הסתגלות לגן של בת כמעט 3פה לקצת

אז אני לא בעד הסתגלות עם בכי ולכן עושה את ההסתגלות לילדים בהדרגה עד שנשארים בלי בכי, שנה שעברה זה לקח שבוע וחצי שבועיים לבן שלי.

עכשיו, אחרי שבוע היא נשארה בלי לבכות יומיים.

ואז ילדתי.

לא הסכימה ללכת.

ביום הראשון בעלי לקח אותה וראה שהיאלא רוצה להישאר והחזיר הביתה.

ביום השני השאיר בוכה ומאז היא הולכת ובוכה ונרגעת מהר לדברי הצוות.

אבל אני רואה שהיא לא רגועה, ולא כייף לי.

דיברתי עם הגננת עכשיו, והיא אישרה את מה שחשבתי.

הבת שלי כל היום יושבת בגן ולא ממש משתתפת. מידי פעם בוכה שרוצה את אמא והם מרגיעים אותה (למרות שביקשתי במפורש שיתקשרו אליי אם היא בוכה ורוצה לחזור הביתה ואמרו שיעשו את זה).


מה עכשיו?

אני לא מסוגלת לשלוח אותה ככה.

הבעיה היא שאני אחרי ניתוח וטכנית אין לי את האפשרות לעשות לה הסתגלות הדרגתית יחד איתי כמו שרוצה.

מתלבטת אם לשלוח לגן לשעה-שעתיים ולקחת או לא לשלוח בכלל כי גם ככה תכף חגים ואחכ נעשה הסתגלות מחדש ואז גם ארגיש טוב יותר ואהיה פנויה לזה בעז"ה.

מה הייתן עושות?


זאת מסגרת ראשונה של הילדה.

מבחינת הילדה הייתי משאירהאיזמרגד1

השאלה מה המסוגלות שלך, שנייה אחרי ניתוח להישאר איתה בבית...

כאילו אני חושבת שזה סבבה לשלוח ובמקומך כנראה שהייתי עושה את השיקול של מה לי יסתדר יותר טוב....

משאירה בבית?פה לקצת
משאירה בבית כן...איזמרגד1
לדעתי תחכי כבר לאחרי החגים112233445566

לקחת לשעה שעתיים כל יום זה הרבה יותר מאמץ מלהשאיר לגמרי.

כדי לשלוח לגן? היית משאירה בבית?פה לקצת
חושבת שכן לקחת.מוריה

גם אם זה לחצי יום.


זה בד"כ הימים היותר מהנים בגן.

שעושים סדר ר"ה, לומדים על שופר, על סוכה.

אבל היא לא נהנתפה לקצת

לא מוכנה לעשות יצירות, יושבת בשקט ולא משחקת

הגננת אמרה שיש לה רגעים שהיא כן קצת משחקת אבל גם הרבה רגעים שלא

זה בסדר גם לשבת בצד ורק להתבונן.מוריה

זה חלק מתהליך.

היא לומדת להכיר את הסביבה החדשה.

אם היא לא בוכה, אז לא חושבת שזה רע.

כמה נקודות למחשבה:מתואמת

1. מה הגננות יאמרו אם תעשי איתה הסתגלות רק אחרי החגים, אחרי ששאר הילדים כבר הסתגלו ובעצם הורה בגן יפריע להם? (לכאורה את לא צריכה להתחשב בהן, אבל כן חשוב לשמור על יחסים טובים איתן כדי שלא ינטרו בלי כוונה לבת שלך...)

2. אם היא תישאר איתך בבית - איך תטפלי בה (ובתינוק וגם בילד שביניהם אם הוא בבית) כשאת אחרי ניתוח?

3. אולי יש דמות נוספת שמוכרת לה שתוכל להגיע איתה לגן עכשיו כדי לעזור לה בהסתגלות?

4. משהו קצת "נזיל" - יכול להיות שאת מוצפת עכשיו בהורמונים (גם לפני הלידה) ולכן את 'לוקחת קשה' את ההסתגלות שלה?... (סליחה אם השאלה נשמעת פוגעת...❤️)


בכל אופן, אשרייך ממש שאת מסוגלת ככה לחשוב עליה ולהרגיש אותה כשאת בעצמך במצב לא פשוט!!

תודה!פה לקצת

1. הן יצטרכו להתמודד...

אני אעשה את ההסתגלות בשעות שהשער פתוח, שזה זמן שלדעתי הן אמורות לא למנוע ממני להישאר.

זה כמו שהן אמרו לי ביום השלישי שזה שיש הורים בגן זה קשה לילדות אחרות, אז אמרתי להן שאני מבינה אבל אם אני אלך אז יהיה קשה לבת שלי וזה קצת יותר חשוב לי מילדות אחרות....


2. בינתיים בעלי איתי בבית, אחכ אסתדר. היא החלק הקל.


3.אין


4. לא נראה לי שזה קשור, אני לוקחת קשה כל קושי של הילדים גם בלי לידה 🫣

וזה באמת עצוב לשמוע שלילדה שלך לא טוב.

אם בעלך בבית כרגעהבוקר יעלה
הייתי שולחת כל יום לשעתיים והוא יקח ויוציא לך אותה.. 
מה את מרגישה?לב אוהב

אני חושבת שכל מקרה לגופו

יש כאלו שהייתי אומרת מתאים להשאיר ונכון לתת לה להתמודד

ויש מקרים שלא- שצריך להשאיר בבית...

 

לכן אני שואלת מה את מרגישה על הבת שלך? מה את חושבת שיהיה לה נכון

עזבי רגע מה אומרים מה חושבים מה נהוג לעשות עזבי את כל הדעות שיש על הסתגלות וגיל 3

מה לבת שלך נכון לפי איך שאת רואה ומרגישה עליה?

 

ככה בכל אופן אני הייתי עושה.

להישאר בבית. וזה מה שנעשה.פה לקצת
גם ככה אחרי החגים יש הסתגלות מחדש אז נעשה את זה אז ויהיה בסדר.
בע"ה!! שיהיה לכם בהצלחה!לב אוהב
מחזקת אותך על כך שהחלטת לפי מה שמרגיש לך הכי טובמתואמת

לבת שלך❤️

ובכל זאת - רוצה לומר לך שתשימי לב שבעתיד היא כן מצליחה להסתגל בקלות למסגרות גם בלי תיווך שלך, כי מניסיון אישי הקושי הזה עלול להיגרר עד גיל די גדול, כשכבר פחות אפשרי לוותר... (אם תרצי אוכל לפרט לך באישי)

בינתיים - העיקר שתרגישי טוב, מכל הבחינות!

גם אצל הילד שמעליה עשינו הסתגלות הדרגתיתפה לקצת

בקצב שלו ולא של הגננת ולא רואה שיש לזה השלכות.

מקווה שגם אצלה זה יהיה ככה.


אבל בעצם למה בלי תיווך שלי? תמיד התפקיד שלי בתור אמא זה לתווך לה מקומות חדשים ולעזור לה, לא?

אצלי היו לזה השלכות..הבוקר יעלה

לצערי.

הרבה קושי רגשי.

התרגלה שאני איתה בבוקר ולא שחררה כמעט עד סוף שנה ואחכ באו עוד בעיות רגשיות.

האם זה בהכרח קשור לזה שנשארתי? לא יודעת.

אבל חשוב לדעת שאם לבן שלך זה עבד זה לא בהכרח מעיד על השאר.

עם הבת שלי למדתי שפרידות קצרות הכי יעילות בשבילה.. 

אם אראה שהקושי להיפרד ימשיך תקופה ארוכה מאמינהפה לקצת

שאחשב מסלול מחדש ולא אמשוך עד סוף שנה ככה.

אבל ראיתי שכשנתתי לה את הזמן שלה, אחרי שבוע היא כבר נכנסה לגן יפה יומיים ונפרדה בלי בכי ומרצונה.

לדעתי זה היה ממשיך אם לא הלידה שהגיעה ושיבשה את הכל.

אני ממש מבינה אותךהבוקר יעלה

היו לי שתיים שלקחו קשה הצטרפות של אח חדש בסמוך לתחילת מסגרת.. וזה באמת קשוח ולצערי לא נהגתי נכון כי לא הייתה לי עזרה גם מבעלי.

וזה בא בסוף על חשבונם.. 

תיווךoo

במינון גבוה מדי פוגע ביכולת של הילד לפתח מיומנויות תקשורת וחברתיות


כשנמצאים בבית יותר קל לתת תיווך במינון נכון כי הסיטואציה כולה בשליטת ההורה

אבל

במסגרת של גן כמעט כל הסיטואציה אינה בשליטת ההורה

לכן קשה להבין מתי התיווך עוזר ומתי הוא פוגע


בעיניי כדי לא לפגוע בהתפתחות התקשורתית והחברתית של הילד

פחות כדאי להתערב בהסתגלות

לסמוך על הילד ועל צוות הגן שהם מסוגלים לעשות את זה ביחד


זה אכן נשמע יותר טוב 'הסתגלות ללא בכי' וזה אולי הצליח עם הילד הגדול ואולי גם יצליח שוב

אבל זה יכול גם לפגוע בדרך

בדברים יותר מהותיים מבכי (שזו תגובה רצויה לילד שמבטא קושי)

ברור שכדאי תיווך של ההורהמתואמת

אבל במידה, מתוך שדר של ביטחון ביכולת של הילד להסתדר גם בלי אבא ואמא.

אין לך עדיין ילדים בבית ספר, נכון? שם זה המבחן הגדול...

כמובן שבמידהפה לקצת

אני לא אשאר איתה כל בוקר עד סוף השנה

ואני גם לא אשאר איתי כל בוקר שעתיים


אני מאמינה שיהיה בסדר וכשנגיע להתמודדות עם בית הספר אז נתמודד בצורה טובה בהתאם למצב.

לא חושבת שבגלל קושי של בית הספר צריך מעכשיו להתנהל אחרת.

לפעמיםoo

להתנהל אחרת כשהילד בבית הספר זה כבר מאוחר מדי

כי הוא יכול לפתח הרגלים פחות טובים וחוסר יכולת התמודדות


בעיניי המבט צריך להיות קדימה ולא רק על התקופה העכשווית

הרבה מהבעיות והקשיים מתחילים מגיל צעיר וצריכים התנהלות נכונה מהתחלה


אח"כ אפשר לנסות לתקן

אבל זה הרבה יותר קשה

לא ראיתי אצל ילדיי השפעה בין הכניסה למעון-גןממתקית

ואחר כך לבית ספר
אני חושבת שילד צריך חוויה טובה בחייו.
אם הילדה חווה לא טוב את הכניסה למעון כרגע, הכי נכון בשבילה לחכות עם זה ולהכניס אותה כשהאם פנויה יותר.
ילד בוכה במעון ומתקשה בהסתגלות ומתוסכל נותן חוויה שלילית וגם סתם לא נעים ולא נחמד לו.
הכי נכון לעשות לה הסתגלות רכה יותר וליצור חוויה טובה, זה לא יגרום לה לקשיים בכניסה לבית הספר, אדרבה, רק יעצים את הבטחון שלה ובבית הספר החדש תהייה לה זכרון שלך חוייה טובה ונעימה.

