אני ממש מזדהה
אצל הבת שלי רציתי כל כך טבעי ושיבוא לבד
ועוד יום ועוד יום עבר, וגם היא היתה ענקית ודיברו על זירוז ופחדתי נורא מסטריפינג כי לפי הבירור שלי אם זה כואב זה עובד ואם זה לא כואב אז זה לא עובד.
וגם הייתי בטוחה שזה אוסר ורק בהריון אח"כ בדקתי שוב ואצלינו זה לא אוסר בכלל, אז שווה לבדוק.
ועשיתי הכל והיא לא רצתה לצאת. ואני כל כך מרגישה אותך, התסכול והמתח וההמתנה וכח הסבל שכבר עומד על מינוס
וכן לאחר מעשה קיבלתי פרופורציות (נולדה ילדה מטרפת עם פיטוצין ופקיעת מים וזירוז במשקל 4.660)
ובהריון הבא הייתי בראש אחר. חשבתי על המשפט שאמרו לי - כולם יוצאים בסוף
ואני חושבת שלא.
לא בהכרח.
לא באופן טבעי ורגיל.
יש כאלו, שגדולים מהרגיל, שטוב להם מדי בתוך הבטן, שאם לא יוציאו אותם בכח, אז חלילה לפני הרפואה המודרנית הסיפור לא נגמר בטוב.
אז בהריון הבא השלמתי שאצלי זה אחרת. והתכוננתי לזירוז ועמדתי איתנה מול פרצופים ואמירות של אנשים
ועדיין היה קשה אבל נחסכה לי המלחמה ברצון והצורך שלי בלידה 'טבעית'
קחי מה שמתאים לך. קחי גם הרבה כח <כח> <כח> <כח>
ושיהיה בקלות, במהרה, בבריאות ובשמחה
🩷