדיברנו עליהם, ונתתי להם מקום בטוח ומכיל לספר ולשאול וגם קצת לפחד ולחשוש, זה לגמרי נתן להם מענה.

סיפרנו בשבוע 36

ניסינו למשוך כמה שיותר כי הם לא שאלו כלום, אם היו שואלים כנראה שהיינו מספרים קודם

ולא הייתה שאלה מתי הוא יוצא

אמרנו שיש לי תינוק בבטן שהוא עדיין קטן בשביל לצאת וכשיהיה מספיק גדול הוא ייצא

וזהו, אין שאלות בנושא וגם לא נראה שהם מרגישים צורך לספר למישהו...

זה נשמע לי מאוחר קצת..

מה עם חלילה הייתה לידה מוקדמת? זה היה נופל עליהם בבום?  

אחיינית שלי נולדה בשבוע 26

ואחותה הגדולה לא ידעה שאמא שלה בהריון או שיש תינוק בבטן. 

וזה היה לה הלם.

אמא (ואבא) נעלמו לה לכמעט שלושה חודשיים עם דיבורים על תינוקת כלשהי...  

אפילו כששאלתי אותן למה הבטן שלי גדולה הוא אמר כי יש בה מלא אוכל 🫣

ואז ניסיתי לספר על התינוק אבל זה לא עניין אותו אז שיחררתי.

זה לא שאסור לדבר על זה, אם היו שואלים היינו אומרים להם. אבל אני לא רואה סיבה לספר להם בכח כשזה ממש לא מעניין אותם.

מאז שסיפרנו זה לגמרי השיח בבית.

הם עוזרים להתכונן לקראת התינוק, הם מרגישים תנועות.

והם אפילו לא שאלו מתי הוא יוצא....

ובאותה מידה אפשר להגיד ומה אם חלילה יפול בשבועות מוקדמים והיה אפשר לעבור את זה בלי לספר להם?

את כמובן לא חייבת להסכים איתי. וכל אחד חווה דברים אחרת.

גם ההורים שלי אף פעם לא סיפרו לנו. למדנו מזה שזה נושא שלא מדברים עליו. לא רק זה. עוד נושאים כמו מחלות (קטנות, אבל שמצריכות התערבות מעבר לרופא משפחה) לא דיברו. להגיד לך שזה לא הפריע לי? הפריע מאוד. אבל זה היתה הסכמה שבשתיקה. אנחנו לא שואלים והם לא מדברים. וזה ממשיך בהרבה תחומים גם היום למרות לכאורה הקשר הפתוח. יש דברים שלא נשאל.

קודם כל ילד בן 5 לפי דעתי הוא ממש גדול! לדעת רק חודש (ויכול להיות אפילו שבועיים) לפני שהמשפחה הולכת להתשנות שינוי כזה זה *בעייני* מאוחר מאוד. ילד צריך זמן לעכל, להבין מה זה אומר.

אני בגישה של שקיפות מול הילדים כמה שאפשר. אני מספרת בשליש הראשון. עם הסבר שהתינוק עוד ממש ממש קטן (מראה ביד כמה קטן) ואומרת שהוא צריך עוד הרבה זמן לגדול (ואם אפשר אז לתת תאריך יעד, אחרי החג.. ) כשעברתי הפלה אמרנו לילדים שהתינוק לא הצליח לגדול. רובם קיבלו את זה בטבעיות. והגדול שאל שאלות מה עושים אותו וכו. ואחרי מעט זמן המשיך הלאה.

כשסיפרנו (פעם אחת אפילו בשבוע 5 לילדים הגדולים בגיל תחילת- אמצע יסודי כי לא הצלחתי לתפקד והם לא הבינו מה קרה לי) אמרנו שזה סוד רק של המשפחה שלנו ואנחנו לא מספרים לאף אחד. בהמשך אמרנו להם שהם יכולים לספר לדודים/סבא וסבתא (גם אם סיפרנו כבר לפני) כדי לתת להם תחושה של חשיבות.

תמיד במהלך השליש הראשון כבר סיפרנו לכל הילדים לא משנה הגיל.

וכשכבר רואים בטן, אמרנו שהם יכולים לספר לגננת/לחברים. והם עמדו בזה בכבוד לגמרי!

קחו בחשבון שגם אם אתם לא מספרים לילד עד שלב מאוחר אז מישהו כבר יספר לו (אם הוא לא הבין לבד). יש שלב שזה כל כך ברור שלפעמים החברים בגן/הגננת/השכנה כבר ישאלו אותו על זה או ידברו איתו על זה מתוך הנחה שברור שהוא יודע. או שישמע שיחות שלכם עם חברים/בני משפחה/טלפון. 

