אבל בעיני ממש חשוב לשים דגש שזה טבעי ונורמלי, זה מסקרן ממש להכיר את המין השני ובעיקר להרגיש נאהבת. אלא שזה לפזר את עצמך בקשרים/ מצבים שאין להם עתיד, במקום לשמור את האנרגיה שלה למיועד לאחד והיחיד, זה שלפני שהוא נוגע בה קודם כל מתחייב לשמור אמונים (אני יוצאת מנקודת הנחה ששמירת נגיעה היא לא דיון בחברה שכזו) ולפרנס ולכלכל ולזון אותה. אבל עד אז חשוב שתשמור על עצמה כי היא עלולה להגיע למצבים שהיא לא חשבה ולא דמיינה אבל בלי להתכוונן היא שידרה והתגלגלה לזה. זה הזמן להשקיע בעצמה ולפתח כשרונות והתפתחות אישית ובעז"ה היא תגיע בשלה לקשר עם בן זוג בזמן המתאים.

דווקא בגלל שזה בית ספר חרדי חשוב להתייעץ עם איש מקצוע לגבי מה אומרים או לא אומרים ואיך לא מביאים אותן להרגשת אשמה..

בהצלחה נושא חשוב מאוד! ואני מצדיעה לך שכמורה את רואה לנכון להתייחס לזה

הפתיע אותי שהכנסת לדיון את עניין המגע. בגיל שהפותחת מציינת אני לא יודעת אם הבנות בכלל חושבות על זה. יכול להיות שהן חוות בעיקר משיכה רגשית, אבל מגע לא מושך אותן ומגע אינטימי יותר עשוי אף לדחות, כך שלהעלות את זה לשיחה ולכרוך יחד את הדברים לא ישרת אותן היטב (מה בדיוק נמצא במודעות - זה גם שאלה)

(אני לגמרי לא יודעת אם אני צודקת, ואני גם מניחה שדברים השתנו מאז שאני הייתי בת 12 - רק מעלה את הנקודה כי זה נושא באמת עדין שחשוב לגשת אליו בזהירות.)

אני לא יכולה לא להיזכר במשהו שמישהי כתבה לדעתי כאן בפורום פעם, שכשדברים לא מוסברים היטב ולא נכנסים לפרטים, נוצרים עיוותים כמו נערה שמתרחקת, יש לה חבר שהקשר אתו כולל מגע, ויש לה מצפון חזק יותר או לפחות באותה מידה על גרביים שהיא הפסיקה לגרוב.

כנראה חשוב להרגיש ולשמוע את המקום של הנערה, מה קשה לה, מה מושך אותה, מה היא יודעת - ולהתאים את השיח למקום שלה, כי אולי מה שהכרחי לפתוח עם אחת עלול להיות מזיק לאחרת. 

למרות שבשיחה אישית עם מתבגרים אני חושבת שזה חשוב

אבל מול כיתה באמת צריך להזהר יותר

בכלאופן אני עדיין מאמינה שזה הזמן להשקיע בעצמה במקום להתעסק בתחום הזה  

דיברה איתנו בכיתה יב ואחרי זה גם עשתה לצוות שלי הדרכה כחינכתי ו'

היא עם גישה ממש מהממת ובריאה

דוסית, אז תדע להמליץ בצורה נכונה מה לעשות 

(מופיע גם באפליקציות הפודקאסטים)

יש לה פרק נוסף, פרק 11.

היא חרדית ומומחית בדיוק לנ"ל

ולהראות להן שאת רואה אותן.

בסופו של דבר דווקא בגלל שבאמת אין פתרון שיכול לספק להן את הצורך/מענה ליצר שמתפתח, אז לדבר איתן בלי לראות אותן (בתחושה שלהן) יכול להפוך לשמוס שנכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה.

לדבר ולשמוע מה זה נותן להן, כמה זה כיף, אבל גם מה השאיפות שלהן בעתיד (רובן כנראה לא תרצינה להתחתן עם מישהו שמסתובב עם בנות אחרות, או שיש לו יותר מדי הסטוריה בתחום) יכול להכווין אותן להבנה שלמרות שזה טבעי זה הזמן לראות מה עוזר להן למצוא מענה שיביא אותן לחשוב בעצמן איזה חיים הן רוצות.

לבנות בגיל הזה גם ממש יכול לדבר ההקבלה לאוכל, שלמרות שהן ממש אוהבות שוקולד ובא להן על זה הן עדיין שומרות ואוכלות בצורה בריאה - כל אחת במינונים שלה.

אבל תשימי לב שהשיחה תהיה אמפתית אבל לא יותר מדי מזדהה, כי יכול להיות שהן תקחנה את זה למקום שאין ככ מוצא ממנו כמו "לא מענין אותנו העתיד אחנו רוצות להנות עכשיו" ואז זה יותר בכיוון של - אנחנו חיים בכמה רבדים, הרצונות שלנו והמחויבויות שלנו לדת/לביהס וכו, הרצונות והמחויבות בין אדם למקום זה שלכן, אבל מחויבות לביהס זה כל עוד לומדים פה, ואם לא מתאים לכן חכו שנה ובשנה הבאה תלמדו במקום שזה מתאים ותעשו את הבחירות שלכן.

תחשבי גם אם לדבר עם כולן יחד או בנפרד, לכל אחת מהאופציות יש יתרונות וחסרונות

באמת הגישה היא שזה נפלא, בריא ונורמלי. זו נקודת פתיחה מעולה, ולא לבוא ממקום שנבהל ומזדעזע שזה קורה...

ממליצה בחום לעקוב אחרי התכנים של שרי ברלינסקי, ואולי לנסות להתייעץ איתה. היא פסיכולוגית קלינית חרדית חסידית, מוכרת בעיקר בגלל השיח שלה על מוגנות בצורה בריאה, אבל יש לה קורס שלם של הכנה להתבגרות והיא מדברת בדיוק על הנושאים שהעלית, בגישה מאד מאד בריאה ויציבה. היא מבינה את כל הניואנסים הקטנים, והיא אישה חכמה וחריפה כך שקולטת מצבים. נראה לי היא בדיוק הכתובת להתייעצות כזו.

לפעול בנושא

איתי בכיתה הייתה ילדה כזו שכל הזמן התעניינה ודיברה ובבית ספר רק השתיקו אותה ולא באמת דיברו איתה או איתנו

הסיפור שלה לא המשיך יפה בכלל...

או רק לומדות בבית ספר חרדי?

אני חושבת שבגיל 12-13 אין עדיין משיכה לבנים , גם כי בנים בגיל הזה נראים כמו ילדים וגם כי בנות עוד לא שם.

אז או שזה לחץ חברתי ( מה שקורה בחברה חילונית ) או שילדה עברה משהו.

בנות בגיל הזה מקסימום שהן יכולות לרצות זה רומנטיקה של פרחים והפתעות או מעמד של מישהי שווה כי יש לה חבר. או סתם סקרנות.

לגבי שומר בית ספר , מה יש לו לעשות צחוקים עם בנות חרדיות ?

לא יודעת מה היה שם , אבל לא כל אינטראקציה עם בנים באה על רקע רומנטי , הרבה פעמים אין שם כלום, הייתי בודקת לפני שאת פותחת את הנושא. 

וזה גיל שבו מגלים דברים ולומדים דברים

זה בדיוק הזמן לפתוח את זה

ושומרי בית ספר הם הרבה פעמים משועממים, גם אצלנו היו הרבה בנות שבילו איתם שעות

אלא תולדה של הפרדה מוחלטת ושיח מוגבר על צניעות. אז בנות שם נמשכות לא לבנים אלא ללא נודע ופרי אסור. בפועל חצי מהן עוד לא קיבלו מחזור ולא יודעות מאיפה ילדים באים לעולם.

זה כמו שיוצאות בשאלה משתגעות עם ג' ינס. 

זה הגיל שמתחיל עניין מיני.

לפי *כל* המחקרים.

גם בחברות הכי פתוחות וגם בחברות סגורות יותר.

זה נכון שזו לא מיניות מפותחת כמו של מבוגרים

אבל זה לא אומר שזה לא אתגר שבהחלט קיים ובדיוק בגיל הזה

וכל הכבוד לפותחת המדהימה שמחפשת לתווך ולהגיש את זה בצורה נכונה ובריאה לתלמידות שלה ולא בצורה מפחידה ושלילית.

אבל עובדתית בחברות שהן פתוחות מדי או סגורות מדי ילדים יותר מתעניינים במין. הפתוחות כי זה באוויר ויש לחץ חברתי , בסגורות כי זה אסור ומגרה .

לבנות שלי בהחלט יש חברות שלא יודעות מאיפה באים ילדים לעולם.  מצד שני יש בנות שכן מאוהבות וזו לא אהבה מינית . והן כולן חלק מחבורה מאוהבת , לפעמים כולן באותו אחד...

גם כשאני הייתי בגיל הזה , רב הבנות לא נמשכו לכלום , רצו חבר , רומנטיקה , מעמד של מישהי נחשקת ...

אגב , בנים בגיל הזה הרבה פעמים נראים כמו ילדים קטנים , אין שם במה להתאהב . ובנים גדולים יותר בשלב הזה יוצאים עם בנות גילן.

אם היה מדובר בגיל 15 הייתי מסכימה אבל לא 12...

אם ילדה בת 12 מחפשת מגע מיני , הרבה פעמים היא עברה הטרדה או פגיעה.

הפותחת לא דיברה על מין אלא על משיכה לבנים, אולי את מקשרת את שניהם אבל בגיל הזה זה ממש לא חייב להיות כרוך זה בזה, יש הורמונים ומשיכה לבנים גם בלי קשר למגע מיני, פשוט ריגוש משיחה, מבט, וכד’.

זה לא קשור לחברה סגורה או משהו אסור, זה עניין פזיולוגי הורמונלי שיקרה בכל חברה בגיל הזה. זה ממש לא קשור להפרדה מוחלטת ושיח מוגבר על צניעות. ובנות נמשכות לבנים...

משיכה לבנים היא לא בהכרח משיכה למין.

היא משיכה מינית כי זה משיכה למין השני כלומר לבנים.זה בדיוק ההתחלה של הרצון של רומנטיקה,מעמד,מציאת חן וכו,ובדיוק על זה דיברה הפותחת,ואפשרי שתהיה גם בלי להבין איך ילדים מגיעים לעולם,ולעיתים עוד לפני שהם שמעו בכלל על המחזור החודשי.ואני יודעת שיש כאלה שעוד לפני המחזור הראשון מתחילות לפתח רגשות ומשיכה וזה עדיין לא אומר שהילדות האלה יודעות משהו בכלל בחיים.

זה נטו הורמונים שמתפתחים וזה בכל חברה לא קשור כמה היא סגורה או פתוחה.

אין שיח בנושא בכלל בגיל הזה בחברה חרדית. התעלמות מוחלטת מהנושא.

אבל מה לעשות שהיצר קיים ומתפתח אצל כל אדם בריא וזה הגיל שזה קורה בו. לא קשור לשום תרבות מסביב ושום השפעות חיצוניות.

ותאמיני לי שבעיניי הדרך שזה מנותב אליה בדכ היא לא יותר בריאה מהתאהבות רגילה בבנים. היא פותרת את הבעיה לאנשי החינוך אולי, אבל זה הזיה שלשם זה הלך. 

כמעט כולן יודעות מאיפה באים לעולם

וחלק גם יודעות איך

גח בבית ספר חרדי דוס

זה גיל שמתחילים לקבל מחזור ומאוד הורמונלים

וגן אם זה מתחיל בגלל המשיכה ללא נודע ולפרי האסור זה עדיין חשוב להנגיש את זה נכון

יום אחד הלכתי עם הבת שלי ברחוב והיא ראתה ילד שהיא הכירה ואז היא הסמיקה ממש והיתה מובכת.

זה מעולם לא קרה לה קודם עם אף אחד.

והיא באמת לא הבינה למה זה קרה לה ויותר מיזה היא נבהלה נורא ולא הבינה מה קרה לה.

היא היתה קטנה לקראת הגיל הזה שהיא קיבלה מחזור,אבל היא ממש לא נהנתה ולא ניסתה למשוך תשומת לב של אף אחד.

ואצלי ממש אין הפרדה מוחלטת ובטח לא שיח על צניעות,

ודרך אגב כיתה ז היום כמעט כולם כבר מקבלות היום הגיל הזה מתחיל הרבה יותר מוקדם מפעם,

והשיחה שנעשית בבית הספר נעשית כבר בכיתה ו,והרבה מאד מהאמהות לא מחכות לשיחה מבית הספר אלא פותחות את הנושא עוד קודם.

של שומר משועמם

(כן הן עברו לדבר איתה ולשגע אותה שלא תחשבו, זה שיעמום הדדי) 

והיה איתו סיפור מזעזע

ואז העיפו אותו

אני לא מהמגזר אבל עובדת במסגרות חרדיות, בעיני נכון ששיח כזה יהיה שיח משותף של הבית ובי''ס.

אולי לפתוח בערב לאמהות בנושא של התמודדות עם גיל ההתבגרות ואז להנחות את האמהות לשיח בבתים.

אגב יש ספרים בנושא התמודדות עם יצרים שכתבו רבנים דתיים לאומיים כגון תשוב תחייני של הרב יהושע שפירא או היצר הלב והאדם של הרב אלי שיינפלד

השרשור הזה ממש לא בכיוון.

ולא מדברים בבית ספר חרדי על משיכה לבנים ולא על מגע שהוא מותר וטהור וכד' בטח לא בגיל 12 והאמת שאני מקווה שגם לא בבית ספר דתי לאומי זה לא בגיל 12-13.

ואני מסכימה עם @צוףלבוב שזה לא ממשיכה אלא משעמום וזה מעניין/ריגוש. אישית הייתי מדברת עם בנות על זה שהן לא צעצוע של השומר כי הוא משועמם ושצריך לשמור מרחק כי אנשים משועממים יכולים להגיע לדברים בעיתיים(הבטלה מביאה לידי שיעמום והשיעמום מביא לידי חטא)

ולא בטוחה שהייתי מדברת על זה מול כל הכיתה אלא באופן פרטי עם כמה שיותר מהבנות. וכנ"ל גם לגבי בנים משועממים בגיל שלהן.

והכי חשוב בגיל הזה שתהיה להן תעסוקה חיובית כל הזמן שהן לא תהיינה המשועממות. 

והכי המשפט האחרון

שיהיו עסוקות במשהו

חושבת שזה ממש ממש חשוב

לדעתי כדאי לקבל הדרכה מאשת מקצוע

היה אפילו טוב שהיא תבוא לדבר בעצמה כי הבנות יחוו םחות מבוכה.

בנוגע למה לעשות עם זה, יש הרבה

קודם על הבנה שהמשיכה היא בריאה, היא כוח חיים וזה. הכי נורמלי זה מרגיע.

ואחר כך להבין שזה כוח שמחפש חיים ואפשר בשלב הנוכחי לבחור בפעילויות שיתנו סיפוק מיצירה בכל מני תחומים- למשל ספורט

אומנות

פרויקטים

לעשות דברים שמביאים ריגוש, תשוקה ושמחה חיוביים לחיים.

יש המון דברים לבנות נוער

של משיכה מינית בגיל הזה בציבור החרדי

צריך ללמד על צניעות

הפרדה בין מגדרים

אבל את נושא המיניות תשאירי לגיל יותר בוגר.

האמת

כאילו, אין בעיה שתדברי עם ההורים שלהן שידברו איתן, וזה הפתרון האידאלי בעיניי. אבל שיחה כללית מול כולן זה לא מתאים בעיניי. ולדעתי, עם כל האכפתיות ואני מעריכה מאוד את קו החשיבה שלך, רואים שיש לך לב ואת אכפתית וזה מהמם, זה לא תפקידה של מורה בהכרח באופן ישיר מול הבנות.

אפשר להעיר באופן כללי שאין להתקרב לשומר/ לדבר על זה עם ההנהלה/ להתייעץ עם היועצת איך למנוע קרבה שלהן במוסד הלימודים לבנים ואני כאמא הייתי רוצה לדעת באופן אישי, אבל שהנושא הזה יעבור דרכי

אני עובדת בתיכון חרדל"י והיו בנות שדיברו עם השומר בלי הפסקה והוא מצידו זרם על זה ממש

המנהל עבר בכיתות ואמר לא לדבר איתו כדי שלא יפטרו אותו (כי המשטרה מתייחסת מאד בחומרה לשיח כזה)

היה ממש בולט שהבנות שמפתחות איתו שיחה נואשות לתשומת לב ולא יעזור כמה שיגידו להן שזה לא לענין

גם לשומר אמרו שלא ידבר עם הבנות כדי שההורים לא יכעסו..

מנסה לענות לכולן במרוכז.

מי שחושבת שאין משיכה בגיל הזה - טועה בגדול, ואני מדברת מנסיון אישי שלי ושל חברותיי. כשילדה מפותחת בגיל מוקדם יותר ומקבלת מחזור מוקדם, השתוללות ההורמונים מתחילה יותר מוקדם, ואין מה להתווכח עם זה.

אני מסכימה שזו אינה משיכה מינית כמו בסוף גיל ההתבגרות, כי בסופו של דבר מדובר בילדות קטנות, וזה עניין שמתפתח עם השנים, אבל זו בהחלט התחלה של משיכה וסקרנות כלפי המין השני.

זה גם תלוי מאוד באופי של כל אחת. יש בנות יותר רציונליות ויש בנות יותר רגשיות, יש כאלה עם דמיון מפותח ועולם פנימי עשיר יותר מאחרות, ולהן יהיה קשה יותר בגיל הזה 🤷‍♀️

אני הכי בעד שכל המידע יעבור מאמא לבת, אבל לצערנו יש אמהות שלא מדברות על שום דבר. או חושבות שמגיל 12 עד גיל 20 מספיק לדבר בקטנה על מחזור וזהו. אני בהחלט מתכננת לדבר עם האמהות ולבקש מהן לשוחח עם הבנות, אבל חשוב לי גם לדבר איתן באופן אישי. אפילו ברמה הפרקטית, להסביר להן כמה שזה מסיח את דעתן מהלימודים כשהראש עסוק בחיפוש ריגושים ועניינים כאלה. אתן צודקות שאולי לא כדאי עדיין לדבר עם כל הכיתה, כי יש ילדות שזה עדיין לא רלוונטי אליהן בכלל. זו נקודה חשובה ותודה שהעליתן את זה.

מבהירה שלא התכוונתי בכלל לדבר איתן על מגע ועל איך ילדים באים לעולם! אלא רק על עצם הניסיון למשוך את תשומת לב הבנים וכמה שזה לא טוב בשבילן, יחד עם ההסבר וההבנה מאיפה זה מגיע ובלי שום האשמה או שיפוטיות. להסביר מה קורה להן בגיל הזה ואיך להתמודד עם כל הרגשות והמחשבות. על חשיבות ההפרדה בין המגדרים והצניעות.

ותודה לכולן על כל ההמלצות לאנשי מקצוע, פודקאסטים וכו'!

זה יכול מאוד לעזור

והלוואי והיו אומרים לי את הדברים האלה בזמן ההתבגרות

על זה שיש כאן ריגוש ושזה יסיח את דעתן מהלימודים ובטח לא על מאיפה זה מגיע ועל חשיבות ההפרדה בין המינים.

(ו"ממש תודה" למי שלימד את הבת שלי כשהיתה בת 13 שאסור לבנות שיהיה להן חבר וצריך לא לשחק עם בנים כשלא היה לה מושג שיש אופציה כזאת ולא היו לה שום בנים בסביבתה שהיא יכולה לשחק איתם.)

גם אם היא היתה מנסה למשוך תשומת לב של המין השני

או מפטפטת עם השומר של בית הספר?

לא מדובר פה על בנות שלא עשו כלום

מדובר על בנות שכבר נחשפו בצורה כזו או אחרת

שכבר מנסות למשוך תשומת לב

אז מה לדעתך הפתרון?

פשוט להתעלם?

השיח חייב להיות פרטני ועם בנות שיודעים לגביהן שהם כבר שם וגם אז צריך להזהר מאוד שלא "מגלים להן" מה הן מרגישות ומלמדים אותן דברים שהן לא ידעו.

מחנך חכם חייב למצוא דרכים עוקפות לפתור בעיות. לא על כל דבר נכון לדבר.

קצת כמו שיש כאן המון שאלות על בעיות התנהגותיות בגילאי 2-5 והמון פעמים עונים להם בגיל הזה הכי עובד זה השחות דעת(ולא תנהלי שיחה עם ילד בן שנתיים למה לא לזרוק אוכל על הרצפה) אז גם בגיל ההתבגרות חשוב למצוא דרכים עוקפות

 ממש לא התאים לי שהבת שלי חוזרת הביתה ושואלת למה אסור שיהיה לבת חבר כשזה משהו שהיה כל כך לא רלוונטי לסביבה שבה היא חיה. והיא לא היתה בת 16-17 שאז אני יכולה לשמוח לפתח את השיח גם על משהו תיאורתי.

גם אמא שלי חשבה שאין לי אופציות

ושאין עניין לדבר על זה ולהכניס רעיונות לראש

בפועל היה כדאי ממש שמישהו ידבר איתי ועם חברות שלי

היינו מבולבלות ובנים יש תמיד בכל מקום

אבל אני יכולה לתת דוגמא תיאורתית שנגיד אנחנו גרים בסביבה שבה כל האזור הם משפחות צעירות עם בנים עד גיל 8. 

 באמת בשביל הבת שלי לא היו אופציות כאלה. ובכל אופן אסור להכניס לילדה בת 12 רעיונות לראש על משיכה בין מינים ומגע מותר וקדוש.

השבוע, שיעקב אהב את רחל?

אני מקצינה כמובן..

אבל ללמד שיש אהבה בן אדם לאשתו זה נראה לי יסוד מאוד משמעותי

לא הייתי מכניסה דיבור על מגע קדוש, אבל כן אפשר לגמרי לקראת גיל ההתבגרות לדבר על היחס שלנו לבנים- שבגלל שיש כוח גדול לשיח בין בת לבן, אנחנו מדברים על דברים עניינים בלבד (כמו מוכר בחנות למשל) ולא מפתחים חברויות, ובגלל זה אנחנו גם לומדים בנפרד, כדי שבבוא העת נתחתן עם הבעל שלנו. הייתי אומרת הסבר כזה גם ל מתחת לגיל 12, אפילו מגיל 9-10

אני גרה בקהילה מאוד תורנית עם הפרדה והכל

ואני מדברת על כך עם ילדי בגיל ההתבגרות

כי הדברים יגיעו לפיתחם וחשוב בעיני לתת כלים להתמודד עם זה, ובעיקר להיות רלוונטיים, אם לא נדבר לא נהווה לילדינו אופציה להתייעצות בנושא.

גם אם הבן/בת המתבגר/ת התורן חשב/ה שהמין השני זה מגעיל ומי רוצה בכלל קשר איתם, אני עדכנתי אותם שזה נושא חשוב לשוחח עליו בפתחו של גיל ההתבגרות (אני כן דיברתי גם בעניין המגע)

אני לא יודעת מתי זה יהיה רלוונטי, לא רוצה שזה יהיה מאוחר מידי

ואגב, הנושא הזה עולה לשיחה גם בלימוד התורה בבית כמו לימוד פרשת השבוע, כמובן כשזה על שולחן השבת נכנסים פחות לפרטים כמו בשיחה אישית.

מן הסתם בשיחה כיתתית באמת צריך לבחון ולבדוק איפה כולם נמצאות והכי חשוב לעדכן את ההורים *לפני* קיום שיחה שכזאת בכדי לתת להן אופציה למי שחדוב לקיים שיחה כזו עם בנותיהן לפני שהמורה עושה זאת.

כל עוד היא בנאדם שחי על כדור הארץ

היא צריכה קצת הבנה מה זה המין השני

לא ללמד על מגע מותר וקדוש, זה לא הזמן

אבל כן על הפרדה ולמה יש אותה

ממה שאת מתארת על עצמך

אבל בלי קשר לחרדי או לא,

כמו ש @רקאני כתבה, לטמון את הראש בחול לא עוזר, ואני הייתי מאוד שמחה אם היו מדברים איתי על הנושאים האלה כשהייתי בגילן. מה זה עוזר לי שאמא שלי חשבה שאני לא יודעת כלום ושלא צריך להסביר לי דברים כי אני תמימה וצדיקה ואין מסביבי בנים? אז גדלתי עם הרבה בלבול ורגשות אשמה, במקום שמישהו יסביר לי שכל מה שאני מרגישה וחושבת הוא בריא, נורמלי, מהמם וסימן נפלא לעתיד.

כבר כתבתי, אתן צודקות שלא צריך לפתוח את הנושא בכיתה, יש הרבה בנות שלא נמצאות בשלב הזה עדיין (וכשהן כן יהיו, אני מקווה שמישהו ידבר איתן, כי פשוט חבל אם לא. והם לא ילכו מעצמן לספר לאף אחד שיש להן מחשבות ודמיונות על בנים, וכולם ימשיכו לחשוב שלא עובר להם שום דבר בראש כי הם לא נחשפו לשום דבר אז למה שיעבור להן?), אבל עם הבנות הספציפיות האלה אני צריכה לדבר. הן עוברות על כללי ביה"ס ומנסות לגרור אחריהן עוד בנות, אין לי ברירה אלא לדבר איתן, אז אני מחפשת את הדרך הכי טובה ובריאה לעשות את זה.

אני ממש לא הייתי מהילדות שחיפשו להתעסק עם בנים. הייתי ילדה תמימה וביישנית, וזה לא היה בכלל בכיוון.

אבל גם אצלי בגיל הזה התעוררו רגשות ומחשבות כשהיו בנים בסביבה. וזה שהסבירו לנו על זה ואמרו שזה נורמלי וטבעי היה ממש חשוב. ברור לי שאחרת זה היה עשוי מאוד לבלבל אותי ולגרום לי להרגיש לא בסדר עם עצמי.

(לא יודעת אם צריך לדבר עם כל הבנות על זה כבר בשלב הזה. אבל בעיני באיזשהו שלב כל בת צריכה לשמוע את הדברים. גם מי שבאופן חיצוני לא נראה שהיא בכלל חושבת על בנים...)

כמו שכתבת זה טבע ונורמלי לגיל.

ואין לזה קשר בעיניי למוסד חרדי סגור, אני נמצאת עם ילדים במוסד מעורב ורואה שבגילאים האלה (כבר לפני) הילדים מתפצלים באופן טבעי לפי מגדר ובגיל 13 לגמרי מנסים למשוך את תשומת הלב אחד של השניה.

וכמו שכתבו, זה לא מיני, זה אולי מיני בבסיס, אבל זה לגמרי נורמלי לגיל.

השאלה מה תרוויחי ומה תפסידי מדיבור על זה איתם.

אולי תחשפי בנות אחרות לנושא הזה שהראש שלהן בכלל לא שם.

איך זה יעזור? תגידי להן שזה טבעי ולגיטימי ועדיין לא מקובל, האם זה יפסק? אני בספק.

אני עדיין בעד לדבר על זה.

חסרה הרבה פתיחות במוסדות דתיים, ונראה שיש לך ראש בריא בנושא.

ופתיחות אולי תוביל גם לפתיחות איתך מצידן.

אולי תשקלי לדבר באופן כללי על הסחות מהלימודים, ובין היתר על זה, אולי תדברי באופן מורחב יותר עם הילדה באופן פרטי.

אני בכללי חושבת שצריך חינוך מיני גם במסדות דתיים, אבל את לא יכולה לעשות את זה בלי הסכמה של ההנהלה וההורים.

אשרייך שזה חשוה לך! בעיניי משמעותי מאד לדבר על זה. גם לנרמל את התחושות וכם לתת כלים וגבול.

מציעה לך קריאת כיוון שבעיניי נכונה גם למקומות הכי פתוחים וגם למקומות הכי סגורים...

אני מציירת עיגול ואומרת לבנות-

מה הארץ הכי קדושה? (א"י..)

ובתוכה עיגול- מה העיר? ובתוכה- מה המקום?

ובתוך בית המקדש? קודש הקודשים.

ומה הדבר הקדוש ביותר בקודש הקודשים? הארון ועלעו הכרובים.

מה זה הכרובים? 2 דמויות מלאכים בדמות איש ואישה.

מה? במקום הכי הכי קדוש בעולם יש דמות של איש ואישה?

כן!! כי קשר בין איש לאישה זה הדבר הכי קדוש ונפלא ומתוק שיש בעולם.

הקב"ה באהבתו אלינו רצה שהדבר הקדוש הזה יהיה טבוע בתוכינו ולכן הוא טבע בנו רצון לקשר הנפלא הזה. ובגיל ההתבגרות מתחילות תחושות כאלו של תשומת לב ורצון ואיך אני נראית.

אז קודם כל- זה נפלא! זו מתנה יקרה! יש לנו את הדבק הכי חזק בעולם. התחושות האלו הן נורמאליות ובריאות

תגידו- אם הייתי נותנת לכן חצי ליטר של הדבק הכי חזק בעולם. מה הייתן עושות איתו?

לשמוע מהן תשובות.

ומה תגידו אם אני אמרח את הדבק הזה על ספסלים ברחוב? זה ממש לא טוב... למה?

זה ידביק סתם אנשים. יקרע בגדים וגם זה  ממש בזבוז.

בדיוק ככה! ה' נתן לנו דבק מיוחד כדי שבעז"ה נזכה לדבר הקדוש והמתוק שהוא קשר בין איש ואישה.

אבל חשוב מאד מאד לזכור- דבק חזק לא מורחים סתם ברחוב.

זה יכול לגרום לצער. לקרע. לדברים לא נעימים

וגם יבזבז לנו בעתיד את הדבק לדבר החשוב ביותר..

בהצלחה ממש!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.