להגיע לשלב של קרוב לחתונה ולהפיל את זה על כסרש חלקי זו לדעתי טיפשות ובעיה שלך שלא בדקת לפני כן.

אם זה ממש קריטי לך שהילדים ילמדו בנפרד עד כיתה ד' זה שונה מ"לגיטימי" כמו שכתבת.

לדעתי תקשורת ומוכנות להתגמש יותר חשובים מעקרונות כאלה ואחרים שעכשיו דברתם עליהם. קח בחשבון ששניכם תשתנו עם השנים ומה שחשוב לכם כרגע ישתנה בהמשך.

יכולה לספר על עצמי שגדלתי במקום מעורב (דתיים-חילוניים) ותמיד חשבתי שזה הכי טוב אבל אחרי שגרנו באופן זמני במקום שהיו בו רק דתיים היה לי די קשה לעבור למקום מעורב ובעלי לא הבין למה אני מבואסת הרי זה מה שמראש רציתי…

ואתה יכול גם להתייעץ עם רבניך או דמויות אחרות חינוכיות שאתה סומך עליהם.

תרגע, תקח את הזמן תחשוב. זה עניין של סדרי עדיפות וקדימות של ערכים מסויימים על פני ערכים אחרים.

והיא צודקת שאתה לא מבין את האתגר שלה בתור גבר.

ועדיין, אתה יכול להחליט שאתה מטיל על זה ווטו, גם אם אתה לא מבין ולעולם לא תבין - זכותך המליאה. זה בכלל לא קשור לאם אתה שופט אותה או לא.

אם זה ממש מפריע לו ברמה שלא יסכים אז להגיד לה לפני חתונה

כי להטיל ווטו כגבר נשוי על לבוש של אישה זה מורכב ולדעתי לא נכון.

אפשר להסביר אפשר לבקש אבל בסוף ההחלטה של כל אחד על הלבוש ועל קיום המצוות היא שלו

כמו שאישה לא יכולה להכריח את בעלה להתפלל 3 תפילות במניין לצורך העניין אבל כן יכולה להגיד לפני חתונה שזה קריטי לה בבן זוג שמחפשת.

וזו כמובן רק דעתי האישית

ובכוונה לא מתייחסת לנושא השרשור. לדעתי זה נושא לייעוץ אמיתי ולא רק בפורום

בהצלחה

יכול מאוד שבעיינה היא התפשרה גם מאוד שהיא לוקחת מישהו כביכול קיצוני ..

זה לא רק צד אחד זה לשניהם קשה

בשרשור הקודם התפלאנו איך הנושא עוד לא עלה. כעת מסתבר לי שאצלי שהדברים היו מאוד ברורים - נושא החינוך עלה מוקדם. אם זה רק 'התרגלת כך אך לא באמת ברור למה' מובן שזה נדחה.

הנושא השני הוא מורכב - מצד אחד, באמת זה נסיון של האשה ולא בטוח שגבר מבין מה זה. בוודאי שכל אחד - אינו המנהל או הבוס של בן/בת הזוג. מצד שני, הלבוש של האשה הוא היצוג של הבית והמשפחה ומסר חינוכי מהותי לילדים. לכן מעיקר הדין אישה שיוצאת עם שיער גלוי, זה שיקול לכפיית גט בלי כתובה. לא שאני ממליץ לעשות זאת ולא שבית דין היום ימהרו - כשכבר נשואין בטוב בדור המסובך הזה, מומלץ להחזיק ככל האפשר, אבל כן, להכנס על דעת זה זה בעייתי, בדיוק כמו שבעייתי להכנס על דעת שכרגע היא אוכלת כשר, אבל אם בהמשך יתחשק לה להכין צ'יזבורגר אל תתערב לה במטבח...

היות שאתם כבר זמן משמעותי בקשר, ממליץ לא למהר לחתוך, אלא לקחת את הפערים שעלו לבירור אישי ומשותף, אפשר בלימוד, אפשר להתייעץ עם תלמיד חכם שמבין וכו'.

בהצלחה

אמנם, אינני מסכים לגבי האמירה החריפה על כיסוי ראש שאיננו מלא וחושב שיש מקום רב להקל בנושא ויש על מי לסמוך, אבל אמירותיך כתובות יפה ומעלות נקודות חשובות לדעתי.

מי שהולכת לפי פוסק הלכה מובהק (במקום שאין זה פריצת המנהג המקובל) היא בסדר גמור. לא לזה התייחסתי.

עריכה: קראתי שוב, מבין שהקפיץ שכתבתי "שיער גלוי" - אז להבהיר, התכוונתי "שיער פרוע", כלומר מה שע"פ ההלכה צריך להיות מכוסה.

(למרות שספציפית אשתי הולכת מכוסה לגמרי. לא לזה כיוונתי.)

1. ממליץ לחשוב אם היית רוצה להמשיך בהינתן שהיא לא תשנה את מה שהיא חושבת הן ביחס לחינוך והן ביחס לכיסוי ראש. אל תתחתן עם מישהי על דעת זה שהיא תשתנה.

2. האם אתה רואה מוכנות מצידה להתפשר על משהו בשבילך? לא כי צריך שדווקא כאן היא תשתנה, אלא כי קשר דורש הדדיות ומוכנות משני הצדדים לוותר גם על דברים חשובים.

שעשויה להתגלות ביתר שאת במהלך חיי הנישואין. כגון: 'רוצה חינוך מעורב, לא סגורה על כיסוי ראש, רוצה מניין שוויוני, תחי הרבנית מלכה פיוטרקובסקי' וכד'. לא לכולם זה מתאים 😄

ואת זה כדאי שהוא יברר מולה בתקשורת ושיח כנה, ואחר כך שיחשבו ביחד ולחוד אם בהינתן התשובות זה מתאים להם או לא.

אני חושב שצריך לראות הן את המוכנות להתגמש והן שהערכים דומים מספיק שאפשר לחיות יחד עם ההבדלים בצורה טובה

כמו שאמרו פה כדאי מאוד לברר דברים כאלה לפני...

ונניח שהיא תסכים איתך עכשיו

אבל כשזה יגיע למעשה היא תחזור לדעתה העכשווית?

ונניח תפגוש מישהי שדעתה כדעתך

ובחלוף השנים ישתנו אצלה דברים?

את לא חושבת שבדברים משמעותיים (זה משתנה בין אנשים) כדאי לבחון אם יש הסכמה כעת למרות שזה יכול להשתנות?

ועוד שאלה די דומה:

אם אני מניח שהרבה דברים יכולים להשתנות, אלו דברים לדעתך הם משמעותיים לבדוק תוך כדי שיוצאים כדי להבין אם יש התאמה?

הדבר היחיד שמהותי לבחון לעומק

זה את היכולת לתקשר.

להביא דעות, להקשיב.

כי בסופו של דבר, בחיים עצמם, מליון דברים שהיו נראים לנו דיל ברייקר- הופכים ללא מהותיים.

הדבק שבאמת מחבר, מעבר לאהבה ומעבר לשיקולים שכליים ורגשיים שלכולם יש מקום

זאת התקשורת.

ומה שמציק לי במה שכתב הפותח - זה בדיוק זה.

חוסר תקשורת. חוסר הבנה מה זאת תקשורת זוגית או מה זאת זוגיות בכלל.

(גילוי נאות: באתי מהעולם החרדי, מכירה את עולם הכיפות הסרוגות על רוב גווניו, גרושה פעמיים, יוצאת בשאלה וחיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי) 

היא לא חזות הכל. אולי לך זה מאוד חשוב וזה קנה המידה שלך, אבל לא של כולם.

נקצין בכוונה לצורך הדיון - נניח שמצא גויה עם תקשורת מדהימה, האם גם אז נגיד שזה הכי חשוב?

ועדיין,

ממרום שנותי

מהזוגות שאני מלווה

מהאנשים שסביבי ולא רק

ובעיקר מהניסיון

מה שבאמת חשוב, בנקודת המבחן של החיים עצמם

זה תקשורת זוגית.

זה היכולת להביא את הנפש שלך גלויה ולהכיל את האחר.

כשזוג מגיע לטיפול,

הם לא באים בגלל שהוא או היא שינו את הדרך, לצורך הדוגמא

אלא כי הם לא מצליחים לתקשר את זה.

