אח שלי היה איזה שנתיים

עשה לו ממש טוב 

קודם כל הוא הילד הכי מתוק שיש בעולם!

הוא שובב ברמות. תמיד פעיל. כל הזמן. מתזז ממקום למקום, לא נח.

הוא יודע להתרכז בדברים שאוהב - אבל לא ליותר מ 5 דקות, וגם זה בהגזמה.

הוא מדבר מלאאאאאא, בלי הפסקה

שואל הרבה מאוד שאלות שזה לגמרי תואם גיל. אבל אם משווה לילדים אחרים בגילו הוא מדבר הרבה יותר בפער(!) וגם שואל הרבה יותר שאלות. שאלות סופר חכמות וחמודות

נגיד במוצש הוא הלך עם בעלי לערבית, אחרי ערבית קידוש לבנה. שאל את בעלי מה עושים למה מברכים אז ענה לו שכמו שמברכים על אוכל כדי להגיד תודה אז אנחנו אומרים תודה גם על הירח. באותו רגע התחיל טנטרום שרוצה לאכול את הירח..

הוא מפגין מלא

מצבי רוח משתנים בשניות. הוא יכול להיות עליז ברמות ודקה אחר כך אם משהו לא בא לו בטוב הוא יהיה עצבני מאוד. חי בקצוות.

דיברנו עם הגננת, לדעתה הוא ממש תואם גיל כן קצת קצת שואל יותר, מדבר יותר. מתזז יותר מאחרים אבל ממש לא בפער.

מצד שני אומרת שזה מגיע גם עם יתרונות. בגלל ההתלהבות שלו מהחיים הוא יותר משתף פעולה. מביע יותר עניין בזמן ריכוז סיפור וכדומה.

מבחינתה הוא לגמרי ילד רגיל ותואם גיל (היא הדגישה את זה כמה פעמים. כן המליצה על ה. הילד בגלל בעיות היגוי), לי כאמא מרגיש שיש פה משהו אחר. או שאני נתקלת רק בילדים יפי נפש ממושמעים  

בקיצור, בהתאם לפירוט

רכיבה טיפולית תוכל לעזור?

הרופא טוען שזה יתרום לו

תוהה אם זה באמת נכון

הוא הבכור, נכון?

פשוט אני חושבת שלפעמים בילד הראשון, אנחנו קצת יותר חוששים מכל דבר שלא מתאים לתבנית.

וזה לא שצריך לבטל את זה

אבל הרבה דברים קשורים להתגברות ועם הגיל דברים מתאזנים.

אני האחרונה שאגיד שצריך לטאטא דברים מתחת לשטיח

אבל בעיקר מאמינה שהדרך הכי יעילה וטובה להשפיע על הילד, היא דרכנו ההורים. בוודאי בגילאים קטנים.

אז אם זה בשביל הכיף - אחלה

אבל מכיוון שאת לא מתארת קושי מאוד מובהק וחריגות גדולה, הייתי מתמקדת בכם ופחות בו.

האם לכם יש את הכלים בשביל לכוון אותו, ואם לא אז איך מגיעים אליהם 

וכן, הוא הבכור.

התחלנו לאחרונה הנחיית הורים אצל אחת שתחום הטיפול שלה הוא להורים לילדי קשב (היא מקבלת בזום וזה הדבר הכי נוח שיש למי שמחפשת)

עשינו שני מפגשים היה ממש אחלה. היא כרגע המליצה לנו לתרגל כמה דברים ורק שבועיים אחרי לדבר שוב.

בינתיים לא רואה שינוי מהותי, גם בהתנהלות שלנו זה לא שיש כאן צורך בשינוי מהשורש. הביאה לנו טיפים פה ושם..

מה לכתוב ואיך.

כי אני חושבת שיש דברים כהורים שאנחנו פשוט צריכים להתנסות בהם בשביל להבין האם זה נכון או לא, גם אם טועים.

אבל כן אכתוב תהיות באופן כללי, יותר הנקודות למחשבה.

יש משהו בילדים בכורים, שהוא מאתגר יותר. כהורים, אין לנו למה להשוות. זו גם פעם ראשונה שבה אנחנו מתמודדים עם הורות, הצבת גבולות ועוד. מבחוץ, הכל נראה יותר טוב וקל. נראה לנו שילדים אחרים יותר מקשיבים, יותר זורמים, ורק הילד שלנו קצת אחרת.

והעניין הזה הוא טריקי, כי לפעמים מה שאנחנו מזהים אצל הילד שלנו הוא באמת חריג דורש תשומת לב וטיפול. אבל לפעמים זה עניין של חוסר היכרות, ובעצם הכל סבבה. האתגר נובע מזה שלגדל ילדים זה מאתגר, ומזה שילדים הם בני אדם ולכל אחד מהם יש את הקשיים והחוזקות שלו.

ומצד אחד, זה שיש טיפולים למינהם, זה מדהים. יש פעמים, שזה עושה את כל ההבדל. ילד שיש לו קושי, ויקבל טיפול נכון ובזמן, יכול לצמצם פערים במהירות, עד שהקושי כמעט לא יורגש.

מצד שני, יש גם עניין בלהיות ילד "מטופל", יש קושי בלהיות הורים ש"מחפשים" איך אפשר לעזור לילד. זה לפעמים מעמיס, על ההורים והילד. ההנחה ש"מה כבר יכול להזיק?" היא לא תמיד נכונה.

לפעמים זה מתייג, לפעמים זה מעייף ודורש.

ילד שצריך ריפוי בעיסוק בגלל קושי במוטוריקה עדינה ובגלל שהוא מעוכב ביחס לגילו, יכול להיתרם מזה מאוד. ילד שהולך לריפוי בעיסוק בגלל שמצופה ממנו לגזור בזמן שהוא רק אמור להצליח להחזיק צבע - זה כבר יכול לגרום לתסכול ולקושי.

החוויה של "טיפול" היא חוויה שיכולה להיות מאתגרת, גם אם מאוד מועילה. היא דורשת להתאמץ, לעבוד קשה. ולפעמים בכלל אין צורך, כי זה פשוט ישתנה עם הגיל.

גיל 3 זה גיל מאוד קטן לטיפול רגשי. מאוד.

אני עוד לא אמא מספיק מנוסה בשביל להגיד משהו בוודאות (אולי לא אהיה אף פעם מספיק מנוסה. תמיד יש מה ללמוד).

אבל אני כן בשלב שבו הגישה שלי מנסה להגיד "ככל שניתן לעבוד באופן טבעי, בבית, עם ההורים, עם חברים, בגן, דרך משחק - זה עדיף". אם לא, אז כמובן לפנות לטיפול.

יש דברים שלא ניתן לעבוד בבית ללא הנחייה מקצועית. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת - סביב דברים מוטוריים, התפתחותיים. בכל הקשור לעולם רגשי - בגיל הזה, הרוב זה ההורים. איתנו הילדים נמצאים רוב הזמן, ודרכנו הם לומדים את העולם. ולכן בעיניי ההעדפה הראשונית היא הכוונה לנו, לפני שהילד הולך לטיפול.

זה כמו חוג, מסגרת שבה אפשר להביא צדדים שונים באישיות לידי ביטוי בלי שזה יחשב "הפרעה"

על רקע זה, ללמוד גבולות והתנהלות כשיש את המסגרת לקבל את זה.

למשל ילד שמצפים ממנו לשבת בשיעור משעמם ולא לדבר עם חבר, לא להעביר פתקים ולא לקום מהמקום.

זה קשה לילד וגורם לתסכול רב.

אם יקחו אותו לשיעור מעניין, יהיה יותר קל ללמד אותו את הגבולות האלו ולהבין איך התנהגות אחרת מפריעה לשיעור.

לבן שלי למשל היו קשיים חברתיים בגיל צעיר למרות היותו מנהיג ומרכז החבורה. היו לו מעריצים דווקא בגלל האישיות הכריזמתית ו"זה שלא רואה בעיניים והולך אחרי האמת שלו" כשהוא היה בחברת שווים הוא למד התנהגות בחברה. למד שאפשר לוותר, להתחשב בדעת האחר גם אם היא לא בדיוק הכי אופטימלית וכו'.

ההתאמה הזו לא צריכה להיקרא "טיפול" במובן שמשהו בך מקולקל וצריך לתקן אותו,

אלא התאמה של הסביבה לאישיות שלך באופן שיקל עליך ללמוד איך להתנהל בעולם.

הבן שלי היה בחוג הישרדות וכדורגל, שניהם עם מדריכים עם הכשרה טיפולית וזה עשה לו פלאים ממש.

זה לא משהו שבבית היה אפשר לעבוד איתו.

לא שישבנו בחיבוק ידיים וציפינו מאחרים שיעשו עבורנו את העבודה, אבל כן הקל עלינו שיש עוד מישהו שיכול לעזור לנו עם זה.

אם יש משהו שאני מצטערת, זה שלא עשינו את זה הרבה קודם.

(ויש לי ילדים שהיו בטיפולים אחרים, אני מכירה ומבינה למה את מתכוונת שיש בעיה בדימוי של להיות "מטופל")

את צודקת

ואת כותבת ממש יפה ובאמת יש הבדל בין הדברים (בין כל מה שתיארת, לבין המשפט האחרון שכתבת)

לכן כתבתי שזה יותר כתהייה או שאלות, ולא ממש כקביעה או מה נכון.

אני חושבת, שהדבר הכי משמעותי בגיל הזה זה ההתנהלות של ההורים.

בעיניי זה משפיע יותר מכל דבר אחר

אבל לא משנה ממה זה נובע. זה גורם לו בין השאר גם לקשיים רגשיים.

כשיש לילד קושי ומתווספים עליו עוד קשיים,

הוא סובל.

לכן מחזקת אותך לקחת את הטיפול. בשביל 100 ש"ח זה כמו חוג. אם לא יעזור, לא תפסידו המון, תמיד אפשר גם להפסיק ויכול להיות מאוד שזה יעזור לו עם הטנטרומים.

במקביל, כדאי לנסות להקל עליו מהבחינה של מה עושים עם כל המחשבות והדמיון שיש לו בראש.

כדאי לתת לו אתגרים כמו לגו (החלקים הקטנים, לא דופלו), להעלות את האתגר לאט לאט. אפשר גם פאזלים.

אולי גם כיוון האומנות יכול לעזור לו "להוציא" החוצה בצורה אחרת ולא רק בעזרת מלל וטנטרומים.

נגיד עם הירח, מעניין אם תשובה יותר מעמיקה הייתה מונעת את ההתפרצות. (לא תמיד צריך ואפשר להעמיק, רק כדי להבין אם זה יושב על זה)

אם כן אפשר לשקף לו מה עובר עליו בסגנון של:

מאוד מעניין אותך מה זה ירח, זה קשה כשאנחנו לא מבינים, גם לי קרה פעם משהו שלא הבנתי והלב שלי התחיל לדפוק חזק ולא ידעתי מה לעשות. קוראים לזה תסכול.

אתה מתוסכל? מה אפשר לעשות? אולי אפשר לשאול ונסביר לך יותר טוב. אולי נקנה לך ספר.

לא כל פעם כל ההרצאה, אלא לפי מה שעוזר באותו רגע.

ככה הרבה פעמים, לבדוק אם יש שיפור ברמת הטנטרום (אורך ועוצמה)

נכון שככל שהוא גדל הבשלות הרגשית גדלה, אבל אם אפשר לעזור לו עכשיו, למה לא..

אגב אני קוראת אותך, ויש קווי דמיון לבן שלי הבכור בגיל הזה. במיוחד עם הבימבה וכמה כח ועוצמה הוא צריך כדי לחוות נסיעה בבימבה. נעליים חד פעמיות חח

גם זה וגם הרבה הרבה דיבור, יחד עם יכולת להתעמק במפגשים בגן כשיש נושא חדש שמעניין אותו לחקור.

הבן שלי אובחן כמחונן מאוד. זה הסביר הרבה דברים בדיעבד. זה לא הקל על החוויות הקשות שהוא חווה בתקופת הגן.

לכן לא משנה מה האבחון שתקבלו בהמשך, כרגע צריך לעזור לו להתמודד.

חשבת על כיוון של חוג אומניות לחימה או נינג'ה?

זה גם עוזר לוויסות והוצאת אנרגיה.

מלמדים אותם איפוק ושליטה עצמית.

חוג אומנויות לחימה ונינגה - הוא ממש אוהב מתקני נינגה בגינה, אני פחות חחח. קשה להרים אותו כל פעם כי כמובן שלא אשאיר אותו לבד על המתקנים.

כל החוגים שביררתי עליהם בסביבה שלי לא עושים לגיל שלו.

גם בפעמים שאני עונה בצורה יותר סבלנית, מעמיקה ותואמת גיל, השאלות לא נגמרות

אסיים לענות לו על משהו אחד והוא ייתפס לשאלה אחרת

אחרי כמה שאלות חוזרות אני מציעה לגוון לתעסוקה אחרת כי מיציתי לשמוע שאלות ולענות על תשובות (הוא לא שואל מטיפשות - שואל, מקשיב וממש לומד את התשובה. אם לא הבין הוא ישאל שוב ושוב למה אני מתכוונת. 

ספרים הוא מאוד אוהב ויש לו מלא. כמעט כל ערב מספרים סיפור אחד או שניים.

אולי באמת נקנה יותר ונגוון.

ננסה להתקדם עם החוג, מקסימום נפסיד כמה מאות בחודש ניסיון.

טוב לשמוע על הבן שלך, מנחם לשמוע שעוד הורים חווים את זה לפעמים אני מרגישה מאוד בודדה. כל הילדים סביבי משחקים אותה מושלמים.

רק מלחשוב על חג עם המשפחה נהיה לי פשוט רע.

ממש אשמח לארח את הבן שלך אצלנו.

ברצינות גמורה.

אם אתם בבית בחג דברי איתי, יש מצב שאנחנו גרות בשכונות סמוכות, הייתי שם ומכירה את זה.

ממליצה לך ממש לאתגר אותו כמה שיותר.

ספרים- לא רק סיפורים עלילתיים, ספרים עם הרבה פרטים בציורים. (לא יותר מדי אבל כן יותר מהממוצע)

יש ספר שנקרא "ספר מכוניות הגדול"

תחפשי בחנויות ספרים כדי להבין את הרעיון של המון פרטים להתבונן בהם בשקיקה.

תראי אם יש נושאים נוספים שמעניינים אותו במיוחד.

בנוסף תספרי לו גורג הסקרן וקופיקו. להנכיח את הרצון הטוב בעשייה גם אם בסוף יוצא פקשוש וכועסים עליך.

הרבה אתגר בעשייה- משחקי מדע, לגו, קשקשים וגל משחקי הבניה אבל בכפולות.

אצלנו אם הוא לא בנה ארמון מקשקשים בגודל שאפשר לשבת בו כמה ילדים, הוא פשוט לא נרגע.

זוכרת את השבתות בבוקר 3 שעות בפארק הגדול, אחר"צ 3 שעות בבניה אינטנסיבית בכל הסלון.

זוכרת גם ארוחות שבת עם נעליים מעופפות על השולחן במצבים שהיא איבד את זה והכל.

זוכרת את חולשת הדעת מיומיים חג..

בימבה כוכב או קורקינט עם קסדה ומגינים והרבה שלוקים, מקווה שיעבור לכם בטוב.

אולי כדאי לשאול אם אפשר להקל עם אופניים בחג בגיל הזה בסיטואציה הזו.

גם יותר מקלחות כולל אמבטיות. מאוד עוזר להתאפס.

לא מתפשרים על פחות מזה, כל החדר כמובן מתרטב אבל לפחות רק החדר אמבטיה ולא כל הבית חחח

יש לו אופני איזון ועם זה אין בעיה בחג..

אקנה את הספרים שהמלצת עליהם, הוא אוהב ממש להתעמק בפרטים הקטנים בכל תמונה. מגלה דברים שאני בעצמי לא שמה לב אליהם.

ספציפית קשקשים אין לנו, נראה להתחדש.

לעומת זאת ספורט טיפול או הידרותרפיה עשה פלאים

לא יודעת להגיד על רכיבה טיפולית, אבל רק רוצה לחזק אותך שאת על זה. רואה סביבי ילדים שלא היו בפער גדול בגן, ועם הכניסה לביס הפער הפך למשמעותי. לא יודעת מה בדיוק מתאים ואת גם מתארת פה 2 דברים שונים - פעלתנות אבל גם קושי בויסות רגשי (שאולי רובו או כולו תואם גיל, לא יודעת וגם לא יודעת בן כמה הילד) וזה דברים שצריכים לקבל מענה ביחד לענד.

ועוד משהו, יכול להיות שבגן הוא יותר מצליח לווסת ואז בבית פורק?

הייתי בכל מקרה פונה להתפתחות הילד לקבל אבחון מקיף 

הם יעשו לנו אבחון מקיף? או שיעבירו ישירות לקלינאית?

אם עושים אבחון לכל הילדים שפונים להתפתחות הילד זה יפתור קצת את התהיות, באבחון הם יעלו על הכל.

אנחנו בלאומית אם זה משנה את התמונה.

אמרו שעל בעיית היגוי מפנים לקלינאית תקשורת כללית, לא דרך התפתחות הילד.

(הילד עבר אבחון בהתפתחות הילד לדברים אחרים).

ולא תמיד עולים על הכל כ''כ מהר. לפעמים מטפלת שמכירה את הילד שמה אצבע יותר טוב מפגש בודד עם רופא. 

כדאי להגיע לטיפול קלינאית. 

לגבי הרכיבה, זה כיף, מווסת קצת, מעצים ומלמד קצת שליטה. 

בסוף אין קסמים. אבל יכול לקדם ולעשות לו טוב. בגדול הכי יעיל רגשית בגיל הזה זה טיפול דרך ההורים. מעולה שאתם בהדרכה. 

תנסי כלבנות אם את מוצאת

המליצו לנו גם סוסים בגלל חוסר ביטחן וביישנות

בגיל 3 .. זה פחות התאים הסוס גדול היא הייתה פיצית זה היה מפחיד אותה יותר ..

הוא חכם ביחס לבני גילו (לדעתה של הגננת וגם לדעתי. אם כי אני לא מהווה אינדיקציה כי לא מכירה עוד הרבה ילדים בגילו)

מחוץ לבית הוא ממש נהנה עד הטנטרום הראשון (שרוצה גלידה כי לילד הזה יש, רוצה שעות בנדנדה, דווקא את הגינה הרחוקה. מעייף.)

ובמסגרת הוא ממש ילד קסם

כנראה מוציא את כל האנרגיות השליליות בבית

בין תואם גיל להתנהגות מאתגרת

גם ילדים שיש להם יכולות תואמות גיל יכולים לאתגר

זה תלוי בתכונות אופי

יש סקאלה של

צייתנות - חוסר צייתנות

פחדנות - העזה

פעיל - רגוע

דברנות- שתקנות

רמת קשב

נשמע שיש לו תכונות אופי יותר מאתגרות

במיוחד שהוא בכור

לכן יכול לקחת יותר זמן למצוא את התקשורת הנכונה איתו

אצלי זה הגיע בילד השלישי

גם אני חשבתי כמה פעמים על רכיבה בשבילו אבל זה לא יצא לפועל כי זו היתה יותר מדי טרחה וגם ככה הלכנו איתו במצטבר לטיפולים אחרים

אבל ראיתי שספורט עושה לו ממש טוב (שחיה בגיל גדול יותר)

מעודד/מנחם לשמוע שזה קורה גם אצל אחרים.

מקווה שהבינה תבוא לנו עם הזמן. 

לא הייתי בונה על זה

אם המצב תקין ואת רוצה מעט להעצים את הביטחון אז יכול להיות נחמד

יש משפט כזה שאומר רכיבה טיפולית עוזרת לסוס..

אם תוכלי להעיף מבט אני אשמח

לא יודעת להגדיר האם מדובר בקושי משמעותי או לא

ליד מרכז צפורי-

נעם ביער.

ראיתי שם גם ילדים קטנים, גילאי גן 

כדי שתוכלו להתמיד בזה.

ילדים קטנים עייפים אחרי יום שלם במסגרת , לא תמיד קל להם בנסיעות . לדעתי זה גם שיקול. 

גם תהיתי איך נעשה את זה, ננסה שיעור או שניים ומשם נראה איך להתקדם

מכירה גם הידרוטרפיה וגם רכיבה טיפולית

יש מקומות מאןד טובים ויש פחות

השאלה היא גם על מה רוצים לעבוד ולמה נדרש טיפול

כל אחד מהם טוב לדברים אחרים

(נגיד רכיבה מאוד טובה לוויסות חושי, הידרו יותר לויסות רגשי וכו וכו)

הידרותפריה גם ככה לא מצאתי לגיל שלו, יש אצלנו חוגי שחייה אבל לא רוצה לייצר תסכולים נוספים

ככה שכנראה נתחיל עם הרכיבה..

מחונן עם קשיי קשב וריכוז (כנראה).

לא דיברתי על כך לעומק עם אמא שלו (גיסתי) אבל נראה שזה עושה לו טוב.

(אבל החווה שהוא הולך אליה לא באזור שנקבת)

ומאה ש"ח לשיעור טיפולי זה זול מאוד...

קריטי לדעתך לרוץ לטפל פרטי?

בסה''כ הוא ממש בסדר

יש לה קצת קושי עם אותיות ראשונות במילה, הוא בולע את האות הראשונה

גם לא תמיד המילים ברורות.. לפעמים צריכה לשאול פעם פעמיים למה מתכוון

לא שמה לב לבעיות נוספות 

כי התורים מאוד ארוכים.

בינתיים תחלקי איתו מילים להברות. תחזרי על מילים שהוא משבש ותדגישי את החלק שהוא השמיט או שיבש. בלי לדרוש תיקון. אבל כל היום להיות כמו הד אחריו ולתת מודל תקין ומודגש. 

אבל כן מתוך ניסיון כאמא.

לדעתי עזבי כרגע את הטיפול בהיגוי. אפשר כמו שאורוש כתבה,

אבל המיקוד צריך להיות על מה שעובר לו בראש ואיך משחררים את התסבוכת שם, ולא על איך שזה מתבטא החוצה במילים.

זה גם מצב אופייני שמתפתח בסיטואציה כזו גמגום.

אז גם בעיות הגייה כרגע פחות להתמקד בזה.

קשה גם להחזיק את כל מה שעובר בראש, גם לווסת התנהגות וגם לשים לב איך זה יוצא החוצה.

תארי לך שבמצב טנטרום הוא מתעצבן:

אני רוצה את הכונית...

ואז נזכר שצריך להגיד מ-כונית..

הוא רוצה כרגע את המשחק וזהו חח

אלא אם כן הוא לא מובן ואז זה מעצים את הבעיה שלא מבינים אותו. אם הוא אומר אני רוצה כונית ואתם או הגננת בכלל לא מבינים מה הוא רוצה, אז זה עוד סבך של הבעיה שכדאי לפתור אותו.

אבל אם מבינים מה הוא רוצה, אז חכי עם זה כרגע.

אבל אם לא עשיתם מעקב שמיעה זה כן כדאי לעשות כדי לוודא שבעיות הגייה לא יושבות על בעיות שמיעה כי עם זה לא כדאי לחכות. כל יום שהוא לא שומע טוב מגדיל את הפער.

בעיות הגיה הייתי מטפלת בגיל 4 אחרי שהוויסות משתפר.

אבל קחי הכל בעירבון מוגבל, משתפת רק מהניסיון עם הילדים שלי, לא יכולה לקחת אחריות על מקרים אחרים כי אין לי הכשרה מקצועית.

הילד לגמרי מובן. האמת, אני בכלל לא חשבתי שיש בעיה. רק אחרי שהגגנת אמרה לי אמרתי לעצמי שוואלה - יש מצב.

קצת גמגום גם נהיה לו לאחרונה בקטע של ''אני אני אני אני אני רוצה ____'' - אני מבינה שזה תקין תואם גיל ככה שלא מתייחסת לזה. פשוט מקשיבה לו בפול סבלנות עד שיסיים.

כרגע יותר חשוב לי לטפל בפן הרגשי מהדיבור.

במיוחד שבדיבור אני רואה שיפור עם הזמן. אם עד לפני חודש התקשה להגיד מילה מסוימת כיום הוא כבר מצליח.

אז ככה שבנחת, נחכה כמה חודשים. לא רוצה להיכנס לטירוף סביב זה. 

אני גם חושבת כמוך.

קודם לטפל ברגשי ואח"כ בנחת בהיגוי.

ואת אלופה איך את מתנהלת בקור רוח ושוקלת הכל בנחת בלי לחץ ועוד זה ילד בכור שלך.

החוסן שלך שווה יותר מכל דבר אחר, שתדעי.

אני מאחורי המקלדת לא מפסיקה לדמוע. אני מאוכזבת כועסת עצובה מתוסכלת

כמה התפללתי על הילד הזה

הוא עוד יהיה בסדר, אני בטוחה

אבל לא ככה דמיינתי את חוויית ההורות שלנו אחרי 6 שנות המתנה עם כל הטיפולים והסיוטים. רציתי את זה אחרת.

זה הכל בערך. בתפילה שעוד יהיה טוב.

מי אני שמתלוננת בימים  כאלה שה' יעזור. 

בסדר גם עכשיו

ילדים מביאים אתגרים

גם הילדים הצייתנים מביאים אתגרים אחרים

אני חושבת שהציפיות שלך גבוהות מדי

אין כזה דבר שהכל הולך חלק

הרביעי שלי התברך בהרבה דברים טובים

וגם הוא הגיע בשלב שאנחנו מאד מנוסים

לכן כמעט ואין איתו אתגרים

אבל אני יודעת שזה יוצא דופן ולרוב יש יותר אתגרים

זה הכי טבעי בעולם שנרגיש פגיעים כשיש משהו שלא זורם עם הילד שלנו.

התפילה והתקווה היא שנהיה לעזר ונוכל לתמוך בתהליכים ולכוון את הילד להשגת ייעודו בעולם.

ב"ה שהוא זכה לאמא משקיעה כמוך שלמרות הקושי האישי להתמודד, את עושה כל מה שצריך כדי לעזור לו ושיהיה לו הכי טוב.

זה בדיוק הגיל להשקיע ולדשן, בע"ה תקצרו פירות והם יהיו מתוקים!

קחי את ההתמודדות הזו כהזדמנות לצמיחה ולדיוק הדרך עם הילד.

היכולת לזהות ולתאר את היחודיות שלו, החוזקות והמקומות בהם ניתן להשקיע ולחזק אותו  כשהוא עדיין רך בשנים היא מתנה ענקית עבורו.

יכול להיות שאני קצת משוחדת, כי עברתי משהו שמזכיר את הקשיים שאת מתארת, אבל שתדעי לך שיש לך ילד עם כוחות גדולים, ולא תמיד קל להכיל את הכוחות האלו בגיל צעיר.

אבל בע"ה בעבודה והשקעה תסללו את הדרך הנכונה עבורו ותראו כמה ברכה הוא עוד יביא לעולם בע"ה!

קצת (הרבה) סבלנות והשקעה עוד כמה שנים תביני על מה אני מדברת.

חיבוק ❤️

בגלל שכתבת אני מעלה השערה ממש בסימן שאלה, אם זה לא הכיוון תתעלמי ממני.

כל ילד נולד קודם כל בדמיונות שלנו ובחלומות שלנו עוד הרבה לפני שהוא נולד, והילד המדומיין הזה הוא ילד מושלם, הוא תמיד מקשיב, אף פעם לא בוכה, מתנהג יפה...

שאשה חווה הרבה שנים בהן היא מצפה לילד התפילות והתקוות והחלומות האלה מתעצמים, ואז נולד הילד ויש אכזבה, אצל כל ילד יש אכזבה כי תמיד יש מרחק בין הדמיון למציאות אבל שמצפים הרבה הפער והאכזבה גדולים יותר.

ולכן אני תוהה האם יכול להיות שהילד הוא אכן ילד מאתגר יחסית, אבל רמת האתגר שלו היא יחסית בתחום התקין אבל החוויה הרגשית שהקשיים האלה נחווים אצלך היא גבוהה וכך נוצר איזה מעגל שאולי מחזק את ההתנהגות שלו בגלל עוצמת הרגש שעולה אצלך אל מול הפער בין החלומות לבין ההתנהגות שלו בפועל?

אם כן, אולי כדאי ללכת להדרכת הורים לו לגביו אלא בשבילכם, לעבוד על הפרשנות שלכם להורות.

אני יודעת שזה פחות מקובל בחסידויות אבל אני בהחלט פגשתי גם זוגות חסידים שעבדתי בעבר במסגרות חסידיות.

כפי שאמרתי זו רק מחשבה, בכלל לא בטוח שזה הכיוון

אני חושבת שכתבתי על זה באחד התגובות, כנראה התפספס לך.

מה שכתבת לגמרי נכון. את מדמיינת שנים דמות מסוימת (שלי בתור אמא ושל הילד שנמצא במבחנה) וההבנה הזאת אחרי הלידה כואבת. אם זה מייד אחרי הלידה להבין שזה לא רק הפאן שציפיתי לו אלא שיש גם אתגרים. לקח לנו זמן להיכנס למסלול. 

אגב, זה שאני חסידית ממש לא אומר שאני עם ראש בקיר. יש מלא חסידויות שאנשים שם ממש רגילים שמשקיעים בילדים כמו בכל זרם אחר.

עם ראש טמון בחול - אנחנו לא. הכי לא.

לא כל-כך ברור לי מאיפה הנחת את זה שחסידים פחות הולכים להנחיית הורים או לטיפולים באופן כללי. בסביבה שלי אני מכירה הרבה שהולכות (פחות פרטנית, כן הולכות לקורסים של מנחות או מרחוק)

אני כן לוקחת יותר קשה את המצב הזה. קשה לי יותר להתמודד איתו. 

אני לגמרי יודעת שגם בחסידויות משקיעים בילדים, ברור.

התכוונתי בדיוק למה שאת כתבת שפחות הולכים, התכוונתי דווקא לטיפול בהורות. ללכת כזוג ולדבר בדיוק על זה על הכאבים, על הפנטזיות שהתנפצו כפרטים וכזוג ולחשוב איך המקומות האלה משפיעים על ההורות שלנו. את הדברים האלה אני יודעת שפחות הולכים ודווקא שם נראה לי שזה כיוון שיכול לסייע

אז אנחנו הולכים להנחיית הורים רגילה, זוגית. אני ובעלי עם מנחת הורים.

טיפול לבפנוכו אולי יום אחד יהיה לי פניות לזה, כרגע פחות

זה באמת טיפול מבפנוכו, אבל בזוג.

מנחת הורים זה תלוי הכשרה, אם היא למדה טיפול או רק הנחייה. אם היא מנחה היא תתן לך מתכון מה לעשות, אבל אני חושבת שבעומק זה הרבה פחות מה לעשות טכנית אלא איך אנחנו כהורים מביאים את כל המכלול של הרגשות שלנו, הציפיות, האכזבות לתוך ההורות שלנו, ומה הדפוסים שלנו שמשפיעים על האופן בו אנחנו מגיבים ומתנהלים בהורות שלנו.

ברגע שמטפלים בזה אז באופן אוטומטי דברים נרגעים

אז הייתי עושה את זה ונכנסת להמתנה.  בכל מקרה לא יקרה בחצי שנה הקרובה בבכי אופטימי. ץ מקסימום אם לא יהיה צריך לא תלכי. אז עכשיו קצת בירוקרטיה מציקה ואז בכל מקרה כלום.

טיפים לגבי הגמגום- תקראי את החוברת להורים באתר של אמב''י. מאוד יעיל. וגם להקריא סיפור בקול איטי ומתנגן פעם ביום.  וממש עוזר- זמנים מיוחדים- חמש דקות ביום של משחק רק איתו בחדר שקט שהוא יודע שזה נחשב זמן מיוחד, משחק חופשי, לתת לו להוביל, באווירה מאוד מאפשרת.

ולגמרי להקשיב לו הכי בנחת. רוב הסיכויים שיעבור. 

זה נשמע לי ממש צעיר לטיפול בבעיות היגוי.

אגב, לגבי רכיבה טיפולית, אם תקראי את הקישור שצרפתי בהמשך הם מדברים על גיל 4 כגיל מינימום לטיפול

זה דרך הזכאות של המושלם.

אבל באמת רכיבה טיפולית, היא נחמדה, בעיני היא לא ממש טיפול.יכולה לשפר בטחון אצמי, שליטה עצמית, אולי קצת קשב וריכוז.

הבת שלי הולכת לשם כחוג שממומן ע"י הקופה. אם היא היצה צריכה טיפול רגשי משמעותי היתי מוצאת משהו אחר.

ובעיני ילד בן 3 קטן מידי לרכיבה

של העמותה להתפתחות הילד

אנסה לצרף קישור

רכיבה על סוסים: טיפולית? – העמותה הישראלית להתפתחות הילד

שמעתי מכמה שלקחו את הילדים שלהם

זה עוזר לזמן הטיפול ולא מעבר

יש טיפולים שכן משליכים גם לאחר כך..
בהצלחה רבה

מעדיפה פה כדי לא להעמיס עם עוד שרשור בפורום

אשמח לשמוע מניסיונכן אם זה תואם גיל

מתוקי מקבל בבית מלא תשומת לב, יש לו כל יום זמן איכות אישי. אם זה במקלחת שבעלי מקלח אותו או בשעת סיפור שאני מספרת במיטה. בצהריים כולנו במשחק משותף על הרצפה והוא מאוד נהנה. במהלך היום מקבל עוד הרבה. לא חסר לו יחס נקרא לזה ככה.

יש לו קטע כשאנחנו ליד אנשים חדשים, הוא עושה דברים מוזרים כדי שיתייחסו אליו.

נגיד אנחנו הולכים לסבא-סבתא, הוא מתחיל לעשות שם ריקודים מוזרים יגיד שטויות, מילים מוזרות בגיבריש ככה מלא זמן (גם אחרי שמתייחסים זה לא מפסיק). רק כשאני אומרת לו כזה ''זונדל חמודי תפסיק'' - רק ככה מבין את הרמז ועוצר.

זה קורה גם בסופר, גם בגן שעשועים, גם בבתים של אנשים זרים. זה בעיקר קורה לו כשהוא מגיע למקום חדש ונורא מתלהב.

משהו נוסף, יש לו כבר תקופה קטע

שהוא מחליט ללכת כמו חיות

לפעמים נגיד הולך כמו כלב עושה נביחות

מחליט לשחות כמו דג, שוחה על הרצפה

עומד כמו פלמינגו

שם על עצמו שמיכה ענקית והופך להיות פיל

קפיצות צפרדע

הליכת צב

הוא לא עושה את זה מתוך מקום שחי בעולם משל עצמו (נשמע קצת אוטיזם, אבל לא) הוא מצפה לתגובה..

אחרי שפעם אחת בעלי זרם איתו מאז זה משחק קבוע

כולנו צריכים לעבור למנח נחש - אין ויתורים.

אם אני מחוץ לבית וזה עובר את גבול הטעם הטוב - אני מבקשת לעצור והוא עוצר. מסיחה את דעתו וממשיכים הלאה.

שלא תטעו, בתוך הבית באהבה ענקית. אין לי עם זה שום בעיה. הפוך זה משחק דימיון מדהים שייהנה בכיף. כשזה מחוץ לבית זה כבר פחות נעים. 

דמיינו אותי הולכת איתו ברחוב, יורדת מדרגות והוא מחליט לרדת כמו כלב עם נביחות. 

אני תוהה האם הפעולות האלה תקינות? תואמות גיל?

כי אני פשוט לא רואה ילדים נוספים שמתנהגים ככה

לא זכיתי עדיין. 

תואם גיל לחלוטין. הוא בן 3.

סיפרת שאם את אומרת לו לעצור- הוא עוצר. קחי את זה כמחאה ענקית עבורך, כי זה ממש לא מובן מאליו...

אפשר בזמן רגוע להסביר לו את ההגיון- בבית אנחנו אוהבים נהנים לראות אותך משחק ועושה שטויות.

יש אנשים אחרים שלהם זה לא נעים. אנחנו מכבדים אותם ולכן לידם לא מדברים בקולות מיוחדים/לא הולכים כמו חיות.

הוא בן 3, עוד לא מבין את העולם, ולכן פשוט לא יודע שזה לא מקובל, ואת כאמא מלמדת אותו את החוקים האלה.

נשמע שאת עושה את זה ממש טוב כבר עכשיו, ואני מאמינה שהוא יבין גם בעצמו תוך לא המון זמן. אבל אם את רוצה, דברי איתו על זה בבית בנחת, ואז פעם הבאה שזה קורה אפשר רק להזכיר לו, וכנראה זה יספיק.

לק"י

אחרים.

כל מיני פרצופים וקשקושים וכאלה.

זה נורמלי מאוד.

קשוח לעבור דירות

קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי

וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ

תתפללי, השם גדול

זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו

שולחת חיבוק ותפילה

אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח

ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!

וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.

אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..

אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!

מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.

בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!

אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר

וכבר ממש קשה לי...

יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...

תני לי טיפים!!

אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.

בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?

אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.

המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.

לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.

אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.

אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.

אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.

ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.

100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.

תתחילו מ:

1. כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?

2. כמה אתם חוסכים?

3. מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?

4. אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?

אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?

תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר

אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות

מה לגבי הגדלת הכנסה?

חיבוק

מהמרכז

ואז להעיר אותו מוקדם באותו הבוקר?

ככה יהיה עייף בצהריים

יש ילדים שזה מצליח איתם ויש ילדים שפחות..

אז הוא יהיה עוד יותר עייף

דווקא ניסיתי למשוך אותו קצת הערב, (מאותה מחשבה שאת אומרת) לא הצלחתי, לכן אני יותר דואגת על מחר.

אם לא יקדם ממש יחמיר את המצב

אם הוא יצליח לשרוד גם בלי לישון, או שמקסימום ירדם איפה שהוא במהלך האירוע, אז לא נורא.

אם הוא יהיה עייף ועצבני כל הזמן, אז פחות כדאי.

אפשר לנסות להשכיב אותו.

להסביר לי שכדאי לו לנוח כדי שיהיה לו כח לערב, אבל לקחת בחשבון שלא בטוח שהוא ישן.

אפשר גם לתת לו לנוח בלי להירשם, אולי זה קצת יעזור.

(גם שנ"צ לא בטוח ימנע את זה, אבל יקל)

כשאתם נוסעים לשבת בשבתות קיץ הוא מצליח להישאר ער בארוחה?

כדאי בכל מקרה להביא איתך עוד עגלה, שתוכלי להשכיב אותו לנוח באולם עצמו.

אם זה אירוע חתונה מדרגה ראשונה, כדאי אם אתם יכולים, להתפצל שבעלך יחזור קודם עם הקטנים ואת תהיי חופשיה בהמשך הערב להנות בלי לטפל במישהו ובלי להיות מוטרדת מהעייפות שלהם.

לגבי שנ"צ, אם הוא לא נרדם אפשר לשים לו פודקאסט עם סיפורים/ שירים רגועים ואז גם אם לא נרדם לפחות הוא ינוח ויהיה אסוף יותר בערב.

ולפעמים עצבני עד שהוא עובר את הגל של העייפות ואז מתאפס ונרדם ב12.

תודה על העצות!

אנחנו נביא כבר שתי עגלות, לתינוק ולקטן, אין לי עוד עגלה לבן 5, אבל הוא גם לא נכנס בעגלה, כן חשבתי להביא שמיכה בשבילו ולעטוף אותו באיזה פינה

או בעגלה של השני, אם הוא לא משתמש בה.

תביאו שמיכת פוך עבה ועוד שמיכה לעטוף אותו ותשכיבו אותו בצד איפה שהוא. אם יעזור לו כיסוי עיניים ואולי גם אטמי אוזניים או את הקשת הזאת של האוזניות שמשתיקות רעש. ולפעמים הם כל כך עייפים שהוא יישן טוב בתוך כל הרעש הזה.

לפעמים האנדרנלין משחק תפקיד כפול

גם מפריע לשנצ וגם עוזר באירוע עצמו

מה שהייתי עושה זה מקלחת מוקדם

מנמיכה רעשים בבית

ובעיקר מורידה הילוך... גם אם לא ירדם לפחות ינוח

ולאירוע עצמו מביאה פיגמה

ודואגת שיהיה לו פינה נוחה לקרוס אם יצטרך

לידו עד שנרדם. לא לחשוב שהוא יצליח לבד בלי עזרה להשתיק את הרעשים באמצע היום ולישון. וזה באמת יכול לקחת 20/30 דקות.

אני יושבת ליד, מבקשת שקט ועצימת עיניים, ואומרת שאפשר להירדם גם באור, עובדה שבנסיעות מצליחים להירדם גם כשצהריים. ומקפידה שישכבו ויעצמו עיניים. אומרת שגם אם בסוף לא ירדם, הוא חייב לשכב לפחות חצי שעה בלי לזוז כל רגע. שימצא תנוחה שנוחה לו, ואם צריך להזיז אז למצוא משהו איר נוח אבל זהו, עכשיו להשקיט הכל ולנסות לתת לשינה לבוא. ואין מכ לבקש לקום לפני שעוברת חצי שעה, וגם אם זז הרבה אני אתחיל לספור את החצי שעה כשיפסיק לזוז. בעזרת ה' יצליח להירדם.

לקחת בחשבון שלפעמים קמים משנצ עצבניים, אז להכיל את זה ולנסות לעשות את המעבר בצורה נינוחה, אולי לתת לו שוקו ובסקויט או משהו אחר שזה פינוק בשבילו, או איזה פרק מתוכנית לראות, כדי להתאושש בצורה רגועה. ואם בסוף לא, אז תנסי אולי לחשוב איך שיהיה לו איך לשים ראש בארוע ואם צריך בשביל זה להביא משהו מהבית שיקל עליו.

משעה וחצי לפני שרוצים שישנו להחשיך את הבית בהדרגה ולעשות אמבטיה טובה.

יש לך מי שיהיה איתו בבית בבוקר? פשוט לא להעיר לגן . ואז יהיה פחות 'גמור' בלילה

מתקלחים לפני

מחשיכים חדר

שקט

ואם צריך שמים מוזיקה שהם נרדמים איתה- יש כמה ביוטיוב שהם רגילים, למשל נעימות חב''ד לתינוקות, מוזיקת הרפיה לפני השינה..

אם יש רעש בחדר פטפוטים, משתדלים להיות ליד לוודא שהם לא מדברים.

עוד משהו שעוזר- לומר לעצום עיניים ולנשום עמוק ולאט. זה מרפה את הגוף וגורם להם לשקוע לשינה..

אף פעם. אבל זה כן שווה לנסות.

מקלחת, להחשיך ושקט.

לא להרדים (שירדם כבררר ואוכל ללכת להתארגן)

אלא להרדם יחד.

הגדול שלי גדול יותר

אבל הוא לא ישן צהריים מגיל שנה וחצי

וגם לא לפני אירוע/ליל הסדר וכו

מה שכן יצא לנו לעשות ועזר קצת(כי גוף במנוחה גם אם לא ישן זה עוזר)

זה פודקאסט/סיפורים/מוזיקה שקטה, לאיזה שעה-שעתיים במיטה

והבנה שהוא כנראה אכן יהיה עייף ואלה החיים.ת

יש לך מוקד נשים? הייתי הולכת למוקד ועושה את כל הבדיקותהראשונות ובמקביל מחפשת רופאה קבועה

קראתי שצריך לקבוע תור לרופא נשים כדי שיפנה לבדיקות דם ושתן, אולטסאונד דופק, ולשקיפות עורפית.

זה כל מה שצריך בשליש הראשון, לא?

ונראה לי שהוא גם צריך לפתוח "תיק הריון"?

הרופא כשקובעים אליו חייב להיות הרופא שעושה את המעקב לכל אורך ההריון?

או להוציא הפניה מהאחות או מהרופא משפחה

וגם עם הפניה של מעקב זקיקים אפשר (לא לכתחילה, אבל עשיתי את זה בעבר)

ואצלי בחילות זה לגמרי משמח

(ויש משהו מצחיק מלשמוח בבחילות אבל זה הגיוני ובאמת משמח ב"ה!!

שימשיך בבריאות ובקלות!

במאוחדת פתרו לי דברים מצוין

ואולטראסאונד ראשוני גם רופא משפחה יכול להוציא הפניה למיטב ידיעתי...

לאולטרסאונד מרופא משפחה

אז אין לי טיפים.

אם את מוצאת דרך, אז מעולה.

ואם לא- כדאי לדאוג לתנאים הכי נוחים להשכבה.

הילדים האחרים ישנים בחדר אחר?

אולי כדאי לצרף אותם לחדר אחד, ואז את יושבת ליד כולם ולא צריכה לגשת לילד אחר.

ובמשך היום, למצוא תעסוקה לילדים בזמן שאת משקיעה אותו.

ילדים...

ולא עוזרת תעסוקה, הם רוצים להיות לידי..

ורואה אותי

אם בילדים סביבו הןא לא נרדם

אולי מנגינה/שיר/סיפור?

נסיך

גמלתי השבוע מהנקה ולא מצליחים להרדים. רק בעגלה, עם נדנוד ורק עם מוזיקה...

שלא משחררת...

מבינה שהיא זקוקה לזה אבל יוצאת סחוטה כל ערב מהסיטואציה..

שבגיל הזה צריכים מישהוא שישב לידם עד שנרדמים..אצלי גם בגיל יותר גדול עדיין מבקשים שנשב לידם בהרדמה..

לא חושבת שיש פתרון קסם..זה צורך רגשי של ילד..

לגבי טכנית עם עוד ילדים- אצלי בעלי כמעט כל הזמן איתי בהרדמות כך שזה עוזר. וגם כמו שאמרו, כל הילדים חוץ מהתינוק באותו חדר כך שאחד נמצא עם כולם

היו לנו תקופות ארוכות כאלה, שהיינו יושבים במסדרון בין החדרים של הילדים, ומספרים סיפורים ושרים שירים עד שנרדמים.

היום אנחנו עושים את זה רק לילדונת בת הארבע וחצי (זה כבר טקס קבוע מבחינתה, שבלעדיו היא כמעט לא מצליחה להירדם). מי שמאתגרת זו בת השנתיים, שסיפורים לא מעניינים אותה ושירים לא מספיק מרדימים אותה, והיא למדה לצאת מהמיטה, כך שלא עוזר לתת לה משחק במיטה... (הלילה עברנו סיוט כזה איתה - וזה עוד כשהיא לא ישנה בצהריים - פשןט היינו לידה והשכבנו אותה בכל פעם שהתרוממה, עד שבסוף נרדמה...)

וזה כשהגדולים יותר גם לרוב לא ממושמעים ונשארים במיטה

בקיצור, מבינה אותך מאוד, אבל לא רואה דרכים אחרות...

אולי אם מתאים לך מסך - לקטנה שלי לפעמים עוזר שאנחנו מפעילים לה במחשב ניגונים עם תמונות רקע, ואז היא מסתכלת על זה עד שנרדמת... (אבל גם זה לא תמיד עוזר)

של הילדים כן, אבל שלנו (ששם התינוק ישן) לא באותו מסדרון

אבל אם האחרים נרדמים בקלות, אז אולי באמת תשבו רק איתו?

בעלך נמצא בזמן הזה?

אבל כן הייתי מנסה בהדרגה קצת להתרחק ממנו.. לשבת לידו וללטף, אחכ לשבת אחוק יותר ממנו על כסא, אחכ לשבת ליד הדלת, אחכ להשכיב לחכות קצת. לצאת, אם צריך להכנס להיות עוד קצת ושוב לצאת..

אבל זה תהליך.

אם יש אפשרות שלפחות לכמה ימים בעלך יהיה בהשכבות כדי לצלוח את זה אולי זה יעזור.

ואם לא אז לנסות למצוא לכמה ימים איזה פתרון טכני של משחק שמעסיק את הגדולים עד שהקטן נרדם, או להשמיע להם ברמקול סיפורים/ שירים שיעסיקו אותם עד שתסיימי עפ הקטן

להיכנס, להשכיב ולצאת

יכול לקחת זמן אבל אישית בעיני זה שווהאת זה

גם טפשר להסביר לו

אמא בסלון שומרת עליך

בגיל הזה בכי זה לא תמוד פחד, יכול להיות גםכעס ותסכול על שלא מקבל את רצונו

עוד אפשרות זה להתרחק בהדרגה

אם עכשיו את יושבת ממש לידו כל יום תרחיקי את הכיסא עוד קצת, עד שיהיה מחוץ לדלת

אני בשלב כזה הייתי שמה מזרן ליד המיטה שלי. התינוק היה ישן עליו (בדרך כלל נרדם במיטת התינוק ועובר לשם אחרי הנקת הלילה הראשונה), וכשהיה מתעורר לינוק הייתי מרימה אותו אליי למיטה ומשכיבה אותו בצד הפנימי (כשהמיטות מחוברות כמובן), וכשמסיים לינוק מחזירה למזרן.

ממש קר מלחיץ אותי קצת

ויש לי חשש עם הקטע של המזרן

שיתחיל לטייל בבית בזמן ישנים 🤭

לבנות את המזרון בגובה של המיטה שלך ולהוציא את הדופן שיכול לעלות ולרדת.

עם אחותו שנכנסה בגיל 3

הוא למד אותיות והכיר ניקוד. מספרים. מלא משחקים וצביעה ויצירות בבית. פגש ילדים אחרים אבל לא באופן יומיומי. המשפחה הייתה העוגן המשמעותי ולא הבאתי שום מורה פרטית, הכל איתי בבית. קניתי ספר לימוד אותיות לתשב"ר וחוברות ממקס. בכל זאת הוא היה קטן ולא ראיתי צורך מעבר האמת. גם הייתה לו (ועדיין) סקרנות טבעית

צריך להגיש בקשה לחינוך ביתי ולקבל אישור

אין לי חצר אבל יש מרפסת. היינו יוצאים פעם ביום לבחוץ - גינה,חוף ים וכו. בריכה במרפסת בקיץ.

הייתה לי עזרה מחמי וחמתי וזה היה משמעותי בכל מיני מובנים. יש להם גינה.

תובנות מעבר : אם אחותו לא הייתה בבית עדיין, לא הייתי עושה את זה כנראה עם ילד אחד. בעלי עצמאי ועובד הרבה מהבית/ שעות העבודה שלו לא קבועות

תדאגי להפוגות עבורך ולסדר יום מוגדר.

לא לכל אחת זה מתאים

לא תמיד מאשרים

למה החלטת בסוף להכניס לחינוך הרגיל? עד איזה גיל זה נראה לך נכון וטוב לעשות חינוך ביתי?

אים משפחה קרובה והבית קטן...

אפשר לשלב כמה שעות ביום עבודה מהבית או שזה לא ריאלי?

לפי מה הם מאשרים חינוך ביתי?

1. אי אפשר לשלב עבודה. את כל ההוויה של הילד במהלך היום. במיוחד אם הוא יחיד איתך. לדעתי פחות..

2. בכל מקרה התכוונו להכניס למע החינוך. זה היה בגלל שהבת שלי ממילא הייתה בבית + עדיין הייתה קורונה. לא ראיתי עניין להכניס לשנה ראשונה בגן דווקא אז. הסתגלות+ בידודים וכו ואמא שבכל זאת בבית הכריעו את הכף אבל לא הייתי עושה את זה אלמלא.

   לדעתי אין סיבה לא להכניס האמת אם לא בסיטואציה כזו. או בסיטןאציית קצה אחרת. למה את חושבת להשאיר? ילד צריך שגרה וסדר יום וחברה. אם אין עוגן חברתי משמעותי ופניות מלאה - זה לא בהכרח יהיה טוב,בעיניי.

3. לפי טובת הילד. בודקים כמה ההורים פנויים לטובת האירוע. מה הם מציעים במקום מע החינוך ומה הסיבה להשאיר. אל תגשי להגשת בקשה לפני שאת קוראת קצת בקבוצות של חינוך ביתי לדעתי. יש בהן המון מידע

זה יהיה שניים, אחד בכיתה ב' והשני בגן 3 , פשוט שתיהם נראים לי מוצפים מהמוסדות לימוד (הגדול רק מהדרישות הלימודיות בכיתה ב', והשני מעצם הכמות ילדים בגן)

אז אני מנסה לבדוק אם זה ריאלי להשאיר בבית ולעשות הום סקולינג בתנאים שיש לנו.

מעבר לכיתה קטנה?

הבן שלי לא הכיר מוסדות לימוד אזזה היה אחרת.

אני לא בטוחה שנכון בלי למצות עוד אופציות. גם היציאה מהבית משמעותית להם. גם החברה. בגלל שהוא מכיר.

ורק שתדעי שאני סיכמתי עם המורה שאנחנו לא עושים שיעורים כל יום. זה יותר מדי. אני בודקת שהוא מבין את החומר,לא עשה את כללל התרגילים. ולא בגלל קושי פשוט כי זה הרבה בעיניי ומעיק. אם זו הסיבה יש דרכים אחרות שהן לא חהוציא אותו מביה"ס. רק את מכירה את הבן שלך אבל לדעתי להוציא לגמרי ילד שכבר נמצא בביס צריך להיות שמור למקרה קצה אחרי ששאר האופציות מוצו

מתי הוא חוזר הביתה? איך הגננות/ סייעות?

וגם - עד מתי?

אל תשכחי ששניהם בשלב התפתחותי שונה ממש, את לא תהיי פנויה בדיוק לתת לכל אחת מה שהוא צריך. גם מבחינת תעסוקה בעיקר, מה שמעניין ילד בכיתה ב זה לא מה שרלוונטי לילד בגיל 3 כשהם כלל היום בבית איתך.

אפשר לעשות לו ימי חופש מדי פעם

אפשר לנסות לדבר עם הגננת שתשים עין. ניסית להתייעץ עם פסיכולוגית הגן? רופא התפתחות?

שלא יהיה בצהרון

לדעתי זה חלק מהסתגלות בריאה למערכת. ברוב המקרים. צריך להאמין בהם שהם מסוגלים ולתווך ולא "לפתור" את זה מהר הלהוציא אותם החוצה. יש הרבה אפור באמצע בעיניי שאפשר לעשות. וזה ידרוש מאמץ, ברור. אבל שוב, תבררי קצת יותר לדעתי. בסוף הם לא יישארו בבית ולנצח וכשיחזרו יצטרכו לעמוד בסטנדרט הלימודי של בי"ס אחרת יהיה להם קשה.בנים בכיתה ב כבר לומדים משנה למשל (אצלנו לפחות). את פנויה לזה?

א. הבן הגדול שלי שנשאר עד 4.5 בתקופת הקורונה לא הלך כמעט לבית הספר ואם הלך זה היה לפעם בשבוע לא יותר....

הוא היה אאוטסיידר ומבחינתי זה היה מעולה,מגיל 10 הוא בעצם לא היה במסגרת מסודרת....

הןא צבר פער עצןם אבל הפוך😉

הכוונה שכשהוא הגיע לגיל 13 הקפצנו אותו כיתה בעצם,למעשה בכיתה ה,ו,ז הוא כמעט לא למד והיה בעיקר בבית ואז הקפצנו אותו ישר לט' וגם אז היה לו משעמם מאד במסגרת,כי הוא כבר ידע הכל.

ב.את הבת שלי שלמדה לקרוא בגיל 4 בבית(אבל כן היתה במסגרות) חשבנו לרשום במקום לתיכון ישר לאוניברסיטה הפתוחה אבל היה לי חשוב הקטע החברתי אז לא ויתרתי לה בסוף.

אני חושבת שאם יש לו משמעת עצמית זה יכול להיות פיתרון ממש טוב,

בכללי אני מתיחסת למסגרת כאל בייביסיטר ולא כמקום למודים....

עד 4.5

היו לי איתו עוד 2 ילדות בת שנתיים וחצי וניו בורן

לי זה היה מושלם.

אם הייתי יכולה הייתי ממשיכה עם כולם ככה.

הוצאתי ילדים מהבית רק לגן ערייה לא היו לי ילדים במעון או משפחתון.

היו עוד ילדים בגיל שלו שהיע באים לשחק איתו לא הרבה 2-3 הזמנתי אליי לבית.

הוא נכנס לגן עירייה בגיל 4.5 כשהוא כבר קורא יודע חשבון בסיסי,ומספרים עד1000.

בהתחלה קניתי לו חוברות הוא סיים אותם ביומיים.מבחינתי היה חבל על הכסף.

אז באותה תקופה גרנו בבית בלי חצר או גינה ויצאתי איתם המון לטבע.

חשוב לציין שהיכולת שלו להיות בריכוז התעצמה מאד בגלל זה.הוא יכל לשבת 2.5-3 בכיף בריכוז ולקרוא,ללמוד באופן עצמאי,כשהוא כבר קרא.

לפי דעתי זה רק תרם לו.עד היום.

אני ראיתי משהו אחר מעניין שהכנסתי חלק מהילדים למסגרות זה בדיוק מה שהם היו צריכים,וחלק זה רק פגע בהתפתחות שלהם,יש לי ילד שעכשיו הוא בן 5 הכנסתי אותו לגן ערייה בגיל כמעט 3 והוא כמעט קרא ומאז הוא רק הלך אחורה ביכולות שלו ןאני עדיין אוכלת את עצמי שהכנסתי אותו למסגרת.בבית היה לו יותר טוב.כל ילד זה בפני עצמו.

מה שאני חושבת שחשוב זה תכנון מראש עם אפשרות גדולה לגמישות בלו'ז.

ועוד משהו לקחת בחשבון שזה עבודה בפני עצמה,לא אני בבית ונזרום.

וגם עוד משהו הקפדתי להתלבש כל יום,זה ממש הבדל בין להרגיש בזבוז זמן לניצול זמן והרגשה אישית שאת לא מוזנחת.

אם המסגרת בדיוק נותנת לילד מענה או שיותר צריכים בית, וגם אצל אותו ילד בתקופות שונות.

לפני כמה שנים קיבלתי דרגה לא נכונה, כנראה היתה טעות בחישוב של ההכנסות.

כתבתי מכתב ערעור, וצירפתי את המסמכים הרלבנטיים. אני חושבת ששלחתי את הכל דרך העדכונט.

לפני זה ניסיתי ליצור איתם קשר טלפוני כדי להבין איך לערער, ואני חושבת שזה מה שבסוף אמרו לי לעשות. זה היה לפני כמה שנים, אז לא זוכרת בדיוק.

על תשפ"ו, בגלל זה שאלתי אם יש מישהי שהגישה השנה...

אלא פשוט צירפתי מסמכים עם מכתב הסבר.

תשפ"ו

אין לי השנה ילד במעון, אז לא ניסיתי השנה.

הלוואי שיקבלו את הערעור שלנו ובקרוב!

אם הצלחת אשמח שתסבירי איך🙏