אשמח לדעת

כדי שאדע אם להמשיך לחפור בנושאים שונים מפעם לפעם או שאין ביקוש...

בהריון האחרון עשינו בדיקת מי שפיר.

לפני ביצוע הבדיקה ביקוש ממנו למלא אילו תוצאות אנחנו רוצים לקבל- האם רק תוצאות מובהקות, או גם תוצאות סטטיסטיות (נניח- יש לילד סיכוי של 37 אחוז להיות אוטיסט).

אני בחרתי שלא לדעת דברים שאינם בוודאות מוחלטת.

למה?

כדי לא להכניס את עצמי לסרטים.

ודרך אגב, יש להם גם אפשרות שהם יספרו לנו כהורים אם יהיה גנים שיכולים להעיד עלינו משהו (למשל- גן למחלת סרטן, שכמובן לא עושים על זה הפלה, אבל כן רוצים ליידע את ההורים. את זה דווקא ביקשתי).

נראה לי שהבדיקה שאתה מתאר קצת מוגזמת.

בסוף, כולנו יודעים מה צריך לעשות כדי להיות בריאים. אז נכון שיש לבדיקה יתרונות, וייתכן שאנשים עם הנטייה המסוימת ילכו להיבדק בזמן ויגלו את הסרטן מוקדם יותר. אבל אני כותבת 'ייתכן' כי אני מכירה הרבה אנשים שיודעים שיש להם נטייה לסוכרת, ולא עושים עם זה כלום כל עוד היא לא מתפרצת בפועל. אני בטוחה שגם אתה מכיר כאלה.

בסוף אנחנו אנשים שפחות מונעים מהשכל ויותר מהרגש. ולא נראה לי שלרגש הבדיקה הזאת עושה טוב.

כי זה גם מכניס לחרדות, יוצר סטיגמות, מרחיק מאנשים מסוימים, ועלול לגרום להאשמות גם אחרי החתונה (את רואה? הגן של השתלטנות זה ממך!!!).

מה גם, שבסוף יש המון אפי-גנטיקה, ויש בורא לעולם שמחולל ניסים. נתונים סופר חשובים שלא יבואו לידי ביטוי בבדיקה הנ''ל.

בקיצור- הייתי מוותרת.

מאשר לחלק הרפואי, מתוך הנחה שהחלק הרפואי הוא באמת חשוב באופן אובייקטיבי ולא סתם אנקדוטות משעשעות.

העניין הוא שיש דברים שכן משמעותי לדעת, כמו בדוגמה שכתבת בעצמך - נטייה מוגברת לסרטנים מסוימים.

הרי ידוע שנשים עם BRCA עושות הרבה יותר בדיקות מאשר נשים בלי המוטציה הזו, כי הגן הזה גורם לסרטן להיות הרבה יותר שכיח, בגיל יותר צעיר והוא יותר אלים.

אז בגלל שהמדינה לא יכולה לממן לכל אדם בדיקה בכל שנה, וגם הציבור עצמו לא יכול לעשות עשרות בדיקות בשנה, עושים את זה ממוקד למי שאצלו הסיכון גבוה יותר.

לכן, לדעתי יש משמעות גדולה לידיעה שיש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן.

לגבי דברים נשלטים יותר כמו נטייה לסוכרת, אני בטוח שיש הרבה כאלה שכן ישנו את אורח חייהם אם הם יידעו על כך. לא כולם, זה ברור, כמו שיש מיליוני אנשים שמעשנים למרות שהם יודעים בדיוק מה זה עושה לגוף שלהם. בסוף יידע הוא כוח, ומי שבוחר להתעלם מהכוח - בעיה שלו.

זה שיש לנו נטייה לחשוב שידע הוא כוח.

וזה נכון, אבל שקט נפשי הוא כח חזק יותר.

ובמקרה שאתה מתאר, לדעתי, יוצר הרבה מתח וכאב לב, בצורה שלא שווה את העוצמה שמקבלים מהידע הרלוונטי שהוא מביא.

אם היו נותנים שירות של מישהו שעובר במקומי על התוצאות, ונותן לי רק שורה תחתונה של המלצות מותאמות אישית, אולי הייתי עונה אחרת.

נושאים שונים, כלכליים ועוד.

לגבי הנושא, אני יותר בדעה של @עוד מעט פסח, 'מוסיף דעת מוסיף מכאוב' וכו'.

כבר יצא לי לעשות בדיקת אקסום בגלל בעיה רפואית לילדה, ואכן קיבלנו עוד מידע מעבר לשאלה שהיתה אצלנו, והוא מידע שבעיקר מעורר חשש כשחושבים עליו, אבל אין משהו ספציפי לעשות לגביו.

עוד נקודה שלא עלתה, שבדיקות גנטיות יכולות גם לתת תובנות משפחתיות לא רצויות.

למשל, אני מכירה אדם שאמו נפטרה בגיל צעיר יחסית מסרטן ולאחר מכן גם הוא קיבל סרטן בגיל צעיר למדי.

בדיקות גנטיות הראו שמדובר באותה מוטציה, והיא נחשבת מוטציה אשכנזית. בכל עץ המשפחה הידוע אין אשכנזים מצד אמו, כך שזה גרם לו לכל מיני מחשבות לגבי המורשת המשפחתית. זה לא מידע שנעים לקבל. זו היתה מסקנתו אחרי שיחה עם הגנטיקאי, לא סתם חוסר הבנה שלו בנושא או משהו. 

לגבי הדוגמה האחרונה שלך - דווקא מוטציה שתגרום לסרטן לכל המשפחה, חייבת להיות במודעות של כל המשפחה.

בדיקות מקדימות יכולות להציל חיים, והידע על כך שנושאים את המוצטיה הזאת שווה לדעתי הרבה יותר מהמחיר שצריך לשלם בגלל דברים שאולי יתגלו (כמו מה שנרמז בדוגמה שהבאת, שאחד מאבותיה של האמא הוא לא הבעל החוקי והידוע...).

היום אם מישהי מגלה למשל שיש לה BRCA, מיד ימליצו לה ליידע את כל ההורים, אחים וילדים שלה. זה יכול ממש להציל חיים.

או אפילו כדאי לעשות בדיקת פול גנום.

חושבת שמספיק צ'יפ גנטי, שיסרוק כמה מאות עד כמה אלפי גנים, שתורמים ברמת וודאות *גבוהה* למחלות משמעותיות, ושיש משמעות לידיעה המוקדמת מבחינת אפשרויות מניעה וטיפול.

כל המידע מסביב, אני כרגע עדיין בדעה שהוא מיותר.

אולי בעתיד כשמידע גנטי יהיה באמת זמין יותר לכולם, אז זה יהיה פחות 'אישו', לא יודעת.

כרגע אני יודעת רק מניסיוני המוגבל, ומן הסתם יש בזה העדפות שונות כמו בכל דבר אחר, שיש דברים שעדיף לא לדעת, ולדעתי בדיקה גנום מלא תחשוף יותר מדי דברים לא מועילים.

שאלה להמשך הדיון: ילד על הרצף בתפקוד גבוה, נניח בן עשר או 12( בהנחה שהוריו כבר סיימו את שלב הילודה, נניח), האם יועיל לו לדעת האם יש סיבה גנטית? לדעתי לו עצמו כרגע לא יועיל ואולי יזיק. מה דעתך?

כתוב שם שלתסמונת דאון לא מספיק לעשות בדיקת אקסום. זה ממש לא נשמע לי אמין. לתסמונת דאון מספיקה אפילו בדיקת קריוטיפ או שבב בשביל לאבחן, ואקסום נחשבת מורחבת יותר מהן.

וגם באיקס שביר זה לא נשמע אמין שצריך את הבדיקה הכי מורכבת בשביל לאבחן.

בקיצור, האמינות פה מוטלת בספק לדעתי. אלא אם כן יש פה פרט שפספסתי או לא הבנתי נכון.

לגבי עצם השאלה - גם אני לא בטוחה כמה עודף מידע כזה בוא באמת טוב.

בדברים שמידע מוקדם עשוי לעזור למנוע או לאפשר טיפול טוב יותר - יש בזה יתרון (למרות שעדיין יש מחירים, אבל אולי זה בכל זאת שווה את זה).

אבל יש הרבה דברים שהמידע רק יוסיף מתח ולא באמת יעשה טוב לאף אחד.

אסביר:

בפועל כשעושים אקסום לתינוק, בודקים גם דברים שאין באקסום עצמו אבל הם שכיחים כמו תסמונת דאון או איקס שביר. אז בפועל זה כלול בבדיקה, למרות שמבחינה טכנית זה באמת לא אקסום...

המעבדה פשוט עושה בדיקות נוספות של מצבים שכיחים שלא קיימים באקסום (כמו בסוג הבדיקה הראשון שכתבתי למעלה).

בשתי הלקויות האלה אין בעיה בגן הבודד ולכן האקסום לא יזהה את הבעיה, אלא יש בעיה במספר הפעמים שהכרומוזום קיים בגוף או ברצף חוזרני של הגן, וזה לא משהו שאקסום בודק. הגנים עצמם תקינים, האותיות כתובות נכון, אבל מספר החזרות של הגנים לא תקין.

זה כמו שתבדקי אם הילד שלך לבוש בבוקר ומוכן ללכת לגן, אז את תראי שיש לו חולצה ויש לו מכנסיים אז מבחינתך הכל טוב.

אבל מה שאת לא רואה זה שיש לו 8 זוגות מכנסיים אחד מעל השני, ולכן זה בעצם לא תקין. אקסום לא יודע לעשות את הבדיקה הזאת, הוא בודק רק אם יש מכנסיים ואם הם תקינים.

סליחה אם הדוגמה מפגרת, השעה מאוחרת 😬
 

בפועל כאמור מי שעושה אקסום מקבל תשובות גם לזה, פשוט כי לא מסתמכים רק על האקסום בשביל לתת תשובות.

שעוסקת לאנשים להרזות, על ידי זה שמנתחים את אופן הפעולה של הגוף שלהם - מתי נכון להם לאכול, אילו מאכלים כדאי להם להוריד מהתפריט וכו'.

זה למשל נשמע כמו סוג בדיקה שיש לה תועלת ממשית. (כרגע נשמע שזה לא באמת זמין לכל אחד. והם גם כותבים שזה לא יעבוד לכל אחד, בלי להסביר למה. אבל הכיוון נשמע ממש מעניין).

פריצת דרך ישראלית בשיתוף ביה"ח 'אסף הרופא': "ירקתי לתוך מבחנה וירדתי 51 ק"ג כמו קסם" - וואלה טוב לדעת

מדובר בפסאודו מדע, לפי המחקר העדכני הדיאטות המותאמות אישית לפי גנטיקה לא יותר יעילות מכל דיאטה אחרת שבה דואגים לגירעון קלורי.

מצאתי אפילו אזהרה של משרד הבריאות בעניין, היא אמנם משנת 2017 אבל המציאות בהקשר הזה לא השתנתה מאז, רק התאבון של החברות לכסף שלנו גבר עוד ועוד...

https://www.gov.il/BlobFolder/reports/nutrigenetic/he/files_publications_MISC_Nutrigenetic.pdf

בדיקות גנטיות הן אופנה חדשה, אך האם יש כיסוי להבטחות בפרסומים? - אשה עובדת

שימי לב לכותרות המפוצצות מ"הכתבה" (שהיא בעצם פרסום ממומן) ששלחת:

"ירקתי לתוך מבחנה וירדתי 51 ק"ג כמו קסם"

"אלפי ישראלים כבר הצליחו להיפטר מכל המשקל העודף ולאזן את הסוכר תוך 90 יום בלבד"

"המומחים נלהבים: "מי שמתמודד עם השמנה או סוכרת ולא ניגש לבדיקה מפספס את הזדמנות חייו"

כותרות כאלה מוגזמות ומונפצות, כמעט תמיד מעידות על פייק רפואה ולא על רפואה אמיתית.

אין לנושא הזה אישור FDA, אין מחקרים שעברו ביקורת עמיתים שמראים הצלחות יותר גדולות מדיאטות רגילות, אין בסיס מדעי מוצק מאחורי כל היופי הזה.

וכשאני כותב "אין מחקרים" אני עושה איתם חסד, כי בעצם כן יש מחקרים שהוכיחו את ההפך הגמור. חילקו אנשים לקבוצות, קבוצה אחת קיבלה דיאטה מותאמת גנטית ואחת קיבלה פלצבו (כלומר אמרו להם שזאת דיאטה מותאמת לגנים שלהם אבל בעצם זו הייתה דיאטה רגילה לכל דבר בלי שהגנים שלהם בכלל נבדקו).

התוצאות היו חד משמעיות: לא היה הבדל בין הקבוצות.

אם היה מדובר במחקר אמיתי, הכותרות היו הרבה הרבה יותר מאוזנות והן לא היו משתמשות בספורלטיבים כמו "אלפי ישראלים כבר הצליחו" ובטח שלא מבטיחות דברים בומבסטיים כמו "כל המשקל העודף" ועוד "תוך 90 יום בלבד".

אגב, גם השימוש בשם של "אסף הרופא" הוא מטעה - אסף הרופא בסך הכל מפענחים את הקוד הגנטי בכמה נקודות, והם בשום צורה לא קשורים למתן ההמלצות והתפריטים שיבואו בהמשך.

הם פשוט רוצים לרכוב על המוניטין של מוסד רפואי מוכר, למרות שהתרומה שלו היא טכנית בלבד ולא קשורה בכלל לשיטה עצמה.

זאת הטעייה מכוונת שנועדה להוסיף אמינות, כאילו בית החולים שותף ולכן יש מאחורי זה גוף רפואי שתומך בשיטה הזאת. 

זה כמו שאני אגיד לך לעשות בדיקת דם בתל השומר, ואז על בסיס בדיקת הדם הזו אני אגיד לך באיזה מקצוע את צריכה לעבוד, ואכתוב "בשיתוף בית החולים שיבא בתל השומר".

הנה למשל מחקר שעבר ביקורת עמיתים שקובע שדיאטה מותאמת גנטית לא הצליחה לגרום לירידה במשקל מעבר לניחוש אקראי:

Effect of Low-Fat vs Low-Carbohydrate Diet on 12-Month Weight Loss in Overweight Adults and the Association With Genotype Pattern or Insulin Secretion: The DIETFITS Randomized Clinical Trial - PubMed

באמת זה שהיה כתוב שזה קשור לבית החולים אסף הרופא הצליח להטעות אותי לחשוב שזה אכן הוכח מחקרית.

אגב שלא יהיה לך ספק - אסף הרופא מודעים היטב לכך שנעשה שימוש בשמם הטוב בשביל מטרה לא ראויה,

אבל לצערנו כסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים (כמובן במקור נכתב על שוחד, אבל זה עדיין נכון...).

הם מרוויחים סכומים נאים מההטעייה הזאת ולכן לא דואגים שהיא תיפסק.

היה לי ברור מראיית הפרסומת

שאסף הרופא לא מאחורי זה

לא היו לי כלים או זמן/ מספיק כוח רצון

למצוא את ההוכחה לכך

לא בגלל התעניינות בדיאטה, אלא התעניינות ב'איך הפעם טשטשו 'עובדות'

מצד שני אם זה היה עוזר לי כלכלית למשל מוריד את דמי הביטוח הרפואי שלי, או שתהיה לי נפקא מינא איזה דיאטה תתאיםלי באופן אישי ומה עלי לעשות כדי לחיות חיים טובים, בריאים וארוכים יותר ברמה אישית יכול להיות שהייתי מוכן לשלם על זה אפילו יותר.

אבל צריך מקצוע של מנתח ויועץ גנום או אנאליסט גנום מקצועי ואני חושב שזה עדיין לא בנמצא.

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה