הסתגלות לגן של בת כמעט 3פה לקצת

אז אני לא בעד הסתגלות עם בכי ולכן עושה את ההסתגלות לילדים בהדרגה עד שנשארים בלי בכי, שנה שעברה זה לקח שבוע וחצי שבועיים לבן שלי.

עכשיו, אחרי שבוע היא נשארה בלי לבכות יומיים.

ואז ילדתי.

לא הסכימה ללכת.

ביום הראשון בעלי לקח אותה וראה שהיאלא רוצה להישאר והחזיר הביתה.

ביום השני השאיר בוכה ומאז היא הולכת ובוכה ונרגעת מהר לדברי הצוות.

אבל אני רואה שהיא לא רגועה, ולא כייף לי.

דיברתי עם הגננת עכשיו, והיא אישרה את מה שחשבתי.

הבת שלי כל היום יושבת בגן ולא ממש משתתפת. מידי פעם בוכה שרוצה את אמא והם מרגיעים אותה (למרות שביקשתי במפורש שיתקשרו אליי אם היא בוכה ורוצה לחזור הביתה ואמרו שיעשו את זה).


מה עכשיו?

אני לא מסוגלת לשלוח אותה ככה.

הבעיה היא שאני אחרי ניתוח וטכנית אין לי את האפשרות לעשות לה הסתגלות הדרגתית יחד איתי כמו שרוצה.

מתלבטת אם לשלוח לגן לשעה-שעתיים ולקחת או לא לשלוח בכלל כי גם ככה תכף חגים ואחכ נעשה הסתגלות מחדש ואז גם ארגיש טוב יותר ואהיה פנויה לזה בעז"ה.

מה הייתן עושות?


זאת מסגרת ראשונה של הילדה.

מבחינת הילדה הייתי משאירהאיזמרגד1

השאלה מה המסוגלות שלך, שנייה אחרי ניתוח להישאר איתה בבית...

כאילו אני חושבת שזה סבבה לשלוח ובמקומך כנראה שהייתי עושה את השיקול של מה לי יסתדר יותר טוב....

משאירה בבית?פה לקצת
משאירה בבית כן...איזמרגד1
לדעתי תחכי כבר לאחרי החגים112233445566

לקחת לשעה שעתיים כל יום זה הרבה יותר מאמץ מלהשאיר לגמרי.

כדי לשלוח לגן? היית משאירה בבית?פה לקצת
חושבת שכן לקחת.מוריה

גם אם זה לחצי יום.


זה בד"כ הימים היותר מהנים בגן.

שעושים סדר ר"ה, לומדים על שופר, על סוכה.

אבל היא לא נהנתפה לקצת

לא מוכנה לעשות יצירות, יושבת בשקט ולא משחקת

הגננת אמרה שיש לה רגעים שהיא כן קצת משחקת אבל גם הרבה רגעים שלא

זה בסדר גם לשבת בצד ורק להתבונן.מוריה

זה חלק מתהליך.

היא לומדת להכיר את הסביבה החדשה.

אם היא לא בוכה, אז לא חושבת שזה רע.

כמה נקודות למחשבה:מתואמת

1. מה הגננות יאמרו אם תעשי איתה הסתגלות רק אחרי החגים, אחרי ששאר הילדים כבר הסתגלו ובעצם הורה בגן יפריע להם? (לכאורה את לא צריכה להתחשב בהן, אבל כן חשוב לשמור על יחסים טובים איתן כדי שלא ינטרו בלי כוונה לבת שלך...)

2. אם היא תישאר איתך בבית - איך תטפלי בה (ובתינוק וגם בילד שביניהם אם הוא בבית) כשאת אחרי ניתוח?

3. אולי יש דמות נוספת שמוכרת לה שתוכל להגיע איתה לגן עכשיו כדי לעזור לה בהסתגלות?

4. משהו קצת "נזיל" - יכול להיות שאת מוצפת עכשיו בהורמונים (גם לפני הלידה) ולכן את 'לוקחת קשה' את ההסתגלות שלה?... (סליחה אם השאלה נשמעת פוגעת...❤️)


בכל אופן, אשרייך ממש שאת מסוגלת ככה לחשוב עליה ולהרגיש אותה כשאת בעצמך במצב לא פשוט!!

תודה!פה לקצת

1. הן יצטרכו להתמודד...

אני אעשה את ההסתגלות בשעות שהשער פתוח, שזה זמן שלדעתי הן אמורות לא למנוע ממני להישאר.

זה כמו שהן אמרו לי ביום השלישי שזה שיש הורים בגן זה קשה לילדות אחרות, אז אמרתי להן שאני מבינה אבל אם אני אלך אז יהיה קשה לבת שלי וזה קצת יותר חשוב לי מילדות אחרות....


2. בינתיים בעלי איתי בבית, אחכ אסתדר. היא החלק הקל.


3.אין


4. לא נראה לי שזה קשור, אני לוקחת קשה כל קושי של הילדים גם בלי לידה 🫣

וזה באמת עצוב לשמוע שלילדה שלך לא טוב.

אם בעלך בבית כרגעהבוקר יעלה
הייתי שולחת כל יום לשעתיים והוא יקח ויוציא לך אותה.. 
מה את מרגישה?לב אוהב

אני חושבת שכל מקרה לגופו

יש כאלו שהייתי אומרת מתאים להשאיר ונכון לתת לה להתמודד

ויש מקרים שלא- שצריך להשאיר בבית...

 

לכן אני שואלת מה את מרגישה על הבת שלך? מה את חושבת שיהיה לה נכון

עזבי רגע מה אומרים מה חושבים מה נהוג לעשות עזבי את כל הדעות שיש על הסתגלות וגיל 3

מה לבת שלך נכון לפי איך שאת רואה ומרגישה עליה?

 

ככה בכל אופן אני הייתי עושה.

להישאר בבית. וזה מה שנעשה.פה לקצת
גם ככה אחרי החגים יש הסתגלות מחדש אז נעשה את זה אז ויהיה בסדר.
בע"ה!! שיהיה לכם בהצלחה!לב אוהב
מחזקת אותך על כך שהחלטת לפי מה שמרגיש לך הכי טובמתואמת

לבת שלך❤️

ובכל זאת - רוצה לומר לך שתשימי לב שבעתיד היא כן מצליחה להסתגל בקלות למסגרות גם בלי תיווך שלך, כי מניסיון אישי הקושי הזה עלול להיגרר עד גיל די גדול, כשכבר פחות אפשרי לוותר... (אם תרצי אוכל לפרט לך באישי)

בינתיים - העיקר שתרגישי טוב, מכל הבחינות!

גם אצל הילד שמעליה עשינו הסתגלות הדרגתיתפה לקצת

בקצב שלו ולא של הגננת ולא רואה שיש לזה השלכות.

מקווה שגם אצלה זה יהיה ככה.


אבל בעצם למה בלי תיווך שלי? תמיד התפקיד שלי בתור אמא זה לתווך לה מקומות חדשים ולעזור לה, לא?

אצלי היו לזה השלכות..הבוקר יעלה

לצערי.

הרבה קושי רגשי.

התרגלה שאני איתה בבוקר ולא שחררה כמעט עד סוף שנה ואחכ באו עוד בעיות רגשיות.

האם זה בהכרח קשור לזה שנשארתי? לא יודעת.

אבל חשוב לדעת שאם לבן שלך זה עבד זה לא בהכרח מעיד על השאר.

עם הבת שלי למדתי שפרידות קצרות הכי יעילות בשבילה.. 

אם אראה שהקושי להיפרד ימשיך תקופה ארוכה מאמינהפה לקצת

שאחשב מסלול מחדש ולא אמשוך עד סוף שנה ככה.

אבל ראיתי שכשנתתי לה את הזמן שלה, אחרי שבוע היא כבר נכנסה לגן יפה יומיים ונפרדה בלי בכי ומרצונה.

לדעתי זה היה ממשיך אם לא הלידה שהגיעה ושיבשה את הכל.

אני ממש מבינה אותךהבוקר יעלה

היו לי שתיים שלקחו קשה הצטרפות של אח חדש בסמוך לתחילת מסגרת.. וזה באמת קשוח ולצערי לא נהגתי נכון כי לא הייתה לי עזרה גם מבעלי.

וזה בא בסוף על חשבונם.. 

תיווךoo

במינון גבוה מדי פוגע ביכולת של הילד לפתח מיומנויות תקשורת וחברתיות


כשנמצאים בבית יותר קל לתת תיווך במינון נכון כי הסיטואציה כולה בשליטת ההורה

אבל

במסגרת של גן כמעט כל הסיטואציה אינה בשליטת ההורה

לכן קשה להבין מתי התיווך עוזר ומתי הוא פוגע


בעיניי כדי לא לפגוע בהתפתחות התקשורתית והחברתית של הילד

פחות כדאי להתערב בהסתגלות

לסמוך על הילד ועל צוות הגן שהם מסוגלים לעשות את זה ביחד


זה אכן נשמע יותר טוב 'הסתגלות ללא בכי' וזה אולי הצליח עם הילד הגדול ואולי גם יצליח שוב

אבל זה יכול גם לפגוע בדרך

בדברים יותר מהותיים מבכי (שזו תגובה רצויה לילד שמבטא קושי)

ברור שכדאי תיווך של ההורהמתואמת

אבל במידה, מתוך שדר של ביטחון ביכולת של הילד להסתדר גם בלי אבא ואמא.

אין לך עדיין ילדים בבית ספר, נכון? שם זה המבחן הגדול...

כמובן שבמידהפה לקצת

אני לא אשאר איתה כל בוקר עד סוף השנה

ואני גם לא אשאר איתי כל בוקר שעתיים


אני מאמינה שיהיה בסדר וכשנגיע להתמודדות עם בית הספר אז נתמודד בצורה טובה בהתאם למצב.

לא חושבת שבגלל קושי של בית הספר צריך מעכשיו להתנהל אחרת.

לפעמיםoo

להתנהל אחרת כשהילד בבית הספר זה כבר מאוחר מדי

כי הוא יכול לפתח הרגלים פחות טובים וחוסר יכולת התמודדות


בעיניי המבט צריך להיות קדימה ולא רק על התקופה העכשווית

הרבה מהבעיות והקשיים מתחילים מגיל צעיר וצריכים התנהלות נכונה מהתחלה


אח"כ אפשר לנסות לתקן

אבל זה הרבה יותר קשה

לא ראיתי אצל ילדיי השפעה בין הכניסה למעון-גןממתקית

ואחר כך לבית ספר
אני חושבת שילד צריך חוויה טובה בחייו.
אם הילדה חווה לא טוב את הכניסה למעון כרגע, הכי נכון בשבילה לחכות עם זה ולהכניס אותה כשהאם פנויה יותר.
ילד בוכה במעון ומתקשה בהסתגלות ומתוסכל נותן חוויה שלילית וגם סתם לא נעים ולא נחמד לו.
הכי נכון לעשות לה הסתגלות רכה יותר וליצור חוויה טובה, זה לא יגרום לה לקשיים בכניסה לבית הספר, אדרבה, רק יעצים את הבטחון שלה ובבית הספר החדש תהייה לה זכרון שלך חוייה טובה ונעימה.

בכיoo

הוא לא המדד היחיד (ולא העיקרי) לחוויה של הילד

הסתגלות לגן היא מכלול של

איך הוא מרגיש כל היום

מה הוא חווה ולומד

ואיך נראת עקומת הלמידה וההרגשה


לא אמרתי אם לחכות או לא


הבאתי את הצד שגם הסתגלות ללא בכי יכולה להיות לא טובה לילד

מסכימה שבכי זה לא המדד היחידממתקית

אבל אם הילד בוכה במעון הוא רוצה לומר משהו, הוא כרגע במצב שלא יכול לחוות ולא ללמוד כי הוא רוצה:אמא!!הוא במוד של בכי, הוא לא יכול לספוג הוא צריך להוציא.
והוא צריך להיפרד בהדרגה מאמא, ולעזור לו להיכנס למעון בשלווה עם אמא ובהרגשה בטוחה יותר. לא נראה לי שזה יקשה עליו להיכנס לבית הספר בבו העת. להיפך...

אני לא חושבת שמעכשיו לחשוב 10 צעדים קדימה זה נכוןפה לקצת

בעניין הזה.


ילדה בת כמעט 3 וילדה בת 6 זה עולם אחר.

עכשיו היא קטנה ממש ורמת היכולת והמסוגלות וההבנה שלה לא דומה למה שיהיה בגיל 6.

בגיל 6 אפשר הרבה יותר לתווך ולהסביר וליצור ביטחון בדיבור ובצורות מגוונות מאשר בגיל הזה.


עכשיו היא קטנה וצריכה עדיין אותי יותר מאשר התמודדות עם 4 אנשי צוות זרים ועוד 34 ילדות קטנות שבוכות גם.

וכמובן שלא רואה שום צורך לעמת אותה חזיתית מול ההתמודדות הזאת רק בשביל שבבית הספר לא יהיה לה קשה. (וגם אז זה לא בטוח)

הסיטואציהoo

של ההסתגלות אכן לא מיטבית


בגיל שנתיים שהילד היה בוכה בהגעה

הגננת פשוט הרימה אותו על הידיים וחבקה והוא היה נרגע בקלות


חבל שאין סיטואציה דומה בגיל 3


אבל בעיניי

זה לא 4 אנשי צוות זרים

אלא ביום הראשון הם זרים

ביום השני קצת פחות וכן הלאה

וגם 34 ילדות הן לא רק בוכות אלא החברות שמסתגלות ביחד

(כשאת חושבת כך או אחרת זה גם מחלחל לילד ועוזר/ מקשה על ההסתגלות)


בתהליך נכון

כל יום יותר טוב מהיום הקודם

ואז נוצרת למידה

ההתחלות קשות אבל ההמשך משתפר

ויש חווית הצלחה

היה לי קשה ואח"כ כבר לא


היתה לי סיטואציה עם הילד בן ה5

שבוע אחרי תחילת הלימודים

הלכתי איתו לרופא שיניים בבוקר ואז היינו בדרך לגן והוא לא רצה ללכת

הוא אמר שקשה לו

אז עשינו דיון על מה קשה לו והובלתי אותו להחלטה שכן הולכים לגן


האישו לא היה אם הוא ילך לגן או לא

אלא היכולת שלו להתמודד עם הקושי


לא בהכרח שיש דרך ספציפית נכונה בהסתגלות לגן

אבל

צריך לשים לב שבדרך לא מפספסים משהו יותר חשוב

כי ילד צריך להחשף להתמודדות עם קשיים

במיוחד מחוץ לבית

הימנעות מקשיים יכולה לגרור קשיים הרבה יותר גדולים


לכן אני אישית מעדיפה לא להתערב בהתמודדות של הילד אלא אם זה בהכרח מצריך התערבות

יש תאוריות התפתחות גם אחרותטארקו

קודם כל, גיל חמש זה לא גיל 3.

זה גיל אחר לגמרי מבחינת רמת התקשורת והבשלות הרגשית.


דבר שני

יש גישה, מוכחת מחקרית

שמראה קשר נסיבתי ישיר בין ילדים שקיבלו יותר היצמדות להורים ותמיכה בקושי בגיל הרך(לידה עד 4-5)

לבין יכולת הסתגלות ויכולת חברתית בגיל הילדות הבוגרת יותר.


זה לא מופרך שזה מה שהילדה צריכה.

גיל שלוש זה הגבול בין פעוט לילד והצורך בחיבור הזה ובגב של ההורים חזק מאוד. וילד שיודע שההורה שלו נמצא שם ונכון לסייע לו במצוקה, בהרבה מקרים גם יפתח יכולת מסוגלות גבוהה יותר כי יש לו ביטחון והוא לא לבד.


זה שההורה נמצא שם מאחור לא אומר שאין לילד שום התמודדות

וכן יש מציאות שההורה יגיד שזה מרגיש לו שילוב כבד מידי לילד שלו בשלב הזה וזה בדיוק המקום שלנו כהורים לזהות את זה ובזה הילדים שלנו סומכים עלינו.


הבת שלי אמנם הסתגלה מצוין ואוהבת מאוד את המסגרת שלה

ועדיין אני רואה שהעומס הרגשי עליה כבד נורא

אז כן היא שמחה במעון ואני לא מרגישה צורך להוציא אותה מוקדם כי ב"ה טוב לה

אבל בשלב הזה של השנה אני עושה *הכל* ומוותרת על דברים כדי שאני אספיק תמיד לקחת אותה בסוף היום ולהיות איתה אחרי. גם ביום שהיה לי תקוע ממש והיה מקל לקחת בייביסיטר לשעה. כי אני מזהה שזה הצורך הרגשי שלה כרגע וזה התפקיד שלי כהורה שלה.

הגןoo

של גיל 3 אמור להיות מותאם רגשית לילד

(וזה מה שהיה בגן של הילדים שלי)

אם הגן אינו מותאם

הסתגלות כזו או אחרת לא יעזרו


אכן הורה צריך לתת תמיכה רגשית

בכל גיל

לפי הצורך

ואכן זה פרמטר מובהק ליכולות חברתיות ורגשיות


ההסתגלות של הילד לא מושפעת רק מההתנהלות באותם ימים אלא במצב הרגשי הכללי שלו ובתמיכה ההורית גם בימי שגרה 

הנקודה היא שכל ילד הוא שונהטארקו

ואין משהו שבהכרח מתאים באופן אחיד לכל הילדים כולם.


זה לא אומר שהגן לא טוב ונעים ומתאים רגשית לילדים בני שלוש

פשוט כשיש 34 ילדים מתיישרים לפי הממוצע/רוב

ואין שום סיכוי שיצליחו להגיע לכל ילד וילדה ולהתאים לצורה האופטימלית ביותר לילד הזה

זו גם לא הציפיה. ולכן אני חושבת שאם רואים שילד מסוים זקוק למשהו אחר ויש את האפשרות לתת לו את זה, זה נכון לאפשר ולא להתיישר ל"ככה צריך" כי לרוב הילדים זה מתאים.

זה יכול להיות נכוןoo

ואכן אפשר לעשות דברים באופן שונה מכולם

אבל

יש שלב שבו התמיכה בילד עודפת ופוגעת

כדאי לשים לב שלא מגיעים לשם

מתי תמיכה עודפת בילד פוגעת?ממתקית

זה כמו שאומרים לא לחבק ולהרים הרבה תינוק כי זה יפגע בו. ולצערי אצל הראשונים שלי הקשבתי לזה.
אם התמיכה ברמה של כל דבר חיבוק, ונשיקות , ולמסכן אותו זה פוגע.
אבל לא מצליחה לחשוב על עוד תמיכה שפוגעת בילד...אשמח לדעת.

הורות הליקופטר היא מצב מאוד קיצוניטארקו
קראתי! אבל זה משהו אחר לגמרי ממה שאנחנו מדברים פה.ממתקית

זה לא אותו דבר
הילדים שלנו עושים דברים ויש לכך תןצאות, למשל ילד שקיבל ציון נמוך וההורה מתקשר למורה לגונן ולבקש להעלות ציון- זו אפילו לא גוננות, ההורה מנסה להגן על הילד מפני טעויות שעשה וגרם להם לקרות.
פה מדבר בילדה או בכל פעוט אחר שמתקשה להיכנס למעון, זו לא תוצאה של מעשה שעשתה, זו סיטואציה שאולי לא נכונה לילדה כרגע. ואני מעריצה הורים שמזהים את התסכול הזה אצל הילד ובוחרים להקל עליו סיטואציות שאולי לא תואמות כרגע לגילו, כי ילד בגיל הזה הכי רוצה אמא...ואמא שמתווכת לביתה את שלב המעבר לגן, ועושה הכל בשלבים שנכונים לה, לא הייתי קוראת לזה גוננות כי אם יכולת של ההורה לראות את הילד ואת צרכיו כרגע במכלול החיים שלו.

מדוברooאחרונה
על לגונן גם מפני קשיים


עזרה עם הסתגלות יכולה להיות טובה ויכולה להיות גוננות יתר

את רק מחזקת את מה שאמרתיפה לקצת

את השיחה שעשית עם בן ה5 אני לא יכולה לעשות עם ילדה שעוד לא בת 3.


ואני רואה את זה גם על הילדים שלי.

יש לי גיל 5, כמעט 4 וכמעט 3.

עם שני הגדולים אפשר יותר לדבר ולתת כלים ונקודות ציון במהלך היום ולהקל על ההתמודדות מה שאי אפשר עם בת ה3 כי היא בשלב אחר.


אני לא מתערבת בהתמודדות של הילד, אני חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלו בתפקידי כאמא.

גםoo

בגיל 3 אפשר לעשות שיחה דומה

תואמת גיל


אני חושבת שהילד הוא ישות נפרדת מגיל 0 וההתמודדות היא שלו בהתאם לגיל

אני שם כדי לסייע ללמד ולהוביל למקום טוב ונכון


ההסתכלות הזו מבחינתי היא עמוד תווך ליחסים רגשיים בריאים ביני לבין הילדים

בגישה זו שהעלית, מעודדים שליחה למעון?ממתקית

ולא להישאר עם אמא בבית?כדי ליצור התמודדויות, התנסויות? וכו?
זה מוזר לי, כי אני יודעת שיש הרבה מאמרים באנגלית ומחקרים שמעודדים חינוך ביתי, בלי הסתגלות ובלי כל המסביב, וילד שנשאר עם אמא בבית גדל בריא יותר מבחינה נפשית, בטחון עצמי וכו...
מעניין

אין קשר לחינוך ביתיoo

או לא

גם לא לאתגר עם התמודדויות


אלא לאפשר לילד להתמודד בכוחות עצמו כשמגיע אתגר

לא לראות בזה אתגר משותף אלא אתגר של הילד

וההורה שם לתמוך ללמד ולהוביל לפתרון הנכון

אני לא מסכימה עם זה. מוח של ילדים הוא גמישטארקו

ואי אפשר כל הזמן להתנהל לפי זה שבהמשך זה יהיה אולי בעייתי

אם עכשיו מהלך מסוים טוב ונכון לילד

אז אני אתן לו את מה שהוא זקוק

ואסמוך עליו שכשיהיה צורך בשינוי נצליח לבצע אותו בצורה מיטבית.

ויכול להיות שהשינוי הזה יהיה קשה. אני לא מפחדת מקשיים החיים מורכבים.

אבל לא חושבת שאם נכון לילד משהו אחד

אז חייב לחשוב עשרים צעדים קדימה ולמנוע ממנו את הצורך שלו היום בגלל חשש מהעתיד.


ואני לא מדברת באוויר אלא מנסיון..

בעינייoo

תהליך נכון לילד זה תהליך בו הוא לומד ומשיג דברים חדשים


אכן בגיל צעיר המוח וכל ההתנהלות ההתנהגותית חברתית תקשורתית הרבה יותר גמישים

וזה למה חשוב לעבור תהליכים בצורה נכונה


תוצאות טובות נבחנות גם לטווח קצר וגם לארוך

אני אתן לך דוגמא לא קשורה ככטארקו

אבל שכן מסבירה..


הבן שלי כשהיה בן שנתיים היה נרדם רק כשאנחנו צמודים אליו בחדר ונותנים לו יד.

זה מה שהוא היה צריך. באמת.

אם הייתי מתנהלת מולו עם חשש שהוא לא ילמד להירדם עצמאית הייתי חותכת את זה מהר מאוד.

הוא כנראה היה נרדם לבד בסוף

אבל הוא היה סופג בתת מודע שאנחנו לא הדמויות שיתנו לו כח וימלאו את הצרכים שלו.


בסביבות גיל שנתיים וחצי ראינו ניצני בשלות והתחלנו תהליך של הירדמות לבד בחדר.(בהתחלה רק עם שירים ברמקול ובהמשך גם זה לא..)

גם את התהליך הזה לא עשינו בבום

אלא בהדרגה גדולה מאוד

שבהתחלה עדיין ישבנו איתו חלק מהזמן ואז ישבנו בכניסה לחדר וכו עד שהוא שיחרר אותנו..

זה היה תהליך של כמה חודשים

והיה מתיש

אבל אני יודעת שמה שהתהליך הזה טבע לו בנפש שווה לי כל דקה של התשה.

הייתי מנסה רגע לפני שאת משאירה אותה בביתממשיכה לחלום

לדבר שניה עם הגננת ולנסות לעזור לה להיות מעורבת בגן-

לתת לה לחלק משהו לרגל הולדת האחות

להיות העוזרת

להביא משחק לגן שכולן ישחקו איתה


יכול להיות שזה יעשה לה תחושה שהגן הוא מוכר יותר

הבאנו לה משהו לחלקפה לקצת

לא עניין אותה, השאירה בגן וביקשה לחזור הביתה.


והאמת, שאני קצת מאוכזבת מהצוות.

סמכתי עליהן שיכבדו את הבקשה שלי ויקראו לי אם היא בוכה או קשה לה מידי....

מבינה אותך מאודממשיכה לחלום

 קודם כל ממש מתרשמת ממך

נראה שאת מאוד מכוונת אליה ולכוחות שלך.

מקווה שההםוגה תעשה לה טוב וששחזרה אחרי החגים תהיה בריאה ונכונה לכם.


לקראת החזרה אולי כדאי לדבר עם הגננת בערב.

כנראה שהיא תופסת את הסיטואציה שונה. את צריכה להגיד לה בצורה יותר ברורה, אם הילדה מתנהגת כך וכך תקראו לי, זה ממש חשוב לי. לפרט את הביטוי ההתנהגותי שהיא יכולה לראות.

כי כנראה שהיא לא מספיק מכירה אותה ולא מספיק מבינה שזה יותר מידי בשבילה.. היא גם בטח רגילה להסתגלות אחרת לחלוטין מהסגנון שלך ...

ממש מבינה אותךעל הנס

אחרי לידה להתמודד עם עוד משהו זה סופר קשוח

במיוחד שאת יודעת שלא טוב לה בגן.

האמת שלרוב הילדים שלי היתה תקופת הסתגלות קשוחה ממש.

הבן שלי בגיל הזה כמעט ולא הלך לגן,יומיים נשאר בבית ויום אחד הלך לחצי יום.גם כן מסגרות ראשונות.

אם בבית היא לא מפריעה,משחקת עם עצמה בשקט,וגם קצת מעסיקה את הילד הקטן יותר.אל תהססי תשאירי אותה איתך הלידה התינוק החדש,הגן חגים זה המון בשבילה לספוג ריגשית והמקום הבטוח והמוכר ייתן לה ביטחון.

אחרי החגים שתתחזקי יהיה לך יותר פנאי להתמודד עם הכל.

תודה על החיזוק!פה לקצת
באמת החלטנו לא לשלוח אותה עד אחרי סוכות


מקווה שהילדים האחרים יקבלו את זה בטוב כי הם כל בוקר מהלידה בוכים שלא רוצים ללכת לגן (אבל דיברתי גם עם הגננות שלהם ואצלם זה קושי רגעי ובשאר היום הם בסדר גמור)

החלטה נבונה למען הילדה שלך.ממתקית

מאמינה שלך זה לא יהיה פשוט, כל הכבוד לך שאת כך דואגת לה
מאמינה שאחרי החגים הההסתגלות תהייה זורמת יותר בע"ה

תודה!❤️פה לקצת
האמת שהייתי בסרט הזה המוןעל הנס

לא שלחתי את הילדים שלי למסגרות עד גן ערייה.

ולחלק הרגשתי שהם ממש קטנים בשביל לצאת בגיל הזה מהבית.

והיו לי גם שלושה במקביל .

וגם אחרי לידה ועדיין היה לי יותר קל שיישארו בבית מאשר לשלוח.

וגם לי חוץ מבעלי לא היה לי טיפת עזרה.

אז ממש מבינה את המקום שלך.

❤️❤️פה לקצת
את לא חוששת שהילדים כבר די יכירו אחד את השני?אולי בקרוב

ואז אולי יהיה לה יותר קשה להשתלב? אני חושבת, שאם יש אפשרות, מהפאן הזה כן לשלוח קצת כל יום כי זה הימים שהילדים מכירים אחד את השני ומתגבשים בתור קבוצה, גם אם ההסתגלות קוראת מחדש אחרי החגים לילדים כקבוצה כבר יש היכרות.. סתם עוד נקודה למחשבה..

שלי גם עלתה עכשו (הייתה קודם במסגרת רק שנה שעברה אבל רוב הילדים אם לא כולם היו מכל קטן יותר) ואני רואה שכשאני באה להוציא אותה מוקדם והילדים האחרים רואים הורים באים אז הם מתחילים לבכות..

לאפה לקצת

אני יותר חוששת מהסתגלות שלא מתאימה לקצב שלה, מההרגשה שלה שלא אכפת ממה היא רוצה ומרגישה.

אני מאמינה שאם ההסתגלות תהיה בקצב שלה אז הכל יהיה קל יותר ויעבור יותר בטוב.


אז בגלל זה לא תוציאי אותה מוקדם?

מבחינתי זה לא שיקול, אני דואגת קודם לילדה שלי.

בהצלחה!מוריה

אל תשכחי שזה תקופה מטלטלת.


אגב, גם הגננת יכולה להעצים אותה כי נולד לה אח/ות.

למשל שהיא תחלק משהו לכבוד זה. או שיעשו לה שלט לבית וכו'.

בגלל זה לא רוצה להוסיף עוד טלטלה של הסתגלות שלאפה לקצת

מתאימה לה.

אחרי החגים אני מקווה שנתאזן קצת מבחינת הלידה ואהיה יותר פנויה אליה

בע"ה. שיהיה בקלות ובטוב. 🙏🙏מוריה
את נשמעת אמא מהממת ובטוחה מאוד בעצמהממתקית

כיף לראות איך את יודעת מה הכי נכון לבת שלך (ובאיזה מקום גם לך) ולהתנהל בהתאם בבטחון שהכל יסתדר.

כל הכבוד לך

מחזקת גםאמאשוני

נשמע שידעת את התשובה בתוכך ורציתי חיזוק.

נכון תמיד יש שאלות וחששות, אבל כשאנחנו יודעים את התשובה בתוכנו צריך להתמקד בזה.

בע"ה אחרי החגים תהיי יותר חזקה ותתמודדו עם הכל.


טיפ קטן: אצלנו מאוד עוזר לעשות היכרות עם ילדים מהגן בשעות אחר"צ בפארק.

בהתחלה הם לא משחקים יחד, לאט לאט נפתחים.

אפשר גם לתת לה ביגלה או שלוק לחלק לחברה מהפארק, זה עוזר להם לשבור את הקרח.

גם אם היא לא יוצרת חברות בפארק, תנסי עוד פעם ועוד פעם.

לפעמים צריך שהמבוגר יוביל את המשחק.

לאט לאט כשהיא תשתחרר בפארק, יעזור לה מאוד אח"כ בהסתגלות בגן שיש ילדות שהיא כבר מזהה ומכירה וסביר להניח שהן מיוזמתן יפנו אליה, מה שיקל עליה.

תודה! ❤️פה לקצת
באמת גיליתי שיש ילדה שהיא שכנה שלנו, אןלי אנסה להפגיש בינהם בחגים שנהיה בבית. זה באמת יכול להקל על החזרה. רעיון טוב
איזה אמא מהממת את❤️בארץ אהבתי

הגישה שלך מאוד מתחברת לי למה שרותי דריאל כותבת על זה.

אולי זה יחזק אותך לקרוא אותה ולקבל תמיכה לגישה שלך (ואולי גם כלים שיועילו לכם)...

על כניסה לגן והקשרות - חזרה ללב ההורות

נראה לי שיש לה גם פרק על זה בפודקאסט שלה, אם מעניין אותך ויש לך פניות לשמוע אני אנסה לחפש את הקישור.

תודה! ❤️פה לקצת
קוראת עכשיו, ואשמח לשמוע את הפודקאסט
הנה הקישור לפודקאסטבארץ אהבתי
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייטאחרונה

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך