אבל בעיני ממש חשוב לשים דגש שזה טבעי ונורמלי, זה מסקרן ממש להכיר את המין השני ובעיקר להרגיש נאהבת. אלא שזה לפזר את עצמך בקשרים/ מצבים שאין להם עתיד, במקום לשמור את האנרגיה שלה למיועד לאחד והיחיד, זה שלפני שהוא נוגע בה קודם כל מתחייב לשמור אמונים (אני יוצאת מנקודת הנחה ששמירת נגיעה היא לא דיון בחברה שכזו) ולפרנס ולכלכל ולזון אותה. אבל עד אז חשוב שתשמור על עצמה כי היא עלולה להגיע למצבים שהיא לא חשבה ולא דמיינה אבל בלי להתכוונן היא שידרה והתגלגלה לזה. זה הזמן להשקיע בעצמה ולפתח כשרונות והתפתחות אישית ובעז"ה היא תגיע בשלה לקשר עם בן זוג בזמן המתאים.

דווקא בגלל שזה בית ספר חרדי חשוב להתייעץ עם איש מקצוע לגבי מה אומרים או לא אומרים ואיך לא מביאים אותן להרגשת אשמה..

בהצלחה נושא חשוב מאוד! ואני מצדיעה לך שכמורה את רואה לנכון להתייחס לזה

הפתיע אותי שהכנסת לדיון את עניין המגע. בגיל שהפותחת מציינת אני לא יודעת אם הבנות בכלל חושבות על זה. יכול להיות שהן חוות בעיקר משיכה רגשית, אבל מגע לא מושך אותן ומגע אינטימי יותר עשוי אף לדחות, כך שלהעלות את זה לשיחה ולכרוך יחד את הדברים לא ישרת אותן היטב (מה בדיוק נמצא במודעות - זה גם שאלה)

(אני לגמרי לא יודעת אם אני צודקת, ואני גם מניחה שדברים השתנו מאז שאני הייתי בת 12 - רק מעלה את הנקודה כי זה נושא באמת עדין שחשוב לגשת אליו בזהירות.)

אני לא יכולה לא להיזכר במשהו שמישהי כתבה לדעתי כאן בפורום פעם, שכשדברים לא מוסברים היטב ולא נכנסים לפרטים, נוצרים עיוותים כמו נערה שמתרחקת, יש לה חבר שהקשר אתו כולל מגע, ויש לה מצפון חזק יותר או לפחות באותה מידה על גרביים שהיא הפסיקה לגרוב.

כנראה חשוב להרגיש ולשמוע את המקום של הנערה, מה קשה לה, מה מושך אותה, מה היא יודעת - ולהתאים את השיח למקום שלה, כי אולי מה שהכרחי לפתוח עם אחת עלול להיות מזיק לאחרת. 

למרות שבשיחה אישית עם מתבגרים אני חושבת שזה חשוב

אבל מול כיתה באמת צריך להזהר יותר

בכלאופן אני עדיין מאמינה שזה הזמן להשקיע בעצמה במקום להתעסק בתחום הזה  

דיברה איתנו בכיתה יב ואחרי זה גם עשתה לצוות שלי הדרכה כחינכתי ו'

היא עם גישה ממש מהממת ובריאה

דוסית, אז תדע להמליץ בצורה נכונה מה לעשות 

(מופיע גם באפליקציות הפודקאסטים)

יש לה פרק נוסף, פרק 11.

היא חרדית ומומחית בדיוק לנ"ל

ולהראות להן שאת רואה אותן.

בסופו של דבר דווקא בגלל שבאמת אין פתרון שיכול לספק להן את הצורך/מענה ליצר שמתפתח, אז לדבר איתן בלי לראות אותן (בתחושה שלהן) יכול להפוך לשמוס שנכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה.

לדבר ולשמוע מה זה נותן להן, כמה זה כיף, אבל גם מה השאיפות שלהן בעתיד (רובן כנראה לא תרצינה להתחתן עם מישהו שמסתובב עם בנות אחרות, או שיש לו יותר מדי הסטוריה בתחום) יכול להכווין אותן להבנה שלמרות שזה טבעי זה הזמן לראות מה עוזר להן למצוא מענה שיביא אותן לחשוב בעצמן איזה חיים הן רוצות.

לבנות בגיל הזה גם ממש יכול לדבר ההקבלה לאוכל, שלמרות שהן ממש אוהבות שוקולד ובא להן על זה הן עדיין שומרות ואוכלות בצורה בריאה - כל אחת במינונים שלה.

אבל תשימי לב שהשיחה תהיה אמפתית אבל לא יותר מדי מזדהה, כי יכול להיות שהן תקחנה את זה למקום שאין ככ מוצא ממנו כמו "לא מענין אותנו העתיד אחנו רוצות להנות עכשיו" ואז זה יותר בכיוון של - אנחנו חיים בכמה רבדים, הרצונות שלנו והמחויבויות שלנו לדת/לביהס וכו, הרצונות והמחויבות בין אדם למקום זה שלכן, אבל מחויבות לביהס זה כל עוד לומדים פה, ואם לא מתאים לכן חכו שנה ובשנה הבאה תלמדו במקום שזה מתאים ותעשו את הבחירות שלכן.

תחשבי גם אם לדבר עם כולן יחד או בנפרד, לכל אחת מהאופציות יש יתרונות וחסרונות

באמת הגישה היא שזה נפלא, בריא ונורמלי. זו נקודת פתיחה מעולה, ולא לבוא ממקום שנבהל ומזדעזע שזה קורה...

ממליצה בחום לעקוב אחרי התכנים של שרי ברלינסקי, ואולי לנסות להתייעץ איתה. היא פסיכולוגית קלינית חרדית חסידית, מוכרת בעיקר בגלל השיח שלה על מוגנות בצורה בריאה, אבל יש לה קורס שלם של הכנה להתבגרות והיא מדברת בדיוק על הנושאים שהעלית, בגישה מאד מאד בריאה ויציבה. היא מבינה את כל הניואנסים הקטנים, והיא אישה חכמה וחריפה כך שקולטת מצבים. נראה לי היא בדיוק הכתובת להתייעצות כזו.

לפעול בנושא

איתי בכיתה הייתה ילדה כזו שכל הזמן התעניינה ודיברה ובבית ספר רק השתיקו אותה ולא באמת דיברו איתה או איתנו

הסיפור שלה לא המשיך יפה בכלל...

או רק לומדות בבית ספר חרדי?

אני חושבת שבגיל 12-13 אין עדיין משיכה לבנים , גם כי בנים בגיל הזה נראים כמו ילדים וגם כי בנות עוד לא שם.

אז או שזה לחץ חברתי ( מה שקורה בחברה חילונית ) או שילדה עברה משהו.

בנות בגיל הזה מקסימום שהן יכולות לרצות זה רומנטיקה של פרחים והפתעות או מעמד של מישהי שווה כי יש לה חבר. או סתם סקרנות.

לגבי שומר בית ספר , מה יש לו לעשות צחוקים עם בנות חרדיות ?

לא יודעת מה היה שם , אבל לא כל אינטראקציה עם בנים באה על רקע רומנטי , הרבה פעמים אין שם כלום, הייתי בודקת לפני שאת פותחת את הנושא. 

וזה גיל שבו מגלים דברים ולומדים דברים

זה בדיוק הזמן לפתוח את זה

ושומרי בית ספר הם הרבה פעמים משועממים, גם אצלנו היו הרבה בנות שבילו איתם שעות

אלא תולדה של הפרדה מוחלטת ושיח מוגבר על צניעות. אז בנות שם נמשכות לא לבנים אלא ללא נודע ופרי אסור. בפועל חצי מהן עוד לא קיבלו מחזור ולא יודעות מאיפה ילדים באים לעולם.

זה כמו שיוצאות בשאלה משתגעות עם ג' ינס. 

זה הגיל שמתחיל עניין מיני.

לפי *כל* המחקרים.

גם בחברות הכי פתוחות וגם בחברות סגורות יותר.

זה נכון שזו לא מיניות מפותחת כמו של מבוגרים

אבל זה לא אומר שזה לא אתגר שבהחלט קיים ובדיוק בגיל הזה

וכל הכבוד לפותחת המדהימה שמחפשת לתווך ולהגיש את זה בצורה נכונה ובריאה לתלמידות שלה ולא בצורה מפחידה ושלילית.

אבל עובדתית בחברות שהן פתוחות מדי או סגורות מדי ילדים יותר מתעניינים במין. הפתוחות כי זה באוויר ויש לחץ חברתי , בסגורות כי זה אסור ומגרה .

לבנות שלי בהחלט יש חברות שלא יודעות מאיפה באים ילדים לעולם.  מצד שני יש בנות שכן מאוהבות וזו לא אהבה מינית . והן כולן חלק מחבורה מאוהבת , לפעמים כולן באותו אחד...

גם כשאני הייתי בגיל הזה , רב הבנות לא נמשכו לכלום , רצו חבר , רומנטיקה , מעמד של מישהי נחשקת ...

אגב , בנים בגיל הזה הרבה פעמים נראים כמו ילדים קטנים , אין שם במה להתאהב . ובנים גדולים יותר בשלב הזה יוצאים עם בנות גילן.

אם היה מדובר בגיל 15 הייתי מסכימה אבל לא 12...

אם ילדה בת 12 מחפשת מגע מיני , הרבה פעמים היא עברה הטרדה או פגיעה.

הפותחת לא דיברה על מין אלא על משיכה לבנים, אולי את מקשרת את שניהם אבל בגיל הזה זה ממש לא חייב להיות כרוך זה בזה, יש הורמונים ומשיכה לבנים גם בלי קשר למגע מיני, פשוט ריגוש משיחה, מבט, וכד’.

זה לא קשור לחברה סגורה או משהו אסור, זה עניין פזיולוגי הורמונלי שיקרה בכל חברה בגיל הזה. זה ממש לא קשור להפרדה מוחלטת ושיח מוגבר על צניעות. ובנות נמשכות לבנים...

משיכה לבנים היא לא בהכרח משיכה למין.

היא משיכה מינית כי זה משיכה למין השני כלומר לבנים.זה בדיוק ההתחלה של הרצון של רומנטיקה,מעמד,מציאת חן וכו,ובדיוק על זה דיברה הפותחת,ואפשרי שתהיה גם בלי להבין איך ילדים מגיעים לעולם,ולעיתים עוד לפני שהם שמעו בכלל על המחזור החודשי.ואני יודעת שיש כאלה שעוד לפני המחזור הראשון מתחילות לפתח רגשות ומשיכה וזה עדיין לא אומר שהילדות האלה יודעות משהו בכלל בחיים.

זה נטו הורמונים שמתפתחים וזה בכל חברה לא קשור כמה היא סגורה או פתוחה.

אין שיח בנושא בכלל בגיל הזה בחברה חרדית. התעלמות מוחלטת מהנושא.

אבל מה לעשות שהיצר קיים ומתפתח אצל כל אדם בריא וזה הגיל שזה קורה בו. לא קשור לשום תרבות מסביב ושום השפעות חיצוניות.

ותאמיני לי שבעיניי הדרך שזה מנותב אליה בדכ היא לא יותר בריאה מהתאהבות רגילה בבנים. היא פותרת את הבעיה לאנשי החינוך אולי, אבל זה הזיה שלשם זה הלך. 

כמעט כולן יודעות מאיפה באים לעולם

וחלק גם יודעות איך

גח בבית ספר חרדי דוס

זה גיל שמתחילים לקבל מחזור ומאוד הורמונלים

וגן אם זה מתחיל בגלל המשיכה ללא נודע ולפרי האסור זה עדיין חשוב להנגיש את זה נכון

יום אחד הלכתי עם הבת שלי ברחוב והיא ראתה ילד שהיא הכירה ואז היא הסמיקה ממש והיתה מובכת.

זה מעולם לא קרה לה קודם עם אף אחד.

והיא באמת לא הבינה למה זה קרה לה ויותר מיזה היא נבהלה נורא ולא הבינה מה קרה לה.

היא היתה קטנה לקראת הגיל הזה שהיא קיבלה מחזור,אבל היא ממש לא נהנתה ולא ניסתה למשוך תשומת לב של אף אחד.

ואצלי ממש אין הפרדה מוחלטת ובטח לא שיח על צניעות,

ודרך אגב כיתה ז היום כמעט כולם כבר מקבלות היום הגיל הזה מתחיל הרבה יותר מוקדם מפעם,

והשיחה שנעשית בבית הספר נעשית כבר בכיתה ו,והרבה מאד מהאמהות לא מחכות לשיחה מבית הספר אלא פותחות את הנושא עוד קודם.

של שומר משועמם

(כן הן עברו לדבר איתה ולשגע אותה שלא תחשבו, זה שיעמום הדדי) 

והיה איתו סיפור מזעזע

ואז העיפו אותו

אני לא מהמגזר אבל עובדת במסגרות חרדיות, בעיני נכון ששיח כזה יהיה שיח משותף של הבית ובי''ס.

אולי לפתוח בערב לאמהות בנושא של התמודדות עם גיל ההתבגרות ואז להנחות את האמהות לשיח בבתים.

אגב יש ספרים בנושא התמודדות עם יצרים שכתבו רבנים דתיים לאומיים כגון תשוב תחייני של הרב יהושע שפירא או היצר הלב והאדם של הרב אלי שיינפלד

השרשור הזה ממש לא בכיוון.

ולא מדברים בבית ספר חרדי על משיכה לבנים ולא על מגע שהוא מותר וטהור וכד' בטח לא בגיל 12 והאמת שאני מקווה שגם לא בבית ספר דתי לאומי זה לא בגיל 12-13.

ואני מסכימה עם @צוףלבוב שזה לא ממשיכה אלא משעמום וזה מעניין/ריגוש. אישית הייתי מדברת עם בנות על זה שהן לא צעצוע של השומר כי הוא משועמם ושצריך לשמור מרחק כי אנשים משועממים יכולים להגיע לדברים בעיתיים(הבטלה מביאה לידי שיעמום והשיעמום מביא לידי חטא)

ולא בטוחה שהייתי מדברת על זה מול כל הכיתה אלא באופן פרטי עם כמה שיותר מהבנות. וכנ"ל גם לגבי בנים משועממים בגיל שלהן.

והכי חשוב בגיל הזה שתהיה להן תעסוקה חיובית כל הזמן שהן לא תהיינה המשועממות. 

והכי המשפט האחרון

שיהיו עסוקות במשהו

חושבת שזה ממש ממש חשוב

לדעתי כדאי לקבל הדרכה מאשת מקצוע

היה אפילו טוב שהיא תבוא לדבר בעצמה כי הבנות יחוו םחות מבוכה.

בנוגע למה לעשות עם זה, יש הרבה

קודם על הבנה שהמשיכה היא בריאה, היא כוח חיים וזה. הכי נורמלי זה מרגיע.

ואחר כך להבין שזה כוח שמחפש חיים ואפשר בשלב הנוכחי לבחור בפעילויות שיתנו סיפוק מיצירה בכל מני תחומים- למשל ספורט

אומנות

פרויקטים

לעשות דברים שמביאים ריגוש, תשוקה ושמחה חיוביים לחיים.

יש המון דברים לבנות נוער

של משיכה מינית בגיל הזה בציבור החרדי

צריך ללמד על צניעות

הפרדה בין מגדרים

אבל את נושא המיניות תשאירי לגיל יותר בוגר.

האמת

כאילו, אין בעיה שתדברי עם ההורים שלהן שידברו איתן, וזה הפתרון האידאלי בעיניי. אבל שיחה כללית מול כולן זה לא מתאים בעיניי. ולדעתי, עם כל האכפתיות ואני מעריכה מאוד את קו החשיבה שלך, רואים שיש לך לב ואת אכפתית וזה מהמם, זה לא תפקידה של מורה בהכרח באופן ישיר מול הבנות.

אפשר להעיר באופן כללי שאין להתקרב לשומר/ לדבר על זה עם ההנהלה/ להתייעץ עם היועצת איך למנוע קרבה שלהן במוסד הלימודים לבנים ואני כאמא הייתי רוצה לדעת באופן אישי, אבל שהנושא הזה יעבור דרכי

אני עובדת בתיכון חרדל"י והיו בנות שדיברו עם השומר בלי הפסקה והוא מצידו זרם על זה ממש

המנהל עבר בכיתות ואמר לא לדבר איתו כדי שלא יפטרו אותו (כי המשטרה מתייחסת מאד בחומרה לשיח כזה)

היה ממש בולט שהבנות שמפתחות איתו שיחה נואשות לתשומת לב ולא יעזור כמה שיגידו להן שזה לא לענין

גם לשומר אמרו שלא ידבר עם הבנות כדי שההורים לא יכעסו..

מנסה לענות לכולן במרוכז.

מי שחושבת שאין משיכה בגיל הזה - טועה בגדול, ואני מדברת מנסיון אישי שלי ושל חברותיי. כשילדה מפותחת בגיל מוקדם יותר ומקבלת מחזור מוקדם, השתוללות ההורמונים מתחילה יותר מוקדם, ואין מה להתווכח עם זה.

אני מסכימה שזו אינה משיכה מינית כמו בסוף גיל ההתבגרות, כי בסופו של דבר מדובר בילדות קטנות, וזה עניין שמתפתח עם השנים, אבל זו בהחלט התחלה של משיכה וסקרנות כלפי המין השני.

זה גם תלוי מאוד באופי של כל אחת. יש בנות יותר רציונליות ויש בנות יותר רגשיות, יש כאלה עם דמיון מפותח ועולם פנימי עשיר יותר מאחרות, ולהן יהיה קשה יותר בגיל הזה 🤷‍♀️

אני הכי בעד שכל המידע יעבור מאמא לבת, אבל לצערנו יש אמהות שלא מדברות על שום דבר. או חושבות שמגיל 12 עד גיל 20 מספיק לדבר בקטנה על מחזור וזהו. אני בהחלט מתכננת לדבר עם האמהות ולבקש מהן לשוחח עם הבנות, אבל חשוב לי גם לדבר איתן באופן אישי. אפילו ברמה הפרקטית, להסביר להן כמה שזה מסיח את דעתן מהלימודים כשהראש עסוק בחיפוש ריגושים ועניינים כאלה. אתן צודקות שאולי לא כדאי עדיין לדבר עם כל הכיתה, כי יש ילדות שזה עדיין לא רלוונטי אליהן בכלל. זו נקודה חשובה ותודה שהעליתן את זה.

מבהירה שלא התכוונתי בכלל לדבר איתן על מגע ועל איך ילדים באים לעולם! אלא רק על עצם הניסיון למשוך את תשומת לב הבנים וכמה שזה לא טוב בשבילן, יחד עם ההסבר וההבנה מאיפה זה מגיע ובלי שום האשמה או שיפוטיות. להסביר מה קורה להן בגיל הזה ואיך להתמודד עם כל הרגשות והמחשבות. על חשיבות ההפרדה בין המגדרים והצניעות.

ותודה לכולן על כל ההמלצות לאנשי מקצוע, פודקאסטים וכו'!

זה יכול מאוד לעזור

והלוואי והיו אומרים לי את הדברים האלה בזמן ההתבגרות

על זה שיש כאן ריגוש ושזה יסיח את דעתן מהלימודים ובטח לא על מאיפה זה מגיע ועל חשיבות ההפרדה בין המינים.

(ו"ממש תודה" למי שלימד את הבת שלי כשהיתה בת 13 שאסור לבנות שיהיה להן חבר וצריך לא לשחק עם בנים כשלא היה לה מושג שיש אופציה כזאת ולא היו לה שום בנים בסביבתה שהיא יכולה לשחק איתם.)

גם אם היא היתה מנסה למשוך תשומת לב של המין השני

או מפטפטת עם השומר של בית הספר?

לא מדובר פה על בנות שלא עשו כלום

מדובר על בנות שכבר נחשפו בצורה כזו או אחרת

שכבר מנסות למשוך תשומת לב

אז מה לדעתך הפתרון?

פשוט להתעלם?

השיח חייב להיות פרטני ועם בנות שיודעים לגביהן שהם כבר שם וגם אז צריך להזהר מאוד שלא "מגלים להן" מה הן מרגישות ומלמדים אותן דברים שהן לא ידעו.

מחנך חכם חייב למצוא דרכים עוקפות לפתור בעיות. לא על כל דבר נכון לדבר.

קצת כמו שיש כאן המון שאלות על בעיות התנהגותיות בגילאי 2-5 והמון פעמים עונים להם בגיל הזה הכי עובד זה השחות דעת(ולא תנהלי שיחה עם ילד בן שנתיים למה לא לזרוק אוכל על הרצפה) אז גם בגיל ההתבגרות חשוב למצוא דרכים עוקפות

 ממש לא התאים לי שהבת שלי חוזרת הביתה ושואלת למה אסור שיהיה לבת חבר כשזה משהו שהיה כל כך לא רלוונטי לסביבה שבה היא חיה. והיא לא היתה בת 16-17 שאז אני יכולה לשמוח לפתח את השיח גם על משהו תיאורתי.

גם אמא שלי חשבה שאין לי אופציות

ושאין עניין לדבר על זה ולהכניס רעיונות לראש

בפועל היה כדאי ממש שמישהו ידבר איתי ועם חברות שלי

היינו מבולבלות ובנים יש תמיד בכל מקום

אבל אני יכולה לתת דוגמא תיאורתית שנגיד אנחנו גרים בסביבה שבה כל האזור הם משפחות צעירות עם בנים עד גיל 8. 

 באמת בשביל הבת שלי לא היו אופציות כאלה. ובכל אופן אסור להכניס לילדה בת 12 רעיונות לראש על משיכה בין מינים ומגע מותר וקדוש.

השבוע, שיעקב אהב את רחל?

אני מקצינה כמובן..

אבל ללמד שיש אהבה בן אדם לאשתו זה נראה לי יסוד מאוד משמעותי

לא הייתי מכניסה דיבור על מגע קדוש, אבל כן אפשר לגמרי לקראת גיל ההתבגרות לדבר על היחס שלנו לבנים- שבגלל שיש כוח גדול לשיח בין בת לבן, אנחנו מדברים על דברים עניינים בלבד (כמו מוכר בחנות למשל) ולא מפתחים חברויות, ובגלל זה אנחנו גם לומדים בנפרד, כדי שבבוא העת נתחתן עם הבעל שלנו. הייתי אומרת הסבר כזה גם ל מתחת לגיל 12, אפילו מגיל 9-10

אני גרה בקהילה מאוד תורנית עם הפרדה והכל

ואני מדברת על כך עם ילדי בגיל ההתבגרות

כי הדברים יגיעו לפיתחם וחשוב בעיני לתת כלים להתמודד עם זה, ובעיקר להיות רלוונטיים, אם לא נדבר לא נהווה לילדינו אופציה להתייעצות בנושא.

גם אם הבן/בת המתבגר/ת התורן חשב/ה שהמין השני זה מגעיל ומי רוצה בכלל קשר איתם, אני עדכנתי אותם שזה נושא חשוב לשוחח עליו בפתחו של גיל ההתבגרות (אני כן דיברתי גם בעניין המגע)

אני לא יודעת מתי זה יהיה רלוונטי, לא רוצה שזה יהיה מאוחר מידי

ואגב, הנושא הזה עולה לשיחה גם בלימוד התורה בבית כמו לימוד פרשת השבוע, כמובן כשזה על שולחן השבת נכנסים פחות לפרטים כמו בשיחה אישית.

מן הסתם בשיחה כיתתית באמת צריך לבחון ולבדוק איפה כולם נמצאות והכי חשוב לעדכן את ההורים *לפני* קיום שיחה שכזאת בכדי לתת להן אופציה למי שחדוב לקיים שיחה כזו עם בנותיהן לפני שהמורה עושה זאת.

כל עוד היא בנאדם שחי על כדור הארץ

היא צריכה קצת הבנה מה זה המין השני

לא ללמד על מגע מותר וקדוש, זה לא הזמן

אבל כן על הפרדה ולמה יש אותה

ממה שאת מתארת על עצמך

אבל בלי קשר לחרדי או לא,

כמו ש @רקאני כתבה, לטמון את הראש בחול לא עוזר, ואני הייתי מאוד שמחה אם היו מדברים איתי על הנושאים האלה כשהייתי בגילן. מה זה עוזר לי שאמא שלי חשבה שאני לא יודעת כלום ושלא צריך להסביר לי דברים כי אני תמימה וצדיקה ואין מסביבי בנים? אז גדלתי עם הרבה בלבול ורגשות אשמה, במקום שמישהו יסביר לי שכל מה שאני מרגישה וחושבת הוא בריא, נורמלי, מהמם וסימן נפלא לעתיד.

כבר כתבתי, אתן צודקות שלא צריך לפתוח את הנושא בכיתה, יש הרבה בנות שלא נמצאות בשלב הזה עדיין (וכשהן כן יהיו, אני מקווה שמישהו ידבר איתן, כי פשוט חבל אם לא. והם לא ילכו מעצמן לספר לאף אחד שיש להן מחשבות ודמיונות על בנים, וכולם ימשיכו לחשוב שלא עובר להם שום דבר בראש כי הם לא נחשפו לשום דבר אז למה שיעבור להן?), אבל עם הבנות הספציפיות האלה אני צריכה לדבר. הן עוברות על כללי ביה"ס ומנסות לגרור אחריהן עוד בנות, אין לי ברירה אלא לדבר איתן, אז אני מחפשת את הדרך הכי טובה ובריאה לעשות את זה.

אני ממש לא הייתי מהילדות שחיפשו להתעסק עם בנים. הייתי ילדה תמימה וביישנית, וזה לא היה בכלל בכיוון.

אבל גם אצלי בגיל הזה התעוררו רגשות ומחשבות כשהיו בנים בסביבה. וזה שהסבירו לנו על זה ואמרו שזה נורמלי וטבעי היה ממש חשוב. ברור לי שאחרת זה היה עשוי מאוד לבלבל אותי ולגרום לי להרגיש לא בסדר עם עצמי.

(לא יודעת אם צריך לדבר עם כל הבנות על זה כבר בשלב הזה. אבל בעיני באיזשהו שלב כל בת צריכה לשמוע את הדברים. גם מי שבאופן חיצוני לא נראה שהיא בכלל חושבת על בנים...)

כמו שכתבת זה טבע ונורמלי לגיל.

ואין לזה קשר בעיניי למוסד חרדי סגור, אני נמצאת עם ילדים במוסד מעורב ורואה שבגילאים האלה (כבר לפני) הילדים מתפצלים באופן טבעי לפי מגדר ובגיל 13 לגמרי מנסים למשוך את תשומת הלב אחד של השניה.

וכמו שכתבו, זה לא מיני, זה אולי מיני בבסיס, אבל זה לגמרי נורמלי לגיל.

השאלה מה תרוויחי ומה תפסידי מדיבור על זה איתם.

אולי תחשפי בנות אחרות לנושא הזה שהראש שלהן בכלל לא שם.

איך זה יעזור? תגידי להן שזה טבעי ולגיטימי ועדיין לא מקובל, האם זה יפסק? אני בספק.

אני עדיין בעד לדבר על זה.

חסרה הרבה פתיחות במוסדות דתיים, ונראה שיש לך ראש בריא בנושא.

ופתיחות אולי תוביל גם לפתיחות איתך מצידן.

אולי תשקלי לדבר באופן כללי על הסחות מהלימודים, ובין היתר על זה, אולי תדברי באופן מורחב יותר עם הילדה באופן פרטי.

אני בכללי חושבת שצריך חינוך מיני גם במסדות דתיים, אבל את לא יכולה לעשות את זה בלי הסכמה של ההנהלה וההורים.

אשרייך שזה חשוה לך! בעיניי משמעותי מאד לדבר על זה. גם לנרמל את התחושות וכם לתת כלים וגבול.

מציעה לך קריאת כיוון שבעיניי נכונה גם למקומות הכי פתוחים וגם למקומות הכי סגורים...

אני מציירת עיגול ואומרת לבנות-

מה הארץ הכי קדושה? (א"י..)

ובתוכה עיגול- מה העיר? ובתוכה- מה המקום?

ובתוך בית המקדש? קודש הקודשים.

ומה הדבר הקדוש ביותר בקודש הקודשים? הארון ועלעו הכרובים.

מה זה הכרובים? 2 דמויות מלאכים בדמות איש ואישה.

מה? במקום הכי הכי קדוש בעולם יש דמות של איש ואישה?

כן!! כי קשר בין איש לאישה זה הדבר הכי קדוש ונפלא ומתוק שיש בעולם.

הקב"ה באהבתו אלינו רצה שהדבר הקדוש הזה יהיה טבוע בתוכינו ולכן הוא טבע בנו רצון לקשר הנפלא הזה. ובגיל ההתבגרות מתחילות תחושות כאלו של תשומת לב ורצון ואיך אני נראית.

אז קודם כל- זה נפלא! זו מתנה יקרה! יש לנו את הדבק הכי חזק בעולם. התחושות האלו הן נורמאליות ובריאות

תגידו- אם הייתי נותנת לכן חצי ליטר של הדבק הכי חזק בעולם. מה הייתן עושות איתו?

לשמוע מהן תשובות.

ומה תגידו אם אני אמרח את הדבק הזה על ספסלים ברחוב? זה ממש לא טוב... למה?

זה ידביק סתם אנשים. יקרע בגדים וגם זה  ממש בזבוז.

בדיוק ככה! ה' נתן לנו דבק מיוחד כדי שבעז"ה נזכה לדבר הקדוש והמתוק שהוא קשר בין איש ואישה.

אבל חשוב מאד מאד לזכור- דבק חזק לא מורחים סתם ברחוב.

זה יכול לגרום לצער. לקרע. לדברים לא נעימים

וגם יבזבז לנו בעתיד את הדבק לדבר החשוב ביותר..

בהצלחה ממש!

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

אם כל-כך קשה לך לצום אז זה דין אחר. מי שאין לה בעיה לצום, או שיש לה קושי רגיל כמו כולם אז אני מסכימה עם @רק לרגע9 , אני גם לא מבינה למה כל-כך רווח שנשים לא צמות.. אני תמיד צמה מה שיכולה ולא עושה לעצמי הקלות. גם יש גברים שקשה להם לצום, אז הם יגידו שהם פשוט לא צמים? כמובן במקרים רגילים ולא קיצוני כמו שאת מתארת על עצמך.

כן אני עושה הקלות וכן אני לא צמה כל עוד יש לי סיכוי לעבור את זה.

המכון יש גברים שקשה להם ואני לא מודדת את עצמי מול אף אחד.

וכן מבינה את זה שבקהילות רבות נשים לא צמות באופן גורף חוץ מצומות כבדים יותר.

אישה יש לה בית לנהל וחייבת לתפקד. הגוף שלה עובר מליון תהליכים ומעברים וזה קשה יותר מגבר.

לא באה לשכנע, רק מסבירה איך אני רואה את זה.

עד שהתחלתי לעבוד בסביבה חילונית לא היה לי ברור איך אפשר לצום ביום עבודה.

היום הגעתי לעבודה ב8:00, יצאתי טיפה מוקדם אז ב16:00 כבר הייתי בבית, אבל צמתי תוך כדי עבודה בלי הקלות.

אז נכון שאם הייתי בהריון או מניקה לא הייתי בכלל מנסה לצום כי זה משהו אחר, אבל אישה בריאה ללא בעיות רפואיות וקשיים מיוחדים בד"כ מסוגלת לצום. כמובן שיש חריגות שבאמת צמות גרוע, אבל אני לא חושבת שזה הרוב.

וכמו שכתבה @אונמר

אנחנו הנשים עוברות בכל יום תהליכים ושינויים בגוף מה שגבר לא עובר כל חייו

אז איך אפשר בכלל להשוות..?!

אישית אני צמה רק כשאני מרגישה 100 אחוז טוב (בלי קשר לצום) וכשאני יודעת שאוכל לנוח ולא להתאמץ כל היום.

זה מובנה, יש מצוות לגברים בלבד. צומות הם לא חלק מהן פשוט. יש כללים מתי אישה פטורה מצום בדיוק כמו שחולה פטור במקרים מסוימים. היום הפכו את זה איכשהו לכלל גורף שאני אישה אז אני עסוקה ועמוסה וחלשה אז לא יכולה לצום, ולעניות דעתי, זה הקלה שאין לה תמיד מקום. כותבת בתור אמא שצמה לפעמים בהריון, לפעמים בהנקה ומתרוצצת אחרי זאטוט אנרגטי.

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

גם אם יש מקרים שמותר לשבור את הצום וגם אם יש דרך מותרת לשטוף את הפה

זה קטע לא ידעתי שאצל חרדים לא נהוג

אני מהבת מצווה עד הריון ראשון לא פספסתי צום אחד..

וכולם צמו אצלי בבית, אמא שלי תמיד צמה. דתיים לאומיים רגילים אם המגזר משנה.

אגב היום יהיה לי הרבה יותר קשה לחזור לצום. אבל אם יש היתר כלשהו אני לוקחת אותו, שזה שנתיים מהלידה

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

מעולה, שלחי חי באישי