אח שלי היה איזה שנתיים

עשה לו ממש טוב 

קודם כל הוא הילד הכי מתוק שיש בעולם!

הוא שובב ברמות. תמיד פעיל. כל הזמן. מתזז ממקום למקום, לא נח.

הוא יודע להתרכז בדברים שאוהב - אבל לא ליותר מ 5 דקות, וגם זה בהגזמה.

הוא מדבר מלאאאאאא, בלי הפסקה

שואל הרבה מאוד שאלות שזה לגמרי תואם גיל. אבל אם משווה לילדים אחרים בגילו הוא מדבר הרבה יותר בפער(!) וגם שואל הרבה יותר שאלות. שאלות סופר חכמות וחמודות

נגיד במוצש הוא הלך עם בעלי לערבית, אחרי ערבית קידוש לבנה. שאל את בעלי מה עושים למה מברכים אז ענה לו שכמו שמברכים על אוכל כדי להגיד תודה אז אנחנו אומרים תודה גם על הירח. באותו רגע התחיל טנטרום שרוצה לאכול את הירח..

הוא מפגין מלא

מצבי רוח משתנים בשניות. הוא יכול להיות עליז ברמות ודקה אחר כך אם משהו לא בא לו בטוב הוא יהיה עצבני מאוד. חי בקצוות.

דיברנו עם הגננת, לדעתה הוא ממש תואם גיל כן קצת קצת שואל יותר, מדבר יותר. מתזז יותר מאחרים אבל ממש לא בפער.

מצד שני אומרת שזה מגיע גם עם יתרונות. בגלל ההתלהבות שלו מהחיים הוא יותר משתף פעולה. מביע יותר עניין בזמן ריכוז סיפור וכדומה.

מבחינתה הוא לגמרי ילד רגיל ותואם גיל (היא הדגישה את זה כמה פעמים. כן המליצה על ה. הילד בגלל בעיות היגוי), לי כאמא מרגיש שיש פה משהו אחר. או שאני נתקלת רק בילדים יפי נפש ממושמעים  

בקיצור, בהתאם לפירוט

רכיבה טיפולית תוכל לעזור?

הרופא טוען שזה יתרום לו

תוהה אם זה באמת נכון

הוא הבכור, נכון?

פשוט אני חושבת שלפעמים בילד הראשון, אנחנו קצת יותר חוששים מכל דבר שלא מתאים לתבנית.

וזה לא שצריך לבטל את זה

אבל הרבה דברים קשורים להתגברות ועם הגיל דברים מתאזנים.

אני האחרונה שאגיד שצריך לטאטא דברים מתחת לשטיח

אבל בעיקר מאמינה שהדרך הכי יעילה וטובה להשפיע על הילד, היא דרכנו ההורים. בוודאי בגילאים קטנים.

אז אם זה בשביל הכיף - אחלה

אבל מכיוון שאת לא מתארת קושי מאוד מובהק וחריגות גדולה, הייתי מתמקדת בכם ופחות בו.

האם לכם יש את הכלים בשביל לכוון אותו, ואם לא אז איך מגיעים אליהם 

וכן, הוא הבכור.

התחלנו לאחרונה הנחיית הורים אצל אחת שתחום הטיפול שלה הוא להורים לילדי קשב (היא מקבלת בזום וזה הדבר הכי נוח שיש למי שמחפשת)

עשינו שני מפגשים היה ממש אחלה. היא כרגע המליצה לנו לתרגל כמה דברים ורק שבועיים אחרי לדבר שוב.

בינתיים לא רואה שינוי מהותי, גם בהתנהלות שלנו זה לא שיש כאן צורך בשינוי מהשורש. הביאה לנו טיפים פה ושם..

מה לכתוב ואיך.

כי אני חושבת שיש דברים כהורים שאנחנו פשוט צריכים להתנסות בהם בשביל להבין האם זה נכון או לא, גם אם טועים.

אבל כן אכתוב תהיות באופן כללי, יותר הנקודות למחשבה.

יש משהו בילדים בכורים, שהוא מאתגר יותר. כהורים, אין לנו למה להשוות. זו גם פעם ראשונה שבה אנחנו מתמודדים עם הורות, הצבת גבולות ועוד. מבחוץ, הכל נראה יותר טוב וקל. נראה לנו שילדים אחרים יותר מקשיבים, יותר זורמים, ורק הילד שלנו קצת אחרת.

והעניין הזה הוא טריקי, כי לפעמים מה שאנחנו מזהים אצל הילד שלנו הוא באמת חריג דורש תשומת לב וטיפול. אבל לפעמים זה עניין של חוסר היכרות, ובעצם הכל סבבה. האתגר נובע מזה שלגדל ילדים זה מאתגר, ומזה שילדים הם בני אדם ולכל אחד מהם יש את הקשיים והחוזקות שלו.

ומצד אחד, זה שיש טיפולים למינהם, זה מדהים. יש פעמים, שזה עושה את כל ההבדל. ילד שיש לו קושי, ויקבל טיפול נכון ובזמן, יכול לצמצם פערים במהירות, עד שהקושי כמעט לא יורגש.

מצד שני, יש גם עניין בלהיות ילד "מטופל", יש קושי בלהיות הורים ש"מחפשים" איך אפשר לעזור לילד. זה לפעמים מעמיס, על ההורים והילד. ההנחה ש"מה כבר יכול להזיק?" היא לא תמיד נכונה.

לפעמים זה מתייג, לפעמים זה מעייף ודורש.

ילד שצריך ריפוי בעיסוק בגלל קושי במוטוריקה עדינה ובגלל שהוא מעוכב ביחס לגילו, יכול להיתרם מזה מאוד. ילד שהולך לריפוי בעיסוק בגלל שמצופה ממנו לגזור בזמן שהוא רק אמור להצליח להחזיק צבע - זה כבר יכול לגרום לתסכול ולקושי.

החוויה של "טיפול" היא חוויה שיכולה להיות מאתגרת, גם אם מאוד מועילה. היא דורשת להתאמץ, לעבוד קשה. ולפעמים בכלל אין צורך, כי זה פשוט ישתנה עם הגיל.

גיל 3 זה גיל מאוד קטן לטיפול רגשי. מאוד.

אני עוד לא אמא מספיק מנוסה בשביל להגיד משהו בוודאות (אולי לא אהיה אף פעם מספיק מנוסה. תמיד יש מה ללמוד).

אבל אני כן בשלב שבו הגישה שלי מנסה להגיד "ככל שניתן לעבוד באופן טבעי, בבית, עם ההורים, עם חברים, בגן, דרך משחק - זה עדיף". אם לא, אז כמובן לפנות לטיפול.

יש דברים שלא ניתן לעבוד בבית ללא הנחייה מקצועית. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת - סביב דברים מוטוריים, התפתחותיים. בכל הקשור לעולם רגשי - בגיל הזה, הרוב זה ההורים. איתנו הילדים נמצאים רוב הזמן, ודרכנו הם לומדים את העולם. ולכן בעיניי ההעדפה הראשונית היא הכוונה לנו, לפני שהילד הולך לטיפול.

זה כמו חוג, מסגרת שבה אפשר להביא צדדים שונים באישיות לידי ביטוי בלי שזה יחשב "הפרעה"

על רקע זה, ללמוד גבולות והתנהלות כשיש את המסגרת לקבל את זה.

למשל ילד שמצפים ממנו לשבת בשיעור משעמם ולא לדבר עם חבר, לא להעביר פתקים ולא לקום מהמקום.

זה קשה לילד וגורם לתסכול רב.

אם יקחו אותו לשיעור מעניין, יהיה יותר קל ללמד אותו את הגבולות האלו ולהבין איך התנהגות אחרת מפריעה לשיעור.

לבן שלי למשל היו קשיים חברתיים בגיל צעיר למרות היותו מנהיג ומרכז החבורה. היו לו מעריצים דווקא בגלל האישיות הכריזמתית ו"זה שלא רואה בעיניים והולך אחרי האמת שלו" כשהוא היה בחברת שווים הוא למד התנהגות בחברה. למד שאפשר לוותר, להתחשב בדעת האחר גם אם היא לא בדיוק הכי אופטימלית וכו'.

ההתאמה הזו לא צריכה להיקרא "טיפול" במובן שמשהו בך מקולקל וצריך לתקן אותו,

אלא התאמה של הסביבה לאישיות שלך באופן שיקל עליך ללמוד איך להתנהל בעולם.

הבן שלי היה בחוג הישרדות וכדורגל, שניהם עם מדריכים עם הכשרה טיפולית וזה עשה לו פלאים ממש.

זה לא משהו שבבית היה אפשר לעבוד איתו.

לא שישבנו בחיבוק ידיים וציפינו מאחרים שיעשו עבורנו את העבודה, אבל כן הקל עלינו שיש עוד מישהו שיכול לעזור לנו עם זה.

אם יש משהו שאני מצטערת, זה שלא עשינו את זה הרבה קודם.

(ויש לי ילדים שהיו בטיפולים אחרים, אני מכירה ומבינה למה את מתכוונת שיש בעיה בדימוי של להיות "מטופל")

את צודקת

ואת כותבת ממש יפה ובאמת יש הבדל בין הדברים (בין כל מה שתיארת, לבין המשפט האחרון שכתבת)

לכן כתבתי שזה יותר כתהייה או שאלות, ולא ממש כקביעה או מה נכון.

אני חושבת, שהדבר הכי משמעותי בגיל הזה זה ההתנהלות של ההורים.

בעיניי זה משפיע יותר מכל דבר אחר

אבל לא משנה ממה זה נובע. זה גורם לו בין השאר גם לקשיים רגשיים.

כשיש לילד קושי ומתווספים עליו עוד קשיים,

הוא סובל.

לכן מחזקת אותך לקחת את הטיפול. בשביל 100 ש"ח זה כמו חוג. אם לא יעזור, לא תפסידו המון, תמיד אפשר גם להפסיק ויכול להיות מאוד שזה יעזור לו עם הטנטרומים.

במקביל, כדאי לנסות להקל עליו מהבחינה של מה עושים עם כל המחשבות והדמיון שיש לו בראש.

כדאי לתת לו אתגרים כמו לגו (החלקים הקטנים, לא דופלו), להעלות את האתגר לאט לאט. אפשר גם פאזלים.

אולי גם כיוון האומנות יכול לעזור לו "להוציא" החוצה בצורה אחרת ולא רק בעזרת מלל וטנטרומים.

נגיד עם הירח, מעניין אם תשובה יותר מעמיקה הייתה מונעת את ההתפרצות. (לא תמיד צריך ואפשר להעמיק, רק כדי להבין אם זה יושב על זה)

אם כן אפשר לשקף לו מה עובר עליו בסגנון של:

מאוד מעניין אותך מה זה ירח, זה קשה כשאנחנו לא מבינים, גם לי קרה פעם משהו שלא הבנתי והלב שלי התחיל לדפוק חזק ולא ידעתי מה לעשות. קוראים לזה תסכול.

אתה מתוסכל? מה אפשר לעשות? אולי אפשר לשאול ונסביר לך יותר טוב. אולי נקנה לך ספר.

לא כל פעם כל ההרצאה, אלא לפי מה שעוזר באותו רגע.

ככה הרבה פעמים, לבדוק אם יש שיפור ברמת הטנטרום (אורך ועוצמה)

נכון שככל שהוא גדל הבשלות הרגשית גדלה, אבל אם אפשר לעזור לו עכשיו, למה לא..

אגב אני קוראת אותך, ויש קווי דמיון לבן שלי הבכור בגיל הזה. במיוחד עם הבימבה וכמה כח ועוצמה הוא צריך כדי לחוות נסיעה בבימבה. נעליים חד פעמיות חח

גם זה וגם הרבה הרבה דיבור, יחד עם יכולת להתעמק במפגשים בגן כשיש נושא חדש שמעניין אותו לחקור.

הבן שלי אובחן כמחונן מאוד. זה הסביר הרבה דברים בדיעבד. זה לא הקל על החוויות הקשות שהוא חווה בתקופת הגן.

לכן לא משנה מה האבחון שתקבלו בהמשך, כרגע צריך לעזור לו להתמודד.

חשבת על כיוון של חוג אומניות לחימה או נינג'ה?

זה גם עוזר לוויסות והוצאת אנרגיה.

מלמדים אותם איפוק ושליטה עצמית.

חוג אומנויות לחימה ונינגה - הוא ממש אוהב מתקני נינגה בגינה, אני פחות חחח. קשה להרים אותו כל פעם כי כמובן שלא אשאיר אותו לבד על המתקנים.

כל החוגים שביררתי עליהם בסביבה שלי לא עושים לגיל שלו.

גם בפעמים שאני עונה בצורה יותר סבלנית, מעמיקה ותואמת גיל, השאלות לא נגמרות

אסיים לענות לו על משהו אחד והוא ייתפס לשאלה אחרת

אחרי כמה שאלות חוזרות אני מציעה לגוון לתעסוקה אחרת כי מיציתי לשמוע שאלות ולענות על תשובות (הוא לא שואל מטיפשות - שואל, מקשיב וממש לומד את התשובה. אם לא הבין הוא ישאל שוב ושוב למה אני מתכוונת. 

ספרים הוא מאוד אוהב ויש לו מלא. כמעט כל ערב מספרים סיפור אחד או שניים.

אולי באמת נקנה יותר ונגוון.

ננסה להתקדם עם החוג, מקסימום נפסיד כמה מאות בחודש ניסיון.

טוב לשמוע על הבן שלך, מנחם לשמוע שעוד הורים חווים את זה לפעמים אני מרגישה מאוד בודדה. כל הילדים סביבי משחקים אותה מושלמים.

רק מלחשוב על חג עם המשפחה נהיה לי פשוט רע.

ממש אשמח לארח את הבן שלך אצלנו.

ברצינות גמורה.

אם אתם בבית בחג דברי איתי, יש מצב שאנחנו גרות בשכונות סמוכות, הייתי שם ומכירה את זה.

ממליצה לך ממש לאתגר אותו כמה שיותר.

ספרים- לא רק סיפורים עלילתיים, ספרים עם הרבה פרטים בציורים. (לא יותר מדי אבל כן יותר מהממוצע)

יש ספר שנקרא "ספר מכוניות הגדול"

תחפשי בחנויות ספרים כדי להבין את הרעיון של המון פרטים להתבונן בהם בשקיקה.

תראי אם יש נושאים נוספים שמעניינים אותו במיוחד.

בנוסף תספרי לו גורג הסקרן וקופיקו. להנכיח את הרצון הטוב בעשייה גם אם בסוף יוצא פקשוש וכועסים עליך.

הרבה אתגר בעשייה- משחקי מדע, לגו, קשקשים וגל משחקי הבניה אבל בכפולות.

אצלנו אם הוא לא בנה ארמון מקשקשים בגודל שאפשר לשבת בו כמה ילדים, הוא פשוט לא נרגע.

זוכרת את השבתות בבוקר 3 שעות בפארק הגדול, אחר"צ 3 שעות בבניה אינטנסיבית בכל הסלון.

זוכרת גם ארוחות שבת עם נעליים מעופפות על השולחן במצבים שהיא איבד את זה והכל.

זוכרת את חולשת הדעת מיומיים חג..

בימבה כוכב או קורקינט עם קסדה ומגינים והרבה שלוקים, מקווה שיעבור לכם בטוב.

אולי כדאי לשאול אם אפשר להקל עם אופניים בחג בגיל הזה בסיטואציה הזו.

גם יותר מקלחות כולל אמבטיות. מאוד עוזר להתאפס.

לא מתפשרים על פחות מזה, כל החדר כמובן מתרטב אבל לפחות רק החדר אמבטיה ולא כל הבית חחח

יש לו אופני איזון ועם זה אין בעיה בחג..

אקנה את הספרים שהמלצת עליהם, הוא אוהב ממש להתעמק בפרטים הקטנים בכל תמונה. מגלה דברים שאני בעצמי לא שמה לב אליהם.

ספציפית קשקשים אין לנו, נראה להתחדש.

לעומת זאת ספורט טיפול או הידרותרפיה עשה פלאים

לא יודעת להגיד על רכיבה טיפולית, אבל רק רוצה לחזק אותך שאת על זה. רואה סביבי ילדים שלא היו בפער גדול בגן, ועם הכניסה לביס הפער הפך למשמעותי. לא יודעת מה בדיוק מתאים ואת גם מתארת פה 2 דברים שונים - פעלתנות אבל גם קושי בויסות רגשי (שאולי רובו או כולו תואם גיל, לא יודעת וגם לא יודעת בן כמה הילד) וזה דברים שצריכים לקבל מענה ביחד לענד.

ועוד משהו, יכול להיות שבגן הוא יותר מצליח לווסת ואז בבית פורק?

הייתי בכל מקרה פונה להתפתחות הילד לקבל אבחון מקיף 

הם יעשו לנו אבחון מקיף? או שיעבירו ישירות לקלינאית?

אם עושים אבחון לכל הילדים שפונים להתפתחות הילד זה יפתור קצת את התהיות, באבחון הם יעלו על הכל.

אנחנו בלאומית אם זה משנה את התמונה.

אמרו שעל בעיית היגוי מפנים לקלינאית תקשורת כללית, לא דרך התפתחות הילד.

(הילד עבר אבחון בהתפתחות הילד לדברים אחרים).

ולא תמיד עולים על הכל כ''כ מהר. לפעמים מטפלת שמכירה את הילד שמה אצבע יותר טוב מפגש בודד עם רופא. 

כדאי להגיע לטיפול קלינאית. 

לגבי הרכיבה, זה כיף, מווסת קצת, מעצים ומלמד קצת שליטה. 

בסוף אין קסמים. אבל יכול לקדם ולעשות לו טוב. בגדול הכי יעיל רגשית בגיל הזה זה טיפול דרך ההורים. מעולה שאתם בהדרכה. 

תנסי כלבנות אם את מוצאת

המליצו לנו גם סוסים בגלל חוסר ביטחן וביישנות

בגיל 3 .. זה פחות התאים הסוס גדול היא הייתה פיצית זה היה מפחיד אותה יותר ..

הוא חכם ביחס לבני גילו (לדעתה של הגננת וגם לדעתי. אם כי אני לא מהווה אינדיקציה כי לא מכירה עוד הרבה ילדים בגילו)

מחוץ לבית הוא ממש נהנה עד הטנטרום הראשון (שרוצה גלידה כי לילד הזה יש, רוצה שעות בנדנדה, דווקא את הגינה הרחוקה. מעייף.)

ובמסגרת הוא ממש ילד קסם

כנראה מוציא את כל האנרגיות השליליות בבית

בין תואם גיל להתנהגות מאתגרת

גם ילדים שיש להם יכולות תואמות גיל יכולים לאתגר

זה תלוי בתכונות אופי

יש סקאלה של

צייתנות - חוסר צייתנות

פחדנות - העזה

פעיל - רגוע

דברנות- שתקנות

רמת קשב

נשמע שיש לו תכונות אופי יותר מאתגרות

במיוחד שהוא בכור

לכן יכול לקחת יותר זמן למצוא את התקשורת הנכונה איתו

אצלי זה הגיע בילד השלישי

גם אני חשבתי כמה פעמים על רכיבה בשבילו אבל זה לא יצא לפועל כי זו היתה יותר מדי טרחה וגם ככה הלכנו איתו במצטבר לטיפולים אחרים

אבל ראיתי שספורט עושה לו ממש טוב (שחיה בגיל גדול יותר)

מעודד/מנחם לשמוע שזה קורה גם אצל אחרים.

מקווה שהבינה תבוא לנו עם הזמן. 

לא הייתי בונה על זה

אם המצב תקין ואת רוצה מעט להעצים את הביטחון אז יכול להיות נחמד

יש משפט כזה שאומר רכיבה טיפולית עוזרת לסוס..

אם תוכלי להעיף מבט אני אשמח

לא יודעת להגדיר האם מדובר בקושי משמעותי או לא

ליד מרכז צפורי-

נעם ביער.

ראיתי שם גם ילדים קטנים, גילאי גן 

כדי שתוכלו להתמיד בזה.

ילדים קטנים עייפים אחרי יום שלם במסגרת , לא תמיד קל להם בנסיעות . לדעתי זה גם שיקול. 

גם תהיתי איך נעשה את זה, ננסה שיעור או שניים ומשם נראה איך להתקדם

מכירה גם הידרוטרפיה וגם רכיבה טיפולית

יש מקומות מאןד טובים ויש פחות

השאלה היא גם על מה רוצים לעבוד ולמה נדרש טיפול

כל אחד מהם טוב לדברים אחרים

(נגיד רכיבה מאוד טובה לוויסות חושי, הידרו יותר לויסות רגשי וכו וכו)

הידרותפריה גם ככה לא מצאתי לגיל שלו, יש אצלנו חוגי שחייה אבל לא רוצה לייצר תסכולים נוספים

ככה שכנראה נתחיל עם הרכיבה..

מחונן עם קשיי קשב וריכוז (כנראה).

לא דיברתי על כך לעומק עם אמא שלו (גיסתי) אבל נראה שזה עושה לו טוב.

(אבל החווה שהוא הולך אליה לא באזור שנקבת)

ומאה ש"ח לשיעור טיפולי זה זול מאוד...

קריטי לדעתך לרוץ לטפל פרטי?

בסה''כ הוא ממש בסדר

יש לה קצת קושי עם אותיות ראשונות במילה, הוא בולע את האות הראשונה

גם לא תמיד המילים ברורות.. לפעמים צריכה לשאול פעם פעמיים למה מתכוון

לא שמה לב לבעיות נוספות 

כי התורים מאוד ארוכים.

בינתיים תחלקי איתו מילים להברות. תחזרי על מילים שהוא משבש ותדגישי את החלק שהוא השמיט או שיבש. בלי לדרוש תיקון. אבל כל היום להיות כמו הד אחריו ולתת מודל תקין ומודגש. 

אבל כן מתוך ניסיון כאמא.

לדעתי עזבי כרגע את הטיפול בהיגוי. אפשר כמו שאורוש כתבה,

אבל המיקוד צריך להיות על מה שעובר לו בראש ואיך משחררים את התסבוכת שם, ולא על איך שזה מתבטא החוצה במילים.

זה גם מצב אופייני שמתפתח בסיטואציה כזו גמגום.

אז גם בעיות הגייה כרגע פחות להתמקד בזה.

קשה גם להחזיק את כל מה שעובר בראש, גם לווסת התנהגות וגם לשים לב איך זה יוצא החוצה.

תארי לך שבמצב טנטרום הוא מתעצבן:

אני רוצה את הכונית...

ואז נזכר שצריך להגיד מ-כונית..

הוא רוצה כרגע את המשחק וזהו חח

אלא אם כן הוא לא מובן ואז זה מעצים את הבעיה שלא מבינים אותו. אם הוא אומר אני רוצה כונית ואתם או הגננת בכלל לא מבינים מה הוא רוצה, אז זה עוד סבך של הבעיה שכדאי לפתור אותו.

אבל אם מבינים מה הוא רוצה, אז חכי עם זה כרגע.

אבל אם לא עשיתם מעקב שמיעה זה כן כדאי לעשות כדי לוודא שבעיות הגייה לא יושבות על בעיות שמיעה כי עם זה לא כדאי לחכות. כל יום שהוא לא שומע טוב מגדיל את הפער.

בעיות הגיה הייתי מטפלת בגיל 4 אחרי שהוויסות משתפר.

אבל קחי הכל בעירבון מוגבל, משתפת רק מהניסיון עם הילדים שלי, לא יכולה לקחת אחריות על מקרים אחרים כי אין לי הכשרה מקצועית.

הילד לגמרי מובן. האמת, אני בכלל לא חשבתי שיש בעיה. רק אחרי שהגגנת אמרה לי אמרתי לעצמי שוואלה - יש מצב.

קצת גמגום גם נהיה לו לאחרונה בקטע של ''אני אני אני אני אני רוצה ____'' - אני מבינה שזה תקין תואם גיל ככה שלא מתייחסת לזה. פשוט מקשיבה לו בפול סבלנות עד שיסיים.

כרגע יותר חשוב לי לטפל בפן הרגשי מהדיבור.

במיוחד שבדיבור אני רואה שיפור עם הזמן. אם עד לפני חודש התקשה להגיד מילה מסוימת כיום הוא כבר מצליח.

אז ככה שבנחת, נחכה כמה חודשים. לא רוצה להיכנס לטירוף סביב זה. 

אני גם חושבת כמוך.

קודם לטפל ברגשי ואח"כ בנחת בהיגוי.

ואת אלופה איך את מתנהלת בקור רוח ושוקלת הכל בנחת בלי לחץ ועוד זה ילד בכור שלך.

החוסן שלך שווה יותר מכל דבר אחר, שתדעי.

אני מאחורי המקלדת לא מפסיקה לדמוע. אני מאוכזבת כועסת עצובה מתוסכלת

כמה התפללתי על הילד הזה

הוא עוד יהיה בסדר, אני בטוחה

אבל לא ככה דמיינתי את חוויית ההורות שלנו אחרי 6 שנות המתנה עם כל הטיפולים והסיוטים. רציתי את זה אחרת.

זה הכל בערך. בתפילה שעוד יהיה טוב.

מי אני שמתלוננת בימים  כאלה שה' יעזור. 

בסדר גם עכשיו

ילדים מביאים אתגרים

גם הילדים הצייתנים מביאים אתגרים אחרים

אני חושבת שהציפיות שלך גבוהות מדי

אין כזה דבר שהכל הולך חלק

הרביעי שלי התברך בהרבה דברים טובים

וגם הוא הגיע בשלב שאנחנו מאד מנוסים

לכן כמעט ואין איתו אתגרים

אבל אני יודעת שזה יוצא דופן ולרוב יש יותר אתגרים

זה הכי טבעי בעולם שנרגיש פגיעים כשיש משהו שלא זורם עם הילד שלנו.

התפילה והתקווה היא שנהיה לעזר ונוכל לתמוך בתהליכים ולכוון את הילד להשגת ייעודו בעולם.

ב"ה שהוא זכה לאמא משקיעה כמוך שלמרות הקושי האישי להתמודד, את עושה כל מה שצריך כדי לעזור לו ושיהיה לו הכי טוב.

זה בדיוק הגיל להשקיע ולדשן, בע"ה תקצרו פירות והם יהיו מתוקים!

קחי את ההתמודדות הזו כהזדמנות לצמיחה ולדיוק הדרך עם הילד.

היכולת לזהות ולתאר את היחודיות שלו, החוזקות והמקומות בהם ניתן להשקיע ולחזק אותו  כשהוא עדיין רך בשנים היא מתנה ענקית עבורו.

יכול להיות שאני קצת משוחדת, כי עברתי משהו שמזכיר את הקשיים שאת מתארת, אבל שתדעי לך שיש לך ילד עם כוחות גדולים, ולא תמיד קל להכיל את הכוחות האלו בגיל צעיר.

אבל בע"ה בעבודה והשקעה תסללו את הדרך הנכונה עבורו ותראו כמה ברכה הוא עוד יביא לעולם בע"ה!

קצת (הרבה) סבלנות והשקעה עוד כמה שנים תביני על מה אני מדברת.

חיבוק ❤️

בגלל שכתבת אני מעלה השערה ממש בסימן שאלה, אם זה לא הכיוון תתעלמי ממני.

כל ילד נולד קודם כל בדמיונות שלנו ובחלומות שלנו עוד הרבה לפני שהוא נולד, והילד המדומיין הזה הוא ילד מושלם, הוא תמיד מקשיב, אף פעם לא בוכה, מתנהג יפה...

שאשה חווה הרבה שנים בהן היא מצפה לילד התפילות והתקוות והחלומות האלה מתעצמים, ואז נולד הילד ויש אכזבה, אצל כל ילד יש אכזבה כי תמיד יש מרחק בין הדמיון למציאות אבל שמצפים הרבה הפער והאכזבה גדולים יותר.

ולכן אני תוהה האם יכול להיות שהילד הוא אכן ילד מאתגר יחסית, אבל רמת האתגר שלו היא יחסית בתחום התקין אבל החוויה הרגשית שהקשיים האלה נחווים אצלך היא גבוהה וכך נוצר איזה מעגל שאולי מחזק את ההתנהגות שלו בגלל עוצמת הרגש שעולה אצלך אל מול הפער בין החלומות לבין ההתנהגות שלו בפועל?

אם כן, אולי כדאי ללכת להדרכת הורים לו לגביו אלא בשבילכם, לעבוד על הפרשנות שלכם להורות.

אני יודעת שזה פחות מקובל בחסידויות אבל אני בהחלט פגשתי גם זוגות חסידים שעבדתי בעבר במסגרות חסידיות.

כפי שאמרתי זו רק מחשבה, בכלל לא בטוח שזה הכיוון

אני חושבת שכתבתי על זה באחד התגובות, כנראה התפספס לך.

מה שכתבת לגמרי נכון. את מדמיינת שנים דמות מסוימת (שלי בתור אמא ושל הילד שנמצא במבחנה) וההבנה הזאת אחרי הלידה כואבת. אם זה מייד אחרי הלידה להבין שזה לא רק הפאן שציפיתי לו אלא שיש גם אתגרים. לקח לנו זמן להיכנס למסלול. 

אגב, זה שאני חסידית ממש לא אומר שאני עם ראש בקיר. יש מלא חסידויות שאנשים שם ממש רגילים שמשקיעים בילדים כמו בכל זרם אחר.

עם ראש טמון בחול - אנחנו לא. הכי לא.

לא כל-כך ברור לי מאיפה הנחת את זה שחסידים פחות הולכים להנחיית הורים או לטיפולים באופן כללי. בסביבה שלי אני מכירה הרבה שהולכות (פחות פרטנית, כן הולכות לקורסים של מנחות או מרחוק)

אני כן לוקחת יותר קשה את המצב הזה. קשה לי יותר להתמודד איתו. 

אני לגמרי יודעת שגם בחסידויות משקיעים בילדים, ברור.

התכוונתי בדיוק למה שאת כתבת שפחות הולכים, התכוונתי דווקא לטיפול בהורות. ללכת כזוג ולדבר בדיוק על זה על הכאבים, על הפנטזיות שהתנפצו כפרטים וכזוג ולחשוב איך המקומות האלה משפיעים על ההורות שלנו. את הדברים האלה אני יודעת שפחות הולכים ודווקא שם נראה לי שזה כיוון שיכול לסייע

אז אנחנו הולכים להנחיית הורים רגילה, זוגית. אני ובעלי עם מנחת הורים.

טיפול לבפנוכו אולי יום אחד יהיה לי פניות לזה, כרגע פחות

זה באמת טיפול מבפנוכו, אבל בזוג.

מנחת הורים זה תלוי הכשרה, אם היא למדה טיפול או רק הנחייה. אם היא מנחה היא תתן לך מתכון מה לעשות, אבל אני חושבת שבעומק זה הרבה פחות מה לעשות טכנית אלא איך אנחנו כהורים מביאים את כל המכלול של הרגשות שלנו, הציפיות, האכזבות לתוך ההורות שלנו, ומה הדפוסים שלנו שמשפיעים על האופן בו אנחנו מגיבים ומתנהלים בהורות שלנו.

ברגע שמטפלים בזה אז באופן אוטומטי דברים נרגעים

אז הייתי עושה את זה ונכנסת להמתנה.  בכל מקרה לא יקרה בחצי שנה הקרובה בבכי אופטימי. ץ מקסימום אם לא יהיה צריך לא תלכי. אז עכשיו קצת בירוקרטיה מציקה ואז בכל מקרה כלום.

טיפים לגבי הגמגום- תקראי את החוברת להורים באתר של אמב''י. מאוד יעיל. וגם להקריא סיפור בקול איטי ומתנגן פעם ביום.  וממש עוזר- זמנים מיוחדים- חמש דקות ביום של משחק רק איתו בחדר שקט שהוא יודע שזה נחשב זמן מיוחד, משחק חופשי, לתת לו להוביל, באווירה מאוד מאפשרת.

ולגמרי להקשיב לו הכי בנחת. רוב הסיכויים שיעבור. 

זה נשמע לי ממש צעיר לטיפול בבעיות היגוי.

אגב, לגבי רכיבה טיפולית, אם תקראי את הקישור שצרפתי בהמשך הם מדברים על גיל 4 כגיל מינימום לטיפול

זה דרך הזכאות של המושלם.

אבל באמת רכיבה טיפולית, היא נחמדה, בעיני היא לא ממש טיפול.יכולה לשפר בטחון אצמי, שליטה עצמית, אולי קצת קשב וריכוז.

הבת שלי הולכת לשם כחוג שממומן ע"י הקופה. אם היא היצה צריכה טיפול רגשי משמעותי היתי מוצאת משהו אחר.

ובעיני ילד בן 3 קטן מידי לרכיבה

של העמותה להתפתחות הילד

אנסה לצרף קישור

רכיבה על סוסים: טיפולית? – העמותה הישראלית להתפתחות הילד

שמעתי מכמה שלקחו את הילדים שלהם

זה עוזר לזמן הטיפול ולא מעבר

יש טיפולים שכן משליכים גם לאחר כך..
בהצלחה רבה

מעדיפה פה כדי לא להעמיס עם עוד שרשור בפורום

אשמח לשמוע מניסיונכן אם זה תואם גיל

מתוקי מקבל בבית מלא תשומת לב, יש לו כל יום זמן איכות אישי. אם זה במקלחת שבעלי מקלח אותו או בשעת סיפור שאני מספרת במיטה. בצהריים כולנו במשחק משותף על הרצפה והוא מאוד נהנה. במהלך היום מקבל עוד הרבה. לא חסר לו יחס נקרא לזה ככה.

יש לו קטע כשאנחנו ליד אנשים חדשים, הוא עושה דברים מוזרים כדי שיתייחסו אליו.

נגיד אנחנו הולכים לסבא-סבתא, הוא מתחיל לעשות שם ריקודים מוזרים יגיד שטויות, מילים מוזרות בגיבריש ככה מלא זמן (גם אחרי שמתייחסים זה לא מפסיק). רק כשאני אומרת לו כזה ''זונדל חמודי תפסיק'' - רק ככה מבין את הרמז ועוצר.

זה קורה גם בסופר, גם בגן שעשועים, גם בבתים של אנשים זרים. זה בעיקר קורה לו כשהוא מגיע למקום חדש ונורא מתלהב.

משהו נוסף, יש לו כבר תקופה קטע

שהוא מחליט ללכת כמו חיות

לפעמים נגיד הולך כמו כלב עושה נביחות

מחליט לשחות כמו דג, שוחה על הרצפה

עומד כמו פלמינגו

שם על עצמו שמיכה ענקית והופך להיות פיל

קפיצות צפרדע

הליכת צב

הוא לא עושה את זה מתוך מקום שחי בעולם משל עצמו (נשמע קצת אוטיזם, אבל לא) הוא מצפה לתגובה..

אחרי שפעם אחת בעלי זרם איתו מאז זה משחק קבוע

כולנו צריכים לעבור למנח נחש - אין ויתורים.

אם אני מחוץ לבית וזה עובר את גבול הטעם הטוב - אני מבקשת לעצור והוא עוצר. מסיחה את דעתו וממשיכים הלאה.

שלא תטעו, בתוך הבית באהבה ענקית. אין לי עם זה שום בעיה. הפוך זה משחק דימיון מדהים שייהנה בכיף. כשזה מחוץ לבית זה כבר פחות נעים. 

דמיינו אותי הולכת איתו ברחוב, יורדת מדרגות והוא מחליט לרדת כמו כלב עם נביחות. 

אני תוהה האם הפעולות האלה תקינות? תואמות גיל?

כי אני פשוט לא רואה ילדים נוספים שמתנהגים ככה

לא זכיתי עדיין. 

תואם גיל לחלוטין. הוא בן 3.

סיפרת שאם את אומרת לו לעצור- הוא עוצר. קחי את זה כמחאה ענקית עבורך, כי זה ממש לא מובן מאליו...

אפשר בזמן רגוע להסביר לו את ההגיון- בבית אנחנו אוהבים נהנים לראות אותך משחק ועושה שטויות.

יש אנשים אחרים שלהם זה לא נעים. אנחנו מכבדים אותם ולכן לידם לא מדברים בקולות מיוחדים/לא הולכים כמו חיות.

הוא בן 3, עוד לא מבין את העולם, ולכן פשוט לא יודע שזה לא מקובל, ואת כאמא מלמדת אותו את החוקים האלה.

נשמע שאת עושה את זה ממש טוב כבר עכשיו, ואני מאמינה שהוא יבין גם בעצמו תוך לא המון זמן. אבל אם את רוצה, דברי איתו על זה בבית בנחת, ואז פעם הבאה שזה קורה אפשר רק להזכיר לו, וכנראה זה יספיק.

לק"י

אחרים.

כל מיני פרצופים וקשקושים וכאלה.

זה נורמלי מאוד.

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

אני אשאל הפוך

למה לא?

לא יודעת, זה מציק לי

אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.

פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.

אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.

כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.

ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.

ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה

אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?

מה הוא מציע שיהיה בהסכם?

ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי

ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק

חיבוק♥️

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.

האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?

התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.

האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

בעת קיום יחסים

זה כמובן מוריד מאחוזי המניעה

כי לגוף לפעמים יש שינויים והפתעות

בשביל הלחוצות שמונעות עם דיאפרגמה😉

ובשעה טובה! הרבה כוח ושמחה🩵

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