מתחילת התהליך רבש"ע שותף מההכנות לשידוכים ועד לחתונה עצמה מלווה ונותן הרגשה בלב מה נכון ומה לא הוא נותן לנו גם מידיי פעם גם שיעורים כואבים כדי שנתקדם והוא נותן לנו דעת והבנה מה אנחנו מחפשים בחיי נישואין 

קשר לשם שמיים זה קשר שנותנים לקב"ה להיות שותף להחלטות שהוא גם שותף בין האיש והאישה 

בהגדרה של רצון ה' אנחנו כן מבינים דברים, לדוגמא רצון ה' להניח תפילין שיהיו מרובעות שיהיו בהם ארבע פרשיות וכו' זאת ההגדרה למצווה ואיננה הטעם כמובן.

לכן כשאני שואל מה רצון ה' בזה הכוונה, למה ה' רוצה שיהיה לבנאדם טוב במערכת יחסים זוגית? מה ה' רוצה שבנאדם יביא לקשר? זאת לא שאלה של סיב כמו למה ה' ברא אותנו חסרים ושנצטרך צורך זוגיות אלא הכוונה לשאלה מעשית - מה בפועל מרבה כבוד שמיים בקשר ואיך זה מרבה?

הקב"ה שמח מהשאיפות לרומנטיקה ומכל מערכת זוגית בריאה שמתקיימת.

זה שזה גופני זה לא אומר שזה לא הקב"ה.

זה לא אומר שזה לא לשם שמיים.

לשם שמיים זה לא רק אם סובלים תוך כדי.

זוגיות של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

אהבה של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

מתייגת את @נגמרו לי השמות  האלופה שתתן יותר ידע טוב ממני.

כל הדברים שהבאת הם בהחלט נכונים ויפים אבל כאילו מימוש הצרכים שלנו הם אישיים מאוד. הם אנושיים. זה שאנחנו ממלאים אותנו זה לא אומר שאנחנו עושים לשם שמיים..

השאלה שלי, איך להשתמש בצורך האישי לטובת כבוד שמיים? אז לפני זה אני חייב לשאול - איך קשר אינטימי מרבה כבוד שמיים?

זאת שאלה שמדברת על דבר גבוה שיכול להשמע מרחף אבל היא ממש שייכת לצד המעשי

הוא הוא רצון השם.

קשר בין בני זוג בהיתר - הוא קדוש ונעלה.

כך אני רואה את זה.

בטוחה שליעל יהיה הרבה יותר מה לפרט בענין.

את מרגישה את זה? רואה את זה במציאות? איפה הקדושה?

לא נשמע לי עמוק מידי.

הקב"ה חפץ בזוגיות של אנשיו.

הוא ברא אותנו בנפרד וחפץ בחתונה של זוג.

חתונה זה דבר קדוש.

שלושה שותפים באדם. אביו אימו והקב"ה.

 הקב"ה נוכח ממש. חלק מהסיפור.

בטוחה שיש ממש הדרכות והסברים הרבה יותר ממוקדים ממני.

מרגישה שלי זה ברור ובסיסי אבל לא מצליחה לספיק לתמלל לך את זה בצורה ברורה ועם הסברים מאיפה אני יודעת את זה, ולא סתם הרגשות.

מקווה שיהיה פה חבר'ה עם יותר ידע בכיוון שיתנו לך את המידע.

אם לא אני אנסה לחפש יותר ממוקד.

חושבת שבגלל שיש כל כך הרבה הרחקות כדתיים וחרדים לנו, כל עוד אנחנו רווקים,

אז כל הענין נתפס כשלילי וגופני ופיזי.

ולעכל את זה שאם נשואים זה פשוט נהיה קדוש, זה קצת תהליך...

כאילו זה צורך אנושי, אז להתנהג לזה כמו לכל צורך אנושי וזהו?

כיף לי לצאת לדייט

כיף לי להיות עם אשתי

כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר?

גם השמירה כמובן.

ברמה כזאת או אחרת.

יודעת נגיד שאם יש לי רעין לזוג שיכול להתאים,

אבל אני יודעת שהם לא ישמרו טהרה,

אני כן צריכה להכיר בינהם מבחינת התורה.

כי עצם זה שיהיו נשואים זה חיובי וטוב.

שיהיה בית בישראל.

אז בטח שפי כמה כשאנחנו מדברים על זוג דתי ששומר טהרה,

מכבד אחד את השני,

מגדלים ילדים לקדושה ותורה,

מקיימים מצוות.

אבל עצם זה שאנחנו בזוגיות בטהרה זה זה.

כמו שלא נגמר כאן.

מתחיל? כן.

נגמר בטח אי שם בכוונות רש"ש. לא יודעת איפה.

אבל בטוחה שעצם הנישואים והאינטימיות והאהבה הפורחת של זוג טהור זה קדוש ומדהים.

מדהימה

❤

על התיוג והמילים הטובות ומחממות הלב ❤

כתבת מדהים, מצטרפת לכל מילה שלך!

(ועניתי למטה 🙏)

בקשר זוגי

אבל תוריד את זה גם לעולם המעשה, כי השאלה מכוונת בסוף לעניין המעשי. מה ההבדל בין עבוד ה' לאשר לא עבדו בעניין הזה

אני מנסה לתמלל ואין לי מספיק ידע.

חיכיתי שיגיע מישהו עם ידע.

הקשר הזוגי הוא תמצית הטוב והנתינה שיכולים להיות בעולם. נתינה של אחד כלפי השני, זה גילוי השכינה

גם ברוחני וגם בגשמי-פיזי

השאיפות לרומנטיקה, מימוש הכוחות המיניים בגוף, מערכת יחסים בריאה, באים מתוך צורך בריא פשוט וטבעי. צורך אנושי.

אך כפי שאנחנו מברכים בשבע ברכות -

"שהכל ברא לכבודו"

המילה "אך" מסמנת סתירה, אך איזו סתירה יש בין זה שהרצון הטבעי שלך רוצה זוגיות, לבין זה שיש מצווה גדולה להיות בזוגיות?

אשריך שזכית שהרצון הטבעי שלך הולך במדויק עם רצון ה', אין בזה שום סתירה ושום בעיה.

אנחנו הרי יודעים שהמצוות מיועדות לעשות לנו טוב, ועם חלק מהמצוות מדובר ממש בפשט (כמו מצוות עונג שבת) ועם חלק אחר יותר קשה להבין בפשט את הטוב שיוצא לנו מהן.

אז עבור רוב רובם של בני האדם, המצוות הקשורות בזוגיות (ואהבת לרעך, קידושין, תשמיש, פריה ורבייה וכן הלאה) מסתדרות באופן מושלם עם הרצון הטבעי, בדיוק כמו שמצוות עונג שבת מסתדרת מעולה עם הרצון הטבעי להתענג. 

אצל הנוצרים למשל יחסים זוגיים נתפסים כחטא, מריה "נתעברה ללא חטא", אנשי דת קתולים לא יכולים להתחתן ולהביא ילדים.

אבל אנחנו יודעים שמדובר בהבלים, קיום העולם ושמחה בעולם וזוגיות בעולם הם הם רצון ה', ולא חלילה התנזרות מכל אלה.

אז איפה ה' בזוגיות?

אחרי שהוא ברא אותך בצורה שבה הרצון הטבעי שלך מוביל אותך לרצות לקיים מצוות, כשאתה מודה לו על זה בכל יום - אתה רואה אותו בזוגיות.

מה ההבדל בין תודעה של עובד ה' שנמצא בזוגיות לתודעה שאיננה של עובד ה'?

אפשר לנתב צורך אנושי באופן אגואיסטי, לכן זה גם אם זה לא מנוגד צריך לתת פה משהו שהוא מעבר לעניין האישי של כיף לי טוב לי וכו'

א. באופן כללי, כמו שמלמדים ילדים, אפשר לאכול כדי ליהנות מהטעם ולהיות שבע, ואפשר לאכול בשביל שיהיה לנו כוח לעשות מעשים טובים (למשל ללמוד, להתפרנס, להילחם, כל אחד לפי מדרגתו).

כך בכל מעשה שאתה עושה, אתה יכול להסתכל עליו רק בתור הנאה ואתה יכול להסתכל עליו בתור משהו עם תכלית גבוהה יותר (גם אם באמת יש בו הנאה - אין כאן כל סתירה).

ב. ספציפית בחיי הנישואים יש הרבה מאוד מעשים טובים שאינם בשביל הנאה רגעית, והם ממש מהמעלות שאנחנו צריכים להתדבק בהם בשביל להיות קרובים לקב"ה. הקרבה, ויתור, חמלה, להיות קשים לכעוס ונחים לרצות... זאת עבודה פנימית שאינה קלה לאף אחד, והיא תהיה מלווה בסיטואציות שבהן המבחן לא יהיה פשוט. 

