"ברוך שלא עשני חיה".😇🐒😌🙈
כשהייתי ילדה ברוסיה הייתה לנו חתולה שקראו לה אליסה. זוכרת שפעם ניגשתי לאמא שלי ואמרתי לה שהייתי רוצה להיות בגוף של אליסה.
למה? כי היא נראיתה לי תמיד כל כך ב*אזור הנוחות* שלה: כל כך אצילית, חסרת דאגות, האוכל תמיד זמין לה, ישנה מתי שבא לה וכמה שבא לה, לא צריכה לקום לבית ספר, אין לה ש"ב, מתפנקת ומתענגת על החיים.
מאיפה הגיעו המחשבות האלה?
כנראה מהדרישות הקשוחות, המשמעת שהיו בבית ספר יסודי ברוסיה, מהמצב בבית (אבא שלי סבל מהתמכרות לאלכוהול ), היו לנו הרבה דאגות בתור ילדים.
שיחות עמוקות היו לי עם אמא שלי כבר מגיל קטן, על משמעות החיים ומשמעות הייסורים.
אמא תמיד הייתה אומרת שהייסורים מטהרים את הנשמה שלנו.
באנו לעולם הזה לא רק בשביל להנות!
אנחנו צריכים מזון, מגורים, בגדים, אבל זאת לא עיקר המטרה של החיים לרדוף אחרי כל אלה.
אם היינו מגיעים לעולם הזה רק בשביל להנות, היינו מגיעים אליו כנראה בגוף של חתולה, העונג שאנחנו חווים ביחס אליה הוא אפסי.
כל חיה והעונג שלה שהיא חווה במאה אחוז מהעולם. אתם יודעים, שפרה אפילו בלילה לועסת ונהנית מהאוכל, יש חיות שבונות לעצמן בתים (אפילו לא צריכות לקחת משכנתא),
קוף מזדווג עם מי שבא לו ומתי שבא לו (בין חיות היחידות שעושה את זה לא רק לשם רבייה)
וכלב יכול לנבוח ולקלל כל עובר אורח ואף אחד לא יבוא אליו בטענות.
בשונה מהם, אנחנו בני אדם.
יש הנאות העולם, אבל לא באנו רק בשביל זה לעולם. באנו לעולם הזה להתפתח!!
לגלות את הפוטנציאל שטמון בתוכנו, לתת מעצמנו, לאהוב.
לנצח את החיה שבנו.
לרצות בכל כוחנו את הטוב, הגבוהה, המוסרי.
וגם אם ממש ממש ממש קשה לך, אל תשכחי זאת מהות החיים שלך, באת לעולם הזה לעבוד!
והעונג שנחווה מהעבודה הזאת הוא "לא מהעולם הזה".😌😇
)