בכיoo

הוא לא המדד היחיד (ולא העיקרי) לחוויה של הילד

הסתגלות לגן היא מכלול של

איך הוא מרגיש כל היום

מה הוא חווה ולומד

ואיך נראת עקומת הלמידה וההרגשה


לא אמרתי אם לחכות או לא


הבאתי את הצד שגם הסתגלות ללא בכי יכולה להיות לא טובה לילד

מסכימה שבכי זה לא המדד היחידממתקית

אבל אם הילד בוכה במעון הוא רוצה לומר משהו, הוא כרגע במצב שלא יכול לחוות ולא ללמוד כי הוא רוצה:אמא!!הוא במוד של בכי, הוא לא יכול לספוג הוא צריך להוציא.
והוא צריך להיפרד בהדרגה מאמא, ולעזור לו להיכנס למעון בשלווה עם אמא ובהרגשה בטוחה יותר. לא נראה לי שזה יקשה עליו להיכנס לבית הספר בבו העת. להיפך...

אני לא חושבת שמעכשיו לחשוב 10 צעדים קדימה זה נכוןפה לקצת

בעניין הזה.


ילדה בת כמעט 3 וילדה בת 6 זה עולם אחר.

עכשיו היא קטנה ממש ורמת היכולת והמסוגלות וההבנה שלה לא דומה למה שיהיה בגיל 6.

בגיל 6 אפשר הרבה יותר לתווך ולהסביר וליצור ביטחון בדיבור ובצורות מגוונות מאשר בגיל הזה.


עכשיו היא קטנה וצריכה עדיין אותי יותר מאשר התמודדות עם 4 אנשי צוות זרים ועוד 34 ילדות קטנות שבוכות גם.

וכמובן שלא רואה שום צורך לעמת אותה חזיתית מול ההתמודדות הזאת רק בשביל שבבית הספר לא יהיה לה קשה. (וגם אז זה לא בטוח)

הסיטואציהoo

של ההסתגלות אכן לא מיטבית


בגיל שנתיים שהילד היה בוכה בהגעה

הגננת פשוט הרימה אותו על הידיים וחבקה והוא היה נרגע בקלות


חבל שאין סיטואציה דומה בגיל 3


אבל בעיניי

זה לא 4 אנשי צוות זרים

אלא ביום הראשון הם זרים

ביום השני קצת פחות וכן הלאה

וגם 34 ילדות הן לא רק בוכות אלא החברות שמסתגלות ביחד

(כשאת חושבת כך או אחרת זה גם מחלחל לילד ועוזר/ מקשה על ההסתגלות)


בתהליך נכון

כל יום יותר טוב מהיום הקודם

ואז נוצרת למידה

ההתחלות קשות אבל ההמשך משתפר

ויש חווית הצלחה

היה לי קשה ואח"כ כבר לא


היתה לי סיטואציה עם הילד בן ה5

שבוע אחרי תחילת הלימודים

הלכתי איתו לרופא שיניים בבוקר ואז היינו בדרך לגן והוא לא רצה ללכת

הוא אמר שקשה לו

אז עשינו דיון על מה קשה לו והובלתי אותו להחלטה שכן הולכים לגן


האישו לא היה אם הוא ילך לגן או לא

אלא היכולת שלו להתמודד עם הקושי


לא בהכרח שיש דרך ספציפית נכונה בהסתגלות לגן

אבל

צריך לשים לב שבדרך לא מפספסים משהו יותר חשוב

כי ילד צריך להחשף להתמודדות עם קשיים

במיוחד מחוץ לבית

הימנעות מקשיים יכולה לגרור קשיים הרבה יותר גדולים


לכן אני אישית מעדיפה לא להתערב בהתמודדות של הילד אלא אם זה בהכרח מצריך התערבות

יש תאוריות התפתחות גם אחרותטארקו

קודם כל, גיל חמש זה לא גיל 3.

זה גיל אחר לגמרי מבחינת רמת התקשורת והבשלות הרגשית.


דבר שני

יש גישה, מוכחת מחקרית

שמראה קשר נסיבתי ישיר בין ילדים שקיבלו יותר היצמדות להורים ותמיכה בקושי בגיל הרך(לידה עד 4-5)

לבין יכולת הסתגלות ויכולת חברתית בגיל הילדות הבוגרת יותר.


זה לא מופרך שזה מה שהילדה צריכה.

גיל שלוש זה הגבול בין פעוט לילד והצורך בחיבור הזה ובגב של ההורים חזק מאוד. וילד שיודע שההורה שלו נמצא שם ונכון לסייע לו במצוקה, בהרבה מקרים גם יפתח יכולת מסוגלות גבוהה יותר כי יש לו ביטחון והוא לא לבד.


זה שההורה נמצא שם מאחור לא אומר שאין לילד שום התמודדות

וכן יש מציאות שההורה יגיד שזה מרגיש לו שילוב כבד מידי לילד שלו בשלב הזה וזה בדיוק המקום שלנו כהורים לזהות את זה ובזה הילדים שלנו סומכים עלינו.


הבת שלי אמנם הסתגלה מצוין ואוהבת מאוד את המסגרת שלה

ועדיין אני רואה שהעומס הרגשי עליה כבד נורא

אז כן היא שמחה במעון ואני לא מרגישה צורך להוציא אותה מוקדם כי ב"ה טוב לה

אבל בשלב הזה של השנה אני עושה *הכל* ומוותרת על דברים כדי שאני אספיק תמיד לקחת אותה בסוף היום ולהיות איתה אחרי. גם ביום שהיה לי תקוע ממש והיה מקל לקחת בייביסיטר לשעה. כי אני מזהה שזה הצורך הרגשי שלה כרגע וזה התפקיד שלי כהורה שלה.

הגןoo

של גיל 3 אמור להיות מותאם רגשית לילד

(וזה מה שהיה בגן של הילדים שלי)

אם הגן אינו מותאם

הסתגלות כזו או אחרת לא יעזרו


אכן הורה צריך לתת תמיכה רגשית

בכל גיל

לפי הצורך

ואכן זה פרמטר מובהק ליכולות חברתיות ורגשיות


ההסתגלות של הילד לא מושפעת רק מההתנהלות באותם ימים אלא במצב הרגשי הכללי שלו ובתמיכה ההורית גם בימי שגרה 

הנקודה היא שכל ילד הוא שונהטארקו

ואין משהו שבהכרח מתאים באופן אחיד לכל הילדים כולם.


זה לא אומר שהגן לא טוב ונעים ומתאים רגשית לילדים בני שלוש

פשוט כשיש 34 ילדים מתיישרים לפי הממוצע/רוב

ואין שום סיכוי שיצליחו להגיע לכל ילד וילדה ולהתאים לצורה האופטימלית ביותר לילד הזה

זו גם לא הציפיה. ולכן אני חושבת שאם רואים שילד מסוים זקוק למשהו אחר ויש את האפשרות לתת לו את זה, זה נכון לאפשר ולא להתיישר ל"ככה צריך" כי לרוב הילדים זה מתאים.

זה יכול להיות נכוןoo

ואכן אפשר לעשות דברים באופן שונה מכולם

אבל

יש שלב שבו התמיכה בילד עודפת ופוגעת

כדאי לשים לב שלא מגיעים לשם

מתי תמיכה עודפת בילד פוגעת?ממתקית

זה כמו שאומרים לא לחבק ולהרים הרבה תינוק כי זה יפגע בו. ולצערי אצל הראשונים שלי הקשבתי לזה.
אם התמיכה ברמה של כל דבר חיבוק, ונשיקות , ולמסכן אותו זה פוגע.
אבל לא מצליחה לחשוב על עוד תמיכה שפוגעת בילד...אשמח לדעת.

הורות הליקופטר היא מצב מאוד קיצוניטארקו
קראתי! אבל זה משהו אחר לגמרי ממה שאנחנו מדברים פה.ממתקית

זה לא אותו דבר
הילדים שלנו עושים דברים ויש לכך תןצאות, למשל ילד שקיבל ציון נמוך וההורה מתקשר למורה לגונן ולבקש להעלות ציון- זו אפילו לא גוננות, ההורה מנסה להגן על הילד מפני טעויות שעשה וגרם להם לקרות.
פה מדבר בילדה או בכל פעוט אחר שמתקשה להיכנס למעון, זו לא תוצאה של מעשה שעשתה, זו סיטואציה שאולי לא נכונה לילדה כרגע. ואני מעריצה הורים שמזהים את התסכול הזה אצל הילד ובוחרים להקל עליו סיטואציות שאולי לא תואמות כרגע לגילו, כי ילד בגיל הזה הכי רוצה אמא...ואמא שמתווכת לביתה את שלב המעבר לגן, ועושה הכל בשלבים שנכונים לה, לא הייתי קוראת לזה גוננות כי אם יכולת של ההורה לראות את הילד ואת צרכיו כרגע במכלול החיים שלו.

מדוברooאחרונה
על לגונן גם מפני קשיים


עזרה עם הסתגלות יכולה להיות טובה ויכולה להיות גוננות יתר

את רק מחזקת את מה שאמרתיפה לקצת

את השיחה שעשית עם בן ה5 אני לא יכולה לעשות עם ילדה שעוד לא בת 3.


ואני רואה את זה גם על הילדים שלי.

יש לי גיל 5, כמעט 4 וכמעט 3.

עם שני הגדולים אפשר יותר לדבר ולתת כלים ונקודות ציון במהלך היום ולהקל על ההתמודדות מה שאי אפשר עם בת ה3 כי היא בשלב אחר.


אני לא מתערבת בהתמודדות של הילד, אני חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלו בתפקידי כאמא.

גםoo

בגיל 3 אפשר לעשות שיחה דומה

תואמת גיל


אני חושבת שהילד הוא ישות נפרדת מגיל 0 וההתמודדות היא שלו בהתאם לגיל

אני שם כדי לסייע ללמד ולהוביל למקום טוב ונכון


ההסתכלות הזו מבחינתי היא עמוד תווך ליחסים רגשיים בריאים ביני לבין הילדים

בגישה זו שהעלית, מעודדים שליחה למעון?ממתקית

ולא להישאר עם אמא בבית?כדי ליצור התמודדויות, התנסויות? וכו?
זה מוזר לי, כי אני יודעת שיש הרבה מאמרים באנגלית ומחקרים שמעודדים חינוך ביתי, בלי הסתגלות ובלי כל המסביב, וילד שנשאר עם אמא בבית גדל בריא יותר מבחינה נפשית, בטחון עצמי וכו...
מעניין

אין קשר לחינוך ביתיoo

או לא

גם לא לאתגר עם התמודדויות


אלא לאפשר לילד להתמודד בכוחות עצמו כשמגיע אתגר

לא לראות בזה אתגר משותף אלא אתגר של הילד

וההורה שם לתמוך ללמד ולהוביל לפתרון הנכון

אני לא מסכימה עם זה. מוח של ילדים הוא גמישטארקו

ואי אפשר כל הזמן להתנהל לפי זה שבהמשך זה יהיה אולי בעייתי

אם עכשיו מהלך מסוים טוב ונכון לילד

אז אני אתן לו את מה שהוא זקוק

ואסמוך עליו שכשיהיה צורך בשינוי נצליח לבצע אותו בצורה מיטבית.

ויכול להיות שהשינוי הזה יהיה קשה. אני לא מפחדת מקשיים החיים מורכבים.

אבל לא חושבת שאם נכון לילד משהו אחד

אז חייב לחשוב עשרים צעדים קדימה ולמנוע ממנו את הצורך שלו היום בגלל חשש מהעתיד.


ואני לא מדברת באוויר אלא מנסיון..

בעינייoo

תהליך נכון לילד זה תהליך בו הוא לומד ומשיג דברים חדשים


אכן בגיל צעיר המוח וכל ההתנהלות ההתנהגותית חברתית תקשורתית הרבה יותר גמישים

וזה למה חשוב לעבור תהליכים בצורה נכונה


תוצאות טובות נבחנות גם לטווח קצר וגם לארוך

אני אתן לך דוגמא לא קשורה ככטארקו

אבל שכן מסבירה..


הבן שלי כשהיה בן שנתיים היה נרדם רק כשאנחנו צמודים אליו בחדר ונותנים לו יד.

זה מה שהוא היה צריך. באמת.

אם הייתי מתנהלת מולו עם חשש שהוא לא ילמד להירדם עצמאית הייתי חותכת את זה מהר מאוד.

הוא כנראה היה נרדם לבד בסוף

אבל הוא היה סופג בתת מודע שאנחנו לא הדמויות שיתנו לו כח וימלאו את הצרכים שלו.


בסביבות גיל שנתיים וחצי ראינו ניצני בשלות והתחלנו תהליך של הירדמות לבד בחדר.(בהתחלה רק עם שירים ברמקול ובהמשך גם זה לא..)

גם את התהליך הזה לא עשינו בבום

אלא בהדרגה גדולה מאוד

שבהתחלה עדיין ישבנו איתו חלק מהזמן ואז ישבנו בכניסה לחדר וכו עד שהוא שיחרר אותנו..

זה היה תהליך של כמה חודשים

והיה מתיש

אבל אני יודעת שמה שהתהליך הזה טבע לו בנפש שווה לי כל דקה של התשה.

הייתי מנסה רגע לפני שאת משאירה אותה בביתממשיכה לחלום

לדבר שניה עם הגננת ולנסות לעזור לה להיות מעורבת בגן-

לתת לה לחלק משהו לרגל הולדת האחות

להיות העוזרת

להביא משחק לגן שכולן ישחקו איתה


יכול להיות שזה יעשה לה תחושה שהגן הוא מוכר יותר

הבאנו לה משהו לחלקפה לקצת

לא עניין אותה, השאירה בגן וביקשה לחזור הביתה.


והאמת, שאני קצת מאוכזבת מהצוות.

סמכתי עליהן שיכבדו את הבקשה שלי ויקראו לי אם היא בוכה או קשה לה מידי....

מבינה אותך מאודממשיכה לחלום

 קודם כל ממש מתרשמת ממך

נראה שאת מאוד מכוונת אליה ולכוחות שלך.

מקווה שההםוגה תעשה לה טוב וששחזרה אחרי החגים תהיה בריאה ונכונה לכם.


לקראת החזרה אולי כדאי לדבר עם הגננת בערב.

כנראה שהיא תופסת את הסיטואציה שונה. את צריכה להגיד לה בצורה יותר ברורה, אם הילדה מתנהגת כך וכך תקראו לי, זה ממש חשוב לי. לפרט את הביטוי ההתנהגותי שהיא יכולה לראות.

כי כנראה שהיא לא מספיק מכירה אותה ולא מספיק מבינה שזה יותר מידי בשבילה.. היא גם בטח רגילה להסתגלות אחרת לחלוטין מהסגנון שלך ...

ממש מבינה אותךעל הנס

אחרי לידה להתמודד עם עוד משהו זה סופר קשוח

במיוחד שאת יודעת שלא טוב לה בגן.

האמת שלרוב הילדים שלי היתה תקופת הסתגלות קשוחה ממש.

הבן שלי בגיל הזה כמעט ולא הלך לגן,יומיים נשאר בבית ויום אחד הלך לחצי יום.גם כן מסגרות ראשונות.

אם בבית היא לא מפריעה,משחקת עם עצמה בשקט,וגם קצת מעסיקה את הילד הקטן יותר.אל תהססי תשאירי אותה איתך הלידה התינוק החדש,הגן חגים זה המון בשבילה לספוג ריגשית והמקום הבטוח והמוכר ייתן לה ביטחון.

אחרי החגים שתתחזקי יהיה לך יותר פנאי להתמודד עם הכל.

תודה על החיזוק!פה לקצת
באמת החלטנו לא לשלוח אותה עד אחרי סוכות


מקווה שהילדים האחרים יקבלו את זה בטוב כי הם כל בוקר מהלידה בוכים שלא רוצים ללכת לגן (אבל דיברתי גם עם הגננות שלהם ואצלם זה קושי רגעי ובשאר היום הם בסדר גמור)

החלטה נבונה למען הילדה שלך.ממתקית

מאמינה שלך זה לא יהיה פשוט, כל הכבוד לך שאת כך דואגת לה
מאמינה שאחרי החגים הההסתגלות תהייה זורמת יותר בע"ה

תודה!❤️פה לקצת
האמת שהייתי בסרט הזה המוןעל הנס

לא שלחתי את הילדים שלי למסגרות עד גן ערייה.

ולחלק הרגשתי שהם ממש קטנים בשביל לצאת בגיל הזה מהבית.

והיו לי גם שלושה במקביל .

וגם אחרי לידה ועדיין היה לי יותר קל שיישארו בבית מאשר לשלוח.

וגם לי חוץ מבעלי לא היה לי טיפת עזרה.

אז ממש מבינה את המקום שלך.

❤️❤️פה לקצת
את לא חוששת שהילדים כבר די יכירו אחד את השני?אולי בקרוב

ואז אולי יהיה לה יותר קשה להשתלב? אני חושבת, שאם יש אפשרות, מהפאן הזה כן לשלוח קצת כל יום כי זה הימים שהילדים מכירים אחד את השני ומתגבשים בתור קבוצה, גם אם ההסתגלות קוראת מחדש אחרי החגים לילדים כקבוצה כבר יש היכרות.. סתם עוד נקודה למחשבה..

שלי גם עלתה עכשו (הייתה קודם במסגרת רק שנה שעברה אבל רוב הילדים אם לא כולם היו מכל קטן יותר) ואני רואה שכשאני באה להוציא אותה מוקדם והילדים האחרים רואים הורים באים אז הם מתחילים לבכות..

לאפה לקצת

אני יותר חוששת מהסתגלות שלא מתאימה לקצב שלה, מההרגשה שלה שלא אכפת ממה היא רוצה ומרגישה.

אני מאמינה שאם ההסתגלות תהיה בקצב שלה אז הכל יהיה קל יותר ויעבור יותר בטוב.


אז בגלל זה לא תוציאי אותה מוקדם?

מבחינתי זה לא שיקול, אני דואגת קודם לילדה שלי.

בהצלחה!מוריה

אל תשכחי שזה תקופה מטלטלת.


אגב, גם הגננת יכולה להעצים אותה כי נולד לה אח/ות.

למשל שהיא תחלק משהו לכבוד זה. או שיעשו לה שלט לבית וכו'.

בגלל זה לא רוצה להוסיף עוד טלטלה של הסתגלות שלאפה לקצת

מתאימה לה.

אחרי החגים אני מקווה שנתאזן קצת מבחינת הלידה ואהיה יותר פנויה אליה

בע"ה. שיהיה בקלות ובטוב. 🙏🙏מוריה
את נשמעת אמא מהממת ובטוחה מאוד בעצמהממתקית

כיף לראות איך את יודעת מה הכי נכון לבת שלך (ובאיזה מקום גם לך) ולהתנהל בהתאם בבטחון שהכל יסתדר.

כל הכבוד לך

מחזקת גםאמאשוני

נשמע שידעת את התשובה בתוכך ורציתי חיזוק.

נכון תמיד יש שאלות וחששות, אבל כשאנחנו יודעים את התשובה בתוכנו צריך להתמקד בזה.

בע"ה אחרי החגים תהיי יותר חזקה ותתמודדו עם הכל.


טיפ קטן: אצלנו מאוד עוזר לעשות היכרות עם ילדים מהגן בשעות אחר"צ בפארק.

בהתחלה הם לא משחקים יחד, לאט לאט נפתחים.

אפשר גם לתת לה ביגלה או שלוק לחלק לחברה מהפארק, זה עוזר להם לשבור את הקרח.

גם אם היא לא יוצרת חברות בפארק, תנסי עוד פעם ועוד פעם.

לפעמים צריך שהמבוגר יוביל את המשחק.

לאט לאט כשהיא תשתחרר בפארק, יעזור לה מאוד אח"כ בהסתגלות בגן שיש ילדות שהיא כבר מזהה ומכירה וסביר להניח שהן מיוזמתן יפנו אליה, מה שיקל עליה.

תודה! ❤️פה לקצת
באמת גיליתי שיש ילדה שהיא שכנה שלנו, אןלי אנסה להפגיש בינהם בחגים שנהיה בבית. זה באמת יכול להקל על החזרה. רעיון טוב
איזה אמא מהממת את❤️בארץ אהבתי

הגישה שלך מאוד מתחברת לי למה שרותי דריאל כותבת על זה.

אולי זה יחזק אותך לקרוא אותה ולקבל תמיכה לגישה שלך (ואולי גם כלים שיועילו לכם)...

על כניסה לגן והקשרות - חזרה ללב ההורות

נראה לי שיש לה גם פרק על זה בפודקאסט שלה, אם מעניין אותך ויש לך פניות לשמוע אני אנסה לחפש את הקישור.

תודה! ❤️פה לקצת
קוראת עכשיו, ואשמח לשמוע את הפודקאסט
הנה הקישור לפודקאסטבארץ אהבתי
אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

חחחח יואו איך צחקתישושנושי
גם אני🤣🤣🤣תודה לה''
הוא גאון! אולי לשכנים יהיה חשק לסדר לנו😂😂יעל מהדרום
כן אה.. אני אמרתי לו שנגיד לכולם שהשהשכנים הוציאותודה לה''
ואיזה לא יפה זה😅😅🤣😂🤭🤭
😅😅מתואמת

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭


בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

צודקת אבל די אין איפה לדרוך זה חונק אותי...תודה לה''

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח


אבל תודה על התזכורת!!

מבינה אותך... אבל לפחות באמת תני לו לאסוף🤭מתואמת
חחח מבחינתי שתישאר שם בחודש הקרובתודה לה''

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

😅 העיקר שמסודר לך בעיניים...מתואמת
לפני עשור בערך בית מלא צפופים ב"ה ורצפה שחורהאנונימית בהו"ל
ברגע של שקט אמרתי יאללה  נרים כיסאות ונשטוף קצת, בסוף אחד הקטנים התעורר והורדתי את הכיסאות בלי לשטוף ובלי כלום והרצפה חיכתה שחורה בסבלנות.  


יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??


מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

אוי קורעעעעע😂😂😂😂תודה לה''
האמת שגם בעלי לא היה מבדיל אם כבר שטפתייעל מהדרום
לק"י


או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

מזכיר לי משהו חכם ששמעתי פעם124816
הייתי בשרות לאומי והתארחתי אצל מישהי עם ילדים קטנים והכיסאות היו למעלה, אחרי שטיפה, הצעתי לה שאני הוריד את הכיסאות, אז היא אמרה לי, אני משאירה אותם למעלה בכוונה, בעלי חוזר בערב מהעבודה, עד שהוא יגיע הילדים כבר יספיקו ללכלך את הרצפה, אם הכסאות למעלה הוא לפחות ידע ששטפתי וצריך לפרגן...
יצירתי😂יעל מהדרום
חחחחחחחחשירה_11

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

נכוןןןןן בחיים לא היה עולה על דעתי..תודה לה''
לא נעים לי להגידבאתי מפעםאחרונה
כשהייתי ילדה ביסודי הייתי תורנית בכיתה ובסוף הלימודים צריך לטאטא את הכיתה, אני וחברה טיטאנו ובסוף הופנו הכל החוצה לפרוזדור 🫣🫣🫣
אני רוצה לפרוקשושנושי

סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,

שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב

אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה

מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.

דם צילום הכל תקין.

חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה

אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות

רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.

בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).

לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.

וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)

בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)

אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.

אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.

5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.

היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום? 

לא. 

אז לא כואבת לי הבטן.

 

אין לי כח לאתגרים.

מיציתי.

 

וואייי חיבוק💙ואז את תראי

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?


יוצא לכם לראות אותם הרבה?

שאלתי אותו אם רוצה שלא יגיעושושנושי

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

 

וזה קורה רק עם סבא וסבתא האלו? איזה חמודיPandi99
מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת, ככה שכן - רק איתם.שושנושי
הייתי כן מעוררת אותו לשיח מותאם לגיל בנושאPandi99
האם יש משהו בסבתא הזו שמאיים או מפחיד?
הסבתא הזו שהיא חמותי ברור שבעיניי היא בלתי חחחשושנושי

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש זמנים שהיא עם הילדים לבד?כורסא ירוקה

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.


ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

אני לא מצליחה לחשוב על סיטואציה כזאתשושנושי

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

 

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

 

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

 

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

 

 

 

זה לא פתרון לא להפגישתודה לה''

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

הוא במפגשים גם ככה איתנו כל הזמןשושנושי

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

 

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

סורי שאני אולי נשמעת תוקפניתשושנושי

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

את לא נשמעת תוקפניתתודה לה''

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

זה לא הכיווןשושנושי

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

אתם נשמעים אלופים!!!תודה לה''
לא אמרתי לא להפגישכורסא ירוקה
אנחנו מפגישים ודואגים שלא ישארו איתה לבד, ככה שזה גם מפחית סיטואציות בעייתיות, וגם במידה ומשהו נאמר אנחנו יכולים לשים גבול במיידי. כבר יצא לי להעיר לה מול הילד כי היא העירה לו משהו שמבחינתה היה בדיחה אבל הוא לא הבין ונעלב עד עמקי נשמתו כי אם זה היה משפט מאיתנו זה היה נזיפה קשה והוא באמת לא עשה שום דבר. 
וכן יכול להיות שזה משהו שקרה מזמןכורסא ירוקה
אין מה לעשות. פשוט לתת לו את הזמן ולהתעקש שגם היא תיתן לו. וגם אם יקח עוד הרבה פעמים לתקן את הקשר ביניהם, בסוף זה יקרה
איזה חמודיאורוש3
צריך לאט ללמד אותו שיח רגשי. הוא עוד קטן,אבל מלא דוגמא אישית. אני ממש מתרגשת לחזור היום לעבודה אחרי חופש, זה קצת מפחיד אותי כי התרגלתי לחופש. אני קצת עצובה היום כי..., היום ממש שמחתי בעבודה כי... לחשוף לחשוף לחשוף. לדעת שהוא ''מועד'' להתרגשויות משינויים ולדבר את זה. אני רואה שאתה קצת לא מרגיש טוב, אתה יודע שלפעמים כואבת לי הבטן כשאני מתרגשת? זה בסדר, בא נכין תה חם. זה לא שזה קסם. זה תהליך. היו לנו כמה חתונות קרובות בטווח של כמה שנים קרובות. אחד הילדים שלי היה פשוט מעלה חום. לפני החתונה האחרונה דברנו מלא על כמה זה מרגש ומה הולך להיות, המחזנו בבית את החופה. וואלה היה שמח והרגיש מעולה... 
יש בבית מלא שיח רגשישושנושי

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

וואו, איזה ילד רגיש!מתואמת

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

קראתי על זה קצת - בדיוק מה שקורה אצלנושושנושי

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

אויש, חיבוקמתואמת

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)


בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

מהההשירה_11

וואוו

לא ציפיתי


יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור


חיבוק ענק בטח את בשוק

נשמע לי שזה ההמון, לא הסבתארקלתשוהנ

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

 

מעודד לשמוע על הילדון שהיו כאבי בטן רק כשהיו אורחישושנושי

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

דיייי...באתי מפעםאחרונה

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

אירוע ברית במשפחה ממש קטנהאנונימית בהו"ל

יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים

מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה

ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.


לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.

לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.


כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...


אשמח לכל דעה או רעיון

קלאסי למסעדה. וזה גם הכי כיףירושלמית במקור
ובחדר פרטי שם תוכלו לקשט קיר כרצונכםירושלמית במקור
מה עם לסגור מקום בבית קפה או מסעדה?ואני שר

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

אנחנו עשינו במסעדה לכמות של 20 איששושנושי

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

אפשר לשאול איזו מסעדה?אנונימית בהו"ל

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

רודריגז בהר חוצבים ירושליםשושנושי

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

כמה עולה דבר כזה? סתם מעניין אותיתודה לה''
ברית שהיתה לנו בגודל כזה בערך הזמנו מהולי ביייגל כמה מגשי אירוח עלה 2000 בערך לדעתי 
יצא לנו באזור ה 4שושנושי

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

 

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

 

 

אה לא זול...תודה לה''
יותר זול מלקחת אולם קייטרינגשושנושי

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

ילדת כבר או שאת במחשבות מראש?איכה
אם עוד לא ילדת, אפשר להזמין עיצובי בלונים וכל מיני דברים כאלו משיין ואליאקספרס.


זה זול ומרשים.


ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

למשל -איכה

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

איך אני אוהבת את הדברים האלו 😍איכה

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות


אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

אפשר גם להזמין טייק אווי ממסעדה לאולםאחת כמוניאחרונה
רק לקחת בחשבון כלים, עריכה ומילצור
איפה ממליצות לקנות מתנות לילדים דרך ביימי אול?תודה לה''

מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...


יודעת שיש את צומת ספרים...

אשמח לעוד רעיונות..

סטימצקי אם מקבליםכורסא ירוקה

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

אגב לסטימצקי וצומת יש גם משחקיםכורסא ירוקה
מהמון סוגים - בובןת, משחקי קופסה הרכבה וכו 
רעיון מעוללההתודה לה''
תודה רבה!! רוצה לקנות להם דמי חנוכה..תודה לה''
אולי yolo,ביגודחילזון 123
אגב את יכולה אולי להתקשר אליהם ולבקש להמיר את זה לשובר שלהם מסוג אחר
מה התכוונת שובר אחר? ותודה!תודה לה''
יש לביימי כמה סוגי שוברים תראי באתר שלהםחילזון 123
כאילו ביימי אול וביימי בייבי וכזה?תודה לה''אחרונה
פחות יש שם חנויות צעצועיםהשם שלי

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.


אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.


או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.


יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

ממש תודה על הפירוט!תודה לה''
ואני צריכה לקנות סידורים ולהבדיל תחבושות רב פעמיותתודה לה''

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?


סליחה שאני חופרת 🤭

הערות על המשקלאין לי הסבר

"וואי, איך את כל כך שמנה?"

"ממש רואים שהיית בהריון"

"את נהיית הר''

.

.

.

הערות צובטות, נכון?

לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.

אז למה כשזה לצד השני זה מותר?

למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.

.

.

.

זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.

לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.

זה נושא רגיש.

גם אצל מישהי ששוקלת מעט.

.

.

.

אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.

אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?

אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?

.

.

.

משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.

אז שתדעו- לפעמים זה לא.

לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.

אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.

.

.

.

והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.

והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.

כי מבחינתי

זו לא

מחמאה.


 

 

חג שמח🌟

עכשיו הבנתי אין לי הסבר

בד''כ זה לא ''את נראית טוב'' אלא הערות על המשקל עצמו...

תודה שהבהרת את כוונתך❤️

הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שראחרונה

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

למה לא לחשוף ילדים למסכים?אנונימית בהו"ל

אשמח ממש לתובנות..

למאמרים, להכל.

אני שמעתי שזה גורם לקשב וריכוזכבתחילה
אלימות, שיעמום מדברים אחרים/מיצוי מהר של דברים אחרים. 
ממש לא בריא למוחDoughnut
זה גירוי חזק מדי למוח וגורם לנזקים מגוונים. יש הרבה מידע ברשת אם מעניין אותך.
ציפייה לא ריאלית למענה שיתן לך כאן רשימות וקישוריםאלישבע999

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  


בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  


בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

אני רק אגיד שאני ממש רואהואילו פינו

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

בול!שושנושי

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

מצרפת קישורoo

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא


 

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת


 

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות


 

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

 

מצרפת מצגת שהכנתי באיזה קורסתודה לה''
ואפשר גם להקשיב לפודקאסט של לוקחים אחריות בספוטיפיתודה לה''
זה הנושא שהם עוסקים בו- מסכים
אני לא רוצה שיהיה לי טריגר לעימותים מולםדיאן ד.

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

 

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

אני רוצה להגידתקומה

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.


נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

מעניין ממש. תודה!תודה לה''אחרונה
תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

זה נשמע כמו סוגיה מול ההוריםכורסא ירוקה

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

תאמת שלא הייתי באהמקקה
אולי שבעלך ייסע רק עם הגדולים אם זה חשוב לו
למה בעצם להגיע?באתי מפעם

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

וואי ממש לא הייתי באה ואת עוד יולדת!Doughnutאחרונה
לנסוע רחוק עם תינוק קטן, ולטרוח להכין אוכל שלא ברור מתי יאכלו- אין מצב שהייתי מוכנה. מודיעה שלא באה עם התינוק ואם חשוב לו הוא יכול לנסוע עם חלק מהגדולים יותר אולי.

אולי יעניין אותך