לדעתי לכל אחד המסלול שלו ומה שקשה לאחד לא קשה לאחר. אז אי אפשר להשוות קשיים

נקודת המבט שלי על נסיונות ומצבי קושי היא שזה הדרך שלי, וזה מה שצריך לקרות לי כדי להביא אותי להיות יותר שלמה ומתוקנת, כדי למלא את השליחות שלי כאן בעולם. ולכל אחד מה שהוא צריך בשביל זה.. מה שאחד צריך זה לא מה שהשני צריך, וממילא זה לא מעודד.

מה שכן, יש עניין להסתכל בעין טובה על המציאות שלי, ולהודות גם על הקשיים וכו'. אבל שוב, בלי השוואה. רק אדם ואלוקיו

כמו שהסברתי לסבתא שלי,

שהעובדה שבשואה אכלו קליפות תפו"א,

עדיין לא גורם לי לאהוב רגל קרושה....

שזה לא באמת מעודד לשמוע ש"יש אנשים שקשה להם יותר", אז לשנינו קשה, אז מה הרווחנו?

אני חושב שבנושא הפרופורציות, הכוונה היא לנסות לדמיין אם היינו חולים חלילה ללא אפשרות ריאלית לריפוי, ואז יום אחד עומדים פתאום על הרגליים בנס, החיים היו נהפכים לגמרי לורודים בעינינו (ואפילו יותר מכך).

אז גם כעת, למרות ההתרגלות, אם לא ניקח כל מה שיש לנו כ"מובן מאליו", ונתרגל "לחיות בהודיה", זה יכול לקרב אותנו להרגשה כזאת.

יצא לי קצת קיטשי, והלוואי שהייתי קרוב לדברים כאלו בפועל, אבל חושב שיש בהן אמת.

זה לא ממש מעודד וכן מעודד......
כי מצד אחד ,
זה פשוט  לא נותן מקום לקושי גם כשזה אני מול עצמי, כי סהכ החיים שלי תותים "לעומת"(?) אז למה להתלונן? 
אבל מצד שני,
זה כן מעודד כי זה מסקנה שהחיים שלי יפים "לעומת"....
אבל, כל ה"לעומת" הזה מפריע לי ובאמת בני אדם- אני לפחות, בתפיסה שלי עם כמה שאלחם בזה, אני חיה בצורה כזאת שבתפיסה הכל צריך להיות טוב ומה שלא זה מבאס , אז להתחיל מנקודת הנחה שכלום לכאורה לא מגיע לי והכל לא מובן מאליו זה נכון אבל - קשה לי להתחבר לזה- ואני תוהה אם זה נכון - קשה לי לגבש דעה בנושא.......

אם חלילה היית חולה ומבריאה בהפתעה היית שמחה מאוד למרות שלא הכול טוב, נכון?

איך את מסבירה את זה?

אז מסכים שכמו שאמרו כאן, מותר ורצוי להרגיש את כלל הרגשות, ועדיין במקביל להפנים ששום דבר שיש לנו לא מובן מאליו.

ועושה לרוב יותר נזק מתועלת.

הדחקה וביטול של רגש הם אף פעם לא הפיתרון.

כמו שלא נכון להשוות בהצלחות וביתרונות של האחרים, לא נכון בעיניי להשוות בקשיים.

בסוף קושי הוא דבר סובייקטיבי, ויכול להיות שאת חווה את הקושי הפרטי ברמה מאוד חזקה למרות שהוא נראה קושי זעום בעיניים של אחרים.

אני רואה את זה הרבה אחרי ה7.10.

אנשים סביבי מסתייגים אחרי כל פריקה "אבל על מה אני מתלוננת" "העיקר שאנחנו חיים".

אני לא מסכימה עם זה.

נכון, יש רגע של פרופורציה אל מול הזוועות הכי גדולות וקשיים גדולים יותר, אבל, החיים הקטנים והפשוטים ממשיכים לצד הצרות הגדולות יותר

ולא נכון לא לתת לזה מקום.

נושא מענין - תודה.

יש משפט עמוק מחכים:

האושר הוא לא תולדה של מה שיש לך, אלא של מה שלא חסר לך.

דהיינו: אף פעם לא תרגיש שלם. עד שתחליט לראות מה שלם בך כעת.

וזה לא אומר להדחיק את הקשים הקיימים,

אלא במקביל גם לשים פוקוס על מה שיש.

אפרופו הקלישאה של החצי הכוס המלאה...

ולי אישית יש מצבים שזה ממש עוזר לי.

פרופורציה זאת לא המילה המתאימה.

פשוט צריך לפתוח עיניים לטוב שמציף את העולם שלנו!

טבע האדם לשכוח זה לא תירוץ...

בחדשות כותבים רק על מה שחריג,

ולכן הם מוצפים ברע, כי הרע הוא חריג

יש אנשים שהמילים אתם בריאים לוחץ אצלם בנקודות רגישות .. של התמודדות רפואיים מסוימת

ולכן

"תסתכלי בפרופורציות – נכון שהשידוך מתעכב, או שהמצב בבנק לוחץ, אבל ברוך ה' את בריאה,"

אז נקודה חשובה ממטופל שלי שאמרו לו כמו שאמרת העיקר שאנחנו בריאים ...

את לא יודעת באמת מה אנשים מתמודדים ויש קשיים רפואיים שלא נראים לעין 

אז נכון הוא לא בדיוק בריא באופן מושלם אבל עדיין הוא יכול להיות שמח

אז תלמדו שגם אנשים המתמודדים עם קושי רפואי שמחים

אז די לנרמל את המשפטים האלה

את לא חייבת להיות שמחה בגלל צער של אחרים

אלא שמחה בחלקך...

היא שהדרך להשתפר ולשפר את החיים עוברת דרך קשיים ומורכבויות

הדברים הטובים שהשגתי בחיים הגיעו אחרי קשיים כשלונות ומשברים

כשמגיע משבר חדש אני יודעת שיגיע הרגע שאדע להתגבר עליו ולא רק להתגבר

אלא לקחת איתי למידה לדרך

לשפר ולשדרג את החיים בתובנה חדשה

ואז המשבר הוא לא רק קשה אלא גם בהכרח מביא איתו עתיד טוב יותר

כל עידוד מתאים בשעתו.

אבל אני בעד עידוד שנותן פרופורציות כשמסתכלים על המטרה\היעד.

ויכול גם לעצבן אפילו בטח אם זה מגיע מאחרים כי זה מבטל את התחושות שלך באיזשהו מקום ואפילו יכול להרגיש שיפוטי - יש אנשים שיותר קשה להם, אז מה את מתלוננת?

אז לא. מותר שיהיה קשה בכל מצב. גם אם בשאר הדברים הכל טוב.

המסקנות שלי בכל אופן לגבי קשיים - חיזוק באמונה שזה מה שאני צריכה לעבור ושזה מה שטוב לי כרגע גם אם אני לא מבינה אותו, ושכל קושי הוא זמני. בין אם הוא ייפתר פרקטית בשלב כלשהו, ובין אם אצליח לפתור בתוכי את התחושה הקשה מולו ולזרום עם המצב. ומצד שני - גם עין טובה על מה שיש ולחיות בהווה את מה שטוב ולהעריך אותו. עבודה על השמחה במה שיש לי אבל מתוך התבוננות פנימית שלי ולא כאמירה מבחוץ שיכולה להשמע מחלישה. וכן, אני למשל הרבה פעמים נזכרת בקשיים שהיו לי וזה גורם לי להעריך את ההווה ונותן לי כח להתמודד כי כבר עברתי x y z  אבל אנחנו שוכחים מהר 

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד