לדעתי לכל אחד המסלול שלו ומה שקשה לאחד לא קשה לאחר. אז אי אפשר להשוות קשיים

נקודת המבט שלי על נסיונות ומצבי קושי היא שזה הדרך שלי, וזה מה שצריך לקרות לי כדי להביא אותי להיות יותר שלמה ומתוקנת, כדי למלא את השליחות שלי כאן בעולם. ולכל אחד מה שהוא צריך בשביל זה.. מה שאחד צריך זה לא מה שהשני צריך, וממילא זה לא מעודד.

מה שכן, יש עניין להסתכל בעין טובה על המציאות שלי, ולהודות גם על הקשיים וכו'. אבל שוב, בלי השוואה. רק אדם ואלוקיו

כמו שהסברתי לסבתא שלי,

שהעובדה שבשואה אכלו קליפות תפו"א,

עדיין לא גורם לי לאהוב רגל קרושה....

שזה לא באמת מעודד לשמוע ש"יש אנשים שקשה להם יותר", אז לשנינו קשה, אז מה הרווחנו?

אני חושב שבנושא הפרופורציות, הכוונה היא לנסות לדמיין אם היינו חולים חלילה ללא אפשרות ריאלית לריפוי, ואז יום אחד עומדים פתאום על הרגליים בנס, החיים היו נהפכים לגמרי לורודים בעינינו (ואפילו יותר מכך).

אז גם כעת, למרות ההתרגלות, אם לא ניקח כל מה שיש לנו כ"מובן מאליו", ונתרגל "לחיות בהודיה", זה יכול לקרב אותנו להרגשה כזאת.

יצא לי קצת קיטשי, והלוואי שהייתי קרוב לדברים כאלו בפועל, אבל חושב שיש בהן אמת.

זה לא ממש מעודד וכן מעודד......
כי מצד אחד ,
זה פשוט  לא נותן מקום לקושי גם כשזה אני מול עצמי, כי סהכ החיים שלי תותים "לעומת"(?) אז למה להתלונן? 
אבל מצד שני,
זה כן מעודד כי זה מסקנה שהחיים שלי יפים "לעומת"....
אבל, כל ה"לעומת" הזה מפריע לי ובאמת בני אדם- אני לפחות, בתפיסה שלי עם כמה שאלחם בזה, אני חיה בצורה כזאת שבתפיסה הכל צריך להיות טוב ומה שלא זה מבאס , אז להתחיל מנקודת הנחה שכלום לכאורה לא מגיע לי והכל לא מובן מאליו זה נכון אבל - קשה לי להתחבר לזה- ואני תוהה אם זה נכון - קשה לי לגבש דעה בנושא.......

אם חלילה היית חולה ומבריאה בהפתעה היית שמחה מאוד למרות שלא הכול טוב, נכון?

איך את מסבירה את זה?

אז מסכים שכמו שאמרו כאן, מותר ורצוי להרגיש את כלל הרגשות, ועדיין במקביל להפנים ששום דבר שיש לנו לא מובן מאליו.

ועושה לרוב יותר נזק מתועלת.

הדחקה וביטול של רגש הם אף פעם לא הפיתרון.

כמו שלא נכון להשוות בהצלחות וביתרונות של האחרים, לא נכון בעיניי להשוות בקשיים.

בסוף קושי הוא דבר סובייקטיבי, ויכול להיות שאת חווה את הקושי הפרטי ברמה מאוד חזקה למרות שהוא נראה קושי זעום בעיניים של אחרים.

אני רואה את זה הרבה אחרי ה7.10.

אנשים סביבי מסתייגים אחרי כל פריקה "אבל על מה אני מתלוננת" "העיקר שאנחנו חיים".

אני לא מסכימה עם זה.

נכון, יש רגע של פרופורציה אל מול הזוועות הכי גדולות וקשיים גדולים יותר, אבל, החיים הקטנים והפשוטים ממשיכים לצד הצרות הגדולות יותר

ולא נכון לא לתת לזה מקום.

נושא מענין - תודה.

יש משפט עמוק מחכים:

האושר הוא לא תולדה של מה שיש לך, אלא של מה שלא חסר לך.

דהיינו: אף פעם לא תרגיש שלם. עד שתחליט לראות מה שלם בך כעת.

וזה לא אומר להדחיק את הקשים הקיימים,

אלא במקביל גם לשים פוקוס על מה שיש.

אפרופו הקלישאה של החצי הכוס המלאה...

ולי אישית יש מצבים שזה ממש עוזר לי.

פרופורציה זאת לא המילה המתאימה.

פשוט צריך לפתוח עיניים לטוב שמציף את העולם שלנו!

טבע האדם לשכוח זה לא תירוץ...

בחדשות כותבים רק על מה שחריג,

ולכן הם מוצפים ברע, כי הרע הוא חריג

יש אנשים שהמילים אתם בריאים לוחץ אצלם בנקודות רגישות .. של התמודדות רפואיים מסוימת

ולכן

"תסתכלי בפרופורציות – נכון שהשידוך מתעכב, או שהמצב בבנק לוחץ, אבל ברוך ה' את בריאה,"

אז נקודה חשובה ממטופל שלי שאמרו לו כמו שאמרת העיקר שאנחנו בריאים ...

את לא יודעת באמת מה אנשים מתמודדים ויש קשיים רפואיים שלא נראים לעין 

אז נכון הוא לא בדיוק בריא באופן מושלם אבל עדיין הוא יכול להיות שמח

אז תלמדו שגם אנשים המתמודדים עם קושי רפואי שמחים

אז די לנרמל את המשפטים האלה

את לא חייבת להיות שמחה בגלל צער של אחרים

אלא שמחה בחלקך...

היא שהדרך להשתפר ולשפר את החיים עוברת דרך קשיים ומורכבויות

הדברים הטובים שהשגתי בחיים הגיעו אחרי קשיים כשלונות ומשברים

כשמגיע משבר חדש אני יודעת שיגיע הרגע שאדע להתגבר עליו ולא רק להתגבר

אלא לקחת איתי למידה לדרך

לשפר ולשדרג את החיים בתובנה חדשה

ואז המשבר הוא לא רק קשה אלא גם בהכרח מביא איתו עתיד טוב יותר

כל עידוד מתאים בשעתו.

אבל אני בעד עידוד שנותן פרופורציות כשמסתכלים על המטרה\היעד.

ויכול גם לעצבן אפילו בטח אם זה מגיע מאחרים כי זה מבטל את התחושות שלך באיזשהו מקום ואפילו יכול להרגיש שיפוטי - יש אנשים שיותר קשה להם, אז מה את מתלוננת?

אז לא. מותר שיהיה קשה בכל מצב. גם אם בשאר הדברים הכל טוב.

המסקנות שלי בכל אופן לגבי קשיים - חיזוק באמונה שזה מה שאני צריכה לעבור ושזה מה שטוב לי כרגע גם אם אני לא מבינה אותו, ושכל קושי הוא זמני. בין אם הוא ייפתר פרקטית בשלב כלשהו, ובין אם אצליח לפתור בתוכי את התחושה הקשה מולו ולזרום עם המצב. ומצד שני - גם עין טובה על מה שיש ולחיות בהווה את מה שטוב ולהעריך אותו. עבודה על השמחה במה שיש לי אבל מתוך התבוננות פנימית שלי ולא כאמירה מבחוץ שיכולה להשמע מחלישה. וכן, אני למשל הרבה פעמים נזכרת בקשיים שהיו לי וזה גורם לי להעריך את ההווה ונותן לי כח להתמודד כי כבר עברתי x y z  אבל אנחנו שוכחים מהר 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.