הבת שלי עולה לכיתה ז'.
החברות שלה החליטו היום לנסוע ביחד למרכז המסחרי (מחוץ לישוב, נסיעה באוטובוס), לשבת ביחד בקצפת.
היא מאוד רצתה להצטרף, אז אחרי התלבטות קצרה הרשינו לה.
(כבר יצא לה כמה פעמים לנסוע באוטובוס לבד, לפגוש את אחותי בירושלים. אבל פה זה קצת יותר לשחרר אחריות, בלי דמות מבוגרת שנמצאת איתן).
דיברתי איתה מראש לגבי החזרה, הסתכלנו מתי יש אוטובוסים חזרה, ואמרתי לה שתשים לב, כי אם מפספסים את האוטובוס שהגיוני לחזור בו, האוטובוס הבא שמגיע לישוב הוא אחרי שעה ו-40 דקות. ואני לא רוצה עדיין שהוא תיסע בטרמפים (היא הסכימה ואמרה שיש לה רק שתי חברות שההורים שלהם מרשים להן כבר לנסוע בטרמפים).
אחר כך כשהן היו שם, הסתכלתי בקבוצת וואטסאפ שבה הן תיאמו את הנסיעה (היא נמצאת בטלפון שלי).
ראיתי שהיה שם דיון שלם ובנות התעקשו לא לקבוע מתי חוזרים, אלא שהכי טוב 'לזרום'.
ואני יודעת שהיא שקטה יחסית ולא תתחיל להתווכח איתן, או להגיד להן שצריך כבר לחזור.
אז תיארתי לעצמי מראש שזה עשוי להיות בעייתי מבחינת החזרה.
ואכן בסוף היא התקשרה מהישוב (מפלאפון פשוט שנתתי לה ליציאה) להודיע שהיא חזרה בטרמפ עם מישהי שאנחנו מכירים, והכל בסדר...
אז קצת כעסתי. אמרתי לה שלא לזה נתנו את הרשות שלנו. והיא היתה צריכה להתקשר קודם כדי לשאול אותי, ולא להודיע רק בדיעבד.
ואמרתי גם שזה ישפיע על ההחלטה שלנו בפעם הבאה אם להרשות לה לנסוע, כשאני יודעת שאני לא באמת יכולה לסמוך על זה שהיא נוסעת לפי הכללים שלנו.
והיא התעצבנה ואמרה שאני בכלל לא מבינה מה קרה ולא יודעת מה היה...
ואחר כך היא גם סיפרה יותר בפירוט שאחרי שהן היו בקצפת הן הלכו עם חברה לקנות משהו שהיא היתה צריכה, ואחר כך נכנסו לעוד חנות להסתכל, ואז פתאום גילו שהם פספסו את האוטובוס (ואני אמרתי שהן לא תכננו מראש ובדרך כלל כשבודקים מראש מתי האוטובוס אז לא מפספסים אותו בטעות).
ברור לי שזה היה סיטואציה שהיא באמת לא ממש ידעה מה לעשות בה. היה שם לחץ חברתי, והיא לא ידעה להתמודד.
ואני תוהה מה התפקיד שלנו פה. לדבר על זה שוב? (איך ומה להגיד?) לא להרשות בפעם הבאה? (עד מתי?)
(מי שמזהה אותי - לא נורא. כותבת מאנונימי מפאת כבודה של הבת שלי, ושלא יישאר בכרטיס...)
