מתחילת התהליך רבש"ע שותף מההכנות לשידוכים ועד לחתונה עצמה מלווה ונותן הרגשה בלב מה נכון ומה לא הוא נותן לנו גם מידיי פעם גם שיעורים כואבים כדי שנתקדם והוא נותן לנו דעת והבנה מה אנחנו מחפשים בחיי נישואין 

קשר לשם שמיים זה קשר שנותנים לקב"ה להיות שותף להחלטות שהוא גם שותף בין האיש והאישה 

בהגדרה של רצון ה' אנחנו כן מבינים דברים, לדוגמא רצון ה' להניח תפילין שיהיו מרובעות שיהיו בהם ארבע פרשיות וכו' זאת ההגדרה למצווה ואיננה הטעם כמובן.

לכן כשאני שואל מה רצון ה' בזה הכוונה, למה ה' רוצה שיהיה לבנאדם טוב במערכת יחסים זוגית? מה ה' רוצה שבנאדם יביא לקשר? זאת לא שאלה של סיב כמו למה ה' ברא אותנו חסרים ושנצטרך צורך זוגיות אלא הכוונה לשאלה מעשית - מה בפועל מרבה כבוד שמיים בקשר ואיך זה מרבה?

הקב"ה שמח מהשאיפות לרומנטיקה ומכל מערכת זוגית בריאה שמתקיימת.

זה שזה גופני זה לא אומר שזה לא הקב"ה.

זה לא אומר שזה לא לשם שמיים.

לשם שמיים זה לא רק אם סובלים תוך כדי.

זוגיות של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

אהבה של זוג יהודי וטהור היא לגמרי לשם שמים.

מתייגת את @נגמרו לי השמות  האלופה שתתן יותר ידע טוב ממני.

כל הדברים שהבאת הם בהחלט נכונים ויפים אבל כאילו מימוש הצרכים שלנו הם אישיים מאוד. הם אנושיים. זה שאנחנו ממלאים אותנו זה לא אומר שאנחנו עושים לשם שמיים..

השאלה שלי, איך להשתמש בצורך האישי לטובת כבוד שמיים? אז לפני זה אני חייב לשאול - איך קשר אינטימי מרבה כבוד שמיים?

זאת שאלה שמדברת על דבר גבוה שיכול להשמע מרחף אבל היא ממש שייכת לצד המעשי

הוא הוא רצון השם.

קשר בין בני זוג בהיתר - הוא קדוש ונעלה.

כך אני רואה את זה.

בטוחה שליעל יהיה הרבה יותר מה לפרט בענין.

את מרגישה את זה? רואה את זה במציאות? איפה הקדושה?

לא נשמע לי עמוק מידי.

הקב"ה חפץ בזוגיות של אנשיו.

הוא ברא אותנו בנפרד וחפץ בחתונה של זוג.

חתונה זה דבר קדוש.

שלושה שותפים באדם. אביו אימו והקב"ה.

 הקב"ה נוכח ממש. חלק מהסיפור.

בטוחה שיש ממש הדרכות והסברים הרבה יותר ממוקדים ממני.

מרגישה שלי זה ברור ובסיסי אבל לא מצליחה לספיק לתמלל לך את זה בצורה ברורה ועם הסברים מאיפה אני יודעת את זה, ולא סתם הרגשות.

מקווה שיהיה פה חבר'ה עם יותר ידע בכיוון שיתנו לך את המידע.

אם לא אני אנסה לחפש יותר ממוקד.

חושבת שבגלל שיש כל כך הרבה הרחקות כדתיים וחרדים לנו, כל עוד אנחנו רווקים,

אז כל הענין נתפס כשלילי וגופני ופיזי.

ולעכל את זה שאם נשואים זה פשוט נהיה קדוש, זה קצת תהליך...

כאילו זה צורך אנושי, אז להתנהג לזה כמו לכל צורך אנושי וזהו?

כיף לי לצאת לדייט

כיף לי להיות עם אשתי

כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר?

גם השמירה כמובן.

ברמה כזאת או אחרת.

יודעת נגיד שאם יש לי רעין לזוג שיכול להתאים,

אבל אני יודעת שהם לא ישמרו טהרה,

אני כן צריכה להכיר בינהם מבחינת התורה.

כי עצם זה שיהיו נשואים זה חיובי וטוב.

שיהיה בית בישראל.

אז בטח שפי כמה כשאנחנו מדברים על זוג דתי ששומר טהרה,

מכבד אחד את השני,

מגדלים ילדים לקדושה ותורה,

מקיימים מצוות.

אבל עצם זה שאנחנו בזוגיות בטהרה זה זה.

כמו שלא נגמר כאן.

מתחיל? כן.

נגמר בטח אי שם בכוונות רש"ש. לא יודעת איפה.

אבל בטוחה שעצם הנישואים והאינטימיות והאהבה הפורחת של זוג טהור זה קדוש ומדהים.

מדהימה

❤

על התיוג והמילים הטובות ומחממות הלב ❤

כתבת מדהים, מצטרפת לכל מילה שלך!

(ועניתי למטה 🙏)

בקשר זוגי

אבל תוריד את זה גם לעולם המעשה, כי השאלה מכוונת בסוף לעניין המעשי. מה ההבדל בין עבוד ה' לאשר לא עבדו בעניין הזה

אני מנסה לתמלל ואין לי מספיק ידע.

חיכיתי שיגיע מישהו עם ידע.

הקשר הזוגי הוא תמצית הטוב והנתינה שיכולים להיות בעולם. נתינה של אחד כלפי השני, זה גילוי השכינה

גם ברוחני וגם בגשמי-פיזי

השאיפות לרומנטיקה, מימוש הכוחות המיניים בגוף, מערכת יחסים בריאה, באים מתוך צורך בריא פשוט וטבעי. צורך אנושי.

אך כפי שאנחנו מברכים בשבע ברכות -

"שהכל ברא לכבודו"

המילה "אך" מסמנת סתירה, אך איזו סתירה יש בין זה שהרצון הטבעי שלך רוצה זוגיות, לבין זה שיש מצווה גדולה להיות בזוגיות?

אשריך שזכית שהרצון הטבעי שלך הולך במדויק עם רצון ה', אין בזה שום סתירה ושום בעיה.

אנחנו הרי יודעים שהמצוות מיועדות לעשות לנו טוב, ועם חלק מהמצוות מדובר ממש בפשט (כמו מצוות עונג שבת) ועם חלק אחר יותר קשה להבין בפשט את הטוב שיוצא לנו מהן.

אז עבור רוב רובם של בני האדם, המצוות הקשורות בזוגיות (ואהבת לרעך, קידושין, תשמיש, פריה ורבייה וכן הלאה) מסתדרות באופן מושלם עם הרצון הטבעי, בדיוק כמו שמצוות עונג שבת מסתדרת מעולה עם הרצון הטבעי להתענג. 

אצל הנוצרים למשל יחסים זוגיים נתפסים כחטא, מריה "נתעברה ללא חטא", אנשי דת קתולים לא יכולים להתחתן ולהביא ילדים.

אבל אנחנו יודעים שמדובר בהבלים, קיום העולם ושמחה בעולם וזוגיות בעולם הם הם רצון ה', ולא חלילה התנזרות מכל אלה.

אז איפה ה' בזוגיות?

אחרי שהוא ברא אותך בצורה שבה הרצון הטבעי שלך מוביל אותך לרצות לקיים מצוות, כשאתה מודה לו על זה בכל יום - אתה רואה אותו בזוגיות.

מה ההבדל בין תודעה של עובד ה' שנמצא בזוגיות לתודעה שאיננה של עובד ה'?

אפשר לנתב צורך אנושי באופן אגואיסטי, לכן זה גם אם זה לא מנוגד צריך לתת פה משהו שהוא מעבר לעניין האישי של כיף לי טוב לי וכו'

א. באופן כללי, כמו שמלמדים ילדים, אפשר לאכול כדי ליהנות מהטעם ולהיות שבע, ואפשר לאכול בשביל שיהיה לנו כוח לעשות מעשים טובים (למשל ללמוד, להתפרנס, להילחם, כל אחד לפי מדרגתו).

כך בכל מעשה שאתה עושה, אתה יכול להסתכל עליו רק בתור הנאה ואתה יכול להסתכל עליו בתור משהו עם תכלית גבוהה יותר (גם אם באמת יש בו הנאה - אין כאן כל סתירה).

ב. ספציפית בחיי הנישואים יש הרבה מאוד מעשים טובים שאינם בשביל הנאה רגעית, והם ממש מהמעלות שאנחנו צריכים להתדבק בהם בשביל להיות קרובים לקב"ה. הקרבה, ויתור, חמלה, להיות קשים לכעוס ונחים לרצות... זאת עבודה פנימית שאינה קלה לאף אחד, והיא תהיה מלווה בסיטואציות שבהן המבחן לא יהיה פשוט. 

אפילו הבאת ילדים לעולם, איננה בשביל הנאה רגעית אלא עבור קיום העולם והרצון להוסיף עוד כמה נשמות יהודיות ומתוקות לחיים כאן.

והנה שאלת מה ההבדל בין עובדי ה' לבין אלה שאינם - ואתה יכול לראות זאת באופן מובהק במספר הילדים שכל ציבור בוחר להביא לעולם. האם לעובדי ה' יש יותר כסף ולהן הם מביאים יותר ילדים? יש להם בתים גדולים יותר? יש להם עודף פנאי כי הם עובדים פחות? לא ולא ולא. אבל אצלנו הסיבה להבאת ילדים קשורה הרבה יותר לדברים גדולים, ולא רק להנאה מהילדים, מאשר במקומות אחרים.

מה שחסר בהן זה זה שהן מראות איך המערכת יחסים מכשירה לדברים אחרים שמבורכים - תיקון מידות, ילדים.

השאלה מה בפני עצמו כל כך קדוש בקשר בין איש לאישה.

רק כדי שיהיה לו יום כיף עם המשפחה

ומישהו אחר שומר שבת כי הוא עובד את ה',

פה אתה רואה את ההבדל?

זה בדיוק אותו דבר

אנחנו באנו לעולם הזה כדי לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו

לחיות בזוגיות זו הדרך לעבוד אותו עם כל המכלול של שאר המצוות

גם לאכול בשר זה טעים ורצון של הגוף שלנו וכשאנחנו אוכלים אותו בשבת או ביום טוב זה זכות כי אנחנו עובדים את ה'

כשבנאדם מבין שהחסד שלו מהקב"ה ממילא ההקשר הוא נהיה אחר לגמרי. נכון.

לא לטוב ולא לרע

כן אני גם שמתי לב

וגם תהיתי אם מותר לי להגיב למרות שאני נשואה

אבל ראיתי שהגיבו פה הרבה נשואים

אז רווקים שמפריע להם שאנחנו מגיביםה שיפתחו פורום סגור לרווקים ויגרשו משם כל אחד שמתחתן

למה שבתור רווק יפריע לי נשוי שיענה?

שירדו על מישהו שהשתמש במילה מיניות

ואמרו לו הוא נשוי וצריך להתחשב ברגשות הרווקים

אתה מגיב לי תגיב לי מכובד - לקראת נישואין וזוגיות

לרווקים אחרים פה בפורום

כנראה מפריע שנשואים עונים

אם את רואה מילה לא במקום שנכתבת בפורום את יכולה לדווח

אם את אומרת מילה לגיטימית ומשהו חושב שזה לא - שידווח.

היא צחקה על זה שהם אמרו.

וגם הם אמרו בצחוק, בעקבות השירשור הקודם שהיא צירפה לך...

שניכם באותה דעה. הכל בסדר.

מותר להתבטא כפי רצונכם לפי כללי הפורום ולא נראה שהפרת אותם.

זהו

הפריע לי שמייחסים משמעות למשהו לא משמעותי

אבל סתם יצא לי כבד

שהוא בגבול הוא דבר מבורך ..

כל אחד צריך הגדרות , ברגע שאין לך הכל מאוס.

שאתה מכוון שהזוגיות הזו תעזור לך להשתלם ולהיות טוב יותר ומבורר יותר

הוא קיים שם ברגע שאתה מתחתן וזוכה לקיים המון מצוות ששייכות אצל נשואים/ שמתקיימות בשמחה יותר מעצם זה שאתה נשוי/ מעצם זה שאתה עובד על המידות כי אתה יודע שאשתך נשלחה אלייך כדי לעזור לך לתקן את עצמך

השאיפות הרומנטיות/ מיצוי הזוגיות ברובד שבינו לבינה הוא המתקה וחסד של הקב"ה כדי שנרצה להגיע לשם וגם נהנה מזה, ונצטרך להגיע לשם, למקום של העבודה הזו כדי להיטיב אחד לשנייה ולדייק את עצמנו לצורך של הבן הזוג ולהתחבר לעצמנו מהמקום הכי יהודי שיש ולמקום הזה של קיום המצוות שתלויות בנישואין

אותי..

בכל דרכיך דעהו כמו שלמשל פירש הרב קוק במוסר אביך..

לא רלוונטי פה? לא עונה על זה?.

גם כשאדם עוסק בעניין של חול אז הוא בתודעה דתית. אבל זוגיות ומשפחה זה עניין של קודש (לפחות לפי התשובות פה). לכן זה מתאים אבל זה לא מספיק. יש פה עוד רובד.

אני חושב שאהבה רומנטית שמובילה לאהבת ה' היא האהבה הרצוייה. אהבה כזאת ממילא צריכה להיות שהדגש בה הוא האחר, בת הזוג, הרצון להשפיע, לתת, להרעיף אהבה, זה מה שבמרכז, ולא אני.

אהבה שבה אני והאשה באים לעשות רצון ה'. לא במובן הנמוך שאני לא רוצה, ואני כופה את עצמי, אלא הפוך, במובן הכי שלם, שמה שאני רוצה הוא לא סותר את רצון ה', ואני רוצה מעצמי לעשות את רצון ה'. ממילא זה פתח לכל עבודת ה' שתהיה מאהבה, מתוך חיבור והזדהות עמוקה, ולא מתוך סתירה וכפייה. הרצון לבנות בית ביחד, שזה כולל בתוכו לצעוד יד ביד, להשתנות, לתת למישהו שהוא לא אני השפעה כ"כ עמוקה וגדולה עליי, ולא לפחד, כי אני סומך עליו (עליה). והשינוי הזה כמובן, מכוון לעשיית הטוב, עשיית רצון ה'.

כדי להבין את הדבר לאשורו צריך להבין אותו בצורה מהותית ולא פונקציונאלית.

דהיינו, כל אהבה ממשית פה בעולם היא ביטוי לאהבת ה', לא כל כך פשוט להבין את זה, זה דורש חשיבה מופשטת.

כשם שבכל יחס בין אדם לחברו כך גם בנישואים.

היחס האנושי הטבעי של מידות טובות ואכפתיות הוא הבסיס והעיקר. מעבר לכך זה כבר תלוי במעלה הרוחנית של בני הזוג.

וחשוב לומר שכל מיני כוונות עליונות לכאורה בקשר של פשוטי עם הן כנראה דמיון נחמד במקרה הטוב ועשויים להזיק לקשר בריא במקרה הרע.

יש עוד מקום לפתח אותו כמובן..

לא מחפש כוונות עליונות.

להבדיל, כמו שבלימוד תורה יש לשמה, אני מחפש פה את מה ה"לשמה", דיון מאוד פשוט ומעשי ולא שייך לכוונות עליונות בדווקא.

מרגישה שיכולה לכתוב עד מחר ולא בטוח שאסיים לומר את כל מה שארצה 😊

לכן קשה לסכם בתגובה אחת את כל המהות העצומה של זה, אבל אנסה ב"ה:

א. קודם כל התשובה נמצאת בגוף השאלה כיוון שעצם המהות של קשר נישואין בין איש לאשתו הוא הוא רצון ה' והוא הוא לשם שמים והוא הוא להרבות כבוד שמיים מעצם הווייתו.

כל נישואין בין איש לאישה ביהדות מרבים כבוד שמיים בעולם. מקיימים את רצון ה', וככל שהקשר ביניהם יותר אוהב, מכבד, קרוב, עמוק, בכל רבדיו השונים – כך גם נחת הרוח והשפעת השפע העליון בהתאם.

ובפועל זה בעצם החיים עצמם.

כאשר איש אוהב את אשתו – הוא מקיים את רצון ה'. וככל שאוהבה ומכבדה ומעניק לה יותר – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

כאשר אישה אוהבת את בעלה – היא מקיימת את רצון ה'. וככל שאוהבת ומכבדת ומעניקה ומקבלת – הרי זה מבורך והרי זה מרבה כבוד שמיים בעולם ומוריד בפועל שפע עצום לעולם.

ב. אולי חשובה בפני עצמה גם ההתבוננות רגע על ההגדרה והתפיסה שיש לנו על מה זה דברים שבאים מתוך "צורך בריא פשוט וטבעי, צורך אנושי" ומה הם דברים שבאים מתוך "לשם שמיים והיכן הקב"ה בכל זה".

כיוון שהקב"ה ברא את כולנו בני אדם, בשר ודם.

תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים.

הייתה שאלה מדוע לא ניתנה תורה למלאכי עליון אך הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר שהוא נותן את התורה דווקא דווקא לבני האדם.

כלומר שאנו מצווים לעבוד אותו יתברך *דווקא ומתוך האנושיות שלנו*,

מתוך החוזקות של בני האדם האנושיים וגם מתוך החולשות של בני האדם האנושיים,

מתוך המקומות שלנו שהם גם חלשים לפעמים, הכעסים, הפחדים, הלחצים, הנפילות, החולשות, האנרגיה המוגבלת, הבני אדם הלא מושלמים שאנחנו, האנושיים.

ודווקא מתוך כך ולשם כך ניתנה התורה.

ודווקא מתוך כך ולשם כך נברא העולם ונברא האדם.

כך שדווקא חיבור למקום הזה בנו, האנושי, הבריא, הטבעי, הרוצה קשר קרוב ואוהב עם אשתי/בעלי – הוא הוא קיום התורה עצמה.

הוא הוא "תורה היא וללמוד אנו צריכים".

ג. לחיות באהבה ושלום ואחדות בין איש לאשתו – זה לחיות בפועל את התורה שנייה שנייה.

זה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים בפועל את התורה.

את המהות והקיום של "ואהבת לרעך כמוך" והכי ברעייתך/אישך,

את המהות והקיום של "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ו"ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת",

את המהות והקיום של יצירת האדם בכלל – שזכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם – כאשר אנו עומדים תחת החופה אנו ממש נהיים שלם בפעם הראשונה – שני חצאי נשמות שמתאחדות ויוצרות את האדם שאנחנו, ועל כן דווקא תחת החופה (ולא בלידה למשל) מברכים את ברכת "יוצר האדם", כי אז נוצר האדם שהוא אנחנו, אני ואשתי/בעלי,

את המהות והקיום של "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד",

את המהות והקיום של "השכנת שלום בין איש לאישתו" (שנאמר שאפילו הקב"ה מוחה את שמו מעל המים חלילה ואפילו ספר תורה ימכר כדי להשכין שלום בין איש לאשתו),

את המהות והקיום של חיבור ואחדות איש ואשתו ש"אמר ר' תנחום. אמר ר' חנילאי: כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. במערבא אמרו: בלא תורה ובלא חומה. רבא בר עלא אמר: אף בלא שלום (מסכת יבמות דף ס"ב, ע"ב)

וא"ר אלעזר על אדם שאין לו אישה אינו אדם שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם",

את המהות והקיום של מצוות פרייה ורבייה וקיום העולם בפועל והבאת ילדים שהם פרי האהבה של בני הזוג ומאירים את העולם ב"ה,

את המהות והקיום של מצוות עונה, שלא לחינם נקראת דווקא *עונה* ומזכירה לנו בדיוק את המילה "עונה" של קריאת שמע בעונתה ובזמנה – ובדיוק בדיוק כפי שהמהות של קריאת שמע היא אחדות ה' – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! –

כך בדיוק גם המהות של מצוות עונה בין איש לאישתו היא אחדות הזוג.

והמילה הזו – אחדות – היא שורש הכל.

כי ה' אחד ושמו אחד.

כי הקב"ה מתגלה דרך האחדות. דרך האיחוד. דרך האחד. ייחוד ה'. אין עוד מלבדו.

וגם דרך האחדות בבריאה מתגלה שם השם בעולם ממש.

והדרגה הכי הכי גבוהה היא באמת באיחוד בין איש לאישתו. בגוף, נפש, רוח ונשמה. בהכל. זהו האיחוד הכי עליון והכי גבוה והכי שלם.

ובאמת גם בפן של חיי האישות וכל התפיסה של המיניות בין איש לאישתו ביהדות היא שזה הדבר הכי עליון וקדוש, הכי מבורך יקר וגבוה ומוריד שפע הכי גדול לעולם –

אנו רואים זאת בקודש הקודשים, המקום הכי קדוש לעם ישראל בתוך תוככי הקודש מה רואים? דווקא את הכרובים מעל ארון הברית. דווקא אותם שני כרובים בדמות איש ואשתו מעורים זה בזה! 

כן! זה מה שעם ישראל רואה על קודש הקודשים! דווקא החיבור המלא והשלם הזה – הוא הוא הכי עליון וקדוש, דווקא הוא משול לחיבור בין הקב"ה לכנסת ישראל, וזה אומר שבדיוק כך גם בפועל – כאשר איש ואשתו ביחד גם בחיי אישות בקדושה ובטהרה ביניהם לאחר חופה וקידושין – זה האיחוד והחיבור הכי גדול לעולם עצמו ממש, לכבוד שמיים ממש, לחיבור בין כנסת ישראל לקב"ה.

ורק להיות שם באהבה הזו ביניהם, באחדות הזו ביניהם, בהנאה הזו ביניהם, בביחד הזה שלהם – זו המצווה עצמה, אלו החיים עצמם, זו המהות עצמה.

ומכך כל הלכות מצוות עונה, ולהרבות דווקא השמחה, הביחד, ההנאה, האחדות שם. וככל שההנאה והקירבה בין בני הזוג יותר גדולה גם המצווה יותר גדולה.

כי זה עצם החיים. כי זה עצם החיבור בין הקב"ה לשכינה, כי זה עצם המהות. רק האחדות הזו עצמה בין איש לאשתו.

שבה מתבטאת בצורה הכי עליונה שלה אחדות ה' בעולם. זה המקום הכי גבוה.

אז אם איש אוהב את אשתו ושמח בה, ואישה אוהבת את בעלה ושמחה בו – בעצם זה ועל ידי זה הם מרבים כבוד שמיים בעולם.

אנו רואים זאת גם בשיר השירים, שמדמה את אהבת הקב"ה לכנסת ישראל לאהבת איש לאישה ובמובן הכי רומנטי ויותר – ודווקא עליו אומר לנו שלמה המלך שכל השירים קודש ושיר השירים קודש הקודשים הוא! שוב – דווקא האהבה הזו בין איש לאשתו, ובמובן הכי רומנטי ואפילו גופני שלה.

אנו רואים זאת גם בסיפור של המראות הצובאות, שהקב"ה לקח דווקא אותן כדי לבנות מהן את הכיור למשכן! שבו הכהן הגדול מיטהר!

רגע מה? בואו נבין רגע –

אותן מראות, שבנות ישראל השתמשו בהם במצרים כדי לפתות את האיש שלהן ואז מחיבורם ששה בכרס אחת ועם ישראל פרו וישרצו וירבו במאוד מאוד ובעצם בזכותן בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל כי הגברים כבר רצו לפרוש מנשותיהם בעקבות השיעבוד ודווקא הנשים עם כוחן ואמונתן ודווקא ע"י החיבור הקדוש שבין איש לאישתו וע"י אותן מראות גרמו לגאולת ישראל!

ואז מביאות הנשים את המראות למשה רבנו כדי שיבנה את המשכן, ובהתחלה משה רבנו אולי קצת מהסס אבל אז הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לו: קח את אלה, שאלה חביבין עליי במיוחד!!!

והוא באמת לוקח אותן ובונה מהן את הכיור במשכן! כלומר בואו נבין רגע – דווקא את המקום שבו האדם הכי קדוש בעם ישראל – הכהן הגדול, במקום הכי קדוש – קודש הקודשים בזמן הכי קדוש – יום הכיפורים דווקא בכיור הזה הוא *מיטהר* ידיו! דווקא ע"י הכיור שעשוי מהמראות הללו!

ובכלל לכל אורך התורה, החיבור בין בני הזוג נקרא "ידיעה", "וידע אדם את חווה אשתו", "וידע אלקנה את חנה אשתו" – ללמדנו שהחיבור הקדוש בין איש לאישתו נקרא ידיעה,

וגם "יצחק מצחק את רבקה אשתו" – שוב צחוק, הנאה, שמחה, ברכה.

כמה יחס חיובי ומואר וקדוש לחיי האישות בין איש לאשתו ביהדות.

וכותב לנו גם הרמב"ן באיגרות הקודש פרק שני: "דע כי חיבור האדם אל אשתו נחלק לשני דרכים, הדרך האחד הוא כי חיבור זה הוא עניין קדוש ונקי כשיהיה הדבר כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה. ואל יחשוב אדם כי בחיבור הראוי יש גנאי וכיעור, חלילה מזה, כי החיבור נקרא ידיעה.......

וידוע שאילו לא יהיה בדבר קדושה גדולה לא יהיו קורין לחיבור ידיעה".

ולא סתם כותב זאת הרמב"ן, אלא באיגרות *הקודש* - ללמדנו עוד כמה דבר זה קדוש ונעלה!

וכותב לנו גם הרב בר שאול במערכי לב: "הנישואין בישראל אינם חלילה בבחינת חוזה שותפות. אף לא הסכם לבבות גרידא. הנישואין לפי דת משה וישראל הם איחוד, במובן הנעלה ביותר של מושג זה. כך אמרה תורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו. ודבק באשתו. והיו לבשר אחד". לאחדות אורגנית. האישה הראשונה נלקחה מצלעו של האיש הראשון. וזוהי הדוגמא לדורות עולם. וזהו היסוד לבית הישראלי, לאותה ממלכה נפלאה ששמה משפחה".

זה פשוט לימוד מפעים כל פעם מחדש מה זו היהדות שלנו.

להבדיל אלף אלפי הבדלות מהנצרות או האיסלם – ששם בנצרות האישה זה חטא, קשר בין איש לאישה זה חטא, הכומר לא יכול לשאת אישה, אצלם מי שנושא אישה הוא "נכנע ליצריו", ובאיסלאם היחס הנוראי לנשים בכלל ו"הברית מילה" במרכאות ה' ישמור שעושים לתינוקות בנות למנוע הנאה וכו' כל זה ביהדות הוא בדיוק בדיוק להיפך!!!

כהן גדול (שלהבדיל אלף אלפי הבדלות הוא "המקבילה" לאיש הכי "קדוש" בנצרות שזה הכומר) לא יכול להיות כהן גדול ללא שהוא נשוי!

אדם לא נשוי לא נקרא אפילו אדם! כי אדם הוא איש ואשתו גם יחד!

והם לא מבינים את זה, פשוט לא תופסים את זה שם בנצרות ובכלל באומות הגויים, הם לא מבינים איך,

וזה הסוד הגדול והיופי העצום וסוד הבריאה של היהדות!

האחדות בין איש לאשתו דווקא, שזה בזמן הנכון ובמקום הנכון זה קדוש!!! לא רק "בסדר", לא רק "מותר", אלא קדוש! עליון! הכי!

החיבור אל החומר, הלקדש את ומתוך, בכל החיים היהודיים שלנו ובכל דבר – כמו ברכות הנהנין שלא סתם קרואים דווקא *נהנין*, הנאה! להנות מאוכל ולברך עליו, להנות מריח טוב בפירות ולברך עליהם, להינות מדבר חדש ולברך עליו, להינות מהעולם הזה! וכמו שנאמר שעתיד אדם ליתן דין אם לא נהנה מהעולם הזה אפילו מאיזה פרי קטן...

וכמו שפורים מלמד אותנו שדווקא הקירבה והחיבור לקב"ה מתוך שכרות אפילו, יין, שלא ידע אדם בין ברוך מרדכי לארור המן... ודרך אכילת בשר, סעודה (בכל החגים זו מצווה הבשר והיין וכו'), ויום הכיפורים שכמה קדוש הוא ונקרא כ-פורים, רק כ-פורים, הקירבה לקב"ה אפילו יותר גבוהה דווקא דרך החומר והמשתה בפורים!

ויש באמת עוד כ"כ הרבה דוגמאות... המון.

אז ב"ה נתחזק כולנו להוציא מהראש תפיסות נוצריות ששם האישה והמיניות והקשר בין איש לאישה הוא חטא - ונכניס עוד ועוד את התפיסה היהודית ששם האישה היא תפארת הבריאה והיחס בין בני זוג נשואים כדת וכדין הוא לא פחות מקדוש!

ונתחזק שעצם הפועל שלנו בעולם בחיפוש אחר אשתי יחידתי, החיפוש אחר אישי יחידי, וכמובן לאחר מציאתם חיי הנישואין השלמים איתם בקדושה וטהרה בשמחה ובשלום ובאהבה ב"ה – כל אלו הם הם רצון ה' והשכנת כבוד ה' בעולם, מימושם הוא הוא הורדת השפע הכי עליון ועצום לעולם כולו,

הוא הוא ה"וחי בהם", החיים עצמם, לחיות את התורה, תורת חיים, זה לחיות את החיים האלה בעצמם. זה לאהוב את אשתי, לחייך אליה, להכין לה כוס תה, לחשוב עליה, להעניק לה, לשמח אותה, לבנות איתה בית, חיים, וכמובן גם אישה לבעלה כנ"ל  

אחרי שראיתי שכתבת שהתשובה בגוף השאלה הבנתי עד כמה אני שואל את השאלה ממקום "רווקי".

אחדד את הדברים - השאלה לא נאמרה ממקום שמתנגד למיניות לצורך העניין, השאלה נאמרה ממקום שרואה גם את המיניות וגם את כל המכלול כעניין ניטרלי. הכוונה - עניין שאפשר להשתמש בו גם בצורה טובה וגם בצורה רעה.

בתור רווק, אני יכול לקרוא אלף פעמים את המאמרים והדברים החשובים שהבאת, אבל בתור מי שלא חווה את החיבור בין איש לאשה אז באמת מתבקש מאוד שאני לא יכול לעמוד טיב החיבור בין איש לאישה ולכן גם לא אוכל לדעת איפה ה"לשם שמיים" פה.

הנאה במישור בפרטי היא כן משוה שאני יכול להבין. ולכן אני יוכל לקבל את האמירה שיש כאן הנאה מסויימת והיא חלק מעולמו של הקב"ה ולכן טוב להשתמש גם בה במידה ובהקשר המתאים.

אבל העניין פה הוא מעבר לכך, כי יש פה עניין של קשר בין איש לאישה שההנאה והעונג וכו' נכנסים לתוכו, לכן כדי להבין את התועלת ברמה הזוגית צריך להבין מה זה להיות זוג, כדי להבין את זה צריך לחוות את זה.

מאוד התחברתי למה ש@intuscrepidam  כתב שהעניין מתייחס ל"ואהבת לרעך כמוך". יש כמה סוגים של קשרי חיים של אהבה בחיים, יש בין הורים לילדים, יש בין חברים, בין יהודים, בין אנשים.. יש בין איש לאישה. בין איש לאישה הקשר הוא גם מאוד עוצמתי וגם מאוד בחירי מה שלא קיים (לפחות לא בצורה מליאה) כמו בקשר בין איש לאשה ולכן להבין יש כאן ערך של שלום, אהבה חיבור. את הערך הזה, גם בתור רווק, אני מכיר! מכיר במעגלים שונים ומבין למה הוא מהותי ועומד בפני עצמו ללא קשר לתועלת כזו או אחר שהוא משרת. לכן, אני יכול לדמיין (וגם לראות מנקודת מבט חיצונית לסיטואציה) שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית. ממילא יש כוח ופוטנציאל יותר גדולה למערכת יחסים זוגית מאשר מערכות יחסים אחרות.

אפשר כמובן להעמיק עוד בעניין ולהבין שאהבת ה' היא מושפעת ומשפיעה על שאר האהבות לנו (זה דורש חשיבה מופשטת אבל זה עניין ממשי מאין כמותו).

אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי.

להתבוננות, לעומק, לחיבור,

ב"ה תזכה להשתמש בתכונות הברוכות הללו גם על ועם אשתך היקרה ולהתבונן גם בטוב שבה ובקשר, להעמיק בטוב שבה ובקשר, ובחיבור משורש נשמתכם ב"ה.

זכות גדולה ב"ה.

וזה מדהים המהלך שעשית כאן כדי להעמיק בהבנה שלך ובחיבור לדברים בפועל מתוך מקומך גם בהווה,

ובעיקר את דבריך שע"י אותה התבוננות והעמקה הגעת לדיוק שמתיישב בראש ובלב שלך ובכלל של המציאות, כפי שכתבת: "שבין איש לאישה יש קשר שמגלה השלמה הרבה יותר גדולה וכולל הרבה יותר רבדים מאשר בקשרים אחרים ולכן האהבה והשלום מתבטא בו בצורה יותר עוצמתית",

וכן "אולי זאת באמת הזדמנות ללמוד על אהבה ושלום וחיבור כערך כללי ומתוך כך גם להגיע למסקנה המתבקשת מאין כמותה בקשר זוגי."

איזה יופי של דברים ומהלך והבנה ועומק! אכן, גילוי אחדות ה' שהוא יתברך אחד ושמו אחד וכל האיחוד והאחדות הזו יכולה להתגלות בכל הרבדים ובעוצמה הכי גדולה בין איש לאישתו, ואדם משפיע ומביע את מופע אחדות השם הגדול ביותר על ידי הקשר עם אשתו והאהבה והקירבה והאחדות והחיבור ביניהם.

וכל בריאת האדם, האיש והאישה, בצורה ביולוגית, נפשית, גופנית, רוחנית, הכל - הכל מסתכם לחיבור מופלא, להשלמה של פערים ושוני והפכים ואחדות השוני הזה, והאיחוד ולא הפירוד, על אף ומתוך השונות וההבדלים, ופוטנציאל האיחוד דווקא שם הוא הכי עליון וגבוה וזה מלמדנו הרבה על כל השאיפה של כל הבריאה לאחדות שלמה ולקרוא בשם ה' אחד ושמו אחד!

מצטרפת גם למילים החכמות שכתבו לך לכל אורך השרשור, רציתי לכתוב גם על התגובה הזו ביתר פירוט מה שחשבתי ואז בדיוק קראתי את תגובתו זו של @נוגע, לא נוגע וממש התחברתי לכל מילה, אז מצטטת את דבריו גם כאן:

"אדרבה, אם כבר ברכת שהכל ברא לכבודו מלמדת שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' 

ונתינה 

ומידות 

ומשפחה 

וירושלים, 

ועוד דברים עמוקים ועליונים, 

אבל זה הבסיס לדעתי."

שגם הרצונות הטבעיים עצמם, שהם חלק מה"הכל",  הם לכבודו.

כמו שאם רואים מגוון של בעלי חיים הזה מלמד על גדולתו של ה' (וממילא זה מביא גם לכבוד אליו), ככה כשרואים אהבה זה מלמד על גדולתו ה', שברא דבר כזה יפה בעולמו (ולא סתם זיווג לצורך רבייה כמו אצל בע"ח).

אני חושב שהרבה פעמים שרואים זוג שמתחתן מרגישים ככה.

מה שנשאר זה לקחת את זה גם לעולם הפרטי ולהפנים את זה.

כדי שמשהו יהיה אידאליסטי לא חייב שהוא יהיה קשה, צריך שהוא פשוט יהיה רעיון אידאליסטי במהותו.

הלשם שמיים והכבוד שמיים הוא לא חיצוני לזוגיות, לא איזו כוונה שצריך להכניס כדי שהיא תהיה כזו, הוא חלק מובנה בה. רק צריך לראות את זה ככה.

ברור שיש עוד סיבות, שקשורות לעשיית רצון ה' ונתינה ומידות ומשפחה וירושלים, ועוד דברים עמוקים ועליונים, אבל זה הבסיס לדעתי.

וואו, כל מילה מדויקת וחשובה כ"כ

תודה רבה

קשר מכבד וזורם.

ר שלמה אמר שיראת שמים זה כנו כאב בטן אי אפשר להוכיח שיש

אז איך יודעים אם יש יראת שמים

אם האדם שמח. שמחה מעידה על תוכן פנימי ואמונה

כך לדעתי צריך להיות קשר לשמם שמיים

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..