אתה לא שפוי
ראית מה שראית
ונשארת אכזר
מה שממתגנט אל הטוב
בצורה המעוותת שלך
נרקב.
למה ה'?
למה לקחת ממני את המקום היחיד
שאי פעם הרגשתי שייך?
למה הרגת את האדם היחיד
שאי פעם אהבתי?
אני כמו חיגר
כמו עיוור
חולה רוח
הכאב פסיכוסומטי
ועליבות ההלך המסכן
מהלכת מעליו
לחשושי המילים של ההולכים רכיל
הם צעקות באוזניים שלי
אני אוכל ואקיא אוכל ואקיא
אקעקע את הגוף
כסימן לנצחיות השברון של הנפש
אני לא שייך לפה
המחשבות שלי רצות כמו רכבות
אל מחנות ההשמדה
אל חוב שאי אפשר לפרוע
ההזדמנות לחיות בכאב
בייסורים שיכלו כל חלקה טובה
אל טיפשות הלב ורפיון השכל
שנתפשטו באדם כמו מחלה ממארת
וכמו צרעת כולם מתרחקים
והנשמות הטובות מתגלות
גסות, מלאות רחמים
ולא יכולות לפצות על החסר.
ומה עם הרחמנות שלי?
כמה כאב היא מסיבה לי?
סכין שעמלתי להשחיז,
יום יום שעה שעה,
במטרה אחת
לתקוע בלב החולה של רודפיי
עד שהשגתי אותם
צמא נקמה
גואל דם
גיליתי שהלב החולה הוא רק שלי
ועדיין הייתי מוכן להשלים את המשימה.
ופתאום הסכין קהתה
ונשאר התסכול.
בין החיים והמוות
בנדודים חסרי קץ
הנשמה פרחה
לא יכולה לסבול את תחלואי הגוף
את ההשלמה עם הכאב המפעם
של זמניות תיכלת עולם הפירוד
והגוף מתהלך בשר ולא דם
משתנע
משתגע בעצמו, כמו כפלי המוח האומלל
פיתולי התהומות הקוראים לקול צינורך
