תשאירי את החלק הזה לבעלך.
זו משימה מוגדרת, זמנית שתוריד עליך הרבה מהעול.
תסכמי עם בעלך שהוא אחראי לתת לילד את התרופה, שיעשה כהבנתו. שיסביר שעה ויעשה איך שהוא רואה לנכון. העיקר שזה יקרה.
ממש עדיף שתצאי מהבית בזמן הזה או תלכי לישון רק לא להיות באיזור, גם בשבילך וגם בשביל בעלך.
יכול להיות שבעלך יבין שאת צודקת וניסיתי הכל ויעזור לך ולפחות תהיו ביחד בהתמודדות הזו,
ואולי תופתעי ותגלי שבדינמיקה ביניהם זה הולך יותר טוב.
כך או כך תצאי מורווחת.
כשהכל בבית מתנהל לפי קו החשיבה שלך, מצד אחד הכל מתקתק, מצד שני את שחוקה ובעלך קצת כמו אורח בכל מה שקשור לניהול הבית.
יש מצבים שבהם הסידור הזה עובד, ויש מצבים שלא.
נשמע שהגעתם לשלב הזה.
כשבעלך מרגיש שהוא מסוגל לצום, ואת מרגישה שאת לא מסוגלת לנשום, וכשאת בקצה של הקצה מבקשת שישמור עליו לילה אחד ולא מסתדרת עם הפתרון שהוא מצא, זה סימן שאתם לא ערוכים לסיטואציה של חלוקה אחרת של המטלות,
תביני שלקבל עזרה זה לא עוד זוג ידיים שפועלות מאוחר מוח, זה אדם נפרד עם דרך חשיבה שונה, שהרבה פעמים חסר בה הניסיון והתובנות שאת כבר רכשת, אין מה להתעצבן על זה, כלומר זה ממש מעצבן, אבל אף אחד לא אשם בזה.
אם את רוצה שהוא יקח ממך אפילו מעט מהאחריות על הבית, אתם שניכם צריכים ללמוד את זה.
את צריכה לשחרר את המחשבה על איך זה צריך להיות, והוא צריך להתחיל את תהליך הלמידה. כשאת מנסה להעביר לו את המידע שלך, שם זה מתפוצץ.
אם הוא מציעה להסביר ואת ישר קוטלת שדיברתי איתו שעה אנחנו כבר אחרי השלב הזה, את חוסמת את תהליך הלמידה שלו ותהליך השחרור שלך ששניהם חיוניים להצלחה בהעברת המטלה.
אני לא אומרת את זה ממקום שיפוטי, אלא ממקום שהייתי שם וממש חוויתי את זה.
וקשה להבין איך זה עובד כשאת ממילא מותשת. לכן את התהליך הזה צריך לעשות לפני מצב קצה, כדי שתדעו לעשות זאת נכון במצב קצה.
לכן דווקא המטלה של לתת את התרופה יכולה לעבוד יותר מצד שניכם מאשר לשמור עליו בלילה, כי היא זמנית ומאוד נקודתית ופחות יש בה נקודות חיכוך מהותיות ברגע ששניכם מבינים שהילד צריך לקבל את התרופה ויהי מה.
)