אח שלי היה איזה שנתיים

עשה לו ממש טוב 

קודם כל הוא הילד הכי מתוק שיש בעולם!

הוא שובב ברמות. תמיד פעיל. כל הזמן. מתזז ממקום למקום, לא נח.

הוא יודע להתרכז בדברים שאוהב - אבל לא ליותר מ 5 דקות, וגם זה בהגזמה.

הוא מדבר מלאאאאאא, בלי הפסקה

שואל הרבה מאוד שאלות שזה לגמרי תואם גיל. אבל אם משווה לילדים אחרים בגילו הוא מדבר הרבה יותר בפער(!) וגם שואל הרבה יותר שאלות. שאלות סופר חכמות וחמודות

נגיד במוצש הוא הלך עם בעלי לערבית, אחרי ערבית קידוש לבנה. שאל את בעלי מה עושים למה מברכים אז ענה לו שכמו שמברכים על אוכל כדי להגיד תודה אז אנחנו אומרים תודה גם על הירח. באותו רגע התחיל טנטרום שרוצה לאכול את הירח..

הוא מפגין מלא

מצבי רוח משתנים בשניות. הוא יכול להיות עליז ברמות ודקה אחר כך אם משהו לא בא לו בטוב הוא יהיה עצבני מאוד. חי בקצוות.

דיברנו עם הגננת, לדעתה הוא ממש תואם גיל כן קצת קצת שואל יותר, מדבר יותר. מתזז יותר מאחרים אבל ממש לא בפער.

מצד שני אומרת שזה מגיע גם עם יתרונות. בגלל ההתלהבות שלו מהחיים הוא יותר משתף פעולה. מביע יותר עניין בזמן ריכוז סיפור וכדומה.

מבחינתה הוא לגמרי ילד רגיל ותואם גיל (היא הדגישה את זה כמה פעמים. כן המליצה על ה. הילד בגלל בעיות היגוי), לי כאמא מרגיש שיש פה משהו אחר. או שאני נתקלת רק בילדים יפי נפש ממושמעים  

בקיצור, בהתאם לפירוט

רכיבה טיפולית תוכל לעזור?

הרופא טוען שזה יתרום לו

תוהה אם זה באמת נכון

הוא הבכור, נכון?

פשוט אני חושבת שלפעמים בילד הראשון, אנחנו קצת יותר חוששים מכל דבר שלא מתאים לתבנית.

וזה לא שצריך לבטל את זה

אבל הרבה דברים קשורים להתגברות ועם הגיל דברים מתאזנים.

אני האחרונה שאגיד שצריך לטאטא דברים מתחת לשטיח

אבל בעיקר מאמינה שהדרך הכי יעילה וטובה להשפיע על הילד, היא דרכנו ההורים. בוודאי בגילאים קטנים.

אז אם זה בשביל הכיף - אחלה

אבל מכיוון שאת לא מתארת קושי מאוד מובהק וחריגות גדולה, הייתי מתמקדת בכם ופחות בו.

האם לכם יש את הכלים בשביל לכוון אותו, ואם לא אז איך מגיעים אליהם 

וכן, הוא הבכור.

התחלנו לאחרונה הנחיית הורים אצל אחת שתחום הטיפול שלה הוא להורים לילדי קשב (היא מקבלת בזום וזה הדבר הכי נוח שיש למי שמחפשת)

עשינו שני מפגשים היה ממש אחלה. היא כרגע המליצה לנו לתרגל כמה דברים ורק שבועיים אחרי לדבר שוב.

בינתיים לא רואה שינוי מהותי, גם בהתנהלות שלנו זה לא שיש כאן צורך בשינוי מהשורש. הביאה לנו טיפים פה ושם..

מה לכתוב ואיך.

כי אני חושבת שיש דברים כהורים שאנחנו פשוט צריכים להתנסות בהם בשביל להבין האם זה נכון או לא, גם אם טועים.

אבל כן אכתוב תהיות באופן כללי, יותר הנקודות למחשבה.

יש משהו בילדים בכורים, שהוא מאתגר יותר. כהורים, אין לנו למה להשוות. זו גם פעם ראשונה שבה אנחנו מתמודדים עם הורות, הצבת גבולות ועוד. מבחוץ, הכל נראה יותר טוב וקל. נראה לנו שילדים אחרים יותר מקשיבים, יותר זורמים, ורק הילד שלנו קצת אחרת.

והעניין הזה הוא טריקי, כי לפעמים מה שאנחנו מזהים אצל הילד שלנו הוא באמת חריג דורש תשומת לב וטיפול. אבל לפעמים זה עניין של חוסר היכרות, ובעצם הכל סבבה. האתגר נובע מזה שלגדל ילדים זה מאתגר, ומזה שילדים הם בני אדם ולכל אחד מהם יש את הקשיים והחוזקות שלו.

ומצד אחד, זה שיש טיפולים למינהם, זה מדהים. יש פעמים, שזה עושה את כל ההבדל. ילד שיש לו קושי, ויקבל טיפול נכון ובזמן, יכול לצמצם פערים במהירות, עד שהקושי כמעט לא יורגש.

מצד שני, יש גם עניין בלהיות ילד "מטופל", יש קושי בלהיות הורים ש"מחפשים" איך אפשר לעזור לילד. זה לפעמים מעמיס, על ההורים והילד. ההנחה ש"מה כבר יכול להזיק?" היא לא תמיד נכונה.

לפעמים זה מתייג, לפעמים זה מעייף ודורש.

ילד שצריך ריפוי בעיסוק בגלל קושי במוטוריקה עדינה ובגלל שהוא מעוכב ביחס לגילו, יכול להיתרם מזה מאוד. ילד שהולך לריפוי בעיסוק בגלל שמצופה ממנו לגזור בזמן שהוא רק אמור להצליח להחזיק צבע - זה כבר יכול לגרום לתסכול ולקושי.

החוויה של "טיפול" היא חוויה שיכולה להיות מאתגרת, גם אם מאוד מועילה. היא דורשת להתאמץ, לעבוד קשה. ולפעמים בכלל אין צורך, כי זה פשוט ישתנה עם הגיל.

גיל 3 זה גיל מאוד קטן לטיפול רגשי. מאוד.

אני עוד לא אמא מספיק מנוסה בשביל להגיד משהו בוודאות (אולי לא אהיה אף פעם מספיק מנוסה. תמיד יש מה ללמוד).

אבל אני כן בשלב שבו הגישה שלי מנסה להגיד "ככל שניתן לעבוד באופן טבעי, בבית, עם ההורים, עם חברים, בגן, דרך משחק - זה עדיף". אם לא, אז כמובן לפנות לטיפול.

יש דברים שלא ניתן לעבוד בבית ללא הנחייה מקצועית. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת - סביב דברים מוטוריים, התפתחותיים. בכל הקשור לעולם רגשי - בגיל הזה, הרוב זה ההורים. איתנו הילדים נמצאים רוב הזמן, ודרכנו הם לומדים את העולם. ולכן בעיניי ההעדפה הראשונית היא הכוונה לנו, לפני שהילד הולך לטיפול.

זה כמו חוג, מסגרת שבה אפשר להביא צדדים שונים באישיות לידי ביטוי בלי שזה יחשב "הפרעה"

על רקע זה, ללמוד גבולות והתנהלות כשיש את המסגרת לקבל את זה.

למשל ילד שמצפים ממנו לשבת בשיעור משעמם ולא לדבר עם חבר, לא להעביר פתקים ולא לקום מהמקום.

זה קשה לילד וגורם לתסכול רב.

אם יקחו אותו לשיעור מעניין, יהיה יותר קל ללמד אותו את הגבולות האלו ולהבין איך התנהגות אחרת מפריעה לשיעור.

לבן שלי למשל היו קשיים חברתיים בגיל צעיר למרות היותו מנהיג ומרכז החבורה. היו לו מעריצים דווקא בגלל האישיות הכריזמתית ו"זה שלא רואה בעיניים והולך אחרי האמת שלו" כשהוא היה בחברת שווים הוא למד התנהגות בחברה. למד שאפשר לוותר, להתחשב בדעת האחר גם אם היא לא בדיוק הכי אופטימלית וכו'.

ההתאמה הזו לא צריכה להיקרא "טיפול" במובן שמשהו בך מקולקל וצריך לתקן אותו,

אלא התאמה של הסביבה לאישיות שלך באופן שיקל עליך ללמוד איך להתנהל בעולם.

הבן שלי היה בחוג הישרדות וכדורגל, שניהם עם מדריכים עם הכשרה טיפולית וזה עשה לו פלאים ממש.

זה לא משהו שבבית היה אפשר לעבוד איתו.

לא שישבנו בחיבוק ידיים וציפינו מאחרים שיעשו עבורנו את העבודה, אבל כן הקל עלינו שיש עוד מישהו שיכול לעזור לנו עם זה.

אם יש משהו שאני מצטערת, זה שלא עשינו את זה הרבה קודם.

(ויש לי ילדים שהיו בטיפולים אחרים, אני מכירה ומבינה למה את מתכוונת שיש בעיה בדימוי של להיות "מטופל")

את צודקת

ואת כותבת ממש יפה ובאמת יש הבדל בין הדברים (בין כל מה שתיארת, לבין המשפט האחרון שכתבת)

לכן כתבתי שזה יותר כתהייה או שאלות, ולא ממש כקביעה או מה נכון.

אני חושבת, שהדבר הכי משמעותי בגיל הזה זה ההתנהלות של ההורים.

בעיניי זה משפיע יותר מכל דבר אחר

אבל לא משנה ממה זה נובע. זה גורם לו בין השאר גם לקשיים רגשיים.

כשיש לילד קושי ומתווספים עליו עוד קשיים,

הוא סובל.

לכן מחזקת אותך לקחת את הטיפול. בשביל 100 ש"ח זה כמו חוג. אם לא יעזור, לא תפסידו המון, תמיד אפשר גם להפסיק ויכול להיות מאוד שזה יעזור לו עם הטנטרומים.

במקביל, כדאי לנסות להקל עליו מהבחינה של מה עושים עם כל המחשבות והדמיון שיש לו בראש.

כדאי לתת לו אתגרים כמו לגו (החלקים הקטנים, לא דופלו), להעלות את האתגר לאט לאט. אפשר גם פאזלים.

אולי גם כיוון האומנות יכול לעזור לו "להוציא" החוצה בצורה אחרת ולא רק בעזרת מלל וטנטרומים.

נגיד עם הירח, מעניין אם תשובה יותר מעמיקה הייתה מונעת את ההתפרצות. (לא תמיד צריך ואפשר להעמיק, רק כדי להבין אם זה יושב על זה)

אם כן אפשר לשקף לו מה עובר עליו בסגנון של:

מאוד מעניין אותך מה זה ירח, זה קשה כשאנחנו לא מבינים, גם לי קרה פעם משהו שלא הבנתי והלב שלי התחיל לדפוק חזק ולא ידעתי מה לעשות. קוראים לזה תסכול.

אתה מתוסכל? מה אפשר לעשות? אולי אפשר לשאול ונסביר לך יותר טוב. אולי נקנה לך ספר.

לא כל פעם כל ההרצאה, אלא לפי מה שעוזר באותו רגע.

ככה הרבה פעמים, לבדוק אם יש שיפור ברמת הטנטרום (אורך ועוצמה)

נכון שככל שהוא גדל הבשלות הרגשית גדלה, אבל אם אפשר לעזור לו עכשיו, למה לא..

אגב אני קוראת אותך, ויש קווי דמיון לבן שלי הבכור בגיל הזה. במיוחד עם הבימבה וכמה כח ועוצמה הוא צריך כדי לחוות נסיעה בבימבה. נעליים חד פעמיות חח

גם זה וגם הרבה הרבה דיבור, יחד עם יכולת להתעמק במפגשים בגן כשיש נושא חדש שמעניין אותו לחקור.

הבן שלי אובחן כמחונן מאוד. זה הסביר הרבה דברים בדיעבד. זה לא הקל על החוויות הקשות שהוא חווה בתקופת הגן.

לכן לא משנה מה האבחון שתקבלו בהמשך, כרגע צריך לעזור לו להתמודד.

חשבת על כיוון של חוג אומניות לחימה או נינג'ה?

זה גם עוזר לוויסות והוצאת אנרגיה.

מלמדים אותם איפוק ושליטה עצמית.

חוג אומנויות לחימה ונינגה - הוא ממש אוהב מתקני נינגה בגינה, אני פחות חחח. קשה להרים אותו כל פעם כי כמובן שלא אשאיר אותו לבד על המתקנים.

כל החוגים שביררתי עליהם בסביבה שלי לא עושים לגיל שלו.

גם בפעמים שאני עונה בצורה יותר סבלנית, מעמיקה ותואמת גיל, השאלות לא נגמרות

אסיים לענות לו על משהו אחד והוא ייתפס לשאלה אחרת

אחרי כמה שאלות חוזרות אני מציעה לגוון לתעסוקה אחרת כי מיציתי לשמוע שאלות ולענות על תשובות (הוא לא שואל מטיפשות - שואל, מקשיב וממש לומד את התשובה. אם לא הבין הוא ישאל שוב ושוב למה אני מתכוונת. 

ספרים הוא מאוד אוהב ויש לו מלא. כמעט כל ערב מספרים סיפור אחד או שניים.

אולי באמת נקנה יותר ונגוון.

ננסה להתקדם עם החוג, מקסימום נפסיד כמה מאות בחודש ניסיון.

טוב לשמוע על הבן שלך, מנחם לשמוע שעוד הורים חווים את זה לפעמים אני מרגישה מאוד בודדה. כל הילדים סביבי משחקים אותה מושלמים.

רק מלחשוב על חג עם המשפחה נהיה לי פשוט רע.

ממש אשמח לארח את הבן שלך אצלנו.

ברצינות גמורה.

אם אתם בבית בחג דברי איתי, יש מצב שאנחנו גרות בשכונות סמוכות, הייתי שם ומכירה את זה.

ממליצה לך ממש לאתגר אותו כמה שיותר.

ספרים- לא רק סיפורים עלילתיים, ספרים עם הרבה פרטים בציורים. (לא יותר מדי אבל כן יותר מהממוצע)

יש ספר שנקרא "ספר מכוניות הגדול"

תחפשי בחנויות ספרים כדי להבין את הרעיון של המון פרטים להתבונן בהם בשקיקה.

תראי אם יש נושאים נוספים שמעניינים אותו במיוחד.

בנוסף תספרי לו גורג הסקרן וקופיקו. להנכיח את הרצון הטוב בעשייה גם אם בסוף יוצא פקשוש וכועסים עליך.

הרבה אתגר בעשייה- משחקי מדע, לגו, קשקשים וגל משחקי הבניה אבל בכפולות.

אצלנו אם הוא לא בנה ארמון מקשקשים בגודל שאפשר לשבת בו כמה ילדים, הוא פשוט לא נרגע.

זוכרת את השבתות בבוקר 3 שעות בפארק הגדול, אחר"צ 3 שעות בבניה אינטנסיבית בכל הסלון.

זוכרת גם ארוחות שבת עם נעליים מעופפות על השולחן במצבים שהיא איבד את זה והכל.

זוכרת את חולשת הדעת מיומיים חג..

בימבה כוכב או קורקינט עם קסדה ומגינים והרבה שלוקים, מקווה שיעבור לכם בטוב.

אולי כדאי לשאול אם אפשר להקל עם אופניים בחג בגיל הזה בסיטואציה הזו.

גם יותר מקלחות כולל אמבטיות. מאוד עוזר להתאפס.

לא מתפשרים על פחות מזה, כל החדר כמובן מתרטב אבל לפחות רק החדר אמבטיה ולא כל הבית חחח

יש לו אופני איזון ועם זה אין בעיה בחג..

אקנה את הספרים שהמלצת עליהם, הוא אוהב ממש להתעמק בפרטים הקטנים בכל תמונה. מגלה דברים שאני בעצמי לא שמה לב אליהם.

ספציפית קשקשים אין לנו, נראה להתחדש.

לעומת זאת ספורט טיפול או הידרותרפיה עשה פלאים

לא יודעת להגיד על רכיבה טיפולית, אבל רק רוצה לחזק אותך שאת על זה. רואה סביבי ילדים שלא היו בפער גדול בגן, ועם הכניסה לביס הפער הפך למשמעותי. לא יודעת מה בדיוק מתאים ואת גם מתארת פה 2 דברים שונים - פעלתנות אבל גם קושי בויסות רגשי (שאולי רובו או כולו תואם גיל, לא יודעת וגם לא יודעת בן כמה הילד) וזה דברים שצריכים לקבל מענה ביחד לענד.

ועוד משהו, יכול להיות שבגן הוא יותר מצליח לווסת ואז בבית פורק?

הייתי בכל מקרה פונה להתפתחות הילד לקבל אבחון מקיף 

הם יעשו לנו אבחון מקיף? או שיעבירו ישירות לקלינאית?

אם עושים אבחון לכל הילדים שפונים להתפתחות הילד זה יפתור קצת את התהיות, באבחון הם יעלו על הכל.

אנחנו בלאומית אם זה משנה את התמונה.

אמרו שעל בעיית היגוי מפנים לקלינאית תקשורת כללית, לא דרך התפתחות הילד.

(הילד עבר אבחון בהתפתחות הילד לדברים אחרים).

ולא תמיד עולים על הכל כ''כ מהר. לפעמים מטפלת שמכירה את הילד שמה אצבע יותר טוב מפגש בודד עם רופא. 

כדאי להגיע לטיפול קלינאית. 

לגבי הרכיבה, זה כיף, מווסת קצת, מעצים ומלמד קצת שליטה. 

בסוף אין קסמים. אבל יכול לקדם ולעשות לו טוב. בגדול הכי יעיל רגשית בגיל הזה זה טיפול דרך ההורים. מעולה שאתם בהדרכה. 

תנסי כלבנות אם את מוצאת

המליצו לנו גם סוסים בגלל חוסר ביטחן וביישנות

בגיל 3 .. זה פחות התאים הסוס גדול היא הייתה פיצית זה היה מפחיד אותה יותר ..

הוא חכם ביחס לבני גילו (לדעתה של הגננת וגם לדעתי. אם כי אני לא מהווה אינדיקציה כי לא מכירה עוד הרבה ילדים בגילו)

מחוץ לבית הוא ממש נהנה עד הטנטרום הראשון (שרוצה גלידה כי לילד הזה יש, רוצה שעות בנדנדה, דווקא את הגינה הרחוקה. מעייף.)

ובמסגרת הוא ממש ילד קסם

כנראה מוציא את כל האנרגיות השליליות בבית

בין תואם גיל להתנהגות מאתגרת

גם ילדים שיש להם יכולות תואמות גיל יכולים לאתגר

זה תלוי בתכונות אופי

יש סקאלה של

צייתנות - חוסר צייתנות

פחדנות - העזה

פעיל - רגוע

דברנות- שתקנות

רמת קשב

נשמע שיש לו תכונות אופי יותר מאתגרות

במיוחד שהוא בכור

לכן יכול לקחת יותר זמן למצוא את התקשורת הנכונה איתו

אצלי זה הגיע בילד השלישי

גם אני חשבתי כמה פעמים על רכיבה בשבילו אבל זה לא יצא לפועל כי זו היתה יותר מדי טרחה וגם ככה הלכנו איתו במצטבר לטיפולים אחרים

אבל ראיתי שספורט עושה לו ממש טוב (שחיה בגיל גדול יותר)

מעודד/מנחם לשמוע שזה קורה גם אצל אחרים.

מקווה שהבינה תבוא לנו עם הזמן. 

לא הייתי בונה על זה

אם המצב תקין ואת רוצה מעט להעצים את הביטחון אז יכול להיות נחמד

יש משפט כזה שאומר רכיבה טיפולית עוזרת לסוס..

אם תוכלי להעיף מבט אני אשמח

לא יודעת להגדיר האם מדובר בקושי משמעותי או לא

ליד מרכז צפורי-

נעם ביער.

ראיתי שם גם ילדים קטנים, גילאי גן 

כדי שתוכלו להתמיד בזה.

ילדים קטנים עייפים אחרי יום שלם במסגרת , לא תמיד קל להם בנסיעות . לדעתי זה גם שיקול. 

גם תהיתי איך נעשה את זה, ננסה שיעור או שניים ומשם נראה איך להתקדם

מכירה גם הידרוטרפיה וגם רכיבה טיפולית

יש מקומות מאןד טובים ויש פחות

השאלה היא גם על מה רוצים לעבוד ולמה נדרש טיפול

כל אחד מהם טוב לדברים אחרים

(נגיד רכיבה מאוד טובה לוויסות חושי, הידרו יותר לויסות רגשי וכו וכו)

הידרותפריה גם ככה לא מצאתי לגיל שלו, יש אצלנו חוגי שחייה אבל לא רוצה לייצר תסכולים נוספים

ככה שכנראה נתחיל עם הרכיבה..

מחונן עם קשיי קשב וריכוז (כנראה).

לא דיברתי על כך לעומק עם אמא שלו (גיסתי) אבל נראה שזה עושה לו טוב.

(אבל החווה שהוא הולך אליה לא באזור שנקבת)

ומאה ש"ח לשיעור טיפולי זה זול מאוד...

קריטי לדעתך לרוץ לטפל פרטי?

בסה''כ הוא ממש בסדר

יש לה קצת קושי עם אותיות ראשונות במילה, הוא בולע את האות הראשונה

גם לא תמיד המילים ברורות.. לפעמים צריכה לשאול פעם פעמיים למה מתכוון

לא שמה לב לבעיות נוספות 

כי התורים מאוד ארוכים.

בינתיים תחלקי איתו מילים להברות. תחזרי על מילים שהוא משבש ותדגישי את החלק שהוא השמיט או שיבש. בלי לדרוש תיקון. אבל כל היום להיות כמו הד אחריו ולתת מודל תקין ומודגש. 

אבל כן מתוך ניסיון כאמא.

לדעתי עזבי כרגע את הטיפול בהיגוי. אפשר כמו שאורוש כתבה,

אבל המיקוד צריך להיות על מה שעובר לו בראש ואיך משחררים את התסבוכת שם, ולא על איך שזה מתבטא החוצה במילים.

זה גם מצב אופייני שמתפתח בסיטואציה כזו גמגום.

אז גם בעיות הגייה כרגע פחות להתמקד בזה.

קשה גם להחזיק את כל מה שעובר בראש, גם לווסת התנהגות וגם לשים לב איך זה יוצא החוצה.

תארי לך שבמצב טנטרום הוא מתעצבן:

אני רוצה את הכונית...

ואז נזכר שצריך להגיד מ-כונית..

הוא רוצה כרגע את המשחק וזהו חח

אלא אם כן הוא לא מובן ואז זה מעצים את הבעיה שלא מבינים אותו. אם הוא אומר אני רוצה כונית ואתם או הגננת בכלל לא מבינים מה הוא רוצה, אז זה עוד סבך של הבעיה שכדאי לפתור אותו.

אבל אם מבינים מה הוא רוצה, אז חכי עם זה כרגע.

אבל אם לא עשיתם מעקב שמיעה זה כן כדאי לעשות כדי לוודא שבעיות הגייה לא יושבות על בעיות שמיעה כי עם זה לא כדאי לחכות. כל יום שהוא לא שומע טוב מגדיל את הפער.

בעיות הגיה הייתי מטפלת בגיל 4 אחרי שהוויסות משתפר.

אבל קחי הכל בעירבון מוגבל, משתפת רק מהניסיון עם הילדים שלי, לא יכולה לקחת אחריות על מקרים אחרים כי אין לי הכשרה מקצועית.

הילד לגמרי מובן. האמת, אני בכלל לא חשבתי שיש בעיה. רק אחרי שהגגנת אמרה לי אמרתי לעצמי שוואלה - יש מצב.

קצת גמגום גם נהיה לו לאחרונה בקטע של ''אני אני אני אני אני רוצה ____'' - אני מבינה שזה תקין תואם גיל ככה שלא מתייחסת לזה. פשוט מקשיבה לו בפול סבלנות עד שיסיים.

כרגע יותר חשוב לי לטפל בפן הרגשי מהדיבור.

במיוחד שבדיבור אני רואה שיפור עם הזמן. אם עד לפני חודש התקשה להגיד מילה מסוימת כיום הוא כבר מצליח.

אז ככה שבנחת, נחכה כמה חודשים. לא רוצה להיכנס לטירוף סביב זה. 

אני גם חושבת כמוך.

קודם לטפל ברגשי ואח"כ בנחת בהיגוי.

ואת אלופה איך את מתנהלת בקור רוח ושוקלת הכל בנחת בלי לחץ ועוד זה ילד בכור שלך.

החוסן שלך שווה יותר מכל דבר אחר, שתדעי.

אני מאחורי המקלדת לא מפסיקה לדמוע. אני מאוכזבת כועסת עצובה מתוסכלת

כמה התפללתי על הילד הזה

הוא עוד יהיה בסדר, אני בטוחה

אבל לא ככה דמיינתי את חוויית ההורות שלנו אחרי 6 שנות המתנה עם כל הטיפולים והסיוטים. רציתי את זה אחרת.

זה הכל בערך. בתפילה שעוד יהיה טוב.

מי אני שמתלוננת בימים  כאלה שה' יעזור. 

בסדר גם עכשיו

ילדים מביאים אתגרים

גם הילדים הצייתנים מביאים אתגרים אחרים

אני חושבת שהציפיות שלך גבוהות מדי

אין כזה דבר שהכל הולך חלק

הרביעי שלי התברך בהרבה דברים טובים

וגם הוא הגיע בשלב שאנחנו מאד מנוסים

לכן כמעט ואין איתו אתגרים

אבל אני יודעת שזה יוצא דופן ולרוב יש יותר אתגרים

זה הכי טבעי בעולם שנרגיש פגיעים כשיש משהו שלא זורם עם הילד שלנו.

התפילה והתקווה היא שנהיה לעזר ונוכל לתמוך בתהליכים ולכוון את הילד להשגת ייעודו בעולם.

ב"ה שהוא זכה לאמא משקיעה כמוך שלמרות הקושי האישי להתמודד, את עושה כל מה שצריך כדי לעזור לו ושיהיה לו הכי טוב.

זה בדיוק הגיל להשקיע ולדשן, בע"ה תקצרו פירות והם יהיו מתוקים!

קחי את ההתמודדות הזו כהזדמנות לצמיחה ולדיוק הדרך עם הילד.

היכולת לזהות ולתאר את היחודיות שלו, החוזקות והמקומות בהם ניתן להשקיע ולחזק אותו  כשהוא עדיין רך בשנים היא מתנה ענקית עבורו.

יכול להיות שאני קצת משוחדת, כי עברתי משהו שמזכיר את הקשיים שאת מתארת, אבל שתדעי לך שיש לך ילד עם כוחות גדולים, ולא תמיד קל להכיל את הכוחות האלו בגיל צעיר.

אבל בע"ה בעבודה והשקעה תסללו את הדרך הנכונה עבורו ותראו כמה ברכה הוא עוד יביא לעולם בע"ה!

קצת (הרבה) סבלנות והשקעה עוד כמה שנים תביני על מה אני מדברת.

חיבוק ❤️

בגלל שכתבת אני מעלה השערה ממש בסימן שאלה, אם זה לא הכיוון תתעלמי ממני.

כל ילד נולד קודם כל בדמיונות שלנו ובחלומות שלנו עוד הרבה לפני שהוא נולד, והילד המדומיין הזה הוא ילד מושלם, הוא תמיד מקשיב, אף פעם לא בוכה, מתנהג יפה...

שאשה חווה הרבה שנים בהן היא מצפה לילד התפילות והתקוות והחלומות האלה מתעצמים, ואז נולד הילד ויש אכזבה, אצל כל ילד יש אכזבה כי תמיד יש מרחק בין הדמיון למציאות אבל שמצפים הרבה הפער והאכזבה גדולים יותר.

ולכן אני תוהה האם יכול להיות שהילד הוא אכן ילד מאתגר יחסית, אבל רמת האתגר שלו היא יחסית בתחום התקין אבל החוויה הרגשית שהקשיים האלה נחווים אצלך היא גבוהה וכך נוצר איזה מעגל שאולי מחזק את ההתנהגות שלו בגלל עוצמת הרגש שעולה אצלך אל מול הפער בין החלומות לבין ההתנהגות שלו בפועל?

אם כן, אולי כדאי ללכת להדרכת הורים לו לגביו אלא בשבילכם, לעבוד על הפרשנות שלכם להורות.

אני יודעת שזה פחות מקובל בחסידויות אבל אני בהחלט פגשתי גם זוגות חסידים שעבדתי בעבר במסגרות חסידיות.

כפי שאמרתי זו רק מחשבה, בכלל לא בטוח שזה הכיוון

אני חושבת שכתבתי על זה באחד התגובות, כנראה התפספס לך.

מה שכתבת לגמרי נכון. את מדמיינת שנים דמות מסוימת (שלי בתור אמא ושל הילד שנמצא במבחנה) וההבנה הזאת אחרי הלידה כואבת. אם זה מייד אחרי הלידה להבין שזה לא רק הפאן שציפיתי לו אלא שיש גם אתגרים. לקח לנו זמן להיכנס למסלול. 

אגב, זה שאני חסידית ממש לא אומר שאני עם ראש בקיר. יש מלא חסידויות שאנשים שם ממש רגילים שמשקיעים בילדים כמו בכל זרם אחר.

עם ראש טמון בחול - אנחנו לא. הכי לא.

לא כל-כך ברור לי מאיפה הנחת את זה שחסידים פחות הולכים להנחיית הורים או לטיפולים באופן כללי. בסביבה שלי אני מכירה הרבה שהולכות (פחות פרטנית, כן הולכות לקורסים של מנחות או מרחוק)

אני כן לוקחת יותר קשה את המצב הזה. קשה לי יותר להתמודד איתו. 

אני לגמרי יודעת שגם בחסידויות משקיעים בילדים, ברור.

התכוונתי בדיוק למה שאת כתבת שפחות הולכים, התכוונתי דווקא לטיפול בהורות. ללכת כזוג ולדבר בדיוק על זה על הכאבים, על הפנטזיות שהתנפצו כפרטים וכזוג ולחשוב איך המקומות האלה משפיעים על ההורות שלנו. את הדברים האלה אני יודעת שפחות הולכים ודווקא שם נראה לי שזה כיוון שיכול לסייע

אז אנחנו הולכים להנחיית הורים רגילה, זוגית. אני ובעלי עם מנחת הורים.

טיפול לבפנוכו אולי יום אחד יהיה לי פניות לזה, כרגע פחות

זה באמת טיפול מבפנוכו, אבל בזוג.

מנחת הורים זה תלוי הכשרה, אם היא למדה טיפול או רק הנחייה. אם היא מנחה היא תתן לך מתכון מה לעשות, אבל אני חושבת שבעומק זה הרבה פחות מה לעשות טכנית אלא איך אנחנו כהורים מביאים את כל המכלול של הרגשות שלנו, הציפיות, האכזבות לתוך ההורות שלנו, ומה הדפוסים שלנו שמשפיעים על האופן בו אנחנו מגיבים ומתנהלים בהורות שלנו.

ברגע שמטפלים בזה אז באופן אוטומטי דברים נרגעים

אז הייתי עושה את זה ונכנסת להמתנה.  בכל מקרה לא יקרה בחצי שנה הקרובה בבכי אופטימי. ץ מקסימום אם לא יהיה צריך לא תלכי. אז עכשיו קצת בירוקרטיה מציקה ואז בכל מקרה כלום.

טיפים לגבי הגמגום- תקראי את החוברת להורים באתר של אמב''י. מאוד יעיל. וגם להקריא סיפור בקול איטי ומתנגן פעם ביום.  וממש עוזר- זמנים מיוחדים- חמש דקות ביום של משחק רק איתו בחדר שקט שהוא יודע שזה נחשב זמן מיוחד, משחק חופשי, לתת לו להוביל, באווירה מאוד מאפשרת.

ולגמרי להקשיב לו הכי בנחת. רוב הסיכויים שיעבור. 

זה נשמע לי ממש צעיר לטיפול בבעיות היגוי.

אגב, לגבי רכיבה טיפולית, אם תקראי את הקישור שצרפתי בהמשך הם מדברים על גיל 4 כגיל מינימום לטיפול

זה דרך הזכאות של המושלם.

אבל באמת רכיבה טיפולית, היא נחמדה, בעיני היא לא ממש טיפול.יכולה לשפר בטחון אצמי, שליטה עצמית, אולי קצת קשב וריכוז.

הבת שלי הולכת לשם כחוג שממומן ע"י הקופה. אם היא היצה צריכה טיפול רגשי משמעותי היתי מוצאת משהו אחר.

ובעיני ילד בן 3 קטן מידי לרכיבה

של העמותה להתפתחות הילד

אנסה לצרף קישור

רכיבה על סוסים: טיפולית? – העמותה הישראלית להתפתחות הילד

שמעתי מכמה שלקחו את הילדים שלהם

זה עוזר לזמן הטיפול ולא מעבר

יש טיפולים שכן משליכים גם לאחר כך..
בהצלחה רבה

מעדיפה פה כדי לא להעמיס עם עוד שרשור בפורום

אשמח לשמוע מניסיונכן אם זה תואם גיל

מתוקי מקבל בבית מלא תשומת לב, יש לו כל יום זמן איכות אישי. אם זה במקלחת שבעלי מקלח אותו או בשעת סיפור שאני מספרת במיטה. בצהריים כולנו במשחק משותף על הרצפה והוא מאוד נהנה. במהלך היום מקבל עוד הרבה. לא חסר לו יחס נקרא לזה ככה.

יש לו קטע כשאנחנו ליד אנשים חדשים, הוא עושה דברים מוזרים כדי שיתייחסו אליו.

נגיד אנחנו הולכים לסבא-סבתא, הוא מתחיל לעשות שם ריקודים מוזרים יגיד שטויות, מילים מוזרות בגיבריש ככה מלא זמן (גם אחרי שמתייחסים זה לא מפסיק). רק כשאני אומרת לו כזה ''זונדל חמודי תפסיק'' - רק ככה מבין את הרמז ועוצר.

זה קורה גם בסופר, גם בגן שעשועים, גם בבתים של אנשים זרים. זה בעיקר קורה לו כשהוא מגיע למקום חדש ונורא מתלהב.

משהו נוסף, יש לו כבר תקופה קטע

שהוא מחליט ללכת כמו חיות

לפעמים נגיד הולך כמו כלב עושה נביחות

מחליט לשחות כמו דג, שוחה על הרצפה

עומד כמו פלמינגו

שם על עצמו שמיכה ענקית והופך להיות פיל

קפיצות צפרדע

הליכת צב

הוא לא עושה את זה מתוך מקום שחי בעולם משל עצמו (נשמע קצת אוטיזם, אבל לא) הוא מצפה לתגובה..

אחרי שפעם אחת בעלי זרם איתו מאז זה משחק קבוע

כולנו צריכים לעבור למנח נחש - אין ויתורים.

אם אני מחוץ לבית וזה עובר את גבול הטעם הטוב - אני מבקשת לעצור והוא עוצר. מסיחה את דעתו וממשיכים הלאה.

שלא תטעו, בתוך הבית באהבה ענקית. אין לי עם זה שום בעיה. הפוך זה משחק דימיון מדהים שייהנה בכיף. כשזה מחוץ לבית זה כבר פחות נעים. 

דמיינו אותי הולכת איתו ברחוב, יורדת מדרגות והוא מחליט לרדת כמו כלב עם נביחות. 

אני תוהה האם הפעולות האלה תקינות? תואמות גיל?

כי אני פשוט לא רואה ילדים נוספים שמתנהגים ככה

לא זכיתי עדיין. 

תואם גיל לחלוטין. הוא בן 3.

סיפרת שאם את אומרת לו לעצור- הוא עוצר. קחי את זה כמחאה ענקית עבורך, כי זה ממש לא מובן מאליו...

אפשר בזמן רגוע להסביר לו את ההגיון- בבית אנחנו אוהבים נהנים לראות אותך משחק ועושה שטויות.

יש אנשים אחרים שלהם זה לא נעים. אנחנו מכבדים אותם ולכן לידם לא מדברים בקולות מיוחדים/לא הולכים כמו חיות.

הוא בן 3, עוד לא מבין את העולם, ולכן פשוט לא יודע שזה לא מקובל, ואת כאמא מלמדת אותו את החוקים האלה.

נשמע שאת עושה את זה ממש טוב כבר עכשיו, ואני מאמינה שהוא יבין גם בעצמו תוך לא המון זמן. אבל אם את רוצה, דברי איתו על זה בבית בנחת, ואז פעם הבאה שזה קורה אפשר רק להזכיר לו, וכנראה זה יספיק.

לק"י

אחרים.

כל מיני פרצופים וקשקושים וכאלה.

זה נורמלי מאוד.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.