מהמציאות הגאולתית.

כמובן שאני לא קוקניק, אבל מעריך ומעריץ את פועלו, ורואה את עצמי כתלמיד דרך כתביו.

וזה טוב מאוד בעיניי מסיבה אחרת (=כי הוא היה מאוד מקורי, ועכשיו אפשר להשתמש ברעיונות הרדיקליים שלו בלי שזה יחשב כפירה/מחוץ-לקוצנזוס)

היו עוד הוגים ציונים דתיים, חלקם זכורים קצת וחלקם נשכחו בכלל.

הסיבות שהוא תפס מגוונות:

במימד החיצוני - כי היו לו תלמידים ותלמידי תלמידים שהצליחו להעמיד דור לאור תורתו.

במימד יותר פנימי - הסיבה שבגללה התרחשה הסיבה הקודמת, היא שהוא חינך לכך בתורתו.

במימד עוד יותר פנימי - כיוון שתורת הרב אינה עוד נישה, אלא נסיון 'לעשות סדר' בכל התורה ובכל עולם הדעות ו"אין לך דבר שאין לו מקום" - ממילא היא אכן ראויה למקום שהיא תופסת בתהליך החזרת השכינה לציון.

לא דווקא טת התורה שלו.

היום הנושא הזה כל כך פשוט, שזה לא נראה לנו חידוש, אבל בשנות חייו וגם אחר כך עד אזור מלחמת ששת הימים, הציבור המוגדר כחרדי הסתגר ורק ניסה לשמור על הקיים שלא יקרוס.

היות שהכמעט יחידים שיצאו ללמד את העם - הרב נריה, הרב ישראלי, הרב אושפיזאי ועוד כמה היו תלמידי הרב ובהמשך כמובן, הדור הראשון של תלמידי הרב צבי יהודה - ממילא הם לימדו לאור תורת רבם.

(אני לא חושב שההגות שלו תפסה בציבור החרדי או החילוני)

(עם גרעין גחלת והכל? ושלא היו ישיבות ציוניות? ושכמעט אף אחד לא למד את כתבי הרב קוק? והמפגש עם הרב צבי יהודה?

אז הרב זלמן מתאר: "הרגשנו, שסוף סוף, מצאנו רב שמדבר אלינו בשפתנו, על נושאים המעסיקים אותנו". זה חוזר גם בתיאורים של התלמידים האחרים - השיחות של הרב צבי יהודה על החילונים ועל ארץ ישראל וכו' משכו אותם. הם באו ציונים מהבית, ומצאו בהגות של הרב קוק סוף סוף ביסוס תורני והעמקה לעמדות שלהם

אחרי ששת הימים הם פנו להפיץ את תורת הרציה בציבור במרץ, כשהמלחמה נתפסה כמצדיקה את ההשקפה של הרציה, והצליחו מאוד על גלי האופוריה)

אבל נראה לי שמה שהוא התכוון לומר זה שבזכות בנו תלמידו, ההגות הציונית דתית שלו תפסה בפועל (ע"י הגרעין שציינת שהגיע אליו), בניגוד להוגים ציונים דתיים אחרים (אאלט גם הרצון של הרצל במדינה יהודית התחיל מהקשר של סבו לרב אלקלעי, אבל זה שונה כמובן).

@הסטורי 

אני מתעקש, שעוד לפני 'תלמידי הרב צבי יהודה', שהסנונית הראשונה שלהם הגיעה בשנת תש"ט והקבוצה המשמעותית שאח"כ גם הקימה את עולם הישיבות הגיעו בתשי"ב-תשט"ו, היו את תלמידי הרב בעצמו (שגם למדו מהרב צבי יהודה כר"מ) - הרב נריה, הרב ישראלי, הרב אושפיזאי ואחרים - שלולי פועלם החינוכי-תורני, החבורות שהגיעו מכפר הרוא"ה למרכז או לכרם ביבנה, בכלל לא היו קיימות.

האמת שעוד לפניהם, היו את תלמידי הרב מתקופת יפו - בעיקר אנשי המזרחי שם כמו הרב מימון, הרב זאב יעב"ץ ואחרים שאף שהכירו את הרב כמבוגרים ומבוססים בדעתם, הושפעו ממנו עמוקות ("הרב היה המפקד ואנחנו החיילים" כותב הרב מימון בשרי המאה) והקימו את יסודות החינוך הדתי לאור תורתו.

הגע עצמך: אם רק ספרי ההלכה והשותים של הרב קוק היו נדפסים, מישהו היה לומד את כתביו? אפילו עם ההשפעה של הרב נריה והרב ישראלי וכו? גם היום בקושי לומדים את מצוות ראיה וזבחי ראיה.

מה כן גרם לרב קוק להתפס? העיונים המטאפיסיים הדקים באורות הקודש? לנבוכי הדור שלא נדפס? הפסקאות בשמונה קבצים שהוסתרו? לא, אורות (בלי זרעונים אפילו). כי זה מה שאנשים חיפשו - ציונות, ארץ ישראל, עין טובה על החלוצים החילונים. לא חושב שיש סיבה להכחיש את זה

אגב הייתה אפילו סוג של חסידות, לא זוכר איך קראו להם, שזה בעצם אנשים מתנועת החסידות שראו בעצמם חסידים של הרב קוק. כשהרב טכורש הגיע לארץ הוא מסר לרב קוק איזה מכתב מטעם החסידים שלו ברחבי אירופה...

וקראתי את כל לנבוכי הדור.

א. אפשרות לביטול מצוות לא תעשה לעתיד על ידי הסנהדרין - דעת רב אחא בגמרא.

ב. הפעילות הגופנית שצעירי ישראל עוסקים בה מעלה את השכינה - דעת הקבלה שגשמיות לשם שמים מעלה ניצוצות

ג. מגמות רעות בעולם משמשות לתכניות חיוביות על ידי ה' - דעת הרמבם על הנצרות והאסלאם, ודעת הקבלה על תכנים מסויימים ואפילו על הסטרא אחרא

ד. יש נקודות אמת בעבודה זרה ובכל דת - רעיון קבלי ידוע שבכל קליפה יש ניצוץ של אמת בתוכה

ה. קידוש החול - ידוע בקבלה

ו. מעשה בראשית ב 6 ימים זה משל - כתוב בגמרא והרב קוק לא הראשון שאמר זאת

ז. חוקי חמורבי ייתכן שהושפעו משמיעת נביאים כמו שם ועבר - לא כזה רדיקלי

ח. ייתכן שכל תורה שבעל פה או חלקה לא ניתן מסיני אלא סמכות סנהדרין לדרוש אותו מהפסוקים - דעת הכוזרי מפורש על ממחרת השבת

פיספסתי משהו רדיקלי שלא ידוע בתורת הרב קוק?

אצלי כשאני לוחץ על התגובה האחרונה שלי יש סוגריים בפנים!

(כלומר טוען שאני טועה, ושואל אותי שאלות נצחניות בלי רצון להקשיב)

כשם שהחתם סופר טוען טענה רדיקלית שכל עבודה היא מצוות עשה, אבל מסייג זאת - רק בארץ ישראל

תורה שכ"כ מבינה את הדור והנפשות

מצד שני משהו שכרגע מרגיש לי כמו אידאל רחוק

זה כאילו בפרטי

מבחינה ציבורית הוא פשוט השפיע בצורה מטורפת על כל המציאות היום וההתקדמות של הגאולה

החל מההשפעה שלו על הצהרת בלפור, הקמת הרבנות הראשית שבעצם נתנה את הבסיס הדתי למדינה שבזכותו אנחנו יכולים לחיות ביחד כמדינה אחת

וגם כל הרוח שהוא הנחיל והתלמידים שיצאו מבית המדרש שלו ופשוט עיצבו ממש את המדינה

לחשוב שתלמידי הרב צבי יהודה לא היו מקימים את ההתיישבות ביהודה שומרון מה היה מצבנו מבחינת המצב הבטחוני אפילו? היה לנו הכל הנראה מדינת טרור פלסטינית מטר מירושלים וגוש דן, וחס וחלילה בלי השגחה אלוקית היה לנו שואה שנייה כבר... 7 באוקטובר על כל הארץ... מזעזע ממש

הוא האמין בקבלה שכידוע זה הכל פייק אחד גדול (תחפשו ביוטיוב חן שאולוב או https://www.youtube.com/@kantonir.875/videos ועוד)

אז מבחינתי אין לו שום סמכות.

מי אתה?! בן כמה אתה?! את מי מגדולי ישראל שימשת?! כמה שנים שקדת על התורה שמונה עשרה שעות ביממה?! מספיק שאתה מרשה לעצמך להחליט למי מגדולי ישראל יש או אין סמכות?!

אבל...

לאורך הדורות האחרונים היו רבנים שלא האמינו בקבלה, למשל:

אלעזר פלקלס – ויקיפדיה

יחזקאל לנדא – ויקיפדיה

יחיא קאפח – ויקיפדיה

ואם הולכים 1,000 שנים אחורה, הרי שרוב רובם של הרבנים שחיו אז כלל לא הכירו את הקבלה וכלל לא ידעו שהיא קיימת (יש רשימה ארוכה של רבנים ידועים, כולל הרב קוק עצמו, שמוכיחים שהרמב"ם למשל כלל לא ידע שיש דבר כזה קבלה ובטח שלא הכיר את ספר הזוהר או כל ספר קבלי אחר)

מתוך אתר ויקישיבה:

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94

"ישנם הטוענים כי הרמב"ם כלל לא הכיר את הקבלה ולא ראה את הזוהר. בשיטה זו החזיקו הרב אברהם יצחק הכהן קוק[18], רבי אברהם יעלין[19], רבי יוסף חיים מבגדד[20], רבי חיים ויטאל[21], הרב יוסף קאפח[22], החיד"א[23], רבי משה קוניץ[24], הרב חיים קנייבסקי[25], הרב עובדיה יוסף[26] רבי יוסף אירגאס[27], הראב"ד[28], רבי חיים חזקיהו מדיני[29], רבי שלמה הלוי אלקבץ[30], הרב פנחס זביחי[31], רבי יואל טייטלבוים[32], רבי מאיר אבן גבאי[33] ועוד."

בקיצור,

אני ממש לא מסכים איתך שמי שלא מאמין בקבלה "עוקר את כל התורה מישראל". התורה עצמה התקיימה אלפי שנים לפני הופעת הקבלה, ולכן ברור שמעמדה העצמאי אינו תלוי בקבלה. את התורה קיבלנו בהר סיני לפני אלפי שנים, ואילו הקבלה קיימת מאות שנים לכל היותר (אלא אם כן היא עברה 2,000 שנים מדור לדור בלי שאף ספר שרד עד ימינו, אף רב לא התייחס אליה ולו ברמז, אף הלכה לא נפסקה לפיה, אף מנהג לא השתרש ממנה, ובקיצור - אין שום עדות כלשהי, דתית או היסטורית, לכך שהקבלה הייתה קיימת לפני 900 שנים או יותר.)

לסיכום אצטט את רבי אלעזר פלקלס, תלמידו המובהק של הנודע ביהודה:

אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו..

 ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר ...

הנה כי כל הדורות מראש לא זכרו מספר הזוהר מאומה לא בהקיץ ולא בחלום...

 כי הנה אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא מהתנא רבי שמעון בר יוחאי אשר ר' יהודה הנשיא קבל גם ממנו ... איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש"ס משניות או בשום מקום ... עד שזה קרו' לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזהו כנסייה אשר קבלוהו בכנופיה, כמו תלמוד בבלי וירושל' ... 

ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה 

ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן

לפחות מאז מתן תורה, וזה לא נוגע כלל לאותנטיות של ספר הזוהר.

אפשר למצוא פיסות קטנות בגמרא, בברייתא ובמדרש, ואפשר גם לראות שמאחורי נבואות מסוימות עומדת מערכת של ידע סמלי אזוטרי עקבי למדי (מעשה בראשית / מעשה מרכבה).

כמקצוע אזוטרי, מן־הסתם, הוא הועבר בעל־פה לאנשים יחידים שדאגו לא להפיץ אותו, וגם עורכי המשנה, הברייתות והתלמוד, דאגו שלא לכלול את מה שלא שייך.

לגבי ספר הזוהר הדבר פשוט שהוא פסואודו־אפיגרפי, אבל זה לא אומר שכל הרעיונות שבו צצו משום־מקום. הוא אמנם לא נכתב על־ידי רשב"י אבל הוא ממשיך אסכולה מסוימת שחלקה קדומה יותר וחלקה קטעים שהשתלבו במרוצת הזמן.

אני לא מתכוון להתווכח האם הקבלה קדומה או לא, הידע שלי בנושא הזה דל.

רק הפריעה לי האמירה שמי שלא חושב שהקבלה היא חלק מהותי מאוד מהתורה, עוקר את כל התורה מישראל.

אז לא, גם הרמב"ם כנראה לא ידע מה זה קבלה, ואני לא חושב שהוא עוקר את כל התורה מישראל.

וגם רבנים שחיו מאות שנים אחריו והכירו את הקבלה אך לא האמינו בה, לא עקרו את כל התורה מישראל.

אני מדבר על מי שמזלזל בקבלה. לא מי שטוען שהיא עוד שיטה כמו שיטות חכמים כמו מורה נבוכים או רס"ג, אך לא שמיימית, ומכבד אותה כמו כל שיטה חשובה אצל חכמים (הרב קפאח למשל כיבד את הקבלה כמו כל שיטה של חכמי ישראל וציטט מדי פעם מהזוהר לדברי תורתו(

לדברי ניק עלום בערוץ, מבחינתו לכל אלו אין סמכות.

אפשר, אם יהיה זמן אח"כ לדון במהלך ההיסטורי, אין לזה הרבה נפק"מ. רוב אלו שספרת, הסבירו בדבריהם על הרמב"ם למה למרות גדלותו בהלכה בענייני אמונות ודעות לא הולכים כמותו.

זה נכון שהזוהר לא היה מוכר עד לפני שבע מאות שנה ועדיין יש מסורות קבליות מלפני גילוי הזוהר.

תמיד היו יחידים שהתנגדו, אף אחד מהם בדורות האחרונים לא העלה על דעתו שבגלל זה אין סמכות לרוב מניין ובנין של גדולי ישראל במאות השנים האחרונות.

למשל הבריטים ראו בו סמכות מייצגת בשם הקהילה היהודית?

הרי היום תפקיד הרב הראשי נושא עמו הרבה אחריות סטטוטורית, מעניין אותי אם זה היה המצב עוד לפני קום המדינה.

הוא היה מנהיג הרבנים, היו המון מתייעצים איתו ודאג לצרכי רבים. אם תרצה ראיה לכך אחפש ואביא בשמחה. מאמין שיותר אפשר למצוא בספר סיפורים של שמחה רז על הרב.

כמו כן, גם מול המנדט היה לו קשר מסויים וזכור לי גם סיפור, שמובא בספר הנ"ל, שיצא לרב קוק לעזור ליהודי מול השלטון הבריטי בערב יום כיפור.

להיפך, היום מוסד הרבנות הראשית הרבה פחות רלוונטי, ולו רק בגלל שהעומדים בראשו (מאז ר' אברום והרב אליהו) אינם כבר בטופ הרבני.

הרב קוק בסוף ייסד את המוסד הזה שממשיך היום, ואגב, כבר מאז הגוף הבוחר לא הכי אידיאלי ביחס למטרה של המוסד הזה. גם הרב קוק היה צריך להתפשר..

והערה שלך חשובה - כי הרב בתקופתו היה מנהיג ציבור דגול וזה לא משתקף מהכתבים שלו שעוסקים רבות ברומו של עולם. 

מהספרים ההלכתיים ומהאגרות אפשר לראות את פועלו הציבורי יותר ופחות פופולארי כיום להעיין בהם, לפחות משאר הספרים.

הוא היה רב גדול גם בלי קשר לזה שהוא היה הרב הראשי, אנשים התייעצו איתו גם בלי קשר לזה שהוא הרב הראשי.

דווקא זה שהוא היה בטופ הרבני, לא מביא ראיה אלא דווקא מחליש ראיה, כי זה אומר שהתייעצו איתו לא בגלל התפקיד של הרב הראשי אלא בגלל שהוא הוא.

ובכלל, העיסוק הציבורי שלו (למשל מסע המושבות) התחיל עשרות שנים לפני שמונה לתפקיד.

נניח הרופא המנתח הכי טוב בישראל ימונה לתפקיד שר הבריאות. לא תוכל להגיד שבגלל שהוא שר הבריאות, הרבה אנשים באים לעשות אצלו ניתוחים.

להפך, בגלל שהוא עושה ניתוחים בצורה מעולה מינו אותו להיות שר הבריאות.

לכן השאלה שלי הייתה דווקא על הדברים הטכניים, לא על זה שהתייעצו איתו וכו' - האם היו אישורים שרק הוא היה יכול לחתום עליהם בתור הרב הראשי? האם היו מוסדות שכפופים רשמית להוראותיו? כי כאמור אלה דברים שכן קיימים היום לרבנים הראשיים.

בגדול בכל חמש הקדנציות הראשונות הן הרבנים הראשיים והן חברי המועצת, היו גדולי הדור המובהקים. מכל מיני סיבות (בינהן המחלוקת על הרב גורן, חוק 'גיל שבעים' וחוק הגבלת הכהונה) נוצר פיחות חמור במעמד הרבנות שהפכה להיות במידה רבה רק הגורם הרבני הרשמי וקשה לראות בה באופן מובהק 'מרא דאתרא'.

להפך, הוא היה הרב הראשי בגלל שהוא כבר היה הסמכות הרבנית העליונה.

אני שואל אם מבחינה סטטוטורית הייתה לתפקיד הזה משמעות.

בשביל לקדם את תהליכי בניין הארץ לפי תפיסתו.

בדיוק יצא פרודקאסט של תמיר דורטל עם הרב אברהם ווסרמן, על הייחס של הרב לתנועת הפועלים, בין הנושאים נוגעים גם בפעולה באמצעות הרבנות (יחסית לקראת סוף השיחה, אבל כולה מרתקת):

#768 הרב אברהם וסרמן - גישתו האמיתית של הרב קוק כלפי השמאל והמרדנות שלהם כנגד היהדות

פשוט מהאגרות והנאומים, שהרב ראה ברבנות מוסד שאמור להיות גם אם לא ממש סנהדרין בשלב זה - בסיס לבית דין שכל ישראל מקבלים אותו ומחוייבים אליו.

אגב נושא שהוא לא נכנס אליו בשיחה, זה שהרב התחנן לרבני הקנאים הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, הרב יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל וסיעתם - שיצטרפו להקמת הרבנות, מתוך רצון שתהיה רבנות אחידה שלוקחת אחריות וכל עם ישראל בארץ מחוייבים אליה. זאת למרות שאם הם היו מצטרפים - לא ברור שהוא היה נבחר להיות הרב הראשי ובוודאי שלא בכל נושא דעתו היתה מתקבלת.

התוצאה של אי הצטרפותם היתה שמצד אחד ברבנות שהיתה מקובלת על רוב גדול מוחלט של רבני הארץ - היתה יחסית הומוגניות. מצד שני העובדה שכמה רבנים מרכזיים שאי אפשר להתעלם מגדלותם הקימו 'עדה דתית' נפרדת כהגדרתה בחוק הבריטי - 'העדה החרדית', יצרה סטטוס-קוו, שאין לרבנות סמכות יחידה בענייני כשרות, רישום נישואין, גירושין וכד' - מה שיצר פתח לפיחות המעמד של הרבנות בהמשך.

לא היה נוצר הפתח שבגללו החזו"א לא הצטרף בהמשך?

זה פשוט הפסד עצום ובכיה לדורות. כל המגזריות ההלכתית המוגזמת שיש היום, נובעת מזה שהעדה החרדית דאז לא הצטרפו.. (וקצת אירוני שגוף הכשרות המרכזי כיום אחרי הרבנות הוא שלהם..)

מעלה אסוציאציה של הטעות הפטאלית של מסירת הר הבית לוואקף להבדיל

אגב, מעניין שהרב גורן מציין ששני הרבנים שהיה מאוד קשור אליהם אלו הרב קוק והחזו"א.

ציטוט מעניין מויקפדיה של החזו"א- "ירושלים מלאה צדיקים וגדולי תורה, אולם בישוב החדש מצאתי מדבר, רציתי לשתול בו נטיעות של תורה, לפיכך באתי לבני ברק. אם לא אצליח לשתול? אזי אלך לגיהנם עם יושביה כאחד".

איפה זה ואיפה ממשיכי דרכו היום שמסתגרים ומסתגרים

אבל בסופו של דבר לא חינכו את בניהם ותלמידיהם ללכת בדרכו וללמוד את משנתו. לצערנו הרב.

הרבה מהבעיות בציבור החרדי נובעות מזה שרבניהם התעלמו ומתעלמים ממורה הדרך ששלח לנו הקב"ה לקראת הגאולה האחרונה.

אפילו על ה"תחום שלהם", לימוד תורה ועבודת היה זה משפיע. 

אצל הליטאים פשוט אין השקפה מסורתית, הכל זה וורטים בלי מקור.

אצל החסידים נראה שכבר נזנחה דרך החסידות של פעם. וגם אצל אלו שכן שומרים עליה, החוסר בלימוד מעמיק של מחשבת ישראל ובהסכלות אמונית מלאה על המציאות, גורם להם לטעות.

אצל הספרדים, אלו שהכי שילבו בין עולמות ובין מקצועות התורה, זה הכי בולט ומצער- חלקם הפכו להיות בקיאים בהלכה וזהו. חלקם קיצונים ו/או מנותקים מהעם (קשור גם לעניין הקודם). חלקם בקיאים בכל חלקי התורה אבל הם לומדים אותם בשטחיות וממילא לא מבינים נכון ומעבירים הלאה.

מה שיש להם זה רגש יהודי חם, חיבור רגשי ללימוד התורה, למצוות ולאמונה בה', אבל כשחסר לימוד בסיסי של דברים יסודיים והפנמה שלהם, הרגש ילך בהכרח למקומות לא נכונים.
 

הדרך לקצר את ההגעה לגאולה השלמה ולחסוך בחבלי משיח היא לחבר את הציבור החרדי (עם רוב הרבנים שלהם זה כנראה לא יעבוד) לתורת הרב קוק. במציאות העכשווית יש לזה היתכנות. זה חשוב לא פחות מלחבר את הציבור החילוני אל הרב. יש כאלו שמתעסקים בזה אבל זה ממש לא מספיק.

אף־אחד לא יודע יהדות מהי, חוץ מתלמידי הרב קוק.

יש גם ביקורת על הציבור הדת"ל ועל תלמידי הרב קוק. אל דאגה.

פשוט פה הנושא היה תמיכת הרבנים החרדים ברב קוק בזמנו.

אפשר לסובב את זה איך שרוצים, אבל מי שמכיר יודע שמה שכתבתי נכון. לא ציינתי שמות של רבנים בכוונה אבל הכל נכון.

תשווה לדוג' לרבנים ספרדים מהדור הקודם ומעלה ותראה איזה הבדל עצום. היום רוב הרבנים הספרדים המוכרים הם ליטאים. כמעט כל תלמידי הרב עובדיה לא הולכים באמת בדרכו בהשקפה.

הבאתי למעלה משפט מיוחד מאוד מהחזו"א. אתה מכיר רב ליטאי שמחנך ליישם אותו? באמת שאשמח להכיר.

לא חייבים ללמוד את תורת הרב קוק.

אבל אני אישית לא מכיר משהו מקיף אחר שנותן באמת תשובות ודרך למגוון בעיות השעה, ולא רק אומר חיזוקים לרגש או מחדש דברים לא נכונים על סמך לימוד שטחי.

מי שמעדיף להתעלם מהדמות העצומה של הרב (או יותר נכון- ממשנתו) כמעט כאילו אינה קיימת, טועה בגדול. כמו שאי אפשר להתעלם מהאר"י, מהרמח"ל, מהגר"א, מהחסידות, ככה אי אפשר להתעלם מהרב. אם מישהו ידון באמת בדברים ויחלוק עניינית- בכבוד. אבל זה לא קורה.

אירוני ועצוב מאוד שדווקא ממי שנתן מקום לכולם והעריך הם מתעלמים. 

זה אבסורדי שהליטאים קרובים לחסידים יותר מלרב קוק ולהיפך. אבל הליטאים של היום הם לא באמת המשך של הגר"א והחסידים של היום הם לא באמת המשך של הבעש"ט לצערנו, אז זה מובן.

לצערי אין לי יכולת שכנוע והנושא נדוש כבר מיליון פעמים אז לא ארחיב הפעם לצערי.

זה עצוב לשמוע שאתה רואה את רוב מניינו ובניינו של עם ישראל כשטחיים ופחותים.

לכל ציבור יש חוזקות וחולשות, פנים יפות ופנים פחות יפות, שוליים בעייתיים, רבנים טובים ורבנים פחות טובים (אני גם פחות אוהב להסתכל על תמונת המאקרו – נניח מהתקשורת – אלא על הפגישה הבלתי־אמצעית שלי עם הציבורים האלה). מכולם יש משהו לקחת ויש גם מה לשפר, אבל לדעתי בעיקר לקחת.

אם אינך מכיר אתה מוזמן כמובן להכיר, אבל אינך חייב, כמו שאין לי חובה ללמוד את שיטת חב"ד לעומק ולהתפלמס איתה, רק כי זאת תנועה גדולה וחשובה, וכנ"ל גם לגבי אותם רבנים שלא קיבלו את שיטת הראי"ה, הם שמעו עליה, יודעים מהי, לא הסכימו, אבל לא מתכוונים להמשיך להתווכח לנצח.

עם כמה שלמדתי תורת הראי"ה, אני לא מרגיש שהיא פוגשת אותי כל־כך, לא הפקתי ממנה את מה שאולי אפשר היה להפיק, בהשוואה להוגים אחרים. לדעתי זה בסדר גמור.

שלתקוף את נימת הזלזול שבגישת תלמידי הראי"ה עלול לגרום לפספוס הטענה שלהם?

מוכרת הבדיחה על היהודי שנפטר ועלה לגן עדן והמלאך הלך איתו בין החדרים למצוא לו חדר. כשעברו ליד חדר X הוא אמר לו בלחישה: "תהיה בשקט". לאחר שעברו הלאה מן הדלת הוא אמר לו: "כאן זה תלמידי ישיבות הקו, הם בטוחים שהם היחידים כאן".

ברם - הטענות שטען @נוגע, לא נוגע היו לגיטימיות לדעתי: עריכת סקירה במדדים אובייקטיביים בכל הנוגע למגע עם כל תחומי התורה, חתירה להעמקה בשלל רבדיה, וכו'. אני גם מרגיש שיש תחושה של דיקדנס בפלחים משמעותיים של עולם התורה בהשוואה לדורות עברו, ואני מסכים עם הטענה שבמדדים אובייקטיביים יש אור גדול אצל לומדי תורת הרב קוק.

לא תודה לטענה הזו? במדדים אובייקטיביים בלבד.

מספרים שהחרדים לא יודעים תנ"ך, אני לא נתקלתי בזה, ודווקא ראיתי בקיאות עצומה בתנ"ך, לעומת חוסר ידע מאוד מאוד בסיסי אצל מי שמתיימרים וכו'

מספרים שלחרדים אין השקפה סדורה, יש ויש, פשוט אף־אחד לא טורח להקדיש זמן ללמוד אותה לעומק

העמקה בשלל רבדי התורה זה לא רק כוזרי ורמח"ל ועין אי"ה. לדעת לדקלם מדף מסרים / להכיר כמה פסקאות מעין אי"ה =/= העמקה לצערי אני נתקל בזה לא מעט כאילו ברגע שלומדים איזו פסקה עמוקה זהו הגיעו לעומק התורה ומכירים את התורה בשלל רבדיה כו' כו' זה בדיוק אותו דבר כמו חב"ד.

ובכל־מקרה ידועים דברי הגמרא שעדיף שיעור הלכה על־פני נביא ויש עוד כמה גמרות שקשורות לזה אבל לא זה הנושא

לא מצאתי עומק פלאי אצל לומדי תורת הראי"ה יותר משמצאתי אצל אלה שלא לומדים, יש יותר מעמיקים יש פחות בכל מגזר ומגזר לא נראה לי שזאת הדרך היחידה לגאולה.

בסוף אני מכיר אנשים אינדיבידואליים וזה מה שראיתי

לחרדים יש השקפה סדורה ומכירים אותה ולא מסכימים איתה מתוך דיון תורני (מה שרבנים חרדים לא באמת עושים לצערנו).

מזה שעדיף שיעור הלכה על פני נביא, הפכו את התורה למשהו הלכתי קר, ולא עוסקים ברצינות (ולא רק בבקיאות) בלימוד תנ"ך ובלימוד מחשבת ישראל, ומעוותים דברים.

תקרא לדוג' בנקודת פתיחה של הרב בזק או בספרי הרב סמט על התנ"ך, ותתרשם מה זה לא רק בקיאות בתנ"ך אלא העמקה בפשט התנ"ך.

תשמע שיעורים של הרב שרקי על פ"ש ותראה את ההבדל בין זה לבין שיעורים של רבנים חרדים.

אני לא יודע איפה וכמה למדת את תורת הרב. למדת אורות? אורות הקודש?

גדלתי בציבור הדת"ל וחוץ מזה שאמרו לי שלחרדים יש השקפה שטחית, לא נחשפתי אליה, אין לה למיטב ידיעתי ספרי יסוד אבל ברגע שמכירים מספיק אפשר להבין איך היא עובדת – מה שממש עזר לי להבין זה "מדרגת האדם" של הסבא מנובהרדוק כי אמנם הוא היה נישתי אבל בהרבה מאוד דברים ההשקפה היא בדיוק אותו דבר ואפשר לראות גם מאיפה היא נלקחה במקור

לגבי לימוד תנ"ך גם אני איני יודע את מי אתה מכיר

קראתי לא מעט מהסדרה של הרב סמט על הנביאים , התרשמתי מאוד אבל א' מסופקני אם הדת"ל הממוצע אכן מתעניין כל־כך במקצוע הזה של התורה ב' ראיתי די והותר רבנים (ושאינם רבנים) חרדים שיודעים תנ"ך יפה מאוד

יש שיעורים מעמיקים יש יותר עממיים מן־הסתם רוב הרבנים החרדיים ביוטיוב יותר עממיים כי זה הפורמט

טוב אז אתה טוען שלא למדתי טוב / או מספיק, תראה ברמת האיכות אני לא חושב שנופל אני מהדת"ל הממוצע וגם לא בכמות פשוט ההבדל הוא שאני קורא ולא מתחבר

ואני גם לא יודע במה אתה מתכוון ב"מחשבת ישראל". רשימה ספציפית של ספרים? מה עם דרשות הר"ן נגיד?

זה לא אומר שום דבר חוץ מהמקום ההוא. לא חכם להכליל מעבר. 

בענייני מידות - אני מסכים איתך לגמרי! בכל ציבור יש פחות ויותר.

בעינייני השקפה עדיין לא מצאתי השקפה מסודרת חרדית. דווקא הגישה הכי חרדית לפי מה שאני מכיר עד כה זה לא להתעסק בהשקפה.

ההשקפה היא מסודרת פשוט היא לא כתובה בספרים מסודרים (מכל־מיני סיבות) זה קצת מתאגר לדלות אותה מכלל ההגות אבל היא שם.

השקפה מסודרת זאת השקפה שנשענת על מקורות תורניים וכוללת משא ומתן תורני.

במידה ואין ספר אחד שעוסק בזה, למרות שיש מיליון ספרים שעוסקים במשא ומתן תלמודי, אפשר לא בדוחק להבין שהתופעה פחות תופסת מקום.

ואני מכיר מקומות עם וייב אחר.

ושוב, כמו שאמרת בעצמך - בכל מקום יש רדידות ויש עומק.

אני מדבר על השקפה כללית, לגבי הציונות, המדינה, הגאולה וכו'.

הסבא מנובהרדוק לא היה בעד להסתגר בסופו של דבר אלא לצאת להשפיע, לא?

ותקן אותי אם אני טועה, אבל בפועל הישיבות כיום לא מדגישות את לימוד המוסר של תנועת המוסר.

הדת"ל מתעניין בזה.

ושוב, יש חרדים שבקיאים בתנך, אבל בלי יותר מדי עומק. אם יש לך מישהו שיכול להוכיח אחרת, תביא ונתרשם. אבל הבעיה העיקרית לדעתי זה שהם לומדים תנ"ך כספר היסטוריה קדוש, ולא כספר השקפה וכספר שרלוונטי למבט על המציאות כיום.

אל תשווה לדת"ל הממוצע אלא לדת"ל התורני שבקי.

כל ספרי גדולי ישראל לדורותיהם בתחום.

דרשות הר"ן נראה לי שכן לומדים אצל החרדים, הבעיה היא כשזה מגיע ליישום.. ידועים ומפורסמים דבריו על "כוחי ועוצם ידי". זה נוגע גם לימינו וצריך להסתכל על זה ככה.

לא כי היא הבסיס ליהדות החרדית אלא כי היא התבססה על היהדות החרדית ולפיה אפשר להבין מה היה הלך הרוח של בית המדרש הכללי ממנו התפתחה הנישה הזאת

ואתה לא כל־כך הוגן בדיון שלך. מצד אחד אתה אומר אל תסתכל על הדת"ל הממוצע אלא על הדת"ל שבקי. אז בסדר, גם אתה אל תסתכל על החרדי הממוצע אלא על זה שבקי... כמה מתוך מחזור דת"ל ממוצע הם תותחים בתנ"ך – ולא רק בקיאות, אלא עיון, ולא רק עיון, אלא עיון ממש פצצתי שממש משפיע על ההשקפה...?

מעולם לא הכרתי חרדי שלמד תנ"ך כספר היסטוריה קדוש ולא כספר השקפה

רק הוספתי שאלות.

אני מסתכל על החרדי שבקי.

מראש הדברים שלי היו לגבי הרבנים החרדים.

אבל לגבי שאלתך- לא צריך להיות מעיין פצצתי בתנ"ך כדי שזה ישפיע על ההשקפה.. מספיק להיות בקי ומעט. וזה קשור גם לסוף דבריך. מי שלומד תנ"ך כספר השקפה לא יכול להגיד שהמטרה שלנו זה לשבת ללמוד תורה כל היום לדוג'.

זה משפיע

לדעתי החרדים מושפעים מחלקים מסוימים בתנ"ך ויש חלקים שפחות נכנסים להשקפה

ובדיוק אותו דבר אצל הדת"ל אני גם לא חושב שאצל הדת"ל יש אינטרגציה מלאה של התנ"ך

הזכרת את הרב סמט אבל אני חושב שגם בקרב הדת"ל זאת נישה

ובהחלט מי שלומד תנ"ך כספר השקפה יכול להגיע למסקנה שמטרת החיים היא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" יותר מכל הצלחות העוה"ז וחשבונות פרטיים ולאומיים

מי שלומד תנ"ך לא יכול בגלל כמה פסוקים בתהילים על שאיפות אידיאליות, להתעלם מכל מפעל חייו של דוד המלך - כיבושים וביסוס הממלכה.

אפשר להביא לזה עוד מאות מקורות מהתנ"ך, מלך לך ועד נבואות אחרית הימים, שמכולם ברור שהתורה היא חוקה לעם שחי חיים ממלכתיים, יכלה הפורום והם לא יכלו.

תראה אם תשאל להשקפתי האישית אז אתה צודק ואין מה להרחיב.

אני חושב שבכל אחד מן הציבורים יש דגש על צד מסוים.

כשם שאפשר לתפוש את הכיבושים והעניינים הגשמיים אפשר גם לעמוד שומם מול הגמרא שאומרת למעשה לדויד המלך לא היה אכפת מכל זה, רק שבתי בבית ה', ועזבו אותי בשקט. כשאני רואה דת"ל שמצטטים פסוקים גם אני מרגיש שיש פה מן החסר וצריך לקחת את כל העניין בשלמותו.

בפשט הכתוב, אי אפשר לטעון אחרת ממה שכתבתי. איך לומדים את כל הרבדים - פשט ועל גביו דרש ועל גביו רמז ועל גביי סוד - זו עבודה קשה.

נראה לי שזה אחד הפערים המהותיים בין בית המדרש הציוני לחרדי. כשיש בית מדרש חרדי שבאמת לומדים ויודעים בו תנ"ך - כמו אצל תלמידי הרב זילברמן או תלמידי הרב מזוז - מתברר שהפערים עם בתי המדרש הציוניים, גם אם קיימים, ממש לא גדולים.

ובכל־מקרה, אם תשאל לדעתי ה*אישית* – שאינה כל־כך רלוונטית במאבקים בין ציבורים

אני חושב שצריך לאכול את כל העוגה

ואם קוראים ספר – תנ"ך, גמרא, מדרש, ספרות ראשונים או אחרונים – צריכים "לאכול" את כולו.

אבל אם תשאל אותי, כל פרשנות שהיא, גם פשט, צריכה לעבור קודם‏־כל דרך המשקפיים של חז"ל.

הוא ומחשבתו יקרים לפני ה' יתברך

לפי השיטה שאתה מציג אתה הולך בסיעתם של הכתב והקבלה והמלבי"ם

יש גם את סיעת הרלב"ג, רשב"ם האבן עזרא שמפרידים גם בין פרשנות חז"ל לפרש.

גם רש"י מפריד לפעמים בין פרושו לפירוש חז"ל.

זכותך ללכת לפי סיעת פרשנים מסויימת,

ובודאי יש גם ערך בסיעות הפרשנים הנוספות

ולכן לרבנים המדוברים גם על מי להסתמך,

ויש גם רבנים דת"ל שסוברים כמוך

בודאי שיש ערך לדבריך שאתה הולך לפי סיעה מכובדת ברבותינו הפרשנים

אין ספק שאפשר לדון מהו פשט ומהו דרש. הרבה מן הפשט אינו כדרשת חז"ל, אבל לבסוף, השאלה היא: מה אני לוקח מזה? מה המסר החינוכי? ובזה אני חושב שיש לינוק אמנם מן הפשט אבל המגדלור העיקרי הוא חז"ל – שמכוון אותנו גם אם הדרשה לא כל־כך מתאימה לא לפשט ואף לא להיגיון הפשוט, באופן מובהק – לא רק לשם הפליאה אלא כדי שנסתכל על הדברים במשקפיים אחרות.

מזכיר לי את דברי הרב סמט שאמר שהפרשנות שלו איננה פרשנות חינוכית, אלא פרשנות חוקרת, לחקור את עמקם של דברים. מי שירצה להסיק מכך מסקנות – מוזמן. אני משתדל לקחת את דברי חז"ל, וגם התנ"ך כולו, באופן אינטגרטיבי ככל האפשר – לא להתעלם משום חלק שהוא – אני חושב שגישה כזאת מעמידה גם את היהדות החרדית וגם את הציונות הדתית בפינה.

כי הציונות הדתית היא זרם שיש בו הרבה תתי זרמים עם הרבה גישות ביחס ללימוד תורה בכלל ולימוד תנ"ך בפרט

הרב סמט מציין אחד מהפרשנים ששייך לאסכולה הגדולה הזאת שבתוכה בתוך תת מזגר מסויים - הוא יוכל להיות פרשן אופייני. יהיו פרשנים הפוכים ממנו ב180 מעלות ועוד הרבה באמצע..

ואכן, אי אפשר להתעלם מחלקים שונים בתורה. 

ובדיוק בגלל זה - יש עניין לעסוק בפרשנות המקרא בצורה יותר מחקרית עם הקבלות במקומות שונים וכו' (גם גדולי הפרשנים עסקו בכך) וכך גם דבר ה' יכול להאיר משם בצורה חינוכית (אני נוטה לא להזדהות עם דברי הרב סמט בכך).

כשלומדים נכון, מאוד ברור מקומו של כל דרש, מתי דרש הוא עומק הפשט ומתי הוא בא להדגיש רעיון, תוך היתלות בנקודה מוצא מסויימת בכתוב.

מלבד זאת, אי אפשר לברוח מכך שהרבה מאוד מהדרש, הוא חלק מהעברת התורה מירושלים ל'יבנה וחכמיה', או לאור זאת שהצדדים שהזכרת נמצאים בתלמוד הבבלי הרבה יותר מבירושלמי* או במדרשי ארץ ישראל - כחלק מ'כי אתא רב לבבל'.

חכמים עושים 'תרגום' מסויים של התורה, שמאפשר להחזיק 'ציונים' בגלות, כדי שתשאר בכלל תורה לחזור איתה לארץ ישראל.

חלק מהעבודה של הדורות שלנו, בעפר רגליהם של חכמי כל הדורות ועם כל הקניינים הרוחניים העצומים שקנינו דווקא בגלות - להחזיר את התורה לירושלים, במלוא המשמעות של הדברים. במידה רבה זה חלק מהותי מהמיוחד בתורת הרב.

*לא במקרה, בירושלמי בר כוסבא הוא - כדין מלך המשיח ובבלי חכמים הרגוהו כי לא מורח ודאין.

יש עוד הרבה, מכל גווני הצה"ד.

אבל מי הוא זה שאומר שבתי בבית ה' כל ימי חיי?

דוד המלך, האחרון שאפשר להגיד עליו שלא עניינו אותו חשבונות לאומיים.

אגב, זו דוגמא להשקפה שבנויה על וורט.. לקחת פסוק במנותק מהקשרו, להלביש עליו דרש ולהציג את זה כ"השקפה".

הרי על מה הפרק מדבר?

לדוד יש אויבים, ודוד מבקש מה' שהאויבים יפסיקו לתקוף ולרדוף אותו והוא יוכל "שבתי בבית ה'".

על אלו אויבים מדובר?

או על האויבים של דוד ועמ"י- הגויים הבאים עליהם.

או על האויבים של דוד מבית.

או כמו שכותב הראב"ע- "נראה לי כי זה המזמור חברו דוד באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו: לא תבא עמנו למלחמה כאשר אפרש במזמור נאם ה' לאדוני". כלומר דוד מנחם את עצמו על זה שהוא לא יכול יותר לצאת להילחם (אגב, זה קשור גם ל13 מפות בסנהדרין כב. דוד רוצה להראות שהוא עדיין בכוחו וקביעתו מי ימשיך אותו לא מגיעה מאדם שלא ראוי למלוך).

כלומר- דוד לא מבקש בשום אופן לשבת בבית ה' ולהתעלם מהכל. הוא מבקש שהעניינים יסתדרו ואז הוא יוכל לעשות את זה.

וכמובן ששבתי בבית ה' של דוד לא אומר לשבת בבית מדרש ולשכוח מהכל. דוד התאווה והתאמץ לבנות את המקדש (מזמור קלב) ועל בית ה' הזה הוא מדבר (או שהוא כבר יודע שהוא לא יבנה את ביהמ"ק ולכן מסתפק בישיבה במקום ארון הברית).

ככה חז"ל מתארים את זה, ואני חושב שזאת גישה עקבית למדי – למעט בעסק ולעסוק בתורה, "לעסוק בדברי תורה", "אחת שאלתי מאת ה'" וכן הלאה וכן הלאה.

כן אני חושב שזה בא כחלק מהשקפה יותר אינטגרטיבית מאשר ההשקפה החרדית אבל ביסודם של דברים אני מוצא בהשקפה החרדית מה שאני לא מוצא בהשקפות אחרות, מהבחינה הזאת.

בכל־מקרה, בכל הסוגיה הזאת בכללותה, אני מחזיק בדברי האמרי האמת,

"במכילתא כשעמדו שבטים שעל הים זה אמר אני יורד תחילה וכו' קפץ שבטו של בנימין וכו', שנא' שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים וכו' משל וכו' למלך וכו' שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן וכו' אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול העמידני בשלש שעות בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול וכו' מתוך שהיו עומדין וצוחין מננער אביהם אמר להם בני שניכם לא כוונתם אלא לכבודי וכו' כך אמר הקב"ה מה שכ ר יטלו בני בנימין שירדו לים תחלה שרתה שכינה בחלקו וכו' לבנימין אמר ידיד ה' וגו' ומה שכר נטלו בטו של יהודה וכו' שכו למכות וכו'  הלא זה הים גדול והיו כולם יכולים הכנס בו, אלא שאלו הם מיני דריכם בעבודת הבורא לכל אחד הייתה דרך מיוחדת וזהו שכתיב לגוזר ים סוף לגזרים ואיתא שהים נקרא י"ב קרעים לי"ב שבטים [...] ינשם י"ב צרופי הוי' שלכל אחד מהם יש כח מיוח [...] אלו ואלו דברי אלקים חיים כדאיתא הללו מטמין והללו מטהרין הללו אוסרין הוללו מתירין וכו' כולם נתנו מרועה א' וכו', הגם שאי אפשר להבין זאת אולם זה הוא דבר שלמעלה מהבטבע והינו כולם נתנו מרועה אחד, מתוך שהיו עומדים וצוחין ננער אביהם וכו', מתוך הויכוח ננער המלך, וכן בקריאת שמע שהיא קבלת עומ"ש איתא וגומרה עד הנץ החמה ר"י אומר עד שלוש שעות, בבני ישראל יש שיכולים לקבל עליהם עומ"ש במוקדם והם הבעלי מדרגה שקורין בנץ החמה ויש כלו שציריכים להכנה ויכולים לקרות לרק במאוחר עד ג' שעות וזה הזמן לכלל ישראל

לא מצאתי אמנם בשלוף אבל יש שם גם פסקה שאומרת "וכן הוא בגאולה העתידית" או משהו בסנגון

בוודאי שלא הייתה כוונתם להתעלם מתפקידנו כאומה כשיש לנו את היכולת לפעול כדי לחזור לשם.

אני מסכים שיש בהשקפה החרדית (לגווניה) דברים שאין אצל אחרים. גם אני למדתי מהם הרבה.

הבעיה היא שהם הופכים אותה ל"השקפת היהדות" ובונים משנה שלמה ועונים על כל השאלות על סמך כמה מקורות ספציפיים (שגם אותם הם לוקחים למציאות שלא דובר עליה בהם, כדלעיל).

לסאטמר אני יודע שיש את החיבור "ויואל משה" שהוא ספר השקפה שיטתי ביחס לציונות. חוץ מזה לשאר הפלגים החרדים אני לא מכיר ספר ולא שמעתי על ספר יסוד בהשקפה בצורה שיטתית. אבל "לא ראיתי אינה ראיה".

אדרבה, תחדש לי איזה ספר השקפה שיטתית יש ביחס לאידיאולוגיה החרדית. פתוח לשמוע בחפץ לב.

שנקרא בעקבתא דמשיחא (יש קישור אליו בערך עליו בויק'). אבל אולי אתה כבר מכיר.

אני חושב שהרב וסרמן לא היה מסכים לקבל כלום מהמדינה. אז לא נראה לי שדרכם של החרדים היום היא דרכו.

אגב, ככה הוא כותב בין היתר- "נטשנו את תורת רבותינו הקדמונים, קדושי עליון, והנה ספקו לנו מן השמיים "רביים" אחרים, את היטלר וחבריו, המלמדים אותנו לפי השיטות החדישות שבחדישות. הם יוסיפו ללמדנו עד שנפלוט את "התרבות" וה"השכלה" גם יחד. אז יבא השלום על ישראל".

ועוד מויק'- הוא האמין שככל שהצרות יותר יתגברו - כך הסיכויים להצלה יותר גדולים, ודבר חדש עומד להופיע כתהליך של לידה... האמין שביאת המשיח תלווה בניסים גלויים.

אז בעצם יוצא שהוא צדק, רק לא באופן שחשב.. הדבר החדש שנולד בעקבות הצרות הוא מדינת ישראל ולא משיח שבא בניסים וגואל אותנו.  

וידועים דברי הרב סולובייצ'יק כששאלוהו איך הוא עוזב את דרך אבותיו ותומך בציונות- "הקב"ה פסק כמותם".

אוקי, אז שני ספרים, לא מכיר עוד ספרים שכתובים בצורה שיטתית

ואני רחוק מאוד מלהיות קווניק ואני לא אוהב את הסגנון שלהם בכלל.

פשוט צריך ללמוד את המציאות ואת השיטות באמת, ולא להיפגע. היום לצערנו זה חסר, אי אפשר לדבר על דברים כי אנשים ישר נפגעים.

אין ממה להיפגע, החתירה אחר האמת צריכה להיות נר לרגלנו.

אז זה לדוג' לכנות ציבור שלם "עמלק" מפי רב שנחשב בציבור שלו לגדול דור זה זלזול. בעצם זה גרוע מזלזול.

ולא דיברתי על ציבורים אלא על שיטה, שמוגשת ע"י רבני כל ציבור. כתבתי מקודם גם בשבח חרדים, ואני עובד איתם ויש לי חברותות חרדיות ואני מכיר את הטוב שבהם. גם הרבה מהרבנים שלהם (מכל המגזרים שלהם) שמעתי בעבר.

אני לוקח ולקחתי מהם את הטוב שבהם, זה לא קשור לזה שיש לי גם ביקורת. אדרבה, בגלל שאני רואה בהם שותפים עיקריים (יותר מחלק מהצה"ד אגב), אני מבקר.

אותם רבנים לא מכירים את שיטת הראי"ה באמת. תברר ותראה.

לא צריך ללמוד את שיטת חב"ד כדי להתפלמס איתה. לומדים שיטה כדי לבדוק בכנות אם היא נכונה ולא כדי להוכיח שהיא לא נכונה.

אגב, למדתי חב"ד הרבה וקיבלתי מהם הרבה, עוד מהילדות.

ואם כבר הזכרת את חב"ד, אז שים לב שלמרות ההשקפה שלהם לגבי מדינת ישראל, ששונה מאוד משל הצה"ד (יותר משל החרדים), בהרבה דברים יש פעילות משותפת והערכה הדדית וזה העיקר. והשורש לזה הוא החינוך לחיבור לעמ"י.

גם הראי"ה יגיד לך שזה שתורתו לא פוגשת אותך זה בסדר גמור..

לא צריך שכולם יהיו תלמידים של הראי"ה, כל אחד צריך לבחור בדרך המתאימה לו לפי מי שהוא. מה שכן צריך זה שאנשים לא יתפסו דרכים חלקיות כשיטה שלמה. צריכים שיהיו ברסלברים, ליטבאקים, חסידים, גורניקים, חזון אישניקים והכל. אבל ברגע שמישהו בא ואומר "לא רק אני צריך לשבת ללמוד תורה כל היום. כולם צריכים לעשות את זה" או "המשיח יבוא רק בדרך מסויימת" אז הוא ממציא דרך חדשה ולא נכונה, שסותרת את דברי חז"ל. 

למדתי בישיבה קוקניקית ולא חונכתי שם לדבר בצורה כזאת.

הבעיה היא חוסר בדיון מעמיק, לא בכך שהרב שלנו צריך להיות הרב של כולם.

אני מסכים איתך. הפתח להכל זה לדון כי אז יש מכנה משותף-בירור האמת, ופתח לתיקון.

אגב, שמתי לב שאצל חרדים שהם לא רבנים וכדו', המכנה המשותף הוא לא ההשקפה החרדית אלא הפחד מלהתקלקל.

אני מאוד מזדהה עם התגובה הזאת 

שמע, אין לי מה לומר על התגובה הזאת. - צעירים מעל עשרים

ברור שכל אחד חושב שהוא הכי צודק והבית מדרש שלו הכי צודק בעולם, זה בסדר כל עוד יודעים את זה בצורה מאוזנת ולזכור שיש עוד אנשים ואנחנו עדיין לא נביאים

תיארתי בצורה עניינית את המציאות.

אחרי שיש כבוד לטוב שיש שם, מותר להתבטא ככה.

בישיבה לא יחנכו לדבר ככה כדי שקודם כל יהיה את הבסיס של כבוד לדרכים אחרות, אבל זה לא אומר שהדיבור הזה לכשעצמו לא מכובד.

איך היית מפרש את האמירה?

אך איני מתחבר כל־כך לכתביו.

כדברי הזוהר שמשיח בן יוסף יימשח על ידי "חד כהן צדק".

הקמת תורת ארץ ישראל מחדש היא לא רק החזרת עטרה ליושנה אלא תורה עם חידושים חדשים עקב אוצרות התורה והפילוסופיה שנדבקו בעם ישראל בגלות

אני לא בטוח שהציבור הדתל"י שם לב לזה מספיק.

בפועל למציאות אין כנפיים כאשר לדמיון. היוזמה של סידור אורות הקודש בסדר אחד מיסודות הקודש והבינה הא'לוהית ('מוחין' חכמת הקדש כרכים א-ב) דרך העלאת המידות ותיקון האדם ('מידות' מוסר הקדש כרכים ג וההמשך בד' שבקושי יצא וההמשך כרך ה' לא יצא בכלל) ובהמשך אור תורה בישראל (כרך ו' - מידת היסוד, כנראה סוג של אורות התורה) ובסוף מלכות - גאולת ישראל, מהדורה מחודשת של 'אורות' ערוכה בתוך המהלך.

הרב הנזיר לא הספיק וכשהרב צבי יהודה מבין שיקח שנים, הוא מוציא מהדורה חדשה של אורות ומוציא את אורות התורה, אבל בלי העריכה המסודרת והאחידה של אורות הקודש, מה שמקשה לא רק על הלימוד הספציפי, אלא על ראיית המהלך האחדותי מהאור אין סוף ועד האורות המתגלים בפועל בארץ בתורת הרב.

בעוד, גם מי שלא מתחבר מסיבות שונות לרעיון הציוני ספציפית, הוא יכול להיתרם מחלקים אחרים בהגותו.

חלקי קדושת כלל ישראל שבה עלול להתדרדר ללהיות "ישראלי בן דת משה" או "היה יהודי בביתך וישראלי בצאתך", בקיצור בנטיזם מודרן-אורתודקסי אך לא ציוני-דתי (וגם האורתודוקסי בספק), או מה שמכנים בטעות "יהדות ישראלית"(שהיא לא יהדות ולא ישראלית)

גם מי שלא ציוני כיום בהכרזתו, ציוני בפועל כחלק מהיותו מהמרקם הישראלי כאן בארץ

אבל אצל סמי חרדים (בעיקר חוצניקים) יש סכנה שיהפכו למודרן-אורתודוקסים יותר מדי ליברלים אם יאמצו את תורת הרב קוק ללא החלק הציוני שבה

.

אבל גם החלק הציוני יכול להביא לסכנות, כמו לייחס קדושה לבית המשפט העליון לדוגמא, גם אם הקשר בינו לבין היהדות רחוק כרחוק מזרח ממערב.

מה גם שרוח בין המשפט פרוגרסיבית, ומי שקשור לקדושת כלל ישראל רחוק מהדבר הזה. דווקא בעיות בתחום זה אנו מוצאים אצל מודרן אורתודוקסים שאתחלתא דגאולה רופפת בידם

אם אני לא טועה הוא "שנה ופירש".

ופסקי דין בעייתיים ברור שהיו לו, הוא זה בטבע את האמירה "ידועה בציבור זה לא סטטוס משפחתי" (בפשטות הוא בעצם מכיר בנישואין רק אם הם כדת משה וישראל, אבל לעומק, יש כאן תסבוכת משפטית כי אישה יכןלה להיות נדואה לאברהם וידועה בציבור של יצחק)

ושאינם, סוברים שיש קדושה במוסדות פוליטיים של מדינה יהודית. לידיעתי (אני לא בטוח בזה ספציפית) טוענים שבבית משפט הנוכחי אין קדושה כי הוא ערכאות של גויים כרגע כי לא הולך לפי בסיס המשפט העברי, ונראה לי שהרב צבי יהודה אמר שהכל קדוש  חוץ מבית המשפט. וקדושה תהיה בבית המשפט רק שכל בסיס פסיקתו תהיה על פי דין תורה, ורק על גבי זה תקנות שעה לצרכי הסדר החברתי והפוליטי מטעם המלכות, כדברי הר"ן בהבדל בין דין סנהדרין למשפט מלך.

בכל מקרה אף אחד לא טוען שזה שמוסדות השלטון קדושים זה אומר שהם לא יכולים לטעות ולהיות רשעים ושיש להקשיב להם תמיד, או שיש קדושה עצמית בכל חוק/צו ממשלתי/פסיקת בית משפט. כשם שמלכות בית דוד תמיד היתה קדושה ובכל זאת היו מלכים שם רשעים גם שאסור היה להקשיב להם בדברים מסויימים.

המחלוקת האמיתית בין הממלכתים ללא ממלכתים, לידיעתי, לא קשורה לסוגיית קדושת מוסדות המדינה, שכולם טוענים בתלמידי הרב קוד שהם קדושים(למעט בית המשפט). אלא לשאלה האם אנו פועלים בארץ ישראל כחלק מהדור הנוכחי או רק בשם האומה לדורתיה תוך התעלמות מהדור הנוכחי, וכן עד כמה אי הקשבה לפקודות מוסדות המדינה מהווה התנתקות מהדור הנוכחי, וכן עד כמה מוסדות המדינה מהווים דבק של בני הדור שלנו, עד כדי כך ששווה לא להפר פקודה על מנת לא לנתק דבק זה או שמא לא. דבר למשל שהגיע לידי ביטוי במחלוקת על סירוב פקודה בעזרה לגירוש יישובים, וכן יש גם סוגיות הלכתיות. אבל אם ברור שהשלטון הולך ראש בראש נגד כל הדור אז כולם יודו שאין להקשיב לו כשזה נגד ארץ ישראל.

@הסטורי 

תקן אותי אם אני טועה

לגבי המשפט הפלילי - יש בזה כל מיני גדרים, בגדול הרב ישראלי נטה להכניס את זה תחת 'משפטי המלך' וכמדומני שהציץ אליעזר תחת 'טובי העיר', כך שיש לזה לגיטימציה.

הרב פרופ' נחום רקובר שליט"א, מזקני תלמידי הרב צבי יהןדה שכיהן כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עשה עבודה גדולה של כתיבת דיני ממונות בצורה שמערכת החוק מסוגלת לקרוא. האם זה מספיק? ממש לא.

במשפט פלילי זה יהיה דין מלך רק כשהפלטפורמה תהיה לפי דין תורה, ורק על גבי זה יהיה תקנות שעה של המלכות (כדברי הר"ן), ועד אז מותר ללכת לבית משפט ולשפוט ולייצג בעניינים פליליים רק משום להציל עשוק מייד עושקו?

מצד שני כל עניין התורה בפלילי זה רק מיתה קנס ומלקות, ואין שום כלא. אז לכאורה אין הרבה יכולת של פלטפורמה תורנית בעניינים פליליים כדי להתאים אותם לסדר המדיני המודרני, אז מה תהחה הנפקא מינא בפלילי?

יכולים להיתרם מהרב קוק.

הם מקסימום יכולים להתחיל ללמוד הרב קוק, ובעקבותיו להפסעק להיות חרדים.

עד לפני 20-30 שנה, היה את הקטע שהיותר תורניים היו מתחרדים בדרך זו או אחרת, והמרכזניקים למיניהם (או ליתר דיוק: אנשי כרם ביבינה) היו מתלבשים כחרדים כדי להזכיר שהם בני תורה (כן, זה הפוך מהתיאור במסכת שבת "מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינים 😅).

בכל מקרה, היום ההבדל הוא ברעיונות ולא רק במידת הפנאטיות. אז חרדי שילמד הרב קןק ויצא מהנישה והצמצום והפחד והחרדות והשנאה, כבר לא יישאר חרדי

לא הבנתי מידת פנאטיות של מי? 

שבעבר היית רואה אנשים מכרם ביבנה שאינם רבנים, אבל לבושים כחרדים כי בסופו של דבר, רוב הציבור התורני היה חרדי וכדי שיתייחסו אליהם הם התלבשו כחרדים.

כיום כבר לא צריך את זה, יש פנאטים = יראי שמים מדקדקים במצוות (השתמשתי במילה פנאטים ואני מבהיר את כוונתי. אבל זו אכן לא מילה מתאימה), בכל המגזרים, ולא צריך להחניף לחרדים.

בקיצור, פעם היית יכול להיות מאופיין כחרדי כי לבשת כובע וחליפה וזה לא סותר שאתה ציוני וקוקניק בנשמה; כיום החלוקה יותר הגיונית  לפי עמדות ורעיונות.

אני דיברתי היפותטית, על מצב שהם כן מסוגלים להיפתח.

אבל מסכים איתך שככלל חרדי לא מסוגל להיפתח לעולם הרחב אם הוא לא מוכשר לזה מלכתחילה

הרב הוטנר לדןגמא, טוען שהוא אחד התלמידים הגדולים של הרב קוק ובכל זאת התנגד לציונות.

גם רבני קוק החרדים (הרב דב קוק מטבריה, הרב חיים קוק מתורת רפאל), למיטב ידיעתי יונקים הרבה מהרב קוק ועדיין מתנגדים לציונות.

מסכים, שקשה להיות חרדי "קלאסי" אחרי שהתחברת לרב קוק.

ככלל, הרב הוטנר ומשפחת ר' רפאל קוק הם ממש לא חרדים קלאסיים של היום. הייתי אומר בתפיסה חרדית, שמדובר במשפחות אצולה שאף אדם מהשורה לא היה מתנהג כמוהם והיה נשאר במגזר החרדי (אם כי חלק ממשפחת קוק הם כבר מאוד קלאסיים, וחלקם כבר ממש לא חרדיים ולא רוצים להיות כאלה).

דבר נוסף, קח בחשבון שחלק מהרבנים "אנוסים על פי הדיבור". שמעתי פעם שהרצי"ה הזמין את הרב הוטנר לאירוע במרכז (אולי אירוע יום העצמאות?), והוא רצה להימנע מזה (מניח שלא מסיבות אידאולוגיות) וטס לארצות הברית, ובאותה העת המטוס שלו נחטף לירדן.

ולגבי הרב גולדוויכט, אני מכיר חרדים שטוענים שהוא בכלל היה חרדי שרוף ששנא מזרוחניקים וכו וכו (ואל תשאלו אותי איך זה מסתדר עם עובדות אחרות).

אני לא בא להגיד שהסיפורים האלה נכונים או מדויקים, אלא להיפך. אני חושב שהרבנים האלה כמו הרבה רבנים, צריכים לשחק בכמה כובעים כדי למצוא חן בעיני הציבורים השונים. כך שקשה לדעת מה הם באמת חשבו בלב...

אבל הוא בהחלט התנגד לציונות ובשנותיו המאוחרות התקרב ל'עדה' עוד יותר מלאגודה.

יש מכתב לרצי"ה בו הוא כותב ש"עכשיו התקיים בי אין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר 40 שנה", ו"הנני רואה את עצמי תלמידו, יותר מכל תלמידיו בזיקתו הראשונה"...

יאללה, להתעצבן

מכל תלמידיו...

.

ציוני..

זה גם קצת מוזר לראות את עצמו כתלמידו יותר מהשאר, כשהשאר היו עם הרוב קוק הרבה יותר זמן באיכות ובכמות (כשהרב קוק נפטר, הרב הוטנר היה בן 29 בסה"כ, והרב הוטנר עלה לא"י בגיל 19. והוא עלה לחברון, עד מאורעות תרפ"ט שהיו אחרי שלוש שנים. אז כמה זמן הוא כבר היה סמוך לרב קוק?).

אבל גם אם סובייקטיבית הוא באמת הרגיש ככה, זה מראה על גדולתו העצומה של הרב קוק, תורנית ורוחנית. עד כמה הוא גרם לרב גדול אנטי ציוני, להרגיש שהוא שאב ולמד ממנו כ"כ הרבה עד שהוא "התלמיד" שלו.

בכל מקרה, יש לרב הוטנר סגנון מאוד ייחודי, ורואים לדעתי את השפעות הרב קוק עליו.

לא יודע לענות מתי הספיק ללמוד ממנו...

הסתם זה לא היה למשך יותר מדי זמן (הרב גם היה אז רב ראשי והקים את מרכז באותו זמן) ,כמה שנים בודדות ולא באופן רציף כמובן (לרצי"ה לדוג' הייתה שנה וחצי בערך שבה הוא רק ישב ולמד עם אביו. וגם הרב קוק עצמו אמר עליו שהוא הכי מבין אותו).  

כן, יצא לי לקרוא בספריו בעבר הרחוק, באמת ייחודי

צריך להתחיל ממה שמתחברים אליו. מתוך זה יבוא גם החיבור לשאר כנראה, אבל גם אם לא, עדיף מכלום.

פשוט לקחת את העקרונות רק לענייני הפרט.

ובוודאי שאין שום בעיה בללמוד מידות הראי"ה לדוגמא.

הוא סמל החירות של האדם, אדם גאולי בשאיפה ובמקסימום מהפעולות.

הרב קוק בודק את הרעיונות, נפגש עם האנשים. הוא לא שואל מה המטרות שלהם (הם רוצים לחלן אותי, להפוך אותי לכופר, להרוס את הדת וכו"). הוא שואל: מה המטרות שלי? אם יש באדם חוכמה, אם יש אמת או הגיון ויופי ברעיונות כלשהם, יאללה בואו נהנה.

אז יש מקום לקבלה, חסידות, מתנגדות, השכלה, כפירה... הכל יכול ללמד אותי, ואני העשיר שמשתמש בהכל. והעיקר לא לפחד כלל - הרב קוק כותב ואנחנו רואים את זה בחוש: הפחד משתק. הפחד יהפוך אותך לקטן מאוד (עוד נושא שהרב קוק מדבר עליו הרבה: הקטן מסוגל לראות בקטן), אז רואים את החרדים, לבושים בצורה מסוימת, מדברים בצורה מסוימת, כל טיפת אויר חיצוני הורסת להם את הארומה, הם מסוגלים ללמוד רק נשים-נזיקין בעיון כי הלכה וקבלה וחסידות זה יותר מדי; וגם העיון שלהם מאוד מוגבל.

אז זה הרב קוק: בגרות וגדולה ועצמאות.

כמה זה פשוט ויפה!

(כמובן שיש עוד הרבה רבדים, כתבתי מה הוא בשבילי)

וביום הזה יתעוררו עשרת השבטים לעשות מלחמה לד' רוחות העולם, עם המשיח שנמשח עליהם. ויקבל המשחה, כלומר שיהיה נמשח, ע"י *כוהן צדק אחד* ושבעה רועים נאמנים עימו.

ומשיח זה הוא משבט אפריים, ומזרע ירבעם בן נבט, הוא בנו של אֲבִייה, שמת בנעוריו, ובאותו יום שמת נולד לו בן. ונלקח מבית ירבעם אל המדבר. ושם לקחו אותו 170 גיבורים, שכולם היו צדיקים משבט אפריים, שלא נמצאו בחטאו של ירבעם.

(כלומר משיח בן יוסף יימשח על ידי כהן צדק אחד)

הוא פשוט היה כהן (הרב אברהם יצחק הכהן קוק)

ואת שפתי כהן של ראש ישיבת מאור התלמוד? ואת מראה כהן של הרב רובין?

אבל לקרוא ל3 מארבעת הטורים בשמות אלו עם התוספת כהן, זה יומרני, אם לא מניחים שהוא קרא לזה בגלל הזוהר הנל

ייתכן שהרציה קרא בשמות אלו, ועדיין שאלה למה. כנראה בגלל הזוהר

אגב שמעתי ששם משפחה המקורי של משפחת קוק היה כץ כהן צדק, והם שינו לקוק להמלט מגיוס לצבא הצאר.  וייתכן שקוק שזה אמנם להביט ביידיש, אבל קראו לעצמם כך כראשי תיבות קודש קדשים, שזה תואר שאהרון הכהן התכנה בדברי הימים, ויבדל את אהרון להקדישו קדש קדשים. כך שקו"ק זה כמו אזולא"י, מזא"ה, כ"ץ, ועוד

חד כהן צדק שמושח משיח בן יוסף. גם כי כל האשכנזים בארץ הולכים לפי המשנה ברורה בהרבה דברים כך שהחפץ חיים הוא מן סיכום הלכתי של פסיקת אחרוני האשכנזים להלכה בארץ ישראל. וגם כי כמו שאמר הרציה בכוונה ההשגחה סיבבה שהחפץ חיים יכתוב את ספריו  לפני שיבת ציון כי לשון הרע חמור הרבה יותר בארץ ישראל.

ניתן לומר שיש 3 רבנים שאחראים ליהדות של ארץ ישראל כיום, הרב קוק בפן האמוני, החפץ חיים בפן ההלכתי האשכנזי, והרב עובדיה בפן ההלכתי ספרדי.

ואולי בכוונה הרציה אמר שהיו 2 כהנים גדולים בדור: הרב קוק והחפץ חיים, אולי רמז לזוהר הנל

אם נלך על ההקבלה שלך, יוצאים משם כמה דברים:

1. הכח של עמ"י לעשות מלחמה בגויים, מגיע מהצד של עשרת השבטים, שבטי ישראל. החזרה של עשרת השבטים זה לא בהכרח כעשרת השבטים האבודים מבחינה פיזית אלא מבחינה תרבותית, שהם נמצאים בכל קצוות התרבות הגויית.

2. לולי המשיחה, מלך הוא לא מלך. כלומר, לולי הקביעה של הצד הרוחני באומה (הכהן) שאותו אדם הוא מלך (מנהיג פוליטי), לא תהיה לו ה"חלות" של מלך. לולי ההכשר התורני לציונות החילונית, היא לא הייתה מצליחה בתפקידה כמשיח בן יוסף.

4. שבעת הרועים הנאמנים מסמלים שהכהן צדק תופס ומבין את דרכה המלאה של האומה. מאברהם שהוא אב המון גויים, דרך יצחק שהוא עולה תמימה של א"י, עובר ביעקב שמגלה את ה' בגלות ובייסורים ומייסד עם שכולו עם ה', ממשיך ביוסף שמגלה את היכולת המנהיגותית החומרית ואת הצדיקות כשר חשוב במלכות של גויים, מקבל תפנית במשה שמוציא את עמ"י מהגלות כדמות שלמה, אב לנבואה, אב לתורה ואב למלכות, וכן באהרון שיודע להשלים את משה, ומסתיים בדוד שהוא החיבור בין בנימין ליהודה והוא כאן בא"י.

5. הזוהר מדגיש דווקא כהן צדק, כי זה צריך להיות כהן (צד רוחני) שתופס את הכהונה (רוחניות) נכון (לא ככהונה שלוקחת את המלכות, לא ככהונה אריסטוקרטית, לא ככהונה נבדלת מהחול ומהארציות ומהפושעים), אחרת זה לא יקרה. לא חייב שה"משיחה" תהיה דווקא ע"י כהן בפועל, אלא ע"י אדם רוחני מתאים. או שאולי כתוב כהן צדק כי רק לכהן אמיתי יש את האפשרות להיות שלם לגמרי מבחינה רוחנית.  

6. אביה בן ירבעם מסמל את השריד שנשאר כשר במלכות ישראל, את המהות שלה, כיוסף הצדיק.

וְסָֽפְדוּ־ל֤וֹ כׇל־יִשְׂרָאֵל֙ וְקָבְר֣וּ אֹת֔וֹ כִּי־זֶ֣ה לְבַדּ֔וֹ יָבֹ֥א לְיָרׇבְעָ֖ם אֶל־קָ֑בֶר יַ֣עַן נִמְצָא־ב֞וֹ דָּבָ֣ר ט֗וֹב אֶל־יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֥ית יָרׇבְעָֽם.

מצו"ד- לא פירש מהו הדבר הטוב ורבותינו ז"ל אמרו שבטל משמרתו ועלה לרגל.

כלומר- הבין את מקומה של מלכות ישראל, כיוסף, "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם".

7. המדבר מסמל את הגלות. והבן הזה גדל בגלות אצל צדיקים, אבל לא מוזכר שהוא יצא בסוף צדיק. הדגש הוא ששורשו מאדם כשר ושמגדליו הם צדיקים, מה שאומר שמפעליו נובעים בפנימיות מהשאיפה לקודש, גם אם יתכן שהם לא נראים ככה, לא לעצמו ולא לאחרים.

8. לא עלה לי רעיון מה המספר 170 מסמל

1.מכיוון שמדינת ישראל היא משיח בן יוסף(מאמר הרב קוק על המספד למשיח), וממלכת ישראל שהיתה של 10 השבטים קרוחה אפרים. במילא משיח בן יוסף מזוהה עם הכוח של 10 השבטים ולא של שבט יהודה.

2. המדינה היתה אתחלתא דגאולא גם ללא הרב קוק, אבל האומה תהיה חסרת כיוון ללא משיחה של הכוונה רוחנית. אחאב מכונה מלך גם בלי שנמשח.

3. נשמע שזה לא 7 *הרועים* אלא 7 רועים בדורו, שכמובן כל אחד מייצג את 7 הרועים העתיקים. ייתכן שזה מידות, ייתכן שזה רבנים, ייתכן שזה פוליטיקאים. ז  נראה לפי הפסוק "אשור כי יבוא בעירינו, והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם"

5. יש דמות של "הכהן צדק" המוזכרת בחזל ככהן הגדול שיהיה עם המשיח בן דוד ויכהן בבית שלישי. כאן זה לא הכהן הידוע, אלא "כהן צדק אחד". דווקא הכהן צדק יהיה מזרע צדוק, ואילו ייתכן שהרב קוק מצאצאי אביתר ולא צדוק, כהונה שיותר נוגעת לפוליטיקה (וזה ההבדל גם בין ירמיהו ליחזקאל, בין אלעזר לאיתמר).

6. המדבר נשמע כמסמל מקום מנותק מהמציאות ששם מגמת יוסף נשארה ללא טומאה. 170 נשמע כ180 חסר 10. והרי 18 חי זה מספר של יוסף, 6 כפול 3. אולי זה קשור ליוסף בן 17 שנה? (כי אילו היה בן 18 כמספרו, אולי לא היה נמכר?)

1. כן, גם התכוונתי לתהליך שבסופו הוקמה המדינה.

2. בן מלך לא צריך להימשח אא"כ יש חולקים על מלכותו (רמב"ם מלכים א,יב).

3. מי לדוג' היה יכול להיות רועה ומי נסיך אדם?

4. מצד שני, דווקא כהונת צדוק שבא מפינחס נבעה גם מקדושתו של אהרון וגם מהקנאות והדאגה לעמ"י שבזכותה התכהן פינחס (ואולי לכן "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי"- הם לא חטאו כי הבינו את אחריותם כלפי עמ"י).

5. יפה. לגבי ה170- מקורי.. השאלה האם זו הדרך הכללית של הזוהר להביע דברים דרך מספרים. אולי אפשר גם לקשר לזה שהיו צריכים לצאת מיוסף עוד עשרה שבטים לפי חז"ל.

אפשר אולי גם לומר (זה קצת פרוע) שהיו לאפרים בסה"כ 17 בנים ונכדים. אם ניקח את הרשימה בדה"י א, ז, כ והלאה, שלא ברור ממנה למי מיוחס "בנו" (ראה רד"ק על פסוק כ)  נראה שיש 17 צאצאים עד עמיהוד, כשאלישמע שמופיע אח"כ הוא בנו של עמיהוד ולכן הוא בוודאי לא נכד (ולמה מונים גם נכדים כחשובים? ככה עושים לפעמים. כמו בבמדבר כו. וגם בבני אפרים שם מונים נכד).

4. בני צדוק יותר קשורים לכהונה מצד עצמה. אביתר מעולם לא כיהן ככוהן גדול במשכן, אלא הוא היה רק כהן גדול בתור נושא אורים ותומים לפני דוד, כלומר כהונה שקשורה לפוליטיקה יותר. כנ"ל עלי היה גם כהן גדול וגם שופט שליט. ירמיהו מבני אביתר יותר שם דגש על הצד הלאומי, ויחזקאל שכנראה מבני צדוק יותר על הצד ההלכתי.  

5. יפה. מעניין ה17 נכדים, כלומר עם אפרים יחד הם 18, כמו 70 מפש יחד עם יעקב.

כהונה שנובעת מהקנאות לעמ"י והדאגה לעמ"י והפעולה המעשית בעקבותיהן

שהכהן צדק זה מלכיצדק.

בפסיקתא זוטרתא שיר השירים ב, יב הוא אומר שהכהן צדק זה אליהו. בכלל יש שם אריכות על הקשר בין הכהן צדק למשיח.

הכהן צדק הידוע יבוא עם משיח בן דוד. לכן חד כהן צדק שימשח את משיח בן יוסף זה כהן אחר.

דבר שני למה שתתוסף סתם גרסת טעות של חד?

חוץ מזה שלא מצינו כהן אחר שנכח בתקומת שיבת ציון, שהיא משיח בן יוסף בלי שום ספק.  

וודאי שהביטוי "כהן צדק אחד" הוא לא "הכהן צדק הידוע". אם אני אומר "ראיתי ראש ממשלה אחד" אין הכוונה ראש ממשלת ישראל, או שזה לשון זלזול, דבר שוודאי הזוהר לא התכוון

יוסף בארבעה חרשים.

יש המון שינויים גירסה בזוהר.

חד יכול להיות מיוחד.

[בן דוד שלי הסכים איתך שיש בחינה כמו שאמרת]

לצערי מורשתו לא נקלטה כמו שהיא, ויש הרבה סילופים לדבריו

אנשים מצטטים ממנו סיסמאות בלי להבין כלום

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם