שיחה שעשיתי הבוקר הזכירה לי יום לחוץ מלפני כמה שנים. ומבט בדיעבד.
גרנו בבית אל.
עבדתי אז קרוב לבית וממילא הסתפקנו ברכב אחד. 95% מהזמן לא היה צריך את האוטו גם ככה אבל לפעמים צריך שניים. הייתה פגישה שנקבעה לי וגם לה באותו זמן.
היא פשוט לקחה את האוטו ונסעה. נתקעתי. וממילא הייתי צריך לתפור כיוון אחר.
מה הייתי צריך לעשות? לקחת מונית. אם לא מבית אל אז פשוט מפסגת זאב.
מה שקרה היה זה שהתקדמתי באוטובוס פקוק לירושלים ובסוף כמובן לקחתי מונית לת"א כי לא הייתה ברירה. והרגשתי בזבזן עם כיווץ בבטן וכל זה.
(וכעס גדול ברמה הזוגית, בהינתן העובדה שאני נסעתי לעבוד והיא נסעה לדבר שנחזה להיות עבודה אבל היה בעצם בילוי בתחפושת ושנינו ידענו את זה)
האמת?
קשקוש
שילמתי אז 1600 שקל שכר דירה חודשי. אם אני צריך לקחת פעם בחצי שנה מונית במאות שקלים במקום רכב שני, לא למצמץ לרגע. פשוט להכליל את זה בתקציב ולא לנסות להנדס את הרכב שיש.
