מתחילת התהליך רבש"ע שותף מההכנות לשידוכים ועד לחתונה עצמה מלווה ונותן הרגשה בלב מה נכון ומה לא הוא נותן לנו גם מידיי פעם גם שיעורים כואבים כדי שנתקדם והוא נותן לנו דעת והבנה מה אנחנו מחפשים בחיי נישואין 

קשר לשם שמיים זה קשר שנותנים לקב"ה להיות שותף להחלטות שהוא גם שותף בין האיש והאישה 

בהגדרה של רצון ה' אנחנו כן מבינים דברים, לדוגמא רצון ה' להניח תפילין שיהיו מרובעות שיהיו בהם ארבע פרשיות וכו' זאת ההגדרה למצווה ואיננה הטעם כמובן.

לכן כשאני שואל מה רצון ה' בזה הכוונה, למה ה' רוצה שיהיה לבנאדם טוב במערכת יחסים זוגית? מה ה' רוצה שבנאדם יביא לקשר? זאת לא שאלה של סיב כמו למה ה' ברא אותנו חסרים ושנצטרך צורך זוגיות אלא הכוונה לשאלה מעשית - מה בפועל מרבה כבוד שמיים בקשר ואיך זה מרבה?

הקב"ה שמח מהשאיפות לרומנטיקה ומכל מערכת זוגית בריאה שמתקיימת.

זה שזה גופני זה לא אומר שזה לא הקב"ה.

זה לא אומר שזה לא לשם שמיים.

לשם שמיים זה לא רק אם סובלים תוך כדי.

זוגיות של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

אהבה של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

מתייגת את @נגמרו לי השמות  האלופה שתתן יותר ידע טוב ממני.

כל הדברים שהבאת הם בהחלט נכונים ויפים אבל כאילו מימוש הצרכים שלנו הם אישיים מאוד. הם אנושיים. זה שאנחנו ממלאים אותנו זה לא אומר שאנחנו עושים לשם שמיים..

השאלה שלי, איך להשתמש בצורך האישי לטובת כבוד שמיים? אז לפני זה אני חייב לשאול - איך קשר אינטימי מרבה כבוד שמיים?

זאת שאלה שמדברת על דבר גבוה שיכול להשמע מרחף אבל היא ממש שייכת לצד המעשי

הוא הוא רצון השם.

קשר בין בני זוג בהיתר - הוא קדוש ונעלה.

כך אני רואה את זה.

בטוחה שליעל יהיה הרבה יותר מה לפרט בענין.

את מרגישה את זה? רואה את זה במציאות? איפה הקדושה?

לא נשמע לי עמוק מידי.

הקב"ה חפץ בזוגיות של אנשיו.

הוא ברא אותנו בנפרד וחפץ בחתונה של זוג.

חתונה זה דבר קדוש.

שלושה שותפים באדם. אביו אימו והקב"ה.

 הקב"ה נוכח ממש. חלק מהסיפור.

בטוחה שיש ממש הדרכות והסברים הרבה יותר ממוקדים ממני.

מרגישה שלי זה ברור ובסיסי אבל לא מצליחה לספיק לתמלל לך את זה בצורה ברורה ועם הסברים מאיפה אני יודעת את זה, ולא סתם הרגשות.

מקווה שיהיה פה חבר'ה עם יותר ידע בכיוון שיתנו לך את המידע.

אם לא אני אנסה לחפש יותר ממוקד.

חושבת שבגלל שיש כל כך הרבה הרחקות כדתיים וחרדים לנו, כל עוד אנחנו רווקים,

אז כל הענין נתפס כשלילי וגופני ופיזי.

ולעכל את זה שאם נשואים זה פשוט נהיה קדוש, זה קצת תהליך...

כאילו זה צורך אנושי, אז להתנהג לזה כמו לכל צורך אנושי וזהו?

כיף לי לצאת לדייט

כיף לי להיות עם אשתי

כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר?

גם השמירה כמובן.

ברמה כזאת או אחרת.

יודעת נגיד שאם יש לי רעין לזוג שיכול להתאים,

אבל אני יודעת שהם לא ישמרו טהרה,

אני כן צריכה להכיר בינהם מבחינת התורה.

כי עצם זה שיהיו נשואים זה חיובי וטוב.

שיהיה בית בישראל.

אז בטח שפי כמה כשאנחנו מדברים על זוג דתי ששומר טהרה,

מכבד אחד את השני,

מגדלים ילדים לקדושה ותורה,

מקיימים מצוות.

אבל עצם זה שאנחנו בזוגיות בטהרה זה זה.

כמו שלא נגמר כאן.

מתחיל? כן.

נגמר בטח אי שם בכוונות רש"ש. לא יודעת איפה.

אבל בטוחה שעצם הנישואים והאינטימיות והאהבה הפורחת של זוג טהור זה קדוש ומדהים.

מדהימה

❤

על התיוג והמילים הטובות ומחממות הלב ❤

כתבת מדהים, מצטרפת לכל מילה שלך!

(ועניתי למטה 🙏)

בקשר זוגי

אבל תוריד את זה גם לעולם המעשה, כי השאלה מכוונת בסוף לעניין המעשי. מה ההבדל בין עבוד ה' לאשר לא עבדו בעניין הזה

אני מנסה לתמלל ואין לי מספיק ידע.

חיכיתי שיגיע מישהו עם ידע.

הקשר הזוגי הוא תמצית הטוב והנתינה שיכולים להיות בעולם. נתינה של אחד כלפי השני, זה גילוי השכינה

גם ברוחני וגם בגשמי-פיזי

השאיפות לרומנטיקה, מימוש הכוחות המיניים בגוף, מערכת יחסים בריאה, באים מתוך צורך בריא פשוט וטבעי. צורך אנושי.

אך כפי שאנחנו מברכים בשבע ברכות -

"שהכל ברא לכבודו"

המילה "אך" מסמנת סתירה, אך איזו סתירה יש בין זה שהרצון הטבעי שלך רוצה זוגיות, לבין זה שיש מצווה גדולה להיות בזוגיות?

אשריך שזכית שהרצון הטבעי שלך הולך במדויק עם רצון ה', אין בזה שום סתירה ושום בעיה.

אנחנו הרי יודעים שהמצוות מיועדות לעשות לנו טוב, ועם חלק מהמצוות מדובר ממש בפשט (כמו מצוות עונג שבת) ועם חלק אחר יותר קשה להבין בפשט את הטוב שיוצא לנו מהן.

אז עבור רוב רובם של בני האדם, המצוות הקשורות בזוגיות (ואהבת לרעך, קידושין, תשמיש, פריה ורבייה וכן הלאה) מסתדרות באופן מושלם עם הרצון הטבעי, בדיוק כמו שמצוות עונג שבת מסתדרת מעולה עם הרצון הטבעי להתענג. 

אצל הנוצרים למשל יחסים זוגיים נתפסים כחטא, מריה "נתעברה ללא חטא", אנשי דת קתולים לא יכולים להתחתן ולהביא ילדים.

אבל אנחנו יודעים שמדובר בהבלים, קיום העולם ושמחה בעולם וזוגיות בעולם הם הם רצון ה', ולא חלילה התנזרות מכל אלה.

אז איפה ה' בזוגיות?

אחרי שהוא ברא אותך בצורה שבה הרצון הטבעי שלך מוביל אותך לרצות לקיים מצוות, כשאתה מודה לו על זה בכל יום - אתה רואה אותו בזוגיות.

מה ההבדל בין תודעה של עובד ה' שנמצא בזוגיות לתודעה שאיננה של עובד ה'?

אפשר לנתב צורך אנושי באופן אגואיסטי, לכן זה גם אם זה לא מנוגד צריך לתת פה משהו שהוא מעבר לעניין האישי של כיף לי טוב לי וכו'

א. באופן כללי, כמו שמלמדים ילדים, אפשר לאכול כדי ליהנות מהטעם ולהיות שבע, ואפשר לאכול בשביל שיהיה לנו כוח לעשות מעשים טובים (למשל ללמוד, להתפרנס, להילחם, כל אחד לפי מדרגתו).

כך בכל מעשה שאתה עושה, אתה יכול להסתכל עליו רק בתור הנאה ואתה יכול להסתכל עליו בתור משהו עם תכלית גבוהה יותר (גם אם באמת יש בו הנאה - אין כאן כל סתירה).

ב. ספציפית בחיי הנישואים יש הרבה מאוד מעשים טובים שאינם בשביל הנאה רגעית, והם ממש מהמעלות שאנחנו צריכים להתדבק בהם בשביל להיות קרובים לקב"ה. הקרבה, ויתור, חמלה, להיות קשים לכעוס ונחים לרצות... זאת עבודה פנימית שאינה קלה לאף אחד, והיא תהיה מלווה בסיטואציות שבהן המבחן לא יהיה פשוט. 

אפילו הבאת ילדים לעולם, איננה בשביל הנאה רגעית אלא עבור קיום העולם והרצון להוסיף עוד כמה נשמות יהודיות ומתוקות לחיים כאן.

והנה שאלת מה ההבדל בין עובדי ה' לבין אלה שאינם - ואתה יכול לראות זאת באופן מובהק במספר הילדים שכל ציבור בוחר להביא לעולם. האם לעובדי ה' יש יותר כסף ולהן הם מביאים יותר ילדים? יש להם בתים גדולים יותר? יש להם עודף פנאי כי הם עובדים פחות? לא ולא ולא. אבל אצלנו הסיבה להבאת ילדים קשורה הרבה יותר לדברים גדולים, ולא רק להנאה מהילדים, מאשר במקומות אחרים.

מה שחסר בהן זה זה שהן מראות איך המערכת יחסים מכשירה לדברים אחרים שמבורכים - תיקון מידות, ילדים.

השאלה מה בפני עצמו כל כך קדוש בקשר בין איש לאישה.

רק כדי שיהיה לו יום כיף עם המשפחה

ומישהו אחר שומר שבת כי הוא עובד את ה',

פה אתה רואה את ההבדל?

זה בדיוק אותו דבר

אנחנו באנו לעולם הזה כדי לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו

לחיות בזוגיות זו הדרך לעבוד אותו עם כל המכלול של שאר המצוות

גם לאכול בשר זה טעים ורצון של הגוף שלנו וכשאנחנו אוכלים אותו בשבת או ביום טוב זה זכות כי אנחנו עובדים את ה'

כשבנאדם מבין שהחסד שלו מהקב"ה ממילא ההקשר הוא נהיה אחר לגמרי. נכון.

לא לטוב ולא לרע

כן אני גם שמתי לב

וגם תהיתי אם מותר לי להגיב למרות שאני נשואה

אבל ראיתי שהגיבו פה הרבה נשואים

אז רווקים שמפריע להם שאנחנו מגיביםה שיפתחו פורום סגור לרווקים ויגרשו משם כל אחד שמתחתן

למה שבתור רווק יפריע לי נשוי שיענה?

שירדו על מישהו שהשתמש במילה מיניות

ואמרו לו הוא נשוי וצריך להתחשב ברגשות הרווקים

אתה מגיב לי תגיב לי מכובד - לקראת נישואין וזוגיות

לרווקים אחרים פה בפורום

כנראה מפריע שנשואים עונים

אם את רואה מילה לא במקום שנכתבת בפורום את יכולה לדווח

אם את אומרת מילה לגיטימית ומשהו חושב שזה לא - שידווח.

היא צחקה על זה שהם אמרו.

וגם הם אמרו בצחוק, בעקבות השירשור הקודם שהיא צירפה לך...

שניכם באותה דעה. הכל בסדר.

מותר להתבטא כפי רצונכם לפי כללי הפורום ולא נראה שהפרת אותם.

זהו

הפריע לי שמייחסים משמעות למשהו לא משמעותי

אבל סתם יצא לי כבד

שהוא בגבול הוא דבר מבורך ..

כל אחד צריך הגדרות , ברגע שאין לך הכל מאוס.

שאתה מכוון שהזוגיות הזו תעזור לך להשתלם ולהיות טוב יותר ומבורר יותר

הוא קיים שם ברגע שאתה מתחתן וזוכה לקיים המון מצוות ששייכות אצל נשואים/ שמתקיימות בשמחה יותר מעצם זה שאתה נשוי/ מעצם זה שאתה עובד על המידות כי אתה יודע שאשתך נשלחה אלייך כדי לעזור לך לתקן את עצמך

השאיפות הרומנטיות/ מיצוי הזוגיות ברובד שבינו לבינה הוא המתקה וחסד של הקב"ה כדי שנרצה להגיע לשם וגם נהנה מזה, ונצטרך להגיע לשם, למקום של העבודה הזו כדי להיטיב אחד לשנייה ולדייק את עצמנו לצורך של הבן הזוג ולהתחבר לעצמנו מהמקום הכי יהודי שיש ולמקום הזה של קיום המצוות שתלויות בנישואין

אותי..

בכל דרכיך דעהו כמו שלמשל פירש הרב קוק במוסר אביך..

לא רלוונטי פה? לא עונה על זה?.

גם כשאדם עוסק בעניין של חול אז הוא בתודעה דתית. אבל זוגיות ומשפחה זה עניין של קודש (לפחות לפי התשובות פה). לכן זה מתאים אבל זה לא מספיק. יש פה עוד רובד.

אני חושב שאהבה רומנטית שמובילה לאהבת ה' היא האהבה הרצוייה. אהבה כזאת ממילא צריכה להיות שהדגש בה הוא האחר, בת הזוג, הרצון להשפיע, לתת, להרעיף אהבה, זה מה שבמרכז, ולא אני.

אהבה שבה אני והאשה באים לעשות רצון ה'. לא במובן הנמוך שאני לא רוצה, ואני כופה את עצמי, אלא הפוך, במובן הכי שלם, שמה שאני רוצה הוא לא סותר את רצון ה', ואני רוצה מעצמי לעשות את רצון ה'. ממילא זה פתח לכל עבודת ה' שתהיה מאהבה, מתוך חיבור והזדהות עמוקה, ולא מתוך סתירה וכפייה. הרצון לבנות בית ביחד, שזה כולל בתוכו לצעוד יד ביד, להשתנות, לתת למישהו שהוא לא אני השפעה כ"כ עמוקה וגדולה עליי, ולא לפחד, כי אני סומך עליו (עליה). והשינוי הזה כמובן, מכוון לעשיית הטוב, עשיית רצון ה'.

כדי להבין את הדבר לאשורו צריך להבין אותו בצורה מהותית ולא פונקציונאלית.

דהיינו, כל אהבה ממשית פה בעולם היא ביטוי לאהבת ה', לא כל כך פשוט להבין את זה, זה דורש חשיבה מופשטת.

כשם שבכל יחס בין אדם לחברו כך גם בנישואים.

היחס האנושי הטבעי של מידות טובות ואכפתיות הוא הבסיס והעיקר. מעבר לכך זה כבר תלוי במעלה הרוחנית של בני הזוג.

וחשוב לומר שכל מיני כוונות עליונות לכאורה בקשר של פשוטי עם הן כנראה דמיון נחמד במקרה הטוב ועשויים להזיק לקשר בריא במקרה הרע.

יש עוד מקום לפתח אותו כמובן..

לא מחפש כוונות עליונות.

להבדיל, כמו שבלימוד תורה יש לשמה, אני מחפש פה את מה ה"לשמה", דיון מאוד פשוט ומעשי ולא שייך לכוונות עליונות בדווקא.

מרגישה שיכולה לכתוב עד מחר ולא בטוח שאסיים לומר את כל מה שארצה 😊

לכן קשה לסכם בתגובה אחת את כל המהות העצומה של זה, אבל אנסה ב"ה:

א. קודם כל התשובה נמצאת בגוף השאלה כיוון שעצם המהות של קשר נישואין בין איש לאשתו הוא הוא רצון ה' והוא הוא לשם שמים והוא הוא להרבות כבוד שמיים מעצם הווייתו.

כל נישואין בין איש לאישה ביהדות מרבים כבוד שמיים בעולם. מקיימים את רצון ה', וככל שהקשר ביניהם יותר אוהב, מכבד, קרוב, עמוק, בכל רבדיו השונים – כך גם נחת הרוח והשפעת השפע העליון בהתאם.

ובפועל זה בעצם החיים עצמם.

כאשר איש אוהב את אשתו – הוא מקיים את רצון ה'. וככל שאוהבה ומכבדה ומעניק לה יותר – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

כאשר אישה אוהבת את בעלה – היא מקיימת את רצון ה'. וככל שאוהבת ומכבדת ומעניקה ומקבלת – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

ב. אולי חשובה בפני עצמה גם ההתבוננות רגע על ההגדרה והתפיסה שיש לנו על מה זה דברים שבאים מתוך "צורך בריא פשוט וטבעי, צורך אנושי" ומה הם דברים שבאים מתוך "לשם שמיים והיכן הקב"ה בכל זה".

כיוון שהקב"ה ברא את כולנו בני אדם, בשר ודם.

תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים.

הייתה שאלה מדוע לא ניתנה תורה למלאכי עליון אך הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר שהוא נותן את התורה דווקא דווקא לבני האדם.

כלומר שאנו מצווים לעבוד אותו יתברך *דווקא ומתוך האנושיות שלנו*,

מתוך החוזקות של בני האדם האנושיים וגם מתוך החולשות של בני האדם האנושיים,

מתוך המקומות שלנו שהם גם חלשים לפעמים, הכעסים, הפחדים, הלחצים, הנפילות, החולשות, האנרגיה המוגבלת, הבני אדם הלא מושלמים שאנחנו, האנושיים.

ודווקא מתוך כך ולשם כך ניתנה התורה.

ודווקא מתוך כך ולשם כך נברא העולם ונברא האדם.

כך שדווקא חיבור למקום הזה בנו, האנושי, הבריא, הטבעי, הרוצה קשר קרוב ואוהב עם אשתי/בעלי – הוא הוא קיום התורה עצמה.

הוא הוא "תורה היא וללמוד אנו צריכים".

ג. לחיות באהבה ושלום ואחדות בין איש לאשתו – זה לחיות בפועל את התורה שנייה שנייה.

זה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים בפועל את התורה.

את המהות והקיום של "ואהבת לרעך כמוך" והכי ברעייתך/אישך,

את המהות והקיום של "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ו"ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת",

את המהות והקיום של יצירת האדם בכלל – שזכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם – כאשר אנו עומדים תחת החופה אנו ממש נהיים שלם בפעם הראשונה – שני חצאי נשמות שמתאחדות ויוצרות את האדם שאנחנו, ועל כן דווקא תחת החופה (ולא בלידה למשל) מברכים את ברכת "יוצר האדם", כי אז נוצר האדם שהוא אנחנו, אני ואשתי/בעלי,

את המהות והקיום של "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד",

את המהות והקיום של "השכנת שלום בין איש לאישתו" (שנאמר שאפילו הקב"ה מוחה את שמו מעל המים חלילה ואפילו ספר תורה ימכר כדי להשכין שלום בין איש לאשתו),

את המהות והקיום של חיבור ואחדות איש ואשתו ש"אמר ר' תנחום. אמר ר' חנילאי: כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. במערבא אמרו: בלא תורה ובלא חומה. רבא בר עלא אמר: אף בלא שלום (מסכת יבמות דף ס"ב, ע"ב)

וא"ר אלעזר על אדם שאין לו אישה אינו אדם שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם",

את המהות והקיום של מצוות פרייה ורבייה וקיום העולם בפועל והבאת ילדים שהם פרי האהבה של בני הזוג ומאירים את העולם ב"ה,

את המהות והקיום של מצוות עונה, שלא לחינם נקראת דווקא *עונה* ומזכירה לנו בדיוק את המילה "עונה" של קריאת שמע בעונתה ובזמנה – ובדיוק בדיוק כפי שהמהות של קריאת שמע היא אחדות ה' – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! –

כך בדיוק גם המהות של מצוות עונה בין איש לאישתו היא אחדות הזוג.

והמילה הזו – אחדות – היא שורש הכל.

כי ה' אחד ושמו אחד.

כי הקב"ה מתגלה דרך האחדות. דרך האיחוד. דרך האחד. ייחוד ה'. אין עוד מלבדו.

וגם דרך האחדות בבריאה מתגלה שם השם בעולם ממש.

והדרגה הכי הכי גבוהה היא באמת באיחוד בין איש לאישתו. בגוף, נפש, רוח ונשמה. בהכל. זהו האיחוד הכי עליון והכי גבוה והכי שלם.

ובאמת גם בפן של חיי האישות וכל התפיסה של המיניות בין איש לאישתו ביהדות היא שזה הדבר הכי עליון וקדוש, הכי מבורך יקר וגבוה ומוריד שפע הכי גדול לעולם –

אנו רואים זאת בקודש הקודשים, המקום הכי קדוש לעם ישראל בתוך תוככי הקודש מה רואים? דווקא את הכרובים מעל ארון הברית. דווקא אותם שני כרובים בדמות איש ואשתו מעורים זה בזה! 

כן! זה מה שעם ישראל רואה על קודש הקודשים! דווקא החיבור המלא והשלם הזה – הוא הוא הכי עליון וקדוש, דווקא הוא משול לחיבור בין הקב"ה לכנסת ישראל, וזה אומר שבדיוק כך גם בפועל – כאשר איש ואשתו ביחד גם בחיי אישות בקדושה ובטהרה ביניהם לאחר חופה וקידושין – זה האיחוד והחיבור הכי גדול לעולם עצמו ממש, לכבוד שמיים ממש, לחיבור בין כנסת ישראל לקב"ה.

ורק להיות שם באהבה הזו ביניהם, באחדות הזו ביניהם, בהנאה הזו ביניהם, בביחד הזה שלהם – זו המצווה עצמה, אלו החיים עצמם, זו המהות עצמה.

ומכך כל הלכות מצוות עונה, ולהרבות דווקא השמחה, הביחד, ההנאה, האחדות שם. וככל שההנאה והקירבה בין בני הזוג יותר גדולה גם המצווה יותר גדולה.

כי זה עצם החיים. כי זה עצם החיבור בין הקב"ה לשכינה, כי זה עצם המהות. רק האחדות הזו עצמה בין איש לאשתו.

שבה מתבטאת בצורה הכי עליונה שלה אחדות ה' בעולם. זה המקום הכי גבוה.

אז אם איש אוהב את אשתו ושמח בה, ואישה אוהבת את בעלה ושמחה בו – בעצם זה ועל ידי זה הם מרבים כבוד שמיים בעולם.

אנו רואים זאת גם בשיר השירים, שמדמה את אהבת הקב"ה לכנסת ישראל לאהבת איש לאישה ובמובן הכי רומנטי ויותר – ודווקא עליו אומר לנו שלמה המלך שכל השירים קודש ושיר השירים קודש הקודשים הוא! שוב – דווקא האהבה הזו בין איש לאשתו, ובמובן הכי רומנטי ואפילו גופני שלה.

אנו רואים זאת גם בסיפור של המראות הצובאות, שהקב"ה לקח דווקא אותן כדי לבנות מהן את הכיור למשכן! שבו הכהן הגדול מיטהר!

רגע מה? בואו נבין רגע –

אותן מראות, שבנות ישראל השתמשו בהם במצרים כדי לפתות את האיש שלהן ואז מחיבורם ששה בכרס אחת ועם ישראל פרו וישרצו וירבו במאוד מאוד ובעצם בזכותן בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל כי הגברים כבר רצו לפרוש מנשותיהם בעקבות השיעבוד ודווקא הנשים עם כוחן ואמונתן ודווקא ע"י החיבור הקדוש שבין איש לאישתו וע"י אותן מראות גרמו לגאולת ישראל!

ואז מביאות הנשים את המראות למשה רבנו כדי שיבנה את המשכן, ובהתחלה משה רבנו אולי קצת מהסס אבל אז הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לו: קח את אלה, שאלה חביבין עליי במיוחד!!!

והוא באמת לוקח אותן ובונה מהן את הכיור במשכן! כלומר בואו נבין רגע – דווקא את המקום שבו האדם הכי קדוש בעם ישראל – הכהן הגדול, במקום הכי קדוש – קודש הקודשים בזמן הכי קדוש – יום הכיפורים דווקא בכיור הזה הוא *מיטהר* ידיו! דווקא ע"י הכיור שעשוי מהמראות הללו!

ובכלל לכל אורך התורה, החיבור בין בני הזוג נקרא "ידיעה", "וידע אדם את חווה אשתו", "וידע אלקנה את חנה אשתו" – ללמדנו שהחיבור הקדוש בין איש לאישתו נקרא ידיעה,

וגם "יצחק מצחק את רבקה אשתו" – שוב צחוק, הנאה, שמחה, ברכה.

כמה יחס חיובי ומואר וקדוש לחיי האישות בין איש לאשתו ביהדות.

וכותב לנו גם הרמב"ן באיגרות הקודש פרק שני: "דע כי חיבור האדם אל אשתו נחלק לשני דרכים, הדרך האחד הוא כי חיבור זה הוא עניין קדוש ונקי כשיהיה הדבר כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה. ואל יחשוב אדם כי בחיבור הראוי יש גנאי וכיעור, חלילה מזה, כי החיבור נקרא ידיעה.......

וידוע שאילו לא יהיה בדבר קדושה גדולה לא יהיו קורין לחיבור ידיעה".

ולא סתם כותב זאת הרמב"ן, אלא באיגרות *הקודש* - ללמדנו עוד כמה דבר זה קדוש ונעלה!

וכותב לנו גם הרב בר שאול במערכי לב: "הנישואין בישראל אינם חלילה בבחינת חוזה שותפות. אף לא הסכם לבבות גרידא. הנישואין לפי דת משה וישראל הם איחוד, במובן הנעלה ביותר של מושג זה. כך אמרה תורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו. ודבק באשתו. והיו לבשר אחד". לאחדות אורגנית. האישה הראשונה נלקחה מצלעו של האיש הראשון. וזוהי הדוגמא לדורות עולם. וזהו היסוד לבית הישראלי, לאותה ממלכה נפלאה ששמה משפחה".

זה פשוט לימוד מפעים כל פעם מחדש מה זו היהדות שלנו.

להבדיל אלף אלפי הבדלות מהנצרות או האיסלם – ששם בנצרות האישה זה חטא, קשר בין איש לאישה זה חטא, הכומר לא יכול לשאת אישה, אצלם מי שנושא אישה הוא "נכנע ליצריו", ובאיסלאם היחס הנוראי לנשים בכלל ו"הברית מילה" במרכאות ה' ישמור שעושים לתינוקות בנות למנוע הנאה וכו' כל זה ביהדות הוא בדיוק בדיוק להיפך!!!

כהן גדול (שלהבדיל אלף אלפי הבדלות הוא "המקבילה" לאיש הכי "קדוש" בנצרות שזה הכומר) לא יכול להיות כהן גדול ללא שהוא נשוי!

אדם לא נשוי לא נקרא אפילו אדם! כי אדם הוא איש ואשתו גם יחד!

והם לא מבינים את זה, פשוט לא תופסים את זה שם בנצרות ובכלל באומות הגויים, הם לא מבינים איך,

וזה הסוד הגדול והיופי העצום וסוד הבריאה של היהדות!

האחדות בין איש לאשתו דווקא, שזה בזמן הנכון ובמקום הנכון זה קדוש!!! לא רק "בסדר", לא רק "מותר", אלא קדוש! עליון! הכי!

החיבור אל החומר, הלקדש את ומתוך, בכל החיים היהודיים שלנו ובכל דבר – כמו ברכות הנהנין שלא סתם קרואים דווקא *נהנין*, הנאה! להנות מאוכל ולברך עליו, להנות מריח טוב בפירות ולברך עליהם, להינות מדבר חדש ולברך עליו, להינות מהעולם הזה! וכמו שנאמר שעתיד אדם ליתן דין אם לא נהנה מהעולם הזה אפילו מאיזה פרי קטן...

וכמו שפורים מלמד אותנו שדווקא הקירבה והחיבור לקב"ה מתוך שכרות אפילו, יין, שלא ידע אדם בין ברוך מרדכי לארור המן... ודרך אכילת בשר, סעודה (בכל החגים זו מצווה הבשר והיין וכו'), ויום הכיפורים שכמה קדוש הוא ונקרא כ-פורים, רק כ-פורים, הקירבה לקב"ה אפילו יותר גבוהה דווקא דרך החומר והמשתה בפורים!

ויש באמת עוד כ"כ הרבה דוגמאות... המון.

אז ב"ה נתחזק כולנו להוציא מהראש תפיסות נוצריות ששם האישה והמיניות והקשר בין איש לאישה הוא חטא - ונכניס עוד ועוד את התפיסה היהודית ששם האישה היא תפארת הבריאה והיחס בין בני זוג נשואים כדת וכדין הוא לא פחות מקדוש!

ונתחזק שעצם הפועל שלנו בעולם בחיפוש אחר אשתי יחידתי, החיפוש אחר אישי יחידי, וכמובן לאחר מציאתם חיי הנישואין השלמים איתם בקדושה וטהרה בשמחה ובשלום ובאהבה ב"ה – כל אלו הם הם רצון ה' והשכנת כבוד ה' בעולם, מימושם הוא הוא הורדת השפע הכי עליון ועצום לעולם כולו,

הוא הוא ה"וחי בהם", החיים עצמם, לחיות את התורה, תורת חיים, זה לחיות את החיים האלה בעצמם. זה לאהוב את אשתי, לחייך אליה, להכין לה כוס תה, לחשוב עליה, להעניק לה, לשמח אותה, לבנות איתה בית, חיים, וכמובן גם אישה לבעלה כנ"ל  

אחרי שראיתי שכתבת שהתשובה בגוף השאלה הבנתי עד כמה אני שואל את השאלה ממקום "רווקי".

אחדד את הדברים - השאלה לא נאמרה ממקום שמתנגד למיניות לצורך העניין, השאלה נאמרה ממקום שרואה גם את המיניות וגם את כל המכלול כעניין ניטרלי. הכוונה - עניין שאפשר להשתמש בו גם בצורה טובה וגם בצורה רעה.

בתור רווק, אני יכול לקרוא אלף פעמים את המאמרים והדברים החשובים שהבאת, אבל בתור מי שלא חווה את החיבור בין איש לאשה אז באמת מתבקש מאוד שאני לא יכול לעמוד טיב החיבור בין איש לאישה ולכן גם לא אוכל לדעת איפה ה"לשם שמיים" פה.

הנאה במישור בפרטי היא כן משוה שאני יכול להבין. ולכן אני יוכל לקבל את האמירה שיש כאן הנאה מסויימת והיא חלק מעולמו של הקב"ה ולכן טוב להשתמש גם בה במידה ובהקשר המתאים.

אבל העניין פה הוא מעבר לכך, כי יש פה עניין של קשר בין איש לאישה שההנאה והעונג וכו' נכנסים לתוכו, לכן כדי להבין את התועלת ברמה הזוגית צריך להבין מה זה להיות זוג, כדי להבין את זה צריך לחוות את זה.

מאוד התחברתי למה ש@intuscrepidam  כתב שהעניין מתייחס ל"ואהבת לרעך כמוך". יש כמה סוגים של קשרי חיים של אהבה בחיים, יש בין הורים לילדים, יש בין חברים, בין יהודים, בין אנשים.. יש בין איש לאישה. בין איש לאישה הקשר הוא גם מאוד עוצמתי וגם מאוד בחירי מה שלא קיים (לפחות לא בצורה מליאה) כמו בקשר בין איש לאשה ולכן להבין יש כאן ערך של שלום, אהבה חיבור. את הערך הזה, גם בתור רווק, אני מכיר! מכיר במעגלים שונים ומבין למה הוא מהותי ועומד בפני עצמו ללא קשר לתועלת כזו או אחר שהוא משרת. לכן, אני יכול לדמיין (וגם לראות מנקודת מבט חיצונית לסיטואציה) שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית. ממילא יש כוח ופוטנציאל יותר גדולה למערכת יחסים זוגית מאשר מערכות יחסים אחרות.

אפשר כמובן להעמיק עוד בעניין ולהבין שאהבת ה' היא מושפעת ומשפיעה על שאר האהבות לנו (זה דורש חשיבה מופשטת אבל זה עניין ממשי מאין כמותו).

אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי.

להתבוננות, לעומק, לחיבור,

ב"ה תזכה להשתמש בתכונות הברוכות הללו גם על ועם אשתך היקרה ולהתבונן גם בטוב שבה ובקשר, להעמיק בטוב שבה ובקשר, ובחיבור משורש נשמתכם ב"ה.

זכות גדולה ב"ה.

וזה מדהים המהלך שעשית כאן כדי להעמיק בהבנה שלך ובחיבור לדברים בפועל מתוך מקומך גם בהווה,

ובעיקר את דבריך שע"י אותה התבוננות והעמקה הגעת לדיוק שמתיישב בראש ובלב שלך ובכלל של המציאות, כפי שכתבת: "שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית",

וכן "אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי."

איזה יופי של דברים ומהלך והבנה ועומק! אכן, גילוי אחדות ה' שהוא יתברך אחד ושמו אחד וכל האיחוד והאחדות הזו יכולה להתגלות בכל הרבדים ובעוצמה הכי גדולה בין איש לאישתו, ואדם משפיע ומביע את מופע אחדות השם הגדול ביותר על ידי הקשר עם אשתו והאהבה והקירבה והאחדות והחיבור ביניהם.

וכל בריאת האדם, האיש והאישה, בצורה ביולוגית, נפשית, גופנית, רוחנית, הכל - הכל מסתכם לחיבור מופלא, להשלמה של פערים ושוני והפכים ואחדות השוני הזה, והאיחוד ולא הפירוד, על אף ומתוך השונות וההבדלים, ופוטנציאל האיחוד דווקא שם הוא הכי עליון וגבוה וזה מלמדנו הרבה על כל השאיפה של כל הבריאה לאחדות שלמה ולקרוא בשם ה' אחד ושמו אחד!

מצטרפת גם למילים החכמות שכתבו לך לכל אורך השרשור, רציתי לכתוב גם על התגובה הזו ביתר פירוט מה שחשבתי ואז בדיוק קראתי את תגובתו זו של @נוגע, לא נוגע וממש התחברתי לכל מילה, אז מצטטת את דבריו גם כאן:

"אדרבה, אם כבר ברכת שהכל ברא לכבודו מלמדת שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' 

ונתינה 

ומידות 

ומשפחה 

וירושלים, 

ועוד דברים עמוקים ועליונים, 

אבל זה הבסיס לדעתי."

שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' ונתינה ומידות ומשפחה וירושלים, ועוד דברים עמוקים ועליונים, אבל זה הבסיס לדעתי.

וואו, כל מילה מדויקת וחשובה כ"כ

תודה רבה

קשר מכבד וזורם.

ר שלמה אמר שיראת שמים זה כנו כאב בטן אי אפשר להוכיח שיש

אז איך יודעים אם יש יראת שמים

אם האדם שמח. שמחה מעידה על תוכן פנימי ואמונה

כך לדעתי צריך להיות קשר לשמם שמיים

אבל אם מפריע תפתח את זה בעדינות בחכמה ובזמן מתאים אולי

אני לא מכיר אותה מספיק זמן כדי לדעת מה זה אומר. האם זה מעיד משהו על המידות שלה? האם זה משהו בתפיסה של מה זה גבר ומה זו אישה? לא יודע

מצד שני לבוא לפתוח איתה שאני רוצה שהיא גם תרצה לשלם או לפנות או להרים נשמע לי קצת שיחה מוזרה לנהל, לא יודע

ככה נראה

כאילו חסר רגישות יותר כלפי הצד השני.

בשלב התחלתי כמו שאתה מדבר הייתי מחזיקה את זה בראש ומנסה לתת עוד זמן ולראות האם זה משתנה בהמשך. יכול להיות שזה גם מביישנות וחוסר ביטחון בהתחלה וככל שהיא תרגיש ביטחון בקשר אז היא תפגין יותר יוזמה.

בהצלחה

שהיא לא ביישנית בכלל ונראה שיש לה הרבה ביטחון בקשר חחח, אז זה לא נראה לי ממניע כזה.

יותר מניע של תפיסת עולם אולי?🤔 מסובך

בכל מקרה, לדעתך אפשר לדבר על דבר כזה?

אחראית בבית, אם היא סוג פרינססה באופן כללי או שכן מתפקדת רק עוד לא בא לידי ביטוי בקשר.

(אני למשל טיפוס שעושה הרבה, אבל ברגע שמישהו לוקח אחריות פחות בנוח לי להתחיל את הויכוח המוכר הזה מי ישלם, מי יפנה וכו')

ממה שאני מכיר היא בכלל לא פרינססה בבית. מבשלת עוזרת וכו.

אבל חשבתי שאולי דווקא בגלל שאין לה את המקום "להתפנק" בבית אז אולי זה גרם לה להיות ככה בדייטים כי ככה היא מדמיינת את התפקיד שלה בבית שהיא תבנה בע"ה. אבל ברור שזו השערה גדולה מאוד.

חבל שאי אפשר פשוט לשאול דוגרי, זה היה מקל מאוד בהרבה דברים חחח

שאישה נשואה ממוצעת מפרפרת המון.

ובכללי אישה שבעלה טוב כלפיה בד"כ רוצה להחזיר לו לא פחות.

לא מבינה איך אפשר לפספס את המידות של הנשים שאתה סביבן קל וחומר אישה שהוא יוצא איתה

בשלב הזה בכל מקרה לא הייתי פותחת את זה.

בהמשך תלוי...חוץ מזה היא מוצאת חן בעיניך ויש התאמה באורח חיים? היא כן מפגינה באיזשהיא צורה מחוות רומנטיות כלפיך?

זה שאלות שתצטרך לשאול את עצמך בהמשך..

אתה לגמרי צודק שכל אדם זקוק לאיזשהיא הערכה. יכול להיות שהיא טיפוס יותר "קריר" וזה באמת פחות מתאים לך, ויכול להיות שרק צריך לדבר איתה על זה בהמשך ולהסב את תשומת ליבה ודברים ישתנו. כשרוצים מאד מישהוא אנחנו נעשה בשבילו הרבה.

יכול להיות שהיא מפרגנת לך הזדמנות לצאת גבר?

אולי אפילו - היא מעריצה אותך ורואה בך כזה גבר-גבר שכל נסיון שלה לעשות משהו במקומך יפגע ביחס הזה?

מאד יכול להיות שהיא רוצה את החיזור הזה כדי להתמסר. יכול להיות שאם תתן לה 100% עכשיו, היא תרגיש בטוחה מספיק לתת לך 100% כל החיים.

כמובן יכול להיות שהיא גם מרשעת, יש גם כאלה. אבל בעיני עדיף לעוף על הפרשנות המחמיאה ולבדוק רק מדי פעם שאתה לא מפספס שורה של נורות אדומות.

ואם אתה מרגיש בנוח לדבר איתה על זה - זה מעולה שאתה מרגיש בנוח לדבר על זה, ותנצל את זה כדי להעלות את זה לשיחה.

אני הייתי ממליץ להיזהר מלהיכנס לחשבונאות קטנה, ורק להסביר שאתה מנסה להבין מה הראיה שלה של שותפות בזוגיות. אם היא פשוט מרגישה שאתה יכול הכל והעזרה שלה לא שווה כלום, או שאתה משרה עליה אווירה של עצלנות.

(נניח מביאה דברים שהיא הכינה) והיא מקשיבה באמת כשאתה מדבר על עצמך- אני לא חושב שיש פה בעיה. היא כנראה תופסת את הדברים שציינת כדינמיקה בין גבריות לנשיות.

אם אכן כן, אני גם לא חושב שכדאי לדבר על זה ולפנצ'ר את הענן שלה

אתם רק בהתחלה, תמשיך הלאה. אם טוב לכם - לא הפסיק.

יכול להיות שהיא סתם לא שמה לב כי היא מאוד מרוגשת, או חושבת ומהרהרת בתוכה הרבה (לא מוכרח שאתה מזהה את זה) או עוד אלף ואחת סיבות חיצוניות.

תבדוק בהמשך עד כמה זה משמעותי.

אם תראה שזה חלק ממנה, תכונה שלה; אז אם זה מאוד משמעותי לך (ונשמע שזה כן -מבין אותך לגמרי... גם לי הדבר הזה מפריע ומשמעותי. הייתה לי אחת כזו. זה מעיק ומציק) אז כשאתם יותר בעומק הקשר בהחלט ששייך לשקול להעלות את זה בעיתוי ובצורה הנכונה והעדינה. כי אם תרגיש שהיא שלך אבל זה משהו שכן מפריע, זה בעצם אומר שאתה מקבל אותה כפי שהיא לגמרי אבל רק בפרט הזה לא. אז תוכל להעלות את זה מתוך מקום של בירור מולה איפה זה יושב. מאיפה זה מגיע.. לא כביקורת וככה תבין מה זה ועל מה זה.

*מומלץ לא להיות בעננים כבר מההתחלה...

כמו לשלם, לסחוב, אולי גם למזוג שתיה ולפתוח דלת. אבל לסדר ולפנות אשפה נשמע לי כמו דברים בסיסים שאין סיבה לא לקחת חלק בהם. אחריות בסיסית שנדרשת מאנשים לסביבה ולמעשים שלהם.

אני מבינה מאוד למה זה צורם לך, בעיקר אם אין הבעה של הערכה באופן כללי למה שאתה עושה.

אבל אני לא חושבת שזה סיבה לפסול בגללה, בעיקר שבאופן כללי הולך טוב.

כדאי לקחת זמן לראות אם זה התנהלות שחוזרת על עצמה, ולא ביישנות/ התרגשות/ חוסר נעימות של התחלה. בהמשך כדאי לדבר על תפקידים של גבר ואישה בקשר ומשפחה. אפשר להגיד בעדינות "עכשיו אני משלם ומסדר, זה נראה לך משהו שאמור להיות בנישואים?" "אני חושב שגם אישה צריכה לקחת חלק בXYZ, מה את חושבת?" ולנסות להבין אם זה עקרוני אצלה.

יכול להיות שזה לא קשור לתפיסה של דינמיקה זוגית, אלא סתם תכונה לא טובה של חוסר לקיחת אחריות. לא משהו שהיית רוצה בבת זוג, אבל בסוף אף אחד לא מושלם. ואז צריך לשקול את זה כמו כל חסרון אחר, אם זה לא מפריע באופן מהותי ומאפיל על הדברים הטובים בקשר אפשר לקבל את זה כחסרון אנושי.

של לשחק אותה כדי להביא לגבר להוביל (;

בקשר להצעה לתשלום, זה סתם משחק חיזורי, כמו שבעבר נשים התעלפו כדי שהבעל יתפוס אותן, אם גם ככה ברור לך שתשלם, למה המשחק? יש כאלה שלא מעוניינות לשחק משחקים, אם היא אומרת תודה זה סימן מספיק שזה לא מובן מאליו בעיניה.

בקשר לשאר הדברים, היא לא עוזרת בכלל או רק מחכה שתיזום בעצמך ואז נותנת יד?

יכול להיות מביישנות, יכול להיות מהתחשבות יתר שלא תרגיש לא נעים, יכול להיות מלתת לך מקום להוביל, יכול להיות שבאמת קיפלת את הדייט לפניה.

ברור שהיא צריכה להעריך ולהודות ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו

אבל מה קרה לכם היא פרינססה (:

למה כל דבר צריך להיות מלווה בציפייה לקבל משהו בחזרה

גם לי היה בחור שכבר בהתחלה מתי את תבואי אליי

ואני שואלת למה הלחץ?

אפשר פשוט לחזר ולפנק מתוך רצון לשמח

כשאבא שלי או אח שלי מפנקים אותי אני לא מרגישה שאני צריכה להוכיח משהו בחזרה

כשבחורה מרגישה אהובה ומוערכת הנתינה כבר מגיעה ממנה בטבעיות

מה קרה לגברי ישראל

אגב היה בחור שהעלה נושא דומה למה שאתם כותבים .. האמת? קצת מרגיש לי פחד מלהיות גבר

וכן להיות גבר זה לא להיות קטנוני .

לגיטימי לגמרי להרגיש רצון להדדיות בקשר ולא להיות היחיד שמחזיק אותו כשהצד השני לא נוכח ורק לוקח.

אבא ואח גדול כבר מושקעים בך רגשית ומכירים אותך, בחור רנדומלי שפגשת פעמיים עוד לא מכיר. למה לו להשקיע בך? מה את מביאה לקשר? זה לא חייב להיות הרבה, אבל זה צריך להיות משהו. (ולא, מראה חיצוני זה לא נחשב).

לא אומרת שצריך להיות מרוץ "להוכיח את עצמי" או דקדוק מייגע של כמה כל אחד תרם, אבל אין סיבה שהבחורה תהיה פרינססה והגבר יסחוב את הקשר על גבו בלי שום תמורה.

וכמו שאת מעריכה שמתאמצים בשבילך, גם הבחור- לפני כל השטויות של "משפיע ומקבלת"- הוא גם בן אדם עם רגשות ולא אוהב להרגיש שמנצלים אותו.

אני מביא שתביא גם ..

דיי זה ימעייף אז אל תביא .. באמת שעדיף לא להביא אם לא מביאים בכיף..

שאני מכינה עוגיות לבחור, אני חושבת על מה יצא לי מזה? מזה השטויות האלה די כבר לקחת כוח של נתינה ולהשמיד אותו ועוד בתור גבר מזעזע בעייני

ותקראי את ההמשך

תראי - לקראת נישואין וזוגיות

גם אחרי נישואים זה ככה?

אם לא, מתי זה משתנה?

זה נועם הליכות די בסיסי בעיני.

מי שלא מראה את זה לפני נישואין כנראה שזה לא יופיע גם אחרי נישואין, לפחות לא באופן טבעי.

ולהשתפר עם דוגמא טובה יותר. אני חושבת שאני גדלתי יחסית בלי מודעות של ליטול חלק בדברים כאלה, ואצל המשפחה של בעלי ראיתי דוגמא של יותר שותפות ולמדתי מזה.

כלומר, זה לא נבע מעצלות או תפיסת עולם של פרינססה, פשוט מחוסר מודעות.

(מסייגת שלא זוכרת כבר מה הייתי עושה בסיטואציה של דייט - יש מצב שכן יותר משתתפת, אבל כן בטוחה שלמדתי לקחת חלק בסיטואציה של סעודה משפחתית למשל, מה שלא היה הרגל שלי לפני כן.)

אוהבים אותך כמשפחה, למה גבר שבקושי מכיר אותך צריך לחזר באובססיביות רק מעצם היותך, מושלמת ככל שתהיי?

יותר הגיוני שבעל אחרי שנים יחזר בצורה כזאת.

ודווקא בעלי גם נסע אליי תמיד וגם שילם וגם יותר מזה.

אבל זה לא אובייס בכלל.

צריך לחזר ובטח מצד הגבר, אבל אם זאת הסיבה שהיא לא נותנת יד בלארוז פיקניק, זה מוגזם לדעתי (מלמדת עליה זכות זאת לא הסיבה)

הגבר אולי לא צריך לצפות בחזרה בנתינה שלו,

אבל גם ציפייה של חיזור מוציאה את כל הטעם מהחיזור.

חיזור צריך להינתן ולא להילקח.

אישה שדורשת חיזור מייצרת גבר שלא ירצה לחזר אחריה

כי כל הטעם של חיזור זה לצאת מהמובן מאליו ולא לתת מה שהצד השני דורש לקחת.

זה הרבה עניין של איך הבחור גדל

אצלנו בבית הגברים פשוט אוהבים לעזור ולדאוג

אם אני בדרך לאוטו עם מזוודה אין סיכוי שאסחב אותה לבד הם כבר יתערבו וייקחו אותה ממני בלי שאבקש

וכמו שחברה שלי אומרת אם לתת לבחורה יחס של נסיכה זה מורכב בשבילך אולי פשוט אל תבחר אחת כזאת

ואם היית יודעת כמה משברים אחרי החתונה קשורים גם לדינמיקה של גבריות ונשיות היית מבינה כמה המקום הזה

משמעותי

אז קח טמבוי..

למה אתה מצפה שהבת זוג שלך תצליח לסחוב כמוך ?

או תפתח דלתות ששוקלות מאה קילו

למה צריך להשוות בכלל ? למה זה לא בא לך בכיף

אני באמת חושבת שאתה צריך לעבוד על עצמך על המקום הזה

זה שגבר מצפה להערכה על מחוות רומנטיות שמפגין זה לא אומר שהן מורכבות לו לעשייה אלא זה רק אומר שהוא גבר נורמלי שמצפה למינימום הערכה. וזה גם עונה על השאלה האחרונה שלך למה זה לא בא לו בכיף.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם