השאלה מה המסוגלות שלך, שנייה אחרי ניתוח להישאר איתה בבית...

כאילו אני חושבת שזה סבבה לשלוח ובמקומך כנראה שהייתי עושה את השיקול של מה לי יסתדר יותר טוב....

לקחת לשעה שעתיים כל יום זה הרבה יותר מאמץ מלהשאיר לגמרי.

גם אם זה לחצי יום.

זה בד"כ הימים היותר מהנים בגן.

שעושים סדר ר"ה, לומדים על שופר, על סוכה.

לא מוכנה לעשות יצירות, יושבת בשקט ולא משחקת

הגננת אמרה שיש לה רגעים שהיא כן קצת משחקת אבל גם הרבה רגעים שלא

זה חלק מתהליך.

היא לומדת להכיר את הסביבה החדשה.

אם היא לא בוכה, אז לא חושבת שזה רע.

1. מה הגננות יאמרו אם תעשי איתה הסתגלות רק אחרי החגים, אחרי ששאר הילדים כבר הסתגלו ובעצם הורה בגן יפריע להם? (לכאורה את לא צריכה להתחשב בהן, אבל כן חשוב לשמור על יחסים טובים איתן כדי שלא ינטרו בלי כוונה לבת שלך...)

2. אם היא תישאר איתך בבית - איך תטפלי בה (ובתינוק וגם בילד שביניהם אם הוא בבית) כשאת אחרי ניתוח?

3. אולי יש דמות נוספת שמוכרת לה שתוכל להגיע איתה לגן עכשיו כדי לעזור לה בהסתגלות?

4. משהו קצת "נזיל" - יכול להיות שאת מוצפת עכשיו בהורמונים (גם לפני הלידה) ולכן את 'לוקחת קשה' את ההסתגלות שלה?... (סליחה אם השאלה נשמעת פוגעת...❤️)

בכל אופן, אשרייך ממש שאת מסוגלת ככה לחשוב עליה ולהרגיש אותה כשאת בעצמך במצב לא פשוט!!

1. הן יצטרכו להתמודד...

אני אעשה את ההסתגלות בשעות שהשער פתוח, שזה זמן שלדעתי הן אמורות לא למנוע ממני להישאר.

זה כמו שהן אמרו לי ביום השלישי שזה שיש הורים בגן זה קשה לילדות אחרות, אז אמרתי להן שאני מבינה אבל אם אני אלך אז יהיה קשה לבת שלי וזה קצת יותר חשוב לי מילדות אחרות....

2. בינתיים בעלי איתי בבית, אחכ אסתדר. היא החלק הקל.

3.אין

4. לא נראה לי שזה קשור, אני לוקחת קשה כל קושי של הילדים גם בלי לידה 🫣

וזה באמת עצוב לשמוע שלילדה שלך לא טוב.

אני חושבת שכל מקרה לגופו

יש כאלו שהייתי אומרת מתאים להשאיר ונכון לתת לה להתמודד

ויש מקרים שלא- שצריך להשאיר בבית...

לכן אני שואלת מה את מרגישה על הבת שלך? מה את חושבת שיהיה לה נכון

עזבי רגע מה אומרים מה חושבים מה נהוג לעשות עזבי את כל הדעות שיש על הסתגלות וגיל 3

מה לבת שלך נכון לפי איך שאת רואה ומרגישה עליה?

ככה בכל אופן אני הייתי עושה.

לבת שלך❤️

ובכל זאת - רוצה לומר לך שתשימי לב שבעתיד היא כן מצליחה להסתגל בקלות למסגרות גם בלי תיווך שלך, כי מניסיון אישי הקושי הזה עלול להיגרר עד גיל די גדול, כשכבר פחות אפשרי לוותר... (אם תרצי אוכל לפרט לך באישי)

בינתיים - העיקר שתרגישי טוב, מכל הבחינות!

בקצב שלו ולא של הגננת ולא רואה שיש לזה השלכות.

מקווה שגם אצלה זה יהיה ככה.

אבל בעצם למה בלי תיווך שלי? תמיד התפקיד שלי בתור אמא זה לתווך לה מקומות חדשים ולעזור לה, לא?

לצערי.

הרבה קושי רגשי.

התרגלה שאני איתה בבוקר ולא שחררה כמעט עד סוף שנה ואחכ באו עוד בעיות רגשיות.

האם זה בהכרח קשור לזה שנשארתי? לא יודעת.

אבל חשוב לדעת שאם לבן שלך זה עבד זה לא בהכרח מעיד על השאר.

עם הבת שלי למדתי שפרידות קצרות הכי יעילות בשבילה.. 

שאחשב מסלול מחדש ולא אמשוך עד סוף שנה ככה.

אבל ראיתי שכשנתתי לה את הזמן שלה, אחרי שבוע היא כבר נכנסה לגן יפה יומיים ונפרדה בלי בכי ומרצונה.

לדעתי זה היה ממשיך אם לא הלידה שהגיעה ושיבשה את הכל.

היו לי שתיים שלקחו קשה הצטרפות של אח חדש בסמוך לתחילת מסגרת.. וזה באמת קשוח ולצערי לא נהגתי נכון כי לא הייתה לי עזרה גם מבעלי.

וזה בא בסוף על חשבונם.. 

במינון גבוה מדי פוגע ביכולת של הילד לפתח מיומנויות תקשורת וחברתיות

כשנמצאים בבית יותר קל לתת תיווך במינון נכון כי הסיטואציה כולה בשליטת ההורה

אבל

במסגרת של גן כמעט כל הסיטואציה אינה בשליטת ההורה

לכן קשה להבין מתי התיווך עוזר ומתי הוא פוגע

בעיניי כדי לא לפגוע בהתפתחות התקשורתית והחברתית של הילד

פחות כדאי להתערב בהסתגלות

לסמוך על הילד ועל צוות הגן שהם מסוגלים לעשות את זה ביחד

זה אכן נשמע יותר טוב 'הסתגלות ללא בכי' וזה אולי הצליח עם הילד הגדול ואולי גם יצליח שוב

אבל זה יכול גם לפגוע בדרך

בדברים יותר מהותיים מבכי (שזו תגובה רצויה לילד שמבטא קושי)

אבל במידה, מתוך שדר של ביטחון ביכולת של הילד להסתדר גם בלי אבא ואמא.

אין לך עדיין ילדים בבית ספר, נכון? שם זה המבחן הגדול...

אני לא אשאר איתה כל בוקר עד סוף השנה

ואני גם לא אשאר איתי כל בוקר שעתיים

אני מאמינה שיהיה בסדר וכשנגיע להתמודדות עם בית הספר אז נתמודד בצורה טובה בהתאם למצב.

לא חושבת שבגלל קושי של בית הספר צריך מעכשיו להתנהל אחרת.

להתנהל אחרת כשהילד בבית הספר זה כבר מאוחר מדי

כי הוא יכול לפתח הרגלים פחות טובים וחוסר יכולת התמודדות

בעיניי המבט צריך להיות קדימה ולא רק על התקופה העכשווית

הרבה מהבעיות והקשיים מתחילים מגיל צעיר וצריכים התנהלות נכונה מהתחלה

אח"כ אפשר לנסות לתקן

אבל זה הרבה יותר קשה

ואחר כך לבית ספר
אני חושבת שילד צריך חוויה טובה בחייו.
אם הילדה חווה לא טוב את הכניסה למעון כרגע, הכי נכון בשבילה לחכות עם זה ולהכניס אותה כשהאם פנויה יותר.
ילד בוכה במעון ומתקשה בהסתגלות ומתוסכל נותן חוויה שלילית וגם סתם לא נעים ולא נחמד לו.
הכי נכון לעשות לה הסתגלות רכה יותר וליצור חוויה טובה, זה לא יגרום לה לקשיים בכניסה לבית הספר, אדרבה, רק יעצים את הבטחון שלה ובבית הספר החדש תהייה לה זכרון שלך חוייה טובה ונעימה.

הוא לא המדד היחיד (ולא העיקרי) לחוויה של הילד

הסתגלות לגן היא מכלול של

איך הוא מרגיש כל היום

מה הוא חווה ולומד

ואיך נראת עקומת הלמידה וההרגשה

לא אמרתי אם לחכות או לא

הבאתי את הצד שגם הסתגלות ללא בכי יכולה להיות לא טובה לילד

אבל אם הילד בוכה במעון הוא רוצה לומר משהו, הוא כרגע במצב שלא יכול לחוות ולא ללמוד כי הוא רוצה:אמא!!הוא במוד של בכי, הוא לא יכול לספוג הוא צריך להוציא.
והוא צריך להיפרד בהדרגה מאמא, ולעזור לו להיכנס למעון בשלווה עם אמא ובהרגשה בטוחה יותר. לא נראה לי שזה יקשה עליו להיכנס לבית הספר בבו העת. להיפך...

בעניין הזה.

ילדה בת כמעט 3 וילדה בת 6 זה עולם אחר.

עכשיו היא קטנה ממש ורמת היכולת והמסוגלות וההבנה שלה לא דומה למה שיהיה בגיל 6.

בגיל 6 אפשר הרבה יותר לתווך ולהסביר וליצור ביטחון בדיבור ובצורות מגוונות מאשר בגיל הזה.

עכשיו היא קטנה וצריכה עדיין אותי יותר מאשר התמודדות עם 4 אנשי צוות זרים ועוד 34 ילדות קטנות שבוכות גם.

וכמובן שלא רואה שום צורך לעמת אותה חזיתית מול ההתמודדות הזאת רק בשביל שבבית הספר לא יהיה לה קשה. (וגם אז זה לא בטוח)

של ההסתגלות אכן לא מיטבית

בגיל שנתיים שהילד היה בוכה בהגעה

הגננת פשוט הרימה אותו על הידיים וחבקה והוא היה נרגע בקלות

חבל שאין סיטואציה דומה בגיל 3

אבל בעיניי

זה לא 4 אנשי צוות זרים

אלא ביום הראשון הם זרים

ביום השני קצת פחות וכן הלאה

וגם 34 ילדות הן לא רק בוכות אלא החברות שמסתגלות ביחד

(כשאת חושבת כך או אחרת זה גם מחלחל לילד ועוזר/ מקשה על ההסתגלות)

בתהליך נכון

כל יום יותר טוב מהיום הקודם

ואז נוצרת למידה

ההתחלות קשות אבל ההמשך משתפר

ויש חווית הצלחה

היה לי קשה ואח"כ כבר לא

היתה לי סיטואציה עם הילד בן ה5

שבוע אחרי תחילת הלימודים

הלכתי איתו לרופא שיניים בבוקר ואז היינו בדרך לגן והוא לא רצה ללכת

הוא אמר שקשה לו

אז עשינו דיון על מה קשה לו והובלתי אותו להחלטה שכן הולכים לגן

האישו לא היה אם הוא ילך לגן או לא

אלא היכולת שלו להתמודד עם הקושי

לא בהכרח שיש דרך ספציפית נכונה בהסתגלות לגן

אבל

צריך לשים לב שבדרך לא מפספסים משהו יותר חשוב

כי ילד צריך להחשף להתמודדות עם קשיים

במיוחד מחוץ לבית

הימנעות מקשיים יכולה לגרור קשיים הרבה יותר גדולים

לכן אני אישית מעדיפה לא להתערב בהתמודדות של הילד אלא אם זה בהכרח מצריך התערבות

קודם כל, גיל חמש זה לא גיל 3.

זה גיל אחר לגמרי מבחינת רמת התקשורת והבשלות הרגשית.

דבר שני

יש גישה, מוכחת מחקרית

שמראה קשר נסיבתי ישיר בין ילדים שקיבלו יותר היצמדות להורים ותמיכה בקושי בגיל הרך(לידה עד 4-5)

לבין יכולת הסתגלות ויכולת חברתית בגיל הילדות הבוגרת יותר.

זה לא מופרך שזה מה שהילדה צריכה.

גיל שלוש זה הגבול בין פעוט לילד והצורך בחיבור הזה ובגב של ההורים חזק מאוד. וילד שיודע שההורה שלו נמצא שם ונכון לסייע לו במצוקה, בהרבה מקרים גם יפתח יכולת מסוגלות גבוהה יותר כי יש לו ביטחון והוא לא לבד.

זה שההורה נמצא שם מאחור לא אומר שאין לילד שום התמודדות

וכן יש מציאות שההורה יגיד שזה מרגיש לו שילוב כבד מידי לילד שלו בשלב הזה וזה בדיוק המקום שלנו כהורים לזהות את זה ובזה הילדים שלנו סומכים עלינו.

הבת שלי אמנם הסתגלה מצוין ואוהבת מאוד את המסגרת שלה

ועדיין אני רואה שהעומס הרגשי עליה כבד נורא

אז כן היא שמחה במעון ואני לא מרגישה צורך להוציא אותה מוקדם כי ב"ה טוב לה

אבל בשלב הזה של השנה אני עושה *הכל* ומוותרת על דברים כדי שאני אספיק תמיד לקחת אותה בסוף היום ולהיות איתה אחרי. גם ביום שהיה לי תקוע ממש והיה מקל לקחת בייביסיטר לשעה. כי אני מזהה שזה הצורך הרגשי שלה כרגע וזה התפקיד שלי כהורה שלה.

של גיל 3 אמור להיות מותאם רגשית לילד

(וזה מה שהיה בגן של הילדים שלי)

אם הגן אינו מותאם

הסתגלות כזו או אחרת לא יעזרו

אכן הורה צריך לתת תמיכה רגשית

בכל גיל

לפי הצורך

ואכן זה פרמטר מובהק ליכולות חברתיות ורגשיות

ההסתגלות של הילד לא מושפעת רק מההתנהלות באותם ימים אלא במצב הרגשי הכללי שלו ובתמיכה ההורית גם בימי שגרה 

ואין משהו שבהכרח מתאים באופן אחיד לכל הילדים כולם.

זה לא אומר שהגן לא טוב ונעים ומתאים רגשית לילדים בני שלוש

פשוט כשיש 34 ילדים מתיישרים לפי הממוצע/רוב

ואין שום סיכוי שיצליחו להגיע לכל ילד וילדה ולהתאים לצורה האופטימלית ביותר לילד הזה

זו גם לא הציפיה. ולכן אני חושבת שאם רואים שילד מסוים זקוק למשהו אחר ויש את האפשרות לתת לו את זה, זה נכון לאפשר ולא להתיישר ל"ככה צריך" כי לרוב הילדים זה מתאים.

ואכן אפשר לעשות דברים באופן שונה מכולם

אבל

יש שלב שבו התמיכה בילד עודפת ופוגעת

כדאי לשים לב שלא מגיעים לשם

זה כמו שאומרים לא לחבק ולהרים הרבה תינוק כי זה יפגע בו. ולצערי אצל הראשונים שלי הקשבתי לזה.
אם התמיכה ברמה של כל דבר חיבוק, ונשיקות , ולמסכן אותו זה פוגע.
אבל לא מצליחה לחשוב על עוד תמיכה שפוגעת בילד...אשמח לדעת.

הורות הליקופטר: למה כדאי להימנע מהורות מגוננת מדי | שיבא-ילדים

https://www.jmc.ac.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96/%D7%9B%D7%9C-%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/2017/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%A8/

זה לא אותו דבר
הילדים שלנו עושים דברים ויש לכך תןצאות, למשל ילד שקיבל ציון נמוך וההורה מתקשר למורה לגונן ולבקש להעלות ציון- זו אפילו לא גוננות, ההורה מנסה להגן על הילד מפני טעויות שעשה וגרם להם לקרות.
פה מדבר בילדה או בכל פעוט אחר שמתקשה להיכנס למעון, זו לא תוצאה של מעשה שעשתה, זו סיטואציה שאולי לא נכונה לילדה כרגע. ואני מעריצה הורים שמזהים את התסכול הזה אצל הילד ובוחרים להקל עליו סיטואציות שאולי לא תואמות כרגע לגילו, כי ילד בגיל הזה הכי רוצה אמא...ואמא שמתווכת לביתה את שלב המעבר לגן, ועושה הכל בשלבים שנכונים לה, לא הייתי קוראת לזה גוננות כי אם יכולת של ההורה לראות את הילד ואת צרכיו כרגע במכלול החיים שלו.

עזרה עם הסתגלות יכולה להיות טובה ויכולה להיות גוננות יתר

את השיחה שעשית עם בן ה5 אני לא יכולה לעשות עם ילדה שעוד לא בת 3.

ואני רואה את זה גם על הילדים שלי.

יש לי גיל 5, כמעט 4 וכמעט 3.

עם שני הגדולים אפשר יותר לדבר ולתת כלים ונקודות ציון במהלך היום ולהקל על ההתמודדות מה שאי אפשר עם בת ה3 כי היא בשלב אחר.

אני לא מתערבת בהתמודדות של הילד, אני חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלו בתפקידי כאמא.

בגיל 3 אפשר לעשות שיחה דומה

תואמת גיל

אני חושבת שהילד הוא ישות נפרדת מגיל 0 וההתמודדות היא שלו בהתאם לגיל

אני שם כדי לסייע ללמד ולהוביל למקום טוב ונכון

ההסתכלות הזו מבחינתי היא עמוד תווך ליחסים רגשיים בריאים ביני לבין הילדים

ולא להישאר עם אמא בבית?כדי ליצור התמודדויות, התנסויות? וכו?
זה מוזר לי, כי אני יודעת שיש הרבה מאמרים באנגלית ומחקרים שמעודדים חינוך ביתי, בלי הסתגלות ובלי כל המסביב, וילד שנשאר עם אמא בבית גדל בריא יותר מבחינה נפשית, בטחון עצמי וכו...
מעניין

או לא

גם לא לאתגר עם התמודדויות

אלא לאפשר לילד להתמודד בכוחות עצמו כשמגיע אתגר

לא לראות בזה אתגר משותף אלא אתגר של הילד

וההורה שם לתמוך ללמד ולהוביל לפתרון הנכון

ואי אפשר כל הזמן להתנהל לפי זה שבהמשך זה יהיה אולי בעייתי

אם עכשיו מהלך מסוים טוב ונכון לילד

אז אני אתן לו את מה שהוא זקוק

ואסמוך עליו שכשיהיה צורך בשינוי נצליח לבצע אותו בצורה מיטבית.

ויכול להיות שהשינוי הזה יהיה קשה. אני לא מפחדת מקשיים החיים מורכבים.

אבל לא חושבת שאם נכון לילד משהו אחד

אז חייב לחשוב עשרים צעדים קדימה ולמנוע ממנו את הצורך שלו היום בגלל חשש מהעתיד.

ואני לא מדברת באוויר אלא מנסיון..

תהליך נכון לילד זה תהליך בו הוא לומד ומשיג דברים חדשים

אכן בגיל צעיר המוח וכל ההתנהלות ההתנהגותית חברתית תקשורתית הרבה יותר גמישים

וזה למה חשוב לעבור תהליכים בצורה נכונה

תוצאות טובות נבחנות גם לטווח קצר וגם לארוך

אבל שכן מסבירה..

הבן שלי כשהיה בן שנתיים היה נרדם רק כשאנחנו צמודים אליו בחדר ונותנים לו יד.

זה מה שהוא היה צריך. באמת.

אם הייתי מתנהלת מולו עם חשש שהוא לא ילמד להירדם עצמאית הייתי חותכת את זה מהר מאוד.

הוא כנראה היה נרדם לבד בסוף

אבל הוא היה סופג בתת מודע שאנחנו לא הדמויות שיתנו לו כח וימלאו את הצרכים שלו.

בסביבות גיל שנתיים וחצי ראינו ניצני בשלות והתחלנו תהליך של הירדמות לבד בחדר.(בהתחלה רק עם שירים ברמקול ובהמשך גם זה לא..)

גם את התהליך הזה לא עשינו בבום

אלא בהדרגה גדולה מאוד

שבהתחלה עדיין ישבנו איתו חלק מהזמן ואז ישבנו בכניסה לחדר וכו עד שהוא שיחרר אותנו..

זה היה תהליך של כמה חודשים

והיה מתיש

אבל אני יודעת שמה שהתהליך הזה טבע לו בנפש שווה לי כל דקה של התשה.

לדבר שניה עם הגננת ולנסות לעזור לה להיות מעורבת בגן-

לתת לה לחלק משהו לרגל הולדת האחות

להיות העוזרת

להביא משחק לגן שכולן ישחקו איתה

יכול להיות שזה יעשה לה תחושה שהגן הוא מוכר יותר

לא עניין אותה, השאירה בגן וביקשה לחזור הביתה.

והאמת, שאני קצת מאוכזבת מהצוות.

סמכתי עליהן שיכבדו את הבקשה שלי ויקראו לי אם היא בוכה או קשה לה מידי....

 קודם כל ממש מתרשמת ממך

נראה שאת מאוד מכוונת אליה ולכוחות שלך.

מקווה שההםוגה תעשה לה טוב וששחזרה אחרי החגים תהיה בריאה ונכונה לכם.

לקראת החזרה אולי כדאי לדבר עם הגננת בערב.

כנראה שהיא תופסת את הסיטואציה שונה. את צריכה להגיד לה בצורה יותר ברורה, אם הילדה מתנהגת כך וכך תקראו לי, זה ממש חשוב לי. לפרט את הביטוי ההתנהגותי שהיא יכולה לראות.

כי כנראה שהיא לא מספיק מכירה אותה ולא מספיק מבינה שזה יותר מידי בשבילה.. היא גם בטח רגילה להסתגלות אחרת לחלוטין מהסגנון שלך ...

אחרי לידה להתמודד עם עוד משהו זה סופר קשוח

במיוחד שאת יודעת שלא טוב לה בגן.

האמת שלרוב הילדים שלי היתה תקופת הסתגלות קשוחה ממש.

הבן שלי בגיל הזה כמעט ולא הלך לגן,יומיים נשאר בבית ויום אחד הלך לחצי יום.גם כן מסגרות ראשונות.

אם בבית היא לא מפריעה,משחקת עם עצמה בשקט,וגם קצת מעסיקה את הילד הקטן יותר.אל תהססי תשאירי אותה איתך הלידה התינוק החדש,הגן חגים זה המון בשבילה לספוג ריגשית והמקום הבטוח והמוכר ייתן לה ביטחון.

אחרי החגים שתתחזקי יהיה לך יותר פנאי להתמודד עם הכל.

מקווה שהילדים האחרים יקבלו את זה בטוב כי הם כל בוקר מהלידה בוכים שלא רוצים ללכת לגן (אבל דיברתי גם עם הגננות שלהם ואצלם זה קושי רגעי ובשאר היום הם בסדר גמור)

מאמינה שלך זה לא יהיה פשוט, כל הכבוד לך שאת כך דואגת לה
מאמינה שאחרי החגים הההסתגלות תהייה זורמת יותר בע"ה

לא שלחתי את הילדים שלי למסגרות עד גן ערייה.

ולחלק הרגשתי שהם ממש קטנים בשביל לצאת בגיל הזה מהבית.

והיו לי גם שלושה במקביל .

וגם אחרי לידה ועדיין היה לי יותר קל שיישארו בבית מאשר לשלוח.

וגם לי חוץ מבעלי לא היה לי טיפת עזרה.

אז ממש מבינה את המקום שלך.

ואז אולי יהיה לה יותר קשה להשתלב? אני חושבת, שאם יש אפשרות, מהפאן הזה כן לשלוח קצת כל יום כי זה הימים שהילדים מכירים אחד את השני ומתגבשים בתור קבוצה, גם אם ההסתגלות קוראת מחדש אחרי החגים לילדים כקבוצה כבר יש היכרות.. סתם עוד נקודה למחשבה..

שלי גם עלתה עכשו (הייתה קודם במסגרת רק שנה שעברה אבל רוב הילדים אם לא כולם היו מכל קטן יותר) ואני רואה שכשאני באה להוציא אותה מוקדם והילדים האחרים רואים הורים באים אז הם מתחילים לבכות..

אני יותר חוששת מהסתגלות שלא מתאימה לקצב שלה, מההרגשה שלה שלא אכפת ממה היא רוצה ומרגישה.

אני מאמינה שאם ההסתגלות תהיה בקצב שלה אז הכל יהיה קל יותר ויעבור יותר בטוב.

אז בגלל זה לא תוציאי אותה מוקדם?

מבחינתי זה לא שיקול, אני דואגת קודם לילדה שלי.

אל תשכחי שזה תקופה מטלטלת.

אגב, גם הגננת יכולה להעצים אותה כי נולד לה אח/ות.

למשל שהיא תחלק משהו לכבוד זה. או שיעשו לה שלט לבית וכו'.

מתאימה לה.

אחרי החגים אני מקווה שנתאזן קצת מבחינת הלידה ואהיה יותר פנויה אליה

כיף לראות איך את יודעת מה הכי נכון לבת שלך (ובאיזה מקום גם לך) ולהתנהל בהתאם בבטחון שהכל יסתדר.

כל הכבוד לך

נשמע שידעת את התשובה בתוכך ורציתי חיזוק.

נכון תמיד יש שאלות וחששות, אבל כשאנחנו יודעים את התשובה בתוכנו צריך להתמקד בזה.

בע"ה אחרי החגים תהיי יותר חזקה ותתמודדו עם הכל.

טיפ קטן: אצלנו מאוד עוזר לעשות היכרות עם ילדים מהגן בשעות אחר"צ בפארק.

בהתחלה הם לא משחקים יחד, לאט לאט נפתחים.

אפשר גם לתת לה ביגלה או שלוק לחלק לחברה מהפארק, זה עוזר להם לשבור את הקרח.

גם אם היא לא יוצרת חברות בפארק, תנסי עוד פעם ועוד פעם.

לפעמים צריך שהמבוגר יוביל את המשחק.

לאט לאט כשהיא תשתחרר בפארק, יעזור לה מאוד אח"כ בהסתגלות בגן שיש ילדות שהיא כבר מזהה ומכירה וסביר להניח שהן מיוזמתן יפנו אליה, מה שיקל עליה.

הגישה שלך מאוד מתחברת לי למה שרותי דריאל כותבת על זה.

אולי זה יחזק אותך לקרוא אותה ולקבל תמיכה לגישה שלך (ואולי גם כלים שיועילו לכם)...

על כניסה לגן והקשרות - חזרה ללב ההורות

נראה לי שיש לה גם פרק על זה בפודקאסט שלה, אם מעניין אותך ויש לך פניות לשמוע אני אנסה לחפש את הקישור.

אז בן השלוש הוציא מהמגירה יצירה של מטריה שהוא הכין בגן.

בת - 2.5 אומרת לי: "אני גם רוצה להיות אמא"

אני: "את רוצה להיות אמא? ומי תהיה הילדה שלך"

היא: "את"

בן ה-5 אומר לקטנה: "כשתהיי גדולה את תהיי בגן שושי ואז את תהיי בגן רבקי (הגננות שהיו לו) ואז את תלמדי על עשרת הדיברות.

את יודעת מה זה עשרת הדיברות? זה דם, צפרדע, כינים.." 🤣🤣🤣🤣

וגם, כל פעם שהיא מבקשת ממנו משהו אז הוא אומר לה בנחת: "מה שכחת להגיד? תגידי ב-ב-ק-ש-ה"

הבת שלי (כמעט בת 4) יום אחד התחילה לדאוג מה יקרה כשגם היא תהיה אמא, כי אז יהיו בבית שלנו שתי אימהות וזה יהיה מוזר.

אז הסברתי לה כשהיא תהיה אמא היא כבר תגור בבית אחר. והיא נלחצה מזה ממש והתחילה לבכות, והזכירה לי שהבטחתי לה פעם שאני תמיד אהיה אמא שלה...

היא לא נרגעה עד שלא הבטחתי לה שגם כשהיא תהיה אמא בעצמה - אם היא תרצה היא תמיד יכולה לגור אצלנו...

הגדול שלי כל הזמן עושה חישובים מה יהיה כשהוא יהיה אבא ואז אבא (בעלי) יהיה סבא וסבא יהיה סבא רבא.

וכמה אבות וכמה סבים יהיו לנו בבית.

פעם אמר לי בשיא הרצינות: "את יודעת? כשאני אהיה סבא רבא אז אבא שלנו כבר ימות..."

לק"י

אולי בן הארבע.

אבל לא זוכרת מה זה היה בדיוק... נראה לי סביב זה שנהיה זקנים.

לאחד הקטנים 'נתקע' בראש שדברי תורה הם סביב דמותו של משה רבנו.

כך זכינו לאחרונה לשמוע בשולחן שבת

דברי תורה חדשניים:

משה רבנו בנה תיבה לפני המבול

ה' אמר למשה רבנו לך לך מארצך.. לארץ ישראל..

וכמה שאנחנו מתקנים- לא עוזר(;

הקטנה בת שנתיים וחצי שרה בתלהבות

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אוהב את ההצגה.

יש לה המון בלי סוף.

יום אחד בת השמונה שלי אומרת עליה אמא מה זה היא לא מפסיקה לדבר,כל הזמן יש לה מה להגיד היא רק בת שנתיים זה לא נגמר לה?

ולי עובר בראש אויש יש לי עד מאה ועשרים לשמוע אותה🤦‍♀️

הכי כיף לראות את החיקויים של הקטנטנים

גם הקטנה שלנו (בת שנתיים וחודשיים) היום קפצה בגומי עם אחיה, ופתאום התחילה לספור! כמו שהם סופרים כשקופצים.

אבל משהו חמוד יותר:

ענדתי סיכה על הבגד בשבת, וכשהיא ישבה עליי היא הצביעה עליה ואמרה: "אמא."

אמרתי לה: "נכון, סיכה של אמא."

ואז היא הניחה יד על השיער שלה, ואמרה: "ש(יע)ר!"

כלומר, היא מכירה את המילה סיכה משיער... נהניתי מהקישור שעשתה, והסברתי לה שיש סיכה של בגד וסיכה של שיער... (ואז עם הגדולים יותר שהיו ליד התפלספתי על סוגים נוספים של סיכות, כמו סיכה משרדית וסיכת ביטחון...)

לק"י

הוא כבר נראה לי ילדון, ולא תינוק.

מבין עניין, מסרב לדברים שהוא לא רוצה, מתעקש על מה שכן...

מנסה להעיר אותי בבוקר:

הוא: את רוצה לקום בצהרים?

אני: לא

הוא: אז עכשיו בוקר. יאללה לקום!

בת ארבע וחצי משכנעת אותי במרץ תוך כדי השכבות:

את יודעת שאני כבר ישנה?

אני יודעת גם לדבר ולשבת כשאני ישנה.

אם אני צמאה אני יכולה לשבת אפילו שאני ישנה.

אל תגידי לי שוב לילה טוב כי כבר נרדמתי, שלא תעירי אותי.

בכיתה א, נוסע חתיכת נסיעה כל יום לבית ספר ונחשף שלטים של הבחירות על אוטובוסים:

את יודעת על מה הבחירות? כל נהג מנסה לשכנע את כולם שיבחרו בו שיהיה ראש ממשלה. לכן הם עושים שלטים, כדי שיבחרו בהם!

אצלי הגדול אמר סביב הבחירות: אמא, את יודעת איזה אוטו יש למטה? האוטו של הרב עובדיה יוסף...

לק"י

ואומר לי, שכבר יש אור בחוץ וצריך לקום...

הלו!! לפעמים הזריחה בחמש😅

והבת שלך נשמעת פלפלית....

הבת 4.5 שלי ואני יוצאות מהבית בבוקר, ואני אומרת לה שאחרי הרכב הזה נחצה את הכביש. היא עונה לי ''אל תגידי לי מתי לחצות את הכביש. את מפריעה לי לישון''😂

ואז שאלנו על כל חיה איך קוראים לבת זוג שלה.

נמר- נמרה

כבש- כביסה

צבי-צביקה

🤣🤣

אם בת הזוג של הכבש זו הכביסה הוא מוזמן לבוא לקחת אותה מהסל והספה😉

יום אחד אספתי אותו ישר מהעבודה והן חיכו בבית עם בעלי.

אני מגיעה, והגדולה (5) שואלת אותי "איך הוא היה היום? מה אמרו עליו? כל פעם שאת אוספת אותו בלעדיי תגידי לי מה אמרו שאני אדע שהיה לו בסדר"

נסענו באוטו והיה בחדשות משהו על זיופים בקלפיות. אז הגדולה מסבירה לשניה "קלפיות זה כמו קלפי שהצבענו בבחירות. קלפי זה אחד וקלפיות זה הרבה"

מאיפה את יודעת את זה נשמה???

ואין לי משהו ספציפי, אבל אני נמסה כל פעם מזה שהשניה (בת 3) אומרת דברים, במיוחד כאלה שקשורים לגן, עם הבעה סופר רצינית ובעלת חשיבות על הפנים..

או שהיא הראתה לי היופ יצירה שהם עשו על בריאת העולם והיא מראה לי את היום החמישי ואומרת שביום החמישי נבראו הדגים והעופות והשרצים ואז מוסיפה "אבל לא היו מדבקות של שרצים להדביק"

הגדול, בן השלוש וחצי:

אבא, אבל מי עשה את ה'? איך הוא נהיה כשהיה תוהו ובוהו?

קורא לי השבוע בדחיפות מהשירותים-

אמא בואי מהר!! (היה לו שלשול השבוע, אז כבר התכוננתי לראות משו לא משמח)

אני מגיעה, הוא אומר, אני ממש צריך עזרה

אני לא מצליח להגיד שירותים ברבים🤣

אחכ גילה שגם מכנסיים מצטרפים לבעיה שלו...

ציירנו כבאי, והוא רצה לכתוב מטף כיבוי אש, אז אני כתבתי לו על דף אחר והוא העתיק

אני מגיעה אני רואה שהוא כתב מתף כיבוי אש

ואז הוא הסביר לי

אמא נכון מטף זה או עם ט או עם ת, אז את עשית עם ט אז אני עשיתי עם ת כדי שת' לא תרגיש בודדה

בן השנתיים

עובר ליד הסל כביסה וסוגר אותו, תוך כדי אומר לי בארשת חשיבות: אמא אני סוגר את זה כדי שלא יבואו הגויים ויסגרו את זה

וואו תודה בן מסור, הורדת וואחד דאגה מליבי

אמא את גאה באני? אני נכתב בספר של הצדיקים כי אני שמר על הידיים ולא מרביץ

השכבתי אותו לישון, והייתי מחוץ לחדר שלו, פתאום הוא התחיל לבכות ממש, הלכתי אליו ושאלתי אותו אוייי מה קרה? אז הוא אומר לי "אמא אני לא עצוב אני רק בוכה כדי שתבואי"

וגם חכמים ממש! כותב בגיל 3? ומדבר ככה יפה בגיל2? כיףףף

מלא נחתתת❣️

@צלולה @מתואמת @כנה שנטעה

לק"י

כאשר בן הארבע לובש קפוצ'ון עם רוכסן, אז בכניסה לגן הוא מוריד. לא משנה מה מזג האוויר.

אז אתמול אמרתי לו- שאם קר בגן שלא יוריד את הקפוצ'ון.

תגובתו- "אני אתגבר"😅

(הסברתי לו, שאין צורך להתגבר, ואם קר- נשארים עם הקפוצ'ון).

בת ה6, בדמעות, אחרי שביקשתי ממנה להרים בגד לכביסה:

"אני לא יודעת איך לעשות דברים שאני לא אוהבת"

עוד אחד - מסתרקת ותוך כדי מפזמת שיר שהמציאה. (היו לו ארבע בתים, אבל אני לא זוכרת הכל):

שיער, שיער אתה מבולגן.

לא נוכל ככה ללכת לגן.

פזמון: בוא נסרק אותך ונאסוף אותך ונקשור לך סרטים.

בן ה5 שוכב במיטה לקראת השינה. "אמא, אפשר חיבוק ועוד חיבוק ועוד חיבוק עד שנגיע לאלף?"

בת שנתיים וחצי אןהבת לעמוד מאחורי ולהודיע שהיא מסרקת אותי. היא לוקחת חופן גומיות ומתחילה לעשות לי צמות עם הזנבות של המטפחת

אז אין לי טיפים.

אם את מוצאת דרך, אז מעולה.

ואם לא- כדאי לדאוג לתנאים הכי נוחים להשכבה.

הילדים האחרים ישנים בחדר אחר?

אולי כדאי לצרף אותם לחדר אחד, ואז את יושבת ליד כולם ולא צריכה לגשת לילד אחר.

ובמשך היום, למצוא תעסוקה לילדים בזמן שאת משקיעה אותו.

ילדים...

ולא עוזרת תעסוקה, הם רוצים להיות לידי..

ורואה אותי

אם בילדים סביבו הןא לא נרדם

אולי מנגינה/שיר/סיפור?

נסיך

גמלתי השבוע מהנקה ולא מצליחים להרדים. רק בעגלה, עם נדנוד ורק עם מוזיקה...

שבגיל הזה צריכים מישהוא שישב לידם עד שנרדמים..אצלי גם בגיל יותר גדול עדיין מבקשים שנשב לידם בהרדמה..

לא חושבת שיש פתרון קסם..זה צורך רגשי של ילד..

לגבי טכנית עם עוד ילדים- אצלי בעלי כמעט כל הזמן איתי בהרדמות כך שזה עוזר. וגם כמו שאמרו, כל הילדים חוץ מהתינוק באותו חדר כך שאחד נמצא עם כולם

היו לנו תקופות ארוכות כאלה, שהיינו יושבים במסדרון בין החדרים של הילדים, ומספרים סיפורים ושרים שירים עד שנרדמים.

היום אנחנו עושים את זה רק לילדונת בת הארבע וחצי (זה כבר טקס קבוע מבחינתה, שבלעדיו היא כמעט לא מצליחה להירדם). מי שמאתגרת זו בת השנתיים, שסיפורים לא מעניינים אותה ושירים לא מספיק מרדימים אותה, והיא למדה לצאת מהמיטה, כך שלא עוזר לתת לה משחק במיטה... (הלילה עברנו סיוט כזה איתה - וזה עוד כשהיא לא ישנה בצהריים - פשןט היינו לידה והשכבנו אותה בכל פעם שהתרוממה, עד שבסוף נרדמה...)

וזה כשהגדולים יותר גם לרוב לא ממושמעים ונשארים במיטה

בקיצור, מבינה אותך מאוד, אבל לא רואה דרכים אחרות...

אולי אם מתאים לך מסך - לקטנה שלי לפעמים עוזר שאנחנו מפעילים לה במחשב ניגונים עם תמונות רקע, ואז היא מסתכלת על זה עד שנרדמת... (אבל גם זה לא תמיד עוזר)

של הילדים כן, אבל שלנו (ששם התינוק ישן) לא באותו מסדרון

אבל אם האחרים נרדמים בקלות, אז אולי באמת תשבו רק איתו?

בעלך נמצא בזמן הזה?

אבל כן הייתי מנסה בהדרגה קצת להתרחק ממנו.. לשבת לידו וללטף, אחכ לשבת אחוק יותר ממנו על כסא, אחכ לשבת ליד הדלת, אחכ להשכיב לחכות קצת. לצאת, אם צריך להכנס להיות עוד קצת ושוב לצאת..

אבל זה תהליך.

אם יש אפשרות שלפחות לכמה ימים בעלך יהיה בהשכבות כדי לצלוח את זה אולי זה יעזור.

ואם לא אז לנסות למצוא לכמה ימים איזה פתרון טכני של משחק שמעסיק את הגדולים עד שהקטן נרדם, או להשמיע להם ברמקול סיפורים/ שירים שיעסיקו אותם עד שתסיימי עפ הקטן

להיכנס, להשכיב ולצאת

יכול לקחת זמן אבל אישית בעיני זה שווהאת זה

גם טפשר להסביר לו

אמא בסלון שומרת עליך

בגיל הזה בכי זה לא תמוד פחד, יכול להיות גםכעס ותסכול על שלא מקבל את רצונו

עוד אפשרות זה להתרחק בהדרגה

אם עכשיו את יושבת ממש לידו כל יום תרחיקי את הכיסא עוד קצת, עד שיהיה מחוץ לדלת

ואז להעיר אותו מוקדם באותו הבוקר?

ככה יהיה עייף בצהריים

יש ילדים שזה מצליח איתם ויש ילדים שפחות..

אז הוא יהיה עוד יותר עייף

דווקא ניסיתי למשוך אותו קצת הערב, (מאותה מחשבה שאת אומרת) לא הצלחתי, לכן אני יותר דואגת על מחר.

אם לא יקדם ממש יחמיר את המצב

אם הוא יצליח לשרוד גם בלי לישון, או שמקסימום ירדם איפה שהוא במהלך האירוע, אז לא נורא.

אם הוא יהיה עייף ועצבני כל הזמן, אז פחות כדאי.

אפשר לנסות להשכיב אותו.

להסביר לי שכדאי לו לנוח כדי שיהיה לו כח לערב, אבל לקחת בחשבון שלא בטוח שהוא ישן.

אפשר גם לתת לו לנוח בלי להירשם, אולי זה קצת יעזור.

(גם שנ"צ לא בטוח ימנע את זה, אבל יקל)

כשאתם נוסעים לשבת בשבתות קיץ הוא מצליח להישאר ער בארוחה?

כדאי בכל מקרה להביא איתך עוד עגלה, שתוכלי להשכיב אותו לנוח באולם עצמו.

אם זה אירוע חתונה מדרגה ראשונה, כדאי אם אתם יכולים, להתפצל שבעלך יחזור קודם עם הקטנים ואת תהיי חופשיה בהמשך הערב להנות בלי לטפל במישהו ובלי להיות מוטרדת מהעייפות שלהם.

לגבי שנ"צ, אם הוא לא נרדם אפשר לשים לו פודקאסט עם סיפורים/ שירים רגועים ואז גם אם לא נרדם לפחות הוא ינוח ויהיה אסוף יותר בערב.

ולפעמים עצבני עד שהוא עובר את הגל של העייפות ואז מתאפס ונרדם ב12.

תודה על העצות!

אנחנו נביא כבר שתי עגלות, לתינוק ולקטן, אין לי עוד עגלה לבן 5, אבל הוא גם לא נכנס בעגלה, כן חשבתי להביא שמיכה בשבילו ולעטוף אותו באיזה פינה

או בעגלה של השני, אם הוא לא משתמש בה.

לפעמים האנדרנלין משחק תפקיד כפול

גם מפריע לשנצ וגם עוזר באירוע עצמו

מה שהייתי עושה זה מקלחת מוקדם

מנמיכה רעשים בבית

ובעיקר מורידה הילוך... גם אם לא ירדם לפחות ינוח

ולאירוע עצמו מביאה פיגמה

ודואגת שיהיה לו פינה נוחה לקרוס אם יצטרך

לידו עד שנרדם. לא לחשוב שהוא יצליח לבד בלי עזרה להשתיק את הרעשים באמצע היום ולישון. וזה באמת יכול לקחת 20/30 דקות.

אני יושבת ליד, מבקשת שקט ועצימת עיניים, ואומרת שאפשר להירדם גם באור, עובדה שבנסיעות מצליחים להירדם גם כשצהריים. ומקפידה שישכבו ויעצמו עיניים. אומרת שגם אם בסוף לא ירדם, הוא חייב לשכב לפחות חצי שעה בלי לזוז כל רגע. שימצא תנוחה שנוחה לו, ואם צריך להזיז אז למצוא משהו איר נוח אבל זהו, עכשיו להשקיט הכל ולנסות לתת לשינה לבוא. ואין מכ לבקש לקום לפני שעוברת חצי שעה, וגם אם זז הרבה אני אתחיל לספור את החצי שעה כשיפסיק לזוז. בעזרת ה' יצליח להירדם.

לקחת בחשבון שלפעמים קמים משנצ עצבניים, אז להכיל את זה ולנסות לעשות את המעבר בצורה נינוחה, אולי לתת לו שוקו ובסקויט או משהו אחר שזה פינוק בשבילו, או איזה פרק מתוכנית לראות, כדי להתאושש בצורה רגועה. ואם בסוף לא, אז תנסי אולי לחשוב איך שיהיה לו איך לשים ראש בארוע ואם צריך בשביל זה להביא משהו מהבית שיקל עליו.

משעה וחצי לפני שרוצים שישנו להחשיך את הבית בהדרגה ולעשות אמבטיה טובה.

יש לך מי שיהיה איתו בבית בבוקר? פשוט לא להעיר לגן . ואז יהיה פחות 'גמור' בלילה

מתקלחים לפני

מחשיכים חדר

שקט

ואם צריך שמים מוזיקה שהם נרדמים איתה- יש כמה ביוטיוב שהם רגילים, למשל נעימות חב''ד לתינוקות, מוזיקת הרפיה לפני השינה..

אם יש רעש בחדר פטפוטים, משתדלים להיות ליד לוודא שהם לא מדברים.

עוד משהו שעוזר- לומר לעצום עיניים ולנשום עמוק ולאט. זה מרפה את הגוף וגורם להם לשקוע לשינה..

אף פעם. אבל זה כן שווה לנסות.

מקלחת, להחשיך ושקט.

לא להרדים (שירדם כבררר ואוכל ללכת להתארגן)

אלא להרדם יחד.

אני בשלב כזה הייתי שמה מזרן ליד המיטה שלי. התינוק היה ישן עליו (בדרך כלל נרדם במיטת התינוק ועובר לשם אחרי הנקת הלילה הראשונה), וכשהיה מתעורר לינוק הייתי מרימה אותו אליי למיטה ומשכיבה אותו בצד הפנימי (כשהמיטות מחוברות כמובן), וכשמסיים לינוק מחזירה למזרן.

ממש קר מלחיץ אותי קצת

הוא כותב שם איך כדאי להתלבש

יש אתר/אפליקציה

כלומר, להתלבש בשכבות שאפשר לפשוט.

כרגע נראה שקר וגשום, אבל לא יודעת איך יהיה בהמשך היום.

אבל באמת אתר ירושמיים מצוין במקרה הזה.

אבל מצטרפת להמלצה על ירושמיים

בס"ד

שמתי סריג דק (וחולצת בסיס מתחת) ופליז וקר לי. אבל אמור להתחמם במהלך היום. אה ויש צפי לגשם עד שעות אחה"צ.

לפני כמה שנים קיבלתי דרגה לא נכונה, כנראה היתה טעות בחישוב של ההכנסות.

כתבתי מכתב ערעור, וצירפתי את המסמכים הרלבנטיים. אני חושבת ששלחתי את הכל דרך העדכונט.

לפני זה ניסיתי ליצור איתם קשר טלפוני כדי להבין איך לערער, ואני חושבת שזה מה שבסוף אמרו לי לעשות. זה היה לפני כמה שנים, אז לא זוכרת בדיוק.

על תשפ"ו, בגלל זה שאלתי אם יש מישהי שהגישה השנה...

אלא פשוט צירפתי מסמכים עם מכתב הסבר.

תשפ"ו

אין לי השנה ילד במעון, אז לא ניסיתי השנה.

הלוואי שיקבלו את הערעור שלנו ובקרוב!

אם הצלחת אשמח שתסבירי איך🙏