וכן, זה בסיס של הבסיס של הבסיס

שעליו הכל נבנה. 

שוב.

לרגע לא הפחתתי מהחשיבות של שאר הפרמטרים, ובהחלט יש לכל אחד את הקווים האדומים שלו, (גם בנישואים יש קווים אדומים)

ועדיין אני אחזור ואומר שאם אין תקשורת זוגית תקינה, אין זוגיות. וממילא כל השאר מתנדף ברוח.

וכן, מהותה של זוגיות זה תקשורת בין שניים.

מה הם מתקשרים- כל זוג והדברים שחשובים לו, מהותיים בעיניו. אבל אם יהיו לך דברים מהותיים ולא תדע לתקשר אותם,

תישאר עם המהותי ובלי זוגיות. 

מוסיפה פה בעריכה, כי נכנסתי לכרטיס שלך וקראתי תגובות קודמות בשרשורים ישנים, ונראה שאתה בורח ממש מתקשורת זוגית בטענה שזאת לא המהות. חבל. ככה לא מתקדמים בחיים. 

את דומה לרופא רגליים שטוען שכל הבעיות בעולם הם ברגליים והראיה? לכל מי שמגיע אליו כואבת הרגל...

תקשורת היא כלי חשוב מאוד. היא לא מחליפה מהות, ערכים, כיוון, דרך חיים וכו'.

מי שמגיע אליך ככל הנראה כבר מיושר ברמה כזו או אחרת עם כל הנ"ל ובאמת צריך עזרה בלתקשר את זה.

למה הכותרת נקרעת מצחוק? כי נראה שסימנת את המטרה ואז ירית את החץ. אין לי מושג מאיפה הבאת את זה שאני" בורח מתקשורת זוגית".

ומילה אחרונה לסיום - אני בטוח שאת אחלה" מגשרת תהליכים ומתאמת הורים"( מה שזה לא יהיה). את לא מקור הידע בעולם. לא את קובעת מה הדרך "להתקדם בחיים". 

ללעוג לאחרים, בעלי ניסיון וכנראה מבוגרים ממך, שעברו וחוו דבר ושניים בחיים,

רק כי אתה לא מסוגל להיות בעמדה של תקשורת - וואלה בהצלחה לאשתך העתידית. 

וכך אגב, כל אישה.

נשים הן מראה לגבר שלהן.

אם אתה בוחר לזלזל, תקבל את אותו היחס. ואין קשר לבגרות שלי.

כן. אני אזלזל בצורה מפורשת באדם שהאגו שלו קודם להבנה.

מהלך העניינים:

1.טענת טענה.

2. חלקתי עליך בצורה מנומקת.

3. ענית "ממרום שנותיך" תוך כדי ניסיון לגמד את מי שמולך בלי לענות עניינית לטענה.

4. עניתי שוב בצורה עניינית מדוייקת, בלי להכביר במילים. כמו גבר. את אמורה לדעת איך גברים מתקשרים, זה המקצוע שלך, לא?

על הדרך רמזתי לך שאני ממש לא צעיר ועברתי לא מעט בחיים.

5.חזרת על המנטרה שלך תוך כדי ניסיון( מגוחך) לתקוף אותי על דעות מומצאות שחלמת שאני מחזיק בהן.

6. *אני* שמתי מראה מולך להעמיד אותך במקומך. שימי לב - לא זלזלתי בך. שמתי אותך, ניסיון החיים שלך והמקצוע שלך בפרספקטיבה נכונה. כן, בדרך עוקצנית.

7.ויתרת על שמץ של העמדת פנים ופשוט עברת לניסיון להעליב אותי.

8. שוב ניסיון קצר שלי להעמיד מראה מולך. היית כנראה עסוקה במראות אחרות כדי לשים לב.

הסיבה שטרחתי בכל המגילה הזו - אולי תוציאי את הראש שלך מהקרקע ובמקום לנסות להעמיד מראות מדומיינות מול אחרים, תסתכלי קצת על עצמך. לא יזיק.

ובאמת בלי רצון להעליב - אם הייתי זקוק לייעוץ זוגי, לא הייתי מתקרב אליך. את נעולה על נקודה מאוד מסויימת ולא רואה מילימטר מסביב. לא תודה.

מבחינתי סיימתי עם הדיון הזה. השקעתי בו גם ככה יותר ממה שמגיע לרמת היחס והתגובות שלך. 
 

"חיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי" - לא כתבת נשואה...אינני שופט חלילה אבל עכשיו מאוד מובן לי למה ייעצת לבחור דנן הלא הוא פותח השרשור "לדעת לתקשר" או מה שזה לא יהיה, במילים אחרות, לזרוק את הערכים שלו והאמונה שלו כדי "לדעת לתקשר" או כדי שהגברת תעשה ככל העולה על רוחה והוא פשוט ישב ויתקשר איתה ולא יפריע לה חלילה וחס..את מהזן של הנשים שתומך בפמיניזם אני מניח, ומאוד בעד שוויון זכויות, תקני אותי אם אני טועה, אשמח מאוד לדעת שאת לא ולהתנצל.

ברור שלדעת לתקשר זה חשוב אבל באיזה מחיר? אם היא תחליט שלא שומרים טהרת המשפחה כי לא מתאים לה כמו דלא מתאים לה כיסוי ראש..והיא מעידה בפה מלא, אני אתייעץ עם בעלי אבל אני מחליטה בסוף מה לעשות..כן ממש שיא התקשורת.

תראי מה כתבת כאילו כמה זה אבסורדי

"ונניח שהיא תסכים איתך עכשיו

אבל כשזה יגיע למעשה היא תחזור לדעתה העכשווית?

ונניח תפגוש מישהי שדעתה כדעתך

ובחלוף השנים ישתנו אצלה דברים?"

ממש.."רק שאלונת" הפכת פה את כל נושא הקמת הבית והשידוכים לחוכא והיתלולא גברת, אבל שוב, אחרי שקראתי את ה-"חיה בזוגיות כשרה עם אדם דתי" כל מה שעולה לי זה רק שאלונת..

מה זו זוגיות כשרה?

הדבר היחיד שאני מבין שכשר פה זה שכל האמצעים כשרים כאשר מתייעצים עם סמי הרמאי.

מסיבות מסוימות איננו נשואים, אבל אנחנו חיים יחד בהיתר הלכתי של רב.

כל השאר הן סברות כרס שלך על אדם שאתה לא מכיר ונוח לך לפרש את דברי.

לא אנסה אפילו להוכיח לך אחרת.

(והסיבה שעניתי על מה שעניתי היא מכבודו של בנזוגי שמקפיד על קלה כבחמורה) 

כתבת הכל שחור על גבי לבן, אינני יודע איזה רב יכול להתיר כרת אבל שיהיה במזל טוב.

וכמובן שמעניין אותי מהן הסיבות שאינכם יכולים להינשא, מנחש כהן אבל יכול להיות שטועה אנוכי, ואם אכן כהן הוא בן זוגך ואכן מקפיד הוא על קלה כבחמורה כדברייך, אני מקווה שאינו עולה לברך כי הוא פסול. לא דברים שלי, אם אכן בקי הוא בהלכה וכל כך מקפיד הוא ימצא לך מקור. שיהיה במזל טוב גברת.

נ.ב

ניחשתי כהן כי היה לי מקרה כזה באיזור שאני גר ופסלו אותו מלעלות וכו' וכו' והיה בלגן. קיצור שיהיה יום שמח ונפלא.

אף אחד פה לא עובר על איסורי כרת.

ואני לא חושבת שתפקידך להחליף את הרב שהתיר לנו לחיות יחד, כמה ידע שיש או אין לך.

מכאן והלאה הדיון הסתיים. 

ואינני בא להחליף שום רב בישראל חלילה. כאמור שיהיה במזל גברת.

ההחלטה איפה הילגים ילמדו ומה אשתך תלבש, זה כן נראית לי החלטה משותפת אבל לגמרי לגיטימי שתחליטו ביחד מה שרוצים, ואתה יכול להיות יותר קשוב או להגיע לפשרות מה שרוצים. הכל קביל והגיוני, וכל עוד מדובר בנקודות קטנות יחסית, זה לא נורא אם היא לא תלבש מה שאתה היית לובש לו היית בת, וכן להיפך. אם יש קשר טוב וחיבור אמיתי, יש גם זוגות מעורבים שחיים טוב (אני מניח את זה כאקסיומה) והכל בסדר.

הבעיה שלי עם התיאור שלך, ואני "מאשים" בעיקר אותך (או בשפה מנומסת יותר: אני מטיל את האחריות לאירוע, בעיקר עליך), זה שההחלטות האלה חייבות לבוא מתוך החלטה משותפת ורצון משותף.

אתה מראש היית צריך לבדוק נתונים כאלה, ולקבל עליהם החלטה מושכלת בלי "אקדח ברקה" כשאתה בין דייטים וצריך להחליט מהר. גם אם לא ביררת, שב עם עצמך ותחליט. לא מדובר בדברים בשמים, אבל בהחלט כן מדובר בדברים רציניים על הבית והחינוך של הילדים שלך. אתה לא אמור להגיע למצב שאתה שומע את זה באמצע דייט וצריך להחליט תוך כמה שעות/ימים.

וכאן אני כותב לך. תיזהר מאוד, בין אם זו בעיה שלך או התנהלות שלה. אל תעמיד את עצמך במצב שככה מתקבלות החלטות. אתה עלול למצוא את עצמך מוותר פעם אחר פעם, ובעצם מובל על ידי הרצונות שלה, שהיא זורקת החלטה ואתה כמעט מוכרח להגיד כן (כי תמיד זה "רק" כיסוי ראש ו"רק" בית ספר מעורב... ואז אתה פשוט בולע עוד ועוד צפרדעים בלי יכולת להתנגד). זה יזיק לך מאוד בהמשך.

תחשוב על זה, עם או בלי קשר לסיטואציה הזו.

המון הצלחה אח יקר!!!

אכן, קשה  לאישה לוותר על השיער. זה משפיע מאוד על הנראות. עם זאת, זה לא אומר שאתה צריך לוותר על עקרון שחשוב לך. יש המון בחורות שכן רוצות לשים כיסוי ראש

כנל בענייני חינוך. גם אם זו דאגה עתידית כביכול, יש דברים שאפשר לוותר יליהם ויש דברים שלא. אתה זה שמחליט בסוף אבל לא חייב חהישאר רק כי הגענו למצב מתקדם

לא הייתי מורידה בהינף יד, אבל תתייעץ עם הרב שלך

אם זה משהו שיכול מאוד להפריע, אז חבל להתקדם קדימה. גם אם תקשורת זה דבר חשוב, וגם זרימה, זה לא אומר שהשאר לא. אפשר גם וגם.

לפעמים דווקא האכזבות האלה הן אלה שמעיבות על התקשורת והזרימה בסוף,לנראות החיצונית יש משמעות מסוימת והיא מייצגת אותנו. גם אם זו אשתך ולא אתה, זה משפיע ומי שאומר שלא לדעתי משקר (זה נכון שיש זוגות שאחרי שנים השתנה המצב אצל אחד מבני הזוג. אבל זה שונה לבחור בזה מראש כשזה משו שאתה לא מעוניין בו,מאשר להבין שהבחירה להישאר בעת שינוי כזה או אחר אחרי אי אילו שנים וזמן ביחד וילדים מורכבת יותר ממתאים לי או לא) . וזה בסדר שלא יזרום לך אישה שנמצאת ברמה רוחנית שונה משלך גם אם כל השאר בסדר

למה להכניס שיקולים דימוינויים של אם ואז ועל פיהם לקבוע.

יכול להיות שהיא תרצה חינוך מעורבב לא כמו שהורגלת וזה בסדר

כשיגיע הגשר תחצו אותו ביחד ותקבלו החלטות שמוסכמות על שתיכם

כיסוי ראש למחצה שליש ורביע, זה שלה.

לא שלך, הגבר הוא לא המחנך ולא הרב הפוסק של אישתו.

הלא היא חברתך אשת בריתך

לומדים לצלוח את הקונפליקטים ביחד.

חשוב לציין שגם אתה לא יכול לחתום שתשאר אותו הדבר : תרצה חינוך תורני ותלך עם כיפה פאות וציציות

החיים דינמיים.הכי חשוב לשמור על הכבוד ההדדי  ןהשלום. שתזכו להקים בית שמח

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