הילד המתוק שלנו עלה לכיתה א'.
הוא מאוד מאוד התרגש להתחיל!
ביום הראשון כשהוא חזר שאלתי אותו איך היה אמר כיף אבל לא כיף מאוד
המורה הגיע ב9! והחמוד שלי מתאר לי- חיכינו לו שעות ואז הוא הלך להכין קפה, חזר, חיפש חלב ורק אז התחלנו להתפלל.
הילדים מ8 בכיתה, יום ראשון של כיתה א'. מה קורה פה?
ביום השני חזר שהוא צעק עליו והוא לא מבין למה, הם קראו בחומש ופתאום הוא התחיל לצעוק (אני מאמינה לילד שלי, יש לנו קשר טוב והוא היה אומר לי ה הסיבה אם היה יודע).
ביום השלישי הוא חזר ואמר שהיום הוא לא צעק עליו אבל הם לא יודעים על מי הוא כן צועק כי הוא לא שאל עדיין את השמות של הילדים אז איך הם ידעו למי הוא מתכוון?
והיום שניה לפני שהוא יצא מהבית הוא אמר לי: המורה כל הזמן עצבני עלי ואני לא מבין למה.
אני משתגעתתתת
ככ בא לי שתהיה לו חוויה טובה, בחיים לא העירו לי על התנהגות שלו, הייתי איתו חופש שלם ובאמת שאני יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שהוא הוציא אותי משלוותי, אני רואה איך הוא עם חברים ככ רגיש ואכפתי ובוגר
לא הגיוני שככה הוא חווה את תחילת כיתה א'.
עכשיו השאלה מה אני עושה עם זה
אשמח לעצות וטיפים מאמהות מנוסות וגם סתם מילות עידוד כי זה כואב לי מאוד
הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).
