בנות, אני כמעט ולא מתייעצת פה, ואני לא בטוחה שזה בכלל מתאים לפורום אבל אני נוטשת וחושבת שאולי כאן אקבל עידוד
יש לי בן מקסים בן 4, ילד מאוד טוב וחברותי.
השנה הוא עלה לגן טרום חובה שמשולב עם גן חובה (דו שנתי).
בגן הקודם שלו, הוא היה ילד אהוב מאוד, והכיר המון חברים. לצערי כל החברים התפזרו בגנים שונים והוא הגיע לגן הנוכחי עם מעט ילדים שהוא מכיר מהגן הקודם.
זה לא הטריד אותי בכלל כי אני סומכת עליו שיסתדר. אבל כאן נכנסת איזו בעיה ובשביל להסביר אותה אני צריכה רגע לעשות פאוז לסיפור ולחזור אחורה.
בגן הקודם, לקראת חודש יולי, כשהתפרסמו תוצאות השיבוצים של הגנים לשנה הבאה, פנתה אלי אמא אחת שלא הכרתי , ואמרה לי שהבן שלה גם הולך להיות בגן שהבן שלי שובץ אליו.
על הבן שלה לא ידעתי כלום כי הבן שלי מעולם לא דיבר עליו.. אבל ידעתי שיש ילד בשם הזה בגן.
היא הציעה שנפגיש את הילדים וכמובן שזרמתי.
במפגש גיליתי שמדובר בילד חמוד אך קצת מאותגר. האמא סיפרה לי שהוא עם קשיים בכל ההיבטים, דיבור, התפתחות, חברתי..
אמרה לי שהם מטופלים אצל קלינאית והציעו להם לעבור לגן שיותר מתאים ויכיל אותו, אך האמא התעקשה שלא ולכן הוא ממשיך לגן עם הבן שלי רק שיש לו סייעת משלבת.
במהלך המפגש גיליתי שהילד עדיין עם חיתול, וגם עם מוצץ, וגם מסרב ללכת ברגל אלא רק שיקחו אותו בעגלה. הילד בררן באוכל, תמיד יש עליו שמיכי, ופשוט לא עושה חיים קלים לאמא.
הבן שלי במהלך המפגש התחיל להתנהג כמוהו, פתאום גם לא רצה את הגלידה שקניתי לו, כמו החבר, פתאום דרש לשבת בעגלה של אחיו התינוק (שהצטרף אלינו ולכן הייתה לי עגלה).
בקיצור לא ממש אהבתי מה שראיתי, והרגשתי שאולי זה לא חיבור כל כך טוב עבור הבן שלי, שלדעתי צריך ילד שיאתגר אותו ויגרום לו לשאוף קדימה ופחות ילד שיקח אותו מספר צעדים אחורה.
במהלך החופש האמא ניסתה ליזום עוד מספר פגישות שלא זרמתי עליהן.
לפני שבוע התחילה שנת הלימודים, ובתמונות שאנחנו מקבלים מהגננת אני רואה את הבן שלי בעיקר מצולם עם הילד הזה.
אתמול שאלתי את הגננת איך הבן שלי משתלב והיא אמרה לי שהוא כמו כל הילדים החדשים עדיין לא לגמרי מצא את עצמו אבל שהוא רוב היום עם הילד הזה.
נחרדתי , כששאלתי יותר לעומק גיליתי שהוא פשוט דבוק לבן שלי כמו דבק.
הוא רק איתו, והם גם די מבודדים ולא משחקים עם ילדים אחרים.
אחת האימהות מהגן הקודם שהבת שלה גם המשיכה לגן הנוכחי, סיפרה לי הבת שלה סיפרה לה שהבן שלי לא רצה לשחק איתה ושהוא כבר לא משחק עם אף אחד אלא רק על הילד הזה.
(פעם הוא והילדה היו חברים טובים)
אני התחלתי ממש לבכות , אני לוקחת ממש קשה את הסיפור הזה, ואני מרגישה שזה לא מתאים לי.
הילד החמוד, החברותי שלי
מתבודד עם ילד שמשפיע עליו לרעה
(למשל פתאום הילד שלי מסרב לאכול דברים שפעם אהב או מסרב להיכנס לשירותים, ממש כמו הילד השני).
בינתיים במקביל האמא של הילד מאוד מאושרת מהקשר ומספרת לי כמה שהילד שלה מאושר ומדבר רק על הילד שלי וכל הזמן נסה ליזום פגישות.
אני הבהרתי לגננת שאני ממש מצטערת אבל אני לא רוצה שהילד שלי יתחבר רק אליו, שזה פוגע בו התפתחותית וחברתית ושאני מבקשת שיפקידו ביניהם.
היא מצידה הבטיחה שתעשה מה שצריך בצורה חכמה שהבן שלי יהיה פחות עם הילד ושהיא תדאג לחבר את הבן שלי לילדים אחרים.
לדעתי זה הולך להיות מאוד קשה בהתחשב בעובדה שהילד ההוא פשוט לא עוזב את הבן שלי במנוחה , והוא לא מתחבר לאף ילד אחר.
אני מסתובבת עם מועקה ענקית בלב מאז ששמעתי שהם בלתי נפרדים.
מרגיש לי שאני גוזרת על הילד שלי להיות מבודד חברתית.
פה המקום לציין שאני ממש בעד שילוב ובעד הכרת השונה ואני דוגלת בערכים האלה וכך מחנכת את ילדיי, אך גם לי יש גבולות מסויימים.
אשמח ראשית לשמוע את דעתכם בנושא, לקבל עצות פרקטיות וגם אשמח לשמוע אם אני מגזימה או שיש דברים בגו
