להגיע לשלב של קרוב לחתונה ולהפיל את זה על כסרש חלקי זו לדעתי טיפשות ובעיה שלך שלא בדקת לפני כן.

אם זה ממש קריטי לך שהילדים ילמדו בנפרד עד כיתה ד' זה שונה מ"לגיטימי" כמו שכתבת.

לדעתי תקשורת ומוכנות להתגמש יותר חשובים מעקרונות כאלה ואחרים שעכשיו דברתם עליהם. קח בחשבון ששניכם תשתנו עם השנים ומה שחשוב לכם כרגע ישתנה בהמשך.

יכולה לספר על עצמי שגדלתי במקום מעורב (דתיים-חילוניים) ותמיד חשבתי שזה הכי טוב אבל אחרי שגרנו באופן זמני במקום שהיו בו רק דתיים היה לי די קשה לעבור למקום מעורב ובעלי לא הבין למה אני מבואסת הרי זה מה שמראש רציתי…

ואתה יכול גם להתייעץ עם רבניך או דמויות אחרות חינוכיות שאתה סומך עליהם.

תרגע, תקח את הזמן תחשוב. זה עניין של סדרי עדיפות וקדימות של ערכים מסויימים על פני ערכים אחרים.

והיא צודקת שאתה לא מבין את האתגר שלה בתור גבר.

ועדיין, אתה יכול להחליט שאתה מטיל על זה ווטו, גם אם אתה לא מבין ולעולם לא תבין - זכותך המליאה. זה בכלל לא קשור לאם אתה שופט אותה או לא.

אם זה ממש מפריע לו ברמה שלא יסכים אז להגיד לה לפני חתונה

כי להטיל ווטו כגבר נשוי על לבוש של אישה זה מורכב ולדעתי לא נכון.

אפשר להסביר אפשר לבקש אבל בסוף ההחלטה של כל אחד על הלבוש ועל קיום המצוות היא שלו

כמו שאישה לא יכולה להכריח את בעלה להתפלל 3 תפילות במניין לצורך העניין אבל כן יכולה להגיד לפני חתונה שזה קריטי לה בבן זוג שמחפשת.

וזו כמובן רק דעתי האישית

ובכוונה לא מתייחסת לנושא השרשור. לדעתי זה נושא לייעוץ אמיתי ולא רק בפורום

בהצלחה

יכול מאוד שבעיינה היא התפשרה גם מאוד שהיא לוקחת מישהו כביכול קיצוני ..

זה לא רק צד אחד זה לשניהם קשה

בשרשור הקודם התפלאנו איך הנושא עוד לא עלה. כעת מסתבר לי שאצלי שהדברים היו מאוד ברורים - נושא החינוך עלה מוקדם. אם זה רק 'התרגלת כך אך לא באמת ברור למה' מובן שזה נדחה.

הנושא השני הוא מורכב - מצד אחד, באמת זה נסיון של האשה ולא בטוח שגבר מבין מה זה. בוודאי שכל אחד - אינו המנהל או הבוס של בן/בת הזוג. מצד שני, הלבוש של האשה הוא היצוג של הבית והמשפחה ומסר חינוכי מהותי לילדים. לכן מעיקר הדין אישה שיוצאת עם שיער גלוי, זה שיקול לכפיית גט בלי כתובה. לא שאני ממליץ לעשות זאת ולא שבית דין היום ימהרו - כשכבר נשואין בטוב בדור המסובך הזה, מומלץ להחזיק ככל האפשר, אבל כן, להכנס על דעת זה זה בעייתי, בדיוק כמו שבעייתי להכנס על דעת שכרגע היא אוכלת כשר, אבל אם בהמשך יתחשק לה להכין צ'יזבורגר אל תתערב לה במטבח...

היות שאתם כבר זמן משמעותי בקשר, ממליץ לא למהר לחתוך, אלא לקחת את הפערים שעלו לבירור אישי ומשותף, אפשר בלימוד, אפשר להתייעץ עם תלמיד חכם שמבין וכו'.

בהצלחה

אמנם, אינני מסכים לגבי האמירה החריפה על כיסוי ראש שאיננו מלא וחושב שיש מקום רב להקל בנושא ויש על מי לסמוך, אבל אמירותיך כתובות יפה ומעלות נקודות חשובות לדעתי.

מי שהולכת לפי פוסק הלכה מובהק (במקום שאין זה פריצת המנהג המקובל) היא בסדר גמור. לא לזה התייחסתי.

עריכה: קראתי שוב, מבין שהקפיץ שכתבתי "שיער גלוי" - אז להבהיר, התכוונתי "שיער פרוע", כלומר מה שע"פ ההלכה צריך להיות מכוסה.

(למרות שספציפית אשתי הולכת מכוסה לגמרי. לא לזה כיוונתי.)

1. ממליץ לחשוב אם היית רוצה להמשיך בהינתן שהיא לא תשנה את מה שהיא חושבת הן ביחס לחינוך והן ביחס לכיסוי ראש. אל תתחתן עם מישהי על דעת זה שהיא תשתנה.

2. האם אתה רואה מוכנות מצידה להתפשר על משהו בשבילך? לא כי צריך שדווקא כאן היא תשתנה, אלא כי קשר דורש הדדיות ומוכנות משני הצדדים לוותר גם על דברים חשובים.

שעשויה להתגלות ביתר שאת במהלך חיי הנישואין. כגון: 'רוצה חינוך מעורב, לא סגורה על כיסוי ראש, רוצה מניין שוויוני, תחי הרבנית מלכה פיוטרקובסקי' וכד'. לא לכולם זה מתאים 😄

ואת זה כדאי שהוא יברר מולה בתקשורת ושיח כנה, ואחר כך שיחשבו ביחד ולחוד אם בהינתן התשובות זה מתאים להם או לא.

אני חושב שצריך לראות הן את המוכנות להתגמש והן שהערכים דומים מספיק שאפשר לחיות יחד עם ההבדלים בצורה טובה

כמו שאמרו פה כדאי מאוד לברר דברים כאלה לפני...

ונניח שהיא תסכים איתך עכשיו

אבל כשזה יגיע למעשה היא תחזור לדעתה העכשווית?

ונניח תפגוש מישהי שדעתה כדעתך

ובחלוף השנים ישתנו אצלה דברים?

את לא חושבת שבדברים משמעותיים (זה משתנה בין אנשים) כדאי לבחון אם יש הסכמה כעת למרות שזה יכול להשתנות?

ועוד שאלה די דומה:

אם אני מניח שהרבה דברים יכולים להשתנות, אלו דברים לדעתך הם משמעותיים לבדוק תוך כדי שיוצאים כדי להבין אם יש התאמה?

הדבר היחיד שמהותי לבחון לעומק

זה את היכולת לתקשר.

להביא דעות, להקשיב.

כי בסופו של דבר, בחיים עצמם, מליון דברים שהיו נראים לנו דיל ברייקר- הופכים ללא מהותיים.

הדבק שבאמת מחבר, מעבר לאהבה ומעבר לשיקולים שכליים ורגשיים שלכולם יש מקום

זאת התקשורת.

ומה שמציק לי במה שכתב הפותח - זה בדיוק זה.

חוסר תקשורת. חוסר הבנה מה זאת תקשורת זוגית או מה זאת זוגיות בכלל.

(גילוי נאות: באתי מהעולם החרדי, מכירה את עולם הכיפות הסרוגות על רוב גווניו, גרושה פעמיים, יוצאת בשאלה וחיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי) 

היא לא חזות הכל. אולי לך זה מאוד חשוב וזה קנה המידה שלך, אבל לא של כולם.

נקצין בכוונה לצורך הדיון - נניח שמצא גויה עם תקשורת מדהימה, האם גם אז נגיד שזה הכי חשוב?

ועדיין,

ממרום שנותי

מהזוגות שאני מלווה

מהאנשים שסביבי ולא רק

ובעיקר מהניסיון

מה שבאמת חשוב, בנקודת המבחן של החיים עצמם

זה תקשורת זוגית.

זה היכולת להביא את הנפש שלך גלויה ולהכיל את האחר.

כשזוג מגיע לטיפול,

הם לא באים בגלל שהוא או היא שינו את הדרך, לצורך הדוגמא

אלא כי הם לא מצליחים לתקשר את זה.

וכן, זה בסיס של הבסיס של הבסיס

שעליו הכל נבנה. 

שוב.

לרגע לא הפחתתי מהחשיבות של שאר הפרמטרים, ובהחלט יש לכל אחד את הקווים האדומים שלו, (גם בנישואים יש קווים אדומים)

ועדיין אני אחזור ואומר שאם אין תקשורת זוגית תקינה, אין זוגיות. וממילא כל השאר מתנדף ברוח.

וכן, מהותה של זוגיות זה תקשורת בין שניים.

מה הם מתקשרים- כל זוג והדברים שחשובים לו, מהותיים בעיניו. אבל אם יהיו לך דברים מהותיים ולא תדע לתקשר אותם,

תישאר עם המהותי ובלי זוגיות. 

מוסיפה פה בעריכה, כי נכנסתי לכרטיס שלך וקראתי תגובות קודמות בשרשורים ישנים, ונראה שאתה בורח ממש מתקשורת זוגית בטענה שזאת לא המהות. חבל. ככה לא מתקדמים בחיים. 

את דומה לרופא רגליים שטוען שכל הבעיות בעולם הם ברגליים והראיה? לכל מי שמגיע אליו כואבת הרגל...

תקשורת היא כלי חשוב מאוד. היא לא מחליפה מהות, ערכים, כיוון, דרך חיים וכו'.

מי שמגיע אליך ככל הנראה כבר מיושר ברמה כזו או אחרת עם כל הנ"ל ובאמת צריך עזרה בלתקשר את זה.

למה הכותרת נקרעת מצחוק? כי נראה שסימנת את המטרה ואז ירית את החץ. אין לי מושג מאיפה הבאת את זה שאני" בורח מתקשורת זוגית".

ומילה אחרונה לסיום - אני בטוח שאת אחלה" מגשרת תהליכים ומתאמת הורים"( מה שזה לא יהיה). את לא מקור הידע בעולם. לא את קובעת מה הדרך "להתקדם בחיים". 

ללעוג לאחרים, בעלי ניסיון וכנראה מבוגרים ממך, שעברו וחוו דבר ושניים בחיים,

רק כי אתה לא מסוגל להיות בעמדה של תקשורת - וואלה בהצלחה לאשתך העתידית. 

וכך אגב, כל אישה.

נשים הן מראה לגבר שלהן.

אם אתה בוחר לזלזל, תקבל את אותו היחס. ואין קשר לבגרות שלי.

כן. אני אזלזל בצורה מפורשת באדם שהאגו שלו קודם להבנה.

מהלך העניינים:

1.טענת טענה.

2. חלקתי עליך בצורה מנומקת.

3. ענית "ממרום שנותיך" תוך כדי ניסיון לגמד את מי שמולך בלי לענות עניינית לטענה.

4. עניתי שוב בצורה עניינית מדוייקת, בלי להכביר במילים. כמו גבר. את אמורה לדעת איך גברים מתקשרים, זה המקצוע שלך, לא?

על הדרך רמזתי לך שאני ממש לא צעיר ועברתי לא מעט בחיים.

5.חזרת על המנטרה שלך תוך כדי ניסיון( מגוחך) לתקוף אותי על דעות מומצאות שחלמת שאני מחזיק בהן.

6. *אני* שמתי מראה מולך להעמיד אותך במקומך. שימי לב - לא זלזלתי בך. שמתי אותך, ניסיון החיים שלך והמקצוע שלך בפרספקטיבה נכונה. כן, בדרך עוקצנית.

7.ויתרת על שמץ של העמדת פנים ופשוט עברת לניסיון להעליב אותי.

8. שוב ניסיון קצר שלי להעמיד מראה מולך. היית כנראה עסוקה במראות אחרות כדי לשים לב.

הסיבה שטרחתי בכל המגילה הזו - אולי תוציאי את הראש שלך מהקרקע ובמקום לנסות להעמיד מראות מדומיינות מול אחרים, תסתכלי קצת על עצמך. לא יזיק.

ובאמת בלי רצון להעליב - אם הייתי זקוק לייעוץ זוגי, לא הייתי מתקרב אליך. את נעולה על נקודה מאוד מסויימת ולא רואה מילימטר מסביב. לא תודה.

מבחינתי סיימתי עם הדיון הזה. השקעתי בו גם ככה יותר ממה שמגיע לרמת היחס והתגובות שלך. 
 

"חיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי" - לא כתבת נשואה...אינני שופט חלילה אבל עכשיו מאוד מובן לי למה ייעצת לבחור דנן הלא הוא פותח השרשור "לדעת לתקשר" או מה שזה לא יהיה, במילים אחרות, לזרוק את הערכים שלו והאמונה שלו כדי "לדעת לתקשר" או כדי שהגברת תעשה ככל העולה על רוחה והוא פשוט ישב ויתקשר איתה ולא יפריע לה חלילה וחס..את מהזן של הנשים שתומך בפמיניזם אני מניח, ומאוד בעד שוויון זכויות, תקני אותי אם אני טועה, אשמח מאוד לדעת שאת לא ולהתנצל.

ברור שלדעת לתקשר זה חשוב אבל באיזה מחיר? אם היא תחליט שלא שומרים טהרת המשפחה כי לא מתאים לה כמו דלא מתאים לה כיסוי ראש..והיא מעידה בפה מלא, אני אתייעץ עם בעלי אבל אני מחליטה בסוף מה לעשות..כן ממש שיא התקשורת.

תראי מה כתבת כאילו כמה זה אבסורדי

"ונניח שהיא תסכים איתך עכשיו

אבל כשזה יגיע למעשה היא תחזור לדעתה העכשווית?

ונניח תפגוש מישהי שדעתה כדעתך

ובחלוף השנים ישתנו אצלה דברים?"

ממש.."רק שאלונת" הפכת פה את כל נושא הקמת הבית והשידוכים לחוכא והיתלולא גברת, אבל שוב, אחרי שקראתי את ה-"חיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי" כל מה שעולה לי זה רק שאלונת..

מה זו זוגיות כשרה?

הדבר היחיד שאני מבין שכשר פה זה שכל האמצעים כשרים כאשר מתייעצים עם סמי הרמאי.

מסיבות מסוימות איננו נשואים, אבל אנחנו חיים יחד בהיתר הלכתי של רב.

כל השאר הן סברות כרס שלך על אדם שאתה לא מכיר ונוח לך לפרש את דברי.

לא אנסה אפילו להוכיח לך אחרת.

(והסיבה שעניתי על מה שעניתי היא מכבודו של בנזוגי שמקפיד על קלה כבחמורה) 

כתבת הכל שחור על גבי לבן, אינני יודע איזה רב יכול להתיר כרת אבל שיהיה במזל טוב.

וכמובן שמעניין אותי מהן הסיבות שאינכם יכולים להינשא, מנחש כהן אבל יכול להיות שטועה אנוכי, ואם אכן כהן הוא בן זוגך ואכן מקפיד הוא על קלה כבחמורה כדברייך, אני מקווה שאינו עולה לברך כי הוא פסול. לא דברים שלי, אם אכן בקי הוא בהלכה וכל כך מקפיד הוא ימצא לך מקור. שיהיה במזל טוב גברת.

נ.ב

ניחשתי כהן כי היה לי מקרה כזה באיזור שאני גר ופסלו אותו מלעלות וכו' וכו' והיה בלגן. קיצור שיהיה יום שמח ונפלא.

אף אחד פה לא עובר על איסורי כרת.

ואני לא חושבת שתפקידך להחליף את הרב שהתיר לנו לחיות יחד, כמה ידע שיש או אין לך.

מכאן והלאה הדיון הסתיים. 

ואינני בא להחליף שום רב בישראל חלילה. כאמור שיהיה במזל גברת.

ההחלטה איפה הילגים ילמדו ומה אשתך תלבש, זה כן נראית לי החלטה משותפת אבל לגמרי לגיטימי שתחליטו ביחד מה שרוצים, ואתה יכול להיות יותר קשוב או להגיע לפשרות מה שרוצים. הכל קביל והגיוני, וכל עוד מדובר בנקודות קטנות יחסית, זה לא נורא אם היא לא תלבש מה שאתה היית לובש לו היית בת, וכן להיפך. אם יש קשר טוב וחיבור אמיתי, יש גם זוגות מעורבים שחיים טוב (אני מניח את זה כאקסיומה) והכל בסדר.

הבעיה שלי עם התיאור שלך, ואני "מאשים" בעיקר אותך (או בשפה מנומסת יותר: אני מטיל את האחריות לאירוע, בעיקר עליך), זה שההחלטות האלה חייבות לבוא מתוך החלטה משותפת ורצון משותף.

אתה מראש היית צריך לבדוק נתונים כאלה, ולקבל עליהם החלטה מושכלת בלי "אקדח ברקה" כשאתה בין דייטים וצריך להחליט מהר. גם אם לא ביררת, שב עם עצמך ותחליט. לא מדובר בדברים בשמים, אבל בהחלט כן מדובר בדברים רציניים על הבית והחינוך של הילדים שלך. אתה לא אמור להגיע למצב שאתה שומע את זה באמצע דייט וצריך להחליט תוך כמה שעות/ימים.

וכאן אני כותב לך. תיזהר מאוד, בין אם זו בעיה שלך או התנהלות שלה. אל תעמיד את עצמך במצב שככה מתקבלות החלטות. אתה עלול למצוא את עצמך מוותר פעם אחר פעם, ובעצם מובל על ידי הרצונות שלה, שהיא זורקת החלטה ואתה כמעט מוכרח להגיד כן (כי תמיד זה "רק" כיסוי ראש ו"רק" בית ספר מעורב... ואז אתה פשוט בולע עוד ועוד צפרדעים בלי יכולת להתנגד). זה יזיק לך מאוד בהמשך.

תחשוב על זה, עם או בלי קשר לסיטואציה הזו.

המון הצלחה אח יקר!!!

אכן, קשה  לאישה לוותר על השיער. זה משפיע מאוד על הנראות. עם זאת, זה לא אומר שאתה צריך לוותר על עקרון שחשוב לך. יש המון בחורות שכן רוצות לשים כיסוי ראש

כנל בענייני חינוך. גם אם זו דאגה עתידית כביכול, יש דברים שאפשר לוותר יליהם ויש דברים שלא. אתה זה שמחליט בסוף אבל לא חייב חהישאר רק כי הגענו למצב מתקדם

לא הייתי מורידה בהינף יד, אבל תתייעץ עם הרב שלך

אם זה משהו שיכול מאוד להפריע, אז חבל להתקדם קדימה. גם אם תקשורת זה דבר חשוב, וגם זרימה, זה לא אומר שהשאר לא. אפשר גם וגם.

לפעמים דווקא האכזבות האלה הן אלה שמעיבות על התקשורת והזרימה בסוף,לנראות החיצונית יש משמעות מסוימת והיא מייצגת אותנו. גם אם זו אשתך ולא אתה, זה משפיע ומי שאומר שלא לדעתי משקר (זה נכון שיש זוגות שאחרי שנים השתנה המצב אצל אחד מבני הזוג. אבל זה שונה לבחור בזה מראש כשזה משו שאתה לא מעוניין בו,מאשר להבין שהבחירה להישאר בעת שינוי כזה או אחר אחרי אי אילו שנים וזמן ביחד וילדים מורכבת יותר ממתאים לי או לא) . וזה בסדר שלא יזרום לך אישה שנמצאת ברמה רוחנית שונה משלך גם אם כל השאר בסדר

למה להכניס שיקולים דימוינויים של אם ואז ועל פיהם לקבוע.

יכול להיות שהיא תרצה חינוך מעורבב לא כמו שהורגלת וזה בסדר

כשיגיע הגשר תחצו אותו ביחד ותקבלו החלטות שמוסכמות על שתיכם

כיסוי ראש למחצה שליש ורביע, זה שלה.

לא שלך, הגבר הוא לא המחנך ולא הרב הפוסק של אישתו.

הלא היא חברתך אשת בריתך

לומדים לצלוח את הקונפליקטים ביחד.

חשוב לציין שגם אתה לא יכול לחתום שתשאר אותו הדבר : תרצה חינוך תורני ותלך עם כיפה פאות וציציות

החיים דינמיים.הכי חשוב לשמור על הכבוד ההדדי  ןהשלום. שתזכו להקים בית שמח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.