מתחילת התהליך רבש"ע שותף מההכנות לשידוכים ועד לחתונה עצמה מלווה ונותן הרגשה בלב מה נכון ומה לא הוא נותן לנו גם מידיי פעם גם שיעורים כואבים כדי שנתקדם והוא נותן לנו דעת והבנה מה אנחנו מחפשים בחיי נישואין 

קשר לשם שמיים זה קשר שנותנים לקב"ה להיות שותף להחלטות שהוא גם שותף בין האיש והאישה 

בהגדרה של רצון ה' אנחנו כן מבינים דברים, לדוגמא רצון ה' להניח תפילין שיהיו מרובעות שיהיו בהם ארבע פרשיות וכו' זאת ההגדרה למצווה ואיננה הטעם כמובן.

לכן כשאני שואל מה רצון ה' בזה הכוונה, למה ה' רוצה שיהיה לבנאדם טוב במערכת יחסים זוגית? מה ה' רוצה שבנאדם יביא לקשר? זאת לא שאלה של סיב כמו למה ה' ברא אותנו חסרים ושנצטרך צורך זוגיות אלא הכוונה לשאלה מעשית - מה בפועל מרבה כבוד שמיים בקשר ואיך זה מרבה?

הקב"ה שמח מהשאיפות לרומנטיקה ומכל מערכת זוגית בריאה שמתקיימת.

זה שזה גופני זה לא אומר שזה לא הקב"ה.

זה לא אומר שזה לא לשם שמיים.

לשם שמיים זה לא רק אם סובלים תוך כדי.

זוגיות של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

אהבה של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

מתייגת את @נגמרו לי השמות  האלופה שתתן יותר ידע טוב ממני.

כל הדברים שהבאת הם בהחלט נכונים ויפים אבל כאילו מימוש הצרכים שלנו הם אישיים מאוד. הם אנושיים. זה שאנחנו ממלאים אותנו זה לא אומר שאנחנו עושים לשם שמיים..

השאלה שלי, איך להשתמש בצורך האישי לטובת כבוד שמיים? אז לפני זה אני חייב לשאול - איך קשר אינטימי מרבה כבוד שמיים?

זאת שאלה שמדברת על דבר גבוה שיכול להשמע מרחף אבל היא ממש שייכת לצד המעשי

הוא הוא רצון השם.

קשר בין בני זוג בהיתר - הוא קדוש ונעלה.

כך אני רואה את זה.

בטוחה שליעל יהיה הרבה יותר מה לפרט בענין.

את מרגישה את זה? רואה את זה במציאות? איפה הקדושה?

לא נשמע לי עמוק מידי.

הקב"ה חפץ בזוגיות של אנשיו.

הוא ברא אותנו בנפרד וחפץ בחתונה של זוג.

חתונה זה דבר קדוש.

שלושה שותפים באדם. אביו אימו והקב"ה.

 הקב"ה נוכח ממש. חלק מהסיפור.

בטוחה שיש ממש הדרכות והסברים הרבה יותר ממוקדים ממני.

מרגישה שלי זה ברור ובסיסי אבל לא מצליחה לספיק לתמלל לך את זה בצורה ברורה ועם הסברים מאיפה אני יודעת את זה, ולא סתם הרגשות.

מקווה שיהיה פה חבר'ה עם יותר ידע בכיוון שיתנו לך את המידע.

אם לא אני אנסה לחפש יותר ממוקד.

חושבת שבגלל שיש כל כך הרבה הרחקות כדתיים וחרדים לנו, כל עוד אנחנו רווקים,

אז כל הענין נתפס כשלילי וגופני ופיזי.

ולעכל את זה שאם נשואים זה פשוט נהיה קדוש, זה קצת תהליך...

כאילו זה צורך אנושי, אז להתנהג לזה כמו לכל צורך אנושי וזהו?

כיף לי לצאת לדייט

כיף לי להיות עם אשתי

כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר?

גם השמירה כמובן.

ברמה כזאת או אחרת.

יודעת נגיד שאם יש לי רעין לזוג שיכול להתאים,

אבל אני יודעת שהם לא ישמרו טהרה,

אני כן צריכה להכיר בינהם מבחינת התורה.

כי עצם זה שיהיו נשואים זה חיובי וטוב.

שיהיה בית בישראל.

אז בטח שפי כמה כשאנחנו מדברים על זוג דתי ששומר טהרה,

מכבד אחד את השני,

מגדלים ילדים לקדושה ותורה,

מקיימים מצוות.

אבל עצם זה שאנחנו בזוגיות בטהרה זה זה.

כמו שלא נגמר כאן.

מתחיל? כן.

נגמר בטח אי שם בכוונות רש"ש. לא יודעת איפה.

אבל בטוחה שעצם הנישואים והאינטימיות והאהבה הפורחת של זוג טהור זה קדוש ומדהים.

מדהימה

❤

על התיוג והמילים הטובות ומחממות הלב ❤

כתבת מדהים, מצטרפת לכל מילה שלך!

(ועניתי למטה 🙏)

בקשר זוגי

אבל תוריד את זה גם לעולם המעשה, כי השאלה מכוונת בסוף לעניין המעשי. מה ההבדל בין עבוד ה' לאשר לא עבדו בעניין הזה

אני מנסה לתמלל ואין לי מספיק ידע.

חיכיתי שיגיע מישהו עם ידע.

הקשר הזוגי הוא תמצית הטוב והנתינה שיכולים להיות בעולם. נתינה של אחד כלפי השני, זה גילוי השכינה

גם ברוחני וגם בגשמי-פיזי

השאיפות לרומנטיקה, מימוש הכוחות המיניים בגוף, מערכת יחסים בריאה, באים מתוך צורך בריא פשוט וטבעי. צורך אנושי.

אך כפי שאנחנו מברכים בשבע ברכות -

"שהכל ברא לכבודו"

המילה "אך" מסמנת סתירה, אך איזו סתירה יש בין זה שהרצון הטבעי שלך רוצה זוגיות, לבין זה שיש מצווה גדולה להיות בזוגיות?

אשריך שזכית שהרצון הטבעי שלך הולך במדויק עם רצון ה', אין בזה שום סתירה ושום בעיה.

אנחנו הרי יודעים שהמצוות מיועדות לעשות לנו טוב, ועם חלק מהמצוות מדובר ממש בפשט (כמו מצוות עונג שבת) ועם חלק אחר יותר קשה להבין בפשט את הטוב שיוצא לנו מהן.

אז עבור רוב רובם של בני האדם, המצוות הקשורות בזוגיות (ואהבת לרעך, קידושין, תשמיש, פריה ורבייה וכן הלאה) מסתדרות באופן מושלם עם הרצון הטבעי, בדיוק כמו שמצוות עונג שבת מסתדרת מעולה עם הרצון הטבעי להתענג. 

אצל הנוצרים למשל יחסים זוגיים נתפסים כחטא, מריה "נתעברה ללא חטא", אנשי דת קתולים לא יכולים להתחתן ולהביא ילדים.

אבל אנחנו יודעים שמדובר בהבלים, קיום העולם ושמחה בעולם וזוגיות בעולם הם הם רצון ה', ולא חלילה התנזרות מכל אלה.

אז איפה ה' בזוגיות?

אחרי שהוא ברא אותך בצורה שבה הרצון הטבעי שלך מוביל אותך לרצות לקיים מצוות, כשאתה מודה לו על זה בכל יום - אתה רואה אותו בזוגיות.

מה ההבדל בין תודעה של עובד ה' שנמצא בזוגיות לתודעה שאיננה של עובד ה'?

אפשר לנתב צורך אנושי באופן אגואיסטי, לכן זה גם אם זה לא מנוגד צריך לתת פה משהו שהוא מעבר לעניין האישי של כיף לי טוב לי וכו'

א. באופן כללי, כמו שמלמדים ילדים, אפשר לאכול כדי ליהנות מהטעם ולהיות שבע, ואפשר לאכול בשביל שיהיה לנו כוח לעשות מעשים טובים (למשל ללמוד, להתפרנס, להילחם, כל אחד לפי מדרגתו).

כך בכל מעשה שאתה עושה, אתה יכול להסתכל עליו רק בתור הנאה ואתה יכול להסתכל עליו בתור משהו עם תכלית גבוהה יותר (גם אם באמת יש בו הנאה - אין כאן כל סתירה).

ב. ספציפית בחיי הנישואים יש הרבה מאוד מעשים טובים שאינם בשביל הנאה רגעית, והם ממש מהמעלות שאנחנו צריכים להתדבק בהם בשביל להיות קרובים לקב"ה. הקרבה, ויתור, חמלה, להיות קשים לכעוס ונחים לרצות... זאת עבודה פנימית שאינה קלה לאף אחד, והיא תהיה מלווה בסיטואציות שבהן המבחן לא יהיה פשוט. 

אפילו הבאת ילדים לעולם, איננה בשביל הנאה רגעית אלא עבור קיום העולם והרצון להוסיף עוד כמה נשמות יהודיות ומתוקות לחיים כאן.

והנה שאלת מה ההבדל בין עובדי ה' לבין אלה שאינם - ואתה יכול לראות זאת באופן מובהק במספר הילדים שכל ציבור בוחר להביא לעולם. האם לעובדי ה' יש יותר כסף ולהן הם מביאים יותר ילדים? יש להם בתים גדולים יותר? יש להם עודף פנאי כי הם עובדים פחות? לא ולא ולא. אבל אצלנו הסיבה להבאת ילדים קשורה הרבה יותר לדברים גדולים, ולא רק להנאה מהילדים, מאשר במקומות אחרים.

מה שחסר בהן זה זה שהן מראות איך המערכת יחסים מכשירה לדברים אחרים שמבורכים - תיקון מידות, ילדים.

השאלה מה בפני עצמו כל כך קדוש בקשר בין איש לאישה.

רק כדי שיהיה לו יום כיף עם המשפחה

ומישהו אחר שומר שבת כי הוא עובד את ה',

פה אתה רואה את ההבדל?

זה בדיוק אותו דבר

אנחנו באנו לעולם הזה כדי לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו

לחיות בזוגיות זו הדרך לעבוד אותו עם כל המכלול של שאר המצוות

גם לאכול בשר זה טעים ורצון של הגוף שלנו וכשאנחנו אוכלים אותו בשבת או ביום טוב זה זכות כי אנחנו עובדים את ה'

כשבנאדם מבין שהחסד שלו מהקב"ה ממילא ההקשר הוא נהיה אחר לגמרי. נכון.

לא לטוב ולא לרע

כן אני גם שמתי לב

וגם תהיתי אם מותר לי להגיב למרות שאני נשואה

אבל ראיתי שהגיבו פה הרבה נשואים

אז רווקים שמפריע להם שאנחנו מגיביםה שיפתחו פורום סגור לרווקים ויגרשו משם כל אחד שמתחתן

למה שבתור רווק יפריע לי נשוי שיענה?

שירדו על מישהו שהשתמש במילה מיניות

ואמרו לו הוא נשוי וצריך להתחשב ברגשות הרווקים

אתה מגיב לי תגיב לי מכובד - לקראת נישואין וזוגיות

לרווקים אחרים פה בפורום

כנראה מפריע שנשואים עונים

אם את רואה מילה לא במקום שנכתבת בפורום את יכולה לדווח

אם את אומרת מילה לגיטימית ומשהו חושב שזה לא - שידווח.

היא צחקה על זה שהם אמרו.

וגם הם אמרו בצחוק, בעקבות השירשור הקודם שהיא צירפה לך...

שניכם באותה דעה. הכל בסדר.

מותר להתבטא כפי רצונכם לפי כללי הפורום ולא נראה שהפרת אותם.

זהו

הפריע לי שמייחסים משמעות למשהו לא משמעותי

אבל סתם יצא לי כבד

שהוא בגבול הוא דבר מבורך ..

כל אחד צריך הגדרות , ברגע שאין לך הכל מאוס.

שאתה מכוון שהזוגיות הזו תעזור לך להשתלם ולהיות טוב יותר ומבורר יותר

הוא קיים שם ברגע שאתה מתחתן וזוכה לקיים המון מצוות ששייכות אצל נשואים/ שמתקיימות בשמחה יותר מעצם זה שאתה נשוי/ מעצם זה שאתה עובד על המידות כי אתה יודע שאשתך נשלחה אלייך כדי לעזור לך לתקן את עצמך

השאיפות הרומנטיות/ מיצוי הזוגיות ברובד שבינו לבינה הוא המתקה וחסד של הקב"ה כדי שנרצה להגיע לשם וגם נהנה מזה, ונצטרך להגיע לשם, למקום של העבודה הזו כדי להיטיב אחד לשנייה ולדייק את עצמנו לצורך של הבן הזוג ולהתחבר לעצמנו מהמקום הכי יהודי שיש ולמקום הזה של קיום המצוות שתלויות בנישואין

אותי..

בכל דרכיך דעהו כמו שלמשל פירש הרב קוק במוסר אביך..

לא רלוונטי פה? לא עונה על זה?.

גם כשאדם עוסק בעניין של חול אז הוא בתודעה דתית. אבל זוגיות ומשפחה זה עניין של קודש (לפחות לפי התשובות פה). לכן זה מתאים אבל זה לא מספיק. יש פה עוד רובד.

אני חושב שאהבה רומנטית שמובילה לאהבת ה' היא האהבה הרצוייה. אהבה כזאת ממילא צריכה להיות שהדגש בה הוא האחר, בת הזוג, הרצון להשפיע, לתת, להרעיף אהבה, זה מה שבמרכז, ולא אני.

אהבה שבה אני והאשה באים לעשות רצון ה'. לא במובן הנמוך שאני לא רוצה, ואני כופה את עצמי, אלא הפוך, במובן הכי שלם, שמה שאני רוצה הוא לא סותר את רצון ה', ואני רוצה מעצמי לעשות את רצון ה'. ממילא זה פתח לכל עבודת ה' שתהיה מאהבה, מתוך חיבור והזדהות עמוקה, ולא מתוך סתירה וכפייה. הרצון לבנות בית ביחד, שזה כולל בתוכו לצעוד יד ביד, להשתנות, לתת למישהו שהוא לא אני השפעה כ"כ עמוקה וגדולה עליי, ולא לפחד, כי אני סומך עליו (עליה). והשינוי הזה כמובן, מכוון לעשיית הטוב, עשיית רצון ה'.

כדי להבין את הדבר לאשורו צריך להבין אותו בצורה מהותית ולא פונקציונאלית.

דהיינו, כל אהבה ממשית פה בעולם היא ביטוי לאהבת ה', לא כל כך פשוט להבין את זה, זה דורש חשיבה מופשטת.

כשם שבכל יחס בין אדם לחברו כך גם בנישואים.

היחס האנושי הטבעי של מידות טובות ואכפתיות הוא הבסיס והעיקר. מעבר לכך זה כבר תלוי במעלה הרוחנית של בני הזוג.

וחשוב לומר שכל מיני כוונות עליונות לכאורה בקשר של פשוטי עם הן כנראה דמיון נחמד במקרה הטוב ועשויים להזיק לקשר בריא במקרה הרע.

יש עוד מקום לפתח אותו כמובן..

לא מחפש כוונות עליונות.

להבדיל, כמו שבלימוד תורה יש לשמה, אני מחפש פה את מה ה"לשמה", דיון מאוד פשוט ומעשי ולא שייך לכוונות עליונות בדווקא.

מרגישה שיכולה לכתוב עד מחר ולא בטוח שאסיים לומר את כל מה שארצה 😊

לכן קשה לסכם בתגובה אחת את כל המהות העצומה של זה, אבל אנסה ב"ה:

א. קודם כל התשובה נמצאת בגוף השאלה כיוון שעצם המהות של קשר נישואין בין איש לאשתו הוא הוא רצון ה' והוא הוא לשם שמים והוא הוא להרבות כבוד שמיים מעצם הווייתו.

כל נישואין בין איש לאישה ביהדות מרבים כבוד שמיים בעולם. מקיימים את רצון ה', וככל שהקשר ביניהם יותר אוהב, מכבד, קרוב, עמוק, בכל רבדיו השונים – כך גם נחת הרוח והשפעת השפע העליון בהתאם.

ובפועל זה בעצם החיים עצמם.

כאשר איש אוהב את אשתו – הוא מקיים את רצון ה'. וככל שאוהבה ומכבדה ומעניק לה יותר – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

כאשר אישה אוהבת את בעלה – היא מקיימת את רצון ה'. וככל שאוהבת ומכבדת ומעניקה ומקבלת – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

ב. אולי חשובה בפני עצמה גם ההתבוננות רגע על ההגדרה והתפיסה שיש לנו על מה זה דברים שבאים מתוך "צורך בריא פשוט וטבעי, צורך אנושי" ומה הם דברים שבאים מתוך "לשם שמיים והיכן הקב"ה בכל זה".

כיוון שהקב"ה ברא את כולנו בני אדם, בשר ודם.

תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים.

הייתה שאלה מדוע לא ניתנה תורה למלאכי עליון אך הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר שהוא נותן את התורה דווקא דווקא לבני האדם.

כלומר שאנו מצווים לעבוד אותו יתברך *דווקא ומתוך האנושיות שלנו*,

מתוך החוזקות של בני האדם האנושיים וגם מתוך החולשות של בני האדם האנושיים,

מתוך המקומות שלנו שהם גם חלשים לפעמים, הכעסים, הפחדים, הלחצים, הנפילות, החולשות, האנרגיה המוגבלת, הבני אדם הלא מושלמים שאנחנו, האנושיים.

ודווקא מתוך כך ולשם כך ניתנה התורה.

ודווקא מתוך כך ולשם כך נברא העולם ונברא האדם.

כך שדווקא חיבור למקום הזה בנו, האנושי, הבריא, הטבעי, הרוצה קשר קרוב ואוהב עם אשתי/בעלי – הוא הוא קיום התורה עצמה.

הוא הוא "תורה היא וללמוד אנו צריכים".

ג. לחיות באהבה ושלום ואחדות בין איש לאשתו – זה לחיות בפועל את התורה שנייה שנייה.

זה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים בפועל את התורה.

את המהות והקיום של "ואהבת לרעך כמוך" והכי ברעייתך/אישך,

את המהות והקיום של "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ו"ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת",

את המהות והקיום של יצירת האדם בכלל – שזכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם – כאשר אנו עומדים תחת החופה אנו ממש נהיים שלם בפעם הראשונה – שני חצאי נשמות שמתאחדות ויוצרות את האדם שאנחנו, ועל כן דווקא תחת החופה (ולא בלידה למשל) מברכים את ברכת "יוצר האדם", כי אז נוצר האדם שהוא אנחנו, אני ואשתי/בעלי,

את המהות והקיום של "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד",

את המהות והקיום של "השכנת שלום בין איש לאישתו" (שנאמר שאפילו הקב"ה מוחה את שמו מעל המים חלילה ואפילו ספר תורה ימכר כדי להשכין שלום בין איש לאשתו),

את המהות והקיום של חיבור ואחדות איש ואשתו ש"אמר ר' תנחום. אמר ר' חנילאי: כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. במערבא אמרו: בלא תורה ובלא חומה. רבא בר עלא אמר: אף בלא שלום (מסכת יבמות דף ס"ב, ע"ב)

וא"ר אלעזר על אדם שאין לו אישה אינו אדם שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם",

את המהות והקיום של מצוות פרייה ורבייה וקיום העולם בפועל והבאת ילדים שהם פרי האהבה של בני הזוג ומאירים את העולם ב"ה,

את המהות והקיום של מצוות עונה, שלא לחינם נקראת דווקא *עונה* ומזכירה לנו בדיוק את המילה "עונה" של קריאת שמע בעונתה ובזמנה – ובדיוק בדיוק כפי שהמהות של קריאת שמע היא אחדות ה' – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! –

כך בדיוק גם המהות של מצוות עונה בין איש לאישתו היא אחדות הזוג.

והמילה הזו – אחדות – היא שורש הכל.

כי ה' אחד ושמו אחד.

כי הקב"ה מתגלה דרך האחדות. דרך האיחוד. דרך האחד. ייחוד ה'. אין עוד מלבדו.

וגם דרך האחדות בבריאה מתגלה שם השם בעולם ממש.

והדרגה הכי הכי גבוהה היא באמת באיחוד בין איש לאישתו. בגוף, נפש, רוח ונשמה. בהכל. זהו האיחוד הכי עליון והכי גבוה והכי שלם.

ובאמת גם בפן של חיי האישות וכל התפיסה של המיניות בין איש לאישתו ביהדות היא שזה הדבר הכי עליון וקדוש, הכי מבורך יקר וגבוה ומוריד שפע הכי גדול לעולם –

אנו רואים זאת בקודש הקודשים, המקום הכי קדוש לעם ישראל בתוך תוככי הקודש מה רואים? דווקא את הכרובים מעל ארון הברית. דווקא אותם שני כרובים בדמות איש ואשתו מעורים זה בזה! 

כן! זה מה שעם ישראל רואה על קודש הקודשים! דווקא החיבור המלא והשלם הזה – הוא הוא הכי עליון וקדוש, דווקא הוא משול לחיבור בין הקב"ה לכנסת ישראל, וזה אומר שבדיוק כך גם בפועל – כאשר איש ואשתו ביחד גם בחיי אישות בקדושה ובטהרה ביניהם לאחר חופה וקידושין – זה האיחוד והחיבור הכי גדול לעולם עצמו ממש, לכבוד שמיים ממש, לחיבור בין כנסת ישראל לקב"ה.

ורק להיות שם באהבה הזו ביניהם, באחדות הזו ביניהם, בהנאה הזו ביניהם, בביחד הזה שלהם – זו המצווה עצמה, אלו החיים עצמם, זו המהות עצמה.

ומכך כל הלכות מצוות עונה, ולהרבות דווקא השמחה, הביחד, ההנאה, האחדות שם. וככל שההנאה והקירבה בין בני הזוג יותר גדולה גם המצווה יותר גדולה.

כי זה עצם החיים. כי זה עצם החיבור בין הקב"ה לשכינה, כי זה עצם המהות. רק האחדות הזו עצמה בין איש לאשתו.

שבה מתבטאת בצורה הכי עליונה שלה אחדות ה' בעולם. זה המקום הכי גבוה.

אז אם איש אוהב את אשתו ושמח בה, ואישה אוהבת את בעלה ושמחה בו – בעצם זה ועל ידי זה הם מרבים כבוד שמיים בעולם.

אנו רואים זאת גם בשיר השירים, שמדמה את אהבת הקב"ה לכנסת ישראל לאהבת איש לאישה ובמובן הכי רומנטי ויותר – ודווקא עליו אומר לנו שלמה המלך שכל השירים קודש ושיר השירים קודש הקודשים הוא! שוב – דווקא האהבה הזו בין איש לאשתו, ובמובן הכי רומנטי ואפילו גופני שלה.

אנו רואים זאת גם בסיפור של המראות הצובאות, שהקב"ה לקח דווקא אותן כדי לבנות מהן את הכיור למשכן! שבו הכהן הגדול מיטהר!

רגע מה? בואו נבין רגע –

אותן מראות, שבנות ישראל השתמשו בהם במצרים כדי לפתות את האיש שלהן ואז מחיבורם ששה בכרס אחת ועם ישראל פרו וישרצו וירבו במאוד מאוד ובעצם בזכותן בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל כי הגברים כבר רצו לפרוש מנשותיהם בעקבות השיעבוד ודווקא הנשים עם כוחן ואמונתן ודווקא ע"י החיבור הקדוש שבין איש לאישתו וע"י אותן מראות גרמו לגאולת ישראל!

ואז מביאות הנשים את המראות למשה רבנו כדי שיבנה את המשכן, ובהתחלה משה רבנו אולי קצת מהסס אבל אז הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לו: קח את אלה, שאלה חביבין עליי במיוחד!!!

והוא באמת לוקח אותן ובונה מהן את הכיור במשכן! כלומר בואו נבין רגע – דווקא את המקום שבו האדם הכי קדוש בעם ישראל – הכהן הגדול, במקום הכי קדוש – קודש הקודשים בזמן הכי קדוש – יום הכיפורים דווקא בכיור הזה הוא *מיטהר* ידיו! דווקא ע"י הכיור שעשוי מהמראות הללו!

ובכלל לכל אורך התורה, החיבור בין בני הזוג נקרא "ידיעה", "וידע אדם את חווה אשתו", "וידע אלקנה את חנה אשתו" – ללמדנו שהחיבור הקדוש בין איש לאישתו נקרא ידיעה,

וגם "יצחק מצחק את רבקה אשתו" – שוב צחוק, הנאה, שמחה, ברכה.

כמה יחס חיובי ומואר וקדוש לחיי האישות בין איש לאשתו ביהדות.

וכותב לנו גם הרמב"ן באיגרות הקודש פרק שני: "דע כי חיבור האדם אל אשתו נחלק לשני דרכים, הדרך האחד הוא כי חיבור זה הוא עניין קדוש ונקי כשיהיה הדבר כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה. ואל יחשוב אדם כי בחיבור הראוי יש גנאי וכיעור, חלילה מזה, כי החיבור נקרא ידיעה.......

וידוע שאילו לא יהיה בדבר קדושה גדולה לא יהיו קורין לחיבור ידיעה".

ולא סתם כותב זאת הרמב"ן, אלא באיגרות *הקודש* - ללמדנו עוד כמה דבר זה קדוש ונעלה!

וכותב לנו גם הרב בר שאול במערכי לב: "הנישואין בישראל אינם חלילה בבחינת חוזה שותפות. אף לא הסכם לבבות גרידא. הנישואין לפי דת משה וישראל הם איחוד, במובן הנעלה ביותר של מושג זה. כך אמרה תורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו. ודבק באשתו. והיו לבשר אחד". לאחדות אורגנית. האישה הראשונה נלקחה מצלעו של האיש הראשון. וזוהי הדוגמא לדורות עולם. וזהו היסוד לבית הישראלי, לאותה ממלכה נפלאה ששמה משפחה".

זה פשוט לימוד מפעים כל פעם מחדש מה זו היהדות שלנו.

להבדיל אלף אלפי הבדלות מהנצרות או האיסלם – ששם בנצרות האישה זה חטא, קשר בין איש לאישה זה חטא, הכומר לא יכול לשאת אישה, אצלם מי שנושא אישה הוא "נכנע ליצריו", ובאיסלאם היחס הנוראי לנשים בכלל ו"הברית מילה" במרכאות ה' ישמור שעושים לתינוקות בנות למנוע הנאה וכו' כל זה ביהדות הוא בדיוק בדיוק להיפך!!!

כהן גדול (שלהבדיל אלף אלפי הבדלות הוא "המקבילה" לאיש הכי "קדוש" בנצרות שזה הכומר) לא יכול להיות כהן גדול ללא שהוא נשוי!

אדם לא נשוי לא נקרא אפילו אדם! כי אדם הוא איש ואשתו גם יחד!

והם לא מבינים את זה, פשוט לא תופסים את זה שם בנצרות ובכלל באומות הגויים, הם לא מבינים איך,

וזה הסוד הגדול והיופי העצום וסוד הבריאה של היהדות!

האחדות בין איש לאשתו דווקא, שזה בזמן הנכון ובמקום הנכון זה קדוש!!! לא רק "בסדר", לא רק "מותר", אלא קדוש! עליון! הכי!

החיבור אל החומר, הלקדש את ומתוך, בכל החיים היהודיים שלנו ובכל דבר – כמו ברכות הנהנין שלא סתם קרואים דווקא *נהנין*, הנאה! להנות מאוכל ולברך עליו, להנות מריח טוב בפירות ולברך עליהם, להינות מדבר חדש ולברך עליו, להינות מהעולם הזה! וכמו שנאמר שעתיד אדם ליתן דין אם לא נהנה מהעולם הזה אפילו מאיזה פרי קטן...

וכמו שפורים מלמד אותנו שדווקא הקירבה והחיבור לקב"ה מתוך שכרות אפילו, יין, שלא ידע אדם בין ברוך מרדכי לארור המן... ודרך אכילת בשר, סעודה (בכל החגים זו מצווה הבשר והיין וכו'), ויום הכיפורים שכמה קדוש הוא ונקרא כ-פורים, רק כ-פורים, הקירבה לקב"ה אפילו יותר גבוהה דווקא דרך החומר והמשתה בפורים!

ויש באמת עוד כ"כ הרבה דוגמאות... המון.

אז ב"ה נתחזק כולנו להוציא מהראש תפיסות נוצריות ששם האישה והמיניות והקשר בין איש לאישה הוא חטא - ונכניס עוד ועוד את התפיסה היהודית ששם האישה היא תפארת הבריאה והיחס בין בני זוג נשואים כדת וכדין הוא לא פחות מקדוש!

ונתחזק שעצם הפועל שלנו בעולם בחיפוש אחר אשתי יחידתי, החיפוש אחר אישי יחידי, וכמובן לאחר מציאתם חיי הנישואין השלמים איתם בקדושה וטהרה בשמחה ובשלום ובאהבה ב"ה – כל אלו הם הם רצון ה' והשכנת כבוד ה' בעולם, מימושם הוא הוא הורדת השפע הכי עליון ועצום לעולם כולו,

הוא הוא ה"וחי בהם", החיים עצמם, לחיות את התורה, תורת חיים, זה לחיות את החיים האלה בעצמם. זה לאהוב את אשתי, לחייך אליה, להכין לה כוס תה, לחשוב עליה, להעניק לה, לשמח אותה, לבנות איתה בית, חיים, וכמובן גם אישה לבעלה כנ"ל  

אחרי שראיתי שכתבת שהתשובה בגוף השאלה הבנתי עד כמה אני שואל את השאלה ממקום "רווקי".

אחדד את הדברים - השאלה לא נאמרה ממקום שמתנגד למיניות לצורך העניין, השאלה נאמרה ממקום שרואה גם את המיניות וגם את כל המכלול כעניין ניטרלי. הכוונה - עניין שאפשר להשתמש בו גם בצורה טובה וגם בצורה רעה.

בתור רווק, אני יכול לקרוא אלף פעמים את המאמרים והדברים החשובים שהבאת, אבל בתור מי שלא חווה את החיבור בין איש לאשה אז באמת מתבקש מאוד שאני לא יכול לעמוד טיב החיבור בין איש לאישה ולכן גם לא אוכל לדעת איפה ה"לשם שמיים" פה.

הנאה במישור בפרטי היא כן משוה שאני יכול להבין. ולכן אני יוכל לקבל את האמירה שיש כאן הנאה מסויימת והיא חלק מעולמו של הקב"ה ולכן טוב להשתמש גם בה במידה ובהקשר המתאים.

אבל העניין פה הוא מעבר לכך, כי יש פה עניין של קשר בין איש לאישה שההנאה והעונג וכו' נכנסים לתוכו, לכן כדי להבין את התועלת ברמה הזוגית צריך להבין מה זה להיות זוג, כדי להבין את זה צריך לחוות את זה.

מאוד התחברתי למה ש@intuscrepidam  כתב שהעניין מתייחס ל"ואהבת לרעך כמוך". יש כמה סוגים של קשרי חיים של אהבה בחיים, יש בין הורים לילדים, יש בין חברים, בין יהודים, בין אנשים.. יש בין איש לאישה. בין איש לאישה הקשר הוא גם מאוד עוצמתי וגם מאוד בחירי מה שלא קיים (לפחות לא בצורה מליאה) כמו בקשר בין איש לאשה ולכן להבין יש כאן ערך של שלום, אהבה חיבור. את הערך הזה, גם בתור רווק, אני מכיר! מכיר במעגלים שונים ומבין למה הוא מהותי ועומד בפני עצמו ללא קשר לתועלת כזו או אחר שהוא משרת. לכן, אני יכול לדמיין (וגם לראות מנקודת מבט חיצונית לסיטואציה) שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית. ממילא יש כוח ופוטנציאל יותר גדולה למערכת יחסים זוגית מאשר מערכות יחסים אחרות.

אפשר כמובן להעמיק עוד בעניין ולהבין שאהבת ה' היא מושפעת ומשפיעה על שאר האהבות לנו (זה דורש חשיבה מופשטת אבל זה עניין ממשי מאין כמותו).

אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי.

להתבוננות, לעומק, לחיבור,

ב"ה תזכה להשתמש בתכונות הברוכות הללו גם על ועם אשתך היקרה ולהתבונן גם בטוב שבה ובקשר, להעמיק בטוב שבה ובקשר, ובחיבור משורש נשמתכם ב"ה.

זכות גדולה ב"ה.

וזה מדהים המהלך שעשית כאן כדי להעמיק בהבנה שלך ובחיבור לדברים בפועל מתוך מקומך גם בהווה,

ובעיקר את דבריך שע"י אותה התבוננות והעמקה הגעת לדיוק שמתיישב בראש ובלב שלך ובכלל של המציאות, כפי שכתבת: "שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית",

וכן "אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי."

איזה יופי של דברים ומהלך והבנה ועומק! אכן, גילוי אחדות ה' שהוא יתברך אחד ושמו אחד וכל האיחוד והאחדות הזו יכולה להתגלות בכל הרבדים ובעוצמה הכי גדולה בין איש לאישתו, ואדם משפיע ומביע את מופע אחדות השם הגדול ביותר על ידי הקשר עם אשתו והאהבה והקירבה והאחדות והחיבור ביניהם.

וכל בריאת האדם, האיש והאישה, בצורה ביולוגית, נפשית, גופנית, רוחנית, הכל - הכל מסתכם לחיבור מופלא, להשלמה של פערים ושוני והפכים ואחדות השוני הזה, והאיחוד ולא הפירוד, על אף ומתוך השונות וההבדלים, ופוטנציאל האיחוד דווקא שם הוא הכי עליון וגבוה וזה מלמדנו הרבה על כל השאיפה של כל הבריאה לאחדות שלמה ולקרוא בשם ה' אחד ושמו אחד!

מצטרפת גם למילים החכמות שכתבו לך לכל אורך השרשור, רציתי לכתוב גם על התגובה הזו ביתר פירוט מה שחשבתי ואז בדיוק קראתי את תגובתו זו של @נוגע, לא נוגע וממש התחברתי לכל מילה, אז מצטטת את דבריו גם כאן:

"אדרבה, אם כבר ברכת שהכל ברא לכבודו מלמדת שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' 

ונתינה 

ומידות 

ומשפחה 

וירושלים, 

ועוד דברים עמוקים ועליונים, 

אבל זה הבסיס לדעתי."

שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' ונתינה ומידות ומשפחה וירושלים, ועוד דברים עמוקים ועליונים, אבל זה הבסיס לדעתי.

וואו, כל מילה מדויקת וחשובה כ"כ

תודה רבה

קשר מכבד וזורם.

ר שלמה אמר שיראת שמים זה כנו כאב בטן אי אפשר להוכיח שיש

אז איך יודעים אם יש יראת שמים

אם האדם שמח. שמחה מעידה על תוכן פנימי ואמונה

כך לדעתי צריך להיות קשר לשמם שמיים

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.