ברגע שאתה אוהב אשה, באמת אוהב, אז למרות שאתה יודע שאובייקטיבית יש יפות ממנה, אתה בכלל לא רוצה אף אחת אחרת ולא נצבט לך הלב בגלל אשה אחרת.

שכשאתה נשוי אתה פחות מתייחס למראה אולי זה משתנה אצל אחרים וכל אחד זה אחרת אבל מה שאני חושב זה כשאתה רואה אישה יפה ברחוב עולה לך מן התרגשות כזאת ואתה מתאר לעצמך שאם תתחתן איתה תשאר לך אותה התרגשות ואתה מדמיין שאם רק תתחתן איתה אתה תהיה מאושר אבל כשאתה נשוי ואפילו תוך חודשים ספורים זה יעבור לך ולא ישנה לך שהיא היתה כזאת יפה.

זה בעיקר נותן לך את הדרייב להתחתן, אחרי החתונה זה כבר אחרת. אבל אולי זה גם תלוי איך אתה ובכל מקרה אם ממש חשוב לך מראה חיצוני אז נראה לי שכן עדיף שתמצא מישהי שכן מוצאת חן בעינך במידת מה אבל בלי להשתגע ובל נשכח שיש עוד דברים בחיים חוץ מהמראה של אשתך כגון ילדים קיום מצוות רוחניות אולי קריירה וכו'

פתאום אתה שם לב שכולן מסביב נראות טוב

ורק אתה מסתובב עם..

אני חושב שצריכה להיות התאמה

כלשהיא, שהיא כן תהיה "בליגה שלך"

ברמה מסויימת מבחינה חיצונית.

גם אתה וגם היא לא תרצו להיות/ להיות נשואה ל..

מישהו שעיקם את האף ועבד על עצמו כל כך

בשביל להתחתן איתך.

כל אחד רוצה להרגיש רצוי. ורוצה..

תחשוב שזו תהיה התעללות בה שכל הזמן תרגיש

ויתרתי רק כי נמאס לי מהדייטים והתחתנתי איתה.

וגם התעללות בעצמך.

זה כל כך מעציב אותי שנתון טכני,

כל כך משפיע עלינו בני האדם.

למרות שההתאמה מבחינה נפשית ערכית.

מצד שני צריך להכיר את הכוחות הפועלים.

אחד מהם הוא הרגשת המשיכה.

ולעשות שיקול, וגם החלטה כמו

האישיות והקשר איתה מכריעה את המשיכה

שהייתי רוצה. יכולה להתקבל.

אבל ברצינות.

אחרי שחשבת על המשוואה.

ואתה לא חייב להחליט תוך כמה ימים.

זו החלטה רצינית. שלך עם עצמך.

ואתה בהחלט לא חייב להתחתן

ואולי עדיף שלא, עם אשה

שלא מגיעה עם מראה שמוצא חן בעיניך.

זו ממש צריכה להיות החלטה שלך.

ואי אפשר שמישהו אחר יוותר בשבילך

על נתון היופי.

זה מה שמוזר לי,  כי אני כן מרגיש משיכה.

אף אחד לא התנסה בזה?

אתה לא מושך אותה לשום מקום והיא לא מושכת אותך אחרת החבל נקרע או שחיים במצב מתוח. חיי נישואין זו הליכה ביחד.

נאה בעיניך או מגונה?

האם זו האישה שהייתה רוצה שתחנך את ילדיך?

האם זו האחת שאתה רןאה שאתה בונה איתה חיי זוגיות?

כפי שכתבת הסיפור זה לא המשיכה אלא

פרפקציניזם

חוסר החלטיות

המון הצעות וקשה לקבל החלטה

אלו לא דברים שהזמן מעביר

אולי זה העניין?

אולי יש לך תמונה כללית של מראה חיצוני שהיית רוצה.

והיא לא כמו שדמיינת?

לאשה הייתי אומרת שתלך על זה

לגבר לא.

מה כל החיים תחשוב: אוף יכולתי להתחתן עם אשה יפה יותר?

אם בעיניך כל מישהי שהיא קצת יפה עולה עליה- אז עזוב... מה יהיה אחרי הלידות? שתקום לידך בבוקר? אתה לא רוצה לגרום לה עצבות כזאת

שמוזר לי.

כי אני מרגיש ממש משיכה אליה, וכן לפעמים היא יפה בעיני.

פשוט הרבה זה מבאס  אותי, במיוחד בין הדייטים

ותגורו באי בודד.

מותר לצאת מארץ ישראל כדי לישא אשה.

או שתמצאו אי בתוך הים התיכון אם קיים

שנחשב קצת ארץ ישראל.

וככה הכל יסתדר.

תעבדו דרך האינטרנט מסונן

ותזמינו אוכל בשליחות.

אבל אם היית אישה הייתי אומרת - תחזקו את הקשר.

תחושת היופי תגיע עם הרגש.

עובדה שאתה כן נמשך ולפעמים היא יפה, כלומר יש בסיס טוב.

לא להתחתן כשאתה עוד מרגיש ככה, אבל כן לתת לרגש לגדול יותר ובהנחה (הלא בהכרח מבוססת - תמשיך לשאול גברים אחרים...) שזה כמו אצל נשים, מציאת החן והיופי תגדל ככל שהקשר הרגשי יגדל.

אגב הרגש מתחזק יותר בנתינה ועשייה ולא רק ברומנטיקה ופרחים.

כשתעריך אותה, תבין אותה, תכיר את עולמה הפנימי ותשקיע בקשר, הרגש יתחזק.

וגם תציין לעצמך מה מושך אותך.

אפילו ברמה הדקדקנית של - האף מוצא חן בעיניי, הריסים יפים, ההליכה הקופצנית... ייתכן שתגלה יותר ויותר פרטים שמוצאים חן בעיניך, ומתוך זה תבין שהיא כן יפה בעיניך, רק אולי לא בצורה שדמיינת מראש.

תודה רבה לך, אבל מרגיש שזה באמת שונה אצל גברים..

מעניין למה הם פוחדים להגיב🙃

בסוף, עם כל הייעוצים בפורום, אנחנו לא נחיה איתה במקומך...
בעיניי תשאל את עצמך עד כמה אתה רוצה אותה כמו שהיא עכשיו.

אם אתה יודע איפשהו במאחורה, שברגע שהיא תהיה שלך, תתחיל לשים לב כל הזמן לחוסר היופי שלה בעיניך-

אז אל תסתנוור מהמשיכה העכשווית, זה בעיניי.

אבל אם אתה מתלהב בכללי- כדאי

עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך י"ח באלול תשפ"ה 0:19

שהרוב המוחלט של הזוגות לא התחתנו עם בן הזוג הכי יפה שהם מכירים.

לרוב הוא יהיה יפה מספיק.

רוב הסיכויים שהם יתקלו במהלך החיים במישהי עם נתונים חיצוניים יפים יותר.

יתקלו, אפילו ישהו את המבט לרגע כי יופי אנושי הוא דבר מהפנט כמו כל יופי (וכמו כל יופי גם מתרגלים אליו די מהר)

זה לא אומר שהם לא מאושרים או אוהבים, זה אומר שקיימת מישהי בעולם שיפה יותר חיצונית ומשכה להם את המבט לרגע או שניים - וזהו.

תחושת הצביטה תהיה לדעתי רק אם הזוגיות שלהם בחוסר בשאר התחומים - תקשורת, חברות, עומק, מיניות.

מה שאר הדברים שמחברים ביניכם?

גם המשיכה, אם היא בלי בסיס עמוק יותר, יכולה להיעלם ברגע שתממש אותה.

ואני חושבת שאחרי חודשיים אתה אמור להתחבר ולהכיר אותה קצת מעבר לרק יופי - ככה שאישה אחרת שעוברת ברחוב לא ברת השוואה ביחס אליה.

 בשונה ממנה היא פלקט יפה, והיא כבר 

מישהי עם קשר עמוק יותר ורגשות (?)

(אבל כן לגיטימי שזה קורה כי אתם בשלב הבדיקה ולא נשואים)

אני חושבת שממש לא נכון להתחתן במצב ובשלב הזה.

או להמשיך לצאת ולהעמיק יותר ולראות אם יש שיפור, או לבדוק את האישיו עם היופי, על מה זה יושב, או לקבל את זה ולא להתפשר על יופי שהוא 100% מבחינתך.

כי ככל הנראה זה יצוף שוב אחרי האופוריה של החתונה. 

אל תתחתן עם מישהי שעוד בשלב הדייטים הלא מקודמים פזלת לאחרות, זה לא יגמר טוב.

מצד שני, גם האישה הכי יפה בעולם, לא תגרום לגבר פוזל להפסיק לפזול.

המודעות לדברים שכתבת לא הופכת את העניין לבסדר אלא להפך, מראה כמה המצב לא פשוט, וכדי שלא תמצא את עצמך בעוד שנתיים עשר עשרים שנה בדייטים או נאבק בהמשך כדי להציל את חיי הזוגיות כי הלב שלך נצבט שוב ושוב מהיפות שיש מסביב.....

לך לקבל עזרה מקצועית.

אמרה לי לתת עוד זמן...

רציתי אבל לדעת אם יש פה כאלה שהיה להם משהו דומה או שמתמודדים עם זה כרגע

מה שיעזור זה לקדם את הקשר.

לצאת לרגע מעמדת השופט, שצריך לשפוט האם האישה הזו מספיק יפה עבורו( או מספיק צדיקה או מספיק מצחיקה), או שצריך להחליט האם היא יפה יותר או פחות משאר המועמדות הוירטואליות.

ולהיות בעמדת הרוצה, המתלהב, זה שכבר החליט שזו האשה שלו ועכשיו משתדל שהקשר הזה יהיה הכי טוב והכי יפה שהוא יכול להיות.( זו למעשה העמדה שאמורה להיות אחרי החתונה ויש כאלה שנתקעים בעמדה הזו, 'ולא החליטו' האם הם באמת רוצים את בן הזוג ורוצים להשקיע בקשר, גם עמוק לתוך הנישואין... )

נכון, אם אתה לא שם זה קצת לשחק אותה. ואם אתה ממילא חושב לחתוך אז זה יכול גם להוליך שולל את הבחורה, לחינם. אבל אם הכוונות שלך טובות, ואתה באמת היית רוצה שהקשר הזה יבשיל לנישואין, לדעתי קח עכשיו כמה שבועות כנ"ל. להשקיע ולקדם את הקשר באמת.

אם אחרי כמה שבועות כאלה אתה עדיין באותו מקום, אז אולי תוכל לחתוך בלב שלם יותר.

מה שבטוח, בעיני לא להחליט על חתונה במצב הקיים, זה לא פייר לשניכם. 

אם הוא בוחר לטפל בעצמו, לא דרכה.

היא אדם היא רגשות ולא תוכנית טיפולית.

ואני גם לא מאמינה בלשחק אותה.

אין מה להראות התלהבות כשהוא לא, אלה פגיעות שיכולות ללוות אותה לכל החיים.

אני דווקא נוטה לחשוב שאם חשוב לו מאוד יופי, גם אם זה יושב על משהו לא בריא, שלא יתפשר על זה.

מהנסיון שלי עם טיפולים של שנים ושריטות (שונות)

בבעיות עמוקות ולא נקודתיות אין שום טיפול שפשוט מעביר את הבעיה.

מבלי לייאש, לדעתי זאת בעיה שתצוף שוב ושוב בנישואים.

הספקות על היופי ומה אם היתה מישהי יפה יותר.

לא כי טיפולים לא יעילים. הם מאוד יעילים.

אבל הם לא מעלימים בעיות, הם מלמדים דרכים להתמודד איתן כשהן עולות.

ולפעמים יהיה גל מוצלח ולפעמים לא.

ומהניסיון שלי, לא ללכת דווקא נגד הנטיה הטבעית ולהיכנס ראש בשריטות.

כי זה יעלה שוב ושוב ויפגע בשניהם.

בעיני אין מצב להתחתן עם מישהי או להשלות אותה כשהיא לא באמת מוצאת חן בעיניך חיצונית.

וכדאי מעכשיו לצאת רק עם מישהי שקיבלת תמונה שלה והיא מוצאת חן בעיניך מאוד, אפילו שזה יושב על שריטה שלך.

וכתבת שיש הרבה הצעות.

ובמקביל עדיין תטפל בעצמך.

לדוגמה שאני מכירה מחברה.

בחורה שמאוד חשוב לה גבר עם גב כלכלי.

זה שטחי, זה יושב על שריטה שלה. זה עדיין קיים (ונפוץ מאוד).

אני לא רואה טעם לצאת עם מישהו שבחר בלימודים עם הכנסה נמוכה והשאיפות הכלכליות שלו נמוכות.

נכון, זאת שריטה, היא צריכה לטפל בה, היא תתפשר כנראה על דברים יותר מהותיים באמת מאשר כסף,

אבל אני לא רואה טעם להיכנס ראש בשריטה וללכת עם מישהו בידיעה שיהיו התמודדויות שוב ושוב עם החרדה / שריטה שלה.

ובכל מקרה היא צריכה לטפל בעצמה במקביל.

אני לא מאמינה שהשריטה הזאת פשוט תעלם בטיפול והיא תתפשר ותחיה בלי שום בעיה עם רמת חיים נמוכה. כנ"ל עם יופי.

רבה!

נתת לי כמה נקודות למחשבה.

התסכול שלי נובע מזה שזה שיש הרבה הצעות זה נחמד אבל בסוף מנסיוני קשה למצוא בחורה גם דוסית וגם יפה גם רזה ובגובה מתאים..

וגם שאני אתחבר לאישיות שלה.

ויש דברים שאני לא חושב שנכון לי להתפשר ויש דברים שהם יותר גמישים.

לכן זה מבאס אותי, כי מכל שאר הבחינות זה מה שחיפשתי, כיף לנו ביחד, אני נמשך אליה ממש. מרגיש שיש לנו שיח בוגר ושנוכל לצעוד יחד במשברים שיבאו.

אבל לא יודע כמה נכון לי " לבלוע צפרדעים".

אבא תרחם..

אין לכם מה לומר?

מפחדים מהנשים שלכם?😉

אני בהחלט מחשיב את עצמי כגבר...

השאיפה שלך לא מציאותית, לא בוגרת.  

מפנטז להשיג את הרווחים המקסימליים בעסקה - אישה שתענה על כל הקריטריונים שלך. ומשתמש בתיאור משפיל "לאכול צפרדעים" אם היא לא מספיק רזה או לא מספיק גבוהה או לא מספיק יפה

מעניין האם אתה עצמך ניחן בכל התכונות שאתה מחפש בנשים. אם כן, ואתה כליל השלמות, כנראה שגם נשים ירדפו אחריך בלי שתתאמץ…

שזה יעלה לך כל הזמן.

אין טעם להתפשר על משהו

שהוא מאוד מאוד חשוב לך.

תקשיב אתה כל הזמן תחשוב על זה

כל פעם שתראה אישה שחיצונית עונה על מה שרצית אתה תתבאס אתה תסתכל על אשתך ותתבאס אני לא חושבת שזה נכון שאתה תתחתן עם אישה שלא עונה לדרישות החיצוניות שלך

ואני לא באה להגיד אם אם זה נכון ואם זה הדרך למצוא את אשתך אבל זה כבר חשוב לך מאוד ומעסיק אותך

אני ממש לא בעד שתתפשר

רק תסתכל כאן על כל מיני שרשורים זוגיות זה לא דבר פשוט

וידוע שחשוב לגבר שאשתו תהיה יפה אז להתפשר על זה זה נקודת התחלה גרועה

היא כן יפה בעינייך ואתה פשוט נתקל ביפות יותר או שבכלל לא?
 

אתה יכול להמשיך לנסות ולהשקיע וכן מתחברת לנתינה והשקעה שיוצרת אהבה

אבל לא מתחברת בלהוליך אותה שולל ולהתלהב כשאתה לא שם.
 

אם זה יעזור, הרווחת.

אם לא, אני לא חושבת שנכון להתחתן איתה בכזה מצב.

ובגלל שכתבת לגבי גובה - מוסיפה - שים לב עם עצמך מה אתה רוצה להשיג בדרישת יופי הזאת.

אישה יפה לחיות איתה ולהימשך אליה  או גם מעמד חיצוני,צ'ק ליסט חברתי של "היי, השגתי פצצה זה מוכיח שאני שווה משהו"

דווקא הגובה העלה לי את זה - כי זה משהו שיותר חורג לעין חיצונית מאשר לבני הזוג עצמם.

הזוג מסתכל אחד לשני בעיניים, ההבדל בגבהים יתבטא יותר בתמונות והליכה ברחוב בעיניים של אחרים.

תבדוק טוב עם עצמך מה באמת מניע אותך בשלמות החיצונית הזאת.  

מעמד וקולות חברתיים יותר קל לנער.

ולפותח- זה אכן נשמע שטחי, אבל... זה אתה.כרגע לפחות.

יכול להיות שאם היית רווק בן 35 היית מתלהב ממנה הרבה יותר כפי שהיא עכשיו, אין לדעת.

ובכל מקרה, מנסיון, אם אתה גבר חסר ביטחון שמתחתן עם אישה יפה- מתכון לצרות.

תמיד תפחד שכולם מסתכלים עליה, חומדים אותה, נהנים ממנה...

ואף פעם אל תחשוב על כל האלו שרק מחכות לך בחוץ, בתור הצעות. זה דמיון לגמרי וזה מונע ממך לתת את כל כולך בקשר

חלילה.

להיות מאוד כן, לומר לה שהוא עדיין לא החליט, ומבחינתו הוא רוצה להמשיך בקשר כדי לתת לו עוד הזדמנות.

ועדיין, להמשיך בעוד מאותו דבר, לעניות דעתי ומנסיוני ארוך השנים בדייטים, לא ייתן כלום.

( במידה מסוימת אפשר אפילו לומר שרק לתת לזה זמן, בלי לשנות כלום, זה להוליך אותה שולל כי זה סתם מבזבז זמן).

הכנות חשובה כאן, ועוד יותר חשוב הזה זה הכוונות הכנות של פותח השרשור.

ההצעה 'לשחק אותה' לא כלפי הבחורה, לא לומר לה שהוא אוהב אותה, למשל, אם הוא לא. אבל לנסות קצת את העמדה הנפשית הזו, המתלהבת והמשקיעה. במיוחד אם אין לו נטיה להתאהב ולשקוע בעמדה כזו, אלא שהוא כבר התחפר בעמדת השופט הספקן.

מכאן והלאה, הבחורה צריכה להחליט מה הגבולות שלה, היא בהחלט יכולה לומר שהיא כבר נתנה כל מה שיש לה, ואם מבחינתו זה עדיין לא מתאים כרגע, היא חותכת (הייתי שם...). אבל הם עדיין לא זוג נשוי, והוא לא יכול לקחת אחריות על הבחירות שלה. 

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

נראה לי שכדאי מאוד ללכת להתייעצות מקצועית בעניין

נשמע שכרגע זה יושב על אסתטיקה

אבל מן הסתם זה יושב על עוד תחומים

לדעתי כדאי מאוד להעמיק בזה

ובלי קשר, זוגיות היא בחירה בבן אדם אחד מה שהופך את הבחירה למוגבלת ויש לזה מחירים שונים, כל אחד בתחומים שרגישים עבורו. לוקח זמן להשלים עם זה, לראות את המכלול של התמונה ולתת לדברים את הפרופורציות שלהם.

אבל שוב, זה חוזר לתחום של קבלת החלטות ופרקפקציוניזם..

חשוב מאוד.

אבל לא תתחתן עם כל מי שתמשך אליה.

יש כאן כמה סימני אזהרה...

חוסר בשלות רגשית, חוסר הבנה מה זה זוגיות, קושי להתחייב ועוד כמה.

כדאי להתייעץ בהקדם עם מטפל שמבין,

ובינתיים צריך להחליט אם אתה מקדם את הקשר הזה לכיוון יותר עמוק או שמניח לה.

בהצלחה🍃

כל אשה רוצה לדעת שהיא הכי יפה בעיני בעלה

גם אם אובייקטיבית זה לא נכון.

הוא אמור להתעניין רק ביופי שלה..

ואל תשכח

גם האשה הכי יפה בעולם

יום אחד תהיה אשה זקנה ......................

כנל לגבי גברים

גם הגבר הכי יפה וחתיך

יהיה בסוף זקן ........

אם זו היתה הבת שלי והייתי יודעת על ההתלבטות הזאת

הייתי אומרת לך שחרר את הילדה .

תחפש מישהי שהיא לא פשרה בעיניך

כי זאת שתשחרר מגיע לה בעל שחושב שהיא יפה לכתחילה.

והיא עוד תמצא גבר שיימשך אליה כמו שהיא

ויאהב אותה כמו שהיא

ויחשוב שהיא יפה ללא פשרות.

בכל זוגיות יש משברים...

ואז ברגעי משבר זה יעלה לך כל פעם

ויטריד אותך

"אוף אם רק הייתי מתחתן עם אשה יותר יפה היה לי יותר קל עכשיו " (מה שלא בהכרח נכון)

אבל בהכרח את תתחתן מתוך פשרה כזאת.

ומעניין לשאול אותך

האם בשנתיים של דייטים פגשת מישהי שהמראה החיצוני שלה לכתחילה מבחינתך?

יש פורמט שאתה שלם איתו?

זה קיים?

או שמא ראית פורמט של מראה חיצוני שהבינה המלאכותית יצרה?

אבל אני חושבת על המשפט 'יש יפות ממנה אבל אין יפות כמותה'.

אתה מסכים איתו?

רואה בה יופי כלשהו?

כי לא הצלחתי להבין את זה המהשרשור.

אם היא לא יפה בעינייך בכלל- אז לא הוגן עבורה ועבורך למשוך את העניין.

אם היא יפה, אבל יש לפעמים מחשבות על מישהי אחרת, אקראית, שהיא יפה יותר- זה נשמע לי טבעי והגיוני (למרות ששוב אציין שאני לא גבר).

תנסה לדייק לעצמך מהי הצביטה שיש לך בלב כשאתה רואה מישהי יפה יותר.

תנסה להבין מתי ולמה באישה הספציפית הזו אתה נמשך.

ומשם אפשר להמשיך ולהתקדם ולנסות להבין האם עוד קשר רגשי ישפר את המצב, או רק יסבך אותו.

אני מזמין אותך להתבונן על שאר התחומים בחיים.

האם כשאתה קונה/בוחר משהו האם אתה תמיד שלם אתו? נגיד משהו גדול כמו אוטו או בחירת מקצוע וכדו'. מה קורה אחרי שאתה קונה/בוחר? האם אתה מתחבר לדבר שבחרת ולאט ולאט יש תהליך של השלמה והתאהבות בהחלטה שעשית או שאתה כל הזמן ממשיך להסתכל בסביבה שלך ולהשוות?

סליחה אם זה יישמע אגרסיבי, זו לא הכוונה - אני חושבת שכשיש משהו נקודתי שאנחנו נתקעים עליו זה סוג של עדות לכך שאנחנו עוד לא בשלים לזוגיות. כי בזוגיות מתפשרים על כל מיני דברים (גם בהתחלה כשבוחרים בן זוג וגם אח"כ לאורך החיים) וצריך להבין שזה ממש בסדר. אולי כאן מדובר בפשרה גדולה מדי, את זה רק אתה יודע. 

(אגב, אישית לא חושבת שהייתי רוצה להתחתן עם מישהו שכל הזמן מפקפק במראה שלי אבל זה כבר מהצד שלה).

בהצלחה רבה ובשורות טובות

משיכה ומראה חיצוני זה לא דבר קטן שמתפשרים עליו.

זה עניין מהותי.

בסוף צריכה להיות אינטימיות וחיבה וקרבה.

מראה חיצוני לא טוב או משהו שאנחנו לא שלמים איתו זה מרתיע. 

אם הוא היה אומר שהוא לא נמשך אליה הייתי מסכימה ממש, אבל הוא כותב שהוא ממש נמשך אליה!

כלומר הוא נמשך אבל משהו בנושא החיצוניות תוקע אותו. אולי מה שאחרים חושבים, אולי מה שהוא ציפה שיהיה לו.. וזה מרגיש לי הרבה פחות מהותי

אם אתה מוכן להתחייב אליה ולהקים איתה משפחה כולל ההשלכות שאתה לא רואה בה את אידאל היופי, מצוין. אם אתה חושב שלא תעמוד בזה וזה יקשה עליך לקיים את ואהבת לרעך כמוך ולהתמסר במאת האחוזים אליה ולבית המשותף אל תעשה את זה.

העניין כאן הוא הבחירה שלך מתוך הנתונים להתמסר או לא לבית הזה... ב"הצלחה

מההיכרות האישית שלי עם עולם הדייטים גם מחברות, בד"כ הגבר הוא שרוצה ולאישה לוקח זמן להיות גם ברעיון. כשזה להיפך לרוב זה לא עבד.

ז"א שהגבר יותר יודע בצורה ברורה כשזה זה והוא רוצה למשוך לחתונה. ולכן אם אתה לא שם ויש לך התלבטות עליה לא הייתי ממליצה לך להמשיך

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב