זכינו ב"ה להריון נוסף..
חוזרים בתשובה... למרות שבשתי המשפחות יש מספר אחים מכובד..
שמחתי ואני עדין שמחה על ההריון הזה, אבל הרגשתי צורך להסתיר אותו.. לחסוך ממני את המבטים והציקצוקים מהצד של המשפחה שלי.... לא בא לי להיות בעיניים ובפה של אף אחד..
והנה הגיעה הרגע שכבר אי אפשר להסתיר.. גם הבטן כבר בחוץ וגם החגים שכבר כאן...
הרגשתי שזה הוריד לי את כל הרוח מהמפרשים... המבטים והמשפטים של זו בעיה שלך, אל תצפי שמישהו יעזור לך או מה עוד אחד.. חשבתי שזה שאריות של ההריון הקודם..
א. אף אחד לא עוזר לי.. לא גרה בכלל ליד ההורים, רוב האחים שלי גרים ליד ההורים ונעזרים בהם באופן שבועי..
ב. לא ביקשתי עזרה כלכלית, אלא רק שימוש בהטבות של כרטיס כזה או אחד של חבר מועדון..
ג. לא זכור לי שהפלתי על מישהו מהם את הילדים שלי...
ועדין האמירות האלה והמבטים נתנו לי להרגיש שאני לבד בעולם (מצד המשפחה שלי).
אני מגדלת את הילדים שלי עם בעלי בשמחה, יש לי ילדים טובים ב"ה ובסה"כ. לא נעזרת בבייביסיטר כי פשוט רוצה להיות איתם, הילדים שלי נקיים ומטופחים.. אז למה לזרוק משפטים כאלה?!
ויש לי אחות שתמיד חייבת לדעת מה קורה איתי ואיך אני עם בעלי וכמה הוא עוזר ואם יש לילדים שלי קשיים ומנסה להשוות כל הזמן.. פשוט בא לי להקיא מההתנהגות הזו...
התחלתי לתפוס מרחק עוד לפני ההריון, ולשמור על קשר בסיסי גם כשאני באה לבקר אבל עדין זה לא נעים בכלל....