לא ממש דברו על הריונות

אני ספרתי לילדים מוקדם והם היו הראשונים לדעת

כדי שיבינו למה אני לא מרגישה טוב וכדי שיתכוננו לשינוי המשפחתי

באופן כללי אני בעד שיתוף הילדים בכל הנושאים (בהתאמה לגילם)

כשהורה משתף (מעבר לתועלת של כל נושא ספציפית) הוא משמש דוגמה אישית ויוצר שיח פתוח

ואז הילד גם משתף את הדברים שלו (ובתנאי שההורה אינו שיפוטי)

כשהייתי בת 13 אמא שלי הייתה בהריון ובגלל טראומות של הפלות לא הייתה מסוגלת לדבר איתנו על זה... אני מבינה אותה ומרחמת עליה (וב"ה שנולדה אחות מדהימה ואחריה עוד אחד)

אבל מבחינתי באותו זמן זה היה מזעזע. חברות שלי מהכיתה דיברו איתי על זה, והיה מביך. זה היה ברור שהיא בהריון, ושמחתי מזה מאד, אבל הפריע לי מאד שזה נושא שאסור לדבר עליו

ואני מרגישה שזה גרם לי אז ובשנות התיכון גם בנושאים אחרים לא לפנות אליה

(היום זה אחרת לגמרי ב"ה, הקשר טוב ופתוח)

אני הייתי מספרת עוד קודם אם הייתי רואה שהילד מתעניין/מבין.

לא נראה מעולם שהטרידה אותה העובדה שהבטן שלי גדלה ולמה צריך לא לעלות לי על הבטן. וגם כששאלתי אותו לפני שסיפרתי למה הבטן שלי גדולה הוא ענה בתמימות שזה מהאוכל....

אף אחד לא סיפר להם, והם לא הבינו כלום מהשיחות שלנו מסתבר.

לא נשמע לי סביר שהוא הבין וסתם אמר שלא יודע.

אצלי אפילו לא היה צורך לומר שזה סוד, זה פשוט לא משהו שחשבו לספר לאחרים. שמעו והמשיכו הלאה.

הם איתנו בהכנות לתינוק (קונים איתם דברים, מכינים את הבית) ועדיין זה לא נושא היום כאן מבחינתם וזה עולה רק כשאנחנו מדברים על זה.

אז עכשיו כשזה קרוב זה לגמרי כל היום עולה מצידנו כדי שיהיו מוכנים ואני לא מרגישה שזה מאוחר מידי בשבילם גם אם זה יקרה מחר.

כמובן אם טוב לכם וטוב לילד תעשו מה שנכון לכם.

באחד ההריונות שהרגשתי נורא בהתחלה, הבנות שלי כעסו למה אני לא מתייחסת אליהן ולא עוזרת להן (עם אוכל, הכנת תחפושות לפורים וכו), ואני שאת עצמי לא יכולתי להחזיק, לא הייתי מסוגלת להתמודד גם עם החזית הזאת של ההסתרה והסבל בשקט. העדפתי לגייס אותם לעזרתי וסיפרנו לשלושת הגדולים שהיו אז בני 7.5, 9, 10. כשעדיין לא ראינו דופק) והם באמת עזרו מאוד!

לבן ה5.5 סיפרנו כחודשיים אחרי. ולבת השלוש סיפרנו בערך בשבוע 20.

בהריונות שלפני, הבנות שהיו אז עוד יותר קטנות (גיל גן) כבר בשבוע 7 בערך היו אומרות לי שאני בהריון... הייתי מורחת אותן קצת עד שנראה דופק ובערך בשבוע 10-12 מספרת להם.

ממש לא באה להטיף כאן. רק לתת כיווני מחשבה. ומה שנכון למישהו אחד לא בטוח נכון למישהו אחר. ומה שנכון לנו כמשפחה בהריון אחד יכול להשתנות בהריון אחר.

והכי חשוב בבריאות ובשמחה!

ההיריון עד התפקוד שלי.

הסיטואציות שלנו שונות לגמרי; אצלך הרגישו שיש היריון ואז באמת במצב שלך לא לספר זה להסתיר מהם.

אצלי לא הרגישו כלום ולא אמרו כלום אז לא הרגשתי שאני מסתירה משהו...

במצב שלך, גם אני הייתי מספרת מוקדם יותר כדי לא להשאיר את הילדים באוויר ובחוסר ידיעה ואולי גם בדמיונות מפחידים של מה קרה לאמא.

(ובטעות פלטנו לעוד כמה אנשים).

הגדולה היתה בת 6, היא שידעה אותנו כל הזמן שנגלה לה.

את הקטנים יותר זה פחות עניין.

מי ששאל אמרנו שהם עוד לא יודעים וזהו.

הם שמעו אותנו מדברים על היריון, לא קישרו כנראה. עבר לידם.

מבחינתי רק חיכיתי שישאלו כדי לספר אבל לא קרה, וגם כשניסיתי לספר לא נרשמה התעניינות אז דחינו את זה עוד.

נראה לי סביב שבוע 15. לא זוכרת בדיוק.

וסיפרנו בשבוע 16

הם מאוד התרגשו..

ביומיים הראשונים שאלו מלא שאלות..

אח"כ ההתרגשות דועכת לאט לאט..

סיפרנו אחרי שסיפרנו לכל ההורים.

אמרנו שזה עוד הרבה זמן.

כששאלו למה התינוק לא יוצא עכשיו הסברתי להם דוגמאות מאחיינית שלי שנולדה מאוד מוקדם שהייתה צריכה להיות הרבה זמן בבית חולים כי הכי טוב לתינוק לגדול בתוך הבטן של אמא..

ושאחרי החג הזה, והיום הולדת של זה, סביב החג הזה התינוק אמור להיוולד.. 

סיפרנו בסביבות שבוע 11-12 לדעתי, לפני שהפצנו לעולם. אמרנו לו שזה עדיין סוד והוא יכול לדבר על זה איתנו או עם סבתא

וזה היה בתחילת החופש הגדול אז אמרנו לו שכשהוא יתחיל את הגן החדש הוא יוכל לספר.

היו לנו 3 סיבות מרכזיות למה לספר:

א. ידענו שהוא מאוד מאוד מחכה לזה ושזה מאוד ישמח אותו וגם יגייס אותו לטובתנו

ב. הייתי עם היפרמאזיס קשה וראינו שהוא כבר מתחיל לאכול סרטים ורצינו שיידע שזה קשה אבל בנסיבות חיוביות

ג. זה היה קצת לפני שהתחלנו לספר לכולם(חוץ מההורים שלנו) ולא רצינו שישמע על זה ממישהו אחר. זה קודם כל של המשפחה הגרעינית שלנו ורק אח"כ של שאר העולם..

מרגישה שפעלנו נכון אבל אני גם לא פריקית של שמירה על סודיות בעניין..

היו כל מיני דברים שבגלל הצטרכתי ללכת למיון כמה פכמים.

הסברתי לה שהתינוק עכשיו בבטן, ויש עוד הרבה זמן עד שהוא יצא. אם הוא יצא לפני הוא יהיה קטן מידי וזה מסוכן.

היא הבינה, וחיכתה לו, אבל הבינה שזה ייקח עוד הרבה זמן.

מאוד התרגשה וציפתה, וזה עבר מצויין ב''ה...

לק"י

בין כאלה שמספרים יחסית מוקדם לכולם, לכאלה שמספרים אחרי.

מבחינתי חודש חמישי זה די מאוחר לספר להורים. אז לילדים שאני רוצה לשתף אותם בין הראשונים, אני גם רוצה לספר לפני.

סיפרנו אחרי הסקירה המוקדמת. ברגע שמבחינתי זה שלב שכבר מספרת לאחים וכו וכבר לא אכפת לי שכולם ידעו, סיפרתי לבנות.

היה חשוב לי שידעו את זה ממני ולא שמישהו פתאום יגיד להם מבחוץ (זוכרת שמישהי פה סיפרה שזה קרה לה, לא זוכרת מי)

הגדולה, איך שאמרנו לה שאנחנו רוצים לספר לה משהו שמח, שאלה אם יש לי תינוק בבטן. ממש חיכתה לזה.

היא כן קצת "חפרה" במהלך ההריון שהיא רוצה כבר שהתינוק יצא אבל נתנו לה תאריך יעד ונקודות ציון בדרך (בקיץ, כשהיא תהיה בחופש מהגן. קודם יהיה פורים, אחכ פסח, אחכ שבועות, אחכ הגן יסתיים ותהיה קייטנה וכו') וכשהיא הייתה אומרת לי שהיא רוצה כבר שיצא הייתי מסבירה לה שהוא עדיין קטן, ואנחנו לא רוצים שהוא יצא כשהוא עוד לא מספיק גדול, ושהיא יכולה בינתיים לדבר אליו ולהגיד לו שהיא מחכה לו.

לי זה לא הציק החפירות שלה, ואחלה הזדמנות ללמוד על תהליכים וסבלנות

כי קשה להם לשמור סוד

וגם נראה לי לחכות

סביב חודש רביעי בערך

שקשה להסתיר בגלל הבטן

ולא רוצה שידעו מבחוץ אלא שזה יבוא ממני...

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4