אפילו הבאת ילדים לעולם, איננה בשביל הנאה רגעית אלא עבור קיום העולם והרצון להוסיף עוד כמה נשמות יהודיות ומתוקות לחיים כאן.

והנה שאלת מה ההבדל בין עובדי ה' לבין אלה שאינם - ואתה יכול לראות זאת באופן מובהק במספר הילדים שכל ציבור בוחר להביא לעולם. האם לעובדי ה' יש יותר כסף ולהן הם מביאים יותר ילדים? יש להם בתים גדולים יותר? יש להם עודף פנאי כי הם עובדים פחות? לא ולא ולא. אבל אצלנו הסיבה להבאת ילדים קשורה הרבה יותר לדברים גדולים, ולא רק להנאה מהילדים, מאשר במקומות אחרים.

מה שחסר בהן זה זה שהן מראות איך המערכת יחסים מכשירה לדברים אחרים שמבורכים - תיקון מידות, ילדים.

השאלה מה בפני עצמו כל כך קדוש בקשר בין איש לאישה.

רק כדי שיהיה לו יום כיף עם המשפחה

ומישהו אחר שומר שבת כי הוא עובד את ה',

פה אתה רואה את ההבדל?

זה בדיוק אותו דבר

אנחנו באנו לעולם הזה כדי לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו

לחיות בזוגיות זו הדרך לעבוד אותו עם כל המכלול של שאר המצוות

גם לאכול בשר זה טעים ורצון של הגוף שלנו וכשאנחנו אוכלים אותו בשבת או ביום טוב זה זכות כי אנחנו עובדים את ה'

כשבנאדם מבין שהחסד שלו מהקב"ה ממילא ההקשר הוא נהיה אחר לגמרי. נכון.

לא לטוב ולא לרע

כן אני גם שמתי לב

וגם תהיתי אם מותר לי להגיב למרות שאני נשואה

אבל ראיתי שהגיבו פה הרבה נשואים

אז רווקים שמפריע להם שאנחנו מגיביםה שיפתחו פורום סגור לרווקים ויגרשו משם כל אחד שמתחתן

למה שבתור רווק יפריע לי נשוי שיענה?

שירדו על מישהו שהשתמש במילה מיניות

ואמרו לו הוא נשוי וצריך להתחשב ברגשות הרווקים

אתה מגיב לי תגיב לי מכובד - לקראת נישואין וזוגיות

לרווקים אחרים פה בפורום

כנראה מפריע שנשואים עונים

אם את רואה מילה לא במקום שנכתבת בפורום את יכולה לדווח

אם את אומרת מילה לגיטימית ומשהו חושב שזה לא - שידווח.

היא צחקה על זה שהם אמרו.

וגם הם אמרו בצחוק, בעקבות השירשור הקודם שהיא צירפה לך...

שניכם באותה דעה. הכל בסדר.

מותר להתבטא כפי רצונכם לפי כללי הפורום ולא נראה שהפרת אותם.

זהו

הפריע לי שמייחסים משמעות למשהו לא משמעותי

אבל סתם יצא לי כבד

שהוא בגבול הוא דבר מבורך ..

כל אחד צריך הגדרות , ברגע שאין לך הכל מאוס.

שאתה מכוון שהזוגיות הזו תעזור לך להשתלם ולהיות טוב יותר ומבורר יותר

הוא קיים שם ברגע שאתה מתחתן וזוכה לקיים המון מצוות ששייכות אצל נשואים/ שמתקיימות בשמחה יותר מעצם זה שאתה נשוי/ מעצם זה שאתה עובד על המידות כי אתה יודע שאשתך נשלחה אלייך כדי לעזור לך לתקן את עצמך

השאיפות הרומנטיות/ מיצוי הזוגיות ברובד שבינו לבינה הוא המתקה וחסד של הקב"ה כדי שנרצה להגיע לשם וגם נהנה מזה, ונצטרך להגיע לשם, למקום של העבודה הזו כדי להיטיב אחד לשנייה ולדייק את עצמנו לצורך של הבן הזוג ולהתחבר לעצמנו מהמקום הכי יהודי שיש ולמקום הזה של קיום המצוות שתלויות בנישואין

אותי..

בכל דרכיך דעהו כמו שלמשל פירש הרב קוק במוסר אביך..

לא רלוונטי פה? לא עונה על זה?.

גם כשאדם עוסק בעניין של חול אז הוא בתודעה דתית. אבל זוגיות ומשפחה זה עניין של קודש (לפחות לפי התשובות פה). לכן זה מתאים אבל זה לא מספיק. יש פה עוד רובד.

אני חושב שאהבה רומנטית שמובילה לאהבת ה' היא האהבה הרצוייה. אהבה כזאת ממילא צריכה להיות שהדגש בה הוא האחר, בת הזוג, הרצון להשפיע, לתת, להרעיף אהבה, זה מה שבמרכז, ולא אני.

אהבה שבה אני והאשה באים לעשות רצון ה'. לא במובן הנמוך שאני לא רוצה, ואני כופה את עצמי, אלא הפוך, במובן הכי שלם, שמה שאני רוצה הוא לא סותר את רצון ה', ואני רוצה מעצמי לעשות את רצון ה'. ממילא זה פתח לכל עבודת ה' שתהיה מאהבה, מתוך חיבור והזדהות עמוקה, ולא מתוך סתירה וכפייה. הרצון לבנות בית ביחד, שזה כולל בתוכו לצעוד יד ביד, להשתנות, לתת למישהו שהוא לא אני השפעה כ"כ עמוקה וגדולה עליי, ולא לפחד, כי אני סומך עליו (עליה). והשינוי הזה כמובן, מכוון לעשיית הטוב, עשיית רצון ה'.

כדי להבין את הדבר לאשורו צריך להבין אותו בצורה מהותית ולא פונקציונאלית.

דהיינו, כל אהבה ממשית פה בעולם היא ביטוי לאהבת ה', לא כל כך פשוט להבין את זה, זה דורש חשיבה מופשטת.

כשם שבכל יחס בין אדם לחברו כך גם בנישואים.

היחס האנושי הטבעי של מידות טובות ואכפתיות הוא הבסיס והעיקר. מעבר לכך זה כבר תלוי במעלה הרוחנית של בני הזוג.

וחשוב לומר שכל מיני כוונות עליונות לכאורה בקשר של פשוטי עם הן כנראה דמיון נחמד במקרה הטוב ועשויים להזיק לקשר בריא במקרה הרע.

יש עוד מקום לפתח אותו כמובן..

לא מחפש כוונות עליונות.

להבדיל, כמו שבלימוד תורה יש לשמה, אני מחפש פה את מה ה"לשמה", דיון מאוד פשוט ומעשי ולא שייך לכוונות עליונות בדווקא.

מרגישה שיכולה לכתוב עד מחר ולא בטוח שאסיים לומר את כל מה שארצה 😊

לכן קשה לסכם בתגובה אחת את כל המהות העצומה של זה, אבל אנסה ב"ה:

א. קודם כל התשובה נמצאת בגוף השאלה כיוון שעצם המהות של קשר נישואין בין איש לאשתו הוא הוא רצון ה' והוא הוא לשם שמים והוא הוא להרבות כבוד שמיים מעצם הווייתו.

כל נישואין בין איש לאישה ביהדות מרבים כבוד שמיים בעולם. מקיימים את רצון ה', וככל שהקשר ביניהם יותר אוהב, מכבד, קרוב, עמוק, בכל רבדיו השונים – כך גם נחת הרוח והשפעת השפע העליון בהתאם.

ובפועל זה בעצם החיים עצמם.

כאשר איש אוהב את אשתו – הוא מקיים את רצון ה'. וככל שאוהבה ומכבדה ומעניק לה יותר – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

כאשר אישה אוהבת את בעלה – היא מקיימת את רצון ה'. וככל שאוהבת ומכבדת ומעניקה ומקבלת – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

ב. אולי חשובה בפני עצמה גם ההתבוננות רגע על ההגדרה והתפיסה שיש לנו על מה זה דברים שבאים מתוך "צורך בריא פשוט וטבעי, צורך אנושי" ומה הם דברים שבאים מתוך "לשם שמיים והיכן הקב"ה בכל זה".

כיוון שהקב"ה ברא את כולנו בני אדם, בשר ודם.

תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים.

הייתה שאלה מדוע לא ניתנה תורה למלאכי עליון אך הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר שהוא נותן את התורה דווקא דווקא לבני האדם.

כלומר שאנו מצווים לעבוד אותו יתברך *דווקא ומתוך האנושיות שלנו*,

מתוך החוזקות של בני האדם האנושיים וגם מתוך החולשות של בני האדם האנושיים,

מתוך המקומות שלנו שהם גם חלשים לפעמים, הכעסים, הפחדים, הלחצים, הנפילות, החולשות, האנרגיה המוגבלת, הבני אדם הלא מושלמים שאנחנו, האנושיים.

ודווקא מתוך כך ולשם כך ניתנה התורה.

ודווקא מתוך כך ולשם כך נברא העולם ונברא האדם.

כך שדווקא חיבור למקום הזה בנו, האנושי, הבריא, הטבעי, הרוצה קשר קרוב ואוהב עם אשתי/בעלי – הוא הוא קיום התורה עצמה.

הוא הוא "תורה היא וללמוד אנו צריכים".

ג. לחיות באהבה ושלום ואחדות בין איש לאשתו – זה לחיות בפועל את התורה שנייה שנייה.

זה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים בפועל את התורה.

את המהות והקיום של "ואהבת לרעך כמוך" והכי ברעייתך/אישך,

את המהות והקיום של "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ו"ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת",

את המהות והקיום של יצירת האדם בכלל – שזכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם – כאשר אנו עומדים תחת החופה אנו ממש נהיים שלם בפעם הראשונה – שני חצאי נשמות שמתאחדות ויוצרות את האדם שאנחנו, ועל כן דווקא תחת החופה (ולא בלידה למשל) מברכים את ברכת "יוצר האדם", כי אז נוצר האדם שהוא אנחנו, אני ואשתי/בעלי,

את המהות והקיום של "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד",

את המהות והקיום של "השכנת שלום בין איש לאישתו" (שנאמר שאפילו הקב"ה מוחה את שמו מעל המים חלילה ואפילו ספר תורה ימכר כדי להשכין שלום בין איש לאשתו),

את המהות והקיום של חיבור ואחדות איש ואשתו ש"אמר ר' תנחום. אמר ר' חנילאי: כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. במערבא אמרו: בלא תורה ובלא חומה. רבא בר עלא אמר: אף בלא שלום (מסכת יבמות דף ס"ב, ע"ב)

וא"ר אלעזר על אדם שאין לו אישה אינו אדם שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם",

את המהות והקיום של מצוות פרייה ורבייה וקיום העולם בפועל והבאת ילדים שהם פרי האהבה של בני הזוג ומאירים את העולם ב"ה,

את המהות והקיום של מצוות עונה, שלא לחינם נקראת דווקא *עונה* ומזכירה לנו בדיוק את המילה "עונה" של קריאת שמע בעונתה ובזמנה – ובדיוק בדיוק כפי שהמהות של קריאת שמע היא אחדות ה' – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! –

כך בדיוק גם המהות של מצוות עונה בין איש לאישתו היא אחדות הזוג.

והמילה הזו – אחדות – היא שורש הכל.

כי ה' אחד ושמו אחד.

כי הקב"ה מתגלה דרך האחדות. דרך האיחוד. דרך האחד. ייחוד ה'. אין עוד מלבדו.

וגם דרך האחדות בבריאה מתגלה שם השם בעולם ממש.

והדרגה הכי הכי גבוהה היא באמת באיחוד בין איש לאישתו. בגוף, נפש, רוח ונשמה. בהכל. זהו האיחוד הכי עליון והכי גבוה והכי שלם.

ובאמת גם בפן של חיי האישות וכל התפיסה של המיניות בין איש לאישתו ביהדות היא שזה הדבר הכי עליון וקדוש, הכי מבורך יקר וגבוה ומוריד שפע הכי גדול לעולם –

אנו רואים זאת בקודש הקודשים, המקום הכי קדוש לעם ישראל בתוך תוככי הקודש מה רואים? דווקא את הכרובים מעל ארון הברית. דווקא אותם שני כרובים בדמות איש ואשתו מעורים זה בזה! 

כן! זה מה שעם ישראל רואה על קודש הקודשים! דווקא החיבור המלא והשלם הזה – הוא הוא הכי עליון וקדוש, דווקא הוא משול לחיבור בין הקב"ה לכנסת ישראל, וזה אומר שבדיוק כך גם בפועל – כאשר איש ואשתו ביחד גם בחיי אישות בקדושה ובטהרה ביניהם לאחר חופה וקידושין – זה האיחוד והחיבור הכי גדול לעולם עצמו ממש, לכבוד שמיים ממש, לחיבור בין כנסת ישראל לקב"ה.

ורק להיות שם באהבה הזו ביניהם, באחדות הזו ביניהם, בהנאה הזו ביניהם, בביחד הזה שלהם – זו המצווה עצמה, אלו החיים עצמם, זו המהות עצמה.

ומכך כל הלכות מצוות עונה, ולהרבות דווקא השמחה, הביחד, ההנאה, האחדות שם. וככל שההנאה והקירבה בין בני הזוג יותר גדולה גם המצווה יותר גדולה.

כי זה עצם החיים. כי זה עצם החיבור בין הקב"ה לשכינה, כי זה עצם המהות. רק האחדות הזו עצמה בין איש לאשתו.

שבה מתבטאת בצורה הכי עליונה שלה אחדות ה' בעולם. זה המקום הכי גבוה.

אז אם איש אוהב את אשתו ושמח בה, ואישה אוהבת את בעלה ושמחה בו – בעצם זה ועל ידי זה הם מרבים כבוד שמיים בעולם.

אנו רואים זאת גם בשיר השירים, שמדמה את אהבת הקב"ה לכנסת ישראל לאהבת איש לאישה ובמובן הכי רומנטי ויותר – ודווקא עליו אומר לנו שלמה המלך שכל השירים קודש ושיר השירים קודש הקודשים הוא! שוב – דווקא האהבה הזו בין איש לאשתו, ובמובן הכי רומנטי ואפילו גופני שלה.

אנו רואים זאת גם בסיפור של המראות הצובאות, שהקב"ה לקח דווקא אותן כדי לבנות מהן את הכיור למשכן! שבו הכהן הגדול מיטהר!

רגע מה? בואו נבין רגע –

אותן מראות, שבנות ישראל השתמשו בהם במצרים כדי לפתות את האיש שלהן ואז מחיבורם ששה בכרס אחת ועם ישראל פרו וישרצו וירבו במאוד מאוד ובעצם בזכותן בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל כי הגברים כבר רצו לפרוש מנשותיהם בעקבות השיעבוד ודווקא הנשים עם כוחן ואמונתן ודווקא ע"י החיבור הקדוש שבין איש לאישתו וע"י אותן מראות גרמו לגאולת ישראל!

ואז מביאות הנשים את המראות למשה רבנו כדי שיבנה את המשכן, ובהתחלה משה רבנו אולי קצת מהסס אבל אז הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לו: קח את אלה, שאלה חביבין עליי במיוחד!!!

והוא באמת לוקח אותן ובונה מהן את הכיור במשכן! כלומר בואו נבין רגע – דווקא את המקום שבו האדם הכי קדוש בעם ישראל – הכהן הגדול, במקום הכי קדוש – קודש הקודשים בזמן הכי קדוש – יום הכיפורים דווקא בכיור הזה הוא *מיטהר* ידיו! דווקא ע"י הכיור שעשוי מהמראות הללו!

ובכלל לכל אורך התורה, החיבור בין בני הזוג נקרא "ידיעה", "וידע אדם את חווה אשתו", "וידע אלקנה את חנה אשתו" – ללמדנו שהחיבור הקדוש בין איש לאישתו נקרא ידיעה,

וגם "יצחק מצחק את רבקה אשתו" – שוב צחוק, הנאה, שמחה, ברכה.

כמה יחס חיובי ומואר וקדוש לחיי האישות בין איש לאשתו ביהדות.

וכותב לנו גם הרמב"ן באיגרות הקודש פרק שני: "דע כי חיבור האדם אל אשתו נחלק לשני דרכים, הדרך האחד הוא כי חיבור זה הוא עניין קדוש ונקי כשיהיה הדבר כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה. ואל יחשוב אדם כי בחיבור הראוי יש גנאי וכיעור, חלילה מזה, כי החיבור נקרא ידיעה.......

וידוע שאילו לא יהיה בדבר קדושה גדולה לא יהיו קורין לחיבור ידיעה".

ולא סתם כותב זאת הרמב"ן, אלא באיגרות *הקודש* - ללמדנו עוד כמה דבר זה קדוש ונעלה!

וכותב לנו גם הרב בר שאול במערכי לב: "הנישואין בישראל אינם חלילה בבחינת חוזה שותפות. אף לא הסכם לבבות גרידא. הנישואין לפי דת משה וישראל הם איחוד, במובן הנעלה ביותר של מושג זה. כך אמרה תורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו. ודבק באשתו. והיו לבשר אחד". לאחדות אורגנית. האישה הראשונה נלקחה מצלעו של האיש הראשון. וזוהי הדוגמא לדורות עולם. וזהו היסוד לבית הישראלי, לאותה ממלכה נפלאה ששמה משפחה".

זה פשוט לימוד מפעים כל פעם מחדש מה זו היהדות שלנו.

להבדיל אלף אלפי הבדלות מהנצרות או האיסלם – ששם בנצרות האישה זה חטא, קשר בין איש לאישה זה חטא, הכומר לא יכול לשאת אישה, אצלם מי שנושא אישה הוא "נכנע ליצריו", ובאיסלאם היחס הנוראי לנשים בכלל ו"הברית מילה" במרכאות ה' ישמור שעושים לתינוקות בנות למנוע הנאה וכו' כל זה ביהדות הוא בדיוק בדיוק להיפך!!!

כהן גדול (שלהבדיל אלף אלפי הבדלות הוא "המקבילה" לאיש הכי "קדוש" בנצרות שזה הכומר) לא יכול להיות כהן גדול ללא שהוא נשוי!

אדם לא נשוי לא נקרא אפילו אדם! כי אדם הוא איש ואשתו גם יחד!

והם לא מבינים את זה, פשוט לא תופסים את זה שם בנצרות ובכלל באומות הגויים, הם לא מבינים איך,

וזה הסוד הגדול והיופי העצום וסוד הבריאה של היהדות!

האחדות בין איש לאשתו דווקא, שזה בזמן הנכון ובמקום הנכון זה קדוש!!! לא רק "בסדר", לא רק "מותר", אלא קדוש! עליון! הכי!

החיבור אל החומר, הלקדש את ומתוך, בכל החיים היהודיים שלנו ובכל דבר – כמו ברכות הנהנין שלא סתם קרואים דווקא *נהנין*, הנאה! להנות מאוכל ולברך עליו, להנות מריח טוב בפירות ולברך עליהם, להינות מדבר חדש ולברך עליו, להינות מהעולם הזה! וכמו שנאמר שעתיד אדם ליתן דין אם לא נהנה מהעולם הזה אפילו מאיזה פרי קטן...

וכמו שפורים מלמד אותנו שדווקא הקירבה והחיבור לקב"ה מתוך שכרות אפילו, יין, שלא ידע אדם בין ברוך מרדכי לארור המן... ודרך אכילת בשר, סעודה (בכל החגים זו מצווה הבשר והיין וכו'), ויום הכיפורים שכמה קדוש הוא ונקרא כ-פורים, רק כ-פורים, הקירבה לקב"ה אפילו יותר גבוהה דווקא דרך החומר והמשתה בפורים!

ויש באמת עוד כ"כ הרבה דוגמאות... המון.

אז ב"ה נתחזק כולנו להוציא מהראש תפיסות נוצריות ששם האישה והמיניות והקשר בין איש לאישה הוא חטא - ונכניס עוד ועוד את התפיסה היהודית ששם האישה היא תפארת הבריאה והיחס בין בני זוג נשואים כדת וכדין הוא לא פחות מקדוש!

ונתחזק שעצם הפועל שלנו בעולם בחיפוש אחר אשתי יחידתי, החיפוש אחר אישי יחידי, וכמובן לאחר מציאתם חיי הנישואין השלמים איתם בקדושה וטהרה בשמחה ובשלום ובאהבה ב"ה – כל אלו הם הם רצון ה' והשכנת כבוד ה' בעולם, מימושם הוא הוא הורדת השפע הכי עליון ועצום לעולם כולו,

הוא הוא ה"וחי בהם", החיים עצמם, לחיות את התורה, תורת חיים, זה לחיות את החיים האלה בעצמם. זה לאהוב את אשתי, לחייך אליה, להכין לה כוס תה, לחשוב עליה, להעניק לה, לשמח אותה, לבנות איתה בית, חיים, וכמובן גם אישה לבעלה כנ"ל  

אחרי שראיתי שכתבת שהתשובה בגוף השאלה הבנתי עד כמה אני שואל את השאלה ממקום "רווקי".

אחדד את הדברים - השאלה לא נאמרה ממקום שמתנגד למיניות לצורך העניין, השאלה נאמרה ממקום שרואה גם את המיניות וגם את כל המכלול כעניין ניטרלי. הכוונה - עניין שאפשר להשתמש בו גם בצורה טובה וגם בצורה רעה.

בתור רווק, אני יכול לקרוא אלף פעמים את המאמרים והדברים החשובים שהבאת, אבל בתור מי שלא חווה את החיבור בין איש לאשה אז באמת מתבקש מאוד שאני לא יכול לעמוד טיב החיבור בין איש לאישה ולכן גם לא אוכל לדעת איפה ה"לשם שמיים" פה.

הנאה במישור בפרטי היא כן משוה שאני יכול להבין. ולכן אני יוכל לקבל את האמירה שיש כאן הנאה מסויימת והיא חלק מעולמו של הקב"ה ולכן טוב להשתמש גם בה במידה ובהקשר המתאים.

אבל העניין פה הוא מעבר לכך, כי יש פה עניין של קשר בין איש לאישה שההנאה והעונג וכו' נכנסים לתוכו, לכן כדי להבין את התועלת ברמה הזוגית צריך להבין מה זה להיות זוג, כדי להבין את זה צריך לחוות את זה.

מאוד התחברתי למה ש@intuscrepidam  כתב שהעניין מתייחס ל"ואהבת לרעך כמוך". יש כמה סוגים של קשרי חיים של אהבה בחיים, יש בין הורים לילדים, יש בין חברים, בין יהודים, בין אנשים.. יש בין איש לאישה. בין איש לאישה הקשר הוא גם מאוד עוצמתי וגם מאוד בחירי מה שלא קיים (לפחות לא בצורה מליאה) כמו בקשר בין איש לאשה ולכן להבין יש כאן ערך של שלום, אהבה חיבור. את הערך הזה, גם בתור רווק, אני מכיר! מכיר במעגלים שונים ומבין למה הוא מהותי ועומד בפני עצמו ללא קשר לתועלת כזו או אחר שהוא משרת. לכן, אני יכול לדמיין (וגם לראות מנקודת מבט חיצונית לסיטואציה) שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית. ממילא יש כוח ופוטנציאל יותר גדולה למערכת יחסים זוגית מאשר מערכות יחסים אחרות.

אפשר כמובן להעמיק עוד בעניין ולהבין שאהבת ה' היא מושפעת ומשפיעה על שאר האהבות לנו (זה דורש חשיבה מופשטת אבל זה עניין ממשי מאין כמותו).

אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי.

להתבוננות, לעומק, לחיבור,

ב"ה תזכה להשתמש בתכונות הברוכות הללו גם על ועם אשתך היקרה ולהתבונן גם בטוב שבה ובקשר, להעמיק בטוב שבה ובקשר, ובחיבור משורש נשמתכם ב"ה.

זכות גדולה ב"ה.

וזה מדהים המהלך שעשית כאן כדי להעמיק בהבנה שלך ובחיבור לדברים בפועל מתוך מקומך גם בהווה,

ובעיקר את דבריך שע"י אותה התבוננות והעמקה הגעת לדיוק שמתיישב בראש ובלב שלך ובכלל של המציאות, כפי שכתבת: "שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית",

וכן "אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי."

איזה יופי של דברים ומהלך והבנה ועומק! אכן, גילוי אחדות ה' שהוא יתברך אחד ושמו אחד וכל האיחוד והאחדות הזו יכולה להתגלות בכל הרבדים ובעוצמה הכי גדולה בין איש לאישתו, ואדם משפיע ומביע את מופע אחדות השם הגדול ביותר על ידי הקשר עם אשתו והאהבה והקירבה והאחדות והחיבור ביניהם.

וכל בריאת האדם, האיש והאישה, בצורה ביולוגית, נפשית, גופנית, רוחנית, הכל - הכל מסתכם לחיבור מופלא, להשלמה של פערים ושוני והפכים ואחדות השוני הזה, והאיחוד ולא הפירוד, על אף ומתוך השונות וההבדלים, ופוטנציאל האיחוד דווקא שם הוא הכי עליון וגבוה וזה מלמדנו הרבה על כל השאיפה של כל הבריאה לאחדות שלמה ולקרוא בשם ה' אחד ושמו אחד!

מצטרפת גם למילים החכמות שכתבו לך לכל אורך השרשור, רציתי לכתוב גם על התגובה הזו ביתר פירוט מה שחשבתי ואז בדיוק קראתי את תגובתו זו של @נוגע, לא נוגע וממש התחברתי לכל מילה, אז מצטטת את דבריו גם כאן:

"אדרבה, אם כבר ברכת שהכל ברא לכבודו מלמדת שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' 

ונתינה 

ומידות 

ומשפחה 

וירושלים, 

ועוד דברים עמוקים ועליונים, 

אבל זה הבסיס לדעתי."

שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' ונתינה ומידות ומשפחה וירושלים, ועוד דברים עמוקים ועליונים, אבל זה הבסיס לדעתי.

וואו, כל מילה מדויקת וחשובה כ"כ

תודה רבה

קשר מכבד וזורם.

ר שלמה אמר שיראת שמים זה כנו כאב בטן אי אפשר להוכיח שיש

אז איך יודעים אם יש יראת שמים

אם האדם שמח. שמחה מעידה על תוכן פנימי ואמונה

כך לדעתי צריך להיות קשר לשמם שמיים

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