יואו, המצב דפוק.
מכל בחינה אפשרית, בתכל'ס.
בטחונית, רוחנית, הכל פקוק.
והאופק רק משחיר ולא נותן לאור את דרכו לפלס.
הרב ההוא שקרן, וההוא בוגד,
האיש ההוא שמאלן, וההוא שקל להתאבד,
על האדם הזה עומד גלעד,
ובמשוגע ההוא נכנס איזה שד.
תורה שלשבעים פנים היא מחולקת,
ולחם הפנים בשישים בה לא קיים,
תורה גזורה קרועה ומתפוררת,
עדות ומנהגים, כתות ומנהיגים וכל אחד מורם מעם.
ונוער שנושר ומאבד את הדרך,
שבשום פנים לא ייגע בסמארטפון בשבת,
על שאר מלאכות שבת הוא מקפיד בערך,
משתדל לקצור או לסתור לפחות פעם אחת.
ושלא לדבר על הדיבור,
גועל נפש גס מפה ועד קצה היבשת,
גם ביינישים כבר לא אומרים אסור,
מטען גס לכל אחד כמו דבשת.
השמאל איבד את הצפון מזמן,
הימין בתסביך אחדות קטן,
החטופים מנוף לכל שמנמן,
והצבא כושל שנכנע לחמאסטן.
ולמי אני עמל, ומחסר את נפשי מטובה?
אם הכל גרוע, למה אני מתאמץ כל כך?
כל דגל שאני תולה, כל שמירת נדבה,
תפילין שבת ושאר מצוות- למה כל המהלך?
