להגיע לשלב של קרוב לחתונה ולהפיל את זה על כסרש חלקי זו לדעתי טיפשות ובעיה שלך שלא בדקת לפני כן.

אם זה ממש קריטי לך שהילדים ילמדו בנפרד עד כיתה ד' זה שונה מ"לגיטימי" כמו שכתבת.

לדעתי תקשורת ומוכנות להתגמש יותר חשובים מעקרונות כאלה ואחרים שעכשיו דברתם עליהם. קח בחשבון ששניכם תשתנו עם השנים ומה שחשוב לכם כרגע ישתנה בהמשך.

יכולה לספר על עצמי שגדלתי במקום מעורב (דתיים-חילוניים) ותמיד חשבתי שזה הכי טוב אבל אחרי שגרנו באופן זמני במקום שהיו בו רק דתיים היה לי די קשה לעבור למקום מעורב ובעלי לא הבין למה אני מבואסת הרי זה מה שמראש רציתי…

ואתה יכול גם להתייעץ עם רבניך או דמויות אחרות חינוכיות שאתה סומך עליהם.

תרגע, תקח את הזמן תחשוב. זה עניין של סדרי עדיפות וקדימות של ערכים מסויימים על פני ערכים אחרים.

והיא צודקת שאתה לא מבין את האתגר שלה בתור גבר.

ועדיין, אתה יכול להחליט שאתה מטיל על זה ווטו, גם אם אתה לא מבין ולעולם לא תבין - זכותך המליאה. זה בכלל לא קשור לאם אתה שופט אותה או לא.

אם זה ממש מפריע לו ברמה שלא יסכים אז להגיד לה לפני חתונה

כי להטיל ווטו כגבר נשוי על לבוש של אישה זה מורכב ולדעתי לא נכון.

אפשר להסביר אפשר לבקש אבל בסוף ההחלטה של כל אחד על הלבוש ועל קיום המצוות היא שלו

כמו שאישה לא יכולה להכריח את בעלה להתפלל 3 תפילות במניין לצורך העניין אבל כן יכולה להגיד לפני חתונה שזה קריטי לה בבן זוג שמחפשת.

וזו כמובן רק דעתי האישית

ובכוונה לא מתייחסת לנושא השרשור. לדעתי זה נושא לייעוץ אמיתי ולא רק בפורום

בהצלחה

יכול מאוד שבעיינה היא התפשרה גם מאוד שהיא לוקחת מישהו כביכול קיצוני ..

זה לא רק צד אחד זה לשניהם קשה

בשרשור הקודם התפלאנו איך הנושא עוד לא עלה. כעת מסתבר לי שאצלי שהדברים היו מאוד ברורים - נושא החינוך עלה מוקדם. אם זה רק 'התרגלת כך אך לא באמת ברור למה' מובן שזה נדחה.

הנושא השני הוא מורכב - מצד אחד, באמת זה נסיון של האשה ולא בטוח שגבר מבין מה זה. בוודאי שכל אחד - אינו המנהל או הבוס של בן/בת הזוג. מצד שני, הלבוש של האשה הוא היצוג של הבית והמשפחה ומסר חינוכי מהותי לילדים. לכן מעיקר הדין אישה שיוצאת עם שיער גלוי, זה שיקול לכפיית גט בלי כתובה. לא שאני ממליץ לעשות זאת ולא שבית דין היום ימהרו - כשכבר נשואין בטוב בדור המסובך הזה, מומלץ להחזיק ככל האפשר, אבל כן, להכנס על דעת זה זה בעייתי, בדיוק כמו שבעייתי להכנס על דעת שכרגע היא אוכלת כשר, אבל אם בהמשך יתחשק לה להכין צ'יזבורגר אל תתערב לה במטבח...

היות שאתם כבר זמן משמעותי בקשר, ממליץ לא למהר לחתוך, אלא לקחת את הפערים שעלו לבירור אישי ומשותף, אפשר בלימוד, אפשר להתייעץ עם תלמיד חכם שמבין וכו'.

בהצלחה

אמנם, אינני מסכים לגבי האמירה החריפה על כיסוי ראש שאיננו מלא וחושב שיש מקום רב להקל בנושא ויש על מי לסמוך, אבל אמירותיך כתובות יפה ומעלות נקודות חשובות לדעתי.

מי שהולכת לפי פוסק הלכה מובהק (במקום שאין זה פריצת המנהג המקובל) היא בסדר גמור. לא לזה התייחסתי.

עריכה: קראתי שוב, מבין שהקפיץ שכתבתי "שיער גלוי" - אז להבהיר, התכוונתי "שיער פרוע", כלומר מה שע"פ ההלכה צריך להיות מכוסה.

(למרות שספציפית אשתי הולכת מכוסה לגמרי. לא לזה כיוונתי.)

1. ממליץ לחשוב אם היית רוצה להמשיך בהינתן שהיא לא תשנה את מה שהיא חושבת הן ביחס לחינוך והן ביחס לכיסוי ראש. אל תתחתן עם מישהי על דעת זה שהיא תשתנה.

2. האם אתה רואה מוכנות מצידה להתפשר על משהו בשבילך? לא כי צריך שדווקא כאן היא תשתנה, אלא כי קשר דורש הדדיות ומוכנות משני הצדדים לוותר גם על דברים חשובים.

שעשויה להתגלות ביתר שאת במהלך חיי הנישואין. כגון: 'רוצה חינוך מעורב, לא סגורה על כיסוי ראש, רוצה מניין שוויוני, תחי הרבנית מלכה פיוטרקובסקי' וכד'. לא לכולם זה מתאים 😄

ואת זה כדאי שהוא יברר מולה בתקשורת ושיח כנה, ואחר כך שיחשבו ביחד ולחוד אם בהינתן התשובות זה מתאים להם או לא.

אני חושב שצריך לראות הן את המוכנות להתגמש והן שהערכים דומים מספיק שאפשר לחיות יחד עם ההבדלים בצורה טובה

כמו שאמרו פה כדאי מאוד לברר דברים כאלה לפני...

ונניח שהיא תסכים איתך עכשיו

אבל כשזה יגיע למעשה היא תחזור לדעתה העכשווית?

ונניח תפגוש מישהי שדעתה כדעתך

ובחלוף השנים ישתנו אצלה דברים?

את לא חושבת שבדברים משמעותיים (זה משתנה בין אנשים) כדאי לבחון אם יש הסכמה כעת למרות שזה יכול להשתנות?

ועוד שאלה די דומה:

אם אני מניח שהרבה דברים יכולים להשתנות, אלו דברים לדעתך הם משמעותיים לבדוק תוך כדי שיוצאים כדי להבין אם יש התאמה?

הדבר היחיד שמהותי לבחון לעומק

זה את היכולת לתקשר.

להביא דעות, להקשיב.

כי בסופו של דבר, בחיים עצמם, מליון דברים שהיו נראים לנו דיל ברייקר- הופכים ללא מהותיים.

הדבק שבאמת מחבר, מעבר לאהבה ומעבר לשיקולים שכליים ורגשיים שלכולם יש מקום

זאת התקשורת.

ומה שמציק לי במה שכתב הפותח - זה בדיוק זה.

חוסר תקשורת. חוסר הבנה מה זאת תקשורת זוגית או מה זאת זוגיות בכלל.

(גילוי נאות: באתי מהעולם החרדי, מכירה את עולם הכיפות הסרוגות על רוב גווניו, גרושה פעמיים, יוצאת בשאלה וחיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי) 

היא לא חזות הכל. אולי לך זה מאוד חשוב וזה קנה המידה שלך, אבל לא של כולם.

נקצין בכוונה לצורך הדיון - נניח שמצא גויה עם תקשורת מדהימה, האם גם אז נגיד שזה הכי חשוב?

ועדיין,

ממרום שנותי

מהזוגות שאני מלווה

מהאנשים שסביבי ולא רק

ובעיקר מהניסיון

מה שבאמת חשוב, בנקודת המבחן של החיים עצמם

זה תקשורת זוגית.

זה היכולת להביא את הנפש שלך גלויה ולהכיל את האחר.

כשזוג מגיע לטיפול,

הם לא באים בגלל שהוא או היא שינו את הדרך, לצורך הדוגמא

אלא כי הם לא מצליחים לתקשר את זה.

וכן, זה בסיס של הבסיס של הבסיס

שעליו הכל נבנה. 

שוב.

לרגע לא הפחתתי מהחשיבות של שאר הפרמטרים, ובהחלט יש לכל אחד את הקווים האדומים שלו, (גם בנישואים יש קווים אדומים)

ועדיין אני אחזור ואומר שאם אין תקשורת זוגית תקינה, אין זוגיות. וממילא כל השאר מתנדף ברוח.

וכן, מהותה של זוגיות זה תקשורת בין שניים.

מה הם מתקשרים- כל זוג והדברים שחשובים לו, מהותיים בעיניו. אבל אם יהיו לך דברים מהותיים ולא תדע לתקשר אותם,

תישאר עם המהותי ובלי זוגיות. 

מוסיפה פה בעריכה, כי נכנסתי לכרטיס שלך וקראתי תגובות קודמות בשרשורים ישנים, ונראה שאתה בורח ממש מתקשורת זוגית בטענה שזאת לא המהות. חבל. ככה לא מתקדמים בחיים. 

את דומה לרופא רגליים שטוען שכל הבעיות בעולם הם ברגליים והראיה? לכל מי שמגיע אליו כואבת הרגל...

תקשורת היא כלי חשוב מאוד. היא לא מחליפה מהות, ערכים, כיוון, דרך חיים וכו'.

מי שמגיע אליך ככל הנראה כבר מיושר ברמה כזו או אחרת עם כל הנ"ל ובאמת צריך עזרה בלתקשר את זה.

למה הכותרת נקרעת מצחוק? כי נראה שסימנת את המטרה ואז ירית את החץ. אין לי מושג מאיפה הבאת את זה שאני" בורח מתקשורת זוגית".

ומילה אחרונה לסיום - אני בטוח שאת אחלה" מגשרת תהליכים ומתאמת הורים"( מה שזה לא יהיה). את לא מקור הידע בעולם. לא את קובעת מה הדרך "להתקדם בחיים". 

ללעוג לאחרים, בעלי ניסיון וכנראה מבוגרים ממך, שעברו וחוו דבר ושניים בחיים,

רק כי אתה לא מסוגל להיות בעמדה של תקשורת - וואלה בהצלחה לאשתך העתידית. 

וכך אגב, כל אישה.

נשים הן מראה לגבר שלהן.

אם אתה בוחר לזלזל, תקבל את אותו היחס. ואין קשר לבגרות שלי.

כן. אני אזלזל בצורה מפורשת באדם שהאגו שלו קודם להבנה.

מהלך העניינים:

1.טענת טענה.

2. חלקתי עליך בצורה מנומקת.

3. ענית "ממרום שנותיך" תוך כדי ניסיון לגמד את מי שמולך בלי לענות עניינית לטענה.

4. עניתי שוב בצורה עניינית מדוייקת, בלי להכביר במילים. כמו גבר. את אמורה לדעת איך גברים מתקשרים, זה המקצוע שלך, לא?

על הדרך רמזתי לך שאני ממש לא צעיר ועברתי לא מעט בחיים.

5.חזרת על המנטרה שלך תוך כדי ניסיון( מגוחך) לתקוף אותי על דעות מומצאות שחלמת שאני מחזיק בהן.

6. *אני* שמתי מראה מולך להעמיד אותך במקומך. שימי לב - לא זלזלתי בך. שמתי אותך, ניסיון החיים שלך והמקצוע שלך בפרספקטיבה נכונה. כן, בדרך עוקצנית.

7.ויתרת על שמץ של העמדת פנים ופשוט עברת לניסיון להעליב אותי.

8. שוב ניסיון קצר שלי להעמיד מראה מולך. היית כנראה עסוקה במראות אחרות כדי לשים לב.

הסיבה שטרחתי בכל המגילה הזו - אולי תוציאי את הראש שלך מהקרקע ובמקום לנסות להעמיד מראות מדומיינות מול אחרים, תסתכלי קצת על עצמך. לא יזיק.

ובאמת בלי רצון להעליב - אם הייתי זקוק לייעוץ זוגי, לא הייתי מתקרב אליך. את נעולה על נקודה מאוד מסויימת ולא רואה מילימטר מסביב. לא תודה.

מבחינתי סיימתי עם הדיון הזה. השקעתי בו גם ככה יותר ממה שמגיע לרמת היחס והתגובות שלך. 
 

"חיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי" - לא כתבת נשואה...אינני שופט חלילה אבל עכשיו מאוד מובן לי למה ייעצת לבחור דנן הלא הוא פותח השרשור "לדעת לתקשר" או מה שזה לא יהיה, במילים אחרות, לזרוק את הערכים שלו והאמונה שלו כדי "לדעת לתקשר" או כדי שהגברת תעשה ככל העולה על רוחה והוא פשוט ישב ויתקשר איתה ולא יפריע לה חלילה וחס..את מהזן של הנשים שתומך בפמיניזם אני מניח, ומאוד בעד שוויון זכויות, תקני אותי אם אני טועה, אשמח מאוד לדעת שאת לא ולהתנצל.

ברור שלדעת לתקשר זה חשוב אבל באיזה מחיר? אם היא תחליט שלא שומרים טהרת המשפחה כי לא מתאים לה כמו דלא מתאים לה כיסוי ראש..והיא מעידה בפה מלא, אני אתייעץ עם בעלי אבל אני מחליטה בסוף מה לעשות..כן ממש שיא התקשורת.

תראי מה כתבת כאילו כמה זה אבסורדי

"ונניח שהיא תסכים איתך עכשיו

אבל כשזה יגיע למעשה היא תחזור לדעתה העכשווית?

ונניח תפגוש מישהי שדעתה כדעתך

ובחלוף השנים ישתנו אצלה דברים?"

ממש.."רק שאלונת" הפכת פה את כל נושא הקמת הבית והשידוכים לחוכא והיתלולא גברת, אבל שוב, אחרי שקראתי את ה-"חיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי" כל מה שעולה לי זה רק שאלונת..

מה זו זוגיות כשרה?

הדבר היחיד שאני מבין שכשר פה זה שכל האמצעים כשרים כאשר מתייעצים עם סמי הרמאי.

מסיבות מסוימות איננו נשואים, אבל אנחנו חיים יחד בהיתר הלכתי של רב.

כל השאר הן סברות כרס שלך על אדם שאתה לא מכיר ונוח לך לפרש את דברי.

לא אנסה אפילו להוכיח לך אחרת.

(והסיבה שעניתי על מה שעניתי היא מכבודו של בנזוגי שמקפיד על קלה כבחמורה) 

כתבת הכל שחור על גבי לבן, אינני יודע איזה רב יכול להתיר כרת אבל שיהיה במזל טוב.

וכמובן שמעניין אותי מהן הסיבות שאינכם יכולים להינשא, מנחש כהן אבל יכול להיות שטועה אנוכי, ואם אכן כהן הוא בן זוגך ואכן מקפיד הוא על קלה כבחמורה כדברייך, אני מקווה שאינו עולה לברך כי הוא פסול. לא דברים שלי, אם אכן בקי הוא בהלכה וכל כך מקפיד הוא ימצא לך מקור. שיהיה במזל טוב גברת.

נ.ב

ניחשתי כהן כי היה לי מקרה כזה באיזור שאני גר ופסלו אותו מלעלות וכו' וכו' והיה בלגן. קיצור שיהיה יום שמח ונפלא.

אף אחד פה לא עובר על איסורי כרת.

ואני לא חושבת שתפקידך להחליף את הרב שהתיר לנו לחיות יחד, כמה ידע שיש או אין לך.

מכאן והלאה הדיון הסתיים. 

ואינני בא להחליף שום רב בישראל חלילה. כאמור שיהיה במזל גברת.

ההחלטה איפה הילגים ילמדו ומה אשתך תלבש, זה כן נראית לי החלטה משותפת אבל לגמרי לגיטימי שתחליטו ביחד מה שרוצים, ואתה יכול להיות יותר קשוב או להגיע לפשרות מה שרוצים. הכל קביל והגיוני, וכל עוד מדובר בנקודות קטנות יחסית, זה לא נורא אם היא לא תלבש מה שאתה היית לובש לו היית בת, וכן להיפך. אם יש קשר טוב וחיבור אמיתי, יש גם זוגות מעורבים שחיים טוב (אני מניח את זה כאקסיומה) והכל בסדר.

הבעיה שלי עם התיאור שלך, ואני "מאשים" בעיקר אותך (או בשפה מנומסת יותר: אני מטיל את האחריות לאירוע, בעיקר עליך), זה שההחלטות האלה חייבות לבוא מתוך החלטה משותפת ורצון משותף.

אתה מראש היית צריך לבדוק נתונים כאלה, ולקבל עליהם החלטה מושכלת בלי "אקדח ברקה" כשאתה בין דייטים וצריך להחליט מהר. גם אם לא ביררת, שב עם עצמך ותחליט. לא מדובר בדברים בשמים, אבל בהחלט כן מדובר בדברים רציניים על הבית והחינוך של הילדים שלך. אתה לא אמור להגיע למצב שאתה שומע את זה באמצע דייט וצריך להחליט תוך כמה שעות/ימים.

וכאן אני כותב לך. תיזהר מאוד, בין אם זו בעיה שלך או התנהלות שלה. אל תעמיד את עצמך במצב שככה מתקבלות החלטות. אתה עלול למצוא את עצמך מוותר פעם אחר פעם, ובעצם מובל על ידי הרצונות שלה, שהיא זורקת החלטה ואתה כמעט מוכרח להגיד כן (כי תמיד זה "רק" כיסוי ראש ו"רק" בית ספר מעורב... ואז אתה פשוט בולע עוד ועוד צפרדעים בלי יכולת להתנגד). זה יזיק לך מאוד בהמשך.

תחשוב על זה, עם או בלי קשר לסיטואציה הזו.

המון הצלחה אח יקר!!!

אכן, קשה  לאישה לוותר על השיער. זה משפיע מאוד על הנראות. עם זאת, זה לא אומר שאתה צריך לוותר על עקרון שחשוב לך. יש המון בחורות שכן רוצות לשים כיסוי ראש

כנל בענייני חינוך. גם אם זו דאגה עתידית כביכול, יש דברים שאפשר לוותר יליהם ויש דברים שלא. אתה זה שמחליט בסוף אבל לא חייב חהישאר רק כי הגענו למצב מתקדם

לא הייתי מורידה בהינף יד, אבל תתייעץ עם הרב שלך

אם זה משהו שיכול מאוד להפריע, אז חבל להתקדם קדימה. גם אם תקשורת זה דבר חשוב, וגם זרימה, זה לא אומר שהשאר לא. אפשר גם וגם.

לפעמים דווקא האכזבות האלה הן אלה שמעיבות על התקשורת והזרימה בסוף,לנראות החיצונית יש משמעות מסוימת והיא מייצגת אותנו. גם אם זו אשתך ולא אתה, זה משפיע ומי שאומר שלא לדעתי משקר (זה נכון שיש זוגות שאחרי שנים השתנה המצב אצל אחד מבני הזוג. אבל זה שונה לבחור בזה מראש כשזה משו שאתה לא מעוניין בו,מאשר להבין שהבחירה להישאר בעת שינוי כזה או אחר אחרי אי אילו שנים וזמן ביחד וילדים מורכבת יותר ממתאים לי או לא) . וזה בסדר שלא יזרום לך אישה שנמצאת ברמה רוחנית שונה משלך גם אם כל השאר בסדר

למה להכניס שיקולים דימוינויים של אם ואז ועל פיהם לקבוע.

יכול להיות שהיא תרצה חינוך מעורבב לא כמו שהורגלת וזה בסדר

כשיגיע הגשר תחצו אותו ביחד ותקבלו החלטות שמוסכמות על שתיכם

כיסוי ראש למחצה שליש ורביע, זה שלה.

לא שלך, הגבר הוא לא המחנך ולא הרב הפוסק של אישתו.

הלא היא חברתך אשת בריתך

לומדים לצלוח את הקונפליקטים ביחד.

חשוב לציין שגם אתה לא יכול לחתום שתשאר אותו הדבר : תרצה חינוך תורני ותלך עם כיפה פאות וציציות

החיים דינמיים.הכי חשוב לשמור על הכבוד ההדדי  ןהשלום. שתזכו להקים בית שמח

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!